ב"ה ערב ש"ק, ח' כסלו תשע"ט | 16.11.18  
 
הרב יהושע מונדשיין
עודכן לאחרונה בד' תמוז תשס"ט
"זכות ישראל" - מהדורא תניינא - פרק רביעי

הסוגריים המרובעים הם בכתה"י המקורי

ההוספות מדילי הן בתוך סוגריים מרובעים כפולים [[  ]]

 

 

עשר אורות למערכת ח מחו' הרה"ק ר' ישראל מריזין

            א] בס' בך יברך ישראל מהרה"ק ר' לוי שליט"א מאוזירנע[1] פ' בחקתי בשם זקינו הרבי מריזין, מה שתיקנו לומר קודם כל דבר מצוה ליחד שם יוד הא בואו קא, הענין כי יש שני מיני עבודות, אחת בתורה ומצוה ועבודה זו תפלה, והשני' באכילה ושתי' וזיקה ושינה. והנה בתורה ועבודה ומצוה יש בכל אחד אותיות ו"ה, ובאכילה ושתי' וזיקה ושינה יש בכ"א אותיות י"ה, וזה ליחד שם י"ה בו"ה פי' לעבוד ה' בשניהם יחד, וזהו עבודה תמה ויהי' השם שלם. עכד"ק וש"י.

 

            ב] בס' 'יד אהרן' פ' בראשית, שמעתי בשם הק' הר"י מריזין עה"פ ויהי הבל רועה צאן וקין הי' עובד אדמה, ותימה מה מלמדנו ומה ראינו לדין ולחלק ולומר שאומנתו של זה חשוב יותר מחבירו, והלא לעינינו נראה שניהם שוים שעבדו עבודת חול בצרכי עוה"ז הגשמי. ואמר הק' ז"ל לחלק ביניהם, שנאמר אצל הבל ויהי הבל רועה צאן ואחז"ל[2] כ"מ שנא' "ויהי" הוא לשון צער, שהי' מצטער על שהוכרח לבלות זמן בעבודה גשמיות. ואצל קין נאמר הלשון "היה", וידוע כי "היה" מרמז לשמחה[3] שהי' חביב בעיניו עבודתו הגשמיות ולא הי' לו שום צער בזה שמאבד הזמן בדברים גשמיים. וכן מלמדנו התוה"ק לעולם החילוק בין האנשים שעוסקים בצרכי העולם לפרנס בני ביתם אבל כל כוונתם לש"ש, כמאמר המשנה אם אין קמח אין תורה, וגם אמחז"ל טוב תורה עם ד"א, אבל בלבו הוא מצטער על איבוד הזמן. ולא כן השני שטוב לו בזה ועושה בתענוג לבטל הזמן בלא תורה ועבודה. וזהו החילוק גדול המבדיל ביניהם, כי זהו כולו קודש וזה ההיפך ח"ו. עכ"ל.

 

            ג] כתב לי גיסי הרה"צ בנש"ק מוה' יוסף האגער שליט"א מטוסמניץ[4] וזה"ל: בפ"א הי' בצוותא חדא הרה"ק מריזין עם דודי הרה"ק מהר"ח מקאסוב זי"ע, ואמר דודי הה"ק העולם צריכין גשמים. אמר הה"ק מריזין איתא מזכירין גבורות גשמים, ולכאורה הי' צריך לומר חסדי גשמים, שהרי גשמים הוא חסד. רק יש לומר דאיתא בגמ' אין טיפה יורד מלמעלה עד ששני טיפים עולות כנגדו מלמטה, ושלשה פעם חסד גימטריא גבורה. ובאותה רגע התחיל לרדת גשמים.

 

            ד] עוד כתב לי גיסי הרה"צ הנ"ל, שמעתי מאיש מהימן שהי' בסאדיגורא בעת ההתקשרות של דודי הה"ק מבוהאש[5] זצללה"ה, וישבו כל המחותנים אצל השלחן, זקיני הק' מוה' דוד מזאבליטוב ואחיו דודי הה"ק מהר"ח מקאסוב זצ"ל, ועברו כמה שעות והה"ק הריזינער לא בא. עד שהקפיד מעט דודי הרה"ק מקאסוב ואמר שיוכרח לילך לאכסניא שלו. ופתאום בא הה"ק הריזינער זצ"ל ואמר אל יהי' לפלא בעיניכם מה שהתאחר והתעכב עד כה, כי הי' צריך השתדלות הרבה לעשות שלום בין הני קדושי עליונים הרה"ק מוהרמ"מ מקאסוב ובין הרה"ק מהר"י מראדוויל [כי דודי הרה"ק מבאהוש הי' נכד להה"ק מהר"י מראדיוויל].[6] ומסתמא ידוע המחלוקת שהי' בין הני תרי.[7]

 

            ה] כתב לי ידי"נ הרב החריף ובקי החסיד מוה' אהרן גד כץ שליט"א[8] בשמו הקדוש, בפסוק "ומקנה רב הי' לבני ראובן" וכו', ופירש הרה"ק מריזין, מקנה וקנין הי' לבני ראובן ברב שלהם במשה רבינו ע"ה, לכן גם המה לא אבו עבור את הירדן. ודפח"ח.

 

            ו] עוד מהנ"ל בשמו, במס' ברכות [[ה, א]] אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה. כי להמתיק דינים צריך התקשרות מע"ט אשר עשה, שהמה כתריס בפני הפורעניות. ואם פשפש ולא מצא יכול להמתיק בזה כי יגיע עבורם לידי ביטול תורה ח"ו. ודפח"ח.

 

            ז] בספר 'תולדות אדם' להרה"ק ר' יהושע מק' אוסטראווע בן הרה"ק מוהרש"ל זצללה"ה מלענטשנא[9] מביא וזה"ל: כמו שאמר לי הרה"ק ר' ישראל מריזין זצללה"ה כשהייתי אצלו בימי נערותי, והייתי מדבר עמו אודות רפואת הנפש ורפואות הגוף, ואמרתי לו שרפואות הנפש הוא עיקר אצלי. והוא ז"ל אמר לי לא כן, כי קודם צריכין להיות כלי לקבל ואם ח"ו הגוף אינו שלם אז אינו כלי לקבל, לזאת צריך להיות רפואת הגוף קודם. עכד"ק.

