ב"ה יום שלישי, י"ב כסלו תשע"ט | 20.11.18  
 
הרב יהושע מונדשיין
עודכן לאחרונה בי"א אדר תשס"ח
אסיפת הרבנים בקורוסטן - תרפ"ז

אסיפת הרבנים בקורוסטן

 

[א]

אדמו"ר הריי"צ נבחר לנשיא-כבוד

של ועידת הרבנים

            בין השנים תרפ"ו-תרפ"ז היתה התעוררות בקרב חוגים מסויימים של יהודי ברית-המועצות, לקיים ועידה כללית של עסקנים ורבנים, שהיתה אמורה להתקיים בלנינגרד.

            כ"ק אדמו"ר הריי"צ זצ"ל התנגד נמרצות לרעיון זה, שנראה לו כתכנית יזומה להכנסת "תיקונים" בדת והרס היהדות, ופעל בכל כחו לסיכולו.

            בד בבד עם התנגדותו לוועידת העסקנים בלנינגרד, נתן הרבי את ידו אף כי ללא התלהבות יתירה לוועידת הרבנים היראים שנועדה להתקיים בקורוסטן (שבחבל וואלין) בחודש מרחשון תרפ"ז.

            את פרשת הימים ההם ומאורעות הוועידות הללו שנכרכו אחר-כך במאסר של שנת תרפ"ז תיאר הרבי בעצמו במכתב ארוך (אגרות-קודש, א, עמ' תרטז ואילך. אודות הוועידות בעמ' תרכח ואילך). תיאורים נוספים נאספו בס' "תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית" (עמ' עח ואילך, עמ' פז ואילך).

            עתה, בשעה שהפרטיכל הרשמי של הוועידה לפנינו, נוספו לנו כמה ידיעות על קשריו של הרבי עם האסיפה, יכולים אנו ללמוד פרטי-פרטים על מהלך האסיפה, הנאומים והדיונים, ואגב כך מתאפשר לנו להעמיד על דיוקם כמה מן הדיווחים הידועים אודותיה.

*     *     *

            בט"ז מרחשון תרפ"ז, ימים ספורים לפני פתיחת הוועידה, כתב אדמו"ר הריי"צ שני מכתבים: האחד "אל כבוד נשיאת ראש של ועידה הדתית בעיר קאראסטען", והשני "אל כבוד חברי הועידה הדתית בעיר קאראסטען" (אגרות-קודש, א, עמ' תקמג-תקמח).

            במכתביו אלו מעורר הרבי את משתתפי הוועידה לעמוד בכל תוקף ועוז על משמר היהדות, לחזק את קיום התורה והמצוות שהרשות לכך נתונה בחוקי המלכות ולא לתת לרוחות זרות לנשב במהלך הוועידה.

            להלן מכתב נוסף ששלח הרבי למשתתפי הוועידה, מכתב ברכה ועידוד שנכתב למעלה משבועיים לפני שני המכתבים הנ"ל.

            מכתב זה היה מכתב רשמי וגלוי, וכך מצאנוהו נעתק בראש מכתבי הברכה המצורפים לפרטיכל ("נספח מס' 9").

 

ב"ה, ד' כ"ח תשרי, תרפ"ז.

אל כבוד הרבנים המפורסמים כו' וכו' חברי אסיפת-הרבנים אשר בעיר קאראסטען יע"א,

ד' עליהם יחיו, ויתענגו על רוב טוב.

שלום וברכה!

            בזה הנני לברך את אסיפתם הכבודה, כי יואיל אלוקי מרום להשפיע לרום כבודם הנעלה והכי נכבד רוב ברכה, ופועל ידם ירצה ד' בהתעוררות טובה בהחזקת אהלי-תורה וחיזוק הדת. ולהתדבר על דבר קביעות שיעורי לימוד בכל הבתי-כנסיות ומדרש, כנהוג מאז ומקדם בכל ערי ישראל בין הבע"ב. ותיקוני בתי טבילה וכל הנוגע בשמירת התורה והמצוה.

            והוי' יברך את עמו בשלום בגשמיות ורוחניות.

            ידידם הדו"ש מוקירם בברכת התורה,

יוסף יצחק שניאורסאהן

*     *     *

            במכתבו הנ"ל מספר הרבי:

            פתאום, מבלי לדעת כל מאומה, קבלתי טל"ג [=מיברק] מהירה, כי אסיפת הרבנים הוואלינית בוחרת בי בדעה אחת בתור נשיא הכבוד של אסיפת הרבנים בוואהלין, ומודיעים לי בטע"ג חתומה [ע"י] ועד הנשיאות (אג"ק, א, עמ' תרל).

            גם מזכירו של הרבי, הרה"ח ר' אלחנן מרוזוב הי"ד, מספר על כך במכתבו:

            האסיפה בחרה את כ"ק אד"ש ליושב ראש נכבד, שלא בפניו כי הוא לא הי' על האסיפה רק מפני שהוא ידוע ומפורסם לכל לעסקן ודואג לכל עניני הדת, ושעד עתה עלה בידו להעמיד הרבה על-ידי התעוררות מכתביו וע"י עזר ממשי למקוואות ולתשב"ר. ואם כי לא במקום, אבל ברוח הוא כולו על האסיפה הדתית. ע"כ כולם בפה אחד הסכימו אשר האסיפה תעמוד תחת נשיאותו, ובחרו אותו ליו"ר. והודיעו לו תיכף ע"י תלגראמע [=מיברק] ("תולדות חב"ד..", עמ' פח).

            כתבו של "הצפירה" דיווח גם הוא על כך בעיתונו:

            על פי הצעת אחד הנאספים נבחר לנשיא הכבוד של הוועידה רבי מליובאוויטש שניאורסאהן. החלטה זו נתקבלה בהתלהבות מרובה, ומודעות [נשלחו] להרבי היושב בלנינגרד על החלטה זו של הוועידה (שם, עמ' פט).

            הרה"ח ר' בנציון שמטוב ע"ה לא נמנה עם חברי הוועידה גם לא במעמד של "אורח" רשמי אבל לנוכחותו ופעילותו הנמרצת "מאחורי הקלעים" היתה השפעה רבה על מהלך הוועידה. בזכרונותיו אודות אסיפה זו נרשם אירוע זה בתימצות העובדות כהווייתן:

            ביום הראשון של האסיפה, בהסכם כל הנאספים, בחרו את כ"ק אדמו"ר לנשיא הכבוד, והודיעו לכ"ק אדמו"ר מזה במיברק.. [תרגום חפשי: "האסיפה הוואלינית בחרה בכבודו לנשיא כבוד"] (שם, עמ' צב).

            עובדה זו מתועדת בפרטיכל שלפנינו, שם קוראים אנו בדיווח מ"יום רביעי, 27 באוקטובר [י"ט מרחשון], באותו מקום, בשעה 12 בצהרים, בישיבה השניה":

            פארין עהרין פארזיצער (נשיא הכבוד) ווערט איינשטימונג אויסגעוויילט דער ליבאוויטשער רבי ר' יוסף יצחק שנייערסאן. דער פרעזידיום איז איהם מודיע טעלעגראפיש וועגין דעם אין לענינגראד [=לנשיא הכבוד נבחר, פה אחד, הרבי מליובאוויטש ר' יוסף יצחק שניאורסון. הנשיאות מודיעה לו אודות כך במיברק ללנינגרד].

            אירוע זה היה, כאמור, ביומה השני של הוועידה (ולא בראשון כפי שנרשם בזכרונותיו של הר"ר ב"צ שמטוב).

*     *     *

            ממשיך אדמו"ר הריי"צ וכותב (אג"ק, שם):

            ..מוכרח הייתי לענות על הטע"ג ההיא גם-כן בטע"ג של תודה וברכה ארוכה, ערוכה וסדורה בדברים מעוררים לחיזוק התורה והיהדות..

            ובמכתבו של הרה"ח אלחנן מרוזוב:

            ..הוא קיבל את בחירתם בכבוד, ושלח להם טעל"ג תודה וברכה שיצליחו בכל עבודתם הזאת ("תולדות חב"ד..", שם).

            ברשימותיו שיחזר הר"ר ב"צ שמטוב את המיברק מזכרונו, אך עתה לפנינו נוסח המיברק במדוייק, ובשני העתקים: העתקה אחת נשתמרה בארכיונו של אדמו"ר הריי"צ (היו שטעו בדמיונם הכוזב וקבעו שזו כתיבת-ידו של רבינו זצ"ל שבאותם ימים היה מיועד להיות חתנו של הריי"צ אבל השוואה מדוקדקת למכתבים שכתב הרבי ברוסית מוכיחה שלא כן הוא), והעתקה שניה מצורפת לפרטיכל האסיפה ("נספח מס' 8").

            בהעתקה השניה נרשם גם התאריך שבו נשלח המיברק: 27 אוקטובר 1926 [י"ט מרחשון תרפ"ז] כלומר, בו ביום שנשלח ונתקבל המיברק מנשיאות הוועידה.

            להלן תרגום מיברקו של הרבי:

אל הוועידה הדתית בקורוסטן.

אני מודה לוועידה הדתית של וואלין, על הכבוד שניתן לי. בטוחני, שבבחירתם זו הנכם מראים שבפעילותכם תוסיפו ללכת בדרכם של נושאי המסורת היהודית, רבותינו הבלתי נשכחים – זכרונם לברכה – שניאורסאהן מליובאוויטש, סולובייצ'יק מבריסק וחבריהם לדיעה.

היהדות הדתית עוקבת אחר פעילותכם בתשומת-לב, בתקווה. הם רשאים לצפות ומצפים להליכה בדרך שהותוותה על-ידי האמונה והתורה, ללא נטייה ממנה וללא פשרות.

בטוחני שהדת והאמונה יהיו לכם לכוכב-מנחה.

אני מברך לשלום את משתתפי הוועידה, [ואת] האורחים1. מאחל הצלחה.

                                                                                    שניאורסאהן

לקורוסטן, לידי הרב קיפניס

השבתי מיברק לנשיאות לפי כתובת הוועידה

שניאורסאהן

 

            בכתבה ב"הצפירה" נזכר המיברק והרושם שהטביע בנאספים, אלא שלפי מהלך תיאורו מתקבל הרושם שמדובר במיברק ברכה שנקרא בפתיחת הוועידה. ולא היא. ואלו דבריו:

            רושם מיוחד במינו עשתה טלגרמת הברכה של הרבי מליובאוויץ שניאורסאן היושב בלנינגראד. בטלגרמה זו הביע הרבי את בטחונו כי היהדות בס.ס.ס.ר. תתקיים לפי היסודות של התורה והאמונה, ולא תסור אף כמלוא השערה מדרך המסורת הישראלית.

הר"ר ב"צ שמטוב מתאר גם הוא בתוספת פרטים את האווירה ששררה בוועידה בשעה שתוכן המיברק הובא לידיעת הנאספים:

            ..באמצע האסיפה הודיעו שיש מענה מכ"ק אדמו"ר. כל הנאספים עמדו מלא קומתם, ובהדרת הכבוד נקרא המברק ע"י הרב [ר' יהושע] זאמסקי [מבאחמוט] דבר שהרגיז מאד את חברי הג.פ.או שהיו נוכחים באופן רשמי...

            הייבסקים לא עברו על כך בשתיקה; וכך סוקר הרבי (במכתבו הנ"ל) את השתלשלות העניינים:

            הכיבוד הלזה של נשיאות הכבוד העלה [את] חרון אפה של היעווסעקציא, אשר דרשו לתת להם העתק הטע"ג המענה שלי, וכעבור איזה ימים הודפסה הטע"ג שלי עם ביאור גדול בהמכתבי-עת של היעווסעקציא, בדרישה אשר צריכים לאחוז באמצעים קשים אל הקאנטור-רעוואלוציאנער [=המנגד למהפכה] היושב בליענינגראד, ומדבר אל כל ישראל במרחבי המדינה בדברי התעוררות לחיזוק הדת כאשר הי' מאה שנים מלפנים. ואגב הדפיסו במכתבי-העתים שהקאנטור-רעוואלוציאנער שניאורסאן מקבל סכומים גדולים מחו"ל ומחלקם בין המוסדות שלו, ומחזיק אלפי ילדים נגד החוק...

*     *     *

            להלן עוד שני מכתבים שנשלחו למשתתפי הוועידה, מתוך "נספח מס' 9" לפרטיכל האסיפה.

 

ב"ה, יום ה' י"ג מ"ח תרפ"ז. באברויסק.

כבוד הרבנים הגאונים חברי האסיפה אשר תהיה ברשיון הממשלה ביום ג' ח"י מ"ח הבע"ל בעיר קאראסטען,

יהי ד' עליכם.

            מלאותי גיל וחדוה בקבלי הידיעה ע"ד האסיפת הרבנים ברשיון הממשלה מגלילים אחדים אשר באוקריינה, והנני מתכבד לברך את חברי האסיפה בברכת עבודה פוריה, ויהי ד' עמהם להרים קרן תוה"ק והדת בתוך בני ישראל ולחזק את עמודי' המטים לנפול. אכי"ר.

            ויחד עם זה הנני מתכבד להציע לפני חברי האסיפה, לדון גם בדבר השאלה הזאת; בעת האחרונה אנו רואים פרצה חדשה בחומת דתנו, כמעט בכל אתר ואתר פסקו השוחטים להביא שאלות להרבנים. השוחטים בעצמם הרשו להם להורות את כל השאלות של ביהמט"ח [=בית-המטבחיים], וע"י אשמתם נתרחקו הרבנים מביהמט"ח ואיש לא ידע את אשר נעשה שמה. הדבר האחד אשר בידינו הוא השחיטה, וע"י הפרצה הזאת עלול ח"ו גם הדבר הזה להבטל ח"ו.

התיעצו נא רבנים גאונים כדת מה לעשות לגדור את הפרצה הזאת. [הבו] נא עצה והמציאו איזה תקנה בענין זה.

וגם נגד זה מה שכל הרוצה לקחת לו עטרה להיות שו"ב יבוא ויקח(?) והוא שוחט. אשר כזאת לא היה לעולמים.

אנכי הייתי רוצה להציע לפני חברי האסיפת הרבנים הגאונים שליט"א את התקנות הללו:

א] שאסור לשום שוחט, יהי' מי שיהי', להורות שום שאלה, הן גדולה או קטנה, בלא הרב דמתא. וכל שוחט שיעבור ע"ז שחיטתו אסורה. וכל הפורץ.

ב] כל שוחט מחויב להביא סכינו של שחיטה לפני הרב דמתא מדי חודש בחדשו, והשוחט שלא יראה סכינו לחכם העיר שחיטתו אסורה.

כמדומה לי ששתי התקנות האלו נחוצות למאוד. וכן ע"י אפשר שיועמד השחיטה על תלה.

נכון לבי בטוח כשיודפס התקנות אלו בחתימת גדולי גאוני מדינתינו, כמובן ברשיון הממשלה, וכשיוכרז בבים ע"י הדבקת הנדפסות בכל בתי המדרשים, אז לא יקרה עוד מקרה בלתי טהור בעניני השחיטה והכשרות, והכל על מקומו יבוא בשלום.

רבים הם הרבנים אשר ימצאו את התקנות האלו לנחוצות ישרות ונכונות, ורק מפני שלא היה לנו הרשיון לא יכלנו להוציאן מכח אל הפועל. ועתה, בשמעי ע"ד האסיפה, אני מתכבד להציען.

ואולי ימצאו חברי האסיפה לישר לפניהם להוציאן לאור, יעלו נא את השאלה הזאת בסדר היום לדון אודותה, כי גם היא מעיקרי הדת. ואשמח למאד אם יחליטו להוציא התקנות האלו אל הפועל.

ויהי נעם ד' עליהם ומעשי ידיהם יכונן, לשמחת כל אוהבי ד' וחושבי שמו.

כעתירת וזעקת(?) עבד לעבדי ד',

הרב ר' חיים צבי בן הגאון ר' שמואל משה זצ"ל שאפירא

 

ב"ה, יום ב' לסדר חיי שרה תרפ"ז. זיטאמיר.

לועד המכונן ע"ד איחוד הקהילות בקאראסטען,

מה נכבד יום הכסא, אסיפת הרבנים ע"ד חיזוק התורה והיהדות. זה היום שקוינו לו.

ממרום שולח אש ויצת לבבכם להעיר קנאה לעם ה' .. וקול קורא שלחתם לאחיכם להתאסף ליום המועד ברשיון הממשלה, לטכס עצה איך להעמיד את דת היהדות על יסודות חזקים ונאמנים.

הפחתם רוח חיים בכל אנשי עירנו, אור חדש האירו עלינו דבריכם הנעימים. מתוך הענן והערפל הסוכך על דת היהדות, ראינו אור זורח מפיץ קוים טהורים להסיר את הענן הרובץ עלינו בעים רוחו, ולהעמידנו תחת תכלת שמי היהדות, לראות את השמש בתקפה, אשר צדקה ומרפא בכנפיה, לרפאות את נפשינו מכל סיגי וחלאי הזמן.

