ב"ה ערב ש"ק, ל" תשרי תשע"ה | 24.10.14
כותב השורות, הרב אברהם שטרנברג באהל
כותב השורות, הרב אברהם שטרנברג באהל
עד מתי?

השליח בניו לונדון, קונטיקט, הרב אברהם שטרנברג, במאמר מיוחד ומרגש ל'שטורעם' כהכנה לי' שבט (עלה במחשבה)

לפני כשבוע הזדמן לי לנסוע להשתטח על ציונו של הרבי. יצאתי מביתי באשמורת הבוקר, מצויד בהקלטה מהתוועדות יו"ד שבט תשכ"ו. במשך שעתיים וחצי שעות של נסיעה חשתי כאילו אני עומד ממש מול הרבי בהתוועדות, והוא מדבר אלי בפרטיות, בדברים שנוגעים אלי בחיי היום יום.

באותה התוועדות מדוברת, חלפו להם ט"ז שנים מהסתלקותו של אדמו"ר הקודם זי"ע. הרבי הסביר כי "הגם שישנו גבול גשמי שמהוה הפסק גשמי, אל יתפעלו מזה, כי אנו מקושרים עליו, כימי קדם". היינו, שלאחר הסתלקות הנשמה מהגוף ונראה לעיני בשר שישנו הפסק ח"ו, לאמיתתו של דבר אין הפסק.

בכדי שלא נטעה בדברים אלו כמליצה, מביא הרבי את מאמר הגמרא "יעקב אבינו לא מת", ואת קושיית הגמרא "וכי בכדי חנטו חנטייא וספדו ספדייא?", ומתרצת מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים. לכאורה אינו מובן, אם הפירוש ש"יעקב אבינו לא מת" כפשוטו, נשארת הקושיא איך יתאים עם חנטו חנטייא, ולאידך אם הוא רק "כאילו" לא מת מכיון שזרעו בחיים, לא מתאים הלשון " הוא בחיים".

הענין מתבאר בהתאם לדברי רבינו הזקן "שחיי הצדיק אינם חיים בשרים כ"א חיים רוחניים". שמטרת גוף הצדיק היא אך ורק לקיים מצוות הבורא. כל מציאותו הגשמית טפלה לחיים הרוחניים. על כן המציאות שחנטו חנטייא אינו מהוה סתירה לזה שלא מת. שהרי פעולה זו נעשית בגוף הטפל, ובחיים האמיתיים לא נעשה כל שינוי.

מה ההוכחה שזהו אכן צדיק אשר אצלו החיים הרוחניים עיקר? כאן יש להסתכל על זרעו. אם זרעו בחיים רק משום היותו זרעו, דהיינו שהצדיק מאכט אים לעבעדיק, הרי זה הוכחה אשר חייו של הצדיק הם חיים רוחניים.

*

כיון שדברים אלו נאמרו לפני ארבעים שנה ע"י הרבי בנוגע ליו"ד שבט, מובן שלאחר ש"קאים איניש אדעתא דרביה", הדברים מהווים הוראה ברורה בהתקשרות חסיד לרבי בימינו אלה.

חסיד צריך לדעת אשר כל ההעלמות וההסתרים הם רק מצד הגוף, אך בנוגע לרבי, אין דבר המפסיק. און עס פאלט אראפ די הגבלות פון גוף. "וואס אזוי האט מען געדארפט אנקומען ע"י כמה אויף אריינגיין אין צימער וכו' וכו' איצטער איז די הגבלות בטל געווארן".

לאידך אסור לנו להשלים עם המציאות, וכדברי הרבי להרה"ח ר' אברהם פריז (אגרות קודש ח"ד ע' קנ"ב)" ר' אברהם מ'דארף צוריק אראפנריינגן דעם רבי'ן. אזוי איז צו שווער – סיי פאר מיר, און סיי פאר אייך. און ווער האט הנאה דערפון?

אין אתנו יודע עד מה, ומי הוא זה אשר ערב ליבו לבא ולומר מה עלינו לעשות כדי להתקשר אל הרבי. אך מולי ניצבת חיה, ההתוועדות שזכיתי להיות נוכח בה, שכמדומני יכולה להורות לנו בימינו חשוכים אלה.

