ב"ה יום שני, י"ג מנחם-אב תשפ" | 03.08.20
היישמע קולו של ר' זושא

"זכרונותינו מפליגים לא לאלול בליובאוויטש אלא לאווירה בעיירה דרומית". בנימין ליפקין ויוסי אליטוב חוזרים לאחור (פרק א')


מאת בנימין ליפקין ויוסי אליטוב

בשבת מברכים אלול בליובאוויטש, למרות שהיה זה עדיין יום בהיר ושטוף שמש, האווירה כבר השתנתה. ריחו של אלול החל כבר להיות מורגש – מתאר כ"ק אדמו"ר הריי"צ בשיחתו הנודעת בלקוטי דיבורים.

זכרונותינו מפליגים חמש-עשרה שנה לאחור לא לאלול של ליובאוויטש אלא לאוויר ולאווירה בעיירה דרומית המורכבת מקיבוץ גלויות אשר יד ההשגחה הביאה אליה גרעין 'תמימים' שהפך לאחת מישיבות הפאר של 'תומכי תמימים'.

אלול תש"נ בקריית-גת ריכז תחת קורת-גג אחת את הרבגוניות החב"דית על כל צבעי הקשת שלה. בצומת האנושית הזו נפגשו שתי קבוצות. זו שצמחה מתוך הפסיפס האנושי של קריית-גת ועיירות הפיתוח מול זו שבאה משורה של משפחות חב"דיות שורשיות מכפר חב"ד, קריית מלאכי, ירושלים ועוד.

היכל הישיבה הבנוי עד עצם היום הזה, טלאי על גבי טלאי, אינו אלא עדות דוממת לניהול שעברה הישיבה מדור לדור החל מדמותו המיתולוגית של מקים שם ושארית לישיבת קישינב וקדושיה, הרב יעקב פלס ע"ה, עבור לאיש מסירות הנפש הרב שלום בער וולפא וכלה בגאון רבי משה הבלין, אשר בשעה קריטית, הבהיל עצמו מהוויות אביי ורבא שעליהן היה אמון, כתלמידו המובהק של הגאון רבי נחום פרצוביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר, להושיט את הספינה במים הסוערים שאליהם נקלעה.

הבוקר האלולי הקריית-גתי מוצא לו ביטוי ראשון בעיני הפלדה הננעצות במי שאיתרע מזלו לחצות את מפתן ה'זאל', כשמחוגי השעון מורים על דקות אחדות לאחר השעה שבע. המאחרים מעדיפים היו להצטנף בחדריהם הנושקים לזאל במקום להתמודד עם הבושה או הפחד, או שמא שניהם גם יחד, של המפגש פנים אל פנים מול מבטו המכה של המשפיע האגדי, ר' זושא אלפרוביץ.

היישמע קול השאלה המנסר מפי ר' זושא: בשאלת המחץ "מדוע?" והעם, עם ה'תמימים', לא יחרדו.

הייתה זו החוויה המכוננת עבור לא מעט העוברים על פניו של ר' זושא, בעוד כל גופו מתנועע אנה ואנה, ידיו לופתות את זקנו השחור כפחם ומקרבות אותו שוב ושוב לפיו ועיניו הקטנות מתרוצצות בחוריהן. עבור בני העלייה שבחבורה, המיוחסים בכינויים שהוא עצמו העניק להם בעתות סגולה, היה המפגש הזה בפתחו של הזאל, מבוא למהות האמיתית המוצאת את ביטויה בשיעורים העמוקים הנמסרים מפיו בספר המאמרים תרנ"ט.

שם, בקומתו הראשונה של הבניין, בין כתליה של 'הספרייה', מתגודדת הייתה הכיתה ששמעה מפיו את השיעור. פרוזדורים של חכמה ובינה כמו נפתחו בפני השומעים כשרק קולו של ר' זושא נשמע והוא עולה בעמקותו, דרגה אחר דרגה, עילוי אחר עילוי.

בשלב מסוים, לאחר 45 דקות תמימות של מסה מאלפת היוצאת מפיו ונכתבת סימולטנית במחברות שבידי התלמידים, הייתה נוצרת אתנחתא. מי מייבין? נשמע קולו השואל ונותר תלוי בחלל. שתיקה של כמה שניות ולאחריה שוב שאלה: ומי לא מייבין? - - -

אלול תש"נ חשף את התלמידים החדשים לבעלי החושים האהובים במיוחד על ר' זושא. צעירים שהיכרותם היחידה עד כה עם המילה 'חושים' הסתכמה בחושים בן דן המקראי, גילו את יוקר מעלתם של בעלי החושים, בשי"ן שורקת, ב'עבודה', ב'השכלה' או בכל מידה נכונה.

