ב"ה יום חמישי, כ"ד ניסן תשע"ד | 24.04.14
הרב גורארי' ע"ה
הרב גורארי' ע"ה
לא לוותר על ה'הכנה'

"הסבא הרה"ת ר' שניאור זלמן ע"ה גוראריה, שילב בין ההכנה עצומה לבין הידיעה שהרבי הוא ממשיך בניין המלכות" (הרב אברהם שטרנברג)

בשיחות כ"ק אדמו"ר הריי"ץ מסופר אודות ה"אלול ווינט" שהיה נרגש בלויבאוויטש החל משבת מברכים אלול. מובן, אשר ככל שאנו מתקרבים יותר ליום הגדול והנורא – יום הדין, יום הזכרון ויום הכתרת מלך מלכי המלכים, הרי ש"אלול ווינט" זה צריך לחדור אל תוך פנימיותנו ולזעזע אותנו להתכונן כראוי. במיוחד למי שלמד בתו"ת ומבין גודל היום על פי המבואר בארוכה בדא"ח, ברי אצלו הצורך בהכנה מתאימה לתוקף קדושת היום.

לאידך גיסא, הרי כמה שנתעמק יותר בהעבודה הנדרשת מאיתנו בראש השנה נוכל להסיק שכל זה ממנו והלאה. וכי אנחנו שייכים לפעול בנין המלכות, האם אנשים כערכנו יכולים להמשיך עצם הרצון לאנא אמלוך. ברור איפה לכולנו, שהמשכות אלו נמשכות בעיקר על-ידי רועי ישראל בכל דור ודור, ובדורנו על-ידי הרבי נשיא דורנו.

משום זה השתדלו חסידים מדורי דורות לנסוע אל הרבי, להיות בד' אמות בימים נוראים. מלבד הרוח הקודש ששואבים אצל הרבי, להמשיך עבודתנו על כל השנה כולה, הרי מי לא רוצה להיות נוכח בעת בנין המלכות, וכי איפה יכול חסיד להיות בראש השנה, אם לא אצל הרבי?

אולם חסידי חב"ד אנו, ולהפטר מעבודה עם עצמו אי אפשר, הרי שבד בבד עם הידיעה שההמשכות אכן נמשכות על ידי הרבי, מוכרחים אנו להתכוננן כראוי ליום הגדול והנורא וביחד עם זה, צריכים אנו לדעת שהענין המרכזי של ראש השנה הוא להיות ולחיות עם הרבי.

• • • 

דוגמא מופתית משילוב ב' דברים אלו – הידיעה שהרבי הוא הממשיך בנין המלכות, וביחד עם זה להתייגע עם הכנה נפשית מתוך עבודה ויגיעה עצומה, היה הסבא הבלתי נשכח הרה"ח הרה"ת ר' שניאור זלמן ע"ה גורארי'.

ימי ההכנה לימים נוראים בכל שנה ושנה היו עמוסים עם הכנה נפשית. בערב ר"ה, בכל שנה אי אפשר היה לדבר איתו. ההתרגשות, המורא וההרת עולם, היה נרגש אצלו בכל רמ"ח אבריו. וביחד עם זה, הנושא המרכזי של ראש השנה אצלו היה להיות אצל הרבי.

בשנה אחת כאשר נראה לו שיתכן שיצטרך לוותר על הרעיון להיות ראש השנה בהד' אמות של הרבי - המחשבה על-כך ייסרה אותו בלא הפסקה.

• • • 

ימי אלול תשס"ג. גופו של סבא נחלש והולך, אולם זה לא עצר אותו מלהכין את עצמו כבכל שנה לימים הנוראים הממשמשים ובאים.

בערב ראש השנה תשס"ד הוא קם בבוקר לומר סליחות בביתו, עם מנין מיוצאי חלציו, טבל במקוה (אשר בנה בביתו ארבע שנים קודם לכן בכדי שלא יצטרך לוותר על טבילה יומית במקוה) ואז החל להכין את עצמו לנסוע לאוהל כ"ק אדמו"ר. בני משפחתו בקשו ממנו שאולי יואיל לוותר על הנסיעה לאוהל, מחמת חולשתו. אמנם הוא עמד בתוקף  - איך יתכן להיכנס ליום הגדול בלי להיות על הציון?

בשארית כוחותיו כתב פ"נ, נסע לאוהל, ובעמדו בהד"א של הרבי, בעת קריאת הפ"נ, לקה בהתקף לב חזק. מיד הובל לבית הרפואה, ולמחרת בבוקר, ביום ראש השנה שחל להיות בשבת, החזיר נשמתו ליוצרו.

אכן, התקיימה משאלת לבבו: "צו זיין ראש השנה ביים רבי'ן".

כ"ה באלול תשס"ו