דווקא עתה מן הראוי להתייחס לפרטים מסויימים – שהשלכותיהם, לעניו"ד, בתחום שונה לגמרי, תחום שאין לו כלל קשר, אפילו עקיף, לבחירות כשלעצמן. תחום הנוגע בנפש כולנו!

כוונתי למכתבים מסויימים שפורסמו, ובראשם מכתב הגה"ח רבי יואל כהן שליט"א.

כאלפים רבים, שוחרי תורת החסידות, ובמיוחד תורת הנשיא, והפצתה, גם אני הקטן מעריך ומוקיר בכל לב את אישיותו הגדולה של רבי יואל, ואת פועלו האדיר זה נ"ו שנים לאוי"ט כגדול הדולים וגדול המשקים מתורתו של רבינו. הדור כולו חב חובה עמוקה לרבי יואל האיש שזכה בזכות הגדולה ביותר שיכולה להיות לאדם בדורנו - להביא ולהסביר לעולם כולו את דברי אלוקים חיים, ואף ללמדו את עומק הדברים הקדושים ולסלול דרך בהבנתם והשגתם.

אמרנו "הדור כולו חב חובה" ולא דייקנו. כל הדורות כולם חבים את החובה למי שהביא, בפעלו האדיר האמור, תרומה מכרעת לקירוב וזירוז המצב של "ומלאה הארץ דעה את ה'", משאת נפשם של כל הדורות כולם. בהחלט ניתן לקרוא על רבי יואל שליט"א את הנאמר "ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא".

* * *

לדברים דלהלן אין צורך בכלל להקדים מאמר חז"ל על מצב שבו "אין חולקים כבוד לרב", כי הדברים ייאמרו במלוא הכבוד והערכה גם אם תוכן המכתב הוא אמנם כזה (מובן ופשוט שאם ישתמע ח"ו שמץ של אי-כבוד – קיימת ההתנצלות הנ"ל).

אין כרבי יואל שליט"א המסוגל להסביר כי המרחק בין רבי לחסיד, גם אם הוא יחיד סגולה, הוא מרחק של "אין ערוך", כלומר – בלי כל יחס.

שתים מן ההשלכות הבולטות למרחק זה של אין-ערוך – ושתיהן למעשה שני צדדים של מטבע – הן: א. רק על רבי, צדיקים דומים לבוראם, ניתן לומר "המגביהי לשבת", ובכל זאת, או בגלל זאת, "המשפילי לראות בשמים ובארץ". אצל חסיד, גם יחיד סגולה, או דווקא יחיד סגולה, הרי ככל שהוא "מגביהי לשבת" הוא פחות "משפילי לראות". כל יודעיו ומכיריו ומוקיריו של רבי יואל שליט"א, ואני הקטן ביניהם, יודעים שרבי יואל שליט"א "מגביה" לגובה שחקים ובד בבד, ובגלל זאת, הוא רחוק בתכלית מ"משפילי לראות" ב. רק על רבי ניתן לומר שאי אפשר "לעבוד עליו" (בעברית חדשה) או "למכור לו לוקשין" (בעברית ישנה) או "לחמם אותו על משהו" (בשתי השפות), מה שאין כן על חסיד יחיד סגולה כרבי יואל שליט"א, וכבר צויין ששתי ההשלכות הנ"ל הם שני צדדים למטבע אחד.

אכן, לגבי המעשה הנידון בשורות הבאות ידועים ומוכרים היטב אלה ש"עבדו" על רבי יואל וש"מכרו לו לוקשין" וש"חיממו אותו", ידועים גם מניעיהם, אשר לא נדון בהם ובטיבם. ה"עבודה" נשאה פרי מיידי וכך בא לעולם היצור שהורתו ולידתו שלא בקדושה אלא שהולבשה עליו הגושפנקא של גדול החסידים, יחד עם, כמובן, הסגנון ה"רבי יואלי" הטיפוסי המשרת תמיד את צד הקדושה והפעם שירת סגנון זה את היפוכו, בלא הודע כמובן.

* * *

וכך היה המעשה:

העיתון שהורתו ולידתו בטומאה פירסם שוב – בפעם האלף – דברי נאצה ר"ל. לא היה בזה כל חידוש, מלבד זה שזו תקופה מסויימת שלא היה לעיתון זה אינטרס לפרסם דברים כגון אלה ולכן נמנע מכך ואילו עתה היה לו שוב אינטרס לשוב אל קיאו (כדי להפיל בכך את חסידי חב"ד ולמנוע מהם להצביע לרשימה הקרובה ביותר לדעתו הק' של הרבי, ומכתבו של רבי יואל שליט"א שירת אכן נאמנה את מזימתם השפלה).

איזו תגובה התבקשה מצד מישהו לדברי הבלע?

