ב"ה יום רביעי, כ"ב מנחם-אב תשפ" | 12.08.20  
 
הרב יהושע מונדשיין
עודכן לאחרונה בכ' תשרי תש"ע
"זכות ישראל" - מהדורא תניינא - פרק חמישי

הסוגריים המרובעים הם בכתה"י המקורי

ההוספות מדילי הן בתוך סוגריים מרובעים כפולים [[  ]]

 

 

עשר צחצחות, למערכת א, הרה"ק ר"ר אלימלך מליזענסק

 

            א] הרה"ק מו"ה יוסף מאיר מספינקא זצ"ל אמר בשם קדושי עליון, ששמע מהם, אשר זה שיש לנו קצת חיות וקצת חירות שאב"י [[=שאחינו בנ"י]] בגלות המר הזה, הכל הוא בזכותו של אותו צדיק מרן רבינו אלימלך זצוק"ל.

 

            ב] ידי"נ הרב החריף מו"ה אהרן כץ נ"י מבאטאריטש[1] העתיק לי מס' 'שיחות צדיקים' וזה"ל:

            פ"א שאל הרבי ר' זוסא את אחיו הרבי ר' אלימלך בזה"ל, ברודער לעב, הלא איתא בספרים הק' שכל הנשמות היו כלולים באדה"ר, ומסתמא גם אנחנו היינו ג"כ כלולים שם, ואז בעת שאכל אדה"ר מעץ הדעת מדוע לא מנענו אותו מלאכול.

            והשיב לו הר"ר אלימלך: אחי, הלא הוכרחנו להניח אותו לאכול, כי אם לאו הי' נשאר אצלו השקר מהנחש אשר בהסתתו אותה אמר ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טוב ורע ותוכלו לברוא עולמות.[2] לזאת מוכרח הי' לאכול, לראות שאעפ"י שאכל הוא רק אדם לא יותר. ודפח"ח.

 

            ג] בסה"ק 'מאור ושמש' פ' דברים[3] מביא איך שמרן רבינו אלימלך הי' עומד לפני ביתו וסבבוהו בני אדם בעגולה והוא הי' עומד באמצע, וסיפר איזה מעשה באיזה ענין לפניהם, וכל אחד ואחד מהם הי' לבו נשבר על שנים עשר קרעים, וכל אחד מהם סבר שסיפר המעשה הזאת עבורו ומרמז על מעשיו אשר לא טובים אשר עשה, וזה סבר שאליו הדברים מגיעים, כן הי' אצל כל אחד ואחד. עיי"ש.

 

            ד] בס' 'זבד טוב'[4] (דף ט.) ששמע מפי הרה"ק מוהרי"א מזידיטשוב שסיפר, שבעת הסתופף הגה"ק ר"ר מענדלי מרימינוב בצל קודש רבינו אלימלך, הי' דרכו לישב שם זמן רב ערך חצי שנה ויותר, ואכל תמיד על שלחן הטהור עם הר"ר אלימלך בכל יום, וכבדו אותו מאד ונתנו לו כל הצטרכותו. פ"א התיישב בדעתו שלא להתפלל על פרנסה, כי למה לי להתפלל על פרנסה אם נותנין לי כל הצטרכותי.

            פ"א ישב על השלחן עם הר"ר אלימלך והמשמש נתן לפני כאו"א הקערה עם הכף שלו, ולפני הר"ר מענדלי שכח ליתן לו הכף. וכל אחד אכל והוא לא אכל. ושאל אותו הר"ר אלימלך: מדוע לא תאכל? ואמר שאין לו כף. ואמר לו הר"ר אלימלך: הלא תראה שאפילו על הכף צריכין לשאול מאת הקב"ה! ומאז קיבל עליו שלא יחסר מלהתפלל על פרנסה. ע"כ.

 

            ה] ידי"נ ומחו' הגאון מפלונסק[5] שי' כתב לי בשמו, מה שסיפר הה"ק מהר"י מקאזמיר,[6] שפ"א אחז רבינו הרר"א בכנף בגדו ואמר: איש בן ששים שנה ועדיין לא עשה אפילו מצוה אחת![7]

 

            ו] עוד מהנ"ל,[8] בשם הרה"ק ר' יעקב בנו של רבינו אלימלך, כי פ"א נסע דרך עיר אחת וידעו שבחזירתו יסע ג"כ דרך עיר זה, והי' שם ברית מילה, ושלחו השמש לעמוד על הדרך שכשיבא הרב יכבד אותו בסנדקאות. וכשאמר לו השמש זאת רעדה אחזתו, ואמר שיש לו קבלה מאביו הרר"א שמצוה עם כבוד גרוע יותר מעבירת ניאוף רח"ל.[9]

 

            ז] בסה"ק 'דמשק אליעזר' על הזוה"ק פ' תרומה (בדפי הס' דף לט א) וזה"ל: ואמר רבינו מרן ר' אלימלך זלה"ה מליזענסק, כל הלומד בתורה ואינו רוצה לקיים נחשב לפניו כאילו הוא מוחק מה שכתוב בתורה. עכד"ק.

 

            ח] בסה"ק 'נתיב מצותיך' שביל אמונה [[ג]] אות ט"ו וזה"ל: ושלא יצטרך ליפול תמיד ממדריגתו בשביל המציאות, ובשביל שיהי' לבו לשמים ולא בשביל תענוגים, תיקן השי"ת שיעסוק אדם לפעמים בצרכי הגוף מעט אכילה ושתיה ולדבר עם בני אדם ולעשות מצות מעשיות, ולכל זה צריך שיהי' מעורב בין הבריות באהבה וידבר עם העולם, וכל זה שלא ימשיך מאד אור המוחין ויתבטל ממציאות, ועוד שיסבור שאין כמותו צדיק בעולם. ועל זה אמר רבינו הקדוש רבינו אלימלך "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו" ולא אשגיח עליו,[10] אלא כשדעתו מעורב עם הבריות ועוסק בצרכי הגוף ובעניני עוה"ז ביחודים ובאהבת ישראל ובתקוני השכינה, עי"ז חוזר ויתחזק כח אלקי וכח השכלי באור מופלא ובלב נכנע לב אמת. עכל"ק.

 

עשר צחצחות, למערכת ה, מחו' הרה"ק רבי ר' אורי מסטרעליסק

 

            א] סדר לידתו של הה"ק רר"א מסטרעליסק לפי המקובל בידי ע"י איש מהימן ששמע כ"ז מהרב הר' פינחס חתן הה"ק הר' אברהמציא מסטרעטין ז"ל, שהר"ר פינחס שמע כ"ז מחותנו הה"ק הר' אברהמצי הנ"ל.[11]

            והוא, אביו ואמו של הה"ק ר' אורי היו אנשים פשוטים מאד, רק שע"י ניסיון לאמו שעמדה בניסיון גדול, עי"ז זכתה לבן קדוש כמוהו. והענין, אמו בנערותה בהיותה עוד בתולה, טרם שהיתה לאיש, היתה עניה ואביונה למאד, כי הוריה מתו ולא הי' מי שיפרנסה, וריחמו עליה הקרובים שלה ועשו לה חנות עם מיני מזון למכור ולהתפרנס מזה. היא ישבה בחנותה וגם לנתה שמה.

