ב"ה יום שלישי, י"ד חשוון תשפ" | 12.11.19
"רוב הנושרים גדלו בבתים של הורים קפדנים" ● מאמר

הם מפנים אצבע מאשימה כלפי ההנהלה שלא פיקחה די על הילד ולכן הוא הגיע למצב שהוא כעת נמצא, על הר"מ שהעלים עין ונתן לילד לנשור, על החברה שקלקלה אותו, אבל אם נתמקד יותר בבעיה נבין שחלק עיקרי השותף לבעיה הם אותם המאשימים - ההורים עצמם ● כדי להבין מדוע הם גורמים השותפים לבעיה שממנה מגיעה התוצאה של הנשירה נקדים ונביא שני סוגי הורים, לשניהם הובטח עתיד לילדם שייצא ראש ישיבה או אפ' יותר מכך, רק שלבסוף לסוג אחד מההורים בנם הדרדר ר"ל, איך זה קרה? ● מאמר נוסף על הנוער הנושר מאבא כואב
ד' שקד

הם מפנים אצבע מאשימה כלפי ההנהלה שלא פיקחה די על הילד ולכן הוא הגיע למצב שהוא כעת נמצא, על הר"מ שהעלים עין ונתן לילד לנשור, על החברה שקלקלה אותו, אבל אם נתמקד יותר בבעיה נבין שחלק עיקרי השותף לבעיה הם אותם המאשימים - ההורים עצמם.

כדי להבין מדוע הם גורמים השותפים לבעיה שממנה מגיעה התוצאה של הנשירה נקדים ונביא שני סוגי הורים, לשניהם הובטח עתיד לילדם שייצא ראש ישיבה או אפ' יותר מכך, רק שלבסוף לסוג אחד מההורים בנם הדרדר ר"ל, איך זה קרה?

הסוג הראשון:

בבית, הוא הכניס אינטרנט ומאפשר לבן שלו לגלוש, רק מפקח ומשגיח עליו ומגדיר לו שעות מסוימות, כמו כן נותן ללילד לשחק במחשב בזמנו החופשי, וכשהילד רואה סרט עם תכנים לא מתאימים ינסה להסביר לילד למה הסרט לא כ"כ חינוכי.

וכשמגיע זמן התפילה הוא קורא לבן שלו לבוא איתו להתפלל ומיד הילד קם מהמחשב והולך עם אביו.

בבית כנסת, האבא נותן לילד לשחק בין מנחה למעריב, רק גוער בו אם יאחר לתפילה, אבל לא יבקש מבנו לשבת לידו כל התפילה עם עיניים בסידור ולענות 'אמן' בקול רם, אלא ייתן לו להתפלל עם החברים, אך, אם ידבר - יגער בו אביו לאחר התפילה שאסור לדבר.

ישנו סוג שני של הורים והם:

בבית, האבא לא מכניס אינטרנט בשום פנים ואופן, אם יראה אם הבן שלו רואה סרט יגער בו ויאיים עליו שזה פעם אחרונה שלו, בזמנו החופשי של הילד הוא יבקש ממנו ללמוד בע"פ כי כך צריך להתנהג ילד חסידי, ובבית כנסת - האבא יבקש מבנו לשבת לידו במהלך כל התפילה, יצעק עליו לעיני כולם שיראה אותו מדבר, כדי שיבין שיותר לא ידבר בתפילה, יגער בו שיראה שהעיניים שלו מחוץ לסידור, או שלא עונה קדיש בקול, ובין מנחה למעריב יבקש מבנו לחזור איתו על החומר הנלמד בכיתה, ובמידה ויגמרו ישחרר אותו אביו לשחק עם חבריו בחוץ.

לכאורה אותו הורה מהסוג השני, בנו ייצא ראש ישיבה, משא"כ ההורה מהסוג הראשון...

אבל זו בדיוק הטעות של ההורים, הורה צריך להבין שהילד שלו מושפע מהחברה ומסקרן אותו כל דבר, וממילא האבא שמסתיר מבנו דברים הבן ינסה לעשות לו דווקא, אם לא בגיל קטן הוא יתנקם בו בגיל מאוחר יותר.

והעבודות בשטח מוכיחות שחלק גדול מהנושרים, הם אותם ילדים שהוריהם 'סגרו' אותם בבית, ולא איפשרו לילד את הנוחות שלו, (וודאי שאסור לתת לילד את כל הדברים שהוא מעוניין, אבל ללא ספק צריך לתת לילד במינון הנכון, בסגנון המתאים, שהילד לא ירגיש שהלימוד בין מנחה למעריב זה בע"כ וכו') וכשמגיע גיל ההתבגרות הילד טורק את הדלת ופורק ממנו את עול תורה ומצוות ר"ל להראות דווקא לאביו.

כ"ט במנחם-אב תשע"א
הגב לכתבה

תגובות
3
1. הסתייגות
הצגת הסוגים בכתבה מוקצנת מאוד!
כל ילד/משפחה דורשים סגנון משלהם , לא בהכרח מה שטוב לאחד טוב לשני.
לכן, ההקצנה אף שהיא באה כדי לסייע בהפנמת הרעיון, לא מתאימה כאן ועושה תחושה של שחור לבן(חנוק -רע, פתוח- טוב, ומה עם כל אותם משפחות שהגישה הכשרה:( לאינטרנט חרצה את גורלם הרוחני), מה שכ"כ לא נכון בחינוך. תודה על הכתבות בנושא זה.
ל' במנחם-אב תשע"א
2. לאיזה סוג משתייך הכותב?
לא חלילה לקנתר, רק האם הוא אומר זאת מניסיונו האישי?
לענ"ד, יש דברים שהוא צודק, בגדול. אבל זה לא נכון שילד שמתרגל לגלוש לא יגלוש יותר וד"ל ..
ובהחלט יש גדרים וסייגים בבית יהודי ובפרט חבד"י
השאלה באיזה אופן הם נעשים,
כך שהקטע עם ההכרח לשבת בקריה"ת יותר מדבר אלי
והיסוד כמו ששמעתי מא' המשפיעים להאהיב עליו תורה מצוות חגים בית כנסת וכו', שיבוא למינימום זמן אבל שישאר לו המתיקות וד"ל.
ל' במנחם-אב תשע"א
3. מדוע כותב המאמר לא בא על החתום בשמו אלא בשם אנונומי?
כותב האלמוני אומר: "אבל זו בדיוק הטעות של ההורים, הורה צריך להבין שהילד שלו מושפע מהחברה ומסקרן אותו כל דבר, וממילא האבא שמסתיר מבנו דברים הבן ינסה לעשות לו דווקא".אבל הבעיה האמיתית הוא מדוע האבא ומשפחתו והילד שלו נמצאים בכזה סביבה "שהוא מושפע מהחברה ומסקרן אותו כל דבר", אם היה בוחר לגור בכזה חברה שאין שם מעיקרא אינטרנט הארורה אז לא היה צריך לה"פטנט" שלו ל"הכניס אינטרנט ולאפשר לבן שלו לגלוש, רק מפקח ומשגיח עליו... ומגדיר לו שעות מסוימות, כמו כן נותן ללילד לשחק במחשב בזמנו החופשי", שזה באמת שיטת החינוך המזרחי שפשט מזמן את הרגל...
א' באלול תשע"א