ב"ה יום חמישי, ט"ז מנחם-אב תשפ" | 06.08.20  
 
הרב יהושע מונדשיין
עודכן לאחרונה בי"ב תשרי תשס"ט
"זכות ישראל" - מהדורא תניינא

זכות ישראל – מהדורא תניינא

 

הגה"ח ר' ישראל בערגער (תרט"ו-תרע"ט) נודע בייחוסו הרם, שנשזר ונקשר לכל אבות החסידות לדורותיהם.

 

הוא עצמו נולד מברכתו של האדמו"ר השר שלום מבעלזא זצ"ל. למד אצל מחותנו האדמו"ר בעל ה'ייטב לב' זצ"ל ונסמך ממנו, וכן מהאדמו"ר בעל ה'דברי חיים' מצאנז זצ"ל ומהרה"ק רמ"מ פאנעט מדעעש זצ"ל.

 

"מורו ורבו הראשון" – כפי שמכנהו – היה האדמו"ר מוהרי"א מזידיטשוב זצ"ל שהכניסו לפרדס הקבלה והחסידות, ואף שידך לו את בתו של מוה"ר מ"מ האגער אבד"ק זאבלטוב.

 

שימש ברבנות בפרוביזנא שבגליציה, דרנא-ווטרא שבבוקובינא, פיאטרא-ניאמץ ובאזא שבמולדובא, ומשנת תרנ"ח רבה של קהילת החרדים בבוקרשט.[1]

 

חיבר ספרים רבים ('עטרת יעקב וישראל', 'עין ישראל', 'רצון ישראל', 'ילקוט ישראל') שהמפורסם שבהם הוא ספרו 'זכות ישראל', שחלקו הראשון - 'עשר קדושות' – נדפס לראשונה בשנת תרס"ו.

 

בתחילת הספר מובא מכתב שכתב אליו בעל ה'דברי חיים' מצאנז, ורואים אנו כי בהיותו כבן ח"י שנה כתב עליו "ידידי ה"ה הרב המאה"ג החריף ובקי חכם ונבון לחש החסיד המפורסים וירא ה' כבוד ש"ת"... ומכתב שכתב אליו ה'ייטב לב' בהיותו כבן כ"א שנה: "אהובי ידי"נ הרב הג' החריף ובקי החסיד המפורסים מו"ה ישראל אשר בך אתפאר".

 

עוד מספר הוא אודות "כתבי תעודה מת"ח ויראי ה' אשר היו אתי בצוותא בצאנז אצל מרן הגאוה"ק... אשר המה ראו כי הקדוש בעצמו לא ישב עד שהביאו ספסל לראש השלחן והושיבני אצלו ממש, אף שהי' שם גדולי הדור וזקינים שישבו מהצד, וכיבד אותי בברכת הזימון אשר זה לא הי' רגיל לכבד רק לגדולי הדור המפורסמים".

 

מופלא הוא גם מכתבו של האדמו"ר מוהרי"א מקומרנא, שכינה אותו במכתבו אליו "ידידי ה"ה הרב המופלג החסיד המקובל" – והוא אז כבן ח"י שנה בלבד!

 

על חיבורו 'זכות ישראל' ועל כתב-היד של ה'מהדורא תניינא' שאותה מפרסמים אנו עתה לראשונה (כדוגמה מתוך הקונטרס השלם הנמצא עתה בשלבי עריכה ויודפס אי"ה בשלימותו על-ידי 'היכל מנחם'), נכתב לאחרונה בקובץ 'מטמונים' ("גנזים של אור מכבשונה של חסידות ברסלב") שבעריכתו מליאת-החן של הרה"ח ר' אליעזר חשין נר"ו, כהקדמה למערכה על האדמו"ר מוהר"נ מברסלב זצ"ל:

 

מ ל י ן  ז ע י ר י ן

 

הנה נודע בשערים, שערי תורה וחסידות, יקר תפארת גדולת הספרים: עשר קדושות, עשר אורות, עשר צחצחות, עשר עטרות, (המכונים בחיבה יתירה בפי כל: ד??י ע?ש??ר?'ל?ך?), המלאים בשבחן של צדיקים, תלמידי הבעל שם טוב זיע"א, ותלמידי תלמידיו לדורותיהם, שחיבר האי גברא רבא, איש חי רב פעלים, מלא וגדוש בנגלה ובנסתר, ירא אלקים, חסיד ועניו, ה"ה הגאון הקדוש רבי ישראל ברגר זצ"ל, אב"ד בעיר  הבירה בוקרשט, דור–דורים לפני השואה האיומה (נלב"ע ביום כ"א אייר שנת תרע"ט, בהיותו בן ס"ד שנים).

 

ספריו הללו, ששמם הכולל "זכות ישראל", יצאו לאור בפולין בין השנים תרס"ו – תר"ע, ונתקבלו מיד בהערצה גלויה על ידי מבקשי תורה ויראה. חיבה יתירה נודעה להם – על ידי גדולי אותו דור דעה, שהריצו מכתבי הסכמה נלהבים אל המחבר הדגול, ביניהם אנו מוצאים את המהרש"ם מבערזאן, האדר"ת – רבה של ירושלים, ה'שדי חמד', ועוד אדמורי"ם מפורסמים, ואנשי מעלה גדולים.

 

עד היום הוגים בהם בחיבה חסידים ואנשי מעשה, השואבים מהם שפע של אמרות, שבחים, וסיפורים נפלאים, המחזקים ומעוררים יראת ה' טהורה ואמונת צדיקים איתנה. ספרים אלו - לא פג טעמן ולא נס ליחן, דשנים ורעננים הן כיום הלקחן, עד כי בשנים האחרונות ההדירו אותם שני מכונים [!!] במקביל, בצורה נאה ומכובדת (מכון 'תורה מציון', ע"י הרה"ח ר' חיים יוסף ולדמן ז"ל, ירושלים תשס"א; ומכון 'נר למאור', ברוקלין תשס"א).

       

ובכן, המחבר הגדול שהיה כמעיין המתגבר, לא שקט על שמריו, וגם אחרי שיצאו ספריו לאור, שקד להוסיף עליהם כהנה וכהנה, ולעטרם בהוספות נכבדות, ומכתבים יקרים שקיבל מ'אנשי מעשה' שהיו בקיאים בתולדות הצדיקים. מכל אלה ערך המחבר "מהדורא תנינא", אותה הוא מכנה 'מאסף לכל המחנות' (ראה הקדמתו לספר 'עשר עטרות'). אך היא – מעולם לא ראתה אור הדפוס, ורק חלק קטן ממנה (שני מערכות מ'עשר קדושות'), הדפיס בן המחבר בשנת תרפ"ה, ואילו השאר היה נחשב עד כה לאבוד!

 

אכן, מה נכבד היום, למצוא חמדה גנוזה, כתב יד ספר 'זכות ישראל – מהדורא תנינא', ובו אוצרי אוצרות של אמרות וסיפורים, יקרים מפז ומפנינים, מכל גדולי תלמידי הבעל שם טוב לדורותיהם.  ומה מאד גדלה השמחה למצוא שם מערכה שלימה, אשר ערך המחבר הגדול, בשבחו של איש האלקים, רבינו הקדוש והנורא, נחל נובע מקור חכמה, זכותו יגן עלינו, ועל כל ישראל, אמן.      

 

מערכה זו מתפרסמת בזאת לראשונה, ולבעלי כתב היד תודתי נתונה, היא משפחת זורנברג היקרה, שבחפץ לב נתנו רשות לההדירה, לזכר אביהם הדגול הרב זאב גוטליב (רבה של גלזגו, סקוטלנד) – יהי זכרו לברכה.  בנוסף, תודה למכון תצלומי כתבי יד שבירושלים הבירה, על ההרשאה ועל העזרה, להגדיל תורה ולהאדירה.

