ב"ה יום ראשון, כ" ניסן תשע"ד | 20.04.14
הרבי בתהלוכת ל"ג בעומר
הרבי בתהלוכת ל"ג בעומר
רבי, אנחנו מתגעגעים! / בלוג

"עמוק בפנים עבר מתוק מתערבב עם עתיד דומע, העצב מהול בגעגוע חזק". השליחה, הגב' חני ליפשיץ בבלוג מיוחד בעקבות י' שבט • לתקן עולם

חני ליפשיץ, נפאל
פורסם בשבועון כפר חב"ד

אני רואה את המבט המהוסס שלהן נח על פני. את העיניים הבוחנות אותי, כשהן רואות את הדמעות המאימות לפרוץ.
בכל פעם שאני יושבת לראות וידאו של הרבי מהימים הטובים, זה קורה. עיני דומעות ותחושת געגוע משתלטת עלי ואופפת את כולי.

פעם זה עם הילדים ופעם זה בהתוועדות עם בנות, כמו עכשיו. התוועדות י' שבט עם מטיילות צעירות בבית חב"ד קטמנדו, פניו הקדושות של הרבי קורנות אלינו מן המסך. מחייכות אל כל אחת ואחת מהבנות היושבות איתי.

הוא מדבר על השליחות והכח המיוחד שיש לנשי ובנות ישראל ומביט היישר בעיניים שלהן.

"זה מדהים" מתרגשת רעות "נראה שהוא מסתכל רק עלי ברגע זה", היא אומרת, "כמה עוצמה יש בדברים", מוסיפה אילנה "זה בדיוק מה שהיתי צריכה לשמוע עכשיו. אני מרגישה שהוא לא רק מסתכל אלא גם מדבר, ממש אלי!", היא מביטה במסך מהורהרת.

כן, כולם הרגישו כך תמיד. הרבי הסתכל רק עלי. דיבר רק אלי. וביקש רק ממני. חשנו זאת כולנו, אתה, אני, את...

אנשים שגדלו עם הרבי וגם אנשים שלא זכו להכיר ועושים זאת כעת בעזרת סיפורים ומראות של פעם. ההתנהלות אצל הרבי היתה כללית אבל כל כך פרטית, כל כך אישית.

אני מספרת לבנות על שארע היום לפני 57 שנה. הרבי הרי"צ מסתלק מן העולם וחושך כבד על פני תהום. אבל כבד משוך על פני החסידים המהלכים שחוחי קומה וגו. פניו הקורנות של הרבי נוגות יותר מאי פעם. אין בעולם מי שאהב את רבי יוסף יצחק יותר ממנו. את הקשר הנפשי העמוק והנשגב הזה שהיה בניהם, בין חתן לחותנו מחד וחסיד לרבו מאידך, איש לא ישיג בהבנתו, רק הם בלבד.

הנהרה שנשפכה על פניו של האדמו"ר הרי"צ כל אימת שהיה הרבי מתקרב, זכורה היטב לזקני החסידים. כמה זה חסר לו כעת, לרבי .

שנה בדיוק לאחר מכן כשעלה הרבי על כס הנשיאות כמו גבהה קומתו באחת והאור שב אל פניו.

שבת קודם שנפטר הרבי הרי"צ הוא נתן הוראה ברבים ללמוד את מאמר "באתי לגני". בשביל הרבי שהיה מקושר אליו בקשרי עבותות, היה זה אך טבעי להתחיל עם המאמר הזה.

באתי לגני אחותי כלה. בשביל הרבי הינו כולנו כפרחים נותנים ריחם בגן מלבלב, הינו כולנו עצים נותני פרי. בעיניים של הרבי לא היה יהודי אחד בעולם שהוא נחל אכזב ועץ סרק לכל אחד מאיתנו היתה תקוה ועתיד מבטיח. יותר מזה, בעיניים של הרבי, כל אחד מאיתנו יכל לשנות עולם!