            פ"א אירע שאיש בליעל אחד חתר חנותה בלילה ונכנס לשם לזנות עמה, כי היתה יפת תואר מאד, ורצה לאנסה אם לא תשמע לו ברצון. אכן הש"י עזר לה וניצלה מידו וברחה מחנותה בלילה זו, ולא עלתה בידו ד"ז להפיק זממו לעבור העבירה עמה. הבליעל הזה בראותו שלא הי' יכול למלאות תאוותו עמה כרצונו, מובן שחרה אפו עליה, לכן הוציא עליה שם רע לומר שזינתה עמו ברצון. ואמר כן לעיני הכל בלי בושת. ומחמת גודל הבושה שלה ברחה מן העיר והרחיקה נדוד.

            ובאתה לעיר אחרת והיתה משרתת אצל בעל אכסניא אחד זמן רב, והיתה צנועה גדולה ומצאה חן בעיני כל מחמת צניעותה ומעשיה הטובים ורצו להשיאה לאיש. ומצאו שם בחור א' עני ופיתו אותו ודיברו על לבו שישא את הבתולה הזאת לאשה. אמנם מחמת הקול שיצא עליה מאותו הבליעל שהוציא עליה שם רע כנז"ל, ונתפשט הקול גם לעיר הזו שבאתה לשם, לכן לא רצה הבחור לישא אותה. ואף שרצו ליתן נדוניא סך מה, לא רצה לישא.

            עד שנזדמן שבא לשם לעיר ההיא הרה"ק המגיד הגדול רבי ר' בער זצללה"ה. הלכו האנשים עם הבחור הזה אל המגיד הגדול, כי הוסכם ביניהם לציית את הרה"ק מה שיאמר בזה. המה באו להמגיד וסיפרו לו את כל, איך היא צנועה וחסודה ורוצים שפלוני הבחור ישאנה לאשה, ואינם מאמינים בהקול שיצא עליה, ומאמינים לה כי לא נטמאה ח"ו והקול הוא שקר גמור, והבחור חושש להקול, ומה שיגזור הרב בזה כן יקום.

            המגיד ז"ל השיב להם שהבתולה זו בעצמה תבא לפניו לראותה. הבתולה באתה לפני המגיד והתנצלה לפניו שהקול עליה הוא שקר, כי איש בליעל הוציא עליה שם רע עבור שלא רצתה לשמוע אליו כנז"ל. המגיד ז"ל הביט בפני' ואמר להבחור בזה הלשון: אני רואה בפני' שלא נטמאה ח"ו. סע שטייט אן אונזער טאטע אברהם ער זאל האבין אזא טאכטר. איך הייס דיר דיא זאלסט זיא נעמין. דיא וועסט האבין מיט איהר אזא זיהן כמוני [[=נאה לאברהם אבינו שתהא לו בת שכזו. מצווה אני עליך שתקחנה לאשה. יהיה לך ממנה בן שיהיה כמוני]].

            הבחור הזה קיים פקודת המגיד ונשאה לאשה. ומהם נולד הרה"ק הר"ר אורי זצ"ל מסטערליסק זיע"א.[12]

 

            ב] כתב לי ידי"נ הרב החריף ובקי החסיד ר' אהרן כץ נ"י מבאטארטש וזה"ל:

            שמעתי מהשו"ב דפה ששמע מפ"ק הה"צ מספינקא זצללה"ה מספר, שהרה"ק השרף מסטרעליסק בנעוריו הי' עני ואביון מאד, והי' דר בלעמבערג [ושמעתי שזוגתו היתה אז משרתת אצל הגאון האב"ד דלבוב[13]], והי' הוא מתגורר אצל רבו הקדוש מקארלין וישב שם כמה וכמה שנים בדביקות ובדחקות.

            פ"א ביקש מרבו להתפלל בעדו וליתן עצה בנפשו מה לעשות אודות פרנסתו, אחרי רואו שאין תכלית בעדו להיות הוא יושב כאן וזוגתו בלבוב כו"כ שנים. אז השיב לו רבו הק': לך אחר היו"ט והש"י יעזור לך ותשכור א"ע להיות מלמד באיזה יישוב. והוטב בעיניו מאד עצת רבו. ואחר יו"ט שם לדרך פעמיו ונסע מכפר לכפר להשכיר א"ע למלמד.[14]

            ויהי היום והנה בא אל אחת הכפרים לעת ערב, והכפר הוא בתחתית ההר, ודר שם בעה"ב אשר יש לו בית המשקה [ווירצהויז], וגם ראה כי בתחתית ההר יש שם באר אחת עמוקה. אזי התבונן הה"ק במוחו כי מה מאד טוב לו לדור כאן, כי יהי' ביכלתו לעשות גלגול שלג מן ההר מלמעלה למטה ואח"כ תיכף לטבול א"ע בהבאר הזאת בכל החורף מדי יום ביומו, מה טוב יהי' זאת לפניו. והתחנן אל ה' שיצליח דרכו כברכת רבו שיוכל להוציא מחשבתו מכח אל הפועל.

            והנה כאשר בא ללון בפונדק אשר הי' סמוך בתחתית ההר, נתן לו הבעה"ב שלום בסבר פנים יפות ואהבה, וערך לפניו שלחן ערוך וכו', ומאד נשא חן בעיני בעה"ב ושאל לו אודותיו. ואמר לו הרה"ק שרצונו להשכיר א"ע למלמד. ונפל שמחה בלב בעה"ב, ובעצמו הלך ביום המחרת לכפר לקרוא הבעלי בתים והשוו א"ע עם הה"ק ותהא משכורתו שלימה. ונסע אחר זוגתו והביאה ג"כ לשם.

            והי' מלמד בכפר הזה ולמד מאד בהתמדה עם הנערים, והי' הה"ק עי"ז חביב מאד בעיני האנשים מאותו כפר וחלקו לו כבוד גדול, ודבריו היו נשמעים. וגם הערלים ג"כ היו יודעים שזה המלמד איש ירא אלקים והי' חשוב מאד גם אצלם.

            ויהי בעת שהשלג והקור ממשמשים ובאים, הלך הה"ק לעשות מלאכתו אשר חשב במחשבתו הטהורה לעשות, והלך בחצות לילה והתגלגל א"ע בלי שום לבוש עליו בשלג ובכפור מלמעלה מההר עד תחתיתו עד מקום הבאר, וכשבא להבאר קפץ במהירות וטבל א"ע, ואח"כ הלך עוד לההר וגלגל א"ע עוד עד הבאר בהשלג והכפור וירד וטבל וכו'. ככה נהג כל לילה אחר חצות ושום איש לא ידע מזה רק זוגתו. ועי"ז הי' גופו מלא פצעים. והה"ק הי' עושה הכל בשמחה רבה, כי על זה התפלל להשי"ת ויעתר לו ה' [ובתוך הסיפור הזה אמר הה"צ מספינקא זצ"ל בזה"ל: אבל השי"ת יותר רחום וחנון וחפץ לעשות עוד נח"ר יותר להה"ק הזה. ע"כ].