 

*     *     *     *     *     *

 

הסוגריים המרובעים הם בכתה"י המקורי

ההוספות מדילי הן בתוך סוגריים מרובעים כפולים [[  ]]

 

עשר    למערכת א' מחו' הרה"ק ר' בער ממעזריטש    אורות

 

[א] כתב לי ידי"נ ומחו' הגאון המובהק מו"ה משה נתן רובינשטיין שליט"א אבד"ק וויניצא ברוסיא[2] וזה"ל:

מקדושת הרב המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע אפס קצהו אודיעו גם אני, מהמקובל בידי מאנשי אמת גדולים וחסידים רבני קשישאי – הן אאמו"ר הרה"ג זצ"ל[3] סיפר לי מה ששמע מפי הרה"ג ר"ש אבד"ק לאהושין בן הרה"ג ר"ד אבד"ק הנ"ל ששמע בעצמו מפי הגאון בעל תורת יקותיאל,[4] כי בהיות המחלוקת הגדולה בעולם בין הגר"א ותלמידיו עם תלמידי הבעש"ט נבג"מ, אמר הגאון הצדיק ר' רפאל אבד"ק המבורג בעל תוי"ק ושב הכהן וד"ק [בהיותו אז אבד"ק פינסק והגליל ר"פ ישובים תחת דגל קדשו] כי רצונו לנסוע בעצמו לתהות על קנקנו של רבינו המגיד הגדול אם באמת הוא צדיק גמור ודרכו בקדושה כולו לה'.

שכר עגלה מיוחדת והתחפש עצמו במלבושים אחרים פשוטים כדרך בעלי עגלה עם אבנט אדום לבל יכירוהו, ואז בסתר יכיר קצות דרכו של הקדוש רבינו הגדול. ובבואו על מפתן פתח חדר רבינו המגיד הגדול לראות פני קדשו [וכולם חשבו שזהו בעל עגלה אחד] פתח המגיד פיו בקדושה "שלום עליכם ר' רפאל הכהן הרב דפינסק" [ולהעומדים לפניו אמר] עוד מעט לר' רפאל תורתו ויראתו הטהורה, עדיין הוא מתנהג בקדושה יתירה שישן על הארץ ואבן תחת מראשותיו, ולא ירצה ליהנות מהעוה"ז לישן על כר וכסת.

בראות הגאון ר' רפאל כי רוה"ק בפיו של אותו צדיק התוודע אצלו כי הוא באמת הרב דפינסק. וישב שם ששה שבועות וקבל מאתו כל דרכי החסידות ופנימיות סתרי הקבלה אשר עפ"י דרך הבעש"ט זי"ע.

סוף דבר לא ניתן לכתוב מטעמים הכמוסים.[5]

 

[ב] עוד כתב לי מחו' הגאון הנשגב הנ"ל מוויניצא וזה"ל: מפיו של אותו צדיק הרה"ג היוחסין מו"ה אפרים זצ"ל אבד"ק מאציוב הארחוב [בן בנו של הגרח"מ מרגליות בעל שערי תשובה] חתנא דבי נשיאה אדומו"ר רשכ"י סב"ק מגן אברהם מטוריסק זצוק"ל שמעתי, כי הגאון אלקי אדומו"ר רש"ז בעל התניא ושו"ע הי' בעיר אחת, ובליל ש"ק עלתה העיר על המוקד ל"ע. ובהרעישו אנשי העיר בלב רגש אל כ"ק יצא הגה"ק רש"ז החוצה והניף מטפחתו על פני האויר, ומיד סר הרוח לצד השני אל חוץ לעיר. וניצולו כל בתי העיר משריפה כרגע.

וכשמוע אדון העיר דבר זה התפלא ואמר כי לא יאמין עד אם יגידו לו אצל מי למד חכמת תורתו. והשיבו לו כי בעיר אחת קטנה אשר בפלך וואהלין נקראת בשם "מעזריטש", שם הי' נמצא רב אחד גדול בחכמת תורתינו שכליות ועיוניות, איש אלקים, ואצלו למד הרב הזה רוב תורתו וזכה למדריגת מופתיות כרבו איש האלקים.

והשיב האדון, אם אצל הרב הזה יגע ולמד בטח מצא כדי מדתו. כי אני יודע את הרב הזה היטב. ועובדא הכי הוה. אבי הי' שר הצבא הראשי בימי מלחמת רוסיא עם מנגדיה [פולין או פרנק'] וכל בית אבי הי' במרחק כמה פרסאות ממקום מצבו במצב המלחמה בסמוך לעיר הזה מעזריטש. ויען כי רצונו הי' להתוודע בכל יום מבריאות אמו וכל ב"ב, הי' שולח ציר אמונים ביחוד ברצוא ושוב והי' מודיעים לו.

פעם אחת נתאחר הידיעה יום או יומים והי' לאבי צער גדול, לפי שהי' בימי מלחמה ומי יודע מה נעשה בבית. ויעצוהו השרים לאמר, יען כי ידוע להם שבפה נמצא רב גדול אחד אשר יוכל להודיעו קושט אמרי אמת כנביא וחוזה, יפנה בבקשתו אליו בטח ישיבהו דבר ברור מפני הכבוד.

אבי שר הצבא הראשי בא אליו עם כל שרי הצבא, ומצאהו שוכב על ערש דוי בבית קטן כדרך ת"ח המעונים, והציע אליו שאלתו. ולא פנה אליו להשיבו דבר. ויצא ממנו בחרי אף.

אז יעצוהו שריו לאמר, יען כי עתה הוא עת קודם חג הפסח וישראל קדושים הם מגררים כותליהם ומנקים ביתם לכבוד חג המקודש, ע"כ יעמיד אנשי החיל בכל בית ובית עד אחר ימי החג והם לא יהיו נזהרים מפתם פת חמץ, ועי"ז יהי' צעקה גדולה בכל העיר, וכאשר יתנפלו אנשי העיר על ראש שר הצבא להסיר מאתם הצרה הגדולה הזאת, אזי ישיבם כי ע"י הרב הגדול שלא השיבו כהלכה, עבור זה עשה להם ככה. ואם הרב ישיבו מה בביתו, אז יסיר מהם הצער הגדול הזה.

ראשי העיר באו בתחנה ובקשה לפני רבם, הוא המגיד הגדול, והבטיחם כי יוכל השר צבא הראשי לבא לראות מה יפול דבר.

ובבואו הביתה והרב המגיד שוכב על ערשו חולה, ועל מטתו הי' תלוי מראה זכוכית [שפיגיל] מלמעלה. ודרך בואו פתח הבית לראות בהמראה זכוכית. וכאשר הביט אבי בהמראה זכוכית לא ראה פניו כדרך מראות הצובאות הללו, רק ראה הדרך ההולך ממעזריטש לביתו עיר האחרת כמה פרסאות. ובראותו כן לא דיבר עם הרב מאומה, רק ראה והסתכל היטב היטב בהמראה זכוכית, וכל אשר מסתכל יותר רואה יותר כאילו הולך ורואה כל הדרך וכל המקומות הכפרים והבתים ממש אשר ידע אותם, עד אשר בא לביתו ורואה כי אשתו, היא אמי, מתקשה לילד והרבה אנשים ודאקטורים לפני' זה יום השלישי. ובהביטו איזה רגעים אז ילדה הולד ותהי שמחה לכל בני הבית.

וברגע ראות אבי את ההולדה, אז אמר הרב המגיד הגדול לאבי "מזל טוב". ואבי השתומם עד מאד. ולא ידעו מאומה מה אבי רואה רק הוא אבי ראה הכל באר היטב כל הדרך וביתו עד רגע ההולדה. וכשאמר לו הרב "מזל טוב" שאלהו מהו אם בן או בת, השיבו: בן. ואני הוא הבן הנולד.

יותר לא דיבר הרב מאומה, ואבי לגודל החרדה וההשתוממות יצא ממנו לאחוריו בכריעה שלשה פעמים ובתודה רבה על השקטת רוחו. וכי בעיניו ראה כי איש מופת הוא, מופת כזה אשר לא הי' לעולמים שהי' יכול לפתוח עינים עוורות אף עיני נכרים ברצותו לקדש ש"ש ברבים.

ואם הרב הזה הוא רבו, ידעתי כי רב הוא וגדול ערכו איש אלקים נורא, ראוי לכבוד, כי אנשי מופת המה. עכ"ל.

