ב"ה יום שני, כ" חשוון תשפ" | 18.11.19
תרס"ו או תשס"ו?

חסידים אינם נפרדים לעולם, אך כיצד תיראה פגישתם מאה שנה אחרי? על מה יתווכחו ועם מי יהיה הצדק? הרהורים על חסידי ס"ו (עלה במחשבה)
שמריהו לרנר

 

ציור הגאולה החל מתרקם במוחי הרבה אחרי יום הלכי ל'חדר', וכנראה גם לא מעט אחרי כניסתי ללמוד בישיבה. מכל מקום, בגיל מסוים גם אני התחלתי לראות בחלומותיי – פעמים מתוך שינה ופעמים בהקיץ – מחזות מהעידן שבשעריו עומדות רגלינו.

יש במחזות האלה רגעים נעימים במיוחד. המונים נוהרים אל הר השם. מסה אדירה שאני גאה להיבלע בה ולהיות חלקיק ממנה, ואני שמח להשתתף בה מתוך שמחה של גאולה ולא מתוך מצוקה של גזירה מרחפת.

יש רגעים שאני חושש להפליג אליהם יתר על המידה ולצבוע אותם בפרטי פרטים של הוה מציאותי. כאלה הם הרגעים של המפגש הבלתי אמצעי עם המשיח כאשר סומקא של אושר ושמחה תקועה בלבי מסטרא דא על הזכות לחזות בשוב ה' לציון, וחיוורא של בושה וחרפה כבדה מציפה אותו ממוראה של השאלה הנוקבת: מה אתה עשית למען החשתו של יום ה'?

ויש את ההתועדות עם חסידי האמת משפיעי חב"ד לדורותיה, התועדות שאין בינה ובין העולם הזה, אלא אימות של נוסטלגיה ועימות של געגועים אל מול מציאות.

ההבטה לאחור בטווח של עשר, עשרים עד חמשים שנה – היא מאפיין שהוטבע בחסידי חב"ד עוד בימים שהיה מה לראות בהבטה של עשר ועשרים שנה אחורה…

אין בכוונתי לצטט את הגמרא העוסקת בראשונים כמלאכים או כבני אדם. די לי לקרוא את דבריו של הרבי הריי"צ נ"ע המקונן על דמות החסיד הבעל-ביתי הפשוט שנחקקה בליבו מימי ילדותו, וכמה עשרות שנים לאחר מכן נעלמה מן הנוף. ולא נאמרו הדברים בארצות הברית של תחילת המאה שאנו מונים לפ"ק, על שממתה הרוחנית, אלא ברוסיה של הימים בהם על רוב מנינה ורוב בנינה של היהדות בכלל ושל החסידות בפרט, שהיה בה.

מי מאתנו לא זוכר את המשפיע בישיבה מתוועד ומתרפק בזכרונו על דמויותיהם והתוועדויותיהם של החסידים זקני דור צעירותו. האח, איזה ניחוח נפלא היה שורה בחדר מעת שאך עלו שמותיהם באוירו. ומי שיחדד את זכרונו עוד יותר, ימצא שנושאי השיחה של אותם משפיעי המשפיעים היו לא פעם, איך לא, משפיעים בדורות שקדמום. דברי ימי החסידים.

ופתאום אתה מוצא את עצמך מעברו השני של השיח הנוסטלגי… יצא לי לא מזמן לדבר עם אברך חסידי צעיר, על פניו ניכרת רצינות של מי שעוסק בחסידות ובעבודה עצמית, וסקרנות של צמאון לוארט חסידי. כששמע שאני "הזקן" זכיתי להיות בקבוצה, נמרחה על פניו הבעת הערכה שקורטובונצ'יק של קנאה מהול בה: "נו, אז אתה זכית לראות ולשמוע… אתה בטח נראה לגמרי אחרת… גאר אנדערש…"

אני?!

אינני מהמפחיתים מחסרונות עצמם, וכל שכן שאיני מהמזלזלים במעלותיהם או מתעלמים מהם. ואף על פי כן, באותו רגע אל מול המבט הצמא של אותו אברך וציפייתו לשמוע ממי שזכה לראות במי עיניו את הרבי, להיות ביחידות, לשמוע התועדויות של שנה שלימה, לקבל ממשפיעים שהלכו לעולמם לפני יותר מעשר שנים, באותו רגע הרגשתי הזדהות אמיתית עם דורי דורות של חסידים ראשונים, שהפכו בעל כרחם לבני אדם במודעות הקולקטיבית של הדור שאחריהם, ולמלאכים בעיני הדור שלאחריו – הדור אשר לא ידעם, ואך מפי השמועה עטף את דמויותיהם בקרני הוד.