            פעם אחד והוא הי' עושה מלאכתו מלאכת הקודש כמנהגו, והי' אז יום אידם של הערלים הנקרא [קרא?טשא?ן][15] והיו שותים בבית המשקה כל הלילה, ומובן עד שנעשו שכור היטב. והנה פתאום הלך אחד מהם לחוץ ונשא עיניו כלפי ההר למעלה הסמוך, וראה איך שאחד מתגלגל עד למטה, ומאד נשתומם ונפל עליו פחד וחרדה מזה. ופתאום קופץ זה להבאר ונתוסף לו פחד ובהלה. ורץ הערל תיכף להבית שישבו שם שאר הערלים בבהלה רבה בקול גדול מחמת הפחד, וצעק אליהם בואו וראו איך רוח א' – ובלשונם [טשא?רטה][16] – בא לגבולינו, ומי יודע מה יהי' אתנו. ועמדו כולם בבהלה ורצו ג"כ לחוץ. ומיד שראו את הה"ק מתגולל עצמו ערום בשלג וכו' וקופץ לתוך הבאר וחוזר עוד הפעם פעם אחר פעם במהירות בחשקות גדול, ולא הכירוהו ורק כדמות גוף ראו, הנה מחמת פחד צעקו כולם בקול גדול, עד שנתאספו שאר הערלים מהכפר בפחד ורעדה מה הדבר הזה. ולא היה שם אחד מהם שיאבה ללכת שמה בסמוך להתבונן, ע"י גודל הפחד. וכולם פה אחד ענו ואמרו אין זה כ"א רוח רעה [טשא?רטה]. ועמדו כמתמיהים וארכובותיהם דא לדא נקשן.

            אז ענה אחד מהם [מחמת ששתה הרבה יי"ש] אמר להם: שמעו נא אחיי אל תרעו, אנכי אלך ואכה מכת רצח את הטשא?רטה הזה ונראה מה יהיו חלומותיו. והלך בקומה זקופה ובחוזק כח גבורתו רץ אל ההר ומקלו בידו [והה"ק מחמת גודל דביקותו בקדושתו לא ידע כלל מזה, אף שהם הרימו קולם בקולי קולות לא שמע הה"ק כלום]. והערל הזה בא ומצא את הה"ק שהוא מתגולל עד שבא לאמצעית ההר, והערל לא הביט כלל וכלל ולקח מקלו בחוזק רב והכה מכת רצח בכח גדול מכה אחר מכה וצעק: אכנו זה הטשא?רטה ולא אפחד! והה"ק שכב ולא הביט כלום רק קיבל הכל באהבה עד שלא הי' כמעט בכחו לסבול מגודל הצער ויסורין, ערום בלא לבוש. והערל הכה וקרא גם לחבריו לאמר: בואו נא גם אתם! והלכו ולקחו כאו"א מקל ואבנים בידם וזרקו והכו בשמחה רבה, עד שהתחיל לזוב דם מאבריו של הה"ק הנ"ל ופניו וידיו ורגליו היו שבורים ופצעי פצעים נראים בו וגם הי' זב דם הרבה. והם הכו עד שנשאר הה"ק דומם בפישוט ידים ורגלים. ויהי כי ראו כי אין עוד בכחו הלכו בשמחה רבה להקרעטשמאר[17] להגיד לו כי כבר הרגו הטשא?רטה במכות אכזריות.

            ולקחו נרות ועגלה ונסעו אחריו לצחק מהטשא?רטה הזה בהקרעטשמי.[18] ויהי כי אך באו קרוב להה"ק הנ"ל הכירוהו תיכף, ונפלו על פניהם: אוי לנו מה עשינו כי חטאנו בהמלמד אשר ישנו בכפר הזה אצל היהודים הוא הוא, ומי יודע מה יהי' לנו מזה. והתחילו כולם לבכות בקולם והשמחה נהפך להם לתוגה. ואמר הראשון השופט עליהם: לכו להיהודים לספר להם הכל אשר נהייתה, ואנחנו אין עת לשחוק רק למהר ובואו ונקח אותו לביתינו ונחי' את נפשו.

            ויהי כי הלכו לקבלו מהארץ ולא יכלו לזוז אותו ממקומו, מחמת הקור ומחמת המכות שהכו אותו, והוא אין בכחו כלום רק עוד עוד נשמתו בו. ולקחו הערלים ועשאו סביב סביב בקרדומים ודלקו שם, והבערה ללהב יצאה, עד כי הגביהו אותו היהודים מעל הקרקע ולקחוהו על העגלה להבית המשקה, ורחצו בשרו במים חיים ובכל מיני רפואות עסקו כל הלילה היהודים והערלים, עד שהחיו את נפש הקדוש הזה. ופייסו אותו כאו"א והוא מחל להם.

            ואז לאחר עבור איזה ימים נתפרסמה המעשה הזאת ונתגלה הה"ק הנ"ל ברוב קדושתו על פני תבל, ואז התחילו לבוא אליו רבים וכן שלימים צדיקים יסודי עולם, והתחיל להופיע אור קדושתו בקרב ישראל. זיע"א. ע"כ שמעתי בשם הרה"צ מספינקא זצ"ל שהשו"ב מפה שמע בעצמו מפי קדשו הסיפור הנ"ל. עכ"ל.[19]

 

            ג] כתב לי ידידי הרב החריף ר' שאול ברוך גערשט שי' מפאביניץ וזה"ל:

            פ"א אמר הה"ק מסטערליסק, כשבאתי לפני מורי הרה"ק ר"ש מקארלין וישבתי אצלו זמן הרבה, ואני לא הגדתי לו שם אמי וגם הוא לא שאל אותי. פ"א נכנסתי אליו ושאלתיו: מדוע לא שאל אותי מורי על שם אמי. והשיב לי בזה"ל: שור אריה נשר אדם. ולא הבנתי כוונתו הקדושה שנים רבות. ואח"כ הבנתי שהצדיקים הגדולים אשר הם רופאי נפשות ישראל צריכים לעיין על כל אחד בשורש נשמתו מאיזה חלק מרכבה הוא, וממילא כיון שרואה שורש נשמתו מאיזה חלק מרכבה הוא, אינו צריך לידע שם אמו.

 

            ד] עוד כתב לי ידידי הנ"ל:

            פ"א בא לפני הרה"ק אחד ממדינה אחרת לפני ר"ה, והיתה אשתו של איש זה מעוברת קרובה ללדת. וציוה הרבי שיסע לביתו על ר"ה. ובכה האיש לפניו ואמר: הלא כמה וכמה אנשים מוסרים נפשם לבוא לכאן על ר"ה, ולי הי' ג"כ הנסיעה מס"נ לאשר היא ממדינה אחרת, וכעת שאנכי פה עכ"פ יניח אותי להיות כאן עד אחר ר"ה.

            והשיב לו הרה"ק: אצלי אין חילוק בין ר"ה לכל ימי השנה, ואם הש"י עוזר לי אני מתפלל בשבת כמו בר"ה.

 

            ה] כתב לי ידי"נ הרה"ג איש האשכולות בנש"ק מו"ה אברהם איטינגא שי' מדוקלא[20] וזה"ל:

            להרה"ק ר"ר אורי הי' חסיד א' ושמו ר' יצחק בארשטשיווער והיה מלמד בכפר אחד. והנה בסוף הזמן קודם חג הפסח לקח ר' יצחק אצל הבעה"ב שלו שכר לימודו ונסע לרבו מסטרעליסק להיות שמה בחג הפסח. וכבואו אל הרה"ק אמר לו הרה"ק: יצחק, אולי יש לך איזה ר"כ הלווה לי או תנה לי, כי אפס כסף. (אין) [[איך]] האב ניט מיט וואס אויס צופיהרען דעם יו"ט [[=אין לי במה לערוך את החג]].

            ותיכף שם ר' יצחק ידו בצלחתו ונתן לו עשרה ר"כ. ואמר לו הרה"ק: החייתני! ובכן אני מברך אותך כי עלה תעלה על שלבי האושר ויהי' לך תמיד מאה אלף ר"כ, אף שתפזר הרבה מעות לצדקה או לצרכי ביתך לא יחסר לך מזה הסך מאומה.

