ב"ה יום רביעי, ו' כסלו תשע"ט | 14.11.18  
 
הרב ברוך אוברלנדר
עודכן לאחרונה בט"ז 'אדר ב תשס"ח
התהוות, מקורות ומהדורות סידור אדמו"ר הזקן

פרק א: רשיון בשנת תקנ"ח להתפלל בנוסח אדה"ז?

פרק ב: ששים הסידורים מנוסחאות שונות שהיו לפני אדה"ז

פרק ג: לשונות אדה"ז בסידורו שמקורם ב'משנת חסידים'

פרק ד: על פסקי ההלכות שבסידור

פרק ה: 'לוח התיקון' לסידור בימי אדמו"ר הזקן

פרק ו: מהדורה בלתי ידועה של סידור אדה"ז?

פרק ז: התפשטות הסידור

פרק ח: עמדת ההלכה בנוגע לחכמת הדקדוק ודעת אדה"ז בזה

 

פרק א

רשיון בשנת תקנ"ח להתפלל בנוסח אדה"ז?

כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע[1] בנוגע למבואר בשיחת אדמו"ר מוהריי"צ שבהיות הצמח צדק בן תשע (שנת תקנ"ח) הוא שאל את אדה"ז: "מען האט דאך משנה געווען דעם נוסח התפלה" לגבי הנוסח המבואר בסידור השל"ה: "סי[דור] אדה"ז נדפס לראשונה בשקלאוו תקס"ג. אבל כנראה היו עוד לפני זה רשימות משינוי הנוסחא, כי בשנת תקנ"ח כבר ניתן רשיון מהממשלה להחסידים להתפלל בנוסח שלהם".

כנראה[2] הכוונה להרשיון שניתן לחסידים בחודש אייר תקנ"ח (אפריל 1798) שיכולים להתפלל כמנהגם.

וכך נאמר בספר 'חסידים ומתנגדים'[3]: "באביב שנת 1798 הגיש ר' יהודה בן אליהו, בשם חסידי וילנא, קובלנה להנהלת פלך וילנא על הקהל הוילנאי שרודף את החסידים... קובלנה זו מצאה לה אוזניים קשובות אצל השלטונות... ובהשפעתו פורסמו ב-26 באפריל 1798 החלטות של הנהלת הפלך... עצם ההחלטות לא נשמרו לנו, אבל תוכנן ידוע לנו מתזכיר שהגיש ר' משה בן אשר... נגד ההחלטות. על-פי החלטות אלו הורשה לחסידים... להתפלל במנייניהם כמנהגם... הקהל של וילנא הגיש ערעור על החלטות אלו... אבל לא נענה".

הנ"ל נזכר גם באגרת של אדה"ז, ובו מפורש שזה נעשה בהסכמתו, ומעניין מאד תגובתו לזה אחרי שנעשה; וכך הוא כותב בשנת תקע"א לרבני וילנא[4]: "ובאמת בתחלת קיץ תקנ"ח הסכלתי עשות, כי היתה ידי עמו שיתאמץ להציל עשוקים ונרדפים... אמנם לאחר שהוציא לאור משפטם להצילם מיד רודפיהם שלחתי אליו אחר חג השבועות מיד כמה בקשות ואזהרות שלא יחזיק עוד במחלוקת לש"ש, ולא לעשות מנין בפ"ע..."[5].

האשמת החסידים על שמתפללים בנוסח שונה ובקול רם חוזרת בכתבים רבים מתקופת הרדיפות[6]. וכך גם נרשם בהחלטותיהם של גבאי הקלויז הישן דווילנא נגד החסידים[7]: "ושיתפללו דוקא כמו שיסדו לנו כנסת הגדולה בלי שום שינוי נוסח ובלי הרמת קול בתפילה, כמו כל אחינו ב"י".

על שינוי נוסת התפילה נשאל גם אדה"ז בעת מאסריו[8].

וצ"ע שהרי בכל הנ"ל, וכן במפורש לעיל "שהורשה לחסידים... להתפלל במנייניהם כמנהגם", לכאורה אין הכוונה דוקא לנוסח אדה"ז בסידורו, אלא הכוונה לשינוי הגדול של עדת חסידים מאז הבעש"ט שהתחילו להתפלל בנוסח האר"י [או: נוסח ספרד], נגד המנהג שהיה נהוג עד אז בין יהודי מזרח אירופה, שהתפללו בנוסח אשכנז. והכוונה כאן לשינויים הגדולים והבולטים לעין, כמו אמירת ברוך שאמר אחרי הודו, הוספת קטעים לאחרי 'ובא לציון' ועוד. ומאיפה כאן הראיה שהמדובר כאן היה על נוסח אדה"ז שכבר היה נפוץ בשנת תקנ"ח?[9]

שוב עיינתי ונראה לומר שאינו מוכרח כ"כ שכוונת הרבי ב"רשימות משינוי הנוסחא" לנוסח אדה"ז, אלא לרשימות משינוי הנוסחא שהיה נפוץ כבר בין החסידים בשנה זו, והכוונה לנוסח התפילה "נוסח ספרד" ע"פ סידורי האר"י ז"ל.

 

פרק ב

ששים הסידורים מנוסחאות שונות שהיו לפני אדמו"ר הזקן

ב'בית רבי' נאמר[10]: "אדמו"ר בעל צמח צדק נ"ע אמר שרבינו כשתיקן הסידור הי' לפניו ששים סידורים מנוסחאות שונות, ומכולם בירר וליבן את הנוסחא שבסידור שלו"[11].

והנה לא פורש בשום מקום איזה נוסחאות היו לפני אדה"ז.

 

איזה סידורים היו לו?

בפרק א של מאמרי הקודם סקרנו את השיטות השונות בניקוד, וכמה הוצאות חשובות של הסידור, ומסתבר שהם חלק מהששים סידורים שאדה"ז השתמש בהם:

סדור של רבי שבתי סופר;

סדורם של רבי עזריאל ב"ר משה מעשיל מווילנא ובנו רבי אלי';

סדורו וספרי רבי זלמן הענא;

סדורו וספרי היעב"ץ;

סדורו של ר' מרדכי הלברשטאט מדיסלדארף;

סדורו של ר' בנימין זאב [וואלף] היידנהיים;

שתי הוצאות של סדור השל"ה.

 

800 (!) סידורים בדפוס לפני סידור אדה"ז

ב'אוצר הספר העברי' ח"א עמ' 438-439 רושם ישעיהו וינוגרד 1568 דפוסים שונים של הסידור שהופיעו עד שנת תרכ"ג, מתוכם יותר מחצי – כלומר יותר מ-800 הוצאות שונות! – הופיעו לפני שנת תקס"ג, השנה בו נדפס סידור אדה"ז בפעם הראשונה. אמנם רוב הדפוסים הנם הדפסות חוזרות של אותו נוסח: אשכנז, ספרד, רומי, בעהמין כו', אבל מתוך הרשימה הנ"ל אפשר "לבנות" כמה אבות-נוסח[12]. ואולי גם הדפסות חוזרות נחשבים לעוד נוסחא כיון שהרבה פעמים ישנם שינויים בין הוצאות שונות של אותו נוסח, ושתי ההוצאות הראשונות של סידור השל"ה יוכיחו.

 

רשימת סידורים

לקמן הנני מעתיק רשימתו של הרב נחום גרינוואלד[13], מסידורים המצויים בדרך כלל בספריית אגודת חסידי חב"ד, ומהווה דוגמא של רשימת סידורים בדפוס, טרם הדפסת סידורו של אדמו"ר הזקן:

1)       נוסח סידור הרמב"ם ב'משנה תורה', נספח לספר אהבה.

2)       נוסח סידור שבאבודרהם.

3)       מחזור רומא, שונצינו רמ"ו-ר"ס.

4)       מחזור מנהג אשכנז, טרין רפ"ה-ו.

5)       סידור גדול של תפלת כל השנה הנדפס בשנת רפ"ז ליצירה, כמנהג ספרדים[14].

6)       סידור אשכנז, פראג רצ"ו[15].

7)       מחזור רומא, בולונייא רצ"ז.

8)       מנהג אשכנז, וינציה ש"ט.

9)       מחזור, שאלונקי ש"י.

10)   סידור רבי הירץ, טיהינגן ש"כ (קבלת אשכנז).

11)   סידור אשכנז, סביונטה שכ"ז.

12)   סידור, לובלין של"א[16].

13)   סדר ברכת המזון לרבי נתן שפירא מהורדנא, לובלין של"ה (ושנ"ט. ומהדורת וינציה שס"ג, עם סדר השלחן לר' נפתלי ב"ר דוד זכרי'[17]).

14)   סידור בני ספרד, ויניציה שד"מ[18].

15)   סידור מנהג פולין, פראג שמ"ח.

16)   סידור אשכנז, טנהויזן שנ"ג-ד.

17)   מחזור רומא, ונציה שמ"ט, שם שנ"ח.

18)   סידור אשכנז, ונציה שנ"ט.

19)   מחזור הדרת קודש, וינציה שנ"ט.

20)   מחזור, ווינציה שס"ו (ספריית חב"ד).

21)   סידור של מהור"ר אברהם מפראג, פראג שע"ו[19]

22)   סידור תפילות כמנהג אשכנז פולין, האנוואה שע"ו.

23)   סידור רבי שבתי מפרעמישלא, פראג שע"ז-ח.

24)   סדר תפילת ספרד, וינציה שפ"ו.

25)   סדר תפילות ספרד, אמשטרדם שצ"ה.

26)   סדר תפילות כמנהג פולין רייסין פיהם מעהרין רייסין, וינציה שצ"ו.

27)   סדר תפילות ספרד, וינציה שצ"ט.

28)   סדר תפילות כל השנה, ווינציה תכ"א (ספריית חב"ד).

29)   סדור כמנהג אשכנזים, אמשטרדם תכ"ז.

30)   סדר תפילות עפ"י נוסח אחרת של סידור רבי שבתי, פראג תכ"ט[20].

31)   מחזור כמנהג אשכנז הדרת קודש, וויהלמרסדורף תל"ג (ספריית חב"ד).

32)   סידור כמנהג פולין רייסין וכו' הוגה על פי הדקדוק... מוהר"ר שבתי, לובלין תל"ח (או ת"ב או ת"ח)[21].

33)   מאה ברכות, אמשטרדם תמ"ז (יצחק אבוהוב בתרגום).

34)   סוד ה' ר' דוד לידא סדר ברכות, אמשטרדם תנ"ד.

35)   סדר תפילה ודרך ישרה מאת רבי יחיאל מיכל עפשטיין, פפד"מ תנ"ז.

36)   סידור תפילות מכל השנה אשכנז עם פירושים עפ"י נגלה ונסתר, ברלין ת"ס.

37)   סידור כתר יוסף, ברלין ת"ס.

38)   סידור דרך שיח השדה לר' עזריאל ורבי אליהו בנו מווילנא, פראנקפורט דמיין תס"ד.

39)   סדר תפילות, אמשטרדם תס"ה (ספריית חב"ד).

40)   מחזור, אמשטרדם תס"ה (ספריית חב"ד).

41)   סידור בית תפילה (ספרד), אמשטרדם תע"ב.

42)   סידור דרך שיח השדה לר' עזריאל ואליהו בנו, מהדורה חדשה עם שינויים והוספות, תע"ג.

43)   סדר תפילות, אמשטרדם תע"ד (ספריית חב"ד).

44)   סדר תפילות מכל השנה כמנהג פולין גדול ופולין קטן (יש בו מקבלת האריז"ל), דיהרין פארט תע"ד.

45)   סידור שער השמים של"ה, אמשטרדם תע"ז (ספריית חב"ד).

46)   סידור כמנהג אשכנז פיהם פולין מעהרין (ועל כל מלה פירושה בלשון אשכנז), ווילהמרש דארף תע"ח.

47)   מחזור מעגלי צדק, וויהלרמשדורף תע"ט (ספריית חב"ד).

48)   סידור בית תפילה לר"ז הענא, יעסניץ תפ"ה.

49)   סדר תפילות, אמשטרדם ת"ק (ספריית חב"ד).

50)   סידור שערי רחמים לרבי חיים הכהן (תלמיד הר"ח וויטל), שאלוניקי תק"א.

51)   סידור שער השמים של"ה, אמשטרדם תק"ב (ספריית חב"ד).

52)   סדר של תפילות כמנהג אשכנזים, זולצבאך תק"ד.

53)   סידור משנת חסידים, זאלקאווא תק"ד.

54)   סדור עמודי שמים להיעב"ץ, אלטונא תק"ה-ז.

55)   סדר תפילת כל השנה, ווינציה תק"ח (ספריית חב"ד).

56)   סדר תפילה בעריכת רבי יחיאל מיכל אפשטיין, אמשטרדאם תק"ח (ספריית חב"ד).

57)   סדר תפילות כל השנה, ווינציה תק"ט (ספריית חב"ד).

58)   סדר תפילות כמנהג פיהם פולין מעהרין אשכנז רייסין ליטא, פראנקפורט דאדרה תק"י.

59)   מחזור, ווינציה תקי"א (ספריית חב"ד).

60)   סידור חסד לאברהם לרבי אברהם טובייאנה, אזמיר תקכ"ד.

61)   סידור משנת חסידים, אמשטרדם תקכ"ד.

62)   סדר תפילה בעריכת ש"ז לונדון, אמשטרדם תקכ"ה.

63)   סידור הפרדס לרבי א"ל עפשטיין, קעניגסבורג תקכ"ה.

64)   סדר התמיד כמנהג קארפיטנראץ, אויגנייאון וכו', אויגנייון תקכ"ז.

65)   סדר ברכות, ווינציה תקל"ד (ספריית חב"ד).

66)   תפילת ישרים, סידור נאה כפי מנהג הספרדים ובו נכללים תפילות אריז"ל ודינים, ווינציה תקל"ה (ספריית חב"ד).

67)   סידור האריז"ל, זאלקאווא תקמ"א.

68)   סידור אריז"ל רבי אשר מבראד, לבוב תקמ"ח.

69)   סידור אריז"ל רבי שבתי, קארעץ תקנ"ד.

70)   מחזור ר' וואלף היידענהיים, רעדעלהיים תק"ס[22].

אין רשימה הנ"ל קובע בוודאות איזהו סידורים היו לו לאדה"ז והשתמש בהם, מתוך 800 הסידורים שנדפסו לפני סידור אדה"ז ועדיין קיימים היום [ועליהם אפשר להוסיף הרבה סידורים שנאבדו זכרם במאתיים שנים האחרונות], ודאי שאפשר להוסיף ולגרוע, מטרת רשימה הנ"ל הוא לשבר את האוזן ולהוכיח שששים סידורים ודאי אפשריים וקיימים היו.

כדאי לציין גם שאדה"ז היה לו גישה לספרים עתיקים ונדירים[23] ולכתבי יד[24], וא"כ מסתבר שחיפש וחקר גם אחרי סידורים ישנים ונוסחאות מדויקים.

 

פרק ג

לשונות אדה"ז בסידורו שמקורם ב'משנת חסידים'

 

סידור הקערה

בנוגע לסידור אדמו"ר הזקן קבע ה'צמח צדק'[25] שרבינו "יסד[ו]... באופן שהסדור יוכשר גם למי שאין לו יד בחכמת הקבלה וגם לנערים". ועד"ז היה כ"ק אדמו"ר זי"ע אומר הרבה פעמים בשיחות: "...דעם אלטן רבי'נס סידור איז, כידוע, א שווה לכל נפש, ניט ווי סידור האריז"ל, וואס איז פאר יחידי סגולה. און ווי ס'איז אויך ידוע, אז מטעם זה האט דער אלטער רבי אין זיין סידור ניט אריינגעשטעלט די אלע כוונות פון אריז"ל (בסידורו)"[26].

גם כשמעתיק אדה"ז קטע מספרי הקבלה כמעט בלשונם ממש הוא משמיט בעקביות כל עניני הקבלה.

וזה לשון אדה"ז בתחילת ההגדה:

"יסדר על שולחנו קערה בג' מצות מונחים זה על זה, הישראל ועליו הלוי ועליו הכהן. ועליו לימין הזרוע, וכנגדו לשמאל הביצה, תחתיהם באמצע המרור, ותחת הזרוע החרוסת, וכנגדו תחת הביצה הכרפס ותחת המרור החזרת שעושין כורך."

ולשם השוואה אעתיק בזה לשון ה'משנת חסידים'[27] מסכת סדר ליל פסח פ"ב (עניני הקבלה שנשמטו ע"י אדה"ז שמתי בחצאי ריבוע):

"ועל שולחנו יסדר קערה אחת בשלש מצות מונחים זו על זו. כיצד, הישראל [הוא סוד דעת] על הקערה, ועליו הלוי [שהוא בינה] ועל הלוי הכהן [שהוא חכמה והם סוד שלש מוחין דאבא עילאה סוד חב"ד]. ועל הכהן תניח לימינך הזרוע [והוא חסד], וכנגדו לשמאל הביצה [והיא גבורה], ותחתיהם באמצע המרור [במקום הת"ת], והחרוסת העשוי מתפוחים ואגסים וקדה וקנמון יניח תחת הזרוע [במקום הנצח], וכנגדו תחת הביצה הכרפס [במקום ההוד] והחזרת שעמה יעשה כורך תחת המרור [במקום יסודו והקערה עצמה היא מלכות הכוללם הרי כל העשר ספירות דאבא]."

כ"ק אדמו"ר זי"ע בהגדה שלו[28] מציין המקור לדברי אדה"ז אלו: "בפע"ח וסי' האריז"ל בשינוי לשון קצת". עיינתי בפע"ח שער חג המצות פ"ו ולשונו שונה מלשון אדה"ז (וכן גם בסידור האריז"ל של ר' שבתי הנוסח שונה מאד), ולכאורה עדיפא הוה ליה לציין ל'משנת חסידים'[29] הנ"ל שלשונו קרוב מאד ללשון אדה"ז, ומסתבר אכן שאדה"ז העתיק הלשון ממשנת חסידים.

והנה מובן למה השמיט אדה"ז עניני הקבלה, כיון שרצה שיהיה שוה לכל נפש. אבל צ"ע למה השמיט פרטי עשיית החרוסת[30].

ואולי י"ל שזה ע"פ המבואר בשו"ע שלו[31] ש"מעיקר הדין יכול לעשותו אפי' מירקות...", ועל כן אין אדה"ז מפרט כאן את מרכיבי החרוסת כיון שאינו מעכב.

ועצ"ע וכי סדר הקערה כן מעכב (ראה שם סכ"ו)?!

והעירני הרב נחום גרינוואלד: עיינתי ב'שער הכוונות'[32] ושם[33] מביא בארוכה ששאל הר"ח וויטל את אמו של האריז"ל כיצד עשה האריז"ל חרוסת, ומסיק שם שמרכיבי חרוסת "אינו ע"פ הסוד, רק מאמר הרב סתם, ע"פ מנהג האשכנזים". הרי שחרוסת אינו שייך לסוד כלל. אך הרי כמעט ברור שאדה"ז לא ראה כתבים הללו כי טרם נדפס בימיו.

 

דיני הלולב

כדבר הנ"ל אנו רואים גם בסדר נטילת לולב[34], לשונו של אדה"ז קרוב מאד לנאמר ב'משנת חסידים'[35], בהשמטת עניני הקבלה. דברים שבהם לא דומים ציינתי בקו מלמטה.

ואעתיק תחילה לשון אדה"ז ואח"כ את לשון המשנת חסידים (בהשמטת עניני הקבלה כי הם רבים מאד). שני הציטוטים אחלק לקטעים ואוסיף להם ציוני סעיפים כדי שיהיה קל להשוות ביניהם.

וז"ל אדה"ז ב'דיני הלולב'[36] לפני הלל:

[א] "ובשעת נטילה יהיה שדרת הלולב נגד פניו ויהיו ג' הדסים אחד לימינו ואחד לשמאלו ואחד באמצע, השדרה נוטה קצת לימין ושני בדי ערבות אחד לימין ואחד לשמאל.

[ב] ומן הדין יש לברך על הלולב אחר התפלה קודם ההלל, אלא לפי שמצות נטילתו בסוכה היא מצוה מן המובחר[37] ואי אפשר לצאת מבית הכנסת מפני הרואים, לפיכך בבוקר קודם שיתפלל בעודו בסוכה[38] יברך.

[ג] ויקח הלולב תחלה לבדו בימינו ויברך אח"כ יקח האתרוג בשמאלו, ובמקום סיום הלולב והדס וערבה יחבר האתרוג עם הלולב.

[ד] וינענע לו' קצוות ח"י נענועים.

[ה] שבכל צד שינענע יעשה שלש הולכות וג' הובאות, דהיינו הולכה והובאה ג' פעמים.

[ו] ובכל הובאה יגע סוף הלולב ומיניו והאתרוג לחזה שלו ממש.

[ז] וכשינענע יזהר שלא יגע ראש הלולב לכותל, רק שיהיה חלל בינתים.

[ח] סדר הנענועים הראשון לדרום, השני לצפון, הג' למזרח, הרביעי למעלה, החמישי למטה (ולא שיהפך ח"ו ראש הלולב למטה, אלא שההולכה תהיה לצד מטה וההובאה לצד מעלה הפך הלמעלה[39]. וכן[40] בכל הנענועים יהיה ראש הלולב לצד מעלה, אלא שההולכה תהיה לאותו צד שמנענע) הששי למערב.

[ט] ובהלל יעשה ד' פעמים ח"י נענועים, דהיינו פעם א' בהודו לה' שבתחלה, ואחד באנא ה' הושיעה נא, ואחד בכופלו אנא ה' הושיעה נא, ואחד בהודו לבסוף."

ולשם השוואה אעתיק לשונו של ה'משנת חסידים'[41]:

[א] "וכשיקשרנו ויהיה שדרת הלולב כנגד פניו יניח השלשה הדסים אחד לימינו... ואחד לשמאלו... ואחד באמצע, השדרה... נוטה קצת לימין... והשני בדי ערבות ישים אחת לימין... ואחת לשמאל...

[ב] והדין נותן שמיד אחר העמידה קודם ההלל יברך על הלולב בתוך הסוכה, אלא מפני הרואים יעשה כן שבבקר קודם שיתפלל בעודו בסוכה יברך...

[ג] ויקח הלולב בימינו והאתרוג בשמאלו, ובמקום סיום ההדס והערבה והלולב יחבר האתרוג עם הלולב...

[ד] ויתחיל לנענע...

[ה] ...יעשה בכל צד שלשה הולכות ושלשה הובאות, הולכה ואחריה הובאה, וכן יעשה שלש פעמים.

[ו] ובכל הובאה יגיע סוף הלולב ומיניו והאתרוג בחזה שלו ממש.

[ז] וכשינענע יזהר שלא יגע ראש הלולב לכותל, ויכוין בחלל שבין ראש הלולב לכותל שהוא...

