ב"ה יום חמישי, ט"ז מנחם-אב תשפ" | 06.08.20  
 
הרב יהושע מונדשיין
עודכן לאחרונה בח' ניסן תשס"ט
"זכות ישראל" - מהדורא תניינא - פרק שלישי

הסוגריים המרובעים הם בכתה"י המקורי

ההוספות מדילי הן בתוך סוגריים מרובעים כפולים [[  ]]

 

 

עשר אורות, למערכת ז, מחו' הרה"ק ר' אברהם יהושע העשל מאפטא

 

 

א] כתב לי בשמו ידי"נ הרב הגדול החו"ב מו"ה אהרן גד כ"ץ שליט"א,[1] ע"פ קדש לי כל בכור [פי' אם תרצה לקדש א"ע לי אז תדע כי] כל בכור [שיהי' בעיניך כל או"א מישראל בבחי' בכור ואתה צעיר ממנו] פטר כל [פי' ההתחלה מכל עבודה בעבודת ה' הוא] רחם בבנ"י [שתהי' בבחי' רחמים ואהבה על כל או"א מישראל] באדם ובבהמה [שלא תאמר זהו בחי' אדם ובר דעת לכן ע"ז ארחם, לא תפריש ביניהם יען כי] לי הוא, פי' ענין הזה להבחין זה שייך רק לי השם.

 

ב] עוד מהנ"ל בשמו, שאמר פ"א שהמילוי מן אותיות סיום בגימ' ג"כ סיום, כי מילוי סמך [מך הם ס'], וכן מילוי יוד [וד גימ' י'] וכן וו וכן מם. והוא רמז שאפילו אדם אחר שהוא אצל הסיום נחשב לו לסעודת מצוה. ואמר ג"כ שלא לרמז בר"ת סיום מסכתא.[2] וד"ל [העתק ב' הדיבורים מס' אמרי נועם הנספח לס' זהרי חמה מגיל"א].[3] ודפח"ח.

 

ג] כתב לי ידי"נ הגאון החסיד מפלונסק[4] בשמו וזה"ל: שמענו הלצה בשם הגה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא, כאשר נבנה בהמ"ד בעירו והוא בעצמו פקח והשגיח על העושים במלאכה והי' לו הרבה עג"נ מהם, אז אמר עתה אבין את דברי הגמ' [[ראה ב"מ כט, ב]] הרוצה לאבד [רק] מעותיו ישכור פועלים ואל ישב עמהם, כי אם ישב עמהם אז יאבד גם חייו מפני הצער ושברון לב בראותו עצלותם ורפיונם. ודפח"ח.

 

ד] בסה"ק 'אמרי יוסף' פ' קרח (דמ"ו ע"ג) וזה"ל: והנה ארשום למזכרת מה ששמעתי בזה בשם הקדוש מוה"ר אברהם יהושע העשל זצללה"ה האבדק"ק אפטא לדקדק על אומרו בוקר ויודע ה' את אשר לו, למה דחה אותם עד בוקר דייקא. אכן כוונתו הי' כיון שראה שתעו מדרך האמת ונלכדו ברשת היצר, לכן רצה שימתינו עד בוקר, ובלילה בעת שינתם כאשר הנשמה תצא מגופם ותשוטט למעלה אז יקח נשמתם וירחוץ אותם מטינופם לטהרם מטומאתם ומקלי', וממילא בבוקר כאשר יתעוררו משינתם ותחזור להם הנשמה הטהורה יחזרו בתשובה ויתחרטו מחטאם ויפייסו את משה ואהרן, כי כן דרך הצדיקים אם רוצים לתקן איזה אדם ולטהר נשמתו אזי בלילה כאשר הנשמה יוצאת מהגוף בעת השינה יוכל לטהרה ולרחצה מכתמי טומאתה. וז"ש דייקא בוקר ויודע ה' את אשר לו והבן.

אכן לפי"ז יל"ד למה באמת לא הי' כן ולא תיקן משה רבינו ע"ה את נשמתם. לזה אמר דבאמת אילו היו ישינים בלילה אזי הי' משה עושה כן, אכן הם לא היו ישינים כל אותו הלילה וכמש"כ ויקהל עליהם קרח את כל העדה וגו', ופרש"י בדברי ליצנות כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופתה אותם כסבורים אתם שעלי לבדי אני מקפיד וגו' עיי"ש, הרי שלא היו ישינים, ולכן לא הי' יכול משה לרחוץ ולתקן נשמתם בלילה והבן. עכדתדה"ק ודפח"ח וש"י. עכ"ל סה"ק אמרי יוסף שם. נמצא גם באמרי פנחס. לבדוק.

 

ה] הרה"ק מאפטא הי' פ"א בלבוב והלך להקביל את פני מרא דאתרא הג' ישועות יעקב[5] והשתעשע עמו בד"ת. ואח"כ הלכו שניהם לטייל מעט ועברו דרך בית האקעדעמיא ונרתע הרה"ק מאפטא לאחוריו, ושאל אותו הג' הנ"ל מה זה ועל מה זה, ויען הרה"ק הנ"ל כי הרגיש פה זוהמת הנחש. ותוכ"ד השיב לו הג' הנ"ל כי הנומער מהבית הזה הוא 358 כמנין נחש. והוא פלא. מס' שיחות חולין החדש (די"ד אות ג).

 

ו] עוד שם דף לג אות לו, אמר הרה"ק מאפטא, הנה חז"ל אמרו [חולין ק"ט] כל מה דאסר לן רחמנא שרא לן דכוותי' – והיכן מצינו מסירה דשרי לן – ואמר כי נרמז זה בפ' מטות בפסוק וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה, ובזה נרמז מסירה בהקדושה כדכתיב וימסרו. והביאור, כי משה לקח עפ"י ד' י"ב אלף חלוצי צבא בוודאי רק יראי ה', כי האיש הירא מעבירות שבידו הי' חוזר לביתו כידוע. והנה כל איש צדיק אשר רצה משה ליקח אותו אמר לו שהוא ירא מעבירות שבידו, כי זה דרכם בקודש של הצדיקים להחזיק עצמם שלא עשו מאומה בעבודת ה'. לזאת הוכרח משה לשלוח אנשים מוסרים להביט אחר מעשיהם, וכאשר ראה וידע באחד שהוא צדיק הלשין עליו בפני משה שהוא צדיק והוא יוקח למלחמה. נמצא כי הי' המסירה בקדושה לעשות רצון השי"ת. ודפח"ח.