            ברכת הצדיק נתקיימה בו ויגדל האיש וילך הלוך וגדול ויפזר מעות הרבה לצדקה עד אין שיעור. ונהג את ביתו בהרחבה, ובכ"ז לא חסר לו בשום פעם מן סך מאה אלף ר"כ.[21]

 

עשר צחצחות, למערכת ז', מחו' הרה"ק ר' אשר מראפשיטץ

 

            [א] ב'ייטב פנים' לפ' פרה משמו הקדוש, בפסוק לך ה' הצדקה [רצ"ל אפי' אם הכוונה "לך ה'" היינו למענך, אעפי"כ "הצדקה" – פי' השכר – הוא בתורת צדקה, כי מי הקדימני ואשלם.[22] וכל שכן] ולנו [כשהי' הכוונה גם לנו למעננו], בושת הפנים, על זה בושנו מאד. עכד"ק וש"י.

 

            ב] מצאתי מקום פה לרשום מכבוד גיסו של הרה"ק הנ"ל ה"ה הרה"ק מדזיקוב ר' אליעזר זללה"ה,[23] שכתב לי בשמו ידידי הרה"ח ר' ברוך שאול גערשט נ"י, שפ"א שלח הרה"ק מוהרי"א מזידיטשוב זצללה"ה להה"ק מדזיקוב הנ"ל את בניו, וציוה להם לשאול אותו למה בתפילין מניחין ארבע פרשיות וכן בציצית עושין ארבע וכן בכוסות, ומצות אין מניחין אלא שלוש. וכשבאו אליו שאלו אותו ע"ז, והשיב להם: הלא גם במצות בשביל זה שוברין מצה אחת לשנים ונמצא ג"כ ארבע. ודפח"ח.

 

            ג] במהדורא קמא ב'עשר צחצחות' (מערכת ז' אות י"ד),[24] לרוב הטרדה אז בסידורו נרשם למטה הגה"ה שהכוונה עינים עם כולל התיבה גימ' קפ"א, ושני תיבין כנג"ד כול"ם גימ' קע"ג, ועם הח' אותיות ג"כ גימ' קפ"א. והוא דוחק גדול. והעירני מופלג אחד הר' אלי' סגל קאפעלד נ"י מכפר גואיניק (גליל בריגל) שאי"צ לכ"ז והוא פשוט בפשיטות, כי מלת אוזן (עם ו') פה לב, עולים במכוון קפ"א כמספר עינים עם הכולל. ו"כנגד כולם" מאן דכר שמי'. והבן.

 

עשר עטרות, למערכת (ב') [ט'],[25] הרה"ק ר"י חריף מסטאנאב

 

            א] נודע ביהודא ובישראל גדול שמו של האיש אלקי וגאון הגאונים הלזה, בעהמ"ח הסה"ק תפארת ישראל מהרי"ח הגדול, אשר הי' עוד מתלמידי מרן הבעש"ט זצללה"ה.[26] וכבר האריכו רבותינו שבגולה גאונים וקדושים זי"ע בהסכמתם על הסה"ק הנ"ל במילי דשבחא עד אין קץ, ורובם יקראוהו הגאון המקובל האלקי קדוש עליון בוצינא דנהורא קדישא הנשר הגדול.

            וזה"ל מורינו הגה"ק מוהרי"א מקומרנא זלה"ה:

            הנה עתה ראיתי לאחד קדוש מדבר בלהבות אש דברים ערבים דברים נעימים ויחודים קדושים הפלא ופלא, ונראין הדברים שהם על מוסדי ודרך רבינו מרן הריב"ש טוב נתייסדו, כי הוא השגה נפלאה ובלא שימוש צדיקים א"א להשגה כזאת. בפרט שהעידו גדולי זמנינו ששימש את אור שבעת הימים מרן הקדוש הריב"ש טוב. והוא ניהו הרב הגאון צדיק יסוד עולם מו"ה ישראל מסאטינב וכו'. לאסהודי קא אתינא שדבריו כדודי אש עפ"י הקדמות מרן האר"י יחודים קדושים וחדושים אמיתים אמת לאמיתו, ועפ"י דרכים קדושים שהורינו מרן הריב"ש טוב הק'. והספר הזה יש בו נוראות ונפלאות עושה גדולות פלאי פלאות. ע"כ מן הראוי שכ"א בשמחה ובלב טוב יקנה הס' הזה ויהי' לו למשמרת בביתו מכל רע וכו'. עכל"ק.

            ובנוסח זה כותב הרה"ק צי"ע המגיד הק' מטוריסק וזה"ל:

            ומכותלי דברי קדשו נראה בעליל אשר ממרום קדשינו הופיע עליו נהרה לגלות שפוני טמוני יקרות והיו למאורות. הטיבו אשר דברו כותבי תעודה כי מדבריו הנעימים וקדושת היחודים המופלאים המה יעידו ויגידו כי יסודתם בהררי קודש מיוסדים על אדני פז דרכי הבעש"ט הקדוש, ובהעדר שימוש הצדיקים הוא ענין מופלא ודבר בלתי מושג [ממש כדברי הק' מקומרנא]. ומסיים ג"כ כי הס' שמירה מעולה בבית ישראל.

            וככה כותבים גם אחיו הקדושי עליון מטשערנאביל ומטאלנא זללה"ה.

            וכ"ק חו"ז הגה"ק ר' ישעי' שור[27] זצלה"ה בהסכמתו כותב, כי שמע בעצמו מפי זקינו הגה"ק מוה' יודא ליבוש ממקיליניץ [שהי' דירתו בימי נעוריו בק' סאטינב שהי' אז שנותיו בערך י"ז שנה] וכ"פ נתאכסן אז קדוש ישראל הבעש"ט בק' סאטינב וזקינו מהרי"ל הנז' הי' אצלו בסעודת שבת בעת שהי' יושב עם תלמידיו הקדושים ובתוכם הרב הגאון קדוש ישראל המחבר ס' תפא"י, והי' מחבב אותו בחיבה יתירה נודעת, כאשר יחבב אב לבן יחידו ילד שעשועים ברוב אהבה וחיבה. עכל"ק.

            וגם הגאונים הגדולים הצדיקים מוהרי"ש נ"ז[28] מלבוב ומוהרש"ק[29] המגיד מבראדי מפליאים מאד מאד בהסכמותיהם יקר תפארת ישראל. זיע"א.

 

            ב] כתב לי ש"ב הרב החריף חכם השלם מוה' מרדכי יפה שליט"א מק' מאהלוב (נכד המחבר הקדוש תפא"י)[30] וזה"ל:

            אא"ז הרב הגאון המקובל אלקי קדוש ה' מכובד רי"ח הגדול זצ"ל מסאטינוב, בעל ס' 'תפארת ישראל' עה"ת וס' 'מפרש שם' על צרופי שמות הקדושים כתב ידו הקדושה, והוא לוחות כתובין משני עבריהן צרופין מאירין מסודרים על כל השנה מראש ועד אחרית, לפשוטה ומעוברת, על כל רגע ורגע צירוף אחר המאיר בו.[31]

            העיד איש האלקים קדוש ישראל הבעש"ט זצ"ל בזה"ל, ר' ישראל שלי מסאטינוב, אפילו בשעה שיושב על האיצטבא שלפני ביתו ומעשן המקטורת שלו, גם אז הנהו מייחד יחודים קדושים [עיין ס' החסידים סי' קסה].[32]

            וקודם הסתלקותו, רגעים אחדים שכבה נר ישראל זצ"ל, שאלו אותו גדולי ארץ מק' סאטינב שעמדו עליו אז, איזה צירוף מאיר. והשיב להם תוך כדי דבור ואמר הצירוף, כי היו שנונים בפיו ובלבבו בכל עת. זי"ע.[33]

 

            ג] עוד מהנ"ל. בעיר סאטינוב היה המנהג לפנים בימי קדם, אשר בהפקד מהם הרב האב"ד דמתא למנוחה, היו פורסים מפה אטון[34] שחור ומכסים את מקום מושב המיוחד להראב"ד בביהכ"נ אחורי העמוד לסימן אבילות העיר. והי' עומד כך מכוסה במכסה השחור בין מלכא למלכא, עד שנתקבל ראב"ד חדש למלאות מקום הרב הנעדר, אז הסירו את מכסה השחור ונתגלה פני הלוט.

