ב"ה יום רביעי, כ"ב מנחם-אב תשפ" | 12.08.20  
 
הרב יהושע מונדשיין
עודכן לאחרונה בי"ד טבת תשע"א
"זכות ישראל" - מהדורא תניינא - פרק שביעי

עשר עטרות, למערכת ה, מחו' הרה"ק ר' מאיר מפרימישלאן

            א] כתב לי משמו ידידי האברך הרב החריף מו"ה שמואל צבי ווייס נ"י בהרה"ג החסיד בנש"ק מו"ה דוד אלימלך שליט"א האבד"ק ווישק, וזה"ל:

שמעתי כי פעם אחת בא לפניו איש אחד בקובלנא שהוא דר סמוך לנהר וכשמתגדל הנהר בא ושוטף את יסודות ביתו, ובמעט יהיה נשאר בלא כלום.

            ענה לו הה"ק ר' מאיר זצוק"ל: הוי יודע שהנהר שוטף ביתך לאשר שכשאתה מברך ברכה אזי אתה אומר "בריך את" ובלשון יון הנה 'בריך' הוא "נעם" [[=קח]] ו'את' הוא "שטיעב" [[=בית]]. וכשאתה אומר בנשימה אחת במהירות 'בריךאט' אזי משמע שאתה אומר "נעם די שטוב" [[=קח את הבית]].[1]

 

            ב] עוד כתב לי הנ"ל וזה"ל: ידוע כי הרה"ק היה מקנטר מאד אלה הרבנים שמחזיקים עצמם ללומדים גדולים ולשיינע יודין [[=יהודים נאים]]. פעם אחת שבת אצלו רב אב"ד אחד וקראו לעלות לקריאת התורה כנהוג. ואחר הרב הנ"ל קרא לעלות בעל-הבית פשוט, איש כפרי אחד. והלך הבעה"ב ואחז בשתי ידיו את שני כנפות הטלית ולאחוז בהם העץ-חיים, לאשר ראה שגם הרב עשה כן ומן הסתם דינא הכי.

            וכשראה זאת הרה"ק החזיר פניו אל הבעה"ב ואמר אליו: דיא מעגסט אהן נעמין דעם עץ-חיים מיט דיא הענד. דיא טיילסט יודין מיט דיא הענד ברויט און בוירשט, איבער דעם מעגסטו אהן חאפין מיט דיא הויעלע הענד. אבער דער רב נעמט מיט דיא הענד שוחד, איבער דעם טאהר ער נישט אהן נעמין דעם ספר מיט דיא הענד [[=אתה רשאי לקחת את ה'עץ חיים' בידיך. אתה מחלק בידיך ליהודים לחם וחמיצה, לפיכך מותר לך לתפוס בידיים ערומות. אבל הרב נוטל בידיו שוחד, לכן אסור לו לתפוס את הספר בידיים]]. ודפח"ח.[2]

 

            ג] כתב לי בשמו ידי"נ הרב החריף ובקי בר פחתי מו"ה אהרן כץ שליט"א מבאטאריטש,[3]שפעם אחת אמר הרה"ק על "אנקת מסלדיך" [לשון היד סולדת, אלה אשר המה בוערים באש להבת דקדושה אליך, עד שהם בגדר היד סולדת, אשר המה כמעט נכוים מכל קדושה] "תעל לפני כסא כבודך". ודפח"ח.

 

            ד] עוד מהנ"ל בשמו, שכאשר יתוועדו יחד חסידים ואנשי מעשה ושותין משקה ואומרים זה לזה "לחיים", הוא טוב ומועיל לפרנסה, ווארין ווען דיא יו"דין צוגייען זיך בלייבט איבער פון "לחיים" "לחם", היינו פרנסה טובה [[=מפני שכשה'יו"ד'ים (היהודים) הולכים לדרכם, נותר מה"לחיים" רק ה"לחם", היינו פרנסה טובה]].[4]ודפח"ח.

 

[כאן חסר דף בכתה"י]

 

            ח] עוד מהנ"ל. הרב הגאון מרן ר' יוסף שאול נטנזון זצ"ל אבד"ק לבוב, אשתעי לאנשי שלומו: פעם אחת עברתי דרך עיר פרימישלאן, ובאשר שמעתי מספרים גדולות ונפלאות מהרה"ק רבי ר' מאירל, אמרתי לסור אל ביתו להתראות אתו פנים. כאשר דרכתי על מפתן חדרו וראיתי כי אינו יושב על הספר ולומד הרהרתי בנפשי, איך איש קדוש כמוהו יושב בטל. אכן ליבא לפומי לא גליתי.

            כאשר נגשתי אליו נתן לי שלום ויאמר אלי: כבודו הוא בעל המחבר 'מפרשי הים', אשאלהו ויודיעני פירוש על דברי חכז"ל [ברכות יט] אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה אל תהרהר אחריו וכו' ודאי עשה תשובה. והדבר יפלא, הלא "תלמיד חכם" שבתלמוד בטח הוא ירא ה', ואיך יצויר אשר איש כזה שחכז"ל הקדושים קראוהו "תלמיד חכם", יעבור ח"ו עבירה, בפרט בפרהסיא, וימליצו בעדו שעשה תשובה?!

