ב"ה ערב ש"ק, ז' תשרי תשפ"א | 25.09.20  
 
הרב יהושע מונדשיין
עודכן לאחרונה בט' אדר תשס"ח
"הסכמות" אדמו"רי חב"ד להדפסת ספרים

הסכמות אדמו"רי חב"ד

 

פתיחה

            באגרות-קדשו של אדמו"ר הריי"צ נ"ע מצינו כמה פעמים הסתייגות עקרונית מנתינת "הסכמות":

[א] ובדבר הסכמה [לליקוט מדברי הקדמונים], הנה דברי הראשונים ז"ל אינם צריכים הסכמה, כמובן לכל, ובדבר שנצרך הסכמה, הנה אנכי הנני מתרחק מזה עד קצה האחרון (אג"ק, יד, עמ' רמ. תמוז תרפ"ג).

            [ב] ובדבר בקשתו הסכמה על הס' פחד יצחק, בכלל איני מנותני הסכמות. אמנם איני יודע, וכי להסכמות צריכים. אבל הייתי רעקאמענדירט [=ממליץ] לידידי הרה"ג המפורסם ר' יואל שי' הערצאג, שבודאי יתעניין בזה, ובכל הדרוש לו לשמירת זכות ההדפסה בודאי יתן לו. ואם יהי' נחיצות בזה, לא אמנע מלכתוב בזה איזה דברים, כמובן לא בתור הסכמה על הספר (שם, יא, עמ' תד. שלהי תרצ"ג).

[ג] במענה על מכתבו על אודות קונטרסי חדושיו, הנה אנכי אינני מהנותנים הסכמות (שם, ח, עמ' שפד. אלול תש"ד).

גם באגרות-קדשו של רבינו זי"ע מפורשת גישה זו פעמים רבות לאורך השנים:

[א] בנועם קבלתי מכתבו.. אשר מתכונן להוציא לאור הדפוס ספר.. ומצרף מאמרים שאמר בהספידו של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע וביום מלאות שלשים יום להסתלקותו, ומבקש הסכמה ממני. והנה אין זה מהמקצוע שלי וממנהגי ליתן הסכמות על ספרים, ובפרט ספרי דרוש (אג"ק, ו, עמ' שלב. אלול תשי"ב).

[ב] ידוע מנהג בית הרב אשר אין נוהגין בכתיבת הסכמות לספרים וחוברות, וידוע מרז"ל אל תשנו ממנהג אבותיכם (שם, ח, עמ' רפג. אדר ב' תשי"ד).

[ג] במענה על מכתבו.. מצורף בזה הערותי, ומובן שאין זה בתור הסכמה, שאין מדרכי בזה (שם, ט, עמ' סב. אייר תשי"ד).

[ד] במענה על מכתבו.. אשר שלח קונטרסים אחדים מספרו.. ומבקש הסכמה. הנה כבר ידוע אשר אין מהנהוג אצלינו מכמה טעמים לתת הסכמות על ספרים (שם, יא, עמ' רפד. תמוז תשט"ו).

[ה] במענה על מכתבו.. עם המצורף אליו.. ומסיים ע"ד כתיבת הסכמה. הנה מהנוהג בזה, וכמו שראיתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שבודאי נהג בזה כמו בשאר הנהגותיו בקודש במנהג כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, שלא לתת הסכמות לספרים, ומילתא אלבישייהו יקירא (שם, שם, עמ' רצו. תמוז תשט"ו).

[ו] מאשר הנני קבלת מכתבו.. ומוחזר בזה הקונטרס. ומש"כ בענין הסכמה הרי ידוע שאין זה בנוהג בית הרב, ומנהג אבותינו בידינו (שם, טז, עמ' שז. אדר תשי"ח).

[ז] במענה למכתבו.. ובמ"ש אודות הסכמה, הנה מה אעשה שאין זה בנוהג בבית הרב.. ואתו הסליחה (שם, כא, עמ' תכו. ניסן תשי"ט).

[ח] במענה למכתבו.. בו כותב אודות הסכמה למה שמכין לדפוס וכו', וידוע ומפורסם שאין זה בנוהג בית הרב (שם, כב, עמ' לט. כסלו תשכ"ב).

[ט] במענה למכתבו.. בו כותב אודות הכנה להו"ל ספר פסקי דינים וכו' ומסיים בקשר עם הסכמה. וידועה הנהגת בית הרב, אשר נקבעה ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שאין לתת הסכמה מפני כו"כ טעמים. ואתו הסליחה (שם, כג, עמ' שצ. אייר תשכ"ה).

 

בפרק זה ובאלו שיבואו אי"ה בעקבותיו, ניווכח לראות שמכל אחד מרבוה"ק נ"ע נדפסה "הסכמה" כלשהי; ובכל זאת הקביעה כי "מנהג בית הרב אשר אין נוהגין בכתיבת הסכמות" שרירה וקיימת, ולא רק מפני ש"כלל" אינו מאבד מתקפו אפילו באם נמצא לו "יוצאים מן הכלל".

שהרי ה"הסכמות" נחלקות לסוגים רבים:

[א] הסכמה של "לאסהודי גברא", שבה ה"מסכים" מעיד על גדולתו התורנית של המחבר, לעתים אף מבלי שקרא כלל את החיבור שעליו הוא "מסכים" ורק "חזקה על חבר" שיחבר ספר הראוי לעלות על שולחנם של מלכים.

[ב] הסכמה של "לאסהודי חפצא", שבה ה"מסכים" מעיד על טיבו של הספר ש"עלים ממנו הובאו לפניו" ומספר בשבחו, גם אם אין הוא מכיר את מחברו, או שהוא מסכים כפשוטו ומביע דעתו שכדאי הוא הספר שיודפס. ובכלל "הסכמה" זו הן ההסכמות המעידות שאין בספר שמץ דופי וראוי הוא לבוא בקהל.

[ג] הסכמה הבאה להגן על זכויותיו של המחבר (או המדפיס) מפני משיגי גבול, שלא יבואו אחרים וידפיסו את ספרו ויגרמו לו היזק כספי.

[ד] "הסכמה" בשם המושאל, שכל תוכנה מסתכם במלים "גם אני אקנה את הספר כשיצא לאור עולם". משפטים קצרים מעין אלו נכתבו בדרך כלל ב"פנקס החתימות" של המנויים ("פרינומרנטן"), שהיו נותנים דמי-קדימה ומתחייבים לרכוש את הספר לכשיודפס. חתימותיהם של גדולים וצדיקים נדפסו לעתים בתחילת הספר בתור "הסכמות", שהרי סוף-סוף יש בחתימה זו מעין "הסכמה סמויה" והכרה במעלתו של החיבור. הדפסת חתימות אלו בראש הספר מועילה הרבה להשבחת מקחו, שהרי "מי הוא שראה את אלו רוכשים את הספר ולא יצא ויקנה עמהם".

[ה] "הסכמות" שהן רק למראית עין, אך דבר אין להן עם הספר עצמו. כגון מכתבים שקיבל המחבר במשך השנים מרבנים גדולים, והוא מציגם לראוה לעיני הקוראים לעתים תחת הכותרת "הסכמות" כדי להשביע את העין ולהשתבח בתהלתם.

[ו] "הסכמות" שניכרת מהן הסכמה עקרונית להדפסת הספר, אך אין בלשונן אלא ברכת הצלחה, או אף התייחסות כלשהי להדפסת הספר, אבל בקצרה, ללא הכברת מלים במעלת הספר והמחבר.

בכל סוגי ה"הסכמות" שמנינו עד כה, מצינו פעמים רבות שה"מסכים" מעניק מברכותיו לכל מי שירכוש את הספר מהמחבר או מהמו"ל.

כמובן שיש "הסכמות" בלולות מכמה סוגים יחדיו, כגון ההסכמות לס' ה'תניא' שיש בהן: [א] עדות על המחבר "הרב האי גאון איש אלקים קדוש וטהור חסיד ועניו"; [ב] סיפור בשבח החיבור: "וטוב אשר עשה, ללמד לעם ה' דרכי קודש, והמפורסם אין צריך ראיה"; [ג] הסכמה על עצם ההדפסה: "רצונו היה שלא להעלות את הכתבים ההם לבית הדפוס.. מחמת ריבוי העתקות שונות רבו הטעויות-סופר במאד, והוכרח להביא הקונטרסים ההם לבית הדפוס.. ולפעלא טבא אמרתי יישר חילא"; [ד] הגנה מפני משיגי-גבול: "גמרנו בלבינו ליתן הסכמה לבל ירים איש את ידו ואת רגלו לגרום להמדפיסים הנ"ל שום היזק ח"ו בהשגת גבול בשום אופן.. עד משך חמש שנים".

בדרך-כלל ניתן לומר, ש"מנהג בית הרב אשר אין נוהגין בכתיבת הסכמות" מתייחס לשני הסוגים הראשונים, שאין מעניקים מכתבי המלצה לא למחבר ולא לספרו.

אבל "הסכמות" משאר הסוגים מצינו גם מצינו, אף כי לא בכולם ניתן לומר בוודאות שה"מסכים" ידע שדבריו יודפסו בראש הספר בתור "הסכמה".

עוד יש לזכור, שהרבי מדגיש (במכתב ט דלעיל) ש"הנהגת בית הרב" דנן נקבעה על-ידי אדמו"ר מוהריי"צ (בעקבות הנהגתו של אביו אדמו"ר מוהרש"ב מכתב ה), כך שלכתחילה אין מקום להקשות ממנהגם של רבוה"ק בדורות הקודמים לו.

הסכמותיו של אדמו"ר הזקן

[א]

הסכמתו של אדמו"ר הזקן להדפסת הס' "עמודי גולה" (סמ"ק) לרבינו יצחק מקורביל (מבעלי התוספות); הספר נדפס בלאדי עירו של רבינו הזקן בשנת תקס"ה, והוא הספר היחידי שנדפס שם.1

ההסכמה אינה לגופו של החיבור שהוא "אינו צריך הסכמה", אלא רק לשמירת זכויותיו של המדפיס.

 

יען כי גוף הספר הלז א"צ הסכמה, כי כבר נודע ומפורסם בשער בת רבים מימיו שתו בצמא את דבריו הובאו בית יוסף וש"ע, ואיידי דחביבי הראשונים אזדו להו ולא נמצא כ"א אצל אחד מעיר כו'. ולא נצרכה אלא להיות סניף ונמנה לדבר מצוה לאפרושי מאיסורא איסור כולל על כל המדפיסים בגודא רבה ארור בו קללה בו כו' שלא יקבענו בדפוס תוך חמש שנים מהיום דלמטה.

ולזאת בע"ה [=באתי על החתום] היום יום ד' י"ב מנחם אב שנת התקס"ה לפ"ק.

נאם שניאור זלמן באאמ"ו מו' ברוך זללה"ה. מלאדי.

 

[ב]

            ההסכמה הבאה נדפסה בחלק אורח-חיים של ה"טור", הנדפס בסלאוויטא תקע"ה.

            בהסכמה זו מעביר אדמו"ר הזקן למדפיס דסלאוויטא את הזכויות שהיו לו ב"טור" שנדפס שם בשנת תקס"א, ואוסר את השגת גבולו של מדפיס זה עד כלות הזמן המבואר בהסכמות של המהדורה הקודמת.

            יצויין, שבדפוס אין היא נדפסת בין "הסכמות הרבנים הגאונים", אלא לפניהם, תחת הכותרת "הערה" היא הערת המדפיס בדבר זכות ההדפסה שניתנה לו.

            העתקנו את ההסכמה מן הספר "גנזי נסתרות" (ירושלים, תרפ"ד), מפני שבהעתקה זו מופיע גם תאריך ההסכמה שנשמט מן הדפוס. קיימים עוד שינויים קלים בין שני הנוסחים, וניתן לעמוד עליהם תוך כדי השוואה לצילום ההסכמה הניתן כאן.

 

העתק מסירת זכות והכח על הדפסת טורים מהרב הגאון המנוח מלאדי זללה"ה

            קושט אמרי אמת ניתנו ליכתב על אודות ההסכמות מהגאונים על הדפסת הארבעה טורים שנדפסו בק"ק סלאווטא שלא לחזור ולהדפיסם בלי רשיון המביאים לבית הדפוס הנקובים בשמותם שם בהסכמות הנ"ל,2 עד כלות משך זמן המבואר שם. הנה מודעת זאת שהנקובים הנ"ל היו שלוחים ממני ח"מ, ובכח והרשאה שיש לי מהנקובים הנ"ל לאחר שחזרה שליחות למקומה, הריני מוסר ונותן כל כח וזכות מההסכמות הנ"ל לכבוד הרב המאה"ג המופלג בתורה ויראת ה' אוצרו בנן של קדושים כק"ש מ"ו משה נ"י אב"ד דק"ק הנ"ל, להיות כח ורשות לו לבדו לחזור ולהדפיס הד"ט [=הד' טורים] הנ"ל, ולא לזרים אתו ח"ו, עד כלות משך זמן המבואר בהסכמות הנ"ל.

            ולראיה באתי עה"ח היום יום ה' ד' אדר ראשון תקס"ז.

            נאום שניאור זלמן באמ"ו מ"ו ברוך זללה"ה

 

[ג]

            תוכנה של ההסכמה דלהלן היא כעין ההסכמה הקודמת, אלא שהיא מתייחסת גם לש"ס בנוסף לד' טורים. הפעם היא מכונה "הסכמה והרשאה".

            כנראה, שבין ההסכמה הקודמת לבין ההסכמה הנוכחית כתב אדמו"ר הזקן את מכתבו (הנדפס ב'אגרות קודש', עמ' קלא) אל המדפיס מוהר"ר משה שפירא, שבו חזר בו רבינו מתכניתו להקדים את הדפסת הטורים להדפסת הש"ס, והעדיף להתחיל כבר עתה בהדפסת הש"ס, ולהדפיסו במקביל להדפסת הטורים. לפיכך נזכרים עתה הש"ס וארבעת הטורים בצוותא חדא.

            אלו הם גם דברי המדפיס הבאים בהמשך ל"הערה" וה"הסכמה" הנ"ל לס' הטור: "ולהוסיף אומץ ביתר שאת ויתר עוז, כפל [אדמו"ר הזקן] בעת שנתן לי הכח מש"ס, אז חיבר ש"ס וטורים באמרות צרופות ונכוחות. וכבר הדפסתים על מסכת ברכות הנדפס אצלי בשנת תקס"ח לפ"ק בלשונו ממש".

            לפנינו "הסכמה" זו הנדפסת במס' ברכות של ש"ס סלאוויטא תקס"ח, וכן תצלום מאותה הסכמה הכתובה בגוף כתי"ק של אדמו"ר הזקן.

            את נוסח ההסכמה העתקנו מהכתי"ק, אלא שאת המשפטים שנשתנו על-ידי המדפיס הצבנו בתוך סוגריים מרובעים, ואת הנוסח שנדפס תחתם בתוך סוגריים עגולים. כידוע, באותן שנים לא הופיע שמו של מוה"ר משה שפירא בשערי הספרים שנדפסו בבית-דפוסו, לפיכך הרשה לעצמו לשנות בנוסח ההסכמות ולהשמיט מהן כל רמז למעורבותו בהדפסה.

