ב"ה יום שני, ד' כסלו תשע"ט | 12.11.18  
 
הרב יהושע מונדשיין
עודכן לאחרונה בט' אדר תשס"ח
כתב הסת"ם שיסד אדמו"ר הזקן

כתב הסת"ם שתיקן אדמו"ר הזקן

 

סקירה היסטורית של סיפורי חסידים, השקפתם של נשיאי חב"ד ומבט הלכתי על מסורת כתיבת אותיות הסת"ם שתיקן אדמו"ר הזקן בפקודתו של המגיד ממזריטש.

 

מוגש לרגל שנת "הקהל", שמצות הקהל ומצות כתיבת ספר-תורה שבפרשת וילך הן שתי המצוות האחרונות שבתורה (ראה לקו"ש, לד, עמ' 187 ובכ"מ)

 

 

הסיפור שמאחורי כתב הסת"ם שיסד אדמו"ר הזקן הגיע אלינו מכמה מקורות, שכולם מכוונים לרעיון אחד, אלא שכמה וכמה שינויים יש ביניהם בפרטי המעשה. להלן הנוסחים העיקריים:

לראשונה נתפרסם הסיפור בס' "אמונת צדיקים" (ווארשא תר"ס, אות לח), שבהדפסות הבאות נשתנה שמו ל"קהל חסידים החדש".1 וזה לשונו:

..הרה"ק ר' דוד סופר מאניפאליא2.. חביבה היתה כתיבתו בעיני הצדיקים תלמידי המגיד ז"ל.. פעם אחת התעכב הגאון הקדוש ר' שניאור זלמן הרבי מלאדי ז"ל אצל רבו הקדוש המגיד ז"ל במעזריטש זמן רב אחר חג הסוכות, כי דרכו הי' להמתין עד שיקרא אותו רבו לפטרו לשלום לביתו.

ופעם אחת עבר זמן רב אחר יו"ט ולא קרא אותו רבו לברכו בברכת הפרידה, ומוכרח היה להמתין זמן רב כזה, עד שקרא אותו רבו ז"ל ואמר לו: כאשר יש קיטרוג גדול בעולמות העליונים מדוע לא שווה כתיבת תמונת האותיות הקדושים לדעת הפוסקים ולדעת המקובלים בשווה, אשר על-כן מוכרח אתה לקחת פנאי לעיין היטב בדברי הפוסקים והמקובלים, ליישר תמונת האותיות שיהיו בשווה לשני הכיתות כדי שיתבטל הקיטרוג.

העמיס הרב ז"ל על נפשו המלאכה מלאכת קודש הזאת, עד שעברו איזה ימים והוציא אל הפועל את כל צורות האותיות, ועלו מתאימות לשתי הדיעות בשווה.

הביאם לרבו הקדוש והראה לו תמונת כל האותיות אשר הושווה לשתי הכיתות, ונתן לו המגיד ז"ל תודה על זה, ואמר לו אשר בזה הרגע הכריזו בפמליא של מעלה אשר כך מוכרחת להיות צורת האותיות, ונתבטל הקיטרוג.

וביום המחרת בירך המגיד ז"ל את תלמידו הרב מלאדי בברכת הפרידה, ונסע הרב לדרכו. ויסע דרך עיר אניפאליא, ובא הרב לאניפאליא בלילה.. וראה הרב מרחוק אשר בבית אחד נר דולק, והלך לאותו הבית להתאכסן שם. ואותו הבית היה של הרב ר' דוד סופר ז"ל.

וכשבא הרב אל הבית, מצא את הר"ר דוד ז"ל יושב וכותב ספר-תורה. לא רצה הרב לבלבלו, והלך בבית בחשאי עד שהגיע למקום כתיבתו, וראה הרב ז"ל שהוא כותב את האותיות הקדושות, הכל כמו שהוציא הוא אל הפועל ביום אתמול ברוב עמל ויגיעה! נבהל מאוד הרב מזה, כי הר"ר דוד ז"ל לא היה במעזריטש בשעה שמסר לרבו הקדוש את תמונת האותיות.

המתין הרב ז"ל עד שגמר הר"ר דוד את כתיבתו.. ואחר-זה שאל הרב אותו מהיכן לקח את הדרך החדש בכתיבה, והשיב לו הר"ר דוד ז"ל: אני אינני יודע מאומה, אך ביום אתמול קרא אותי הרה"ק ר' זוסיא, ואמר לי אשר הכריזו כרוז בפמליא של מעלה לכתוב תמונת האותיות באופן שיהיו בשווה לדעת הפוסקים והמקובלים יחד, וצייר לי הר"ר זוסיא כל אות בפרוטרוט איך לכתוב אותה, וכך אני כותב כמו שצייר לי הר"ר זוסיא...

ומאז והלאה נתפשטה על פני תבל הכתיבה הזאת, אשר היא שווה לשתי הדיעות יחד...

(נוסח זה מובא בקיצור לשון אצל הגרש"י זוין ע"ה בספרו 'ספורי חסידים', על התורה, עמ' 424).

*      *      *

בס' "בוצינא קדישא" (פיעטרקוב תרד"ע, אות יז), נדפס הסיפור כפי שכתבו "הרב הגדול החסיד אב"ד דק"ק יוזעפאף",3 שלדבריו שמע אותו "מפי האיש אשר שמע מפי הרה"ק הגאון בעל ה'תניא' ז"ל":

פעם אחת, בהיותו במעזריטש, בערך ארבעה שבועות קודם שנסע לביתו, נקרא לבית רבו המגיד הגדול, וציווה לו לברר על-פי עומק הדין את נוסח וסדר כתיבת התפילין, שיהיו נכתבין על-פי כל הדיעות, וכן בעשיית הבתים ובקשר של הרצועות.

עיין בזה הרב בעל ה'תניא' ז"ל בהתמדה גדולה, עד שבירר הכל לאמיתו בערך ארבעה שבועות, ונתן את הנוסח לסופר דמזריטש. אחר-כך נפקד מרבו, ונסע לשלום לביתו.

דרכו ממזריטש לביתו היתה דרך העיר אניפאליע, ובעיר אניפאליע היתה האכסניה שלו סמוכה לבית הסופר סת"ם דשם, ולכן בכל עת בואו לאניפאליע בא הסופר דשם אל האכסניה שלו, שגם הוא היה מן הסרים למשמעת רבינו הגדול ממזריטש.

אבל בפעם זו היה ממש לילה של ראש-חודש שבט, והיה הרב בעל ה'תניא' עייף מאוד בבואו לאניפאליע, ולכן לא הלך מיד לבית הצדיק ר' זושא, רק הלך ללון באכסניה. וגם הסופר לא בא אליו אל האכסניה, אע"פ שהיה רגיל תמיד לבוא מיד.

אך בבוקר, כשקם רבינו בעל ה'תניא', קידם הסופר את פניו, והתנצל לפניו על שלא בא אליו בלילה, כי זה כמה ימים שנקרא לבית הרב ר' זוסיא, שיכתוב לו את פרשיות התפילין על-פי נוסח חדש, ויתקן לו את הבתים והרצועות, ויראה למהר ולגמור הכל לראש-חודש שבט, יען שהראו לו מן השמים שמיום ראש-חודש שבט יתחיל רבינו המגיד להניח תפילין כאלו, לזאת רצונו שגם הוא יתחיל להניח התפילין הללו. לכן הוכרח הסופר למהר ולגמור בלילה, שיהיו מוכנים כאור הבוקר, לכן לא היה לו פנאי לבוא לאכסניה.

והנוסח שנתן הרבי ר' זושא לסופר, היה ממש אותו נוסח שהעלה אדמו"ר הרב בעל ה'תניא' לפני רבינו הגדול המגיד דמזריטש.

*      *      *

סיפור זה מסופר באריכות מופלגת בקובץ "ידע עם" (כרך ה, תשרי תשי"ט, עמ' 71-70), כפי ששמעוהו בערך בשנת תרע"ג מהסופר-סת"ם ר' דוד אליהו מטולטשין, שהיה דור רביעי בן אחר בן לר' דוד מאניפולי שבדידיה הוה עובדא.

            לפי אותה גירסה בא אדמו"ר הזקן למזריטש לראש-השנה, אך המגיד עיכב אותו עד אחרי סוכות, ואז קראו אליו, סיפר לו על הקיטרוג שנתעורר בעליונים מחמת סטיית הסופרים שבאותו הזמן מהמסורת המקובלת, שהם התחילו להנהיג חידושים ועיטורים משלהם. ציוה עליו המגיד שהוא יתקן את הפגמים, יסיר את החסר והיתיר ויקבע צורה אחידה שתתאים בדיוק לאותיות שניתנו מסיני.

            כשהביא לו אדמו"ר את ציורי האותיות, אמר לו המגיד שבאותו רגע שמע בת-קול שנתבטל הקיטרוג.

            בדרכו של אדמו"ר הזקן לביתו, ראה שהסופר ר' דוד מאניפולי כותב באותה צורה, וסיפר לו שכך הורה לו אתמול הרבי ר' זושא לכתוב מאותו יום ואילך, כפי ששמע כרוז מפמליא של מעלה, שנמנו וגמרו שזו תהיה צורת אותיות התורה.

            "ומני אז סיים ר' דוד אלי' את דבריו נתקבל אותו נוסח-הכתיבה, שאבי זקני מאניפולי היה הראשון לקבלו, כמעט בכל תפוצות ישראל, וביחוד אנו יוצאי חלציו, על שלשים ועל רבעים, מקפידים לכתוב באותו הכתב המפואר של זקננו הסופר מאניפולי לכל דקדוקיו ולבלי לנטות ממנו אף כמלוא נימא".

*

            נוסח דומה נדפס בס' "חוטים המשולשים" (להרה"ח ר' אברהם שטערן, מונטריאל תשי"ד, עמ' 90-89), שהמגיד עיכב את אדמו"ר הזקן אחרי שכל החבריא נסעו לבתיהם, וביקש ממנו לתקן כתב שיהא מתאים לדעת הפוסקים והמקובלים. אחרי שסיים אדמו"ר את מלאכתו ודעתו נתקבלה, נסע דרך אניפולי, ושם ראה את הסופר (ר' משה) כותב באותו כתב, כפי שהורה לו הרבי ר' זושא כמה ימים לפני כן, שכך ראה שמצויירות האותיות בשמים.

            ומסיים הכותב: לפני כמה שנים סיפרתי זאת לאחד מחסידי חב"ד במונטריאול, והלה סיפר זאת פה אל פה לאדמו"ר הריי"צ זללה"ה. אמר לו הרבי, שבילדותו שמע זאת [מאדמו"ר הרש"ב], שאמר לו, שבעוד חמישים-ושש שנים יספרו זאת לך שוב. ע"כ.

            אותו חסיד חב"ד ממונטריאול הוא הרה"ח רמ"ז גרינגלאז שליט"א, והוא כתב לי בבירור שאין אלו אלא דברי דמיונות.4 את הסיפור הזה שלח אז הרמ"ז במכתב למוהריי"צ, והרבי ענה לו (במכתבו הנעתק להלן) שהוא שמע זאת כחמישים שנה מלפנים. ותו לא!

*      *      *

            בשנת תרצ"א הובאו לאדמו"ר הריי"צ תפילין שיוחסו לאדמו"ר הזקן, ועל זאת חיווה הרבי את דעתו במכתבו הבא (אגרות-קודש, ב, עמ' שמו):

            ..כפי שראיתי את הפרשיות קשה ליחסם להסופר ר' ראובן נ"ע5 שהיה סופרו המיוחד של רבינו הגדול הזקן נ"ע ואפשר יש לזה יחס לכ"ק דודי-זקיני הרה"צ והרה"ק מוהר"ר חיים שניאור זלמן זצוקללה"ה מלאדי, אשר זה מתאים יותר לפי הכרה באותיות הכתב להסופר ר' זונדיל נ"ע שהיה בימי כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר צ"צ זצוקללה"ה, אשר בני רבינו לקחו אצלם פרשיות, והיה נחשב בזמנו כמו הפרשיות של ר' ראובן נ"ע בזמן אדמו"ר הזקן נבג"מ. אמנם, אם יש על התפילין האלו קבלה איש מפי איש שהם של אדמו"ר הזקן נבג"מ, אזי אין לך דבר שעומד בפני הקבלה.

*

            הסופר ר' זונדל הנזכר לעיל, נמנה בשלשלת מקבלי הכתיבה בשיטת אדמו"ר הזקן אשר במכתבו של אדמו"ר הריי"צ, משנת תש"א (אגרות-קודש, יג, עמ' שכה):

            ..אביו החשוב ר"מ [=ר' משה אקסלרוד] נ"ע סופר, היה ממקושרי הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר מוהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, והיה חביב אצלו במאד. ואמר, כי הוא המקבל השלישי בענייני הכתיבה מאת הוד כ"ק אדמו"ר הזקן זי"ע, כי הכתיבה למד אצל הסופר המפורסם החסיד ר' זונדל, תלמיד מובהק להסופר המהולל ומשובח בפי כל הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זי"ע החסיד המפורסם ר' ראובן נ"ע מיאנאוויטש אשר הוד כ"ק אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לימד אותו את כתיבת תמונת האותיות וגילה לו הסוד בעשיית הדיו.

*      *      *

            בתחילת שנת תש"ב כתב אדמו"ר הריי"צ אל הרה"ח ר' מנחם זאב גרינגלאס שי' שהיה אז תלמיד בישיבת תו"ת במונטריאול את מכתבו הבא (אגרות-קודש, ו, עמ' סט):

            ..יכתוב לי אם הוא יודע את הכתיבה בתמונה המיוחדת לכ"ק אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ואם הוא יודע לעשות דיו טוב שיהיה לו ברק גלאנטץ...

            נראה שהנשאל השיב בשלילה, ועל כך הגיב הרבי (שם, עמ' צה):

            ..חבל שלא נתרגל בכתיבה יפה בתמונת הכתיבה של ר' ראובן סופר נ"ע, שהיא כתיבה יפה עד מאד...