            ואמרתי לו שאין בידי מה להשיב על זה.

            ואמר לי: אני אגיד לכבודו תירוץ נכון. כי באמת תלמיד חכם אמיתי לא יעשה ח"ו עבירה. רק איזה מין עבירה יצויר אצל התלמיד חכם? שילך ד' אמות בלא תורה. ועל עבירה כזו כיוונו חכז"ל באמרם "אל תהרהר אחריו". כי הנה רבינו הקדוש החוזה מלובלין בעת פתחו את הגמרא ללמוד אמר מקודם: "ריבונו של עולם, אפשר כתוב עלי [['ולרשע אמר אלקים]] מה לך לספר חוקי', הנני מקבל עלי לעשות תשובה מעתה". וכן עשה בכל פעם שישב ללמוד.

            והנה, למורי הנ"ל היה די רק הרהור תשובה, אבל לאיש כמוני אינו די הרהור תשובה לבד, רק צריך זמן רב לצמצם דעתי ומחשבתי לקבל עלי עול תשובה לפני הלימוד. וזה כוונת חכז"ל אם ראית ת"ח שעבר עבירה [דהיינו שלא למד], אל תהרהר אחריו, דשמא עשה תשובה קודם. וסיימו חז"ל: "שמא" סלקא דעתך? אלא וודאי עשה תשובה קודם לימודו. ודפח"ח.[5]

 

            ט] ידי"נ הרב החריף החכם השלם מוהר"ח בלאך שי' מדילוטין[6]כתב לי וזה"ל: שמעתי כי הערל ששמש בבית הרה"ק ביום ש"ק להסיק התנור ולקח המנורות מהשלחן, משכורתו היתה שלימה, שהאריך ימים עד מאד, ועד יום מותו אמר כי יש לו ברכה ממאירקא?.

 

            י] עוד מהנ"ל. גם שמעתי שיחה נאה ממנו, כי פעם אחת בא אליו מחבר אחד ובידו ספר "יהגה חכמה" לבקש הסכמה. הרה"ק עיין בהספר וראה כי רובו דברים של מה בכך, והשאר גנוב הוא באמתחתו מספרים אחרים.

            ובכן החזיר הכת"י ואמר: על ספר כזה לא אתן הסכמתי. כי מה שיעגא [שלו, בלשון פולנית] ניע יעסט חכמה [[=אין חכמה]] ומה שהיא חכמה ניע יעסט יעגא [[=אינו שלו]] כי גנוב הוא.[7]

 

            יא] עוד מהנ"ל. יהודי אחד החזיק פראפינאטיאן[8]מאדון העיר סאדיגורא והצליח בה עד מאד. אחר כמה ימים אירע מזלו ל"ע והמסחר ירד עשר מעלות אחורנית. ונסע להרה"ק מפרימישלאן.

            בבואו לבית הה"ק עמד שם איזה עת והה"ק לא שעה אליו אף לא שאלו דבר. פתאום צעק הרה"ק בקול משונה כדרכו: אריה! מדוע לא תשאל את היהודי הזה מאין הוא?

            - מעיר סאדיגורא אני, ענה היהודי הנפחד וארכובותיו דא לדא נקשן.

            - אריה! – צעק הרה"ק עוד הפעם – אמור ליהודי זה, מאיר יודע היטב ממנו, מאיר אומר שהוא מסאדאטאב ולא מסאדיגורא! ומה הוא כח צדיק הדור? שיוכל להפוך שדה גרוע (סאדיגורא) לשדה טוב (סאדאטאב). בוודאי לא תדע מי הוא צדיק הדור. דע שצדיק הדור הוא ר' ישראל מריזין. ותאמר זאת לשר העיר כאשר יגיע הזמן, למען השם אל תשכח זאת!

            מבלי הבן הדברים הסתומים נסע היהודי לביתו. ולא עברו הרבה ימים והרה"ק מריזין בא לגאליציא לבקש לו מקום מנוחה ושמו מלא כל הארץ. זכר היהודי הנ"ל דברי הרה"ק מפרימישלאן, ועל-פי עצתו השתדל שר העיר סאדיגורא אצל ממשלת אוסטריא לטובת הרה"ק מריזין ליתן לו זכות אזרח כנודע.

 

            יב] כתב לי בשמו הק' ידידי הרב החריף ר' שאול ברוך גערשט נ"י מפאביניץ דיבור נחמד.

            בפסוק "שמור רגלך באשר תלך אל בית אלקים", וצריך ביאור, וכי לבית אלקים צריך לשמור רגליו ולא למקומות אחרים? הלא במקומות אחרים צריך שמירה יתירה! ואמר הה"ק הפירוש כך: שמור רגלך [ואם תשמור תמיד רגלך אז תזכה כי] באשר תלך [פירוש, בכל מקום שתלך יהיה] אל בית אלקים. ודפח"ח.