 

ז] בס' 'דעת זקנים' לידי"נ הרה"ג מוהר"א איטינגא סג"ל שי'[6] (דנ"א א). אדון א' שאל את הה"ק מאפטא זצ"ל לאמר, אחת אשאלך, הן אצלנו דבר חוק ומשפט באם יש לאדם דו"ד עם רעהו יכתוב הקובלנא על גליון וימסרהו אל בית המשפט, והשופט יגביל לו את יום הדין אשר בו יבא במשפט לפניו. ויש להשופט זמן עד בא יום הפקודה לעיין היטב בהמשפט. ואח"כ יעמידו טוענים עורכי דין [אדוואקאטען]. וגם אחר שיחרוץ השופט הפס"ד יש מקומות משפט גבוה מעל גבוה עד בית משפט העליון. ולפי"ז בהכרח יצא המשפט לאמיתו. ואצלכם היהודים באים הבע"ד לפני רב צעיר ובמשך איזה שעות יגיד הפס"ד, וכמעט א"א שלא יבא לידי טעות.

הרה"ק הבין כי אם יגיד לו כי דתנו דת אמת והמשפט לאלקים הוא, אין זה ישוב מספיק עבור השר. ויענהו בחכמה ויאמר, ביער א' הלך הזאב לבקש טרף לאכול ולא מצא, וילך מחוץ לעיר וירא עדר כבשים הולכים לתומם וירץ אחריהם וינוסו. ויבריח כבש א' לתוך היער ומשם יקראהו. ויפגע הארי בהכבש ויקחהו לעצמו. ויגש אליו הזאב ויאמר, אדוני הארי האם ראית שיבא כבש להיער מעצמו, אך זהו טרפי כי אנכי הברחתיו לכאן, ועל כן אבקשך שתתנהו לי. ויאמר לו הארי, הלא גם אתה לא קנית אותו רק טרפת אותו בגזילה, ומה לך ולי. ויגישו עצומותיהם לפני השועל. ואחרי שמוע את טענותיהם אמר השועל כי שניהם צודקים, וע"כ יחלקו שוה בשוה. והוא בעצמו רצה לקיים הפס"ד, ויקרע את הכבש לשנים. ושם אין להם מאזנים, ויקח השועל בשתי כפות ידיו לשקול אם נחלק שוה בשוה, וימצא כי א' משקלו מרובה מהשני, וא"כ לא יהי' משפט צדק, וע"כ חתך בפיו חתיכה א' להשוות המשקל. ושוב הי' החלק הב' יותר כבד, וחתך גם משם, עד כי לסוף לא נשאר להם רק העצמות.

והנה, לו הספיק הפס"ד במשקל הא' אעפ"י שהי' הצדק לא מדוקדק, הי' לשניהם חלק טוב. אבל יען כי רצה להוציא המשפט בצדק מדויק לא הי' לשניהם מאומה. וככה אצלכם שרוצים להוציא הצדק בדיוק נמרץ, יאכלו ההוצאות את הכל ולא נשאר לשני הבע"ד מאומה. והוטבו דברי קדשו בעיני השר מאד.

 

ח] ידי"נ הגאון הנפלא מ' ברוך באסעכיס האבד"ק סאלקא[7] שלח לי העתק משלשה מכתבים ממרן הגאוה"ק מאפטא ואציגם לפניך פה.

 

(מכתב א)

בעזהש"י

להמרומם הקצין הנעלה מו"ה מרדכי מאטיל מחזיק כפר טריביריא,

בא לפני הרבני מו"ה יאקיל שו"ב ממאהליב בקובלנא על מעלתו שמחזיק אצלו שו"ב מק' זיקיב והוא מסיג גבולו, כי תחנותו סמוך ונראה לק' מאהליב. ולא זו אלא ששוחט ג"כ על הנאמייע[8] הסמוך למאהלוב. לכן הוי ידוע שמחזיק ידי וכו' לכן עצתי אמונה שידחה אותו ולא ילכד ח"ו במסיג גבול רעהו. ובאם ישמע לדברי יבורך בברכת חיים ושלום.

הכ"ד אוהבו הדוש"ת אברהם יהושע העשל מאפטא פ"ק מעזבוז יצ"ו

 

(מכתב ב)

בעזהשי"ת יום א' כ"ח מרחשון תקפ"א לפ"ק

שלום על ישראל ה"ה כבוד הרבנים המופלגים המפוסמים דק' יאססי ודק' באטאשאן והסביבה ולכל הקהלות והכפרים והעיירות בהמדינה הנ"ל, ובמיוחדת לק' דאראהאי.

הנה ידוע לאחב"י בשער בת רבים כי מעולם את אחי אנכי מבקש לדרוש שלומם וטובתם של בית ישראל בכל מקומות מושבותם, ומנעורי הורגלתי לסבול דעות שונות. עשיתי הכל להשוות המחלוקת מפני אהבת השלום, וכל הקהלות שהייתי לרב ומורה תה"ל שלא יצא מת"י דבר שאינו מתוקן ח"ו, והי' שלום בכל המקומות הקרובים והרחוקים.

וזה כמה שנים שראיתי שערוריה בישראל ונתקיים בנו נבואת ישעי' הנביא ז"ל עמי מאשריך מתעים ודרך אורחותיך בלעו, וכ"ז החרשתי והייתי מתון בדבר שלא ליצא לריב מהר, אמרתי פן ינחם. והנה עתה לא אוכל לאטום אזני משמוע צעקת ת"ח הכשרים מגודל היסורים שלהם, כי כל איש אשר לא יכרע ולא ישתחוה לקבל את רבן לרבי, הגם אם הוא גדול בתורה וביראת ה' ומיחוסי גדולי ארץ, הם יורדים ומפילים אותו עד לעפר ויושב ביניהם כשושנה בין החוחים.