            והנה פעם נתקבל בן[35] הגאון מהרי"ח הגדול זצ"ל לראב"ד חדש בק' סאטינוב, ואביו רכב ישראל ופרשיו היה עוד בחיים חיותו, והסירו את מכסה השחור ממקום מושב הראב"ד המנוח והושיבו עליו את הראב"ד החדש בן קדוש ישראל הגאון מוהרי"ח הגדול. ויהי במוצאי שב"ק, שמו איזה מקנאים נרגנים במחשך מעשיהם, והקדימו להתפלל תפלת ערבית, ואחר התפלה החזירו למכסה עתיק מכסה השחור על מקום מושב הרב, למרות כבוד הראב"ד החדש.

            אז אמר הגאון מהרי"ח הגדול זצ"ל בזה"ל: יש לי כוונה בקידוש לבנה בנוסח "כשם שאני רוקד" אשר לא ישאר מאלה העזי פנים שריד ופליט, אך בהגיעי ל"כשם שאני רוקד" – אני מרקד[36] מזאת הכוונה [ע"ד שנאמר (משלי יד) גם ענוש לצדיק לא טוב. ועיין סנהדרין ק"ה ע"ב[37] ושבת קמ"ט ע"ב[38] ותוספות ב"ב כ"ב ע"א ד"ה אנא ענישתיה[39]]. ותיכף נתקבל בנו הגאון לרב ואב"ד בק' פילשטין בכבוד גדול.

 

            ד] עוד מהנ"ל. אופן התקרבותו של אא"ז הגאון מהרי"ח הגדול זצ"ל לאיש האלקים הבעש"ט זצ"ל, הי' ע"י שלשה המה נפלאו:

 

            (א) פעם חלה אא"ז מהרי"ח הגדול והיתה אנושה מחלתו. הרופאים אמרו נואש לחייו והעיר סאטינוב נבוכה. ואז הי' הבעש"ט בסאטינוב ושלח אליו הבעש"ט כי ברצונו לבקרו בחליו. והוא לא ענה דבר. ואח"כ באו ואמרו לו כי הבעש"ט הולך וקרב לביתו, ויסב אא"ז את פניו אל הקיר.

וכאשר האיר ובא הבעש"ט הביתה וראה אותו מוסב אל הקיר, פיו פתח בחכמה ואמר לו: ר' ישראל, באתי לרו"מ לרפאותו להנטותו לתחיה ע"י מאמר הגמרא. כשמוע אא"ז זכר גמרא, הסב פניו לנוכח הבעש"ט לשמוע הגמרא. אמר הבעש"ט: איתא בגמרא [ברכות ה'] ר' חייא בר אבא חלש, עאל לגבי' ר' יוחנן וכו' יהב לי' ידי' ואוקמי' וכו'. ועתה ר' ישראל הב לי ידך. יהב לי' ידי' ואוקמי' ויחי מחליו תיכף.

 

(ב) אא"ז הגאון מהרי"ח הגדול הי' מתקשה בענין עמוק עמוק מי ימצאנו. והבעש"ט כיוון את מחשבתו ותריץ יתיב. אז ראה כי איש אלקים קדוש הוא, ויותר שהוא חכם כמלאך אלקים להוציא לאור תעלומות חכמה, עוד רוח אלקים בקרבו להשתמש ברוח הקודש לדלות ולחשוף מים עמוקים מקרב איש ולב עמוק, ולא איתא אינש על יבשתא די כהל להחויא כדנה.[40]

 

(ג) הבעש"ט בהיותו בסטאנוב הלך בעש"ק בעוד היום גדול לביהכ"נ העתיקה המפוארה, ובמצאו אותה עדיין סגורה ומסוגרת הדלת הפנימית, ויעמוד ויפלל בפרוזדור. ובהתאסף הקהל אחד אחד ועברו עליו, המה ראו כן תמהו, איך ממש כל קרביו צלצלו בקרבו בנקישותיו [דיא קישקיס האבין אין אים גיקנאקט] אשר לא שמעה אזן כזאת מעולם.

ובבואם בא גם קדוש זקיני המהרי"ח הגדול ויעמוד ג"כ ויתפלא על צלצול קרביו בקרבו, ולא שבעה אזנו משמוע נעימות קולו אשר נפשו גחלים תלהט, וכל תיבה שיצאה מפי קדשו ממש כמו כידודי אש התמלטו רשפי אש שלהבת בקדושה ובטהרה. ויאמרו זה לזה, הנה קול פחדים באזני. ותהי לחרדת אלקים, זה לזה שואלים, אלה לאלה ממללים, וכולם הכירו וידעו כי איש אלקים קדוש הוא.

ובכל זאת לא שתו לבם, כי כל הלומדים אז היו מתנגדים. אך הגאון מהרי"ח הגדול הוא לבד דבקה נפשו בו, ויחל עד בוש שסיים הבעש"ט את תפלתו. ואחר שנתן לו שלום והחזיר לו שלום, ביקש אותו לביתו על שבת, והבעש"ט התרצה לו. ומני אז נקשרה נפשו ויואל להתרועע אליו ולבקר בהיכלו פעם בפעם. וגם הבעש"ט מדי בואו לסאטנוב מני אז הי' אכסניא שלו בבית מהרי"ח הגדול.

 

 

 

            היכל הבעש"ט, גל' כח

 



[1]  אודותיו: 'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 130 (משנת תרפ"ו רב בנימוז'ה).

[2]  ברש"י (בראשית ג, ה): מן העץ אכל וברא את העולם. ובב"ר (פ' יט): מאילן הזה אכל וברא העולם, והוא אומר לכם לא תאכלו ממנו, שלא תבראו עולמות אחרים.

[3]  ד"ה או יאמר אלה הדברים (הרביעי).

[4]  להר"ר זאב וואלף לייכטר, לעמבערג תרע"א (על המחבר: מאורי גליציה, ו, עמ' 835).

[5]  הר"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן (אודותיו: אלה אזכרה, ב, עמ' 195).

[6]  הרה"ק ר' יחזקאל. אודותיו: אור יקרות, ג, עמ' תקט.

[7]  כך גם בליקוטים "ממורי מקאזמיר זצ"ל" שבסוף ס' 'בית יעקב' (פיעטרקוב תר"ס) דף צז, ג: סיפר שאדמו"ר הה"ק מו' אלימלך זצ"ל פעם אחת אחז בכנף בגדו ואמר: איש בן ששים שנה ועדיין לא עשה אפילו מצוה אחת ["וכל הדברים הקדושים אשר הביא בספרו זה משמם, שמע מפיהם הקדוש ממש דברי אלקים חיים דברים אמיתים. לא כשאר הלקוטים אשר חדשים מקרוב באו, אשר מביאים בספריהם דברי תורה מצדיקי קדושי עליונים מפי השמועה, והמחברים ההם לא ראו מעולם את פני הצדיק. ומי יודע אם מפה קדוש יצאו דברים אלו" (מהקדמת בן המחבר, דף ה ע"א). המחבר, הרה"ק ר' יעקב אהרן בן הרה"ק ר' משה מזאלשין, היה תלמיד מובהק של בעל ה'נתיבות' מליסא, ואח"כ נתקרב לגדולי הצדיקים שבדורו (כמ"ש בהקדמתו לספרו זה)].