*

בניו יורק פועל גמ"ח של חברת 'שומרי שבת', שהי' מתנהל ע"י ר' יוחנן גורדאן ע"ה, והיום מנוהל ע"י חתנו ר' שמעון שי' גולדמאן. בכל שנה הם עורכים מלוה מלכה במוצאי שבת פ' משפטים, פרשת אם כסף תלוה את עמי. היה להם חזקה שלפני שהזמינו את הקהל לאירוע, הם השמיעו סיפור חסידי או ווארט בנוגע ל"מרובים צרכי עמך" בנוכחות הרבי, תוך חבישת שטריימל.

לפני תשע עשרה שנים, פרשת משפטים, תשמ"ז, סיפר ר' שמעון גולדמאן אודות חסיד של הרה"צ רבי נחום מטשערנאביל, שרבו התאכסן בביתו בבואו לעיירה משך שנים רבות. פעם שלח ר' נחום להודיע לאותו חסיד, כי לא יתאכסן אצלו אם לא יתן לו סכום של אלפיים רובל. לא עוד, אלא שלא יניחו לבקרו באכסנייתו, ואפילו לא לראותו בתפלתו ועריכת ה"שולחן". החסיד הנ"ל שכל רכושו לא הגיע אפילו כדי מחצית הסכום, לא הי' מסוגל להשיג סכום גדול שכזה, ולמרות גודל צערו לא התאכסן אצלו הר"נ וגם לא הרשה לבא לתפלות, ואפילו לא ללוותו בצאתו מהעיירה.

כעבור משך זמן, נקלע לעיירה זו אחד הפריצים בלווית חייליו, ששמרו על אוצר שנשא עמו. למזלו של אותו חסיד, התאכסנו החיילים בביתו, ובלכתם, שכחו את האוצר בביתו. כששבו לעיירה, חיפשו את האוצר בכל הבתים סביב ביתו של החסיד, ולביתו לא נכנסו, בדרך נס. לאחר שהתאיישו ועזבו את העיירה פתח החסיד את האוצר וגילה בדיוק את הסכום שביקש רבו, אלפיים רובל. הוא נטל את הכסף והביאו לרבו שאמר לו: מן השמים רצו לתת לך עשירות, אלא שרצו שתבקש על כך, לכן הוכרחתי לגרום לך צער, כדי שתצטער באמת על כך שאין לך אלפיים רובל, ותבקש באמת, ועל ידי זה תזכה לעשירות.

עד כאן הסיפור כפי שסיפר ר' שמעון שי' גולדמאן.

כשסיים לספר את הסיפור, חייך הרבי חיוך רחב ואמר: ישנו "קלאץ קושיא", אשר התירוץ היחיד שמצאתי לע"ע אינו אלא העדר הדיוק בפרטי הסיפור...

הרבי המשיך והוסיף: כיון שתוכן הסיפור הוא, שבכדי לזכות את החסיד בעשירות, היה צורך לעורר אצלו צער אמיתי על העדר העשירות, בכדי שאז יבקש באמת עבור עשירות. משום כך אין צורך לצערו ביותר משך זמן רב, שכל משך שבתו של ר' נחום בעיירה זו, הנה לא זו בלבד שלא יתאכסן אצל החסיד, אלא שגם לא יוכל לבקרו באכסניה אחרת, וגם לא יוכל להשתתף בתפילות והסעודות...

וע"ז המשיך הרבי ושאל: חסיד של ר' נחום מטשערנאביל, שיקר לו ביותר שמיעת תפילה אחת של רבו, "אמן יהא שמיה רבא", כמבואר במאמרי חסידות גודל העילוי דאמירת אמן יהא שמיה רבא של ר' נחום... שלא יניחוהו להכנס אפילו לתפילה אחת בלבד יצטער ביותר ויבכה בדמעות שליש, חסידישע טרערען. וא"כ, כדי לעורר צער אמיתי על שאין לו אלפיים רובל (כדי שיבקש עשירות) - מספיקה עצם העובדה שהצדיק לא יתאכסן אצלו, ולכל היותר שנמנע ממנו לשמוע תפילה אחת של הצדיק, ותו לא מידי.

לכן מסכם הרבי, שלא יתכן שהצער היה למשך זמן כה ארוך, ובטח אירע נס עם מציאת האוצר, בסמיכת זמן לבואו של הצדיק לעיר.

*

לדעתי, סיפור זה צריך להוות מסר מיוחד במצבנו אנו.

הרבי לימד אותנו לאורך כל השנים, שכלו כל הקיצים, והקב"ה רוצה שנבקש ונתבע את הגאולה מיד. לכן יש לתבוע ולצעוק עד מתי לגלות המר הזה? אך לפועל, כנראה שלא רצינו משיח באמת, וכפי שהרבי התבטא בשיחה הידועה בכ"ח ניסן " שצועקים מפני הציווי", ובהמשך לכך בחלוקת הדולרים פנה לזקני הרה"ח רשנ"ז ע"ה גורארי' באמרו - "לא פגע ולא נגע".