 

 

עשר    למערכת ב' מחו' הרה"ק ר' פנחס מקאריץ    אורות

 

א] כתב לי מחו' הגאון העצום החסיד מו"ה משה נתן רובינשטיין שליט"א הנ"ל וזה"ל: אזכור מה ששמעתי איש מפי איש אמונים בבירור, כי בהיות בדובנא הרה"ק המפורסם ע"פ תבל ר' ליב בן שרה, והי' אחד מהחסידים החשובים מלווהו טרם נסיעתו, ושאלהו לאיזה צדיק יסע אם להצדיק ר' פינחס מקאריץ או להצדיק ר' מיכל מזלאטשוב. והשיבו בקצרה, אמת כי בהלביש מלבוש העליון של ר' מיכלי ובו יש חמשים קרסים, מכריזים ברקיע כי ר' מיכלי מקרס קרסין בכוונת חמשים קרסי המשכן לעשות נ"ר ליוצרו, אבל עכ"ז על ר' פינחס מקאריץ עומד חצי העולם. והגביה מקלו מלמעלה על פני הרקיע והראה לאמר ממש כמחוי במחוג, חצי עולם נהנים בזכותו של ר' פינחס קאריצר. עכ"ל.

הגה. כסגנון זה כ' בהקדמת סה"ק נתיב מצותיך, שרבינו אלימלך אמר על רבינו ר' מיכל הנ"ל, שכשהוא לובש המלבוש לתפלה ומחבר הקרסים של לבושו, ממשיך שפע למעלה לשמונים אלף כיתות מלאכים והוא חיותם. עכל"ק עייש"ה.

 

ב] כתב לי ידי"נ הגאון הנפלא המפורסם מו"ה חיים דוב גראס שליט"א הרב מפעטריווא,[6] וכעת קבע אהלה של תורה בק' מונקאטש, וזה"ל: הרה"ק ר' פנחס מקאריץ זצ"ל, אמר עליו הרה"ק ר' אלימלך ז"ל שהכרת פניו מסוגל ליראת שמים. הובא בס' דברי יחזקאל מסעי.

והרה"ק ר' נחמן מבראסלב ז"ל אמר, אשריהם העינים שזכו לראות פני הק' ר' פנחס ז"ל [שיחות הר"נ].

 

ג] עוד כתב לי הרה"ג הנ"ל וזה"ל: ידוע גודל מדת אמתתו אמת, אמת תפסיה להאי גברא רבה. וע' מזה בס' בית רבי.[7] והוא הי' אומר, שכאשר תתגבר מדת האמת בעולם, עד שיהי' חמור בעיניהם אמירת שקר כמו עריות, יבוא משיח [מדרש פנחס בשמו]. ואנכי הרואה דבר זה מפורש יוצא בתקוני זהר בהקדמה די"ג ב' [בדפוס שעם כסא מלך לבוב תר"ל] וז"ל בגין דבדרגא דיעקב תליא קץ דפורקנא דדרגי' אמת הה"ד תתן אמת ליעקב עכ"ל.

ובזהר שמות דף ט' ע"ב וז"ל וזכרתי את בריתי יעקב דא אתערותא דאת ו' דאיהו נפש דבית יעקב וכו'. יש לרמז ג"כ ענין זה עם הנודע דאות ו' הוא אות אמת הכתוב ביהושע אצל רחב כנז' בזהר פ' ויחי רמ"א ב. היינו דע"י שיאחזו העולם במדת אמת ייתי פורקנא. וכטעם אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף וכו' ירושלים עיר האמת. עכ"ל.

 

ד] עוד כ' לי הנ"ל וזה"ל: הק' ר"פ שפירא הנ"ל מתחלה דר בקאריץ ואח"ז עזב עירו וקבע דירתו בק' אוסטרהא. וראה בס' מזכרת לגדולי אוסטרהא סי' קע"א אודותיו. ורצה לעלות לאה"ק ומהשמים עכבוהו. ומדי עברו בעיר שפיטובקא, אראלים אחזו בארון הקודש והיתה שמה מנוחתו כבוד.

ובספר הנ"ל העתיק מצבתו וכתוב בה שנפטר יו"ד אלול שנת הקבר אש'ר' א'יש אלקים נ'קבר בו. וכתב דהוא שנת תקנ"א. אבל אני מצאתי בספר ישן כת"י מדרושים יקרים [לא נודע לי עדיין שם מחברו, רק שהי' רב בקוזמאן תלמיד הרה"ג ר' יהודה ז"ל אבד"ק גריידונג. ומהספר ניכר גדולתו וקדושתו] בדרושו קודם כל נדרי דשנת תקנ"א, הספיד הני תרי אריותא הרה"ק ר' פנחס ז"ל והרה"ק ר' ליב בן שרה ז"ל שנפטרו בקיץ העבר.[8] הרי לך שנפטר בשנת תק"ן.

ע"כ וודאי טעות הוא הניקוד של א' דאיש. וכאשר המעתיק הנ"ל מודה דמאד הי' קשה לקרות הרשום על המצבה, ורק ברוב עמל צלחה בידו ההעתקה, מובן ממילא דבקל יכול הי' לטעות בתוספות ניקוד.

וגם ממקומו הוא נלמד, דאם הא' נכנסת בחשבון השנה, יותר הי' לו להמ?פ?ת??ח? פ??ת?ו?ח?ה? לנקד כל מלת אשר, ולמה הניח א' דאשר ונקד א' דאיש. וע"כ הסר מהא' כל נקוד וק"ל. עכ"ל.[9]

 

ה] בס' בני בנימין דף כ' ע"א וזה"ל: כמו שפי' הגאון הצדיק ר' פנחס מקאריץ הפסוק תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, היינו אם לא אזכיר את ה' בתורה ובתפלה, צריך להיות הלשון דבק בחכו שלא ידבר. עד"ר שדרשו חז"ל [[חולין פט, א]] עה"פ האמנם אלם צדק תדברון [[תהלים נח, ב]], מה אומנתו של אדם בעוה"ז, יעשה עצמו כאלם. יכול אף בדברי תורה כן, ת"ל צדק תדברון. עכ"ל ודפח"ח.

 

ו] עוד בס' הנ"ל [דס"ה א'] וזה"ל: ונקדים מה שמובא בספר נופת צופים בשם הרה"צ המפורסם מוהר"ר פנחס מקארעץ זצלה"ה וזה"ל, בגמ' דסוטה כ"ו ונקתה ונזרעה זרע, מלמד שאם היתה עקרה נפקדה דברי ר' ישמעאל. אמר לו ר"ע א"כ יסתתרו כל העקרות, אלא אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח. והקשו התוס', לימא לי' ר"ע לנפשי' א"כ יסתתרו כל היולדות בצער.

ואמר הרב החסיד הק' הנ"ל לתרץ בפשיטות, דלכאורה קשה טובא אטו ברשיעי עסקינן שתסתתר בכוונה ותגרום למחיקת השם. אך מבואר (סוכה נ"ג ב') גבי הא דכרה דוד שיתין קפא תהומא וכו' למד אחיתופל ק"ו מה לעשות שלום בין איש לאשתו מותר למחוק את השם וכו', פירש"י בכדי שתהא מותרת לבעלה ולא יהא צריך לגרשה. והנה ידוע [יבמות ס"ג] דשהתה עשר שנים ולא ילדה מצוה לגרשה, וא"כ שפיר יש היתר לעקרה שתסתתר ואף שעי"ז ימחוק השם מ"מ כיון דעי"ז תהא נפקדת ותדור עם בעלה וזולת זה תתגרש, כהאי גוונא התירה התורה מחיקת השם. וא"כ זה שייך רק גבי עקרה אם היא נפקדת, אבל לענין יולדת בצער וכו' לא תסתתר בכוונה שלא תגרום מחיקת השם וק"ל. עכלה"ט ודפח"ח.

 

ז] בחיבורא קדמאה שלי בעשר אורות מע' ר"פ מקאריץ אות ו' מובא בשם ס' באה"מ כי פ"א בא לפני הה"ק ר"פ אברך אשר חלה חולי הריאה ר"ל, והחולאת הי' הולך וגדול בכ"י וכו'. והי' אצל הרבה צדיקים ולא הי' לו רפואה. והה"ק ר"פ ברך אותו והבטיח לו שיחזור לאיתנו ויהי' בריא אולם. וכן הי'. ואמר הה"ק אל תחשבו כי תוגדל מעלתי על כל הצדיקים שבימינו שהאברך הי' אצלם ולא הועיל תפלתם, חלילה לי לחשוב כן. אך דעו כי אנכי עשיתי כאיש גונב במחתרת, כי נסיתי ג"כ כמוהם ללכת לשער הרפואות וסגרו הדלתות כי לא הסכימו עמי מהשמים, וחתרתי חתירה להשער של פרנסה ומצאתי פתוח לפני כל דלתותיו וחדריו שהסכימו עמי מהשמים שיהי' לו פרנסה, וחזרתי אח"כ להשער הרפואה והי' בפי טענה חזקה אשר [[לא]] יכלו לדחות אותי, כי תמכתי יסודותי על מאמרם ז"ל במס' ר"ה דף י"ח מזוני למאן יהיב לחיי הוא דיהיב, והי' מההכרח להסכים עמי גם בשער הרפואה. עכ"ד.

