ב"ה ערב ש"ק, י"א כסלו תשפ"א | 27.11.20
ציור: ר' זלמן קליימן ע"ה
ציור: ר' זלמן קליימן ע"ה
שיעור ב"ואנחנו כורעים"

איך יגיבו אנשים, שלא השתתפו מעולם בתפילות יום הכיפורים, למנהג ה"מוזר" של השתחווייה על הארץ פעם אחר פעם? (לתקן עולם)

מאת הרב מאיר קפלן

עוד בימי בחרותי, כשנסענו לתשרי לשליחות בעיירות קטנות, אם באחת מערי רוסיה הלבנה או במערב אוקראינה, ופעם אחת אפילו בפרבר העיר פילדלפיה בפנסילווניה – הרגשתי אי-נעימות כשהגענו לחלק הזה בתפילת מוסף ביום הקדוש.

איך יגיבו אנשים, שלא השתתפו מעולם בתפילות יום הכיפורים, למנהג ה"מוזר" של השתחווייה על הארץ פעם אחר פעם?

אני זוכר את השליח הטרי בפנסילבניה מנסה להסיט את תשומת הלב מהארוע, ומספר את הבדיחה על המתפלל שהתעכב ב"ואנחנו כורעים" כי רצה לסיים את אכילת ה"לאטקע", כנהוג...

כשלעצמי, הרגשתי צורך להעביר את הקטע הזה במהירות, כך שהקהל לא ישים לב. לא לעשות מזה "רעש". יש מספיק דברים מוזרים וקשים להבנה למתפללים, חבל להתמיה אותם עוד יותר.

כך היה גם בשנה שעברה, במקום שליחותנו – העיר ויקטוריה, היושבת על האי וונקובר במערב קנדה. היתה זו הפעם הראשונה שקיימנו מנין ביום הכיפורים, והקהל – בחלקו לא היה מעולם בבית הכנסת, גם לא ביום כיפור. בביתנו הצר, בו התקיימה התפילה, קשה היה להצניע את המעמד, אבל זירזתי את החזן, ולפני שהציבור שם לב, כבר השתטחנו וקמנו ארבע פעמים.

השנה קיימנו את התפילות בבית-מלון. המעמד היה שונה. התפילה היתה מסודרת, והשתדלתי להסביר את מהלך התפילה. מצד שני, הציבור לא היה מלומד ומנוסה יותר, ושוב עלה בלבי החשש מהרמת הגבה של המתפללים למראה המחזה המתמיה. הפעם היה זה בלתי-אפשרי "למרוח" לחלוטין את הכריעות, ולא נותרה בידי ברירה אלא למצוא דרך להתייחס לכך מבלי להתמיה את המתפללים.

בטרם התחלנו בניגון "עלינו" עצרתי את החזן, נטלתי את רשות הדיבור, והסברתי שמשמעות ההשתחווייה היא הכרה פנימית בשפלותנו לגבי הבורא, והתבטלותנו המוחלטת אליו ואל תורתו. עם זאת, נזהרתי לרכך ולהציג זאת כמנהג בלתי-מחייב, שהרי מובן מאליו שאיש בקהל לא יעלה על דעתו לבצע זאת. לכל היותר, הצעתי לציבור להצטרף בהשתחווייה סמלית.

*

אחד האנשים שמתגובתם חששתי במיוחד הוא פרופסור דייוויד בלומפילד, פרופסור מפורסם למתמטיקה שעבר לכאן מטורונטו לפני כשנה. בטורונטו חיים רבבות רבות של יהודים ובה עשרות בתי כנסת, אך, כפי הידוע לי, פרופ' בלומפילד לא נהג להיות מיושבי בית הכנסת, גם לא בימים הנוראים. ילדיו נשואים לאינם יהודים, והוא אינו קורא לשון הקודש. הפרופסור, יהודי בשנות השישים המוקדמות, פרש לגימלאות, ועבר לוויקטוריה, לא כיון שהחיים היהודיים כאן תוססים יותר... אולי בגלל מזג האוויר הנעים.

לפני פחות משנה, שבועות מספר אחרי שעבר להתגורר בעירנו, התארח פרופ' בלומפילד בביתנו בשבת. במהלך הסעודה דיברנו על פרשת השבוע ועל הקריאה בתורה בכלל, והפרופסור לא הסתיר את דעתו השלילית על האמונה היהודית ועל התורה.

ועם זאת, ניכר שחלה בפרופ' בלומפילד תזוזה קלה. הוא החל להתפלל לעתים בבית-חב"ד, וקבע מזוזה בביתו. ביום הכיפורים השנה הופיע, להפתעתי, לכל התפילות. זה לו יום הכיפורים הראשון שהוא מבלה בבית הכנסת.

*

שירת "עלינו" של החזן קוטעת את מחשבותי, ואני מצטרף לנעימה.

"אייי יי ייי יי ואנחנו כורעים ומשתחוים" – – –

הקהל, כצפוי, נותר עומד על עמדו. אני והחזן נופלים על פנינו.

אך לא רק אנו. בזוית העין אני רואה את פרופ' בלומפילד, מזיז את הכסא מלפניו, ומשתטח מלוא קומתו על הארץ.

כ"ו בתשרי תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
6
1. יישר כח לשליח
אבל מה אתה רוצה להגיד ...... בזה
כ"ו בתשרי תשס"ו
2. שלי
תגובתי היא לא כדי להרוס את הרושם של השליח הנכבד. אבל: אני בתור שליח חדש שנה ראשונה עם מתפללים שלא השתתפו אף פעם ביו"כ בתפילות. הסברתי להם בשפה פשוטה שהתפילות הם בבחינת "ונשלמה..." ואיך שהיו עושים בביהמ"ק כך אנו עושים. זה סה"כ ריגש אותם יותר ונתן להם משמעות להישתחוויה וכן לזמן שלכאורה הוא עת רצון.
וכמובן שכל זה הוסבר להם מתוך תחושה שיש להם נשמה יהודית ואני שליח של הרבי שצריך לעשות את שליחות י ובלי להתבייש במה שאני מייצג ולחשוש מה יגיד כל אחד. כי אם יחשוש השליח החשוב אז קודם כל שיוריד את הלבוש החסידי. (שמאוד מוזר אצל אחרים גם אם אצלנו זה מובן ושאין צורך להיתבייש מהלבוש )
כ"ו בתשרי תשס"ו
3. מוזר...
בבחרותי הייתי בהרבה מקומות ואף פעם לא היה לי החשש הזה, כמובן שבית חב"ד כולם השתחוו...
כ"ז בתשרי תשס"ו
4. שלוחים במקומות מעין אלו - מבינים
כ"ז בתשרי תשס"ו
5. של המשלח
ומה הייתה התגובה על ה מנגינה של "אייי יי ייי יי ואנחנו כורעים ומשתחוים"???????זה לא היה מוזר?
אולי לא כדאי לערב תחושות שלנו. מול תחושות של יהודי שהרבי בטוח ברגש היהודי שלו
כ"ז בתשרי תשס"ו
6. ונהי בעינינו כחגבים
וכן היינו בעיניהם.
לתשומת לבך
א' בחשוון תשס"ו