וביותר שמענו ותרגז בטנינו לקול סאון מעיר מדינת וואלאחיא אשר נתוודע לי ברעתם הגדולה העושים לקפח פרנסת השוחטים המובהקים אשר נתמנו ונתקבלו מפי צדיקים גדולי עולם, ומעולם לא נשמע מהם שמץ דבר, אך מפני השטות והיתול שבדו מלבם שכל שוחט שאינו בקי בהשחזה של ר' הענדל שוחט, המה מעבירים אותו. על זה תסמר שערות ראשינו ובוודאי מעולם לא נשמע כדבר שטות הזה. ולדעתי נוטה ענין זה למינות, שלא נמצא בדרז"ל מזה. אך עלינו לבדוק כל שו"ב אם הוא מומחה ובקי בשו"ב ואומן בהשחזת סכינו ומרגיש אפילו בפגימה דקה. ועוד מה יעשו עיירות וכרכים גדולים אשר רחוקים מר' הענדל, האם מפני כך שחיטתם אסורה. הלא חרפה הוא לנו לשמוע כזאת בישראל.

לזאת אני מזהיר לכל אשר יראת ה' נוגע בלבבו שלא להאמין לדבריהם וכ"ש שלא ליתן מקום לעשות תפקידם. ומחמת שהייתי כמה שנים בק' יאס ועיני ולבי הי' על כל המדינה וכל השוחטים היו תחת רשותי, מצאתי א"ע מחויב בדבר לפקח על עסקי מדינותיהם. והנני גוזר בגזירת התורה שכל השוחטים הקבועים מכבר עפ"י סמיכת חכמים בכל מקומות מושבותם כפרים ועיירות, חלילה להרחיקם מפרנסתם, כי אם יצא מת"י איזה מכשול ח"ו בשחיטת או בבדיקת הריאה לו הי' ראוי להעבירם, וגם זאת דוקא עפ"י ב"ד מומחה ולא עפ"י דעת השוחטים וקלי הדעת.

וגם השוחט מאיר מסלווטאה שבא להשיג גבולו של השוחט הרבני השלם מו"ה יצחק נ"י מדארהאי, הריני אוסר את שחיטתו כנבלה וטרפה. וכן כל השוחטים אשר יבאו למקום שיש שוחט שנתקבל מאז מדעת רבנים מובהקים שחיטתם אסורה.

והרבני מו"ה יצחק מהיום יעסוק במלאכתו באמונה כמאז ומקדם באין מוחה ומעכב, ואל יגרע מאומה מהכנסה שלו. ומעבר מה שקיבל מו"ה מאיר הנ"ל יקוב הדין [[את]] ההר ביניהם. ומה שמגיע למו"ה יצחק הנ"ל עפ"י דתוה"ק ראוי להוציא בלעו מפיו ואפי' מן גלימא דעל כתפי'. ועל השוחט השני ששבק לן חיים הרשות ביד הר' יצחק שו"ב הנ"ל לבחור לו איזה שו"ב שיהי' לו קבלה מאיזה רב מומחה לצרף אותו עמו.

אחרי אודיע זאת מובטח אני באחב"י שיכירו האמת וידעו ויבינו שכל כוונתי רק להורותם הדרך אשר ילכו והמעשה אשר יעשון, כראוי לזרע בני אל חי. ובאם שהמצא ימצא שורש פורה וכו' ויאמר שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך, אז בוודאי אלביש בגדי נקם לנקום מאותו האיש נקמת ה' צבאות ולפרסם אותו ברבים כדרך שעושין לבעלי המחלוקת.

ובזאת אני בוטח שבוודאי לא יסורו מדברי אלה הנאמרים באמת עפ"י דתוה"ק ועפ"י דחז"ל. ע"כ אומר שלום וברכה מאלקי המערכה, כנפשם ונפש אוהבם הדורש שלומם וטובתם ומעתיר בעדם שירום ד' קרנם ויעל אותם על במתי ארץ ויצו אותם את הברכה חיים עד העולם.

אברהם יהושע העשל מאפטא בק"ק מעזבוז

 

(מכתב ג)

ב"ה

שלום לידיד עליון וידיד ישראל ה"ה הרב הגאון הגדול החריף ובקי המופלג בתורה ובחסידות בוצינא קדישא חסידא ופרישא, קדוש יאמר לו, החסיד המפורסם מו"ה יוסף אברהם חיים בן מחלה נ"י, אבד"ק זלאטשוב.[9]

הנה כתב ידו הגיעני עם ששה קערבליך[10] על פ"נ ובודאי בעזה"י מגודל אהבתי אותו לא זז ממחשבתי להתפלל עבורו. ובטוח אני בחסד עליון שהשם יהא בעוזרו להחיותו ולהברותו כמאז ומקדם בזכות תפלת הצדיקים ובזכות כללות ישראל, ויתחזק בהשי"ת מאד מאד בלי התרשלות, כי כבר אמרו יפה תפלת חולים. ובטוח אני בזכות כללות ישראל שינצחו תחתונים לעליונים ויעלו לרצון תפלת עמו ישראל קמי' עתיק יומין ית"ש המעתירים עבורו להוסיף לו חיים טובים ממזלא עילאה קדישא בעולם הזה. דברי אהובו הדורש שלומו וטובתו ומצלי לחיי דמר בכל לב.

