ב"ה יום חמישי, ט"ז מנחם-אב תשפ" | 06.08.20  
 
הרב יהושע מונדשיין
עודכן לאחרונה בד' תמוז תשס"ט
"על המנהגים ועל העדויות"

 

על המנהגים ועל העדויות
            בגל' רמ (עמ' 149) הביאו "עדויות" למנהג אנ"ש דתל-אביב ומנהג אנ"ש דירושלים, האם אמרו בברכה מעין ג' "ועל פרי גפנה" בפירות א"י.
            ואלו דברים שאין להם שחר, שהרי אין העדים יכולים להעיד אלא על מנהג עצמם ובני משפחתם, ולכל היותר על כמה מהמסובים ל'קידוש' בביהכ"נ ביום הש"ק, אבל אין להם שמץ מושג כיצד נהגו שאר אנ"ש שבאותה העיר. לא שמענו עדויות על מנהגו של הגה"ח ר' שאול דובער זיסלין בת"א, ולא על הגה"ח הרבנים רש"י זוין, ר"ג חן ור"ש ששונקין בירושלים.
            ופשיטא שמעיקרא לא שייך בזה "מנהג אנ"ש" במקום פלוני, שהרי לא הרי זה כהרי זה, והצד השווה שביניהם שאיש הישר בעיניו יעשה.
            האם ניתן לקבוע כיום מהו "מנהג אנ"ש" בנדו"ד בכפר חב"ד? יש מהם שנוהגים לומר "ועל פירותיה" כפי שנפסק להלכה ללא מחלוקת, אחרים אומרים "ועל הפירות" מפני שכך עיניהם רואות בסידור ולא שמעו מעולם שיש חילוק בין פירות א"י לפירות חו"ל, ויש גם בע"ב פשוטים שבכל מקרה אומרים "בורא נפשות" מפני שזו הברכה השגורה בפיהם. אז מהו "מנהג אנ"ש"?
            הקביעה כי "לא כתוב בסידור אדה"ז" לחלק בין פירות א"י לפירות חו"ל אינה מובנת לחלוטין! הרי בסדר ברה"נ שבסידור אדה"ז (פ"א הי"ב) מפורש החילוק בין פירות א"י לפירות חו"ל, ואין לך "מפורש בסידור" יותר מזה! ובפרט כפי שהוא בסידור אדה"ז המקורי, שסדר ברה"נ נדפס ממש לפני ברהמ"ז וברכה מעין ג' (כך הוא בסידור עם דא"ח ובסידורים ישנים נוספים. בסידור 'תורה אור' מפריד ביניהם סדר ק"ש שעהמ"ט ותקון חצות. אך בסידורי תהלת-ה' הישנים הם מרוחקים ריחוק רב ומהחדשים עקרו לחלוטין את סדר ברה"נ).
            אלא שפירות א"י לא היו שכיחי כלל בחו"ל בזמנו של אדה"ז, לפיכך לא מצא לנכון לכתוב דין פרטי ונדיר זה בשורות הספורות שהקדים לברכה מעין ג' שבתוך הסידור.
            וכפי שלא יעלה על דעת איש לומר שלדעת אדה"ז אין לברך על הברקים ועל הרעמים ואת ברכת האילנות, בגלל שברכות אלו נדפסות "רק" בסדר ברה"נ (ולא ליד ברהמ"ז כפי שהוא בסידור תהלת ה').
            ומ"ש בגל' שם ש"סברא זו מקורה בהגרא"ח נאה ע"ה שכתב שמכיון שלא כתב בסידור מה נוהגים בא"י אין לחלק בין א"י לחו"ל, וגם בא"י יש לומר ועל הפירות" – דברים אלו דברי טעות המה מכל וכל!
            הגרא"ח נאה כתב במפורש – כדברי הפוסקים – לחלק בין א"י לחו"ל, אך לדעתו, מכיון שאדה"ז הזכיר רק את החילוק לגבי "על הארץ ועל פירותיה", ולא כתב לחלק גם לגבי "פרי גפנה" ו"מחייתה", יש ללמוד מזה שלדעת אדה"ז רק בפירות יש חילוק בין א"י לחו"ל ולא ביין ובמיני מזונות (וגם המובא בגל' שם ממכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע מיירי רק ב"פרי גפנה" ו"מחייתה").
            אלא שפליטת הקולמוס היתה לו, ובמקום לכתוב "בסדר ברה"נ שבסידור אדמו"ר" כתב "בסידור אדמו"ר" (שהרי אם כוונתו לסידור עצמו, הרי סותר את עצמו מיניה וביה וסותר גם את דבריו בסוף ח"ו – כמ"ש אדמו"ר זי"ע במכתבו הנ"ל).
            עפ"ז יש לפקפק עוד יותר ב"עדות" שאנ"ש דירושלים נהגו לומר "על הארץ ועל פרי גפנה", שהרי הגרא"ח נאה נמנה גם הוא עם "אנ"ש דירושלים" ולדעתו אין לומר "ועל פרי גפנה".
*     *     *