*

            בערך באותן שנים ביקש אדמו"ר הריי"צ לעשות צילומים מפרשיות שונות ולברר את צורת האותיות לפי כתבו של הר"ר ראובן; כשהראו לו פרשיות שהיו מיוחסות להר"ר ראובן (צילום חלקי ניתן כאן בסמוך), אמר הרבי שהוא מסופק האם אמנם נכתבו פרשיות אלו על-ידי הר"ר ראובן עצמו, או שמא תלמידו [אולי הכוונה לר' זונדל הנזכר לעיל] הוא שכתבן. ואף שהכתיבה שלו היתה בדוגמת כתיבתו של מורו, אבל לא עלה בידו לייצר את הדיו באופן המעולה שהיה הר"ר ראובן מייצרו (קובץ 'יגדיל תורה', נ.י. גל' כו עמ' לח).

*

            בשנת תש"ו שלח הרה"ח רמ"ז גרינגלאס שי' לאדמו"ר הריי"צ, את הסיפור אודות כתב אדמו"ר הזקן שנתגלה להרה"ק ר' זושא מאניפולי בנוסח שבס' "חוטים המשולשים" דלעיל, כפי ששמעו מפיו של מחבר הספר ועל כך קיבל את מענהו של הרבי באיגרתו זו (אגרות-קודש, ט, עמ' נג):

            ..את המסופר במכתבו שמעתי מלפני כחמשים שנה, וסיפרתי קוטב הדבר בשמחת י"ט כסלו שנה זו.

            וטעם בקשת הרב המגיד נ"ע שיסדר את תמונת האותיות כפי שיטת בעלי הקבלה בדרך חב"ד, להיות כי בבוא כ"ק אדמו"ר הזקן להרב המגיד תקכ"א ונשאר להיות תלמידו, אז נשלמה העבודה בתיקון חג"ת. והוד כ"ק אדמו"ר הזקן התכונן להתחיל בתיקון פרצוף חב"ד, להיות תיקון הספירות עד ביאת המשיח. ועשה רבינו את הקשר הנהוג בחסידי חב"ד.

*      *      *

            במכתביו של רבינו זי"ע ובהוראותיו מצינו התייחסויות רבות לכתב הסת"ם של אדמו"ר הזקן, מהן לעיונא ומהן למעשה;

            לאלו שפנו אל הרבי בשאלות בדבר פרטים מסויימים בצורת האותיות שבכתב חב"ד, השיב הרבי: "ידוע הכתוב ב"בית רבי".. אשר התפילין תיקן רבנו הזקן עפ"י קבלת הראשונים וקבלת האריז"ל בכתיבתם תיקונם והנחתם עיי"ש. והן הדברים הנלמדים מפה אל פה מסופר לסופר וקשה לבארם ככל הצורך בכתב", לכן יש לפנות אל סופר סת"ם הכותב כמנהג חב"ד, "ובודאי יש למצוא באה"ק ת"ו סופרים אשר ידועה להם תמונת האותיות על-פי המסורה מרבנו הזקן".6

            פעם גם התבטא הרבי בלשון: "לא אזדמן מילתא לשמוע בזה הוראות. והרי בכגון דא העיקר הוא מסורת מסופר לסופר, פה אל פה, ויש לחפש את אלו שיש להם מסורה בזה ולחקור מהם".7

            בשנת תשי"ד החל הרבי להשתדל באיסוף מסורות הכתיבה אצל אנ"ש, כדי לדעת אם יש בידם דבר ברור בקבלה איש מפי איש מהם בדיוק תיקוניו של אדמו"ר הזקן בתמונת האותיות. ולשם כך אין די בהעתקת אותיות מפרשיות ישנות שנכתבו על-ידי סופרי חב"ד ולו גם יהיו אלו מוסמכים ככל שיהיו מפני שלעולם אין לדעת האם פרט כלשהו בציור מסויים יצא מפורש מפי אדמו"ר הזקן, או שמא אותו סופר התרגל בפרט זה מעצמו במכוון או באקראי (אף גם אם אין שום מקום לערעור על אותו פרט).8

            בשנת תשט"ו מעיד הרבי על עצמו ש"לעת-עתה לא העליתי מרגלית בידי" בחיפושים אלו,9 וכעבור שנתיים עדיין מוצאים אנו אותו מתעניין אצל אחד מהסופרים: "אם יודע ברור צורת האותיות הנהוג בין חסידי חב"ד ע"פ רבנו הזקן, ואם כן, ממי קבל מסורה זו, והסמכות של זה שמסרו זה".10

*

            ומעיון למעשה; בשנת תשי"ב הגיעו לאזני הרבי שמועות, שיש בכפר-חב"ד מישהו שמעוניין לייצר תפילין. תגובתו של הרבי היתה, שתעשייה זו חייבת להיות בהידור "ואותיות הכתב יהיו כצורת זו שפסק אדמו"ר הזקן. ובטח יש למצוא באה"ק ת"ו אותם היודעים בזה במסורה סופר מפי סופר".11

            באותה שנה פנה הרבי אל סופר הסת"ם הר"ר מ"מ אראנאוו שי', הציע לו לכתוב מזוזות עבור ה'מרכז לענייני חינוך', תוך שהוא מדגיש: מסתמא שרייבט איר לויט דער דיעה פון אדמו"ר הזקן [=מן הסתם כותבים אתם כדעת אדמו"ר הזקן].12

            בשלהי תשי"ז בשעה שכבר היה ברור שאין בנמצא סופר שיודע להבחין בוודאות בין דיוקי אדמו"ר הזקן ובין הכתב הנהוג פנה אל הרבי מישהו שעמד להזמין פרשיות לתפילין של בני משפחתו שהם ממוצא חסידי חב"ד, אך היה לו ספק באיזה אופן יכתבו, מפני שנראה היה לו שההנהגה הנרצית בעיני הקב"ה היא ההנהגה שנוהגים בה רוב כלל ישראל [ולא ההנהגה של המיעוט החב"די השונה מהנהגת הכלל].

            על כך ענה לו הרבי: "ולפלא הספק בזה", שהרי הכלל ופסק-הדין הוא, ש"באתריה דרב" [=במקומו של רב] ובכללם גם אלו "השייכים" לרב נהוג כרב [ואם-כן, מי שהוא מגזע חב"ד עליו לנהוג כפסקיו של אדמו"ר הזקן].

ועל קושייתו מכך שלדעתו הקב"ה רוצה שינהגו כמנהג הכלל משיב הרבי: "לפלא על קושיא זו, שהרי פשוט שגם רבינו הזקן רצה לתקן תפילין באופן שיהיה רצוי בעיני הקב"ה, ופשוט שבזמן רבינו הזקן היו הנוהגים באופנים שהורה פחות מאשר עתה שנתפשטה תורת החסידות בכמה וכמה חוגים ובכל זאת ציוה לתקן דוקא באופן שהורה" [הרי שאין אנו אומרים שההנהגה הנרצית היא זו הנהוגה בקרב ציבור גדול יותר].

והרבי ממשיך: "והלואי כבר היה עוזב דרכו לחפש קושיות וסתירות, ויתחיל ללכת בדרך הישרה בהקדמת נעשה לנשמע, היא הדרך שהורו רבותינו נשיאינו הקדושים, שהיא גם דרך כללי לכלל ישראל...".13

            באותן שנים הכתיבה בכתב אדמו"ר הזקן אמנם נתמעטה והלכה, עד שקיבלה תנופה חדשה עם עליית אנ"ש מרוסיא לפני קרוב לארבעים שנה, שביניהם היו גם כאלו שהיתה להם יד בכתיבה החסידית.

            גם כאן הורה הרבי הלכה למעשה, ובשנת תשכ"ח כשסיפר לו הרה"ח ר' חיים עוזר מרינובסקי ע"ה על שהציעו לו ללמוד ולעסוק בכתיבת סת"ם הורה לו הרבי וכפל את דבריו: אבל שיהיה זה כתב חב"ד!14

            ואם היו כאלו שלבם נקפם, בגלל מכתביו הנ"ל של הרבי שהיתה בהם נימה של פיקפוק וספקנות עיונית, יבואו מכתבי ההוראות למעשה שהבאנו בעקבותם, ויניחו את דעתם.

            שהרי כך תנו רבנן במס' בבא בתרא (קל, ב): אין למדין הלכה (כלומר, אין למדין לעשות רש"י) לא מפי גמרא (שאם לומד הרב דרך לימודו ואמר מסתבר טעמא דפלוני חכם, אין תלמידיו למדין משם הלכה, דשמא אם יבוא לידו מעשה ידקדק יותר ויראה טעם אחר בדבר רש"י), ולא מפי מעשה (אם יראה רבו עושה מעשה אל יקבע הלכה בכך, דשמא טעה [התלמיד] בטעם של פסק דין של אותו המעשה כו' רש"י), עד שיאמרו לו הלכה למעשה (דכיון ששאל ע"י מעשה ואינן יודעים בדבר אלא מה שהוא אומר להם, אין לומר טעם חזו ביה דלא ידע רש"י).

            ובנידון כתב סת"ם, מפורש מצינו בפוסקים: "ובענין תמונת האותיות והתגין.. ראוי לסופרים יראי ה' שילמדו אותם איש מפי איש.. ומכל-מקום יכול לדקדק לעשות בתמונת האותיות שכתבו סופרים מפורסמים אנשי השם ואנשי מעשה.."15 כלומר: אין לפקפק בכתב שהוא "חיקוי" לפרשיות שנכתבו על-ידי סופרים מומחים ומוסמכים, גם אם לא נלוותה לזה קבלה מפה לפה.

            והרי יש בידינו פרשיות של תפילין המיוחסות להר"ר ראובן סופרו של אדמו"ר הזקן או לתלמידו "שהכתיבה שלו היתה בדוגמת כתיבתו של מורו" (כדברי אדמו"ר הריי"צ לעיל), וכן ספרי-תורה ישנים ומגילות שעלו מן הגולה, וביניהם ספר-התורה שנתן אדמו"ר הריי"צ לתושבי כפר-חב"ד עם ייסודו שגם הוא כתוב בכתב אדמו"ר הזקן.

*    *    *

            מפליא הדבר, שבמשך כמאתיים שנה לא מצינו שיהיו עוררין על כתב אדמו"ר הזקן (אף שכמה מתקנותיו האחרות עוררו ויכוחים הלכתיים), עד לדורנו זה; ודוקא בדורנו יצאו כמה מאנ"ש(!) ב"מלחמת קודש" כדי להטיל מום בקדשים בכתב חב"ד המקובל מדורי-דורות, ומניאים את לב אנ"ש להעדיף עליו את הכתב הקרוי משום מה "כתב האריז"ל"16 (אף שאינו עולה בקנה אחד לא עם מה שפסק אדמו"ר הזקן בשולחנו, ולא עם הכתב המיוחס לו. ועל אף שגם ב"כתב האריז"ל" ניתן להבחין ב"שיפורים" שהכניסו בו הסופרים במהלך השנים, והוא-הוא הכתב שלא חפץ בו המגיד ממעזריטש שעל-כן ציוה על אדמו"ר הזקן לתקן כתב אחר).

            במהלך "מלחמה" זו כמו במלחמה הפיצו כמה שמועות שקר וקבעום בדפוס לדורות, כגון: שהרב גרינגלאס שי' סיפר, שאמר לו אדמו"ר הריי"צ ביחידות, שיש לברר במסורת מה כתב ר' ראובן סופר בהוראת אדמו"ר הזקן ומה שלא בהוראתו (וזה שקר); או: שאדמו"ר הריי"צ ורבינו זי"ע לא הניחו תפילין שפרשיותיהם בכתב אדמו"ר הזקן שגם זו שמועה שחלקה שקר מוחלט וחלקה ספק.17

            ואנו אין לנו אלא דברי בן-עמרם שציווה על גזע אנ"ש (במכתבו דלעיל) לנהוג כתקנת אדמו"ר הזקן בפרשיות התפילין שזהו האופן הרצוי בעיני הקב"ה לעזוב את הקושיות והסתירות ולהקדים "נעשה" ל"נשמע".

 

בפרק הבא אי"ה: סופרי סת"ם בדורו של אדמו"ר הזקן

 

* בכתיבת מאמר זה נסתייעתי בדבריו של הרב יוסף שמחה גינזבורג שליט"א, שנתפרסמו בקובץ 'יגדיל תורה' (כו, עמ' לז-נב) וב'התקשרות' (רלז, עמ' 15-12). עוד הבטים הלכתיים ראה בס' 'אותיות הרב' מאת הרב משה ויינר שליט"א.

1. בשער הספר נאמר שהוא ליקוט ממחברים שקדמוהו, אבל נראה שסיפור זה הוא מן הבודדים שלא באו בדפוס עד לאותה שעה (ראה: ג' נגאל, מלקטי הסיפורי החסידי, עמ' 140, אות לח).

2. הוא היה לסופר סת"ם בפקודתו של המגיד ממזריטש, שאף ציוה על הרה"ק ר' שלמה מלוצק ללמדו את כוונת השמות. וחביבה היתה כתיבתו בעיני הצדיקים תלמידי המגיד ז"ל (אמונת צדיקים, שם. וראה עוד אודותיו בפרק הבא בעזהי"ת).

3. הוא החסיד המפורסם הרה"ג מו"ה שלום יוסף הארצשטראק, שהיה מקור נאמן לכמה וכמה שמועות וסיפורים מוסמכים מאדמו"רי חב"ד, שנדפסו בספרות החסידית.

4. הרה"ח הכותב כשלעצמו היה לדברי הרמז"ג שי' אדם נאמן, אלא שלעת זקנותו נטשטשו אצלו הגבולות בין הדמיון למציאות (ראה מה שכתבתי אודות רפיפותם של סיפורי-זכרונות מפי זקנים, ב'כפר חב"ד', גל' 898, עמ' 56).

5. אודותיו ראה ב'מסגרת' להלן.

6. ראה: אגרות-קודש, יא, עמ' שסא, שסד (אלול תשט"ו); יד, עמ' שפא (שבט תשי"ז)

7. שם, יז, עמ' שיד (מנ"א תשי"ח).

8. ראה: שם, כא, עמ' רלז (טבת תשי"ד); ח, עמ' קמא (שבט תשי"ד); ט, עמ' קצט, רלג (תמוז-מנ"א תשי"ד).

9. שם, י, עמ' רנג (טבת תשט"ו).

10. שם, יד, עמ' מא (תשרי תשי"ז).

11. שם, ו, עמ' רצד (מנ"א תשי"ב).

