ב"ה יום שני, כ" חשוון תשפ" | 18.11.19
בקשו פניו תמיד (תהילים ק"ה)

"האם עולה ברעיונו של אי-מי אפשרות שלפתע בצהרי היום תשקע השמש ותשרור עלטה של חצות לילה?". הגה"ח הרב טוביה בלוי במאמר ל'שטורעם'

בקשו פניו תמיד (תהלים קה)

או: חשבון נפש של פיקוח נפש

או: למה משיח לא בא?

(הרהורים לג' תמוז)

כל-כך, כל-כך, רצה הרבי את המשיח. כל ימי חייו בגופו הקדוש בעלמא הדין, משחר ילדותו, היו – "להביא לימות המשיח". הגדיל לעשות מאז עלותו על כס הנשיאות של הדור האחרון בגלות – וממילא – הראשון לגאולה, כאשר התאמץ בכל עוז ותעצומות ובכל כוחותיו האלוקיים להדביק אותנו ואת הדור כולו במשאת נפש זו, ומאמציו העל-אנושיים להשגת יעד כה נכסף התגברו עשרות מונים בשנים האחרונות לחייו בגופו הקדוש בעלמא הדין.

מאמציו הכבירים האלה עמדו כבר זמן קצר מאוד-מאוד לפני השגת המטרה העילאית הזאת, משאת נפש כל הדורות, שהרי הוא מצידו עשה ככל יכולתו (יכולת של הרבי!!!) כעדותו עצמו. חסרה היתה ה'מכה בפטיש' שלנו, האנשים הננסים, שאלינו העביר את המשימה של הרגע האחרון, "הבקעת השער".

עברנו כבר 12 שנה מאז היום המר והנמהר, יום האסון חסר האח והריע בהיסטוריה, הוא יום ג' תמוז תשנ"ד.

נכון, הרבי חינכנו לחשיבה אופטימית ולביטחון, "טראכט גוט ועט זיין גוט". חינוכנו זה עמד במרכז הכרזותיו כי הנה, הנה משיח בא. יתר על כן: אנו מאמינים כי "אשתכח בכולהו עלמין – כולל עולמנו זה – יתיר מבחיוהי", מסר שהרבי שקד להעביר אלינו השכם והערב. ברם אנשים קטנים כמונו, יכולנו לקבל ולהפנים הנחה אמיתית זו באמונה שלימה, ביחס לכל רבותינו הקדושים עד לנשיא השישי – כאשר הנשיא השביעי חי עלי אדמות בגוף גשמי הנראה והנשמע בחושים בשריים.

מה נעשה ואנשים כערכנו מסגלים לעצמנו בקושי עצום ("השאור שבעיסה") מחשבה כזו – ביחס למי?! אוי רבי?

למעלה מארבעים שנה לא עלתה על קצה דעתינו מחשבה על אפשרות אומללה כזאת! לא, לא היינו זקוקים לשיחות קדושות על "חיים נצחיים" וכו', כדי לדחות מחשבה כזאת. פשוט, הדבר לא עלה מלכתחילה כלל וכלל במחשבתנו אפילו לרגע אחד, במידה שנצטרך להסביר לעצמנו הסברים כאלה ואחרים כדי לשלול את המחשבה.

האם עולה ברעיונו של אי-מי אפשרות שלפתע בצהרי יום בהיר תשקע השמש ותשרור עלטה של חצות לילה עם ירח וכוכבים?

נדהמנו תדהמה מוחלטת באירוע של כ"ז אד"ר תשנ"ב, והתחלנו לצעוק – במודע או בלא הודע – "יחי אדוננו לעולם ועד", בתפילה לבורא עולם. דיין האמת לא קיבל צעקתנו זו ולא שעה אליה!

למה באמת?

אוי, אבל אשמים אנחנו על הרבי אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו, "עשו ככל אשר ביכולתכם" (בסך הכל יכולת שלנו!) ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת!

(במאמר "אתה תצווה" הידוע בפרק ד' מסביר הרבי הגדרתה של גלות וזלה"ק: וכמו שבגלות מצרים כתיב ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, עד"ז הוא בכל גלות).