            בגל' הנ"ל (עמ' 88) הביאו משיחות תשמ"ח "שכל מנהג שרבותינו נשיאינו עושים ברבים ובגלוי מהווה הוראה לרבים".
            גם ענין זה נכלל בכלל ש"חסידים זיינען קלוג", על שום שניתנה בהם דעה להבחין ולהבדיל. דעת לנבון נקל שאין לדמות התוועדות של רבוה"ק ואמירת מאמרים ברבים (שבזה מיירי שם בשיחה), שעליהם נאמר שנעשו "ברבים ובפרסום" (כפי הלשון שם), למנהג שהרבי נוהג לעצמו אלא שהחסידים תוקעים אפם לרחרח ולדקדק מה בדיוק הוא עושה בינו לבין עצמו. לא על כך נאמר "ברבים ובפרסום".
            ולא יעלה על דעת איש לנהוג בסידור השופרות והמטפחות כפי שנהג הרבי "ברבים ובפרהסיא" (אף כי זכיתי לראות א' מאנ"ש שבשירת המארש בסיום נעילה עלה על הספסל ו"עודד" את השירה, כפי שנהג הרבי "ברבים ובפרהסיא"). ועדיין לא ראינו שנתפשט בקרב אנ"ש המנהג לעמוד ולחלק אלפי דולארים ל"ברכה והצלחה" בכל יום ראשון בשבוע כמנהגו של הרבי "ברבים ובפרהסיא".
            ולהעיר ממה שכתב אדמו"ר זי"ע לגה"ח ר' אלי' לנדא שליט"א (לגבי מנהגו של אדמו"ר נ"ע באופן תקיעת השברים): "כיון שעשה כן ברבים להוציא את הרבים, שייך לרבים" (איני יודע אם הלשון מדוייק). ללמדך שיש דברים שנעשים ברבים ובפרהסיא ועכ"ז אינם שייכים לרבים.
*    *    *
            והנה פרשת עדויות נוספת על מנהגיו של כ"ק אדמו"ר זי"ע:
            בשבוע של פורים השתא ישב הרה"ח ר' יהודה ירוסלבסקי שליט"א 'שבעה' ר"ל. נסתפק הרב האם האבל עובר לפני התיבה בפורים, ומכיון שהרה"ח רי"ל גראנער שליט"א שהה באותם ימים באה"ק, שאל אותו הרב כיצד נוהגין.
            השיב לו הריל"ג שליט"א שהן בשנת תשכ"ה והן בשנת תשמ"ח לא עבר הרבי לפני התיבה בפורים, לפיכך כך צריכים לנהוג. ואכן, בנו בכורו של הרב שליט"א עבר תחתיו לפני התיבה.
            עד כאן תיאור העובדות לאשורן.
            כששמעתי את מנהגו זה של הרבי התפלאתי מאד, הרי הרבי עצמו כתב במנהגי חנוכה (ס' המנהגים עמ' 71) שבחנוכה יורד האבל לפני התיבה לבד מאמירת ההלל, אבל בר"ח ובימים שמתפללים בהם 'מוסף' אין האבל יורד לפני התיבה כלל וכלל.
            ונשנה במנהגי התפילה (שם עמ' 8): בר"ח ובכל יום שיש בו מוסף אין האבל יורד לפני התיבה. ונשלש במנהגי ר"ח (שם עמ' 36).
            ומדוע, אם כן, שינה הרבי מהמשתמע מס' המנהגים שרק בימים שמתפללים בהם 'מוסף' אין האבל יורד לפני התיבה, והרי פורים אינו לא חודש ולא שבת?!
            והתירוץ פשוט: להד"מ! גם בפורים תשכ"ה וגם בפורים תשמ"ח התפלל הרבי לפני העמוד!
            מהיומן שרשם הרה"ח ר' מענדל וואלף בשנת תשכ"ה (התפרסם ב'תשורה' לחתונת בנו רלוי"צ שי', י"ד תמוז תשנ"ט) ניכר בוודאות שבפורים תשכ"ה התפלל הרבי לפני העמוד (שם בעמ' 92: וניגש לעמוד).
            הרב וואלף שי' אישר לי את הדבר גם בע"פ, שמפני כמה סיבות ומקרים זכורה לו היטב אותה תפילה ביום הפורים.
            לגבי שנת תשמ"ח הדברים מפורשים ב"יומן שנת 'הקהל' תשמ"ח בבית חיינו" (עמ' 183): "כ"ק אדמו"ר שליט"א ניגש אל התיבה, מניח על-גבה את המגילה ומתפלל מעריב".
            שוב העירני חכם א' מהמפורש באג"ק (ח, עמ' רלו): במענה על שאלתו, הנה כפי מנהגנו, האבל אינו עובר לפני התיבה רק בימים שיש בהם מוסף (שאז גם בתפלת ערבית אינו יורד לפני התיבה) שבמילא מובן שגם בפורים עובר לפני התיבה. עכ"ל.
 
            הע' הת' ואנ"ש, כפר חב"ד, גל' רמא ("דבר בקדשו") – נדפס בכמה שינויים



הוסף תגובהתגובות