ב"ה ערב ש"ק, ז' תשרי תשפ"א | 25.09.20  
 
הרב יהושע מונדשיין
עודכן לאחרונה בי"ג אדר תשס"ח
הגאון הרוגצ'ובי: "רפואה בקרוב לשר התורה"
מכתבו של אדמו"ר הריי"צ בקשר למצב בריאותו של הגאון הרוגצ'ובי. ועוד שני מכתבי חסידים שעניינם הרבי והגאון.

 

"רפואה בקרוב לשר התורה"

 

מכתבו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ זצ"ל אל הרה"ח ר' אלי' חיים אלטהויז ע"ה, בדבר התפילות לרפואתו של הגאון הרוגצ'ובי וכן ברכותיו של הרבי לרפואתו ואריכות ימיו של הגאון.

הרה"ח רא"ח אלטהויז התגורר אז בריגא, ששם שהה הגאון הרוגצ'ובי זמן ארוך לרגל מחלתו.

בשלהי שבט נסע הגאון להתרפאות בווינה, ושם נלב"ע ביום החמישי י"א אדר.

 

ב"ה

   מוצש"ק וארא [אור לב' שבט] רצ"ו

                                                                                       ידי"ע וו"ח אי"א

                                                                                                   מוה"ר אלי' חיים שי'

שלום וברכה.

   מכתבו כעת קבלתי והנני בצער גדול על אודות מצב הבריאות של הגאון שליט"א. ובטח כל אנ"ש ויראי אלקים שי' מרבים להתפלל בתחנונים, והשומע תפלת כל פה, ורופא חולים הוא ית' יקבל תפלת הרבים בעד מי שהרבים צריכים לו, וישלח רפואה בקרוב לשר התורה מרנא ורבנא חיים יוסף, ויאריך ימיו ושנותיו שיוכל לגלות מעינות תורתנו הק'. ובבקשה להודיעני מהמצב בהוה, והנני מחכה להתבשר אך טוב בגו"ר.

השי"ת ישלח רפואה לנכדו שי' ויגדלוהו לתו' חופה ומעש"ט מתוך פרנסה בריוח ובמנוחה בגו"ר, ויעזרהו השי"ת בגו"ר.

                                                               ידידו הדו"ש ומברכו יוסף יצחק

 

 

 

            שני המכתבים הבאים הם מאוצרו של הרה"ח ר' ברוך אוברלנדר שי', שליח כ"ק אדמו"ר בבודפשט (הונגריה), ואנו מביעים לו את תודתנו.

           

מכתב הרה"ח ר' שמואל [נימוטין] לאביו הרה"ח [ר' יהושע נימוטין], רבה של וועליז.

הרה"ח הרה"ג ר' יהושע נימוטין נולד בשנת תר"כ, ונסמך להוראה מהרב החח"מ בעל ה"שדי חמד" ומהגאון הרוגצ'ובי.

תחילת רבנותו בעיר דיונילאוויץ (פלך וילנא), אחר-כך בבישינקוביץ (פלך ויטבסק), משם לרבנות וועליז (פלך ויטבסק) ולבסוף בוויטבסק עצמה. בלחץ השלטונות עזב את ויטבסק ועקר ללנינגרד. שם נהרג בתש"ב ע"י הנאצים ימ"ש.

בשנת תרס"ז פנה אדמו"ר הרש"ב לכמה רבנים, בשאלה אודות מכירת עשבים מבית-הקברות של ליובאוויטש, לצורך בניית גדר לבית-הקברות. בקובץ "כרם שלמה" (מנ"א תשנ"ז) נדפסה התשובה שהשיב הר"ר יהושע נימוטין לאדמו"ר.

בשנת תרס"ט כותב אליו אדמו"ר הרש"ב, בדבר הצעת הרבנות בק"ק רצ'יצא, אחרי פטירתו של האדמו"ר מרצ'יצא שכיהן שם ברבנות (אג"ק, ב, עמ' תעח. וראה מכתבים נוספים אליו, שם, עמ' תפו, תשמט).