כמו על מנת להשלים את 'הלם הקרב' לא יכלו התלמידים החדשים שאת את העובדה שר' זושא, הדמות הרוחנית הדומיננטית בישיבה, מתייחס אליהם כאל מי שנכנסו אך זה עתה ל'תומכי תמימים' וכור ההיתוך בן שלוש השנים שעברו בישיבה-קטנה אינו אלא "חיידר עם פנימייה".

אם לא היה די בכך, בהתוועדויות שבהן ביכר לתקוף תנועה 'חיצונית' מסוימת, קבע נחרצות כלפי קבוצת אליטה מסוימת, בנוקבו בעיר המוצא של הישיבה ממנה באו, באומרו: "אתם 'קליפות' אחד אחד"... ואילו בני ירושלים שבחבורה, זכו ל'קירוב' מיוחד, הנגזר מן העובדה הידועה לכל בר בי רב חב"די כי מים רבים לא יוכלו לכבות את ה'אהבה' לכל ירושלמי באשר הוא...

ה'גבורה' במבטו חמור הסבר של ר' זושא נמתקת הייתה ב'חסדים' בדמות עיני הבדולח המחייכות באותנטיות נטולת גינונים של הרב הבלין, הצועד, מדדה, בין בנייני המגורים, כשמגבת על בית שחיו, מהמקווה צר הממדים בואכה רחוב אליהו הנביא, אל היכל הישיבה, לקראת תפילת שחרית.

אל ה'חסדים' הללו נוספה התמונה שיכולה הייתה לשוב על עצמה פעם אחר פעם, כשעדת 'תמימים' מקיפה את הרב מנחם מענדל גרונר, והוא מוסר באריכות ובפרוטרוט עדכון טרי מבית-חיינו, כמי ששמע זאת זה עתה מפי אביו, הריל"ג.

התיאורים הקולחים שהיו חלק בלתי נפרד מההוויה התמזגו בלהט שהיה משותף לכולם. להט ההכנות האינטנסיביות לקראת הנסיעה לחצר הרבי. הפרשנות החסידית לשאלה התלמודית "רבי לא שנה – חייא מניין?", אם חלפה שנה ולא היית אצל הרבי, מניין תקבל חיות – הייתה הדלק המניע לשיחת היום בהפסקות, בארוחות ובכל שעת הפנאי.

הגעגועים לאלול תש"נ מובילים אל הגעגוע הגדול שקינן בלבנו והגיע לשיאו באותו חודש, מתוך ידיעה ברורה, שהנה, בעוד מעט קט, במרחק של ארבעים דקות נסיעה, נמצא עצמנו במטוס, בדרך ל-770, אל בית חיינו.

בפרק הבא:
מגידי שיעורים ומורה נבוכים

ו' באלול תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
36
1. חוליה נוספת
אחרי ר"י פלס ניהל הרב בערל טייכמן את הישיבה, עד שהרב וולפא סילק אותו במסירות נפש וירש את מקומו.
ו' באלול תשס"ו
2. הרב בנימין
הידעת? שאתה פשוט כפיל של זושא
ו' באלול תשס"ו
3. מתי יוצא הספר
רק ר' צבי אלוש חבל שלא למד אצל ר' זושא .יוסי ובנימין הפרק הראשון משהוא משהוא .
ו' באלול תשס"ו
4. רעיון לספר
אולי אתר שטורעם ירכז את הדברים ויוציא זאת בסוף בספר. לפי דעתי זה רב מכר מדובר בשני מושכי העט המוכשרים ביותר בחב"ד ובעיקר מחוצה לה
ו' באלול תשס"ו
5. חיבה יתרה נודעת להם
חיבתם של הני תרי צורבא, לדמותו של המשפיע, משתקפת מילה אחר מילה בתיאור הלזה. :))
בפרק הבא: המשפיע סונט באוחזי העט ומצליף במגישי החדשות האולטמטיביים, שבנו עולמות והחריבום בהבל פה (בשעת ה'סדרים', אלא מה?)
ו' באלול תשס"ו
6. איך המגבת יכולה להיות על בית השחי?
אתמהה!!!
ו' באלול תשס"ו
7. יוסף ובנימין
הערה ראשונה:
אני נוכח לדעת שזושא של תש"נ וזושא של תשס"ו - כלל לא שונים זה מזה.

הערה שניה:
אני גם נוכח לדעת, שבנימין ליפקין מפתח דמיון-חיצוני עז לר' זושא אלפרוביץ. וברגע הראשון בו ראיתי את תמונת השער של הסדרה - חשבתי שמדובר בר' זושא בכבודו ובעצמו..

