ב"ה יום רביעי, ו' כסלו תשע"ט | 14.11.18  
 
הרב יוסף קרסיק
עודכן לאחרונה בי"ב ניסן תשס"ח
שולחן-הפסח לאור תורת חב"ד
מבט מיוחד ומרתק לחג הפסח, לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות לאור תורת חב"ד

מבט מיוחד ומרתק לחג הפסח,

לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות

לאור תורת חב"ד

 

מאת:

הרב יוסף קרסיק

שליח הרבי

ורב אזורי בת חפר - עמק חפר

 

ברית מילה עם חרבות

 

הלילה האחרון של בני-ישראל בארץ מצרים, ליל ט"ו ניסן, היה סוער והפכפך - "ליל שימורים", שמחה עצומה מחד, ופחד-מוות מאידך:

 

ב"מחנה ישראל" נשמעו "פעמוני גאולה", העם ארז את "משארותיו" והתכונן לגאולה, תוך עיסוק במרץ בזביחת קורבן-פסח וקיום מצוות ליל-הסדר, ריח גן-עדן משכר, נשב מקורבן הפסח בביתו של כל יהודי;

 

ואילו במחנה מצרים נשב ריח גהינום ומלאך המוות, "אין בית אשר אין בו מת", כולם אחוזי אימה ופחד. פרעה התרוצץ ברחובות בבהלה, לפגוש במשה להפציר בו ולהתחנן על חייו.

 

בתחילת אותו לילה גורלי "נתכנסו כל ישראל אצל משה רבינו", ושאלו אותו: "מדוע אין קורבנות הפסח שלהם מריחים בריח גן-עדן כקורבן הפסח שלו"? ענה משה: "כיוון שהנכם ערלים וערל אסור באכילת קורבן פסח, לכן אין מריחים קורבנותיכם, מי שימול עצמו גם קורבנו יריח ב"ריח הניחוח" של גן-עדן".

 

מיד שלף כל אחד מישראל את חרב-מלחמתו ומסרה למשה והוא מל אותם [ויש אומרים שכל יהודי מל את עצמו], ונתערב דם ברית המילה בדם קורבן פסח.

 

מעשיהם של ישראל גרם נחת רוח מרובה להקב"ה והוא נישק ובירך כל יהודי, וריח גן-עדן נשבה בכל בתיהם של ישראל (שמו"ר, יט,ה. שהש"ר, ג,יז. אוה"ח לשמות, יב,מג).

 

למה מלו בלילה

 

צריך להבין: הלא לילה זה, הלילה האחרון של ישראל במצרים, היה מלא וגדוש במצוות רבות (קורבן פסח, ליל הסדר וכו') ובמעשים רבים (ההכנה ליציאה ממצרים) ואם-כן מדוע לא הקדימו למול ביום ערב פסח או בימים שלפניו, בו היו יותר פנויים? [כוונת השאילה מדוע הקב"ה לא הקדים לצוותם למול ביום הקודם? והלא יכל לעשות ריח גן-עדן שיגרה את רצונם למול עוד לפני הלילה]?

 

זאת ועוד: הקב"ה בעצמו ציווה את אברהם אבינו שיעשו ברית מילה ביום ולא בלילה [ככתוב "ובן שמונת ימים גו'", וכן נאמר "וביום השמיני ימול גו'", ודרשו חז"ל "ימים", "ביום" ולא בלילה], ומדוע ישראל מלו בלילה ולא המתינו עד ליום המחר?

 

"להכניסו בבריתו של אברהם אבינו"

 

סיבת הדבר שהברית נעשתה בפסח ולא בימים שלפניו - כי כך התקיימה הפעולה הרוחנית של הברית בשיא השלימות:

 

בברית מילה גורמים פעולה עצומה ונשגבת ביותר - כורתים ברית אחדות בין היהודי להקב"ה: הלא הגוף הגשמי נברא מהעפר שמהדומם, שהוא הנחות ביותר בטבע, והקדוש ברוך הוא נעלה ונשגב מכל, ועל-ידי מעשה גשמי של כריתת הערלה, מקשרים ומחברים בברית נצח בין שני הקצוות הרחוקים ביותר; מעשה מופלא וקיצוני של חיבור הפכים מקצה לקצה!

