הבחירות לכנסת ה-17 כבר מאחורינו סוף-סוף, וכבר שקע, לכאורה, האבק המזוהם שהעלו. עבר גם זמן מספיק אחריהן כדי שכל דיון בהן יהא בבחינת "שלג דאשתקד", שלא מדברים בו ואף לא מהרהרים בו. מי שרצה כבר הספיק להפיק מכך לקחים לכל כיוון ומכל בחינה.
דווקא עתה מן הראוי להתייחס לפרטים מסויימים – שהשלכותיהם, לעניו"ד, בתחום שונה לגמרי, תחום שאין לו כלל קשר, אפילו עקיף, לבחירות כשלעצמן. תחום הנוגע בנפש כולנו!
כוונתי למכתבים מסויימים שפורסמו, ובראשם מכתב הגה"ח רבי יואל כהן שליט"א.
כאלפים רבים, שוחרי תורת החסידות, ובמיוחד תורת הנשיא, והפצתה, גם אני הקטן מעריך ומוקיר בכל לב את אישיותו הגדולה של רבי יואל, ואת פועלו האדיר זה נ"ו שנים לאוי"ט כגדול הדולים וגדול המשקים מתורתו של רבינו. הדור כולו חב חובה עמוקה לרבי יואל האיש שזכה בזכות הגדולה ביותר שיכולה להיות לאדם בדורנו - להביא ולהסביר לעולם כולו את דברי אלוקים חיים, ואף ללמדו את עומק הדברים הקדושים ולסלול דרך בהבנתם והשגתם.
אמרנו "הדור כולו חב חובה" ולא דייקנו. כל הדורות כולם חבים את החובה למי שהביא, בפעלו האדיר האמור, תרומה מכרעת לקירוב וזירוז המצב של "ומלאה הארץ דעה את ה'", משאת נפשם של כל הדורות כולם. בהחלט ניתן לקרוא על רבי יואל שליט"א את הנאמר "ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא".
* * *
לדברים דלהלן אין צורך בכלל להקדים מאמר חז"ל על מצב שבו "אין חולקים כבוד לרב", כי הדברים ייאמרו במלוא הכבוד והערכה גם אם תוכן המכתב הוא אמנם כזה (מובן ופשוט שאם ישתמע ח"ו שמץ של אי-כבוד – קיימת ההתנצלות הנ"ל).
אין כרבי יואל שליט"א המסוגל להסביר כי המרחק בין רבי לחסיד, גם אם הוא יחיד סגולה, הוא מרחק של "אין ערוך", כלומר – בלי כל יחס.
שתים מן ההשלכות הבולטות למרחק זה של אין-ערוך – ושתיהן למעשה שני צדדים של מטבע – הן: א. רק על רבי, צדיקים דומים לבוראם, ניתן לומר "המגביהי לשבת", ובכל זאת, או בגלל זאת, "המשפילי לראות בשמים ובארץ". אצל חסיד, גם יחיד סגולה, או דווקא יחיד סגולה, הרי ככל שהוא "מגביהי לשבת" הוא פחות "משפילי לראות". כל יודעיו ומכיריו ומוקיריו של רבי יואל שליט"א, ואני הקטן ביניהם, יודעים שרבי יואל שליט"א "מגביה" לגובה שחקים ובד בבד, ובגלל זאת, הוא רחוק בתכלית מ"משפילי לראות" ב. רק על רבי ניתן לומר שאי אפשר "לעבוד עליו" (בעברית חדשה) או "למכור לו לוקשין" (בעברית ישנה) או "לחמם אותו על משהו" (בשתי השפות), מה שאין כן על חסיד יחיד סגולה כרבי יואל שליט"א, וכבר צויין ששתי ההשלכות הנ"ל הם שני צדדים למטבע אחד.