ואנן מה נענין אבתרייהו, ברך ה' חילם ופועל ידם תרצה, בלב שלם ובנפש חפצה, הננו הח"מ הבאים בכח ובהרשאה מבתי מדרשיהם שולחים צירים נבחרים מעירנו להאסיפה הקדושה, הלא המה הרב הנכבד ר' מרדכי דוב ווייטבלאט2  והרב הנכבד ר' אהרן אייזענבערג3, לקחת חבל בכל הענינים אשר יבואו לרגל האסיפה הקדושה, וכולנו יחד נלכה שלובי יד להועיל ולתקן.

ומתפללים אנחנו עליכם תפלה קצרה, יהי רצון שיכוננו מעשה ידיכם לפועל טוב לעם ה' ולתורתו.

כחפץ אחיכם מעיר זשיטאמיר

                        (חתימות)

 

            לאסיפת הרבנים של פלך וואהלין בקאראסטען, י"ח מרחשון התרפ"ז לפ"ק.

            אחים נכבדים!

            אחרי הפסקה ממושכה של תשע שנים, אסיפתכם הנוכחית הנה האסיפה הרשמית הראשונה של עסקני היהדות הדתית באוקריינה. אחרי כל אותם ההרפתקאות והצרות השונות שעברו על ראש היהדות הרוסית בכלל, והאוקריינית בפרט. אחרי כל אותם דכדוך הרוח והיאוש שקנה לו קן בסביבתינו בסיבת התפשטותם הגדולה של האטהעאיזמוס הלוחם מבחוץ ובלבול וערבוב הדיעות והאינדיפרנטיזם [=אדישות] מבפנים תוצאות ההרס הגמור של יסודות הכלכלה הלאומית וחורבן החיים החברותיים שלנו, אחרי שכל שונאינו ומנגדינו כבר אמרו נואש ליהדותינו, מה משמח לב הוא החזיון של ההקיצה לחיים ועבודה חברותית בין עסקנינו הדתיים. ובנידון זה כוכב מזהיר היא אסיפתכם על אופק היהדות ה..

            לפניכם עבודה גדולה, חשובה ואחראית. להוציאה לפעולה אפשר רק בכחות מאוחדים של כל היהדות של מדינתינו. על אסיפתכם להשית האבן היסודית וההתחלה טובה, לשורה שלימה של אסיפות מחוזיות, פלכיות ורוסית כללית, למטרת איחוד כל הכחות המעולים שלנו, לחיזוק אירגון סידור היהדות בהתאם לתנאי החיים החדשים, בכדי שתוכל להמשיך את דרכה ההיסטורית בגבולות שהתוו לנו חז"ל להשגת האידיאלים הגדולים והפצת [?] האמתיים של תוה"ק.

            הרשוני נא אחי לברך אתכם בברכת מז"ט, ולהביע לכם את תקותי, שעבודתכם תהי פוריה ואסיפתכם תמצא לה מקום מיוחד על דפי היסטוריתינו.

            הלאה רפיון ידים! חזקו נא והתחזקו, ויהי נעם ד' עליכם ומעשי ידיכם [יכונן], אכי"ר.

            תקותי תעודדני, שכשאשתחרר אי"ה בקרוב (בחודש סיון הבע"ל) אוכל גם אני לקחת חבל בעבודה הגדולה הזאת.

            הכ"ד הגונח מכבד גלותו ומצפה לגאולה בקרוב, אליעזר שעכטמאן

                                    רב דק"ק קאראסטען, מתגורר כעת פה טאמען.

                                    ד' וירא י"ב מרחשון התרפ"ז לפ"ק

 

1. משתתפי הוועידה נחלקו לשני סוגים: נציגים ואורחים (בפרקים הבאים ניווכח שרובם של הפעילים וראשי המדברים, נמנו דוקא עם האורחים).

2. ברשימת המשתתפים, ברוסית, נכתב שמו: ווייסבלאט.

3. ברשימה הנ"ל נכתב שמו: מייזענבערג.

 

[ב]

המוסדות הסובייטים וה'מוסר' נערכים לוועידת הרבנים

 

הפרק הנוכחי עוסק בשלב קבלת האישור לעריכת ועידת הרבנים בקורוסטן, שתחילתו ב-ו' תמוז תרפ"ו וסופו עם קבלת האישור בכ"ח אלול שלאותה שנה.

            בין לבין וגם אחר-כך פורשים המסמכים לעינינו את ההתכתבות החשאית שהתנהלה מאחורי הקלעים בין מוסדות סובייטים שונים, וגם את פעילותו של "מוסר"

שתרם את המלצותיו כיצד להצר את צעדיהם של המתכנסים.

            השלטונות חזרו בהם מהאישור שניתן לעריכת הוועידה, אבל מברקיהם הגיעו באיחור... על כך, ועל הלשנות נוספות, בפרקים הבאים.

 

<השורות הבאות הן תיאורו של תוכן התיק, כפי שנרשם על גביו. תאריכי הפתיחה והחתימה תמוהים, הן בגלל הפתיחה המוקדמת, והן בגלל שהתיק כולל מסמכים שתאריכיהם מאוחרים לתאריך החתימה!>

 

[א]

הארכיון הממלכתי-מחוזי של זי'טומיר

המחלקה האדמיניסטרטיבית של הוועד הפועל של המועצה המחוזית של צירי הפועלים, האיכרים וחיילי הצבא האדום (אוקראדמינוטדל)

התכתבות עם קהילות דתיות בשאלות אדמיניסטרטיביות

נפתח ב1- בינואר נחתם ב20- בנובמבר 1926

 

            <בדף הפתיחה נעתק גם האישור שניתן לקיום הוועידה:>

[ב]

פרוטוקול

של כנס הקהילות הדתיות של המחוזות קורוסטן, ז'יטומיר ושפטיבקא, שנערך בימים 28-26 באוקטובר שנת 1926 בעיר קורוסטן.

על פי היתר מאת המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית של קורוסטן מיום 7 בספטמבר ש"ז, מס' 9096

            <[כאן נעתק האישור במלואו, ויובא להלן בזמנו ובמקומו]>.

*

            <תחילתם של ההליכים היתה במכתב בקשה שהגישו היוזמים; מכתבם נתקבל ב18- ביוני 1926 [ו' תמוז תרפ"ו], וממנו אנו למדים שהתכנית המקורית היתה לקיים את הכנס בה' אלול (15 באוגוסט).

להלן ניווכח שלא די היה בחודשיים אלו כדי לקבל את האישור המיוחל.>

[ג]

אל המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית של קורוסטן.

מאת האזרחים ויגרייזר זוסיא, קיפניס שמואל, לוויצקי יעקב וגוכמן שלום.

נתקבל במחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית

קורוסטן

18/6/1926

 

בקשה

לאחרונה נערכו מספר כנסים והתכנסויות של נציגי הדתות השונות, כגון פרבוסלאבים, אוונגליסטים, אוטוקיפאליסטים וכד'.

כיום, בקרב היהודים הדתיים של גוברניית וואלין לשעבר, נתעורר הצורך להתכנס ולדון בשורה של שאלות הקשורות לחיי הקהילות של האוכלוסייה היהודית הדתית.

לאור כל האמור לעיל, אנו, מגישי הבקשה הזאת, מתכוננים לערוך אסיפה של נציגי אנשי הדת שבמחוזות קורוסטן, ז'יטומיר ושפטיבקא, בעיר קורוסטן.

בחרנו בעיר זו, מפני שמבחינת דרכי התחבורה והגישה היא הנוחה ביותר לכל המחוזות הללו.

לפיכך, ובהסתמך על סעיף 5 של תקנות ה-נ.ק.וו.ד. מיום 12 בדצמבר 1924 "אודות יישום הצו על הפרדת הדת מהמדינה" וכן הסעיפים 3, 4, 8, 9 וסעיפים נוספים מהפרק השני של "כללים להוצאת אישורים למופעי חוצות ובידור, התכנסויות, תהלוכות, הפגנות ומועדונים", שהוצאו על-ידי ה-נ.ק.וו.ד. וכן ע"י משרד המשפטים בתאריך 23 בדצמבר 1924, מבקשים אנו בזאת להעניק לנו אישור לכינוס האסיפה למטרה שצויינה לעיל, בהתאם לנתונים דלהלן שאנו מגישים כנדרש בסעיף 4 של הנחיית ה-נ.ק.וו.ד. שצויינה לעיל:

מועד האסיפה נקבע ל15- באוגוסט ש"ז, שעה 3 אחה"צ, בעיר קורוסטן, בבית-הכנסת "הורונסטייפלא" שברחוב באנאיה.

סדר היום:

(I) אודות איחוד הקהילות היהודיות ואודות שתדלנות לגבי איחוד זה לפני מוסדות השלטון העליונים.

(II) אודות סידורים להכנת מזון כשר ומכירתו.

(III) אודות מקוואות (מרחצאות לטהרה טקסית של נשים).

המארגנים וכתובותיהם:

ויגרייזר זוסיא בן יצחק (שוכר מרחצאות בעיר קורוסטן, רח' קרסטיינסקאיה 8ב'); קיפניס שמואל בן פאליק (רב בעיר אוורוטש); לוויצקי יענקל מרדכי בן דוב (רב בעיירה אולבסק); גוכמן שלום בן נחום (רב בעיר מאלין).

הרכב משתתפי הכינוס: אנשי הדת של הקהילות היהודיות במחוזות קורוסטן, ז'יטומיר ושפטיבקא, המונים עד 50 איש.

            [על החתום:]

זוסיא ויגרייזר שמואל קיפניס

יענקל  לוויצקי ש' גוכמן

 

            <"המחלקה האדמיניסטרטיבית" היתה נבוכה, וביקשה ממשרד-הפנים במכתב "סודי" שיתן להם הנחיות כיצד לנהוג עם בקשתם של הרבנים.>

[ד]

סודי

מושב האדמיניסטרציה של הועד-הפועל המחוזי...

של אזור-קורוסטן

24/6/1926

מס' 972

 

אל משרד הפנים.

 

ביוזמתה של קבוצת אנשי דת מהקהילות היהודיות של מחוזות קורוסטן, ז'יטומיר ושפיטבקא, ארבעה במספר, החלה שתדלנות בפני המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית כדי לקבל אישור לכנס שיתקיים ב15- באוגוסט בעיר קורוסטן, שבו יתאספו נציגיהם של אנשי הדת היהודית.

הנימוק שהם מעלים הוא, היות ובקרב היהודים הדתיים תושבי פלך וואלין לשעבר, התעורר הצורך בבעיות המפורטות להלן, הקשורות לחיי הקהילות הדתיות של ציבור היהודים המאמינים.

סדר היום שהוצג הוא כדלהלן: 1) איחוד הקהילות היהודיות ושתדלנות לגבי איחוד כזה לפני גופי השלטון העליונים, 2) סידורים להכנת מזון כשר ומכירתו, 3) אודות מקוואות (מרחצאות לטקס טהרה דתי של נשים).

בהתחשב בכך שלקהילות היהודיות הדתיות לא היה עד עתה מרכז משלהן, ושהתאחדות טריטוריאלית כזו של האוכלוסייה היהודית הדתית באזור קורוסטן קמה זה עתה לראשונה, המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית מבקשת לקבל הבהרות לשאלה זו.

מנהל המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית

מנהל מחלקת הדתות (חתימה)

 

            <משרד הפנים השהה את תשובתו, והמחלקה האדמיניסטרטיבית שלחה מכתב זירוז>:

[ה]

12/7/1926

מס' 5987

 

אל משרד הפנים.

המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית מבקשת לזרז את מתן התשובה לשאלת המחלקה מיום 24.6 שנת 1926, מס' 972, בנוגע קבלת הבהרות לגבי שאלת מתן אישור ליוזמתה של קבוצה אנשי דת יהודיים לעריכת אסיפה.

 

מנהל המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית    איוואנוב

מנהל מחלקת הדתות                (חתימה)           מרצ'וק

 

            <כעבור כחודש נשלחה ממשרד הפנים בחרקוב ההודעה על הסכמתו העקרונית, בתוספת שני תנאים אופייניים: הנושאים הנידונים חייבים להיות מתואמים מראש עם השלטונות המקומיים, ואחרי הוועידה צריכים לשלוח דו"ח מפורט.

            כמובן שהאיחור בקבלת חוות-דעתו של משרד הפנים, מנע בעד פתיחת הוועידה במועדה המקורי המופיע גם במכתב שלפנינו.>

 

[ו]

או.ס.ר.ר.

הקומיסריאט העממי לענייני פנים

מחלקת הדתות

10/8/1926

מס'  20897/203

חרקוב

 

למס' 5987/972 מיום ____

מס' נכנס אצלנו 8805 מיום 30.6 שנת 1926

 

 

אל המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית של קורוסטן.

            בתשובה למכתבכם בעניין השתדלותה של קבוצת יוזמים של אנשי דת מהקהילות היהודיות הדתיות, לגבי הענקת אישור לערוך בעיר קורוסטן ב15- באוגוסט ש"ז, כנס נציגים של אנשי הדת היהודית.

משרד הפנים מודיע, כי ניתן להעניק אישור לעריכת הכנס (בהסתמך על חוזר משרד הפנים מיום 1 בספטמבר שנת 1924, מס' 144), אבל לפני הכנס חייבים לתאם את השאלות הנידונות עם הגופים המתאימים במקום, ובתום הכנס לשלוח למשרד הפנים פרוטוקול ודיווח.

            ממלא-מקום שר-הפנים (חתימה) צ'רלונצ'אקייביץ'

ראש המחלקה האדמיניסטרטיבית של משרד-הפנים (חתימה) סאראטוב

מנהל תת-המחלקה לדתות (חתימה)

 

נתקבל בתאריך 13/8/1926

[בקשר למס'] 5987

 

            <לאחר קבלת ההיתר ממשרד הפנים, יכולה היתה המחלקה האדמיניסטרטיבית שבקורוסטן להעניק את האישור לקיום ועידת הרבנים.

            מועד הוועידה נדחה ל26- באוקטובר (י"ח חשון תרפ"ז).

אנו נוכחים לראות, שמסדר היום נשמט הסעיף אודות המזון הכשר ומכירתו; בתכתובת פנימית, מאוחרת יותר, מנומקת עובדה זאת בכך שעסק הכשרות נועד להפקת רווחים כספיים עבור הרבנים...>

[ז]

7 בספטמבר שנת 1926

מס' 9098

אישור

אישור זה מוענק לקבוצה היוזמת של אנשי דת מקהילות יהודיות דתיות, ויגראיזר ואחרים, על כי ניתן להם היתר לערוך בעיר קורוסטן, בבניין בית הכנסת "אוורוטש" של קורוסטן, בתאריכים 26, 27, 28 אוקטובר, כנס של נציגי אנשי הדת היהודית [מהמחוזות[ קורוסטן, ז'יטומיר ו-שפטיבקא.

סדר היום:

1. אודות איחוד הקהילות היהודיות הדתיות.

2. אודות מקוואות.

החתימה והחותמת מאומתות.

האישור חייב להירשם במועצה-העירונית.

דמי ביול בסך 2 רובל על האישור וההצהרה שולמו.

 

ראש המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית איוואנוב

(חתימה) טאראסנוק

ראש אגף הדתות (חתימה) מרצ'וק

 

            <בד בבד עם הענקת האישור, הועבר העתק ממנו אל השירות החשאי האוקראיני...>

[ח]

סודי

16/9/1926

מס' 9098

 

אל ד.פ.או. [=הגירסא האוקראינית של ה-ג.פ.או. שהוא השירות החשאי של ברית המועצות].

מצורף בזאת העתק של אישור מס' 9098, לידיעתכם.

 

ממלא-מקום ראש המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית טאראסיוק

מנהל אגף הדתות (חתימה) מרצ'וק

 

            <בה בשעה נתבקשו שני חברים ייבסקים להיות נוכחים בוועידה, ולדווח בפירוט על הנעשה והנשמע בה.

            את הדיווח, המהווה כתב שיטנה אופייני לימים ההם, נוכל לקרוא באחד הפרקים הבאים בעז"ה.>

[ט]

אל החברים רכטמן ורונטמן,

בנספח לאישורים. המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית מבקשת מכם להביא לאחר סיום הכנס דו"ח מפורט אחד על הכנס. הכנס ייערך בשעה  10 בבוקר בבית-הכנסת "אוורוטש".

מרצ'וק

[המשך?]:

האסיפה תהיה בבית-הכנסת אוורוטש.

ההתחלה ב- 26, 27, 28 באוקטובר.

יהיו 60 איש  [עם] יפוי-כח (מנדטים) מקהילות הדתיות שלהם.

לתת להיכנס.