 

            ח] ממכתב ידי"נ הרב ר' שאול ברוך גערשט שליט"א מפאביניץ וזה"ל: סיפר החסיד המופלג מוה' הירש גרשון ז"ל שנסע לכ"ק אדומו"ר מריזין זי"ע, ובבואו לפניו לקבל פרידת שלום לביתו אמר לו הנ"ל להרה"ק מריזין, מי יודע אם אזכה לחזות עוד את פניכם בחיים חיותי, לכן בבקשה מכם הגידו לי איזה דיבורים טובים זיי זאלין מיר ניצין אויף תמיד.

            החסיד המבקש הי' סבור שיאמר לו הרב שיבא למחר כי צריך ישוב הדעת לומר לו דיבורים יקרים למופלג כמוהו, והרה"ק השיב לו תיכף ומיד, אני אגיד לכם דיבורים טובים[10] זיי זאלין אייך ניצען אויף תמיד. קודם ביאת המשיח וועט הענגין דעס יודישקייט אויף א? הא?ר, איז דיא עצה מי זאל זיך צינויף געהן בכל שבת מי זאל שמוסין פין צדיקים. זה הוא לחיזוק האמונה. וזה מרומז בכתוב בתורה האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, "יקרא" מלשון קר וצונן, וואס וועט אייך קאלט מאכין באחרית הימים, האסיפה והאגודה יהי' תרופה לזה. ואני מתנה ג' תנאים: איר זאלט דאס מקיים זיין, איר זאלט דאס גידענקין, איהר זאלט דאס תמיד דער ציילין. עכד"ק.

 

            ט] בספר 'זבד טוב'[11] (דף ו) בשמו הקדוש, בפסוק [[דברים יד, א]] "בנים אתם לה' אלקיכם" אמר מרן הקדוש ר"י מריזין, הנה אמרו חז"ל [[ר"ה כא, א עה"פ בויקרא כג]] "אלה מועדי ה' אשר תקראו את"ם מקראי קודש", אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין. ושם הקרי "אותם", מכש"כ כאן שהכתיב והקרי "אתם" אמרינן בוודאי אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין, בין כך ובין כך בנים אתם לה' אלקיכם.[12] ודפח"ח.

 

            י] בס' דעת זקנים [ד' כא] לידי"נ הרה"ג ר"א איטינגא[13] שי' יסופר, כי שו"ב אחד שהי' מגדולי חסידי הרה"ק מסטרעליסק חפץ אחר פטירת רבו הנ"ל לדבק עצמו בצדיק אחר, וגמר בלבו לנסוע לצדיקי הדור, והי' האיש אשר ידע ויכוין את דעתו ומחשבתו הוא הקדוש אשר יבחר בו להתקרב אליו. וילך ויבא עד איש האלקים הרה"ק מריזין.

            והנה השו"ב ההוא נכספה וגם כלתה נפשו להתקבל לשו"ב באיזה עיר גדולה, והי' עושה השתדלות הרבה על זה, והי' בדעתו לשאול את פי קדשו וחוות דעתו. וכבואו לפני הרה"ק טרם הגיד לו את חפצו, פתח הרה"ק את פי קדשו ואמר לו: כתיב בתהלים וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, ולכאורה הני תיבות "אוכל עשב" מיותרים הם, וכי לא ידענו שכל שור אוכל עשב. אכן נודע טבעו של השור כשהוא עומד ורועה בשדה, אף שיש לו מרעה טוב ודשן בכ"ז עיניו צופיות למרחוק ויחפור אוכל לו בשדה אחר. וכמו כן הוי בישראל, שהי' להם כל טוב ולא חסר להם מאומה בהיותם חוסים תחת כנפי השי"ת, ובכ"ז זדון לבם השיאם לעשות להם עגל מסכה, בחשבם כי ייטב להם אז מעתה. וז"ש וימירו את כבודם, שהמירו את כבודם שהי' להם עתה תחת חסות השי"ת, בתבנית שור אוכל עשב, כדמיון השור שאוכל עשב בשדה ההוא ועיניו נשואות ללכת לרעות בשדה אחר. והשלים את דבריו, כמו כן יש בישראל אנשים שמצב פרנסתם בעירם בטוב, ובכ"ז רצונם לצאת משם לעיר גדולה בחשבם כי שם ייטב מצב פרנסתם יותר.

            אז ראה השו"ב כי רוח ה' דבר בו ונתקרב אליו.

 

            יא] בס' 'בית אהרן' על פרקי אבות[14] (דף א) משמו, על בכה רבי יש מי שקונה עולמו בשעה אחת (ע"ז י:), והוא פלאי, למה בכה אדרבה הו"ל לשמוח. ואמר ז"ל עפ"י הנודע כל האומר הקב"ה וותרן יוותרו מעוהי, רק כשאדם עושה מצוה בזמן שרשע עושה אז עבירה, שלולא המצוה הי' מכרעת כל העולם לכף חוב, כמו שאמרו לעולם יראה אדם העולם חצי חייב חצי זכאי, עשה מצוה אחת מכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עשה עבירה מכריע לכף חובה. וא"כ הדין נותן שיטול גם חלק הרשע עכ"פ, שלולא הכרעתו הי' מכריע הרשע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה. וע"כ בכה רבי יש מי שקונה עולמו בשעה אחת, שהוא מצד שהעולם הי' חצי זכאי וחצי חייב, ואחד הכריע לחוב והוא הכריע לזכות, ונטל חלקו של מי שאבד עולמו בשעה אחת. עכ"ד וש"י.

 

            יב] עוד שם בפי' הגדה של פסח (ד' כז א'), כאשר שמעתי מפה ק"ק מריזין שהשפע הנקצבה מעולם העליון א"א ליהנות ממנה כי רוחני היא, וע"י האבות העולם שהם שמשלשלין ומגשמים השפע להיותה ראוי לזה העולם, לכך זרועות עולם נקראו. וכך אמר ז"ל, שזה המעשה לעשות מרוחני גשמי יותר גדול מעשות גשמי רוחני. עכד"ק.