 

            יג] עוד מהנ"ל בשם קדשו, בפסוק "ויהיה נא פי שנים ברוחך אלי". והקשה, וכי אפשר לאדם ליתן יותר ממה שיש לו? ותשובת אליהו "אם תראה אותי לוקח ממך" קשה להבין, מה בכך אם תראה אותי וכו'.

            ותירץ הרה"ק, דהנה אליהו גם גופו היה מזוכך כל כך, עד שגם גופו לא היה יכול לסבול העוה"ז ולכן הלך בסערה השמימה. אמנם אלישע ביקש ממנו שיתן מהודו עליו, שתנוח עליו רוח קדשו גם על הגוף להיות ביחד, וזה: ויהיה נא פי שנים [רצונו לומר, הגוף והנפש] ברוחך אלי. ואמר לו אליהו: אם תראה אותי לוקח ממך, רצונו לומר, אם בכל עת יהיה דביקותך בי כל כך כמו בעת אשר "אותי לוקח ממך", אזי תשיג מבוקשך. בכאן תראה גודל מעלת דביקות בהצדיק. ודפח"ח.

 

            יד] בס' 'מעשה יחיאל' (דף ח, ב): שמעתי בשם הצדיק מהר"מ מפרימישלאן על הא דנקוד על 'איו' שב'אליו' (בפ' וירא), כי המלאכים הם בחי' עומדים והצדיק הוא בחי' הולך, וכשבאו אליו היו הם מבחי' נצבים עליו, גדולים ממנו, ואחר-כך וירץ לקראתם ושוה להם, ואחר-כך והוא עומד עליהם, למעלה מהם. על-כן זה אל זה שואלים 'ואיו', אברהם, שמצאנו אותו, כי אחר הוא ואיננו הוא. עכ"ל ודפח"ח.

 

            טו] בס' 'דברי ברוך' (פרקי אבות פרק ד) על-פי מה ששמעתי בשם הצדיק ר' מאירל זי"ע מפרימישלאן, על מאמרם ז"ל למה נקרא שמו רבינו הקדוש, דלא מסתכל בצורתא דזוזא. פירוש, כי יש כמה אנשים שמכבדים אותם אף שאינם אנשי צורה, רק עבור שיש להם מעות הרבה מכבדים אותו כאילו הי' להם צורה רוחנית. וז"ש דלא מסתכל בצורתא [שיש לאדם על-ידי] זוזא. עכ"ל ודפח"ח.

 

            טז] עוד שם בשמו (פרק ה) על-פי מה ששמעתי מכ"ק הה"צ ר"מ מפרימישלאן ז"ל, תורה מתשת כחו של אדם, פירוש, מי שלא למד תורה אומר בלבו על כל מה שיש לו כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. אבל מי שלומד תורה התורה מלמדתו שלא יאמר כוחי וכו'. וז"ש תורה מתשת כחו של אדם, שלא יאמר כוחי ועוצם ידי. עכ"ל ודפח"ח.

 

            יז] כתב לי ידי"נ הרב הגאון המפואר איש האשכולות מו"ה ברוך באסעכעס נרו יאיר האבד"ק סאלקא[9]וזה"ל:

            דו"ז הגביר הירא ושלם ר' משה שפירא ז"ל מגלינא שנפטר באה"ק, נודע לנו העובדא ממנו כי פעם אחת בא אל הה"ק ר"מ ז"ל וחכה בפרוזדור, כי לפניו נכנס אל הרבי עשיר מופלג אחד מלבוב, וביקש ממנו אולי נחוץ לו כסף מוכן הוא לתת לו כמה שידרוש. והרבי לא שעה אל דבריו.

            ואחר-כך כשנכנס דו"ז הנ"ל, ביקש הרבי ממנו שילווה לו שני מאות כסף. והלווה לו תיכף ומיד. והרבי שיעבד לו שתי כפות ושתי מזלגות של כסף.

            אחר זמן, כשנפטר הרה"ק, אמר למשפחתו לפני מותו שהמה ישלמו לדו"ז ר"מ שפירא את החוב על שני מאות כסף, או אם יתרצה דו"ז יקבל בעד החוב את הכפות והמזלגות הנזכרים. והברירה בידו. דו"ז לקח ובחר בהחפצים שישנם עוד תחת יד בנו ש"ב ר' שלמה שפירא מלבוב.

            מזה תראה ישרו ותומו של הצה"ק בעניני ממונות, וכי לא לבו הלך לצבור הון. עכ"ל.

 

            יח] עוד כתב לי הרב הנ"ל, ששמע מפי המופלג ר' שלמה איזאק זאהן,[10]שהוא חתן הרה"צ ר' יואל והרבנית משאץ זצ"ל,[11]בשם קדשו, על הפסוק "אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים, כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רוח והצלחה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו".