 

            <להלן אישור ההשתתפות בכנס שניתן ל"מדווחים":>

[י]

25/10/1926

מס' 9098

 
אישור

אישור זה ניתן לח' גכטמן\גנטמן, שהוא נציג המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית בכנס נציגי אנשי הדת היהודית של מחוזות קורוסטן, ז'יטומיר ושפטיבקא, אשר יתקיים ב26-, 27, 28 באוקטובר בעיר קורוסטן בבית-הכנסת "אוורוטש".

הח' גכטמן\גנטמן ידווח...

 

            <מלשין אנונימי עבורנו הזדרז להודיע לשרות החשאי, שבוועידה יהיו נוכחים רבנים שאינם משתייכים למחוזות שלהם ניתן האישור, וביניהם גם הרב [חיים] מטוסוב מקיוב שהשלטונות נתנו בו עיניהם מכבר.

            "אני מציע שלא לאפשר כניסה לאנשים אלו"...>

[יא]

העתק עבור המחלקה האדמיניסטרטיבית

אל ראש המחלקה החשאית.

(חתימה: ג.פ.)

הנני מודיע בזאת לכב', כי בתאריך 26/10 ש"ז מתכנסת ועידת רבנים, שאודותיה ידוע לך, באישור וו.צ.י.ק. [=הוועד-הפועל המרכזי].

האישור ניתן רק לפלך וואלין (מחוזות קורוסטן, ז'יטומיר ושפטיבקא), אבל באופן כלשהו נודע לי במקרה, שיהיו גם אורחי כבוד מלנינגרד, אודסה, פולטבה, קיוב, ניקוליוב וערים נוספות.

זאת, ועוד: מקיוב יגיע הרב מאטוסוב, המוכר היטב ל-ג.פ.או. הקיובי, והוא גם הספיק כבר להיות תחת מעקב בגלל דברים שביטא (בימי הקומ[ונה?] השחורה). כעת הוא תיכנן כמה תוכניות שיש בדעתו להציע אותן כאן.

אני מציע שלא לאפשר כניסה לאנשים אלו, בנימוק שהאישור ניתן רק לרבנים מוואלין מהמחוזות שנפרטו לעיל.

אני בטוח שתהיו מעונינים בכך, ותיווכחו.. בכך.

 

<רגליים לדבר שהשלטונות חזרו בהם מנכונותם לקיום הוועידה, אבל בפועל נפתחה ועידת הרבנים במועדה בי"ח חשון תרפ"ז (26 באוקטובר 1926).

ועל כך בפרקים הבאים בעז"ה.>

[ג]

בדרך האמונה והתורה, ללא נטייה וללא פשרות

 

פרוטוקול הישיבה הראשונה של כנס הקהילות הדתיות משלושת המחוזות: ז'יטומיר, קורוסטן ושפטיבקא.

 

            ביום שלישי, 26 באוקטובר [ח"י חשון], בשעה 12 בצהרים, באולם בית-הכנסת "אוורוטש" שבקורוסטן, בנוכחותם של כ50- נציגים, אורחים רבים ורבים מתושבי קורוסטן, נפתחה הישיבה הראשונה של הכינוס המורשה של נציגי הדת היהודית משלושת המחוזות: קורוסטן, ז'יטומיר, שפטיבקא.

 

הישיבה הראשונה

            נאום הפתיחה: הרב [יעקב] לוויצקי.

            נבחרו לנשיאות, הרבנים: [יעקב] לוויצקי [מ-אולבסק], ליברזון [מ-סלאוויטא], [אהרן] טברסקי [מ-מאלין], [שמואל] קיפניס [מ-אוורוטש], [שמואל] שפירא [מ-שפטיבקא].

            מזכיר: גורודצקי [מ-ז'טומיר] ([שלמה יוסף] זוין [מ-נובוזיבקוב], [לוי] גרוסמן [מ-קיוב] עובדים טכניים).

            נציג המחלקה האדמיניסטרטיבית (אדמינאטדעל): הכטמן.

 

נאום הפתיחה

            בתור הצעיר בשנים שבין חברי הוועד המכונן, נשלחתי מאתם לפתוח את האסיפה.

            מתוך התרגשות חזקה מהרושם העז ושביעות הרצון הפנימית מה"קיבוץ חברים" שאנו רואים עתה לפנינו, שעליה עלינו להתבטא בברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", חובתנו בראש ובראשונה להביע את תודתנו לשלטונות על שאיפשרו לנו להתכנס לשם עיסוק בעניינים ובצרכים הדתיים שלנו ובבחינתם.

            כבר בימיה הראשונים הצהירה ממשלת ברית-המועצות על עיקרון חופש המחשבה, ועל יסוד חופש המחשבה הזה מתאפשר לנו ליטול חלק בכינוס הנוכחי.

            רבותי! בעולמה של הדת היהודית שורר כידוע לכל אי-סדר! כל העניינים והצרכים הדתיים אינם מתנהלים על-ידי מוסד עירוני שיארגן אותם כיאות. ואין אנו מדברים על אותם ענייני דת שעל-פי החוק מנועים אנו מלעסוק בהם, כגון חינוך דתי ולימודים, אלא אפילו באותם עניינים שהחוק מתיר לנו לעסוק בהם בחופשיות, כעבודה דתית סדירה בקהילות, הקמת מקוואות וניהולם, כשרות, שיעורים למבוגרים בבתי-מדרש וכדומה וכדומה. אפילו עניינים אלו נתונים באי-סדר, יאוש, ספיקות ועזובה.

            מטרת האסיפה היא, לעורר את כל ה"תמימי דעים" המייחלים לעבודה פעילה ופוריה בשטח העניינים הדתיים. לעורר את ההתעניינות בנו עצמנו ובכל האהוב והיקר לנו. להעמיד את העניינים הדתיים בגובה הראוי להם ובמקום שהם תפסו בחיים היהודיים היום-יומיים.

            להשתדל, שלפחות כל העניינים המותרים על-פי החוק המוצהר של חופש המחשבה, לא ייתקלו בשום מכשולים על-אתר, ושיאפשרו לנו לקיים בפועל את כל מה שמותר לנו.

            לשם מטרה זו כינסנו הוועד היוזם, באישור השלטונות ועידה של נציגי הקהילות הדתיות מפלך וואלין לשעבר, הם המחוזות ז'יטומיר, שפטיבקא וקורוסטן, ולשם מטרה זו באתם אתם, רבותי, כולכם לכאן.

            כל אחד מכם יתייחס בוודאי בכובד ראש לשאלות שיעלו לדיון, כל אחד מכם יתן בוודאי את כל לבו היהודי החם והמרגיש לעבודת הוועידה, ובטוחים אנו שיעלה בידינו לפתור את כל השאלות העומדות על סדר היום באופן המתאים, ושכל דרישותינו המבוססות על החוק וצרכי החיים, ינחלו הצלחה. ובוודאי יאפשרו לנו אם ירצה השם להגשים הכל בחיינו בפועל.

            תקוותנו, שוועידת הדת היהודית בברית-המועצות ולו המחוזית בלבד תמלא את חובתה בהצלחה.

            אנו מקדמים את כל חברי הוועידה הנכבדים בברכת "ברוך הבא", ובזה מכריזים אנחנו על פתיחת הוועידה.

            "ויהי רצון שתשרה ברכה במעשי ידינו, ויהי נועם ה' עלינו".

 

            הרב טברסקי יוצא בנאום ברכה נלהב.

            הרב [חיים] מטוסוב [מ-קיוב]: מדגיש, שלעתים קרובות אין מניחים לממש בחיים המעשיים אפילו את הדברים שהחוק מתיר לעשותם.

            הרב [משה] טרשנסקי [מ-קרמנטשוג]: מברך את האסיפה, שלדבריו זו "אסיפת עם" שעליה אומרת הגמרא [שמברכים] את הברכה "שהכל ברא לכבודו". הכל צריכים להיות בדיעה אחת, כפי הביטוי "ע"ב זקן". [נאמר "ותשועה ברוב יועץ"] מתי היא ה"תשועה"? כשה"ברוב" הוא כ"יועץ" אחד. הוא מברך שתהיה הצלחה טובה.

            נציג קהילת קורוסטן ה' [זושא] ויגרייזר מברך את האסיפה ומביע את שביעות רצונו מכך שקהילת קורוסטן זכתה שהכינוס הראשון יתקיים בצל קורתה. מאחל הצלחה.

            הרב [ברוך] וייצמן: מברך את האסיפה בשם שלומי אמוני ישראל שבזסלב. הוא מדגיש שהרישיון [לקיום הכינוס] עודד ורומם את רוחם את המאמינים, ובעולם כולו תהיה תהודה לכך שממשלת ברית המועצות, שרוממה את העם היהודי השבור, מאפשרת לו להתנהג כפי שרוחו [=אמונתו] דורשת ממנו. הוא מדגיש, שהאסיפה שמתקיימת בעידן החופש, מעוררת רגשי-תודה לממשלה שסייעה ליצור אירועים מרוממים, שהמישטר הישן לא הניח בשום אופן לקיימם. ודאי שההחלטות יפורסמו ויהדקו את הקשר שבין היהודים לממשלה, וירוממו את שמה באירופה.

            ה' [יעקב] שיפמן מ-טורוב (רוסיה הלבנה): מברך ומביע את איחוליו לחיזוק הפעילות למען לימוד התורה למבוגרים (דבריו נקטעים על-ידי הנשיאות, שהם כעיסוק בנושא שאינו קשור לסדר-היום).

            הרב [ש"י] זוין: כאורח מ-ר.ס.פ.ס.ר. [=רוסיה], מברך את הכינוס הראשון בשם קהילת "עדת ישראל" שבנובוזיבקוב. הגם שהאסיפה מוגבלת מאוד, ונושאת אופי מקומי, בכל זאת יש לה חשיבות ליהודי ברית-המועצות כולה. זו האסיפה הרשמית הראשונה של היהודים, בה בשעה שאצל האינם-יהודים מתקיימות אסיפות מעין אלו זה זמן רב. ואין זה בגלל מה שנקרא "סיבות בלתי תלויות", אלא פשוט בגלל שאצלם הכל כבר היה מאורגן מראש. אבל אצלנו, בתקופתו של השלטון הישן, הרי לא היו קיימות כלל "קהילות". ועתה, כשעלינו לבנות הכל מן ההתחלה, הדבר קשה עלינו. אנו מאמינים שאסיפה זו תהיה סנונית האביב הראשונה שתביא את אור השמש לרחוב היהודי, ובעקבותיה יתייסדו כינוסים בקנה-מידה גדול יותר, להחיות את "העצמות היבשות" ולהמשיך את שלשלת הזהב של התורה הישנה והנצחית שהיא תמיד חדשה, "לנס עמים ולאור עולם".

            הרב [אליהו] סנדלר [סנדרוב?] מ-זאלאטונושא: מדגיש את חשיבותה של השעה שהיהודים קיבלו את האפשרות להתכנס בחופשיות ולדבר אודות ענייניהם; בזמן שלטונו של הצאר שחררו מן המאסר פושע (כומר?) שחילל את הקודש, אך ורק מפני שדת ישראל אינה "קודש". כיום יש לנו את היכולת להתדבר, ותקוותנו שהתוצאות יהיו פוריות.

            מיופה-כח קהילת מאלין ה' [אהרן] נסטצקי: מוצא כי הדת באומרה "מלכותא דארעא", מתכוונת אך ורק לממשלת ברית-המועצות, שהעקרונות שלה עולים בקנה אחד עם התורה. ושומה עלינו ללכת עמה יד ביד.

           

            נקראים מכתבי-ברכה ומיברקים שנתקבלו מ: רוסטוב, פאלוג, ראמען, פבלוגרד, מהרבי מליובאוויטש שניאורסון, הרב שפירא מבוברויסק והקהילה של ז'יטומיר (נספח מס' 8).

            ברוב משמעותי מתקבלת ההחלטה שהישיבה השניה תתקיים מחר, 27 באוקטובר, בבוקר.

            על-פי דרישתו של נציג המחלקה האדמיניסטרטיבית, נוטלים כל האורחים חלק בדיונים אבל רק במעמד ("קול") של יועצים.

            היושב-ראש טברסקי נועל את הישיבה.

 

 

 

הישיבה השניה

            יום רביעי, ה27- באוקטובר, באותו אולם, שעה 12 בצהרים [בנוסח הרוסי: שעה 11].

            ישיבה שניה.

            יושב ראש: ליברזון מ-סלאוויטא.

            הרכב המזכירות: כנ"ל.

            נציגי המחלקה האדמיניסטרטיבית: הנטמן, גייכמן.

            הרב [יהושע השיל] זמסקי מ-בחמוט: מברך את הכינוס. משווה בין מה שהיה פעם לבין היום. מצביע על מעלותיו של הסדר הנוכחי. מאמין שעובדת אישור הכינוס כשלעצמו יעודד את האנשים לבצע כל מה שהחוק מאפשר להם. ערכו של הכינוס גדול מאד, הוא משמש כהוכחה לרוסיה כולה, שהממשלה אינה מפריעה לנו. זה יעבור מעיר מעיר ומאיזור לאיזור. יווסדו הדברים הללו שהשעה דורשת מאתנו. הוא מדגיש שהשאלה של איחוד הקהילות היא רצינית מאוד. הצלחתו של הכינוס יהווה דוגמה למדינה כולה. לפיכך מציע הוא לנציגים לדון בכובד ראש בשאלה זו.

            לנשיא הכבוד נבחר, פה אחד, הרבי מליובאוויטש ר' יוסף יצחק שניאורסון. הנשיאות מודיעה לו על כך במיברק ללנינגרד.

הרב [ש"י] זוין מקריא הרצאה אודות איחוד הקהילות (נספח מס' 2). נפתחים דיונים שבהם נוטלים חלק כדלהלן:

            הרב [חיים] מטוסוב מקיוב (אורח): המונח "רעליגיא" [=דת] הוא מונח שאינו יהודי; "רעליגיא" עניינה "מלכות שמים", כלומר, חשבונות הנערכים רק עם השמים. אבל אצלנו האמונה היא כעין "מלך לשדה נעבד": האדון ובעל-הבית הוא האיכר שמייצר את הכל. הוא מצטט את ה'חתם סופר' שבדבריו שמלפני שנים רבות כבר רואים שיסוד בניינו של העולם הוא האיכר והפועל. אצל היהודים מונח הדבר ביסוד.. בשטח שיוויון הזכויות. תורתנו מבהירה ומצהירה את כל הדיעות הנאות ביותר שנוצרו בעולם. אצלנו לא קיימת לא ה"רעליגיא" ולא נציגיה. אצלנו זה אורח חיים. "תורה" משמעותה "תיאוריה", תיאוריה המורה כיצד על האדם להתנהג. הוא מציע שהכינוס ישתדל שככל שהדבר נוגע ליהודים, יוחלף המונח "רליגיא" במונח "תורה". הוא משער שבכך יחסכו הרבה אי-נעימויות ואי-הבנות.

            הרב [לוי] גרוסמן (מזכיר טכני): מגן על ההנחות שבהרצאה [של הרב זוין]. הוא מצביע על הצורך ב"קהילה", שמבלעדיה אין לתאר חיי דת יהודיים. אצלנו אין "רעליגיעזע" במשמעות הרגילה כפי שהיא אצל האחרים, דהיינו, מין פריעת חוב לקב"ה ובכך נפטרים מן החוב: קצת "יום ראשון", קצת "חג", קצת "תפילה" ודי בכך כדי להתפטר מכל החובות. אצלנו כל סדר היום, על כל צעד ושעל, נטילת ידיים, הכנסת האוכל לפה הכל קשור כרוך בחובות דתיות: אנו אוכלים כשר, אנו ישנים כשר, אנו חושבים בצורה שונה וחיים בצורה שונה. אצלנו, אם רצוננו לדעת כיצד דבר מסויים נטוע בעם, איזה ערך הוא תופס בחיים ובהכרה, יש להטות אוזן למטבעות-הלשון שבדיבורו: כשיהודי רוצה לבטא את שפלותו של אדם מסויים, מביע הוא זאת במלה "טרפה'ניאק", "חזיר'ניק". זה מורה עד כמה עמוק ומושרש הוא מושג הכשרות בלבם של היהודים. היהודי פוגש בדת עוד בטרם נולד. הוא חייב להיוולד על-ידי חופה וקידושין ומקוה.

            הנואם מדבר על כל הצורות והאופנים של חיי היהודי, ומגיע למסקנה שדוקא אותם עניינים שהם העיקר, והם שתופסים את המקום הגדול ביותר בחיים, הם אלו שאינם יכולים להתקיים על-ידי היחיד אלא רק על-ידי קהילה מאורגנת.