[ח] ...סדר הנענועים וכוונותיהם, הראשון לדרום... השני לצפון... השלישי למזרח... הרביעי למעלה... החמ[י]שי למטה, ולא שיהפוך ח"ו ראש הלולב למטה... אלא שההולכה תהיה לצד מטה וההובאה לצד מעלה עד כנגד החזה הפך המעלה... הששי למערב...

[ט] ...יעשה ארבע פעמים ח"י נענועים בהלל... ואלו הם ח"י בהודו ראשון, וח"י בא"נא ה' הושי"עה נ"א, וח"י בכופלו, וח"י בהודו אחרון...".

 

וידוי שבקריאת שמע

ומעניין שבודוי שבקריאת שמע שעל המטה נאמר ב'משנת חסידים'[42]: "ופגמתי באות יו"ד ויכוין בביטול ק"ש", דהיינו שיכוון במחשבה לבד, ואדה"ז בסידור הכניס את "הכוונה" לתוך החלק הנאמר.

והעירני הרנ"ג: וכמו ב'משנת חסידים' כן הוא כמעט בדיוק גם ב'שער הכוונות'[43]: "גם טוב מאד לכוון". וכן בסידור רבי שבתי וב'שערי ציון' (לרבי נתן נטע הנובר)[44].

ולהעיר מלשון רבינו ב'אגרת התשובה'[45]: "ולכן סידרו בקריאת שמע שעל המטה לקבל עליו ד' מיתות בית דין וכו' מלבד שעל פי הסוד כל הפוגם באות יוד של שם הוי"ה כאילו נתחייב סקילה". הרי שמדגיש שכוונה זו (אם פגמתי באות יו"ד וכו') היא על פי הסוד בלבד, ובכל זאת קבעו בתור אמירה בפה!

עוד יש להעיר בזה שבסידור האריז"ל וב'שערי ציון' יש עוד קטע של קבלה בנוסח של היהי רצון: "ואתה ברחמיך הרבים תשוב ותייחד שלשה אותיות הראשונות", שרבינו הזקן השמיטו. אך ב'משנת חסידים' וב'שער הכוונות' קטע זה מעיקרא ליתא.

 

הקפות בשמיני עצרת ובשמח"ת

גם הקטע על "סדר הקפות בשמחת תורה" נעתק מה'משנת חסידים'[46], אך עם שינוי יסודי כי ה'משנת חסידים' כתב: "ומנהג ותיקין הוא לעשות יום שמיני עצרת שמחת תורה ולהקיף שבעה הקפות...", ואדה"ז: "מנהג וותיקין הוא לעשות יום שמיני עצרת כמו בשמח"ת ולהקיף בליל שמיני עצרת" (המלים המודגשות הן הוספת רבינו). וההבדל פשוט: המשנת חסידים דיבר כפי שהיה בא"י (שעלה לשם), ושם שמיני עצרת ושמח"ת היינו הך, אך רבינו מדבר על המנהג שנתפשט בעיקר בין החסידים שגם בחו"ל יש לעשות הקפות גם בשמיני עצרת כמו בשמח"ת[47].

ע"כ הערת הרנ"ג.

 

נוסח מנחה דשבת

ב'משנת חסידים'[48] הכריע: "ויאמר שבתו"ת קדש"ך וינוח"ו ב"ם…", ונמשך אחריו אדה"ז בסידורו. גם בשו"ע סי' רסח ס"ו העתיקו: "יש נוהגים מטעם הידוע להם לומר… במנחה שבתות קדשך וינוחו בם"[49]. והפלא מש"כ הרה"ק מקומארנא ב'היכל ברכה'[50]: "…לא כטועים לומר במנחה של שבת שבתות קדשך, אלא צריכים לומר שבת קדשך וינוחו בם, וכן הוא גם כן בסידור הגאון הקדוש מהר"ז בעל התניא", והרי בסידור אדה"ז נקבע הנוסח: שבתות קדשך וינוחו בם[51].

 

הנעתק והנשמט בסידור

ובהמשך לזה יש לעיין מה הם הדברים הנאמרים בקבלה שאדה"ז מעתיקם וקובעם להלכה כהנהגה מחייבת או משמיטם והם נשארים נחלת מתי מעט. ולדוגמא "וינער שולי טלית קטן" בסוף קידוש לבנה שמקורו מן הקבלה הועתק[52], אבל הנאמר ב'משנת חסידים' בסוף ההגדה: "וטוב לו להיות נעור כל הלילה הזאת לספר בסודות יציאת מצרים" לא נעתק ע"י אדה"ז[53].

ואולי אין זה כבר חלק מהסידור-ההגדה, אלא הנהגה טובה, ואין אדה"ז כותב כאן "סדר היום מכל השנה", אלא כשם הסידור[54]: "סדר תפילות מכל השנה".

ולהעיר ממה שכותב כ"ק אדמו"ר זי"ע בפירושו להגדה של פסח[55]: "לא בא להשמיענו דין איסור אכו"ש אחר האפיקומן, כי מקום הדינים הוא בשו"ע ולא בסידור. ורק הנהגות הסדר קמ"ל, שישתה, באופן שלא יצמא אח"כ". ובמק"א כותב בנוגע לפרטי ההלכות שלא נמצא בסידור[56]: "...ואת"ל שהדיוק בסידור נכון הוא (ולא שהועתק הל' משו"ע, ולא נחית בסי' להעתיק פרטי דינים) י"ל הטעם...", כלומר שיש סברא להגיד שא"א לדייק בהלכות שבסידור.

ובנוגע לכלל שלא אומרים מה שלא נעתק לתוך סידור אדה"ז[57], יש להעיר מדבר פלא ביותר: "בסידור אדה"ז לא נזכר[58] סדר ערבית מוצאי שבת..."[59]! ועוד: "בסדורים נוסח אדמו"ר חדשים גם ישנים אחר קריאת התורה נשמט הציון 'חצי קדיש'... ומצוה להוסיף הציון הזה, כי אין זה רק השמטת הדפוס"[60].

ובסידור 'תורה אור' חסר גם 'עלינו' בסוף תפילת מנחה לשבת! אבל בסידור עם דא"ח (מהדורת צילום, קה"ת) כן צוין לאחרי צדקתך: "קדיש שלם: עלינו ק"י".

שוב גיליתי שבסידור עם דא"ח דפוס הראשון, קאפוסט תקע"ו, נאמר רק: "ק"ש" [=קדיש שלם], ולא נאמר כלל שיגידו עלינו וקדיש יתום אח"כ. לא כן בסוף ערבית לשבת, מוסף וקידוש לבנה ששם כן נאמר שיגידו עלינו.

ועפ"ז מובן למה לא ציין רא"ד לאוואוט ב'תורה אור' את אמירת עלינו, כי לא רצה להוסיף מדעתו מה שלא מצא מפורש בדפוסים הראשונים של סידורי אדה"ז[61].

והנה ה'מגן אברהם'[62] הביא מה'כתבים': "שיאמרו [עלינו] אחר כל תפלה מג' תפילות[63]… אבל בספר שתי ידות בשם תולעת יעקב כתב שאין לומר במנחה…"[64], ולפי הנ"ל משמע לכאורה שאדה"ז קיבל בזה דעתו של ה'תולעת יעקב'. גם בסידור רבי שבתי סופר[65] אינו מוזכר במנחה לשבת אמירת עלינו וקדיש, והמו"ל הוסיפו מדעת עצמו, כיון שמשמע שיטתו שבמנחה לחול אומרים עלינו[66]. אבל בסידור אדה"ז אין תפילת מנחה לחול, ואינו מסתבר לחלק בין תפילת מנחה לחול לתפילת מנחה של שבת, וכנראה שיטתו הוא ע"פ ה'תולעת יעקב'. וצ"ב בזה.

אמנם העירני ר"י מונדשיין ממה שכותב אדה"ז לפני מזמור "לדוד ה' אורי": "ובמנחה קודם עלינו אומרים זה", הרי מפורש דעת אדה"ז שאומרים עלינו אחרי תפילת מנחה, והרי זו הוכחה שהשמטת 'עלינו' אינו אלא באשמת הבחור הזעצער.

 

פרק ד

על פסקי ההלכות שבסידור

בעל 'מסגרת השלחן' שעל ה'קיצור שלחן ערוך' כותב[67]: "ידוע דמהדורא תניינא [של השלחן ערוך] והסידור עשה לעת זקנותו שהיה מוטרד בתלמידים הרבה בעבודת השם יתברך, ולא היה הזמן גרמא לפרש כל כך בכתב, כמו שרואים כמה חידושים בסידור שלא כתב הטעם, וסמך על המעיין, וכעין שכתב בשו"ת שבסוף חו"מ סי' ד וז"ל והטעם לכל הנ"ל נלאיתי נשוא במכתב עכ"ל…". והוא תמוה[68].

אמנם ב'לקוטי שיחות'[69] מבאר כ"ק אדמו"ר זי"ע הטעם למה לא כתב אדה"ז טעמי ההלכות בסידור, כיון ששם נמצאים רק פסקי הנהגות בנוגע למעשה לפועל. ראה שם.

וראוי להעיר שלפעמים מובא בספרים בשם סידור אדה"ז מה שלא נמצא בו, ואציין בזה כמה דוגמאות[70]:

ב'קצה המטה' שעל ה'מטה אפרים'[71] בענין אמירת הודו בתפלת מנחה בערב יו"ט: "ובמדינתינו לא נהגו לאמרו בשום ערב יו"ט ואף שחל בערב שבת, וכ"כ בסידור הרש"ז", ולפנינו לא נאמר כן, שהרי נאמר שם רק: "אומרים הודו... לבד כשחל ביו"ט או חוה"מ בערב שבת", הרי שלדבריו לא אומרים הודו רק במקרה שהחג או חוה"מ חל ביום ששי, אבל באם החג חל רק בשבת משמע שכן אומרים[72].

ב'נטעי גבריאל' הלכות ראש השנה[73] מציין ל"סידור התניא" שמתחילים לומר לדוד ה' אורי מאדר"ח אלול. אמנם יש להבחין בין "סידור התניא" שנכתב ונערך ע"י אדמו"ר הזקן, לבין מנהגי חב"ד שרובם ככולם מנהגי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ שנרשמו ע"י חתנו כ"ק אדמו"ר זי"ע. במקרה זה המנהג הנ"ל אינו מפורש ב"סידור התניא", כי בסידור נאמר רק "מן ר"ח אלול..." ולא נתבאר באיזה יום של ר"ח מדובר.

ב'ליקוטי מהרי"ח'[74] וב'דרכי חיים ושלום'[75]    כותבים הם כי "בסיד[ו]ר הגה"ק התניא ליתא" להחרוז "צאתכם לשלום" בליל ש"ק. וכבר העירו[76] שבסידור אדה"ז שלפנינו זה כן נמצא. ו"שבשתא כיון דעל על"[77] ולאחרונה זה הופיע גם ב"זמירות לשבת קודש – קול אריה"[78]: "לא אמר בשלום עליכם החרוז צאתכם לשלום, גם בסידור הגאה"ק התניא ליתא", ובסידור 'קרני הוד' (נאוואמינסק)[79]: "צאתכם לשלום. ליתא בס' הרב מלאדי".

ויש גם מי שלא מצא דבר המפורש בו.

בספר "ועלהו לא יבול, מהנהגותיו והדרכותיו של הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל חלק ראשון... [על-ידי] נחום סטפנסקי"[80] ישנו שאלה: "האם צריך שהידים תהיינה יבשות לפני שנוטלים ידים לאוכל?" תשובת הגרש"ז היתה: "מעיקר הדין לא צריך לנגב את הידים לפני שנוטלים ידים לאכילת פת, שהרי המים אינם מהוים חציצה. חסידי חב"ד נוהגים לנגב את הידים, אך הרב לא מצא את זה כתוב בשו"ע הרב. אמנם הוא מצא את זה כתוב בסידור של חב"ד, וזה נזכר שם רק דרך אגב בענין נטילת ידים בבוקר". וע"ז מעיר המו"ל: "לא מצאתי זאת בסידור תהלת ה' בענין נטילת ידים בבוקר, אך שם בעמ' 374 בענין נטילת ידים לסעודה כתוב שקודם הנטילה יזהר לקנח ולנגב המים יפה מהיד כי הם מים טמאים ויטמאו את מי הנטילה".

ויש להעיר:

א) אינני יודע בדיוק לאיזה מספור עמודים הכוונה, אך מה שהעתיק המו"ל נמצא בלשונו בפסקי הסידור ב'סדר נטילת ידים לסעודה'[81] ס"ו.

ב) המו"ל לא שם לב שבפסקי הסידור שם[82] ב'סדר הנטילה' של הבוקר אכן כתוב: "...צריך ליזהר... שלא ליגע בידו הנטולה בלחלוחית המים שעל פי הכלי שנטמאה בנגיעת היד שאינה נטולה...".

ג) נדמה לי שהגרש"ז לא שם לב שגם פסקי הסידור נכתבו ע"י אדה"ז בעצמו, כי הוא מבחין בין ה"שו"ע הרב" ובין הנאמר "בסידור של חב"ד". ולכאורה באם היה יודע שגם פסקים אלו משל אדה"ז הם היה מתייחס אליהם ביתר חשיבות.

מה שהעתיק ר"מ שטרנבוך ב'תשובות והנהגות'[83] ממה ש"בסידור הגרש"ז בסוף מעורר המגיה…", כוונתו ל'שער הכולל' פ"ז ס"א.

 

פרק ה

'לוח התיקון' לסידור בימי אדמו"ר הזקן

ב'אגרות קודש' כ"ק אדמו"ר זי"ע נכתב[84]: "בהנוגע להסידור איך בא לשינוי הנוסחאות ואיזהו סיבת השינוי בהסי' שעל השער כתוב שהם נוסח אר"י. – יעיין בזה בהקדמת שער הכולל השתלשלות הדפסת הסידורים, וכיון שנדפסו ע"י בני אדם אשר על כאו"א נאמר שגיאות מי יבין, היו שגיאות גם בסידור הראשון, ועוד בימי רבנו הזקן ערכו לוח התיקון, וכן מזמן לזמן ביררו וליבנו על פי המקובל בתוככי החסידים."

מהתוכן נראה שהשאלה היה למה יש שינויים בסידורים נוסח האר"י שנערכו ע"י אדה"ז, וע"ז בא התשובה שזה כתוצאה משגיאות, וכבר באו תיקונים לזה בימי אדה"ז, ומאז "מזמן לזמן" הנוסח עדיין ממשיך להתפתח.

ויש לעיין למה הכוונה שגם "בימי רבנו הזקן ערכו לוח התיקון", מי ערך ואיפה זה פורסם?

רבי נתן הורוויץ אבד"ק פאלאצק[85] כותב בקיץ תקפ"ב[86] למהרי"ל, אחיו של אדה"ז: "ואמת שנדפס כעת סדור ע"י המופ' מו"ה ישראל… ועשה לוח הטעות ג"כ עליו… ומלא שיבושים בדגש ורפה וימין ושמאל ונקודות מקצה וכו' אשר לא הגיה בלוה"ט [=בלוח הטעות], וגם לוה"ט שלו הוא בטעות ואין לסמוך עליו...". אבל לכאורה מדובר כאן ב'לוח הטעות' שנערך רק לסידור דפוס תקפ"ב, ולא בחיי אדה"ז.

ואולי הכוונה לנאמר ב'שער הכולל'[87]: "וידוע אשר אחר גמר הדפסת הסדור הזה [='סדור הראשון דקאפוסט שנדפס בחיי אדמו"ר'] נצטוו מאדמו"ר הזקן להוסיף את דיני הכנסת השבת, וגם ולקחת סולת [אחר מוסף שבת] וגם דיני סדר הבדלה, ולא יכלו עוד להעמיד כל דבר על מקומו, כי כי"ק הזה הגיע לידם אחר ההדפסה, והדפיסו שני דפים נוספים מועתקים מכתי"ק…". ראה גם שם בהקדמה אות ח.

או אולי הכוונה ל"הגהות לסידור הישן" של הצמח צדק[88], שהם הגהות ותיקונים לניקוד שבסידור ש"הועתקו מההגהות של רבינו הגדול ז"ל שהגיה בעצמו"[89].

אבל קצת צ"ע הלשון ש"(בימי רבנו הזקן) ערכו לוח התיקון", לשון רבים, ואין הכוונה דוקא לאדה"ז.

 

פרק ו

מהדורה בלתי ידועה של סידור אדה"ז?

ס' 'אור פני צדיקים' "כ"ז אסף איש טהור הרבני המופלג מו"ה ירמיה במו"ה אליעזר שו"ב מק"ק לעויא... הוציאו לאור משה שו"ב דפה, זיטאמיר בשנת תרס"ב לפ"ק", בחלק הספר הנקרא 'חיי משה', נותן המו"ל תיאור מ"הספרים שחברתי ועודן בכתובים", באות א' בא התיאור דלקמן[90]:

סידור כמדת סידור בית יעקב שלי בשם תפלת רב, בו התפלות בנוסח שיסד הה"ג הקדוש רב תנא הוא כקש"ת ה"ר שניאור זלמן זצוקללה"ה מלאדי עם כל הדינים והדרושים כנדפס בסלאויטא ופה[91], וכעת נוסף עליו דברים רבים בהמה[92] כזה, כל הדינים בקצור מופלג מש"ע שלו ש"ע הרב כל דין במקום הראוי לו בסידור, גם כל הדינים הנוספים עליו מזולתו וכל דיני ההלכות שאינם בש"ע שלו המפוזרים בפוסקים ראשונים ואחרונים ושו"ת רבות. ודיני הה"ג הקדוש ה"ר מנחם מענדיל מליבאוויטש זצוקללה"ה. גם באור התפלות ופיוטים רק בדרך פשט נגלה מהה"ג הקדוש השל"ה זצוקללה"ה, המקובץ מסדורו שער השמים ומספרו של"ה ומבאוריו לתהלים ובהוספות רבות, גם באור קצר מאד הכולל פי' המלות ודקדוקן ומקורן בתנ"ך וש"ס ומדרשים ותרי"ג מצות הרמוזים בהם וכל שנוי נוסח שבתפלות בסידורים שונים גם דקדוק מלות התפלות ופרקי אבות באורך שבספרי לוח ארש ח"א וח"ב ולחם נקודים מהה"ג הקדוש יעב"ץ זצוקללה"ה, גם כל מאמרי חז"ל בבבלי וירושלמי השייכים לסידור כ"א במקומו, גם תפלות ופיוטים הנהוגים כעת כדי שיהא שוה לכל נפש, גם ענינים וחדושים יקרים מאד, והכל מוגה מאד, והמלו[ת](ה) שבסידור מתנ"ך הם בטעמים כבתנ"ך. ובסופו ספר תהלים מוגה ובטעמים עם מבוא יקר, וסדר אמירת פרשיות הקרבנות בכל יום ודיניהם, ונוכל לומר באמת שלא היה עוד סידור יקר מלא כל טוב כמוהו. יחזיק ערך ששים בייגין.

והעירני ר"י מונדשיין שר' משה שו"ב הנ"ל הוא ר' משה אלטער שפירא אשר בשנת תרל"ב הוציא לאור בזיטאמיר את "סדור בית יעקב הוא סדור עמודי שמים" על-שם היעב"ץ עם הוספותיו, שעל אופן עריכתו את הסידור כתב בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש[93]: "סידור הגאון מ' יעב"ץ ז"ל, המפורסם א"צ ראי' בתהלת שבחי סידורו ודיוקי נוסחאתו שהוא מנוסחי דווקנא, אך עתה זה מקרוב השחיתו בדפוסים החדשים לערב בתוך הסידור שלו תערובות כזה אשר אין באפשרות לידע עוד מה הוא מהגאון הנ"ל או מזולתו, הגם כי העמידו ברוב המקומות מסגרות וחצאי לבנה או אריח, אך גם בעצם דברי הגאון הנ"ל נמצא מסגרות בחצאי לבנה כאלו עד שנעשה בלבול וערוב בכולו, ואין לידע עוד מבטן מי יצאו הדברים הנז', ולא ידעתי מי התיר זאת להשו"ב [ר"מ][94] יודקיס מברדיטשוב לעשות כזה, ובפרט שהכניסו הרבה זמירות ודברים בתוך הסידור אשר הגאון הנ"ל הי' מנגד להם בפירוש, והגם לכבוש את המלכה (מאן מלכי רבנן) עמו בבי"ת אל (זהו סידור"ו) נגד דעתו ולמרות רוחו ואכמ"ל".

ומש"כ: "...גם דקדוק מלות התפלות ופרקי אבות באורך שבספרי לוח ארש ח"א וח"ב ולחם נקודים מהה"ג הקדוש יעב"ץ זצוקללה"ה...", לכאורה השוואת הסידורים מוכיחים שאדה"ז נמשך הרבה אחרי רבי זלמן הענא ונוסחאות שב'לוח ארש' לא כ"כ נתקבלו בסידור אדה"ז[95], ורמ"א שפירא הכניס את נוסחאות אלו לסידור 'תפלת רב' על-דעת עצמו בלי כל יסוד ורמז לזה ע"י מחבר הסידור, אדמו"ר הזקן.

הסידור כנראה לא יצא לאור אף פעם.

אציין בזה גם לקטלוג של חברת 'יודאיקה ירושלם' מחורף תש"ס, ממכירה פומבית ביום כ"ו שבת תש"ס, שבו רשום במספר 21: סידור יעב"ץ – פיעטרקוב תרנ"ט (1899): עם פירושי ומכתבי "בעל התניא". ובדברי ההסבר שם נכתב: "סידור 'קול יעקב' [הוא] פלטין בית אל" סידור רבינו יעקב עמדין היעב"ץ במהדורה מיוחדת שנדפסה עם אסיפת מאמרים מגדולי [ה]אדמו"רים, וכן מכתבים ופסקים מאדמ"ור הזקן רבי שניאור זלמן בעל התניא ובנו רבי דובער… המחבר מדגיש כבר בדברי הקדמתו כי בכוונתו לפסוק בסידור תפלה הרצוף בזה כפסקי האדמו"ר הזקן מלאדי. כל זה בצירוף סידורו של רבי יעקב עמדין. לתיאור מצורף גם צילום שער הסידור.

לא מצאתי עותק מהסידור באף ספרייה ולא יכולתי לבדוק אותו.

 

פרק ז

התפשטות הסידור

אפשר להאריך בזה מאד, וארשום בזה קצת, ויבואו אחרים וישלימו.

"…הגדול שבאחרונים הרב מהרז"ש ז"ל בסידור נהג… עם אלפים ורבבות תלמידיו ותלמידי תלמידיו…" (בעל 'מסגרת השלחן' בספרו 'ישועות חכמה' סי' ז' 'חוסן ישועות' סקכ"ד)[96].

 

ה'קדושת לוי' מברדיצ'וב

לעיל[97] ציינתי גירסאות שונות בנוגע לסיפור הידוע על היריד הקשור לאמירת פסוקי 'ושמרו' בליל שבת, מי היה זה שהעיר לאדה"ז על השמטת 'ושמרו' בליל שבת: הרה"ק מברדיצ'וב, רבי ברוך ממעז'בוז או רבי יעקב ישראל מטשערקאס.