הק' אברהם יהושע העשל מאפטא פ"ק מעזיבוז יצ"ו

 

 

ט] כתב לי אהובי ומחו' הרב החריף חכם וסופר ותיק וחסיד מו"ה מרדכי יפה שי' ממהלוב וזה"ל באמצע מכתבו: עוד זאת אדרוש לכבוד הד"ג, בספרו עשר אורות (מערכת ז' אות נח) כתב כי הלולא של הרה"ק איש האלקים ר' אברהם יהושע העשל זצ"ל מאפטא הוא שנת תקפ"ט לפ"ק, הלך בזה בעקבות הס' 'רמתים צופים'.[11] והוא לא כן, הוא עלה השמימה לאור באור החיים שנת תקפ"ה לפ"ק יום ה' פרשת ויקרא ה' ניסן, כי הקביעות משנת תקפ"ה הי' הש"א ופשוטה, וקביעות ר"ח ניסן הי' אז ביום א', נמצא ה' ניסן חל ביום ה'. ואתנח סימנא טבא על פטירתו ג' ההין, היינו (א) יום ה' בשבוע, (ב) ה' בחודש ניסן, (ג) ה' בפרט השנה תקפ"ה לפ"ק. וסימנא דא מילתא הוא וסגולה יקרה לזכרון, וכתוב (ירמי' לא) הציבי לך ציונים. עכ"ל.

 

י] עוד במכתב הנ"ל: אעתיק לו ענין נפלא ונורא אשר קרה לאא"ז הרב הג"מ ראובן יפה זצ"ל מחאטין, עם הרב הקדוש זצ"ל מאפטא, ובא האות והמופת אשר נתן איש האלקים הרב מאפטא, והוא:

הנה סיפר לי מר אבא קיים בגן עדן התורני המופלג בתורה ויראת שמים כקש"ת מוהר"ר שמעון דוד יפה זצ"ל, כי פעם האיר לבא לחאטין הגה"ק מאפטא בעל אוהב ישראל, ואז החשך כיסה ארץ, חולי העיפוש ב"מ רחף על פני מדינת ביסאראביא, ותנתן דת מטעם הממשלה לבלתי נתון עבור את נהר הדנעסטיר ההולך ומפריד בין ביסאראביא לשאר מדינות רוסיא, עד כי ישארו העוברים נעצרים במקום מיועד בית החפשית אחד ועשרים יום [הם ימי טהרה הנקראים קאראנטין או קאלאנטער].[12] והרה"ק מאפטא הי' פניו מועדות לביתו ק' מעזיבוז אשר במדינת פאדאל ונחפז מאד לדרכו, וגם הי' אז אחר חצי חודש אלול, ואם הי' נעצר בהקאלינטר כ"א יום הי' חל לו להעצר שמה גם ימי הנוראים. ויחל הרה"ק את פני אא"ז גביר אביר וחכם כביר מו"ה ראובן יפה זצ"ל, שהי' חרוץ בעל פיפיות, לפני שרים התיצב תל תלפיות, להעתיר בעדו לשר הצבא (גיניראל) שהי' אז בחאטין שר גדול וחשוב, לידרעס שמו, באשר אא"ז הי' יוצא ובא תמיד בחצרותיו ועשה מסחרים עמו בשותפות, אולי אמצעית השר הזה [[כאן תלוש דף מכתה"י וחבל על דאבדין]].

 

 

עשר צחצחות, למערכת ד' זקנינו הרה"ק רי"א מקאהלוב

 

            א] בספר 'נפש טובה' עה"ת מביא בשמו הקדוש על דרך צחות, במה שמנהג ישראל כשנכנס אחד לבית חבירו באמצע סעודה קורא האוכל להבא אל הבית בוא לאכול, והוא לכאורה כגניבת דעת.

ואמר הרה"ק מקאהלוב, דהנה אמרו חז"ל ששה דברים נאמרו בבני אדם, שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבהמה, שלשה כמה"ש יש להם דעת ומהלכין בקומה זקופה ומספרים בלה"ק כמה"ש. שלשה כבהמה אוכלין ושותין ופרין ורבין ומוציאין רעי כבהמה (חגיגה טז.). א"כ כאשר יבא איש לבית רעהו היושב ואומר ברוכים היושבים בלה"ק, הוא מעוטר אז בשתי מעלות שדומה למלאך, היינו בקומה זקופה ומספר בלה"ק, ומן השלשה הכי נכבד, וחבירו יושב ואוכל כבהמה. לכן אומר האוכל לרעהו הבא אל הבית, בוא לאכול, כלומר אל תתגאה עלי בהיותך עומד עתה על גרם המעלות הדומים למלאכי מעלה, דע לך כי גם אתה אנוש כערכי ולא נופל אני ממך, עוד מעט והרעב יחזק עליך והקיבה תדרוש את תפקידה, גם אתה תשב לאכול כבהמה כמוני. ודפח"ח. עכ"ל.

 

ב] כתב לי ידי"נ האברך הרב החריף מו"ה אהרן כ"ץ נ"י מבאטארטש, פ"א ביום ש"ק לעת מנחה, לקח בידו פרוסת חלה והלך לחוץ בחצירו ופיזר לפני העופות, והוא הי' קורא להם והם היו באים. ובעת שפיזר לפניהם והם אכלו והיו שם ווייסע קאטשקעס הרבה. והוא בעוד שהם אוכלים זימר אז נגונים ידועים לו.

ובת הרה"ק רצ"ה מזידיטשוב [שהיתה כלתו, אשת בנו הה"צ ר' משה חיים[13] ז"ל] ראתה זאת והי' בעיניה כמתמיה. וסיפרה זאת לאביה הרה"ק מהר"צ הנ"ל, ואמר כי המה היו נשמות יקרות והוא תיקן אותם בשבת"ק בעת רצון עת מנחה בפרוסות מהחלה. וסיים, אשרי עין ראתה זאת.

 

ג] עוד מהנ"ל בזה"ל [במהדורא קמא בעשר צחצחות באות כ"ג מביא מעשה מהדג,[14] ואני] שמעתי מכ"ק אאמו"ר[15] שליט"א המעשה באופן אחר, והוא דזה הי' ביום שבת קודש והעלו על השלחן הדג הגדול, ולא רצה לטעום וביקש שיתנו לו מהדגים הקטנים. והי' לפלא, לאשר הדג הזה הי' דג חשוב וגדול והוא בחר בהדגים הקטנים מאד שהיו שם אז.