אין אתנו יודע עד מה, אך אין לנו אלא דברי בן עמרם - הרבי פסק אודות הרבי הריי"ץ שהסתלקותו היתה באופן של מלך משליך חייב מנגד עבור נצחון המלחמה בכדי להביא את הגאולה. מי יודע אם כל ההעלם והסתר שאנחנו נמצאים בו עכשיו, הוא לא באופן שהשליך חייו מנגד, בכדי שמשיח יבוא.

וכמו בסיפור של ר' נחום שלא הרשה לחסיד הנ"ל להתראות איתו רק בכדי שיבקש באמת, צריך ההעלם והסתר של ימינו לעורר אצלנו את הצער בכדי שנבקש עבור התגלות המשיח באמת. הרבי פסק שבכדי לעורר הצער, מספיק למנוע מחסיד תפילה אחת עם רבו, וא"כ מובן גודל הצער שנגרם לנו זה קרוב לי"ב שנים!

צריכים אנו להיות נחושים בדעתנו: בפירוש, איננו משלימים עם המצב, ואנו תובעים, ומתחננים, מעומק לבבנו, ובאמת: עד מתי! עד מתי! עד מתי! רצוננו לראות את מלכנו, רצוננו להתראות עם הרבי פה למטה בגוף גשמי ולמטה מעשרה טפחים, והוא יגאלנו.

הכותב הוא שליח שליח בניו לנדון, קונטיקט.

כ"ה בטבת תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
9
1. מענדל
ר' אברהם כל הכבוד ותמשיך לכתוב חסידישע הרגשים ממש מחי' נפשות כמו בשנים כתיקונים בהתוועדיות באהלי תורה וכו' וכו' בתורת אמת וב770 וכו' וכו'
א' מחברך
כ"ה בטבת תשס"ו
2. יישר כח
תודה רבה לכותב הנכבד, אני מבין שהוא מכהן כשליח באמריקה, ורמת כתיבתו בעברית ממש מעוררת השתאות.
מאמר חסידי, שמעורר טפח מעל כל עניני החולין של היום ומחזיר אותנו מצד אחד אל המצב העגמומי שלנו, ומצד שני מרומם עם תקווה, שהרבי, שהוא זה שהמליץ טוב בעד הסיפור של ר' נחום, הוא כמובן לא יעזוב אותנו להרבה זמן...
אמן כן יהי רצון.
כ"ה בטבת תשס"ו
3. איפכא מסתברא
האם זו עבודת דורנו - לבכות על מה שחסר לנו?

הרגש חסידי עצום, אבל לא זו דרך חב"ד. והרי סיפור זה נאמר אודות חסיד פולין (טשרנוביל) בדיוק.

כ"ה בטבת תשס"ו
4. סגנון פולין
זכורני בזמן שלמדנו ב770 איך שכותב המאמר לעג מחסידי פולין אף שמקורו של הכותב מצד אימו חסידי פולין.וכאן במאמרו כותב בסיגנון פולישער
כ"ה בטבת תשס"ו
5. גם מצד אביו
גם מצד אביו הוא מחסידי פולין.
כ"ה בטבת תשס"ו
6. יהיה הסגנון אשר יהי'
אבל הוא צודק בכל מילה...!
כ"ו בטבת תשס"ו
7. מידידך שהיינו מתוועדים יחד בשנות הל. ובשנות המ
כ"ו בטבת תשס"ו
8. י
כותב השורות הוא מצאצאי הרב המגיד..
ומצאצאי הרוזינער הקדוש
נראה לי שאלו שלועגים גם לחב"ד לא שיכים
וכולו וד"ל
צוחקים מענין שהרבי התבטא בו אז על מי צוחקים?????רח"ל האדיוטים של היום לא צריכים משיח אלא רופא דחוף
כ"ז בטבת תשס"ו
9. מחיה נפשות
אה! הרגש חסידי עצום, וכמה חשוב לא לשקוע בתהום הנשיה ולעורר אודות מעמדנו ומצבנו הנורא, אשר מלבד זאת שאנו שרוים בחושך הנורא, הרי זה מצב שלא היה כמוהו בליובאוויטש מאז ומעולם.
כ"ח בטבת תשס"ו