- אותה תגובה שהתבקשה בכל המקרים הקודמים: התעלמות מוחלטת. זו התגובה, למשל, לדברים יותר גרועים ונבזים שהתפרסמו ב"הצופה". זו התגובה לכל התכנים הטמאים והמשוקצים של כלי התקשורת בישראל המתפרסמים יום יום על ה' ותורתו, ולא עלה בדעת מישהו להגיב יום יום, או "למחות" על הדברים הנוראים והאיומים הממלאים כל שורה בתקשורת החילונית שבכתב ושבעל-פה.

הכל יודעים כי אנו שרויים בחושך כפול ומכופל של עיקבתא דמשיחא ואין ביכולתנו לעשות דבר מלבד להגביר מצדנו את האור והקדושה, כמפורש באגה"ק כ"ה שבתניא קדישא.

לא התבקשה שום מחאה לא מצד חב"ד, כפי שאכן היה במציאות במקרה זה ובעשרות מקרים דומים, וגם לא מצד גוף חרדי אחר. המחאה היחידה המתבקשת היא, כמפורט באגה"ק הנ"ל, להפיץ את תורת רבינו ועניניו הקדושים, זה לעומת זה. מחאה אמיתית זו נעשית, למשל, על-ידי עיתון "המודיע" בפרסום תכוף ומתמיד של תורת הרבי ועניניו. זו, אכן, ורק זו – מחאה.

כל הקמתה של "דגל התורה" והקמתו של העיתון הנ"ל באו בגלל שלא נענו לדרישה הטמאה להימנע מלפרסם דברי אלוקים חיים – ואלה נעשים! גירא בעינא דשיטנא!

* * *

יבואו פלפלנים ויאמרו: חב"ד לא חייבת למחות (מדוע?) אבל אגו"י חייבת למחות כיוון שהיא הולכת עם הנ"ל לבחירות בבלוק טכני.

ה"הגיון" הזה מחייב, למשל, כל הדרים בבנין מגורים לפרסם מדי יום מחאה נגד דברים הנעשים שלא כדת על-ידי השכנים.

כל-שכן וקל וחומר שה"הגיון" הזה מחייב יהודים כרבי יואל שליט"א לפרסם יום יום מחאה כנגד כל פעולה וכל פרסום של ה"משיחיסטים" (וכמדומני שהקשר בין אנ"ש השפויים לבין ה"משיחיסטים" הוא הרבה יותר מבלוק טכני!), וודאי – על פי "הגיון" זה שרבי יואל שליט"א צריך לפרסם איסור להכנס ל-770 או ל"בית מנחם" - כפר-חב"ד.

מובן ופשוט שכיוון שברור לכל שרבי יואל שליט"א ורבים אחרים אינם הולכים בדרך זו – אין צורך בהכרזה קולנית יום יומית על כך או במחאה.

כך בדיוק, ויותר מזה, ברור לכל שאגו"י ועיתונה לא שייכים לדרך הנלוזה של ה"דגל" ועתונו.

* * *

למרות זאת נקטו שלושת חברי אגו"י צעד חריג ופירסמו הבהרת דברים, הבאה אכן לחזור ולהבהיר אמת פשוטה זו.

באו ה"מחממים" ו"חיממו" את רבי יואל שליט"א להפעיל את מיטב כושר התעמקותו המבורך בלע"ה להתפלפל במילים של המודעה. האיש המתפלפל כל ימיו בכל אות מדברי קודשו של רביה"ק לא מצא מקום להשקיע את כשרונותיו המבורכים בלע"ה להתפלפל בדברים של יהודים פשוטים שכל עיסוקם בדרך כלל הוא בענייני חול, (אם כי, בדרך כלל בצרכי ציבור).

* * *

וכל זה בא, כאמור, לשרת את המטרה הנבזית של אלה שפירסמו את דברי הבלע!

חבל מאוד שהארז בלבנון לא טרח לקרוא את שני מכתבי כותב השורות, האזוב שבקיר, שמהם היה לומד, אשרי הגדולים הנשמעים לקטנים, מה הם צרכיהם האמיתיים של אנ"ש בזמננו ובמקומנו.

חבל שהמגביהי לשבת לא השפיל לראות את מצב בני הנעורים המזדהים עם רשימה שחרתה על דגלה מלחמה בשלימות העם, שלימות התורה ושלימות הארץ.

אמרנו כי ניתן להמליץ על רבי יואל שליטא – לגבי דברי התורה שלו כמובן – את הפסוק "תורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא".

ובהמשך לזה נחזור כאן על ווארט חסידי מפורסם: הקב"ה ציווה את אברהם אבינו לעקוד את יצחק בנו יחידו, ולאחר מכן בא אל אברהם מלאך מן השמים ואמר לו "אל תשלח ידך אל הנער", ומפורסמת השאלה: מדוע הציווי לשחוט את יצחק בא מפי הקב"ה בעצמו ואילו הציווי להימנע משחיטה בא מפי מלאך? התשובה היא: על שחיטת הילד אין לשמוע אפילו למלאך!

