ב"ה יום ראשון, ט"ו אלול תשע"ט | 15.09.19  
 
הרב מאיר אליטוב
עודכן לאחרונה בח' אייר תשס"ח
השתטחות. תשס"ז
התפילה טהורה, צרופה ומזוקקת. נצטרפה בכור י"ג שנה, נזדקקה בייסורי תהייה, ונזדככה בכבשן האמונה • מענה לשון לג' תמוז תשס"ז

שלום עליכם אדוננו מורנו ורבנו.

על מפתן ציונכם הק' באנו, בנערינו ובזקננו בבנינו ובבנותינו.

ועמנו, רבי רבבות עמך ישראל, אלה שזה מכבר זכו ובאו בחצרות קדשך, ואלה שניצוץ נפשם נושא עיניו ומייחל בא שעתו להצטופף תחת סוכת שלומך, קהל גדול באו הנה.

אלה שנולדו ובאו לעולם אחר יום הסער הגדול שבשלהי קיץ התשנ"ד, וגם אלה שזכו וחזו בעיניהם מחזות קודש מחצריך.

את אשר ישנו פה עמנו עומד היום, ואת אשר איננו פה עמנו היום , בחביון נפשו כאן הוא, כי ישנו בכוח שלוחך הרבים והמסורים להביאו בנחלת זיו אורותיך.

באנו עדיך היום הזה לשפוך שיח ותפילה ואף רינה גדולה פורצת ועולה מעומק נפשנו, כזו המתנגנת לה רק במעמדות חרדת קודש כאלו, כעמדנו היום על סף מפתן אהלך.

התפילה היוצאת מפינו היום הזה טהורה היא, זכה מאין כמותה, צרופה ומזוקקת, זך שבכתית. נצטרפה בכור שלוש עשרה שנה, נזדקקה בייסורי תהייה, ונזדככה בכבשן האמונה הטהורה בהבטחותך ונבואותך, באה מפנימיות הנשמה, ומחפץ התדבקות רוחא ברוחא.

והרינה הפורצת בנו ועולה, כתפילה שבלחש ממש, נלחשת בלשון יחיד לנוכח, שלא כדרך המדברים אל הצדיקים בלשון רבים, כי אם בדרך השופכים שיח חינונים בפני בורא עולמים, וכדרך המסדרים שבח ואחר כך מתפללים.

ליבבתנו רבנו, ולא רק באחת מעיניך היא עין הלב ורגש האמונה הטהורה, כי אם גם בעין העיון וההעמקה אל רזי סודות תורתך.

עומדות היו רגלינו ולעולם יהיו נטועות! בשערי היכלות תלמודך. כי כל שטעם ולו באחת, משיפעת נביעת ונבואת תורתך, לא ימושו רגליו עוד מסף היכלך.

כל ששתה ולו פעם אחת! ממי ליקוטך הזכים, כל חייו נמשכים והולכים אל מקורך מקור מים חיים, כאייל תערוג על אפיקים.

כל שלמד רש"י אחד בביאור שיחותיך, סוגייה אחת מוארת באורותיך, לא יבוא בו עוד כל ביאור אחר מלבד זה המיישב כל דבר דבור על כל אופניו וצדדיו.

גלית אוזננו מסוד החכמים, ומלמד דעתם של ראשונים ואחרונים. הבאתנו במצולות התלמוד וברקיעי השגות דקות מן הדקות. הדרכתנו אל מאות מאות ספרים וסופרים מחברים וחיבורים השוכנים כבוד אך גם הצנע, בקרית הספר של עמנו.

הושבתנו כבוד בקהל עדת חכמים ומבינים, הנחת ידינו על גורל הטוב שבטובים.

אחזתנו בציצית ראשנו, נשאתנו ותרוממנו אל הרקיע הבהיר הפרוס מעל דפי הש"ס לחזות בנעם חזיון הקדש, בו מצטרפים יחד הגיגים פזורים על פני רוב דפיו, לכדי שיטה אחת צרופה בתלמודם של חכמים.