12. שם, ה, עמ' רט (שבט תשי"ב). אף שלא נתפרש כאן שהכוונה לכתיבה בציור האותיות המיוחס לאדמו"ר הזקן, אבל כך היה הדבר מובן בפשטות לאותו סופר באותה שעה. ואיך שלא ינסו לפרש את כוונת הרבי, אבל בפועל נהג הרמ"מ הנ"ל ונוהג כן עד עצם היום הזה לכתוב בכתב שנהגו בו אנ"ש ברוסיא (כפי שקיבלו מתלמידו של הסופר ר' משה אקסלרוד הנ"ל), והרבי הזמין אצלו מזוזות כדי לזכות בהן את הרבים.

13. על-פי אגרות-קודש, טו, עמ' שטז (מנ"א תשי"ז).

14. 'התקשרות', רלז, עמ' 14 (הסיפור מאושר על-ידי בני משפחתו שי', שבאזניהם חזר על פרטי ה"יחידות" פעמים רבות).

15. שערי-תשובה, או"ח, ריש סי' לב. ב'הערות וביאורים' גל' תשעד (ש"פ אמור תשנ"ט), הביא הרה"ח רא"צ צירקינד שי' ראיה משו"ת 'צמח צדק' (או"ח סי' י"ח אות ו) שכתב בזה"ל: "אכן בסתם שלנו ראיתי הנון כפופה" הרי שאדמו"ר הצ"צ הסתמך על הראייה, ובכך הוא מאשש כמה אותיות כפי ציורן המקובל בכתב חב"ד! (יעו"ש).

לענ"ד נראה להוכיח בפשטות, מכך שהפוסקים ציירו את האותיות בספריהם כדי להתלמד מהם, הרי שניתן ללימוד מציורים ולא רק בקבלה איש מפי איש.

16. מובן שכוונתם היא לשם-שמים ו'פרומקייט' היא שאחזה בהם. וכאן המקום להעלות על הכתב דברים שאמר רבינו זצ"ל לאחד הבחורים בתקופת ה'קבוצה' דתשכ"ז שהתאונן ב'יחידות' על תופעות הנובעות אצלו מ'פרומקייט', והשיב לו הרבי בלשונו הק': זאלסט מוסיף זיין אין יראת-שמים, וועט דאס במילא אראפפאלן [=תוסיף ביראת-שמים ואז יתבטלו עניינים אלו בדרך ממילא]. וד"ל.

17. גם אם נאמר ואין לכך שום ראיה! שהפרשיות שנתן מוהריי"צ לרבינו הן בכתב האריז"ל, הרי אין דנין אפשר משאי-אפשר, ומי יודע אם היו באותן שנים סופרי אנ"ש ברוסיא, וגם אם היו, הרי שלא היה אפשר להם לשלוח פרשיות מחוץ למדינתם.

 

=========================

ר' ראובן הסופר

            בס' "בית רבי" (סוף פרק כו) נמנה הוא בין תלמידי אדמו"ר הזקן:

            הרה"ח המפורסם ר' ראובן זלה"ה מייאנאוויטש, כותב סת"ם בקדושה ובטהרה. היה חסיד גדול וירא-שמים גדול מאוד.

והוא מפורסם בעולם בסת"ם שלו. וגם לרבינו [הזקן] נ"ע היה הוא כותב סת"ם. ומפורסם בעולם בשם "סופר רבינו".

וכעת התפילין שלו יקרי-המציאות ויקרי-הערך, ומשלמים עבורם כל הון.

*

            כ"ק אדמו"ר הריי"צ כותב עליו (אגרות-קודש, יג, עמ' שכה):

            ..הסופר המהולל ומשובח בפי כל הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זי"ע החסיד המפורסם ר' ראובן נ"ע מיאנאוויטש אשר הוד כ"ק אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לימד אותו את כתיבת תמונת האותיות וגילה לו הסוד בעשיית הדיו.

*

בשו"ת 'שארית יהודה' למוהרי"ל מיאנוביטש אחיו של אדמו"ר הזקן כותב במענה לשאלה בדיני סת"ם:

לא ידעתי מקום הספק בדברי קדשו של רבינו אחמו"ר ז"ל נ"ע [דמשמע להחמיר].. ופשיטא שלא יועיל הוספת דיו. ומ"מ ביום מחר אי"ה אראה את מהרר"ס [=מוה"ר ראובן סופר] ואשמע ממנו.

(שער המילואים, סי' ב).

*

            בשו"ת אדמו"ר ה'צמח צדק' (או"ח סי' יד, בדברי השואל):

            התפילין שלי, שהם מכ"י הסופר המומחה של אאדמו"ר רבינו הגדול מוהרש"ז נ"ע ר' ראובן מייאנעוויץ...

*

            עוד בשו"ת ה'צמח צדק' (יו"ד סי' רז), תשובה בענין צורת כתיבת "שירת הים", שהשואל ר' משה במו"ה דוד זצ"ל סופר סת"ם התחבט בזה זמן רב, לבסוף הציע את כל ספקותיו לפני אדמו"ר הצ"צ, וביקש ממנו בשלהי שנת תר"ט שיורנו "דרך ישרה איך להתנהג באופן היותר טוב".

            על כך השיב לו הצ"צ בתשובה המפרטת את השיטות השונות ואת הספיקות שבהן, ולבסוף מסיים להלכה: ולמעשה צויתי להעתיק לו מהספר-תורה שכתב הסופר המפורסם של אאזמו"ר נ"ע, ה"ה הסופר מ' ראובן ז"ל, ויעתיקו לו השורות הכל כפי שנכתב שם, ועל זה יכול לסמוך.

 

            וראה עוד סיפורים בפרק הבא בעזהי"ת.

======

 

 

סופרי סת"ם בדורו של אדמו"ר הזקן

 

צרור סיפורים, חדשים גם ישנים, אודות סופרי סת"ם שהיתה להם זיקה לאדמו"ר הזקן.

 

 

בפרק הקודם עסקנו בכתב הסת"ם שתיקן אדמו"ר הזקן בפקודת רבו המגיד ממזריטש, ואגב כך הוזכרו הר"ר דוד מאניפאלי סופרו של הרה"ק ר' זוסיא, והר"ר ראובן מינוביטש סופרו של אדמו"ר הזקן.

            נביא עתה מעט סיפורים שמצאנו אודות שני הסופרים הללו, ואודות סופר סת"ם נוסף הר"ר שאול מהאמיל שגם שמו נכרך בסיפור הקשור לאדמו"ר הזקן.

 

הרה"ק ר' דוד סופר מאניפאלי

            הוא הסופר שלו גילה הרה"ק ר' זוסיא מאניפאלי את הכתב שחידש אדמו"ר הזקן, כפי שנתגלה לו מן השמים.

סופר הסת"ם ר' דוד אלי' מטולטשין נכדו של הסופר הרה"ק ר' דוד מאניפולי מספר, שזקינו הר"ר דוד היה לסופר בפקודתו המפורשת של המגיד ממזריטש; לכתחילה מיאן בטענה שאינו ראוי, אבל כשגזר עליו המגיד להיעשות כן, ניאות תוך כדי הדגשה שהוא מקבל עליו את הדין אך ורק משום גזירת רבו, ובתנאי נוסף: שהמגיד ילמדו את כוונת כל האותיות, ובייחוד את כוונות שם הוי"ה.

קרא אליו המגיד את תלמיד הרה"ק ר' שלמה מלוצק וציוה עליו ללמד את הר"ר דוד את כוונת כל האותיות, ואחר-כך גילה לו המגיד את סודו של שם הוי"ה.1

ובנוסח שונה במקצת:

רבינו המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע, אמר כמה פעמים להרה"ק ר' דוד סופר מאניפאליא קודם שלמד הר"ר דוד ז"ל מלאכת כתיבת הקודש אשר רצונו שילמוד מלאכת כתיבת הקודש. והשיב לו הרב ר' דוד, אשר ימסור לו כוונת השמות הקדושים.

השיבו המגיד ז"ל: הקשית לשאול, אך אעפ"כ, מפני שרצוני שתלמוד מלאכת כתיבת סת"ם, אמלא רצונך בזה. וציוה המגיד ז"ל לתלמידו הקדוש ר' שלמה לוצקער ז"ל שילמד אותו כוונת כתיבת השמות הקדושים. והלך עמו הר"ר שלמה לוצקער על פני השדה ולימד אותו, ומאז והלאה למד הר"ר דוד כתיבת הקודש והתחיל לכתוב סת"ם. וחביבה היתה כתיבתו בעיני הצדיקים תלמידי המגיד ז"ל.2

*

הרה"ק ר' נחום מטשרנוביל היה פעם אחת בעיר האניפאליע, ואמר שם להסופר המפורסם שהיה דר שם, הוא הרה"ק ר' דוד סופר זצוק"ל, שיכתוב לו ספר-תורה, רק שיכתוב אותו בטשערנאביל בביתו של הרה"ק ר' נחום.. אמר לו הרה"ק ר' דוד סופר, הנה כתיבת הס"ת תמשך בערך שנה תמימה, ואני לא אהיה בביתי כל השנה, והיכן תקח אשתי מה שהיא צריכה למזונותיה ופרנסתה.. אמר לו הרה"ק ר' נחום, תצוה לאשתך שתלך בכל שבוע לתוך החדר החיצון שלך (שקורין קאמער) ותיקח שם בכל שבוע זהב אחד.. וכשגמר הרה"ק ר' דוד כתיבת הס"ת בטשערנאביל ונתן לו הרה"ק ר' נחום הסכום שקצב עמו בעד הכתיבה, אז ניכה לו מן הסכום כל הזהובים שלקחה שם אשתו בביתו בהקאמער שלו.3

ספר-התורה הזה שכתב הרה"ק ר' דוד סופר זצוק"ל, נמצא בבית כ"ק מרן אדמו"ר [מסקווירא] שליט"א, שבא לו בירושה מעזבון זקינו הרה"ק ר' מרדכי מראחמיסטריווקא זצוק"ל.4

            כנראה שלספר-תורה זה מתייחס גם הסיפור הבא:

היה בסקווירא ספר-תורה עתיק, מכתיבתו של ר' דוד מאניפאלי.

היה הספר מונח זמן רב במקום של טחב. נתן ר' יצחק מסקווירא את הספר לסופר להגיהו. כשהעביר הסופר בטליתו על גבי הכתב, נמחו כל התיבות והאותיות, חוץ משמות הקודש.

יצא ר' יצחק וקרא לעולם בזה הלשון: יהודים, בואו וראו עד כמה גדול כוחה של קדושה!5

*

            ומעין סיפור זה מסופר לא על ספר-תורה, אלא על תפילין:

ר' נחום מטשרנוביל הזמין אצל ר' דוד פרשיות של תפילין. אמר לו ר' דוד: איני יכול להמתין עד גמר הפרשיות, מפני שאני צריך למזונות בכל שבוע ושבוע. אמר לו ר' נחום: תיכנס בכל יום חמישי למטמורה ותמצא שם זהוב אחד. וכך הווה.

קרוב לגמר הפרשיות נכנס ולא מצא את הזהוב. גמר את הפרשיות והביאן אל ר' נחום לטשרנוביל, עיין בהן ר' נחום והיה רואה בהן האותיות "כלב".

וכך הווה: פעם, בשעת כתיבתו בלבלהו כלב, ונפל ממדריגתו. ומזה הטעם לא מצא את הזהוב.6

*

בפרשיות של ר' דוד היו הפ"אין כפולות.7 ואמר ר' יהודה ליב הכהן מאניפולי, בעל "אור הגנוז":

יש פ"א סתומה ויש פ"א פתוחה; יש מי ששורש נשמתו שייך לפ"א פתוחה, ויש ששורש נשמתו שייך לפ"א סתומה. ומי שמגיע לבחינת פ"א סתומה יש בו כח לפעול בפ"אין כפולות.8

*

באוסטרהא היה הסופר סת"ם ר' אפרים. ר' פנחס מקאריץ היה אומר על פרשיותיו, שהן סגולה למיחוש ראש ולמחשבות זרות.

ועוד היה ר' פנחס אומר: ר' דוד מאניפולי הוא מעולם הבריאה, ור' אפרים – מעולם האצילות.9

*

פעם היה הרב בעל ה'תניא' אצל הסופר-סת"ם ר' דוד מאניפולי, ואחר שהיה מעיין באופן עבודתו אמר:

מה שיהודי יכול להרשות לעצמו! הוא יושב לו עם שולחנו וקסתו באויר, על ימינו עומד המלאך מיכאל ומייבש לו כל אות ואות תיכף כשהיא יוצאת מתחת קולמוסו.10

*

סיפר ר' דוד'ל מזלאטיפאלי חתנו של ר' אהרן מקארלין:

ר' ישראל אברהם מטשארנאוסטראה (בנו של ר' זוסיל מאניפאלי) הזמין פרשיות אצל ר' דוד מאניפאלי. ביקש ר' דוד בעד כתיבת הפרשיות ארבעה זהובים, והתנה שיכתבן שלא בביתו, כדי שלא תהא הדלות מבלבלת אותו בבית.

היה ר' ישראל אברהם טוען לפני אביו: מדוע דורש ר' דוד סכום גדול כזה?!

נטלהו ר' זוסיל והוליכו אל דלת החדר ששם היה יושב, פתח את הדלת וראה: בכל פעם כשהוא מגיע לכתיבת "שם", הוא מתרומם באויר עם כסאו.11

*

            בקובץ "נחלת צבי" (גל' ב, עמ' לא) נאמר:

            התפילין של הרה"ק רבי זושא זי"ע נבדקו לאחרונה ונודע שהם כתיבת יד הרה"ק רבי דוד זי"ע הנ"ל, כי צורת האותיות מתאימים עם התפילין של הרה"ק רבי משה צבי מסאווראן זי"ע, שעל בתי הכסף שלהם חרוט שהם מכתי"ק הרה"ק רבי דוד מהאניפולי זי"ע.

*

            אבל קיימת מסורת שעל-פיה אי-אפשר שיהיו אלו התפילין של הרה"ק ר' זוסיא!

            שכך מסופר:

פעם בא יהודי אל ר' יצחק מסקווירא ורצה למכור לו את התפילין של ר' זוסיל מאניפולי. שאלהו הרב: ויש לך תפילין של ר' זוסיל? ענהו היהודי: כן, ישנם אצלי באכסניא.

