ב"ה יום חמישי, ט"ז מנחם-אב תשפ" | 06.08.20  
 
הרב יהושע מונדשיין
עודכן לאחרונה בט"ז טבת תשס"ט
"זכות ישראל" - מהדורא תניינא - פרק שני
היכל הבעש"ט גל' כה

הסוגריים המרובעים הם בכתה"י המקורי

ההוספות מדילי הן בתוך סוגריים מרובעים כפולים [[  ]]

 

 

 

עשר צחצחות. למערכת ב' זקיננו הרה"ק ר"ר משה ליב מסאסוב

           

            א] ב'שו"ת הד"ר'[1] סי' כ"ט בשם קדשו, "אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה", רצ"ל שהוא מייסר את הש"י כביכול שיתנהג עם בניו ברחמים ובחמלה. והוא על דרך שהדין בש"ע הל' כיבוד אב [[יו"ד רמ, יא]] שיכול לומר לאביו אבא כך כתוב בתורה. וז"פ "ומתורתך תלמדנו", פי' שיאמר לו כך כתוב בתורה. ודפח"ח.

 

            ב] 'תפלה לדוד' מתלמידו הגה"ק מהרא"ד מבוטשאטש[2] ז"ל וזה"ל: שמעתי ממו"ר הרה"ג החסיד מוהר"ר משה יודא ליב ע"ה שאמר על תיבת "לי" [מהברכה "העושה לי כל צרכי"] מצד דלגבי צדקה וגמ"ח צריך להיות בעיניו כאילו עזב הש"י השגחתו מלהשלים להחסר די מחסורו, שרק ע"י חלק שלנו בצדקה יחיו העניים, ועי"ז רק על עצמו יכול אדם לומר שהש"י עשה לו כל צרכו ע"י בטחון והסתפקות, משא"כ על זולתו צריך להיות בעיניו כאילו אין מעשה השלמת הנצרכים רק ע"י מצות הצדקה. עכ"ל. ודפח"ח.

 

            ג] כתב לי הרב החריף בנש"ק מו"ה שאול ברוך גערשט שי', שמצא כתוב בכתבי הרבי מגור זי"ע בשם הר"ר רמ"ל מסאסוב, על מה שמצינו באברהם אבינו ע"ה שהי' חי קע"ה שנים, עפ"י מה שכתבו דמדת חסד הוא עין יפה ותמן תנינן [[תרומות ד, ג]] עין יפה תורם אחד מארבעים, ונודע דשנות העולם הם שבעה אלפים עם יום שכולו שבת שהוא יום ז', והנה האבות היו כהנים לאל עליון [דהיינו גלגולו דאדה"ר שהי' כהן דמהאי טעמא עשה לו הקב"ה כתנות עור בהם בגדי כהונה], והפריש הקב"ה לאברהם [שהוא מסט' דחסד] תרומה משנות העולם כפי מדתו עין יפה אחד מארבעים, אשר החלק הארבעים מן ז' אלפים הוא קע"ה שנים. ודפח"ח.

 

            ד] מצאתי בשמו בספרי צדיקים ע"פ "אבן מאסו הבונים" וכו', דידוע שכאשר רצה הקב"ה לברוא האדם קטרגו המלאכים שעתיד לחטוא ומאסו המלאכים בבריאת אדם, והש"י צפה הטוב אשר יצמח ע"י האדם. והנה "אב"ן" [נוטריקון נ'עשה א'דם ב'צלמינו והוא בריאת האדם אשר זה] "מאסו הבונים" [כלומר מלאכי מעלה, ואמנם] "היתה לראש פנה", כי "פנה" הוא הראש משלושה לשונות האמורות במצות צדקה פ'תח תפתח את ידך, נ'תון תתן לו, ה'ענק תעניק לו. וזה לא יושלם רק ע"י בריאת האדם. וש"י.

 

            ה] כתב לי גיסי הרה"ג הצדיק המפורסם מו"ה יוסף האגיר שליט"א מטוסמניץ[3] וזה"ל: שמעתי מאבי מורי הרב הצדיק זצללה"ה הכ"מ [הוא חותני הרה"ק מו"ה מנחם מענדל האגער[4] האבד"ק זאבליטוב] שסיפר מאא"ז הה"ק מסאסוב שדרכו הי' תמיד לילך אל [הבערזיס] [[=הבורסה]] אולי ימצא איזה נצרך ויחי' את נפשו. פ"א ראה באיש אחד בהכרת פניו כי הוא מלא עג"נ מאד, והפציר בו הרמ"ל שיספר לו מהו.

            ואמר לו האיש כי צריך להשיא בתו אשר כבר הגיעה לפרקה, ובטחונו הי' חזק בהגביר פלוני שיתמכהו במנה יפה בהיותו קרוב אליו, ועתה הגביר ההוא פנה עורף אליו באמרו כי הקירבת משפחה עמו הוא רחוק. ואמר לו הררמ"ל שיראהו מי הוא זה ואיזהו.

            ונגש אא"ז הרמ"ל אל אותו הגביר בהבערזע ואחז בבגדו וצעק בקול גדול: גיוואלד! גיוואלד! והתאספו כל בני השוק והעיר לקול שועתו. ואמר אא"ז הק', הלא כל הסמיכה שלנו שאנחנו בני אברהם יצחק ויעקב, ובכל יום אנו אומרים אלוקי אברהם וכו' ומתפללים זכור לנו ברית אבות, זכור לעבדיך לאברהם וכו', ועתה כאשר זה האיש מונע חסדו באמרו שקרבתו עם זה העני הוא רחוק ועי"ז אינו צריך להושיע לו, הנה עושה אותנו כלא ח"ו ואבדנו ח"ו זכות אבות. ודפח"ח.

 

            ו] בסה"ק 'אמרי יוסף' בהקדמת בנו הגה"צ קדוש יאמר לו מוהרי"א שליט"א מספינקא[5] מאמר ח' אות יו"ד וזה"ל: כאשר סיפר לי[6] עובדא שהי' אצל רבינו הק' הרמ"ל מסאסוב זצ"ל, שהלך לבקר את החולה שהיתה מחלתו אנושה רח"ל ודיבר על לבו שבוודאי יעזור לו השי"ת. אולם החולה בכה מאד ולא האמין לו, כי הי' יודע שהוא בסכנה רח"ל. וכשראה הררמ"ל כי הפיג לבו מלהאמין לו, אזי אמר: הנני נשבע לך שבודאי תתרפא. ואז נעשה החולה כבריה חדשה והאמין לו. אבל לא היו ימים מועטים עד ששל"ח.

            והי' רעש בהעיר על שבועת הררמ"ל, ושאלו אותו ע"ז. והשיב, שגם הוא הי' יודע שכן יהי', אמנם ראה שגם באלו הימים שיש לו עוד לחיות חייו אינם חיים מרוב פחדו, ומצינו בשו"ע [או"ח סי' שכ"ט ס"ד] שאפילו על חיי שעה מחללין את השבת, ע"כ נשבע לו להחיותו חיי שעה. וסיים בזה"ל: א? כפרה משה ליב'ס עוה"ב, א?ב??יא א יוד מחי' צי זיין [[=יהיה ל'כפרה' עוה"ב של משה ליב, העיקר להחיות יהודי]]. עכד"ק. עכ"ל.

 

            ז] במהדורא קמא במע' רמ"ל אות ל"ה מובא בשם ס' 'רזין דאורייתא' בשם הה"ק רמ"ל ע"פ "תשב אנוש עד דכא", נוטריקון "דכא" ד'מים כ'פירה א'שת-איש, שקשה התשובה, שהם הג' עבירות ע"ז ג"ע ש"ד, וע"ז אנו מתפללים "חדש ימינו כקדם" נוטריקון ק'ול ד'וד מ'נשה, כשם שקבלת מהם תשובה על אלו החטאים וכו'. עיי"ש.

            וכתב לי ידי"נ הרב החו"ב חכם וסופר ר' אהרן כ"ץ מבאטאריטש[7] נ"י, דודאי ט"ס בס' 'רזין דאורייתא', ותחת "קול דוד מנשה" צריך לומר "קין דוד מנשה", שלהם כיפר השי"ת על אלו הג' חטאים, וזהו חדש ימינו כקד"ם כאמור. והוא נכון.

 

            ח] כתב לי בשמו ידי"נ הרב החריף החכם השלם מר חיים בלאך שי' מדילוטען[8] וזה"ל: פ"א נפגשו הרה"ק מסאסוב עם הגאוה"ק מבארדיטשוב ר' לוי יצחק זצ"ל, באמצע דברם שחק הרבי רמ"ל ושמח מאד. הרב מברדיטשוב שאל, מה תשמחו כ"כ, הלא כתוב "אז ימלא שחוק פינו" [כלומר כאשר תהי' הגאולה].[9] והררמ"ל ענהו: מדוע לא אשמח אם זכיתי לברך בכל יום "שלא עשני גוי", איזה פנים הי' לי אם הייתי נולד אצל קירעלא האוורעלי איוואן וכדומה.

            וע"ז השיב לו הגה"ק מב"ד, הלא גם אני מברך בכל יום ברכה זאת ומדוע לא אשמח אני כ"כ?

            הררמ"ל השיב לו: אם הרב מב"ד הי' נולד אצל גוי העט ער גיוועזין גיווען א קליין פאסקידנע גויקיל [כידוע שהגה"ק מב"ד הי' איש קטן הקומה ולא יפה תואר], אבל משה ליב העט דאך גיוועזין א שעהנער הויכער גויאנסקי לכן הוא אך שמח.[10] ודפח"ח.[11]

 

            ט] עוד מהרב הנ"ל. אמר הרה"ק הררמ"ל, מה נקל לאיש עני ואביון לבטוח בהשי"ת, כי מה יעשה, אין לו שום דבר במה יבטח אם לא בהשי"ת. ומה קשה לאיש עשיר מופלג שיש לו הון רב וקנינים רבים שישכח בכל קניניו ויבטח רק בד' לבדו, שיחשוב את הכל לאפס ואין והבל ואך מד' הישועה. ואמר: רבש"ע, כבר עבדתיך בבטחון גדול מתוך העניות שהוא בטחון קל מאד, בחנני נא בעשירות גדול ואעבוד אותך בדרכי הבטחון מתוך העשירות שהוא בטחון נפלא וגדול מאד. ודפח"ח.

 

            י] כתב לי ידי"נ הרה"ג איש האשכולות בנש"ק מוהר"א איטינגא סגל שי' מדוקלא[12] וזה"ל: הרה"ק ררמ"ל נסע פ"א במקום הרחצה ליביען כי הי' חולה ברגליו, ובעיר קומרנא הסמוכה לשם הי' אז אב"ד הגאון מו"ה יעקב זצ"ל,[13] והוא הי' מתנגד גדול על הצדיקים ובכ"ז רצה ליסע אליו לבקרו, אך חשב פן אינו יכול ללמוד לכן שלח מקודם אליו את תלמידו שמו ר' אורי, שיגיד לו איזה חילוק ואז יתוודע לו אם הוא ת"ח או לא. וכאשר בא אליו ר' אורי ואמר לו החילוק, אמר לו הרה"ק הלא זה החילוק הי' נאות לומר במקום הקודם בגמרא שם והי' עולה יותר יפה מבמקום הזה. וכשוב הר' אורי לרבו ר' יעקב וסיפר לו זאת, אז נסע אליו לבקרו.