הנואם מראה כיצד נישואין על-פי הדת תופסים מקום חשוב בחיי היהודי, וכוללים ספיקות (מקרים בלתי-צפויים) רבים שאפילו החוק החדש בקשר לנישואין אזרחיים אינו יכול לקבוע בהם (אינו ערוך לקראתם). אנחנו כפופים לחוקי הממשלה, אין אנו מסדרים קידושין ללא ה"זאגס" [=המשרד לרישום נישואין וגירושין], אבל אנחנו חייבים להכניס אצלנו לשיגרה את ה"דתיות" ששייכת לחופה וקידושין (הנשיאות מפסיקה את הנואם, מפני שענייני חופה וקידושין אינם נמצאים בסדר-היום).

            יש לנו עניינים דתיים שאין לעמים אחרים. "התקנות הסטנדרטיות" ("טיפובוי אוסטאוו") אינן משביעות את רצוננו.

            הנואם מציע לקבל את ההחלטות שבהרצאה [של הרב זוין] בשלימותן.

 

            הרב [ברוך] וייצמן מזסלב (ציר): חוש השמיעה וחוש הראיה הם החושים החשובים ביותר של האדם. האדם מתפעל מדבר הנראה יותר מדבר הנשמע (אינה דומה שמיעה לראיה). חוש השמיעה שלנו קיים כבר אלפי שנים, בכל זאת צריכים גם את חוש הראיה. גם אנחנו צריכים "לראות" בחיים את מה שאנו "שומעים" מה"תורה". כשרות הבשר וענייני-דת נוספים צריכים לחוש הראיה, לראות בחיים את מה ששמעו. יש לבקש מהממשלה שיניחו לנו לחזק את חוש הראיה, כדי שנקיים את הצרכים הרוחניים שלנו.

            הרב פרידמן: (הנואם דיבר בהיעדרו המקרי של המזכיר, ונאומו לא נרשם).

            הרב [אליהו] סנדלר מ-זאלאטונושא (אורח): מוכיח שכל דרישותיה של הוועידה חוקיות הן, ואיש אינו מתכוין חלילה לנטות ממה שהחוק מאפשר. הוא טוען שבשום אופן אין מה לפחד מפני הקהילה, שמא חלילה יהיה זה מוסד שינגד לסדר. לנו, היהודים, הממשלה יקרה מאוד. אין לנו מטרות כלכליות, אלא רק ענייני דת. אנו נאמנים לממשלה ואין לנו עסק בפוליטיקה. לבד מתועלת אין הקהילה יכולה להביא דבר. הפיזיונומיה (קלסתר הפנים) של עמנו ודתנו ערבה לכך. אנו מדגישים את האירועים ההיסטוריים של אברהם אבינו, מתתיהו ובניו, שהקריבו את כל ענייניהם הכלכליים לשם הצלת התורה. היתכן איפוא שיפקירו את קיום התורה לשם מטרה אחרת כלשהי? כוונתנו היא אך ורק לתורה. אפילו בימי קדם, כשהשנאה ליהודים היתה רבה, לא היו מרידות. בפרט עתה, כשהממשלה יקרה לעם. תקוותנו היא לחנך את בנינו ברוח האמונה, מסירות לעם הנאבק על קיומו של השלטון הסובייטי.

            הרב [יהושע השיל] זמסקי מבחמוט (אורח): מוצא שיש לעבוד לעצם הענין. אנו צריכים לאבחן מה חסר לנו. חסרים לנו הצרכים הדתיים. בית-עלמין, שוחטים, בשר כשר וכד' אינם מתקיימים כראוי. הנוצרי הוא בן 1926 שנה. אמונת המוסלמים גם היא קיימת זמן מסויים. לפיכך אצלם הדת אינה קשורה בחיים, שהרי הם חיו גם לפני כן ללא אלקים. אבל אצלנו האמונה והחיים כרוכים זה בזה, וללא האמונה חיינו אינם חיים. שלנו הוא נצחי. לא לחנם אמר גדול אחד, שהכלכלה יצרה את האמונות, הכל מתאימים את אמונתם למצבם הכלכלי. אבל אצלנו האמונה היא העיקר, הפנימיות הדתית. אני אינני מבין את המונח "תיאוריה". מה שאני יודע זה רק "תורה". אין אנו נאיבים לומר שהתורה אינה אמונה. האמונה היא תורה. אנו היהודים כולנו נושאי דגל התורה. אני "משרת הדת" ("סלוזשיטעל קולט"). אנו משמשים את היהודים כ"יודעי הדת". חסרים לנו עניינים הנוגעים ללבנו. אנו תופסים מקום חשוב. אני עצמי איש חרקוב, החבר פטרובסקי אמר: אמרו לנו מה חסר לכם ואנו נמלא את החסר. צריכים אנו רפובליקה יהודית, כדי שנדע מה שחסר ליהודים. אנחנו רק צריכים להביא את בקשותינו לפני הממשלה, ולשם כך צריך להיות ברור לנו מה אנו רוצים. משוכנעים אנו כי הדברים שהחוק מאפשר אותם, ודאי שהם יאושרו.

            הרב [משה] פולישוק מ-פולונאה (ציר): מביא את הפסוק "הן עם לבדד ישכון". בכל השפות המלה "הן" משמעותה "אחד". אנו שואפים לאחדות. כל הצורות המתמטיות מביאות ל"אחד" (מבוססות על ה"אחד"). כל השאיפות מביאות ל"התאחדות". שהרי פירורי שברים אינם דבר שלם. מוכרחים דבר שלם. פיזור האנשים בערים ובעיירות מביא לחורבן. הוא קורא לסדר ולהתאחדות, ומקווה שיאושרו כל הדברים האפשריים.

            הרב [גרשון] חן מאלכסנדריא (אורח): מביע את מחאתו נגד הדרשות. מציע שידברו רק אודות מה שצריכים לבקש מהממשלה. מזכיר שיש עוד דברים רבים בשטח הדת שצריכים לבקש מהממשלה.

            מתאפשרת הפסקה עד שעה 8 בערב.

 

הרצאתו של הרב זוין בשאלת "איחוד הקהילות"

            רבותי! ניגשים אנו עתה לעבודה מעשית, לדון בשאלה הראשונה העומדת על סדר-יומה של הוועידה: שאלת איחוד הקהילות הדתיות, וההשתדלות אצל מוסדות השלטון בדבר התאחדות זו.

            מובן, שלפני שאנו מדברים על התאחדות הקהילות הדתיות, עלינו להבהיר תחילה לעצמנו מה מבינים אנו בעצם המונח "קהילות דתיות" שהותרו לנו בחוק, ומה תפקידיהן של הקהילות הללו.

            בראש ובראשונה הקהילה הדתית היא "עצב החיים" של היהדות הדתית שבעיר; "עצב החיים" שמביא עמו זרם של חיות ורעננות לחיי הדת בעיר. הרעיונות, המחשבות וההגיגים של היהודים, טרודים עתה בעטיו של המצב הכלכלי הקשה ועסוקים בחיפוש אמצעי חיים לפרנסת עצמם ותזונת משפחותיהם, ולא תמיד יש בכחם להתרומם מעצמם לגובה הרוחני הראוי של התורה.

            לזאת משמשת הקהילה הדתית כמוסד המרומם את רוח היהודים המאמינים, ומשגיח ששלשלת התרבות היהודית של תורה, מוסר ומידות לא תינתק. בשבתות ובמועדים, בזמנים שהיהודי המאמין היהודי הפשוט של כל ימות השנה מרגיש עצמו מרומם קימעא מכל ענייני החולין שבהם הוא עסוק בחייו היום-יומיים במשך ימות השבוע, מעמידה הקהילה דרשנים דתיים, מבין הרבנים המקומיים או דרשנים אחרים, שהם יעניקו את המזון הרוחני-יהודי הנחוץ לנשמות ישראל, שיראו את היפה והנהדר שבתורה ובמוסר היהודי, וירוממו את האווירה הרוחנית-יהודית.

            בימות החול דואגת הקהילה הדתית לכך שקול התורה היהודי "הקול קול יעקב" יישמע בכל בתי-הכנסת ובתי-המדרש, שתורת ישראל תהיה נלמדת בשיעורים שונים, לכל הפחות שיעורים למבוגרים, כגון שיעורים במשניות, תלמוד, מדרש, עין יעקב, שולחן ערוך וכדומה. הקהילה הדתית דואגת שבתי-הכנסת ובתי-המדרש יעמדו ברמה הנאותה, ומהם מבתי-כנסת אלו יצאו קרני-אורה מתורת ישראל ללבבם של ישראל.

            בנוסף לעניינים שברוח, צריכה הקהילה הדתית היהודית לדאוג גם לצרכים מעשיים, כגון: רבנים, כשרות הבשר, טהרת המקוה, חופה וקידושין כהלכתן, שמירת כשרות המצה לפסח, קבורה דתית לנפטרים וכדומה. כל אלו הם צרכים דתיים ציבוריים, עיקרים ציבוריים של תורת ישראל, יסודות ועיקרים ששום אדם פרטי מקרב ציבור המאמינים אינו מסוגל לבצע זאת לבדו ללא מוסד דתי מסויים שידאג לכך.

            לכן צריכה הקהילה הדתית, גם ליצור ולייסד את כל הדברים הללו במקומות שהם עדיין אינם קיימים, וגם לסדר ולפקח במקומות שהם כבר מצויים.

כל התפקידים הדתיים המעשיים של הקהילה אינם יכולים להתבצע אלא רק בשעה שהקהילה היא מוסד המאחד את כל היהודים המאמינים שבאותה עיר. כל אלו הם עניינים משותפים שאינם קשורים לבית-כנסת זה או אחר, אלא הם מקיפים את כל היהודים הדתיים שבעיר, ולא משנה באיזה בית-כנסת הם מתפללים.

בכל הערים והעיירות היהודיות יש רבנים, שוחטים, מקוואות, בתי-עלמין וכדומה, וכולם ציבוריים, לכל יהודי העיר והעיירה, ואין הם קשורים דוקא לבית-כנסת מסויים. הם אינם קשורים ואינם יכולים להיות קשורים, מפני שמתפללי בית-הכנסת יכולים לדאוג רק לצרכי בית-הכנסת שלהם, כגון דאגה לחזנים, שמשים, חימום ותאורה. אבל אין הם מסוגלים כלל לחשוב אודות מקוה משלהם או בית-עלמין לעצמם.

בדיוק כפי שאין ולא יכול להיות לשום יהודי דתי יחיד מקוה, שוחט או בית-עלמין, בדיוק כך שום בית-כנסת אינו יכול להחזיק עבור המתפללים שלו שוחט מיוחד, מקוה, בית-עלמין וכדומה. לכן מובן מאליו שקהילה שתדאג לכל הצרכים הללו יכולה להיות רק "קהילה" ולא "קהילות" מוסד מאוחד ולא קהילות מפוררות ("צעברעקלטע קהלה'לאך") קהילה אחת בעיר ותו לא.

אבל איך הוא המצב בפועל? כך הוא: יש לנו את "התקנות הסטנדרטיות" ("טיפובוי אוסטאוו") שניתנו מאת המחוקק, "תקנות סטנדרטיות" לכל הציבורים הדתיים השונים. לפי החוק, "תקנות סטנדרטיות" אלו אינן קשורות לבתי-כנסת דוקא; הן יכולות להיות תקנות לציבור מתפללי בית-כנסת, והן יכולות להיות תקנות של זרם דתי מסויים שאין לו כלל בית-כנסת.

אילו היתה קהילה דתית אחת בכל עיר ולו תהיה זו אפילו עם "התקנות הסטנדרטיות" והיא אינה קשורה לבית-כנסת מסויים, אולי היתה יכולה קהילה זו, בהסתמך על תקנות אלו, להתעסק בכל העניניים והצרכים הדתיים של העיר. אבל אצלנו, באוקראינה, סידרה הממשלה שכל בתי-הכנסת ייסדו בפני עצמם דוקא קהילה דתית בהתאם ל"תקנות הסטנדרטיות". אם יש בעיר שלושה, חמישה, עשרה או יותר בתי-כנסת, יוצא באופן זה שבעיר יש שלוש, חמש עשר או יותר קהילות דתיות.

אולי לא היה בכך שום רע, אבל החיסרון שבדבר הוא, שבגלל זה סובלים מאוד כל העניינים והצרכים הדתיים שבעיר שהם כפי שהראינו לעיל דוקא אינם קשורים לבית-כנסת, אלא הם כלליים לכל המאמינים שבעיר.

והסבל הוא כפול: ראשית, יש ערים שבשעה שרוצים לעסוק שם בכשרות הבשר, מקוה, מצה וכדומה, לומדים השלטונות המקומיים פשט ב"תקנות הסטנדרטיות", שהכוונה היא רק לעניינים השייכים במיוחד לבית-כנסת זה עצמו, כגון שכירת חזנים, שמשים, אמירת תהלים, תפילה ותו לא!

שנית, באותם מקומות שכבר לומדים את הפשט כפי שהוא לאמיתו, שכל העניינים הדתיים יכולים להיכלל בתחום עבודתה של הקהילה הדתית שנוסדה על בסיס "התקנות הסטנדרטיות", אבל בפועל אין את האפשרות לעבוד בשטח זה, היות וכל בית-כנסת כשלעצמו אין לו שוחטים משלו, מקוואות, בתי-עלמין וכדומה, ואילו כל בתי-הכנסת יחדיו אין להם מוסד שיאחד את כולם יחדיו.

בגלל זה המצב הולך ומחמיר, וזהו הגורם לכך שבכל העניינים הדתיים שורר אי-סדר, ואין מי שינהל אותם וישליט בהם סדר.

יש דוגמאות רבות מערים שונות, שאם מישהו רוצה, למשל, להונות את קהל היהודים המאמינים ולמכור להם בשר טרף בתור בשר כשר, ובמחיר של בשר כשר דוקא, הרי שאין מוסד שיוכל לדאוג, או שאצל אותו שמוכר בשר בתור "כשר" יהיה באמת בשר כשר, או במקרה שלא מסוגלים לפעול זאת שיוכלו לכל הפחות להודיע לציבור הדתי שהבשר הנמכר באותו מקום אינו כשר.

דוגמאות מעין אלו יש גם בשטחים אחרים של הדת, כגון בענייני חופות דתיות, גיטין וכדומה.

כך נוצר מצב, שאף שחוקי הממשלה מאפשרים לנו להתעסק בחפשיות באירגון כל העניינים הדתיים, אבל בפועל אין לנו את האפשרות להשתמש בחופש זה.

כדי לצאת ממצב קשה זה, נראית לנו הדרך הבאה: יאפשרו לכל בתי-הכנסת שהקימו קהילות דתיות בהתאם ל"תקנות הסטנדרטיות", להתאחד, באמצעות ועד מיוחד שבו יהיו נציגים מכל בתי-הכנסת. "ועד באי-כח בתי-הכנסת" הזה יתעניין, ינהל ויסדר את כל צרכי הדת הציבוריים של העיר.

יחד עם זאת יש להשתדל שיובהר בפירוש מטעם הממשלה, ש"התקנות הסטנדרטיות" אינן מוגבלות לענייני בית-הכנסת דוקא, אלא הן כוללות גם את כל העניינים המיוחדים לדת ישראל, כגון כשרות, מקוה, מצה וכדומה. דבר זה נחוץ הוא, בגלל שבערים ועיירות שונות מציבים השלטונות המקומיים מניעות ומכשולים בשעה שרוצים להתעסק בעניינים אלו.

ביצאנו מכל הנ"ל, מציעים אנו שהוועידה תחליט להשתדל אצל הממשלה:

1) שיתירו לכל בתי-הכנסת אשר יקימו "קהילה דתית", להתאחד בחפשיות וללא הצבת מכשולים באמצעות "ועד באי-כח בתי-הכנסת", שבו יהיו מספר מסויים של נציגים מכל בית-כנסת שבעיר, ויתאפשר להם להתעסק בעניינים המשותפים לכל היהדות הדתית שבעיר.

2) שתצא הבהרה מיוחדת מהממשלה המרכזית, ש"התקנות הסטנדרטיות" כוללות את כל העניינים הדתיים, ובתוכם גם אלו המיוחדים ליהודים.

 

(נספח מס' 8)

מברקי ברכה

מאין הגיעו ומתי

1. רוסטוב, 25/10

קורוסטן אל הרב קיפניס. – מאחלים פעילות מוצלחת לכנס הדתי.

2. פאלוג, 25/10

קורוסטן אל הרב קיפניס. – מאחלים הצלחה לכנס הדתי. מאת הקהילה היהודית הדתית של פולוגוב. הרב נחמסקי.

3. ראמען 25/10

קורוסטן אל הרב קיפניס. – אנו שולחים את ברכתנו הלבבית אל הכנס הדתי ומאחלים עבודה פורייה. יו"ר הקהילה היהודית [דב בער] גרינפרס.

4. אלכסנדריה 25/10

קורוסטן גוברניית וואלין. אל הרב קיפניס. חן יצא.

5. נעוול 26/10

קורוסטן אל הרב קיפניס. מאחלים עבודה פורייה לכנס הדתי בשם ההתאגדות הדתית. הרב [רפאל] קאגאן.