ויש להוסיף לזה: הגיע לידינו עדות מוסמכת שהרה"ק מברדיצ'וב התעניין והעיר לאדה"ז על נוסחאות הסידור, וכך רושם ה'צמח צדק'[98]: "מפ[י] הש[מועה], בענין כי בנו בחרת, לפי שאנו אומרים זכר ליציאת מצרים (ואומרים אפילו בר"ה ויוהכ"פ שבזה אין שייך לכאורה יציאת מצרים). והענין כי שבת ומועדים הכל יש למעלה אלא שהש"י נתנם לנו, ומפני מה זכינו לזה היינו ע"י גלות מצרים, וזהו זכר ליצי"מ שאז בנו בחר ע"כ צ"ל כי בנו בחרת אחר זכר ליצי"מ. כך שמעתי מפי א' ששמע איך שהשיב רבינו [הזקן] ז"ל למחו' הגאון דבארדיצוב ז"ל ששאלו על ענין כי בנו בחרת כו'". ניכר ששאלתו של הרה"ק מבארדיצ'וב היתה, מדוע קבע אדה"ז לומר בנוסח הקידוש של ליל שבת את התיבות "כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים"[99], וע"ז השיבו אדה"ז כנ"ל.

ועד"ז נמצא בקובץ כת"י חב"ד שזכיתי להגיש לכ"ק אדמו"ר זי"ע[100]: "ויש על זה מכתב ערוך מה שכתב למחותנו הרב הקדוש הגאון האלקי מו"ה לוי יצחק זצוק"ל טעם ע"ז עפ"י נגלה ונסתר, אך לאו כל מוחא סביל דא, לזאת באתי למלאות אפס קצהו בקצרה כפי מה ששמעתי מפיו הקדוש…"[101].

עוד מספר כ"ק אדמו"ר זי"ע[102]: "…מבואר לגבי רלוי"צ מבארדיטשוב כשהיה אומר על המחיה, היה בכל פעם מסיים: על המחיה ועל הכלכלה זאגט דער מחותן ניט צו זאגן, אבל היה מזכיר זאת בכל פעם", והכוונה למה שבנוסח אדה"ז מסיימים רק "על המחיה", בלי "ועל הכלכלה"[103].

גם בנוסחת ה'כתר' מתאים[104] נוסחת הרה"ק מברדיצ'וב בספרו 'קדושת לוי'[105] לנוסחת אדה"ז שבו נאמר: "הן גאלתי אתכם אחרית כבראשית…", ודלא כנוסחת הרבה חסידים, ראה סידור ראדוויל ('כתר נהורא') ו'חמדת ישראל' (מונקאטש)[106]. וכבר העיר ב'שער הכולל'[107] שכנוסחת אדה"ז מבואר ב'משנת חסידים'[108].

 

הרה"ק אברהם דוד מבוטשאטש

תלמידו של ה'קדושת לוי' בעל 'אשל אברהם' ו'דעת קדושים'[109] מרבה לציין להלכות שבסידור[110].

הוא כנראה הראשון שציין בספרו ההלכתי את נוסחת אדה"ז בסידורו, עוד בימי חייו של אדה"ז[111]. וכך כתב[112] ב'אשל אברהם'[113]: "…המנהיג להסמיך קדיש זה [שלפני ערבית] לברכו שפיר עביד. ושמעתי שכבר נדפס כן בסידורים שעל פי הרב[114] בעל ספר הק' תניא נ"י[115] להסמיך קדיש זה לברכו לגמרי", כוונתו שבסידור אדה"ז אומרים והוא רחום ופסוקי שיר המעלות לפני הקדיש, ולא מפסיקים בין הקדיש לברכו. אמנם במקום אחד[116] הוא מציין לנוסח שאינו לפנינו: "בסידורים שנדפסו על פי בעל המחבר ספר הקדוש תניא נ"י נדפס שיר שבח של יום השביעי, ובסידורי דנוסח אשכנז יצ"ו נדפס זה שבח כו', וכן נוטה…", אמנם לפנינו נדפס גם בסידור אדה"ז בתפלת 'לאל אשר שבת' בשחרית לשבת: "זה שבח יום השביעי"[117]. ויל"ע האם בדפוס הראשונים של סידורי אדה"ז היתה הגירסא שונה[118].

ישנו גם סידור 'דעת קדושים' עם פירוש 'תפלה לדוד' של הרה"ק הנ"ל (נדפס בפרעמישלא תרנ"א), אמנם לא מצאתי בו הרבה נוסחאות שמתאימות לסידור אדה"ז, וגם לא ברור לי האם נוסח הסידור נערך ע"י המחבר, או רק ע"י המו"ל[119].

 

הרה"ק יצחק אייזיק מקאמארנא[120]

ב'שלחן הטהור' כתב[121]: "ומזה אני מתמה על הגאון מהר"ז בעל התניא וש"ע, היאך מלאו לבו להסיר נוסח צור ישראל [בסוף ברכות ק"ש דשחרית], ועוד כיוצא ברוך ה' לעולם אמן ואמן [בסוף ברכות ק"ש דערבית], ושאר דברים אשר מרן אלקי הריב"ש זצ"ל הי' אומרם בלי שום שינוי, וברכת בילא"ו של מעריב היה אומר מרן הקדוש אף במוצש"ק ובחוה"מ בלי שום שינוי, לולא שאני יודע רוב קדושתו וחסידותו… מה אעשה שאני העני והשפל בעולם השפל אעמוד כנגד גבור חזק נר ישראל המאיר לארץ…"[122].

והנה בנוגע למנהגו של הבעש"ט אין אתנו יודע לקבוע איך היה מנהגו, אבל בנוגע לגופם של הדברים הרי מצאנו שאדה"ז בעצמו גילה לנו טעמו:

בנוגע לאמירת ברוך ה' לעולם הוא כותב בתפילת ערבית לאחרי ברכת 'השכיבנו': "מנהג העולם לומר קודם ח"ק בחול ברוך ה' לעולם אמן ואמן ובשבת ושמרו… ויש להם על מה שיסמוכו. אבל הנוהגין שלא לומר בחול ברוך ה' לעולם אמן ואמן מפני חשש הפסק גם בשבת… אין להפסיק בפסוקים…"[123].

ובנוגע לנוסח 'צור ישראל' ישנו[124] הסבר ע"ז ב'מאמרי אדמו"ר הזקן'[125]: "…וע"י הכוונות וגימט[ריאות] נוכל להבין תיקון נוסחתו איזה תיקון יוכשר בעיניו[126], כמ"ש במשנת חסידים[127] ממי כמוך עד גאל ישראל מ"א תיבות, וא"א אלא בענין שאין בנוסחתו צור ישראל עד ונאמ' גואלינו, לפי שצור ישראל הוא בקשה ובכל שלפני ש[מונה] ע[שרה] אינם רק סידור שבחי'[128], וכדארז"ל[129] דצלותא גואל ישראל ודסדורא גאל ישראל לשון הוה ועבר כמו גואלינו כו'[130] וכן בערבית ונאמר כי פדה…".

וכדבר הזה נאמר גם ב'ויכוחא רבה'[131]: "נוסח אשכנז צור ישראל כו' גאלנו כו', ואינו מן הראוי לומר בקשה בברכת אמת ויציב שהוא הודאה על הגאולה. וראוי לומר כמו בערבית ונאמר גואלנו, כן ראוי לומר בשחרית ונאמר כנ"ל, ולא להפסיק בבקשה". גם ה'שער הכולל'[132] לא ראה את הסברו של אדה"ז וכוון לזה מדעת עצמו. והוסיף לצטט מרש"י במס' ברכות[133]: "וברכת אמת ויציב כולה על חסד שעשה עם אבותינו היא שהוציאם ממצרים ובקע להם הים והעבירם"[134].

ויש להעיר שדבר זה כבר דן בו אחד הראשונים. וזה אשר כותב הראבי"ה[135]: "ויש שאין אומרים צור ישראל קומה וכו' מפני שאין אומרים בקשה אחר אמת ויציב, ואינו נראה דהא בברכה כולל הכל[136]. ור"ח ורבינו אלפסי פי' הטעם משום דצריך לסמוך גאולה לתפלה, וגם מפני שצריך לסדר שבחו של הקב"ה תחלה קודם שיתפלל כדילפינן ממשה בפ' אין עומדין[137], הילכך אין לבקש דבר אחר אמת ויציב, [וכי כייל בתוכו] דברי בקשה אין מונעין".

אמירת 'צור ישראל' נזכר גם ב'פירושי סידור תפילה לרוקח'[138], ב'מנהיג'[139] ("ונהגו לומר צור ישראל") ובפירושי אבודרהם. ועוד.

 

אדמו"רי סוכטשוב

כ"ק אדמו"ר זי"ע סיפר פעם[140]: "סיפר לי יהודי שהיה מקושר להסוכטשוב'ער, שבעל 'אגלי טל' היה מתפלל בסידור עם הנוסח של אדמו"ר הזקן". וסיפר את זה גם להגאון הרי"י פיקרסקי ז"ל[141]: "מספרים אצלינו [שהסכטשוב'ער] היה מתפלל בנוסח של אדמו"ר הזקן אף שהיה תלמידו של הר"מ מקוצק"[142].

וע"ז אמר הרי"י פיקרסקי: "על הקוצקער מספרים שביחידות היה מתפלל בנוסח אדמו"ר הזקן. אבל בנוגע להסאכטשאבער (ה'שם משמואל' וה'חסדי דוד', בנו ונכדו של ה'אבני נזר') ראיתי בעצמי שהיו מתפללים בנוסח אדמו"ר הזקן גם כשהיה עובר לפני התיבה. ויתירה מזה כשהעובר לפני התיבה לא היה מתפלל בנוסח אדמו"ר הזקן לא היתה דעתו נוחה". שוב ציטט מה שכתב ה'שם משמואל'[143] בנוגע לנוסח דברכת מחיה המתים: "יש נוסחאות מחי' בצירי, ובנוסח הרב דהוא תנא… כתיב בסגול…". ויש לציין שגם נוסח ההגדה שב'הגדה של פסח עם פירוש שם משמואל', ווארשא תרפ"ח, הנו רובו ככולו ע"פ נוסח אדה"ז[144].

וכן מסופר על נינו של הרמ"מ מקוצק, רבי יצחק זעליג מורגנשטערן האדמו"ר מסוקולוב-קוצק[145]: "והידר להתפלל בדרך כלל מתוך הסידור זה סידורו של האדמו"ר מהרש"ז מלאדי זי"ע שהיה חביב עליו ביותר".

 

הרה"ק רבי אהרן מנחם מענדל מראדזימין[146]

בספר 'תועפות רא"ם'[147] מסופר עליו: "בקידוש ליל ש"ק כשהגיע לומר כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים, מה דשבעה תיבות אלו יש נמנעים מלאמרם כדי שיהי' ל"ה תיבות בקידוש כידוע[148]. הי' מפסיק כמו רגע ולפעמים הי' אומרם בחשאי שראינו שפתותיו נעות, ולפעמים אפי' שפתותיו לא היו נעות רק הפסיק והרהר במחשבתו. והטעם לפי שאדמו"ר הזקן [רבי יעקב אריה] זצוקללה"ה אא"ז ואביו [רבי שלמה יהושע דוד] זצוקללה"ה אדמו"ר האמצעי לא אמרו השבעה תיבות הנ"ל. והוא זצוקללה"ה נראה בעיניו מ"ש הגאוה"ק הרב מלאדי זצ"ל בסידור שצריך לאמרם ולכך אמרם בחשאי…".

 

אדמו"רי גור

כותב ר"י מונדשיין[149]: "ידוע כי האדמורי"ם לבית גור (וכן יחידי סגולה מקרב חסידיהם) מתפללים בסידור שע"פ נוסח אדמו"ר הזקן". וכן[150] גם האדמו"ר ה'בית ישראל' מגור התפלל בנוסח אדה"ז. אבל שוב העירני הרי"מ: "הנה אני שמעתי מחסידי גור בני-סמכא, ה"ה הרה"ח בנש"ק ר' יצחק מאיר אלתר שליט"א, שגם ה'בית ישראל' לא התפלל בנוסח זה, אלא רק השתמש בסידור 'תורה אור' בגלל שבו נדפס שם הוי"ה ככתבו[151], ואחרי שנדפסו סידורים רגילים בשם הוי"ה, עבר להתפלל בסידורים רגילים."

וכתב לי הרב יוסף ברקוביץ: "ביררתי אצל יודעי דבר, והעידו בפני שכ"ק מרן ה'בית ישראל' בשנותיו הראשונות להנהגה היה מתפלל מתוך סידור 'תהלת ה'', ואח"כ החליף ל'תיקון מאיר'[152], מפני החסידים, שלא התפללו בנוסח הרב אלא כמנהג חסידי פולין – נוסח ספרד[153]. אמנם כשהתפלל כשליח-ציבור ביארצייט של אמו ע"ה, התפלל כנוסח הרב למעט שינויים קלים. [יש בנותן טעם לצטט מה שאומרים בשמו שהתבטא פעם, כדרכו להסביר הנהגותיו בחריפות קוצקאית אופיינית, שהנו מתפלל בסידור הרב כי זה קצר…] כמו"כ רבינו ה'פני מנחם' זי"ע התפלל מתוך סידור אחר, אבל כנוסח הרב, כפי ששמעתי בעצמי כו"כ פעמים."

אמנם הרב אפרים גראסבערגער העיד: כשהיה ה'בית ישראל' מתפלל כשליח ציבור פעם אחד בשנה, לרגל היארצייט של אמו ע"ה, היו מבחינים שכל שנה היה נוסח התפילה שונה.

ובנוגע למנהגי אבותיו אדמו"רי גור, כתב[154] ה'פני מנחם'[155]: "ומכאן ראי' לכאו' שהשפת אמת זצ"ל לא התפלל הכל כמ"ש בסידור תהל(ו)ת ה' להרב זצ"ל מליאדי. וכן שמעתי מפ"ק אאמו"ר [ה'אמרי אמת'] כשהתפלל, שנוסחו הי' בכמה דברים לא מנוסח סידור הנ"ל"[156].

 

רוזין, קוידנוב, ויזניץ ועוד[157]

"חסידי חב"ד ממדינת רומעניא ספרו אשר החסידים של הרה"ק מאפטא זצ"ל (במדינה הנז') רדפו מאד את חסידי חב"ד על שינוי נוסח התפלה ולימוד סתרי תורה… הרדיפות נמשכו עוד זמן רב עד ביאתו של הרה"ק המפורסם הר"י מרוזין זצ"ל לעיר יאס… ומאז חדלו הרדיפות ושיטת חסידות חב"ד ונוסח התפלה התפשטו כמעט בכל מדינות רומעניא"[158].

בספר 'זכרון טוב'[159] מסופר אודות הרה"ק רבי יצחק מנעשכיז שבשמיני עצרת ושמחת תורה "היה אומר הסדר הקפות לפני הציבור מתוך הסידור של הרב ז"ל מלאדי וליבאוויטש, וכמה שנים היה זה הסידור מונח על שולחנו ולא היה פותחו רק לסדר הקפות כנזכר, ולסוף ימיו היה כל השנה הסידור הזה סגור בין הספרים רק לסדר הקפות היו מביאין אותו אליו".

הרה"ק רבי שלום מקוידנוב[160] בספרו 'משמרת שלום' מרבה לצטט ולפלפל בדברי אדה"ז שבסידור. "אך יזהר שיהא בו כשיעור המפורש בסידור הרב רבינו זצ"ל מלאדי"[161]; "עוד החמיר הרב הנ"ל בסידור שלו מאד… ויש ליזהר בזה בכל יכולת"[162]; "ונוראות נפלאתי על רבינו הרב בסי' שלו שכ'… ולא ידעתי מנין לו… אך כי ודאי גאון וקדוש כמוהו מסתמא היה לו מקור לזה…"[163]; "ומי לנו גדול מרבינו הרב הק' מלאדי שהי' מארי דרזין ונוסחתו…"[164], וכהנה רבות[165].

אדמו"רי ראדזין התפללו בסידור 'אור המאיר' שהיה נפוץ בפולין, והוא נוסח אר"י לפי אדה"ז[166]. וכן הגה"ק רבי שמעון הורביץ מזליחוב הי"ד היה מתפלל בנוסח אדה"ז[167]. הגאון הראגוצ'ובי בעל 'צפנת פענח' "כבר מילדותו נהג להתפלל בנוסח האר"י חב"ד"[168].

על האדמו"ר רבי יהודה הורוויץ זצ"ל מדזיקוב מספר תלמידו[169]: " אמר לי רבינו זיע"א שהוא מתפלל רובא דרובא בנוסח סידור בעל התניא, שהוא נוסח מדויק מאד, וגם הרבה נוסחאות בוויזניץ הם כנוסח בעל התניא בסידורו[170]. ולכן אין הוא אומר בתפילת שחרית הנוסח 'צור ישראל', וכמו"כ אין הוא אומר תיבת 'ולומר' בקבלת שבת אחרי מאמר הזוהר 'כגוונא', וכמו שכתב בעל התניא בסידורו…".

ומעניין מה שכתב הגה"ק בעל 'עמק שאלה' ו'עמק חכמה' מהארנאסטייפאלע לבנו, במכתבו הנדפס בסוף ספרו 'פלא יועץ'[171]: "בני יחי' ראיתי ממכתבך… דורש בסדר התפלה ולקנות סידור הרב ז"ל, אמת כי הקדוש [אדמו"ר בעל התניא] ז"ל בירר עפ"י כוונת סדר התפלה, אך נ[ו]סחתך אל תעזוב, והתפלל על דרך סידור נהורא[172] או עפ"י סידור ראדזיוויל[173]".

 

גדולי רבני הונגריה

על הגאון רבי שמעון גרינפלד זצ"ל בעל שו"ת מהרש"ג מספר תלמידו הרה"ג בעל 'עטרת משה' ממאקאווא בהקדמתו לספרו[174]: "נוסח תפילתו היה כסידור הרב". וכן סיפר לי הרה"ח צבי מאיר שי' שטיינמץ ('צבי יאיר') מה ששמע מהרה"ג מרדכי גרינפלד ז"ל מווינה, נכדו של הגאון מהרש"ג, שסבו התפלל רק מסידור נוסח אדמו"ר הזקן, ואמר ש"נוסח סידור אדמו"ר הזקן הוא נוסח התפילה הכי מדויק". ור' יעקב ז"ל שיף[175] סיפר שרבו המהרש"ג צוה לתלמידיו להתפלל בנוסח זה[176].

ובנוגע לפסקי הלכה שבסידור כדאי להעתיק מ'לקוטי מהרי"ח'[177]: "ועיין בסיד[ו]ר התניא שיקשור הציצית סמוך לבגד ממש, כדי שיהיה קשר הראשון למעלה מקשר אגודל ע"ש. ועיין בספר אשל אברהם מהגה"ק מבוטשאטש שמפקפק בזה להלכה, מ"מ למעשה חושש שלא לשנות מדברי הגה"ק התניא ע"ש. וכן בשו"ת תשורת שי מפלפל הרבה בדברי התניא, ובמסקנא מחזיק דבריו ע"ש. וכן שמעתי מאדומו"ר הגה"ק בעל קדושת יו"ט זצללה"ה שכאשר הראה את דברי הנ"ל לפני מר אביו אדומו"ר גאון ישראל וקדושו בעל ייטב לב זצללה"ה צוה מיד להתיר לו הציצית מהט"ק ולקשרם כדברי הגה"ק התניא".

ואציין בזה גם לשו"ת 'ערוגת הבשם' או"ח סי' פ אות ה סק"ג, הוא מחדש שם דלא שייך דישה בדבר שכבר נתבשל, ותמה בס' 'תולדות שמואל' על המצות ח"ג מצוה לב אב ה' אות ז:

"אמנם בהסידור של הגה"ק בעל התניא בהלכתא רבתא לשבתא שם החליט בפשיטות שיש גם בזה משום דישה אפי' לענין חיוב חטאת וסקילה[178]… וע"כ הדבר ברור שגם כ"ק אדמו"ר ב"ס[179] לא ראה את דברי הגה"ק בהלכתא רבתא לשבתא בשעה שכתב דברים אלו, כי אילו הי' זוכרן לא הי' כותב כן"[180].

ואל לנו להסיק מכך שלא היה לו סידור אדה"ז ברשותו[181], שהרי בספרו 'ערוגת הבשם' עה"ת[182] הוא מצטט את דברי אדה"ז בקשר לעבודת ההשתחוואה בבית המקדש: "ענינו מבואר בסידור הרב התניא זי"ע..."[183].

רבי שלמה זלמן עהרענרייך בפירושו 'אבן שלמה' שעל הראב"ן סי' ב אות ה (תחילת דף ג, ב) ציטט מה שכתבו "בשם התניא ז"ל שכ' בסידור שלו שר"ת יחיד הוא נגד הגאונים הראשונים…", וכותב: "והנה סידור הנ"ל אינו תח"י, אבל מאד אני תמה…". ובהשמטות שם שבתחילת הספר לאחרי ההקדמה 'אבן הראשה' הוא מוסיף: "הנה בעת שכתבתי לא היה בידי סידור הקדוש שלו, אכן אחרי ההדפסה עיינתי במש"כ שם, ואודה ולא אבוש כי מש"כ שם בתחילה לא זכיתי להבין היטב…".

רבי שלום קרויז בשו"ת 'דברי שלום' ח"א או"ח סי' ו ציטט מה שכתבו לו: "...שכן פסק הרב התניא שלא לשבור אגוזים בשבת", וכותב: "הנה חפשתי דין זה בשו"ע הרב התניא ולא מצאתיו, ואדרבה ראיתי בפירוש בש"ע הרב התניא בסימן שי"ט סעיף ט' בעניני אגוזים... כעת לאחר זמן מצאתי בסידור הרב התניא שכתב למנוע שלא לאכול אגוזים בשבת...".

 

ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש

בהוספות לספרו 'אות חיים ושלום'[184] דן ה'מנחת אלעזר' בנוגע לאמירת הפסוקים "וידבר ה' אל משה לאמר, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו'" לפני הברית מילה: "הנה בכ[תבי] האר"י ז"ל בסידוריו כ' שלא לאמר פסוקים אחרים… ובאמת אין המנהג כלל לאמרם, ולא נשמע זה אצל אחב"י שבגולה רובן ככולן בפולין וברוסיא ואצל כל רבותינו זי"ע, מתלמידי הבעש"ט זי"ע לא שמענו מעולם לאמרם זולת במדינת אונגארן ואצל האשכנזים ברוב קהלותם שם, אבל אין לו מקור לא בנגלה ולא בנסתר…"[185].