[8]  היינו, שכתב הרב מפלונסק מה שסיפר הרה"ק ר"י מקאזמיר (ראה בהע' הבאה).

[9]  גם זה שם בדף צח, א-ב.

[10]  בסה"ק 'היכל הברכה' פ' וירא (דף קטז, א) מספר גופא דעובדא היכי הווה: ומעשה היה שבא צדיק אחד ממדינה רחוקה שהיה דרכו להיות סגור ומסוגר ולא דיבר עם שום אדם, והיה מעוטף בטלית ותפילין ובפרישות מכל הנאות ולומד תורה יומם ולילה והיה צדיק, וכששמע את שמע רבינו הקדוש אור עינינו רוח אפינו מוהר"ר אלימלך מעניני מופתים נפלאים ורוח הקודש ומדריגות נפלאות שלו היה מתמה, ובא לבית מדרשו של רבינו. ורבינו צפה ברוח קדשו ויצא לנגדו מביתו לבהמ"ד שלו, ונתן לו שלום בסבר פנים יפות ואמר לו: אם יסתר איש במסתרים, אז ודאי אני לא אראנו השם צבאות. והצדיק הזה תמה, כי לא היה מכיר אדם שם ושום אדם לא הכיר מהותו וענינו בכל מדינה זאת. ודיבק נפשו לרבינו והיה מגדולי תלמידיו. עכ"ל.

פירוש הפסוק כנ"ל מובא גם בסה"ק 'מאור ושמש' (פ' קדושים ד"ה עוד על הפסוק הנ"ל): וכך שמעתי פעם אחת מאדמו"ר הרב המפורסם מו"ה אלימלך מליזענסק זצוק"ל פירוש על פס' אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה', שאמר הוא ז"ל, רצונו לומר, שאם יתבודד אדם עצמו בחדר מיוחד בסתר ויהיה סבור שזהו עיקר עבודה, אבל הקב"ה אמר "ואני לא אראנו", רצ"ל שגם אני כביכול לא אראנו בו.

וראה עוד מקבילות בס' 'אור אלימלך' (ירושלים תש"נ) עמ' כ הע' ו.

[11]  הרה"ק ר' אברהם מסטרטין היה תלמיד מובהק של הרה"ק ר' אורי מסטרליסק. עליו ועל חתנו הרה"ק ר' פנחס ברנדוויין מסטרטין-ברזאן (שהיה מצאצאי המגיד מזלוטשוב): מאורי גליציה, א, עמ' 592 ועמ' 613.

[12]  נוסחים שונים לסיפור זה ראה ב'היכל סטרעליסק' (הנספח לס' 'אמרי קדוש השלם', נתניה תשס"א), עמ' קמ-קמב. ובכולם לא באו דברי המגיד ממעזריטש "נאה לאברהם אבינו שתהא לו בת שכזו". ועוד שינויים רבים ומשמעותיים בין הנוסחים.

[13]  ב'היכל סטרעליסק' (עמ' קנא-קנד) כותב, שהיא היתה משרתת בביתו של הגה"צ ר' נפתלי סוחיסטאווער הנקרא "דער שווארצער מגיד" [אודותיו: 'מאורי גליציה', ג, עמ' 1052. יליד תק"ל(?)]. ומ'שו"ת הד"ר' מביא, שהיה זה בבית הגאון ר' חיים הכהן רפפורט. בנוסח אחר: אצל בעל בית אחד. ולנוסח נוסף: אצל הג"ר יעקב אורנשטיין בעל ה'ישועות יעקב' (ברם, הג"ר חיים הכהן נפטר בשנת תקל"א ואינו ענין לכאן כלל. הגר"י אורנשטיין נתקבל בלבוב בשנת תקס"ה, ואז כבר היה הרבי מסטרעליסק מפורסם).

[14]  בכל הנוסחים שב'היכל סטרעליסק' לא מצינו שהרה"ק ר' אורי פנה מדעת עצמו אל רבו בשאלה על עתידו ונענה שיעסוק במלמדות.

[15]  חגא הוא להם בשבוע הראשון של חודש ינואר.

[16]  שד.

[17]  בעל בית-המרזח.

[18]  בבית-המרזח.

[19]  ב'היכל סטרעליסק' (עמ' קנז) מביא מ'אוהל ישכר' (וואלברוז) בקיצור גדול: שמעתי, קודם התגלותו של השרף מסטרליסק זצ"ל היה מלמד עם בני כפר, ובלילי החורף לקח את הבגד החם של הבעל הבית והלך לו ולא היו יודעים לאן הוא הולך. ואחרי שעה אחת או שתים בא בחזרה לביתו. פעם אחת הלכו נכרים בדרך והיו רואים לאור הלבנה כי ערום אחד גילגל את עצמו בשלג מעל ההר ויורד וטובל בנהר ואחר כך עולה פעם שנית ועושה גם כן כבראשונה וכן עשה איזה פעמים. והלכו הנכרים לראות מה זה, ויהי כאשר באו מקרוב וראו כי איש ערום הוא, הכו אותו במכות נמרצות עד שנשאר שוכב על הארץ בלי כוח על ידי ההכאות. אחר כך הלכו הנכרים להקרעטשמע ושתו יין שרף ושמחו על זה שאירע להם להכות יהודי וסיפרו להבעל הבית מהקרעטשמע את זה. הבעל הבית הבין מיד כי זה הוא המלמד שלו אשר הכו אותו והלך מהר לשם וראה שהוא שוכב בחלשות (בהתעלפות), והחיה אותו במלבושים והחיה את רוחו ושב לביתו. ואחרי זאת נתגלה הרב הקדוש בעולם. ואמר, שאלמלי היה אביו טובל אף טבילה אחת במקוה לא היה צריך הוא לסיגופים גדולים כאלו.

[20]  אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 121. ו, עמ' 62.

[21]  קיים דמיון-מה למסופר ב'היכל סטרעליסק' עמ' קסח: פעם אחת בא לפניו חסיד אחד שהיה מלמד בכפר חצי שנה ולפני חג הפסח שב לביתו שבסביבות סטרליסק, וטרם הלכו למקומו בא לפני רבינו הקדוש. ואמר לו רבינו בעת אשר יש אתך מעות שלקחת בשכר לימוד אבקש ממך שתשאיל לי את זה, כי ברצוני לקנות רמב"ם חדש. המלמד לא חשב הרבה, לקח כל מה שהיה לו ונתן לרבינו ולא השאיר לעצמו גם על צרכי יום טוב. נתמלא רבינו שמחה שיוכל לקנות רמב"ם חדש ואמר אני מברך אותך שכאשר תבוא לביתך יהיו לך שמונים אלף זהובים (יעו"ש המשך הסיפור בפרטי אופן התעשרותו).