וכשבא הג"מ יעקב אליו מצאו שהי' מתהלך בגן אחד הנה והלום תפוש ברוב שרעפיו כשתי שעות. והרהר הר' יעקב בלבו, אם הוא ת"ח איך ילך איש כמוהו שתי שעות ברעיונות ולא יהגה בתורה. ואז נתן לו הרה"ק שלום, וסיפר לו שהוא הי' מתלמידי הגה"ק ר"ר שמעלקא זצוק"ל מנ"ש, וכשהי' רבו נוסע למעזריטש להרה"ק ר"ר בער זצוק"ל לקח עמו תלמיד אחד מתלמידיו. והרמ"ל הי' מצפה ומשתוקק מתי יבא לידו שרבו יקח אותו עמו. ובראותו כי עברו ימים ושנים ולא לקח אותו, גמר בדעתו לנסוע בעצמו להרה"ק זצ"ל. וכן עשה.

וקודם בואו למעזריטש נתן הרה"ק ממעזריטש צו למשמשו, שבאם יבא אברך אחד מסאסוב לא יניחו אותו ליכנוס. וכבא הרמ"ל ורצה ליכנוס אל הקודש פנימה, לא הניחו המשמש. ונתעכב שם זמן מה ולא נכנס להרה"ק.

עד שפ"א אירע איזה שאלת הריאה אשר הה"ק ר"ר בער הורה בעצמו תמיד,[14] וראה הרמ"ל השאלה טרם שנכנס השואל להר"ר בער. והרמ"ל עמד בחוץ והמתין עד שוב השואל מבית הרב רר"ב, ושאל אותו מה הורה הר"ר בער ואמר לו. ואז אמר הרמ"ל להשואל שילך בחזרה להרר"ב ויאמר לו, כי אברך אחד עומד בחוץ אומר להיפך מדברי הרה"ק. ויעש השליח כן. ואז קרא הר"ר בער את הרמ"ל לפניו ושאל אותו להגיד לו טעמו ונימוקו מה שפסק להיפך מפסקו. ואז סיפר לו הרמ"ל כל הענין.

וכשמוע הר"ר בער זאת אמר לו, דע לך כי בכל עת בוא הר"ר שמעלקא אלי עם תלמידו, זה דרכי לספר להם מעשה שתי פעמים, ובפעם הג' חוזר התלמיד את המעשה בע"פ. ואתה, יען אשר עשית את הדבר הזה אספר לך רק פ"א מעשה, ובפעם השנית צריך אתה לספר לי בע"פ. ואמר הרמ"ל, כן אעשה. וקודם סיפור המעשה הי' הר"ר בער מסתכל בו והי' מקיא מה שינק מחלב אמו. כן סיפר לו הרמ"ל, וסיים: עתה לא יהי' לכבודו חידוש מה שאני הולך ומטייל שתי שעות.[15]

ואח"ז נסע הג"מ יעקב לביתו, והרמ"ל נסע אתו ללוותו עד קומרנא. וכשבאו סמוך להעיר אמר הרמ"ל שהוא מריח חורבן גדול בעיר. ואמר לו הג"מ יעקב, אולי הוא מפאת דירות הנכרים שהיו שם. ואמר הרמ"ל, לא. עד שבאו אל העיר וראה את הבהכ"נ בנוי רק חציו, והי' עומד כן לערך י"ד שנים, אז אמר כי זהו החורבן.

והי' אז בין המצרים, ועשה הרמ"ל תיקון חצות אחר צהרים בבכיה גדולה על בנין הביהכ"נ שהי' בנוי ועומד, עד שנתקבצו כל אנשי העיר ונתנו לו הנשים הזעקסטלין מן השטערינטיכעל שלהם ועי"ז נגמר הבנין.[16]

וע"ז רמז הגה"ק מוהרי"א מקומרנא בפי' החומש שלו, כי הביהכ"נ מקאמרנא נבנה ע"י צדיקים[17] [כ"ז כ' לי הבח' מר ברוך שליכטער משם, ששמע זאת מאביו החסיד ר' דוד, שהוא שמע מאברך א' ששמע מזקן א' שמו ר' סענדר מקאמרנא בנו של התלמיד ר' אורי הנ"ל]. עכ"ל.

 

יא] עוד מהרב הנ"ל. פ"א אמר הרה"ק להשי"ת, רבש"ע! אני רוצה להיות עשיר, אבל לא תתן לי עושר באופן זה שארויח מעות הרבה או שאזכה בגורל הליטריע, וחשב כל האופנים שיוכל האדם להתעשר ועל כל אופן אמר שאינו רוצה על אופן זה, וסיים בזה"ל: א"כ וויא אזוי דען זאל איך ווערין א עושר, נאר אשיינער גאט וואלסט דיא געוועזין איך זאל דיך דארפין לערנין וויא אזוי מיך צי מאכין פאר א עושר.[18]

 

יב] עוד מהרב הנ"ל. פ"א באמצע הלילה אמר לאשתו שהוא רעב מאד ותאב מאד לאכול, ושמח מאד. ותאמר לו אשתו: לשמחה מה זו עושה אם יש לך תאוה לאכילה אבל אין לך מה לאכול. ויען לה הרה"ק: הן כמה עשירים חולים שהיו נותנים כל אשר להם כדי שיהי' להם תאוה לאכילה, ואנכי ת"ל שיש לי תאות האכילה מה חסר לי.

 

יג] עוד מהרב הנ"ל (בשם ס' 'אורח לחיים'[19] פ' יתרו) בפ' "כל המחלה אשר שמתי במצרים" וכו', שמעתי זה הדיבור מהרב הגדול בוצינא קדישא מו"ה משה ליב זצ"ל, אשר אמר "כל המחלה" כוונתו על נטילת אמונה מן פרעה כמ"ש "ויכבד לב פרעה" וכדומה, זה ג"כ "לא אשים עליך" רק אתן לך תמיד בחי' ידיעה ואמונה. ודפח"ח. עכ"ל.

 

יד] עוד מהרב הנ"ל (בשם ס' 'שפת אמת' מהרה"צ מבערזאן[20] בשמו) בפ' תשא, "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת" וכו', ואמר הרה"ק רמ"ל דהכוונה ששבת זה נעשה הכנה לחבירו. ודפח"ח.

 

טו] עוד מהרב הנ"ל, פ"א באמצע ימי הסתיו שהי' קרירות גדול והכפור והגליד והשלגים היו ברום המעלות על פני כל הארץ, והרה"ק ישב אחר תפלת שחרית אצל שלחנו הטהור עוסק בתורה ועבודה, ופתאם נתן עיניו הטהורים להביט בעד החלון שהי' פונה אל הדרך של עוברים ושבים, וראה איש אחד כפרי שהי' גר בכפר הסמוך לעיר סאסוב רץ במהירות גדול ומעוטף בבגדים חמים על גופו וראשו כדרך המתעטפים בימי הקרירות הגדולים, ודפק הרה"ק בחלונו אל האיש העובר אורח וקרא אותו שיכנוס לביתו. וכאשר בא האיש לביתו נתן לו שלום, ואחרי שהי' מצונן מאד מפני הקרירות ציוה עליו שישב אצל התנור החם, ותיכף הלך הרה"ק להביא לו משקה קאווע חמה לחמם את גופו.

וכאשר נתחמם האיש העובר אורח רצה לילך לדרכו, ולא הניח אותו הרה"ק רק שיתפלל מקודם ויאכל אצלו סעודת הצהרים. ואחר אכילתו רצה שוב לילך לדרכו, ולא הניחו הרה"ק שילך לדרכו באמרו, הן היום רד מאד ולא יהי' ביכולתו לבא לבראד בעוד יום. וציית האיש העובר אורח ושמע לדברי קדשו. ובעת בא זמן התפלה התפלל תפלת מנחה וערבית וסעד שוב סעודת ערב. והה"ק הציע לו מטתו ללון בביתו.

וכראות האיש בלילה גדול הדביקות של הה"ק מתורתו ועבודתו הקדושה, נכנס בלבו הרהורי תשובה בחרטה גמורה ועזיבת החטא. ובבוקר השכם לקח פרידת שלום מאת הה"ק, אחר שהוא שב לביתו שאיננו רחוק מסאסוב ושלא ילך עוד לבראד. והה"ק ברכו שילך לדרכו לשלום והלך ללוותו כדת של תורה.

ואנשי ביתו של הה"ק כאשר ראו את תהלוכות הה"ק עם האיש הזה, המה ראו כן תמהו לדעת מה זה ועל מה זה, אחרי כי בחנו במעשה האיש הזה ואת שיחו כי איננו בעל תורה רק איש פשוט. ולא יכלו להתאפק מלשאול הה"ק מה טיבו של האיש הזה. והשיב להם, שהאיש הזה השכים ביום אתמול בבוקר לנסוע לבראד לעשות עבירה גדולה רח"ל, והוא ברוח קדשו הרגיש בדבר וע"י התקרבות שלו ואחרי שלן בביתו שב מדרכו הרעה ונעשה בע"ת גמור. והוא מעשה פלא.

 

עשר צחצחות. למערכת ג. זקינינו הרה"ק רמ"מ מקאסוב

 

            א] גיסי הרב הצדיק המפו' בנש"ק מו"ה יוסף האגיר שליט"א מטוסמניץ[21] כתב לי וזה"ל: מה ששמעתי בשם זקיני הה"ק רמ"מ זללה"ה מקאסוב כי פ"א הי' על שבת באיזה עיר והי' בין המצרים, והי' שמחה גדולה בשבת עד שהי' רקודין על הגגות. ואחר ש"ק בימי החול באו אנשי העיר ולומדי תורה, ושאל אותם מה אתם אומרים על השמחה מהשבת. והשיבו הלומדי תורה, שהי' יותר מדאי, יען הוא בשבתות שבין המצרים. וענה ואמר קדוש זקיני הלא שבת הוא מתנה כדאיתא בגמ' [[ביצה טז, א]], ובמתנה לא שייך דינא דבר מצרא [[ב"מ קח, ב]]. ודפח"ח וש"י.

 

            ב] נמצא תחת ידי מכתב קדוש מכ"ק זקיננו הרה"ק הנ"ל אשר הלביש נקם לכבוד התורה ולומדי', כאשר יראה הרואה בפנים המכתב. ויש אצלי גוף כתב יד קדשו בחתימתו וזה"ל:

            ב"ה

            רב שלום וברכה וחיים וישועות גדולות אל כבוד אחב"י חביביי וידידיי ה"ה האלופים הראשים נגידים רבנים מופלגים רוזנים וקצינים, וכל העולים במעלות עם קדוש, ולאנ"ש המקורבים הידועים לי ושאינם ידועים לי דק' שא?ץ לכולם ברכה וחיים ושלום עד העולם אמן כי"ר.

            הנה שמעתי שקם איש אחד בליעל שמו דוד ליב שוסטר ימ"ש וזכרו אשר פער פיו במחניכם קודש בדברים רעים וחטאים נגד ד' ונגד ידיד ד' וידיד נפשי ה"ה הרב הגדול רב כהן צדק החסיד המפורסם מו"ה אליעזר הכהן נ"י אבד"ק, ונגד בנו הוא ידיד נפשי ה"ה הרבני המופלג הוותיק וחסיד כש"ת מו"ה משה הכהן נ"י, בדברים אשר אין להעלות על הכתב [נמחק תיבה]. בשמעי זאת נבהלתי משמוע [נמחק תיבה] גדלה הצער בלבי על ידידיי הנ"ל [נמחק תיבה] כמעשה דרבי הנזכר במסכת שבת דף ל"א ע"ב יעיי"ש.[22]

והגם שאין בידינו כעת לעשות צדקה ומשפט חרוץ כמו רבותינו ז"ל, עכ"ז לא עדו שלטנותא מדבית יהודא וראוי הוא עפ"י דתוה"ק למחוי בסילו דלית בי' אסוותא,[23] להיות מרוחק ומנודה מכל עדת ישראל שלא לצרף אותו לשום דבר שבקדושה כדינו. ואזהרתי כפולה ומכופלת על כל הנפש אשר תעשה ביד רמה וירצה להחזיק אותו מכאן ולהבא, אזי לא ינקה האיש ההוא מעונו ויהי' נלכד במצודתו ח"ו. וכל השומע לדברי אלה ויקנא קנאת השם כש"ת, תבא עליו ברכות טוב. והש"י ב"ה וב"ש ירום קרנם ומזלתם מעתה למעלה למעלה ותקבלו את חג הקדוש הבע"ל בכשרות ובשמחה ובחדוה הם וביתם ובניהם עד ביאת ינון ב"ב אמן.