ולפלא שנעלם ממנו דברי אחד מגדולי תלמידי תלמידיו של הבעש"ט, ה"ה אדה"ז בסידורו שהכניס פסוקים אלו לאמרם לפני הברית. והרי מודה הוא בדבר סמכותו של סידור אדה"ז, וכפי שכתב במקום אחר[186]: "והנה סידור הרב הגה"ק בעל התניא ז"ל הוא נוסחא דווקנא"[187]. גם היעב"ץ בספרו 'מגדל עוז'[188] מביא את המנהג: "וי"א גם פרשה ראשונה של פרשת פנחס מן וידבר ה' וגו' עד הנני נותן לו את בריתי שלום".

והעיד הרב גדלי' שי' אבערלאנדער שהעירו פעם לאדמו"ר הגה"צ מפאפא זצ"ל בנוגע לאמירת הפסוקים הנ"ל מדברי ה'אות חיים ושלום', ואמר ע"ז: "כדאי הוא הרב בעל התניא לסמוך עליו, שהרי הכניסו בסידורו".

 

חכמי הספרדים ומנהג א"י

הסידור הגיע גם לחכמי הספרדים. בשו"ת 'ישמח לבב', להרב ישועה שמעון חיים (ישמ"ח) עובדיה אב"ד צפרו שבמרוקו, או"ח סי' י מפלפל בדברי "הגאון ר"ז בעל ס' התניא בסידור תפלה שלו", ו"בשו"ע של הגאון רז"ש בעל ספר התניא" בנוגע לזמן בין השמשות. גם ה'כף החיים' מביא מדברי אדה"ז בסידור, ראה לדוגמא או"ח סי' תכו ס"ק סא בנוגע לזמן קידוש לבנה.

וכדאי לציין גם מה שכתבו בנוגע למנהג ארץ-ישראל שלא לומר ברכת 'ברוך ה' לעולם' בתפילת ערבית, וכך כותב בשו"ת 'אגרות משה'[189]: "בא"י נוהגין כהגדולים שנהגו שלא לאומרן שהביא הטור משום שבאו שם תלמידי הגר"א ותלמידי הגרש"ז בעל התניא שתרוייהו היו סוברין שלא לאומרן". ועד"ז כתב האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג בשו"ת 'דברי יציב'[190]: "ובארה"ק שאין אומרים, כבר אמרתי שנראה ברור דזה נשתרבב מחמת שרוב יושביה מלפנים היו מהספרדים שאין נוהגין לאומרו, וגם ראשוני המתיישבים מהאשכנזים היו מתלמידי התניא ותלמידי הגר"א שס"ל להלכה שלא לומר, אבל במקומותינו נהגו תמיד לומר זולת בלילי שבת ויו"ט".

 

פרק ח

עמדת ההלכה בנוגע לחכמת הדקדוק ודעת אדה"ז בזה

בשלחן ערוך או"ח[191] מובאים ריבוי הלכות ופרטים בנוגע לכתיבת סת"ם[192], כדי שיהיה "כתיבה תמה ושלימה בתמונת האותיות שלמדוה מדברי התלמוד ומדרשים וקבלה מהראשונים"[193], ואילו בנוגע לקריאת שמע, שהוא דאורייתא[194], ישנם מעט מאד הלכות[195]. רוב ההלכות דנים במלים שונות שע"י קריאה מהירה וכיו"ב תתכן משמעות אחרת למילים, ואילו בנוגע לדקדוק ישנה רק הלכה אחת[196]: "צריך לדקדק שלא ירפה החזק ולא יחזק הרפה, ולא יניח הנד ולא יניד הנח"[197], ולא נכנס לפרט בזה כללים או פרטים. כמו כן, אין צריך לומר שנשארו הרבה מחלוקות בין המדקדקים שבנוגע אליהם אין הכרעה בשו"ע, ולדוגמא אזכיר הדעות השונות בנוגע לקריאת ח? בסוף המלה, האם צריכים לקרוא אותו עם אל"ף (א?ח) וכנהוג אצלנו, או עם יו"ד (י?ח), וכהנה רבות. וצריך ביאור, למה אין הכרעה בשאלות חשובות אלו שנוגעים לקיום מצות עשה מן התורה?

 

דיוק לשון אדה"ז בשו"ע

ויש להעיר[198] על דיוק מעניין בדברי אדה"ז, וז"ל[199]: "צריך ליזהר שלא ידגיש הרפה ולא ירפה הדגש, ולא יניח שו"א הנע ולא יניע שו"א הנח. ואיזה שו"א נע ואיזה שוא נח ידוע להמדקדקים...".

והנה מקור דברי אדה"ז הם דברי השו"ע סכ"ג שהועתקו לעיל. וה'מגן אברהם'[200] מוסיף על דברי השו"ע ומבאר מספר כללים בסיסיים בנוגע לניקוד השבא. ולמרות שבדרך כלל מעתיק אדה"ז את דברי המג"א לתוך שלחנו, הנה הפעם שלא כדרכו הוא קיצר וכותב: "ידוע להמדקדקים". הרי לנו שלא רצה להכנס ולקבוע מסמרות בעניני דקדוק בספרו ההלכתי[201].

ויתרה מזו כתב רבי יהודה ליב, בעל ה'שארית יהודה', ב'הסכמתו' לסידורו של אחיו אדה"ז: "דרש במשפט המלות להעמיד עפ"י דקדוק אמת. כי אף שאינו שוה לכל נפש, ולמי שלא הורגל מנעוריו מבלבל כוונתו בתפלה, ובדיעבד יצא אפילו לא דקדק באותיות ק"ש כידוע, מ"מ לכתחלה ודאי טוב להרגיל מנעוריו או שלא בשעת התפלה... ולא פנה אל רהבים, המדקדקים האחרונים שתקעו עצמן יותר מדאי בדקדוק המלות לקלקל הקריאה, וכמעט שממשיך לבטל הכוונה... ומחמת זה גורמים להשכיח ענין עיקר התפלה שצריכה להיות בכוונה (לכן הקפיד להרגיל הנערים להתפלל בסדור שנדפס עפ"י כללי הדקדוק...) ...כוונת רבינו נ"ע להרגיל דוקא לנערים משא"כ לגדולים"[202].

מכל הנ"ל רואים שאדה"ז לא החשיב כ"כ את הקריאה בדקדוק[203], רק באם אפשר בקלות, כגון: לנערים שעכשיו מתרגלים לקרוא, אבל "לגדולים" עדיף שיתפללו עם הכוונה[204], ולא יתעסקו עם הדקדוק, ובאם רוצים מאד אזי נותן הוא עצה: שיתרגל שלא בשעת התפלה.

וצ"ע למה לא החשיבו את חכמת הדקדוק כדבר של חובה, והרי גדר המצוה הוא הקריאה, וא"כ ודאי שרק הקריאה ע"פ דקדוק הוא הקריאה הנכונה?![205]

 

קריאה לא נכונה של הש"ץ או בברכת כהנים

והנה במגילה[206] נאמר: "תניא נמי הכי, אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין, מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין", ונפסק להלכה לגבי שליח ציבור[207] ולגבי ברכת כהנים[208].

וז"ל אדה"ז[209]: "אין ממנין לעגי שפה שאינן יודעין לחתך האותיות, כגון אלו שקורין לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן, וה"ה למי שקורא לחתי"ן ההי"ן. ואם כולם מדברים כך מותר להיות שם ש"ץ, ואין צריך להביא להם ש"ץ ממקום אחר".

ובסי' קכח סמ"ח כותב: "מי שאינו יודע לחתוך האותיות, כגון שאומר לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן, שאף שאין עיי"ן בברכת כהנים מ"מ כשאומר יאר ה' מחזי כאומר יער שעיי"ן ואל"ף שוין אצלו, וכן מי שקורא לסבולת שבולת ולשבולת סבולת[210] וכן מי שקורא לחתי"ן ההי"ן וכן כל כיוצא בזה, לא ישא את כפיו. אלא א"כ כל בני עירו קוראין כך, כגון במדינות אלו שרובם ככולם אינם יודעים להבחין בין עיי"ן לאל"ף, לפיכך לא שייך פסול זה בינינו… הפסול מחמת שאין יכול לומר האות כראוי… שהפסול הוא מפני שמשתנה משמעות לשון הברכה, ואין היתר אלא במקומות שרובם ככולם קורין כך, שאצלם משמעות הברכה כך היא"[211].

בכל האמור נזכרת רק האפשרות של קריאה לא נכונה בציבור, באם "כל בני עירו קוראין כך", או לפחות לדעת הי"א, באם "רגילים בשינוי זה", ולא נתפרש דינו של יחיד שקורא לעצמו קריאה לא נכונה.

 

מהו הקריאה הנכונה בשאר הלשונות?

ה'חתם סופר'[212] כותב להגאון אפרים זלמן מרגליות: "גם מה דפשיטא לי' למר ניהו רבה דהמתפלל בלשון בדוי הנ"ל או בשום לשון שנשתבש מלשונות האומות לא יי"ח תפלה, ולא ידענא מאי אולמייהו דשבעים לשונות[213]. לענין תפלה בכל לשון שהוא שומע ומבין יוצא ובתנאי שמדברים כן בחצרות המלכים באותה המדינה, דאלת"ה לא ירצה משום הקריבהו נא לפחתיך[214] וכעין שאמרו בענין מלבושי' ועטופים בשעת תפלה יעיי' בש"ע סי' צ"א סעי' ה'[215], אבל אם הלשון צח ונקי לפי ההסכמה באותו זמן ובאותו המקום ואיננו לשון עלגים לא ידעתי מהיכי פשיטא לי' למר למיפסל טפי משארי לשונות".

ויל"ע בחידושו של ה'חתם סופר' שהמבחן ל"לשון צח ונקי" הוא באם "מדברים כן בחצרות המלכים באותה המדינה", שהרי לכאורה לגבי שפות מצינו גדר אחר, וכפי שהועתק לעיל מהשו"ע: "כל בני עירו קוראין כך". ועד"ז מצינו ברמב"ם[216]: "יש מקומות שאנשיהם עלגים ומפסידין את הלשון ומכנין על דבר בדבר אחר הולכין שם אחר הכנוי… וכן כל כיוצא בזה הולכין אחר לשון כלל העם באותו מקום ובאותו זמן".

ה'חתם סופר' מציב תנאי נוסף לשפה שאפשר להתפלל בה: "ואיננו לשון עלגים", ומשמע דס"ל דאפילו יחיד המתפלל אינו יוצא י"ח באם קורא קריאה לא נכונה. אמנם לכאורה אפשר להוכיח אחרת, וכפי שיבואר לקמן.

 

קריאה לא נכונה של היחיד

והנה דברי אדה"ז הנ"ל מקורם ב'מגן אברהם'[217], שמציין המקורות לזה: "רדב"ז ח"ב סי' מ"ה ורי"ט חלק א' סי' י"ו", ובסי' קכח סקמ"ו ציין ג"כ: "רדב"ז חלק א' סי' מ"ה ורי"ט חלק ה' סי' י"ו"[218].

הרדב"ז שם דן רק בנוגע לברכת כהנים, וע"ז הוא כותב כנ"ל שתלוי באם זה "במקומם". אבל המהרי"ט דן גם בנוגע ל"אחד שבא לחלוץ והיה ערל שפתים כי לא יכול לדבר… ולא יבין לדבר מבטא האותיות כתקנם ובחתוכם", וע"ז כותב המהרי"ט: "נראה דמאחר שיודעים אנו שכך מנהגו לבטא אותם אותיות בשבוש זה היא אמירתו, דהא דדרשינן ככה לעכובא היינו שאינן נאמרים בכל לשון אלא בלשון הקדש, ומאחר שדרכו להחליף המבטא כגון ה"א בחי"ת או אלף בעין כך הוא לשונו, ומכירין אנו ממנהגו מה שהוא אומר…"[219].

וממשיך לחלק בין תפילת היחיד לתפילת הציבור: "והא דאמרי' בפ' הקורא עומד… מאנשי חיפה ומאנשי בית שאן לא ישא את כפיו, התם משום דבעי' שהברכה שמברכי' בה את יש' שתהא ברורה מפיהם של כהנים[220], דומיא דש"צ שמוציא את הרבים י"ח… וכי תעלה על דעתך שאנשי חיפה ואנשי בית שאן לא היו מברכים ברכת כהנים לעולם, אלא ודאי דמברכים בעיר' שדבריהם ומלולן במקומן ניכרים וידועים הם אבל שלא במקומ' אינו ניכר, וזה כבר ניכר באותיו' שהוא משבשן"[221].

 

הקריאה הרגילה זוהי הקריאה הנכונה!

ביאור הדברים י"ל[222] שגדר הקריאה הנכונה ע"פ הלכה עיקרו אך ורק החיוב לבטא בלה"ק את כל המלים והאותיות באופן שיתאימו למובנם האמיתי[223]. ובאם מבליע את המלים ואת האותיות בקריאתו הרי אין קריאתו שלימה. אבל אדם שמבטא את מה שקורא כמיטב יכולתו ובצורה שלדעתו מתאים למובן, הרי זה קריאה תמה[224]. תנאי הקריאה הם שיהיו עקביים, כלומר שהאותיות והניקוד יבוטאו תמיד באותו צורה[225], אחרת הרי זה כ"מזויף מתוכו"[226]. ועל כן אומרת ההלכה שהקריאה חייבת שתתאים לכללי הדקדוק, אבל אין היא קובעת מהו השיטה הנכונה, כי מבחינת ההלכה כל שיטה נכונה, ברגע שאדם רגיל לקרוא ב"שפה" זו[227]. ודברי המהרי"ט ברור מללו שקריאה מסוג הזה נחשבת כקריאה בלשון הקודש, ועל כן גם יבם שהוא "נלעג לשון וערל שפתים" יכול לחלוץ, למרות שחליצה הוא מהדברים "שאינן נאמרים בכל לשון אלא בלשון הקדש"[228].

כ"ז בנוגע לתפילת היחיד, אבל ש"ץ וברכת כהנים שנאמרים בשביל הציבור שאני, "משום דבעי' שהברכה שמברכי' בה את יש' שתהא ברורה מפיהם של כהנים, דומיא דש"צ שמוציא את הרבים י"ח". וי"ל שאין כוונתו שזה דין בברכת כהנים, אלא כוונתו דכיון שזה נאמר בציבור אין זה מספיק באם זה קריאה נכונה בשביל הכהן המברך, אלא צריך שיהיה מובן בשפתם של הקהל, אחרת אין זה נחשב לקריאה נכונה[229], וע"כ אין אנשי חיפה ובית שאן נושאים את כפיהם רק "במקומם"[230].

ועפ"ז מובן גם מדוע לא מצינו בשו"ע דינם של אנשי בית שאן ואנשי בית חיפה לגבי מצות ק"ש וכיו"ב. והביאור פשוט, שכיון שכ"ה דרך קריאתם ודאי שיוצאים י"ח, ולית כאן בית מיחוש.

ויסוד הדברים מצאתי גם ב'ערוך השלחן'[231]: "ופשוט הוא דמי שהוא נלעג לשון, כמו שיש בני אדם שאין יכולין להטעים הרי"ש כראוי או שאין יכולין לומר שי"ן ימנית או שאומרים גימ"ל כדלי"ת וכיוצא בזה, יצא כיון שמדבר לפי דיבורו. ויותר מזה איתא במדרש חזית[232] על פסוק ודגלו עלי אהבה, א"ר אחא עם הארץ שקורא לאהבה איבה, כגון ואהבת ואייבת, אמר הקב"ה ולגלוגו[233] עלי אהבה". וממשיך[234]: "ומזה הטעם אני אומר, דלפי מבטא שלנו שאין הפרש בין אל"ף לעי"ן ובין חי"ת לכ"ף ובין סמ"ך לתי"ו רפויה ובין טי"ת לתי"ו דגושה יצאו ידי חובתן כיון שלשונם כן הוא... כיון דמבטא שלנו כן הוא אין חשש בדבר ורחמנא ליבא בעי...".

וב'אשל אברהם'[235] כותב: "וי"ל שגם שנוי ההברה ממש[236] הוא בכלל מה שאמרו חז"ל ודלוגו עלי אהבה".

ע"פ הנ"ל מובן מדוע אין בשו"ע פירוט של כללי הדקדוק, וההלכה אינה מכריעה כשיטה מסוימת בדקדוק. וא"א להשתמש ב'כללי הפסיקה' להכריע בין השיטות השונות. ועוד מובן מדוע קיצר אדה"ז בדבריו וכתב שזה "ידוע להמדקדקים", מאחר ובספר הלכתי אין מקום להכריע בדברים אלו. אך כשערך את הסידור הכריע בניקוד ובנוסח כפי כללי הדקדוק שאותם אימץ לעצמו, כדי שהצעירים המתחילים ללמוד להתפלל יתרגלו נכונה.

 

נהרא נהרא ופשטיה

והנה יסוד הדברים הנ"ל נמצא בשו"ת 'אגרות משה'[237]: "ומה שנחשב שתי ההברות כל אחת מהן לשון הקדש אף שרק אחת מהן היא אמיתית, הוא מטעם שאם יש קהל גדול שקורין אותן האותיות והתיבות בנקודות שבלשה"ק בהברה קבועה נחשב זה ג"כ לה"ק, אף שהוא שינוי מהברה שהן דברו ושניתנה התורה. והוא מוכרח דהא הברות משונות במקצת איכא גם בהברה אשכנזית גופא בין מדינות שונות, כמו הברת אנשי ליטא והברת אנשי פולין והברת אנשי אונגארן שכולנו בני אשכנז, שאין לומר כלל שגם מתחלה היו בהברות מיוחדות, אלא שיש איזה שבושים במקום אחד שנעשה ברוב הימים מצד הברת אנשי המדינה בלשונם שנמשך ממילא גם על הברה של לה"ק. ומ"מ ודאי שהחליצות דכל המדינות כשרים לכולם, אף שיש שינוי גדול בקריאת תיבות ככה יעשה ועוד, אף שודאי רק של אחד הוא קריאה האמתית, אלא ודאי הוא מטעם דנחשב גם הברה שאינה כפי שדברו אבותינו כיון שיש קהל גדול שקורין כן האותיות והתיבות בנקודות שבלה"ק, בחשיבות לה"ק שכשרים לדברים שנאמרים בלה"ק שיש אצלינו חליצה וברכת כהנים". אמנם כבר הוכחנו לעיל על יסוד המבואר במהרי"ט שאפילו באם רק היחיד קורא כן כהרגלו הרי זה נחשב בשבילו כלה"ק.

שוב מצאתי תמיהתו של הר"מ שטרנבוך ב'תשובות והנהגות'[238]: "בסידור תהלת ה' (נוסח חב"ד) המדפיסים החליטו להוסיף ולציין שוא נע, ודבריהם כפי הר"ז הענ(י)א זצ"ל, ולא כדעת רוב הפוסקים כולל רבינו הגר"א זצוק"ל... ולא ידעתי למה בחרו בסידור תהל(ו)ת ה' בשיטת הר"ז הענ(י)א זצ"ל שאין כן דעת רבותינו האחרונים, ובראשם מרנא הגר"א זצ"ל (והמתקדמים גם כן מעדיפים שיטת הרז"ה) והמחלוקת נוגע בק"ש לבד לכעשרים אותיות...".

ואינני מבין מה מקום לתמיהתו, וכי בשביל שהגר"א חולק בזה על דעת הרז"ה חייבים אנו ללכת אחריו, ואיפה הוא מצא דבריהם של "רוב הפוסקים" [לא המדקדקים] שמכריעים נגד שיטת הרז"ה, והרי הוא בעצמו ציין בספרו במק"א[239] שגם סידור הנפוץ 'אוצר התפילות' הולך בשיטת הרז"ה[240].

 

"הבעש"ט והאריז"ל היו משתבשים בלשונם"

וכדאי להעתיק בענין זה הנאמר ב'מאמרי אדה"ז'[241]: "ענין לשון הקודש אשר נשתבש שאין שום אדם שיוכל לדבר בו כמו שהוא בכל האותיות ודקדוקיהם כו', וחלוקיהם בזה שמדינה זו מדברת אותיות אלו בטוב ואותיות אלו הם משתבשים ומדינה אחרת להפוך, אמנם שיהי' בתכלית השלימות אין שום מדינה, כי גם הבעש"ט והאריז"ל לא היו יכולים כל הלשון[242] כמו שהוא[243] כ"א היו משתבשים בלשונם. וא"כ לכאורה אינו מובן האיך היו הבעש"ט או האריז"ל מתפלל בשיבוש ח"ו.

אך הענין הוא להיות כי למעלה אינם אותיות גשמיים ח"ו כ"א רוחניי' מאד נעלה מתהווים ונוצצים בכוונתם בתפלה, בודאי היו האותיות למעלה כתקונם (כי לא הפה והלשון הוא העושה האותיות וד"ל), כ"א כשבא למטה בבחינת גופים משתבשים בכאו"א לפי הכלי שלו…".

ושם עמ' רמט נאמר עוד: "ונשמע מאדמו"ר נ"ע אשר חכמת הדקדוק לא נשפע מלמעלה בשלימותה".

והנה מש"כ: "שמדינה זו מדברת אותיות אלו בטוב ואותיות אלו הם משתבשים ומדינה אחרת להפוך, אמנם שיהי' בתכלית השלימות אין שום מדינה" כנראה הכוונה לחילוקי המבטא שבין האשכנזים לספרדים[244] וחסרונן, ולדעת אדה"ז לכל אחד מהם יש מעלה וחסרון שאין בשני: אי-הבדלה בין פתח וקמץ במנהג הספרדים, ואת אי-ביטוי האותיות הגרוניות (הבדלה בין א-ע, כ-ח) במנהג האשכנזים.

וכבר האריכו בענין זה, והביאו את מש"כ המהר"ל מפראג[245]: "כי קריאת האשכנזים קריאה הגונה ולא תמצא אשר הוא דרך אמת רק קריאת האשכנזים… לפי קריאת האשכנזים הנה כל התנועות צורתן מורה על איכות תנועתן… הנה בררנו לך ע"י עדים נאמנים… שאין לספק בהם כי קריאתנו היא נכונה, ולא באנו רק לקיים הקריאה שהיא בידינו מאבותינו מעולם ולא לשנות דבר ח"ו בה בשביל מה שנמצא בספרי המדקדקים אחרונים ספרדים, וגם הם לא הסכימו על דעת אחת, ולכך יש לנו לעמוד בקבלתנו ומנהגנו מעולם… מנהגנו יש לו פנים של חכמה וטוב טעם ודעת…", ראה שם בארוכה. והיעב"ץ כתב[246]: "…שלא לקרות לעיינין אלפין וכן ההין… וכ"ש להשמר מחילוף קריאת אותיות שאינן ממוצא א' כלל. לא כמו שאנו האשכנזים עושים בקריאת תיו רפויה כסמך לבשתנו. אכן בתנועות אשרינו וטוב חלקנו, לא כספרדים שאינם מבדילים בין קמץ לפתח, ובזה הם עושים קודש חול ולהפך כקש נחשבו תותח, וע"ז תמהתי מימי, ואחרי זמן רב מצאתי להרב המקובל הבחיי ר"פ וירא שהתנגד להם ג"כ בזה, והוא ז"ל היה מהם, והעיד עליהם, והזהיר ע"ז מאד… מלבד שגורעים מספר הנקודות הקדושות שנתנו בסיני ומבטלין מקצתן, כי אין להם לא פתח ניכר, והחולם לגמרי בטל אצלם ונעכר, נמצאת בריאת הבדלת חולם שלנו נעדר מעיקרו, לחנם המציאו הטבע, ובמוצאים הוקבע, וכה עשו בסגו"ל וציר"י שהשוו הברתם, ואין למחלת לשונם צרי, וכן בניגוני הטעמים יפה כחנו מהם. מה נעים גורלנו בהבדילנו ביניהם. צ"ל בשוא שאינו תנועה, אלא גבול תנועה, ובזה משוגתנו אתנו חטאת קבועה, שאין אנו מבדילין בין צירי לשוא…"[247]. ואכמ"ל[248].