וחנני השי"ת לקשר עובדא זו לרמז בפסוקי תהלים קפי' מ"א [לכן העתקתי שוב הסיפור לכאן] פסוק בג"ד, אשרי משכיל אל דל [מורה על צדיק שעם שכל עמוק נותן לו עצה איך לעשות טובה להחולה הנקרא דל אשר עי"ז] ביום רעה [כאשר נגזר ח"ו עליו מיתה] ימלטהו ה' [או אפשר לפרש שאז בעת החולי הצריך רפואה הנה הוא אין מסתכל על הרפואה לבקש ע"ז רק משכיל ומתבונן להתפלל שלא יהי' דל ועני שיהי' לו מזוני. וז"פ משכיל אל דל, כדי שמזה יומשך אשר ביום רעה היינו אף שנגזרה גזירה ח"ו בשער הרפואה אעפ"כ ימלטהו ה'] ה' ישמרהו ויחייהו [ע"י אשר] ואושר בארץ [להמשיך לו עושר ואושר] ה' יסעדנו על ערש דוי [פי' אז כשהוא צריך רפואה ימשיך לו מזון וסעודה ולמאן יהיב מזוני לחיי הוא דיהיב ועי"ז] כל משכבו הפכת בחליו שבהכרח יתרפא כאמור. והבן.

 

עשר    למערכת ט' מחו' הרה"ק ר"ח הלברשטאם מצאנז    צחצחות

 

א] בס' פתחא זוטא בהקדמה כתב וזה"ל: ומהר"ר משה יהושע מצאנז שמעתי נפלאות על מרן בעל דברי חיים זי"ע, בעת שהי' צריך לחתום איזה שו"ת שהשיב בענין עגונה, ושכמה וכמה פרישות וטבילות עשה טרם שחתם א"ע על ההיתר. עכ"ל.

 

ב] כתב לי ידי"נ הרב החריף ובקי חכם וסופר מו"ה אהרן כ"ץ שליט"א מבאטארטש[10] וזה"ל: סיפר הרה"צ [[מוה"ר יוסף מאיר]] מספינקא זצוק"ל, אשר מה מאד כיבד הרה"ק מראפשיטץ את הרה"ק מצאנז, עד שבפ"א שבא הה"ק מצאנז לראפשיטץ עוד בהיותו אברך, ויהי בליל שבת קודש לפני הקידוש חיפש הרה"ק מהר"נ בין החסידים את האברך שבא אליו [הוא הה"ק מצאנז שבא אליו אז בפעם א' או ב'], ויען כי לא הי' אז מפורסם כל כך אמרו המשמשים כי לא ידעו מי הוא ואיה הוא. והה"ק מהר"נ המתין והמתין עליו. והוא הה"ק מצאנז הי' בבהמ"ד בין החסידים והשתעשע בלימוד תוה"ק. אח"כ כאשר שמעו כי רבם הה"ק מהר"נ בא לקידוש, באו הם ג"כ, והה"ק מצאנז ג"כ בתוך הבאים. וכשבא אזי קרא לו הרה"ק מהר"נ לישב אצלו ממש בראש השלחן ועשה קידוש ונתן לו מכוסו והגביה את הכוס ונתן לו לעשות קידוש. וכן בכל הסעודות נתן לו לבד ממאכלו. וכיבד אותו כ"כ עד שגדולי החסידים עומדים כמתמיהים [יען כי אז לא הי' עוד כ"כ מפורסם]. ובכל פעם שנתן לו וכיבד אותו אמר הרה"ק מהר"נ כעת אני מקיים הגמ' [[יומא עא, א]] הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונם של ת"ח וכו'. כן אמר כ"פ. אז ראו החסידים מי הוא האברך הלז ונעשה מפורסם גדול.

 

ג] עוד כתב לי הנ"ל וזה"ל: שמעתי מספרים כי הה"ק מצאנז והה"ק [[מוהר"ר שלום]] מקאמינקא היו איזה שבת ברימינוב ואז התחיל להתנוצץ האור כי טוב הרה"ק מהר"צ הכהן מרימינוב. ויען שלא הי' אז עוד כ"כ מפורסם לכן הבע"ב וכן איזה חסידים לא היו מאמינים בו כ"כ. עד שהבעל אכסניא מהרב מצאנז וקאמינקא אמר אליהם, דבר זה שבאים להר' צבי מפה הוא אצלי כמדרש חתום, כי אין אני רואה ממנו שום דבר פלא, וכהנה וכהנה הוסיף לדבר.

והם הלכו בשבת קודש בעת מנחה להיות אצל השלש סעודות אצל הרה"ק הנ"ל. ולא אמרו דבר לבעל אכסניא שלהם, יען שהי' כמצחק בעיניו כנ"ל. אולם הוא הרגיש שהם הלכו שמה, ואמר כעת אנסה אותם אם אמת כדבריהם במה שאמרו לי אתמול כי הוא צדיק הדור ומגלה נסתרות בהדברים פשוטים שאמר [כי דרכו בקודש של הה"ק מהר"צ הכהן הי' לאמר בשלש סעודות או אדון עולם מלה במלה או איזה שבח אחר ולא פירש וחידש כלום רק אמר מרישא לסיפא השבח הנ"ל. והרבנים הנ"ל אמרו לבעל אכסניא שלהם שבזה מגלה הה"ק נסתרות], והלך גם הוא שמה. והם לא ראו אותו שגם הוא בא לשם, כי הי' בין השמשות ואנשים רבים שמה. ואז הי' בימי הספירה, ויהי כאשר בא לאמירת התורה והבעה"ב הנ"ל יושב ומצפה שיוכל להראות להרבנים הנ"ל האיך הוא מתנהג בד"ת, ומיד התחיל הה"ק מהר"צ לומר אדון עולם אשר מלך וכו' מלה במלה בקול גדול ובמתינות עד שסיים עד לבסוף, ולא חידש כלום. אז קפץ האיש הנ"ל ממקומו בשמחה וחפש ומצא את הה"ק מצאנז ושאל אותו מה שמעתם, וואס זאגט איהר אצונד [[=מה תאמרו עתה]]. וענה לו הה"ק מצאנז, דבר גדול גילה לנו, הסוד של הספירה של היום. והאיש לא ידע מה להשיב והלך וחיפש הרב השני [היינו הה"ק מקאמינקא] ושאל גם אותו כנ"ל. והשיב לו ג"כ כדברי הה"ק מצאנז. ואז ראו גדולתו וגדולתם. והענין מפורסם בין גדולי החסידים. ואני שמעתי זאת מכ"ק אבי אמו"ר שליט"א.[11]

 

ד] עוד כתב לי הנ"ל וזה"ל [כ"ת בספרו עשר צחצחות מע' ט' אות יא מביא כי מרן הי' אצל הגאון אמיתי בעל שו"ת בית אפרים מבראד זצ"ל ופלפל עמו ואמר לו שם אמו. וקיצר כ"ת בעובדא זו. ואני שמעתי מחסיד א' ה"ה השו"ב ומו"צ דפה, שהוא שמע בשם הרה"ק ר' דוד מזאבלטוב, שסיפר אשר הרה"ק מרן זצ"ל מצאנז סיפר לו בעצמו גופא דעובדא הכי הוה]:

מרן הק' מצאנז נסע לא' מרבותיו הקדושים ונסע דרך עיר בראד. ובטרם שהי' מרן האבד"ק צאנז, הי' רב בעיר [שכחתי שמה],[12] וזה הי' בימי עלומיו. וחשב להיות אצל הגאון מוהרא"ז מרגליות. והלך אצלו, והנה כאשר נתן לו שלום שאל אותו הגאון מהיכן אתם ומי אתם, והשיב לו מרן על הכל. שאל אותו להיכן תסעו, ענה לו ג"כ לא' מרבותיו. אז שאל אותו הגאון אז איהר פארט ארום ווער וועט ביי אייך אשאלה פסקינן [[=אם אתם סובבים בנסיעות, מי יפסוק לשאלות שבעירכם]]. וענה לו יש שם ג"כ מו"צ בלעדי. ושאל אותו עוד, א"כ איהר וועט דאך דיא הוראה פערגעסין [[=אם כן, הרי שתשתכח מכם ההוראה]]. ענה לו בזה"ל: איך חא?זער מיר איבער אויף דעם וועגעלע [[=אני חוזר על תלמודי בעגלה]]. אז הביט עליו הגאון כמתמיה על דבריו ושתק קצת.