אמר הרה"ק ר' מאירל ז"ל, דהנה שאול חטא במה שלא הרג את אגג וחמל עליו, ובחמלתו נולד אויב המן והיצר לישראל. ואסתר נכדת שאול עליה היה מוטל לתקן חטא זקינה להציל את ישראל ולהשמיד הצר הצורר. וגם אחז"ל כי אסתר שלחה לאחשורוש שידה במקומה שהיתה דומה דומה לה, להתיחד עם המלך. וז"ש מרדכי לאסתר [כי אף שתמיד את שולחת במקומך שידה ודמיון, עכשיו] אל תדמי בנפשך [אל תשלחי אליו דמיון נפשך], כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלחה יעמוד ליהודים ממקום אחר [הוא הסטרא אחרא, והשידה היא תסבב רוח והצלחה ליהודים] ואת ובית אביך [הוא שאול אבי זקינך שהמתין על זה] תאבדו. עכ"ל ודפח"ח.[12]

 

יט] כתב לי הרה"ג הנ"ל: אני שולח לכ"ת העתק משני מכתבים מהה"ק רבי ר' מאיר ז"ל, שנמצאו בידי מעזבון אבי זקיני ר' יחיאל מיכל ראזען ז"ל מגלינא, אות באות. וכשמת א"ז הנ"ל, דכירנא שמצאו באמתחתו מ"ב מכתבים מהר"ר מאיר ז"ל מכמה שנים מענינים שונים, כי הוא היה עשיר ובעל צדקה גדול, והרבי ר"מ פנה אליו כפעם בפעם עבור עצמו ועבור אחרים.

מכתב א' נמצא בידי, שנמצא באמתחת זקיני הנ"ל, וכתבו אליו כי מביא בתוכו אחיו הרב, והוא דו"ז ר' שלמה זלמן הורוויץ האבד"ק גלינא.[13]והרר"מ כיבד תמיד א"ז ר' מיכל ראזען האח הבכור יותר מאחיו הרב הצעיר הנ"ל, כנודע כמה פתגמים שאמר על זה. ועל זה יסובו דברי המכתב הזה.

מכתב א

            שיל"ת יום א' ב' ר"ח ז' חנוכה אשר השי"ת התיר לנו להיות בשמחה. אולי ברחמיו וברוב חסדיו הגדולים אשר דרכו להיטב לברואיו. וכך שמעתי מאבי מורי זלה"ה בכל שנה בזמן הזמן מתעורר אשר הי' לעם הקודש בתעצומות והתאמצות גדול נגד העומד, התואר לו ית"ש אשר מחליף וגולל החשך מפני האור ויהי רצון שישקיף תמיד לטובה.

            כ"ד דו"ש הק' מאיר

            יהי רצון שיתהפך הכל לטובה ולברכה לכלל בני ישראל. ואפריון נמטיי' לאחיהם הרב נ"י וכל בני אביהם. ויהי רצון שיקוים בני אל חי ברב כח, והנותן ליעף כח. היום בשעת המתפלל נפל לי במחשבה אשר אמר יעקב אבינו ואולם אחיו הקטן יגדל ממנ"ו, היינו מצד עצמו ודעתו, לא מצד אשר הגביהו זקינו מאחיו הישיש, וזה הוא לד' בעצמו. והבן.

            כ"ד הכותב [עכ"ל מכתב קדשו].

 

            מכתב ב שכתב לראשי הקהל מגלינא, כנראה מליצה על איש שהי' לו עסק עם הפרנסים. וזה"ל:

מכתב ב

            בעזהי"ת

            לכבוד האנשים החשובים הנגידים הקצינים ראשי עם קודש דהק' גלינא, ה"ה הרבני הנגיד המרומם מוה' משה נ"י וה"ה הרבני הנגיד המרומם מוה' יחיאל מיכל נ"י.

            הנה יאמינו לי שאין דרכי לצוות חלילה, רק מאד נפלא בעיני שימתינו כ"כ עד קודם חג הפסח והם בוכים וצועקים. נראה לי שיעיינו בדבר הזה וירחמו ויקילו עליו עכשיו וגם אח"כ על העבר ועל העתיד יקיים חודש בחדשו.

            כ"ד השפל המבקש מליצה הק' מאיר בהרב

 

            מכתב ג ששלח אלי ג"כ הנ"ל הרב הגאון דק' סאלקא, שנכתב לזקינו הגביר החסיד המופלג ר' מיכל ראזען הנ"ל. ונעתק אות באות. וזה"ל:

מכתב ג

            בעזה"ש

            כבוד אהובי ה"ה הראש והקצין מוה' יחיאל מיכל נ"י. נא שיקיים וחי אחיך עמך ויתן לו אפס מעט חיותו אשר מבקש, כי ממש חייו אינם חיים כי טפלי תלוי בי', והוא אינו בקי במסחר וצוק העתים אין להעריך. נא ונא מאד לעשות זאת למען השי"ת. ובגלל זה השי"ת ישלם לו בכפלים כי טובות הש"י בכפלים.

            כ"ד השפל המבקש במליצה הק' מאיר בהרב

 

            כ] בס' 'עטרת זקנים' לש"ב הה"צ ר' יחיאל מיכל זצ"ל[14]בן חו"ז הקדוש האלקי רבי ר' משה מסאמבור זצ"ל וזה"ל:

            פעם אחת נזדמן שנסע (הרה"ק ר"מ מסאמבור) לדרכו ונסע דרך עיר פרימשלאן. וכ"ק הרה"ק הרבי ר' מאירל ז"ל נסע לקראתו על הדרך לקבלו בספ"י העירה. ולבש א"ע אז הרבי ר' מאירל בבגדי שבת ובעצמו הביא המאכלים לשלחן הטהור שסעד כ"ק הר"ר משה ז"ל עמו.

