ב"ה יום רביעי, כ"ב מנחם-אב תשפ" | 12.08.20  
 
הרב יהושע מונדשיין
עודכן לאחרונה בי"א אדר תש"ע
"אחד קדוש מדבר" - "כאיל תערוג"

"אחד קדוש מדבר" – "כאיל תערוג"

איתא בסה"ק 'ישמח ישראל' (שנדפס לראשונה בלאדז, בשנים תרע"א-תער"ב), לשביעי של פסח, דף מט, א-ב:

וענין דברינו הוא כעין מ"ש בשם צדיק אחד ע"ד רש"י ז"ל (תהלים מ"ב, ב') כאיל תערוג, אמרו רבותינו אילה הזאת חסידה שבחיות וכשהחיות צמאות למים הם מתכנסות אלי' שתתלה עיני' למרום, ומה היא עושה, חופרת גומא ומכנסת קרני' לתוכה וגועה והקב"ה מרחם עלי' והתהום מעלה מים. כאיל תערוג, כאילת תערוג לא נאמר וכו' אלא כאיל תערוג, דיבר הכתוב בזכר ובנקבה, הזכר עורג על עסק מים כהנ"ל והנקבה כשהיא כורעת לילד ורחמה צר והיא צועקת והקב"ה מרחם עלי' ומזמין לה נחש ומכישה ורחמה נפתח. ע"כ פירש"י ז"ל... ופי' הוא זצ"ל שהכתוב מדבר בנקבה, ורק כשיגיע לה שניהם ביחד נעשית כאיל זכר שאין מרגיש כלל הצער וחבלי לידה, ומניחה אז צער לידתה וחופרת גומא ומבקשת על המים בשביל החיות, ולכן קורא אותה חסידה שבחיות. וז"ש דוד כן נפשי תערוג אליך אלקים, מניח אני את צערי ואני מבקש וצועק בשביל צער השכינה. ע"כ דה"ק.

כיו"ב מביא את הפירוש הזה בספרו במקומות נוספים, ותמיד בהעלם שם הצדיק:

בסוף התורות לפורים (דף מח, ג-ד): וכאשר ראיתי כתוב בשם קדוש מדבר ענין האילה...

לשמח"ת (דף פט, ג-ד): וכמו"ש בשם קדוש אחד ע"ד רש"י ז"ל... כאיל תערוג... ופי' הוא זצ"ל...

בחלק 'מאורן של ישראל' (ח"א עמ' כד-כה): כאיל תערג... ואמר קדוש אחד...

ועוד ב'מאורן ש"י' (ח"ב עמ' כה-כו): והוסיף רבינו זי"ע בקדושתו הגדולה בשם קדוש אחד מדבר על הכתוב כאיל תערוג... ואמר הקדוש הנ"ל... עכד"ק של הקדוש הנ"ל.

            עד כאן מה'ישמח ישראל'.

*

            בקובץ 'נזר התורה', גל' יז (ניסן תשס"ח, עמ' שיח-שיט), ציינו לס' 'דברי יחזקאל' למוה"ר יחזקאל שרגא פרענקיל-תאומים אבד"ק קלאסנא (פאדגורזע תרס"ט) פ' ברכה [וזה לשונו: "מה ששמעתי בשם הגאון הקדוש מו' יצחק חריף זצללה"ה... ופי' הגאון הנ"ל שכוונת דהע"ה... כשמזדמן לה יחד... אזי שוכחת צער לידתה... מניח אני את צערי ואיני צועק רק אליך אלקים דהיינו על גלות השכינה שיהי' שמך מתקדש בעולם"].

            [בקובץ שם הקשו, שלא מצאו מקור לדבריו דאי איתרמי לה שני הדברים ביחד, אזי עושה עצמה כאיל זכר וכו'. אך פשיטא שזה חידושו של ר"י חריף שחידש בקדושתו].

            בס' 'ערוגת הבשם' למוהר"מ גרינוואלד אבד"ק חוסט (חוסט תרע"ג), פ' ראה (דף קמג, א), הביא גם הוא פירוש זה בלשון "ושמעתי בשם הרה"ק בעל יש"מ [=ישמח משה]". (העירני לכך הר"ר ישראל אברהם גרינבוים).