אכן, לגבי המעשה הנידון בשורות הבאות ידועים ומוכרים היטב אלה ש"עבדו" על רבי יואל וש"מכרו לו לוקשין" וש"חיממו אותו", ידועים גם מניעיהם, אשר לא נדון בהם ובטיבם. ה"עבודה" נשאה פרי מיידי וכך בא לעולם היצור שהורתו ולידתו שלא בקדושה אלא שהולבשה עליו הגושפנקא של גדול החסידים, יחד עם, כמובן, הסגנון ה"רבי יואלי" הטיפוסי המשרת תמיד את צד הקדושה והפעם שירת סגנון זה את היפוכו, בלא הודע כמובן.
* * *
וכך היה המעשה:
העיתון שהורתו ולידתו בטומאה פירסם שוב – בפעם האלף – דברי נאצה ר"ל. לא היה בזה כל חידוש, מלבד זה שזו תקופה מסויימת שלא היה לעיתון זה אינטרס לפרסם דברים כגון אלה ולכן נמנע מכך ואילו עתה היה לו שוב אינטרס לשוב אל קיאו (כדי להפיל בכך את חסידי חב"ד ולמנוע מהם להצביע לרשימה הקרובה ביותר לדעתו הק' של הרבי, ומכתבו של רבי יואל שליט"א שירת אכן נאמנה את מזימתם השפלה).
איזו תגובה התבקשה מצד מישהו לדברי הבלע?
- אותה תגובה שהתבקשה בכל המקרים הקודמים: התעלמות מוחלטת. זו התגובה, למשל, לדברים יותר גרועים ונבזים שהתפרסמו ב"הצופה". זו התגובה לכל התכנים הטמאים והמשוקצים של כלי התקשורת בישראל המתפרסמים יום יום על ה' ותורתו, ולא עלה בדעת מישהו להגיב יום יום, או "למחות" על הדברים הנוראים והאיומים הממלאים כל שורה בתקשורת החילונית שבכתב ושבעל-פה.
הכל יודעים כי אנו שרויים בחושך כפול ומכופל של עיקבתא דמשיחא ואין ביכולתנו לעשות דבר מלבד להגביר מצדנו את האור והקדושה, כמפורש באגה"ק כ"ה שבתניא קדישא.
לא התבקשה שום מחאה לא מצד חב"ד, כפי שאכן היה במציאות במקרה זה ובעשרות מקרים דומים, וגם לא מצד גוף חרדי אחר. המחאה היחידה המתבקשת היא, כמפורט באגה"ק הנ"ל, להפיץ את תורת רבינו ועניניו הקדושים, זה לעומת זה. מחאה אמיתית זו נעשית, למשל, על-ידי עיתון "המודיע" בפרסום תכוף ומתמיד של תורת הרבי ועניניו. זו, אכן, ורק זו – מחאה.
כל הקמתה של "דגל התורה" והקמתו של העיתון הנ"ל באו בגלל שלא נענו לדרישה הטמאה להימנע מלפרסם דברי אלוקים חיים – ואלה נעשים! גירא בעינא דשיטנא!
* * *
יבואו פלפלנים ויאמרו: חב"ד לא חייבת למחות (מדוע?) אבל אגו"י חייבת למחות כיוון שהיא הולכת עם הנ"ל לבחירות בבלוק טכני.
ה"הגיון" הזה מחייב, למשל, כל הדרים בבנין מגורים לפרסם מדי יום מחאה נגד דברים הנעשים שלא כדת על-ידי השכנים.
כל-שכן וקל וחומר שה"הגיון" הזה מחייב יהודים כרבי יואל שליט"א לפרסם יום יום מחאה כנגד כל פעולה וכל פרסום של ה"משיחיסטים" (וכמדומני שהקשר בין אנ"ש השפויים לבין ה"משיחיסטים" הוא הרבה יותר מבלוק טכני!), וודאי – על פי "הגיון" זה שרבי יואל שליט"א צריך לפרסם איסור להכנס ל-770 או ל"בית מנחם" - כפר-חב"ד.
מובן ופשוט שכיוון שברור לכל שרבי יואל שליט"א ורבים אחרים אינם הולכים בדרך זו – אין צורך בהכרזה קולנית יום יומית על כך או במחאה.
כך בדיוק, ויותר מזה, ברור לכל שאגו"י ועיתונה לא שייכים לדרך הנלוזה של ה"דגל" ועתונו.