אח"כ בסעודת שחרית ביקש מהדג הגדול, וכל אנשים אשר היו שם מסתופפים לראות מה שיהי'. והרה"ק הביט על הדג הגדול הנ"ל ואז ציוה לסלקו מעל השלחן. והי' ג"כ לפלא כנ"ל. ובסעודה שלישית כאשר הביאו על השלחן, ואז רצה הה"ק לטעום מהדג, אולם פתאום אמר להעם בזה"ל: אבייזער ת"ח איז עהר דאך זאל עהר בלייבין אויף מלוה דמלכא.[16]

כה שמעתי מכ"ק אאמו"ר שליט"א בשם הרב החסיד מו"ה יעקב פיש ז"ל.

 

ד] עוד מהנ"ל. עוד שמעתי, פ"א לא היו לו דגים על שב"ק וכל היום עש"ק צפה ע"י החלון לראות אם לא הביאו הערלים דגים, ולא הביאו אז אף דגים קטנים. וכל מי שבא אליו אז לקבל שלום ממנו שאל אודות דגים.

והוא כאשר בא מהמקוה ראה מרחוק איך שערל אחד רץ עם דג גדול ושמח מאד. ובלילה בעת אכל מהדג הזה וכן ביום שב"ק, שחק ואמר בזה"ל: ער קומט פון זייער אווייטען וועג, ער האט זיך נעביך מטריח גיוועזין, ער האב אבער איין געטראפין.[17]

 

ה] כתב לי ידי"נ הרב החריף החה"ש מוהר"ח בלאך שי' מדילוטין[18] מעשה נפלאה מהה"ק מקאלוב, כי פ"א הלך עם איזה מבני חבורתו קודש לטייל רחוק מעיר על מרעה [וויעזע(?)] אחת, ישב א"ע להניח ולפוש מעט. לא רחוק ממנו עמד רועה עם עדר צאן מנגן על החליל. הה"ק ישב עמוק במחשבותיו והרועה הזה מבלי משים ומבלי דעת שהה"ק שומע. לסוף קם הה"ק ונתן ליד הרועה מטבע שיחזור עוד פעם את הניגון. ויתפלאו האנשים, כי הרועה עמד כאיש אלם ולא יכול לזכור עוד זאת הניגון והזמר.

בלכת הה"ק לביתו אמר לאנשיו, דעו בני כי בהניגון הזה זמרו בני ישראל גולי בבל השיר "על נהרות בבל", ובמשך הדורות נתגלגל ונתקיים עד היום, ועתה תפש קדושתו הראשונה ולא ישמע עוד מפי ערל. בנגינה הזאת שר הה"ק כל ימיו שיר יחוד בשפת אונגריש על קוב"ה וכנסת ישראל, התעוררות והתלהבות עמוקה מאד, ומתחיל "כלה נאה חתן נאה".

 

ו] עוד כ' לי הנ"ל, שמעתי שהגה"ק רי"י ט"ב מסיגיט זצ"ל[19] גזר אומר בגליל שלו שלא ילבשו הנשים בגדים שחורים, אף לא הסינור הנהוג בארצנו, לאות אבילות. ואמר שהה"ק מקאלוב אסר זאת מפני ובחוקותיהם לא תלכו.

 

 

עשר עטרות  למערכת ד מחו' הרה"ק ר' משה צבי מסאבראן

 

א] בס' 'בית אהרן' על (פרק א') [[פרקי אבות]] (דף כ' ע"א [[בביאור ר"ש ב"נ ירא חטא]]) וזה"ל: ואמר הצדיק הק' ר"מ מסאווראן פי' על הא דקאמר הש"ס [ברכות כ"ח] חלשא דעתי' דר"ג אמר שמא מנעתי תורה מישראל, אחוי ליה חצבי חיוורא דמליין קיטמא, ולא היא ליתובי דעתיה הוא דאחזי לי'. והקשה ז"ל, איך הראוהו שקר מן השמים ולגנות התלמידים שנתוספו בו ביום. ואמר ז"ל שממדריגה קטנה עד הגדולה תלוי ביישוב הדעת במקומו, שגם הרשעים מלאים חרטה אחר העשיה, והדעתן בא ליישוב הדעת זה קודם העשי'. וכן גם בהשגות נפלאות יש שזכה להשגה זו תיכף ומיד ויש אחר יגיעות רבות. וזהו ליתובי דעתי' כפי ישוב הדעת של ר"ג היו באמת חצבי חיוורי דמליין קיטמא. ודפח"ח וש"י.

 

            ב] כתב לי אהובי ומחו' הרב ר' מרדכי יפה ממאהלוב וזה"ל: דבר נפלא אכתוב לו. הגה"ק א"א רמ"צ זצ"ל הרב מסווראן הי' דרכו בקודש לבקר בבית בנותיו ובבית כלתו כי סלקן מטבילת מצוה, כדעביד ר' יוחנן כי היכי דליהוו להו בני גמירי אוריתא כוותי' [ב"מ פד א]. ויקר מקרה כי פעם הלכה כלתו אשת בנו יחידו הרה"צ ר' שלומקא, הרבנית הצדיקת מרת פיגא יענטא ע"ה בת הרה"ק ר' אברהם זצ"ל מסקווירא,[20] לטבילת מצוה, ובהיותה בבית הטבילה היתה אתה עמה עוד אשה אחת עניה מתקדשת מטומאתה. ותרא הרבנית כי האשה העניה אין לה כתונת כלל תחת בגדיה, ותחמול עליה ותתן לה את כתונתה. והיא הרבנית לעצמה שאול שאלה לה כתונת בד אצל אשת ההבלן.