[22]  (איוב מא, ב) וכדרשת רז"ל בויק"ר (פ' כז) ובכ"מ: רוה"ק אומרת מי הקדימני ואשלם, מי קלס לפני עד שלא נתתי לו נשמה, מי מלל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר, מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג, מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית, מי עשה לי סוכה עד שלא נתתי לו מקום, מי עשה לי לולב עד שלא נתתי לו דמים, מי עשה לי ציצית עד שלא נתתי לו טלית, מי הפריש לפני פאה עד שלא נתתי לו שדה, מי הפריש לי תרומה עד שלא נתתי לו גורן, מי הפריש לפני חלה עד שלא נתתי לו עיסה, מי הפריש לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה וכו'.

[23]  שהרה"ק מדז'יקוב היה בנו של הרה"ק ר' נפתלי מרופשיץ, והרה"ק ר' אשר ישעיה היה חתנו של הרבי מרופשיץ (ראה: מאורי גליציה, ב, עמ' 163. ד, עמ' 684).

[24]  וז"ל שם: על מה שנאמר בכתבי חותנו רבינו נפתלי בשם רבו מוהרמ"מ מרימינאב ז"ל, שישראל לא שמעו בסיני כי אם קמץ אלף [מן א?נכי] ופירש רבינו נפתלי לפי דרכו. וגם מרן הרה"ק ר' אשר הנ"ל פירש שכוונתו כך הוא, שהש"י הורה לנו במעמד הקדוש הזה שנקמץ האל"ף בר"ת "אזן "לב "פה, ושלש אלה גימטריא עינים עם הכולל. באלו ארבעה תולה כל הנהגות שבגוף לטובה או ח"ו להיפך, ע"כ הזהירנו הש"י שנקמץ אברים האלו, ראשית ועיקר הכל העינים מלהסתכל במקום איסור חלילה, כי שקול כנגד כולם כמו שהוא בגימ' כנגד כולם, ועי"ז יקמץ לבבו מלהרהר ח"ו הרהורים רעים. ויקמץ האזן שלא ישמע שמע שוא, ויקמץ פיו ולשונו מלהוציא מפיו דברים בטלים וכש"כ שקר ורכילות וחנופה, כ"א בתורת ה' יהגה תמיד. ודפח"ח וש"י.

וראה המקורות והמקבילות בס' 'ילקוט מנחם' (הנדפס עם ה'מנחם ציון', ירושלים תשנ"א) עמ' קנח, הע' כז-כח.

[25]  ב'עשר עטרות' לא הוקדשה שום מערכה לרה"ק ר"י מסטאנוב. אלא שמערכת ט' היא אודות הגה"ק ר' ישעיה שור שבה (וכן כאן להלן) הובאו דברים מהסכמתו לס' 'תפארת ישראל'.

[26]  ברוב המהדורות של ה'תפארת ישראל' נדפס בחלק ה"השמטות" הקטע ד"ה "קבלתי ממורי ורבי הרב הקדוש ר' ישראל בעל שם טוב נבג"מ, להסיר הדינים עשה כך" (ומכאן גם לס' 'בעל שם טוב' על התורה, פ' בא אות ד). אבל במהדורה הראשונה (לעמבערג תרכ"ה) פתיחת הקטע היא: "להסיר הדינים עשה כך" ללא איזכור שמו של הבעל שם טוב נבג"מ.

[27]  אודותיו: מאורי גליציה, ה, עמ' 94. הכותב, הר"ר ישראל בערגער, היה חתנו של הרה"ק ר' מנחם מענדל הגר מזבלטוב, שהיה נשוי לבת בתו של הר"ר ישעיה שור. והכותב הקדיש לו את המערכה השמינית בס' 'עשר עטרות'.

[28]  הג"ר יוסף שאול נאטאנזאן. אודותיו: מאורי גליציה, ג, עמ' 1031; ו, עמ' 964. וראה את סידרת המאמרים "תורת החסידות במשנתו של הגאון בעל 'שואל ומשיב' זצ"ל" בקובץ 'נחלת צבי' (גל' א עמ' סא; גל' ג עמ' סז). ועדיין לא נדפס ההמשך המעובד ממאות הסכמותיו של בעל השו"מ (ראה שם בדברי הפתיחה בגל' ג עמ' סז).

[29]  הג"ר שלמה קלוגר. אודותיו: מאורי גליציה, ד, עמ' 478; ו, עמ' 1079.

[30]  קשר היחס בין משפחת 'יפה' לבין הרה"ק המחבר, מתפרש בשושלת היוחסין שבסוף ה'תפארת ישראל' מהדורת לעמבערג תרכ"ה: מרת בילא יענטא (בת הר"ר דוד בנו של הר"ר ישראל מסטאנוב) היתה נשואה לר' ראובן ב"ר נחום בן המגיד הגאון המקובל האלקי מוה' אריה ליב יפה שהיה מגיד מישרים בק"ק זוואניץ.

[31]  בס' אור יקרות (ד, עמ' קסח) כותב על החיבור 'מפרש שם' שהוא על הפסוק שמע ישראל ונותר בכתב יד, ואשר צילום שער כתה"י התפרסם במאמרו של רמ"מ ויז'ניצר בקובץ 'אז נדברו' (סיון תשמ"ג).

[32]  וז"ל שם: ולמה אהב הקב"ה את האבות, מפני שכל היום וכל הלילה לא הי' לבם פונה מלהרהר אחר חפצי שמים, שנא' כי אם ביראת ה' כל היום וכמ"ש ויקץ יעקב משנתו ואמרו חז"ל ויקץ יעקב ממשנתו... כי היו כל כ"ד שעות בסדר אחד שלא היה להם פנאי מחפצי שמים אפילו בחלום שנא' ולי מה יקרו רעיך וכתיב הקיצותי ועודי עמך.

[33]  מן הענין להעתיק לכאן מהאמור במגילת היחס הנדפסת בסוף ה'תפארת ישראל' מהדורת לעמבערג תרכ"ה:

הרב הגאון החריף בעל המחבר ספר תפארת ישראל וספר מפרש השם, ה"ה אבי זקני מוה' ישראל זצוקללה"ה מסטנאב, נפטר בשנת תקמ"א פרשה בא, כמנין שמו ישראל נ"ע. ואמר קודם מותו שרש"י מפרשה בא "שיתי – שומי" קשה עליו, שביניהם אותיות מת. ונפטר בפרשה בא ביום עש"ק. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.

[34]  הכוונה למשי וכיו"ב.

[35]  ממ"ש להלן שאחר-כך נתקבל לראב"ד בק' פילשטין, מוכח שהוא מוהר"ר אלקנה (שאביו מזכירו בספרו בתחילת פ' וירא בזה"ל: בני הרב המופלא מוהר"ר אלקנה אמר וכו'). בן נוסף, מוהר"ר דוד, היה אף הוא אב"ד בסאטינוב  ובק' סמטאריטש ובק' זוואניץ (מגילת היחס הנדפסת בסוף ה'תפארת ישראל' מהדורת לעמבערג תרכ"ה. גם אותו מזכיר אביו בספרו בפ' חיי שרה: ובני הרב המופלא מוהר"ר דוד נר"י אמר וכו').

[36]  אולי היה לשונו הק' "איך שפרינג", דהיינו שאני קופץ ומדלג מזאת הכוונה. או שמא אמר "איך טאנץ", שיש בו גם המשמעות של קפיצה.

[37]  ההוא מינא דהוה בשיבבותיה דרבי יהושע בן לוי דהוה קא מצער ליה... אמר [ריב"ל] כי מטא ההוא שעתא אילטייה. כי מטא ההוא שעתא נמנם. אמר, שמע מינה לאו אורח ארעא, דכתיב גם ענוש לצדיק וכו'.