ו' באלול תשס"ו
8. יותר מושגים
כשרון כתיבה יש לכם, אך כדאי לפרט יותר, תוכן ענינים שדובר בהתוועדויות ושיעורים, אפי' רק שמות של מושגים קבלת עול, אתכפיא, התקשרות, או בשיעורים, ההבדל בין חכמה לבינה, דיבור ומלכות וכו'. זה יתן הרבה חיות ופנימיות וגישמאק לכתבה,
ו' באלול תשס"ו
9. כל מילה מדוייקת
אין על כתיבת הסופרים.
התיאורים מדוייקים, מתארים ומעלים זיכרונות מימי שבתינו בישיבה... אוי, היו ימים...!

יהיה טוב באם יהיו שגרירים לעדה כולה בתקשורת הכללית!
ו' באלול תשס"ו
10. ענק
החזרתם אותי שנים אחורה. התיאור מדהים ואותנטי. אי ר' זושא.
ו' באלול תשס"ו
11. תיאור מהמם
רק שני בכירי העיתונאים של חב"ד יכולים להנפיק כזה טור משובח שמרתק גם מישהו שכף רגלו לא דרכה בעיר קרית גת.
יוצא מן הכלל.
ו' באלול תשס"ו
12. שכחתם מילה אחת
(מרן) הגאון רבי נחום פרצוביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר.
כמי שהמילה מרן יוצאת כל כך הרבה ממקלדתם, אני מתפלא ששכחתם להוסיף.
ו' באלול תשס"ו
13. לא אותו כיתה
ביוסי שמע שיעור ברנ''ט מר' זושא .בנימין שמע שיעור מהרב זליברשטרום בדרמ''צ .
ו' באלול תשס"ו
14. שי גפן
שי גפן . תשתפו אותו ואת זיגלבוים בעריכת הספר .
ו' באלול תשס"ו
15. לגופו של ענין
ולי נראה שאליטוב מפתח דמיון לגרונר.

כתבה שכנראה מתארת במדויק את האוירה בקרית גת וכתוצאה מכך מרגשת את אלו שלמדו בה,

אבל כאחד שלא למד שם אני חייב לציין שמתוארת כאן אוירה כללית ומאוד פשטנית שניתן לחוות בכל ישיבה
ו' באלול תשס"ו
16. חבל שלא יפורסמו נתונים של הנשירה בישיבה שבעיר הדרומית ולא מעט בזכות הנ"ל.
כל הכיתות בשנים האחרונות התחילו עם 50 תלמידים וסיימו עם 25 מקסימום.
זושא בדק בית עכשיו!!!!!!!!!
ו' באלול תשס"ו
17. מדוע לא שורבב מילת הקישור האולטמתיבית ?
"אההה..,

אח.. הבדיחות הקרש שעדיין לא הבנו..
ו' באלול תשס"ו
18. קבוצת האליטה המסויימת, נחלאים ?!
ו' באלול תשס"ו
19. בטוח שאליטוב כתב את זה?

"זו שצמחה מתוך הפסיפס האנושי של קריית-גת ועיירות הפיתוח מול זו שבאה משורה של משפחות חב"דיות שורשיות מכפר חב"ד, קריית מלאכי, ירושלים ועוד".

בא נקח את המשפט הזה ונסיר ממנו את ארשת המתקתקות והליטוש הלשוני של שני הכתבנים המעולים, וננסה לפרק אותו למשמעות פשוטה יותר: שתי קבוצות היו בישיבה. קבוצה של צ'חצ'חים קרית-גתים מסכנים, בורים, לעומת קבוצה אלטיסטית, גז'ע, שורשית, אינטלקטואלית, בקיצור, אנחנו.

ולכאורה זה עומד בסתירה למאמר "תנו להם הזדמנות" המצויין של אליטוב.

ו' באלול תשס"ו
20. ל-19
אדם פיקח ומחושב כמו הרב אליטוב שומר תמיד ובכל מצב על כל האופציות.
ו' באלול תשס"ו
21. נהדר
תיאור אמיתי, יפה קולח מדוייק ומיוחד.

הקטע המתאר את המפגש של התמים המאחר עם ר' זושא הוא חזק ביותר. חוויה קשה שהתמודדתי איתה כמה וכמה פעמים.

ואללללה היו ימים. "ת"ר נר חנוכה - רנ"ט".

אני מקווה שלא גנבו לי את הלאקער השמאלי שמאחורי ארון הקודש, החתמתי עליו את החותמת שלי 30 פעם מכל כיווניו, לפני שעזבתי שם.