 

הסכמה והרשאה מהרב המאור הגדול המפורסם החריף ובקי הגאון האמיתי איש אלקי קדוש יאמר לו מוהר"ר שניאור זלמן חונה פה ק"ק לאדי

            ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה, והעיר רוח נדיבה בנדיבי עמו ה"ה [הרב המאה"ג המפורסם המופלג בתורה ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושי', כבוד מוהר"ר משה נ"י אב"ד דק' סלאווטא] (המחזיק הדפוס דק"ק סלאוויטא), אשר נדב לבו לה' לחזור ולהדפיס הש"ס בבלי וד"ט [=וד' טורים] בדפוס המשובח שלו המעולה מכל הדפוסים שבמדינות אלו, כתבנית אשר נדפסו שם מקרוב ע"י שלוחי מהימני דידי3 ה"ה האחד המיוחד אחי הרבני המופ' הנגיד מו' מרדכי נ"י, וחד דעמיה הרבני המופ' המנוח [מהרש"ש] (מוה' שלום שכנא) ז"ל, כידוע לכל וכאשר יש בידי כתוב וחתום שהיו שלוחים וכו'.

ולזאת אמינא לפעלא טבא יישר חילא לאורייתא, והנני פותח פתח לרוחה [לכבוד הרב הנ"ל] (למחזיק הדפוס הנ"ל), בגדר שגדרו גאוני דורינו בהסכמותיהם על הדפסת ש"ס וד"ט הנ"ל שנדפסו מקרוב בק' הנ"ל, שגדרו וגזרו בגזרת עירין על שאר כל המדפיסי' ועל כללות עמב"י [=עמנו בנ"י], שלא לחזור ולהדפיס הש"ס או הד"ט עד תום משך כ"ה שני' מהתחלת הדפוס הנ"ל. ומעתה הנה כל יפוי כח וזכות מהסכמות הגאוני' הנ"ל נתונים נתוני' המה [לכבוד הרב הנ"ל] (למחזיק הדפוס הנ"ל) וב"כ [=ובאי כחו], שחלילה חלילה לשום בר ישראל להשיג גבולו ח"ו לחזור ולהדפיס הש"ס או הד"ט בשום תחבולה וערמה בעולם,4 עד כלות [הזמן אשר גבלו הגאוני' הנ"ל בהסכמותיהם הנ"ל] (חמשה ועשרים שנה מיום כלות הדפוס הנ"ל). וכל המשיג גבולו ח"ו יהיה נידון בכלל ארור משיג גבול רעהו וארור בו קללה בו וכו' ח"ו כנודע ממארז"ל. ולשומעים יונעם ותבא ברכת טוב בכל מילי דמטיב מה' הטוב.

            כ"ד המדבר לכבוד ה' ותורתו הקדושה,5 שניאור זלמן באמ"ו מו' ברוך זללה"ה

 

[ד]

ה"הסכמה" הבאה היא מהסוג הרביעי דלעיל, שהוא התחייבות לרכישת הספר לכשיודפס.

בא' דראש-חודש כסלו תקס"ג חתמו כמה אנשים, בוויטפסק, על ההתחייבות דלהלן:

אנחנו הח"מ מחייבים א"ע לקבל כל אחד מאתנו מיד המחבר ספר תורת אהרן כשיודפס אי"ה, והמקח.. מספר הלז על ספר בראשית א' רובל כסף.

לאחר חתימותיהם הוסיף רבינו הזקן וכתב:

גם אנכי מתנדב כזאת, נא' שניאור זלמן באמ"ו מ"ו ברוך זללה"ה.

ואין אנו יודעים באיזה ספר מדובר ומיהו מחברו.

           

 

1. שני המדפיסים, ברוך ב"ר אליהו ויצחק ב"ר שמואל, עברו אחר-כך לעבוד בשקלאב, ובבית-דפוסם זה הדפיס אדמו"ר הזקן בשנת תקס"ו את ה'תניא' שבו נדפסה לראשונה המהדורה-בתרא של "אגרת התשובה".

2. בהסכמתו של הרה"ק מו"ה לוי יצחק מברדיטשוב (מיום א' י"ג תמוז תק"ס), הנדפסת בש"ס ובטורים, סלאוויטא תקס"א, נזכרים: "הני שני אנשים אפרתים ה"ה הרבני המופלג הותיק מוה' מרדכי במה' ברוך מאורשא, ודעימיה ה"ה הרבני המופלג הותיק מוה' שלום שכנא במוה' נח משטאלין" (הר"ר מרדכי הוא אחיו של אדמו"ר הזקן, והר"ר שלום שכנא הוא חתנו אביו של אדמו"ר הצ"צ). שמותיהם מפורשים גם בהסכמתו הבאה של אדמו"ר הזקן.

3. ראה בהסכמה הקודמת ובהע' 2.

4. בדפוס נוספו כאן התיבות: הן בתבנית זה הן בתבנית אחר.

5. בדפוס נוספה כאן התיבה: "הקטן", שלא מצינו כמותה באף אחת מחתימותיו של רבינו הזקן! והנה בגוף הכתי"ק נוספו לאחר נוסח ההסכמה המלים: "כח וזכות שבין השיטין ד"ק", שהן אישור למלים "כח וזכות" שניתוספו לעיל בין השיטין. ויתכן שנתחלפה לו ל"בחור הזעצער" המלה 'ד"ק' במלה "הק' " והוא השלימה ל"הקטן".

 

יסוד הדפוס בסלאוויטא בזכות "מופת" מאדמו"ר הזקן

                  

                   בתרגום ה'בית רבי' ליידיש (חלק ראשון, עמ' 86-81) מסופר:

                   הרה"צ ר' משה בעל בית-הדפוס בסלאוויטא היה מקורב לרבינו, ורבינו היה מקרבו בזכות שתי הפעמים שהיה אצל אבי‏ו הרה"ק ר' פנחס מקוריץ, ואשר קיבל ממנו הרבה. רבינו נתן לו להדפיס את ספריו, וכן את זכות מכירתם, והוא נתעשר מזה הרבה.

                   באותם ימים יצא חוק חדש, שחובה על כל מדפיס להתייצב באופן אישי בפטרבורג ולקבל רשיון להפעלת בית-הדפוס. גם הר"ר משה נסע לשם, ובהיותו בסביבות ויטבסק עיקם את דרכו דרך לאזניא, ונכנס אל רבינו. אמר לו רבינו שאין לו לנסוע לפטרבורג, אלא לווילנא, ושם יפגוש את המלמד משה גיטל'ס שיסדר לו את כל הדרוש.

                   אחרי מאמצים מרובים מצא את המלמד הנ"ל, שכרו ללמוד בביתו במשך שנתיים ימים, ובינתיים נשאר עמו בווילנא, בתואנה כי יש לו עדיין כמה עניינים לסדר שם. הם הסתובבו וטיילו בעיר באפס מעשה, ורק בבטחונו של הר"ר משה כי דבריו של רבינו לא ישובו ריקם ח"ו. באחד הימים הבחין בהם שר אחד בשעה שישבו בגן העיר, הוא זיהה את ר' משה גיטל'ס, ובקשו שיבוא אליו לאכסנייתו ביום המחר.

                   כשנועדו יחדיו הזכיר לו השר מי הוא, ואשר בהיותו לומד בישיבה בווילנא העמידוהו פעם בעמוד הקלון ("קונע"), והוא ר' משה גיטל'ס המלמד הצילו אז מחרפות ובוז. אותו בחור עזב את הישיבה והלך ללמוד באוניברסיטה, אחר-כך השתמד, קיבל מישרה נאה, והתקדם עד שנתמנה לשר בעיר המלוכה פטרבורג. ומכיון שהוא זוקף את הצלתו ואת מעמדו הנוכחי לזכותו של ר' משה גיטל'ס, מוכן הוא להטיב עמו בשכר רב, כך שלא שיצטרך להמשיך ולעסוק במלאכת המלמדות.

                   המלמד התנצל לפניו שהוא כבר השכיר את עצמו למלמדות למשך השנתיים הבאות לאותו יהודי מסלאוויטא שהיה אתו בגן העיר ואינו יכול לחזור מדיבורו. הזמין אליו השר את הר"ר משה, האזין לבקשתו בקשר לרשיון עבור בית-הדפוס, גילה לו שאכן דבר זה בסמכותו הוא, ובאם יתן לו את המסמכים הדרושים יקחם עמו לפטרבורג, ומשם ישלח לו את הרשיון המבוקש. הר"ר משה נשאר בווילנא, ואכן תוך ימים ספורים הגיע אליו הרשיון להפעלת בית-הדפוס.

                   בנסיעתו חזרה לביתו נכנס שוב לאדמו"ר הזקן, ורבינו אמר לו: נו ר' משה, אין לכבודו חרטה על ששמע לעצתי?.. והכל התפלאו על כך, שהרי הרבי השתדל תמיד שלא להראות מופתים גלויים, אך במקרה זה יצא רבינו מגדרו, למען הרה"ק ר' פנחס מקוריץ שהיה אהוב עליו במאוד.

*

                   ב'סיפורים נוראים' להרה"ח ר' יעקב מקיידאן מסופר מעשה זה בשינויים, כפי ששמעו המספר מפי החסיד המפורסם הגביר מו"ה שלמה מווילנא; לדבריו, בשעה שחפץ הרר"מ מסלאוויטא להקים את בית-דפוסו, נסע אל אדמו"ר הזקן להתייעץ עמו. רבינו הסכים, וייעץ לו שלשם השגת הרשיון יסע למוהילוב, יפגוש שם את המלמד ר' ישראל, ויסע עמו לווילנא.

                   "הדבר יצא מפי קדשו ופני הרב מלאו שמחה, אף כי רחוק הדבר מאוד מהשכל האנושי, שהרי לא וילנא היא עיר מושב השרים נותני הרשיון! אך מצד אמונתו החזקה בדיבורי הצדיק לא עלתה בלבו שום מחשבת חוץ, ותיכף עשה דרכו למוהילוב". כשבא לשם וסיפר את עניינו לפני האנשים נתפלאו מאוד, כי בווילנא אין משרדי ממשלה, ומה גם שבבית-המדרש שלהם לא ידוע להם שום מלמד בשם ר' ישראל!"

                   כשמצאו את המלמד "בבית-המדרש של ה'עולם'", נשגב מבינתם כיצד יוושעו בעזרתו של ר' ישראל זה, שלא היה חסיד כלל, לא היה בקי כלל בענייני העולם ולא ידע לדבר בשום לשון מלבד לשון היהודים, וכל הסיפור היה לשחוק בעיניו. אבל מצד אמונתם החזקה ניגשו ודיברו עם המלמד הזה. בקושי שיכנעוהו לעזוב את ה"מלמדות" באמצע ה'זמן', שילמו לו שכר בטלה ונסעו לווילנא.

                   לווילנא הגיעו ביום רביעי "ובאו לבית המפורסם הגביר ר' מאיר רפאל'ס. סיפר לו הרב את הענין וגם הגביר נתפלא מאוד מזה, ואמר: הדבר רחוק מאוד משכל אנושי, ואף על פי כן מאמין אני שהדבר י?ג??מר על הצד היותר טוב! וגם הרב מסלאוויטא אמר: גם לי אין כל ספק בזה! והמלמד סבב לצד אחר וש?חק, כי הם היו בעיניו כחסרי דעת".

                   ביום השבת יצאו הם ור' מאיר רפאל'ס עמם לטייל במגרש העיר. שם הבחין בהם שר אחד, וזיהה את ר' ישראל כמי שעשרים שנה מלפנים הצילו מחרפת ה"קונע" בעיר שקלוב, בשעה שהיה קרוב למיתה מלחיים מרוב הבזיונות שנפלו בחלקו בנוסף להכאות בשוטים שהצליפו בו ה'קהל' עד שפך דם.

                   "מגודל הבזיון ברחתי משקלוב והגעתי לפטרבורג, שם הימרתי את דתי, נתגדלתי ונתרוממתי, עד שכעת אני שר גדול. ואתה ידידי שהחייתני, אתה הבאת אותי לכל הכבוד הזה!".

                   ביקש השר לגמול עמו טובה, נתן לו שכר הרבה, וגם הסכים ברצון למלאות את בקשת הר"ר משה לקבלת רשיון. והוסיף, שאילו היה הרב נוסע עתה לפטרבורג לא היה מצליח להשיג את הרשיון, מאחר והוא שהוא השר הממונה על כך לא שהה שם כלל באותם ימים.

                   "הרב נסע לדרכו והצליח מאוד בעסק הדפוס, כידוע, והמלמד נסע לביתו בשמחה וטוב לב, ונעשה מקורב לאדמו"ר נ"ע. הוא היה למדן מופלג וירא-אלקים, מהמקורבים אצל אדמו"ר נ"ע, והיה כל ימיו עושר גדול. כן שמעתי כמה פעמים מהחסיד הגביר ר' שלמה הנ"ל, כי הוא ראה בעיניו כל הפלא הזה מהחל עד כלה".

*

                   ברשימות (כת"י) הרה"ח ר' טוביה בעלקין ע"ה מופיע הסיפור בכותרת "זאת המעשה שמעתי מהרב ר' דוד שפירא אשר היה רב ורבי ביעליסאווסטגראד, מנכדי ר"פ קאריצער ור"ז אניפאליער" והוא בדומה לנוסח שב'סיפורים נוראים'.

*

                   בסיפורי הרה"ח ר' ישעיה הורביץ ('מגדל עז', עמ' רמט) נאמר, שהוא שמע את הסיפור מאביו הרה"ח ר' אשר יחזקאל, ובנוסח שלו מסופר שרבינו הזקן נתן להר"ר משה מכתב סגור לאיש אחד בעיר קטנה, שישתדל להשיג בעדו את הרשיון. "הר"ר משה חשב שבודאי האיש הלזה הוא עשיר גדול ומקורב לשרי הממשלה, אשר על-כן בידו להשתדל בזה, אבל מה גדלה תמיהתו בבואו לאיש הזה ומצאו שהוא איש זקן ומלמד, עני ואבי‏ון, וגם מכת המתנגדים. ובפתחו את המכתב וקרא בו שהוא מבקשו למען המצוה שיסע עם הר"ר משה לעיר וילנא ולהשתדל בעדו להשיג את הרשיון היה הדבר ממש לצחוק בעיניו".

                   גם לנוסח זה הם טיילו בשווקי וילנא וברחובותיה, עד שהבחין בהם שר אחד שהכיר את המלמד ואמר לו: "האם אין אתה מכירני, כמה רצועות קבלתי ממך בלימודך עמי, אבל הרצועות האלה הביאוני למדריגה גדולה! ותמצית הענין, שהשר הזה למד בילדותו אצל המלמד הזה, אחר-כך השתמד והגיע למדריגת הצנזור הראשי. ובהכירו עתה את רבו ושמח בו הרבה וכיבדו מאוד, ונתן לו כל חפצו שביקש ממנו את הרשיון הנ"ל".

 

אדמו"ר האמצעי

 

ל"שלחן ערוך" אדמו"ר

            בשנת תקע"ד החלו בהדפסת השלחן-ערוך של אדמו"ר הזקן נ"ע, והראשונים שהובאו לדפוס בשקלאוו היו הלכות פסח.