            דברי ידיד נפשם המזהיר על הנ"ל,

            מנחם מענדיל בהמנוח מהו' יעקב קאפיל זללה"ה

 

            ג] נודע כי רבינו צבי מזידיטשוב זצוק"ל קראו בחי' מלכות, שפ"א נסעו חבורה חסידי קאסוב לזקינינו רבינו צבי הנ"ל לזידיטשוב, ובזידיטשוב הי' המנהג כי מי שנראה בעיניו לבעל מדריגה הלביש אותו בבגד לבן (זופיצי לבנה) והושיבוהו בראש. וחסידי קאסוב אשר לא ראו זאת אצל רבם מקאסוב התפלאו ע"ז שראו הרבה רבי'ס. והרגיש רבינו צבי מחשבתם ואמר להם, אל תתפלאו מה שאינכם רואים זאת אצל רבכם הק' מקאסוב, הנה הוא מתנהג בבחי' מלכות, ובמלך כתיב "בלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו". ואנחנו מתנהגים בבחי' נביא ואצל נביא כתיב "מי יתן והי' כל עם ה' נביאים". ודפח"ח (הובא לעיל במע' ב' אות ב').

 

            ד] אגב ארשום פה מאביו של זקיננו הרה"ק המהרמ"מ מקאסוב, ה"ה הרב הקדוש אלקי מו"ה יעקב קאפיל זצללה"ה שהי' עוד מתלמידי מרן אלקי הבעש"ט. וכתב לי ידי"נ הרב החריף החכם השלם מו"ה חיים בלאך נ"י מדילוטין, שבהיות הרה"ק מהרי"ק הנז' דר בקאלימיא ובניו הקדושים, היינו הבכור ר' יצחק[24] והשני הר' מנחם מענדל (מרן הק' בעל 'אהבת שלום') היו עוד סמוכים על שלחנו טרם היו לאנשים, והי' פ"א בקאלימיא הרה"ק ר' חיים מטשערנאוויץ זצ"ל בעל 'באר מים חיים',[25] ובעברו בליל ש"ק דרך דירת הרה"ק ר' קאפיל שמע קול נגינה נפלאה משני בחורי חמד, עד כי בא החדרה והתענג מאד בראות דביקות האב ובניו והתפלא מאד, כי מהדגים המרק והבשר שניתנו על השלחן לא נגע איש בם. ושאל ע"ז את הר"ר קאפיל, וזה ענהו הלא לא אמרינן בזמירות "בשר ודגים אוכלים", רק "בשר ודגים צגים",[26] וצריך היהודי לבוא למדריגה שיוציא מהם טעם האכילה הגשמיות.

 

            ה] עוד כתב לי הנ"ל, להרה"ק ר"ק חסיד הנ"ל הי' לו קרובה אשה אחת בק' אטוניא, וכאשר נסע מדי פעם בפעם לטוסמניץ דרך עיר אטוניא ביקר את הדודה הזאת בביתה. פעם אחת נסע בלילה דרך העיר והדרך ירט לנגדו ולא יכול לעכב, אז דפק בחלונות הקרובה הזאת ואמר: אני נוסע לטוסמניץ ודפקתי בחלונך למען לא אעבור על "ומבשרך אל תתעלם".

 

            ו] עוד כ' לי הנ"ל בשמו, שאמר הנה כתוב בתהלים [[ב, ז]] "ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך", כי טוב אשר כל איש יהודי לכשיגיע לעשות מצוה ובעת התפלה, לחשוב שהש"י אומר לו "בני אתה אני היום ילדתיך", כי היצה"ר בא ודופק בלבו ואומר להיהודי, כל היום עסקת במסחרך ועברת על כמה עבירות, ואתה יש לך עוד העזות מצח לבוא בתפלה לפני, לכן יתאר האדם לעצמו בכל שעה שהוא עומד להתפלל כאילו נולד היום ולא עשה עוד שום עבירה, ואז יוכל להתפלל בדביקות הבורא ב"ה.

 

            ז] כתב לי ידי"נ איש האשכולות הרה"ג בנש"ק מוהר"א איטינגא שי' מדוקלא וזה"ל: שמעתי מפי חסיד נאמן שסיפר לו הגביר ר' משה קאניר מסאניק,[27] כי חותנו הרה"צ ר' פנחס יוסף מקאסוב[28] חתנא דבי נשיאה הרה"ק ר' חיים [[מקאסוב]] סיפר לו, כי פ"א הי' הרה"ק [[מוהר"ר יחזקאל]] משינאווא זי"ע בקאסוב, והלך להשתטח על קבר איש האלקים הרה"ק מו"ה מנחם מענדל מקאסוב ביחד עם הר' פנחס יוסף, ובדרך שובו מביה"ק אמר הרה"ק להר"ר פנחס יוסף, נפלאת היא בעיני, הן כבר הייתי על כמה ציונים מכמה קדושים, ולא הרגשתי בשום מקום כ"כ קדושה כמו שהרגשתי על קבר איש האלקים הלזה.

            ואמר לו הר"ר פנחס יוסף, ששמע מפי חותנו הרה"ק ר' חיים, כי אביו הרה"ק רמ"מ הי' משתוקק כל ימיו לנסוע לאה"ק ולא אסתייע מילתא. כאשר הגיעה עת פקודתו פקודת כל האדם, אמר: הנה עתה נראה כי לא אוכל עוד לצאת ולבוא לאה"ק, ובכן אקדש את הד' אמות מן הקבר שלי בקדושת א"י.

            בשמוע זאת הרה"ק משינאווא אמר, א"כ לפי זה איז שוין רעכט [[=נכון הדבר]] מה שהרגשתי קדושה כזו על קברו.

 

עשר צחצחות. למערכת ו'. מחותני הרה"ק ר' נפתלי צבי מרופשיטץ

א] בהקדמת סה"ק 'אמרי יוסף' עה"ת מאמר ג' אות ז' [מבן המחבר ה"ה הגאוה"צ קדוש יאמר לו מוהרי"א מספינקא שי'] כתב וזה"ל: ודרכי רבינו הגה"ק מהר"נ מרופשיטץ זצ"ל זי"ע איך האדם צריך להסתיר א"ע בכל יכלתו, כי הגה"ק הנ"ל כל עבודתו הי' בחכמה נפלאה ועמיקא וטמירא כ"כ עד שאיש פשוט לא הי' יכול להכיר בו כלל.

וסיפר לי הגה"צ מהר"א האבד"ק צאנץ ז"ל,[29] שסיפר לו הרה"צ מהר"י מנייאשטאט ז"ל,[30] ששאל את אביו הרה"ק בעהמ"ח ה'מאור ושמש' קודם הסתלקותו, לאיזה צדיק ידבק א"ע, והשיב לו שיסע להגה"ק מראפשיטץ כי הוא צדיק אמת. וכן עשה ונסע על ש"ק לרופשיטץ. ובליל ש"ק אחר התפלה התקוטט הגה"ק הנ"ל עם הערל המשרת שלו למה אינו משגיח על חצירו כראוי וכדומה. וכאשר סיים דברי קטטותו לבש הטלית ואמר "שלום עליכם" וכו'.

וכאשר ראה זאת הרה"צ מהר"י הנ"ל נתבהל מאד, כי מעולם לא שמע כזאת מאביו הרה"ק הנ"ל, כי לא הי' מדבר בש"ק רק בלה"ק וג"ז מעט מזעיר. והגם שהי' מאמין שהגה"ק הנ"ל בודאי עושה בזה יחודים נפלאים, מ"מ לא הי' יכול לסבול דרך כזה. וממילא לא הרגיש שום טעם של קדושה בדברי הגה"ק הנ"ל ועמד אצל שלחנו בכל משך ישיבתו בשלחנו הטהור, אבל לבו הי' רחוק משם.

ואח"כ, כאשר הלכו המסובין, נשאר הרה"צ מהר"י הנ"ל בבהמ"ד והוציא מאמתחתו הכתבים הק' מאביו הרה"ק הנ"ל ולמד בהם. ובכה מאד על אשר לא מצא צדיק כזה אשר יוכל להתדבק אליו. ובתוך הבכיה נפל עליו שינה וישן. וראה בחלומו את אביו הרה"ק הנ"ל וסיפר לו את אשר קרהו. ואמר לו אביו כי הרה"ק מרופשיץ הוא צדיק אמת ומני' לא תזוע ובו תדבק. וכאשר תקום משינתך כאור הבוקר אזי תלך לבית הגה"ק הנ"ל ותמצאנו ישן, ותראה כי הוא צדיק אמת. וכאשר נתעורר משנתו הלך לבית הגה"ק הנ"ל ומצאו ישן, וראה שכן הוא. עכ"ד.

ושאל אותו הגה"צ מוהר"א הנ"ל מה ראה, ולא רצה להגיד לו.

ומזה מובן עד כמה גבהו דברי רבינו הגה"ק מרופשיטץ. ואמר בעצמו בזה"ל: פין דיא נובלות חכמה שלמעלה יצאה טיפה ולא הי' אדם מגביה אותה, האב איך זיא אויף גיהובין. עכ"ל.

ושמעתי שהגה"ק הנ"ל בהיותו דר אצל חמיו[31] בדוקלא לקח לו דרך להיות בדחן עלי הנישואין לשמח חתן וכלה. וחותנו הי' מתבייש בזה מאד, וע"כ שלח פ"א אחר אביו הגה"ק מהרמ"מ מלינסק זצ"ל[32] שיבא אליו. וניהל את המסע שיבא לביתו בעת אשר יהי' בנו הגה"ק הנ"ל עלי הנישואין. וכן הי'. ושאל עלי בנו, וסיפרו לו מדרכו. ואמר אביו, בואו שמה ונשמע מהו אומר. והלכו עמו עד מפתן הבית, ושם עמד לשמוע את הגראמין [[="חרוזים"]] של בנו. ואז אמר להם, הכי אתם יודעים מה הוא אומר, הלא הוא אומר מאמרים של הסה"ק עץ חיים. והלך לביתו ולא רצה להפסיקו.

וכן כ"פ הי' הגה"ק מראפשיטץ יושב בסעודה עם אנשים והוא הי' מתענה, ובגודל חכמתו העלים הדבר כ"כ עד ששום אדם לא הי' מכיר בזה. וכן הי' מתנהג בכל עניניו. וכל האותות והמופתים אשר עשה הכל הי' טמיר ונעלם סתום וחתום באלף עזקאן. זי"ע ועכי"א. עכ"ל שם.

 

ב] כתב לי ידי"נ הגאון מפלונסק[33] שי' וזה"ל: שמעתי מהחו"ב מ' זאב דוב אלטער מייער הלוי נ"י מק' סאניק[34] בשם הגה"ק מהר"ן מרופשיץ, שאם הי' חל יו"ט אחר שבת ביום א', אז לא הי' מאריך בהסעודה שלישית של שבת רק אמר: שבת, שבת, הנך אורח הגון ונכבד, אבל יש עוד אורח הגון וחשוב ממך שאיננו בא רק שלושה פעמים בשנה היינו יו"ט. ובדברים הללו נטל את הכוס של בהמ"ז וברך.