אח"כ שאל אותו שיאמר לפניו איזה דבר חידוש, קושי' או חידו"ת. ענה לו הלא אני באתי לשמוע מקודם מכבודם. והוטב בעיני הגאון ואמר א"כ אגיד לכם מה שקשה לי בש"ע, ואמר לו שקושי' זו קשה לו זה כמה וכמה שנים ואין פותר אותה. ומרן הה"ק אחר העיון תירץ לו בטוטו"ד עד שהתפלא הגאון ז"ל עליו, ופלפל עמו, וכל מה שפלפל עמו יותר בהש"ס ופוסקים הראה לו מרן הגה"ק כחו וגבורתו בהם. בתוך הדברים הי' ג"כ כמה דברים מה שכבר העיר בהם הגאון. וישמח אתו מאד. והלך אל הדלת וסגר הדלת וכתב לעצמו קוויטל ונתן לו וביקש ממנו שיזכרהו. וליוה אותו בשמחה רבה. ולבסוף סיים מרן הגה"ק, א פלא, זייט דער זקן האט מיר געגעבין דאס קוויטל האט מען מיר כסדר אן גיהויבין קוויטליך צי געבין [[=פלא, מאז שנתן לי הזקן את הקוויטל, החלו לתת לי קוויטליך בקביעות]]. עכ"ל.

 

ה] בס' ברכת הפסח לידי"נ הגאון אבד"ק קאסוב שליט"א וזה"ל: שמעתי זה כביר שמרן הק' מצאנז זי"ע אמר על זה [מה שפלפלו בס' כפתור ופרח בשם חכמי ספרדים ובשו"ת יעב"ץ וחת"ס יו"ד רל"ו לענין להקריב קרבן פסח בזה"ז] אמר הק' זצ"ל בזה"ל, יש בכחינו לברר ההלכה שמותר להקריב קרבן פסח בזה"ז, רק להמתין כל כך זמנים על קיום מצות ק"פ ואח"כ ליטול בעצמו אין כדאי. עכל"ק.

 

ו] בס' ויקח משה [דל"ב א], שמעתי מפי הרהגה"ק מצאנז זלה"ה, ההימיר גוי אלקים [לשון שבח מלשון האמרת היום, אם יתן גוי שבח לאלקיו] והמה לא אלקים [בעת אשר צר לו, היינו שאלקיו לא הועיל לו מאומה אבל] ועמי המיר כבודי [יתנו שיר ושבח] בלא יועיל אפילו בעת שאין ישועה לע"ע. ודפח"ח.

 

ז] כתב לי ידי"נ הרבני החריף הנגיד מו"ה יהודא ליב גאלדשטיין נ"י מק' קאשוי וזה"ל: הנה בספרו עשר עטרות מערכת ה' הה"ק ר"מ מפרימישלאן סימן ס"ב בשם ס' אזור אליהו וכו'.[13]

הנה אני זכיתי לקבל פני אדומו"ר הגה"ק מו"ה שלמה הלברשטאם זי"ע האבד"ק באבוב, וזכיתי לשמוע מפיו הקדוש כדברים האלה: הנה הה"ק ר' מאיר הנ"ל שלח ע"י שליח לכ"ק זקינו הה"ק ר' חיים מסאנז זי"ע כדברים האלה, הללוהו בתף ומחול, הסוף יהי' שימחול. ופירש הה"ק דברי הה"ק מפרימשלאן, כי הנה מר"ח אלול עד מוצאי יום כפור שהוא ארבעים יום יש תתק"ס שעות, ואם מתקנים תתק"ס שעות אלה ע"י עבודת השי"ת ממילא וימחול. זהו פירוש הללוהו ב' תף [רצ"ל ב' פעמים ת"ף שהוא תתק"ס] ימחול. עכ"ד הקדושים.

ואני הכותב הרהרתי אז, כי אולי זה רמוז בדברי המג"א דבריה בטל בתתק"ס,[14] כי בעוה"ר ע"י העבירות נבראין משחיתים ר"ל, וע"י שמתקנים העבירות בתתק"ס שעות הנ"ל ממילא הבריות שהם המשחיתים ר"ל בטלין ומבוטלין לא שרירין ולא קיימין. עכ"ל ידידי הנ"ל.

 

ח] יסופר כי לעת זקנתו, כשמתה עליו אשתו השלישית ורצה לישא עוד אשה כמצווה עפ"י ש"ע,[15] דחק ונכנס אליו בנו הרה"צ [[מוהר"ר ברוך]] מגארליץ זצ"ל ורצה להסיעו מזה, וסיפר לו איך הרה"ק מזידיטשוב זה זמן רב מתה עליו אשתו הרבנית ולא רצה לישא יותר, ואמר שעשה נשואין עם התורה. ותוכ"ד השיב לו אביו מרן הק' בשחוק, א"כ מה תרצה אשר גם אנכי אשא התורה, הלא היא כבר אשת איש נשואה להצדיק מזידיטשוב.

 

ט] בס' דעת זקנים לידי"נ הרה"ג מוהר"א איטינגא שי' יסופר, כי בהיות מרן עלם צעיר לימים העמידו רב גדול א' על כור המבחן, ויאמר לו הרב הגד נא לי כשקידש אדה"ר את חוה אשתו מי הי' לעידי קידושין, שהרי לא הי' בעולם איש זולתם. והשיב לו העלם על אתר, דהא אמרינן בקידושין דס"ה דצריך עידי קידושין דילפינן דבר דבר מממון, ומקשה אי מה להלן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי אף כאן, ומשני התם לא קא חייב לאחריני הכא קא חייבה לאחריני. וא"כ אדה"ר לא הי' חב לאחרים שלא הי' איש זולתו, ושפיר י"ל הודאת בע"ד כמאה עדים דמי. ודפח"ח.

 

י] בסה"ק אמרי יוסף פ' בשלח בפ' ה' ילחם לכם ואתם תחרישון וזה"ל, ואקדים לך מה ששמעתי בשם אדומו"ר הצדיק הקדוש מו"ה חיים מצאנז זצללה"ה בפי' הפסוק, עפ"י דברי המדרש בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדה"ר וכו' חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, אמת אומר אל יברא שכלו שקר, צדק אומר יברא שהוא מלא צדקות, ושלום אומר אל יברא דכוליה קטטה. מה עשה הקב"ה, נטל אמת והשליכו לארץ וכו' עיי"ש במדרש פ' בראשית. והנה כל זה הוא כאשר עוסק בהבלי עוה"ז שכולו שקר, אכן אם גם בעניני עוה"ז כוונתו לשמים ע"ד בכל דרכיך דעהו, אזי גם האמת מודה בבריאת העולם. וזש"ה ה' ילחם לכם, ר"ל שאם בעניני 'לכם' ובמלחמה שלכם ג"כ יהי' ה', ור"ל לשם שמים, אז ואתם, שהוא אותיות אמ"ת, תחרישון, ור"ל שאז גם האמת לא יקטרג ויודה ג"כ בבריאת העולם. עכת"ד הקדושים ודפח"ח וש"י.