במקום לעשות ככל אשר ביכולתנו, להרבות בלימוד והפצת פנימיות התורה, ובמרכזה – מאמרי ושיחות ואגרות והערות ורשימות הרבי, קריאות מקרב לב ולא מפני הציווי אל רחום וחנון: "עד מתי?! לימוד ענייני משיח וגאולה, הוספות גדלות והולכות בעניני תורה ומצוות – כבדה עלינו המלאכה הזאת ושעינו בדברי שקר.

חלק מאיתנו מצא או המציא תחליפים משונים ומוזרים, תוצרת עצמית למהדרין בתוספת מה"מ – לא של 16% - של אלפי אחוזים על מילים בודדות וספורות ושקולות מדברי הרבי בלי הבנת משמעותם, תוך כדי השלכה מאחורי הגב והפקרת והזנחה של עיקרי תורת הרבי והדרכותיו.

- כמובן, תוך התעלות בדברי הרבי, כביכול. נגד הרבי, בשם הרבי!

חלק אחר, הרואה את עצמו מפוכח יותר ומפותח יותר, נתפס לדגול בדגל "פיקוח נפש", ביחס לעניינים שאינם קשורים לפיקוח נפש אלא לחישובים פוליטיים של טקטיקות פוליטיות שיש לנקוט בהם, לפי רוחב דעתם כדי להצילנו, כביכול, ממצב של פיקוח נפש. זאת אותה גברת בשינוי אדרת! גם כאן: הכרזות ופעולות אלה מפגינות ומבליטות לכל שפב"פ ופב"פ ופב"פ עומדים בחזית כרצונו, כביכול, של הרבי. 

גם אלה – כמו חבריהם הקודמים מגישים לנו תוצרת עצמית למהדרין תוך הזנחת והפקרת עיקרי תורת הרבי והדרכותיו.

גם אלה כראשונים נתלים בדברי הרבי, כביכול שמעולם לא חייב – ואף שלל – אמירות ומעשים כגון אלה. שוב: נגד הרבי בשם הרבי!

אכן, יש מצב של פיקוח נפש בארץ הקודש, מצב נורא ואיום של ממשלה פושעת (פרי חינוכו של ה"ימין") המשחקת בדם יהודים ר"ל ומפקירה שטחי ארץ הקודש לאויבים, יש פיגועים ר"ל, יש מחלות ומיתות משונות ר"ל, יש תאונות ר"ל, יש הפקרות רוחנית ר"ל, נישואי תערובת והתבוללות ר"ל, וכל זה – גם בחו"ל. חובתנו להציל ולהושיע!

איך נעשה זאת, איך נפתור את כל הבעיות החמורות והנוראות, ואיך ניפטר מכל הצרות והאסונות?

יש פתרון לכל זה. "פתרונות" נקודתיים, המתייחסים לקטע זה או אחר – אין! איש אינו חולם על כך! כל העיסוקים הרבים, מעבר להבעת מחאה, תחת דגל "פיקוח נפש", כזה או אחר, הם חסרי תועלת וחסרי תוחלת, ואין בהם מלבד "הוצאת קיטור", וכן, כאמור, הפגנת מציאות עצמית. הרבי לא דרש זאת מאיתנו, ואף שלל זאת, כידוע ממכתביו של הרבי. הרבי ידע מראש – את אשר יודעים עתה כולנו – כי הפגנות לא תועלנה.

מה, בכל זאת, הפתרון?

פתרון אחד ויחיד לכל הצרות: הבאת המשיח מיד!

כה אמר הרבי:

"כל אשר ההשפעה בידו צריך לדאוג בקול פנימי: אחינו בני ישראל חוסו על עצמכם ועל כלל ישראל  והפיצו תורת ודברי אלוקים חיים ולהודיע וכו' שעל ידי זה – עיכוב קץ הגאולה, היינו שמעכבין ע"י זה את עצמו את כלל ישראל וכביכול את השכינה בגלות וכו'. האומנם לא די בצרות ישראל עד עתה ח"ו? ואין מספיק ח"ו הגלות?".