ומש"כ: "כי גם הבעש"ט והאריז"ל לא היו יכולים כל הלשון כמו שהוא כ"א היו משתבשים בלשונם", יש לפרשו שאינו כפשוטו, וכוונתו לומר שגם הבעש"ט והאריז"ל השתמשו או במבטא הספרדי או באשכנזי שבשניהם יש חסרון, וא"כ "היו משתבשים בלשונם"[249].

ובענין זה כדאי לצטט גם מה שאמר אדמו"ר מוהרש"ב[250] בשם אביו אדמו"ר מוהר"ש נ"ע: "דער טאטע האט געזאגט, אז דקדוק איז נאר שייך צו קריאה, און ניט צום ענין התפלה".

 

נספח למאמר ג פרק ז:

'סידור ראדוויל' ו'סידור נהורא'

בהערות 489-490 כתבתי על ה'סידור ראדוויל' וה'סידור נהורא' שנדפס על פיו.

ויש לציין שהשוויתי את ה'סידור נהורא' עם הוצאה השניה של 'סידור ראדוויל' וגיליתי שה'סידור נהורא' לא דק הרבה פעמים. ואציין בזה כמה שינויים מתפילת העמידה של שחרית לחול ונוסח ההגדה של פסח.

סידור ראדוויל: מוריד הג?שם, סידור נהורא: מוריד הג?שם.

סידור ראדוויל: ברוך א"י מחי?ה המתים, סידור נהורא: מחי?ה המתים (אבל בערבית לשבת כבסידור ראדוויל).

סידור ראדוויל: נקדיש??ך? ונעריצ?ך?, סידור נהורא: נקדיש??ך? נעריצ?ך? (אבל בשחרית לשבת כבסידור ראדוויל).

סידור ראדוויל: ה?א לחמא עניא, סידור נהורא: ה?א לחמא עניא.

סידור ראדוויל: בארעא דמצר?ים, סידור נהורא: בארעא דמצר?ים.

סידור ראדוויל: ה?שתא ה?כ?א, סידור נהורא: ה?שתא ה?כ?א.

סידור ראדוויל: מעשה ב??ר?ב??י אליעזר ו?ר?ב??י יהושע, סידור נהורא: מעשה ב??ר?ב??י אליעזר ו?ר?ב??י יהושע[251].

סידור ראדוויל: חכם… רשע… תם מ?ה הוא אומר, סידור נהורא: מ?ה הוא אומר.

סידור ראדוויל: מ?ה ה?ע?ד?ת והחקים, סידור נהורא: מ?ה ה?ע?ד?ת והחקים.

 

נספח:

נוסח ה'מחזור' וה'סליחות' חב"ד

לאחרי שקראנו על גודל דיוקו של סידור נוסח האר"י בעריכת אדמו"ר הזקן, ש"הרגיל לאנ"ש להתפלל בנוסח הקדוש האריז"ל… הפליא לעשות במספר התיבות ובמנין האותיות ודקדוק התנועות את הכל עשה יפה בעטו בדקדוק גדול מאד…"[252], ראוי לסקור בקצרה עכ"פ את נוסח ה'מחזור' לראש השנה ויוהכ"פ וה'סליחות'.

 

האם אומרים פיוטים?

כתב אדמו"ר הזקן בשו"ע[253]:

"מה שנוהגין במקומות הרבה לומר פיוטים בברכות קריאת שמע, י"א שכל מי שאפשר לו לבטל המנהג שלא ע"י המחלוקת יבטל, לפי שהפיוטים שאינן מענין הברכה חשובין הפסק גמור… וי"א שאין איסור בדבר… וכן נוהגין במדינות אלו. והמיקל ואינו אומרם לא הפסיד.

וכל זה בברכת ק"ש, אבל בתפלת י"ח אין הפיוטים חשובים הפסק, שהרי מותר להוסיף מעין כל ברכה וברכה, ואפילו בג' הראשונות שאסור לבקש בהן צרכיו יש מתירין לומר פיוטים הואיל והן צרכי רבים… וי"א שלא לומר שום פיוט אפילו שלא בברכת ק"ש אלא מה שסדרו הראשונים כגון הקליר"י שתקנו על דרך האמת…".

אדה"ז בעצמו מעיד שאפילו הפיוטים שבאמצע ברכות ק"ש "נוהגין במדינות אלו" לאומרם, ואכן בהרבה מקומות בשו"ע אדה"ז הוא מזכיר מנהג אמירת פיוטים בתפילה בשבתות ובחגים כמנהג המקובל והנפוץ[254], ועד שפוסק בהל' יוהכ"פ[255]: "ואל ישנה אדם ממנהג העיר אפילו בפיוטים או בניגונים שמנגנים שם שלא יבלבל דעת הקהל".

ולמרות זה לא הכניס אדה"ז בסידורו מהפיוטים והסליחות, ומכל תפלות הימים הנוראים נמצא בסידורו רק תפילות העמידה, אבינו מלכנו וסדר עבודה למוסף יום כפור. וכה מסביר את זה בעל 'שער הכולל' בהקדמתו לספרו[256]:

"ואדמו"ר… לא הביא בהסדור כל מה שלא מצא לחדש בהם איזה דבר כמו הסליחות והפזמונים והפיוטים וכדומה, והרוצה לאמרם כמנהגם ימצאו אותם בשארי סדורים… (דלא כהטועים לאמר שכל מה שלא הביא בהסדור אין לאמרם) כי מצינו בזה הסדור אחר סדר עבודה ליו"כ כאוהל הנמתח תמצא במחזור כו' וכן אחר סדר הגדה של פסח הנוהגין לומר פזמונים כו' וכן בענין הפטרות הנהיג לומר כמנהג האשכנזים (עיין תורה אור פ' שמות ד"ה הבאים ישרש)[257]. העולה מזה שכל דבר שאין כל ישראל שוים בחיובו, שאין לזה הכרח בגמרא ובזוהר ובכתבי האריז"ל רק שכל אחד נוהג כמנהג אבותיו אינו שייך לסדור המסודר לכל.

ומה שהחמיר שלא להפסיק בפיוטין במקומות שאסור להפסיק מדינא דגמרא[258], הגם שהאריז"ל היה מפסיק בפיוטין של הקלירי… ואף אם הם באמצע ברכת יוצר אור היה אומרם…[259] [אבל] מאחר שלא נזכרו בתלמוד ואינם חיוב על כל ישראל, יותר טוב שלא להכניס עצמו בחשש הפסק מדינא דגמרא"[260].

הרי לנו דעתו של ה'שער הכולל' שנכון לומר את הפיוטים שבחזרת הש"ץ. אמנם דעת אדמו"ר מוהרש"ב בכלל לא נטתה לומר את כל הפיוטים[261], ובאגרת אל המחבר[262] קובע אדמו"ר מוהרש"ב: "ולפי דעתי, אותן הפזמונים שלא הביא בהסידור בודאי אין לאמרם".

ויש לומר שהמנהג שנתפשט שבראש השנה ויום הכיפורים מוסיפים עכ"פ קצת פיוטים (ולא נוהגים כן בשום חג או הזדמנות אחרת), מיוסד בין השאר גם על ההלכה[263] ש"בראש השנה מאריכין בפיוטים ובתפלות עד חצות היום לכל הפחות, ואם חל בשבת אין להאריך יותר מחצות, אבל בחול יכול להאריך יותר. במה דברים אמורים בפיוטים ובתפלות, אבל בניגונים אין להאריך יותר מחצות כיון שהוא יו"ט".

 

הוצאות קודמות של ה'מחזור' החב"די

בברדיטשוב תרע"ג הדפיסו הרח"ה הכהן ביחובסקי ורח"מ היילמאן בעל 'בית רבי' ביחד עם הסידור 'מאה שערים' גם "מחזור לראש השנה ויום הכפורים, כפי הנהוג אצל החסידים המתפללים בסידור האריז"ל נוסח רבינו הקדוש כ"ק אדמו"ר מלאדי נ"ע זיע"א בעל התניא והשו"ע".

וכדאי להעתיק מה שכתבו מעבר לשער, בפתח דבר הנקרא 'הערה קטנה':

"ידוע שאצל אנ"ש המתפללים נוסח רבינו, הנקרא בשם נוסח חב"ד, ממעטים באמירת הפיוטים הארוכים, ומעט מהרבה אומרים. ומקיימים המאמר טוב מעט בכונה. ובודאי מה שאומרים מקובל הוא אצל אבותינו שכן היו אומרים אצל רבינו הגדול נ"ע. (ועי' בס' לקוטי אמרים מרבינו הרב המגיד נ"ע זיע"א בסופו[264] מה שכתב ע"ד מה שצריך למעט בהפיוטים יעו"ש). והנה זה כמה שמענו הרבה אומרים מי יתן ויוחקו כל מה שאומרים בקונטרס מיוחד למען לא יהיה בלבול בעת שאומרים, שנעשה ספיקות אצל הרבה מה לומר ומה לא. ומאז נתננו לבנו לזה, אך היה קשה הדבר עלינו מכמה טעמים. עד אשר ראינו שכבר נעשה כזאת בישראל שהדפיסו זאת בתוך הסידורים, אך מלאכתם לא נעשה על צד השלימות, כי מלבד שהדפיסו זאת באותיות קטנות מאד, עוד זאת שסדרם לא עלה יפה, הרבה דברים שאומרים השמיטו, והרבה שאין אומרים הציגו… אמרנו עתה העת ליקרב גם אל המלאכה הזאת, ויגענו להעמיד כל דבר כפי שידענו… ידוע כמה יגיעות יגע רבינו על נוסח התפלה שתהיה בדקדוק גדול מאד לא חסר ולא יתיר, וזה לא כביר הדפיסו המחזורים עם התפלה נוסח האריז"ל ע"פ נוסח רבינו, אך לא השגיחו שתהיה הנוסחא המדוייקת בסידורו, ורוב העם מתפללים בהם…".

מדבריהם יוצא שאצל חסידי חב"ד היה נהוג מאז ומתמיד לומר פיוטים בר"ה ויוהכ"פ, והכותבים בטוחים "שכן היו אומרים אצל רבינו הגדול נ"ע", אלא שנפלו ספיקות מה לומר ומה להשמיט, ואחד הכללים הבולטים בזה הוא ש"ממעטים באמירת הפיוטים הארוכים".

הם מזכירים לפחות שתי מהדורות קודמות של מחזורי חב"ד. אחד: "שהדפיסו זאת בתוך הסידורים, אך מלאכתם לא נעשה על צד השלימות, כי מלבד שהדפיסו זאת באותיות קטנות מאד, עוד זאת שסדרם לא עלה יפה, הרבה דברים שאומרים השמיטו, והרבה שאין אומרים הציגו"; ועוד אחד: "זה לא כביר הדפיסו המחזורים עם התפלה נוסח האריז"ל ע"פ נוסח רבינו, אך לא השגיחו שתהיה הנוסחא המדוייקת בסידורו, ורוב העם מתפללים בהם…".

וכיון שלע"ע לא נערך רשימה ביבליוגרפית של ה'מחזור' ע"פ נוסח האריז"ל של אדמו"ר הזקן אציין בזה כמה הוצאות קודמות שראיתי. הראשונה שבהם הופיע בווילנא תרכ"ו:

"מחזור לראש השנה ויום הכפורים מסודר על פי נוסח הקדוש האר"י זללה"ה, עם שיר היחוד, ושיר הכבוד, וקריאת הפרשיות והפטרות. ולמען ימצא בו הכל בשלימות הוספנו עתה לשלש רגלים תפלות יו"ט והושענות, ותפלות טל וגשם, וגם קריאת הפרשיות והפטרות, ומגילת שיר השירים, וקהלת, ורות, כל דבר על מקומו, הכל בסדר נכון, כדי שיהיה ביד כל אחד מחזור לכל השנה. ווילנא, בדפוס ר' יוסף ראובן בר' מנחם מם ראם, שנת תרכ"ו לפ"ק".

משנת תרל"ו ראיתי 'מחזור' בפורמט קטן[265]:

"מחזור לראש השנה ויום הכפורים על פי נוסח האר"י עם פירוש מטה לוי (בשלמותו) מהרב המאוה"ג מו"ה אהרן בהרב מו"ה יחיאל מיכל ז"ל (אב"ד דמיכיילישאק). ונלוו עליו יסוד התשובה להחסיד רבינו יונה, ומשניות מסכת ראש השנה ומסכת יומא מנוקדות, ועליהן פירוש הרע"ב מברטנורה, והרבה מאמרים מזוה"ק, וסדר עבודת יום הכפורים מהרא"ש. גם נאספו אליו דינים רבים משולחן ערוך של אדמו"ר נבג"מ, לכל עניני התפלות, ולכל הדברים הנוגעים לימי ר"ה ויוה"כ. ועוד נוספו בו ענינים רבים ומעלות רבות מאד רבו מלספרם בזה. ווילנא בדפוס והוצאות האלמנה והאחים ראם שנת תרל"ו לפ"ק"[266].

עוד הופיע בווילנא 'מחזור' עם עברי-טייטש, ועוד הוסיפו תחינות ובקשות וה"פירוש משלי יהודה שיינע משלים ומוסר אויף עברי טייטש, ווילנא… הוצאות של ר' אברהם צבי ראזענקראנץ ור' מנחם מענדיל שריפטזעצער. שנת תרנ"ב לפ"ק"; דומה לזה הופיע שם "…עם לקוטי יקרים, מצות השם, ומשלי יהודה… נוסח האר"י, ווילנא, בדפוס והוצאות האלמנה והאחים ראם, שנת תרנ"ח לפ"ק"; הוצאה נוספת: "מחזור משלי יהודה, ווילנא, בדפוס והוצאות האלמנה והאחים ראם, תרע"א".

בפורמט גדול: "מחזור לראש השנה ויום הכפורים מסודר על פי נוסח הקדוש האר"י זללה"ה, עם הבאורים בית לוימטה לוי… ושם הכולל מהבאורים קרבן אהרן, ובאור אשכנזי (עברי טייטש) בנקודות… ווילנא, בדפוס והוצאות האלמנה והאחים ראם, תרע"א".

"מחזור מאיר עינים לראש השנה ויום הכפורים נוסח האר"י, עם פירוש מטה לוי והעתקת עברי טייטש על כמה תפלות שבפיוטים לר"ה ויו"כ. תפלת מנחה לער"ה ולעיו"כ עם הודו ופתח אליהו. עירוב תבשילין. סדר קבלת שבת. תפלת ערבית לר"ה. סדר תשליך. שיר ניחוד ושיר הכבוד. תפלה זכה. מאמר מתקוני זהר קודם כל נדרי. קידוש לבנה. וגם דינים רבים. ווילנא, תרע"ג, בדפוס האלמנה והאחים ראם"; "מחזור לראש השנה ויום הכפורים על פי נוסח הקדוש האר"י זללה"ה, עם קריאת הפרשיות והפטרות ומגלות, הכל בנגינות וטעמים, והצגנו ברכות ראשונות ואחרונות לכל שמ"ע כל אחת על מקומה, ומסודר בסדר נכון. ועתה הוספנו בו א) שיר היחוד. ב) פירוש מטה לוי על התפלות שבפיוטים. ג) דינים רבים. ווילנא, בדפוס והוצאות האלמנה והאחים ראם, תרע"ד".

הצד השוה שבמחזורים אלו שנוסח התפלה הוא אמנם נוסחו של אדמו"ר הזקן (יש שדייקו יותר ויש שדייקו פחות), וכן גם נעתקו הדינים משו"ע אדה"ז, אבל הוסיפו ב'מחזור' זה כל הפיוטים הארוכים והקצרים, גם באמצע ברכות ק"ש וקדושה, תפלה זכה, שער היחוד ועוד.

ועוד ראיתי: "מחזור עם פירוש ע"ט [=עברי טייטש] בשם בית ישראל וילקוט פנינים יקרים ומעשה אלפס… על פי נוסח הקדוש האר"י זללה"ה… הוצאת בימ"ס י. מ. אלתר ווארשא… ווילנא, בית דפוס והוצאת ספרים 'מ"ץ'… 1928", אמנם מהקצת שבדקתי ראיתי שבהוצאה זה מאד לא דייקו ושינו ועשו בנוסח כרצונם.

 

ה'מחזור' החב"די הוצאת קה"ת

ה'מחזור' הוצאת קה"ת שנערך על-ידי כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוסד על המחזור 'מאה שערים' דשנת תרע"ג עם שינויים[267].

בכל ה"תיקונים ושינוים שנכנסו במחזור חב"ד" ונרשמו ע"י הרבי "על סדר העמודים במחזור דהוצאת תשט"ו" בולט העובדא שהרבי תיקן בעיקר המנהגים שקשורים למחזור, אבל לא תיקן את הטקסט או את ניקודו[268], להוציא את המקומות שבהם תיקן כדי שיתאים לנוסח אדה"ז בסידורו[269] או ע"פ הוראה מפורשת מחמיו אדמו"ר מוהריי"צ[270]. אמנם בנוגע לדיוק הניקוד כותב הרבי באגרת להר"ב נאה[271]: "…בניקוד דהפיוטים שבמחזור לר"ה ויוהכ"פ, הנה הרבה יש לבדוק בניקוד זה, וכנראה אשר כמה שיבושים יש בו ע"י טעות הזעצער שעבר עליהם מבלי שים לב, ושבשתא כיון דעל על, וחבל שלע"ע אין איש מומחה שיתעסק בזה".

מכתב זה נכתב בתאריך "ימי הסליחות תשט"ו", ומאז נדפס ה'מחזור' וה'סליחות' הרבה פעמים, אבל בלי שום שינויים, אלא שנוסף בסוף ה'מחזור': "הערה: מפני סיבות טכניות בכמה מקומות לא הובאו מראי המקומות של הפסוקים, לא סמנו בציונים את האותיות המנוקדות בשוא-נע ולא עלה להזהר בחסר ויתיר". מהו ה"סיבה טכנית" זה בולט וברור, שהרי את הטקסט של ה'מחזור' לא הקלידו מחדש, וכל הדפוסים אינם אלא דפוסי צילום (עם תיקונים) של ההוצאות הקודמות.

והנה מאז שנת תשט"ו שבו נכתב האמור עדיין לא מצא הרבי "נמצא איש מומחה שיתעסק בזה", וגם הוא בעצמו לא הוסיף תיקונים ל'מחזור'.

אמנם בימים אלו יצא לאור ע"י הוצאת ספרים קה"ת שבכפר חב"ד "מחזור השלם… הוצאה חדשה ומתוקנת", וב'פתח דבר' מודיעים הם ש"סודר המחזור מהחל ועד כלה מחדש" ותוקנו בו "דגש ורפה ובכמה מקומות גם בחסר ויתיר, ובעה"י – עוד חזון למועד"[272].

והנה ניתן לשער שעל העבודה הגדולה הזאת מינו צוות של רבנים ומדקדקים, אבל חבל שלא צוין מי הם העורכים, ומי הם המחליטים איזה שינויים לעשות ואת מה להשמיט, והרי זה אחריות גדולה וכבדה לערוך ולתקן את נוסח ה'מחזור' בשביל כלל חסידי חב"ד. ויש להמליץ ע"ז בלשון חז"ל[273]: מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים?!

ואם כבר מתחילים עם תיקונים הרי ניתן לבצע הרבה יותר תיקונים. הרי אחרי שהרבי כתב את האמור בשנת תשט"ו הוציא לאור אחד מגדולי המדקדקים בדור העבר, ד"ר דניאל גולשמידט את ה'סליחות', ה'מחזור' לראש השנה וליוהכ"פ [וה'קינות' לתשעה באב] במהדורה ביקורתית ומדויקת, וכל מי שישווה בין כמעט כל קטע שב'סליחות' או ב'מחזור' עם מהדורת גולדשמידט יגלה את השיבושים והאי-דיוקים שישנם, אשר כדברי הרבי מקורם ב"טעות הזעצער שעבר עליהם מבלי שים לב", וא"כ לכאורה הרי נמצא ה"איש מומחה" שעל פיו אפשר לתקן את ה'מחזור'?

אמנם לא שמענו ולא ראינו מאז תשט"ו שהרבי גילה התעניינות ב"תיקון" ה'סליחות' ו'המחזור', גם לא בדגש ורפה ובחסר ויתיר. וי"ל שדבר זה מתבאר במענה אחר של הרבי לר"ב נאה[274]: "בעניני דקדוק הנ"ל – הנני משתמט מלעשות שינויים בהנהוג מזמן רב עד שיהי' ברור בהחלט והעיקר שנוגע לפועל... והלואי שידקדקו בנקודות גדולות – והמדובר בחטף ושבא וכיו"ב", וע"כ לאחרי שכבר יצא ה'מחזור' "המתוקן" מתחת ידו לא רצה הרבי להוסיף ולהגיה אותו. ולכאורה ההסבר לזה הוא, שהרי הפיוטים וכו' אינם עיקריים, ואינם מעכבים כלל, ועל כן עדיף "שלא יבלבל דעת הקהל"[275].



[1] ספר השיחות תש"ד עמ' 16 הערה 3.

[2] להבא לקמן העירוני הרב נחום שי' גרינוואלד.

[3] ח"א עמ' 212.

[4] 'אגרות קודש' שלו ח"א עמ' קמז.

[5] בנוגע למנינים המיוחדים ראה המצוין ב'מקורות והערות' שב'אגרות קודש' שם עמ' תיח.

[6] ראה 'חסידים ומתנגדים' שם עמ' 208-227.

[7] שם עמ' 209. ראה גם אגרות חסידי וילנא ב'כרם חב"ד', ד, ח"א עמ' 114-116.

[8] וכבר העתקתי לעיל בתחילת מאמר ב תשובותיו ע"ז.