אמר לו הרבי: כזבן אתה! אי אפשר בשום אופן שיהיו לך התפילין של ר' זוסיל, מחמת ששמעתי בזה מעשיה מאבי. ומעשה שהיה כך היה:

ר' זוסיל היה נע ונד שבע שנים. פעם בא בדרכו לקרעטשמע אחת, התפלל, ואמר לבעלת הבית: אני חלש מאד. אתמול היה יום תענית, אפשר יש לך פת לחם?

החזירה: בעלי הוא אדם רע. קודם שיוצא מן הבית הוא משאיר לי חתיכה קטנה למאכלי, כדי שלא אוכל ליתן לאחרים. אבל לשתי עיסה, הוא נתן לי רשות לעשות לעצמי חררה [=מאפה כעין "פיתה"], ומאותה חררה שהיא שלי אוכל ליתן לך.

אמרה ועשתה. אפתה חררה ונתנה לו. סעד לבו והלך לו.

בדרכו פגשהו הבעל ושאלו: היית בקרעטשמע? כן, הייתי השיב ר' זוסיל. אכלת? - כן, אכלתי. האשה נתנה לי מהחררה שלה. גידפהו הבעל והיכהו ולקח ממנו את התרמיל שלו. ובתרמיל היו הטלית והתפילין.

נכנס ר' זוסיל לעיר ולא היה לו במה להתפלל. עמד והתחטא לפני הכביכול: ריבונו-של-עולם, לזוסיל אין תפילין. זוסיל לא יאכל עד שלא יהיו לו תפילין שלו. בתפילין של אחרים לא יתפלל זוסיל!

כך אמר כמה פעמים במשך היום ולא התפלל.

לעת תפילת המנחה נפתחה הדלת ופרש קוזאק נראה בפתח, ואמר: זוסיל, הא לך תפילין, תהא משתמש בהם כל ימי חייך, אבל בשעת פטירתך מן העולם תחזירם לי.

וכך הווה: בשעת פטירתו בא אותו הקוזאק ונטל ממנו את התפילין ונעלם.

פנה הרב אל אותו היהודי ואמר לו: ועכשיו, מלאכים ושרפים לא ראו אותם התפילין, ואתה בא ואומר שהם בידך?!12

*      *      *

 

הרה"ח מוה"ר ראובן הסופר

            מחבר הס' "בית רבי" מונה אותו בין תלמידי אדמו"ר הזקן:

            הרה"ח המפורסם ר' ראובן זלה"ה מייאנאוויטש, כותב סת"ם בקדושה ובטהרה. היה חסיד גדול וירא-שמים גדול מאוד.

והוא מפורסם בעולם בסת"ם שלו. וגם לרבינו [הזקן] נ"ע היה הוא כותב סת"ם. ומפורסם בעולם בשם "סופר רבינו".

וכעת התפילין שלו יקרי-המציאות ויקרי-הערך, ומשלמים עבורם כל הון.13

*

            כ"ק אדמו"ר הריי"צ כותב עליו:

            ..הסופר המהולל ומשובח בפי כל הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זי"ע החסיד המפורסם ר' ראובן נ"ע מיאנאוויטש אשר הוד כ"ק אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לימד אותו את כתיבת תמונת האותיות וגילה לו הסוד בעשיית הדיו.14

*

..הסופר המפורסם החסיד ר' זונדל, תלמיד מובהק להסופר.. המפורסם ר' ראובן נ"ע מיאנאוויטש..14 הסופר ר' זונדיל נ"ע שהיה בימי כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר צ"צ זצוקללה"ה, אשר בני רבינו לקחו אצלם פרשיות, והיה נחשב בזמנו כמו הפרשיות של ר' ראובן נ"ע בזמן אדמו"ר הזקן נבג"מ..16 תלמידו, אשר ידוע שהיה כותב בדוגמת מורו ורבו הר"ר ראובן, אך מכל-מקום לא הצליח לייצר את הדיו באופן טוב כל-כך כמורו ורבו הר"ר ראובן.17

*

            ר' ראובן מיאנוביטש היה סופרו המובהק של אדמו"ר הזקן, והרבי היה משתמש רק בכתיבתו של ר' ראובן.

            פעם אמרו לאדמו"ר הזקן, שהסופר ר' ראובן מערב דבר-מה בדיו שהוא מייצר, כדי שהאותיות יהיו מבהיקות ביותר.

            יודע אני שהוא מערב משהו בדיו השיב להם הרבי הוא מערב בה יראת-שמים, ותו לא!18

*

            סיפר החסיד המפורסם מוהר"י אייזיק מהאמיל:

            פעם אמר אדמו"ר הזקן לבנו, אדמו"ר האמצעי: אני שוכב לנוח קימעא, המתן ליד דלת חדרי והעירני לתפילת המנחה.

            עמד אדמו"ר האמצעי ליד הדלת, וראה כיצד מיטתו של אביו מזדעזעת ומיטלטלת.

            לפתע יצא אדמו"ר הזקן מחדרו ואמר לבנו: רוץ מיד וקרא לי את ראובן הסופר, ושיביא עמו רצועה.

            בא הסופר לאדמו"ר, והרבי הראה לו כיצד לעשות את ה"קשר של ראש" שבתפילין.

            החסיד ר' מרדכי יואל היה מסיים סיפור זה באמרו: היה זה "הראה לו קשר של תפילין". וד"ל.19

*      *      *

חילופי גברי: הר"ר ראובן והר"ר דוד

נוסח ראשון:

            מלמד אחד מקלימוביטש היה אצל אדמו"ר הזקן, והרבי שלחו ליאנוביטש הסמוכה לקחת אצל הסופר ר' ראובן כמה מזוזות עבורו.

            המתין המלמד אצל הסופר כמה ימים עד שנסתיימה כתיבת המזוזות, וכשנתן לו ר' ראובן את המזוזות עבור הרבי, ביקש המלמד כמה מזוזות גם עבור עצמו. נתן לו הסופר עוד כמה מזוזות, תוך שהוא מזהיר אותו שלא להחליף ביניהן ולתת לרבי את המזוזות שנועדו עבור הרבי.

            מכיון שנתבקש שלא להחליף ביניהן, החליט המלמד להחליף, ולראות מה תהיה תגובתו של הרבי.

            נטל הרבי את המזוזות שהלה הגיש לו, הביט בהן, ושאל בתמיהה גדולה: אלו הן המזוזות שראובן שלח לי?!

            התנצל המלמד שאולי התחלפו לו המזוזות, ונתן לרבי את המזוזות שנועדו עבורו. הביט בהן הרבי, ואמר: אה! אה!

            חזר השליח ליאנוביטש וטען באזני ר' ראובן: איזה מזוזות פסולות נתת לי, שהרבי לא חפץ בהן?!

            תנוח דעתך השיב לו הסופר גם מזוזותיך כשרות וגם הן נכתבו באותן הכוונות. אלא שהרבי ביקש ממני שאת המזוזות המיועדות לו אכתוב רק בשעה שהלבנה במילואה, אבל בראותו במזוזותיך הבחין שהן לא נכתבו בשעה זו.20

 

נוסח שני:

            פעם נזדמן ששלח הרבי [הזקן] זצ"ל איש אחד שיקח ויביא לו מזוזה אחת, והשליח בא וביקש מר' ראובן ז"ל הנ"ל שתי מזוזות, אחת בשביל הרבי זצ"ל ואחת בשבילו.

            נתן לו, ואמר שזו בשביל הרבי וזו בשבילך.

            והשליח חשב שבודאי בשביל הרבי הוא כותב לגמרי באופן אחר, והחליף. ובבואו אצל הרבי זצ"ל נתן לו את המזוזה השניה.

            הרבי זצ"ל הביט בה ואמר: איזו מזוזה שלח לי!

            השליח נתפחד ואמר שיש עוד מזוזה אחת שלקח ממנו. הרבי זצ"ל הביט בה ואמר: זו היא מזוזה!

            חלשה דעתו של השליח מזה, ואמר לו הרבי זצ"ל: אין דבר, שתי המזוזות שוות, רק שאני ביקשתי ממנו שבשבילי לא יכתוב ביום המעונן, והשניה כתובה ביום המעונן. וזהו ההבדל ולא יותר!21

 

נוסח שלישי:

            ר' זוסיא שלח ביד איש אחד להחסיד ר' ראובן מיאנאוויטש הסופר של אדמו"ר הזקן נ"ע שיכתוב בעדו מזוזה. והשליח הנ"ל ביקש מהסופר שיכתוב בעדו מזוזה גם-כן.

            אחר-כך מסר לו הסופר שתי מזוזות, ואמר לו: ראה מה שאני מוסר לך, מזוזה זו היא לר' זוסיא ומזוזה זו שלך היא.

            חשב האיש, למאי נפקא מינה כי אחליפם. ונתן את המזוזה שלו לר' זוסיא.

            אמר לו ר' זוסיא בתמהון: מה אתה נותן? הלא היא לא שלי!

            החזיר לו האיש את המזוזה שלו, ולא שאל על זה כלום.

            אחר-כך אירע שהיה עוד פעם אצל הסופר הנ"ל, ושאל לו על ככה. ענה לו הסופר: אל תפחד, המזוזה שלך היא כשירה בתכלית ההידור, רק שלר' זוסיא צריכים לכתוב בעת שהשמש זורח ומאיר וליכא שם ענן, ובעדך לא דקדקתי על זה.22

 

נוסח רביעי וחמישי:

            ר' פנחס מקאריץ היה מחשיב את ר' דוד מאניפולי לסופרו; פעם נסע יהודי אחד לאניפולי, ביקש ממנו ר' פנחס שיכנס לר' דוד ויקנה אצלו מזוזה.

נכנס אותו יהודי וקנה אצל ר' דוד שתי מזוזות: אחת בשביל עצמו ואחת בשביל ר' פנחס.

כשנתן לו ר' דוד את המזוזות הצביע לו ואמר: מזוזה זו בשבילך וזו בשביל ר' פנחס. בדרך נתחלפו אצלו המזוזות.

כשמסר את המזוזה לר' פנחס, העיף בה ר' פנחס עינו ונפלט מפיו: חבל! ר' דוד ישלח לי מזוזה שכזו!

נתיישב אותו אדם שנתחלפו אצלו המזוזות, הוציא את המזוזה השניה והושיטה לר' פנחס. צהלו פניו של ר' פנחס: זו שלי!

ויש בזה שני נוסחים:

יש אומרים שאת המזוזה השניה כתב ר' דוד ביום רעם, והוא היה מתפחד מאד מרעמים, והרגיש בזה ר' פנחס.

ויש אומרים שביום המעונן נכתבה.

אצל ר' דוד היתה תיבה שלימה של תפילין שנכתבו ביום המעונן, והיו טמונים אצל ר' דוד ולא הוציאם מעולם. והרבה היו מקפידים אחר-כך שלא לקנות תפילין לאחר זמן מאותה התיבה.23

*

            לפנינו חילופים בשמות הסופרים: הר"ר ראובן או הר"ר דוד; שמות הצדיקים: אדמו"ר הזקן, הר"ר זוסיא מאניפאלי או הר"ר פנחס מקאריץ; הזהירות המיוחדת: לכתוב רק כשהלבנה במילואה, או כשהחמה זורחת ללא עננים, או שלא לכתוב ביום של רעמים.

*      *      *

הרה"ק ר' שואל (שאול) מהאמיל

            סח לי סופר סת"ם מרוגטשוב (פלך מינסק):

שני סופרי סת"ם מפורסמים היו בליטא: ר' שואל מהומלי ור' נטע ממוזיר.

מעשה שהיה בחתונת בניהם של ה"תניא" וה"קדושת לוי"24; אחד מן הקרואים הביא מתנת-דרשה לחתן, פרשיות של תפילין שקנה מאת ר' שואל.

הציץ בהן ה"תניא" ופרצה קריאה מפיו: "אורה!".

מכאן ואילך הלך שמו של ר' שואל הלוך וגדול בארץ.25

*

סיפר הרה"ח ר' מרדכי יואל:

לחתונה בז'לובין24 הביא ר' אייזיק מהומיל כ"דרשה גישאנק" [=דורון דרשה] פרשיות שכתב הסופר ר' שאול, והניחם לפני אדמו"ר הזקן.

ויאמר אדמו"ר: ליכטיג! ליכטיג! [=אור! אור!].

פעם הביאו לר' אייזיק מזוזות של ר' שאול; הביט בהן ר' אייזיק ואמר: זיי זיינען זייער ליכטיג, איך האב מורא אריין לייגון זיי אין די הושניאקעס (הישאנקעס) [=הן מאירות מאד, מתיירא אני להכניסן במזוזת הדלת (בנרתיקן)], והניחם במגירה.26

*

            החסיד הידוע ר' אייזיק מהאמיעל ז"ל היה משתמש בכתיבת סופר סת"ם שהיה בהאמעל, ושמו ר' שואל ז"ל. והיה איש מופלא ומפורסם בחסידות.

            רצה ר' אייזיק ז"ל הנ"ל לעמוד על דעת אדמו"ר הזקן זצ"ל, לידע מה יאמר על הכתיבה שלו, ובהיות החתונה המפורסמת בזלאבין.. לקח זוג פרשיות מכתיבת ר' שואל ז"ל הנ"ל, והגיש לרבי זצ"ל למתנה (מה שקוראים 'דרשה געשאנק').

            הרבי זצ"ל הביט בהם ואמר: ליכטיג! ליכטיג!27

*

לר' שואל היו שני בחורים שהיה מחזיקם בביתו בתור עוזרים לו במלאכתו. עיקר עבודתם היתה להניח את הפרשיות לתוך הבתים ולתפרן וכו' עד גמר מלאכתם.

אירע שם מעשה בעני אחד שנתאווה לפרשיותיו של ר' שואל, מה עשה אותו עני, הלך ומישכן את הכר וקיבל ט"ו רו"כ, וסילק לר' שואל בעד הפרשיות. היה משתמש בשמחה בתפילין שלו במשך שש שנים, לבסוף הרהר בלבו והחליט לבדקן. מסר את התפילין לסופר אחד לבדיקה, פתח אותו סופר את הבתים והנה פרשה אחת פסולה לגמרי: מלוכלכת היא כולה בדיו עד שיצא הכתב כמטושטש.