 

            יג] בימי חורפי שמעתי מת"ח וחסיד מקאלימיא ששמע מפ"ק דודינו הגה"ק ר' גרשון זצללה"ה האבד"ק קאלימיא[15] מספר, שפ"א שאל אותו קוה"ק מריזין: אמרו נא ר' גרשון, כשיעמדו לתחיית המתים הצדיקים הראשונים, וואס א פנים וועלען האבין דיא האנטיגע גיטע יודין [[=איזה פנים יהיו ל'גיטע יודין' – האדמו"רים – שבדורנו?]]. והשיב לו הרב ר' גרשון, לדעתי יפתח בדורו כשמואל בדורו, דור ודור ודורשיו.

            וענה אליו הרב מריזין בזה"ל:[16] זענט עטץ קלאהר רבי גרשון, ערב יום כפור קאכט מען אב דיא כפרות אין מען גרייט א?ן במרתף על מוצאי יוה"כ. בבוקר, כאשר האיש והאשה הולכים לבית הכנסת, הנה המשרתת ישינה עד אשר תרעב לאכול, אז תקום ממטתה ותלך למרתף ותקח בידה חתיכה בשר עם חלה ותאכל. ותאבה לכבד החדרים ולוקחת בידה השני' המטאטא, ונזכרת להציע המטה ולוקחת המטאטא תחת אצילי ידיה ומצעת המטה. גידענקטץ ר' גרשון, האלט זיא אין איין האנד כפרה מיט קויליטש און באסט, אין דער אנדערער האנד דעם בעזזים אונטר דעם א?רעם, און בעט צי דעס בעט. ומוצאת בהמטה דעם ווייסען שלייער פון דער בעלת הבית וואס זיא איז מיט דעם גיגאנגן אונטער דער חופה. לובשת המשרתת על ראשה השלייער הזה ומעמדת עצמה נגד השפיגיל. און אויף דעם קומט אן דיא בעל ב?תטע. נוא, האט זיא עפיס אשיין פנים. אזא פנים וועלען זיי אויך האבין. עכד"ק ודפח"ח. ובלי ספק כמה רזין גנוזין הי' בתוך מש?לו הזה.

 

            יד] כתב לי ידי"נ הרה"ח החה"ש מו"ה חיים בלאך נ"י מדילוטין,[17] שמעתי שמחו' הה"ק בעל תורת חיים זצ"ל מקאסוב אמר לאנשי שלומיו, אני ידעתי את מחותני הרוזינער למלא"ך אלקים, אבל אחר שראיתי בעיני שנסתם הגולל עליו כדרך כל האדם נראה שהי' אי"ש אלקים. ושמעתי גם באופן אחר שאמר פ"א, אני לא האמנתי שמחותני הריזינער ילך דרך כל האדם. זיע"א.

 

            טו] בסו"ס דע"ק לחו"ז הק' מראזדל[18] במכתבו למונקאטש בחזרתו מדרכו מק' סאדיגורא וזה"ל, הנני בעזרתו ית' נוסע היום לביתי וכו' והנה בעת נסעי לסאדגורא נסעתי דרך הרים וגבעות כי יראתי פן ח"ו ידחוני מלקבל פני קדוש ישרא"ל. עכד"ק.

 

עשר אורות למערכת ט מחו' הרה"ק ר' אברהם יעקב מסאדיגערא

            א] כתב לי כבוד גיסי הרה"צ בנש"ק מו"ה יוסף האגער שליט"א מטוסמניץ וזה"ל: שמעתי בשם הרה"ק רא"י זצללה"ה מס"ג, אשר בא אחד לפניו בבכי' גדולה שיש לו חולה בביתו ל"ע, מה שהרופאים ייאשו אותו. ואמר הרה"ק כתוב בתורה "ורפא ירפא", ודרשו חז"ל מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות. הנה רק לרפאות ניתן לו רשות אבל לא לייאשו. ודפח"ח.

 

            ב] בספר 'ויקח משה' [מש"ב הרה"צ המפורסם מו"ה משה[19] זצ"ל בהרה"ק ר' אלטר מראדיוויץ זצ"ל, מ"כ באה"ק] דף כ"ג ב', [[ויצעק משה אל ה' לאמר]] אל נא רפא נא לה, שמעתי בשם הרה"ק הרא"י זצוק"ל, פרש"י "לאמר", השיבני אם אתה מרפא אותה. לכאורה קשה, מצינו [[ברכות לד, ב]] אצל רחב"ד שאמר אם תפלתי שגורה בפי יודע אני שהוא מקובל וכו', ולמה לא עשה לו משה זה הסימן. ואמר כי רק לאיש אשר איננו קרובו יש זה סימן, ולקרובו כיון שהוא מדייק ממילא שגורה תפלתו ואין זה סימן. וזפ"ה בורא ניב שפתים [ששגורה תפלתי, אבל] שלום [רק] לרחוק – ולקרוב אמר ה' ורפאתיו. וזה השיבני אם אתה מרפא אותה. ודפח"ח וש"י.

 

            ג] כתב לי ידי"נ הגאון המפואר המושלם מו"ה ברוך באסעכיס שליט"א האבד"ק סאלקא[20] וזה"ל: איש אחד בא לפני הרה"ק רא"י מסאדיגורא זצ"ל והתנצל לפניו כי דחיקא לי' שעתא, ובתוך דבריו אמר הריעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי. ויאמר לו הרה"ק: הנך אומר ממש כדברי התנא ר"ש בן אלעזר (שלהי קדושין), ובכ"ז יש חילוק רב בינך ובינו: כי הוא ז"ל התבונן ביותר על "הרעותי את מעשי", ולעומת זה אתה נאנח ביותר על "וקפחתי את פרנסתי". והוא עמוק. עכ"ד ודפח"ח.

 

            ד] כבוד ידי"נ הרה"ג מו"ה אברהם איטינגא סג"ל שי' בספרו 'שיחת חולין החדש' (דף כ"ט א): שמעתי בשם הרה"ק מו"ה אברהם יעקב מס"ג זי"ע שאמר, הנה חז"ל אמרו אין לך דבר שאין לו מקום [אבות פ"ד מ"ד] וא"כ גם אדם בכלל, ומדוע כשיתאספו אנשים הרבה במקום א' צר להם המקום, והלא כל אדם יש לו מקום שלו. אך התירוץ, לפי שכל א' חוטף את המקום של חבירו ולכך צר להם. והנה ידוע משאחז"ל כי אחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם הוא חכם המכיר את מקומו, ואחז"ל אוירא דא"י מחכים, א"כ בהיות ישראל שרוין על אדמתן הי' כל אחד מכיר את מקומו כי כולם חכמים כולם נבונים, ולכך בביהמ"ק לא אמר אדם צר לי המקום. ודפח"ח.