כשאני נשאלת על התחושות שלנו כיום, כשהרבי נעלם מעיני בשר, לשוני כמו נאלמת ומחפשת לעצמה חירות. כי איכה זה אוכל לתרגם לאותיות ומילים את ההרגשה הזו של עצב מהול בגעגוע, עבר מתוק מתערבב עם עתיד דומע, גאווה מהולה בכיסופים, שלם שמהול בחסר?! ו... איך אפשר בכלל להסביר להן עד כמה החסר הזה חסר לנו??!

אנחנו דור מתגעגע.

זכינו בזכות אדירה לראות ולחוות, זכינו להיות חלק בלתי נפרד מהפזאל הזה שהרכיב את האור אין סוף, זכינו לראות את האור שהאיר את 770 בימים הטובים. זכינו לקבל מכתבים, עיצות, עמדנו מול מבט חודר וחיוך חם .. כמה הינו נותנים כדי לחזור ולו לכמה רגעים לימים הטובים .. כמה געגועים אנו נושאים בתוך הגוף..

יש ואני מפליגה בדמיון והנה אני שוב ילדה צעירה לשנים המדלגת בין מרצפות העיר, יחד עם הורי ואחיי היקרים, אל עבר בית כנסת חב"ד ברחובות.

סרט וידאו חדש מהרבי הגיע זה עתה , מראות מהחודש האחרון. מקרן גדול מקדם את פנינו , מפת שולחן לבנה פרושה בחגיגיות על הקיר וקהילה נרגשת ישובה על ספסל עץ חורק. אני מקפידה לשבת ליד לאל'ה שאין בקיאה ממנה בשמות ובפנים ."זה הרב מויישה" היא לוחשת אל תוך אוזני למראה חסיד מבוגר שמוט כובע היושב בסמוך לרבי " זה רק נראה שהוא ישן אבל הוא לא מפספס מילה" היא מסבירה.

"וזה ילד מהשכונה. שנולד בברכתו של הרבי לאחר עשר שנות עקרות" היא לוחשת לי שוב למראה ילד קטן האומר פסוק מול הרבי הקורן אור למולו. "את רואה את האיש הזה שמתעכב אצל הרבי בדולרים "? היא שואלת למראה אדם נשוא פנים שדומע מול הרבי כילד קטן "זהו שר החינוך ". היא אומרת.

ואני, בולעת את הקולות, הצלילים, המראות שואפת לקרבי את הריחות ורוצה כל כך להיות שם.

בכל שנה מחדש היתי בודקת באיזה יום יצא ל"ג בעומר השנה. יודעת שאם יום ראשון הוא היום, הרי שסרט הוידאו שאנחנו עומדים לקבל, יהא צבעוני וסגגוני מאין כמוהו. הרבי שוב יצא לרחובה של עיר בהילוך אצילי ושחוק של אהבה ונחת ינוח על שפתיו .

בחנוכה אנו מצטופפים יחד עם כולם ב'יד אליהו' לחזות בהדלקה חובקת עולם. על המסך הגדול שממול מחייכים בוריס והרבי זה אל זה. בוריס ממוסקבה שגופו עוד כואב ודואב מברית המילה שעבר שבוע שעבר, מביט ברבי הנמצא כעת ב770 כשנר החנוכה בידו ומרגיש איך נרפא גופו וכח מחודש ננסך בו. הרבי מביט בו כמו אבא אוהב. בעצם, לא כמו...

הציפיה המתוקה למכתב מהרבי עוד זכורה לי היטב. וכשהוא היה מגיע, היה זה יום חג. מכתב ברכה ליום ההולדת, לבת המצווה, מכתב עיצה ותשובה לחיבוטי נפש. קראנו בו ישר והפוך. חיפשנו רמזים בין האותיות וסימני דיו ונשאנו אותו על לוח ליבנו עוד ימים ארוכים. מי שזכה והרבי הוסיף עבורו מילים אישיות בכתב יד קודשו, לא היה מאושר ממנו משך השנה כולה.

בתחילת השבוע הינו לומדות את שנאמר בבית מדרשו של הרבי בשבת האחרונה. באמצעות הרשמקול שעל הקיר, התעדכנו בפרטי ההתוועדות שהיתה בשבת האחרונה עם הרבי. כשבוקר אחד החליף את הדיווח הקבוע קולה הצרוד והדומע של המנהלת, הבטנו זו בזו במבט נבוך. הבנו כולנו כי נפל דבר אולם לא השכלנו להבין עד כמה עומדים חיינו להשתנות.

