ב"ה יום שני, כ" חשוון תשפ" | 18.11.19
התנגד נחרצות לנסיגה. בעל ה'פני מנחם' זצוק"ל עם ר' ברק'ה וולף ע"ה
התנגד נחרצות לנסיגה. בעל ה'פני מנחם' זצוק"ל עם ר' ברק'ה וולף ע"ה
החרדים ושלימות הארץ

כיצד מושמעים קולות ביהדות החרדית (בניגוד לדעת גדולי ישראל) שיש למסור את השטחים במחיר "שלום"? (הרב טוביה בלוי, חלק ג')

לקריאת חלק א', חלק ב'

עתה נשאלת שוב השאלה: כיצד מושמעים קולות ביהדות החרדית (בניגוד לדעת גדולי ישראל במשך שני דורות) שיש למסור את השטחים במחיר "שלום" עם הערבים והשגת תמיכה בינלאומית?

הסבר: על פי השתלשלות של מאורעות הצליחו משך מספר שנים לתפוס מעמד של הנהגה "תורנית" בציבור החרדי גורמים החדורים בהשקפות ציוניות מובהקות. אישים שאמרו במשך מספר שנים לא מועט את ההלל ביום ה' אייר, כביטוי של שמחה על הגשמת הרעיון הציוני, מתוך הזדהות עם ההשקפה הכפרנית של "אתחלתא דגאולה" ו"כוחי ועוצם ידי", הפכו להיות "מורי דרך".

והנה, למרות הפרדוקס והצער, כאשר היה כדאי מבחינה תועלתית, חדרו גורמים אלה אל היהדות החרדית ותוך ניצול שורה של הזדמנויות והפכו להיות "מורי דרך" וכך החדירו השקפותיהם הציוניות אל התקשורת החרדית – ודווקא במסווה של... "קנאות אנטי-ציונית". הצטרפה לכך שנאתם לחסידות ולגדול מוריה-מאוריה בדורנו, אשר, כמובן, השמיע דעת תורה ברמה, והפצתו את מעיינות הבעש"ט הק' הינה לצנינים בעיניהם.

[תמצית ההזדמנויות שהביעו לתופעה המוזרה הזאת: למרות שבציבור הליטאי היתה רווחת מאז ומעולם עמדה של אי-דקדקנות יתרה בעניינים רוחניים שמעבר לערך לימוד התורה הקדושה וידיעתה, היו בדור הקודם שני ענקי רוח שנמנו על ציבור זה והם הובילו לכיוון של דקדוק רחב בקיום ההלכה וקנאות בעניינים של השקפה, והם הגאונים המפורסמים מבריסק זצ"ל ובעל ה"חזון איש" זצ"ל. עם הסתלקותם נותרה בציבור האמור משבצת שציפתה למילויה על ידי אישיות תורנית ליטאית הדוגלת באותן השקפות. משבצת זו נוצלה, בעזרת קולות רמים, לחדירת הגורמים האמורים].

אבל זכינו ת"ל ולאט לאט החלו הדברים להתבהר, כאשר כיום רוב רובו של הציבור החרדי יודע ומחזיק את דעת התורה הק' בטהרתה, בנושאי שלימות התורה, שלימות העם ושלימות הארץ.

באופן טבעי נשארו ספיחים של הנטע הזר. בין כמה ממושכי העט ביהדות החרדית, ובמיוחד בקרב פוליטיקאים אשר באופן טבעי פניהם רק אל התועלת בממון ובכבוד.

[השפעת אותם גורמים שחצנים קיימת בתקשורת החרדית-מפלגתית גם בתחום אחר: היא כל כולה ספוגה התנשאות ילדותית בהצגת עליונותנו, ככאלה שנמנים על הציבור החרדי, על הצבור החילוני. מאמרים אלה של השתפכות מלאת רגש וטפיחה עצמית על השכם, לא רק שאין לה כל חן, וטעם יהודי-תורני, אלא שהיא – פשוט: כוזבת. האם הכותבים לא אמרו "על חטא" ביוהכ"פ? האם אינם אומרים וידוי כל יום ובקשת "סלח לנו כי חטאנו" שלש פעמים ביום? האם אינם אומרים "ומפני חטאינו גלינו מארצנו"? או שמכוונים כל זה על אחרים ? האם אינם מודעים לכל החטאים שבין אדם לחברו וגם בין אדם למקום בחיי יום-יום של הציבור שבתוכו יושבים, כולל שלהם עצמם? מנין השחצנות הזאת רק בזכות העובדה שההשגחה העליונה שתלה אותם במסגרת שבה שמירת שבת והנחת תפילין ואכילת כשר היא חלק משגרת החיים הטבעית בשעה שאחרים לא זכו לכך והם תינוקות שנישבו?

ושאלת תם: לאיזו כתובת מכוונים הדברים ואיזו תועלת בשטח כלשהו אמורה לצאת מהם? התפוצה כמעט כולה היא בציבור החרדי. האם המסר הוא שאין לנו על מה לחזור בתשובה?... או אולי סבורים הכותבים כי אנשים חילונים הקוראים את המאמרים יתעוררו בתשובה מסגנון זה?!]

באדיבות פרדס חב"ד.

י"ג בטבת תשס"ו
כ"ק האדמו"ר בעל ה'פני מנחם' זצוק"ל
כ"ק האדמו"ר בעל ה'פני מנחם' זצוק"ל
 
הגב לכתבה

תגובות
1
1. דברים מאלפים
ברצוני להודות מקרב לב עמוק לכבוד הרב הגדול טוביה בלוי, על שהאיר את עינינו.

מלחמת ושנאתם העזה של "הדתיים לאומיים" לחב"ד היא מהגרועה שבשנאות. וטוב שסוף סוף מישהו הניח את הדברים על השולחן ותיאר מיהם בדיוק.

ישנה בורות עצומה אצל צעירי חב"ד בעניין. כמעט שום צעיר חב"די לא מכיר את דעתם של רבותינו נשיאנו על הציונות ובפרט על הציונות הדתית.

הרב בלוי שפך כאן מעט אור על אותם "שותפנו" לעבודת הקודש במלחמה על שלימות הארץ.
ט"ז בטבת תשס"ו