            ובס' 'לקט אמרים' (ב, ירושלים תשנ"א, עמ' טז-יז) מובא פירוש זה בתוך סיפור בזה"ל: ושמעתי עובדא נפלאה, ממחבר אחד שבאה להרה"ק [בעל ה'דברי חיים'] מצאנז זיע"א לבקש הסכמה על ספרו, וכידוע נמנע הרב מצאנז לתת הסכמה על ספרים[?!]... ביקש ממנו הרב את הספר לעיין בו מעט, וכשפתחו, נפלו עיניו על קטע מסויים... "כאיל תערוג"... ומה יקרה ויזדמנו לפני האילה שני המצבים כאחת... ומתרץ: שבאותה שעה שוכחת האילה מעצמה ומכל יסוריה... וזועקת להשי"ת על אפיקי מים... ע"כ. הרה"ק מצאנז התפעל מאד מפירוש זה, ונענה ואמר שצריך לתת לאותו מחבר הסכמה היות שאילו הוא לא היה איש של מסירות נפש להשי"ת לא היה עולה בדעתו אימרה זו... [עכ"ל ה'לקט אמרים'].

            ומכאן נעתק (מבלי להזכיר מקורו) לקובץ 'נחלת צבי' גל' יב (אדר תשנ"ו) עמ' קצח (גם לאלו העירני הררי"א גרינבוים).

והנה ראיתי בס' 'שלשלת קאמארנא' (ירושלים תשס"א) עמ' קנ, שמעתיק את הסכמתו של הרה"ק רי"א מקאמארנא – מחודש ניסן תרל"ג – לשו"ת 'זרע יצחק' (זאלקווי תרמ"ד) להר"ר אברהם אבד"ק איליינאב, וזלה"ק הנוגע לענייננו (על-פי השוואה להסכמה המקורית בשינויי כתיב קלים):

"הנה נדרשתי... ליתן הסכמה... הנה העני הזה [=כוונתו לעצמו] מונע את עצמו מכמה טעמים, אבל בכאן להעיד על זרע קודש, שמעתי מפי אדמו"ר חמי מו"ה אברהם מרדכי מפינטשוב ז"ל, שהי' תלמיד מובהק של אדודמו"ר איש אלקים רבנו אלימלך מליזענסק זי"ע וכ"י, שאמר ששמע מפי רבן רבינו אלימלך שאמר על הרב [ר' יוסף משה מסמבור בעל ה]מגיד משנה [על ה'משנת חסידים'] שהי' אבי זקינו של הרב המחבר הנ"ל, שפניו פני שכינה ממש.

ואני כשהייתי ילד קטן בן י' שנים הייתי עם אבי זצ"ל על ברית מילה, והי' שם בנו הרב הגאון החריף מוה' יצחק שהי' אב"ד דק"ק סאמבר, וראיתי תוארו כמלאך אלקי' ופניו אנפי שכינתא נהירין באור זך מופלא, וכל זה שהלימוד שלהם בחריפות וגאונות הי' בדביקות השכינה ובזיכוך החומר ובקדושה גדולה.

והמחבר הזה, בנו הגאון הקדוש מוה' אברהם זצ"ל, העידו עליו הקדושים מדורות שלפני, מורי הקדוש מוה' נפתלי מראפשיץ זי"ע ומורי דודי רבינו צבי הירש מזידיטשוב הקדוש, וגם שאר צדיקים וגאוני ישראל שהי' בימיו, גם צדיקי וגאוני זמנינו, שהי' גאון וצדיק מארי דיחידא. על כן הכנסתי לפנים מגדרי לתת הסכמה...

ואמר הגאון החריף מו"ה יצחק, כאיל תערג (תהלים מב, ב) לשון זכר ונקיבה, וידוע אילה רחמה צר, וגם היא חסידה שבחיות ומבקשת על המים בשביל העולם [מדרש תהלים שם], וכשיגיע לה שניהם ביחד נעשית כאיל זכר ומניחה את צער לידתה ומבקשת על המים בשביל העולם. כן נפשי תערג אליך אלקי', מניח אני את צערי ואני מבקש וצועק בשביל צער השכינה. ולא יאמר כזה אלא צדיק גמור".

            התיבות "ולא יאמר כזה אלא צדיק גמור" שבסיום הענין, אלו כמובן דבריו של הרה"ק מקאמארנא על דברי תורתו של "הגאון החריף מו"ה יצחק".

            השוואת הלשון מוכיחה בבירור שכאן ראה הרה"ק מאלכסנדר את הפירוש הנ"ל, ומו"ה יצחק חריף אבד"ק סאמבור הוא הוא ה"צדיק אחד" והוא ה"קדוש מדבר".