לקחתנו עמך אל הנקודה הגבוהה ההיא, ממנה נשקפים מעיינות תהום מאמרות ותולדות החכמים, כשהם מפכים ובאים וסוללים נתיבם לכדי שטף מים רבים, שהרי אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

למדתנו מתיקות עיון רש"י ע"פ פשוטו של מקרא מהי, כוונתם הנסתרת של מדרשים תמוהים, גמרות ומדרשים למאות ואלפים.

השקתנו יין המשומר, יין הדא"ח וביאורי מאמרי רבותינו נשיאינו זי"ע.

פרסת לנו פרוסות הראויות להתכבד מלחם הפנים של דעת עליון באין ספור אגרותך ומכתבך.

הראיתנו דרך חדשה בעבודת ה' דרך השמחה והרוממות, דרך ההתבוננות באין ספור הוראות בתורתנו הקדושה, מסיפורי האבות וממאורעות הבנים, מיציאת מצרים וקריעת ים סוף, מהמשכן וכליו, מדור המדבר ומדור דעה, מכל פרט ופרט בתורה למדתנו הוראה והדרכה, ומעל כל ההוראות כולן מרחפת הוראתך להולכים בדרכך, הוראה שיש בה ציווי אך גם הבטחה, הוראה המגבהת עוף מכרזת ומסמנת מורה ואומרת עלו והצליחו בהנהגה בדרך "לכתחילה אריבער".

הבאתנו באש הכיסופים לראות בתפארת יום בא משיח ה', ובמי הדעת המטהרים להוסיף בינה ודעת בקורות אותנו ביום ההוא ובאלה עוד יבואו.

הדרכת רגלנו על במותי ארץ, צרפתנו ותביאנו בכבשני האמונה הפשוטה והטהורה.

ובהתוועדויות הרבות ההן, באנו עד כלות הנפש ממש, עת לא נתנו דעתנו לא על בגדנו, לא על מזון לגופנו, לא על רגלינו הלאות וגם לא על עצמנו. כי רק משאלה אחת הייתה אז בלבנו: עוד ועוד עמוד והצטופף לחזות בהוד פני קודשך ולשמוע אמרי שפר מדברותך.

הלכות לרוב למדתנו רבנו בפרקי דכל ישראל ערבים. ושמא לא פרקים בלבד כי אף מסכתות שלמות קידושין ועירובין המקדשות ומערבות יחד עם ידידים, מכריזות ואומרות, כל ישראל חברים.

הנה כאן עמנו עומדים בנינו ברי המצוה ומטה אשר לא ראו בעיני בשר מחזות קודש כמונו ויקדשו.

אם לא תדעו לכם בנינו המסולאים מה דמות לו לרבנו, צאו ורעו עם עדרי צאן ליקוטיו הרבים העמוסים הגיונות קודש ורגשות טוהר הנוהרים על דפי ספריו, עדות, על קיום הלעד ולעולמים, בהגיון לב אנוש.

אם לא תדעו לכם, אורך מצודתו הפרוסה למרחבי מרחבים צאו ורעו עם אלפי עדרי צאן קדושים מניחי תפילין בכל יום בהוראתו. מאירות עולם בנרות שבת, מדי שבת בשבתו. מפרישי צדקה ומאמיני ברכת ה' בהשראתו. אוהבי ישראל באמת כאהבתו. ממלאי ביתם ספרי קודש כבבית מדרשו. אוכלי כשר וחיים בהטהר כבקשתו. מחנכי דור צופה גאולה ועם מייחל ישועה.

באנו עדיך היום הזה אדוננו מורנו ורבנו לשפוך נפשנו בבכי ובתחנונים.

כי מאז היום ההוא הנדמה עלינו כיום שחרב בו עולמנו, באנו במחילות הקשה שבנסיונות.

נסיון קשה הוא זה הבא עלינו מהיום ההוא והלאה. עת ליקוי מאורות, קטנות המוחין, שעת דימדומים.

ניצחו אראלים ונתנצחו חסידים. הללו אומרים חזיון תעתועים, והללו, מבכים רבם, ובוכים גם על שיבוש הגיונים.