ואם חל להיות ט' באב במוש"ק, אז האריך מאד בהסעודה שלישית בנגונים וזמירות, ואמר: שבת הוא אורח יקר ונכבד נעכב אותו מעט אצלינו. ואתה תשעה באב תוכל להמתין, והלוואי ולא היית בא. אינך נמנה אצלי מן האורחים החשובים. המתן שם ואנו נתעלס עם שבת המלכה ונזמר לכבודה זמירות ה'.

 

ג] כתב לי ידי"נ הרב החריף מו"ה אהרן גד כ"ץ נ"י מבאטאריטש וזה"ל: הגה"ק מצאנז[35] והגה"ק מהר"ש מקאמינקא[36] היו חבירים אוהבים נאמנים זל"ז, והיו נוסעים יחד אל הגה"ק מהר"נ מרופשיטץ. ויהי כאשר נפטר הרה"ק מרופשיץ, אז הנה הגה"ק מצאנז נסע גם אח"כ לחתנו הגה"ק ר' אשר מרופשיטץ,[37] והרה"ק מקאמינקא לא נסע שוב לחתנו הצדיק הנ"ל.

בעבור איזה זמנים בא הה"ק מקאמינקא לחבירו הה"ק מצאנז, והי' שם על שב"ק. ויהי בעת שהה"ק מילא את הכוס לקידוש בליל שבת, המתין הה"ק מצאנז והעמיק מאד במחשבותיו וכל האנשים והחסידים שהי' שמה עומדים שם, וגם הה"ק מקאמינקא עמד שם, ומשתומם על מה שהאריך כ"כ בהעמקת מחשבותיו לפני קידוש. ואחר שגמר הקידוש ואח"כ כשישבו השני קדושים אצל השלחן, שאל הרה"ק מקאמינקא למה האריך כ"כ ולמה המתין והכוס הי' מלא יין. השיב לו הק' מצאנז, תדע שמורי ורבי מרופשיץ בא אלי בכל שבת קודש לפני הקידוש בלילה, לכן המתנתי עליו. ושאל הה"ק מקאמינקא מדוע גם אלי לא בא הלא גם אני תלמידו. ושתק.

אחר שבת"ק נסע משם הה"ק מקאמינקא כנהוג. ויהי לשבת הבא שוב מילא הה"ק מצאנז הכוס והמתין, אולם המתין והמתין יותר משעה א' כבשבת אחר ולא בא ולא נראה אליו רבו הק' מרופשיטץ. והי' לו עג"נ, והמתין עוד כשעה חדא ועשה קידוש. וביום א' אחר שבת כתב מכתב להה"ק מקאמינקא שיאבה נא לבא לצאנז. ובא הה"ק מקאמינקא.

ואמר לו הה"ק מצאנז, תדע כי בשבת ק' העבר המתנתי יותר משתי שעות על ביאת מו"ר ולא בא, אח"כ כאשר הי' לי עג"נ מה נשתנה הלילה הזה, בא ואמר לי למה ציערתי אותך במה שאמרתי לך ממו"ר שבא אלי כל ליל שבת. ושאלתי למו"ר מדוע באמת אינו בא גם למר מקאמינקא, ואמר לי תדע כי הצדיק שנפטר מזה העולם והניח כאן בנו או חתנו, הוא בא להממלא מקומו אל השלחנו ומשפיע כל טוב להחסידים כמו מקדם, כל צדיק כפי מדריגתו ממקדם. לכן, כיון שאתה נוסע גם עתה לחתני הרה"ק מרופשיטץ, א"כ הוא כאילו אתה נוסע גם אלי ועדין לא נתפרדה החבילה, לכן אני בא גם אליך. אולם הרב מקאמינקא, אם הוא לא בא אל חתני הנ"ל ואלי לא יוכל לבא כמובן, הנה עי"ז אין אני בא אליו.

כ"ז סיפר הרה"ק מצאנז להה"ק מקאמינקא בשמו. ומאז והלאה נסע גם הרה"ק מקאמינקא גם להרה"ק מהר"א מרופשיטץ [שמעתי כ"ז מחסיד א' שסיפר לי ששמע כן בשם הרה"ק רחי"ל ט"ב זצ"ל מסיגעט[38] בעל 'קדושת יו"ט']. עכ"ל.[39]

-------------------------------------------------

א"ה. לסדר שוב מערכת מהרה"ק מוהר"ן מרופשיטץ הוא למותר, יען נדפס חיבור גדול 'אהל נפתלי' מים שאין להם סוף. רק אלה הסעיפים אשר לא באו שמה הצגתים פה.

 

ד] בס' 'עטרת זקנים' לש"ב הרה"צ ר' יחיאל מיכל זצ"ל,[40] פ' יתרו, וזה"ל: הנה הייתי אצל הה"צ מראפשיץ על שבת פ' יתרו עם אאמו"ר הה"צ הק' רבינו משה מסאמבור,[41] ואמר הרב מראפשיץ בשלש סעודות תורה משמו של רבו ההצה"ק רבינו מנחם מענדל מרימינאב שאמר, כי כאשר התחיל הקב"ה ואמר א? מ"אנכי" הי' כתוב כל התורה כולה. ואמר הרב מראפשיץ הפירוש, כי כאשר המלמד לומד לתינוק אלף בית, מסביר לו לקמץ אלף, שהקמץ הוא הזקן שנקרא בל"א בערדלי, והקב"ה נראה בסיני כזקן, שנתגלה הי"ג מדות הרחמים. וזה הזקן שמסביר לתינוק הוא כל התורה כולה. כ"ז שמעתי ממורי הרב מראפשיץ ושפתים ישק. עכ"ל.

שוב מצאתי בספרו הקדוש של הרה"ק מרופשיטץ במאמרים לחג שבועות דף ל"ב ע"ב בס' 'זרע קודש' מביא ג"כ דיבור זה מהרה"ק מרימינוב, וכותב עליו פירוש בפנימיות מתוק ועמוק, ובכלל דבריו שם הם הדברים האמורים למעלה אך בפנימית נש"ב.

 

 

עשר צחצחות. מערכת י'. מחותני הרה"ק ר' שלמה ראדאמסקר

 

א] מרן הרב הגה"ק מהר"ש מראדאמסק. כבר נדפס סדר יחוסו עד התנא ר' יוחנן הסנדלר וכל מקור מחצבתו ומי היו מחותניו. והכל הוא בהקדמת ספרו הקדוש 'תפארת שלמה' עה"ת ועל המועדים תדרשהו משם. ותדע גם צד קרבתי שלי עמו אתו.

 

ב] כתב לי ידי"נ הרה"ח ר' יהודא יודל המכונה רייך מסאסנאווצע שליט"א וזה"ל: רבינו הה"ק בעל ת"ש נולד לאביו בעיר וולאשצאווא. ולחשבון השנה שנולד, הנה נפטר ס"ט שנים לימי חייו בשנת תרכ"ו, ממילא נולד בשנת תקנ"ז.

ובילדותו הי' בלובלין, כי בעת פטירת החוזה שנת תקע"ה הי' בן י"ח שנים. והי' גם בזארנאווצע על החתונה הגדולה, כנדפס בספר 'אהל אלימלך' ויבא ג"כ להלן. ואביו הר"ר דוב צבי מוולאשצאווא הי' מחשובים אצל ה'חוזה' מלובלין.

 

ג] הה"ק בעל ת"ש הי' מתלמידי ג' קדושי עליון ושרפי קודש אשר בימי חורפו כיתת רגליו בעמל ויגיעה ודחקות אליהם. והמה מובאים בספרו בשם "רבותינו". וגם בהקדמה לס' ת"ש על מועדים כתב אשר המה היו רבותיו.

הא' הרה"ק ר' פישלי מסטריקוב,[42] והרה"ק ר' מאיר מאפטא בעל 'אור לשמים',[43] והרה"ק ר' ישעי' מפרעשעדבארז.[44] והי' כל ימיו נדחק ביסורי עוני ועניות, עד היותו מנהל עדת ישורון ורבים הלכו לאורו לסוף ימיו.

 

ד] סיפרו מגידי אמת, אשר בימי חורפו בהסתופף תחת צל הרה"ק ר' מאיר מאפטא והי' שם כל ימי הנוראים, והי' בתענית כל עשי"ת, ובהגיע ערב יו"כ לעת סעודת עיוה"כ לא הי' לו מעות ליקח לעצמו מה שיאכל ועדיין לא טעם מאומה אחרי התענית'ן. וסמך עצמו שיאכל אצל שלחן רבינו הרה"ק ר"מ מאפטא, אבל לסיבת מה לא נתנו לו שם מה לאכול. ובכן התענה ולא ידע מה לעשות עצות בנפשו אודות מצוות סעודת ערב יוה"כ, ובפרט שלא אכל זה כמה ימים, ויום הנורא בא והוא בחולשת כחו, היאך יוכל להתענות. והלך אצל נחתום אחד ורצה ליתן לו משכון עבור איזה חתיכת פת שוה שש גדולים, והנחתום גער בו בחשבו שאכל סעודת עיוה"כ כנהוג ועתה יתאווה לחתיכת פת. ובכן הלך לו ולא אכל מאומה עד מוצאי יוה"כ.

וביוה"כ אחר תפלת שחרית טמן עצמו בחצר הרב מאפטא להנפש מעט מן חולשת גופו. וקודם תפלת מוסף נתן הרה"ק מאפטא צו לקרא להרה"ק מראדאמסק שיתפלל מוסף לפני התיבה, באשר הי' מנגן גדול. וחפשוהו ומצאוהו בחצר הרב בחולשת גופו, אבל הוכרח להתפלל לפני התיבה לקיים דברי מורו בעוד בו נשמתו.

ובמוצאי יו"כ בעת סעודת מוצאי יוה"כ אצל שלחן הרב מאפטא אמר לו הרב, דע שבהזדככות רב טיהרתי נשמתך בלי נשאר לך שום פגם בסיבת המאורע לך.

והנה זה מקובל אצל בעלי צורה, אשר כזה גופא ממש איזדמן להרה"ק מאפטא בהיות מסתופף אצל מרן ה'חוזה' מלובלין בהיותו בלובלין בימים הנוראים, והתענה ג"כ כל עשי"ת ולא אכל לסיבת מה כל עיוה"כ, והלך ג"כ אצל נחתום ורצה ליתן משכון עבור חתיכת פת השוה שש גדולים וגער בו הנחתום. ובכן התענה וביו"כ הורח ג"כ בפקודת ה'חוזה' להתפלל לפני התיבה בחולשת גופו בעוד בו נשמתו. ובסעודת מוצאי יו"כ אמר לו ג"כ ה'חוזה' בזה"ל, דע כי בהזדככות רב טיהרתי את נשמתך בלי נשאר לך שום פגם. והבן מעשי צדיקים.

 

ה] בתחילת נשיאותו הי' עני מדוחק גדול, ושכרו הי' שש רו"כ לכל שבוע. וכמה פעמים לא הי' לו להכין צרכי ש"ק ונתן לכל מה שהי' לו למשכון להכין צרכי ש"ק. ופ"א בעש"ק לא הי' לו להכין כלל צרכי ש"ק, ולקחה אשתו המנורה שהי' להם ותתן עבור מעט אוכל להחיות נפשם. וכבוא אחר חצות היום ויאמר לאשתו, תנה לי כעת אשר הכינות לאכול בערב, כי איך נשב בחשך, מה אעשה כי אין מעשי רצוים לפני השי"ת.