ואמר לו: מה שלבשתי בגדי שבת, הוא כי אורח כמוכם הוא אצלי בבחי' שבת. וענה לו הר"ר משה: גם אצלי בביתכם בחי' שבת, והמופת לזה, כי בכל שבת טרעטין מיר אב [[=מסתלקים ממני]] היסורים קשים שלי, ובביתכם האבין מיר אויך אבגיטרעטין [[=וגם בביתכם הסתלקו ממני]] היסורים כמו בש"ק. עכ"ל.

 

עשר עטרות, מערכת ח, מחו' הרה"ק ר' יודא צבי מסטרעטין

            א] אמר הכותב. לסדר מערכת שלם מזה הקדוש עליון ובניו הקדושים אי אפשר לי, יען כבר נדפס מגדולתו בס' 'דגל מחנה יהודא'. אמנם לאשר יש בידי איזה גרגרים מועטים שלא בא שמה, לא יכולתי להפטר בלא כלום, וסדרתי רק מערכת קטן.

            והוא מה שכתב ידי"נ הרה"ג איש האשכולות בנש"ק מוהר"א איטינגא סגל שי' מדוקלא,[15]שכתב לו ידי"נ הגאון הנפלא מוה' יקותיאל ארי' ק"ה[16]ר"מ דק' סטאניסלב, כי לפני הרה"ק מוהרי"צ זצ"ל מסטרעטין בא אחד מחסידיו ושאלהו לאמר: מדוע אנו רואים מעשים בכל יום אשר אנשים ההמוניים הדופקים על דלתותיו עם איזה בקשה תיכף יוושעו לעין כל, ואני המתאבק בעפר רגליו ומסתופף בצלו צל הקודש זה כמה שנים, ישועה רחקה ממני.

            ויאמר לו הה"ק, הלא דבר זה מתורת משה למדנו, כתיב בפ' שמות "ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וכו' " [מלך מצרים זה הקב"ה אשר בכל צרתם לו צר, ומצרים מלשון מיצר-ים], למילדות העבריות [אלו צדיקי הדור המלמדים לאדם דעת דרך העבריות] בילדכן את העבריות [בעת תלמדו אתם דרך העבריות הוא דרך השם] וראיתם על האבנים [תראו על שרש שלהם] אם בן הוא [אם הוא בבחינת דכר מדריגה גדולה של בר דעת] והמיתן אותו [תוכלו להמתין עם הישועה, ויהיה 'המיתן' מלשון המתנה], ואם בת היא [אם הוא מסטרא דנוקבא בבחינה קטנה, אז] וחיה, תראו שיהיה לו תיכף הישועה. ודפח"ח וש"י.

 

            ב] ש"ב הרב הגדול צדיק וחסיד ועניו פרי קודש הלולים מוה' משה בראנדוויין[17]שליט"א [חתן הרה"צ ר' מיכלי מסאסוב שי',[18]שהוא בנו של הרה"ק מהר"ש[19]משם שליט"א, ונכד ש"ב הרה"ק ר"נ מבורשטין שי'] כתב לי משם זקינו הרה"ק מוהרי"צ זצלה"ה.

            בגמ' מס' שבת (יו"ד ע"א) רבא חזיא לרב המנונא דהוה מאריך בצלותיה, אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. והוא סבר זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד. והקשה הרה"ק מהרי"צ, הא אותו זמן שמאריך בצלותיה ביותר, הוא מקצר בתלמוד. ותירץ בדברי קדשו, זמן תורה לחוד הכוונה ליחודו של עולם האחד ומיוחד, וזמן תפלה לחוד ג"כ ליחודו של עולם. וא"כ הכל הולך אל מקום אחד. עכד"ק.

            [ואני השפל מוסיף על זה, כי זמ"ן הוא מספר היחוד זו"נ, היינו מ"ה וב"ן שניהם יחד גימטריא זמן]. והבן.

 

            ג] עוד כתב לי הרב הנ"ל ש"ב שליט"א סיפור נפלא [והובא גם בס' 'דגל מחנה יהודא' בפ' שופטים, אך לא נכתבה שם כראוי ובדיוק, והעיקר הוא כמו שכתב כאן], והוא:

            נודע היות דרך הה"ק השרף מסטרעליסק רבו של הה"ק מוהרי"צ, בעת קראו בתורה בש"ק עמדו אצלו בנו הרה"ק הר' שלמה זללה"ה, והה"ק מוהרי"צ הביט בהחומש והראהו בכל פעם המקום אשר עמד שם בין גברא לגברא. וידוע דרכו של הקדוש והנורא מסטרעליסק בקריאתו אמר כמה טעותים, ולא ערב שום איש להזכירו שזה טעות. והרבה פעמים אמר תורה על שולחנו על זה הטעות.