זה הפתרון ואפס בלתו! ה"פתרונות" האחרים, הן המשיחסטים והן הקשורים עם השקפות מזרחיסטיות (אגב: על זה לכשעצמו, שיטת "אתחלתא דגאולה" כותב הרבי שמביא שפיכות דמים ר"ל! ולא פיקוח נפש?! על זה האט זיך דער רבי נישט גיקאכט? (או שמא יש מי שמסוגל למדוד ולשקול את משקל ה"גיקאכט"?) הם פתרונות שווא שמפריחיהם עצמם לא מאמינים בהם!

יש להוסיף: ה"מזרחיזם", והשלכותיו הישירות החמורות על התנהגות חלק מצעירנו וצעירותינו, גרוע יותר מן ה"משיחיזם".

ההתנהגות האמורה של צעירים וצעירות משלנו מזיקה הרבה יותר להפצת המעיינות, וממילא מעכבת את הגאולה, מן המשיחיזם. יהודי חרדי הנתקל ב"משיחיסטים" אומר שהם "משוגעים" ושזה לא משקף את חב"ד. לעומתו יהודי חרדי הרואה התנהגויות מסויימות של בני נוער שלנו (וכולל התנהגות נשים ובנות בענייני צניעות) – לא אומר כנ"ל. וכדי ביזיון וקצף.

המזמור של הרבי השנה זועק: "בקשו פניו תמיד". פנו לפנימיות, לפנימיות התורה, ולא לחיצוניות ובליטות (ראה בהרחבה מכתב הרבי, "אגרות מלך", אגרת י').

עלינו לעשות ככל אשר ביכולתנו להביא את המשיח מיד בדרכים שהתווה לנו הרבי באופן מפורש וחד משמעי.

כך, ורק כך, נפתור את כל הבעיות!

ג' בתמוז תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
4
1. שאלה אחת לכבוד הרב שליט"א
מדוע כל פעם שהבעיות של חב"ד עולים על השולחן רק בעי' אחד בפיכם: זה מרחיק חרדים מלימוד החסידות!

האם לא די לכם שאלפי בני הנוער אינם לומדים תורה? האם לא מספיק מה שאלפים מבני הנוער החב"די מזלזלים (בלי גוזמא) בהלכה ויראת שמים? האם אף פעם לא נבין שיש ענין שגם אנחנו בעצמנו צריכים להיות יהודים דתים חרדים חסידי חב"ד?

אינני מזלזל בחשיבותו של הענין הנזכר, אך הזוהי נקודת הבעי'? משל למה"ד לא' שיצעוק על חבירו ברציחת אדם מכיון שעי"ז מתלכלך הרצפה בדם.

המצב הוא איום, הן במחשבה הן בדיבור והן במעשה. השקפותיהם של רבים ואפי' "טובים" הם היפך התורה, על דיבורם - אשרי אוזן לא שמעה, ומעשיהם - אשרי עין לא ראתה.

ת"ל ובעת צרה זו שלח לנו הקב"ה תרופה גדולה, אשר בשם "שטורעם" יקרא, בה יישרו הדעות ויתקנו המעשים של קהל חסידי חב"ד. נחוץ הוא ביותר בתקופה זו אשר החושך יכסה ארץ (לא רק באשר אין רבינו כאן...) להיות מקור להשקפות התורה והחסידות, במה לדעת רבני ומשפיעי חב"ד, ה"שופר הטכנולוגי".

