ב"ה יום שני, ו' אלול תשע"ד | 01.09.14
הרב שטרנברג באהל
הרב שטרנברג באהל
זהירות - שכחה לפניך...

"בכל יום שעובר, אחרי יום ההילולא, נעשה יותר ויותר קשה להיאחז בדביקות זו". מוגש בעקבות ג' תמוז (הרב אברהם שטרנברג, עלה במחשבה)

מדי שנה ושנה חוזרת ונשנית התופעה: מגיע חודש סיון, מתחילים להתכונן ליום הקדוש והנורא ג' תמוז. הגעגועים מתגברים, הזכרונות מתרעננים, וככל שמתקרב היום, הולכים וגדלים הגעגועים והחשק להדק ולחזק הקשר לאילנא דחיי.

כאשר מתקדש היום, ואלפים מכל קצוי תבל מתחילים לזרום לד' אמות של הרבי, נעשה קל וטבעי יותר להרגיש בחוש, את הדביקות של "הוא בחיים". המשיכה של רבבות להשתטח על הציון, שעות של עמידה בתור, והתזכורת התמידית שישנן רק שתי דקות בלבד לעמוד בתוך קודש הקדשים, ממחיש עוד יותר, שאותה תשוקה שהייתה לחם חוקו של כל חסיד, לראות ולהיראות את פני הקודש, ולו לרגע אחד, נמשכת ביתר שאת ויתר עוז כיום, על אף שעברו י"ב שנה מאותו יום המר - ג' תמוז תשנ"ד.

אולם בכל יום שעובר, אחרי יום ההילולא, ככל שמתרחקים מהחום והאור שמורגש ביום קדוש זה, נעשה יותר ויותר קשה להיאחז בדביקות זו. בלשון זה מעורר הרבי במכתבו בשנת תשי"א "מתגברים הגעגועים באשר כלה קייץ עובר חורף ועדיין לא נושענו. אבל מצד שני ההרגל עושה את שלו. ויש מקום לחשוש, אשר יתיישן הדבר, ואור וחום ההתקשרות, לנשיאינו לתורתיו ולהוראותיו – אשר כולא חד – ילך הלוך וחסר".
 
חז"ל לימדו אותנו אשר מעשה אבות סימן לבנים, ולכן כדאי להתבונן בסיפורי התורה, למצוא הוראה אקטואלית למצבינו זה. לענ"ד נראה, שמכל סיפורי התורה, יוסף הצדיק מהוה לנו דוגמא של חסיד, לדורנו זה.

יוסף הי' מנותק מאביו, הנשיא של דורו, במשך כ"ב שנה, בערות הארץ, תחתון אשר אין תחתון הימנו. כאשר יצא מבית אסורים למלוך, נשא אשה ונולדו לו בנים, רצה להביע הרגשותיו - אודות המצב בו נמצא - ע"י קריאת שמות לבניו. לבנו בכורו קרא מנשה -  כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי. נשני מלשון שכחה (משרש גיד הנשה), היינו שהקב"ה גורם לו לשכוח צרותיו, עמלו, ואת בית אביו. ולבנו השני קרא אפרים - כי הפרני אלוקים בארץ עניי. היינו: שלמרות שנמצא בארץ עניי, נתן לו הקב"ה כוח להפרות ולהצליח.

על כך מקשה האלשיך הק' - הניחא בנוגע לאפרים, מובן ההודיה שנותן להקב"ה בקריאת שמו אפרים:  שלמרות שנמצא ב"ארץ עניי" נותן לו הקב"ה עוז לפרות ולהצליח. אך בנוגע למנשה איזה שבח והודי' הוא זה ש"נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי" -  ממה הוא בדיוק שמח, מזה שהוא יכול לשכוח את בית אביו?

מסביר הרבי בלקוטי שיחות (חט"ו ע' 433) שיוסף הצדיק מצהיר בזה, שיודע הוא, שאכן נמצא במקום ובזמן שישנה סכנה שמצד טבע הדברים, יכול להיות מצב של נשני, שישכח את בית אביו. על כן מחפש יוסף הצדיק עצות ותחבולות לא לשכוח את בית אביו. מהי העצה להעדר השכחה? הוא קורא לבנו מנשה! כלומר, אני מודע לסכנה המרחפת עלי בכך שאני נמצא במקום שיכול להשכיח את בית אבי, ולכן אעשה כל מה שביכולתי לא לשכוח.

הרבי ממשיך, דווקא כאשר מכירים בסכנה שייתכן מצב של "נשני", ומשתדלים למרות הכל שלא לשכוח, יכולים להגיע לדרגת  אפרים - כי הפרני אלוקים בארץ עניי. היינו שרואים הצלחה בחוש, ה"הפרני", אף שע"פ טבע אין לזה שום אחיזה, שהרי נמצאים בארץ עניי.

