ב"ה ערב ש"ק, כ"ז תמוז תשע"ד | 25.07.14  
 
הרב פרץ אוריאל בלוי
עודכן לאחרונה בי"ז אב תשס"ח
ארבע הערות-שאלות בשולי סוגיית "קבליותו" של הרמב"ם
סוגיית "קבליותו" (שייכותו לתורת הקבלה ו'קבלתו' בין מוסרי המסורת של תורה שלמה) שנוייה במחלוקת רבת שנים. מרתקת במיוחד היא ההתבוננות ביחס לסוגייה זו בתורתו של הרבי. אנחנו יכולים "בגדול" לראות את שלב המעבר מהסתייגות לא קלה - שאפיינה באופן די נחרץ את תקופת "לפני תקנת הרמב"ם" - לזו שלאחריה, ש"משנה כיוון" והתפיסה המרכזית בה הלכה והתעצמה לחיבור הולך ומתהדק בין (משנת) הרמב"ם לקבלה (ופנימיות התורה בכלל), ההסתייגויות נעלמו ובמקומן דרך חדשה ואפילו הוכחות שהרבי חזר והביא דווקא למחברים בין העולמות. נושא מרתק זה ראוי לדיון רחב ומקיף, והוא בא בפני עצמו בע"ה. אך דווקא בשוליהדברים ו"תוך כדי מסע" - נתקלתי בכמה וכמה מובאות בתורת הרבי שראיתי צורך לשתף בהן את הציבור - אם בגלל החידוש שבדברים ואם בגלל הצורך בסיוע להבינן לאשורן. ארבע ממובאות שבקטיגוריה זו ברשימה ראשונה המצורפת בקובץ זה. אודה מראש לאלה שיאירו את עיני.
קבצים מצורפים



הוסף תגובהתגובות
הצג את כל התגובות
1. כמה תשובות בדבר

א.כוונת הק' של רבנו בעניין עיבור היא שאף שמבואר בכתבי האר"י שלא היה הרמב"ם מקובל ומצד שקש נשמתו אינו שייך לקבלה מ"מ נתעברה בו נשמה אחרת בסוף ימיו ומכוחה למד קבלה.
ואין בזה סתירה למבואר בכתבי האר"י ע"ד נשמת הרמב"ם, מכיון שמה שלמד קבלה לא היה מצד נשמתו אלא מנשמה שנתעברה בו.

ב. לכאורה הכוונה במכתב לר"א הילביץ היא שמכיון שלא מצינו שיאמרו שהרמב"ם אלא למד קבלה אלא בסוף ימיו, והרי למד קבלה אף לפני כן ע"כ שדי בטעם אחד. ויל"ע


תלמיד ‏ (ל' אב תשס"ח)