בשלהי שנת תרפ"ד כותב אודותיו אדמו"ר הריי"צ, לדודו רמ"ל גינזבורג מוויטבסק: ידידנו הרה"ג המפורסם מוהרר"י שי' הנוסע עתה דרך מחנם הט', שמעתי אשר רבים אומרים לבקש את ידידינו הרה"ג שי' הנ"ל אשר יואיל לקבל עליו משרת וכהונת הרבנות במחנם הט', הנני חושב ומקוה אשר לרגליו יתברכו עניני החסידות והתיקונים הנחוצים בתוך מחנם הט', כי הוא איש אשר רוח מעורר בו כדי להעיר ולהאיר בדיבורי דא"ח ודברי התעוררות, נוסף על אהבתו השלום והרעות ובקיאותו הנפלאה בהוראה כנודע. עכ"ל.

ואכן, לשנה הבאה נתמנה הר"ר יהושע נימוטין לרבנות ויטבסק.

מכתבים רבים כתב אליו הגאון הרוגצ'ובי, מיעוטם נדפסו ורובם עדיין לא ראו אור; אחרי כמה חילופי מכתבים ביניהם וגם פגישות, כתב לו הגאון את ה'סמיכה' דלהלן:

כאשר כמה וכמה פעמים השבתי בכמה דברים להרב החריף ובקי מתון ומסיק כמהור"ר יהושע נ"י רב דביעשענקאוויץ, וכן היה אצלי איזה פעמים, ומצאתי וראיתי כי הוא מתון ומסיק ומובהק בהוראה, וראוי שיהיה רב ומורה, ובפרט שהוא רב כמה שנים.

ולראי' בעה"ח כ"ד סיון תרס"ח פה דווינסק, נאום יוסף ראזין רב דפה הנ"ל.

תארים אלו חוזרים שוב ושוב במכתביו הנדפסים (בתחילת הס' "כתבי ר' אייזיק", ברוקלין תש"נ) ובאלו שעדיין לא נדפסו, שבהם מכנהו הגאון "ידידי הרב החריף ובקי מתון ומסיק שמעתא להלכתא", וחותם "ידידו" או "ידידו עוז".

ממכתביו הנדפסים של הגאון הרוגצ'ובי אל הרר"י נימוטין, ראוי לציון מכתבו מיום עש"ק ד' סיון תר"פ, שבו מתייחס להסתלקותו של אדמו"ר הרש"ב (בחודש ניסן שלאותה שנה), בגדר שקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו, דהוה גדר חורבן חדש בכל רגע, ולכן מותר לעורר הספד עליו אף שהוא סמוך לרגל.

לאור הידידות העמוקה ששררה ביניהם, נשפך אור חדש על המכתב דלהלן, שבו נחשפת חיבת הקודש גם אצל הבן, המכיר את התעניינותו של אביו בכל מלה ותנועה של הגאון הרוגצ'ובי, ומה גם כשמתוארת בו פגישתם הלבבית של הרבי והגאון.

* * *

            על כותב המכתב הר"ר שמואל נימוטין ידוע לנו, שהוא נאסר בלנינגרד בגל המאסרים ששטף את אנ"ש בחודש אלול תרצ"ז (ראה בס' "תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית" לרש"ב לוין שי', עמ' רטו).

            [יש להוסיף מ"ש אודותיו ב"ליובאוויטש וחייליה", ושם גם תמונתו].

*   *   *

   (חותמת הדואר במקום המשלוח: לנינגרד,  5.1.25 [ט' טבת תרפ"ה]; חותמת הדואר במקום קבלת הגלויה: וועליז, 7.1.25).

 

ב"ה א' ויחי [ח' טבת].

הורי היקרים יחיו בנעימים, אבי יקירי.