אני קורא לכם להמשיך בדרך זו להוציא יקר מזולל עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו ממש!
ז' בתמוז תשס"ו
2. תגובה ל-1
הובאה לתשומת ליבי תגובה לרשימתי ("בקשו פניו תמיד"), אשר כהגדרת המביא לתשומת ליבי היא תגובה רצינית, מכובדת וענינית, וכיוון שאכן היא כזאת, מתכבד הנני להשיב:
אני שמח שמחה מהולה בעצב רב (כי בכל זאת ידיעת המחלה היא חצי רפואה), שהמגיב מסכים איתי, שמצב הנוער שלנו טעון תיקון.
זו מציאות אשר התייחסתי אליה פעמים רבות, כולל ברשימה האחרונה, והיו כאלה שטענו שאינני צודק בכך.
אגב: לטענה כי "אין להוציא כביסה מלוכלכת בחוץ" השבתי כי מוטב שתצא "כביסה מלוכלכת" מאשר "לכלוך" וד"ל.
דעתי (שלעניות דעתי זו דעת הרבי), כי יש להדק יותר את הקשרים עם הציבור החרדי, לא רק בגלל העניין של הפצת המעיינות, כפי שחושב המגיב, אלא דווקא כחלק מדרכי הטיפול בנושא הנוער שלנו.
אסביר את עצמי: הבעיה העיקרית, לעניות דעתי, של מצבו של חלק מן הנוער שלנו, היא שקיימת אצלו, הבה נקרא לילד בשמו, שנאה לציבור החרדי.
אינני יודע אם השנאה היא סימפטום של מצבו הרוחני הגרוע של אותו נוער, או גורם למצבו זה. ההתייחסות לנושא שלימות ארץ ישראל וההשלכות השוליות לגמרי של נושא זה, כאילו זה הנושא היחיד, או לפחות המרכזי, שצריך לתת עליו את הדעת היא זאת שזורקת לצדדים, או לפחות לדרגה נמוכה מאד, את שאר מצוות התורה, כך שהיחס לכל יהודי, פרט הציבור, נמדד אך ורק לפי קנה מידה זה, ובמבט שטחי, ולכן נגרמת אצל נוער זה הסתכלות על הציבור החרדי, שהוא, כביכול לא נאמן לעניני ארץ ישראל, כעל ציבור שאיננו שלנו ונמצא בתחתית המדרגה.
מצב כזה, משליך גם על ההתייחסות של שאר ענינים שעל סדר היום, הפרטי והציבורי, ומכאן מחליט הנוער שהנהגותיו הפשרניות של הציבור הדתי הלאומי, אינם כל כך חמורות, כמו התנהגותו של הציבור החרדי.
המסקנה הטבעית ממבט כזה מתבטאת גם בעניני אורח החיים של כל יום.
לאור זה מובן ששני האינטרסים העליונים החיוניים ביותר של מחנה חב"ד ושל הדור כולו, הם בתחום הקשרים עם הציבור החרדי, הן בגלל פיקוח נפש של הבאת המשיח על ידי הפצת המעיינות, והן מנקודת מבט של פיקוח נפש של הנוער שלנו.
אוסיף בזה: שני התחומים, של הפצת המעיינות ושל החינוך, הם תחומי העיסוק שלי ו-50 שנה, על פי הוראותיו והדרכותיו הישירות - האישיות של הרבי, וכפי שמסתבר הם תלויים מאד זה בזה.
ח' בתמוז תשס"ו
3. לכבוד הרב בלויא שליט"א
כמה שמחתי שמחה גדולה בראותי איך זכיתי לתגובה מכת"ר, והנני כעת להשיב מהנלענ"ד. ואשתדל להשיב לפי הסדר:

א) הכרתו: ברור שאני, בתוך שאר השפויים בקהל חסידי חב"ד, מכיר את הבעי'. כל מי שיש לו עינים בראשו ומוח בקדקדו יבין תיכף אשר לא זו היא הכוונה כאשר ירוד ירדנו ביותר.

ואוסיף אשר הכרת הבעי' מצוי עוד יותר בין אנ"ש הגרים בחו"ל, ובארה"ב בפרט, שרובא דרובא מכירים שיש בעי' גדולה - עם כי לא כולם יודעים בבירור מהו יסודו.

ב) הוצאתו: גם אני הקטן מסכים עם כת"ר אשר אין לטענה זו כלום - דהרי המצב שלנו הוא מפורסם בכל קהילה, הדרוש כעת הוא למנוע קס"ד אשר "מדשתקי רבנן ש"מ דניחא להו".

ג) יסודו: עכשיו אבוא לעיקר הדברים, מהו יסודו של הבעי'? איך בא קהילה של יראים ושלמים להיות "ככל ה..."?

דעתי, וכן שמעתי מרבים וגדולים, אשר יסוד הבעי' הוא הסטי' מיסודי התורה והמצוות, הבא כתוצאה מהעדר לימוד התורה, ואפרש.