בעודם מדברים והנה איש בא מן החוץ לאמר, אולי יש את נפשכם לקנות מנורות טובות לכבוד שבת. ויענו, הלא אין בידינו לשלם. ויאמר, קחו לכם כעת ואח"כ תשלמו לי. וכראותו כי כן אמר, א"כ לא נסתר דרכי מעם ה' למה אדחק עוד ביסורי עוני. ויאמר, תנו לי עוד לאכול עתה קודם שבת, כי לא ארפה עד הביאו לי בגדים ותכשיטים וכ"ט. ויהי כן.

מובא זאת בספרו הק' תפארת שלמה בפ' ויצא בהעלם שם, רק בשם חסיד אחד סתם.[45] וידוע ואבותינו ספרו לנו – היינו אנשי בריתו – שבדידיה גופא הוה עובדא, ומתוך ענותנותו לא רצה לייחס המעשה לעצמו.

 

ו] מספרים מגידי אמת ששמעו מפ"ק הרה"ק ת"ש, בעת הסתופף בצל רבותיו הק' הנ"ל הי' דרכו לכתת רגליו מעיר לעיר וליקח עמו תמיד צנצנת מים, אם יזדמן ללין לו באם הדרך שיהי' לו לנטילת ידים בקומו בבוקר משנתו. והתנצל אשר קרה לו פ"א בחורף וקור גדול ונזדמן לו לישן על קרפף אחד בחוץ [נקרא בל"א גאנג] ומים שבצנצנת נקרח מחמת תקיפת הקור עד קרש, ולא הי' לו מים לנטילת ידיו והי' לו צער גדול מזה.

 

ז] כאשר נתנו אנשי ק' ראדאמסק עיניהם בו להיות להם הרב בעירם, וזה הי' שנת תקצ"ד [ובספרו פ' נצבים יש שם הדרשה הנוראה שדרש שם והי' תקצ"ד], וכתבו לו ושלחו לו את כתב הרבנות ונעתר להם, וכתב להם בתשובה שמקבל על שכמו את עול משרת הרבנות, ובתוכו הי' כתוב מליצה את הפסוק [במלכים א' ג' פסוק ט'] "ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עבדך" וגו', ועל תיבת ל"ב הי' נקוד בנקודות. ולא ידעו ולא יבינו מה הוא, עד אחר נלקח ארון אלקים הוא שנת תרכ"ו, אז ראו את עוצם קדושת רוה"ק אשר הופיע עליו בעודו צעיר לימים, באשר נשא על שכמו את עול הרבנות שלשים ושנים שנים כמנין ל"ב. והוא משנת תקצ"ד עד תרכ"ו.

 

ח] שמעתי מפי איש חסיד נאמן, בהיותו בראדאמסק בעת נישואין א' מבני הרה"ק, והרה"ק אז הי' בשמחה – והי' ג"כ על החתונה הרה"ק רבי ר' עמנואל מפשעדבורז[46] בנו של הרה"ק הר"י מפרשעדבורז – וראה את הה"ק מראדאמסק בשמחה וריקודין וכל העם מקצה אל קצה הביטו לראות את הה"ק מרקד בהפלא ופלא, ואז הפך הרה"ק ר' עמנואל פניו אל העם ואמר להם: רבותי, מה שאתם רואים לרבינו מרקד בריקודין, זאת תדעון כי זה לא מאכילת תענוגים. והטו אזניכם ואספר לכם מעשה.

הנה בעודי בימי חורפי יחד עם רבינו, היינו מסתופפים בצל כ"ק הרה"ק ר"י דובער מראדשיץ,[47] ונסענו פ"א לראדשיץ בימות החורף ולא אכלנו בין שנינו כל המעל"ע. וכה הלכנו בבואינו לראדשיץ להתאכסן אצל בעה"ב אחד, אשר לא הי' שם אכסניא מיוחד עבור חסידים, ובעה"ב נתן לנו חדר מיוחד. ומכי נטו צללי ערב הלכנו להתפלל מנחה באותו חדר. ואחר תפלת מנחה קרא אלי רבינו [הת"ש מראדאמסק הנ"ל] אמר אשב עמו ללמוד גמרא. ולמדנו יחד בהתלהבות עד שעה חצי שלישית בלילה בהמשך אחד ולא הרגשנו מהתענית מאומה. ולאחר חצי שלישית הלך רבינו בהתבודדות לפני תפלת ערבית להתפלל מעריב, וגם אנכי עמו. ולאחר תפלת ערבית שאל אותי אם יש כאן בבית מה לטעום אחר התענית, באשר לא יש בידו אפילו שוה פרוטה. וגם אתי לא הי' נמצא פרוטה. ובכן צוה עלי לחפש בהבית אחרי חתיכת פת למשיבת נפש אחר התענית. ויגעתי ומצאתי פת לחם ישן מג' ימים והבאתיו לרבינו. ושמח שמחה גדולה ע"ז שהשי"ת מזמין לכל איש מזונות נפשו, ובאשר יהי' לו ג"כ להחיות את נפשו אחר התענית. אבל לא הי' באפשרי לאכול את הפת מג' ימים ובכן ציוה עלי להבעיר איזה חתיכות עצים ולחמם מים בכלי בכדי לשרות בהם את הפת. וכה אכלנו בין שנינו. ורבינו בירך בהמ"ז בדביקות גדול. ולאחר בהמ"ז לקח אותי בידו לעשות ריקודין כנהוג בין החסידים וכה רקדנו בין שנינו. ורבינו נתן שבח והודי' להשי"ת והי' מיחד יחודים על כל הטוב.

ובאותה שעה הרגיש הרה"ק מראדשיץ והקיץ ממשנתו והקיץ גם משמשו ונתן עליו צו לילך ולחפש באכסנאות מיוחדים עבור חסידים, באשר שמרגיש אשר חסידים מרקדים באיזה מקום ולך נא וראה. המשמש הלך ולא מצא, היות שהיינו אצל בעה"ב אשר אין לו מיוחד עבור חסידים. ואמר למרן מראדשיץ אשר לא מצא ואשר בכל אכסנאות ישינים כבאמצע הלילה.

אבל רבינו מראדשיץ לא שקט ולא נח והוא באחת, אשר חסידים מרקדים באיזה מקום. וצוה על משמשו שנית לחפש במקום אשר אין מיוחד עבור חסידים, רק אשר לפעמים יתארחו שם חסידים. והלך פעם שנית ומצא אותנו מרקדים. והביט בעד החלון ותיכף רץ וסיפר להרה"ק מראדשיץ כי רבינו מראדמסק ואני מרקדים. אז שקט רבינו מראדשיץ. עכלה"ק של הה"ק ר' עמנואל הנ"ל לפני העם. וכהתימו לספר אמר, מי שהי' מרקד אחר אכילת פת במים יוכל לרקד על שמחת נשואין. זי"ע.

 

ט] מרן הרה"ק מראדאמסק הסתופף ג"כ בצל הה"ק מראדשיץ אחר פטירת רבותיו הנ"ל לא זמן כביר. והי' ג"כ בקאזמיר אחר פטירת הה"ק מראדשיץ אצל הרה"ק ר' יחזקאל זצ"ל,[48] ויסופר להלן בארוכה איה"ש.

ושמעתי, בהיותו בקאזמיר והתאחר שם ביום ב', ובבוקר יום ב' הנ"ל אחר התפלה לקח הרה"ק מקאזמיר טס מהודר ועליו יי"ש וכל מיני מעדנים, ונתן ליד משמשו להוביל להרה"ק מראדאמסק אשר יטעום מזה. אבל הרה"ק מראדאמסק לא רצה לטעום. ושב המשמש להרה"ק מקאזמיר ואמר לו שהרה"ק מראדאמסק לא רוצה לטעום ולא ידע לסיבת מה, ובא בחזרה עם הטס הנ"ל. ואז אמר הה"ק מקאזמיר למשמשו להוליך פעם שנית כ"ז להרה"ק מראדאמסק ולאמר לו בשבילו, הגם שקיבל ע"ע להתענות עכ"ז נכון הוא שיטעום לאשר כעת הוא שמחה בשמים ששני צדיקי הדור נדברו יחד. ועכ"ז הרה"ק מראדאמסק לא אכל. זי"ע.[49]

 

י] עוד מהנ"ל. שמעתי משו"ב ר' אלטר דפה נ"י. פ"א בנסוע הרה"ק התפ"ש למרחץ קארלסבאד דרך עיר אושפיצין, אמר וצוה להשו"ב אשר הוכן הי' ליסע עמו להמרחץ שיסע לביתו. ולסיבת מה לא נודע. ושלח לעיר מאנדרזעוו אחרי השו"ב המופלג ר' אברהם ע"ה, אביו של ה"ר אלטר הנ"ל שו"ב דפה [בעל הסיפור]. ובבא הר"א שו"ב ממאנדזעוו לאושפיצין עם הסכין להראותו להרה"ק כדת, אז נטל הרה"ק את הסכין ויפן את הסכין כה וכה ותפוש ברעיוניו והתבודד עצמו בדביקות והביט על הסכין ושפתיו מרחשין כמו לערך שעה קטנה. וגחין ולחיש הר"א הנ"ל לשמוע מה ששפתי הה"ק מרחשין ולא הי' לו באפשרי לשמוע, אשר הי' כ"כ בחשאי. אך זאת שמע שסיים בזה"ל, בזכות אברהם ובזכות יצחק ובזכות יעקב. ונתן לו בחזרה את הסכין. והר"א שו"ב הנ"ל נסע עמו אז להמרחץ. והוא הלך שם בהמרחץ עם הה"ק לטייל בכל יום, וראה את הרה"ק שהי' לו שעה מיוחד ביום לילך תמיד אצל אילן אחד גדול ברוחב, ובכל פעם מדד את האילן בשתי ידיו. ולאשר הי' ברוחב גדול וידיו לא משיגים היו למדת האילן ברוחב, וצוה ליתן יד איש אחר לאותו מקום הפנוי בכדי למלאות המדה. וכ"ז ראה הר"א שוב הנ"ל. ולא הרהיב בנפשו לשאול על ככה. וסיפר זאת לבנו ה"ר אלטר נ"י הנ"ל שו"ב דפה [בעל הסיפור].

ולאחר פטירת הרה"ק נסע ה"ר אלטר הנ"ל עם מרן בעל 'חסד לאברהם' זצ"ל [בנו של הה"ק הת"ש] למרחץ קארלסבאד, ולאשר ידע הסיפור שסיפר לו אביו מהרה"ק בעל ת"ש, הי' משתוקק לידע מה מענין זה ממרן הה"ק בעל 'חסד לאברהם'. ובהיות ה"ר אלטר הנ"ל יחד בקארלסבאד עם בעל חס"ל ז"ל, סיפר לו מה ששמע מאביו ה"ר אברהם הנ"ל מענין אביו הה"ק בת"ש. וכהתימו לספר אמר לו בעל חס"ל, האילן הזה איננו עוד נמצא בזה העולם. ולא דיבר מאומה יותר.

 

יא] נודע היות שהרה"ק זצ"ל נסע תמיד לליזענסק על ציון הרבי ר' אלימלך זצ"ל, והוא עשה ובנה הציון והאוהל מחדש ממיטב כספו. ושהה שם איזה שבועות ועשה שם סעודה עם מסיבת אנשי בריתו. והי' קורא להרבי ר' אלימלך בשם רבו.