ההוראה לנו ברורה. הן אמת שאצל הרבי לא השתנה דבר והוא נמצא עמנו ביתר שאת וביתר עוז. אך ישנה סכנה שהדבר ייהפך חלילה לדבר ישן, וחום ואור ההתקשרות יחסרו חלילה. שהרי מכיוון שאנו נמצאים בעולם הזה הגשמי, הרי כל פעם שאיננו רואים את הרבי בעיני בשר, מרחפת סכנת "נשני את כל בית אבי" – קרירות בחום ואור ההתקשרות.

העצה לכך היא לכל לראש להכיר בסכנה, ששייך להיות "נשני", ולחפש עצות ותחבולות להדק את הקשר עם הרבי, ועל ידי זה נזכה לראות עוד יותר את היתיר מבחיוהי – הפרני בארץ עוניי.

כיצד מהדקים את הקשר? כותב הרבי ב"היום יום" כ"ד בסיון שהשואל במה היא ההתקשרות אלי מאחר שאין אני  מכירו פנים?.. משיב הרבי שהתקשרות אמיתית היא ע"י לימוד התורה – כאשר לומד המאמרי חסידות שלי, קורא את השיחות, ומתחבר עם ידידי אנ"ש והתמימים יחיו, בלימודם ובהתוועדותם, ומקיים בקשתי באמירת תהילים ובשמירת זמני הלימודים, הנה בזה היא ההתקשרות. 
 
אם בכל הזמנים הי' צורך בקצת קבלת עול, לקבל הוראה זו של ה"היום יום" כאקטואלית, הרי שבמצב הנוכחי מובן בשכל הישר כיצד פתגם זה צריך להיות השער לתקשרות. אין ספק, שכאשר לומדים שיחה או מאמר של הרבי, נזכרים ברבי, והדבר מעורר געגועים עזים לרבי, מעורר את התשוקה לשמוע את קולו שוב, הרצון להתראות עמו.

מובן אשר ככל שיתגברו הגעגועים אל הרבי בחיי היום יום, אנו מצילים את עצמנו מסכנת ה"נשני". ומבטיחה התורה, שכאשר עושים כל התלוי בנו להישמר מהסכנה של "נשני", אזי "הפרני אלקים בארץ עניי" שהופכים את ה"עניי" - חושך הגלות - וממשיכים את אלופו של עולם בגולה, ואז נזכה זעהן זיך מיט'ן רבין דא למטה אין א גוף ולמטה מעשרה טפחים והוא יגאלנו.

ז' בתמוז תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
8
1. א מחיה
דברי חיזוק והתעוררות, ר' אברהם במיטבו. כמו ב-770 בימים הטובים.
ז' בתמוז תשס"ו
2. יישר כח
הרב שטרנברג, יישר כח, נתת לי ממש חיזוק וניעור רציני.
ז' בתמוז תשס"ו
3. תודה לשטורעם
ותודה לכותב על כל המאמרים הנפלאים של יום ההילולא
ז' בתמוז תשס"ו
4. כל מילה פנינה

תענוג היה לקרוא ולהזדהות עם כל מילה.
ז' בתמוז תשס"ו
5. 770 הוא הד' אמות של הרבי

מצורף בזה חלק שיחות (מוגות) מכ"ק אד"ש מספר השיחות משנות תשמ"ז – תשנ"ב.
ש770 הוא הד' אמות של הרבי.


בימים אלו איז דא א "קבוצה" פון ספרים, צוזאמען מיט כתבי-יד המצורפים לספרים אלו, וועלכע ווארטן אויף זייער פדיון שבויים, אז זיי זאלן אומגעקערט ווערן צו זייער אמת'ן בעל הבית, וואס דאס איז נשיא דורנו דער רבי דער שווער, אומגעקערט ווערן צו זיינע ד' אמות ...
(משיחת ה' טבת ה' תשנ"ב – ספר השיחות (מוגה) ע' 209)


ובפרט – אז דער תניא איז שוין אויך אנגעקומען אין דעם בית, דער בית הכנסת, בית המדרש, ובית מעשים טובים וועכלע געפינט זיך די ד' אמות פון כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בעשר שנים האחרונות שלו בעלמא דין (ד"קדושה לא זזה ממקומה") – דער מקור אויף הפצת המעינות חוצה בכל קצוי תבל.
(משיחת ש"פ עקב ה' תנש"א - ספר השיחות (מוגה) ע' 765)


וענין זה מודגש גם עתה – כשקבוצה של כו"כ אורחים, אנשים וטף, שבאו מצפת עיה"ק, נמצאים ביום הש"ק ערב ל"ג בעומר (ועאכו"כ בל"ג בעומר עצמו) בביהכנ"ס וביהמ"ד בד' אמותיו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו...
(משיחת ש"פ אמור ה' תש"נ – ספר השיחות (מוגה) ע' 460)