            בראש החלק הזה נדפסה "הקדמת הרבנים נ"י בני הגאון המחבר ז"ל", שעליה חתומים שלושת בניו של אדמו"ר הזקן ובראשם אדמו"ר האמצעי.

            ההקדמה מדברת בשבחו של אדמו"ר הזקן ובשבחו של החיבור, אבל כמובן שלא בסגנון של "הסכמה" למחבר או לחיבורו. רק בקטע האחרון (שנשמט מהמהדורות הנפוצות) יש סממן מובהק אחד מסממני ה"הסכמה", וזה לשונו:

            "..פן ימעלו מעל לגרום לנו ח"ו היזק.. לזאת באנו בגודא רבה ובגזירות נחש שלא ירים איש את ידו להדפיסם בעצמו או ע"י גירא דיליה, לא מיניה ולא מקצתיה, לא במדינה זו ולא במדינה אחרת משך עשרה שנים מיום כלות הדפוס. כי ההיתר שנתפשט שהמדפיסים שחוץ למדינה אין חוששין לנח"ש שבמדינה אחרת, היינו בהדפסה שמדפיסים ספר שאינו שלהם, שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ולכן גם משום השגות גבול לאו כל כמיניה לאסור חוץ למדינה, כי לא להם לבדם ניתנה כל הארץ. משא"כ בחבורי קודש אאמו"ר ז"ל אשר שלנו היא, שזכינו מבי אבא מארי ז"ל, והרי יכול אדם לאסור הנאות ספרו על אחרים אפילו הם בסוף העולם.. והשומע לדברינו יחולו ברכות על ראשו. ובכלל זה באנו להזהיר באזהרה נוראה על כל מי שיש בידו איזה כתבי קודש מאאמו"ר ז"ל, הן בנגלה והן בנסתר, שלא להביאם לבית הדפוס, רק אלינו יובא ומשכורתו תהא שלימה מאתנו בכסף מלא מחירם.. ולהשומע יונעם ותבא עליו ברכות טוב".

            אחרי "הלכות פסח" נדפסו בקאפוסט החלקים 'יורה דעה' ו'חושן משפט', ואחריהם נדפס שם בשנת תקע"ו החלק הראשון של 'אורח חיים'. בראש חלק זה באה "הקדמת והסכמת אדונינו מו"ר הרב הגדול המפורסם כש"ק מ' דוב בער בהגאון הרב המחבר נ"ע", שבה נפרד חלק ה'הקדמה' מחלק ה'הסכמה', וכל אחד מהם חתום על-ידי אדמו"ר האמצעי.

            בחלק ה'הסכמה' שנשמט גם הוא מהמהדורות הנפוצות מופיע התאריך "יום ב' י"ב תמוז תקע"ו לפ"ק", והוא זהה כמעט לחלוטין לקטע ה'הסכמה' שב"הלכות פסח". גם כאן ההגבלה היא "למשך עשרה שנים מיום כלות הדפוס". סגנון משפט הסיום אופייני לחתימת אדמו"ר האמצעי בהקדמותיו: "דברי המדבר לאמיתית אהבת אור תורת אמת אשר הנחילנו לזכות לכל דורשי ה' באמת ובתמים, אוהב דבק מאח1 לכל אוהבי אור תורה ועבודה האמתית".

 

ל"אגרת הקודש" שב'תניא'

            באותה שנה ובאותו מקום שנדפסו "הלכות פסח" שקלאוו תקע"ד נדפסה לראשונה גם "אגרת הקודש", במצורף לחלקים 'לקוטי אמרים' ו'אגרת התשובה'.

            בראש הספר נדפסה "הסכמת הרבנים שי' בני הגאון המחבר ז"ל נ"ע", שנחתמה ב"יום ה' כ"ב אייר תקע"ד לפ"ק" על-ידי שלושת בניו של אדמו"ר הזקן, ובראשם אדמו"ר האמצעי.

            החתימות שבשני הספרים זהות זו לזו לחלוטין כולל שינוי התארים שכל אחד מהבנים מתאר בהם את אביו, אדמו"ר הזקן2 וגם בנוסח ה"הסכמה" עצמו קיים דמיון מה בין שני הנוסחים.

            כמובן שגם כאן אין "הסכמה" על גוף החיבור ועל מחברו, אלא הסכמה להדפסתו וגדירת גדר בפני מסיגי גבול:

            "היות שהוסכם אצלינו ליתן רשות והרמנא להעלות על מכבש הדפוס לזכרון לבנ"י כתוב דברי יושר ואמת.. של א"א מו"ר ז"ל.. ובשם אגרת הקודש נקראו, שרובם היו אגרת שלוח מאת כ"ק להורות לעם ה' הדרך ילכו והמעשה אשר יעשון.. ומה גם בשביל דבר שנתחדש בו, קונטרס אחרון על איזה פרקים אשר כתב בעת חיברו הס' לקוטי אמרים.. ראו ראינו שראוי ונכון לחברם עם ספר לקוטי אמרים ואגרת התשובה.. אי לזאת באנו להטיל גודא רבה וגזירת נח"ש.. שלא ירים איש את ידו להדפיס כתבניתם או זה בלא זה משך חמשה שנים מיום דלמטה..".

 

ל"שערי תשובה" ו"יד אפרים" על השו"ע

            בנוסף לשתי ה"הסכמות" דלעיל שכמעט ואין בהן מסממניהן של ה"הסכמות" המקובלות מצינו מאדמו"ר האמצעי "הסכמה" אחת ויחידה שיש בה את המרכיבים העיקריים של "הסכמה": שבח המחבר, שבח החיבור ואיסור הסגת גבול.

            אבל גם אלו באו כאן במדה ובמשורה; לא מתוך הסתייגות, אלא אדרבה מתוך מעלתם: "כי דברי תשובות רבותינו הקדושים, שהן עיקר הספר, אינן צריכים לשום הסכמה". והמחברים גם הם אינם זקוקים להסכמה על גדלותם ועל טיב מלאכתם: "חזקה על חכם כמותו שלא יצא מתחת-ידו דבר שאינו מתוקן ח"ו, ואוקי גברא רבא אחזקתיה". וכן אחיו השותף במלאכת החיבור "כבר יצא טבעו בעולם על-ידי ספריו הנחמדים, והמפורסם אין צריך ראיה".

            הסכמה זו ניתנה ל"שערי תשובה" על שולחן-ערוך חלק אורח-חיים מאת הרה"ג מו"ה חיים מרדכי מרגליות אב"ד דובנא, ואתו עמו ה"יד אפרים" מאחיו (הגדול?) הרה"ג מו"ה אפרים זלמן מרגליות מבראד בעל ה"בית אפרים" (שגדול חלקו גם בחיבור ה"שערי תשובה").

ה"הסכמה" נחתמה ב"אור ליום ה' כ"ה תשרי תק"פ לפ"ק, פה ק"ק ליבאוויטש",3 והחלק הראשון של החיבור נדפס בה בשנה בדובנא.4

            בתוך ההסכמה נזכר גם הס' "אליה רבה" (להרה"ג ר' אליהו מפראג, תלמידו של בעל ה"מגן אברהם", נפטר בשנת תע"ב), שהוא כמובן מן הספרים שאינם זקוקים להסכמה. התכנית להדפסת ספר זה לא יצאה לפועל, עקב פטירת הג"ר ח"מ מרגליות והפסקת פעילותו של בית-הדפוס שהיה בבעלותו.

            ההסכמות הראשונות שבספר הן מהרה"ג ר' יעקב מליסא (בעל ה'חוות דעת', 'נתיבות המשפט' ועוד), מהרה"ג בעל ה'חתם סופר' מפרשבורג ומהרה"ג ר' א"ל קצנלנבוגן מבריסק.

            אחרי הסכמות אלו נאמר שם: "ובקרב הימים ידי נטוי' אי"ה להדפיס עוד הסכמות מגאוני זמנינו וצדיקים וחסידים מפורסמים שבדורינו", ובהמשך נדפסו שלוש הסכמות מגדולי החסידות: מהאדמו"ר "הישיש" שאר-בשרם הרה"ק בעל ה"אוהב ישראל" מאפטא, מהאדמו"ר "הישיש" מחותנם הרה"ק ר' מרדכי מקרמניץ (בנו של המגיד הק' ר' יחיאל מיכל מזלוצ'ב) ומאדמו"ר האמצעי שהיה צעיר מהם בשנים רבות.

            וזו הסכמתו של אדמו"ר האמצעי:

הסכמות[!] הרב הגדול בתורה ובחסידות המפו' כש"ת מהו' דוב בער בן הגאון מהו' שניאור זלמן ז"ל נ"ע מק"ק ליובאוויטש

            מודעת זאת בשערים המצויינים בהלכה, את אשר פעל ועשה הרב הגדול הגאון האב"ד דק"ק דובנא, שלשלת היוחסין, כבוד מוהר"ר חיים מרדכי נ"י מרגליות, קיבץ וחיבר מכל שו"ת קמאי ובתראי קיצור הדינים, יחדיו יחוברו על סדר הלכות של הטוש"ע, וזה שמו אשר יקרא לו שערי תשובה, כשמו כן הוא, שהוא פתח לדופקי בס' שו"ת שיוכלו למצוא בקל הדינים המפוזרי' בשו"ת הנ"ל כשיהיו לפי סדר הלכות הנ"ל.

            והגם שלא ראיתי גוף החיבור הנ"ל, לא מנעתי עצמי מלבוא בהסכמה, כי דברי תשו' רבותינו הקדושים שהן עיקר הספר, אינן צריכים לשום הסכמה. ואם בשביל תוספת וחידושי דברים מהגאון הנ"ל, ודאי חזקה על חכם כמותו שלא יצא מת"י דבר שאינו מתוקן ח"ו, ואוקי גברא רבא אחזקתי'.

            ובפרט ההגהות של אחיו הגאון הגדול המפורס' כבוד שמו מוהר"ר אפרים זלמן נ"י מרגליות מבראד, שכבר יצא טבעו בעולם ע"י ספריו הנחמדים, והמפורסם אין צריך ראי'.

            ולזאת באתי ג"כ להיות סניף להרבנים הגדולי' שנתנו הסכמה להה"ג הנ"ל, ולגזור על כל המדפיסים שלא להדפיס ספר שערי תשובה הנ"ל משך י"ב שנים מיום כלות הדפוס של הה"ג הנ"ל, וגם על ספר אליה רבא. ולשומעים יונעם ותבא ברכת טוב בכל מילי דמטיב מנפש עד בשר.

            הכ"ד המדבר לכבוד התורה ולומדיה, אור ליום ה' ך"ה תשרי תק"פ לפ"ק פה ק"ק ליבאוויטש.

            נא' דוב בער באאמו"ר הגאון מוה' שניאור זלמן זצ"ל נ"ע מק"ק ליובאוויטש

*      *      *

יחסם של האחים הגאונים לגדולי החסידות

            אין אתנו יודע עד מה בפשר הקשרים שבין האחים הגאונים לבין אדמו"ר האמצעי,5 ומה ראה אדמו"ר על ככה להעניק דוקא להם את הסכמתו. כל שיש בידינו הוא, להצביע על יחסם של האחים לחסידות ולראשיה.6

            ואל יהי הדבר קל בעיניך, שכן בחשכת דורנו רבו מכחישי האמת, שמים אור לחושך, ומעיזים פניהם בגדולי הצדיקים לומר שאין להם חלק ח"ו בקהל חסידים (כפי שמנסים לעשות לפאר הגאונים והצדיקים בעל ה"הפלאה", תלמידו של המגיד ממזריטש זצוק"ל).

*

            הרה"ג ר' אפרים זלמן מרגליות למד בצעירותו אצל הגאון החסיד שבכהונה מוהר"ר יצחק אייזיק הכהן אב"ד קאריץ, בעל ה"ברית כהונת עולם" ושו"ת "זכרון כהונה", שנמנה עם תלמידי המגיד ממזריטש נ"ע.

            בהקדמתו לסה"ק "ברית כהונת עולם" (לבוב תקנ"ו) כותב עליו הראז"מ: אחד היה בדורנו, הגאון החסיד המחבר זלה"ה, משמיא נחית עיר וקדיש ציץ נזר הקודש.. ואחר-כך נעשה חתנו של דודי זקיני.. האב"ד מעזריטש גדול, שם רד עם אל ועם קדושים, ומינייהו לא בדיל, ועל ברכי איש אלקים קדוש גדלו שעשועיו, הוא ורעיו אנשי מופת המה, ולבו ראה הרבה חכמה והיה מתנהג בחסידות...

            חיבתו למרן הבעש"ט נ"ע וצאצאיו הק', ניכרת מתוך הסכמתו לסה"ק "לקוטי מהר"ן" (זאלקווא תקס"ט): ..אדם גדול הוא בתורה ובחסידות, איש קדוש מבין חידות.. ירושה היא לו מאבותיו, אבות מכלל דאיכא תולדות, שכן יונק מגידולי הקודש חוטר מגזע האלקי המפורסם הבעש"ט זלה"ה איש חמודות, וזרעו לברכה זרע קודש.. עז אהבתי כמים רבים לא יוכלו לכבות, חבר אני לכל יראי השם וכל קדושיו ואוותה נפשי לעשות רצון צדיק [המחבר מהר"נ מברסלב].. ונשאתי את ידי להיות מסכים הולך על דברת גדולי הדור אשר קדמוני.. וחזינא לאצטרופי בצירוף דרבנן קדישין עליונין [המה שאר הצדיקים המסכימים, ובראשם החוזה מלובלין והמגיד מקאזניץ זצוק"ל]...

            רבות מהסכמותיו ניתנו לספרי מחברים קדמונים, ואילו למחברים בני דורו העניק הסכמה רק לגדולים שנמנו עם תלמידי בית-מדרשם של הבעש"ט והמגיד ממזריטש. הלא המה:

            הסה"ק "אור החכמה" להרה"ק ר' אורי פייבל מקריסנפאלי (תלמיד תלמידו של הבעש"ט; לאשצוב תקע"ה): הרב המופלג בתורה ובחסידות המקובל קדוש יאמרו לו.. וממנו נקח לעבוד את ה'...

            הסה"ק "אור פני משה" להרה"ק ר' משה סופר מפשוורסק (מתלמידי המגיד ממזריטש; מזריטש תקס"ט): הרב המופלג החסיד המפורסם קדוש עליון.. שמעתי מפה קדוש אדוני דודי.. מו"ה סענדיר [מרגליות] זלה"ה אב"ד דק"ק סאטינוב7.. כשהיה מעלה בזכרו את הרב החסיד המחבר זלה"ה, מרגלא בפומיה כי קדוש הוא לאלקיו...

            הסה"ק "אורח לחיים" להרה"ק ר' אברהם חיים מזלוטשוב (תלמיד מובהק להרה"ק ר' שמעלקא מניקלשבורג ואחיו הרה"ק בעל ה'הפלאה', שהיה חותנו בזוו"ר. היה גם אצל המגיד ממזריטש והמגיד מזלוצ'ב. בזוו"ש חתנו של הרה"ק בעל 'בת עיני'; ברדיטשוב תקע"ז): ..והיה אדם גדול בתורה ובחסידות, והיה שוהה בתפלתו כמעט רובו של יום.. ורבים השיב מעון, והיה יודע בתעלומות חכמה וסתרי תורה...