הלך בעל התפילין אל ר' שואל, ומבלי להאריך בטענות סטר לו על לחיו אחת ושתים.

מפני מה? – הביט בו ר' שואל בתמיהה,

- מפני מה?! ממש במסירות נפש המצאתי לעצמי חמישה עשר רו"כ, ולבסוף... פרשה מלוכלכת בדיו ופסולה!

עשה ר' שואל חקירה ודרישה, והנה אמת הדבר: בחור אחד מאותם בחורים לכלך בשעת עבודתו את הפרשה, ולאחר שהות קצת הניחה בבית מבלי להגיד דבר.

כשראה ר' שואל מעשה זה, פטרם לאותם בחורים, ומאז ואילך היה עושה הכל בעצמו.28

*

            בשנת תרל"ו הדפיס הר"ר שניאור זלמן ב"ר מנחם מענדל (מענדלוביץ) מירושלים, את הס' "אם למסורות" מאת זקינו הגאון החסיד ר' אריה ליב "חריף" מהאמיל,29 ובראשו מעתיק המחבר את "הנוסח של הברכה שהיה הסופר הצדיק מוהר"ר שאול זצלה"ה מברך אחר הטבילה קודם הכתיבה. ואחר החתימה יאמר השני תפילות בכוונה ובקדושה.. וזו היא נוסח ברכת התורה קודם כתיבה, ותפילה יקרה ועצומה שלאחריה".

 

1. "ידע עם", ה, עמ' 68.

2. "אמונת צדיקים" ("קהל חסידים החדש"), ווארשא תר"ס, אות לח.

3. "סיפורים ומאמרים יקרים" (להרה"ח ר' ישעי' וואלף ציקערניק מחסידיו של האדמו"ר הראשון לבית סקווירא) ווארשא תרס"ג.

4. הערת המו"ל לס' הנ"ל, מהדורת תשנ"ד, עמ' יז.

5. סיפורים (כת"י) שנכתבו לפני קרוב למאה שנה, בידי אדם שהתגורר בסביבתה של סקווירא. בכל הסיפורים הללו נעשו כאן שינויי לשון קלים.

6. שם.

7. פ"אין כפולות מצויות במסורת הקדומה של "האותיות המשונות", ראה: "האותיות המשונות שבתורה", תורה שלימה, כרך כט (עמ' עה ואילך). ושם בעמ' קעד-קעו על אותיות פ"א כפולות. צילום פ"א כפולה בפרשיות התפילין של בעל ה"מאור עינים" מטשרנוביל, ראה: ילקוט צורת האותיות, עמ' 700 (וראה עוד שם בעמ' 707). וכך הוא גם בפרשיות התפילין של הרב המגיד ממזריטש (שבאו בירושה אל אדמו"רי בית טשורטקוב).

8. סיפורים (כת"י) שבהע' 5.

9. שם.

10. שם.

11. שם.

12. שם.

13. "בית רבי", בארדיטשוב תרס"ב, א, סוף פ' כו.

14. אגרות-קודש, יג, עמ' שכה.

15. שם, שם.

16. שם, ב, עמ' שמו.

17. קובץ "יגדיל תורה", נ.י. גל' כו, עמ' לח בשם אדמו"ר הריי"צ.

18. "לקוטי סיפורים" להרה"ח רח"מ פארלוב, כפר חב"ד תשכ"ו, עמ' נח.

19. על-פי "לשמע אזן" להרה"ח רש"ז דוכמאן, ברוקלין תשכ"ג, עמ' 33.

20. "שמועות וסיפורים" להרה"ח רר"נ הכהן, כפר חב"ד תשכ"ד, עמ' יח.

21. "לקוטי סיפורים", שם.

22. "לקוטי רשימות ומעשיות", כפר חב"ד תשכ"ט, עמ' יג (מכת"י שנכתב בליובאוויטש לפני שנת תרס"ה).

23. סיפורים (כת"י) שבהע' 5 (את הסיפור הזה שמע הכותב מפיו של סופר הסת"ם ר' צבי הירש נטע מסודליש, סופר סת"ם ברובנא).

24. היא חתונת בתו של אדמו"ר האמצעי עם נכדו של ה'קדושת לוי' מברדיטשוב, שנתקיימה בז'לובין בשנת תקס"ז, בנוכחות אדמו"ר הזקן והרה"ק מברדיטשוב.

25. סיפורים (כת"י) שבהע' 5.

26. קונטרס 'רמ"ח אותיות', אות קסט; "למען ידעו.. בנים יולדו", כפר חב"ד תשנ"ז, עמ' 266.

27. "לקוטי סיפורים", שם.

28. סיפורים (כת"י) שבהע' 5.

29. כל הידוע על המחבר רא"ל חריף הוא, כמדומני, מעט הפרטים שבהקדמת נכדו לס' 'קול אריה' (ירושלים תרכ"ו) ובדברי הרבנים המסכימים; לדברי נכדו: "אבי זקני הצדיק הרב הגאון המפורסם כקש"ת מוהר"ר ארי' ליב חריף זצ"ל, וימי שני חייו היו מאה ושנים עשר שנים, אשר רבץ תחת מישרת הרבנות והעמיד תלמידים הרבה מגדולי ישראל".

מן ההסכמות יש לציין את "הסכמת הרבנים הצדיקים בני הרב הגאון הצדיק המפורסם כקש"ת אדמו"ר מוהר"ר מנחם מענדיל דק"ק ליבאוויטץ שליט"א" אדמו"ר הצ"צ שבה הם מודיעים כי "גם אנחנו נקבל כמה ספרים מהרב הגאון החסיד מו"ה אריה ליב זצ"ל שהי' נקרא בפי כל ר' ליב חריף זצ"ל אב"ד דק"ק האמלע".

הרה"ג מוהר"י אייזיק בהר"ד מוויטבסק שהיה עוד מחסידי אדמו"ר הזקן כותב עליו: "אריה עלה ונתעלה בגנזי מרומים זה שנים רבות, הוא ניהו כבוד הרב החריף הצדיק המפורסם גדול שמו הגאון החסיד כשמו כן הוא, רבי ליב חריף.. מכיר אני אותו ואת נווהו בימי נעורי, כי הוא היה חותן דודי הרב מו"ה שמואל מו"צ דק"ק אוסטאמלי' ".

בהסכמתו של הרה"ק ר' אהרן מטשרנוביל לס' "אם למסורות" נאמר: "..הרב החריף הגאון החסיד המפורסם בכל קצוי ארץ שם תהלתו, מוהר"ר ארי' ליב ז"ל שהי' אב"ד דק' האמי' יע"א.. כי ידעתי.. שהי' חריף ומפורסם..".

 

=========

ספר-תורה של ר' ראובן בבית מדרשו של רבינו?

 

            מספר הרה"ח ר' הלל זלצמן שי':

            בשנת תשכ"ט נודע לי, שלר' שמואל גרשון סורקין מהאמיל יש ספר-תורה שנכתב על-ידי ר' ראובן הסופר.

            אחרי פסח נסעתי לשם, ומצאתי את בני המשפחה יושבים "שבעה" על ר' שמואל גרשון. שאלתי אותם אודות ספר-התורה, ואמרו לי שהוא בעיירה סמוכה ששם שימש ר' שמואל גרשון כשוחט.

            אחרי ה"שבעה" נסעתי עם הבת והנכד לאותה עיירה, מצאנו שם את ספר-התורה, אלא שהילדים סירבו לתתו לי. אחרי רוב הפצרות גאלתי אותו במיטב כספי, ושלחתיו אל הרבי.

            אחר-כך שמעתי, שביו"ד שבט תש"ל בסיום כתיבת ספר-התורה של משיח הביא הרבי אתו גם את ספר-התורה הזה שנפדה מרוסיא.

            הנוכחים לא ידעו מה טיבו של ספר-תורה זה, אבל לנו התברר שהוא היה אותו ספר-תורה של ר' ראובן הסופר.

=========

 

הסופר שכתב את התפילין של הרבי

 

בהמשך לכתבה..

הרה"ח התמים ר' שניאור זלמן וויינשטיין הי"ד מבריסק, סופר סת"ם בוורשא.

כ"ק אדמו"ר הריי"צ כתב אצלו את פרשיות התפילין עבור חתניו.

הכתב שבו כתב ר' זלמן הסופר "הוא הכתב המקובל אצל אנ"ש מאדמו"ר הזקן".

 

            במדור 'מודעות' שבסוף החוברת השביעית של קובץ "התמים" (ווארשא, תמוז תרצ"ז), נדפסה 'מודעה רבה' מאת "סופר סת"ם זלמן וויינשטיין מבריסק, כעת בווארשא", שאליה נספחו מכתבים והמלצות, המשתרעים על-פני שני עמודים (ממהדורות הצילום של "התמים" נשמטו העמודים הללו).

            מקריאת ה'מודעה' והמכתבים נמצאנו למדים אצל מי נכתבו פרשיות התפילין של רבינו זצ"ל, באיזה כתב נכתבו וגם מעט פרטים אודות הסופר עצמו.

            כל המכתבים והתעודות נדפסו בשיבושי לשון מרובים, וכדי שלא להלאות את הקוראים תוקנו השיבושים במקומות ההכרחיים.

            בראש המכתבים באים דברי הסופר עצמו:

 

בעז"ה

מודעה רבה!

            הנני בזה להודיע כי הנני כותב ספרי תורות, פרשיות, מזוזות ומגילות. הכל בכתב נאה ומהודר.

            ולמדתי בליובאוויטש משנת תרע"ב עד תרפ"א, ולמדתי שם סופרות ע"פ ציווי כ"ק אדמו"ר שליט"א,1 כמבואר ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א אשר נעתק פה.

            וגם כ"ק אדמו"ר שליט"א כתב אצלי פרשיות עבור חתניו ונכדו שיחי'.

            והנני מחברת 'שומרי סת"ם' בווארשא,2 ויש לי תעודה ממנהל הראשי מהחברה הנ"ל, הרב הגאון המפורסם מוהר"ר אברהם וויינבערג שליט"א, חבר בוועד הרבנים בפה. והתעודה נעתקה פה. וגם כתב אצלי מגילה ופרשיות עבור בנו יחידו שיחי'.3

            ותעודה מהרב ר' ארי' לייב שי' שיינין אבד"ק דאקשיץ המפורסם אצל אנ"ש,4 ותעודה מהרב ר' יחזקאל פייגין שיחי'.5

            והנני מעתיקם פה.

 

[א]

            בע"ה, כ"ח תשרי [תר]פ"ד.

            אל כבוד המשפיע הוו"ח ויר"א מוה"ר אלטר שיחי'.6

            בזה הנני להודיעו אשר ציוויתי לתלמידנו ר' זלמן וויינשטיין שי' מבריסק, אשר ילמוד מלאכת הסופרות כו'. וציוויתיו כי יסע למחנם להתעסק בענין זה.

            ובזה הנני מבקשו להגיד לאנ"ש שיחי' כי ישתדלו להיות בעזרו, לתת לו כל דבר מלאכה בענין הסופרות בכתיבה והגהה. וישתדל אשר יהי' לו פרנסה, ויקרבו כראוי.

            הדו"ש ומברכו,

            (חותם יד כ"ק אדמו"ר שליט"א)

[ב]

            [נעתק כאן מ'אגרות קודש' מוהריי"צ (א, עמ' שעה-שעו). במודעה שב"התמים" נדפס המכתב בקיצור לשון]

            בע"ה, ח"י שבט תרפ"ד.

            כבוד ידידי התמים הנכבד וו"ח ויר"א מו"ה זלמן שיחי' סופר,

            שלום וברכה.

            הנני רוצה אשר יכתוב מזוזות ופרשיות ושיהי' לו פרנסה בעזה"י, ע"כ על משך שלשה חדשים אקח אותו בל"נ על שכירות י"ב דאללארין לחודש, והקלף יהי' שלי. ויכתוב בל"נ לא פחות מד' מזוזות ביום, יום הועש"ק ומוצאי ש"ק ליום אחד יחשבו. וא"כ יהי' בעזה"י עד צ' מזוזות לחודש בערך.

            ורק העיקר כי ישתדל לכתוב יותר, היינו שרייבין געכער [=לכתוב ביתר מהירות], ואם יהי' יותר יהי' יותר טוב.

            המזוזות ימסור לר"ז שי' שמאטקין, ואצלו יקבל מה שדרוש לו על קלף, וכן משכורתו יקבל מאתו אי"ה על-חשבון שלי.7

            ויכתוב כמה עולה פרשיות אצלו, היינו הפרש הפרשיות שלו ופרשיות הנקנים אצל הסוחרים.

            והשי"ת ימלא משאלות לבבו לטובה ולברכה.

            הדו"ש ומברכו,

            (חותם יד כ"ק אדמו"ר שליט"א)

[ג]

            ב"ה

            הן אמת ניתן לכתוב, כי המוכ"ז המופלג בתורה וחסידות ויא"מ [=וירא אלקים מרבים] מהו' זלמן וויינשטיין הוא ספרא דווקנא, בקי בהל' סת"ם כאחד הסופרים המובהקים, וכותב כתיבה נאה ומהודרת בכל הפרטים והדקדוקים. וראוי לסמוך עליו בכל עניני סת"ם עצהיו"ט [=על צד היותר טוב].

            באעה"ח [=באתי על החתום] מחרת יוהכ"פ צ"ה לפ"ק, פה וורשא.

            אברהם וויינבערג

[ד]

            בע"ה, כ"ה תשרי תרצ"ז.

            בהיותי בוורשא בין כסה לעשור ש"ז, בא לפני הסופר המופ' בתוי"ר [=בתורה ויראה] ר' זלמן וויינשטיין, ובקשני לבוחנו בהלכות סופרים. וכאשר ידעתיו מכבר שיראתו קודמת לחכמתו נעתרתי לבקשתו, ונו"נ [=ונשאתי ונתתי] עמדו בארוכה בהלכות הנ"ל, ומצאתיו שהוא בקי בע"פ ממש כל ההלכות הצריכים לסופר עם הסברות היטב.

            ע"כ סמוכו לנא למלאכה קדושה זו בכתיבת סת"ם, ויכולים לסמוך עליו אף המהדרים מן המהדרים.