 

            ה] עוד מהנ"ל שם: שמעתי בשם הרה"ק מוהרא"י זי"ע אדומו"ר מס"ג שאמר, הנה בחדש תשרי אנו עושין תשובה מיראה מאימת הדין, ובתשובה מיראה זדונות נעשו כשגגגות ונשאר עוד קצת עבירה, לכן אנו הולכין בר"ה לנהר להשליך במצולות ים את חטאתינו אלו השגגות. אבל בחדש ניסן אנו עושים תשובה מאהבה, כידוע דהשבתת שאור הוא כנגד היצה"ר ומצה כנגד היצ"ט, ובאהבה זדונות נעשו כזכיות, לכן אנו לוקחים מים ללישת המצות היינו שאנו לוקחים העבירות כדי שיעשו מהם זכיות. ודפח"ח.

 

            ו] עוד מהנ"ל בספרו הנחמד 'דעת זקנים' (עמוד נ' אות ח) וזה"ל: הרה"ק אדומו"ר מסאדיגורא השתדך עבור בנו הרה"ק מו"ה ישראל זצ"ל בהיות הה"ק מהר"י כבן עשר שנים. ושאלהו אחד המחותנים אם נתפעל משמחה ושירים שהיו שם. והשיב לו הה"ק מהר"י כי ברש"י כתיב על "ותקח הצעיף ותתכס" ותתפעל כמו ותקבר ותשבר. ופלא למה בחר רש"י ז"ל באלו ב' מלות דוקא לדמיון. אך רש"י ז"ל יורנו בזה, כי הנה בימי חלדו של אדם מעת הולדו עד הובלו לקבר יעברו עליו ג' דברים ברעש ובקולות, שמחת נישואין, ובעת הלידה, וגם בעת המיתה יש קולי קולות. אך החילוק שבנישואין הקולות הם בשמחה, משא"כ השנים האחרים להיפוך. ולזה כ' רש"י שגם בעת "ותקח הצעיף ותתכס" צריך שיהי' נתפעל כמו בעת ותקבר [ר"ל המיתה] ותשבר [בעת הלידה, מלשון יושבת על המשבר], ובכל עתים הללו צריך להתפעל כי נפשו ורוחו לה' הם. וש"י.[21]

 

            ז] עוד מהנ"ל בס' 'דעת זקנים' (צד כ"ט) [בשם מכתב הרה"ג המפורסם מו"ה יקותיאל ארי' קאמעלהאר שליט"א[22] ר"מ דק' סטאניסלב] בשם הרה"ק מוהרא"י זי"ע מס"ג, בעת אשר יצא חפשי מבית האסורים[23] אמר, שבהיותו כלוא שמה עמד על כוונת הברכה "ברוך גוזר ומקיים", דהנה אם מלך בשר ודם גוזר על אחד שיחבשוהו בבית האסורים אין בכחו לקיים גזירתו אם ימות פלוני הנגזר עליו. אבל הקב"ה גוזר ומקיים את מי שנגזר עליו כדי שיקבל ענשו. ודפח"ח.

 

            ח] שם. אשה אחת באה אל הרה"ק מוהרא"י, ותשפוך לפניו מרי שיחה כי בנה החביב עלה עליו הגורל לעבוד בצבא, ותצעק לאמר לוא ראיתי את בני מת ולא אראה אותו עובד בצבא ואוכל טריפות. ויאנח הרה"ק ויאמר, זה כוונת הכתוב "היסופר בקבר חסדך אמונתך באבדון" כלומר, היא בוחרת יותר שבנה ישכב בקבר משתראה "אמונתך באבדון" היינו שיעבוד בצבא אשר דין גורמת אבידת האמונה בעוה"ר. ודפח"ח.

 

            ט] הרה"ג הצדיק הישיש מו"ה אברהם יצחק שליט"א אבד"ק זינקאוויץ[24] כתב בשם קדשו וזה"ל: שמעתי בשם כ"ק אדמו"ר מוהרא"י מס"ג זצוקללה"ה על מה דכתיב במגלה "אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך וכו' כי אם החרש תחרישי בעת הזאת ריוח והצלחה יעמוד ליהודים ממקום אחר", ופירוש הוא ז"ל עפ"י מה דאיתא בזוה"ק [[ח"ג רעו, א ברע"מ]] כי אסתר העמידה שידית במקומה ואחשורוש לא נגע בה. וזה כוונת מרדכי אל תדמי בנפשך [אל תעשי דמות ודמיון] בנפשך [בנפש שלך, שתעשי דמות ודמיון עבור הנפש שלך, רק את בעצמך תכנסי עתה להמלך], כי אם החרש תחרישי בעת הזאת [היינו אם תעשי גם עתה כמקודם להעמיד שידית במקומך] ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר [לא יהי' ההצלחה מסיטרא דקדושה על ידך, זולת ממקום אחר היינו מסט' דמסאבא] וזה אינו נכון, לכן את בעצמך תכנסי להמלך כדי שעל ידך תהי' ההצלה מצד הקדושה עכ"ל. ודפח"ח.

 

עשר אורות למערכת י מחו' הרה"ק ר' דוד משה מטשארטקוב

            א] בכתבי הרב הגדול הצדיק מוהרא"י שליט"א אבד"ק זינקאוויץ,[25] כי פ"א בא לחצר הקודש לטשארטקוב אחד מהרגילים לבא אליו והי' עשיר גדול, ובעת הזאת לא הי' טוב העסק שלו לפניו, ורצה הנחה מאדון שלו על העסק [הרענדא][26] ערך ת"ק רייניש. והאדון לא רצה ליתן הנחה כלל רק שיחזיק העסק במקח הקדום, ובאם לאו יעקור דירתו משם וישכיר עסק הרענדא לאיש אחר הנאות לו.