דערפאר וואלט געווען א דבר נכון ביותר, אז די רבנים "מורי צדק" וועלכע געפינען זיך דא אויף חג השבועות, זאלן מאכן און אסיפה און זיך צוזאמענרעדן אין שאלות וענינים העומדים על הפרק...
און מ'האט אויף דעם א נתינת כח מיוחדת מצד דעם זמן שגרמא – "זמן מתן תורתנו", און מקום גרמא – די ד' אמות פון כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו.
(משיחת יום ב' דחג השבועות ה' תש"נ – ספר השיחות (מוגה) ע' 91)


נתינת יישר-כח לכל האורחים שליט"א, אשר הרגש החסידי שלהם האיר בהם בגילוי ובא לידי פועל ממש, לקיים את ה"לך לך מארצך גו'", כדי להיות בד' אמותיו (בית–כנסת ובית-מדרש) של נשיא הדור, כ"ק מו"ח אדמו"ר ...
(משיחת ש"פ לך לך ה'תשמ"ח – ספר השיחות (מוגה) ע' 61)


אז כמה וכמה עשיריות ומאות מישראל זיינען זיך מטלטל ("טלטולי דגברא" און "טלטולי דאיתתא") מביתם ומקומם בכדי פראווען די מועדים פון חודש תשרי אין די ד' אמות (גשמיים) פון נשיא דורנו, מעין ודוגמא וזכר צו דער עלי' לרגל בזמן שביהמ"ק הי' קים.
(משיחת ש"פ נח תשמ"ז – ספר השיחות (מוגה) ע' 40 (לקו"ש חכ"ה ע' 299))


ובפרט - כאשר חוזרים מ"בית חב"ד" הכללי בד' אמותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שממנו הפיץ את המעיינות בכל קצוי תבל במשך עשר שנים האחרונות בחיים חיותו בעלמא דין, ובאופן דפעולה נמשכת דוקא, הרי, נוסף על הנהוג מכבר לערוך התוועדות חסידית בביהכ"נ וביהמ"ד, בית חב"ד המרכזי, ישתדל כאו"א לערוך התוועדות חסידית גם בביתו הפרטי "ולחזור" (מה טוב – בעצמו, ועכ"פ – להזמין מישהו שיכול לחזור) מתורתו של נשיא דורנו, שזכה ללמוד בעצמו ולשמוע בהיותו בד' אמות אלו.
(משיחת ש"פ ויגש ה'תשמ"ז – ספר השיחות (מוגה) ע' 229)
ח' בתמוז תשס"ו
6. מתי כבר תבינו
כל אותם חוכמולוגים שממהרים לצטט שלל שיחות קודש של הרבי ש770 הוא הד' אמות של הרבי את ההבדל העצום?

אתם באמת לא קולטים שאירע, למגינת לב כולנו, ג' תמוז?!

אתם באמת לא קולטים שאחרי יו"ד שבט תש"י, לכולנו היה 770ד' אמות ומה השאלה בכלל? היה לנו רבי ב770! אתם באמת לא קולטים שזה מטומטם לצטט את השיחות קודש הללו בהקשר לימינו אלו? ומה עשיתם אתם כשלמדתם ושמעתם (אם בכלל הייתם אז; נראה לי שלא) את השיחות קודש הללו, לפני תשנ"ד? התכוונתם אז לרבי הריי"צ או שלמדתם, כמו כולם, שהרבי נשיא דורנו הוא הרבי ולא הרבי הריי"צ? אז מה פשר ההיתממות המטופשת הזאת? נמאס כבר!
י' בתמוז תשס"ו
7. מאמין עדיין בנבואת הרבי
לא זכיתי להבין כלל. הישנו כזה 'תנועה' שבכל שנה נהי' קשה יותר לעורר הרגשים אודות הרבי, האומנם אפשר דבר כזה, ה"נשני"?!
וכי התקשרות להרבי הוא רק בסביבות ג' תמוז שפעם בשנה מתעוררים שישנו רבי?!
ווי איז שייך "נשני" אויף דיין קאפ?!
י"ב בתמוז תשס"ו
8. תגובה ל7
אשריך ר' תמים שאינך יכול להעלות על הדעת שיכול להיות תנועה של נשני!

אמנם הרבי חשב אחרת ובאגרתו המובא בפנים הכתבה כותב אשר "ההרגל עושה את שלו. ויש מקום לחשוש, אשר יתיישן הדבר, ואור וחום ההתקשרות, לנשיאינו לתורתיו ולהוראותיו – אשר כולא חד – ילך הלוך וחסר".

אפילו אם נאמר שא"א להיות "נשני" לגמרי, עדיין יש מקום לחשוש לתנועה של הולך וחסר ר"ל.

י"ג בתמוז תשס"ו