קטנות המוחין יש בה בסברת חזיון התעתועים! וכי מוגבל הוא ית' ח"ו במציאות החדשה המתרחשת לעינינו לקיים דברי רבנו בדבר גאולת הדור השביעי? וכי לא הוא עצמו יצר את המציאות החדשה?

האם נאמר ח"ו על הזמן הזה "חזק הוא ממנו"?

וכי מהם שנות חצי דור בעיניו הלא זה ה' ייחלנו לו הגוזר ארבע מאות שנות גלות על אבותינו במצרים ומקצרה לקצת יותר ממאתיים תוך קיום מדוייק של שבועתו בברית בין הבתרים המחושבת מיום הולדת את יצחק, האם לחשבונו של מקום אנו חוששים?

האם נאמר שוב חלילה: "אין בעל הבית יכול להוציא כליו מבירה זו"?

הרי אלו הדברים קטני האמונה שגרמו הליכתנו במדבר הגדול והנורא עוד ארבעים שנה.

ליקוי מאורות יש בה בטענה זו, אך גם גבהות לב האומרת: מביני הכל אנו, יודעי דעת עליון, מחשבי קיצין ויודעי אל נכון אנחנו.

אין איתנו מי יודע באמת פרשת דור השביעי ופשרה, פרשה קשה היא, פרשיה סתומה כי נסתתמו בה עיניהם של ישראל, עת נדמה היה שכפסע בינינו לגאולה השלמה, ואז נתרחקה מאיתנו לכאורה.

כל זאת באתנו ולא הירהרנו בבריתך ולא נסוג אחור לבנו.

ואין אנו מתריסים כלפי מעלה ואומרים בסיגנונו של איוב: הודיענו על מה תריבנו, כי כך לימדתנו רבנו בהתוועדות ההיא מיום כ"ד בטבת תשמ"ב, שגם כשעכו"ם רוקדים בהיכלו תיקנו וניסחו אנשי כנסת הגדולה לאמר, "הא-ל הגדול הגיבור והנורא א-ל עליון".

ועוד זאת למדתנו רבנו כי כל נסיון יש בו מלשון נס והתרוממות כך גם הנסיון הזה עתיד לרוממנו למחוזות חדשים ונעלים עליהם לא נשאנו כלל לבנו.

מילתא דפשיטא היא ואין בנו ספק וספק ספיקא ולו הקטן שבקטנים, כי כל דבריך נאמנים ונכונים, ואכן קול התור נשמע ועת הזמיר בא, וביחד עם זאת לא טחו עינינו לראות המציאות הפשוטה והלוואי לא בא היום ההוא במניין הימים.

סמוכים אנו ובטוחים בהתבהרות פרשיית הדור השביעי באופן מופלא שבמופלאים ואין אנו פותרים סוגייה זאת בטענת שווא ומדוחים של חזיון התעתועים. עת צרה היא ליעקב וממנה דווקא יושעו גאולים.

רק תפילה אחת זכה וברה יש בלבנו ליושב במרומים: אמור נא די לסאת המרורים, גל עיננו והביננו פשר הפרשה ההיא, כי הרי אין אתה מוגבל גם במציאות העכשוית.

סלח נא לאלה מביננו שכוחם לא עמד להם בזה הנסיון עד כדי שיבוש ההגיון כי במר לבם ובקוצר דעתם דיברו המה עד הנה.

ועד אז, עת נשיר שיר חדש, עת נודה כולנו ונאמר פה אחד: אודך ה' כי אנפת בנו תשוב ידך ותנחמנו.

עד אז, תן בנו, בכולנו! כח ותעצומות נפש להודות ולאמר לא מבינים אבל מאמינים! לא משבשים ובתורתו מחזיקים! ממשיכים בשליחות, עוסקים במרץ בהפצת תורת רבנו ובעיקר, עושים כל אשר ביכולתנו להביא משיח צדקנו כצוואתך רבנו.




הוסף תגובהתגובות