            הסה"ק "פנים יפות" להרה"ק ר' פנחס בעל ה'הפלאה' (תלמידו של המגיד ממזריטש; אוסטרהא תקפ"ה): ..גדול מרבן שמו.. קדוש מרחם.. הגידו באיים צדקתו.. כל דבריו שקולים בשקל הקודש.. ודרך הקודש יקרא לו.. אשרי דורו שזכה לאורו...

            הסה"ק "באר מים" להרה"ק ר' יוסף משה שפירא מזבארוב, תלמידם של המגיד מזלוצ'ב ובעל ה'אורח לחיים'; מזיבוז תקע"ז): ..מנעוריו היה שוקד על התורה ועל העבודה ומופלג בפרישות וחסידות.. וכאיש גבורתו בדעת נוספת, ורוח אלקים מרחפת...

            הסה"ק "באר מים חיים" להרה"ק ר' חיים מטשרנוביץ (תלמיד המגיד מזלוצ'ב; סדילקוב תק"פ): הרב הגאון המפורסם חסידא קדישא.. ולעת זקנתו הטה את לבבו להתהלך לפני ה' בארצות החיים.. שלחו מתם אל ידיד נפשי מחו' הרב הגדול חסיד קדוש עליון המפורסם מוהר"ר מרדכי נ"י [מקרמניץ] בן איש חי בוצינא קדישא ורב נהורא המפורסם מהו' יחיאל מיכל זללה"ה [מזלוצ'ב].. שלח לי עלים לתרופה.. וכל יקר ראתה עיני כי יסודתם בהררי קודש מאירים ומזהירים.. עז אהבתי את כבוד הרב הג' החסיד המחבר.. ואעידה בם כי הדברים האלה אשר נוכח פני המה אמרת ה' צרופה...

            הסה"ק "נועם מגדים" להרה"ק ר' אליעזר הורביץ מטרניגרוד (תלמידם של המגיד מקוזניץ והחוזה מלובלין; לבוב תקס"ז): ..קדישי עליונים המה יתנו צדקותיו וגודל חסידותיו ופרישותיו עד להפליא.. ושפיר מילתא קדמי דכל הני מילי מעליותא ליתאמרו משמיה דהגאון המחבר ז"ל...

            הסה"ק "צמח ה' לצבי" להרה"ק ר' צבי הירש מנדבורנא (מרואי פני הבעש"ט, ותלמידם של המגיד מזלוצ'ב ובעל ה'בת עיני'; ברדיטשוב תק"ע): הרב הגדול החסיד המפורסם קדוש יאמר לו.. ורבים השיב מעון והוכיח במישור לענוי ארץ, וכסאתו היתה מוטלת בין גדולי רום הצדיקים המפורסמים שבדור.. והיתה עלי יד ידיד עליון כבוד מחו' הרב הגדול המפורסם בתורה וחסידות קדוש עליון כקש"ת מהור"ר מרדכי נ"י [מקרמניץ].. חזינא קונטרס אחד ששלח לידי הרב החסיד הנ"ל.. ומצאתי בהם נופת צוף וכל טעם...

            מעזבונו של הגאון ראז"מ נדפס הס' "דמעת אפרים" (לבוב תרנ"ט) "והוא מספד תמרורים.. על האי סבא קדישא איש אלקים הקדוש הצדיק המפורסם.. מוה' מנחם נחום זצלה"ה מטשארנאביל זי"ע".

            הספד נוסף היה לו על הרה"ק ר' לוי יצחק מברדיטשוב, כפי שמזכיר בספרו "מספד רב" (שהדפיס בעצמו בלבוב, תקע"ה): והארכתי בזה בהספד הגאון החסיד האב"ד דק"ק בארדיטשוב.8

            קשריו ההדוקים עם (מחותנו) הרה"ק בעל ה"אוהב ישראל" מאפטא נודעים הן מפגישותיהם האישיות, והן מדברים שבכתב שבהם הפליג הגאון ראז"מ בשבחיו ובתאריו.

בכל הנעתק עד כה ראינו, שהגאון ראז"מ היה מחבב את גדולי החסידות, ותורתם היתה בפיו כדבש למתוק.

            ויש בידינו גם מכתב, שבו הוא מעיד שבבית-מדרשו שבבראד נוהגים במנהגי החסידים, ומרורות מדובר בו על המנגדים לבתי-הכנסת של החסידים.9 המכתב נכתב אל הר"ר הירש לערין, שעמד בראש "פקידי ואמרכלי" קופת אה"ק באמשטרדם:

            ..אשר שאל הדרת מכ"ת אם אמת השמועה כי בבית-מדרשנו החזן מתפלל לפני התיבה כמנהג ספרד "הודו" קודם "ברוך שאמר" וקדושת "כתר" ועוד עניינים כמנהג ספרד כדבריו כן הוא. וכן יש פה כמה בתי-מדרשים קבועים המתפללים בנוסח מנהג ספרד. והמינים והזדים דמדינתנו בקשו לעקור מנהג הזה מארצנו, והעמידו דבריהם בפני שרי הגובערני והלשינו קהל חסידים שבכל העיירות שבמדינה. וכי לא עזב ה' את חסידיו, הי' יגיעת הימ"ש לריק, ויצא כתב חירות שכל אחד רשאי לסדר תפילתו כחפצו וכרצונו.. ואשר הרחתי מבין כתלי כתבו, הרב דשם [=באמשטרדם] הוא מתנגד, נפלאתי על זה, כי הוא מגזע ישישים, ומה לו להכניס ראשו בסלע המחלוקת. ואם כ"ת יבין שיהיו דברי נשמעים, אכתוב לו דרך תוכחה...

            בספרו "מטה אפרים" (סי' תקפא) מביא הראז"מ מנהג חסידים מובהק: והנוהגים בכל ערב שבת לומר קודם מנחה מזמור קז בתהלים "הודו לה'".. אומרים אותו גם בערב ראש-השנה קודם מנחה.. ו"יאמרו גאולי ה'" הוא רמז גם-כן על פדות הנפש, וגם אומר "אוילים מדרך פשעם" שהוא מעורר הלב לתשובה. עכ"ל. ונראה, שזהו ספר ההלכה הראשון שבו נזכר מנהג זה, שהוא ממנהגיו המובהקים של מרן הבעש"ט נ"ע.

*

            אחיו (הצעיר?), הרה"ג ר' חיים מרדכי מרגליות, לא השאיר כתובים רבים כל-כך כהג"ר אפרים זלמן, וגם הידיעות מפרטי ימי חייו הן מועטות יותר.

            הרה"ח ר' יעקב מקיידאן מביא בספרו "סיפורים נוראים" עובדה שאירעה בנוכחותו, שבה אמר הרח"מ מרגליות למתלוצצים על מרן הבעש"ט נ"ע: אני גם-כן מהמתנגדים לדרך החסידים כנודע.. ואעפ"כ על הקדוש הבעש"ט אין במדינות אלו התנגדות ח"ו, אדרבה, גדול הוא בעינינו ממש כמו האריז"ל!.. ואף אם המצא תמצא בדרשותיו פסוק אשר לא כן הוא מסודר בתורה התיבות, אין להרהר אחריו ח"ו, כי כל אותיות התורה היו נתונים בידו מלמעלה לעשות בהם כרצונו...

            הגרח"מ מרגליות השתדך עם אחד מגדולי האדמו"רים שבדור, בהשיאו את בנו הג"ר מנחם מאנש מרגליות אב"ד מאצוב לבתו של הרה"ק ר' יעקב לייב מקובלא בנו של הרה"ק המפורסם ר' מרדכי מנשכיז, זצוק"ל.

           

1. ראה בס' 'רשימות הרב"ש' (עמ' יח): ואמרתי לו [=לאדמו"ר הרש"ב] אז: אלו האותיות שבההקדמות לספריו חותם [אדמו"ר האמצעי] את עצמו "אוהב דבק מאח", כמו בספר 'אמרי בינה' ו'ביאורי הזוהר' וכדומה.

2. את שינוי התארים ביאר כ"ק אדמו"ר זי"ע בהערתו הנדפסת בתחילת ס' "שיעורים בס' התניא".

3. אם נאמר שההסכמה נמסרה באופן אישי (ולא נשלחה בדואר), לא מן הנמנע שמקבל ההסכמה (אולי אחד מהאחים המחברים?) שהה בליובאוויטש בימים האחרונים של חג-הסוכות.

4. כך בפרט השנה שבשער הספר. אך בס' "תולדות השערי תשובה" (עמ' מט) מביא, שבשו"ת 'בית אפרים' (תנינא ח"א סי' סה) כותב הר"ר אפרים זלמן מרגליות שהחלק הראשון נדפס בשנת תקפ"א.

5. מצינו את אדמו"ר האמצעי ב"ווארעם באד דובנא" (מאמרי אדמו"ר האמצעי, נשא, עמ' רכב), אבל אף אם זו אותה דובנא שבה כיהן ה'שערי תשובה' ברבנות, ברם, ביקור זה נערך בשנת תקפ"ג, אחרי נתינת ה"הסכמה". וראה עוד בהע' 9.

6. בכתיבת פרק זה נסתייעתי רבות במה ששמעתי מהר"ר אפרים בנימין שפירא שליט"א, וכן מספריו: קונטרס שארית אפרים, אגרות בית אפרים, תולדות ה'שערי תשובה'.

7. שהוא עצמו נודע ל"מתנגד" מוצהר! צא ולמד מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים...

8. עוד מביא הראז"מ דברים ששמע מפיו ובשמו של הרה"ק מברדיטשוב, והם בספרו "טיב גטין" (שמות אנשים, אות י' ס"ק טז. שם הוא מזכירו כ"מחותני") ובשו"ת "בית אפרים" (או"ח סי' מו). בספרו "זרע אפרים" (ע, ב) מובא ד"ת בשם "הגאון החסיד מ' יעקב שמשון אב"ד שפוטבקע ומנ"כ בארה"ק".

9. "אגרות הפקידים והאמרכלים מאמשטרדם", א, עמ' 50. ראז"מ התעסק בהעברת 'מעות אה"ק' שנאספו בחו"ל, ואולי בשל כך היתה לו הכרות עם אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי (העברת 'מעות אה"ק' דרך בראד נזכרת בכתבי אדמו"ר הזקן, אגרות-קודש, ב, עמ' לז). בקובץ יגדיל-תורה (נ.י. גל' כג, עמ' תרכט ואילך) נדפסו חילופי שו"ת שהיו, כנראה, בין ראז"מ לבין המהרי"ל מינוביץ אחי אדמו"ר הזקן נ"ע.

 

אדמו"ר הצ"צ

 

ס' "תולדות יעקב יוסף"

            בשנת תרכ"ח נדפס בווילנא הס' "תולדות יעקב יוסף" לר' יוסף בכרך מק' חסלאוויץ (ומקודם בקלימאוויץ), ובראשו כמה "מכתבי תהלה"; הראשון הוא מהרה"ג ר"א אבלי רבה של וילנא, והשני "מכבוד רב רבנן הגאון האלקי חסידא ופרישא אדמו"ר מו"ה מנחם מענדיל נ"ע זצלה"ה".

אין במכתב זה שום התייחסות לספר, והוא רק כעין "המלצה" שנכתבה לבקשת חותנו של המחבר.1

 

            הנה ברך לקחתי ולו אשיבנה, לכבוד ידידי הרבני המופלג הנגיד מפורסם מו"ה יעקב ליב נ"י.

בדבר אשר נפשו אותה לתהות על קנקנו של חתנו המופלג ושנון וכו' מו"ה יוסף נ"י, הנה מדברי עמו אשר כעת, וגם אשר ראיתי מכבר את תשובתו בענין (עגונה) [עגונא] דאיתתא, מובן מענינו שיש לו יד ושם בפלפולא טבא בחריפות וכו', לפלפל בהלכה כראוי ונכון.

            דברי או"נ דו"ש מנחם מענדיל בלא"א מו"ה שכנא זלל"ה. תקצ"ז לפ"ק.

*

            אף שבקובץ 'יגדיל תורה' (גל' מז, עמ' רלח) נדפסה במדור "חסידים הראשונים" תשובה מאת ר"י בכרך, עדיין יש מקום להסתפק טובא בחסידותו; בשיר העממי הידוע נחרזת אמנם "חסלאוויץ" ל"ליובאוויץ", אבל בחרוז זה מסתכמת ומסתיימת כל שייכותה לליובאוויץ. חסלאוויץ היתה אחת משלוש הערים שבמובלעת המתנגדית (חסלאוויץ, טשריקוב ואמצ'יסלב), שנקראה בפי אדמו"ר הרש"ב "די פינצטערע קאנטאן" ("האיזור החשוך").

            שכך סיפר אדמו"ר הרש"ב בשמחת-תורה תרע"ח (ס' השיחות 'תורת שלום', עמ' 227):

            כשרצה ר' זלמן "דער שוחט" להתמנות לשוחט בפטרוגראד, שלחו אותו להיכן שהוא "באיזור החשוך" ("ערגעץ אין די פינצטערע קאנטען"), כמדומני לחסלאוויץ להשיג 'קבלה' לשחיטה. כשבא אל הרב דשם והיה זה רב שלמד קבלה אמר לו הרב: זקיני טבל ("האט געבראדזיעט") בקבלה עד צווארו, אבי טבל בקבלה עד חגורו ואני סיים הרב טובל בקבלה עד קרסוליי... ר' זלמן היה יהודי חסידי ("א חסידישער איד"), התכופף והפשיל את כנפות בגדו של הרב, כדי שלא יתרטבו...

            המחבר ר"י בכרך הנ"ל נמנה בוודאי עם משפחת בכרך שבניה כיהנו ברבנות חסלאוויץ, ואשר היו לה קשרי שידוכין עם משפחת סלאווין החב"דית מקאפוסט (ראה מאמרו של הרב י"ז דיסקין ע"ה "קהילת חאסלאוויץ ורבניה", העבר, ט, עמ' 145 ואילך).

            יתכן וחותנו ר' יעקב ליב הנ"ל היה חסיד חב"ד, ולפיכך זכה גם חתנו זה לראות את פני אדמו"ר הצ"צ, כדבריו אליו במכתבו (יגדי"ת שם): "שמצאתי חן בעיניו במעט זמן שהייתי לפניו בחודש אלול העבר [שנת תקצ"ד], שזכיתי לבקר בהיכלו ולהשתעשע בתורתו".

*     *     *

שו"ת "בגדי ישע"

            בשנת תר"ד נדפס בווילנא ס' השו"ת "בגדי ישע", מאת הרה"ג ר' שמואל הלוי, דיין ומ"ץ בק"ק ביאליסטוק, שבאותה שעה כבר נמנה עם זקני הרבנים והמורים.

            בראש הספר נדפסו "מכתבי תהלה מאת הגאונים המאורות הגדולים צדיקים וחסידים ומפורסמים דמדינתינו" ואלו "דמדינת פולין", וכן "אגרת מהרב הגאון החסיד אמיתי מוה' מענדיל נ"י אב"ד דק"ק לובאוויטש, ע"י בנו הרב המפורסם מוה' שניאור זלמן" הוא שהיה אחרי הסתלקות הצ"צ אדמו"ר בליאדי.