6. שקלוב 26/10

קורוסטן אל הרב קיפניס. – מברכים מכל הלב את הכנס הדתי. הרב פיינ[ש]טיין.

7. חורול. 26/10

קורוסטן אל הרב קיפניס. – מברכים את ההתוועדות של הרבנים הנכבדים אני מצטער על היעדרי בשל מחלה מאחל השגת אישור להקים קהילות יהודיות דתיות [עם] רשות לנהל את כל הצרכים הדתיים מבקש להודיע לי החלטות. הרב [משה] מדייבסקי.

8. נובוסוקולניקוב 26/10

קורוסטן אל הרב קיפניס. – מברכים את הכנס הדתי מאחלים הצלחה. הרב קאראסין.

9. מינסק 26/10

קורוסטן אל הרב קיפניס. ברוכים הבאים בשם ה'. שלום למוריי ולחבריי. הרבה מזל ועבודה פורייה. [מנחם מענדל] גלוסקין.

10. קריבוירוג 26/10

קורוסטן אל הרב קיפניס. – בשם האוכלוסייה היהודית הדתית של קריבוירוג מאחלים הצלחה לכנס. הרב [אלכסנדר סענדר] יודאסין.

11. קורסק 26/10

קורוסטן אל הרב קיפניס. – שולחים לכנס הדתי איחולי פעילות מוצלחת. מועצות הקהילות היהודיות של קורסק.

12. ז'לובין 26/10

קורוסטן אל הרב קיפניס. – בשם האוכלוסייה היהודית הדתית של ז'לובין מברכים את הכנס.

13. חרסון 26/10

קורוסטן אל הרב קיפניס. – בשם האוכלוסייה היהודית הדתית מברכים את הכנס. הרב קילמנסקי.

14. פבלוגרד 26/10

קורוסטן אל הרב קיפניס. מברכים את הכנס הדתי.

15. נובוזיבקוב 26/10

קורוסטן אל יו"ר כנס הרבנים. הקהילה הדתית של נובוזיבקוב "עדת ישראל" מברכת את כנס רבני ווליניה מאחלים הצלחה בעבודתכם. יו"ר קפלון.

16. קאפוסט 27/10

קורוסטן אל הרב קיפניס. – שולחים את איחולינו לכנס הדתי ביום פתיחתו. הרב [שמואל] נוטיק.

17. לנינגרד 27/10

קורוסטן אל הכנס הדתי. אני מודה לכנס הדתי של וואלין, על הכבוד שניתן לי. בטוחני, שבבחירתם זו הנכם מראים שבפעילותכם תוסיפו ללכת בדרכם של נושאי המסורת היהודית, רבותינו הבלתי נשכחים – זכרונם לברכה – שניאורסאהן מליובאוויטש, סולובייצ'יק מבריסק וחבריהם לדיעה. היהדות הדתית עוקבת אחר פעילותכם בתשומת-לב, בתקווה. הם רשאים לצפות ומצפים להליכה בדרך שהותוותה על-ידי האמונה והתורה, ללא נטייה ממנה וללא פשרות. בטוחני שהדת והאמונה יהיו לכם לכוכב-מנחה. אני מברך לשלום את משתתפי הוועידה, [ואת] האורחים. מאחל הצלחה. [אדמו"ר ריי"צ] שניאורסון.

18. סברדלובסק 28/10

קורוסטן אל הרב קיפניס. – שולחים ברכת אחים ואיחולי הצלחה לכנס. לב.

19. רוגטשוב 28/10

קורוסטן אל הרב קיפניס. – בשם האוכלוסייה הדתית היהודית של רוגאטשוב מברכים את הכנס.

20. מוזיר 28/10

קורוסטן ועדת הרבנים למאטוסוב. – שלום לכם רבנים. הרב ישראל ורדובסקי. (בשפה העברית).

 

[ד]

הרב אסר את השחיטה ונידון למאסר

 

ישיבת הערב; המשך הישיבה של יום רביעי 27 באוקטובר. שעה 8.

 

            יושב-ראש: טברסקי.

            מצטרפים לנשיאות: ה' ויגרייזר והרב הוכמן (מ-מאלין).

            פותחים בברכה, ה' [אברהם] הורנשטיין והרב [דוד] קמינקר, שנזדמנו לכאן במקרה.

            ה' הורנשטיין (קיוב): מביע את שביעות רצונו; מודה לשלטונות ולקבוצה היוזמת על כינוס הוועידה.

הוא מצביע על כך, שהוא מרגיש זאת במיוחד כתושב קיוב, שיש בה כשישים או אפילו יותר משישים קהילות דתיות, והעניינים המשותפים נפגעים מפירוד זה. אין אפשרות לדאוג לכשרות כראוי, עד שכל הקהילות תתאחדנה לוועד אחד, שיורכב מבאי-כח הקהילות, וידאג לכל העניינים האלו. לפיכך מברך הוא את הוועידה, שקיבלה עליה את התפקיד להשתדל בענין זה.

            הרב קמינקר (קיוב): מברך את הוועידה. לדבריו, ברכתו היא "עובר לעשייתו", שהרי העשייה היא עדיין לפנינו. יש לקבוע בהחלטיות, שאין אפשרות לדאוג לכל העניינים המשותפים אלא רק על-ידי ועד משותף. ובענין זה יש להשתדל אצל השלטונות.

            ה' [יהודה ליב] רבינוביץ1 מלנינגרד: אני מברך בשם קהילת "לערא" הלנינגרדית, ואני מאחל לכם קהילה כזו כמו הקהילה הקיימת אצלנו בלנינגרד, שהיא ממונה על כל בתי-המדרש שבעיר, מעסיקה רבנים ושוחטים, ומנהלת את כל העניינים הדתיים שבעיר. מאחל שיהיו קהילות שכאלו גם בשלושת המחוזות דנן.

            הרב דובנר מ-מאלין (ציר): בהסתמך על דברי המשנה "נותנים הודאה על העבר וצועקים על העתיד", מודה לממשלה על האישור שהעניק לקיום הוועידה, ומודה לקבוצה היוזמת על עבודתה. מבקש מהוועידה שגם להבא ידאגו לבקש את כל הדרוש.

            ה' רבינוביץ ("איש יהודי" מלנינגרד): מבהיר, שעלינו לתבוע רק את המגיע לנו בזכות, ולא "לעשות טובות עמנו". אין אנו מבקשים טובות; "טובה" אינה "זכות". אין אנו מקבצי נדבות, אין לנו אדונים על ראשינו ואיש אינו יכול לעשות לנו טובות. קיימת ממשלת העם, מנהיגים אותנו אנשים שנבחרו על-ידי העם לעמוד בראש. אנחנו תובעים את מה שהחוק מתיר לנו. לכן תדרשו את הראוי והנחוץ.

            הרב גרוסמן (מרצה משני), מקריא את חלקה השני של ההרצאה בדבר איחוד הקהילות, במה שנוגע ל"איחוד הכללי" התאחדות הקהילות בקנה-מידה של פלכים (נספח מס' 3).

הרצאת-מישנה לשאלת איחוד הקהילות, מאת הרב גרוסמן

            בחלקה הראשון של הישיבה הנוכחית דיברנו בענין איחוד הקהילות המקומיות. עתה עומדת לפנינו שאלת איחודן של הקהילות המקומיות המאוחדות, עם קהילות מאוחדות שבעיר אחרת.

            ישנם עניינים סבוכים שמחייבים קישור בין עיר אחת לרעותה וכד', שאין אנחנו יכולים לעבור עליהם בשוויון נפש, ואין הם יכולים להיפתר אלא על-ידי "ועד הגלילי".

            נסיון של שנים רבות מוכיח שיש עניינים משותפים, וכיום הם נחוצים עוד יותר. למשל: החוק מתיר לנו להחזיק רבנים ושוחטים כפי הצורך. כמובן שהרבנים והשוחטים אינם נופלים מן השמים ואין הם נוצרים מעצמם. צריכים הכנה מיוחדת כדי להיות רב או שוחט.

            השאלה הנשאלת היא: מאין ניקח אותם? הרי מתחת לגיל 18 אסור לקיים לימודים דתיים; מאותה שעה שבה מותר לאב ללמוד רק עם בנו, אי-אפשר להיעשות למדן. אין בכוחה של שום קהילה קטנה להחזיק מוסד לימודי שכזה, ולשם כך חייבות כמה קהילות להתאחד.

            שאלות רבות הנוגעות לחיי הדת אינן יכולות להיפתר על-ידי רב הקהילה המקומית, ותמיד יש התכתבות בין רב אחד לרעהו ומעיר אחת לעיר שניה. יש ענין גדול של תקנת עגונות, שבשום אופן אינו יכול להיפתר על-ידי רב אחד. כל השנים היו באים עניינים אלו על פתרונם רק על-ידי רבנים רבים המתכתבים אלו עם אלו, מתייעצים בינם לבין עצמם ומבררים את הדין. בנוסף לכך, בעניינים אלו חייב להיאסף מידע מסויים שהוא מתקבל בדרך-כלל מערים אחרות. לא בכל מקום נמצאים הכחות שיש ביכלתם לבצע עניינים אלו ואחרים, לפתור שאלות דתיות אלו ואחרות.

            שולחים בשר כשר מעיר אחת לשניה, אבל אין שום מוסד שיכול להעיד על הכשרות; קורה שחופה וקידושין וגיטין מתבצעים בין אנשים הבאים מערים שונות; לצורך כל העניינים הללו נחוץ וגם רצוי שייווצר קשר בין קהילות הערים והעיירות שבתחום שלושת המחוזות.

            לפיכך, בהתחשב בכך שיש עניינים דתיים שקהילה בודדת אינה יכולה לעסוק בהם, מציעים אנו לוועידה, שיחליטו להשתדל אצל השלטונות, שלבתי-הכנסת המאוחדים בעריהם ובעיירותיהם של [מחוזות] ז'יטומיר, קורוסטן ושפטיבקא, תהיה הזכות להתאחד יחדיו, בתחום המחוזות הללו, בעניינים הדתיים המשותפים להם.

            הרב [יחיאל מיכל] באראז (גורודניצא): מספר, שבעיירה שלו יש ארבעה בתי-כנסת, ואת כל הארבעה רשמו כ"קהילה" אחת. נמצא, שכל זעקתה של הוועידה מיותרת! שהרי הממשלה מתירה לנו את הדבר הזה, אלא שאין אנו יודעים את החוק. סגרו לנו את המקוה, באו והראו את סעיף 125 שאין להפריע לעניינים דתיים, וגם את המקוה פתחו! בלוהין סגרו היום את את המרחץ, הלך הרב והגיש בקשה ל"תובע הכללי" כאן בקורוסטן, והתובע שלח להם מיד מיברק שיפתחו אותו!

            לפיכך, כל החיסרון הוא בזה שלא יצאה הבהרה מפורשת לכל המקומות. עלינו לבקש אצל החבר הראשי פטרובסקי, שהוא יתן הבהרה מפורטת, ואז לא נגיע לכל אי-ההבנות הללו. לשם כך נחוץ איחוד הקהילות, כדי שלא יהיו מפוזרים, וידעו מה צריכים [לעשות] ומה הם הדברים שיש לנו את הזכות [לעשותם].

            [אברהם] הורנשטיין [מקיוב]: הרעיון שבדבר והנימוקים טובים הם, הגם שאינני מסכים עם נימוקים מסויימים, אבל איך אפשר לבנות קומה עליונה לפני שיש כבר קומה ראשונה? עיקר בקשתנו הוא שכל הקהילות הקטנות שבכל עיר יבחרו מקרבם ועד עליון, לשפר את "התקנות הסטנדרטיות". וכשנקבל את בקשתנו זו, נוכל לחשוב על האיחוד הכללי.

            לדעתי, כל ועידה בוחרת מקרבה "ועד הפועל"; יעבד ועד-פועל זה [תכנית] ויפעל למימושה בפועל של בקשתנו הראשונה, לאחר מכן נעסוק בהשתדלות לאיחוד הכללי.

            הרב זוין (המרצה): משיב על כל השאלות שהתעוררו; הוא מצביע על כך שאין טענות מיוחדות על הרצאתו. הוא מדגיש, שאין לנו מה להתפשט [בדיבור לעניינים שונים?].

            לגבי רעיונותיו של הרב מטוסוב שהתורה אינה "מלכותא דשמיא" אלא תיאוריה להנהגות ארציות: אצלנו "ארץ ושמים נשקו"; ואם מחד גיסא התורה "לא בשמים היא", אבל מאידך גיסא אין היא ארצית בלבד, אלא היא מאחדת יחדיו את השמיימיות והארציות. כח התורה חודר לכל דבר ודבר.

            אבל אנחנו לא באנו לכאן לדון בשאלות אקדמאיות, אלא לעבודה מעשית. ובפרט שהרב מטוסוב הסיר את הצעתו.

            אני חייב רק להשיב לרב חן, שהזכיר שעדיין יש שאלות כואבות שלא הוזכרו כאן כלל, ושאלות אמיתיות! למשל, האב רשאי להעניק לבנו איזה חינוך שהוא רוצה; על-פי החוק מותר לו לחנך אותו לפי רצונו וכפי שהכרתו מכתיבה לו. אבל בפועל, יש בשטח זה הבדלים אפילו בין רוסיה לאוקראינה: ברוסיה, למשל, מותר לקחת מלמד לשלושה ילדים, לפי חוזר מיוחד [שניתן לשם כך], שמפירים אותו. אבל באוקראינה הדבר אסור.

            אבל מפני שהאישור לוועידה ניתן לתוכנית מוגבלת ביותר ולסדר-יום קבוע, אין ביכלתנו לדבר על כך.

            מה שהרב באראז סיפר מהנעשה בעירו, ששם הכל מתנהל בשלום, אין מכך ראיה למחוז כולו; יש ערים ועיירות, ואפילו עיר גדולה כקיוב, שלא התירו את איחוד הקהילות (אינני יודע האם זה לפי החוק או נגד החוק, אני אינני משפטן). הרי שזו מטרתה של הוועידה, שלפחות בערים ובעיירות הכלולים בשלושת המחוזות, ידעו ברור את כל מה שמותר.

            הרב זוין מציע את ההחלטות הבאות (נספח מס' 4).

ההחלטות שהוצעו במצורף להרצאות בדבר איחוד הקהילות

            1) בהתחשב בעובדה שבכל עיר ישנם עניינים דתיים, אשר כל בית-כנסת בנפרד המעמיד מתוכו קהילה דתית (בהתאם ל"תקנות הסטנדרטיות"), אינו מסוגל לעסוק בהם, בגלל שהם משותפים לכל היהודים המאמינים שבאותה עיר (כגון: כשרות הבשר, טהרת המקוה, מצה לפסח, קבורת הנפטרים וכדומה), מחליטה הוועידה להשתדל אצל השלטונות, שיתירו לכל בתי-הכנסת המעמידים מתוכם קהילות דתיות, להתאחד יחדיו בחפשיות וללא מכשולים כלשהם ל"ועד באי כח בתי הכנסת", שבו יוכל להיכלל מספר מסויים של נציגים מכל בית-כנסת שבעיר, והם יוכלו להתעסק בעניינים הדתיים המשותפים לכל היהדות הדתית שבעיר.

            2) בהתחשב בעובדה, שבכמה מקומות מציבים השלטונות המקומיים מכשולים בשעה שרוצים להתעסק בעניינים דתיים מסויימים, כגון: כשרות, מצה, מקוה, קבורת הנפטרים וכדומה, בטענה ש"התקנות הסטנדרטיות" מתירות רק עניינים הנוגעים לבית-הכנסת כגון: חזנים, שמשים וכדומה, מחליטה הוועידה להשתדל אצל השלטונות שתצא הבהרה מיוחדת מאת השלטון המרכזי, ש"התקנות הסטנדרטיות" כוללות את כל העניינים הדתיים, ובתוכם גם אלו המיוחדים ליהודים.

            3) בהתחשב בעובדה, שישנם עניינים דתיים שקהילה בודדת אינה מסוגלת לעסוק בהם, מחליטה הוועידה שישתדלו אצל השלטונות, שלבתי-הכנסת המאוחדים שבעריהם ועיירותיהם של שלושת המחוזות ז'יטומיר, קורוסטן ושפטיבקא תהא הזכות להתאחד ביניהם בתחום שלושת המחוזות הללו, בעניינים הדתיים המשותפים להם.

            [הרב מטוסוב} מציע הוספה לסעיף מס' 2: "וגם יובהר במפורש, שבשעה שרואים כי על-פי הדין יש לאסור את שחיטתו של שוחט מסויים או קצב מסויים, שלא תהיינה הפרעות לפעילות זו".

