ב"ה יום רביעי, כ"ב מנחם-אב תשפ" | 12.08.20
סופת הקתרינה
סופת הקתרינה צילום: ג'ון באזם - AP
לשרוד את הסופות

שנה קשה עברה עלינו. המאורעות בארץ ישראל. הסופות בעולם, מאסיה עד אמריקה. מה המסקנה? (הרב משה מרינובסקי - עלה במחשבה)

תשרי בפתח, אך ברשותכם נקדים את המאוחר ונתייחס לחויה המסיימת והמסכמת של תשרי אצל הרבי. הכוונה למעמד ה'יחידות הכללית בשלהי החודש. זה שהחל משנת תשמ"ב מילא את מקומה של ה'יחידות' הפרטית.

לא אחת, בשיחת הק' של היחידות הכללית, הרבי התייחס לעובדה שהרצון הטבעי של כל חסיד הוא להישאר בבית חיינו גם ימים רבים לאחר חודש תשרי. על המעבר מחג הסוכות ושמחת תורה לכל ימות השנה מופיע במדרש הביטוי "קשה עלי פרידתכם" וגם אם לא זכינו לחוות את העליה לרגל בבית המקדש, אנחנו לא הראשונים להשוות בין העליה ההיא לנסיעה לרבי.

בשיחות הללו הרבי מדריך איך להתגבר על הקושי הזה באמצעות השוואה בין המעבר מתשרי, חודש החגים, לימי השגרה האפורים ובין מצבו של נח כאשר המבול הסתיים והארץ יבשה. חז"ל אומרים שבתוך התיבה שרר מצב דומה לזה שיהיה בעולם לעתיד לבוא, בימות המשיח. מובן, אם כן, שנוח והנלווים אליו היו מעדיפים להישאר בתיבה עוד שנים ארוכות. אבל הקב"ה רוצה אחרת ופקד עליו חד-משמעית: "צא מן התיבה!", כי המטרה, התכלית והכוונה היא לא לברוח מהמבול אל התיבה ולא להתנתק מן העולם ולהישאר בבית המקדש, בית חיינו, אלא לצאת ולהחדיר את אור ה' בתוך העולם (כידוע ומפורסם).

אבל מהיכן שואבים את הכוח לצאת מן התיבה ולהיכנס אל העולם, לפעול בו ולהשפיע עליו? דווקא מהכניסה אל התיבה, לא זו העשויה עץ, אלא תיבה במובן של מילה, היינו תיבות התורה והתפילה, כתורת הבעש"ט הידועה.

עכשיו מובן למה יש טעם לדבר על סוף תשרי בימי ההכנה לראש השנה, כי תשרי הוא הזמן הכי טוב והכי מתאים ל"בוא אל התיבה".

עברנו שנה לא קלה עם גזירות קשות – לא תקום פעמיים צרה – בארץ ישראל ועם הרבה מים זדונים ברחבי העולם מאסיה ועד אמריקה. שוב הוכחה חוסר היכולת שלנו להשפיע על המהלכים (אפילו אלה שמובלים בידי יהודים בעלי בחירה חופשית) ושוב הוכחה אפסותו של האדם מול איתני הטבע המונהגים בידי הקב"ה.

אל מול כל אלה, יש לחזור שוב על המסקנה הבלתי נמנעת שמקומו של היהודי ועיקר מעיינו צריכים להיות בתוך תיבות התורה והתפילה. ובעמדנו על סף חודש תשרי הכוונה בראש ובראשונה להלכות החגים בשולחן ערוך ובשאר ספרי ההלכה והמנהג ומהותם הפנימית של המועדים לפי תורת רבותינו נשיאינו לדורותיהם עד לשיחות הק' ומאמרי החסידות, דברי אלוקים חיים, של הרבי נשיא דורנו.

אם ניכנס אל התיבה כראוי, נדע גם לצאת ממנה כראוי.

הוראה כפולה

ואם מישהו זקוק ל'טיפים' בדרך לכניסה או ליציאה מן התיבה, הנה 'נקודה' מתוך שיחה ארוכה של הרבי בנידון (לקוטי שיחות חלק ה, פרשת נח):

על הכתוב "אלה תולדות נח, נח איש צדיק" אומר רש"י:

"יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום".

אומר על כך הרבי ששני הפירושים בדרגת צדקותו של נח, באים ללמד לקח כפול:

המבול, הוא ה"מים רבים", טרדות הפרנסה ועניני העולם המבלבלים ומונעים אותו מעבודת ה'. ויהודי נדרש לקיים את הציווי "בא אל התיבה", להיכנס בתוך תיבות התורה והתפילה, וכך להינצל מה'מבול' הרוחני.

אלא שיהודי עלול לטעון: נח היה צדיק תמים, אדם שכל אורחות חייו היו באופן יוצא מן הכלל ולמעלה מהטבע, ולכן הצליח, באמצעות התיבה, להינצל מהמבול; אבל יהודי רגיל, גם אם יכנס ל'תיבה' של התורה והתפילה, עדיין לא יצליח להינצל מ"המים הזדונים" של מבול ה"מים רבים"!

על כך באה ההוראה מהפירוש השני ברש"י, שבעצם נח היה צדיק רק "בדורותיו", לפי ערך דורו, ומדריגה כזו של 'צדיק' שייכת לכל יהודי, כי ביחס לכללות דורו (הכולל גם אומות העולם וכו'), הוא "צדיק", וכשם שנח ניצל מהמבול, כך יכול כל יהודי להציל את עצמו על ידי הכניסה לתיבות התורה והתפילה.

יהודי שנמצא בדרגה נעלית ביותר, הוא עשוי לטעון טענה הפוכה: הוא כל כך נעלה ומרומם, כך שה'מבול' הרוחני אינו מפריע לו ואינו מבלבל אותו, ואם כן, הוא אינו צריך את תיבות התורה והתפילה כדי להינצל מהמבול!…

על כך באה ההוראה מהפירוש הראשון ברש"י, אדרבה: נח היה צדיק כה גדול, שלא רק בערך דורו הוא היה נחשב לצדיק, אלא שאם הוא היה בדורות אחרים הוא היה צדיק גדול עוד יותר. ואף על פי כן – כדי להינצל מהמבול היה עליו לקיים את הציווי "בא אל התיבה". ללמדך, שגם צדיק גמור אינו יכול לפטור את עצמו מהחובה "לבוא" בתוך תיבות התורה והתפילה.

לשנה טובה תכתבו ותחתמו, מ"שנת אורה" ו"שנת ברכה" עד "שנת תורה".

כ"ה באלול תשס"ה