            נאום ארי' לייב שיינין חו"פ דאקשיץ

[ה]

            ב"ה, ח"י אייר ל"ג בעומר תרצ"ה, וורשא.

            ע"כ הנני לאשר הפרשיות של ידידנו הנכבד ר' שניאור זלמן וויינשטיין סופר סת"ם.

            שלחתי הפרשיות שלו אשר כתבם בעצמו, לידידנו הנכבד והכי נעלה וו"ח אי"א מוהר"ר ישעי' גיטעליס סופר סת"ם מקיוועל [קאוועל?], למען יראה אותם ויודיעני דעתו בזה.

            וקבלתי ממנו מענה, וכותב: הכתב של הפרשיות ששלחת הוא הכתב המקובל אצל אנ"ש מאדמו"ר הזקן, וגם הוא כתב מהודר בלי שום פקפוק.

            וע"ז הנני בא על החתום,

            יחזקאל פייגין

[ו]

המכתב הזה נשלח עם הבתים מהמו"צ דווענגראוו

בע"ה.

הבתים המחותמים בחתימתי דלמטה ראיתי עורותיהם, והיו שלמים ויפים בלי שום נקב ובלי חתיכת כנפים, רק תמימים ממש. גם ראיתי הפיטראוואנעס והמה מעורות שוורים בלי שום סיד. גם ראיתים קודם ההשחרה ולא נשתפשפו כלל. גם מדדתים והריבוע כדת, ופרודות עצהיו"ט. ועשאן בע"מ [=בעל-מלאכה) מוחזק בכשרות. וכשרים המה אפילו למהדרין מן המהדרין.

(מקום החותם)

 

ואצלי יש להשיג גם בתים מהודרים אפילו למהדרין מן המהדרין, הנעשים אצל בתניק מובחר עם כל ההידורים, ע"פ השגחת המו"צ דווענגראוו. ופה נעתק המכתב הנשלח מהמו"צ דווענגראוו עם הבתים.

ובתים ישיגו אצלי בכל השי"נין, הן בשי"נין שמניחים חסידי פולין ואשכנזים, והן השי"נין שמניחים אנ"ש מחסידי חב"ד.

ובתים ישיגו מכל המדות. היינו: 5 צענטימעטער פחות 3 מילימעטער, 4 צענטימעטער עם מילימעטער, 4 צענטימעטער פחות 2 מילימעטער, 4 צענטימעטער פחות 4 מילימעטער, 3 צענטימעטער עם 3 מילימעטער, 3 צענטימעטער, 2 צענטימעטער וחצי.

ובכלל, הבתים הבינונים מחזיקים 4 צענטימעטער, או פחות שני מילימעטער או פחות ארבעה מילימעטער.

כן יש להשיג אצלי בתים פשוטים פרודות ג"כ בכל השי"נין, וכל המדות. כי מי שאין ביכלתו לקנות תפילין מהודרים קונה פשוטים מדובקים, כי לבד זאת שע"פ הרוב הפרשיות מאלו הבתים הן פסולים, הן מצד הכתב והן מצד הכותבים, לבד זאת יש שאלה מצד עצם הבתים אם מותרים לברך עליהם. ועל פשוטים פרודות מותרים לברך. ואצלי ישיגו פשוטים פרודות עם פרשיות כשרים ומהודרים.

כן אודות המזוזות הקטנים ג"כ ידעו להזהר בזה מאד, כי רובא דרובא הם פסולים הן מהכתב והן מהכותבים, אשר אין להעלות על הכתב מהנעשה אתם.8 ואצלי ישיגו מזוזות קטנות כשרים ומהודרים בתכלית.

וכן כל מי שרוצה לקנות ס"ת ישנות יפנה אלי.

כל מי שרוצה איזה דבר יכתוב על אותו אדרעס שלי:

 

*

            אין בידינו שום פרטים אישיים נוספים על הסופר ר' זלמן ויינשטיין; כל הידוע הוא, שגורלו נקשר עם יהודי ורשא בחייו ובמותו, וגם הוא "נספה על קידוש השם. הי"ד" ('ליובאוויטש וחייליה', עמ' 262).

*

            סבורני שדי בתעודות אלו כדי להזים ולהפריך את השמועות המגמתיות בדבר הכתב שבו נכתבו פרשיות התפילין של כ"ק אדמו"ר זי"ע, ומהן מוכח ש"הוא הכתב המקובל אצל אנ"ש מאדמו"ר הזקן", וכפי שהיה כן בפרשיותיהם של כל נשיאי חב"ד לדורותיהם.

 

 

* תודתי לרה"ח ר' ישראל יוסף הכהן הענדל שי', שהודיעני בשם אביו הרה"ח שליט"א שאת הפרשיות לארבעת זוגות התפילין של כ"ק אדמו"ר זי"ע הזמין כ"ק אדמו"ר הריי"צ זצ"ל, לפני חתונתו של הרבי, אצל הסופר ר' זלמן מווארשא. כמו כן קיבלתי ממנו את הצילום המתפרסם כאן אחת מפרשיות 'של ראש' בכתיבת ידו של הסופר ר' זלמן מהתפילין של אביו שליט"א.

 

1. תלמידי התמימים שלמדו סופרות בליובאוויטש, למדו אצל הסופר ר' משה אקסלרוד שלמד אצל הרה"ח ר' זונדל, תלמידו של הרה"ח ר' ראובן סופר (ראה אג"ק ריי"צ, יג, עמ' שמו; מובא בפרק הקודם, גל' 969, עמ' 67).

2. חברת 'שומרי סת"ם' נוסדה בוורשא בשנת תרצ"ה, ע"י הרה"ג ר' צבי יחזקאל מיכלזאהן הי"ד (אב"ד פלונסק ואח"כ בוועד הרבנים בוורשא) וגיסו הרה"ג ר' צבי הירש פרידלינג (אב"ד בוסקוביץ). על ה"קול קורא" שפרסמו בחודש אדר שלאותה שנה חתמו שמונים ושבעה אדמו"רים ורבנים מגדולי הדור, וביניהם גם כ"ק אדמו"ר הריי"צ זצ"ל (ראה בס' ילקוט צורת האותיות, ברוקלין תשמ"ג, עמ' 753-743).

3. אודות הרה"ג מוה"ר אברהם וויינבערג הי"ד (מח"ס 'ראשית ביכורים') ראה: "אלה אזכרה" (ב?, עמ' ??-??), "ורשא של מעלה" (עמ' ???). "בנו יחידו" הנזכר כאן, הוא מו"ה ישראל מאיר שנספה גם הוא. הי"ד.

4. ראה: "ר' לייב ה'בינוני' על-פי ה'תניא'", בטאון חב"ד, גל' 22, עמ' 14 ואילך. נספה בעירו דאקשיץ. הי"ד.

5. שימש כמשפיע דא"ח בישיבות תו"ת ברוסיא, ומשנת תרפ"ז היה מזכירו ועוזרו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ. נספה בריגא בשנת תש"ב. הי"ד.

6. הוא הרה"ח ר' אלטר שימחאוויץ ע"ה שהיה אז בוורשא, לשם נשלח בשנת תרפ"א לנהל את ישיבת "תומכי תמימים" שנוסדה אז (מקודם ניהל את ישיבת תו"ת בשצעדרין וברוסטוב, ואחר-כך היה משפיע ומנהל בישיבת "תורת אמת" בירושלים). נפטר בירושלים בשנת תרצ"ט.

7. ב'אגרות-קודש' (שם), נדפס גם מכתבו של מוהריי"צ אל הרש"ז שמוטקין באותו ענין: בזה הנני לבקשו אשר יקח העול על עצמו, לשלם שכירות לר"ז שי' סופר י"ב דאללארין לחודש, מחודש אד"ר הבע"ל, אשר סך יקבל על חשבוני מח"ד ידידנו רש"פ [זלמנוב] שי'. והר"ז שי' סופר צריך ליתן לו עד ד' מזוזות בכ"י, כפי האמור במכתבי אליו. וכפי שבקשתיו אשר ימהר בכתיבתו מעט.

ואת המזוזות האלו ישלחו [לניו-יורק] לידידנו ר"ד שי' שיפרין, אשר בטח ימכרם בכל עת במקח השוה. ויכתבו לו אשר זהו כתיבה מאחד התלמידים יחי'. וכן בהמכתב אשר רש"פ שי' כותב למקומות שונות, יוכל להודיע דרך אגב כן. ויהי' טובה כפולה בברכה כפולה.

8. על שכיחותם הרבה של סופרים פוקרים באותם ימים, ראה ב'ילקוט' (שבהע' 2) עמ' 743-742. וראה עוד שם, שתופעה זו היתה נפוצה לא רק בין כותבי מזוזות קטנות, אלא גם בכותבי מזוזות גדולות, תפילין ואפילו ספרי תורה.

 

 

מכתבים למערכת

מוסיפין ודורשין בכתב אדמו"ר הזקן

            העמדה שהרב זילברשטרום שליט"א מביע בדבריו ("שואלין ודורשין בציור אותיות סת"ם", כפר חב"ד גל' 987), עומדת בסתירה מוחלטת לזו שהצגתי במאמרי על "כתב הסת"ם שתיקן אדמו"ר הזקן" (גל' 969).

            יש לשער שרבים מהקוראים אינם זוכרים את פרטי הדברים שנתפרסמו לפני קרוב לחמישה חדשים, ולמען האמת, למען כבוד אדמו"ר הזקן וכבוד אנ"ש לדורותיהם, אעמיד עתה שוב את חילוקי הדיעות זה לעומת זה.

            כל מה שהביא הרב זילברשטרום ממכתביו של רבינו זי"ע, שהתחבט בבירור המסורת של כתב אדמו"ר הזקן, ועוד הרבה יותר ממה שהביא, הכל הובא במאמרי הנ"ל, ונתבאר שם היטב אחת לאחת שכל המכתבים הללו היו לגבי בירורים תיאורטיים, מה מאדמו"ר הזקן עצמו ומה מדעתו של הסופר. אבל אין בזה שום צל צלו של פקפוק בכשרותו של הכתב. וזה אינו צריך לפנים, כי מי יפקפק בכשרותן של הפרשיות שכתב הר"ר ראובן סופרו של אדמו"ר הזקן, שבפרשיותיו השתמש אדמו"ר הזקן עצמו, ומכתביו למד אדמו"ר הצ"צ הלכה למעשה.

            וכך יש להוכיח גם מלשונו של רבינו שכתב (אג"ק, ט, עמ' קצט): "מהו בדיוק ובדוקא ומהו באקראי, או רק לשם הידור". הרי שגם שינוי להידור ולחומרא מפריע לבירור הדברים התיאורטי, אבל כמובן שאינו פוגם ח"ו בכשרות הפרשיות.

            לעומת זאת מתעלם הרב זילברשטרום מהמכתבים שבהם הורה הרבי לנהוג הלכה למעשה בכתיבת הסת"ם של אדמו"ר הזקן הנהוגה בין אנ"ש, כגון במכתבו אל הרה"ח ר"מ אהרונוב שי' (אג"ק, ה, רט): "מסתמא שרייבט איר לויט דער דיעה פון אדמו"ר הזקן" [=מסתמא כותבים אתם כדעת אדמו"ר הזקן]. והסופר הזה כתב אז וכותב גם היום בכתב המיוחס לאדמו"ר הזקן, ולא בכתב שו"ע אדמו"ר (כפי שמפרש הרב זילברשטרום).

            והרי מפורש כותב הרבי (אג"ק, יא, עמ' שסד): "בהנוגע לתמונת האותיות אשר בסת"ם שבנוהג חב"ד, הנה כמה שינויים ישנם ממה שכתב רבנו הזקן בשו"ע שלו, וכמדובר בכמה מקומות בטעם השינוי שבין פסקי רבנו בשולחנו הטהור והפסקים שלו בסידורו, ובמה שהנהיג בהנוגע לפועל".

            פירושו זה אינו עולה יפה גם במכתבו של הרבי העומד נגדו בכל עוז (אג"ק, טו, עמ' שטז), שבו מורה הרבי למישהו מגזע אנ"ש שיזמין לבנו פרשיות כפי שתיקן אדמו"ר הזקן, ולא כפי שנוהגים רוב כלל ישראל "והלואי כבר היה עוזב דרכו לחפש קושיות וסתירות ויתחיל ללכת בדרך הישרה בהקדמת נעשה לנשמע". כמובן שאי-אפשר לפרש שהרבי הורה לו לכתוב פרשיות ע"פ האמור בשו"ע אדמו"ר, הן מפני ששאלה זו לא עמדה על הפרק כלל (שהרי לא שמענו על סופרים שכותבים ע"פ שו"ע אדמו"ר), והן מפני ש"קושיות וסתירות" ו"היפך מנהג רוב כלל ישראל" הן טענות נגד הכתב המיוחס, ולא נגד כתב השו"ע.

            ומה שהביא הרב זילברשטרום "מעשה רב", שהביאו לרבי פרשיות בכתב המיוחס והרבי ענה נחרצות שדרושה מסורת איש מפי איש "ויסוד זה מפיל את כל הבנין שבנו במאמרים נגדי בענין זה" זה אינו "מעשה רב" וגם לא "מעשה זוטא". ואין בסיפור זה יותר מאשר במכתביו המפורשים של הרבי, שרצה לברר בדיוק מה מאדמו"ר הזקן ומה ממנהג הסופרים.

            הרב זילברשטרום אינו מביא שום מקור לסיפור זה, וע"פ מה ששמעתי מפיו הרי מדובר באדם ששמו אינו מוכר לשנינו (ואכמ"ל). ובעיקר, שהרבי אמר לו שמצורת האותיות שבצילום אי-אפשר לדעת כיצד התחיל הסופר לכתוב את האות וכיצד המשיך. ע"כ שמעתי.

ומאי נפקא מינה מכך למעשה? מאומה! אבל בתיאוריה יש נפק"מ גדולה, שהרי מצינו ב'תורה אור' בפרשתנו (דף פג, ב) בזה"ל: "ולכן בתמונת האותיות בכתיבת שם הוי' תמונת ה' ראשונה של שם היא ג"כ עד"מ שמתחילה עושין היו"ד ואח"כ ממשיכין ממנה לרוחב ואורך למטה". עכ"ל. וזה מהדברים שרצה הרבי לברר, כי א"א ללמוד זאת מהצילום אלא רק בקבלה איש מפי איש (וראה האמור בשו"ע אדמו"ר סי' ל"ו בציור אות ה"א, ובאג"ק ח"י עמ' רנג בענין זה ממש, שאותו השתדל הרבי לברר אצל סופרי אנ"ש). אבל האם משום אי-ידיעה זו נמשוך ידינו מלהשתמש בצורת האותיות שתיקן אדמו"ר הזקן?!