            האיש הזה בבואו לפני כ"ק הרה"ק מטשארטקוב נתן להמשמשים ה' רו"כ עבור שכל זמן שיהי' האיש הוא בחדר הרה"ק לא יכנוס מי מהם לשם. ונכנס ביחידות לחדר הרה"ק ונתן הקוויטל בקשה, וגם בע"פ ביקש מהה"ק שיהי' לו נשיאת חן בעיני האדון על ההנחה שרוצה ממנו, כי אינו יכול עכשיו ליתן כמקח הקדום. והה"ק ברכו ע"ז. אבל האיש הזה לא הסתפק את עצמו בזה בברכת הרה"ק, רק שיבטיח לו בבירור שיפעול ההנחה כרצונו. והאיש עדיין עמד לפני הה"ק ואמר לו בזה"ל, רבי איך וועל אייך ניט אב טרייטין [[=לא אסור מכאן]], נתתי להמקורבים סך 5 רייניש שלא יכנסו לכאן כל זמן שאני אעמוד פה לפניכם, ע"כ אני מבקש מרבינו הבטחה בבירור על נשיאת חן בעיני האדון על הנחה הזאת.

            השיב הרה"ק להאיש: אבר איר וועט מיך פאלגין [[=אבל תצייתו לי]], השיב האיש: בוודאי וועל איך אייך פאלגין! [[=ודאי שאציית לכם!]]. כפל הרבי ואמר להאיש: אבר איר זאלט מיך פאלגין [[=אבל תצייתו לי]], השיב האיש: כן, בוודאי אציית אתכם.

            אז אמר הרה"ק להאיש: תסעו לביתכם, וביום ד' או ביום וא"ו תלכו אל האדון ואמרו לו, כן, הנה אתן להאדון בעד הסך מקח הקדום כחפץ האדון, רק בקשה קטנה אבקש מהאדון, שיתן לי האדון כך וכך סאזין עץ וכך וכך קאריץ[27] תבואה בהמשך השנה, ובזה אתן המקח הקדום בעד העסק.

            כשמוע האיש דברי הרה"ק בזה, אמר לו האיש: היאך יוכל להיות דבר זה, הנה סך ת"ק רייניש הנחה לא רצה האדון להניח לי, ואיככה אוכל לבקש סך כזה שיעלה ערך ג' פעמים ת"ק רייניש! אמר לו הרה"ק: הלא הבטחתם לי שתצייתו לי, לכן עשו כמו שאמרתי לכם והשי"ת יעזור לכם.

            האיש הזה הסכים בדעתו לציית פקודת הרה"ק ונסע לביתו, והלך להאדון ביום שציין לו הרה"ק ואמר לו כנ"ל. והאדון לא סירב בכל זה וכתב לו קונטראקט [[=חוזה]] על העסק שמשכיר לו על שנה תמימה בעד סך . . . ומחויב ליתן להרינדאר [[=לחוכר]] סך עצים וסך תבואה כמו שביקש היהודי מאתו כנ"ל, וחתם את עצמו על הקונטראקט ומסרו בידו. והיהודי נתן לו המעות סך . . .

            אחר איזה ימים קרא האדון את היהודי ואמר לו, הנה מתמה אני על עצמי מה הי' לי כי על הנחה ת"ק רייניש לא הסכמתי להניח לך, ועל נתינת סך עצים ועל סך תבואה הסכמתי, שעולים הרבה יותר מת"ק רו"כ, אך איני יכול לחזור בי אחר שחתמתי את עצמי ונתתי לך קונטראקט, ותמי' לי על עצמי שעשיתי שגעון גדול כזה, רק שאינו בחזרה.

            האיש הזה הודיע כל זה לחצר הקודש והודה לה' על חסדו. עכ"ל הרב הנ"ל.

 

            ב] עוד בכתבי הרב הנ"ל וזה"ל: שמעתי זה מכבוד ידי"נ הרב המופל' כו' הר' ישראל אברהם נ"י מליעניוועץ וכה סיפר, הנה מסתמא ידוע לכם שאין אני מחסידים וכו' רק מה שעיני ראו זהו אמת. אני מילדי סאטינוב, ובשכינות שלי קנה א' בית דירה והוסיף על בנין הישן והכניס את מקום נטיפת הגג אל תוך הבית, מה שהעולם מקפידין ע"ז מאד שלא לעשות דבר זה וחשש סכנה הוא.[28] ובלא זה היו מרננים קצת על דירה זו מקודם מחשש רוחות רעות ח"ו. ואשת הקונה היתה מעוברת ואצלה מתו בניה הקודמים בקטנותם רח"ל, ע"כ יראה לנפשה פן יקרה לה כמקרה הקודמת ח"ו, ובפרט שמליזים על דירה זו עוד מקודם, ובפרט אחר מעשה זו שהכניסו אל הבית מקום נטיפת הגג, על כן הפצירה בבעלה שיסע לטשארטקוב אל כ"ק הרה"ק ולספר לו כל הנ"ל, ושיברכם הה"ק שלא יארע להם עוד שום דבר רע ח"ו. ואם יראה בעלה שהרה"ק מקפיד ע"ז, אזי לא יכנסו לדור בבית הזה.

            בעלה נסע לחצה"ק ונתן קוויטל על מבוקשו. הרה"ק ברכו שידור בדירה זו בשופי ונחת ושלא יארע לו ח"ו שום דבר רע, ושאשתו תלד זרע של קיימא. וכאן הוא שאל על שם להנולד, השיב לו הרה"ק: תקרא שם אחר הסידרה להילד שיוולד לך. ושתק הרב הק' רגעים אחדים ואמר לו בזה הלשון: ניין! נאך דער הפטורה! טאקי נאך דער הפטורה! [[=לא! קרא לו על-שם ההפטרה (ולא מפרשת השבוע)! אכן, על שם ההפטרה!]]. ופטרו לשלום ויסע לביתו לעירו.

            החסידים מטשארטקוב באו אליו בשבת בוקר אחר התפלה על קידוש כנהוג, הוא סיפר להם את דברי הה"ק אליו כנז"ל, והי' קצת לפלא בעיניהם שמתחלה אמר הה"ק קריאת שם מהסדרה ותיכף חזר בו ואמר על ההפטרה. ולא הבינו כוונת קדשו.