ופ"א בנסיעת חתנו הרב החסיד ר' ליפמאן ז"ל להרה"ק מקאצק[50] ז"ל, וסיפר לפני הרה"ק מקאצק את תהלוכות חותנו ומדריגותיו, צוה עליו הרה"ק מקאצק לשאול את פי חותנו הרה"ק מראדאמסק היכן למד את חכמת הקבלה. וכששאל את חותנו הרבי מראדאמסק את זאת, אמר לו תדעו כי חכמת הקבלה למדתי אצל הרבי ר' אלימלך.

 

יב] בדרך נסיעתו לליזענסק באמצע הדרך, וגם בהיותו שמה בליזענסק, לא רצה בשום פעם לקבל פתקאות עם פדיונים. ומביתו הכין לעצמו תמיד מעות לנסיעת הדרך וגם לחלק שמה בליזענסק לעניי עיר ליזענסק מנכדי הרבי ר' אלימלך.

ופ"א בעודו מוכן לדרך נסיעתו מליזענסק לביתו, באו כמה וכמה אנשי נכדי הרבי ר' אלימלך אשר עוד לא נתן להם מעות פרידה, אבל אז לא הי' נמצא אצלו עוד מעות חוץ להוצאות הדרך. ובכ"ז לא רצה מלקמץ ידו שילכו בפחי נפש, כי נכדי הרר"א המה, אז אמר עתה אני מוכרח והנני מוכן ומזומן לקבל פתקאות ופדיונים ממי שצריך להוושע. ורבים מיהרו לרוץ אז להרה"ק מראדאמסק ולכלם פעל כאו"א מבוקשו וקיבץ כסף רב. ותיכף חלק לכל הסכום שקיבץ לנכדי הרר"א ולא נתן שישאר אצלו פרוטה אחת חוץ הוצאות הדרך.

 

יג] מאד התנצל עצמו תמיד על נשיאותו בהיותו רבי. ופ"א התנצל לפני כל העומדים אצלו אשר אין מניחים אותו לשקוד בלימוד תוה"ק, ואין מניחים אותו להתפלל ג"כ בבואם אליו עם פתקאות, זה בפתקא להוושע מחולה או מצרה אחרת וכדומה ר"ל – והראה לכל העומדים אצלו את כל הפתקאות הנמצאים אצלו עד לרוב – ומה יענה לאחר מאה שנים לפני הב"ד של מעלה על ביטולו מתורה ועבודה? וכי בזה יהי' מתורץ מה שמליץ טוב אחד יבא לפני הב"ד של מעלה בשק מלא בפתקאות מה שנתנו לו בזה העולם. וגער לכל העומדים אצלו וגירשם מביתו ולא נתן רשות ליכנוס אליו עד לאחר איזה זמן.

 

יד] הגביר החסיד ר' ליבוש מרגליות ע"ה מקראקא הי' מחסידי הרה"ק רצ"ה מרימינאב ז"ל.[51] ולאחר פטירת הרה"ק מרימינאב אמר בלבו כי לא יסע לשום צדיק, כי לא ימצא מי שיהי' לרבי עבורו אחר רבו הה"ק מרימינוב. וחסידי בעל ת"ש מראדאמסק דברו על לבו שיסע עמהם לראדאמסק וימצא שם מבוקשו ונעתר להם.

ובבאו לראדאמסק וראה שם אצל הרה"ק את דחקותו, אז גמר בדעתו אשר בעת קבלת שלום יתן להרב פתקא עם פדיון כנהוג. אבל הרה"ק לא רצה לקבל ממנו בשום אופן, והלך לו. ובצאתו ראה הרבנית אשת הרה"ק באתה לבקש מאת הרה"ק מעות להכין ש"ק, כי אז הי' עש"ק, וצוה שתתן איזה משכון עבור מעות להכין צרכי ש"ק.

והחסיד ר"ל הנ"ל בראותו זאת רצה ליתן למשמש של הה"ק מעות שיתן להרבנית בלא ידיעת הרב להכין צרכי שבת, והרה"ק הרגיש זאת ואמר למשמשו שיאמר להרבנית שלא תהינה בנפשה לקבל.

ובליל שבת בעת בא הרה"ק להשלחן והתחיל לנגן "שלום עליכם", וגם כל סדר השלחן, אז ראה החסיד הנ"ל כי הרב דומה למלאך ה' צבאות ונתהווה שמחה בלבו כי מצא עתה מבוקשו מי שיהי' לו לרבי.

ולאחר ש"ק בבא החסיד הנ"ל לקבל מרבינו ברכת הפרידה, ואז קיבל ממנו הפתקא עם הפדיון. וא"ל הה"ק, דע מה שלא רציתי לקבל בעש"ק היות שמעולם לא הייתם אצלי ולא ראיתם אותי ותהלוכותי, לסיבת מה רציתם ליתן לי מעות. אבל עתה ראיתם לדעת על מה ליתן לי מעות. ומאז נתקשר ברבינו והי' ממקורביו בסוף ימיו של רבינו. זי"ע.

 

טו] נודע היות גודל האהבה שהי בין הרה"ק מראדאמסק ובין רשכבה"ג הרה"ק מרן מוהר"ח הלברשטאם מצאנז. והרב מצאנז הי' הרבה פעמים בצאנז אצל הרב, ומאד השתעשע הרב מצאנז עם הרב מראדאמסק. ופ"א בא לצאנז על חג השבועות ונחלה שם בצאנז, ובא הרה"ק מצאנז אל אכסניא שלו לבקרו והמתיקו סוד יחד. וכאשר יצא הרב מצאנז אמר להאנשים שהיו עמו, הראיתם איש כמוהו, איש היהודי הלז הרב מראדאמסק שי', הנה הוא מוכן לקבלת התו' בלא שום מניעה, ואנכי עדיין לא התחלתי להרגיש אף אחד מקדושת התורה אשר מרגיש הרב מראדאמסק שי'. כה דיבר הרב מצאנז לאנשיו.

ואמנם אז הרב מראדאמסק באכסניא שלו אמר לאנשיו ממש להיפך, כי הוא מתקנא בהה"ק מצאנז, שהנה הוא מוכן לקבלת התורה והוא לא התחיל עדיין.

וכאשר עזר השי"ת שנתרפא מחליו, אז כיבד הרב מצאנז את הרב מראדאמסק באמירת "אקדמות" ולהתפלל לפני התיבה. ואמר לו הרב מראדאמסק, הנה אני אין אומר הפיוטים. והשיב לו הרב מצאנז בזה"ל, הנה אם כ"ת שי' מתפלל אין נצרך עוד לומר פיוטים. והתפלל אז הרב מראדאמסק ואמר "אקדמות" כדרכו בקול חזק והדר, אשר הי' לפלא לכל השומעים שהיו באותו מעמד. והרה"ק מצאנז הי' עומד כל עת התפלה אחורי התיבה, כי העמוד הי' רחוק מהכותל בביהמ"ד צאנז, והביט בפניו של הרה"ק מראדאמסק כל עת התפלה. והי' לפלא.

 

טז] בעת הלך הרה"ק מראדאמסק לקבל ברכת הפרידה מאת הרה"ק מצאנז, וחסידי הרה"ק מצאנז היו משתוקקים לבא החדרה, וכאשר התחילו לבא החדרה ונעשה דחק גדול, צעק הרה"ק מראדאמסק, חזירים, חזירים, בקול רם. והי' לפלא בעיני הרה"ק מצאנז. ואמר לו הרה"ק מראדאמסק מה זה לפלא, כי ח"ו לא תיארתי אותם בשם גנאי, כי כוונתי חזירים שחוזרים בתשובה. ודפח"ח.

 

יז] בשנת תרכ"ד כאשר חלה הרה"ק מראדאמסק ואח"כ נתרפא מחליו, כתב אליו באהבה הרה"ק מצאנז וזה"ל:

ב"ה יום ו' עש"ק לסדר ולפרט ב'ב'ר'י'ת'י' שלום לפ"ק. פה צאנז.

לידידי הרב המאור הגדול, קדוש ה' בנש"ק, פאר הזמן והדרו, רבים ילכו לאורו, פ"ה ע"ה נר ישראל כבוד קדושת שמו תפארתו מו"ה שלמה נ"י.

אתמול הגיעני מכתבו ושמחתי מאד על החסד אשר גמלו ה' יתברך ויתעלה שהקל חליו, כן יגמר ה' לטוב ושיהי' במזג הבריאות כמאז ויתחדש כנשר נעוריו, וינוב בשיבה טובה ושלום והשקט בהיכלו. והבנים שתילי זתים סביב לשלחנו, ויראה מהם זרע קודש וינחת מזרע ישראל בתת להם ה' לחם וכל טוב, ונגאל מהרה. והי' שלום וברכה כנפש ידידו דוש"ת ומשתוקק באהבתו

הק' חיים האלבשטאם

ולכל המסתופפים בצלו שלום, ובפרט ידיד החסיד מו"ה ישראל נ"י. אי"ה יום א' אסע לשתות חלב צאן חו"ל, כי עדיין לא שבתי לאיתן בריאתי כמאז. וב"ה אשר אני כאחד האדם בראות פני ולא נפלתי ח"ו מתואר פני כמאז. וה' הטוב יגמר לטוב בתוך כח"י.

 

ועוד נמצא מכתב מהרה"ק מצאנז מה שכתב להה"ק ר"ש בשנת תרי"ז, בעת שזוגתו הצדיקת הרבנית מ' גיטל נ"ע נחלתה [אשר לספר מדותיה הגליון יכלה. וכל ימיה ישבה בתענית שני וחמישי. ואף כי הפצירו בה בניה שלא תתענה לא נתנה אוזן קשבת לדבריהם. נפטרה בת צ"ב שנים כ' אלול תרנ"ב]. והנה כתב בעלה הרה"ק מראדאמסק מכתב למרן הק' מצאנז לעורר רחמים עלי', וע"ז כתב מכתב תשובה בזה"ל אות באות:

ב"ה יום ג' עשרה בטבת תרי"ז לפ"ק. צאנז

שלום רב לכבוד ידיד ד' הרב המאה"ג בוצינא קדישא נזר ישראל ע"ה פ"ה וכו' כבוד קדושת שמו תפארתו מו"ה שלמה נ"י

גלילת יד קדשו הגיעני, אשר זוגתו הרבנית תחי' אינה בבריאות. ובצפייתי אשר כבר נשלח עזרה בקודש ועוד יתוסף ברכה ושלום בביתו שאנן מפחד ונגע באהלו לא יקרב והי' ביתו כגן רוה ובניו כשתילי זתים סביב ורב ברכות וחדוה וגיל. כנפש ידידו [כאן נקרע קצת] ואהבתו דורש שלום תורתו בלב ונפש חפיצה.

הק' חיים הלברשטאם

 

יח] בספר 'מצמיח ישועות' [דל"א א] זה"ל: כמו שאמר הרה"ק מראדאמסק זי"ע עה"פ "משכני אחריך נרוצה", דהנה יש שני מיני משיכות [[ב"ב עה, ב]], אחת קורא לה והיא באה וב' הכישה במקל. והחילוק בין ב' משיכות האלה הוא, כי בקורא לה והיא באה אז האדם הולך קודם הבהמה והבהמה אחריו, ובהכישה במקל הבהמה הולכת קודם והאדם אחריה. לזאת אנו מבקשים מהשי"ת "משכני" [עשה בנו משיכה כזאת אשר] "אחריך נרוצה", שאתה תלך מקודם ואנחנו אחריך, היינו קורא לה והיא באה שתשפיע לנו כל טוב, ומתוך שמחה נעשה תשובה מאהבה. אבל לא ח"ו משיכת הכישה במקל ע"י יסורים רח"ל, רק שנעשה תשובה מתוך נחת. וזה שאמר יעקב אבינו ע"ה לבניו "האספו" [באהבה ואחוה וריעות] "ואגידה לכם" [מלשון המשכה דנגיד ונפיק אתפלל בעדכם שיהי' נמשך לכם מן השמים] "אשר יקרא אתכם באחרית הימים", היינו משיכת קורא לה והיא באה. עכ"ל שם. ודפח"ח וש"י.