באותו רגע, החלה להתרקם בדמיוני וללבוש צורה של ממש פגישתם של חסידי ס"ו עם חסידי ס"ו. מאותו רגע, התחלתי לשמוע, לראות ולחוות את החיבוק ואת הדיבורים, את השאלות והתשובות, את הניגונים, את ה'לחיים' ואת הפארבייסונג של אחת ההתועדויות המרכזיות שתהיה בימים הראשונים לאחר ביאת המשיח ותחיית המתים, ההתוועדות של חסידי תרס"ו עם חסידי תשס"ו.

איך שר מנדי ג'רופי? "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות…" אלמלא לא תעבור הקנאה מן העולם אלא לצורך התועדות זו, דיינו. שכן, אילו יצויר מפגש כזה בעוד הקנאה היא דבר שישנו בעולם, אין העולם מתקיים אפילו רגע אחד אל מול גלי הקנאה שיעלו מלבותיהם של שתי קבוצות החסידים שתשעים ותשע שנים ביניהן.

קל לשער, לתאר ולהבין את קנאתנו - חסידי תשס"ו וגלילותיה - בחסידים מהקבוצה הראשונה. באיזו קדושה וטהרה הם עסקו בעניינים הנשגבים ביותר בתורת החסידות בהרחבה ובשופי, בלימוד המביא לידי מעשה בפועל של עבודת השם, של עבודת תיקון המידות, של שמירה וזהירות מוקפדת במחשבה דיבור ומעשה. איזה רגש אם לא קנאה, יוכל להכיל את מה שנחוש כלפי אלה שעליהם נאמר שעשו חסד עם בעל הבית, בכך שבהיותם 'כלים' מעובדים וראויים, איפשרו את ירידתו לעולם של המשך המאמרים הידוע כ'יום טוב של ראש השנה-ס"ו'?

איני מתיימר לחדור לכליותיהם ולבותיהם של אותם חסידים נפלאים, ה'תמימים' של הדור הראשון. אך אינני תמים לחשוב שהרגש שימלא את מקום הקנאה באותו הזמן, יהיה רגש חד-צדדי שרק חסידי תשס"ו יחושו כלפי ה'תמימים' של תרס"ו.

בטוח אני באלה שאמונים על אור וכוח, על עבודת בן ועבודת עבד, על אותיות הדיבור ועל אותיות החקיקה, שימצאו את האותיות המתאימות להסביר ולבאר לנו את מה שהם חשים כלפי חיילי בית דוד מפלוגת הננסים שהוצבה בעמדת ההבקעה לאחר דורות של מאמץ מודיעיני מרוכז וריכוך ארטילרי של חטיבות הענקים.

לא יעזרו התחמקויות ענווה בדמות האשמה עצמית על שבילינו זמן רב מדי בעמדת ההבקעה, במקום לעשות את הדרוש ולפקוח את העיניים עשור או שניים, קודם.

למרות כל התירוצים, ואחרי כל הטענות, ייצאו חסידי תרס"ו מהויכוח מי רשאי לקנא במי, וידם על העליונה. שכן, גם אם הקרב האחרון התארך יותר מהמינימום המתוכנן, הרי שלא לחינם נבחרו דוקא חסידי תשס"ו להיות אלה שיכריעו את העולם לכף זכות.

יותר משנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתרס"ו, רצה הוא לזכות אותנו חסידי ס"ו של מאה שנה מאוחר יותר, לעשות לו ית' דירה בתחתונים.

י"ד באלול תשס"ה
הגב לכתבה

תגובות
4
1. חזק ביותר!
הכותב שליט"א ניחן בעט סופרים ובכשרון לא מבוטל. כתיבתו המעולה גרמה לי לשעה של נחת שהייתה חסרה לי ותודה על כך!
גולש טרי ומעריץ נלהב
ט"ז באלול תשס"ה
2. כל מלה שוה סלע
מאד נהניתי מהכתבה ת"ח ת"ח וכו'
י"ט באלול תשס"ה
3. ג'רופי
<<איך שר מנדי ג'רופי? "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות…">>

על רבינו משה בן מימון שמעת?
כ"ד באלול תשס"ה
4. שרה מירושלים
למה הפסקת בכלל לכתוב? עזוב את כל הפוליטיקות ותכתוב מה שעולה במחשבה ויעזור לך השם למצוא נושאים נכונים. בהצלחה רבה!!!
כ"ג בניסן תשס"ז