המסופר לעיל על הרה"ק מצאנז "שהתפעל מאד מפירוש זה, ונענה ואמר שצריך לתת לאותו מחבר הסכמה היות שאילו הוא לא היה איש של מסירות נפש להשי"ת לא היה עולה בדעתו אימרה זו", נובע כנראה מצירוף של שלושה עניינים: [א] האמור לעיל בהסכמתו של הרה"ק מקומרנא שהוא מונע את עצמו מלתת הסכמות, אבל כאן נכנס הוא לפנים מגדרו ומעניק הסכמה. [ב] דבריו שם על דבר-תורה זה ש"לא יאמר כזה אלא צדיק גמור". [ג] העובדה שגם ה'דברי חיים' מצאנז עלה בהסכמה על ספר זה (אך אין בדבריו דבר וחצי דבר בדומה לסיפור הנ"ל).

מ"ש בהסכמה הנ"ל על עדותם של הרה"ק מראפשיץ והרה"ק מזידיטשוב "וגם שאר צדיקים וגאוני ישראל שהיו בימיו, גם צדיקים וגאוני זמנינו", אודות המחבר הגה"ק מו"ה אברהם, כוונתו כנראה להסכמותיהם של שני הצדיקים הנ"ל (שניתנו, כנראה, בשנת תקפ"ה) ושאר ההסכמות מגדולי הדור הקודם לו וגדולי דורו.

*

שוב בדקתי בס' 'מפי ספרים וסופרים' (ירושלים תשס"ח), כרכא דכולא ביה, משיעוריו של הגה"ח איש האשכולות מוה"ר אליעזר דוד פרידמן שליט"א, וגם שם (בפ' ואתחנן, עמ' שעה) נראה למעיין שהס' 'דברי יחזקאל' הנ"ל הוא מקורו של הפירוש בשם הגר"י חריף.

אע"פ שבהמשך הענין ניכר שהיתה לפניהם הסכמתו של הרה"ק מקומרנא, אך לא הבהירו כדבעי ששם מקור השמועה.

עוד כתבו שם, שבאותה הסכמה נאמר "שלכן נעתר לבקשתו וכותב לו הסכמה לספרו, כי הוא בנו של האי צדיק שאמר הדברי תורה הנ"ל 'ולא יאמר כזה אלא צדיק גמור' ". אך דבר זה לא נכתב כלל בהסכמה! ושם נאמר שהוא מעניק את ההסכמה בזכות עצמו של המחבר ובזכות היותו "זרע קודש" לאבותיו הק', ללא כל קשר לפירוש שאמר אביו הגר"י חריף.

שזה דבר ההסכמה: אע"פ שהוא מונע את עצמו מלהעניק הסכמות "אבל בכאן להעיד על זרע קודש" מביא הוא מדברי הר"ר אלימלך על זקינו של המחבר, מזכרונותיו שלו עצמו על אבי המחבר, ומידיעתו את המחבר: "והמחבר הזה, בנו הגאון הקדוש מו"ה אברהם זצ"ל, העידו עליו הקדושים מדורות שלפני... וגם שאר צדיקים וגאוני ישראל... גם צדיקי וגאוני זמנינו, שהי' גאון וצדיק מארי דיחודא. על כן הכנסתי לפנים מגדרי לתת הסכמה".

רק בהמשך דבריו מביא את מה שפירש הגאון החריף מו"ה יצחק, ואשר "לא יאמר כזה אלא צדיק גמור", אך לא הפירוש הזה הוא מה שגרם לו לצאת מגדרו ולהעניק את הסכמתו לספר זה.

שוב מוצאים אנו כאן דמיון לסיפור הנ"ל על בעל ה'דברי חיים' מצאנז, שניאות לתת הסכמתו רק אחר שראה את הפירוש לפסוק "כאיל תערוג". אבל, כאמור לעיל, אין לסיפורים אלו שום אחיזה בגופן של ההסכמות לספר זה.

האמירה ש"כידוע נמנע הרב מצאנז לתת הסכמה על ספרים" גם היא אין לה אחיזה במציאות, שהרי ידוע על קי"ד הסכמות שנתן הרב מצאנז להדפסת ספרים (נמנו ונעתקו בס' 'כתבנו לחיים', ברוקלין תשנ"ג).

*

            על שלוש החוליות הללו בשלשלת הזהב – בעל ה'מגיד משנה', מוהר"י חריף והר"ר אברהם מאיליינאב – ראה באנציקלופדיה 'מאורי גליציה' לר"מ וונדר נר"ו, א, עמ' 112-104.

 

נכתב בעז"ה במוצש"ק וארא ר"ח שבט תש"ע

מאה שנה להסתלקותו של האדמו"ר בעל ה'ישמח ישראל' זצ"ל

בערב ר"ח שבט עת"ר

 

                        גל' כט




הוסף תגובהתגובות