ז' באלול תשס"ו
22. כמה הבהרות כאן
בני (עם סגול) נראה לי שסגנון הכתיבה הזה אינו שלך אלא של יוסי . אליך יוסי ישנה כאן טעות : " ידיו לופתות את זקנו השחור כפחם " לידיעתך ומיטב זכרוני זקנו של זושא אינו שחור .
עוד דבר כאוב מאוד שאחד הגולשים הזכיר כבר זה האפליות שהיו מנת חלקם של הקרית גתים (בדרך כלל בני עדות המזרח) מצד זושא . לי היו זיכרונות יותר טובים דווקא מגרונר
ז' באלול תשס"ו
23. בוגר הפקולטה
בוגר הפקלוטה זה בטוח ליאורי העסקן מקרית מלאכי .הטבת לכתוב מר ליאורי .
ז' באלול תשס"ו
24. כתבה קצת שיטחית...
בתור אחד שזכה ללמוד בקרית גת, חושבני שהכתבה מלאה בהרבה מוטיבים ולא נוגעת בנקודה...
הורידו את המוטיבים ככל האפשר לטשו את הכתבה והוסיפו עוד קצת תוכן...
ז' באלול תשס"ו
25. מחכים לפרק הבא
בקוצר רוח
ז' באלול תשס"ו
26. אתה זוכר שהיה לך מדור בכפר חב"ד "מיומנו של חסיד מתגעגע"
יש לי משהו יותר טוב מיומנו של מתגעגע לחסיד
ח' באלול תשס"ו
27. נו, נו
אכן, יש משהו. אם כי אינני יודע אם המפגש עם עיני הפלדה כהדגרת המשורר היתה נחלת המאחר האלולי בלבד. זו היתה נחלת כל מאחר במשך השנה כולה!
(ולזה שהעיר על בדק בית - לכל מקום מעלותיו וחסרונותיו.) נהניתי במייוחד מהקטע שמתאר כיצד ר' זושא מתייחס לתמימים כמי שבאו מחיידר, תיאור שאגב קשור במייוחד עם אותה קבוצה "אלטיסטית" שנהגה לבלות כל ליל שישי במחיצת המשפחה כזכור לזוכרים.
נקוה שפעם הבאה יהיה יותר על רמה
ח' באלול תשס"ו
28. הוספה לכתבה
בהמשך לסיפורים על דיווחי הרב גרונר מבית חיינו, דומני כי אין מנוס מלהזכיר את הדיווחים שנשלחו מידי שבוע על ידי יוסי אליטוב ששהה בבית חיינו ב"קבוצה" לידידו הטוב בניימין.
לא, לא היו שם דיווחים מפארבריינגענ'ס.
היו שם תיאורים על ה"אדמוני" ועל "הארטמן" מי קרע למי את הסירטוק ומי ניתק למי את המיקרופון באמצע וועידה.
ט' באלול תשס"ו
29. ל- 18
קבוצת האליטות המסויימת הנה ככל הנראה ה"ראשונים" שנהרו באותה שנה בהמוניהם לקריית גת. חציים אגב עזבו באמצע אותה שנה, וייתכן שיש לכך קשר עם המובא בכתבה. כמובן איני בא להטיף ביקורת
ט' באלול תשס"ו
30. לא הבנתי
מה הפירוש בכתבה :"חושים בשין שורקת"? כלומר: מה זה בא להבהיר? שאין הכוונה ל"חושים" בשי"ן שמאלית? וכי על דעתו של מי יעלה הדבר? ברור שהכוונה ל"חושים" בשי"ן ימנית. (אלא אם כן שאינני מבין מה הכוונה "שורקת" ובטעות מקשר את זה עם שי"ן ימנית).
אתמהה.
ט' באלול תשס"ו
31. ה'קליפות' הם ה'כפרחבדי"ם'
י' באלול תשס"ו
32. ל-31
אלו ה"כפר חב"דים" שלמדו בישיבה שנקראה בשם :ישיבת "אחי תמימים"ראשון- לצייון, כלומר: ה"ראשונים".
י' באלול תשס"ו
33. א' תמים
לשוצף היקר לפני שאתה עושה אתמהה כראה שבאמת טעית שין שורקת לא באה לומר שין ימנית אלא משהו אחר אפילו התמימים הלומדים בשנים האחרונות אצל ר' זושא לא מבינית זאת.הרגע


י"א באלול תשס"ו
34. ל-33
תודה שהארת את עיני, כעת הבנתי אל נכון במה מדובר. אני מקוה שלא תצנזרו את המשך תגובתי כי היא יוצאת מכאב: זו גסות רוח לשמה!
י"א באלול תשס"ו
35. "בצומת האנושית הזו נפגשו שתי קבוצות"
האחת מקרית גת ועיירות הפיתוח (הבלין למשל) והשניה ממשפחות חב"דיות שורשיות מכפר חב"ד קרית מלאכי ירושליים וכדומה (אליטוב למשל)
י"א באלול תשס"ו
36. זושא
"עיני הפלדה" של רזושא הם אלו שריחקו המון בחורים מהישיבה
הפחד שהוא זרא בתלמידיו היה אכן לזרא
כ"ה בשבט תשס"ז