ב"ה יום חמישי, ט"ו חשוון תשפ"ב | 21.10.21  
 
הרב משה מרינובסקי
עודכן לאחרונה בב' אייר תשס"ח
"משה רבנו חי"

תורתו של הרבי, מורה ומאור דורנו, אין לה סוף ואין לה גבול. אין קץ לתחומים שבהם ביאר ופירש, הסביר והאיר הרבי בכל חלקי התורה בנגלה ובנסתר וכן אין גבול לתחומים שבהם ההדרכות וההוראות שלו משמשות עמוד אור וציונים ברורים כיצד למצוא את הדרך הסלולה בכל דבר ועניין בחיי היחיד והציבור.

 

אולי משום שהכמות והאיכות רבה ועמוקה כל כך, גם צורת הגילוי מגוונת כל כך. יש שגדול בישראל מגלה תורתו בתשובות כתובות, יש מי שרב כוחו בהרצאת שיעורים, יש מי שמאריך ויש מי שמקצר, ואילו אצל הרבי אנו עדים לכל אלה גם יחד. ואולי זו גם הסיבה שלעתים האור בהיר ומזדקר לעין כול ולעתים הדברים באים כבדרך אגב, כמאמר המוסגר בתוך סוגיה אחרת ומסכת אחרת לחלוטין.

 

כאלה הם, למשל, האיגרות הרבות שהרבי כתב במשך השנים לרגל אסיפות, מסיבות, כינוסים ו'דינרים' של אגודות ומוסדות שונים. לכאורה, עיקר האיגרת היא ברכה למוסד ולאירוע ועידוד לתומכי וידידי המוסד, ובדרך כלל הרבי אף מפרט ומפרש כי יש להגדיל ולהרחיב את התמיכה במוסד המדובר והמעשה הוא העיקר. ואולם, כאילו בדרך אגב, יש באיגרות הללו עולם מלא של תורה והוראה. באיגרות שנכתבו, לדוגמה, ל'דינרים' של ישיבות ומוסדות חינוך, יש הוראות והגדרות מאלפות על תפקידה ומהותה של ישיבה בדורנו ולעתים יש 'ווארט' עמוק ומחמם לב על פרשיות השבוע והמועדים שמצוי דווקא באיגרות אלו ולא במקומות אחרים בתורתו של הרבי.

 

                                                          * * *    

 

כזו היא האיגרת שנכתבה לפני שישים שנה, חסר אחת, לקראת ז' אדר תשי"ט. העילה לכתיבת המכתב "לכבוד הנהלת ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש אשר במאנטרעאל" היא "המסיבה לפתיחת התעמולה השנתית לטובת הישיבה", כלומר גיוס כספים לישיבה. ואכן, תחילה הרבי שולח ברכה "לכל עסקני הישיבה ותומכי' מאושר" שיזכו לחזק ולהרחיב את הישיבה, אבל בהמשך הרבי מתייחס לכך שבהשגחה פרטית נקבעה המסיבה ליום ז' באדר, וכותב את השורות הבאות (אגרו"ק חלק חי עמ' רמז):

 

"איתא בגמרא: כיון שנפל פור בחודש אדר שמח (המן) שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה, ולא הי' יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד.

 

"ולכאורה התירוץ אינו מובן כלל, שהרי המיתה באה אחרי הלידה ומבטלתה [?]

 

"והביאור בזה, כי משה הי' רועה, עד שלא בעולם נתיחד להיות רועה וגואל ישראל, להיות גואלם ממצרים ולהביאם אל הר האלוקים חורבה לקבל התורה.

 

"ובכל דור ויום אשר רואה אדם עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ומודה להקב"ה ומברך נותן התורה – לשון הווה – חיים ענינו ופעולתו של משה, ומה הם חיים – אף משה רבנו חי.

 

"ואף שנשתנה אופן פעולה זו לאחרי מות משה עבד ה', כי באה על ידי תלמידיו ואתפשטותי' דמשה – כדאי הוא יום הלידה שיכפר על המיתה ושינוי הבא על ידי',

 

"כיון שביום הלידה בקע והתחיל לזרוח שמש משה בעולם, וגם עתה מאיר הוא, אף כי בשינוי...".

 

                                                     * * *

 

 מדהים. מדהים איך הביאור של הרבי מיישב קושיה חזקה, שמתעוררת לכל מי שמנסה להבין את המשמעות הפשוטה של דברי הגמרא. מדהים איך צדיק ונשיא הדור קובע נחרצות שגם לאחר מות משה עבד ה', עדיין משה רבנו חי כי עניינו ופעולתו של משה חיים הם. מדהים איך הרבי מדגיש שהחיים הללו נמשכים ואף מאירים אף שכיום הדבר בא על ידי תלמידיו "ואתפשטותי' דמשה".

 

ומדהים גם, אין צריך לומר, עד כמה הדברים אקטואליים במצבנו הנוכחי, ועד כמה הדברים מעוררים ומחזקים את כל אחד מאתנו לעשות כל אשר ביכולתו על מנת שעניינו ופעולתו של משה שבדורנו אכן יחיו. 




הוסף תגובהתגובות