            האשה זו ילדה נקיבה, והי' זה בפ' נשא. החסידים חיפשו שם בכל הסדרה, שם נקיבה, ולא מצאו. שוב חיפשו בכל ההפטרה של פ' נשא, גם שם לא מצאו מבואר שם נקיבה. ההפטורה זו מדבר מלידת שמשון. נזכרו מזה שכ' בגמ' אימי' דשמשון וכו' וכן כתוב במס' בבא בתרא [צ"א א] אימי' דאברהם אמתלאי בת כרנבו אימי' דהמן אמתלאי בת עורבתא אימי' דדוד וכו' אימי' דשמשון צללפונית. עוד מצאו מה שכתב שם מהרש"ל ע"ז וז"ל: נ"ל הצללפונית היא אמו של שמשון בדברי הימים בסוף יחס יהודה והוא טוב מפני רוח רעה. מצאתי. עכ"ל רש"ל. בראותם כ"ז המה ראו כן תמהו, איך רוח ה' דיבר בו בהה"ק וידע וראה שתלד נקיבה, ובפ' נשא שמפטירין ההפטורה של לידת שמשון ושם אמו טוב לרוח רעה כמ"ש מהרש"ל. וכן קראו לה שם זה צללפונית. כ"ז שמעתי מהרב המופלא הר' ישראל אברהם הנ"ל שהי' שם בעת מעשה הנפלאה הזאת.

 

            ג] יסופר ממנו בס' 'דעת זקנים' (דף כ"ט אות מ), איש א' שהי' בעל תוקע בעירו ולא הלך לטבול בר"ה לפני התקיעות, רצו אנשי העיר להעבירו מחזקתו. ובא הבעל תוקע להרה"ק רד"מ זי"ע לקבול עליהם. ושאלו הה"ק: אמור לי, מדוע לא תמלא משאלותם לטבול לפני התקיעות כאורח גוברין יהודאין? א"ל הבעל תוקע, מפני שהוא איש מצונן וקר לו. וענה ע"ז הרה"ק: "אז עס איז קאלט בלאזט מען נישט".[29] ודפח"ח.

 

            ד] אגב גררא אציג פה מאמר נכבד [מבן אחיו הגדול של הה"ק רד"מ זצללה"ה והוא] מכ"ק דודי הרה"ק ר' יצחק מבוהאש זצ"ל, אשר כתבו לי בשמו ידידי הרב ר' ברוך שאול גערשט שליט"א.

            [בתהלים קט"ז] בפסוק "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא", ודקדק הרה"ק מבוהאש, שבכאן כתיב "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא" בתרי פסוקי בהפסק ביניהם, ואח"כ כתיב "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" בחד פסוק. ואמר, כי הן אמת שאחז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, אולם לאו כל מוחא סביל דא לקבל היסורים והצרות באהבה וצריך ישוב הדעת ע"ז, לכן "צרה ויגון אמצא" ועכ"ז לקרוא בשם ה', הפסיק בינותם. אולם "כוס ישועות אשא" אז אין מהפלא כי יקרא בשם ה' ויברכהו, לזה כתיב בלי הפסק. ודפח"ח.

 

            ה] כתב לי ידי"נ הרב החריף החכם השלם מו"ה חיים בלאך נ"י מדילוטין, מכ"ק מרן הרה"ק רד"מ מטשארטקוב, וזה"ל: סיפר לי איש נאמן שבכפר קראסנא הסמוך לק' דילוטין הי' משורר בית התפלה שלהם (הנקרא דיעק[30]) והצר מאד לישראל, והשביע את הערלים שלא ישתו יי"ש שמזה הי' מקור פרנסת הכפר הנ"ל. ונסע היהודי מחזיק האורנדא להה"ק מטשארטקוב וסיפר לו כל זה. והוא השיבו, אם יבוא הדיעק לביתך לקנות יי"ש תתן לו יי"ש מובחר וחזק שבחזק. וכן הי', שהדיעק בעצמו נעשה לשכור מתגולל באשפתות.

 

*       *       *

 

הוספות לגל' כו – מערכת הרה"ק מסאבראן

            בשעת עריכת פרקי 'זכות ישראל' לגל' הקודם (גל' כו), לא ידעתי מהספר "ליקוטי שושנים" מהרה"ק ר' משה צבי מסאווראן וצאצאיו הק' (נדפס בירושלים, תשס"ח, ע"י מכון "גנזי שושנים"), ועכשיו כשבא לידי ניתן לתקן ולהוסיף בכמה עניינים.

            מ"ש בהע' 20 ש"כנראה ששם אשתו של הרה"ק ר' שלמה – מרת פיגא יענטא – לא נודע עד כה", הנה כבר נודע הדבר בס' הנ"ל (עמ' שיד).

            למסופר שם (בעמ' צא-צב) על שהרה"ק מסאווראן הכיר בכתונת כלתו שהיא לקוחה מן הנכרית; הנה בס' הנ"ל (עמ' ריא) מסופר כעין זה מפיו של הר' גרשון מקעשינאוו אשר בדידיה הוה עובדא, שהרה"ק מסאווראן הכיר בכתונת שלו שהיא לקוחה מן הנכרית (והוא מס' 'צרור החיים').

            שם (בעמ' צב) מסופר על שני חסידי סאווראן שבחורף תקצ"ח היו במחיצתו של הרה"ק מרוזין בקאמיניץ שהיה עצור שם, והבינו ממנו שהרה"ק מסאווראן נסתלק. בס' הנ"ל (בעמ' רפא) מובא מכתבי ר"י שו"ב, שבשעת הסתלקותו של הרה"ק מסאווראן היה הרה"ק מרוזין בסאדיגורא. אך גירסת ה'זכות ישראל' מדוייקת יותר, מפני שבאותה שנה אכן היה הרה"ק מרוזין בקאמיניץ ולסאדיגורא הגיע רק בשנת תר"ב (ראה בס' 'אגרות הרה"ק מרוז'ין ובניו', א, עמ' קפ-קפט).