            איגרת זו אינה מהווה "הסכמה" כלל, ואדרבה, היא מהווה עדות שאדמו"ר הצ"צ לא נתן מעולם הסכמה לשום ספר שבעולם. וממנה למדנו גם מאיזה טעם נמנע הצ"צ מלהסכים על ספרים: "כי מי אנוכי"...

            באיגרת לא נרשם פרט השנה, אלא רק התאריך "יום ה' כ"ו תמוז"; שאר ה"הסכמות" ניתנו בשנים תקצ"ג, תקצ"ז-תר"ד, ובין השנים הללו הקביעות של התאריך הנ"ל חלה בשנים: תקצ"ה, תקצ"ח ותר"ד. ואם אזלינן בתר רוב ההסכמות, הרי שאחת מהשתיים האחרונות היא העיקר. ובפרט שקרוב לומר שבתמוז תקצ"ה כלל לא היה אדמו"ר הצ"צ בליובאוויטש (ראה קובץ יגדי"ת גל' מה עמ' צד).

            וזה לשון האיגרת:

אגרת מהרב הגאון החסיד אמיתי מוה' מענדיל נ"י אב"ד דק"ק לובאוויטש ע"י בנו הרב המפורסם מוה' שניאור זלמן

בעז"ה יום ה' כ"ו תמוז.

לכבוד ידיד עליון הרב המאוה"ג מעוז ומגדול החריף ובקי המפורסם בישישים חכמה כש"ת מוה' שמואל הלוי נ"י, ספרא ודיינא ומו"ץ דק"ק ביאליסטאק יע"א.

מכתב כת"ר בצירוף תשובה אחת מחלק אה"ע מספרו אשר בדעת כת"ר להדפיסו הגיע לכאאמ"ו הרב שי' מק"ק דובראווני ונתמהמה הרבה מאוד מזמן כתיבתו, ובתוכו כתוב לאמר אשר בקשה נפשו הטהור לבא בכתובים על ספרו ק' הנ"ל. אמנם מחמת כאב עינים ל"ע ואינו יכול להשיב לכת"ר בכת"י עצמו כראוי, להשיבו מפני הכבוד והאהבה, ע"כ על זאת יסלח נא כת"ר.

ונצטוויתי מאתו להשיב לכת"ר ומפיו יקרא אלי מלה במלה, אשר הוא מלתא דעבידא לאיגלויי שלא באתי מעולם במכתב על שום ספר בעולם, כי מי אנכי כו'. ולכן בלתי אפשר בשום אופן למלאות רצונו הטהור, ועם כת"ר הסליחה. ושלומו יסגא לחדא על התורה ועל העבודה.

נאום שניאור זלמן באאמ"ו הרב המפורסם מוהר"מ שי'

*     *     *

ביאור הרד"ל ל"פרקי רבי אליעזר"

            בשנת תרי"ב נדפס בווארשא הס' "פרקי רבי אליעזר" "מהתנא הקדוש רבי אליעזר בן הורקנוס" ועליו 'ביאור הרד"ל' מהרה"ג המופלא והמפורסם ר' דוד לוריא מביחוב (ישן).

            בראש הספר שנדפס בחיי הרד"ל נדפסו שלוש הסכמות (מרבני: ווארשא, סלוצק ובריסק), ואחריהן דברי המחבר או המו"ל המודיע, כי גם אדמו"ר הצ"צ והאדמו"ר בעל 'חידושי הרי"מ' "חתמו" והכוונה, כנראה, לחתימת התחייבות לרכוש את הספר כשיצא לאור:

            וכן יש תח"י הסכמות ותהלות מכל גדולי גאוני זמנינו, גם זכיתי ונתכבדתי ביקר שהדותא ח"י קודש מכ' קדושת אדמו"ר כש"ת מנחם מענדיל שליט"א דק"ק ליובאוויטש, ומכבוד הרב הגאון החסיד מו"ה יצחק מאיר אלטער נ"י דפ"ק ווארשא, אך לא הסכים הזמן כעת לעטר ולפאר בהם את החבור. ואי"ה כשירחיב ה' את ידי ויזכני להוציא לאור הכרך הב' (זה בקרוב) אגישם לרצון על מזבח הדפוס לכבוד ולתפארת.

            החלק השני של הספר מפרק כג ואילך נדפס גם הוא, אך כנראה שלא היה לו "שער" בפני עצמו, וגם לא ידוע עותק שנדפסו בו "חתימות" או "הסכמות" כלשהן, לא מאדמו"ר הצ"צ ולא מאחרים.

*

            הרד"ל עצמו היה מנאמני בית-מדרשו של הגר"א מווילנא, אבל לו ולמשפחתו היו קשרים עם אדמו"רי חב"ד; והדבר נפתח עוד בימי זקינו הר"ר ישראל הכהן, שאדמו"ר הזקן כתב לו מכתב בגוף כתי"ק, ובו מברכו ומשבחו על שפתח בשלום להרגיע את המחלוקת עם החסידים בקהילת ביחוב (אגרות-קודש אדה"ז, עמ' לא-לא).

            באותו מכתב כותב לו אדמו"ר הזקן: "יפרוש בשלום חתנו ידידי הרבני הנגיד המפורסם כ' מו"ה ידל נ"י" הוא אביו של הרד"ל.

            גם היה הרד"ל מחותנו של הרה"ג מו"ה נחמיה מדוברובנא בעל שו"ת 'דברי נחמיה' שהיה מתלמידיו של אדמו"ר הזקן וגם נשא לאשה את נכדתו של אדמו"ר הזקן.

            אדמו"ר הצ"צ כותב אל הרד"ל: "אה[ובי] ידידי הרב המפורסם החריף ובקי, תורה וגדולה במקום אחד יחדיו יהיו תמים, כש"ת מוהר"ר דוד נ"י" (שו"ת צ"צ יו"ד סי' שנא).

            הרה"ג ר' ישכר בער הורביץ מ"ץ בליובאוויטש ומלפנים בביחוב (חדש) פנה פעם אל הרד"ל בשאלה, בשעה שאדמו"ר הצ"צ לא היה בביתו, ובקושי חרג הרד"ל ממנהגו שלא להשיב תשובות בהלכה, "ומה גם שהוא קרוב ולפני גדולים, לפני כבוד הרב הגדול המפורסם וכו' מוהרמ"מ נ"י, ומה ירצה לסוך שמן מפך ריקן שלי. זאת אדרשנו לטובה, אי"ה בבוא שלו' הרב הג' מוהרמ"מ לביתו, ידרוש דעתו הרמה על ככה, ויודיעני אי"ה בצירוף טעמו ונימוקו" (קובץ יגדי"ת, גל' מה, עמ' צז).

            יש לציין, שבשו"ת הרד"ל (סי' ו) מביא הוא שמועה ששמע על הלכה מסויימת הנאמרת "בהלכות ברכות הנהנין שבסידורי הר"ז מלאדי הישנים".

*     *     *

ס' "אור הגנוז"

            עתה מגיעים אנו ל"חתימה" שהיא "כעין הסכמה": נכבדות מדובר בה בגדולתו של המחבר ובשבחו של החיבור, אבל הכל כבדרך-אגב בלבד, מפני ששניהם אינם זקוקים ל"הסכמה". הצ"צ רוצה שידפיסו את הכתבים, אבל אין הוא "מסכים" על כך מפני שאין זה דרכו אלא רק "חותם" לקבל את הספר לכשיודפס.

            לחתימתו של הצ"צ בשנת חייו האחרונה בעלמא דין צירפו את חתימתם גם בניו הקדושים שהיו בליובאוויטש באותה שעה, חוץ מהרה"ק ר' יוסף יצחק שהתגורר באוורוטש שבאוקריינה.

            ספר זה הוא הסה"ק "אור הגנוז" מאת הרה"ק מוהר"ר ליב הכהן מאניפולי, אשר למד עם אדמו"ר הזקן במזריטש בצוותא חדא.

            וזה לשון ההסכמה וכותרתה:

הסכמות.. הרב המאור הגדול הצדיק, קדוש ה', איש חי רב פעלים, כל רז לא אניס לי', שר התורה, עמודא דנהורא, זקן יושב בישיבה, רשכבה"ג וכו', מו"ה מנחם מענדיל זצלה"ה מליובאוויץ זי"ע.

            הן המופל' ר' שלמה נ"י הביא לפני כ"ק [=כתבי קודש] מזקינו איש האלקי הרב ר' ליב כהן מהאניפאלא נ"ע, חבור על התורה והמשנה. וחפצי בוודאי שיבואו להדפיס לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל, כי קדש הם, ואינם צריכי' להסכמו'. ואף שאין דרכי מעולם בכך ליתן הסכמ' להדפסה, עכ"ז באתי בח"י [=בחתימת ידי] אי"ה כאשר יצאו מהדפוס גם אני אקבל בל"נ ספר הנ"ל. (וממנו) [וממני] יראו וכן יעשו.

            יום ג' כ"ה חשוון שנת תרכ"ו לפ"ק, ליובאוויץ.

            נאום מנחם בא"א מוהר"ר שלום שכנא זצלה"ה.

 

(אלה דברי בניו זרע קודש הנוראים והמפורסמים, השם עליהם יחי')

            גם אני אקבל בל"נ אי"ה ספר על התורה והמשנה מהגאון החסיד מו"ה יהודה ליב הכהן זצוק"ל. נאום ברוך שלום באו"א[!] מו"ר שיחי'.

            כשיצא מבית הדפו' אקבל אי"ה בל"נ הספר. נאום יהודה ליב בא"א מו"ר שיחי'.

            כן גם אני אקבל אי"ה בל"נ הספר הנ"ל כשידפס. ישראל נח בא"א מו"ר שיחי'.

            כשיצא מבית הדפוס הספר של הגאון החסיד מו"ה יהודה ליב הכהן זצ"ל, בל"נ אי"ה אקבל אותו. שמואל בא"א מו"ר שיחי'.

            הספר על התורה והמשנה מהגאון החסיד מוה' יהודא ליב נ"ע, כשידפס ברשיון הצענזור אקבלו אי"ה. חיים שניאור זלמן בא"א מו"ר שיחי'.

*

            מדוע יצא אדמו"ר הצ"צ מגדרו בשל ספר קדוש זה?

            בעל ה'בית רבי' מסביר זאת בדבריו הבאים: אדמו"ר הנ"ל [בעל צ"צ נ"ע] לא בא מעולם בהסכמה על שום ספר, ורק על ספר זה נתן הסכמה, מפני שזקינו רבינו [הזקן] נ"ע לקח ממנו הסכמה על ספרו ה'תניא' (בית-רבי, א, עמ' סג).

            אך נראה שאין בזה "הסכמה תחת הסכמה" גרידא, אלא ביטוי לקירבה הנפשית ששררה בין אדמו"ר הזקן לבין הרה"ק ר' לייב הכהן, שקירבה זו היא כנראה הסיבה שאדמו"ר הזקן ביקש דוקא ממנו את הסכמתו להדפסת ס' ה'תניא'.

            ידועה אימרתו של אדמו"ר הזקן: לשלושה יש לי אהבת נפש: לר' זושא [מ?א?ניפ?ולי], לר' נחום [מטשרנוביל] ולר' לייב הכהן [מ?א?ניפ?ולי].2

            עם שניים מהשלושה ה"ה הרה"ק ר' זושא והרה"ק ר"י לייב נשאר אדמו"ר הזקן ללמוד אצל 'הקדוש' הר"ר אברהם ('המלאך') בנו של המגיד ממזריטש, ואת הסכמת שניהם ביקש להדפסת ה'תניא'.

            ומובנת היטב הקירבה הנפשית העמוקה, שרחש גם אדמו"ר הצ"צ לאהוב נפשו של זקינו אדמו"ר הזקן.

*     *     *

כלי מחזיק ברכה

            בשנת תרמ"ו נדפסה בווילנא חוברת קטנטנה בת 16 עמ', שבשבעה מעמודיה מתיימר המחבר שאול ב"ר יהושע מאירזון לכתוב "הדרן על חמשה סיומים על ששה סדרי משנה, ועל מס' יבמות, נזיר, כריתות, ברכות" (כלשון השער), אבל אין בה אלא רעיון קטן אחד. יתכן שאלו רק "עלים לדוגמא" מהספר כולו.

            בראשית החוברת מביא המחבר שתי "הסכמות", אשר הן "נתונות על כל חידושי אשר המה עוד בכתובים".

            ה"הסכמה" הראשונה היא מהמלבי"ם, המעיד כי הספר "כולו אמת הוא", וההסכמה השניה היא מאדמו"ר הצ"צ. וזה לשונה:

            הן הובאו לפני כ"ק מהרב ר' שאול ב"ר יהושע נ"י, וחפצי בוודאי שיבואו להדפיס לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל כי קדש הם, ואינם צריכים להסכמות. ואף שאין דרכי מעולם בכך ליתן הסכמה להדפסה, עכ"ז באתי בח"י שאי"ה כאשר יצאו מהדפוס גם אני אקבל בל"נ הספר. וממני יראו וכן יעשו.

            יום א' כ"ג חשוון שנת תרכ"ו לפ"ק, ליובאוויץ.

            נאום מנחם בא"א מוהר"ר שלום שכנא זצלה"ה

 

            האם לפנינו חריגה שניה שחרג אדמו"ר הצ"צ ממנהגו שלא ליתן "הסכמות" לספרים? ובמה זכה מחברנו ה"נסתר" לכל הכבוד הזה?

            אך כל המשווה את ה"הסכמה" הזו לקודמתה זו שניתנה לסה"ק "אור הגנוז" יווכח לראות כי "נסתר" זה העתיק את לשון ההסכמה הקודמת, הקדים אותה ביומיים, ושם אותה בכליו בתקווה שהיא תהיה לו ל"כלי מחזיק ברכה"...

*     *     *

ביאור ל'ספר הנפש'

            עוד מצינו שציוה אדמו"ר הצ"צ לבניו לחתום על "ספר הנפש" הקדום, ועליו ביאורו של הר"ר ישראל חיים קליין מחרקוב.

            הספר נדפס בוורשא תרמ"א, וחתימתם של הבנים הק' מוהרי"ל מקאפוסט ומוהרש"ז מליאדי מוכתרת בו כ"הסכמה":

הסכמת בפקודת אדמו"ר הרב הגאון הגדול הצדיק מפורסם חסיד ועניו פאר מקדושים כש"ת כו' מוהר"ר מנחם מענדיל נבג"מ לבניו הקדושים שיחתמו על ספר זה,

יהודה ליב,  שניאור זלמן שניאורסאן

*     *     *

ביאור ל"ספר הישר" לרבינו תם

            בשנת תרכ"ט הדפיס הרה"ג ר' יחיאל מיכל עפשטיין לימים בעל ס' 'ערוך השלחן' בזיטאמיר, חלק מ"ספר הישר" לרבינו תם, עם ביאורו "אור לישרים".

            נכדו, ר' מאיר בר-אילן כותב בספרו "מוולוזין עד ירושלים" (פ' לח): "..הספר הזה.. הוא כעת יקר המציאות.. לא כל האכסמפלארים שווים. רק בכמה מהם יש דף עם הסכמות, וביניהן מאת.. האדמו"ר המפורסם רבי מנדל מליבאוויץ.. רבי מנדל החשיב אותו מאד וכתב עליו שבחים גדולים" (תודה לידידי הרה"ח ר' ברוך אוברלנדר שהסב את תשומת לבי לקטע זה).