* * *

סכנת וחומרת הדברים – ולדאבונינו אין זו תאוריה כי אם מציאות עובדתית בשטח – בכך שמועבר מסר ברור לנוער: רשימה על שני חלקיה המצהירה – על עבודה זרה של "אתחלתא דגאולה", על דרישה ל"גיור" – שלא כהלכה, על מסירת חלקי ארץ הקודש לערבים, ועוד ועוד ביטויי כפירה בשלמות התורה שלמות העם ושלמות הארץ (כולל גם פרסום דברי נאצה חמורים בהרבה נגד הרבי) – רשימה כזו כשרה לבוא בקהל, ואילו רשימה המורכבת מבלוק טכני אשר המפלגה העיקרית שבה מצהירה בגאון ובגלוי על דביקותה בכ"ק אדמו"ר זי"ע, שלא לדבר על כך שהיא מייצגת צבור גדול של ההולכים בדרך הבעש"ט הקדוש ומקפידים בקלה כבחמורה – רשימה זו פסולה משום שמפלגה זו לא מחתה כנגד דברי הבלע של שותפתה הטכנית (נזכור כי הרבי דרש הליכה בבלוק טכני עם מפד"ל וכו').

הנוער, רואה ברורות את ההבדלים, יודע בסתר לבו את ה"אמת" שבפלפולים השונים שנטפלים ל"עבירה" זו או אחרת, הוא מגיע למסקנה – מוצדקת או לא – כי לא יעזור לאגודת ישראל דבר. תמיד תימצא סיבה לפסול אותה, כשם שהרשימות הציוניות למיניהן תהיינה כשרות וראויות, גם אם תעשינה מה שתעשינה.

מה ילמדו מכאן הנער והנערה – ואכן הם מפרשים כך את הדברים - ביחס לאורח החיים שלהם? תשובה ברורה וחד משמעית: אורח החיים הפשרני וה"מתקדם", של "חבריהם" מבני-עקיבא וכו' עדיף מאורח החיים ה"נחשל" וה"פרימיטיבי" של פרחי גור ובלז וצאנז ושל בנות "בית יעקב"!

אגב: מסקנה זו, באופן חד יותר, משתמעת ממכתבו של הרב מנחם מענדל קפלן. הוא אומר בפירוש כי אין להצביע ל"יהדות התורה", גם בלי התירוצים הנשמעים, אך ורק כי בניגוד לשאר המפלגות שעשו, "כידוע", גדולות ונצורות למען היהדות ולמען אה"ק – עסקני "יהדות התורה" דאגו אך ורק לכסף.

טענה זו איננה צפויה כלל ממי שגדל בביתו של העסקן הנמרץ הבלתי נשכח הרה"ח מוהא"ל קפלן זצ"ל. הוא בוודאי נוכח לדעת עד כמה נאלץ אביו כמייסד ומנכ"ל מוסדות חב"ד בצפת וכיו"ר ארגון הגג של מוסדות חב"ד באה"ק, להתאמץ כחלק גדול ובלתי נפרד מעסקנותו, להשגת כסף למוסדות. זו הייתה זכותו הגדולה, מלבד שאר זכויותיו, וחבל על דאבדין ולא משתכחין.

בקטע זה חובתי להבהיר כדי למנוע אי הבנות. ידוע שזכיתי להימנות על ידידיו הקרובים ומעריציו של הרא"ל קפלן זצ"ל, ואף זכיתי להיות שותף לו בביצוע משימות חשובות וביניהן עריכת "פרדס חב"ד". הוא היה בלי כל ספק אח לדעה גם בנושא של ההכרח הרעיוני לטפח את קשרי חב"ד עם הציבור החרדי (מהסיבות שפירטתי בשני מכתבי הנ"ל).

לפיכך כאב לי מאד שבנו שי', אותו אני מכיר כאחד מן המוכשרים ביותר במחננו ומן העומדים בשורה הראשונה בחזית החזרת עטרת חב"ד ליושנה כרצו"ק כ"ק אדמו"ר זי"ע, נכשל, לפתע, וודאי בלי משים, להיות שותף ל"שחיטת ליובאוויטש" הנידונה, בשיגור פזיז מידי של קביעות ומסקנות הרות אסון, המבוססות עם חוסר הכרת המצב מקרוב (גם זה צד מסוים של "מגביהי לשבת").

כיוון שההשלכות של האמור חמורות לגבי העתיד, כמוסבר, ולאו דווקא בקשר ישיר לבחירות, מצאתי עצמי חייב להגיב.