            ובאשר לסעיף השלישי, דעתו שיש להשמיטו לחלוטין. נימוקים: הוא בא לדיעה זו מהנסיון המר; רב בעיירה קטנה אסר את שחיטתו של שוחט שלא היו מרוצים ממנו, עקב זאת נפתחו נגדו הליכים פליליים ונידון לחודש מאסר. אחר שהגיש ערעור, המירו את המאסר בקנס כספי. פניתי לשופט-העם של הלשכה היהודית ושאלתיו: האם מותר לי לומר על בשר טרף שהוא "טרף"? השיב לו השופט: רשאי בהחלט, החוק אינו אוסר זאת, אבל איני יכול להבטיח לך שלא יובילו אותך למשטרה, ואז לא אוכל לעמוד לימינך, מפני שאין שום הוראות ברורות בענין זה.

            לפיכך מבקש הוא, שכל זה יהיה מוגדר ומובהר.

            סיבת התנגדותו לסעיף מס' 3 (התאגדות כללית של כל המחוזות) היא, מפני שהנימוקים שבהרצאה הם אירועים מקריים, ואין צורך להקים לשם כך מוסדות מיוחדים.

            בהתאם להתרעתו של נציג המחלקה האדמיניסטרטיבית (אדמינאטדעל)}, אין מעמידים להצבעה את הוספתו של מטוסוב לסעיף 2, מפני שענין זה אינו כלול בסדר-יומה של הוועידה.

            היושב-ראש ה' ויגרייזר מצביע על העובדה, שאין אפשרות לדון בשאלת השחיטה, מפני שאין היא כלולה בסדר-היום המאושר.

            הרב זוין: הרב מטוסוב נגע בשאלת השחיטה, שמציבים מכשולים בדברים שהחוק מתירם. אין ספק שהיו צריכים לדון בזה, ובפרט ששאלת השחיטה היתה כלולה לכתחילה בסדר-יומה של הוועידה. אלא שלצערנו יש בעיה על-אתר, שהמחלקה האדמיניסטרטיבית המקומית מחקה את השאלה הזו מסדר-היום. נציג המחלקה האדמיניסטרטיבית הראה לנו עתה, שבשל כך אין אנו יכולים לדון בהצעתו של הרב מטוסוב.

            ובאשר להערתו של הרב מטוסוב, שהנימוקים להקמת "איחוד הכללי" אינם חשובים דיים, אני מקבל בשלמותם את הנימוקים העיקריים שהועלו על-ידי המרצה הרב גרוסמן, שהרי אין אף אחת מהעיירות הקטנות שיכולה לבצע לבדה את כל העניינים הנחוצים הללו.

            ה' הורנשטיין: תומך בהצעתו של הרב מטוסוב בקשר ל"איחוד הכללי".

            הרב סנדלר מעלה הצעה חדשה, שההחלטה בדבר "איחוד הכללי" לא תתקבל בתור "החלטה", אלא כ"משאלה".

            הרבנים זוין וגרוסמן בתור מרצים וכן הרב מטוסוב, תומכים בהצעתו של הרב סנדלר.

            ההחלטות מתקבלות עם השיפורים הבאים:

            בסעיף 3, המלים "מחליטה הוועידה שישתדלו" מוחלפות במלים "מביעה הוועידה את משאלתה, שבשעה שיורגש הצורך בזה, ישתדלו אז" וכו'.

            [ההחלטות מובאות להצבעה, ומתקבלות פה אחד].

 

            הנשיאות נותנת לרב גרוסמן את רשות הדיבור, לענין "מקוואות".

            הרב דובנר מקשה קושיה: פעם הוא שאל את אביו קושיות בליל הסדר, ומאז ומתמיד בכל ההגדות חוזרות אותן קושיות מוצקות ("אייזענע קשיות") באותו סדר. אבל היום קורה משהו ללא סדר; היה מדובר, שעל סדר-היום של הוועידה יעמדו העניינים הבאים: 1) קהילות, 2) שחיטה, 3) מקוואות. אבל היום מדברים על המקוואות, ואילו את ענין השחיטה אין מזכירים אפילו במלה אחת!

            היושב-ראש ה' ויגרייזר משיב, שמפני סיבות שאינן בידינו הוסר ענין השחיטה מסדר-היום. בשיחה פרטית אמרו לו: בשאלת השחיטה יכולים אתם להתעסק בחפשיות במקומות עצמם, ויכולים אתם לתקן איזה שתקנות שתרצו, החוק אינו מונע זאת מכם. אבל ועידה אינה המקום לדון בזה.

            בשל השעה המאוחרת ננעלת הישיבה.

            הישיבה הבאה נקבעת ליום חמישי 28 באוקטובר בבוקר.

 

1. הוא המכונה (להלן) "איש יהודי", לשעבר מעורכי כתה"ע 'המליץ'. על פעילותו בקהילת לנינגרד נגד היראים, ראה: "תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית", עמ' פב. וראה עוד שם בעמ' צא, אודות מכתב מהמזכיר ר' חיים ליברמן אל ר' בנציון שמטוב (ביחס לוועידה הנוכחית): "נוסעים מכאן [=מלנינגרד] שנים.. והשני משכיל ישן נושן (ראבינאוויץ שהי' מלפנים בין מערכי המליץ..) ובדרך-כלל צריך להשתדל שלא להניח להם לדבר..".

2. הרצאתו של הרב זוין בדבר "איחוד הקהילות", נדפסה בגליון 978.

 

[ה]

"תחי הסיסמא היהודית הנצחית: שמע ישראל"...

 

פרוטוקול הישיבה האחרונה, יום חמישי 28 באוקטובר

 

            הרכב הנשיאות והמזכירות כנ"ל.

            נציג המחלקה האדמיניסטרטיבית (אדמינאטדעל): כנ"ל.

            המזכיר הטכני הרב גרוסמן קורא הרצאה בדבר "שאלת המקוואות" (נספח מס' 5).

הרצאה בדבר שאלת המקוואות

            אחד מיסודות טהרת המשפחה היהודית הוא, כידוע לכולכם, ענין המקוואות.

            כמובן שלא כאן המקום לדבר על עצם חשיבותה של טהרת המקוה אצל היהודים, וחשיבותה בחיי היהודים מדור דור. כוונתנו לעסוק רק בשאלות מעשיות בענין המקוואות, הדורשות מאתנו מענה, כדי להסיט את המכשולים השונים שנתקלים בהם בערים ועיירות שונות.

            והמכשולים כפולים הם: חיצוניים ופנימיים.

            חיצוניים: על-פי רוב בנויים המקוואות במצורף לבתי-המרחץ. ובמקומות רבים ה"קאמחוז" המקומי העביר את בתי-המרחץ לרשות העירייה, ויחד אתם את המקוואות, שנדרש עבורם תשלום שכירות מיוחד. כתוצאה מכך נהרסו המקוואות לחלוטין. ועוד: במקומות שהקהילה היהודית רוצה לבנות בעצמה בנין נפרד למקוה, ללא בית-מרחץ, נתקלת היא במכשולים מצד השלטונות המקומיים.

            פנימיים: בערים ועיירות שונות, בעטייו של מצב כלכלי קשה ואדישותם של חלק מהאנשים, אין לקהילות המקומיות את האמצעים במצב הכלכלי הקשה הנוכחי לבנות מקוה חדשה, אם מטעמים כלשהם אין שם מקוה בהווה. עוד קורה בעיירות אחרות, שאף שיש מקוה, אבל אין בכוחן להחזיק אותו.

            לפיכך מציעים אנו בפני הוועידה את ההחלטות הבאות:

            1) מתוך התבוננות בחשיבותם של המקוואות אצל היהודים, מעוררת הוועידה את תשומת לבם של הקהילות המקומיות לבניית המקוואות, למצוא אמצעים כספיים להחזיק את המקוואות הקיימים, כדי ששום קהילה לא תיוותר ללא מוסד דתי חשוב זה.

            2) להשתדל אצל הממשלה:

[1]: שבמקומות שבהם המקוואות הם ברשות ה"קאמחוז", יינתנו המקוואות לקהילת הדתית המקומית לשימוש חפשי, בדיוק כפי שנאמר בחוק בנוגע לכל הנושאים הדתיים כגון בתי-כנסת וכד'.

[2]: במקום שהציבור היהודי רוצה לבנות מקוה, שלא יציבו מכשולים בדרכם.

[3]: להשתדל שהמקוואות כדבר שבשום אופן ולעולם אין הכנסותיו מכסות את הוצאותיו יהיו פטורים מכל התשלומים, כגון מס אישור-עסקים ומס-הכנסה.

            שורת נואמים (הרב מטוסוב, הרב טרשנסקי, הרב סנדלר, הרב וייסבלט, הרב קיפרמן, הרב פולישוק, הרב גרינפרס, הרב פרידמן, הרב שפירא, הרב בונימוביץ, הרב קמינקר, הרב דובנר והרב זמסקי) הצביעו בנאומים נלהבים על חשיבותה הגדולה של "טהרת המקוה" בחיים היהודיים, ועל מסירות-הנפש הגדולה שהיתה תמיד ליהודים על הדבר הזה.

            הנואמים הראו, שבעצם על-פי דין השולחן-ערוך מקוה קודמת לבית-כנסת, ואם קיימת אפשרות לבנות רק דבר אחד מן השנים, מקוה או בית-כנסת, המקוה קודמת.

            הנואמים הצביעו גם על עובדות שונות של הפרעות ומכשולים שהשלטונות המקומיים מציבים בשטח זה, כגון בלעכוויץ, שה"קאמחוז" החרים את המקוה; בפולטבה הלאימו בתחילה את בית-המרחץ והמקוה, וכשרצו לבנות אחר-כך מקוה נפרדת, אמנם ניאותו לכך השלטונות המקומיים, אך רק בתנאי שלא יאספו תרומות כלשהן לשם כך. בלשון הגמרא זה נקרא "שבור את החבית ושמור את יינה".

            הנואם הרב גרוסמן מצביע בדבריו האחרונים גם על חשיבותה הגדולה של המקוה, וכן על העובדה, שכפי שהיה בזמן השלטון הישן שיהודי לא היה יכול לרשום את בנו לגימנסיא אלא רק אם ירשום על-חשבונו גם עשרה מילדי הרוסים, כך קורה היום בעיירות, שאין מניחים להסיק את המקוה אלא רק אם היהודים יסיקו על חשבונם גם את בית-המרחץ עבור הציבור של אלו שאינם יהודים.

            מעלים להצבעה את ההחלטות שקרא הנואם בהרצאתו (ראה נספח 5), והן מתקבלות פה אחד.

            הוועידה ניגשת לבחור "ועד מיופה-כח" לשם ביצוע ההחלטות שנתקבלו בכינוס.

            מועלות שתי הצעות: לבחור שבעה חברים, או תשעה חברים.

            ברוב קולות מחליטה הוועידה לבחור תשעה חברים.

            נבחרים החברים הבאים: הרב קיפניס (אוורוטש), הרב לוויצקי (אלויסק), הרב הויכמן (מאלין), ה' זוסיא ויגרייזר (קורוסטן), הרב שפירא (שפטיבקא) הרב פולישוק (פולנאה), הרב אייזנברג (ז'יטומיר), הרב וייצמן (זסלב), הרב הורודצקי (קורוסטישב).

            מקריאים עוד מברקי-ברכה שנתקבלו.

            ה' חיים בער ספוז'ניקוב מביע, בשם היהודים המאמינים שבקורוסטן, את שביעות רצונם הגדולה מכך שקורוסטן זכתה להיות אכסניה של תורה. תקוותם, שאחרי הוועידה הנוכחית יאשרו את קיומן של ועידות נוספות, והן ירוממו את קרן התורה והאמונה.

            בנאום נלהב, שהוועידה מאזינה לו בדריכות, מסכם הרב זוין את עבודת הוועידה (נספח מס' 6).

            בהתעניינות זהה מקשיבה הוועידה גם לנאום הנעילה של הרב גרוסמן (נספח מס' 7), ובהתרוממות רוח בלתי רגילה מכריז היושב-ראש ה' ויגרייזר על נעילת הוועידה.

 

נאום הנעילה של הרב זוין

            רבותי! עבודתנו עומדת כבר להסתיים. עוד מעט יקראו באזנינו את דברי הסיום וינעלו את הוועידה.

            משמעות קטנה ביותר תהיה לה לוועידה, באם האווירה המרוממת ששררה בשלושת הימים [תישאר רק] בין כתלי בית-המדרש, בארבע אמות אלו שאנו בהן עתה; משמעות קטנה ביותר תהיה לה לוועידה, באם אווירה זו היתה לשעתה בלבד, רק "ללמד על עצמו".

            חובתנו היא לדאוג שהוועידה תהיה משמעותית לא "ללמד על עצמו", אלא "ללמד על הכלל כולו". וכשאנו אומרים "כלל", כוונתנו היא דו-משמעית: "כלל" בזמן ו"כלל" במקום.

            "כלל" בזמן: אם במשך שלושת הימים הללו היה לנו קצת "אור" בנשמתנו, חובתנו היא לראות שלא יהיו אלו "שלושת ימי אורה" גרידא, אלא שהאורה תישאר, אורה לימים הבאים, אורה למשך כל הזמן כולו. חובתנו היא לראות, שתוצאות הוועידה יתקיימו גם להבא; שפעולת הוועידה תהא נושאת פירות, ומפירות אלו נוכל ליהנות גם בעתיד.

            תוצאה אחת מהוועידה כבר השגנו, כפי שאומרים ברוסית: הדבר ניכר על הפנים. והיא: בה בשעה שאצל חלק מצעירי ישראל התורה היתה ללעג, לקלס ולחרפה, הנה היו לכל הקהילות הדתיות שבפלך וואלין לשעבר וכן קהילות דתיות רבות ממקומות מרוחקים ומפוזרים ברחבי ברית-המועצות העוז והאומץ להכריז בגלוי לעין-כל, שאנו ניצבים בחוזקה על קרקע האמונה היהודית; להכריז בגלוי לעין-כל שהשקפת-העולם שלנו היא השקפת-העולם הנצחית של תורת ישראל.

            ועידה זו תעניק לנו את הכח שכשנחזור למקומותינו נוכל להיות "מעוררים ונוקפים" "שול קלאפערס", שמשים הנוקשים ומעוררים לתפילה להקיש על מוחם של ישראל, על מחשבותיהם, על הלב היהודי ועל הרגש היהודי.

            ועידה זו תעניק לנו את הכח, שנוכל לפעול שמתיבות-האש שנכתבו לפני אלפי שנים באש שחורה על-גבי אש לבנה, מתיבות-האש של "אנכי ה' אלקיך" יוקרנו קרני-אורה וניצוצות-אש בכל הפינות הנידחות של החיים היהודיים.

            תוצאה זו, כאמור, כבר קיימת; אבל חובתנו היא לראות שגם התוצאות המעשיות של עבודת הוועידה יתממשו בחיים, לפיכך אסכם עתה את עבודתה של הוועידה.

            רבותי! איננו יכולים לומר שפתרנו במהלך הוועידה את כל הבעיות הכואבות שבחיינו הדתיים; איננו יכולים אפילו לומר שהבענו את אנחותינו על כל המקומות הכואבים. למשל, לא העלינו כלל לדיון את כאבנו הגדול על שאין אנו יכולים לומר בתפילת "אבינו מלכנו" בקשה אחת: "אבינו מלכנו, עשה למען תינוקות של בית רבן"! אין באפשרותנו ללמוד תורה עם ילדינו!

            גם על בעיות נוספות לא דיברנו כלל; ועלינו להתנצל בפני החברים: לא באשמתנו הדבר הזה! קיבלנו אישור לערוך ועידה שתעסוק רק בדברים שיוכללו בסדר-יום שיאושר מראש, וסדר-היום שאושר הוגבל לשני נושאים בלבד: איחוד הקהילות ושאלת המקוואות. איחוד הקהילות בבתי-הכנסת, שאלת המקוואות בבתינו פנימה.

            ואל יהיו הדברים הללו קלים בעינינו: בית-הכנסת והבית היהודי מקיפים את החיים היהודיים כולם. בבית-הכנסת שופך היהודי את לבו, את רגשותיו, את נפשו. בבית-הכנסת מתרומם היהודי לשעה קלה מעל חיי החולין היום-יומיים שלו, והוא מתבונן זמן-מה ב"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, כי אם בתורת ד' חפצו" וכו'.

מבית-הכנסת טווה הוא חוטים של מוסר ומידות הנמשכים עמו לרחוב ולשוק. הוא טווה חוטים לצרכים שאין באפשרותו לקיימם אפילו בבית-הכנסת עצמו, וצרכי עמך הללו מרובים הם: כשרות הבשר, טהרת המקוה, מצה לפסח, קבורת הנפטרים וכדומה. כל אלו הם צרכים שאין להשיגם בשום אופן בארבע אמותיו של בית-המדרש. שם הוא המקום לדיבורים אודות משמעותה של הכשרות עבור היהודי, אבל לא זה המקום להשגיח על הכשרות.

בבית-הכנסת אין בשר כשר, והבשר הכשר אינו קשור למתפללי בית-כנסת מסויים דוקא. הבשר הכשר שייך לכל יהודי מאמין, בעיר זו או בעיר אחרת, לכל מתפללי בתי-הכנסת כולם.