 

יא] עוד שם בפ' בשלח וזה"ל: עפי"מ ששמעתי בשם אדומו"ר הצה"ק מו"ה חיים מצאנז זצללה"ה, שאמר בפי' הפסוק [תצא כ"ה י"ג] לא יהי' לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה וגו' אבן שלמה וצדק יהי' לך וגו'. דהנה נודע כי בלב הם ב' חללים, חלל הימין הוא משכן ליצר טוב וחלל השמאלי הוא משכן ליצה"ר, והנה כ' במדרש רבה פ' בחקתי פל"ה אות ד' ז"ל, אמר הקב"ה תורה קרויה אבן ויצה"ר קרוי אבן, תורה קרוי' אבן שנאמר את לוחת האבן והתורה והמצוה, יצה"ר קרוי אבן דכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם, תורה אבן ויצה"ר אבן, האבן תשמור את האבן. עכ"ל. הרי שהתו' נקרא אבן וכן היצה"ר נק' אבן. וז"ש בפסוק לא יהי' לך בכיסך [ר"ל בכיס הלב שלך לא יהי'] אבן ואבן [רצ"ל היצה"ר שנק' אבן וכן התו' שנק' אבן רצ"ל שלא תאחז בשניהם יחדיו ותאמר שאתה רוצה לעסוק בתו' ומצות וגם לשמוע ליצה"ר ליהנות גם מתענוגי עוה"ז ולהשתדל בהם, ואף אם תאמר] גדולה וקטנה, רצ"ל שבאמת אתה יודע שהעיקר הוא העוה"ב ועיקר עבודת האדם צריך להיות במעש"ט כדי לזכות לעוה"ב, אך מ"מ גם העוה"ז הוא עולם וצריכין להתעסק ולהתענג גם בעניני עוה"ז, וז"ש גדולה וקטנה, רצ"ל שתאמר שהעוה"ב הוא גדולה והעוה"ז הוא קטנה אבל מ"מ עולם הוא, לזה אמר דלא כן הוא, רק אבן שלמה וצדק יהי' לך, רצ"ל שכל עסקך יהי' לזכות לעוה"ב, כי תכלית עבודת האדם הוא שיהפך גם החומר לצורה וגם היצה"ר שבחלל השמאל יתהפך ג"כ לטוב, וכמ"ש באברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך ורצ"ל לבו לא נאמר רק לבבו, רצ"ל הב' לבבות, והכוונה שגם חלל השמאל יתהפך לטוב וכנ"ל. וז"ש אבן שלמה וצדק יהי' לך, שגם חלל השמאל יתהפך לטוב. עכת"ד הקדושים. עכ"ל.

 

יב] אציגה נא עמך בזה מכתב כי"ק מבנו של מרן הה"ק מצאנז ה"ה הגה"ק ר' יחזקאל שרגא הלברשטאם זצללה"ה [[משינווא]] אשר כתב אלי בימי חורפי. וזה"ל:

ב"ה יום ב' וארא תרל"ז לפ"ק

לכבוד אהו' מחו' האברך החריף החסיד המפורסם כש"ת מו"ה ישראל נ"י.

הגיעני מכתבו והנני להשיבו בראשונה אשר ידמה כי ה' מו"ה משה בהרה"מ אה"ג מדעש נ"י[16] אמר לי וכו', אך הוגד לי מאנשים שהי' במדינתכם ששמעו כי חסידי זידיטשוב אין מחשיבין הקונטריסים ששלח ה' מ' יצחק בעהם מס' אור החמה,[17] באמרם שהמהר"ץ ז"ל[18] הרחיק מללמוד קבלת הרמ"ק ז"ל. וע"ז היטב חרה לי להטיל דופי בקדשים, כי ח"ו לומר על הקדוש שלא ללמוד בספריו. וגם המהר"ח וויטל ז"ל בדבריו בפירושו על הזוהר מפלפל בדברי הרמ"ק, ומי פתי יגיד שבענין פי' על דברי הזוהר לא ילמוד רק מכתבי האר"י ז"ל.

ואשר אמר המהר"ץ ז"ל, שמעתי מא"א ז"ל שהוא שמעו מפיו ז"ל, שאמר מעת שנתגלה חכמת האר"י ז"ל עיקר לימוד חכמת הקבלה יהי' בכתביו, כי הוא מדבר מעולם התיקון.[19]

והנני שולח לו ס' שנדפס בצפת שהגיעו אלי ביום אתמול, וראיתי בו בדף ה' ע"ב בסופו שהרמ"ק ז"ל צוה לתלמידיו קודם פטירתו שאל ידמו כי האר"י ז"ל חולק עליו, לא כן, רק בימיו היו הצינורות סתומין הוכרח לכתוב בלשון סתום, ובימי האר"י נתגלו הצינורות, לכן נראה כמו חילוק בדבריהם, אבל הכל ניתן מרועה אחד. ע"כ.[20]

ועתה יראה מעלתו כי צריך להבין דברי חכמים ולא לעשות תורה כשתי תורות. וגם זאת אין נכון לעשות פירסום על ספר קדוש מחכם וצדיק שאין ללמוד בו חלילה הוא בזיון התורה ח"ו. אם אמנם לעולם ילמוד אדם מה שלבו חפץ, אבל לא לומר שאין ללמוד בס' של חכם וצדיק. הלא ידוע ומפורסם חכמתו וצדקתו של הרה"ק בעל המחבר ס' שג"ע,[21] והבעשטה"ק ז"ל אשר כל הצדיקים של דורינו הי' תלמידי תלמידיו עד עתה, שנזכה גם אנחנו להיות מתלמידי תלמידיהם, הי' מהלל ומחבק ומנשק דבריו הקדושים.[22] ועתה בעוה"ר ע"י שיחות כאלו שמעתי אומרים שבגלילתכם הי' חצוף א' משליך לארץ סה"ק שערי ג"ע. אהה לגודל הפירצה. השם יכפר בעד הגורמים לזה.

ועתה נשים מחסום לפינו מלדבר חלילה נגד דברי הק' לומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה חלילה, כי אם ת"ח אומר איזה דיבור אפי' אם כוונתו באופן נאות, אבל איש המוני ששומע מביא הדברים לידי בזיון התו' ח"ו. וכיוצא בזה אמרו חכמים הזהרו בדבריכם.

והש"י יאיר עינינו בדברי חז"ל להבין לאמיתה של תורה, וחפץ ה' בידינו יצליח. כנפש ידידו דוש"ת ומצפה להרמת קרן ישראל במהרה,

הק' יחזקאל שרגא האלברשטאם

 

נ ס פ ח

היחס לספריו של מוה"ר יעקב קאפיל ממעזריטש

            ממכתבו של הרה"ק משינווא למדנו על יחסו האוהד לס' 'שער גן עדן' מחד גיסא, ועל אחרים שהשליכו ארצה את הסה"ק הזה, מאידך גיסא.

            במאמר שהוקדש לו ולספריו (ראה בהע' ??) נלקטו עדויות על ההערצה שרחשו גדולי החסידות והמקובלים לספריו של הררי"ק, שבאו לכלל ביטוי בהסכמות, הגהות, ציטוטים ואיזכורים.

            עם מחבבי הספר נמנים שם, בין השאר, הרה"ק ר' לוי יצחק מברדיטשוב, מוהר"ר אפרים זלמן מרגליות מבראד, הרה"ק ר' ישראל מקאז'ניץ, הרה"ק ר' דוד שלמה בעל ה'ערבי נחל', הרה"ק ר' מרדכי מטשרנוביל ובנו הרה"ק ר' אהרן, וצאצאיהם אחריהם, וכן מבית אדמו"רי טאלנא.

הרה"ק ר' חיים מטשרנוביץ בעל ה'באר מים חיים', הרה"ק בעל ה'צמח צדק' מליובאוויטש, הרה"ק ר' שלמה מראדומסק, הרה"ק בעל ה'בני יששכר' מדינוב (ויש להוסיף על המובא שם, גם את הגהותיו לס' סו"מ ועש"ט בכ"מ), הרה"ק בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש, הרה"ק בעל ה'בית אברהם' מסלונים, ועוד ועוד.

ויש להוסיף עליהם את הרה"ק בעל ה'בית אהרן' מקארלין (כמ"ש הרב נחום גרינוואלד, 'היכל הבעש"ט', ו, עמ' לה הע' 6).

ההסתייגות מספריו של הרר"י קאפיל ניכרת במיוחד (ואולי אך ורק?) בבית מדרשה של זידיטשוב; הרה"ק ר' צבי הירש מזידיטשוב הכיר היטב את ה'שער גן עדן' ואת הסידור 'קול יעקב', אך בדרך-כלל מתלווה אל הדברים שהוא מביא בשמם ביקורת חריפה במעט או בהרבה.