מידי בוקר הינו מתפללים ומקוים ומידי ערב, מחייגים לשמוע מה מצבו של הרבי במספר טלפון שיוחד לשם כך. "קריטי אך יציב" היה הקריין חוזר יום יום על המילים. את ה'קריטי' לא רצינו לשמוע. הדחקנו את המילה לתאים נשכחים שבמח. כל שביקשנו לנו הוא קרקע ויציבה ובטוחה. כזו שהיתה לנו אך תמול שלשום. 'יציב'. 'יציב' .'יציב' שמענו שוב ושוב...

לפני שנה מצאתי עצמי מחייגת מבלי משים למספר ההוא מחכה ... אולי יקרה הנס. אולי אשמע שיציב אצלינו סוף כל סוף. צליל מנותק טפח על פני. הנחתי את השפורפרת בעצב.

לעיתים אני חושבת לעצמי עד כמה אנו ברי מזל על שיש לנו זכרונות חיים, מכתבים הממוענים רק אלינו, לפחות נשמנו, לפחות ראינו, נגענו בקדושה. אבל.. מה עם הילדים שלנו?!

לא פעם מביעים הילדים שלנו את רצונם לפגוש את הרבי ששלח אותם לנפאל הרחוקה. הם רוצים לפגוש את הרבי שבזכותו החיים שלהם אחרים לגמרי משל ילדים אחרים בגילם, הם רוצים לשוחח עם הרבי שעיצב את אורח החיים המיוחד שלהם והבטיח כי הם לא ינזקו חלילה והאחריות היא על כתפיו, כל כך רוצה שיתגשם להם כבר החלום...

אנחנו דור מתגעגע.

לכאורה אנו מתנהלים לנו כאחד האדם. קמים בבוקר, מתפללים, אוכלים, יוצאים מהבית לעמל היום, נפגשים, שוב אוכלים, מנסים להתאחד, הולכים לישון ושוב קמים...

אבל עמוק בפנים עבר מתוק מתערבב עם עתיד דומע, העצב מהול בגעגוע חזק, הגאווה מהולה בכיסופים והשלם, חסר לנו כל כך!

רבי, אנחנו מתגעגעים!!!

י"ג בשבט תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
6
1. ח-נ-י א-י-ן מ-י-ל-ים
חני, את גורמת לי לבכות ולהתרגש כל פעם מחדש...
את פשוט אומרת את מה שכולנו מרגישים בפנים וקשה לנו לבטא במילים...
את חייבת להיות אישיות מיוחדת! הייתי מאוד רוצה להכיר אותך... בזכותת אנשים כמוך ניגאל במהרה בעז"ה
י"ג בשבט תשס"ז
2. אוי, רבה...
רבה, נאו!!!
י"ד בשבט תשס"ז
3. גב' ליפשיץ תודה רבה!!!!
גילי בטח כפול משלך אבל הצלחת לגרום לי לבכות משך כמה דקות מול המחשב.
אשרייך!!!! התרגשתי מאוד וכמוני בטח עוד אנשים.

י"ד בשבט תשס"ז
4. כפירה
"עבר מתוק מתערבב עם הווה דומע" ניחא אבל "עתיד דומע" זו ממש כפירה.
י"ד בשבט תשס"ז
5. ל 4. אולי מספיק?
לגברת השליחה בנפאל,
אהבתי מאוד לקרא את האמירה המרגשת הזאת גם על דפי העיתון . ישר כח למשפחה על המסירות הגדולה בשליחות הרבי. ומספר 4 , מה אתה עוד עושה חוץ מלקנטר בתגובות באתרים? מספיק לחפש כל הזמן באותיות הקטנות. כפירה?? נו באמת.
ט"ו בשבט תשס"ז
6. מצטרף ל-3 - בלי מילים. פשוט אין לי.
י"ח בשבט תשס"ז