 

לכן הברית הראשונה שעשו כלל ישראל היתה בעיצומו של הפסח, שהוא יום מיוחד של עת רצון לחיבור של הקב"ה לעם ישראל, שבו הקב"ה ירד למצרים כדי להציל את ישראל מהשעיבוד והצרות, כלומר הוא יום שהקב"ה יורד מדרגותיו העליונות לתחתונים, אם-כן הוא יום סגולה הנותן כוח וסיוע ליצור את החיבור האדיר והמופלא שבין הקב"ה לישראל, שבברית המילה.

 

מעניין שלא רק הברית מילה הראשון שעשו כלל ישראל היה בליל יום ראשון של פסח, גם הברית-מילה הראשון שעשה יהודי בעולם, הלא הוא אברהם אבינו - התקיים ביום ראשון של פסח [כשלוש מאות שנה קודם].

 

ברית המילה של אברהם הוא "יסוד" כל הבריתות שבני ישראל עושים במשך כל הדורות כולם, כפי שמוסבר בתורת הסוד שמבריתו של אברהם ניתן כוח לפעול את קדושת הברית ולהתחבר ולהתקשר על-ידי אברהם להקב"ה, לכן ברכת הברית היא - "ברוך אתה ה' אלוקינו .. אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו",

 

קשר זה לאברהם מקבל נתינת כוח מיוחדת כאשר באותו יום שנימול אברהם אבינו - יום ראשון של פסח, נימולו כלל ישראל.

 

"לילה כיום יאיר"

 

לאחר שהוסבר מדוע ברית המילה נעשתה דווקא בחג הפסח, נבאר מלו בליל הפסח ולא המתינו עד היום, שלא כאברהם שמל ביום הפסח ובניגוד להוראת ה' לאברהם שימולו ביום ולא בלילה [ולמרות שרצו למול לפני אכילת הפסח, הרי לא נצטוו על המילה, ואילו על המילה בלילה, היה דיבור מפורש מה' שלא לעשותה]?

 

הזוהר הקדוש (ב, לח,א) מגלה שבאותו ליל שימורים העולם היה מלא אורה ולא החשיך, במילים אחרות: באותו לילה הקב"ה "שבר" את מערכות הטבע הרגילות, ו"לילה כיום יאיר", השמש זרחה והאירה כיום קיצי ממש.

 

מדברי הזוהר מבינים כיצד מלו בלילה, כי למרות שהשעון הצביע על שעת לילה, המצב האמיתי של אותו זמן היה יום ולא לילה, כי היה אור יום.

 

הסיבה הפנימית - לפי הקבלה והחסידות - שברית מילה מתקיימת ביום ולא בלילה קשורה לכוח הרוחני הדרוש לביצוע הברית:

 

ביום ובלילה שורים כוחות אלוקיים שונים [ביום בחינת חסד, ובלילה בחינת גבורה], והברית מתבצעת ביום כי הכוח האלוקי ליצור קשר וחיבור קדוש ונצחי בין היהודי להקב"ה שבברית, חל היטב ובשלמות רק כשהברית מתבצעת ביום ולא בלילה, כשקיים הכוח האלוקי של יום ולא של לילה.

 

אבל באותו ליל שימורים האיר בעולם הכוח האלוקי של היום [כוח החסד], לכן יכלו ישראל למול באותו לילה.

 

יום ולילה יחד

 

אם-כן, כיצד קיימו את מצוות ליל הסדר (פסח מצה ומרור) באותו לילה, הלא מצוות אלו צריכים "בלילה הזה", ולא ביום? כלומר קיימת סתירה בין הדברים שנעשו באותו לילה: גם ברית שמצוותה ביום וגם מצוות הסדר שמצוותן בלילה, וממה נפשך: אם הזמן נחשב "יום", איך יכלו לקיים את מצוות הסדר; ואם הוא נחשב "לילה", איך יכול למול?

