ב"ה יום רביעי, כ"ב מנחם-אב תשפ" | 12.08.20
הרבי בחלוקת תניא
הרבי בחלוקת תניא
יזמים שימו לב

איש חסיד היה שבלהט חסידותו וברוב דביקותו בתורת החסידות, קם ונקט יוזמה לא שגרתית: הוא נטל נייר וקולמוס והעתיק את ספר התניא בכתב ידו
הרב משה מרינובסקי
איש חסיד היה שבלהט חסידותו וברוב דביקותו בתורת החסידות, דברי אלוקים חיים, ומתוך רצון לעשות החסידות קניין בנפשו קם ונקט יוזמה לא שגרתית: הוא נטל נייר וקולמוס והעתיק את ספר התניא בכתב ידו.

אין ספק כי אותו חסיד ניחן משמים, או רכש בעמל ויגיעה אישית גדולה, מידה מרובה של משמעת עצמית, קבלת-עול וסבלנות של ברזל (נסו להעתיק שניים שלושה עמודים מספר התניא בכתב-יד ותווכחו בכך בעצמכם).

הדבר היה בשנת תש"ח, ככל הנראה בימים שרבים מאנ"ש יצאו מרוסיה ושהו באירופה, לפני שכל משפחה הגיעה ליעדה בארץ ישראל, בארה"ב או במקום אחר.

הלה, מיודענו מעתיק התניא, נימנה על מכריו של הרה"ח ר' צבי ליברמן ע"ה (כנראה מדובר באחיו של המזכיר הרח"ל, שהיה מלמד חסידי נערץ ונספה באופן טראגי בדליקה בכפר חב"ד בשנים הראשונות להיווסדו) ואילו הרב ליברמן נימנה על החסידים שהתכתבו עם הרבי נשיא דורנו עוד בשנים ההם, לפני עלותו על כס הנשיאות ובאחד ממכתביו אל הרבי, מצא לנכון לספר על כך.

מכתבו של הרב ליברמן אל הרבי הכיל מספר נושאים ובהם שאלות והערות שונות בדברי ימי החסידים והחסידות וגם הערות בדברי תורה. לדיווח על העתקת התניא בכתב-יד הוסיף הרב ליברמן הערה כי מאחר שספר התניא נחשב "תורה שבכתב של תורת החסידות" יתכן שיש מקום להשוות את הדבר למצוה לכתוב ספר תורה.

בתשובתו (אגרות-קודש ח"ב עמ' שטו) הרבי לא מתייחס להערה הלמדנית, אלא מנצל את ההזדמנות ללמד את שומעי לקחו פרק בעבודת ה'. וזו נקודת הדברים:

יש להבדיל בין דברים שפעולתם היא על-פי שכל ובין דברים שפועלים בדרך סגולה. למשל, שבירה של מידת הגאווה על-ידי מאמץ להיות שפל ועניו היא דבר מובן בשכל. לעומת זאת, פעולת הצדקה כגורם שבאמצעותו נעשים מוחו ולבו של נותן הצדקה זכים ומעודנים יותר היא סגולה.

ובכן, בעניני עבודת ה' שהם על-פי השכל, כל אחד חייב ורשאי לחפש ולמצוא דרכי פעולה אך בדברי שהם בדרך סגולה אין מקום ליוזמות אישיות. על כך, כותב הרבי – "מאי דאיתמר איתמר וגם בזה צריך לברר אם הי' זה בהוראת שעה או לתמיד, אבל אין למדים מחידוש".

באשר להעתקת ספר התניא, קובע הרבי, מדובר בהחלט בענין סגולי. זו לא הדרך המקובלת ללימוד וקנין חסידות. יתכן אמנם שבמקרה מסוים הפעולה הזו תיצור רושם כל כך חזק שיצדיק את הזמן ואת המאמץ, "אבל ברובא דרובא עבד שיכול להיות נוקב מרגליות ובוחר בעצמו [ההדגשה במקור] משא"כ ע"פ הוראה לתת זמנו על עבודות הפשוטות לא זו הדרך כלל".

כל המעוניין, ילמד היטב את מכתבו של הרבי במקור ורק נעיר כי גם במכתב זה עצמו הרבי מסייג את הדברים בשני הכיוונים: תוך כדי קביעה כי יוזמות עצמיות עלולות להסתכם בבזבוז זמן יקר שהיה צריך להיות מוקדש לדברים אחרים, הרבי מבהיר כי מדובר ביוזמות עצמיות גרידא ולא כאשר הפעילות היא "על פי הוראה". וגם ביחס לקביעה הנחרצת כי בדברים שעל פי שכל חובה "לחפש עצות ודרכים", הרבי מדגיש כי מדובר בעצות ודרכים "על פי המבואר בספרי רבותינו".

דברי הרבי מדברים בעד עצמם, כמובן. הבאנו אותם רק כנקודה למחשבה, לתשומת לבם של בעלי היוזמות שבקרבנו.

י"ז באלול תשס"ה
הגב לכתבה

תגובות
4
1. ליברמן
ר' צבי ליברמן ע"ה היה אכן אחיו של המזכיר רח"ל (ולא "כנראה" אחיו). איש כשרוני ופה מפיק מרגליות. כל משפחתו נספו ברוסיה והוא הגיע ערירי לא"י, בתחילה לתל אביב ואח"כ לכפר חב"ד. בלילה אחד של שנת תשי"א הוצת מזרונו ונתפשטה הדליקה והוא נספה. תנצב"ה.
י"ט באלול תשס"ה
2. תמונה
אולי יכולים לצרץ תמונה ממנו, שנראה שרוב העולם לא ראה כזאת,
איפה קבור, מי עוד היה במשפחה, רוצים לדעת,
וכנראה שמנהלי ההאתר הם בר הכי, ויוכולים גם להבחן בזה.
תודה וכו, וכו' ושבוע טוב
כ"א באלול תשס"ה
3. "עדיף להשרף"
שמעתי מפי זקיניי כי מרגלא בפומיה של הר"צ ליברמן בהיותו מעבר למסך הברזל לחזור ולומר לבני ביתו "עדיף להשרף חיים ולא ללמוד בשקאלע".

בני ביתו כולם נשרפו חיים בשריפה לילית במדינה ההיא, הוא זכה לצאת אך כאמור נשרף חי בארץ (נרדם עם סיגריה דלוקה).

בנוגע לשנת פטירתו, אני שמעתי שהיה זה בשנת תשי"ח אחרי קבלת המכתב הידוע של הרבי "לא נפקד ממנו איש" כידוע ליודעים.
כ"ב באלול תשס"ה
4. תגובה לשמואל
ר"צ ליברמן הנ"ל נפטר בשנת תשי"א בכפר חב"ד (תמונת מצבתו נדפסה בס' ליובאוויטש וחיילי').
בשנת תשי"ט נפטר בכפר חב"ד ר' דוד בראוומאן ע"ה ובקשר לפטירתו נסובו דברי הרבי במכתב שציינת.
כ"ג באלול תשס"ה