כגון בספרו 'סור מרע ועשה טוב' (עמ' צט במהדורת אמ"ת, תשנ"ו): והנה בספר שער גן עדן רצה לתרץ... ואין צורך להשיב על דבריו (שתלה תניא בדלא תניא... כי לא הבין מהות הקושיא במחילה מכבודו, ואין תירוצו תירוץ. עכ"ל (וראה בהגהותיו של הרה"ק מדינוב כאן ובעמודים הבאים, שמתבסס על דברי השג"ע ומחבב את דבריו).

בספרו 'פרי קדש הלולים' (לפע"ח שער י"ח), כותב: "שוב ראיתי בסדור של שהג"ע עיי"ש"; המעיין בסידור יראה שהרה"ק הנ"ל מצא שם סמך חזק לדבריו.

אך בהגהותיו לפע"ח שנדפסו בקונטרס 'הגהת על ס' פרע"ח מהאריז"ל ועל סידור הרב המקובל מו"ה שבתי מראשקוב ז"ל' (מונקאטש [תרנ"ב?]), בשער השופר (דף ג, ב), כותב הוא (המוקף בסוגריים עגולים הוא כנראה מהמו"ל):

וראיתי בסדור (קול יעקב) לבעל שעג"ע דפריך... אבל לא ראה אור בהיר וכו' וממציא לו שום המצאה חדשה בסבראות[!] מדעתו... שזה בוודאי נגד המקובל בדע"ח... וזה מפורסם וידוע לעוסקים בתורת רבינו בע"ח... והנה סברא זו לא נזכרה בדברי רבינו בשום מקום וחלילה לבדות בחכמה זו סברא אשר אין בה ראיה מוכרחת. אמנם זה דרכו של המסדר הזה בספרו [הוא ה'שער גן עדן'] ובסידורו ואין להאריך... תראה שזה המסדר ומקשה ומתרץ לא ידעתי מה הי' לו. אמנם בכל הסידור ממציא לו קושיות ותרוצים אשר אין צריכין לפנים למי שעוסק בדברי רבינו, וכמה דברים בו אשר הם נגד דברי רבינו, והוא עומד על דעתו ושכלו והופך ומבלבל ומערב עניינים. כתבתי זה אשר יזהרו אנשי שלומי ובריתי אשר יחקרו אחריו בכל הסידור. ודי בזה באזהרה. עכ"ל.

ועוד שם (בדף ד, א): וראיתי לאחד (עיין בסידור קול יעקב לבעל שעג"ע) שצלל במים אדירים וברר לו דרך וטעם אחר ובקש חשבנות[!] רבים והעלה חרס בידו. עכ"ל.

אך גם אחרי הדברים החריפים האלו, אין הוא מצוה על אנשיו למשוך ידיהם מספריו של הרר"י קאפיל, אלא רק שלא יקבלו את דבריו בעיניים עצומות ויחקרו על שורש כל דבר.

הרה"ק ר' יצחק אייזיק מזידיטשוב – בן אחיו של הרה"ק ר' צבי הירש – היה כנראה קיצוני יותר בהסתייגותו, ולא החזיק כלל את הספרים הללו בביתו; שכך כותב בנו הרה"ק ר' אליהו אודות הנהגותיו של אביו:

"בסידור התפלל מר' אשר ז"ל ולפעמים בסידור הר' שבתי ז"ל. הספר שג"ע לא הי' בספריו" ('עשר קדושות', עמ' 76. והוא ממכתבו של הרה"ק הנ"ל אל מחבר הספר ר"י בערגער).

בסמיכות עניינים זו יש כדי ללמוד שהוא גם נמנע מלהתפלל בסידורו של הרר"י קאפיל.

באחד המכתבים שבס' 'עטרת יעקב וישראל' (לר"י בערגער, דף נה, ב) – ונראה שהוא ממכתביו של המחבר עצמו – נאמר: "ומה ששאלת בס' שג"ע לא מצאתי בשג"ע שלי כי הוא מדפוס חדש... אך דע שאני איני לומד בקביעות בס' שג"ע וכיוצא רק בכהאריז"ל הנכתבים ע"י מהרחו"ו ז"ל בעצמו... וכן קבלתי מפי מו"ר בזה ובבא[23] הקדוש [מוהרי"א] מידיטשוב[!] בענינים אלו".

הרי שר"י בערגער שאליו נכתב מכתבו של הרה"ק משינווא, לא קיבל את דבריו של הרה"ק במלואם, אך גם לא נקט בשיטתו הקיצונית של רבו המובהק והחזיק בביתו את ה'שער גן עדן'!

יצויין עוד, שבספרי חסידות חב"ד מובא הס' 'שער גן עדן' לרוב, וכך גם בכתביו של הגה"ח המקובל ר' לוי יצחק – אביו של אדמו"ר זי"ע – אבל באחת משיחותיו של רבינו (בש"פ משפטים תשמ"ב) נאמר: בנוגע לסידור 'קול יעקב' שישנם בזה כמה פקפוקים, ועד"ז בנוגע לספרו 'שער גן עדן'. עכ"ל.

הרי שמשהו מאווירתה של ה"קפידא" מצאה לה מקום גם בקהל חסידים ששלמים הם עם הר"ר יעקב קאפיל ממעזריטש וספריו הק'.

 

            היכל הבעש"ט גל' כד

 



[1]  הפרטים הביוגרפים נרשמו ע"פ 'מאורי גליציה' (א, עמ' 543) ו'חכמי טראנסילוואניה' (עמ' 27-26).

[2]   אודותיו בס' 'אהלי שם' עמ' 62.

 

[3]  הר"ר מרדכי מנחם מענדל (שם).

 

[4] הרה"ג ר' רפאל הכהן מהאמבורג, בעל 'תורת יקותיאל', 'ושב הכהן' ו'דעת קדושים' המנויים להלן.

 

[5]  ראה ב'כרם חב"ד', 4, עמ' 117 ואילך, סיפורים שונים על הר"ר רפאל הכהן וביקורו במזריטש, ואחרית הענין.

 

[6]  אודותיו בס' 'אהלי שם', עמ' 433; 'המעין', ט (תשכ"ט), חו' ד עמ' 77.

 

[7]  חלק א' פרק כה.

 

[8]  גם המידע אודות פטירתו של הרה"ק ר' לייב שרה'ס בקיץ תק"ן חידוש הוא.

 

[9]  בהעתקת המציבה אשר בס' 'זכרון מאיר' (נ.י. תשי"ד), מאת הר"ר אברהם שפירא (אחיו של הר"ר מאיר שפירא מלובלין), נקודות האותיות "הקבר אשר' איש' אלקי'ם' נקבר בו" העולה ג"כ תק"ן (וראה בס' 'אמרי פנחס השלם', תשס"ג, ח"ב, עמ' תעח והע' רפד. ואינו מוכרח כלל).

 

[10]  אודותיו בס' 'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 130 (משנת תרפ"ו רב בנימוז'ה).

 

[11]  אם הכוונה לאביו (ולא לסבו) הרי שהוא הר"ר אליהו כ"ץ אב"ד ראסלוביץ ('חכמי טראנסילוואניא', שם).

 

[12]  הכוונה לרודניק, שמשם נסע אל הררא"ז מרגליות ונסמך ממנו ('מאורי גליציה', ב, עמ' 447).

 

[13]  הוא בסי' סז וז"ל: בס' אזור אליהו (דף קצ"ח ע"ב) וזה"ל שמעתי בשם הרה"ק ר"מ זצללה"ה מפרימישלאן שאמר על פסוק הללוהו בתוף ומחול, הסוף יהי' שימחול... ולפי ששיחתן של ת"ח צריכין לימוד י"ל כוונתו עפי"מ שאיתא בספר עשרה מאמרות שלסוף תפ"ו שעות תשתלם המחילה, כי מן ר"ה עד גמר החתימה היינו הושע"ר יש תפ"ו שעות, והנה אז הוא סוף השנה, וממילא דברי הרה"ק מבוארים עיי"ש.

 

[14]  ראה כרו"פ סי' ק'.

 

[15]  אהע"ז סי' א ס"ח.

