חלום...?
רק אתמול חזרנו לעיר שליחותינו בריאנסק, ברחוב סובייטסקייה 52,
בביתינו הרוסי הקטן עדיין שורר אי סדר,
המראה על בית שנעזב בחופזה,
על אדן החלון עדיין מונחת לתומה החנוכייה,
עם שארית ארבעת הכוסיות עם הפתילות.

לא, לא הספקנו ביציאתינו החפוזה להדליק את הנר החמישי,
כי מעבר לים הנר החמישי כבר כבה,
הנר החמישי במשפחתינו לפתע פתאום נסתר, נעלם, עזב,
אולי הוא מתחבא איפה שהוא, אבל בטח,
לא, לא,  קשה לנו מאוד להגיד שהוא נ.....

זה כואב זה קורע זה חותך את הלב,
מנסים אנו בכל זאת ליישר פנים ולא להסתכל לאחור,
פן נראה את השכול,
כן, זה נראה כמו חלום שנגמר, והנה התעוררנו,
אנו מנסים לצבוט את עצמינו לומר אולי בכל זאת היה זה חלום,
החלום לא מצליח לנו...

והוא מתפרץ, מתנפץ בפרצוף והאמת האיומה ממשיכה להפציע בחלום,
חלמנו שש עשרה וחצי שנה, ולא ניצלנו את החלום,
הוא לא חלם, הוא ניצל את הרגע,
תבע מעצמו ומאחרים לנצל את החלום,
מושיק תפסיק לחלום! תחזור לחלום איתנו את החלום!

חלמנו, חולמים, ונחלום, להקיצו שוכני עפר.

גיסך, מנדי זקלס, בריאנסק.