            עוד נאמר (שם): ונענה הרב קדוש ישראל [מרוזין] ברוח קדשו בקול עצב דממה דקה, בדרך רמז וחידה, וישא משלו ויאמר: אם הולך אדם באיזה יער בדד וידום מה עגמה נפשו, ובהקשיבו קול עונה מה יגל מאד כי טובים השנים מן האחד. והן עתה למגינת לב אין אני שומע שום קול. עכ"ל.

בס' הנ"ל (בעמ' רמט) מובא מכתבי ר"י שו"ב בזה"ל: אחרי הסתלקותו של הסאווריינער בכה מאוד הריזינער עליו, והיה קצת תימה, מחמת שהיה להם קצת שהיה נראה כפירוד. אמר משל לשנים שהלכו ביער אף שאחד רחוק מחבירו, מכל מקום טוב להם מחמת שאם יתעה אחד ישמע 'האק' של חבירו, מה שאין כן אחד לבדו.

לגבי המסופר שם (בעמ' צג) אודות הסתלקותו של הרה"ק ר"ש מסאווראן בק' ליביטשאק, מובא בס' הנ"ל (בעמ' שטז) נוסח אחר, מסיפורי הרמ"ח סלונים:

הסווריינער זי"ע קודם הסתלקותו, ציוה לבנו רבי שלמה שלא יישן בעיר 'ליבעצ'יק'. ופעם בערב שבת קודש נסע בנו ר"ש בדרך וחשך היום, ושאל לעיירה הקרובה, ואמרו לו שהיא 'ליבעצ'יק'. ונאנח ואמר, לבי-צעק. ובלית ברירה שבת שם. בשבת פרצה שם מגיפה ל"ע. ומתו הרבה מאנשי העיר. ואמר: 'ויעמוד בין החיים ובין המתים' אדער צווישן די לעבעדיקע אדער צווישן די טויטע, אבער 'ותעצר המגיפה' די מגיפה זאל זיך אויפשטעלן. ונסתלק שם בעיירה, ושככה המגיפה. הרוז'ינער אמר, מיט זיין טויט האט הער מכפר גיווען אויף פיר און צוואנציג טויזנט אידן, וועהן ער קומט צו אינז, וואלטן מיר איהם גיגעבין אנאנדער עיצה.

 

היכל הבעש"ט, גל' כז



[1]  "ספר בך יברך ישראל שחיבר כ"ק אדמו"ר... מוה' לוי יצחק [מונזון] שליט"א חפ"ק אוזיערנא בן בתו של האי ארי' דבי עלאה האלקי רשכבה"ג מוה' ישראל זלה"ה מרוזין", פרעמישלא תרס"ה. הענין דנן מובא שם בדף לח, ג ופתיחתו: ושמעתי בשם אא"ז קה"ק מרוזין זצ"ל שאמר, מה שתיקנו וכו' (אודות המחבר: מאורי גליציה, ג, עמ' 748. ו, עמ' 906. בך יברך ישראל, מכון 'שפתי צדיקים', ירושלים תשס"ח, עמ' קצג ואילך).

 

[2]  מגילה י, ב. ובמדרש ויק"ר יא, ז: כל מקום שנאמר "ויהי" אין שמחה, "והיה" אין צרה.

[3]  ראה בהע' הקודמת.

[4]  אודותיו: מאורי גליציה, ב, עמ' 41.

[5]  הרה"ק ר' יצחק (בן הרה"ק ר' שלום יוסף מסאדיגורא), חתנו של הרה"ק ר' דוד מזאבליטוב.  אודותיו: מאורי גליציה, ד, עמ' 185. ו, עמ' 1021.

[6]  שאביו, הרה"ק ר' שלום יוסף מסאדיגורא, היה חתנו של הרה"ק ר' דן בן הרה"ק ר' יצחק מראדיוויל.

[7]  דבר זה נרמז גם ב'עשר צחצחות' (מערכת ג אות י) במכתבו של הרב ר"א איטינגא סג"ל מדוקלא: נודע כי הרה"ק רמ"מ מקאסוב הי' רעו ועמיתו של הרה"ק ר' יצחק מראדוויל... ואח"כ נעשה קצת פירוד ביניהם. עכ"ל. ביתר ביאור ראה בס' 'אבן שתיה', מערכת הה"ק רמ"מ מקאסוב (פרק שני, אותיות ד-ז). וראה עוד במערכת הרה"ק ר"י מראדוויל (שתתפרסם אי"ה בפרק הבא).

ב'אבן שתיה' שם (באות ז) נדפס הסיפור שלפנינו כאן בפנים, וסיומו בדברי הרה"ק מריזין: שידוע כי זווג תחתון א"א לעשות מבלי שיהי' נעשה אז העליון מקודם, וקב"ה מודע לאבהתא מחדותא זאת... ויען כי החתן הוא נכד הה"ק מראדוויל מאמו, והכלה היא נכדת הה"ק מקאסוב מאבי', ולא רצו המחו' בתחלה בההתקשרות, כי המה היו במחלוקה בחיים חיותם, והוכרחתי להמתין עדי ישלימו ביניהם שם בג"ע, ואח"כ לעשות ההתקשרות. זאת היתה לי ואחר עד עתה.

מן הענין לציין למסופר בס' 'עשר אורות' (מערכת הרה"ק ר"י מראדוויל, אות ג), שבעת הנישואין של הרה"ק רש"י מסאדיגורא עם נכדתו של הרה"ק מראדוויל, נאלץ הרה"ק מרוזין להמתין לבואו של הרה"ק מראדוויל, שהשתהה עד שיבוא אביו הרה"ק המגיד מזלוטשוב מג"ע אל החופה.

[8]  אודותיו: 'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 130 (משנת תרפ"ו רב בנימוז'ה).

[9]  על הרה"ק ר' שלמה יהודה ליב ומעט על הרה"ק ר' יהושע: מאורי גליציה, ה, עמ' 319. ו, עמ' 1212.

[10]  אני אגיד לכם דיבורים טובים שיהיו לכם לתועלת תמיד. קודם ביאת המשיח תהיה היהדות תלויה על שערה, והעצה היא, שיתכנסו בכל שבת וידברו מהצדיקים. זה הוא לחיזוק האמונה. וזה מרומז בכתוב בתורה האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, "יקרא" מלשון קר וצונן, שיקרר אתכם באחרית הימים, האסיפה והאגודה יהיו תרופה לזה. ומתנה אני שלושה תנאים: שתקיימו את זה, שתזכרו את זה, שתמיד תספרו את זה.