 

מסביר הרבי (לקו"ש יז, 128) שבאותו לילה פעלו יחד שתי הכוחות, גם של היום וגם של הלילה: כי פשוט שזמן זה היה לילה מבחינה הלכתית ומעשית וגם מהבחינה הרוחנית, שררו בו הכוחות הרוחניים של לילה (כוח הגבורה), אלא שבד בבד שרו בו גם כוחות ובחינות היום (כוח החסד).

 

אם-כן היה זה פעולה אדירה ונשגבת: לא שהיה חילוף זמנים בין של לילה ביום, אלא היה שילוב של שניהם גם יחד, וזה נעשה בכוח אלוקי עליון שמעל ההגבלות הטבעיות המקובלות, היכול לשלב בין שני הכוחות המנוגדים של אור וחושך, יום ולילה (חסד וגבורה).

 

זה סוד כוחו המופלא של הלילה הגדול, ליל השימורים: שפעלו בו שני הכוחות המנוגדים, הליליים והיומים, לכן יכלו להתבצע בו הן מצוות היום והן מצוות הלילה ברית מילה הנערכת ביום ומצוות פסח הנעשות בלילה.

 

עתה נבין את עומק דברי המדרש האמורים שריח הגן-עדן מקורבן הפסח של משה הוא שעורר את ישראל לעשות ברית - שהכוונה לא לריח גשמי משובח של כבש צלוי... אלא לריח גן-עדן אלוקי מיוחד מהשילוב המופלא של שני הכוחות האלוקיים שפעלו באותו לילה, כוח החסד וכוח הגבורה, ריח התעוררות רוחנית נשמתית, שעורר וגרם לישראל לעשות ברית מילה ולרצות לדבוק ולהתחבר לה' לנצח נצחים.

 

למה מלו בחרב?

 

בשולי הדברים יש לשים לב לדבר חריג נוסף, שברית המילה בוצעה בחרב מלחמה ולא בסכין מילה:

 

לפי דרך הפשט הברית בוצעה בחרב כי רק כך הותר למול בחג: שהרי ההלכה קובעת שמותר למול בשבת או בחג רק כשהברית נעשית בזמנה, כשהיום השמיני ללידה חל בשבת או בחג, אבל כשהברית נדחית - שוב אין מלים בשבת או בחג, אלא דוחים אותה ליום חול שלמחרתם, ואם-כן כיצד יכלו כל עם ישראל למול בחג הפסח, לא רק אלו שזה היה היום השמיני ללידתם?

 

על-כן עשו את ברית המילה בשינוי, שהם מלו בחרב מלחמה ולא בסכין, שזו מלאכה הנעשית בשינוי והיא אסורה רק מדרבנן ולא מדאורייתא, וכך יכלו למול בחג.

 

לפי דרך הדרש למדים מכאן על כוחו וגדולתו של משה:

 

"חרב" הוא כלי משחית והרג הגורם לצער ועצב, ו"סכין מילה" היא כלי המביא חיים ושלום ו"תשמיש של מצווה וקדושה", הגורם לצער ושמחה ובכוחו של משה נהפכה החרב ההורגת לסכין של ברית חיים, אושר ושמחה.

 

בשיחות הקדושות של הרבי משנת תש"ן, דיבר הרבי על המצב שהתרחש בעולם באותן שנים, כשברית המועצות התפרקה וכלי מלחמה רבים, כטנקים וכדומה הפכו מחרשות, כנבואת ישעיה על הגאולה העתידה "וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", בגאולה השלימה, בקרוב ממש.

 

מקורות מדרשי חז"ל לפרשת בא. לקוטי שיחות חלק יז, עמוד 128.

 

תגובות והערות-הארות יתקבלו בשמחה, למייל:  rabayyk@zahav.net.il




הוסף תגובהתגובות