ב"ה יום חמישי, ט"ז מנחם-אב תשפ" | 06.08.20  
 
הרב יהושע מונדשיין
עודכן לאחרונה בז' טבת תש"ע
"רוח ה' נוססה בקרבם"

"רוח ה' נוססה בקרבם"

            בגל' 15 (עמ' 4) כותב א"י בראדט: בענין זה מצאתי דבר חשוב: בשו"ת "נשמת חיים" (סימן סז) לר' חיים ברלין הובאה תשובה מר' שלמה כהן מווילנא זצ"ל הכותב בתוך דבריו: "כן שמעתי מפי אביו הצדיק זצ"ל [=הנצי"ב] שאמר בשם חמיו זקנו, הצדיק מו"ה חיים מוואלזין זצ"ל שיש לומר פירוש בלשון הרמב"ם והשו"ע אם הוא עולה ע"פ ההלכה, אף שבודאי לא כוונו לזה, משום שרוח הקודש נזרקה על לשונם. וכן מצאתי כעין זה ממש בס' "בית אלקים" להגאון המבי"ט זצ"ל, בסוף פרק ס"ד, ע"ש".

המציאה שנמצאה בדברי המבי"ט מתייחסת, כפי הנראה, רק לרעיון הכללי שניתן לומר פירושים העולים על-פי ההלכה, והם יהיו בכלל "משפטי ה' אמת". ברם, אין שם רמז לפירושים בלשונו של הרמב"ם או בלשונו של כל מחבר אחר.

אבל כעין זה ממש נמצא ב'אורים ותומים' לקיצור 'תקפו כהן' (סוף ס"ק קכג-קכד):

וקיימו וקבלו חכמי הדור לשמור ולעשות ככל האומר במטבע הקצר ש"ע והגהת רמ"א. ולדעתי אין ספק כי הכל בכת' מיד ה' השכיל על ידם, כי קושי' רבות שהקשו עליהם אחרונים ותי' בדרך חריף ועמוק, וכמו כן כללו במתק וקוצר לשונם דינים הרבה, ולאין ספק שלא כוונו להכל, כי איך היה אפשר לרב המלאכה מלאכ' שמים שהיה עליהם, ומי הוא הגבר שיעשה חיבור על כל התורה לקוח מכל דברי הראשונים ואחרונים ולא יכבד עליהם מלאכה מלאכת שמים. רק רוח ה' נוססה בקרבם להיות לשונם מכוון להלכה בלי כוונת הכותב וחפץ ה' בידם הצליח.

            [הוספה]:

ומה נאה להקביל לדבריו הק' את דבריו של הר"ר יוחנן מפריז, המובאים בשו"ת מהרי"ל החדשות (ירושלים תשל"ז) סי' קפו:

אשר שאלתני מחילוק סמ"ק לגדול [=סמ"ג]... וכמה חילוקים יש בהם נפלאים ושנויי' רבו מספר... ורבו חלוקים אין מספר מי יוכל לטעום טעם בכולם. וכמו שחשבתי בימי חרפי על דיקדוקים יפלפלו חריפים על לשון יתור תנאי', גם על מפרשי' על פרש"י, כל אחד יפרש לדעתו "מדלא קאמר הכי ומדלא קאמר הכי, ש"מ דעתו כך". והעליתי על לבי, שעל כל פנים אם חשב הכותב בלשונו "אם אומר כך יטעו, וכך יטעו, אבל כך אין לטעות", קודם שחשב כל זה יותר בקל היה מפרש להדיא. אלא ודאי המפרש והלמדנים לשם שמים יבא דבריהם ודעתם בפיהם הפסק אמיתי ברוח הקדש, ואחרי שכן בא להם האמת בדבור היותר שלם בלי חיסרון, וכן המעיינין מעמיקי' ביושר הלשון והיתורי' ושינויי הלשון יגיד שהפירוש והדעת כך, דאל"כ הלשון חסר. וכן המחברים ספרים הגדולים אשר נתן הש' בדעת' לחבר ספרי', זה במדינה זו ובדור זה, וזה במדינה פלוני, וזה במדינה ודור פלוני, על פי שם השם (להם באחד) [לבם כאחד] ליסר העם ולהורות להם, כמו שכתב ר"מ מקוצי שבא לו בחלום לחבר, וגם חלום ששכח מצוה. ולפיכך לפי צורך השעה הזמן במה שהיה הדור פרוץ שם השם בפיהם ברוח הקודש לקצר או להאריך לעשות עיקר מדבר לקבוע בלב שלא לזלזל. ובזה יתישב הרבה מן השינויים, ומה שלפעמים אחד יעשה עיקר דבר אח[ד] ואחר יהפוך לפי דורו ומקומו וכו'.

עכ"ל (בתוספת כמה סימני פיסוק ושילוב תיקון המהדיר בתוך סוגריים מרובעים).

ההשוואה וההקבלה בין שתי המובאות הללו מתבקשת מאליה.

את המלים "כמו שכתב ר"מ מקוצי שבא לו בחלום לחבר", מפרש המהדיר שהכוונה למ"ש בהקדמת הסמ"ג שבא לו בחלום לחבר את הסמ"ג.

אבל את המלים "וגם חלום ששכח מצוה" אין הוא מפרש.

ופשיטא שהכוונה למה שמספר הסמ"ג בהמשך דבריו (בסוף ההקדמה לחלק הל"ת): וגם בעניין לאוין בא אלי בחלום ענין מראה בזה הלשון, הנה שכחת את העיקר השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך, כי לא היה בדעתי לחברו במניין הלאוין וכו'.

[העירני ר"נ גרינוולד שהוא כבר עמד על המקבילה הזו באחד מקובצי הערות וביאורים דאהל"ת].

 

            דאצ'ה




הוסף תגובהתגובות