            ויהי בבואה לביתה מן האגף ולפנים, ומרן חותנה הקדוש חמק עבר ופניו לא ראתה. ותבן לה כי לא על חנם הוא ויצא לבה, ותפשפש במעשי' ולא מצאה כל מאום בידה. היא שלחה אל חמיה הקדוש לדרוש מה עון אשר מצא בה. ויען ויאמר כי גם בעיניו יפלא הדבר שנדמית בעיניו טומאתה של נכרית בשוליה. אז הבינה תיכף הרבנית הצ' בשל מה הסער, ותלך ותחליף הכתונת ופני' לא היו לה עוד. ותדרוש ותחקור היטב אצל ההבלנית בדבר הכתונת, ואכן נודע הדבר כי מן אדונית נכרית לוקחה זאת הכתונת. אז ראו עין בעין כי הוא טהור עינים, הבט אל עמל לא יוכל ודבר ה' בפיו אמת. זי"ע. עכ"ל.

 

            ג] עוד כתב לי הרב הנ"ל, אספרה כמו מענין פטירת איש האלקים קדוש רמ"צ הרב מסאווראן. בחורף שנת תקצ"ח לפ"ק נפל למשכב על ערש דוי בחליו אשר מת בו, שנתהווה לו כעין מכה בכף יריכו. והנה שני אנשים נכבדים אנשי צורה מחסידיו הנאמנים אשר נסעו לק' טשיטשילניק לבקרו בחליו, ומשם נסעו לעיר הפלך קאמיניץ לרגלי עסקיהם. ואז ישב בקאמיניץ הרב קדוש ישראל זצ"ל מרוזין, כידוע אשר הי' עצור שמה שנה ומחצה מטעם הממשלה ותחת השגחתה. וילכו האנשים האורחים לקבל פני שכינה לדרוש את ה', ובבואם לפניו שאל אותם על תהלוכת מחלת הרב מסאווראן. ויספרו ככל אשר ידעו.

            ונענה הרב קדוש ישראל ברוח קדשו בקול עצב דממה דקה, בדרך רמז וחידה, וישא משלו ויאמר: אם הולך אדם באיזה יער בדד וידום מה עגמה נפשו, ובהקשיבו קול עונה מה יגל מאד כי טובים השנים מן האחד. והן עתה למגינת לב אין אני שומע שום קול. ויהי כהתימו את דבריו הבינו תיכף האנשים האורחים מה ירמזון דבריו ואל מה יסבו, ויתחילו לעורר לויתן[?] בקול רעש גדול. והעומדים שם אז התאמצו להשתיקם, וגערו בם כי אין זה מהנימוס ודרך ארץ לעשות רעש בהיכלו כולו אומר כבוד. ולא הועיל, כי המה במרירות לבם לא ידעו את נפשם. ורצו המשמשים לגרשם משם, ויאמר הרב קדוש ישראל הניחו להם, כי נפשם מרה להם. ויקם הרב וילך אל חדר אחר.

            וכעבור זמן מה נשקטה רוח האנשים מעט, שב הרב אל חדר אשר עמדו שם האנשים, ויאמר בפומבי לעיני כל הקהל, ודעת שפתיו ברור מללו כי הרב מסאווראן הי' בחי' נשמת משיח בן יוסף, וראוי הי' ליהרג בעיר ארהיוב אז בנסעו דרך שמה לפני איזה זמן ויורו עליו אז המורים שודדי היער ופגעו בסוס מרכבתו, אך שפתי צדיק ידעו רצון ופעל בתפלתו שיהרג בביתו על מטתו.

            והאורחים וכל העומדים ושומעים דברי קדשו, התפלאו ולא הבינו על מה זה יכנה את הפטירה בלשון הריגה. אכן נודע הדבר אחר כמה ימים, אשר רוח ה' דיבר בו בקדוש ישראל בדברי נביאות. כי הרופאים המומחים הגדולים כאשר לא מצאו תרופה למחלתו, שפטו כי טעון נתוח לפתוח את פי המכה. ושגו ברואה כרופאי אליל, כי זה לא הי' מכה רק יציאת מעיו ממכונם מחמת השבר וע"י החיתוך פגעו במעיו ונהרג בעו"ה. זי"ע ועכי"א.

 

            ד] עוד כתב לי ידידי הרב הנ"ל: בספרו עשר עטרות מהדו"ק [מע' ד' אות ד] יש עירוב דברים בגירסא דגברי והעיקר חסר.[21] גופא דעובדא הכי הוה:

            הרב הגאוה"ק איש האלקים רמ"צ זצ"ל מסאווראן נפטר כ"ה טבת שנת תקצ"ח לפ"ק [והנה הקביעות משנת תקצ"ח הי' זש"ג ופשוטה, וקביעת ר"ח טבת הי' ה"ו וחל כ"ה טבת ביום ב' פרשת וארא]. והן בעודנו חי מודעת זאת מאשר אנשי דורו אבותינו סיפרו לנו, כי מדי בא זכרון עיר ליביטשיק לפניו, הי' מתאנח, והסב את שם העיר לב"י צע"ק. והי' הדבר לפלא תמיד, מדוע יכנה את העיר לב"י צע"ק, ומה זה ועל מה זה גנוחי גנח לזכרונה.