* * *
למרות זאת נקטו שלושת חברי אגו"י צעד חריג ופירסמו הבהרת דברים, הבאה אכן לחזור ולהבהיר אמת פשוטה זו.
באו ה"מחממים" ו"חיממו" את רבי יואל שליט"א להפעיל את מיטב כושר התעמקותו המבורך בלע"ה להתפלפל במילים של המודעה. האיש המתפלפל כל ימיו בכל אות מדברי קודשו של רביה"ק לא מצא מקום להשקיע את כשרונותיו המבורכים בלע"ה להתפלפל בדברים של יהודים פשוטים שכל עיסוקם בדרך כלל הוא בענייני חול, (אם כי, בדרך כלל בצרכי ציבור).
* * *
וכל זה בא, כאמור, לשרת את המטרה הנבזית של אלה שפירסמו את דברי הבלע!
חבל מאוד שהארז בלבנון לא טרח לקרוא את שני מכתבי כותב השורות, האזוב שבקיר, שמהם היה לומד, אשרי הגדולים הנשמעים לקטנים, מה הם צרכיהם האמיתיים של אנ"ש בזמננו ובמקומנו.
חבל שהמגביהי לשבת לא השפיל לראות את מצב בני הנעורים המזדהים עם רשימה שחרתה על דגלה מלחמה בשלימות העם, שלימות התורה ושלימות הארץ.
אמרנו כי ניתן להמליץ על רבי יואל שליטא – לגבי דברי התורה שלו כמובן – את הפסוק "תורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא".
ובהמשך לזה נחזור כאן על ווארט חסידי מפורסם: הקב"ה ציווה את אברהם אבינו לעקוד את יצחק בנו יחידו, ולאחר מכן בא אל אברהם מלאך מן השמים ואמר לו "אל תשלח ידך אל הנער", ומפורסמת השאלה: מדוע הציווי לשחוט את יצחק בא מפי הקב"ה בעצמו ואילו הציווי להימנע משחיטה בא מפי מלאך? התשובה היא: על שחיטת הילד אין לשמוע אפילו למלאך!
* * *
סכנת וחומרת הדברים – ולדאבונינו אין זו תאוריה כי אם מציאות עובדתית בשטח – בכך שמועבר מסר ברור לנוער: רשימה על שני חלקיה המצהירה – על עבודה זרה של "אתחלתא דגאולה", על דרישה ל"גיור" – שלא כהלכה, על מסירת חלקי ארץ הקודש לערבים, ועוד ועוד ביטויי כפירה בשלמות התורה שלמות העם ושלמות הארץ (כולל גם פרסום דברי נאצה חמורים בהרבה נגד הרבי) – רשימה כזו כשרה לבוא בקהל, ואילו רשימה המורכבת מבלוק טכני אשר המפלגה העיקרית שבה מצהירה בגאון ובגלוי על דביקותה בכ"ק אדמו"ר זי"ע, שלא לדבר על כך שהיא מייצגת צבור גדול של ההולכים בדרך הבעש"ט הקדוש ומקפידים בקלה כבחמורה – רשימה זו פסולה משום שמפלגה זו לא מחתה כנגד דברי הבלע של שותפתה הטכנית (נזכור כי הרבי דרש הליכה בבלוק טכני עם מפד"ל וכו').
הנוער, רואה ברורות את ההבדלים, יודע בסתר לבו את ה"אמת" שבפלפולים השונים שנטפלים ל"עבירה" זו או אחרת, הוא מגיע למסקנה – מוצדקת או לא – כי לא יעזור לאגודת ישראל דבר. תמיד תימצא סיבה לפסול אותה, כשם שהרשימות הציוניות למיניהן תהיינה כשרות וראויות, גם אם תעשינה מה שתעשינה.
מה ילמדו מכאן הנער והנערה – ואכן הם מפרשים כך את הדברים - ביחס לאורח החיים שלהם? תשובה ברורה וחד משמעית: אורח החיים הפשרני וה"מתקדם", של "חבריהם" מבני-עקיבא וכו' עדיף מאורח החיים ה"נחשל" וה"פרימיטיבי" של פרחי גור ובלז וצאנז ושל בנות "בית יעקב"!