[9] ולפלא שהרשדב"ל במאמרו ב'כפר חב"ד' גליון 844 עמ' 31-32 רצה להוכיח מכאן שכבר היה אז בידי החסידים נוסח מודפס של אדה"ז, אחרת אינו מובן באיזה סידור התפללו החסידים עד שנת תקס"ג? אבל כנ"ל בפנים, לכאורה אין לנו שום הוכחה שהתפללו כבר בנוסחו המדויק של אדה"ז. ואפילו לשיטתיה, אין זה מכריח עדיין הדפסת סידור לפני שנת תקס"ג, כי י"ל שהתפרסם בכת"י בגליונות סידורים קיימים, ראה עד"ז במה שהועתק לעיל הערה 148.

[10] ח"א פכ"ז (פד, א הערה א), ועד"ז כתב שם פ"י הערה ג.

[11] וראה לעיל הערה 47.

[12] ודוחק לדחות כל הנוסחאות שהכל נעשה רק ע"פ ראות עיני המדפיסים ואינם מדויקים כלל.

[13] ראה גם רשימת 82 הסידורים של הרב אליעזר ויספיש בקובץ 'בית אהרן וישראל', גליון מח עמ' קיח-קכא, וצריכים להוריד מהרשימה את סידורו של אדה"ז, וכן הסידורים שנדפסו אחרי הדפסת סידור אדה"ז בשנת תקס"ג. את סידורי השל"ה הראשונים יש להוציא מבין ה"סידורים וספרי תפילה שנערכו על ידי גדולי ישראל", כי אין אנו יודעים מי ערך את נוסח התפילה שבו.

[14] לשון ה'פרי עץ חיים' שער עולם העשיה פ"ב (וכ"ה גם במהדורת קארעץ תקמ"ב). וב'שער הכוונות' ענין נוסח התפילה מציין לדפוס ה"סידור של כל השנה מנהג ספרד הנדפס בשנת רפ"ד ליצירה". ובנגיד ומצוה מצטט: "הסידור גדול מכל השנה מהספרדים דפוס פר"ד". וא"כ לכאורה בפע"ח הוא משובש.

[15] ראה סידור רבי שבתי סופר ח"ב עמ' ריא הערה 39.

[16] ראה סידור רבי שבתי שם עמ' קצה הערה 2.

[17] מוזכר במג"א ריש סי' קצב.

[18] צילום ברהמ"ז מהסידור, מופיע בסוף סדר ברכת המזון לרנ"ש, מהדורת אוצרינו תשנ"ח, עמ' קב.

[19] ראה סידור רבי שבתי שם עמ' רי הערה 34.

[20] ראה צילום השער בסידור רבי שבתי שם עמ' רכ.

[21] ראה צילום בסידור רבי שבתי שם עמ' ריב.

[22] עותק ממנו ביד הרנ"ג.

[23] ראה רשימת הספרים שנלקחו מביתו בעת מאסרו השני, ב'ספריית ליובאוויטש' עמ' ה-ח וב'פרדס חב"ד', גליון 6, עמ' 84.

[24] ראה מש"כ בשו"ע מהדו"ב לסי' רמג (עמ' תתסב במהדורת תשס"ב), קונטרס אחרון לסי' לב סק"ד, שיחות כ"ק אדמו"ר זי"ע ב'שיחות קודש' תשל"ט ח"ב עמ' 234 וב'התוועדויות' תשמ"ב ח"א עמ' 357.

[25] ראה בפרטיות ב'שער הכולל' פ"ו ס"ט.

[26] ראה גם 'לקוטי שיחות' חלק כב עמ' 115. ובהערה 16 שם ציין למקור הדברים לנאמר בהקדמת 'שער הכולל' [ס"ז]. ולכאורה כדאי לציין גם לנאמר שם פ"ו שהועתק בהערה שלפנ"ז, ששם מתברר שקביעה הנ"ל אינו חידושו של בעל 'שער הכולל', אלא היא נאמרה ע"י ה'צמח צדק'.

[27] לעיל במבוא למאמר ב הועתק כבר שבמאסרו הראשון כששאלו את אדה"ז ע"ד שינויים בסדר התפילה הראה מקום, בין השאר, גם 'למשנת חסידים', וזה מוכיח על חשיבותו של הספר בעיני אדה"ז.

[28] וכ"ה ב'שער הכולל' פמ"ח סי"א.

[29] וכמו שמציין הרבי בנוגע לשפיכות מהכוס אצל "דם ואש ותמרות עשן": "לשון המ"ח – בשנויים קלים. אלא שמה שאינו שייך לעשי' – הקיף בחצע"ג". וראה 'שער הכולל' שם סל"ג, הועתק בהמשך שם. וראה 'שיחות קודש' תשכ"ח ח"ב עמ' 150 העיר הרבי בנוגע לתפילת "ואנחנו לא נדע, וואס דארטן זיינעו פאראן כמה גירסאות, ספרד, אשכנז, סי' האריז"ל וכו', און דער אלטער רבי קלייבט אויס דוקא דעם נוסח פון דעם משנת חסידים..." (ויל"ע למה הכוונה).

בנוגע ל'משנת חסידים' וגודל סמכותו ראה 'לקוטי שיחות' חלק יז עמ' 516 הערה 25. 'המלך במסיבו' ח"א סוף עמ' קסד והנסמן בהערות שם. ח"ב עמ' ריח. הנסמן אצל הרא"י גוראריה ב'חקרי מנהגים' עמ' מו הערה 15. וראה עוד 'התוועדויות תשמ"ב' ח"ד עמ' 1963. בנוגע לספרו 'הון עשיר' ראה 'שיחות קודש' תשכ"א ע' 52/כא. שם עמ' 191. נזכר גם ב'שיחות קודש' תש"מ ח"א עמ' 57.

[30] שוב ראיתי שדברי אדה"ז כאן אולי קרובים יותר לניסוח כפי שהוא בסידור האריז"ל שתיקן ר' אשר, ושם גם נשמטו הפרטים על עשיית החרוסת.

[31] סי' תע"ג סל"ב.

[32] והוא כתב יד של הר"ש וויטל כחלק מסדרת שמונה שערים. וראה בהגהות אדמו"ר מוהרש"ב (סידור עם דא"ח עמ' 638) שזה "מוסמך יותר" מכל שאר כתבים, "ועליו סומכין".

[33] ענין הפסח סוף דרוש ו בהגהה ג.

[34] העירני לזה הרב נחום גרינוואלד.

[35] מסכת ימי מצוה וסוכה פרק ד-ז.

[36] כ"ה בסידור עם דא"ח וסידור 'תורה אור'. ובסידור תהלת ה' נשתנה הכותרת: "דיני נטילת לולב". לקמן העתקתי הלשון כפי שמופיע בסידור עם דא"ח, בסידור תהלת ה' זה מופיע עם שינויים קלים.

[37] ראה 'לקוטי שיחות' חלק כב עמ' 124 והערה 21 שם ע"ד שינוי הלשון אצל אדה"ז בהשוואה לנאמר בקבלה, ראה לקמן. ראה שם גם ביאור בדברי ה'משנת חסידים'. [והפלא שבספר 'מפתחות לספרי לקוטי שיחות' ח"ב עמ' 625 צוין בקשר לדברי ה'משנת חסידים' ל'לקוטי שיחות' חלק יט עמ' 361 הערה 37, שמה יש (רק) הפניה ללקו"ש חכ"ב, אבל אין במפתח הפניה ישירה לחלק כב. ישנם גם השמטות בספר, ראה לדוגמא 'לקוטי שיחות' חלק כח עמ' 24 ואילך שהרבי מעיר בדברי רש"י זוין ב'ספרים וסופרים', וכלל לא מצאתי את הספר ב'מפתחות'.]

[38] כנראה הכוונה: מיד עם קומו משינתו בתוך הסוכה, לפני שיצא משמה לביהכ"נ.

[39] בסידור תהלת ה' הגירסא קצת שונה "הפך מלמעלה". צ"ב מה הכוונה בשני מלים אלו. ובמשנת חסידים נאמר: "וההובאה לצד מעלה עד כנגד החזה הפך המעלה".

[40] כאן מתחיל הסוגריים בסידור תורה אור.

[41] מקור הציטוטים הם מ'משנת חסידים' מסכת ימי מצוה וסוכה: [א] פ"ד ס"ו. [ב] פ"ה ס"א. [ג] שם ס"ב. [ד] שם ס"ג. [ה-ו] שם ס"ה. [ז] שם ס"ו. [ח] פ"ו ס"א, ג-ה, ז. [ט] פ"ז ס"ב. תוכן הדברים מופיעים גם ב'פרי עץ חיים' שער הלולב, אבל הלשונות שם אינם דומים לשל אדה"ז. וראה 'שער הכולל' פל"ז ס"ב.

[42] מסכת השכיבה פ"ו.

[43] ענין דרושי הלילה דרוש ה.

[44] רבינו הזקן במאמריו כותב בכ"מ לומר הק"ש שעל המטה והיה"ר כפי שהוא ב'שערי ציון', ראה לדוגמה סה"מ הקצרים עמ' תקפו: "ויקרא ק"ש הכתובה בשערי ציון ויקבל עליו הד' מיתות ויאמין שהשי"ת יקבל תשובתו".

[45] סוף פ"ז.

[46] מסכת 'ימי מצוה וסוכה' פי"ב ס"ט.

[47] בנוגע למקורו של עריכת הקפות בשמע"צ בחו"ל ראה מש"כ ב'הערות וביאורים' גליון תתלג עמ' 83-84, גליון תתפו עמ' 125 ואילך.

[48] מסכת 'שארית יום שבת' פ"ג סי"ב.

[49] וראה המצוין במקורות שם אות כא (הוצאת קה"ת תשס"ב). אמנם עיקר מקור דברי אדה"ז הם ב'משנת חסידים', שהרי בשכנה"ג, עולת שבת ומג"א אין התיחסות ל'שבתות קדשך'. והעיר על כך בכרך המבוא לסידור רבי שבתי סופר, תשס"ב, עמ' שמח.

[50] שמות, פר' תשא לא, יג.

[51] והעיר על כך ב'שרשי מנהג אשכנז', א, עמ' 65. אמנם לא העתיק את דברי ה'משנת חסידים'.

[52] ראה גם 'מגן אברהם' סי' תכו סקי"א: "כתוב בכתבים שינער שולי בגדיו" ו'שער הכולל' סוף פל"ג.

[53] ובשו"ע שלו סי' תפא ס"א כתב אדה"ז: "שחייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וביציאת מצרים ולספר בניסים ונפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו, עד שתחטפנו שינה". ומקורו משו"ע שם ס"ב [וליתר דיוק: הרי הוא העתקת לשון הטור שם]. ביאור הלכה זו ראה בארוכה מאמרו של הרב ירמיה שווארטץ ב'אור ישראל', יא, עמ' צג-צח.

[54] ראה לעיל הערה 33.

[55] 'הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים', ד"ה "ויזהר שלא ישתה אחר אפיקומן".

[56] 'אגרות קודש' חלק טו עמ' קנז.

[57] וראה בהגהות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב לסידור (סידור עם דא"ח עמ' 640) שאפילו כל ה'קיצורים' שבסידור אדה"ז, ע"ד "רצה ומודים כו' תמצא בשחרית", "אין לשנות... שאפשר שיש בזה איזה כוונה כי גבהו דרכיו כו'".

[58] אבל בתפילת העמידה של שחרית נמצא "אתה חוננתנו", עם ההוראה ש"במוצאי שבת ובמוצאי יו"ט אומרים זה". והעירני הרב לוי יצחק רסקין שפרט נוסף ומשלים נמצא בסוף סדר קריאת המגילה: "ואם חל במוצאי שבת אומרים ויהי נועם ואתה קדוש". ובהקדמה ל'שער הכולל' אות ז הוא כותב: "בדפוסים הראשונים שקלאוו וקאפוסט לא נמצא... דיני סדר הבדלה, ונדפס אח"כ בדפין בפ"ע". וראה 'שער הכולל' שם פרק לב אות ג, נעתק לקמן מאמר ג פרק ה.

[59] 'ספר המנהגים חב"ד' עמ' 35 [ומקורו ב"פסקי רבנו הזקן בסידורו" שבהוספה לשו"ע אדה"ז מהדורות קה"ת תשכ"ד ח"ב עמ' תיח הערה 35. ומשמע שזה לשונו של כ"ק אדמו"ר זי"ע].

[60] 'שער הכולל' פי"א סט"ז.

[61] בדפוס קאפוסט ישנם אמנם הרבה טעויות [וראה עוד מה שציין ר"י מונדשיין ב'הערות וביאורים' גליון תתמט עמ' 83 מקומות שחסר בהם: קדיש וכיו"ב], אבל עיקר ההוכחה שבפנים הרי זה מרא"ד לאוואוט שראה את כל הדפוסים הראשונים של סידור אדה"ז, נוסף על דפוס קאפוסט, ובסידורו לא הוסיף לציין כאן אמירת עלינו, הרי מסתבר ש'עלינו' היה חסר בכל הדפוסים הראשונים, ועל כן היה לו ספק בדבר ולא הוסיפו מדעתו.

[62] סי' קלב סק"א.

[63] וזה לשון 'שער הכוונות' ענין כוונת עלינו לשבח: "השבח הזה צריך לאומרו אחר כל תפלה מהג' תפלות, ולא כאותם שנוהגים לאומרו בשחרית בלבד. והנה הוא שבח גדול מאד מאד, וכמו שתראה עניינו בביאורו שנבאר עתה בע"ה. וכן כתוב בתשובה שאלה לגאון הרב רבינו האיי, ור' שרירא גאון ז"ל, ושם האריך בסיפור שבחו במאד מאד. ושם הביא ג"כ תשובת הרב רבינו גרשום מאור הגולה והרי"ף ז"ל". ויש להעיר: 'עלינו' אינו מופיע כלל בסדר התפלה של הרמב"ם, בסוף ספר אהבה.

[64] ראה עוד המקורות שציינו המו"ל של סידור רבי שבתי סופר ח"ב עמ' 256, ח"ג עמ' 447 בשוה"ג; שו"ת 'לבושי מרדכי' או"ח ח"א סי' קיד. ומה שהעיר הרב משה אלעזר רפפורט ב'הערות וביאורים' גליון תתמח עמ' 88-89, בנוגע למנהג אשכנז.

[65] ח"ג עמ' 447.

[66] שם ח"ב עמ' 258. אין זה ברור לגמרי, כיון ששם זה הסוף של תפילת מנחה וערבית, ואולי באה תפילת עלינו רק בשביל הערבית. ואולי עיון בכת"י יבהיר את הספק הזה.

[67] בספרו 'ישועות חכמה' סי' קסה 'חוסן ישועות' סקט"ז.

[68] וראה בקובץ 'הערות וביאורים – אהלי תורה' גליון סג עמ' טו.

[69] חלק כד עמ' 70 ס"ה.

[70] עוד דוגמאות נמצאים ב'תורת חב"ד', ב, עמ' נח. ולעיל ליד הערה 369.

[71] סי' תרכה סקמ"ח, ובמהדורה החדשה הוא בסק"נ.

[72] וכפי שביאר ב'שער הכולל' פי"ז ס"ב, ומשם בס' המנהגים חב"ד עמ' 25.

[73] מהדורת אלול תשס"א, פרק ג הערה ה.

[74] ח"ב דף כו, ב.

[75] סעיף שפג סק"ד.

[76] 'תורת חב"ד', ב, עמ' נח.

[77] פסחים קיב, א.

[78] ברוקלין תשנ"ד, עמ' ט ס"ב.

[79] יצא לאור בשנת תשס"ד, עמ' 269 ב'מסורת התפילה'. ומפי הרה"ת ליפא שי' ברענען שמעתי ש'מסורת התפילה' נכתב ע"י האדמו"ר רבי יעקב מפרלוב בעצמו.

[80] עמ' קד.

[81] סדור תורה אור עמ' 218, הוספות לשו"ע אדה"ז ח"א עמ' 314.

[82] סדור תורה אור סוף עמ' א, הוספות לשו"ע אדה"ז ח"א עמ' קנג.

[83] ח"א סי' פט.

[84] חלק יב עמ' רלד ס"ב.

[85] 'יגדיל תורה', נ. י., שנה ז עמ' קנג ואילך.

[86] את זה ניתן לקבוע על יסוד תשובת המהרי"ל, שהוא מתאריך "מחרת יוהכ"פ תקפ"ג", ראה שו"ת 'שארית יהודה' שער המילואים ח"ב עמ' 212 (בהוצאה השניה של מהדורת תשי"ז).

[87] פרק לב אות ג.

[88] נדפסו בהוספות לסדור 'תורה אור'.

[89] ראה עדכ"ז לעיל מאמר ב פרק ג.

[90] תודתי נתונה להרב יוסף צ"י גרינוואלד שהעירני לזה.

[91] כנראה: זיטאמיר.

[92] והמה?

[93] בספרו 'חמשה מאמרות', מאמר נוסח התפלה ס"י.

[94] מלה זו לא היה במקור שהופיע בבערעגסאס תרפ"ב, וניתוסף במהדורות המאוחרות.

[95] ראה לעיל מאמר ב פרק ב. וראה גם מאמריו של ר"י מונדשיין ב'בית אהרן וישראל', עה, שבט-אדר תשנ"ח, עמ' קנב-קנה (על נוסח ועל הנסים); צח, כסלו-טבת תשס"ב, עמ' קנח-קס (על ניקוד ש?אתה).

[96] "…הרי מצינו שבימי הבעש"ט והתניא ז"ל שינו רבבות מישראל ברוסיא ופולין את נוסחתם מאשכנזית לספרדית, ואמנם היו מגאוני הדור ז"ל שהקפידו על זה, אבל גם מלבד מיסד החסידות זי"ע הרי בעל התניא היה גאון מובהק ונתקבל כפוסק בכל תפוצות ישראל, והיו עמהם עוד גאונים בעלי הוראה מפורסמים, ומי מהרהר אחריהם…" (הגראי"ה הרצוג בשו"ת 'היכל יצחק' או"ח סימן ג).

[97] הערה 70.

[98] 'אור התורה', סידור, עמ' שדמ. צילום גוכתי"ק ראה ב'כפר חב"ד' שבהערה 418, והעתיקו אדמו"ר מוהרש"ב בהגהותיו לסידור 'תורה אור' ('סידור עם דא"ח' עמ' שכ).

[99] ראה בארוכה 'שער הכולל' פרק יח ס"ג ו'משמרת שלום' (קוידנוב) ב'הדרת שלום' מהדו"ב לסי' כז 'הוספה', 'אגרות קודש' אדמו"ר זי"ע חלק יג עמ' רכו, 'תפארת צבי' על הזוהר ח"א עמ' נט-סד ולקמן ליד הערה 464.

[100] הכת"י נמצא כיום בספריית אגודת חסידי חב"ד, ניו יארק.

[101] ראה כ"ז במאמרו של ר"י מונדשיין בעיתון 'כפר חב"ד' גליון 884 עמ' 65-66.

[102] 'שיחות קודש' תשכ"ג עמ' 272.

[103] ראה 'שער הכולל' פרק לד סי"ט.

[104] העירני לזה הרב גדליה אבערלאנדער.

[105] קדושה חמישית לחנוכה, קטע המתחיל 'ועוד נראה'. השתמשתי בד"צ מהדורת מונקאטש, וכ"ה במהדורת ברוקלין תשנ"ח, אבל במהדורת ירושלים תשי"ח נאמר: כראשית. אמנם גם בשני הדפוסים הראשונים (זאלקוויא תקס"ו וברדיטשוב תקע"ו) נדפס: "כבראשית".

[106] וכ"ה נוסחת האבודרהם.

[107] פרק כז ס"ו. וראה 'אגרות קודש' אדמו"ר זי"ע חלק יב עמ' רפט.

[108] מסכת שחרית דשבת פי"א ס"ח. וראה עוד מה שהעתיק ר"י מונדשיין ב'תורת חב"ד', ב, עמ' עד משם תלמידו הרה"ק ר' יצחק מנעשכיז ש"אמר כמדומה בשם הבארדיטשובר שקילס מאד ס' הנ"ל ["ספר ברכת הנהנין של הרב ז"ל"], שמכוון הדין לאמיתו…", וראה מה שהועתק וצוין שם הערה 4 על היחסים בין ה'קדושת לוי' לאדה"ז.

[109] נולד ו אדר תקל"א, נפטר ער"ח חשון תר"א.

[110] 'אשל אברהם' סי' ג סי"ז: "בסידורים הנדפסים על שם הרב בעל תניא ז"ל…"; סי' ד סכ"ב: "בסידור הרב בעל תניא ז"ל"; סי' יא מג"א סקכ"ג: "בסידור הנדפס על שם הרב בעל תניא ז"ל"; סי' טז מג"א: "בסידור הרב בעל תניא ז"ל"; סי' נח מג"ר סק"א: "בסידור הנדפס ע"ד הרב בעל תניא ז"ל"; סי' סא ס"ג: "מצאתי בסידור הנדפס ע"ש הרב בעל תניא ז"ל"; סי' קפה ס"ה: "בסידור הרב בעל תניא ז"ל". כל הציטוטים ע"פ ה'אשל אברהם' שנדפס בסוף 'שלחן ערוך השלם', מהדורת מכון ירושלים.

[111] בספר 'שלחן מלכים' ביאור ל'קיצור שלחן ערוך' להרב משה צבי לנדא (סי' ט 'הלכה למשה' סקע"ח – רלג, ב) כתב: "...ואם שבאשל אברהם תנינא... כתב שאין הכרח לדברי התניא, זה כדרכו בקודש ללמד זכות על הנוהגין שלא כהתניא, אבל מהיות טוב בוודאי מצוה לשמוע דברי חכמים". והנה זה ברור שה'אשל אברהם' מפלפל הרבה בדברי אדה"ז, אבל האם זה נכון ש"כדרכו בקודש" הוא מכריע נגד פסקי אדה"ז?

[112] העירני לזה הרב לוי יצחק רסקין.

[113] או"ח סי' סט ס"א בהגהה. קטע זה נדפס גם בפירושו לסידור (ראה לקמן בפנים) לפני תפילת ערבית לשבת.

[114] ועד"ז הוא גם כתב (ראה הערה 427): "הנדפסים על שם הרב בעל תניא ז"ל…"; "בסידור הנדפס על שם הרב בעל תניא ז"ל". וכנראה שמסופק היה האם אדה"ז בעצמו ערך את סידורו או שרק נערך על-פיו.

[115] ומעניין שלמרות שעל 'שער' ספר התניא לא נזכר שמו, הרי כבר בחייו הוא נקרא בשם "בעל התניא".

[116] 'אשל אברהם' סי' רפא.

[117] ע"פ הרז"ה ב'שערי תפלה' סעיף ר"ח: "זה שבח יום השביעי כצ"ל. ובכל הנ[ו]סחאות מצאתי זה שבח של יום השביעי ולדעתי ט"ס הוא…".