            עד עת בא דברו, אחרי דרך מבוא שמשו כעשר שנים, בקיץ שנת תר"ח לפ"ק רעשה הארץ ומלואה מפני מחלת החלי רע אשר פרשה אז מוטות כנפיה על פני מרחבי תבל ר"ל,[22] אז בא בנו יחידו הרב הצדיק ר' שלומקא זצ"ל מטשיטשילניק (אשר מילא מקום מר אביו וישב על כסא קדשו) לשבות בעיר ליביטשיק על שבת קודש פרשת בלק, ואז היתה מדת הדין מתוחה גם על העיר ליביטשאק ר"ל. מובן הדבר שהדריכוהו מנוחה שמה, כי בכל פעם חדשים מקרוב באו בקול יללה לעורר רחמים, כי אין בית אשר אין שם מת או חולה מסוכן ר"ל. ויהי כאשר הציקוהו מאד, נכמרו נחומיו והתמרמר הרב הצדיק ר' שלומקא בסעודת שחרית של אותה שבת, ויעמוד ויפלל. ההוא אמר אז הכתוב מפרשת קרח "ויעמוד בין המתים ובין החיים [[ותעצר המגפה]]", ופירש כך: בין שאני אעמוד ואתחשב מן המתים בחולי זה ובין שאני אעמוד בין החיים, בין כך ובין כך אגזור אומר ויקם שתעצר המגפה. ותיכף אחר הסעודה  נחלה בעו"ה בחולי זה, וכעלות המנחה באותו שב"ק נאסף אותו צדיק מפני הרעה והמגפה נעצרה אחריו. ותיכף במוצאי שב"ק הובילוהו לקברות אבותיו הקדושים לעיר טשיטשילניק, הרחק מאדם העיר ליביטשיק ערך ארבעים מיל (וויערסט), ובא צדיק לבית מלונו לינת הצדיק בגן עדן וקנה שביתתו אצל מר אביו הקדוש בוקר יום א' פ' פינחס ט"ו תמוז.[23]

            אז הבינו למפרע מה ראה על ככה מרן אביו הקדוש להסב את שם העיר לב"י צע"ק ולהתאנח לזכרונה, כי ראה ברוה"ק אשר שם ישקע שלא בעונתו שמשו של בנו יחידו הרב הצדיק דנן ר' שלומקא זצ"ל זי"ע ועכ"י.

            הקביעות משנת תר"ח לפ"ק הי' זח"ג ומעוברת, וקביעת ר"ח תמוז הי' ז"א ושבת פרשת בלק הי' י"ד תמוז.

 

            ה] כתב לי ידי"נ הרב החריף מוהר"ח בלאך נ"י מדלוטין, ששמע מפי חסידים שהה"ק ר' יעקב שמשון מקאסוב[24] הי' על חתונת א' מקרוביו בסאבראן, וע"י איזה סיבה הי' להה"ק רמ"צ מסאבראן הקפדה גדולה על הה"ק ר' יעקב שמשון. ולאשר עברו על הרב ריע"ש הרבה שנים בלא ילדים, תלה זאת בהקפדת הה"ק מסאבראן. אחר כמה שנים נסע הה"ק רי"ש על ציון הרב מסאבראן לבקש מחילה, ולתקופת השנה נושע תשועת עולמים, הוא בנו הה"צ ר' משה שליט"א מקאסוב.[25]

 

            ו] בס' 'יסוד העבודה'[26] בשם הה"ק מסאבראן זצללה"ה, בפסוק אנא ה' הושיעה נא, אין "נא" אלא לשון בקשה, וזה הפירוש אנא ה', אבקש מהשי"ת, הושיעה נא, שיושיעני שאדע איך לבקש אותך. עכ"ל. ודפח"ח.

 

            היכל הבעש"ט, גל' כו



[1]  ראה אודותיו בס' 'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 130 (משנת תרפ"ו רב בנימוז'ה).

[2]  שנרמז בזה הס"מ ר"ל.

[3]  ס' זהורי חמה על מגלת אסתר... ונספחו אליו אמרי נועם מהצדיקים המפורסמים זוצלה"ה[!]. לעמבערג תרמ"ה.

[4]  הר"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן. נפ' תש"ב(?) (אלה אזכרה, ב, עמ' 195).

[5]  הג"ר יעקב משולם אורנשטיין (מאורי גליציה, א, עמ' 64. ו, עמ' 44).

[6]  הר"ר אברהם. אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 121. ו, עמ' 62.

[7]  ומקודם אבד"ק גאלינא (מאורי גליציה, א, עמ' 524. ו, עמ' 228).

[8]  אולי הכוונה לאימיניע דהיינו אחוזה.

[9]  הוא הרה"ק בעל ה'אורח לחיים' (מאורי גליציה, א, עמ' 23. ו, עמ' 8).

[10]  ששה רובל.

[11]  ראה שם קרוב לסופו, אות לא: אכתוב מה שנודע כי פ"א היה יושב הרה"ק כו' ממעזיבוז [הוא הרה"ק בעל ה'אוהב ישראל' מאפטא] יושב ותוהה. שאלוהו אנ"ש אודות זה, והשיב להם שהוא כעת בגלגול ג', ובגלגול הראשון היה נשיא ובשני ריש גלותא וכעת אינו כלל. ומדי דברו בזה באו שד"ר מא"י וכתב נשיאות מכולל וואלין. מובן הדבר מהשמחה שהגיע אז ועשה סעודה, ונתן להם חמשים רו"כ על קרקע סמוך לקברו של הושע בטבריה. ג' ניסן תקפ"ט נפטר לב"ע. ובאותו הלילה דפק על חלוני בית וועד להכולל וואלין בטבריה שם, צאו ללוות הרב מאפטא. והלכו לחוץ וראו כמה אלפים נשמות הולכים על מטתו. עד שהלכו להב"ע וראו פניו בקבר והלכו משם. בבוקר ספרו זה ולא רצו להאמין כי לא נודע לזולתם מזה. עד שציוה החכם וראו על מקום ההוא צורת קרקע חדשה. ואח"כ נתוודע להם שיום זה נסתלק.

[12]  הסגר, בידוד.

[13]  מרוזדול וזידיטשוב (מאורי גליציה, ג, עמ' 42

[14]  וזה לשונו שם: פ"א עשה חסיד א' סעודה נאה עבורו והעלה לשלחן דג קארפ גדול, יען כי שמע שהרה"ק אוכל ראש דג הנקרא קארפין. והה"ק הי' איש חלוש מאד וכל אכילתו הי' מטעמת כל שהוא. ותיקנו היטב את ראש הדג ההוא ונתנוהו לפני הה"ק. והרה"ק לא טעם ממנו מאומה. ושאלוהו ע"ז, והשיב בזה"ל: א בייזער תלמיד חכם, אין א מיוחס דערצו, וויל איך דוקא נישט [=ת"ח רגזן, ובנוסף לכך גם "מיוחס", ואני דוקא איני רוצה]. והסיגו להלן ולא טעם ממנו ביודעו את גלגול דג הזה.