אגב: מסקנה זו, באופן חד יותר, משתמעת ממכתבו של הרב מנחם מענדל קפלן. הוא אומר בפירוש כי אין להצביע ל"יהדות התורה", גם בלי התירוצים הנשמעים, אך ורק כי בניגוד לשאר המפלגות שעשו, "כידוע", גדולות ונצורות למען היהדות ולמען אה"ק – עסקני "יהדות התורה" דאגו אך ורק לכסף.
טענה זו איננה צפויה כלל ממי שגדל בביתו של העסקן הנמרץ הבלתי נשכח הרה"ח מוהא"ל קפלן זצ"ל. הוא בוודאי נוכח לדעת עד כמה נאלץ אביו כמייסד ומנכ"ל מוסדות חב"ד בצפת וכיו"ר ארגון הגג של מוסדות חב"ד באה"ק, להתאמץ כחלק גדול ובלתי נפרד מעסקנותו, להשגת כסף למוסדות. זו הייתה זכותו הגדולה, מלבד שאר זכויותיו, וחבל על דאבדין ולא משתכחין.
בקטע זה חובתי להבהיר כדי למנוע אי הבנות. ידוע שזכיתי להימנות על ידידיו הקרובים ומעריציו של הרא"ל קפלן זצ"ל, ואף זכיתי להיות שותף לו בביצוע משימות חשובות וביניהן עריכת "פרדס חב"ד". הוא היה בלי כל ספק אח לדעה גם בנושא של ההכרח הרעיוני לטפח את קשרי חב"ד עם הציבור החרדי (מהסיבות שפירטתי בשני מכתבי הנ"ל).
לפיכך כאב לי מאד שבנו שי', אותו אני מכיר כאחד מן המוכשרים ביותר במחננו ומן העומדים בשורה הראשונה בחזית החזרת עטרת חב"ד ליושנה כרצו"ק כ"ק אדמו"ר זי"ע, נכשל, לפתע, וודאי בלי משים, להיות שותף ל"שחיטת ליובאוויטש" הנידונה, בשיגור פזיז מידי של קביעות ומסקנות הרות אסון, המבוססות עם חוסר הכרת המצב מקרוב (גם זה צד מסוים של "מגביהי לשבת").
כיוון שההשלכות של האמור חמורות לגבי העתיד, כמוסבר, ולאו דווקא בקשר ישיר לבחירות, מצאתי עצמי חייב להגיב.
עם מפלגה אחת היא בכלל לא מנסה לנהל משא ומתן - מפלגת האיחוד הלאומי.
זה עצמו מוכיח כי המפלגה הכי רחוקה מעמדותיה המסוכנות של קדימה היא מפלגה זו, וכל הפלפולים על פרוש וכו' לא יועילו - זו המפלגה הימנית היחידה, בשונה מהמפלגות החרדיות שרק הכסף נגד עיניהם.
הרבי תמך בשמיר בשעתו, והסכים בשביל זה להגיע למצב מאוד לא נעים עם האדמו"רים מגור וויזניץ שליט"א כידוע ומפורסם.
לעורך האתר: כל המאמר הזה הוא משמיץ באופן אישי אדם מסוים. עצם פירסום המאמר הוא פגיעה בר' יואל. שהוא לא פגע ברב בלוי.
אולם באופן כללי ניכר מתוך כתיבתו דאגתו הכנה והאמיתית לחינוך הטהור של ילדינו, ובענין זה אכן ניכרת תנועה של "מגביהי לשבת" מצד משפיעים רבים שמאבדים את הדור הצעיר בידים.
יישר כח לרב בלוי על הכרת המצב לאשורו בענין החינוך - אלא שיש להמשיך בדאגה זו בצורה בריאה במשך כל הזמן ולא רק פעם בארבע שנים.