[118] ולהעיר שב'אשל אברהם' שם נמצא עוד עד"ז. הוא כותב: "אודות תיבת [קונם] שבאל אדון… ובשם מוה"ר אליהו ז"ל מק"ק ווילנא יצ"ו נדפס קונם…", אמנם ר"ד יצחקי בהוספות ל'לוח ארש' מהדורתו (עמ' תלה אות תד) מציין שבסידור הר"ע והר"א (והרז"ה) נדפס: "קוניהם", וגירסת "קונם" מקורו ב'ויעתר יצחק' (וכ"ה בסידורי האר"י ר' אשר ורי"ק). וצ"ע.

[119] בשער הסידור שנדפס בשנת תשנ"ז נאמר: "סדור תפילה לדוד, באותיות חדשות מאירות עינים, על פי נוסח מבורר ומזוקק של הסידור 'דעת קדושים'…". ואם קבלה הוא נקבל.

[120] נולד כה שבט תקס"ו, נפטר י אייר תרל"ד.

[121] סי' סו סק"ב בסופו.

[122] וראה עוד שם סי' קיב סק"א.

[123] וראה בשו"ע שלו סי' רסז ס"ו וב'שער הכולל' פי"ז סכ"ד. ולהעיר מ'שער הכוונות' ענין ערבית ליל שבת (ח"ב עמ' סט במהדורת אשלג): "פסוק ושמרו בני ישראל שנוהגים לומר קודם הקדיש, הוא לפי שהלילה היא בחי' שמור". ובסידור האר"י שתיקן ר' אשר נמצאים פסוקי ושמרו בערבית לשבת ופסוקי ברוך ה' לעולם בערבית לחול. וראה 'משמרת שלום' (מנהגי קוידנוב) סי' כב ס"ב ובביאור שם.

[124] וכבר העיר על כך הרב מנחם גדליה שוחאט ב'יגדיל תורה', נ.י., חוברת מב עמ' שיח.

[125] 'הקצרים', עמ' תקפא-ב.

[126] כלומר בעיני האריז"ל.

[127] כ"ה הנוסח השני שם בשוה"ג. ונמצא שם מסכת תפלת הבריאה פ"ו מ"ט.

[128] וכמפורש בברכות לא, סע"א: אין אומרים דבר בקשה אחר אמת ויציב.

[129] ראה פסחים קיז, ב.

[130] ראה שו"ע אדה"ז סי' סז סי"ב.

[131] עמ' 12 בדפוסים הנפוצים.

[132] פ"ז סי"ט.

[133] יב, א ד"ה שנאמר להגיד.

[134] נעתק בלשונו בשו"ע אדה"ז שם.

[135] ח"א מס' ברכות סי' מד.

[136] הכוונה כנראה ע"ד המבואר בירושלמי מס' שבת פט"ו ה"ג: "תני אסור לתבוע צרכיו בשבת. רבי זעירא שאל לר' חייא בר בא מהו מימר רעינו פרנסינו? אמר ליה: טופוס ברכות כך הן", כלומר "מה שהוא נוסח הברכה היא כך, לא ישנה, ולא אמרו אלא שלא להוסיף בתחנונים על צרכיו, כדרך שהוא עושה בחול" (פני משה). ועד"ז אומר הראבי"ה, דכיון ש'צור ישראל' הוא חלק מברכה שכולו שבח אפשר לאמרו למרות שזה בקשה.

[137] ברכות לב, א.

[138] עמ' שב, שט, וראה הנסמן בהערות שם.

[139] הל' ברכות סי' מ.

[140] 'שיחות קודש' תשל"ז ח"א עמ' 523.

[141] 'התוועדויות' תשמ"ח ח"ב עמ' 566.

[142] אמנם ב'נאות דשא' ח"א עמ' רנא-רנב נאמר בנוגע לחג השבועות: "נוסח הרב מלאדי זצ"ל לומר במוסף חג השבועות: ושני שעירים לכפר. ואדמו"ר זצללה"ה אמר: ושעיר לכפר". וראה שם הביאור. ביאור נוסחת אדה"ז ראה ב'שער הכולל' פ"מ סט"ו, ומה שצויין ב'אוצר מנהגי חב"ד' לחג השבועות (שבסוף ספר 'תיקון ליל שבועות', הוצאת היכל מנחם, ירושלים תשס"ד) עמ' רעא סנ"ד.

[143] בספרו עה"ת ומועדים, שבת חוה"מ פסח תער"ב.

[144] העירני לזה הרב גדליה אבערלאנדער.

[145] בספרו 'שארית יצחק', תל אביב תשמ"ט, תולדות המחבר עמ' קיז.

[146] נולד ח"י אלול כת"ר, נפטר ט' אדר תרצ"ד.

[147] עמ' 40, סל"ד.

[148] ראה לעיל ליד הערה 415.

[149] עיתון 'כפר חב"ד' גליון 100 עמ' 88.

[150] 'שמן ששון מחבריך' ח"א עמ' 75.

[151] "שמעתי מצדיקים שהיו מדקדקים להתפלל מתוך סידור שכ' בו שם הוי' בשלימות" (שו"ת 'ארץ צבי' סוף סי' מה).

[152] שנדפס על-ידי 'היבריו פאבלישינג קאמפאני' בניו יארק.

[153] וב'הערות וביאורים' גליון תתנח עמ' 133 העיר ע"ז ר"י מונדשיין: "ומה שהביא להלן שבשנות הנהגתו הראשונות היה מתפלל מהסידור תהלת ה' ואח"כ החליף לסידור תיקון-מאיר, הנה זה שהחליף לסידור תיקון-מאיר (ולא סתם 'סידורים רגילים' כמו שכתבתי לעיל), כך אמנם שמעתי מהרה"ח הנ"ל [ר' יצחק מאיר אלתר שליט"א]. אבל יודעני בבירור שלפני כן היה מתפלל בסידור תורה-אור, ואת סידור התורה אור שממנו התפלל ראיתי אצל הרה"ח ר' אליעזר ביין ע"ה".

[154] העירני לזה ידידי הרב יוסף ברקוביץ מקרית גת.

[155] בהגהותיו ל'מכתבי תורה', מהדורת תשנ"ז, סי' קנד, שם כותב ה'שפת אמת': "וע"ד הנוסח כל העולם כולו שאמרתי שנכון הוא…", והכוונה לנוסח תפילות ראש-השנה ויוהכ"פ: "מלוך על כל העולם כולו בכבודך".

[156] וב'שפת אמת' בראשית שנת תרנ"ה ד"ה ותקנו בקידוש נאמר: "ויש נוסחאות שאין אומרים ביוצר של שבת המחדש בטובו מעשה בראשית. אבל באמת יש לאומרו…", מתאים לנוסח אדה"ז. ויש לחפש למי הכוונה ב"יש נוסחאות".

[157] "גם כמה אדמו"רי פולין התפללו בנוסח זה" של אדה"ז, "אע"פ שרוב רובו של 'נוסח ספרד' [החסידי] הנפוץ אינו כנוסחו"  ('הקדמה' לסידור 'קרני הוד' ספרד, נאוואמינסק, עמ' 14).

[158] 'מגדל עז' עמ' רנ אות י.

[159] נספח לספר 'רשפי אש', ירושלים תשנ"ז, עמ' סב סי"ז. העתיקו הרב אהרן שפירא ב'כפר חב"ד' גליון 169 עמ' 24. וראה מאמרו שב'באור החסידות' גליון יט עמ' 9. וראה עוד מה שהעתיק ר"י מונדשיין ב'תורת חב"ד', ב, עמ' עד.

[160] נולד תרי"א, נפטר תרפ"ו.

[161] סי' ג ס"א.

[162] שם ס"ד.

[163] סי' טז ס"א.

[164] 'הדרת שלום' מהדו"ב לסי' כז 'הוספה'.

[165] וראה עוד ב'תורת חב"ד', ב, עמ' עו-עז, שם עמ' 174 הערה 1, ע"ד חיבורו הארוך שחיבר על שו"ע אדה"ז.

[166] עדותו של הרב שלמה אנגלארד מבני ברק.

[167] מפי תלמידו האדמו"ר מסטריקוב זצ"ל (עיתון 'כפר חב"ד' גליון 1174 עמ' 61; ביטאון 'האיחוד' של חסידי סטריקוב גליון 3, סיון תשס"ב עמ' ז, הועתק שם גליון 1176 עמ' 13). אמנם היה נוהג לומר את ה'לשם יחוד' בנוסח הרגיל קודם ספירת העומר, כי אמירת 'לשם יחוד' היא ההכנה למצוה, ובזה יש לכל אחד להתנהג כפי מה שמעורר אותו, משא"כ בנוסח התפילה (ביטאון 'האיחוד' שם). וגם היה אומר כל יום אחר התפילה את האני מאמין', והסביר: "הנני אומר אני מאמין לאחר התפילה" ('עיתון 'כפר חב"ד' שם).

[168] מתוך שיחת כ"ק אדמו"ר זי"ע עם הרה"ג מרדכי סאוויצקי ז"ל ('מקדש מלך' ח"ב עמ' 369). וראה גם 'מגדל עז' עמ' צא הערה *18.

[169] "ספר זכרון יהודה, אמרות טהורות… מפי… כ"ק מרן רבי יהודה הורוויץ… ונרשמו ע"ל תלמידו ובן ביתו הכהן הגדול מאחיו כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א מתולדות אברהם יצחק… ירושלים [תשס"ג]" עמ' פ.

[170] להעיר ממה שנאמר לו להרה"ת ישראל דזייקאבסאן: "שהאדמו"ר מויזשניץ, אף שהוא עצמו היה לו [התפלל מתוך?] סידור בנוסח האר"י, אבל אמר שלא כל אחד ראוי להתפלל בנוסח זה" ('זכרון לבני ישראל' עמ' קכח הערה רכ). ואינו ברור לאיזה אדמו"ר הכוונה. וגם אינו מוכרח שהכוונה כאן לנוסח האר"י שבסידור אדה"ז, ויכול להיות שהכוונה לאחד משאר מסידורי האריז"ל.

[171] ח"ב מכתב יב. העתיקו ר"י מונדשיין במאמרו שבהערה 412.

[172] "סדר תפלה ישרה וכתר נהורא השלם / על התפלות מכל ימות השנה... מאת הרב החסיד המקובל וכו' מוהר"ר אהרן הכהן… בעהמ"ח ס' אור הגנוז עה"ת ושאר החבורים. / סדור ספרד / עפ"י נוסח האר"י ז"ל עם תוספת דינים ומנהגים מפוסקים אחרונים ונפת צוף דבש מגוית האר"י ז"ל. הכל מנופה ומלובן, מזוקק ומצורף, כמו שנדפס / בסדור ראדוויל" (יצא לאור בהרבה מהדורות, בידי ד"צ [ממהדורת פשמישל?], ברוקלין תשל"ד). חלק מנוסח השער נעתק משער סידור ראדוויל, ראה בהערה שלאח"ז וב'נספח' לקמן בסוף פרק זה.

[173] לא ידוע כיום על טופס מהוצאה הראשונה של סידור זה. וזהו נוסח השער של מהדורה השניה שי"ל בשנת תק"פ: "תפלה ישרה / הנקרא בשם סדר / ספרד / עפ"י נוסח האר"י ז"ל עם תוספות דינים ומנהגים מפוסקים אחרונים ונופת צוף דבש מגוית האר"י ז"ל הכל מנופה ומלובן צרוף ומזוקק. מלוקט מכל חלקת מחוקק / עתה נדפס שנית ביתר שאת ויתר עוז. ובהוספות רבות… ברשיון הצענזור... / [ע"י המדפיס] הרבני וכו' מוהר"ר פנחס בהרבני הנגיד מוה' אשר זעליג בר"ץ / בראדוויל / לסדר ולפרט ל'יש'ר'י'ם נאוה תהלה לפ"ק / תחת ממשלת אדונינו".

חשיבותו של הנוסח שבסידור זה כיון שי"א ש"נוסח סדר התפילה, מכל השנה, מסידור 'תפלה ישרה' הנדפס פעם ראשון בראדוויל, והוגה ע"י כבוד הרב הצדיק וכו' מהו' מרדכי מקרמניץ זצללה"ה, ואח"כ נדפס במעזיבוז ע"פ הסכמת הרב הק' [אברהם יהושע העשיל] מאפטא", "…כבוד הר' המפו' מהר"צ ב"מ ממאהלוב, הוא אשר… סידר סדר התפילה ע"פ האר"י ונדפס בראדוויל ונקרא 'תפלה ישרה', ואח"כ נדפס במעזיבוז לפני כבוד הרב הקדוש מאפטא". גם 'סידור מעזיבוז' אינו מצוי כיום. ראה כ"ז ב'אגרות האוהב ישראל' עמ' רלט-רמ. תודתי לר"י מונדשיין על הבירור הנ"ל וכן העתיק בשבילי נוסח שער מהדורת תק"פ מצילום הסידור שתח"י.

[174] שו"ת מהרש"ג ח"ב עמ' 11.

[175] על קשריו עם אדמו"ר מוהריי"צ ראה 'אגרות קודש' שלו חלק יב עמ' תמ בערכו.

[176] על הקשר של הגאון מהרש"ג לתורת אדמו"ר הזקן ראה מש"כ כ"ק אדמו"ר זי"ע ב'אגרות קודש' חלק טז עמ' קס והמסופר בעיתון 'כפר חב"ד' גליון 944 עמ' 42.

[177] השמטה לח"א דף יא, א, בתחלת ח"ג.

[178] וממשיך ה'תולדות שמואל': "והגם שבספר אגלי טל [מלאכת דש] בס"ק ט"ו אות כ"א שדא בי' נרגא… סיים ג"כ דמ"מ הואיל ויצא מפי אותו צדיק לאסור בהחלט בחיוב חטאת אין בכ[ו]חי להתיר עכ"ל". וכ"כ ה'אגלי טל' גם שם אות כב: "אין בכ[ו]חי להתיר מה שהרב אוסר בהחלט".

[179] = בספרו?

[180] בשו"ת 'ערוגת הבשם' הוא דן הרבה בדברי אדה"ז, וראה שו"ת יו"ד סוף סי' קפט הוא כותב: "וראיתי בתיקוני המקוה להרב התניא ז"ל בדף הנדפס בשו"ע התניא אחר ה' נדה… והנה כמדומה לי שלא נוהגין כן…ובאמת לא זכיתי לירד לסוף דעת רבינו בעל התניא, ואנכי עפר ואפר תחת כפות רגליו…" [בנוגע לתמיהתו שם כבר העיר בשו"ת 'מנחת יצחק' ח"ה סי' כג שישנו ביאור ע"ז בשו"ת 'צמח צדק' יו"ד סי' קעו, "וחידוש על הערוה"ב שלא הביא… הצ"צ הנ"ל".]

[181] לא כל ספרי אדה"ז היו בהישג יד בין יהודי הונגריה, כפי שכותב רש"י פאזען, הרב משאפראן, ב'תורת א'' ח"ג עמ' מא, במכתבו לכ"ק אדמו"ר זי"ע [מענה על מכתבו אליו, נדפס ב'אגרות קודש' חלק כב עמ' נח-ס]: "…ונזדמן לי שם [בפרנקפורט] איש אשר הי' איזה שנים לפני המלחמה בעל אכסניא להה"ק מהורש"ב זי"ע בעיר ווירצבורג, ונתקשרתי עמו… בידידות, וזה מסר לי את ספר ליקוטי תורה מרבינו הקדוש בעל התניא זיע"א זללה"ה, אשר לא הי' בנמצא במדינת אונגארן כי שם לא עסקנו אלא בספר לקוטי אמרים".

[182] פר' תצא עה"פ ועתה הנה הבאתי כו' והשתחוית לפני ה'.

[183] ויודע אני שנכדו הגה"צ בעל ה'ויען יוסף' זצ"ל מפאפא אימץ לעצמו הרבה מנוסחאות התפילה מסידור אדה"ז. ואציין בזה שתי דוגמאות: זכירת יום השבת בתפילת יעלה ויבוא של ר"ח או חג, וכן הוספת "קדשנו במצותיך… מקדשי שמך" בסוף ברכת אתה יצרת במוסף לשבת ור"ח.

[184] עמ' תח במהדורת תשמ"ו.

[185] וראה עוד מש"כ ב'דברי תורה' מהדורה ו אות סו וב'דרכי חיים ושלום' אות תתקכג.

[186] מאמר נוסח התפלה (בתוך: 'חמשה מאמרות') ס"ו.

[187] אמנם ראה הערותיו בהמשך.

[188] נחל השנים עשר סי"א.

[189] או"ח ח"ב סי' קב.

[190] חלק או"ח סי' קג.

[191] סי' לב וסי' לו.

[192] כמבואר בשו"ע יו"ד סי' רעד ס"ו (ס"ת) וסי' רפח ס"ז וש"ך סק"ה (מזוזה).

[193] שו"ע אדה"ז סי' לו ס"א. ומעניין להשוות זאת ללשון הרמ"א שם: "יכתוב בכתיבה תמה כמבואר בטור ובשאר פוסקים, והוא ידוע אצל הסופרים".

[194] ו"אף בפסוקי דזימרה ובתפלה צריך לדקדק בכך" (שם סכ"ב).

[195] סי' סא סעיפים טו-כא

[196] שם סכ"ג.

[197] ומקורו במשנה ברכות (טו, א): "קרא ולא דקדק באותיותיה רבי יוסי אומר יצא", ובגמ' (שם ב) מפרט: "שיתן ריוח בין הדבקים (תיבות המדובקות זו בזו. רש"י)… כגון על לבבך, על לבבכם…", והרמב"ם בפיה"מ שם מוסיף ומפרש: "דקדוק אותיות הוא הדיוק בקריאה, שלא יניח הנד ולא יניד הנח, ויאריך תנועות שצריך להאריך בהן… ויבטא האותיות כתקונן, ולא יבליע אות בחברתה…", וכ"כ בהל' ק"ש פ"ב ה"ט. אמנם הראב"ד בהשגות שם חולק על הרמב"ם, ושואל: "לא ידעתי נוד הנח מה הפסד יש בו…", וראה ב'מגדל עז' ובנו"כ שם.

[198] הפלא על ר"י מונדשיין שבמאמרו ב'כפר חב"ד' גליון 1048 עמ' 40 העתיק תוכן הפרק הזה בלי לציין למקורו.

[199] סי' סא סכ"ב.

[200] סקי"ג. דברי המג"א הועתקו במפרשי השו"ע האחרונים, 'ערוך השלחן' ס"ט, ו'משנה ברורה' סקל"ו.

[201] ויש להוסיף ולפרט: אדה"ז לא רצה לפסוק ולהכריע בדינו של ניקוד השבא, בין שיטת הרז"ה והחולקים אחריו, וע"כ כתב "ידוע להמדקדקים".

[202] באחד מרשימות אדמו"ר מוהריי"צ (ספר התולדות אדה"ז, קה"ת תשל"ו, עמ' קעה-ו) נאמר בשם אדה"ז: "אמירת פיוטי התפלה והמזמורים ובפרט קריאת-שמע ושמונה-עשרה צריכה להיות בזהירות גדולה על-פי חוקי הדקדוק, אבל בהנוגע ללימוד חכמת הדקדוק ותורת הלשון צריכים זהירות גדולה…". ויש לציין שאדה"ז מזכיר אחד מכללי "צחות לשון הקודש" בהל' ספירת העומר שלו (סי' תפט ס"ח).

[203] למרות שהקפיד שהסידור יהיה מודפס "עפ"י דקדוק אמת". ודברי הכותב ב'פרדס חב"ד', גליון 9 עמ' 152 הערה 6, אינם מובנים.

[204] וראה עד"ז ב'אגרות קודש' כ"ק אדמו"ר זי"ע חלק יג עמ' רלו.

[205] הביאור בזה ע"פ פנימיות הענינים הוא כיון שלדעת אדה"ז "חכמת הדקדוק לא נשפע מלמעלה בשלימותה", ראה לקמן בסוף פרק זה מתוך 'ספר המאמרים תק"ע'.

[206] כד, ב.

[207] שו"ע או"ח סי' נג סי"ב.

[208] שם סי' קכח סל"ג.

[209] סי' נג סט"ז.

[210] ראה המסופר עד"ז בקרא, ספר שופטים יב, ו.

[211] אדה"ז שם מביא גם דעה שניה: "ויש מי שאומר שאף במקומות שמצויים הרבה אנשים מאד שאין מבחינים בין שבולת לסבולת נושאים כפיהם (לפי שאין הפסול… אלא מפני שמביא את העם לידי היסח הדעת שהם תמהים עליו כשמשנה קריאת האותיות, ובמקומות שהן רגילים בשינוי זה אין חוששין לו ואין מסיחים דעתם מן הברכה. ולפ"ז אין לחוש אם קורא לעייני"ן אלפי"ן אפילו אם כל אנשי המקום קורים כראוי שכיון שאין עיי"ן בברכת כהנים אין לחוש להיסח הדעת", ומסיים: "ועיקר כסברא ראשונה". [וב'חלקת יואב' דלקמן הערה 538 בסוף דבריו העיר: "לפלא לי מה שהרב מלאדי סמ"ח פסק להיפוך [כלומר כסברא הראשונה], וגם חזינן דהמנהג דאף כהן 'מליטא' נושא כפיו בפולין…".]

[212] שו"ת ח"ה השמטות סי' קצג.

[213] ראה עד"ז בארוכה ב'אשל אברהם' (בוטשאטש) סי' סא סכ"ג.

[214] "סיפא דקרא [מלאכי א, ח] הירצך או הישא פניך" (רש"י סוטה יד, ב ד"ה הקריבהו).

[215] שם מבואר: "לא יעמוד באפונדתו… ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולים, אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגלים".

[216] הל' נדרים פ"א הט"ז, ע"פ המשנה נדרים י, א.

[217] סי' נג סקט"ו.

[218] במהדורת מכון ירושלים תיקנו נכונה, וציינו: שו"ת רדב"ז חלק א' סי' שצד. והציון לשו"ת מהרי"ט יש לתקן: חלק ב' אה"ע סי' טז. ואיני יודע למה בסי' נג תיקנו במהדורת מכון ירושלים לסי' יז (ולא תיקנו כן בסי' קכח), והרי סי' טז הרי הוא סי' יו. במראי מקומות למהדורה החדשה של שו"ע אדה"ז (הוצאת קה"ת) נמשכו אחרי המג"א במהדורת מכון ירושלים וציינו בסי' נג ציון קי-קיא: רדב"ז ח"ב סי' מה. מהרי"ט ח"ב סי' יז. ובסי' קכח ציון תנד ציינו: רדב"ז ח"א סי' שצד. מהרי"ט אה"ע סי' טז. וצריך תיקון.

[219] ועד"ז כתב ב'ספר חסידים' סי' יח (ציין אליו המג"א בסי' נג שם): "אם יפלא בעיניך על אותן המגמגמין בלשון וקורין לחי"ת ה"א ולשי"ן סמ"ך ולקו"ף טי"ת ולרי"ש דלי"ת איך מתפללים או איך קוראים בתורה ואומרים דבר שבקדושה, כשמגיעים לנפשנו חכתה [לה'] נמצאו מחרפים ומגדפים. אל תתמה על החפץ כי בוראינו אשר הוא בוחן לבות אינו שואל כי אם לב האדם אשר יהיה תמים עמו, ואחרי שאינו יודע לדבר כענין מעלה עליו כאילו אומר יפה". העתקתיו כאן ע"פ 'ספר חסידים' מהדורת מרגליות, וב'אליה רבה' סי' רלב סק"א הוא בשינויים.