[15]  הוא הרה"ג ר' אליהו כ"ץ אבד"ק ראסלאוויץ (ראה: חכמי טראנסילוואניה,עמ' 130).

[16]  הוא ת"ח רגזן, בכל זאת יישאר לסעודת מלוה מלכא.

[17]  הוא מגיע מדרך רחוקה מאד, הטריח עצמו המסכן. אבל הוא השיג את מטרתו.

[18]  אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 502. ו, עמ' 213.

[19]  הוא הרה"ק בעל ה'ייטב לב' ועוד (מאורי גליציה, ג, עמ' 112.  ו, עמ' 747. חכמי טראנסילוואניה, עמ' 113).

[20]  על הרה"ק ר' שלמה ראה במאמרו של הרה"ג ר' יוסף ירוחם פישל הגר שליט"א "מרן הקדוש רבי שלמה מסאווראן – טשיטשילניק", היכל הבעש"ט, ט, עמ' קיא ואילך.

שם (בהע' 1) מסתפק הכותב האם הרה"ק ר' אברהם מסקווירא היה בנו של הרה"ק ר' אהרן מטיטיוב (נכד מרן הבעל שם טוב) או נכדו.

אך לדעתו של הרב נפתלי אהרן וקשטיין יתכן והיו שני "ר' אברהם מסקווירא", האחד הוא בנו של הרה"ק ר' אהרן מטיטיוב וחותנו של הרה"ק ר"ש מסאווראן, והשני היה נכדו של הרה"ק ר' אהרן (בהם ובצאצאיהם הרחיב והעמיק במאמרי "נהר יוצא ממעז'יבוז' – צאצאי מרן ה'בעל שם טוב' הקדוש זי"ע", שבסידרת "ויתילדו – לחקר היוחסין בישראל" המתפרסמת והולכת ב'המודיע'. לענייננו הם הפרקים שהתפרסמו שם בשנת תשס"ח בגליונות ו' וכ' בכסלו, י"ט בטבת, ד' בשבט, ב' וט"ו באד"ר).

כנראה ששם אשתו של הרה"ק ר' שלמה – מרת פיגא יענטא – לא נודע עד כה.

[21]  וז"ל שם: כתב לי ידי"נ הרב הגדול איש האשכולות בנש"ק מו"ה אברהם איטינגא סג"ל שי' מדוקלא, שמעתי כי בעת אשר מחלת החלי-רע פרשה מוטות כנפיה על פני מרחבי תבל ר"ל, אמר כתיב ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה, היינו בין שאני אהי' מן המתים בחולי זה ובין שאני אהי' מן החיים, אתאמץ בכל עוז להיות ותעצר המגפה. וכן היה שנחלה בחולי זה ונתבקש לישיבה ש"מ והמגפה נעצרה. זי"ע.

[22]  במאמר על הרה"ק ר' שלמה (לעיל הע' 20) מעירים: מגיפה זו מצאה הד נרחב בספרות השו"ת, בנוגע לתענית ט' באב ויום הכפורים בשנה זו, ראה בשו"ת רמ"ץ אורח חים סימן לט. שו"ת צמח צדק שער המילואים סימן י. שו"ת מאמר מרדכי סימן סז. הגהות מהרש"ם מבערזאן אורח חיים סימן תריח, ועוד. בטשרנוביץ הובא לדפוס באותה שנה ספר תפלות "עתות בצרה" (נדפס מחדש בקובץ כרם החסידות גליון א ע' קל). עכ"ל.

על הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן מסופר ('אור המאיר', עמ' 17): וכאשר התחילה שנת תר"ח הוי מורגלה בפומי' דר' מאיר, הוא רבינו הקדוש המפורסם מפרעמישליין זי"ע... תר"ח בעדי סטראך, תר"י בעדי ספאקי [=בתר"ח יהיו פחדים, בתר"י יהיה מרגוע]. הוא הצדיק צפה מראש החולאת הנוראה שתבוא לעולם באלו השנים אשר רבים חללים הפילה ל"ע, ותשקוט בשנת תר"י.

וראה עוד במאמרו של הרב א"א שור בקובץ 'בית אהרן וישראל', גל' סיון-תמוז תש"ן, עמ' קיד ואילך.

[23]  במאמר על הרה"ק ר' שלמה (שבהע' הקודמת) מסופר, שהרה"ק ר"ש שבת בליבעצ'וק בש"פ קורח [ל' בסיון] והסתלקותו היתה כעבור שבוע ימים, ביום א' לס' בלק, ח' לחודש תמוז.

[24]  הוא בנו בכורו של הרה"ק ר' חיים מקאסוב (מאורי גליציה, ב, עמ' 46. ו, עמ' 430).

[25]  השווה למסופר בס' 'אבן שתיה' (עמ' נח-נט). ושם: ואחר שנשא אשתו השלישית נסע להשתטח על קברו של הה"ק מסאבראן ז"ל ולבקש מחילתו, ויתפלל אל השי"ת לפקדו בזש"ק. ובלילה נראה לו הה"ק בחלומו ויאמר לו כי תפלתו נתקבלה, ושיקרא הבן אשר יוליד בשמו. ולתקופת השנה נולד לו בנו יחידו הוא הה"צ מו"ה משה ז"ל בעל 'לקט עני'. והטעם שלא קרא שמו "משה צבי" כשם הה"ק מסאבראן ז"ל, שמעתי שהוא מפני שרצה להקים שם גם להה"ק מו"ה משה מקראשטשיב ז"ל, שהיה חותן אשתו הרבנית בזווג ראשון.

[26]  מהר"ר ישעיה שו"ב מאדעס, ווארשא תר"ן, עמ' 73 (ונדפס עוד קודם לכן בספרו 'אסיפת אמרים' על ס' תהלים, ווארשא תרמ"ו [הערת הרה"ג ריי"פ הגר שליט"א]).




הוסף תגובהתגובות