אמשול משל למה"ד: אדם שגדל מחוץ ליישוב כאשר מדברים אתו ומשכנעים אותו שילך עם עניבה כדי שיראה חשוב, שייך שיצא לחוץ עם העניבה אך בלי חולצה!! מה שלא יקרה לאדם נורמלי שגדל בתוך היישוב (וכבר מפורסם המשל שלכם עם הריבה על הלחם).

והנמשל מובן: כאשר לא לומדים מספיק, והיינו נגלה דתורה כפשוטו (!), אזי לא יודעים מהו עיקר ומהו טפל, ואין כל פרופורצי' בין הדברים השונים.

וכאשר הפליג רבינו במעלת מצוות מדרבנן ("חמורים ד"ס יותר מד"ת") ובמעלות המנהגים, לא יעלה על הדעת לומר שמעתה דינים דרבנן דוחים איסורים דאורייתא בכל מקום (אם כי כיום יהיו הרבה שהיו מקבלים סברא זו (ורבינו שינה כל דיני התורה... ["תורה חדשה" רח"ל]) או שידעו שאינו כן אך לא ידעו מדוע).

וכראה בחוש אצלנו מידי יום: בחור לומד רמב"ם אך מזלזל (!) בתפילה במנין, בת לומדת חת"ת במקום זהירות בצניעות, בעה"ב מכריז ... ואין לו שיעורים קבועים בלימוד.

והפירוד מעולם החרדי אין זו "סיבה" אלא תוצאה ("סימפטום").

כאשר החרדים עוסקים בלימוד התורה וקיום המצוות (מצד איזו כוונה שתהי'), והחב"דניק אינו עוסק בה (אלא במבצעי רבינו - שהוא חשוב ביותר), הרי אין להם שיחה משותפת ומתרחקים מהם.

לא רק זה: כאשר עיקר היהדות אצל החב"דניק הוא התקשרות, הרי לא רק שאין החרדי מקיים הכוונה בשלימות, אלא ה"ה כאילו החסיר את הכל!! ולאידך, היהודי שאינו שומר תומ"ת לע"ע אך כותב לרבי (וכדומה...), הוא כמעט שלם.

ובהיות כן, עם כי דבר גדול הוא שחסידי חב"ד (לא רק בני הנוער) יתחברו יותר עם שאר החרדים לדבר ה' ועי"ז יושפעו מהם (בענינים הטובים), אך אי אפשר להתעלם מהבעי' עצמה.

צריכים לחנך את ילדינו בדעות נכונות: מהו תפקידם בחיים - עבודת ה' ע"י קיום תומ"צ, מהו חידושה של תורת החסידות, מהו ענין הרבי (מבלי להפליג בשבחים שטותיים שאין להם כל יסוד בתורה), מהו ענין ביאת המשיח (שלימות התורה והמצוות, גילוי אלקות וכו'), ועוד כהנה רבות.

וב"ה בזמנינו אלה מתחילים העם להבין שיש בעי' בהשקפותיהם, והרבה מוכנים לשמוע ולקבל (ופרט הדור החדש שלא קונה את כל מה שמוכרים - ו"קלקלתם זהו תקנתם").

וזהו לדעתי תפקידה של מערכת 'שטורעם' כנזכר, לתת חומר בעיינים אלו לתקן את דעותיהם והשקפותיהם של קהל חסידי חב"ד עד ביאת כואל צדק.
ט' בתמוז תשס"ו
4. הזהרו בדבריכם
הנני כותב לכם ,כי יש לי בן דוד הגר באנטוורפן, וכבר שנים שמתקרב לחסידות חבד ,ואתמול מוצא"ש אמר לי ,שהחליט סופית להסתייג מחסידות חב"ד מכמה סיבות, והמכה בפטיש להחלטתו לפי מה שאמר לי זה קריאת מאמריו של הרב בלוי שיחי ובעיקר מהתגובות על מאמר הנידון ,בטענה שלא רוצה להיות יותר מלכותי מהמלך עצמו, לא יודע אם קיים פתגם זה בעברית עכ"פ, חבל מאד, יודע אני בברור שאין כוונת אלו כולי ,אך זאת המציאות תודה
כ"ז בתמוז תשס"ו