בתגובות תכופות ונמרצות ביותר על כל התגרות של ה"סטרא אחרא"
עד שיש מאשימים אותו בליבוי האש, בשעתו והנה עתה הוא מטיף ודוגל בשיטה שלא להגיב - אתמהאהלא הוא כפה, בשעתו, את הקו המיליטנטי על העתון "כפר חב"ד".
ומה יהי' עם האמונת צדיקים של עוללי שיודעים שהצבעתי ג' רק בגלל ההבטחה שנמסרה בשם הרבי מגור??!!
כל המעוניין להווכח בכך יעלעל בגליונות הכפ"ח הישנים ויבחין בעצמו כיצד בכל גליון עסוק רט"ב (בשמו המפורש ובשלל שמותיו; ט. בניהו; ט. מעלעל ועוד) להתמודד ולמחות ולהתפלפל בדברי גידוף וניאוץ שהתפרסמו אז חדשים לבקרים כנגד עדת חב"ד.
אקווה שהמערכת הנכבדה לא תצנזר את תגובתי.
אני לא חושב שיש וויכוח מי "מבין" יותר באגודת ישראל
אבל מבין בחב"ד הרי שר יואל שאני אישית נמצא בין מתנגדיו הרי הוא שותה מרבו ודולה לאחרים בלי ספק!!!!!כך שהטעיות שלו הם לא "נבזיות" חלילה אף שאסכים שהוא לא מבין בעולם הזה....
לאידך גיסא ידוע שהיה זמנים שחסידים שלחו ללימודים את ילדיהם עם גויים ולא עם אנשי השכלה..עם המפדל לעולם לא נתערבב ..
באגודה יש שרוצים שניהיה אחים גם כשהם לא היכו על חטא זילזול רבים ורביים
וד"ל.
אמנם נראים דברי הכותב שאמת חפצה דרכו אבל מה לעשות שידידיו הם לא תמיד טלית שכולה וכולו.
אין לזה כל קשר למציאות.
וכי בגלל שהוא החליט לפתע לשנות את דעתו מן הקצה אל הקצה, צריכים כולם לסובב את הראש בעקבותיו?!
אתמהה.
מוטב שתגזור עליך שתיקה בנוגע לשלימות הארץ ותקציבים.
כאשר פגעו באדמו"ר מגור, ליצמן לא פירסם מודעה בהמודיע, אלא חסידי גור הגיעו לבית כנסת של סאטמר ו"הענישו" באלימות קשה את אלו שפגעו באדמו"ר.
אבל על חב"ד הם צוחקים, פרסמנו מודעה, עכשו תצביעו לנו.
רט"ב סימן מטרה מיותרת שאינה עומדת במבחן המציאות!
אין כאן שום "מחממים".
חבל גם שהוא אינו יודע להגיב עניינית ומכובדת למכתבו של ר' יואל, ומשתמש בהגנה על כבודו האישי, בהתקפה אישית בהחלט על ה'חוזר' של הרבי.
זה גם דבר שמוסיף 'המון' ל'חינוך' הנוער שר' טוביה כ"כ דואג לו!
מזדהה מאוד עם תגובה 21.
פלא על ר' טוביה כיצד אינו נזהר לתקוף בציניות האופיינית לו, ובבמה ציבורית, את ר' יואל.
בושה וחרפה לאתר שמשמש במה למכתב
1) כל הרקע של תמיכתו ה"מפתיעה" של הרב בלוי במפלגת 'יהדות הכספים' (לשעבר יהדות התורה) היתה מתואמת לפרטי פרטים עם הרב פרוש וכו', (אולי גם עם ליצמן אבל את זה לא ראיתי...) ומדובר כאן אך ורק בכסף, בכסף, ובהרבה כסף!!! - הקצאת תקציבים ושטחים למבנים של 5 בתי הספר שהרב בלוי (ויו"ח) חולש עליהם.