[11]  להר"ר זאב וואלף לייכטר, לעמבערג תרע"א (על המחבר: מאורי גליציה, ו, עמ' 835).

[12]  בס' 'שיח שרפי קודש' (ב, אות רנא) מובאת אימרה זו כ"שמעתי בשם דו"ז הה"ק ה"ר פינטשע זצל"ה האבד"ק פילץ, שאמר בשם הה"ק המגיד מקאזניץ זצללה"ה". אבל הרה"ק מפילץ עצמו בספרו 'שפתי צדיק' (פ' אמור) מביא זאת בשם "זקיני הק' ז"ל" הוא הרה"ק בעל 'חידושי הרי"מ' מגור.

[13]  הרה"ג ר' אברהם איטינגא סג"ל מדוקלא. אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 121. ו, עמ' 62.

[14]  מאת הר"ר אהרן אקרמן אבד"ק אשטשאקוב (נדפס עם ההגש"פ, ווארשא תרמ"ט).

[15]  הגה"ק ר' גרשון אשכנזי מח"ס 'עבודת הגרשוני' (אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 334. ו, עמ' 144. בהקדמת 'עבודת הגרשוני' מהדורת ברוקלין תש"ס). היה חתנו של הרה"ק רמ"מ מקאסוב, וכך הוא דודו [זקינו] של הכותב שהיה חתנו של הרמ"מ מזאבליטוב (נכד הרמ"מ מקאסוב).

[16]  וענה אליו הרב מריזין בזה"ל: האם אתם בטוחים, ר' גרשון? [ואולי: האם שפויים אתם בדעתכם, ר' גרשון?], בערב יום כפור מבשלים את ה'כפרות' ומכינים אותם במרתף לאוכלם במוצאי יוהכ"פ. בבוקר, כאשר האיש והאשה הולכים לבית הכנסת, הנה המשרתת [הגויה] ישינה עד אשר תרעב לאכול, אז תקום ממטתה ותלך למרתף ותקח בידה חתיכת בשר וחלה ותאכל. ותאבה לכבד החדרים ולוקחת בידה השניה את המטאטא, ונזכרת להציע המטה ולוקחת המטאטא תחת אצילי ידיה ומצעת המטה. זיכרו [ואולי: זוכרים אתם?] ר' גרשון, ביד אחת מחזיקה היא את ה'כפרה' והחלה ונוגסת בהם, המטאטא בידה השניה תחת הזרוע והיא מציעה את המיטה. ומוצאת במטה את כיסוי הראש הלבן של בעלת-הבית, שאותו חבשה האשה בשעת חופתה. חובשת המשרתת לראשה את הרדיד הזה, ונעמדת מול המראה. בו ברגע נכנסת בעלת-הבית. נו, פנים נאות יש לה באותה שעה... ופנים שכאלו יהיו גם להם...

 

[17]  אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 502. ו, עמ' 213.

[18]  "ספר דעת קדושים מאת כבוד קדושת... מוהר"ר יהודה צבי זצוק"ל האב"ד דק"ק ראזדיל". לבוב, תר"ט.

[19]  הרה"ק ר' משה הגר בן הרה"ק ר' יוסף אלטר (אודותיו: מאורי גליציה, ב, עמ' 70). שם ספרו במלואו: 'ויקח משה את עצמות יוסף' (מונקאטש תרס"ז).

[20]  ומקודם אבד"ק גאלינא (מאורי גליציה, א, עמ' 524. ו, עמ' 228).

[21]  בס' 'עירין קדישין השלם' (א, עמ' מב-מג) מביא ביאור זה בשם הרה"ק מרוז'ין, ובהע' שם שבמקורות אחרים מובא בשם האדמו"ר רא"י מסדיגורא שאמרו בחתונת בנו ה'פחד יצחק' מבאיאן, וכן בשם הרה"ק ר"י מסדיגורא בעת שנשתדך עם בת הרה"ק מבאהוש, וכן בשם הרה"ק ר' נחום דובער מסדיגורא. ובס' 'נר ישראל' (א, עמ' נא) בשם הרה"ק ר' דוד משה מטשורטקוב בחתונת בנו.

[22]  אודותיו בס' 'הצופה לדורו'. מאורי גליציה, ד, עמ' 556. ו, עמ' 1091.

[23]  על המאסר והשחרור ראה בקובץ 'תפארת ישראל', ג (סיון-תמוז תדש"מ) עמ' 31-28; ט (סיון-תמוז תשמ"ה) עמ' 31-30.

[24]  הרה"ג רא"י סויבלמן אבד"ק זבריזא וזינקאוויץ, בעל שו"ת מהרא"י מזינקוויץ. מעט מזעיר הידוע מתולדותיו נכתב בפתיחת ספרו 'סיפורי צדיקים החדש' מהדורת ירושלים תשס"ו. שלושת הסיפורים המובאים כאן מכתביו, נדפסו גם הם בספרו זה (בעמ' קסו, קעא, קעה).

[25]  בנוסח הדפוס מפורש, שהוא שמע את הסיפור הזה – בשנת תרס"ח – מפיו של הרה"ח ר' צבי הירש ראפפורט, שהיה משב"ק בבית האדמו"רים הרה"ק רד"מ ובנו הרה"ק ר"י מטשארטקוב.

[26]  =חכירה.

[27]  ה"סא?ז'ין" הוא מדת השטח וה"קא?ר?ץ" הוא מדת הנפח המיוחדת לתבואה.

[28]  ראה חולין קה, ב: האי דלא יתבי תותי מרזיבא... משום דשכיחי מזיקין.

[29]  =כשזה צונן אין נופחים. כלומר, כשהמאכל צונן אין נופחים עליו בפה כדי לצננו. אך למלה "בלאזען" – לנפוח – יש משמעות נוספת: לתקוע. והרה"ק השתמש כאן בדרך צחות במשמעות זו, שמי שהוא מצונן אל לו לתקוע בשופר.

[30]  deacon




הוסף תגובהתגובות