הוא-הדין במקוואות ובתי-עלמין וכל שאר ענייני הדת של העיר; לשום בית-כנסת אין מקוה מיוחד לו לבדו, וגם לא בית-עלמין משלו. אלא לכל יהודי העיר יש מקוה אחד לכולם, לוויות לכולם וכן כל שאר מוסדות הדת שבעיר כגון הרבנות הם לכולם.

לפיכך קיבלנו במהלך הוועידה את ההחלטה, שעלינו להשתדל אצל השלטונות שיתירו לנו לאחד את בתי-הכנסת שבכל עיר בארגון אחד, שבו יהיו נציגים מכל בתי-הכנסת. אי-אפשר שבעיר אחת יתפוררו היהודים לקהילות רבות; אי-אפשר לשבור ולחלק את יהודי העיר לחלקים שונים בהתאם למספר בתי-הכנסת שבעיר.

כך גם הבענו את תקוותנו להתאחד בבוא העת בקנה-מידה גדול יותר, איחוד של כל יהודי וואלין.

בענין "התקנות הסטנדרטיות" שהונפקו לכל הקהילות הדתיות, החליטה הוועידה לפעול אצל השלטונות, שיצהירו במפורש שלשלטון המקומי אסור להציב מכשולים בפני פעילות שתהא בהתאם לאותן תקנות, בכל העניינים הדתיים הללו.

באשר לענייני "הבית היהודי" קיבלה הוועידה, כידוע לכם, החלטות מסויימות באחד היסודות הגדולים של החיים היהודיים, יסוד טהרת המשפחה. כבר הראו כאן במידה מספקת את המשמעות שטהרה זו תופסת בחיים היהודיים.

ובאמת, רק שלושה יסודות הם שעליהם חייב היהודי למסור את נפשו, "יהרג ואל יעבור": הראשון שבהם הוא "עבודה זרה", כשמאלצים ח"ו יהודי להשתמד; האחרון שבהם הוא "שפיכות דמים", כשמאלצים ח"ו יהודי להרוג נפש. בין ה"עבודה זרה" מחד גיסא ו"שפיכות דמים" מאידך גיסא, ניצבת "טהרת המשפחה".

ובאם יש בערים ובעיירות אי-סדרים בענין זה, הן מצד השלטונות המקומיים והן בעטיית המצב הכלכלי החמור של ציבור היהודים במקום, החליטה הוועידה לנקוט באמצעים לתיקון החסרונות. ובטוחים אנו, ועוד יותר מבטוחים, שמוסדות השלטון הגבוהים יותר ייענו לכל דרישותינו.

לא יתכן שבברית-המועצות, אשר מהרגע הראשון לקיומה הצהירה על היסוד של "חופש המחשבה", לא תינתן ליהדות הדתית האפשרות להתארגן לשם סיפוק צרכיהם כראוי.

בטוחים אנו שמה"פרט" שלושת ימי הוועידה ייווצר "כלל", עבודה פוריה בעתיד.

ו"כלל" כאמור לעיל אין הכוונה רק ב'זמן', אלא גם ב'מקום'; "פרט" קטן במקום היא הוועידה הנוכחית, שהיא מקיפה שלושה מחוזות בלבד: ז'יטומיר, קורוסטן ושפטיווקא. אך איזו תפיסת מקום יש לפרט זה לעומת כלל היהודים המפוזרים ברחבי ברית-המועצות?

אבל גם "פרט" זה, "לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא".

לא לחינם היה לוועידה זו הד בקהילות מרוחקות של ברית-המועצות; לא לחינם רואים אנו כאן אורחים שבאו מרחוק לברכנו, וגם נוטלים חלק בעבודתנו; לא לחינם הגיעונו מכתבי ברכה רבים ומיברקים מערים ועיירות שבמרחקים.

בתור האסיפה הראשונה של נציגי הקהילות הדתיות בברית-המועצות, יש לה משמעות רבה וחשובה בחיינו. חובתנו היא עתה, לראות שכינוסים מעין אלו ייערכו גם ב"כלל", גם בשאר מחוזותיה ופלכיה של ברית-המועצות.

בטוחים אנו שיוענקו לנו האישורים הדרושים לכינוסים; לא יתכן שמה שהותר כבר מזמן לכל הדתות שבברית-המועצות, לא יורשה לנו. אסיפות דתיות נוהגות כבר מזה זמן רב אצל כל שאר הדתות, לפיכך בטוחים אנו שגם לנו יתאפשר הדבר הזה, כפי שאישרו לנו את הכינוס הנוכחי לפלכי וואלין.

ובכחות מאוחדים, מאורגנים, ייקל עלינו להחזיק בתוקף בסיסמא שהיא האל"ף והתי"ו של החיים היהודיים, הסיסמא שעמה נולד היהודי ובה הוא מחזיר את נשמתו; בעבר, כשנולד ילד יהודי, היו באים ילדי ה'חדר' לקרוא קריאת-שמע ליד עריסתו של הרך הנולד. וכשיהודי עומד ח"ו סמוך ליציאת נשמה, שעתו תקפה עליו וכבר אינו יכול לומר "וידוי", עליו לכל הפחות להזדרז ולומר "שמע ישראל".

תחי אם-כן הסיסמא היהודית הנצחית: "שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד"!

(מחיאות כפיים ממושכות).

 

נאום הנעילה של הרב גרוסמן

            חברים יקרים!

            בקושי רב ובמאמצים גדולים הגענו לכינוסה של הוועידה; אנו, חלק זעיר של היהדות המאמינה, אי-שם במחוזותיה של וואלין שמלפנים, היה לנו האומץ להביע את כאבנו ואת תקוותנו.

            על חשיבותה ונחיצותה של העבודה, תעיד העובדה, שבשעה שאנו החלק הקטן הצלחנו לפעול את הדבר הזה, הרי שההתעניינות בוועידה גדלה עד למאוד, בכל מחוזותיה ורוחותיה של הרפובליקה הגדולה והעולם כולו.

            יעידו על כך מיברקי הברכה והמכתבים שהגיעו מקצווי הארץ; עדים הם גם האורחים הנכבדים שחלקם הגיעו ממרחקים. מלנינגרד הקרה ועד בחמוט החמה יש התעניינות דרוכה במהלך הוועידה. כל זה מוכיח שקלענו אל העצב האמיתי ואיתרנו את החסר.

            הוועידה התנהלה באווירה רצינית מאוד; הורגשה רצינות וכן התייחסות שקולה ומחושבת. ההחלטות נשקלו ונמדדו על-ידי הכל כדבר אהוב ויקר.

            אך עדיין אין די בכל זה; את החלטותיה של הוועידה יש ליישם בחיים, חייבים להשתדל, ואנו מקווים שאי"ה בקשותינו יתמלאו. חייבים לבצע במרץ את כל ההשתדלויות, כדי לפרסם את הדברים החסרים לנו, שבלעדם ציבור היהודים המאמינים הרי הוא לא רק כגוף ללא נשמה, אלא כשלד גרידא.

            תקוותנו, שה"ועד מיופה-הכח" יבצע את תפקידו כראוי, ואנו אומרים להם: "היה עם פיפיות שלוחי עמך, הורם מה שיאמרו, הבינם מה שידברו". התוצאות יהיו רק בעתיד, תקוותנו שתהיינה טובות.

            סעו לכם, רבותי, למקומותיכם, באמונה עמוקה בעצמכם ובכל הקדוש והיקר לנו. הביאו אתכם את הרושם שהממשלה אינה רוצה להפריע לדרישותינו הצודקות, שאינן אלא דרישות דתיות בלבד.

אנו אזרחים שווי-זכויות; אל תביטו על עצמכם כעל בנים חורגים, המתייראים: הנה באה האם החורגת להרביץ!

עוד יבוא הזמן ברשיון הממשלה שניפגש בוועידות שייערכו בקנה-מידה גדול יותר. "ראשיתנו מצער ואחריתנו ישגא מאד".

            לבסוף, חושבים אנו לבקש את סליחתם של הבעלי-בתים החשובים של קורוסטן, העיר שהכנסת-האורחים וקבלת-הפנים שלה הרנינו את לבנו והפתיעו את כולנו. ואף-על-פי ש"פותחין בכבוד אכסניה", אבל אנחנו החלפנו זאת במאמר חז"ל אחר: "אחרון אחרון חביב". אנו מביעים את הכרת התודה שלנו, תודה עמוקה לקהילת קורוסטן על יחסם הנאה והנימוסי, ועל ההתעניינות הדרוכה בוועידה שלנו.

            פתחנו את הכינוס בפסוק "ויהי נועם ד' עלינו"; ננעל אותו בפסוק, שיתקיים "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי".

 

[ו]

ה'מוסר' אומר את דברו

 

            "ועידת הרבנים" של שלושת הפלכים נסתיימה; נתקבלו החלטות בשני העניינים היחידים שעמדו על "סדר היום" (איחוד הקהילות והמקוואות) והרבנים חזרו למקומותיהם. עתה נכנסו לפעולה הגופים המפלגתיים והשלטונות הסובייטים, שהתחרטו "חרטה מעיקרא" על האישור שניתן לוועידה, והשתדלו שמכאן ולהבא "לא ישאר ממנה רושם כלל וכלל".

*

            במסמך הראשון מבקשים אנשי המפלגה והייבסקציה לעיין בפרוטוקול הוועידה:

 

[א]

סודי

אל המחלקה האדמיניסטרטיבית, אל החבר מרצ'וק.

 

ועד-המפלגה המחוזי מבקש לשלוח, תוך שבוע,  שני עותקים של פרוטוקול כנס הרבנים.

 

מנהל מחלקת האדמיניסטרציה המפלגתית (A. P. V.)

סטרונקיי

 

מנהל הייבסקציה

סטווינסקי

*

            לפנינו דיווח על השתלשלות העניינים עד להענקת האישור לקיום הוועידה, אנו מתוודעים לנימוק שבגינו הוסר נושא הכשרות מסדר היום ("שאלה זו היא בעלת משמעות כלכלית יותר מאשר משמעות דתית, ותכליתה היא להעניק לרבנות היהודית יסודות כלכליים"...), ולראשונה מתגלה לנו כי הוועידה נתקיימה על אף "מיברק הביטול" שנשלח ל"מחלקה האדמיניסטרטיבית".

            במסמך נאמר שמיברק זה נתקבל רק בתחילת בחודש אוקטובר, אבל אין בכך כדי להסביר מדוע בכל-זאת התקיים הכינוס. ואולי הכוונה לתחילת נובמבר.

            עוד נמצאנו למדים ממסמך זה, על מעורבותה של "המשטרה החשאית" בפיקוח על תוצאות הוועידה.

 

[ב]

סודי

 

אל משרד-הפנים

 

או.ס.ר.ר.

מחוז קורוסטן

המחלקה האדמיניסטרטיבית

מחלקת הדתות

24.11.1926

מס' 2179

בעיר קורוסטן

 

כנס אנשי הדת היהודית של הקהילות הדתיות במחוזות: קורוסטן, ז'יטומיר ושפטיבקה, התקיים ב- 26-27-28 באוקטובר השנה, לפני שנתקבל המיברק מס' 22882 שבו הודיעו על ביטול ההיתר לכנס. המיברק התקבל במחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית רק ב2- באוקטובר שנה זו.

            ההחלטה בדבר אישור כינוסו של הכנס האמור נתקבלה בנסיבות הבאות: ביום 8.6.26 הוגשה למחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית, על-ידי קבוצה יוזמת של אנשי הדת היהודית בת שישה חברים, בקשה לקבלת היתר לערוך בעיר קורוסטן כנס של אנשי דת יהודים:

            1. אודות איחוד הקהילות הדתיות והקמת מרכז.

            2. אודות ארגון הכנת מזון כשר.

            3. אודות מקוואות.

בהתחשב בעובדה, שלקהילות הדתיות  היהודיות לא היה עד עתה מרכז משלהן, והבקשה לאיחוד שכזה הועלתה עתה לראשונה, הפנתה המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית שאלות אל המוסדות המתאימים בתאריך 24.6 (מס' 972), וביקשה לקבל ממשרד-הפנים הבהרות בשאלה זו.

משרד-הפנים הודיע (10.8 שנת 26, מס' 20897) שניתן להיענות בחיוב לבקשת הקבוצה היוזמת לערוך את הכנס.

אחר התייעצות עם הגורמים המוסמכים העירוניים, הוחלט להתיר את קיום הכנס, אך בתנאי שתוסר מסדר היום שאלת הכנת מזון כשר ומכירתו, וזאת בהסתמך על כך כי שאלה זו היא בעלת משמעות כלכלית יותר מאשר משמעות דתית, ותכליתה היא להעניק לרבנות היהודית יסודות כלכליים.

באופן זה העניקה המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית אישור, לערוך בקורוסטן בתאריכים 26-27-28 באוקטובר כנס של הרבנות היהודית, שעל סדר יומו יעמדו העניינים הבאים:

1. אודות איחוד הקהילות היהודיות הדתיות.

2. אודות מקוואות.

כמו כן, ערב הכנס נודע למחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית שעומדים להגיע לכנס רבנים ממחוזות נוספים על אלו שצויינו לעיל, ומרפובליקות אחרות, בתור "אורחים", ושאף על פי כן היתה להם השפעה על עבודת הכנס.

בתיאום עם המוסדות המוסמכים הוחלט, כי נציגי המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית בכנס יהיו החברים גכטמן ורנטמן.

המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית מצרפת בזה העתק מהפרוטוקול של הכנס עם כל התוספות על גבי עמודים, את הדו"ח שערך הנציג בכנס ואת רשימת המשתתפים.

 

מנהל המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית

 

מנהל מחלקת הדתות

 

(תוספת בכתב-יד):

            שני עותקים של פרוטוקול הכנס נמסרו ל- וו.ד.פ.או [המשטרה החשאית] (גארין).

            שני עותקים של פרוטוקול הכנס נמסרו לייבסקציה (לידי סלובינסקי) של ועד המפלגה המחוזי.

            [על החתום:] מרצ'וק

*

            בפרוטוקולים של ישיבות הוועידה, צויין במפורש כי ב"נשיאות" של כל ישיבה ישב גם נציג רשמי של "המחלקה האדמיניסטרטיבית".

            לפנינו הדו"ח שהעביר אותו נציג רשמי לשלטונות; הוא אינו מסתפק בדיווח "יבש" ועובדתי, אלא מקפיד להדגיש את ה"סטיות" מרוח המפלגה שבאו לידי ביטוי בעצם דיבוריהם של הרבנים על רוממות ענייני הדת.

            ה"מוסר" מיסב את תשומת לבם של השלטונות, לנסיונותיהם של הרבנים להכניס בכח עניינים שלא הורשו להעלותם על "סדר היום", לצד "התקפות על החוק הסובייטי" ו"השמצת עובדי הגופים המקומיים".

            הדו"ח מדבר על "ההשפעה המזיקה" שעלולה להיות לכנס על האוכלוסיה היהודית, והכותב מצרף את המלצותיו כיצד ניתן למנוע את ההשפעה הזו.

            בתחילתו של הדו"ח חסר בתיק המסמכים עמוד שלם.

[ג]

...שעיר אחת ואף מחוז אחד אינם יכולים לפתור, כגון: שאלות בדבר הקמת ישיבה, בחירת רבנים, או שוחטים; הקמת השגחה על כשרות המזון, שאלות של נישואין, שאלות בדבר מתן תמיכה חומרית לקהילות חלשות וכד'. בעניין דבריו של הרב גרוסמן דיברו שלושה אנשים.

לפני דבריו של הרב זוין ודבריו של הרב גרוסמן, מתקבלת החלטה שתוכנה:

לפנות אל המוסדות הרלוונטיים על מנת שיאשרו את התאחדותן של הקהילות היהודיות הדתיות בכל עיר ועיירה, בוועד נציגי הקהילות היהודיות; לבקש מהשלטון המרכזי, שיבהיר לרשויות המקומיות, שהתקנון הסטנדרטי אינו מתייחס רק לשאלות של בית-הכנסת, אלא גם לכל השאלות היהודיות-דתיות הנוגעות לחיים היומיומיים, כגון: השגחה על כשרות המזון, אפיית מצות, הקמת מקוואות וכד'. כמו כן מביע הכנס משאלה, שאיחוד הקהילות (במידה ואיחוד כזה יאושר על-ידי השלטונות) יעלה בפני המוסדות הנוגעים בדבר, את השאלה בדבר אישור איחוד הקהילות היהודיות של כל שלושת המחוזות שהיו בכינוס.