עוד אומר הרב זילברשטרום, ש"בעוד כו"כ מכתבים משבח או מעודד הרבי לעבור לכתיבת האר"י". חבל שלא טרח לציין אפילו למכתב אחד מעין זה! ואז היינו יכולים לבדוק האם אמנם לפנינו "המלצה" לעבור ח"ו מכתב אדמו"ר הזקן לכתיבת האר"י, או שמא מדובר במעבר מכתיבת הב"י.

בין הדברים שהרב זילברשטרום מתעלם מהם, הוא ה"מעשה רב" האמיתי (שהובא במאמרי), שבשנת תשכ"ח הורה הרבי לרה"ח ר' חיים מרינובסקי ע"ה שיקבל על עצמו לעסוק בכתיבת סת"ם, והרבי הדגיש חזור והדגש: אבל שיהיה זה כתב חב"ד! האם הרבי התכוין שהסופר יכתוב בכתב חב"ד אבל אל להם לאנ"ש לקנות את הפרשיות הללו?!

מאידך גיסא, גם אנחנו לא ננהג כראוי אם נתעלם מהפירצה שהרב זילברשטרום זועק אודותיה, דהיינו שיש סופרים הכותבים בכתב אדמו"ר הזקן ועושים בו דברים אשר לא יעשו. אבל את הפתרון לבעיה כאובה זו צריכים למצוא ע"י גדירת הפירצה, ולא ע"י זניחת הכתב שתיקן אדמו"ר הזקן.

קטע זה לא נדפס. הכותב מסיים בהשוואת האיסור לנגן ניגוני חב"ד בתשעת הימים, לאיסור אכילת בשר משחיטת ליובאוויטש באותם ימים. וי"ל דסימנא מילתא: האיסור שהוטל על הניגונים בתשעת הימים הוא פרי מרה-שחורה ליטאית מהשנים האחרונות (שבוודאי אינה עולה בקנה אחד עם שיטתו של רבינו זי"ע שע"י השמחה ממעטין את עניינו של חודש אב), וממנה נובע גם האיסור על כתב הסת"ם של אדמו"ר הזקן.

ואנו נגיל ונשיש בזאת התורה שהנחילנו אדמו"ר הזקן והשרישה בנו רבינו.

ועדיין לא נאמרה המלה האחרונה בקשר לתפילין שהניח הרבי "ביובל האחרון", מפני שיש מעידין בשמו של הסופר ר' ישעי' מטלין שהרבי היה מביא לו לבדוק שני סוגי פרשיות, האחד כתב האר"י והשני כתב אדמו"ר הזקן.

 

במלחמה כמו במלחמה

            ב"מלחמת הקודש" שהכריזו כמה מאנ"ש נגד כתב הסת"ם של אדמו"ר הזקן, מצינו כמה מרכיבים הנהוגים בלוחמה המודרנית: טפטוף "דיסאינפורמציה" (מידע מוטעה) והשריית "ערפל קרב".

            "דיסאינפורמציה" כיצד? כגון מה שהביאו (בגל' 987 עמ' 53) שיש כמה וכמה מכתבים שבהם הרבי משבח או מעודד לעבור לכתיבת האר"י. אבל אנו לא ראינו עד עצם היום הזה אפילו מכתב אחד מ"כמה וכמה" מכתבים אלו!

            "ערפל קרב" כיצד? הוא ערפול המציאות הבהירה והטיית הוויכוח לפרטים שוליים וזניחים, תוך כדי טשטוש העיקר המיוסד על עובדות מוצקות שאין עליהן חולק.

            מזה כמה שבועות עדים אנו לגיבוב עדויות סותרות בקשר לדעתו של סופר זה או אחר: פלוני שמע ממנו כך ואחר שמע ממנו בדיוק להיפך! ואגב כך מסיחים את דעתנו מהעיקר הגדול, שלא מפיו אנו חיים אלא מהוראותיהם המפורשות של רבותינו הק'.

כבר הובאו במאמרינו הקודמים הוראותיהם לפועל של כ"ק אדמו"ר הריי"צ ושל כ"ק אדמו"ר זי"ע בקשר ללימוד כתב הסת"ם של אדמו"ר הזקן וכתיבה בו, ולא מצינו בדבריהם שום רמז לפקפוק כלשהו ח"ו בכתיבה זו.

הרבי הזמין מזוזות הכתובות בכתב אדמו"ר הזקן (אג"ק, ה, עמ' רט) והרבי הורה לאחד מגזע אנ"ש שיזמין לבנו פרשיות כפי שתיקן אדמו"ר הזקן ולא כפי שנוהגים רוב כלל ישראל (אג"ק, טו, עמ' שטז). וזאת על אף שב"תמונת האותיות שבסת"ם שבנוהג חב"ד, הנה כמה שינויים ישנם ממה שכתב רבינו הזקן בשו"ע שלו.. [לבין] מה שהנהיג בהנוגע לפועל" (אג"ק, יא, עמ' שסד). וזאת גם על אף שהרבי ידע היטב שאין בידי הסופרים שבדורנו מסורה ברורה איש מפי איש, איזה דיוקים יצאו מאדמו"ר הזקן ואיזה נעשו בידי הסופרים לדורותיהם (ראה אג"ק, י, עמ' רנג).

אם נעבור לרגע מהוראות שבכתב לשמועות שבעל-פה, נוסיף את המסופר במכתבו של הרה"ח ר' יוסף יצחק פייגעלשטאק שליט"א (רב קהילת חב"ד בבואנוס איירעס), שלמד את מלאכת הכתיבה בשיטת אדמו"ר הזקן מהרה"ח ר"י זילבערמאן ע"ה, ושמע מפיו של הרה"ח רמ"ז גרינגלאז שליט"א שהרבי הזמין אצל הסופר הנ"ל ארבעה זוגות תפילין, והרבי אף צירף פיסת נייר כדי להראות לו את מידתן המדוייקת של הפרשיות של-יד ושל-ראש.

וסופר זה הוא הוא הסופר שכתב בכתב אדמו"ר הזקן, אף שלא היתה לו "קבלה איש מפי איש"! (ראה: אג"ק, ח, עמ' קמא. ט, עמ' קצט. כא, עמ' רלז).

אבל מה לנו לשמועות וסיפורים שבעל-פה, בשעה שכבר הבאנו (בגל' 971 עמ' 20) את המפורש בקובץ "התמים" (תמוז תרצ"ז) במכתבו של הרה"ח ר' שניאור זלמן ויינשטיין ע"ה, כי "כ"ק אדמו"ר [הריי"צ] שליט"א כתב אצלי פרשיות עבור חתניו ונכדו שיחיו", ובמצורף לזה נדפס שם מכתבו של הרה"ח ר' יחזקאל פייגין מזכירו של הריי"צ, המעיד (בשם אחד הסופרים) כי "הכתב של הפרשיות.. הוא הכתב המקובל אצל אנ"ש מאדמו"ר הזקן".

קיצור וסיכום: בדבריו של רבינו זי"ע במשך כל השנים, לא מצינו הסתייגות כלשהי בפועל ובמעשה מהכתב המקובל מאדמו"ר הזקן והנהוג אצל אנ"ש בדורנו, וזאת הן בדבריו המפורשים בכתב והן בדברים המיוחסים לו בעל-פה.

כדאי להעיר שוב אודות "כתב האריז"ל" הנפוץ כיום, למען דעת ששמו הקדוש של האריז"ל נקרא עליו לשוא; צורת כתב מעין זו לא היתה בנמצא לא בזמנו של האריז"ל ולא בדורות הסמוכים לו, לא האריז"ל נהג בו ולא כלל ישראל כולו. הצורה המקובלת כיום נתפשטה בעשרות השנים האחרונות, ומשוקעים בה רבים מחידושיהם של סופרי ירושלים מהדור הקודם ואלו החיים אתנו כיום לאורך ימים. אבל אנו לא מפיהם אנו חיים, אלא ממקור מים חיים של אדמו"ר הזקן ומאילן החיים של רבוה"ק ממלאי מקומו.

                                   

 

הבהרות חוזרות לכתב אדמו"ר הזקן

            בשבועות האחרונים נמשכו הדיונים בענין כתבי הסת"ם והועלו כמה רעיונות והצעות.

            דא עקא, שחלק מהכותבים אינם מודעים לעובדות שכבר הובררו, לפיכך מפעם לפעם עלינו לחזור על הראשונות.

            [א] "העדר המסורת" בצורת אותיות כתב אדמו"ר הזקן אינו העדר ידיעת צורת האותיות (למי שרוצה לדעת), אלא העדר הידיעה אלו פרטים הם חידושיו של אדמו"ר הזקן ואלו פרטים הם מנהג הסופרים.

            אבל אין בכך כדי לערער אפילו במשהו את סמכותו של כתב שנכתב ע"י סופר מובהק ובקי בהלכות סת"ם.

            ומ"ש אחד הכותבים שלדעת הרבי אין לסמוך על צילומים וכתבי-יד ישנים, זה אינו, ולא נאמרו ההסתייגויות האלו אלא רק לענין הבירור מה מאדמו"ר הזקן ומה מהסופרים.

            והרי אותו כותב נכבד מביא את טעמו של הרבי: "שמתוך הכתבים אי-אפשר לדעת בדיוק למה התכוון הסופר בדווקא". אבל אם אותו סופר נאמן עלינו שכתיבתו כהלכה והיא מקובלת בידו, מה איכפת לנו כוונתו? אלא, כנ"ל, שזה נוגע רק לענין הבירור התיאורטי אבל לא למעשה.

            וראיה ברורה לדברינו, שהרי גם אחרי שהרבי כתב שוב ושוב שאין לנו מסורת איש מפי איש, בכל זאת המשיך הרבי להזמין פרשיות בכתב אדמו"ר הזקן, וגם הורה לא' מאנ"ש (ואולי גם יותר מלאחד בלבד) ללמוד את כתב אדמו"ר הזקן ולכתוב בו לרבים. ואין לך "מעשה רב" גדול יותר מזה.

            [ב] הרעיון לכתוב בכתב שבשו"ע אדמו"ר הזקן אינו עולה בקנה אחד עם דבריו המפורשים של הרבי: תמונת האותיות שבסת"ם שבנוהג חב"ד, הנה כמה שינויים ישנם ממה שכתב רבינו הזקן בשו"ע שלו.. [לבין] מה שהנהיג בהנוגע לפועל" (אג"ק, יא, עמ' שסד).

            [ג] כיום אין איש שכותב בדיוק כפי הכתב שבשו"ע אדמו"ר, וגם אין לנו פרשיות ישנות שניתן ללמוד מהן כתב זה. ו"העדר המסורת" שבו גדולה בהרבה מזו שבכתב אדמו"ר הזקן. וכל-שכן אם נבוא כפי אחת ההצעות "להדביק" לכתב השו"ע כמה "שיפורים" מתוך כתב אדמו"ר הזקן (ע"פ צילומים מפרשיות ישנות), הרי שיצא לנו כתב חדש אשר לא שיערוהו אבותינו ולא היה כדוגמתו עד היום.

            [ד] ההצעה לנהוג כפי ה"משנה אחרונה" של הרבי בענין זה, יוצאת מתוך הנחה שמצינו חזרה בדעתו של הרבי. אך עד עתה לא מצינו אפילו רמז כלשהו להוראה מהרבי שמישהו יזמין פרשיות שאינן בכתב של אדמו"ר הזקן. אבל הוראות (ומעשה רב) להזמין פרשיות בכתב אדמו"ר הזקן מצינו ומצינו.

            [ה] בכל הנ"ל אין כדי ללמד זכות על סופרים העושים בכתב אדמו"ר הזקן כבתוך שלהם, וגורמים לשאלות הלכתיות רבות על כשרות הפרשיות היוצא מתחת ידם.

            אבל "לא יאבד עולמו מפני השוטים", ולא בגללם צריכים לשפוך את התינוק יחד עם המים ולפקפק ח"ו בכשרותו של כתב אדמו"ר הזקן.

            וכלפי האומרים שההידור אחר כתב אדמו"ר הזקן זו חסידות של שטות (עפ"ל), נאמר להם אנו שיקראו היטב את מכתבו של רבינו (אג"ק, טו, עמ' שטז), שבו נאמר כי הפרשיות ע"פ תקנת אדמו"ר הזקן הן האופן הרצוי בעיני הקב"ה, אף שלא נהגו בזה רוב כלל ישראל.

            [ו] אגב הדיונים הללו נשאלה (בגל' 1001, עמ' 19) שאלה, בקשר לנוסח המגילה שכתב אדמו"ר מהר"ש, שלא תמיד הוא תואם לנוסח "המסורה אצלנו".

            ויעויין ב"אוצר מנהגי חב"ד" לחודש אדר ופורים (נדפס השתא ע"י 'היכל מנחם' בירושלים, במצורף ל'שערי מגילה') סעיפים קכ-קכא, ושם נפרטו שינויים רבים שבמגילת מוהר"ש, אפילו בענין החלוקה לפרשיות.

            והוא מפני שכמה וכמה מסורות יש בידינו ולא רק אחת, ומגילת מהר"ש (ועוד מגילות חב"ד ישנות) נכתבו לפי מסורות שונות מאלו הנפוצות כיום. ונהרא נהרא ופשטיה.

 

שאלות גלויות לרב זילברשטרום

            בגל' 998 פרסם כת"ר מכתב ובו "עדויות חדשות" בדבר כתב אדמו"ר הזקן. והריני פונה לכת"ר בשאלותי הבאות:

            [א] מדוע עדיפה "עדות חדשה" זו, על ה"עדות הישנה" שנתפרסמה בגל' 969 (ועוד לפני זה ב'התקשרות' גל' רלז), שבה העידו על הרה"ח ר' חיים מרינובסקי ע"ה, שבשנת תשכ"ח הורה לו הרבי ביחידות לקבל את ההצעה בדבר התעסקות בכתיבת סת"ם, והרבי הוסיף והורה לו בפירוש "אבל שיהיה זה כתב חב"ד"! ושוב חזר הרבי וכפל את המלים הללו: "אבל שיהיה זה כתב חב"ד"!