            בעותק שראיתי יש הסכמות, אבל לא מאדמו"ר הצ"צ אלא מהאדמו"ר ר' אהרן מטשרנוביל, ובנו הרה"ק ר' מנחם נחום זצ"ל. בעברו השני של הדף מתנוססות הסכמותיהם של הרה"ג: הנצי"ב מוולוזין, ר' יצחק אלחנן מקובנא, ר' מאיר ברלין ממוהילוב ורי"ל דיסקין משקלוב. המתוארכות שבהן משנת תרכ"ט.

*     *     *

            בינתיים, מכל מה שראינו עד כה ועד שתימצא ההסכמה ל"ספר הישר", לא עלתה בידינו אלא הסכמה אחת ויחידה הראויה לשמה, היא ה"הסכמה" לס' "אור הגנוז".

 

1. המלצה זו חזרה ונדפסה בין "מכתבי התהלה" שבס' "דברי יוסף" לאותו מחבר (ווילנא תרל"א), בשינויים קלים: מוהר"ר יעקב ליב (במקום: מו"ה), מהו' יוסף (במקום: מו"ה), עגונא (ולא: עגונה), מהור"ר שכנא (במקום מו"ה) ופרט השנה הוא תקצ"ג ולא תקצ"ז.

2. קונטרס 'רמ"ח אותיות', אות ריט. "למען ידעו.. בנים יולדו", עמ' 259.

 

הסכמות מהר"ש

            בפרק הנוכחי נעסוק בחתימות-הסכמות שבהן בא כ"ק אדמו"ר מוהר"ש לבדו על החתום, ולאלו שבהן הוא חתום יחד עם אחיו הקדושים יוקדש ברצות ה' פרק לעצמו.

 

"ציון יהושע"

            בשנת תרכ"ט הדפיס הרה"ג ר' יהושע העשיל לוין איש וילנא-ולוז'ין את ספרו "ציון יהושע", מסורת-הש"ס לתלמוד בבלי ממאמרי רז"ל המקבילים שבתלמוד ירושלמי.

            כעבור למעלה מעשר שנים פרסם רי"ה לוין חוברת בשם "מודעה מבשרת ציון" (וילנא תר"מ), שבה הוא מודיע כי ספרו הנ"ל "יצא עתה לאור הדפוס נלוה לכל מסכתא ומסכתא אל הש"סין הנדפסים עתה".

            ההדפסה עצמה לא יצאה לפועל, אבל נותרה לפליטה חוברת זו, שבה מעתיק הוא "מפנקס החתומים אשר קבלו 'הציון יהושע' אחר צאתו מהדפוס, בחרנו להעתיק ח"י כקש"ת המתנשא לכל לראש לחסידי לויבאוויטש[!] אדמו"ר שליט"א, וכן מכתב כתי"ק מהמתנשא לכל לראש לחסידי קאפוסט אדמו"ר שליט"א".

            וכאן באה "חתימתו" של אדמו"ר מוהר"ש בזה הלשון:

            גם אני קבלתי ספר "ציון יהושע" מה"ר הגאון המחבר שי' לצרפו לכ"א להש"ס בבלי להיות לאחדים,

ובאתי עה"ח שמואל באאמו"ר זצללה"ה.

*      *      *

משכן בצלאל   

            ספר נוסף שנדפס בחיי אדמו"ר מוהר"ש ונושא את "חתימתו", הוא "משכן בצלאל" להר"ר בצלאל ביראק מווילנא (ורשא, תרל"ה).

            בפתיחת ספרו הדפיס המחבר "הסכמות מגדולי גאוני זמנינו", ותחת הכותרת "אחרון אחרון חביב" באים מכתבו של הגר"ש שטראשון מווילנא, ו"חתימתו" של אדמו"ר מוהר"ש (לפי תאריכי שאר ההסכמות, ניתן לשער שהרבי צירף את חתימתו בערך בשנת תרל"ב):

וזה הוא חתימת אדמו"ר הרב הגאון הצדיק בוצינא קדישא ופרישא, גדול מרבן שמו, כש"ת מהור"ר שמואל מליבאוויץ שליט"א. וידוע שחתימתם היא הסכמתם.

            גם אנכי אקבל אי"ה ספר אחד כשיצא מבהד"פ [=מבית הדפוס] ברשיון הצענזור, וסלקתי מחירו.

שמואל

*      *      *

שו"ת פני יצחק

            בערך באותן שנים, תרל"ב-תרל"ג, צירף אדמו"ר מוהר"ש את חתימתו לרכישת הס' "פני יצחק", מאת הרה"ג מו"ה יצחק אייזיק בהר"ד [בוגרד] אב"ד ויטבסק "תלמיד מובהק לאדמו"ר הזקן", שנפטר בשנת תרכ"ז(?) "שנותיו כמאת שנה".

            חתימתו של אדמו"ר מוהר"ש היא הראשונה בשורת "הסכמות הגאונים", וכותרתה:

הסכמת אדמו"ר מליובאוויץ

            כשיצא השו"ת פני יצחק מידידנו הרה"ג המופלג וכו' מהרי"א ז"ל מוויטעבסק מבה"ד ברשיון הצענזור, אזי בל"נ אקבל אי"ה ספר א'. ונתתי ג"כ ד"ק [=דמי קדימה] להצטרף לעושי מצוה המחזיקים ומסייעים ידי בנו ידידנו הרב שי'.

שמואל

            מן הענין להביא מתוך ה"הסכמות" כמה מן ההתבטאויות אודות המחבר:

            "פאר מעלת כבוד הרב הגאון הגדול ומפורסם, זקן שקנה חכמה ויראת ה' אוצרו, כק"ש.. שהיה אב"ד בקהלתנו ושפט את עמנו זה קרוב לשבעים שנה" (הג"ר יקותיאל זלמן לנדא מוויטבסק).

            "הכרתי את כבוד הרב הגאון אב"ד מוהרי"א בהר"ד זצ"ל בהיותו בחיים חיותו, ונודע לי שהיה גדול בישראל בתורה וחכמה וחסידות.. ידוע לי שדבריו להלכה ולמעשה נאמרים בעיון גדול" (הג"ר גרשון תנחום ממינסק).

            "בעהמ"ח.. הנהו ידוע ומוחזק לאחד מגדולי הגאוני האמיתים שבדורו, יא"מ [=ירא אלקים מרבים] צדיק וחסיד.. ודאי תהיה תועלת גדולה מהדפסת הספר מהוראותיו בענינים החמורים המצויים בדורנו, וההוראה האמיתית נצרכת מאוד במו" (הג"ר אריה ב"ר יעקב ממינסק).

            "נודע למשגב גדולת מעלת הרב הגאון המנוח המפורסם מוהרי"א בהר"ד זצ"ל אבד"ק וויטעבסק" (הג"ר חיים ברלין ממאסקווא בן הנצי"ב).

*      *      *

בית אהרן והוספות

            בספרו של הרה"ג מו"ה אברהם דוד לאוואוט זקינו של כ"ק אדמו"ר זי"ע "בית אהרן והוספות" (וילנא, תרמ"א), נדפסה הסכמה אחת ויחידה, מאדמו"ר מוהר"ש; יש כאן יותר מאשר "חתימה" שגרתית בעלמא, שכן הרבי משבח את הספר וגם ממליץ לקנותו:

הסכמת

כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש יע"א

כאשר יצא הספר בית אהרן והוספות מבית הדפוס ברשיון הצענזער, בלי נדר אקבל איה"ש ספר הנ"ל במחיר אשר ישית עליו בעל המחבר ההוספות. ומלבד מעלת עצם הספר, מהראוי ונכון לאוהבי תורה לקנות ספר זה לחזק ידי העוסקים בתקון אזנים לקופה. ולראיה באתי על החתום יום ה' י"א מנחם אב תרל"ט לפ"ק.

נאם שמואל.

*      *      *

יד אהרן

            בשנת תרס"ט נדפס בווארשא הספר "יד אהרן", ספר דק בן שבעה-עשר עמודים, מהם ארבעה עמודי "הסכמות", חמישה עמודי "הקדמה" ושישה עמודים "חידושי תורה".

            כל הממליצים והמסכימים מעלים על נס את גדלותו של המחבר הר"ר אהרן יחיאל ב"ר מרדכי קראל בתורה ובמידות, ועם זאת את שפל המצב שאליו הגיע, הן בבריאותו והן בדלותו. מצב זה אילץ אותו להדפיס את ספרו ולמכרו לנדיבי עם.

            המחבר למד בישיבת וולוז'ין, נמנה עם תלמידיו של הג"ר ישראל מסלאנט וגם היה חסיד חב"ד.

            עמודי ה"הסכמות" נפתחים בהסכמתו של "מורי הגאון המשכיל ביר"א רשכבה"ג ר' ישראל ליפקין מסאלאנט זי"ע", שבה אנו מתוודעים הן לגדלותו בתורה של המחבר והן לחסידותו: "לידידי הרב הג' חו"ב [=חריף ובקי] בשכל חד וחלק כמי"ב [=כמותו ירבו בישראל] כש"ת ר' אהרן יחיאל קראל נ"י מוויטעבסק. החד"ת שלכם ראיתי ומאד הוטבה בעיני.. ולמה"ש [=ולמען השם] להחזיק דרכו בעבודת ה' כדרכו, ואף כי דרכו נמשך מהחב"ד, אעפ"כ ישרה היא, כי דרך אמת לכת"ר. יתן ה' ויעלה לגפן אדרת כרצונו ורצון ידידו, ישראל בהרז"ו".

            "הסכמתו" של אדמו"ר מוהר"ש אינה אלא, כדרכו, "חתימה" על הספר, בצירוף המלצה לתומכו וברכה לבריאותו:

            ידידי וחביבי הרב המופלג וותיק וחסיד החו"ב וירא"ב [=וירא אלקים ברבים] מו"ה אהרן יחיאל נ"י מצוה לתומכו. והשי"ת ירחם עליו וישלח לו רפ"ש בתוך אחב"י. וכן נתתי דמ"ק.

שמואל [הוא אדמו"ר מלובאוויטץ].

            אחרי אדמו"ר מוהר"ש, בא מכתבו של הרה"ג ר' מרדכי בן כ"ק הרב"ש (בן אדמו"ר הצ"צ):

            ביודעי ומכירי ידידי הרב החו"ב וירא"ב מוה"ר אהרן יחיאל נ"י מפה, אשר למד ולימד הרבה ומוסמך מהרבה גאונים גדולים המדברים בשבחו ויושר פעלו. וכעת הוא חולה ל"ע ורצונו להדפיס חד"ת, ולא ניסה לבקש עזר מאחרים. ע"כ באתי להיות לו לפה ולמליץ, לעורר לב הרבנים דכל אתר ואתר ולב נדיבי ישראל, לקרבו בימין צדקם, כי נכבד הוא ומיוחס גדול ממשפחת הגאון ר"י ציטלין משקלאב. וכשהייתי בשקלאב מ"ץ, הי' שם אצל ש"ב הרב הגאון ר' יהושע הלוי, וראיתי גודל התקרבותו של הרב להרב הנ"ל. והמרחם עליו ירוחם בכל טוב ועושר. כחפץ המעתיר, מרדכי באאמו"ר הרב"ש נ"ע שניערסאן, וויטעבסק.

            נוסיף ונלקט עוד כמה ביטויים מתוך ההסכמות, שיש בהם כדי ללמד עליו ועל תולדות חייו:

            "מאד אשמח לראות חד"ת של הרה"ג צמ"ס [=צנא מלי ספרי] ר' יחיאל קראל. ודכירנא כשהי' בוולאזין עוד נער, הי' שקד בתורה ויראה, והי' פיו פה מפיק מרגליות בחו"ב [=בחריפות ובקיאות], ויקר הוא למאד" (הג"ר יוסף דובער הלוי [מבריסק]).

            "ידידי הרב הג' החו"ב צמ"ס ירא"ב ונפש יקרה.. אשר מרוב שקידתו בתורה חלה מאד.. וזכות גודל החזקת התורה וזכות תוה"ק תעמוד לכל עוזריו ומכבדיו כנצרך לאדם גדול. הכותב למען כבוד התורה.. כ"ד כסליו תרל"ט" (הג"ר יצחק אלחנן מקובנא).

            "זה זמן רב כשהייתי בצוותא חדא עם הרב הג' צמ"ס חו"ב וכו' ר' יחיאל קראל בהישיבה דוולאזין, ודכירנא כד הוי טליא צופה הייתי עליו אשר ישא שמו לארי' דבי עילאה, טעמו ונמוקו עמו. וכעת ראיתי כ"י חדו"ת שלו מכמה שנים וריחם נודף כשמן אפרסמון.. לא בכל יום מתרחש גברא רבא כדין" (הגאון הנצי"ב מוולוזין).

            "האי גברא יקירא כבוד ידידי כנפשי הרב הג' חו"ב בחדרי תורה משנתו זך ונקי, ירא וחרד לדבר ה'.. בא הנה להרופאים הגדולים והכרתיו לדעת גדלו ותפארתו בש"ס ופוסקים להורות הלכה כדין ודת.. ובימי הקיץ כשנסעתי מהעיר ריגא, נתתי הרשות ביד הרב הג' הנ"ל כי ישכון כבוד בתוך ביתי להורות הלכה כדין וכדת.. וכל עיר ועיר כי ישכון כבוד בתוכם לכהן פאר הרבנות ישבעו ענג ורצון מאתו, יהנו מצל אור תורתו ויראתו וחכמתו.. ובא על הח'.. ט"ז אדר שנת תרמ"ו" (הג"ר משה [שפירא] מריגא).

            "והוא כבר מפורסם לשם ולתהלה ולתפארה מעודו בהילו נרו על ראשו והתלונן בצל הכסף ובצל החכמה, והי' לו תורותיו שעשועים יום יום ולא פסק משקידתו יום יום בתורה. והנה עתה כאשר נעל לפניו דלתי הצלחה וירד פלאים, תאלצהו ההכרח להוציא תעלומות חכמתו לאור.. באתי עה"ח.. שנת תרס"ח" (הג"ר משה שמואל שפירא מבוברויסק).

            "השתעשעתי עמו ארוכות במילין דאורייתא ומצאתיו לפי דעתי לאיש הוגה דעות בתורת ה' בשכל חד וסברא ישרה בבקיאות נכונה.. חובת תמיכת תלמידי חכמים הביאני עד הלום להעיר את לבב נדיבי עדת ישראל והרבנים כי יקדמו פניו בנדבת יד ולב, שיחתמו ויתנו על ספרו היקר אשר מתעתד להוציא לאור.. תרס"ח" (הגה"ח ר' מנחם מענדל חן מניעזין).

            "דברתי עמו בפלפול ובחד"ת ובהלכה.. ומצאתיו מלא דבר ובעל סברא ישרה ע"ד הפלגה. גם כשהייתי כמה פעמים אצל הגאון ר' יצחק אלחנן אב"ד דקאוונע, והרב היקר הזה הי' דיין אצל הגאון הנ"ל, וראיתי גודל התקבות של הגאון אליו.. תרס"ח" (הגה"ח ר' אריה ליב האפט מקאנטאפ [מחסידי הצ"צ]).