תמול נסע מאתנו מחמד עינינו הגאון יחי', מאד דוה ליבנו, כל יודעיו ומכיריו באו לביתו, ועוד יותר על הוואגזאל [=תחנת הרכבת]. גם כ"ק יחי' בא לביתו לפרש בשלומו וללותו. וקבלו באהבה, וישב שם כמו חצי שעה, ודברו יחדיו ע"ד משיח צדקינו, כיצד יהי' הסדר. ולא הי' איש אתם, רק חתנו של הגאון, הרב [ר' אבא דוד] ממסקווע. ואחר לוה הגאון יחי' את כ"ק יחי' עד הפתח מהלעשניצע [=חדר המדריגות], וציוה לנכדו להדליק את הנר, עד שישב על העגלה.

ואחר דבר אתנו הגאון, ואמר לי, הדברים הי' אלי, וכן דברתי – אמר – עם כ"ק, כי הסנהדרין צריכים להיות על מקומם, קודם משיח, ומשם (יסאתפו) [יתאספו] לטברי', וע"כ הוא צריך לנסוע לעירו דווינסק, בדעתו להיות מהסנהדרין.1

ברך לכל או"א, והי' קהל גדול, והי' זייער אינטערעסנע [=מעניין מאוד].

ואנחנו נשארנו עם לאזעראוו.

אנא לכתב. הי' שלום,  בנך אוהבך שמואל

 

1. את הדברים הללו ביאר הרה"ח ר' שלמה מטוסוב ע"ה במכתב ל'כפר חב"ד', אחרי פרסום הכתבה הנ"ל:

המקור לדברי הגאון הוא בגמרא מס' ראש-השנה (לא, א), שאמר ר' יוחנן שעשר גלויות גלתה הסנהדרין, והאחרונה היא טבריה, וטבריה עמוקה מכולן שנא' "ושפלת מארץ הדברים ומעפר חשה אמרתך". והוסיף עוד ר' יוחנן ואמר ומשם עתידין ליגאל (היינו טבריה, עיין במהרש"א) שנא' "התנערי מעפר קומי שבי ירושלים", ומשמעות הדברים שמטבריה יצטרכו לחזור ולעבור דרך כל תשע הגלויות.

ועפ"ז הסיק הגאון, כי מאחר שחברי הסנהדרין התפזרו וגלו למקומות עמוקים ושפלים יותר בארצות העמים, וקבעו להם בתי-דין בתפוצות פזוריהם, הרי יצטרכו לחזור על עקבותיהם. והרי הבי"ד הקבוע שלו היה בעיר דווינסק, אלא שלרגל פריצת מלחמת העולם הוכרח לגלות ללנינגרד, וזה רק באופן זמני. אשר על כן הוצרך לחזור למקום שהיה עיקרו בתחילה, ואחר-כך להמשיך משם ברצון ה' לטבריה וכו' ועד לירושלים תובב"א.

 

 

 

   להלן מכתב שנשלח אל הגאון הרוגצ'ובי בעילום שם, ובו שואל הכותב ודורש, בדבר ההתעוררות הנחוצה בעקבות מאסרו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ זצ"ל.

 

חותמת דואר מלטביה,  9 [יולי] 1927  (כנראה מוצש"ק ט' תמוז תרפ"ז).

 

ב"ה

לכבוד מורינו ורבינו הרה"ג וכו' הדכש"ת מהר"י שליט"א,

ווי ניט גוט איז אונז! כי נשבה ארון הקודש. המדרש תמה: בנימין תפוס ושלום בבית אבינו [ע"פ ב"ר צג, ז]. וכי נאבד מאחד תרנגולת הלא יחפש בכל הרחובות, והארון בשדה פלשתים ואין דורש ואין מבקש [ע"פ ב"ר נד, ד].

לכן עינינו נשואות מול הדכ"ת לעשות התעוררות בכל ערי מדינתנו ולהורינו מה לעשות.

ימחול נא לי כת"ר על אשר אינני רוצה לחתום את שמי, וקבל האמת ממי שאומרו.

                                             (כפר חב"ד גל' 893)




הוסף תגובהתגובות