ב"ה יום שלישי, י"ב כסלו תשפ" | 10.12.19
כשלובשים עור של דוב, הופכים לדוב. חסיד מחופש בפורים בקראון הייטס
כשלובשים עור של דוב, הופכים לדוב. חסיד מחופש בפורים בקראון הייטס צילום: שעיה כץ
להיזהר למה 'מתחפשים'

הפנימיות חשובה מהחיצוניות. בכל זאת יש להתייחס בכובד ראש לשאלה למה 'מתחפשים'. (הרב משה מרינובסקי, עלה במחשבה)

בהתוועדות לא פורימית, בליל יו"ד כסלו תרצ"ז, סיפר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, סיפור על ... תחפושת.

בגלל רגישות הדברים והדקויות שבסיפור נביא אותו תחילה כפי שהוא מופיע במקור (ספר השיחות תרצ"ו – חורף ה'ש"ת עמ' 210), באידיש, ולצידו ניסיון לתרגום לללה"ק. 

וזה לשון המקור:

"איין מאל בא דעם רבי'ן – דעם טאטן – האט דער פעטער מענדל (אחיו של אאמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע) דערציילט, אז עס איז געווען ארום געשריבן, אז די וואס פארן אויפן ים הקרח איז מצד די קעלט דאך שווער זייער, האט מען ממציא- געווען א המצאה, אז מען חאפט א בער און גלייך ווי מ'נעמט אראפ די פעל – גלייך אן-טאן אויפן לייב וואקסט דאס איין, איז דעמילט איז ווארים. האט דער טאטע געזאגט: אז מען טוט אן א פעל פון בער ווערט מען א בער".

בתרגום חופשי:

פעם אחת אצל הרבי – האבא – סיפר הדוד מענדל (אחיו של אאמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע) על תיאור בכתב כי הנוסעים לים הקרח, הנה מפני הקור הרי מאד קשה, המציאו אפוא המצאה, צדים דוב ומיד שמסירים את העור – מלבישים אותו מיד על בשר הגוף וזה 'נדבק' ו'נצמח' ואז חם. אמר על כך אבא: כשלובשים עור של דוב, הופכים לדוב.

*

כיוצא בזה ידועה הוראתו של הרבי בנושא זה של מנהג התחפושות בפורים להקפיד לא לגרום לילד להתלבש כ"המן" ולשחק את דמותו של "המן" בהצגה אפילו לפי שעה ואפילו לא כדי לקבל לשם כך כסף שנועד לצדקה (שיחת תענית אסתר תשמ"ג; לקוטי שיחות חלק ל"א עמ'279. עיין שם באריכות).

ללמדנו שאכן הפנימיות חשובה לאין ערוך מהחיצוניות, כידוע ומפורסם, ובכל זאת בחינוך החסידי יש להתייחס בכובד ראש לשאלה באיזה לבושים מתלבשים ולמה 'מתחפשים'. במיוחד צריך להזהר מבגדים ש'נדבקים' לאדם ומשפיעים על מהותו. שכן, הבגדים, הסגנון וההתנהגות של בני אדם בכלל ושל יהודים וחסידים במיוחד, שונים לחלוטין מאלה של דובים וחיות-יער. שלא לדבר על לבושי הנפש – מחשבה, דיבור ומעשה...

ויהי רצון שנמשיך את שמחת ימי הפורים ואת לקחי הפורים כל ימות השנה.

י"ח באדר תשס"ו