 

יט] מובא בשמו בספר 'שיחות חולין של ת"ח החדש', שפ"א נתארח אצל הרה"צ ר' ראובן הורוויץ אבד"ק דעמביץ,[52] ובצהרים כיבד הרב מדעמביץ את הרב מראדאמסק שיטול ידיו תחלה לאכילה. וימאן הרב מראדאמסק, באמרו כי הוא יטול ידיו תחלה ההוא אמר שהדין דבעה"ב בוצע תחלה.[53] והרב מדעמביץ אמר שהוא כהן, "וקדשתו" כתיב.[54] כה התווכחו זע"ז זמן רב, עד שבאחרונה נצח הרב מראדאמסק את הרב מדעמביץ ואמר לו, חז"ל אמרו [[פסחים פו, ב]] "כל מה שיאמר לך בעה"ב עשה חוץ מצא", ונראה כוונתם במלת "צא" היינו דכל דבר צריך האורח לשמוע לבעה"ב, אך אם הבעה"ב יצוה עליו דברים כאלה שמוציאין את האדם מן העולם, אזי א"צ לשמוע לו. וע"ז אמרו "חוץ מצא", כלומר אם יאמר לו דברים שמוציאין מן העולם אל יאבה לו ואל ישמע אליו. ואיתא באבות [[ד, כא]] "הקנאה וכו' והכבוד מוציאין את האדם מן העולם", ומה שכבודו יכבדני ליטול תחלה הוא מחמת כבוד המדומה, והוא מהדברים שמוציאין וכו' ואיני צריך לשמוע לכבודו. וייטב הדבר בעיני הרב מדעמביץ וקילס תמיד דבריו בפני אנשי שלומו.[55]

 

 

עשר עטרות מערכת א זקיננו הרה"ק ר' משה מדראגיטשין

 

            א] כתב לי ידי"נ הרה"ג איש האשכולות בנש"ק מו"ה אברהם איטינגא הנ"ל מדוקלא שי' וזה"ל: סח לי זקן אחד הרב ר' צבי אלימלך טייכר מקראקא,[56] ששמע מפ"ק הרה"ק מוהרי"א מקומרנא[57] שסיפר לו, כי פ"א בהיותו עלם נסע עם אביו הה"ק ר' סענדר על עגלה אחת, וכשהביט על פני אביו התבונן כי עינו אחת עמוקה מאד הרבה יותר מחברתה. ושאל אותו להגיד לו סיבת הדבר אם הוא מתולדה או נתהווה ע"י איזה חולי.

            וסיפר לו כי אביו הרה"צ ר' אייזיק מסאפרין הי' דרכו בקודש לנסוע בכל יום לעיר סאמבור להתראות פנים עם האב"ד דשם הגה"ק (הר"ר משה מדראגיטשין) בעהמ"ח 'מגיד משנה' על ה'משנת חסידים'. וכל כך היו מקושרים בלולאות האהבה, עד שכאשר לא הי' יכול הר' אייזיק לבא העירה ע"י איזה סיבה, שלח מרכבה העירה והרב הנ"ל נסע אליו לכפר סאפרין. פ"א בהיותו הרב בעל מג"מ בבית הר' אייזיק, והר' סענדר הי' אז עלם קטן ולמד בחדר, ועפ"י סיבה נתרגז עליו המלמד ויקח גמרא והכה על ראשו עם המנעול של הספר ונתלש עינו אחת מן הגידים ויצא לחוץ, והעין הי' תולה רק על הגידים. ונעשה רעש גדול, ותרץ אמו של הר"ר סענדר להרה"ק בעל מגיד משנה (הר"ר משה מדראגיטשין) ותספר לו את כל אשר עשה המלמד לבנה העלם. ויאמר הרה"ק, כי עתה יהא מוכרח להשאר שם עוד לילה אחת והוא מבטיח לה כי הילד ישוב לאיתנו וכל רעה אליו לא תאונה.

            בבוקר אחר התפלה, בעוד הי' מעוטף בטו"ת, ציוה להביא לפניו את הילד ולקח אותו תחת הטלית, והוא הי' יושב על כסא ואמר תפלות ותחנונים. פתאום אמר הה"ק: סענדרל מה תחפוץ, כי העין יכנוס לתוך הבני מעיים, הלא כבר נכנס העין. וזה נס שנזכרתי כעת, כי אז הי' נכנס העין עמוק עמוק בתוך הראש. ומאז נשאר העין עמוק יותר מחברתה. עכ"ל.

 

            ב] על מה שמובא בספרי 'עשר עטרות' מהדו"ק מע' א' מרבינו ה'מגיד משנה' אות ח' בשם האגדה תספר, שהרה"ק 'משנת חסידים' הבטיח להמפרש שיקבר אצלו, ולכן נסע ה'מגיד משנה' לאה"ק ונקבר אצלו וכו', עיי"ש.[58] הנה נתברר לפני היטב שכל הסיפור הזה אינו ממקור אמת, ויסודתו בהררי שקר מוחלט. כי הה"ק בעל 'משנת חסידים' נהרג בעוה"ר במדינת איטליא סמוך לעיר מודינא ונקבר בקברי ישראל בעיר גינטי, כמ"ש בן המחבר הקדוש ז"ל בסוף ספר 'חזה ציון' על תהלים מהה"ק בעל 'משנת חסידים', והעתיק לי משם ידידי הרה"ג ר' שבתי ליפשיץ נ"י האבד"ק אורשווא.[59]

            וגם ידי"נ הרב החסיד החריף מו"ה יחזקאל יעקב ארביטמאן שליט"א מאפטא כתב לי, שלדידי' חזי התהלים 'חזה ציון' מה'משנת חסידים', ושם הוגבה עדות שיום לפני נסעו מאה"ק להיות שד"ר לחו"ל הוגד לו בחלום שהוא נשמת ר"י בן בבא מעשרה הרוגי וכו'. וכתב למזכרת על התהלים וחתם עצמו בדמע. וכן הי' שנהרג ע"י גוים בח"ל ונקבר שם באיטליא. עכ"ל.



[1]  להרה"ג ר' יחיאל מיכל היבנר מניז'נוב (אודותיו: מאורי גליציה, ב, עמ' 341. ו, עמ' 527).

[2]  הרה"ק ר' אברהם דוד. נסתלק תר"א (אודותיו: מאורי גליציה, ב, עמ' 944. ו, עמ' 686. אור יקרות, ג, עמ' רכג.

[3]  נספה בתש"ב. הי"ד (מאורי גליציה, ב, עמ' 41).

[4]  בן הרה"ק ר' יעקב. נסתלק תר"ע(?) (מאורי גליציה, ב, עמ' 59. ו, עמ' 434).

[5]  הגה"צ ר' יצחק אייזיק (נספה בשנת תש"ד. הי"ד) בן הגה"צ ר' יוסף מאיר (נסתלק תרס"ט). אודותם: חכמי טראנסילוואניה, עמ' 93-91.

[6]  אביו הגה"ק המחבר.

[7]  ר' אהרן גד כ"ץ. אודותיו בס' 'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 130 (משנת תרפ"ו רב בנימוז'ה).

[8]  אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 502. ו, עמ' 213.

[9]  במס' ברכות לא, א: א"ר יוחנן משום רשב"י אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז שנאמר אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אימתי וכו'.

[10]  =אם הרב מברדיטשוב היה נולד אצל גוי, היה הוא "גויון" קטן ונאלח. אבל משה ליב היה גוי תמיר ונאה.

[11]  בס' 'מפי ספרים וסופרים' (ירושלים תשס"ח), חודש אלול, עמ' ד, בנוסח אחר: הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע היה גבר חסין וגבה קומה, פעם פגש ביהודי צנום ורזה, אמר לו: "ב??ר?כ?ת?י 'שלא עשני גוי' אינו דומה לברכתך, כי אני אדם חזק ובריא והיה לי מקום אצל הגוים ואעפ"כ הנני מודה ע"ז ומברך בכוונה יתירה שלא עשני גוי, ואילו אתה גם אם היית גוי לא היית מתקבל שם כי חלש אתה ולכן במצב שלך לא היית רוצה להיות גוי בשום מקרה".

[12]  הר"ר אברהם. אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 121. ו, עמ' 62 (והוא בעהמח"ס 'שיחת חולין של ת"ח החדש' המובא כאן רבות פעמים).

[13]  הרב ר' יעקעלי (ר' יעקב ב"ר יהודה, באניס), היה רבו של של בעל ה'ישועות יעקב'. נפטר תקס"ג (ראה בס' 'בית קומרנא' לר' ברוך ישר – שליכטר, ירושלים תשכ"ה, עמ' 26. 136-135. ושם גם על התנגדותו לצדיקים).

[14]  מצינו בשו"ת אדמו"ר בעל ה'תניא' (סי' יד): והנה פלפול זה אם די בהסרת הדלדולים במקום יציאת ובליטת הסירכא לחודיה היה בקיץ תקל"ב בהיותי בבית אדמ"ו רבינו הגדול הגאון המפורסם מוהר"ר דוב בער נ"ע בק"ק ראוונע והסכימה דעתו הק' וכו'.

[15]  בס' 'שמן הטוב' (פיעטרקוב תרס"ה) עמ' 64: עוד כתב הרב [ר' יוסף לעווינשטיין] מסעראצק וז"ל: הרה"ק מ' משה ליב מבראדי הלך לק' ראווני להמגיד הר"ר בער, והי' לו כמה שבועות שלא היה יכול ליכנס לקבל שלום, רק ע"י הסתר שחטב עצים. ובתוך כך בא שאלה לפני המגיד ולא יכלו ליכנס, והכשיר. ותלמידיו [של המגיד] צעקו שטריפה, וגם מורה הלכה בפני רבו. עד שהתחיל להכירו וקירבו מאוד. ושלחו לריטשעוואהל [אל הרה"ק הר"ר שמעלקי] עם מכתב שיכניסו בישיבה שלו עד שיסמכהו לרבי ויתן לו בגד משי שלו הלבן. וכן הוה. ומשם בא לק' אפטא והמשיך עדה, ומפני המחלוקת עקר משם לק' סאסוב.

[16]  הר"ר ברוך שליכטר – שהוא מקורו של הסיפור כאן – כתב זאת לימים בס' 'בית קומרנא' הנ"ל: בבניית בית הכנסת הגדול הוחל עוד בהתחלת המאה החמישית (לאחר שנת ת') ואולי עוד קודם לכן. ומכיון שאנשי העיר לא היו אמידים והבנין רב מדות וממדים (עובי כל קיר למעלה ממטר) נמשכה בנייתו עשרות בשנים וגם אחרי שהוקמו הקירות – לא יכלו להקים את הכיפה והסתפקו בכיסוי של גג ארעי... כשהרבי ר' משה ליב מסאסוב [שסבל משיגרון] השתהה (בשנת תק"ס?) במעיינות הגפרית "לוביען ויעלקי" – כפר בריחוק 15 ק"מ מקומרנא – נסעו אליו פרנסי העיר וסיפרו לו על לבטיהם איך לגמור כל הבנין כולו. הוא הבטיח לבוא ליום אחד לקומרנא וביקש להודיע לכל הסביבה. ביקורו בקומרנא חל באחד מט' הימים בין ר"ח אב לתשעה באב [שהצדיקים היו נוהגים לערוך "תיקון חצות" בצהרי יום]. ויערוך הרמ"ל מסאסוב "תיקון חצות" אחר הצהרים של אותו היום בתוך כתלי בית הכנסת ובכיותיו ותפלותיו זיעזעו את לב הקהל הרב שבא הן מהעיר והן מהסביבה, וכשגמר צוה לפרוש סדין על הרצפה וכל אחד יזרוק לתוכו מנדבת לבו לצורך גמרו של הבנין. וישברו הנשים את השישיות (זעקסטעלן, שהיו משובצות בהן יהלומים) משביסי השבת שלהן וישליכו לתוך הסדין, עד שהנדבות הספיקו לבנות מהן את הכיפה בעלת הקשתות שנסמכה על הקירות בלבד בלי שום עמודים שהיוותה אחת הכיפות היפות שבבתי הכנסת בגליציה [והתקיימה עד לסתירת ביהכ"נ על ידי הנאצים שר"י] (עמ' 133 "מפי אאמו"ר זצ"ל, ממה ששמע מזקני דורו" [עם השלמות מהמסופר בקיצור בעמ' 18]).