2) את ר' יואל אף אחד לא חימם, זה פשוט לא נכון.(ואני אומר זאת בוודאות גמורה) ההפך הוא הנכון. הרבי חימם את ר' יואל במשך 40 שנה להיות נאמן לדרך חבד ולהיות אדם ישר. ומנקודה זו יצאה תחינתו של הרי"כ לאנ"ש בלב קרוע ומורתח על ביזוי והשמצת הרבי על ידי ג', שמצד ההלכה זה לא פשוט לתמוך באיזה אופן באנשים שרבם דקרו. (והרי גם בבחירות הקודמות הרי"כ יצא נגד ג' מאותה הסיבה)
ג) הכתבה הזו של הרב בלוי ועוד ה 100 כתבות של הרב בלוי שתקראו ב4 שנים הקרובות הם המסגרת הפיכתו להוגה הדעות של חב"ד בעת החדשה... ובעיקר הכנת ה"קרקע" לבקשה להצביע ג' בבחירות הקרובות.
אומר רק שזכותו של כל חסיד ורב חסידי להתבטא באופן מכובד כלפי השני ולחלוק על דעתו, אם לא מדובר בהשמצות זולות ואישיות.
נראה לי שר' טוביה שמר על הכלל הזה, ויחד עם זאת הצליח להסביר שיקול דעתו בעניין.
זכותו.
אני מתנחם בכך ש"מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו" "ממך" דייקא, שהרי אם היה לומד בתו"ת לא היה משמיץ את המורה שלו - הרי"כ שדולה ומשקה וכו'.
לייתר דיוק אם הוא היה לומד בתו"ת במקום להתעסק בפוליטיקה עם ג' הוא היה עוסק בחינוך. ובא לציון גואל.
הוא מתכתש בצורה מכוערת עם החוזר של הרבי, אז נכון שר' יואל הוא לא רבי, מה זה אומר? שמותר להשתמש נגדו בביטויים שלא מכבדים לו את הנידון ולא את כותב המאמר?
חבל מאד, עד היום הערכתי את טוביה, ומהיום אינני מסכים לשמוע ממנו כל ביקורת על הנוער החב"די, שיקשוט עצמו תחילה, ואחר כך אחרים.
נ.ב. אם היית חבדניק והיית יודע כמה תשובות חריפות הרבי כתב לאנשים שגדולים מהרב בלוי שכתבו על ר' יואל במכתב (לא בפרסום כזה גדול) ביקורת מועטה עשרת מונים מהזלזול שמופיע כאן. היית מבין למה אף אחד לא מזלזל בהרי"כ בפומבי...
במה אתה משפילי לראות? אתה רק מנוי על עיתון המודיע ומשם שואב את כל ידיעותיך על עולם הזה הגשמי. אתה פשוט לא יודע מה קורה בנוער החב"די, אתה לא חי את המציאות, אתה לא מחובר לכלום. רק לכמה עסקנים ירושלמים, שטופחים לך על השכם כל פעם שאתה מכניס מאמר כזה.
יש לך קליקה ירושלמית מצומצת וסגורה, אתם צריכים לפתוח את העיניים, 99 אחוז מחב"ד לא יודעים מה זה המודיע והעיתון הזה, כמו גם מפלגת יהדות התורה, לא מעניינת אותם.
אז תצאו מעצמכם, ירושלמים.
כי ניו יורק זה כאן. קדימה ר' יואל.
ב. אינני חושב שלומר שהחישובים בנושאי פוליטיקה זה לא הצד החזק של רבי יואל מהווה פגיעה בכבודו של ר' יואל, להיפך.
ג. אני עד כה, לא זכיתי לראות מאמרים המנתחים באופן כל כך מכובד, את יחודייתו ומעלותיו של רבי יואל, כפי שעשה זאת במאמר זה רבי טוביה בלוי.
בתמהון הכי גדול קראתי הנ"ל והמצו"ב והסיום "ושלום על ישראל" – שלאחרי שקו"ט דזמן רב וחקו"ד (לכאורה עכ"פ) העיקר חסר. ומכריחים אותי (וגם – להעלות על הכתב) ביטוים שאיני רגיל בהם כלל. ועכ"פ אקצר כפי האפשרי. ובהקדמה אף שפשוטה היא: אין המדובר "יושבי קרנות" כ"א בהפכו ממש: תביעה לב"ד ובנוגע לאיש מסוים, והאיש מחנך בדא"ח מאות אנשים (מהם – בתו"ת) במשך עשיריות בשנים וכו'.