            "מצאתיו מלא וגדוש בתורה, חריף ובקי כאחד מהגדולים, וחד"ת שלו ערבים. ואיש הגדול הזה איתמחי עוד בימי ילדותו מגאונים, ובפרט בווילנא ראיתיו וכולם הפליגו בשבחו. ומעולם ישב באהלה של תורה ולא נהנה הנאה חומרית על ידה ולא התגאל במתנת איש זר. אך כעת נהפך עליו הגלגל ונאלץ לעשות תורתו קרדום. וע"כ חוב גדול על כל מי שאהבת התורה בוערת בקרבו לקרב את הרב הגדול הזה ולעזרו שיוכל להוציא לאור תורתו" (הג"ר רפאל מרדכי ווארשאנסקי מהאמיל).

*      *      *

"הסכמה" שלא ניתנה

            הרה"ח ר' יחיאל היילפרין ("יחיאל דער חזן", "יחיאל דער משולח") העלה על הכתב את הסיפור הבא:

            סיפר לנו הר"ר זלמן ניימארק מסטרדוב:

כשבאתי למוסקבא עם בני משה לדרוש ברופאים, שהיתי שם שמונה שבועות, ובאו אז אלי שני נכבדים מחרסון ובידם כתבי דא"ח "פלח הרמון" של הר"ר הלל מפאריטש, והציעו לי לנסוע על-חשבונם לליובאוויטש כדי לבקש מאדמו"ר מוהר"ש "הסכמה" על הדפסת הספר.

נעניתי להצעה, כי חשבתי שאף אם הרבי לא יתן את הסכמתו, אבל בכל אופן אזכה לשמוע דא"ח ולהתקבל ל"יחידות".

נכנסתי לאדמו"ר והושטתי לו את הכתבים. אחרי שעיין בהם מעט שאל אותי הרבי: ומה דעתך?

עניתי, שלדעתי אין שום סיבה שלא להדפיס את כתביו של ר' הלל, שהיה נאמן לה' ולתורתו הקדושה.

ניכרת היא פחיתות מדריגתך בדא"ח, אמר לי הרבי; איך יש לך בכלל הווה-אמינא לבקש דבר שכזה?! האם כל כתביהם של רבותינו הקדושים כבר יצאו לאור? הרי לא נדפסה אלא טיפה מן הים! ואיך זה יחלקו כבוד לתלמיד במקום רבותיו?!

שנית, ממה-נפשך: אם ירצו להדפיס את הדרושים שחידש מעצמו, הדרא קושיא לדוכתא, איך יקדימו את מאמריו למאמרי רבותינו; ואם ידפיסו את הדרושים ששמע מאבינו, מי הוא זה היורש? הלא אבינו הוא ואנחנו בניו לקיים את דבריו!

ועוד: ידוע המעשה שפעם שמענו כולנו מאמר מאבינו בשבת קודש, ואחר-כך נתפזרו אנ"ש לשמוע "חזרה" מהאחים כנהוג. ל"סעודה שלישית" הלכו לשמוע "חזרה" מר' הלל שגם הוא היה באותה שבת, ולתמהונם שמעו ממנו דבר אחד בשינוי ממה שזכרו כל השומעים. מחו השומעים ואמרו לו את גירסתם, אך ר' הלל לא ניזוז מדעתו.

הלכו ושאלו את הבנים, כולם אמרו שהצדק עם השומעים, ור' הלל בשלו. הלכו לר' נחום "חוזר", שהיה שומר את לשונו הקדוש של הרבי אות באות, אמר גם הוא כדעת כל השומעים, אבל ר' הלל לא שמע לו. נכנסו ושאלו את אדמו"ר עצמו, הכריע אבי כדברי השומעים, ור' הלל עדיין בתקפו עומד!

שאלו אותו: מאי האי?! והסביר: בהתאסף כל העדה בשבת קודש לשמיעת הדא"ח, הוא כמעמד מתן-תורה בהר סיני, ושם קיבלו כל נשמות ישראל "את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה", ואחר-כך נוצרו מחלוקות כמו בית-שמאי ובית-הלל, כי כל אחד קיבל לפי שורש נשמתו. וגם עתה, בשעת אמירת המאמר קיבלה נשמתי באופן זה דוקא, ואני אינני יכול לזוז ממנו!

וזהו תירוץ לר' הלל סיים אדמו"ר מוהר"ש את דבריו אבל אנחנו יודעים שדעתו של אבינו היא היא המכרעת בכל עת ורגע, יותר מדעתו של ר' הלל! לפיכך אין אנחנו יכולים לתת "הסכמה" להדפסת הכרעותיו.

*

            עד כאן סיפור המעשה. והוא תמוה במקצת, שהרי אין בספר שום "הסכמה" מתקופת מוהר"ש, אלא רק משנת תרמ"ה (מרבני אוקרינה) ותחילת תרמ"ו (מרבני רוסיה הלבנה).

            "פלח הרמון" על ס' בראשית נדפס אחר-כך בשנת תרמ"ז ללא שום "הסכמה" מבני אדמו"ר הצ"צ, אלא רק מנכדיו הרבנים הק' מקאפוסט וליאדי, וכן חתימותיהם של שניים מבני מוהר"ש הרז"א והרמ"מ, אבל לא חתימתו של מוהרש"ב, שבאותה תקופה קיץ תרמ"ה וחורף תרמ"ו לא היה בליובאוויטש אלא ביאלטא שבקרים.

            בשנת תשי"ד הדפיס אדמו"ר זי"ע שנית את "פלח הרמון" על ס' בראשית, ובשנת תשט"ו חלק נוסף, על ס' שמות "בפעם הראשונה מכת"י". על כת"י זה כותב הרבי בהקדמתו, ש"לפני איזה שנים נשלח לכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר ציוה להו"ל, אבל מכמה סיבות נתעכב הדבר עד עתה".

 

הסכמות בני הצ"צ

 

"הסכמות" מאת בני אדמו"ר ה'צמח צדק'

 

            ל"הסכמותיו" של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש כבר נתייחד פרק בפני עצמו ('כפר-חב"ד', גל' 987, עמ' 34 ואילך), ועתה נעסוק בחתימותיהם של כל האחים הקדושים זצ"ל (וביניהן גם חתימותיו של אדמו"ר מוהר"ש).

 

ס' "אור הגנוז"

            כבר הבאנו את "הסכמתו" של הסכמתו של כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק' לסה"ק "אור הגנוז" מאת הרה"צ מוהר"ר ליב הכהן מאניפולי, רעהו המובהק של אדמו"ר הזקן מתקופת לימודם במזריטש בצוותא חדא, ידידות איתנה שנמשכה גם אחר-כך בעת לימודם אצל "המלאך" והיתה ל"אהבת נפש" (ראה 'כפר-חב"ד', גל' 985, עמ' 62-61).

            להסכמתו זו של הצ"צ שניתנה בכ"ה חשוון תרכ"ו שנת חייו האחרונה בעלמא דין צירפו את חתימותיהם גם בניו הקדושים שהיו בליובאוויטש באותה שעה, חוץ מהרה"ק ר' יוסף יצחק שהתגורר באוורוטש שבאוקריינה.

            הספר נדפס בלעמבערג בשנת תרכ"ו, וזה נוסח החתימות הנ"ל:

 

            אלה דברי בניו זרע קודש הנוראים והמפורסמים, השם עליהם יחי'

            גם אני אקבל בל"נ אי"ה ספר על התורה והמשנה מהגאון החסיד מו"ה יהודה ליב הכהן זצוק"ל. נאום ברוך שלום באו"א[!] מו"ר שיחי'.

            כשיצא מבית הדפו' אקבל אי"ה בל"נ הספר. נאום יהודה ליב בא"א מו"ר שיחי'.

            כן גם אני אקבל אי"ה בל"נ הספר הנ"ל כשידפס. ישראל נח בא"א מו"ר שיחי'.

            כשיצא מבית הדפוס הספר של הגאון החסיד מו"ה יהודה ליב הכהן זצ"ל, בל"נ אי"ה אקבל אותו. שמואל בא"א מו"ר שיחי'.

            הספר על התורה והמשנה מהגאון החסיד מוה' יהודא ליב נ"ע, כשידפס ברשיון הצענזור אקבלו אי"ה. חיים שניאור זלמן בא"א מו"ר שיחי'.

*     *     *

ס' "קול אריה"

            באותה שנה תרכ"ו נדפס בירושלים הס' "קול אריה" מאת הרה"ג ר' ארי' ליב חריף אב"ד האמיל, שהובא לדפוס ע"י נכדו הר"ר שניאור זלמן ב"ר מנחם מענדל [מנדלוביץ], ובו:

הסכמת הרבנים הצדיקים בני הרב הגאון הצדיק המפורסם כקש"ת אדמו"ר מוהר"ר מנחם מענדיל דק"ק ליבאוויטץ שליט"א:

גם אנחנו הח"מ נקבל כמה ספרים מהרב הגאון החסיד מו"ה אריה ליב זצ"ל שהי' נקרא בפי כל ר' ליב חריף זצ"ל אב"ד דק"ק האמלע, ובקשתינו להחזיק יד נכדו בכל מה דאפשר להוציא מחשבתו מכח אל הפועל. ולראי' בעה"ח פה ק"ק ליבאוויטש:

ברוך שלום, יהודא ליב, חיים שניאור זלמן, ישראל נח, שמואל יצ"ו.

            חתימותיהם של הבנים הרבנים ניתנו בחיי אביהם הצ"צ, אבל הרבי עצמו לא נמנה עמהם.

            למרבה הפלא, במקום לכתוב פרטים כלשהם אודות זקינו המחבר, העדיף המביא לבית הדפוס איש ירושלים להאריך בשבחו של הגביר ר' דוד ששון, והשאיר אותנו חסרי ידע.

            רק מהסכמתו של הגה"ח ר"י אייזיק מוויטפסק (שנמנה עם תלמידי אדמו"ר הזקן נ"ע) נמצאנו למדים פרטים בודדים אודות המחבר. שכך כותב הוא עליו:

            "אריה עלה ונתעלה בגנזי מרומים זה שנים רבות, הוא ניהו כבוד הרב החריף הצדיק המפורסם גדול שמו, הגאון החסיד, כשמו כן הוא, רבי ליב חריף אב"ד דק"ק האמליע. מכיר אני אותו ואת נווהו בימי נעורי, כי הוא היה חותן דודי הרב מו"ה שמואל מו"צ דק"ק אוסטאמלי'".

            גם מהסכמתו של הרה"ג ר' משה נחמי' כהניו מחאסלאוויץ ניכר שהוא ידעו ושמע את שמעו:

            "המחבר הר' הג' המפורסם בחריפות ובקיאות, לבו כלב הארי, נחית לעומקא חד חד וכו' וכו' כת"ר מוהר"ר אריה ליב אב"ד דק"ק האמלע, אשר הי' מגדולים המפורסמים במדינתינו ובסביבותינו בחריפות ובקיאות, והיה נקרא ר' ליב חריף זצ"ל".

            ממקום אחר למדנו, שהרה"ח המפורסם ר' פסח מאלאסטויקער שהיה עוד מצעירי תלמידיו של אדמו"ר הזקן היה בנו של הר"ר יואל, שהיה חתנו של הר"ר ליב חריף הנ"ל.

*     *     *

ביאור ל'ספר הנפש'

            עוד מצינו שציוה אדמו"ר ה'צמח צדק' לבניו לחתום על "ספר הנפש" הקדום (ועליו ביאורו של הר"ר ישראל חיים קליין מחרקוב), וגם כאן הרבי עצמו לא צירף את חתימתו.

            ספר זה נדפס בוורשא תרמ"א, וחתימתם של הבנים הק' מוהרי"ל מקאפוסט ומוהרש"ז מליאדי מוכתרת בו כ"הסכמה":

הסכמת בפקודת אדמו"ר הרב הגאון הגדול הצדיק מפורסם חסיד ועניו פאר מקדושים כש"ת כו' מוהר"ר מנחם מענדיל נבג"מ לבניו הקדושים שיחתמו על ספר זה,

יהודה ליב,  שניאור זלמן שניאורסאן

*     *     *

ס' "תפארת ישראל"

            בשנת תרכ"ה נדפס לראשונה (בלעמבערג) הס' "תפארת ישראל" מאת הרה"ק ר' ישראל "החריף הגדול" מסאטינאב, שזכה להימנות עם תלמידי הבעש"ט נ"ע.

            על אף שהספר מיוסד על אדני הקבלה ורחוק מאוד מלהיות "שוה לכל נפש", בכל זאת זכה שתוך תקופה קצרה נדפס שנית (בווארשא תרל"א) ושלישית (בלובלין תרל"ה).

            בהוצאה השלישית נרשמו גם שמותיהם של שלושה מבני אדמו"ר הצ"צ, אחרי הכותרת המקדימה:

 

ואלה הם הגדולים הצדיקים הק' המפורסמים בקצוי ארץ.. אשר מגודל ענוותנותם לא באו בהסכמה, אפס רשמו את שם קדשם וקבלו את הספר הק' הלזה.. מדינת רייסין:

ישראל נח בהרב הגאון הקדוש אדמו"ר הר"ר מנחם מענדיל, שמואל בהרב הגאון הגדול הקדוש אדמו"ר הנ"ל, שניאור זלמן בהרב הגאון הקדוש אדמו"ר הנ"ל.

 

            מן הענין לצטט קטע מהסכמתו של הרה"ג ר' יוסף שאול נאטאנזאהן אבד"ק לבוב והגליל, למען דעת את יחסם של רבנים "מתנגדים" למרן הבעש"ט הק' ותלמידיו:

            "זקיני הרב הגדול הצדיק מהר"ר דוב בעריש האלפערין סיפר לי עוצם כחו וגבורתו [של הרב המחבר], כי חותני זקני הרב הגאון החסיד הר"ר מרדכי זאב היה אז אב"ד דק"ק סאטינאב, והנה כבר היה הרב הנ"ל המחבר הקדוש אז זקן בא בימים, ובימי עלומיו היה אז עיר סאטינאב מלאה חכמים וסופרים, וישראל [=הרב המחבר] עומד על גביהם בחריפות ובקיאות. אנשי העיר סיפרו לו כי הגאון בעל "שאגת אריה" עבר דרך ק"ק סאטינאב, וצלחה עליו [על המחבר] רוח גבורה והכה את האריה בימי השלג כדרשת חז"ל. והגאון מהר"י חריף אמר לו, שכבוד מר אביו של זקני הנ"ל הגאון החריף ובקי הר"ר אברהם שלמה אב"ד דק"ק ראטין היה עובר לסוחר מידי שנה בשנה בק' סאטינאב ופלפל עמו הרבה בחריפות ובקיאות.

            "והנה מלבד תוקף מעשה גבורותיו בתלמוד ופוסקים, עוד היה ידיו רב לו בנסתרות, ומגוית האר"י רדה דבש הרבה. והספר הזה הנקרא בשם "תפארת ישראל" הן הן גבורותיו והן הן נוראותיו. והיה מחברייא קדישא חבורת הבעש"ט הק' נבג"מ".