            ובשנה שנפטר כ"ג אלול, קרא בפרשת שופטים להפסוק "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך", אמר הוא: נביא אקים וכו' "כמוני". אז אמר לו הרה"ק מהרי"ץ: "כמוך". והתחיל עוד הפעם נביא אקים וכו' "כמוני", החזירו עוד הפעם המהרי"ץ: "כמוך" כתיב. אז קרא עוד הפעם נביא אקים וכו' "כמוני" והחזירו עוד הפעם "כמוך" כתיב. קרא עוד הפעם בחיל נביא וכו' "כמוני" אז הניח הק' מהרי"צ החומש מתוך ידו ואמר: "כמוך" כתיב. אז הסיב פניו הרה"ק השרף כנגד הק' המהרי"ץ והניף ידו כנגדו ואמר: "כמוך, כמוך, כמוך".

            ואחר זמן, כאשר היה מעט פירוד בין הרה"ק מהרי"צ ובין הרה"ק הרבי ר' מאירל מפרימשלאן, אמר הה"ק ר' מאירל: מה אעשה ואני ירא ממנו מחמת שהה"ק מסטרעליסק קרא עליו "והאיש אשר לא ישמע לקול דברי הנביא" וכו'. זיע"א.

 

עשר עטרות, למערכת ט, מחו' הרה"ק ר' אברהם מסטרעטין

            א] שמעתי בימי חורפי בהיותי חונה בק' פראבוזנא, מידידי הרבני המופלג החסיד ירא ושלם מוה' שמואל צבי רעכטר ע"ה, ששמע מפה קדשו של הרה"ק ר' אברהם מסטרעטין, בפסוק "ואכלתם ישן נושן" וכו', שפירש: ואכלתם [לשון דביקות כטעם הלחם אשר הוא אוכל] ישן נושן [מורה על הקב"ה, והיינו שתדבקו את עצמכם בהשי"ת. והנה היצר הרע נקרא גם-כן "ישן", מלך זקן וכסיל, כידוע שהוא בא קודם שנעשה בר מצוה, וצריך לבערו מן הלב בטרם בא היצר הטוב הנקרא "חדש". וזה] וישן מפני חדש תוציאו [שהיצה"ר הנקרא "ישן" תוציאו אותו בטרם יבוא היצה"ט שנקרא "חדש"]. ע"כ שמעתי אמרי קדוש.

            ולי השפל נראה על דרך הנ"ל להוסיף תבלין, כי הנה השי"ת נקרא "ישן" וגם היצה"ר נקרא "ישן". אבל החילוק, שהשי"ת נקרא "ישן" מחמת שהוא באמת נושן, כי אין ראשית לראשיתו קדמון לכל דבר. והיצה"ר נקרא "ישן" רק כנגד היצר טוב אשר הוא צעיר ממנו, שהיצה"ט בא רק כשנעשה בן י"ג שנה והיצה"ר מוקדם מיום היוולדו, והוי היצה"ר ישן נגד היצה"ט. וזהו ואכלתם [כפירוש הרה"ק הנ"ל, שתדבקו את עצמכם] ישן נושן [כלומר, בה"ישן" ההוא שנקרא "ישן" מחמת שהוא באמת נושן והוא השי"ת, ואמנם] וישן מפני חדש [פירוש, זה הישן אשר הוא רק "ישן" נגד היצה"ט שהוא "חדש", והוא היצה"ר, אותו] תוציאו. והבן.

 

            ב] בס' 'אמרי רצון'[20]פ' ויחי וזה"ל: ודודי הרב הצה"ק מוה' אברהם זללה"ה מסטרעטין היה דרכו בקודש להשיב "לחיים ולברכה והצלחה" בשלחנו בשבת קודש (כשנתן) [כשנתנו] לו 'לחיים', ואמר על זה כי "הצלחה" הוא לשון מבקע, כפירוש התרגום על "ויבקע", וצלח, ומלשון "וצלחו הירדן", כי לפעמים חלילה נסתם מאדם צנור הברכה וחיים, צריך לבקש הצלחה, לצלוח ולפתוח הצנור שלא יהיה נסתם, להמשיך ברכה וחיים. עכד"ק.

 

            ג] ידי"נ הרב הגאון המפואר מסאלקא מוה' ברוך באסכעס נ"י כתב לי משמו, על הא דאחז"ל כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו (סנהדרין [צב, א]) שנאמר כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו. ולכאורה קשה, וכי בשביל שלא חנן לו ה' דעת אסורים לרחם עליו, והרי האיש הזה לא חטא כלום.

            ואמר הפירוש כך, כי האיש המבין ובר דעת יודע בעצמו לשית עצות בנפשו בנוגע לפרנסתו וכדומה, אבל השוטה החסר דעה איז יעדער יוד אהן געבינדען ער זאל אויף איהם רחמנות האבין [[=כל יהודי אסור וקשור, חייב, לרחם עליו]], מלשון "מלך אסור ברהטים".