ותוכן בקיצור דהתביעה: ציויתי להנ"ל בהתוועדות ברבים: 1) שלא יתעסק בשום דבר אחר כו', 2) שענינו רק דבר אחד כו'. 3) והנ"ל ברבים עשה בהיפך ממש ובביהמ"ד ש... מתפלל וכו' – ולכן תוארו (ובמילא – דינו) כו"כ.
כיון שמעולם לא ציוויתיו (וגם לא בקשתיו כיו"ב) הנ"ל ברבים (וגם לא ביחיד).
מפורסם שבעידודי עוסק בכו"כ דברים ועשיריות בשנים (ובודאי – גם חברי הב"ד יודעים מזה), התביעה להב"ד וההאשמות דהנ"ל – פורסמו להרבה יותר מג' אנשים. והמענה שלהם עכ"ז (בצירוף תוכן המצו"ב) הוא כנ"ל!
ולהעיר – גם לאחרים לא ציוויתי כנ"ל (וגם לא בקשתי) – כי זהו היפך הטבע בו נברא האדם (להתעסק רק בדבר אחד).
וע"פ המבואר בדא"ח – היפך מעלתו (לקו"ת אמור לז, ג. ובכ"מ).
עוד ענין – תביעה עיקרית אשר הפונה להב"ד והמאשים וכו' – בעצמו לא שמע אף מילה אחת מכ"ז שכותב בשמי.
אלא ששמע אותיות פורחות, ואח"כ חיפש ברשימות וכו'
ולכאורה שאלה הראשונה דהב"ד אצלו הייתה צ"ל: מה שמע וכו'. – וה"ז עיקר גורם לכל הנ"ל.
ובאם התביעה אמיתית – למה העלים ענין עקרי כזה וכו'.
כל התגובות הנ"ל מוכיחים עוד פעם ועוד הפעם את האדישות ואטימת לב של האנ"ש כלפי כל דבר שבקדושה.
בעיני ראיתי איך שרבות מאנ"ש צוחקים מהרבנים שלהם רח"ל ולא שומעים הקולם, ואם לא די, מחנחים את ילדיהם בדרך הזאת.
ולא לחינם נכנס פלג "המשחיתים" בתוככי בתי הספר, בתי המדרש, ומוסדוס החינוך ל"ע. למי עוד איכפס?
אוכל להשאר שרוב המגיבים הנ"ל הם אסירי תודה לילדיהם החמודים, שהפנה מצפיית הסרטים, לאפשר לאבא לכתוב תגובה......
ואין להאריך בדבר המצטער.
אם האגודה יכנסו לקואליצי'ה למרות כוונות הנסיגה בלי שהנושא יהי' תנאי מצידם, הרי ברור שרוב חסידי חב"ד יחשדו שהרבי מגור אישית הובילם בכחש. הרגשת תסכול המרומים תוביל מצידם לבוז ולשנאה, ואז רט"ב יצטרך לדאוג לא רק לחינוך נוער תועה אלא גם לחינוך רבנים מתעים.
בלי להכנס לשאלה האם דבריו (של ר' יואל) צודקים או לא, הביטויים האלו הם מעבר לכל פרופורציה.
וכלשון כ"ק: "קיינמאל נישט גפליען אין הימלען צו זעהן א מלאך" - כנראה שט"ב כן.
מעולם לא ראיתי איזוב מצוי נטפל לארז בצורה כה בזויה.
ועוד מעיר הרב בלוי לר' יואל, אשרי הגדולים שנשמעים לקטנים...???????
ודרך אגב: במכתבו של הרב בלוי במסגרת נסיונו הכושל להריץ את דגל (סליחה ג') בחב"ד, הוא כותב:
".... הנני רואה את עצמי, במדה מסוימת כבר סמכא בעניינים הנידונים להלן.... פרי נסיון של 50 שנה ... בהדרכת הרבי... ובהתיחסותו השוטפת... כידוע ליודעים"
ואני אתמה איפה הפרופורציות ???