*     *     *

הסכמות הרה"ק ר' ברוך שלום בן אדמו"ר הצ"צ

            להלן נעתקו שתי הסכמות של הרה"ק ר' ברוך בן אדמו"ר הצ"צ, אביו זקינו של רבינו אדמו"ר זי"ע (ראה אודותיו ב'פרדס חב"ד' גל' 8, עמ' 167-165).

 

ס' "מאורי אור" (ווארשא תרכ"ז):

 

הסכמת הרב הגאון וכו' מק"ק ליבאוויטש

כבר נודע מעלת יקרת ס' הקדוש מאורות נתן אשר חיבר הרב הקדוש המקובל האלקי מהו' מאיר פאפרש הכהן זצ"ל מגורי האריז"ל, ונק' בשם מאורי אור. והנה עצם הספר לא נצרך לשום הסכמה כי אמת עד לעצמו, וכנראה בעליל אשר כ"ק אאמו"ר ז"ל מביאו בלקו"ת ובפרט בכי"ק אשר עדיין בכתובים ברוב הדרושים נזכר ס' הקדוש הזה.

אך ימים רבים לישראל אשר ספר הלז הובא לבה"ד וכבר ספו תמו, ורבים משתוקקים להגות באמרי פה קדוש אאמו"ר ז"ל נ"ע אשר בהם הובא דברי הס' הקדוש הזה, לזאת קם ונתעורר חתני המופלג מוה' משולם נ"י מק"ק ווארשא להביאו לבית הדפוס עפ"י רשיון הצענזור כנימוס הקיר"ה דמדינתינו בכדי לזכות את הרבים. ומדאגה בדבר פן ואולי יבוזו זרים יגיעו, לזאת ביקש ממני לאסור איסור על אחינו בנ"י. הגם שלא נחשדו ישראל על איסור השגת גבול, עכ"ז פן יהרסו לעלות על לבם לפרץ פרץ ויגרמו ח"ו הפסד לשלוחי מצוה.

ע"כ באתי להצטרף להרה"ג דק"ק ווארשא וסביבותיה ולהטיל גודא רבה על המדפיסים, הן במדינתינו והן במדינה אחרת, בל יערב לבם להדפיס הספר הקדוש הנ"ל הן בהוספה והן בהגרעה, בלתי רשות חתני המופלג מוה' משולם הנ"ל, עד משך ששה שנים מיום כלות הדפוס. והשומע לדברינו אלה ישכון בטח ושאנן ותבוא עליו ברכת טוב מהא-ל הטוב.

ד' הבעה"ח יום ג' כ"ד אלול תרכ"ז לפ"ק.

ברוך שלום באאמו"ר הגאון מוה' מנחם מענדל ז"ל נ"ע.

*

 

ס' "קב נקי" (ווארשא תרכ"ח)

מאת הרה"ח ר' אברהם דוד לאוואוט אביו זקינו של רבינו זצ"ל (ראה אודותיו ב'כפר חב"ד' גל' 938, עמ' 90 ואילך).

 

הסכמת הרב הקדוש המפורסם כו' כבוד קדושת שם תפארתו, מוהר"ר ברוך שלום נ"י, בן לאותו צדיק הרב המפורסם קדוש עליון, אדונינו מורינו ורבינו, הגאון הגדול, החסיד והעניו, אור עולם מופת הדור, איש אלקים קדוש וטהור, עטרת תפארת ישראל, כבוד קדשו שם תפארתו מוהר"ר מנחם מענדל נבג"מ מליבאוויטש

 

            לכבוד כללות עמינו בני ישראל שיחיו,

אנכי בדרך נחני ד' דרך ק"ק ניקאלאייעב, והראה לי כבוד ידי"נ הרב המופלג השנון כו' מוה' אברהם דוד נ"י האב"ד דק"ק הנ"ל, את אשר נפשו אותה ויעש סמיכות ותוספות לסדר הגט של מהר"מ ר' יוזפש, בתוספות מרובה מספרי הראשונים אשר לא היו בימיו בדפוס עדיין, ומשו"ת האחרונים שנתפשטו בקרב ישראל אחר מהר"מ הנ"ל. וסדר כל אלה בסדר נכון, כל דבר על מקומו, למען יהיו כל ההלכות מסודרים בטעמיהן לפני מסדרי גיטין. ולדעתי דבר גדול ונחוץ עשה. והגם כי מידי עברי בדרך לא שמתי עיוני בו כראוי, אבל אוקי גברא אחזקתו שלא הוציא מת"י דבר שאינו מתוקן, והעתיק הדברים כמו שהם.

ובפרט שידיד"נ כבוד הרב החריף ובקי סוע"ה המפורסם כו' כש"ת מוה' יוסף נ"י תומארקין האב"ד דק"ק קרעמענטשיק עיין בזה כדי צרכו, והסכים על ידו להביאו לבית הדפוס. ובשם קב נקי יקרא. לזאת אף ידי תכון עמו, והנני מסכים הולך להדפיס את הכתבים הללו. ובקשתי מאת אחב"י שיחיו להיות בתומכי נפשו וליתן לו כסף קדימה על הוצאות הדפוס כי רבה, ויוכל להוציא מחשבתו הטובה מכח אל הפועל. ובשכר זה ישאו ברכה מאת ד',

כחפץ הדו"ש וטובם כל הימים,

ברוך שלום באאמו"ר ז"ל הרב המפורסם, קדוש עליון, אדונינו מורינו ורבינו, הגאון הגדול, איש אלקים קדוש וטהור, עטרת תפארת ישראל, כק"ש תפארתו מוהר"ר מנחם מענדל נבג"מ זי"ע.

 

            ההסכמה אינה מתוארכת, אך מוכח מתוכה שהיא נכתבה אחרי הסכמתו של מהר"י תומארקין, שנחתמה בט"ז כסלו תרכ"ח.

 

הסכמות מהרש"ב

 

בפתיחת הפרק הראשון שבסידרת מאמרינו על "הסכמותיהם" של אדמו"רי חב"ד לדורותיהם ('כפר חב"ד', גל' 981 עמ' 30 ואילך), הבאנו את דבריו של אדמו"ר זצ"ל בכמה מאגרות-קדשו שבהם מפורש "מנהג בית הרב אשר אין נוהגין בכתיבת הסכמות לספרים וחוברות", ומפרט: "כמו שראיתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.. שלא לתת הסכמות לספרים שבודאי נהג בזה, כמו בשאר הנהגותיו בקודש, במנהג כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע".

והנה, אף כי ראינו (ועוד נראה אי"ה בהמשך) שכל אחד מרבוה"ק העניק "הסכמה" (או חתימה מעין הסכמה), אך אחד הוא אדמו"ר הרש"ב שלא מצינו לו לא "הסכמה" וגם לא צל-צלה של הסכמה כלשהי.

רק במקום אחד מתנוסס לו מכתב העשוי להטעות את עין הרואה כאילו "הסכמה" לפניו; בס' "שערי זהר תורה" לר"י יודל רוזנברג (ווארשא תרס"ו 1905), בהמשך ישיר לכותרת "הסכמות ומכתבי תודה", נדפס:

 

מאת הרב הצדיק הקדוש, גאון עולם, אביר הרועים, נזר ישראל ותפארתו וכו', ה"ה כ"ק אדומו"ר הר"ר שלום דוב שניאורסאן שליט"א מלובאוויטש.

ב"ה, א' שמות התרס"ו. לובאוויטש.

            החיים והשלום וכט"ס לכבוד הרה"ג המפורסם וכו' מוה"ר יהודא נ"י. יקבל נא בזה כתה"ר בעד ספרו "שערי זהר תורה" חלק בראשית סך... אשר נשלח אליו מאת כ"ק אדומו"ר הרה"ק שליט"א בתשואת חן ובברכת על המוגמר בקרוב.

            הכותב בפקודת הקודש,

            מקום החותם...

 

            כשנדפס הספר (בשנת תרפ"ד) בתבניתו החדשה ונשתנה שמו ל"זהר תורה", נשתנה בהתאם גם נוסח המכתב, ונאמר בו: יקבל נא בזה כתה"ר בעד ספרו "זהר תורה" חלק בראשית...

            והמכיר את מעלליו של המחבר לא יתמה על כך. וד"ל.

*        *        *

            מכתב ברכה ותמיכה אישי העניק אדמו"ר הרש"ב לרב הלל דוד הכהן טריווש (ראווין) אב"ד ווילקי, עורך ומו"ל קובץ "הפסגה" (הנקרא גם: ספר הר הפסגה); המכתב נדפס בחוברת א' של הקובץ השלישי של הקובץ, "הוספה להפסגה" (עמ' 90):

(אדמו"ר מליובאוויטש)

            אחדשה"ט. את קובץ הפסגה ומכתבו קבלתי. ואל נא ישת עלי חטאת על איחור תשובתי בדבר גדול ונחוץ כזה, כי טרדותי רבו למעלה ראש ולא יתנו לי מנוח.

            ועתה יקבל נא לרצון סך חמשה רו"כ לתמיכה לחפצו הטוב, וחפץ ד' בידו יצלח, כחפצו וחפץ ידידו מוקירו כערכו הרם,

            שלום דובער מליובאוויטש

*        *        *

 

הסכמות שנתבקשו

            בר"ח תמוז תרס"ג כתב אדמו"ר הרש"ב לידידו המופ' הרה"ח ר' יעקב מרדכי בזפלוב רבה של פולטבא (אגרות-קודש, א, עמ' שה):

                   יום ג' העבר הי' פה הר' יעקב מאיר [גרודז'נסקי] ממינסק; הוא הדפיס מכבר סידורים שלא יהיו בהם השמות ככתבן, והיינו על השם הוי' נדפס ב' יודין.. ושם "אלקים" "אלקינו" וכו' הא' והל' ביחד. והדפיס תהלים ג"כ באופן כזה, ועתה הוא מדפיס נביאים. ויש לו הסכמות מגדולי הר' דאשכנזים וגם מהרב דסאכשאוו.. וביקש מאתי הסכמה ע"ז (בחשבו שעי"ז יהי' לו בנקל למוכרם. ומבטיח אשר הסידורים שמכבר הדפיס הג' נוסחאות, היינו אשכנז חב"ד ופוילן, והסידורים דנוסח חב"ד אינו מכוון כלל, ידפיס אותו מכוון כנוסח שלנו). ואני יש לי חשש בזה שע"י שלא יהי' בהם קדושת השמות הקדושים יזלזלו ח"ו יותר בהם, דכשהשמות הן כתיקונן רביעא עליהם קדושת השמות משא"כ כו'. ועוד מה שהשם אד' אינו ניכר כלל, ואם כי אין חילוק בהקריאה, אבל הרבה לא ידעו כלל שהוא שם הנ"ל.. מ"מ עצם הענין הוא טוב ונחוץ בזה"ז שאינן זהירים. ובפעם הזה כשבאנו להדאציע [=מקום מרגוע] מצאתי בעצמי דפים מחומש בבהכ"ס. ולכה"פ יהי' תיקון בהשמות שלא יבואו לידי בזיון. עכ"ל.

 

            ואנחנו לא נדע האם נתן לו אדמו"ר הרש"ב את הסכמתו. וגם אם נתן, הרי אין זו "הסכמה" לחיבור, אלא לרעיון ולדבר הלכה.

            אודות הר"ר יעקב מאיר (תקצ"ד-תרע"ז) ופעליו לזיכוי הרבים בכלל, ובשמירת קדושת השמות הנדפסים בפרט, הארכתי בקובץ 'זכור לאברהם' (תשנ"ו) עמ' שב-שו. יעו"ש.

 

*        *        *

            להלן מכתב ששלח הר"ר צבי הירש הוזמן מפרוסקורוב (כיום: חמלניצקי) שבאוקרינה אל אדמו"ר הרש"ב במצורף לקונטרסים מחיבוריו בבקשת "הסכמה" על עצם החיבורים, והמלצה לרכישת הספר לכשיצא לאור עולם.

            כנראה שהספר לא נדפס, ומן הסתם גם ההסכמה לא ניתנה. הקונטרסים נותרו ברשותו של מוהרש"ב.

 

ב"ה, יום ג' כ"ד(?) תמוז דשנת תרס"ט לפ"ק, פראסקרוב

חיים וברכה, בכל טוב ערוכה, לכבוד הרב הגאון המפורסם, חכם חרשים כליל המדעים, צדיק ונושע, בוצינא קדישא, חסידא ופרישא, חוטר מגזע ישישים, אילי תרשישים, כקש"ת מו"ה שלום דוב שליט"א שנייאורזאן.

אחרי כי אשתחוה מרחוק מול הדרת קדושתו שליט"א, הנה במוסגר פה יקבל כת"ק קונטרסים אחדים אשר המה מהדורא קמא מהשני חבורים אשר חנן השי"ת אותי ליתן לי חבלים בנעימים בזיו אור תוה"ק. החבור האחד הוא על סדר הפרשיות של תוה"ק, והשני הוא פירוש על סדר התפלה לחול ולשבת לרגלים ולימים הנוראים.

ואחרי כי נתקבצו הקונטרסים ונצטרפו לסכום הגון, סדרתי אותם בשני כריכות, ואין באפשרי לשלוח אותם ע"י הפאסט, כי יעלה דמי המשלוח לסכום גדול, לזאת הנני שולח רק קונט' אחדים מראשית מלאכתי.

והנני מחלה פניו הקדושים למלט לי זמן לעיין בהם, והיה אם יתן השי"ת אותי ואת כתבי תורה שלי לחן ולחסד בעיניו, ישלח לי חזרה ע"י הפאסט את הכתבים הלוטים פה, בצירוף הסכמתו הטהורה כי ראוים הם הדברים לקבעם בדפוס ולהפיצם בישראל. וגם לאנקוטי לי שוקא לעורר לב ישראל לקחת מאתי את הספרים.

ורצוף פה העתק מהסכמת הרב הגאון הישיש אב"ד דק' קאסטינטין ישן, אשר סמך ידיו עליהם, כאשר עיני כת"ק תחזינה מישרים.

ומזקנים אתבונן, עובדיה אמר לאליהו "ועבדך ירא את ה' מנעורי", כי אמנם רשות ניתנה ללומדי תוה"ק להשתבח במעשיהם ובחכמתם לעת הנחיצות, לזאת שלחתי לו גם עלים מיוחדים מהחדושים אשר תחת ידי על טומאה וטהרה, כי אמנם שוקד על דלתי התורה והעבודה אנכי מנעורי ועד עתה. ואם אמצא חן בעיני כת"ק לטייל עמי ארוכות וקצרות בדברי, בודאי לעונג ונחת יחשב לי.

והנני אשאר מוקירו ומכבדו כערכו הרם, מבקש סליחתו, מחכה לתשובתו,

צבי הירש האזמאן

*

ההסכמות הנעתקות הן מהרב ר' שמואל אברהם ב"מ יהושע [בלכמן] זללה"ה, "עומד לשרת בקדש פה קאסטנטין ישן", וההעתקים (שנעשו בערב ר"ח ניסן תרס"ט) מאושרים בחותמו של הרב "פנחס בהרב הר' יהודא ז"ל ספרד אב"ד בפראסקורוב".

     (כפר חב"ד גל' 981 ואילך)

             




הוסף תגובהתגובות