 

            ד] יסופר בספר 'מקור חיים' (דף נד א) וזה"ל: הרה"ק מוהר"א מסטרעטין היה לו ענין פלא באכילת בשר, שהכיר מעשי השו"ב ששחט את הבע"ח (וידוע שפעם אחת רצה לאכול את הרוטב ועל-ידי חושי הראיה והריח הניח מלאכול. ושלח אחרי השו"ב, וכשבא שאלו מדוע שחט עוף שלו קודם קיום טבילת עזרא כדת. והשו"ב התנצל כי היה שליח אחר שלא הורגל אצל הבאת העופות מהרבי ולא היה יכול לטבול עוד עבור ריבוי הזביחה הנחוצה שהיה באותה שעה. אעפ"כ השו"ב הפסיק מלשחוט עוד בסטרעטין כי אמר מה לי ולצרה הזאת להיות נפשי בכפי תמיד להיות שו"ב תח"י איש אלקים קדוש ומבין כמוהו, וחשש לנפשו, כי לא כל הזמנים שוים בחיות רצוא ושו"ב. ואף כי היה חביב ומובחר בעיני רבו לא רצה עוד במקום זה).

ושמעתי מדודי הרה"ח הנגיד מו"ה אברהם ברוך שטיינמעץ נ"י ממאקרא, כי הה"ק נסע פעם אחת למרחץ קרעניץ, ולקח עמו שו"ב שהוא לרצונו לרוח מבינתו. ולאשר מקום הרחצה הוא בגליל צאנז, נסע מקודם להה"ק מצאנז ליקח רשות ממנו על השו"ב שנטל לעצמו למשך ימי הרחצה. ונכנס למלון שם, ושלח את הגבאי שלו אל הה"ק מצאנז מתי יוכל לבא לקבל ברכת שלום בזמן הראיה. והשיב לו שאין לו פנאי כעת, עד אחר שעתא חדא. ושאלו היכן נכנסו. הגבאי הלך להגיד התשובה לרבו, ותיכף ומיד אחר-כך בא הרה"ק מצאנז בענוות צדקו לבית מלונו של אותו צדיק להקדים לו שלום. והיה כוונתו שאין לו פנאי שעתא חדא, שרצונו לילך למלון הצדיק. והתראו פנים אל פנים ועשה סעודה לכבודו באהבה יתירה. ושאלו על דבר השו"ב, בהסבר הדברים איך שו"ב צריך להיות, על כן לקח לו הוא כרצונו ומבקש לתת לו הסכמתו.

הרה"ק מצאנז השיב לו: ידעתי כי כ"ק מבין גדול על שו"ב, ובכל זאת גם השו"בים שתחת דגלי לאו קטלי קניא באגמא אינהו, על-כן דעתי שלא יעשה חדשות ויאכל מזבחי השו"ב דשם. הה"ק מארא דאברהם לא עמד על דעתו ועשה כרצון הה"ק מצאנז לאכול מזבחי השו"ב דשם.

ובקרב הימים בא הה"ק מצאנז לבקרו בקרעניץ, ושאל הה"ק מוהר"א למה לא הודיע הרב דצאנז מיום בואו שיוכל להכין סעודה לקראתו לכבודו ולכל הנלוים. והשיב הה"ק מצאנז, כי בעושי רצון הבורא ית"ש כמוהו מלאכתו נעשתה בלעדו, כי לקח הכל מביתו, הרוטב בצלוחיות ובשר ושאר מאכלים בקדירות, ומאפה תנור, וצריך רק לחמם. וכן היה הכל בכבוד ברוב עם הדרת מלכים. עכ"ל. זיע"א.

 

ה] אמרתי לספח לכאן שני ענינים מהצה"ק הר' אליעזר מאזיפאלי זצ"ל [אחיו של הרה"ק ר"א מסטרעטין זצ"ל] אשר גם-כן כבר בא בספר 'דגל מחנה יהודא' מנפלאותיו ונוראותיו. ואין אתי מהחדש רק אלה השתים שכתב לי נכדו של אותו צדיק ש"ב ידיד נפשי האברך הרה"ג חסידא ופרישא בנש"ק מוה' משה בראנדוויין שליט"א, אמרתי לא אמנע הטוב ליחדם לכאן.

וכתב לי נכדו הרב הנ"ל בשמו הק', שהיה רגיל לפרש מה שאנו אומרים בתפלה "וליחדך באהבה", על-פי מה שמובא בסה"ק שצריך האדם לייחד להבורא ב"ה בכל מיני אהבת עוה"ז, לקשר כל מיני תאוה ואהבה ויראה, ליחד בזה הבורא ב"ה. וזה פי' "וליחדך באהבה", פירוש עם כל עניני אהבה שבאה לנו נעלה את הכל ליחד בו את הבורא ב"ה. ודפח"ח.

 

ו] עוד כתב לי הרב הנ"ל וזה"ל: שמעתי מפי הגביר החסיד ר"פ מביטשקיוו ז"ל, הוא היה מחסידי קאסוב, אך היה גם-כן מיודעיו ומכיריו של קדוש זקיני מאזיפאלי, היינו בעת בא חכם לגבולו התאכסן אצלו וכבדו מאד.