 

[17]  הוא ב'אוצר החיים' פ' יתרו (דף קלג טור ב): שיש בכאן ביה"כ של אשכנזים והוא נתייסד ע"י צדיקים עליונים ויש בה קדושה, ותמיד ע"י שום עילה וסיבה הייתי רץ להתפלל שם, וכעת בלתי ידיעתי ציירו בששר צורת אריה על היכל ועוד עמדו מנורה של נחושת בדרום עומדת על ארבע אריות של נחשת, ובאמת כך המנהג בכל בתי כנסיות של אשכנזים להתיר, אבל אני מונע עצמי מליכנוס ולהתפלל בה מיום ההוא והלאה, כי מכוער הדבר מאוד בעיני ומימינו לא שמענו ולא ראינו בביה"כ של צדיקים שיהיה בהם דמות וצורות חלילה וחלילה.

[18]  =אם כן כיצד אהיה לעשיר?! ברם, אלו-ה "נאה" היית אילו היה עלי ללמד אותך כיצד לעשותני לעשיר.

[19]  להרה"ק ר' אברהם חיים מזלוטשוב. נסתלק תקע"ו (אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 24. ו, עמ' 8. אור יקרות, ב, עמ' רנט).

[20]  הרה"צ ר' משולם שרגא פיבוש הלפרין (אודותיו: מאורי גליציה, ב, עמ' 625. ו, עמ' 580).

[21]  בן הרה"ק ר"מ מענדל מזבלטוב (שהיה נכדו של הרה"ק ר' דוד בן הרמ"מ מקאסוב). נספה בתש"ב. הי"ד (מאורי גליציה, ב, עמ' 41).

[22]  שם בדף ל ע"ב: כי הא דההוא דאתא לקמיה דרבי, א"ל וכו' א"ל רצונך שתשתה כוס של יין, שתה ופקע.

 

[23]  במס' כתובות (צא, א) סילוא דלא מבע דמא (קוץ שאינו מוציא דם בנוקבו בבשר כלומר שמתא ונידוי. רש"י). ובמס' שבת (קי, א) חיויא דרבנן כו' דלית ליה אסותא (שעבר על נידוי חכמים ונחש הנושכו על כך אין לו רפואה. רש"י).

[24]  מאורי גליציה, א, עמ' 46 בערכו של אביו הרה"ק ר' יעקב קופל (וע"פ האמור כאן יש לתקן שהוא הבכור).

[25] אודותיו: מאורי גליציה, ג, עמ' 165. אור יקרות, ב, עמ' קעג. באמ"ח השלם, תשנ"ט, א, עמ' קכא.

[26]  בזמר "יום שבת קודש הוא" לליל ש"ק: "הבשר יין ודגים... ואם שלש אלה לפניו צגים".

[27]  אודותיו: מאורי גליציה, ד, עמ' 590.

[28]  אב"ד דעלאטין. נסתלק תרל"ד (מאורי גליציה, ה, עמ' 525. ו, עמ' 1224).

[29]  הרה"ק ר' אהרן הלברשטאם בן הרה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז. נסתלק תרס"ג (מאורי גליציה, ב, עמ' 413. ו, עמ' 536).

[30]  הרה"ק ר' יוסף ברוך "הגיטער איד" מניישטאט. נסתלק תרכ"ז (עליו ועל אביו הרה"ק בעל ה'מאור ושמש' ראה בס' יד מאור ושמש, עמ' רפא ועמ' שמב. אור יקרות, ב, עמ' שב. מאורי גליציה, א, עמ' 272. 276. ו, עמ' 121. 123. מאור ושמש השלם, תשנ"ד, א, עמ' סג).

[31]  ר' צבי הירש(קא) גולדהמר, סוחר יינות עשיר בדוקלא (מאורי גליציא, ב, עמ' 301).

[32]  הגה"ק ר' מנחם מענדל מלינסק. נסע אל הרבי ר' אלימלך מליז'נסק ואל המגיד מזלוטשוב. נסתלק תקס"ד (מאורי גליציה, ב, עמ' 261. ו, עמ' 498).

[33]  הר"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן. נפ' תש"ב(?) (אלה אזכרה, ב, עמ' 195).

[34]  ראה: מאורי גליציה, ג, עמ' 717. ו, עמ' 901.

[35]  הגה"ק מוהר"ר חיים מצאנז. אודותיו ב'עשר צחצחות' (מע' ט).

[36]  הרה"ק ר' שלום. מתלמידי הרה"ק מראפשיץ והרה"ק רצ"ה מזידיטשוב. נסתלק תרי"ב (מאורי גליציה, ד, עמ' 797. ו, עמ' 1144).

[37]  הרה"ק ר' אשר ישעיה. נסתלק תר"ה (מאורי גליציה, ד, עמ' 684. ו, עמ' 1119).

[38]  הרה"ק ר' חנניה יו"ט ליפא טייטלבוים. בנו ותלמידו של הרה"ק בעל ה'ייטב לב'. בזיוו"ר חותנו של הרה"ק ר' מנשה בן הרה"ק ר' ישעיה מראפשיץ. נסתלק תרס"ד (מאורי גליציה, ג, עמ' 103. ו, עמ' 744. חכמי טראנסילווניה, עמ' 109).

[39]  בס' י"ג אורות, א (תשס"ד), עמ' סה בנוסח שונה לחלוטין: הגה"ק רבי שלום מקאמינקא שאל את רבינו [הגה"ק מצאנז] אם רואה את הרה"ק מראפשיץ לאחר פטירתו, והשיב לו: הן. ביקש ממנו שישאל אותו למה אינו מתגלה אליו. עשה כן, והשיב לו הרה"ק מראפשיץ שהגה"ק מקאמינקא נתקשר אחר כך לרבי אחר, היינו להרה"ק מהר"ש מבעלזא, משא"כ רבינו.

[40]  מזידיטשוב. נסתלק תר"ה(?). (מאורי גליציה, א, עמ' 154. ו, עמ' 72).

[41]  תלמיד מובהק של אחיו הצעיר הרה"ק רצ"ה מזידיטשוב. נסע אל הרה"ק רמ"מ מרימנוב, המגיד מקוזניץ והרבי מלובלין. נסתלק ת"ר (שם, א, עמ' 176. ו, עמ' 80).

[42]  ר' אפרים פישל מסטריקוב. מתלמידי הרב המגיד ממזריטש, הרבי ר' אלימלך מליז'נסק ועוד. נסתלק בתקפ"ב (ס' אור יקרות, ב, עמ' קכג).

 

[43]  תלמידו של אחיו הרה"ק ר' מרדכי מסטאשוב (מתלמידי הרבי ר' אלימלך) שקירבו אל הרבי מלובלין. נסתלק תקפ"ז (שם, ג, עמ' צה).

[44]  מתלמידי הרבי מלובלין. נסתלק תקצ"א (שם, עמ' קכו).

[45]  עיי"ש בד"ה א"י ויקץ יעקב משנתו: וכן הי' מעשה בחסיד אחד שנדחק מאד כל ימיו ביסורי עוני ר"ל ע"ד שפ"א בע"ש לא הי' לו כלל צרכי שבת ולקחה אשתו המנורה (וההמשך כמ"ש כאן בפנים).

[46]  חתן בנו של הרבי מלובלין. נסתלק תרכ"ה.

[47]  הרה"ק ר' ישכר בער. רעהו של הרה"ק ר"י מפשעדבורז הנ"ל. תלמידם המובהק של הרבי מלובלין, 'היהודי' מפשיסחא, המגיד מקוז'ניץ וה'אוהב ישראל' מאפטא. נסתלק תר"ג (אור יקרות, ג, עמ' שלה.

[48]  תלמידם של הרבי מלובלין, המגיד מקוז'ניץ, 'היהודי' מפשיסחא ועוד. נסתלק תרט"ז (שם, עמ' תקט).

[49]  יומתק ע"פ דבריו של הרה"ק ר"י מקאזמיר עצמו, בביאור הנהגתם של אחי יוסף שמיום שמכרוהו לא שתו יין ואותו היום – בסעודתם עם יוסף – שתו, שהקשה: המה שלא ידעו שהוא אחיהם אמאי שתו עכשיו? והשיב: שמוכח מכאן אף שיש לו לאדם איזה הנהגות וגדרים וסייגים בחסידות, אמנם כשיזדמן יחד עם חסיד עובד ה' יניח ויעזוב ההנהגות והגדרים שלו בשביל לשמוח יחד עמו (מובא ב'דברי ישראל' פ' מקץ).

[50]  הרה"ק ר' מנחם מענדל מקאצק זצ"ל. תלמידם של הרבי מלובלין, ה'יהודי' והר"ר בונם מפשסיחא. נסתלק תרי"ט.

[51]  תלמידו וממלא מקומו של הרה"ק ר"מ מענדל מרימנוב. נסתלק תר"ז (אור יקרות, ג, עמ' שצא).

[52]  בנו הצעיר של הרה"ק ר' אליעזר מדזיקוב. נסתלק תרמ"ה(?) (מאורי גליציה, ב, עמ' 349. ו, עמ' 516).

[53]  שו"ע או"ח קסז, יד.

[54]  ויקרא כא, ח. גיטין נט, ב. שו"ע שם בהג"ה.

[55]  במקורות אחרים מובאת אימרה זו בשם צדיקים אחרים, אך כולם לא קדמו לאדמו"ר מראדומסק.

[56]  אודותיו: מאורי גליציה, ג, עמ' 155. ו, עמ' 758.

[57]  הרה"ק מוהר"ר יצחק אייזיק יהודה יחיאל בן הרה"ק מוהר"ר אלכסנדר סענדר. עליהם ב'עשר צחצחות' (מע' ד ומע' ט).

[58]  וז"ל שם: עוד כתב לי הרה"ג מוהר"א איטינגא שי' הנ"ל, האגדה תספר כי בעל משנת חסידים אמר, כי האיש אשר יעשה פירוש על חבורו ולא יקלע אל מטרת כוונתו לא יוציא שנתו, והאיש אשר יכוין אל עומק מזימתו הוא יזכה לישכב אצלו. וכאשר חבר הוא [=הרר"מ מדראגיטשין] את פירושו וראה שהוציא שנתו, הבין כי הוא כיון יפה לכן נסע לעת זקתו לא"י. ולאחר פטירתו רצו להניחו אצל בעל משנת חסידם אך המקום הי' צר מאד, ועכ"ז התחילו לחפור חפירה וראו שהמקום נתרווח מאליו. עכ"ל.

[59]  אודותיו: מאורי גליציה, ג, עמ' 560. ו, עמ' 854.




הוסף תגובהתגובות