בשאלה השניה שעמדה על סדר היום, מדווח הרב גרוסמן, והוא מצביע על כך שהממשלה הסובייטית נוקטת גישה בלתי נכונה לשאלת המקוואות, בכך שהיא רואה במקוואות עסק דומה לבתי-מרחץ, בה בשעה שהמקווה הוא מוסד דתי, כמו בית-כנסת. "כאשר הלאימו את בתי-המרחץ" אומר הדובר, "יחד אתם הולאמו גם המקוואות, הבנויים בדרך-כלל בצמוד לבתי-המרחץ. חייבים לפעול את העברתם של המקוואות לרשות הקהילות היהודיות הדתיות, ולהפעילו ללא תשלום, בדומה לבתי-כנסת".

בעקבות דבריו של הרב גרוסמן דברו שמונה אנשים. הם התרכזו בעיקר ב"מכשולים" שמציבים פקידים סובייטיים מקומיים בפני ציוד ושיפוץ המקוואות הקיימים. בנאומיהם הארוכים הם הציגו באופן "ציורי" את חשיבות המנהג "הגדול" של המקווה, אשר  "בזכותו" קיים העם היהודי.

בעקבות הדיון על המקוואות נתקבלה ההחלטה הבאה: "לדרוש שהמקוואות שהולאמו יועברו לקהילות הדתיות לשם שימוש בלא תשלום, ושהם יהיו פטורים מתשלום מסים והטלים מסוגים שונים, מפני שאין הם מניבים רווחים".

בית הכנסת שבו התקיים הכנס היה מלא קהל מפה לפה, משכבות שונות של האוכלוסיה היהודית המקומית של קורוסטן וסביבתה, החל בסוחרים וכלה בפועלים. הפועלים היהודים, וכמוהם פקידים וגם בעלי-מלאכה צעירים, גילו כלפי הכנס יחס ביקורתי. אשר לסוחרים ובעלי מלאכה בני הדור המבוגר יותר, הרי שאלו גילו כלפיו הזדהות, ואחדים מהם בייחוד חנוונים זרחו מעונג.

הכנס אורגן על-ידי הרבנים, בעיקר כדי שיוכלו לקבל לידיהם את השליטה על השוחטים והקצבים, דבר שלפני מהפכת אוקטובר היה חוקי, וגם כיום הוא מקובל במקומות מסויימים אבל בלתי-חוקי במקומות אחרים. דבר זה [היה והנו] אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של הרבנים. את השאלה הזאת הם תכננו להציג כסוגייה נפרדת בסדר-יומו של הכנס, אבל מאחר שנקודה זו הוסרה מסדר היום על-ידי המוסדות הנוגעים בדבר, הם השתדלו בכל יכולתם להכניסה בכוח במסגרת הסעיף הראשון שעמד על סדר-היום.

לא חסרו גם התקפות מצד הרבנים על החוק הסובייטי, בשאלות כגון נישואין, 'חדרים', סובלנות דתית וכד'. ביקורת והשמצות מיוחדות הוטחו בעובדי הגופים הסובייטיים המקומיים.

לכנס לא היתה השפעה מיוחדת על אוכלוסיית העמלים היהודית של העיר קורוסטן ומחוזותיה. מרבית התקוות שתלו בו מצדדיו לא התממשו, ולא רק בקרב אוכלוסיית בעלי-המלאכה אלא גם בקרב רוב האוכלוסיה הבלתי-עמלה. אחרי הכנס מדברת עליו האוכלוסיה היהודית שבמחוז הרבה פחות משהיה זה לפני שהתקיים.

מאידך גיסא, לאחר שבוחנים את ההשפעה המזיקה שהיתה לכנס, ראשית בעצם קיומו, ושנית, בכך שלא לכל האוכלוסיה היהודית העמלה במחוז ידוע מי זימן את הכנס, במה עסק ואלו החלטות נתקבלו בו. [ומאחר ו]משייכים לכנס דברים שבפועל הוא לא עסק בהם, וישנו ניסיון להעניק להם משמעות מרובה, ו[בהתחשב ב]שמועות מסויימות הנפוצות בקרב האוכלוסיה היהודית הבלתי-עמלה על-ידי אנשי-הדת, [הרי שמדובר ב]דבר שחייבים להיאבק נגדו.

בנוגע להחלטות עצמן שהתקבלו בכנס, הרי שההחלטה בסעיף הראשון יוצרת לכאורה בסיס ארגוני וכלכלי לקיומה של הרבנות, ובכך היא מחזקת את השפעתה על האוכלוסיה היהודית. ללא ספק, אין זה מן הראוי להעניק אישור לאיגוד הקהילות.

ההחלטה בסעיף השני שעל סדר-היום אין בה דבר-מה מיוחד, לא לגבי אנשי-הדת ולא לגבי השלטון הסובייטי.

מסקנות:

חובה לציין, כי:

(1) מצד אנשי-הדת היהודיים נעשה נסיון להקנות לכנס משמעות כלל-סובייטית.

(2) במהלך הכנס נעשו נסיונות להעלות שאלות שלא נכנסו לסדר-היום.

(3) במהלך הכנס נעשו נסיונות לערער את סמכותם של עובדי השלטון הסובייטי המקומיים.

(4) המטרה העיקרית של ההחלטה בסעיף הראשון של סדר-היום היתה, ליצור לכאורה בסיס ארגוני וכלכלי לקיום הרבנות.

(5) מתן היתר לאיגוד הקהילות הדתיות יגביר את השפעת אנשי-הדת על האוכלוסיה היהודית.

(6) העובדה שכמה תחנות טלגרף קיבלו מברקי ברכה בשפה העברית רוממה את רוחו של אותו חלק באוכלוסיה שהוא בעל השקפות ציוניות-שוביניסטיות, דבר שאין להרשותו בשום אופן.

(7) מוסדות וחברים אחדים לא היו מודעים לעובדה שעומד להתקיים כנס רבנים, וכתוצאה מכך לא נתאפשר להם להקים בעוד מועד מערכת הסברה בקרב האוכלוסיה היהודית העמלה של המחוז.

(8) הכנס השפיע השפעה שלילית מסויימת על האוכלוסיה היהודית במחוז.

 

בהמשך חייבים:

(1) לחשוף בעיתונות היהודית את פניו האמיתיים של הכנס ואת המטרות שכנס זה הציב בפניו.

(2) לערוך בכל העיירות במחוז מערכת הסברתית נרחבת אודות הכנס בקרב האוכלוסייה היהודית העמלה.

 

נציג מורשה של המחלקה האדמיניסטרטיבית בכנס

מ. גנטמן

*

            לפנינו אחד המסמכים הממשלתיים מ"משרד הפנים" ובו נדון "ביטול ההיתר לעריכת כנס הרבנים".

[ד]

 

סודי

אל המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית של קורוסטן

 

או.ס.ס.ר.

הקומיסריאט העממי לענייני פנים

המחלקה האדמיניסטרטיבית

27.11.1926

מס' 8712/203

בעיר חרקוב

 

המחלקה האדמיניסטרטיבית של משרד-הפנים  מציעה לכם לשלוח תשובה עם הגעת המברק של משרד-הפנים בדבר ביטול ההיתר לעריכת כנס רבני הקהילות היהודיות הדתיות של מחוז קורוסטן, ובעצם את מסקנתכם, המוסכמת עם הגורמים המתאימים, לגבי מהות השאלה.

 

ראש המחלקה האדמיניסטרטיבית

נבסקי

 

ראש תת-המחלקה לענייני דת

דובינין

*

            סגן שר-הפנים מתעניין האם הצליחו לגרום לביטולה של הוועידה...

[ה]

מברק

 

אל: המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית של קורוסטן, קורוסטן

נתקבל: 2 , שעה  11,  5 דקות

מ: חרקוב

מס' 502

מס' מלים: 14/13

שעת מסירה: 2/10/45

 

 

דווחו במברק, האם התכנס כנס הרבנים, במידה ולא הצלחתם לבטל את האישור.

סגן שר-הפנים סלינקו (22882)

*

            המחלקה האדמיניסטרטיבית מודיעה למשרד הפנים אודות תשובתה לשאלתו...

[ו]

סודי

 

אל משרד-הפנים

מס' 2211

2.12.1926

 

המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית של קורוסטן מודיעה [בהודעה] מס' 8712/203 מיום 27.11 שנת 1926  שהתשובה .. של משרד-הפנים בדבר ביטול ההיתר לכנס הרבנים, נשלחה אל משרד-הפנים ב- 24 בנובמבר שנת 1926, מס' 2179.

 

חתימה

*

            הרב שמואל קיפניס ממארגני הוועידה והעומד בראשה מצפה לאישור השלטונות למסירת הדו"ח, שמשמעותה פתיחת ההליכים לאישור החלטות הכנס.

[ז]

מיברק

 

אל: (תשובה 10)

אל המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית של קורוסטן

קורוסטן

נתקבל [למשלוח]: 26.11.1926

שעה  14 דקות 40

נשלח מ- אוברוטש

מס' 19

מס' מלים: 23/21

שעת מסירה: 26/14/35

 

            ב19- [לנובמבר] הגשתי בקשה למחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית לאשר לי למסור מחר דו"ח על פעילות הכנס הדתי. ונדחה. בהמתנה לאישורכם. הודיעוני נא במיברק.

            הרב קיפניס

 

נתקבל במחלקה האדמיניסטרטיבית

ועד-הפועל המחוזי של קורוסטן

27.11.1926

מס' 11946

*

            המענה לבקשתו של הרב קיפניס: ההחלטות עדיין לא אושרו.

            היום יכולים אנו להוסיף: ההחלטות לא אושרו גם בשבועות הקרובים, ואף לא בשנים הבאות!

            כך נתקיימו דבריו של אדמו"ר הריי"צ לפני קיום הוועידה, שלא התלהב ממנה כלל וצפה מראש שלא תצמח ממנה שום תועלת מעשית.

[ח]

"אוברוטש. אל הרב קיפניס. ההחלטות של הרבנים עדיין לא אושרו".

            מנהל המחלקה האדמיניסטרטיבית המחוזית

            חתימה

           

            מנהל אגף הדתות

            חתימה

29.11.1926

*

            בין המסמכים שהוגשו לשלטונות, היתה גם רשימת המשתתפים בוועידת הרבנים (ראה מסמך ב לעיל).

            ברשימה נמנים 50 נציגים ו22- "אורחים"; ה"נציגים" הם משלושת הפלכים שלהם ניתנה הרשות לארגן את הוועידה, וה"אורחים" הם נציגים מאיזורים אחרים שניתנה להם "זכות הדיבור" אבל לא "זכות ההצבעה".

            עיון ברשימה מוכיח, שהרבנים הדומיננטים ביותר באו דוקא מקרב ה"אורחים"! השלטונות היו מודעים לכך, כפי שקראנו במסמכים שקדמו לוועידה וכן במסמכים שנכתבו אחריה (כגון במסמך ב).

            באיות השמות יש כמה אי-התאמות בין הרשימה לבין הפרוטוקולים, ולא תמיד ניתן לקבוע איזה מן השניים הוא הנכון. לפיכך העתקנו את הרשימה כמות שהיא, לבד מכמה השלמות בתוך סוגריים מרובעים.

[ט]

רשימת "נציגים" ו"אורחים" מקהילות דתיות יהודיות

בוועידת הרבנים בעיר קורוסטן

"[26, 27, 28 באוקטובר] 1926"

 

השם ושם המשפחה, מאיזו קהילה, הכתובת

 

1.      ד' קפלן, הקהילה הדתית, קסאוועראב

2.       י' שטרנפלד, הקהילה הדתית, אמילטשינו

3.       אהרן טברסקי, הקהילה הדתית, מאלין

4.       יעקב לוויצקי, הקהילה הדתית, אולבסק

5.       ישראל דובנר, מעלען

6.       ב' ברגובסקי, רדומיסל

7.       ש' גוכמן, מאלין

8.       ל' פוגורצקי, בית-הכנסת ברח' קרסניא 189, קורוסטן

9.       י' נודלמן, אושאמיר

10.   א' רייטבלט, הקהילה הדתית זרנוטורגובסק, קייבסקייא 27, ז'יטומיר

11.   ש' מחרינסקי, סלובייצ'נו

12.   משה ביכמן, ז'יטל ניישטעטיק, שקולנייא 9, ז'יטומיר

13.   גורודצקי, הקהילה הדתית של טברסקי, קורוסטישב, מחוז זי'טומיר

14.   משה חסין, "מאלינסקוי שקולי", ריבנייא 9, ז'יטומיר

15.   בנציון פרידמן, הקהילה הדתית, וואלאדארסק

16.   שמואל שפירא, הקהילה הדתית, שפטובסק

17.   ברוך אברוטשסקי, הקהילה הדתית, טוריאנוב

18.   ליברזון, הקהילה הדתית, סלאוויטא

19.   ברוך וייצמן, הקהילה הדתית, איזייסלאוואל

20.   מרדכי וייסבלט, הקהילה הדתית רסנוסצ'יסקא, ז'יטומיר

21.   מרדכי בלייכמן, הקהילה הדתית, קורוסטן

22.   אהרן מייזנברג, ביהכ"נ של הסוחרים, ז'יטומיר

23.   חיים ביטלאר, הקהילה הדתית, באראנובקא

24.   מנחם בונימוביץ, הקהילה הדתית, לוגין

25.   גראד[!] גולמן, הקהילה הדתית, וולינסק החדשה

26.   פנחס ביריביס, הקהילה הדתית צ'רנוביל, אוברוטש

27.   שמואל בירגר, הקהילה הדתית, אוברוטש

28.   אהרן נסטעצקי, הקהילה הדתית, מאלין

29.   יעקב צ'רקיס, הקהילה הדתית דליטא, ז'יטומיר

30.   זיסרמן, הקהילה הדתית, קוטליינסק

31.   אליעזר איידלשטיין, הקהילה הדתית סקורודין, רח' ז'יטומיר, אוברוטש

32.   [אלחנן] חנא שלייפוצ'ניקוב, הקהילה הדתית, פולין (POOLIN)

33.   שמריה שניידרמן, הקהילה הדתית, באזאר

34.   נחום שכמייסטר, הקהילה הדתית, פולין (POOLIN)

35.  מענדל ברעסקער, הקהילה הדתית, אושאמיר

36.   אייזיק טומבק, הקהילה הדתית, ז'יטומיר

37.   אפרים שור, הקהילה הדתית, קאדניא[?] [קאנדיא?]

38.   [טוביה] טעוול פלדמן, הקהילה הדתית, אוברוטש

39.   אהרן רוזנשטיין, הקהילה הדתית, נורינסק

40.   מרדכי לנדר, הקהילה הדתית [ביהכ"נ] דקצבים, אוברוטש

41.   משה גארצמן, הקהילה הדתית, אוברוטש

42.   שמואל קיפניס, הקהילה הדתית דהורנוסטייפלא, אוברוטש

43.   ברוך שלייפמן, הקהילה הדתית, וואסקוביטש

44.   מאיר פינסקי, הקהילה הדתית, באראשי

45.   יחיאל מיכל נאראז, הקהילה הדתית, גאראדניצא

46.   משה פולישוק, פולנואה

47.   לייב קוברינסקי, מאלין

48.   ארונוביטש חאמרי[!]

49.   יוסף רדומיסיילסקי, הקהילה הדתית, מאלין

50.   ז[ושא] ויגרייזר, קרעסטיינסקאייא 8, קורוסטן

 

אורחים מבחוץ

1.      חיים מטוסוב, חאראוואייווא 25, קיוב

2.       שלמה זוין, סאדאוואייא 59, נובוזיבקוב

3.       זושא פרידמן, וואראווסקייא 10, אודיסה

4.       אליהו סנדרב, לנינסקאייא 10, זאלאטאנאשא

5.       מאיר  פרידמן, פרולטארסקאייא 10, קיוב

6.       בער גרינפרס, טראצקאייא 45, פולטבה

7.       יונה זאמסקי, רח' סוואבאד, באכמוט

8.       יעקב שיפמן, טורוב

9.       מ.ג. רוזובסקי, קנונסקאייא 12, לנינגרד

10.   שמואל שניאורסון, משצ'אנסקאייא 12, ניקוליוב

11.   יוסף שפירא, לנינסקאייא 9, ויניצא

12.   מ[שה] טרשצ'נסקי, פושקינסקאייא 25, קרמנצ'וג

13.   שמריה מקלר, פונטאנקא 15/6, לנינגרד

14.   ברוך רוקח, פייאטאקובא 81, קיוב

15.   י' שלייפמן, לוגין

16.   ל[וי] י' גרוסמן, קיוב

17.   גרשון חן, אלקסנדריה

18.   מ' גנדרפלד, מיז'יגירובסקאייא 37, קיוב

19.   ל[ייב] א[ברמוביץ'] רבינוביץ', קירילובסקאייא 12, לנינגרד

20.   אברהם הורנשטיין, אינסטיטוצקאייא, קיוב

21.   דוד קמינגר, ייברייסקי באזאר, קיוב

22.   אברהם רפפורט, קיוב

 

 

(כפר חב"ד גל' 973 ואילך)




הוסף תגובהתגובות