פעם אחת היה הגביר הנ"ל לרגל מסחרו בעיר סטאניסלב והוכרח להתעכב על ש"ק, והוסכם בדעתו לנסוע על ש"ק לזקיני הרה"ק הנ"ל, כי עיר אזיפאלי סמוכה ונראה לעיר סטאניסלב. ונסע שמה. ובליל ש"ק קרה לו מקרה לילה ר"ל ועמד בבוקר בעגמת נפש מאד, וחשב לספר צערו לפני כ"ק זקיני ז"ל. הדר נתיישב בדעתו, ממה נפשך, אם רבי הוא ידע מעצמו, ואם לאו מה לי לספר לו. והסכים בדעתו שיהיה אצל רבו הרה"ק מקאסוב ויספר מכאובו. ופניו לא היו לו עוד.

וביום ש"ק כשאמר זקיני ז"ל "אסדר לסעודתא" אמר בזה"ל: כשאומרים "יהא רעוא קמיה" בכוונה נכונה, יכולין לתקן הר"ת של יהא רעוא קמיה. ואחר-כך אמר להר"פ: ר"פ, תנו לי הכוס לקידוש. והבין הר"פ כי כוונת התורה עבורו היתה.

 

            היכל הבעש"ט, גל' ל



[1] נראה שהכותב פורתא לא דק. כשאומרים בנשימה אחת ובמהירות נשמעת הברכה כמו "בריחאטו", כשחלוקת המלים היא: "ברי", קח. "חאטו", בית.

[2] ב'סיפורי מרן הרמ"ח' (ב"ב תשמ"ט, עמ' רג): לר' מאיר היה מנין מיוחד חוץ מנין החסידים בביהכנ"ס... וקראו לרב לעלות לתורה ולקח את ה"עץ-חיים" בעטפו ידו בטליתו ובירך ברכת התורה. לאחריו עלה "שואב-המים", ורצה גם הוא לעשות כמעשי הרב. ואמר לו ר' מאיר'ל: מילא הרב מכסה ידיו בנגעו בספר תורה מפני השוחד שבהם... אבל אתה הרי איש פשוט העושה גמ"ח ליהודים ומספק להם מים ומדוע תעטוף ידיך הנקיות?...

[3] ר' אהרן גד כ"ץ. אודותיו בס' 'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 130 (משנת תרפ"ו רב בנימוז'ה).

[4] בס' 'מרגניתא דרבי מאיר' עמ' 35, מביא כן מה'דעת זקנים'.

[5] שם, עמ' 34, מה'דעת זקנים'.

[6] אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 502. ו, עמ' 213.

[7] אימרה זו מיוחסת במקומות רבים להר"ר אייזיק חריף מסלונים. והכי מסתברא טפי, מפני שממנו היו מבקשים הסכמות לספרים (יתכן ומדובר בס' 'יהגה חכמה' שנדפס בווילנא תקצ"ו, שבו מובאות שמועות נאות רבות בשם זולתו בנוסף לחידושיו שלו).

[8] בית-זיקוק למשקאות חריפים ולעתים גם במשמעות בית-מרזח.

[9] ומקודם אבד"ק גאלינא (מאורי גליציה, א, עמ' 524. ו, עמ' 228).

[10] אולי הוא הנזכר ב'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 5, שהיה רבה של העיר רומאן במולדובה.

[11] הרבנית מרת מרים חיה (תק"פ(?)-תרס"ג), בתו של הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן, ובעלה הרה"צ ר' יואל משאץ (תק"ע(?)-תרמ"ו). ראה: 'מאורי גליציה', ג, עמ' 715. 762-760. ו, עמ' 910-909.

[12] כעין זה הובא בפרק קודם משמו של הרה"ק רא"י מסדיגורא ('היכל הבעש"ט', גל' כז, עמ' ע).

[13] אודותיו: מאורי גליציה, ב, עמ' 353. ו, עמ' 518. ועל-פי האמור כאן בפנים, הרי הוא הוא ר' שלמה זלמן רוזן רבה של גלינא (ואחיו של ראש הקהל ר' מעכעל), שנרשם שם בכרך ד, עמ' 766.

[14] אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 154. ו, עמ' 72.

[15] הר"ר אברהם. אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 121. ו, עמ' 62.

[16] =קמלהאר אודותיו בס' 'הצופה לדורו'. מאורי גליציה, ד, עמ' 556. ו, עמ' 1091.

[17] בן הר"ר אליעזר בן הר"ר נחום מבורשטין (להלן הע' 20). אודותיו: 'מאורי גליציה', א, עמ' 610 (ושם טעות בשם חותנו). ו, עמ' 280.

[18] מאורי גליציה, ג, 871-870 (ושם נרשם חתנו הר"ר משה הנ"ל).

[19] הר"ר שלמה בן הר"ר חנוך הענך מאלעסק (שם, עמ' 875-873. ו, עמ' 926).

[20] להרה"ק ר' נחום מבורשטין, בן הרה"ק ר' אליעזר מסטרעטין (מאורי גליציה, א, עמ' 612. ו, עמ' 281).




הוסף תגובהתגובות