 

[16]  בכה"י המקורי נרשם כאן: הוא הגה"צ המפורסם בדורנו מו"ה משה פנעט זללה"ה בהגה"צ מו"ה רמ"מ פנעט זללה"ה מדעש [על האב ובנו, ראה: 'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 173-170).

 

[17]  פירוש הזוהר 'אור החמה' למוהר"ר אברהם אזולאי, שנדפס בשנת תרל"ו בירושלים "ע"י הרב החסיד המפו' וכו' כה"ר יצחק נ"י ביהעם שהיה ד"ץ בק"ק קראהלע במדינת אונגארן – וע"י הרב החסיד וכו' כה"ר שניאור זלמן בהר"ר נחום יוסף זללה"ה שניאורזאהן המחבר ס' נימוקי שזבנ"י...".

ב'דברי המביא לבית הדפוס' שבסוף הספר – החתומים ע"י ר' יצחק איצק בעהם – נאמר בין השאר: "והנני נותן בזה את תודתי ממעמקי הלב להאי צדיקא רבא ארי' דבי עילאה הרב הגאון זר"ק בנש"ק הצדיק המפורסם מוהר"ר יחזקאל שרגא הלברשטאם בן הגאון הגדול הק' סבא קדישא מוהר"ר חיים מצאנז זצוקלה"ה, אשר בהיותו אתנו פה בהר ה' וראה האור הגנוז הס' הק' הזה, טרח עמל ויגע ועוררני במכתביו הק' לבלי לשקוט ולבלי לנוח להוציא לאור אור לישרים, לו נאוה התהלה, כי אך מידו הק' זאת לנו, כי היה לי לעוזר ותומך בהוצאת הדפוס, זכרה לו אלוק לטובה, ויאריך ימים על ממלכתו בקרב ישראל עד כי יבא שילה".

(על ר"י בעהם ראה: 'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 23).

 

[18]  הוא הרה"ק מוהר"ר צבי הירש מזידיטשוב.

[19]  מן הענין להביא כמה מלשונותיו של הרה"ק מוהרצ"ה מזידיטשוב בהפלאת גדולתו של הרמ"ק:

בפרדס הנ"ל [לרמ"ק] מביא שם זו הגירסא ובנה שם עלי' יסודתו בהררי קודש... ובספר אוצר הכבוד... הביאו שם אדונינו קה"ק הרמ"ק ז"ל... והנה אנכי תולעת ולא איש מי אנכי לגשת אל הקודש נגד אדונינו הקדוש והנורא הרמ"ק ז"ל... עיין דקדוקי המאמר בדברי הרמ"ק ואמנם אני השפל אהי' צבי רץ כדרכו לפרש עפ"י קט שכלי עד מקום שידי מגעת... ורבינו הרמ"ק שאומר... אחי לא כן אתנו אנחנו הנמלים בכרם... ובזה ת"ל תקנתי יסודתו של רבינו הרמ"ק בפי"א אשר זה המאמר הוא כנגדו עד שהוצרך לישוב המאמר וישובו דחוק בבקשה מכבודו הגדול והקדוש... ואני כתלמיד נבזה מתגולל בעפר ודן לפני רבו... (עטרת צבי, בראשית, דף מג, ג ואילך).

האחרונים נתלבטו בפלא גדול בזה כמובא במק"מ בשם הרמ"ז משם הרמ"ק ז"ל, ובאמת לא אאמין אם נתלבט בזה הרמ"ק ז"ל רבינו הגדול בדבר פשוט (שם, שם, דף פב, ב-ג).

המק"מ מדחה דברי הרמ"ק... ואין דבריו כדאים לדחות דברי קדוש עליון. אמת שאדונינו האריז"ל צוה לכוין... אבל מה שנתחלף בזה השם באותיות אלו בודאי הוא עפ"י קבלת הקדוש הרמ"ק ז"ל, כנראה שהיו דבריו בזה השם מקובלים מפי קבלת הקדמונים... כך מקובל איש מפי איש עד ראש הנביאים... כך מקובל לאנשי קדש בסגולת מלכין... כן מקובל ולא המציא זה הרמ"ק ח"ו מלבו כמחשבת המק"מ חלילה חס מלהזכיר ודוק (שם, ויקרא, דף לו, ג).

וכבר נדפס ספר הקדוש תומר דבורה לאיש קדוש מוהרמ"ק ז"ל קטן הכמות

וגדול האיכות (בית ישראל, דף לב, ד).

 

[20]  הוא 'ספר הכונות ומעשה ניסים' שנדפס בצפת בשנת תרל"ו (וקודם לכן בקושטא, ת"פ), ובראשו 'שבחי האר"י' – הוא ה'מעשה ניסים' – שממנו נלקח המשפט שבפנים.

הציטוט המדוייק הוא: ויהי היום חלה הרמ"ק ושלח אחר תלמידיו ויברכם איש איש כברכתו, וציוה אותם ואמר להם, דעו שאיש אחד היושב פה יקום אחרי ויאיר עיני הדור בחכמת הקבלה, לכן הזהרו בכבודו ואם יראה לכם שהוא חולק עלי אינו כן, כי הכל ניתן מרועה א', שבימי היו הצינורות סתומים כתבתי בלשון סתום, ובימיו יתגלו הצינורות, ולכן יחשב לכם שחולק עלי. ודעו שהוא גדול ניצוץ הרשב"י זלה"ה...

(על החיבור 'מעשה ניסים' ראה ב'ספר תולדות האר"י' למ' בניהו, עמ' 18 ואילך. ועל הקטע דנן, שם בעמ' 158. וראה עוד: 'אהל רח"ל', א, עמ' 260).

[21]  הר"ר יעקב קאפיל ליפשיץ ממעזריטש, בעל המחבר ס' 'שער גן עדן' (נדפס לראשונה בקארעץ, תקס"ג) וסידור האריז"ל 'קול יעקב' (נדפס לראשונה בסלאוויטא, תקס"ד). וראה: "הרה"ק רבי יעקב קאפיל ממעזריטש וספריו", קובץ 'שפתי צדיקים', יג (שבט תשס"ג), עמ' עא ואילך.

[22]  ככתוב בשער הספר: כפי אשר נשמע מפי דובר צדק ואמת, שבהיות כבוד הרב הקדוש המאיר לארץ ולדרים  בדברי רוה"ק הבעש"ט ז"ל בק"ק הנ"ל, הובא לפניו מערכת המנורה הטהורה דברי נופת צופים עליהו לתרופה מהחיבור הלז, הן מספר שער גן אשר נטע בעדן מקדם השתלשלו' העולמות, הן מסידור התפילה אשר חיבר, וקרא בהם פה הקדוש הנ"ל שתים ושלש דלתות, וחיבקם ונישקם ולקח דברי קדש הנ"ל וישם מראשותיו שמאלו תחת לראשו וימינו תחבקנו, ונענע בראשו אשרי העם שלו ככה...

שמועה זו מתאמתת בשתיים מן ההסכמות לספריו:

[א] ב'הסכמות הלומדים המופלגים יושבי יעב"ץ דק"ק מעזירטש גדול' לס' 'שער גן עדן': ..חמדה הגנוזה אשר היה ספון וטמון בבית המדרש גדול במחנינו קודש הנ"ל... וכבר נודע ביהודא ובישראל גדול שמו הוא הבעש"ט זלל"הה כי כולם יודעים שהכתבים של המחבר הנ"ל היה למראה עיניו של הבעש"ט זללה"ה, ועצר כח לחבק בזרועותיו הכתבים של המחבר הנ"ל.

[ב] בהסכמתו של הרה"ק מוה"ר אשר צבי מ"מ דק"ק אוסטרהא (בעל 'מעין החכמה') לסידור 'קול יעקב': מפי השמועה שמעתי שהסידור הזה ראה הנשר הגדול קדוש עליון מ"ו הבעש"ט נבג"מ וישר בעיניו.

[23] בספרו 'עשר קדושות' (בתחילת מערכת ח) כותב עליו ר"י בערגער בזה"ל: "ש"ב מורי ורבי הראשון הרב הגאון הצדיק הקדוש בוצינא קדישא נר ישראל, איש אלקים, אשר אלפים מישראל הלכו לאורו... אספקלריא המאירה, מנורה הטהורה כקש"ת מרן יצחק אייזיק מזידיטשוב זצוק"ל".




הוסף תגובהתגובות