[38]  כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא... מהכא גם ענוש לצדיק וכו'.

[39]  וז"ל: כל אחד מהן היה מתאונן שעל ידו מת רב אדא משום דאמרינן... כל מי שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה שנא' גם ענוש לצדיק וכו'.

[40]  אולי יש לקשר זאת עם המסופר בס' 'מעשיות ומאמרים יקרים' (זיטאמיר תרס"ג) דף ו, א ואילך:

סיפר הרה"ק ר' יעקב ישראל מטשערקאס זצוק"ל, איך נתקרב להבעש"ט הרב הגאון הקדוש המקובל ר' ישראל חריף זצוק"ל מסאטינאב בעהמ"ח ספר תפארת ישראל.

הנה הרה"ק ר' ישראל הנ"ל היה מכיר מקודם את הבעש"ט כי ראה אותו כמה פעמים, רק לא האמין בו. והבעש"ט רצה למשוך אותו אליו. פ"א היה הרה"ק ר' ישראל הנ"ל נבוך מאד בשני ענינים, ענין אחד באיזה שיטה בש"ס וענין אחד בהרמב"ם. והרגיש בזה הבעש"ט ויבא אליו ויאמר לו הפשט הנכון בשני ענינים האלו. ויאמר לו הרה"ק ר' ישראל, אמת הוא כי הפשט שאמרתם הוא טוב מאד, ובשביל זה הייתי אוהב אתכם, רק שלא תהיו בעל שם.*

אח"כ נזדמן עוד הפעם אשר הרה"ק ר' ישראל הנ"ל היה נבוך מאד באיזה ענין, והרגיש בזה הבעש"ט ויבא אליו ויאמר לו הפשט הנכון. ויאמר לו הרה"ק ר' ישראל עוד הפעם כאשר אמר לו בראשונה.

אח"כ חלה בנו של ר' ישראל הנ"ל חולי גדול ר"ל, והיה מוטל על ערש דוי מקודם חג הפסח עד שעברו כמעט כל ימי הקיץ. ותציקהו אשתו מאד באמרה, הלא כל העולם נוסעים להבעש"ט והוא פועל ישועות, ומדוע לא תסע גם אתה אליו אולי ירפא את בננו. ויאמר לה, אפילו אם יש ממש בהבעש"ט כי יוכל לעשות טובה, אעפ"כ הנה בנסיעתי מוכרח אני להתבטל מתורה ותפלה, ואיני מאין כי בטול תורה ותפלה יועיל לרפאות החולה.

אח"כ כעבור איזה זמן אז לחצה אותו אשתו מאד ולא הרפ[ת]ה ממנו עד שיסע להבעש"ט. ויאמר לה, הנה בקרוב יגיעו ימי הסליחות, ואיתא בס' כי נכון בימים אלו למעט מעט בלמוד ולעסוק בעניני יראת שמים, ואז יסע להבעש"ט. וכן עשה ויסע להבעש"ט, ויבא אליו לבית מדרשו בלילה הראשונה של סליחות קודם שאמרו שם סליחות. ומחמת שלא היה עמו סליחה, ע"כ עמד אצל העמוד ואמר סליחות עם החזן מסליחה אחת.

והמנהג היה אצל הבעש"ט כי 'א-ל רחום' ו'עננו' אמר הוא בעצמו לפני התיבה (כמו שמובא בס' דגל מחנה אפרים מנכד הבעש"ט בלקוטים וז"ל, פ"א שמעתי ממנו – היינו מהבעש"ט – אם היה יכול עוד אחד לאמר 'א-ל רחום שמך' ו'עננו' כמו אני אזי הייתי מביא משיח). וכשהגיע החזן והקהל ל'א-ל רחום שמך' הלך החזן מהעמוד והמתינו עד שיבא הבעש"ט להעמוד. והרה"ק ר' ישראל היה עומד עדיין אצל העמוד והיה מעמיק אז ברעיונותיו באיזה תוספות אשר לא ידע אותו זה זמן רב, ומחמת טרדתו באותו ענין לא הרגיש כשבא הבעש"ט להעמוד. וכשאמר הבעש"ט 'עננו' נפל אז ברעיונותיו של הרה"ק ר' ישראל פשט נכון בתוספות הנ"ל.

וכשגמר הבעש"ט 'עננו' אמר להרה"ק ר' ישראל: ה'עננו' שלי יכול לאמר פשט טוב בתוספות. אמר לו הרה"ק ר' ישראל, מעתה רואה אני כי יש לכם חלק בהתורה של כל אחד ואחד מישראל, ע"כ הנני נכון להתקשר לכם בכל לבבי באמת. ומאז נעשה מתלמידי הבעש"ט.

[ויש להסמיך לזה את המסופר במכתבו של הרה"ג ר' אריה ליבוש באליחאווער אבד"ק זאסלב, בעל 'ערוגת הבשם' ו'שם אריה' (נעתק במבוא ל'שבחי הבעל שם טוב' מהדורת תש"כ, עמ' 42):

..ופעם אחת בא הבעש"ט אל השולחן לאכול בצהרים ושלח לקרוא גם את הגאון [הר"ר ישראל] ז"ל לאכול עמו ולא בא, ושלח אחריו פעם שנית ולא שת לבו גם לזה. והלך הבעש"ט בכבודו ובעצמו אליו, ואז קם מפניו ויחרד לקראתו. וישאלהו הבעש"ט לאמור, מה זה ר' ישראל, הלא שלחתי אליו זה פעמים לבקשו לאכול אתו ומדוע לא בא. ויענהו כי הוא עומד ומתקשה מאוד בדבור תוספות אחד זה כמה שעות, על כן לא בא אל השולחן. ויראהו את התוספות הזה שמתקשה בו. והתחיל הבעש"ט לדבר עמו ולפלפל בענין זה עד שנתיישב לו הכל. והלכו יחדיו לאכול.

והמעשה הזה שמעו מפיו הקדוש, כי פעם אחת ישבו הלומדים לפניו ודברו מהבעש"ט, ואמרו כי העולם אומרים אשר הבעש"ט מקובל גדול, ואיך אפשר שיהיה אמת אחרי שאינו למדן מופלג, ואיך נמסרו לו מפתחות הפנימים אם לא נמסרו לו מפתחות החיצונים. וכשמעו זאת מהם ענה ואמר להם, אחי אל תאמרו כדברים האלה, כי אנכי יודע ועד אשר הוא למדן מופלג. וספר להם את כל הדברים האלה ויהס כולם בדבריו].

 

* [הערה בשולי ההערה האחרונה]

 

* כעין זה מסופר גם ב'שבחי הבעל שם טוב': מעשה כשבא הבש"ט לק' מעזבוז לא הי' חשוב בעיני החסידים ר' זאב קיציס ור' דוד פורקיס, מחמת השם שקראו אותו בעל שם, כי שם זה אין נאה לצדיק [כך הנוסח במהדורה שע"פ כתה"י (כפר חב"ד תש"מ) עמ' 127. ובנוסח הדפוס (מהדורת תש"כ עמ' קכא): מחמת השם שקראו אותו בעש"ט]. וראה ב'דברי תורה' להרה"ק ממונקאטש (מהדורא רביעאה אות כט): מנהגו של רבינו הקדוש אור שבעת הימים הבעש"ט זי"ע שחתם עצמו ישראל "בעל שם" או "בעש"ט", ותמהו עליו מתנגדיו דה"ז כעין יוהרא ח"ו לחתום א"ע כן להגיד שבחו בעצמו.

 




הוסף תגובהתגובות