            עוד הוסיף הרבי ואמר לו: ואתם תהיו הסופר של חב"ד!

            להלן מסתמך כת"ר על צילום המגילה שכתב אדמו"ר מהר"ש, ולדבריו כל אחד יכול בעצמו לראות בה שהאות נו"ן כתובה כאות זי"ן.

            והנה בסוף אגרות-קודש אדמו"ר מהר"ש יש צילום של ארבעה עמודים ממגילה זו (צילום ברור יותר ממה שנדפס בשעתו ב"ספר התולדות"), וכל אחד יכול לראות בעצמו שברוב הפעמים אין האות נו"ן כתובה כאות זי"ן (כגון במלה "מדינה" שבתחילת המגילה, ולהלן "מדינה ומדינה"; במלה "הנמצאים"; במלה "ושתי לפני המלך"; ובעמוד האחרון: "בכל שנה ושנה... נחו" ועוד ועוד).

            וכאן אני שואל את הרב זילברשטרום שתי שאלות נוספות:

            [ב] מדוע כת"ר מסתמך רק על חלק האותיות שנראה לו מתאים לשיטתו?

            [ג] האם כת"ר היה מכשיר פרשיות תפילין ישנות שנכתבו בדיוק כפי צורת האותיות שבמגילת אדמו"ר מהר"ש?

            ולענין "כתב האריז"ל" הנהוג בימינו והמומלץ ע"י כת"ר אשאלה ממנו:

            [ה] האם כתב זה כצורתו מקובל "איש מפי איש", או שמזמן לזמן חלים בו שינויים "כרצון איש ואיש"?

                                                                                   

כלפי הלוחמים בכתב אדמו"ר הזקן

            בגל' 1015 מיחזרו שוב את השמועות ששמע עד שמיעה אנונימי מפי שוכן עפר ששמע מפי שוכן עפר אחר, והן כשלעצמן אינן ראויות לענות בהן.

            אולם חמור יותר הוא הסילוף, כאילו הרבי שולל כתיבה בכתב שלא כל פרטיו ודאיים שהם נתקנו בהוראת אדמו"ר הזקן (הדברים מובאים שם בתוך מרכאות כאילו הם ציטוט מלשונו של הרבי, ולא היו דברים מעולם!).

            לשונו של הרבי הוא (לגבי כתב הנלמד מפרשיות ישנות): "שאז לא תמיד ברור מהו בדיוק ובדוקא ומהו באקראי, או רק לשם הידור" (אג"ק, ט, עמ' קצט). האם יעלה על הדעת שכוונת הרבי היא שיש ח"ו להימנע מלהשתמש בכתב שהסופר הידר בו מדעת עצמו?

            לשאלה זו יש ערך עיוני גדול, אבל מה איכפת לנו למעשה האם הידור מסויים נעשה ע"פ ציוויו של אדמו"ר הזקן או "רק" מהבנתו של "הסופר המפורסם של אאזמו"ר [אדמו"ר הזקן] נ"ע, ה"ה הסופר מ' ראובן ז"ל" (כלשונו של אדמו"ר הצ"צ), הוא "הסופר המהולל ומשובח בפי כל הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זי"ע החסיד המפורסם ר' ראובן נ"ע מיאנאוויטש" (כלשונו של אדמו"ר הריי"צ).

            היעלה על הדעת להסתפק בצורת האותיות שלו, רק בגלל שאין אנו יודעים בבירור "מהו בדיוק ובדוקא ומהו באקראי או רק לשם הידור"?!

            ואותו סופר הרה"ח ר"י זילברמן שאליו ואודותיו כותב הרבי שישתדל למצוא קבלה מפורטת בע"פ (ולא להסתפק בלימוד מפרשיות ישנות), הנה אצל אותו סופר עצמו הזמין הרבי פרשיות לתפילין! (כפי שהבאנו בשם הרה"ח רמ"ז גרינגלאז שליט"א).

            ועפ"ז מובן היטב מדוע הניח הרבי תפילין בכתב המיוחס לאדמו"ר הזקן (כמפורש ב'התמים' שצטטנו כו"כ פעמים), כפי שהניחו כל רבוה"ק נשיאי חב"ד ואחריהם כל חסידי חב"ד לדורותיהם (עד לדרא דעקבתא דמשיחא שבו שמים חושך לאור ואור לחושך).

            וכך גם הורה הרבי למעשה למי שהסתפק האם להזמין פרשיות תפילין כפי שתיקן אדמו"ר הזקן, או כפי הנהוג בקרב רוב כלל ישראל, והשיב לו הרבי, שאלו שהם ממוצא חסידי חב"ד חל עליהם הכלל והפסק-דין שהם צריכים לנהוג כאדמו"ר הזקן רבם של חסידי חב"ד (ראה אגרות-קודש, טו, עמ' שטז. הובא כו"כ פעמים במאמרים ובמכתבים שנתפרסמו ב'כפר חב"ד' בשנה האחרונה, אלא שמכתב מפורש זה הוא לצנינים בעיני מנגדי הכתב והם מתעלמים ממנו בעקביות).

            וזאת ידוע למבינים, שהכתב דזמננו המיוחס לאדמו"ר הזקן, דומה לכתב שכתבו בו אנ"ש לפני כמאתיים שנה, הרבה יותר מהדמיון שבין הכתב דמיתקרי כתב האריז"ל הנהוג כיום, לזה שנהגו בו לפני מאה ומאתיים שנה. ומי שרוצה לערער על הכתב המיוחס בגלל העדר מסורת ח"ו, במומו פוסל.

            "הבשורה הגדולה" שבדברי הכותב, הם דברי "הסופר הגדול והמפורסם" על כתב אדמו"ר הזקן, שהוא לא יכתוב כך, אבל גם לא יפסול אותו!

            שישו ושמחו חסידי חב"ד: הזבוב קצוץ הכנפיים מסימטאות ירושלים, הואיל שלא לפסול את הכתב שיסד הנשר הגדול ארך האברה הטס בשמים...

 

עולם הפוך

            "עולם הפוך ראיתי": קומץ חסידי חב"ד מנהלים מלחמת תעמולה עקשנית נגד כתב אדמו"ר הזקן...

            מדי כמה שבועות עדים אנו למיחזור שמועות ישנות שהופרכו, או לגילויין הפתאומי של "שמועות חדשות", והכל תוך התעלמות קבועה ממכתביו המפורשים ומהוראותיו הברורות של כ"ק אדמו"ר זי"ע.

            והנה "מציאה" מצאו ופרסמוה (בגל' 1009) ב"פרסום ראשון" בצמוד לתצלום המקור, מכתב אורגינאלי של הרבי, שבו נאמר שחור-על-גבי-לבן: "שמפורסם שאיני אחראי כלל וכלל לשמועות בשמי, ועאכו"כ למה ש"משמע משמועה".

            ומה הסיקו המפרסמים ממכתב זה? שעלינו להאמין לשמועות פורחות... אכן, עולם הפוך!

            שוב מצטטים שם את דברי אחד הכותבים (שכבר הוכחשו כמה פעמים) כאילו קיימות עדויות סותרות מפי רבותינו נשיאינו בזה, ולעומת הצעתו של אותו כותב (המצוטטת שם) שיש לנהוג כפי הוראתו האחרונה של הרבי "וגם זה רק אם הורה הלכה למעשה, וכהלכה הפסוקה בזה", מעלה המציע הנוכחי רעיון חדש: "הנני בזה להציע פתרון קל יותר ונכון, והיינו איך נהג הרבי בפועל".

            כלומר: הראשון הציע לנהוג "כהלכה הפסוקה בזה", והשני מציע "פתרון קל יותר" לחרוג מדרך ההלכה ולבדוק כיצד נהג הרבי.

            הבה נראה האם "הפתרון הקל" עומד בסטנדרטים של התורה וההלכה; שכך לימדונו רז"ל (בבא בתרא קל, ב): אין למדין הלכה לא מפי לימוד ולא מפי מעשה, עד שיאמרו לו הלכה למעשה.

            ופירש הרשב"ם: "לא מפי גמרא" שאם לומד הרב דרך לימודו ואמר "מסתבר טעמא דפלוני חכם", אין תלמידיו למדין משם הלכה [כאותו חכם פלוני], דשמא אם יבוא לידו מעשה ידקדק יותר ויראה טעם אחר בדבר. "ולא מפי מעשה" אם יראה רבו עושה מעשה אל יקבע הלכה בכך, דשמא טעה [התלמיד הרואה] בטעם של פסק דין של אותו המעשה דהרבה טועין בדבר הלמוד וכו'. "עד שיאמרו לו הלכה למעשה" דכיון ששאל ע"י מעשה, ואינן יודעין בדבר אלא מה שהוא אומר להם, אין לומר טעם חזו ביה דלא ידע וכו'.

            במלים פשוטות: אל תקבע הלכות לפי מה שנראה לך שאתה מבין מהשיחה של הרבי, וגם לא לפי מה שנראה לך שאתה מבין ממעשיו של רבך, אלא רק אם קיבלת ממנו הוראה מפורשת במענה לשאלתך.

            הכותב עצמו מספק לנו דוגמה מצויינת לטעות הנובעת מהסקת מסקנה על סמך דיוק מדוקדק בשיחה של הרבי; כדי להצדיק את שיטתו מדמה הכותב מילתא למילתא, מפליג מתפילין לאתרוג ומגיע "למה שמביא הרב מונדשיין ב'אוצר מנהגי חב"ד' וכו' [ששם נאמר בזה הלשון]: ונמצאנו למדים משיחה זו, שאצל אנ"ש לא היתה מקובלת ההנהגה שלא לאחוז את האתרוג כל משך אמירת ה'הלל', עד שראו את הנהגת אדמו"ר מוהריי"צ, ועשו כמעשיו". עכ"ל.

            אך מאז נדפסו הדברים הללו ב'אוצר מנהגי חב"ד' נתגלו דברים חדשים, והתברר שהרב מונדשיין טעה טעות חמורה בכך שהרשה לעצמו לדייק מהשיחה דברים שלא נאמרו בה בפירוש! שהרי אשתקד זכינו להדפסתן של 'רשימות הרב"ש' (זקינו של כ"ק אדמו"ר), ושם מתוארת הנהגתו של אדמו"ר מוהרש"ב בשעת אמירת ה'הלל', שהיא בדיוק כפי שנוהגים כיום כל אנ"ש ככתוב בספר המנהגים, שאין אוחזין את האתרוג במשך אמירת ה'הלל', אלא רק בשעת הנענועים! ('רשימות הרב"ש', עמ' מד-מה). ולא כפי שדקדק הרב מונדשיין מאותה שיחה, דקדוק שעל פניו נראה כמושלם עד שגם הרב קלויזנר אימץ אותו בהתלהבות.

            לדבריו של אותו כותב, הרי זה "דבר כמעט בלתי אפשרי" לברר מה הורה הרבי בנוגע להלכה למעשה. אבל לברר "איך נהג הרבי בפועל" הוא, לדעתו, "דבר קל ונכון".

            אך גם דבריו אלו הם בגדר "עולם הפוך": בנוגע להלכה למעשה הזמין הרבי מזוזות שנכתבו בכתב אדמו"ר הזקן (אגרות-קודש, ה, עמ' רט), הורה לאחד מן הפוסחים על שני הסעיפים שיזמין פרשיות בכתב אדמו"ר הזקן דוקא (שם, טו, עמ' שטז), הורה למשפחת שארף שי' שיכתבו מזוזות בכתב אדמו"ר הזקן דוקא והורה (לפחות) לאחד מאנ"ש שיכתוב בכתב אדמו"ר הזקן דוקא. כמדומני שהרבי התעניין אצל הרה"ח רי"ל גראנער אצל מי כותב הוא את פרשיות התפילין לבניו שי', וכששמע ממנו שהוא הזמין אצל הסופר ר"מ אהרונוב שי' (שכותב בכתב אדמו"ר הזקן), לא מיחה בידו לאפרושי מאיסורא שאסרו כמה מאנ"ש את הכתב הזה...

            ועדיין לא שמענו ולא ראינו רמז כלשהו מצד הרבי להעדפת הכתב המכונה "כתב האר"י" על כתב אדמו"ר הזקן!

            ובאשר לדעתו של הכותב, שקל יותר לברר כיצד נהג הרבי בפועל ולהגיע למסקנה שהיה זה כתב האריז"ל, קלות זו קושי גדול יש בה, שהרי כבר הבאנו (בגל' 971) את המפורש בקובץ 'התמים', שאת הפרשיות עבור חתניו הזמין אדמו"ר הריי"צ אצל הסופר ר' שניאור זלמן ויינשטיין הי"ד שהיה כותב ב"כתב המקובל אצל אנ"ש מאדמו"ר הזקן", וכפי שמעיד עליו (שם) מזכירו של מוהריי"צ הרה"ח ר' יחזקאל פייגין הי"ד.

            ולדברי הרב זילברשטרום שי', אמר רבינו זי"ע בתקופת נשיאותו שהוא אינו מחליף את התפילין שקיבל מחמיו אדמו"ר הריי"צ (כפר חב"ד, גל' 987, עמ' 54), הלא הם הם התפילין שנכתבו בכתב אדמו"ר הזקן (כנ"ל).

            ואם יאמרו שברור להם שבתקופה מאוחרת היו לרבי פרשיות בכתב האריז"ל, אף אנו נציע להם לנהוג בדיוק כמנהג הרבי: אחר החתונה להניח תפילין בכתב אדמו"ר הזקן, ובתקופה מאוחרת יותר (מתי בדיוק?) לשנות לכתב האריז"ל.

            ולאלו שאינם מבינים את האבסורד שבחיקוי חסר אבחנה להנהגותיו של הרבי (ולדידהו כל ההנהגות הן בגדר "הואיל ונפיק מפומי' דרב" כמ"ש הכותב בגל' הנ"ל), הריני מציע שיבטלו את מנהג הטבילה במקוה בערב ש"ק וביומו, כמנהגו הברור של רבינו זי"ע שאין בו ספק!

 

 

 




הוסף תגובהתגובות