[220] בנוגע לדינו המיוחד של תפילת הציבור יש להעיר גם משו"ת 'חתם סופר' ח"ו ליקוטים סי' פו: "שאם התירו להתפלל בכל לשון באקראי ליחידי' שבציבור או אפי' ליחיד ממש, אבל לקבוע בקביע' תמידית להעמיד ש"ץ ולהשכיח לה"ק לגמרי א"א בשום אופן, דא"כ הי' אנשי כנה"ג מתקנים התפלה בלשון המובן להעם אז דהיינו תרגום ארמית". וראה שם סי' פד ובח"ה השמטות סי' קצב.

[221] פסקו זה של המהרי"ט בנוגע לחליצה הובא ב'בית שמואל' אה"ע סי' קסט סקכ"ח (אלא שנדפס שם בטעות: "מהרי"ק סי' ט"ו", ותוקן בשו"ע אה"ע מהדורת מכון ראש פינה). וראה עוד מה שהעיר על דבריו בשו"ת 'דברי מלכיאל' ח"ג סי' קכד ו'חלקת יואב' אה"ע סי' יז, ומה שביאר בספר 'ארץ טובה' להרב טוביה יהודא טביומי סי' ה ס"ב (ציין אליו ב'שרידי אש' ח"א סי' ו ס"ה).

[222] ראה גם 'ארץ טובה' שם סעיפים ב-ג.

[223] וכנפסק באו"ח סי' קמב בנוגע לקריאת התורה בציבור: "קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת – מחזירין אותו", ומוסיף הרמ"א: "ודוקא בשינוי שמשתנה על ידי זה העניין. אבל אם טעה בנגינת הטעם או בניקוד אין מחזירין אותו, אבל גוערין בו". ובמג"א שם סק"א מבהיר: "ובנקוד נמי, כשמשתנה הענין... בודאי מחזירין אותו". וראה בנוגע לגט באה"ע סי' קכה סי"ז. וה'קיצור שו"ע' בהל' ראש השנה (סי' קכט ס"ב) כותב: "יזהר לדקדק בתפלתו היטב שלא ישנה שום נקודה. ויהדר אחר סידור או מחזור שהוא מדויק היטב להתפלל מתוכו". ומקורו כנראה ב'מטה אפרים' סי' תריט ב'אלף למטה' סקכ"א: "כבר צווחו קמאי על מה שרוב העולם אין מדקדקין בנקודות לקרות כתיקון…", ומציין עוד לספרו 'שער אפרים' שער יו"ד [סל"ז ו'פתחי שערים' שם סקמ"א].

[224] ובזה שונה קריאה מכתיבה. שבעוד שקריאה הרי הוא ענין אישי-פרטי, והעיקר שהקורא יבטא מחשבותיו באופן שמובן לו, הרי כתיבה ענינו שכל הקורא מה שכתוב יבין את כוונת הדברים. ועל כן נפסק בנוגע לגט: "צריך שיהיה הכתב מבואר היטב באותו הכתב שיכתוב בו, עד שידעו לקרותו הקטנים שמכירין אותו כתב שאינן לא נבונים ולא סכלים בקטנים אלא בינוניים" (רמב"ם הל' גירושין פ"ד ה"י. ועד"ז שו"ע אה"ע סי' קכה סי"ח).

[225] ובזה יובן מש"כ כ"ק אדמו"ר זי"ע ('שערי הלכה ומנהג' או"ח סי' נא): "בנוגע לההברה – אין נ"מ כ"כ (ובלבד שלא לערבב בתפילה שתי ההברות) ותלוי בהרגש הלב". ועד"ז כתב עוד ('אגרות קודש' שלו ח"כ עמ' רסא): "...במענה לשאלתו: יכול להתפלל בהברה ספרדית או אשכנזית, אבל לא לערב ז. א. שצ"ל כל התפלה בהברה אחת". וראה עוד אג"ק שם עמ' טז והנסמן שם בשוה"ג והנעתק עוד ב'שערי הלכה ומנהג' שם.

במוסף לעיתון 'כפר חב"ד' גליון 1159 עמ' 30 נתפרסמה יחידות של הרה"ת נח מעטוף אצל כ"ק אדמו"ר זי"ע ואעתיקו בלשונו:

"פעם ב'יחידות כללית', שאלתי את הרבי שלוש שאלות: א) בקהילה שלנו במושב ברקת יש ילדים שלומדים במבטא אחר, האם זה נוגד את דרך חב"ד? ב) אנחנו קוראים בקריאת-התורה במבטא תימני אך מנגנים את הטעמים כמו חב"ד, האם יש בעיה בזה? ג) בעדות אחרות מקפידים, בקריאת פרשת 'זכור' שהיא מדאורייתא, שעל עדה קוראת במבטא שלה. מדוע בחב"ד לא נהוג כך בקרב עולי מדינות שונות?

על שאלה א' ענה לי הרבי: 'אין זה נוגד כלל, ובפרט שהתחילו בזה'. על שאלה ב' ענה הרבי: לכל מבטא יש שורש גבוה למעלה, והעיקר הוא שיהיה המבטא שרגיל בו, כדי שיוכל לכוון בשחרית מנחה וערבית ושלא לבלבל מבטאות'. לשאלתי האחרונה לא התייחס."

אמנם ע"פ כל המבואר לעיל ובפנים, הרי שהרבי ענה כן ענה גם על השאלה הג', שהרי לפי ההלכה יכול כל אחד לצאת ידי חובה עם כל מבטא שקוראים בו.

[226] ע"פ הלשון סנהדרין כח, ב, שו"ע חו"מ סי' נא ס"ז.

[227] יש להוסיף הסבר קצת למבואר בפנים: לא תהא כל שיטת דקדוק יותר גרועה מאשר קריאת שמע בשפה אחרת, והרי גם שמה אין הוא מתאים לשיטת הדקדוק של לשון-הקודש. ויש לדון בחידושו של ר"מ שטרנבוך ב'תשובות והנהגות' ח"ב סי' מד, שלפי מש"כ ה'משנה ברורה' ב'ביאור הלכה' לסי' סב ס"ב הרי שאין להתפלל אלא בביהכ"נ שמתפללים בו במבטא דומה. אמנם בשו"ת 'אגרות משה' או"ח ח"ד סי' כג כתב: "אבל אסור לשנות מהברת הקהל שנמצא וקורא לפניהם, דלא גרע משינוי כל מנהג שאסור. אבל במה שמתפלל לעצמו יאמר בהברת אבותיו".

[228] משנה סוטה לב, א. שו"ע אה"ע סי' קסט סכ"ט.

[229] גם ב'שערי אפרים' (שער ג ס"א) ישנו הדגשה על השפה שרגילים בה הציבור: "ויש קצת קור[א]ים נקדנין שמדקדקים בקריאתם הרבה יותר מהצורך ומרחיבין פה ומאריכין לשון עד אשר יצא מאפם והיה לזרא בעיני ההמון, עד שנדמה להם כהברה אחרת לגמרי, ואלו אין רוח חכמים נוחה מהם. וכל המשנה ממה שהציבור רגילין בדבור או במעשה ידו על התחתונה". ולדברינו בפנים הרי זה לא רק הוראה פרקטית, אלא חלק מגדר הקריאה שבאם אין הציבור מבינים אותו אין זה קריאה נכונה. ועד"ז מתפרש הנאמר ב'נוהג כצאן יוסף' ('דקדוק' אות י, עמ' סח במהדורת תל אביב תשכ"ט): "ולענין הנקודות עם שהספרדיים קורין אותן קריאה נכונה, אין לנו לקרות כ"א למנהגינו, לפי שהורגלו בני עמינו האשכנזים בקריאה זאת, ואם ירצה הקורא לקרותן כדין, ישתמע לפנים אחרים, כי השומע יחשוב על קמץ שהיא פת"ח, וישתנה פירוש התיבה לפי הקריאה ההיא". ור"י מונדשיין ב'הערות וביאורים' גליון תתמט עמ' 85 ציטט מדברי מדברי הרה"ק מקאמארנא בספרו 'היכל ברכה' (דברים ו, ה): "דבכל היכי דנשתנה המבטא, אין מדקדקין בדיקדוקי עניות של טיפשין". וראה 'מכתבי תורה' של הרה"ק אדמו"ר רא"מ מגור סי' כה, ששאלו אותו ע"ד מנהגו שלא הקפיד לומר הד' של שם אדנ"י בניקוד חולם, ואמרו בניקוד שבא. בתשובתו הוא מסביר: "…בדיעבד הכי קימ"ל קרא ולא דקדק באותיותי' יצא, ק"ו בנקודותי', ואשר אני עושה כה וכה מצד מנהג אבותי ז"ל". וראה שם סי' כו-כח.

[230] ובזה מתורץ מה שהקשה ה'חלקת יואב' שם: "ועיין מג"א סי' קכ"ח סקמ"ו ובהרב מלאדי שם דחיפני ובישני פסול בעצם רק במקומם כשרין, הגם דגם זה אינו מובן מה מועיל כל העיר בזה…". ואולי הוא בעצמו התכוון לתרץ קושיא זו במה שכותב שם בסוף דבריו: "וע"כ דכל שהשומעין מבינים מיקרי לשונו לה"ק".

ובענין זה יש להעיר מהדין במשנה ריש נדרים: כל כינויי נדרים כנדרים, וחרמים כחרמים, ושבועות כשבועות, ונזירות כנזירות. וברמב"ם הל' נדרים (פ"א הט"ז): "יש מקומות שאנשיהם עלגים ומפסידין את הלשון ומכנין על דבר בדבר אחר… האומר הרי הם עלי קונם קונח קונז – הרי אלו כנויין לקרבן… וכן כל כיוצא בזה הולכין אחר לשון כלל העם באותו מקום ובאותו זמן". ואולי יש לדייק ש"מפסידין את הלשון" נחשב רק במקרה שמחליפים אותיות, אבל במקרה שרק מבטאים את המלים בחילופי ניקוד, אינו נחשב אפילו כהפסד הלשון. ויש להאריך בזה.

[231] סי' סב ס"א.

[232] 'שיר השירים רבה' ד"ה א [ד] הביאני, עה"פ שיר השירים ב, ד.

[233] צ"ל (ע"פ המדרש): ודילוגו

[234] שם ס"ב.

[235] סי' סא סכ"ג.

[236] "עד שאינו אומר המלות כראוי ואינו אומר הנקודות המצטרכות רק נקודות אחרות שיש בהם שנוי משמעות ודקדוקים שאמרו חז"ל" ('אשל אברהם' שם).

[237] או"ח ח"ג סי' ה. ועד"ז מובא בשם הגריד"ס ב'נפש הרב' (ראה לקמן הערה 564).

[238] ח"ד בשוה"ג לסי' א.

[239] ח"א סי' נח: "ובסידור הגרש"ז הוסיפו סדר אחר לשוא [נע] ונח וכסידור 'אוצר התפילות', ושונה בהרבה מקומות בק"ש ממנהג הגר"א".

[240] והרי גם הגר"א נמשך בכמה דברים אחרי הרז"ה, וכפי שנאמר בס' 'תוספת מעשה רב' (להגר"א): "בדקדוק [הלך הגר"א] אחר ר' אלי' בחור, וקצת אחר רד"ק. לבד בטעמים ובנגינות הלך אחר שערי זמרה של ר' זלמן הענעס" (בכמה מהדורות הוא בסוף ה'מעשה רב' עצמו, אחרי אות רמ). ציין לזה ר"י מונדשיין במאמרו שב'בית אהרן וישראל', עה, שבט-אדר תשנ"ח, עמ' קנב-קנה.

[241] תק"ע עמ' נג. העירני לזה הרב נחום גרינוואלד. ור"י מונדשיין הוסיף לציין ל'לקוטי רשימות ומעשיות', עמ' לז אות רא; וכמ"ש גם תלמידו של אדה"ז בשו"ת 'דברי נחמיה' חיו"ד (נט, ג): "דקדוק – שידוע שאינה חכמה ברורה".

[242] תרגום מילולי מאידיש: האבען ניט געקענט די גאנצע שפראך.

[243] ב'מאה שערים' עמ' 64 הנוסח: "וכמו גם הבעש"ט והאר"י ז"ל לא הי' יכולים כל לה"ק ע"פ דקדוק בשלימות".

[244] ובפרטיות יותר: חילוקי המבטא שישנם בין האשכנזים. ולהעיר מ'ספר השיחות תש"ה' עמ' 8 שהבעש"ט היה משתמש כנראה במבטא הנהוג בפולין.

[245] 'תפארת ישראל' פרק סו.

[246] בהקדמה לסידור 'עמודי שמים', הנקרא: 'סולם בית אל' אות א.

[247] דבר מעניין נמצא ב'דברי מלכיאל' שם, שמביא דעתו של גדול אחד: "שהרי יש חילוק בהברה בין חית לכף שהחית הברתו קרובה להברת הא, וכן בין ויו לבית רפויה, כי הוא קיבל… אשר הברת הויו היא ע"י השינים עם שפה התחתונה, והברת בית רפויה היא ע"י שתי השפתים". ובשו"ת 'נצר מטעי', להרב נתן צבי פרידמן, ח"א סי' א ס"ח, מביא (והעתיקו גם ה'שרידי אש' שם ס"ח) שהגאון רבי מרדכי ליב ווינקלר ממאד בעל שו"ת 'לבושי מרדכי', הציע לאסור "אלה שמתפללים לפי המבטא הגאליציאני שהיה נהוג גם בגלילות החסידים במזרח הונגאריה, ומבטאים את הצירי כאלו היה פתח. כשמגיעים לתפילת השמ[ו]נה עשרה, ואומרים: אלקי אברהם…, ואומרים המלים כאלו היה כתוב בפתח, יש כאן כאלו ח"ו מחרף". ולהעיר מהנהגתו של הגר"ח מבריסק לקרוא ק"ש ב' פעמים, הא' בהברה אשכנזית, והב' בהברה ספרדית (מובא ב'נפש הרב' עמ' קיט, מפי נכדו הגריד"ס).

[248] ואציין בזה דבר תמוה: בשו"ת 'יביע אומר' ח"ו או"ח סי' יא דן בענין זה, ובס"א הוא כותב: "לכאורה במבטא האותיות אין ספק שהנכון לבטאת בהברה ספרדית, שהיא נכונה ואמתית, כי הספרדים מבדילים בין חי"ת לכ"ף רפויה, ובין קו"ף לכ"ף דגושה, ובין סמ"ך לתיו רפויה, וכן בין אלפין לעיינין, משא"כ אצל האשכנזים". בעוד שבדבר שיש מעלה במבטא הספרדי הוא קובע את עליונותו באופן ברור, כשמגיע לביטוי הנקודות קשה לו ההכרעה, והוא משאיר את זה למנהג המקום, וכך כותב הוא בס"ה שם: "אולם בענין ביטוי הנקודות אין אתנו יודע עד מה להכריע בין האשכנזים והספרדים, ובדרך כלל כל עדה תופסת מנהג אבותיה"! עוד אציין לאריכות בענין זה ובנוגע למבטא הישראלי דהיום ב'שרידי אש' שם סי' ו, ואחד ממחברי זמנינו בשו"ת 'ושב ורפא' או"ח סי' ד העתיק כמעט את כל דבריו, ולא נודע כי באו אל קרבנה (אמנם הוסיף גם כמה מקורות שהשתמשתי בהם בפרק זה). ראה גם מאמרו של הרב רצון ערוסי: "חכמי דורנו על הבדלי המבטאים בשפת הקודש", בד"ד, גליון 7, עמ' 5-31. בענין זה לחפש מה כותב בשו"ת בני בנים ח"ב סי' א [קיצור ראה בסוף ח"ד].

[249] ולהעיר ממה שסיפר אדמו"ר מוהריי"צ בנוגע לאדה"ז (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 91): "הגם דעם רבי'נס מבטא איז געווען בהברה אשכנזית און ניט ספרדית, דאך האט זיך געהערט אין דעם רבי'נס מבטא א חילוק צווישן א? אל"ף און א? עי"ן, צווישן א? חי"ת און כ"ף, גלייך ווי אין הברה ספרדית".  לבדוק זה: 'ספר התולדות - רבי שניאור זלמן מלאדי', מהדורת תשמ"ג, ח"ב עמ' 394 (מרשימת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע)

[250] ספר השיחות 'תורת שלום' עמ' 2 ס"ה. העירני לזה ר"י מונדשיין.

[251] ראה שיטות ניקוד השונות שרשמתי לעיל מאמר ב פרק ב, קטע המתחיל: רבי ישמעאל אומר.

[252] 'בית רבי' ח"א פ"י.

[253] סי' סח ס"א-ב.

[254] ואעתיקם בזה לפי סדר השו"ע. סי' מו ס"ט: "…כי לפעמים אומרים הצבור פיוטים ביוצר ושוהין עם קריאת שמע לקרותה שלא בזמנה"; סי' צ סי"א: "…רואה שזמן התפלה עובר ואין הצבור מתפללים לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת מתפלל הוא בפני עצמו כדי להתפלל בעונתה אבל אם אין זמן תפלה עובר ואע"פ שהם מאריכים בפיוטים לא יקדים תפלתו לתפלת הצבור…"; סי' ק ס"א: "תפלה שצריך להבין פירוש הדברים ודאי צריך ללמוד… בפרט בפיוטים שחמור פירושם"; סי' קיב ס"א: "אבל בג' ראשונות וג' אחרונות שהן סידור שבח אין לשאול בה צרכי יחיד אבל צרכי צבור מותר… ועל כן נהגו במדינות אלו לומר קרוב"ץ בג' ראשונות וג' אחרונות אע"פ שיש בהן כמה בקשות, וגם אין בהם משום הפסק בתפלה אפילו להאומרים שאסור להפסיק בפיוטים בברכות קריאת שמע"; סי' קכג ס"ג: "וכשאומרים פיוטים קודם קדושה לדברי הכל א"צ לעמוד עד קדושה"; סי' רעה ס"ג: "ולכן אסור לומר פיוטים בבית הכנסת בלילי יום טוב שחל להיות בשבת לפי שכל אחד קורא מספרו"; סי' ש ס"ב: "ונוהגים ג"כ לומר פיוטים וזמירות אחר הבדלה ללות את השבת אחר שיצא"; סי' תצ סי"ח: "ואם חל יום ז' בשבת אומר ביוצר הפיוטים של שבת חול המועד ובשמנה עשרה מתחילין לומר הפיוטים של יום ז'"; סי' תקכו סכ"ב: "כשמת בליל יו"ט שני משכימין למחר ומקברים אותו קודם תפלת שחרית ואם אי אפשר… מקברין אותו בשעה שהש"ץ אומר פיוטים ושאר דברים שאין חובה על הכל לאמרם ולשומעם"; סי' תקכט ס"ט: "עכשיו בזמן הזה שמאריכים בפיוטים ויכולות הנשים להכין צרכי הסעודה בעוד שאומרים הפיוטים לפיכך ימהרו לבא לבית הכנסת כמו בשאר ימות השנה, וצריך למחות ביד מקצת מקומות שמאחרים לבא לבית הכנסת ביום טוב וגם מאריכים בפיוטים קודם קריאת שמע ומתוך כך הם עוברים זמן קריאת שמע"; סי' תקצא ס"ג-ד: "ועכשיו שהש"ץ מפסיק בפיוטים באמצע התפילה אין אדם יוצא בתפילת הש"ץ אפילו אם הוא לא שמע הפיוטים… ואפילו במקום שאין אומרים פיוטים באמצע התפלה אעפ"כ מוטב שיתפלל כל אחד ואחד בעצמו"; סי' תרכב ס"א: "אין אומרים אין כאלהינו אחר תפלת מוסף כמו שאומרים בשאר שבת ויו"ט… אבל ביום הכיפורים כבר אמרו פיוטים שיש בהם הזכרות ברכות אלו כגון אהללך כו'"; סי' תרכג ס"ב: "התחלת זמן תפלת נעילה הוא כשהחמה בראש האילנות דהיינו קרוב להתחלת השקיעה ונמשך זמנה עד סמוך לצאת הכוכבים, לפיכך צריך הש"ץ לקצר בסליחות ופיוטים שבאמצע התפלה… כדי שיגמור קודם צאת הכוכבים"; סי' תרכד סי"א: "ואותן העושין שני ימים יום הכיפורים אפילו הם עשרה ביחד אעפ"כ לא ישנו מתפלות של חול… אך בסליחות ופיוטים יאמרו כרצונם כיון שאין שם ברכה לבטלה ובלבד שיאמרו אותם אחר סיום תפלתם, אבל לא יפסיקו באמירתם באמצע התפלה אפילו כשמתפללין בצבור שלהם"; סי' תרמד ס"א: "ואין אומרים אל נא לעולם תוערץ בפיוטים של יום ראשון של סוכות".

[255] סי' תריט ס"ו.

[256] אות ז, וראה שם פרק מד אות יח.

[257] ב'אגרות קודש' אדמו"ר מוהרש"ב (ח"א עמ' יח) באגרת אל המחבר מעיר לו ע"ז הרבי: "וע"ד ההפטורות הי' כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה אומר רוב הפטורות עפ"י נוסח ספרד, וידוע דכל הדברים הי' אצלם בקבלה עד כ"ק אדמו"ר הגדול זצוקללה"ה…".

[258] אינני יודע איפה כתב בזה אדה"ז דברים ברורים, וכנראה הכוונה למה שנעתק לעיל מהשו"ע.

[259] ומוסיף ה'שער הכולל' עוד: "…א"א לידע בברור שהמחבר היה אחד מן הראשונים הנ"ל, כי מפרשי המחזורים שלפנינו הביא[ו] דעות מי היה הקליר…", ואיני יודע איך מתאים זה עם מש"כ אדה"ז בשו"ע (שנעתק לעיל): "…שסדרו הראשונים כגון הקליר"י שתקנו על דרך האמת…".

[260] וראה מה שהעתיק בענין זה ב'אוצר מנהגי חב"ד', תשרי, עמ' צד.

[261] 'אוצר' שם עמ' רכט, אות ריז-ריח. ומעתיק שם לשונו הק' של הרבי: "..און אז ס'שטעהט 'כמראה כהן תמצא במחזור' איז א ראיה אז מ'דארף זאגען מחזור?!", וראה ב'אוצר' לחודש ניסן עמ' ה.

[262] הנ"ל הערה 574.

[263] שו"ע אדה"ז סי' תקפד ס"ו.

[264] ראה סי' רסא.

[265] העירני לזה הרב גדלי' אבערלאנדער.

[266] בקטלוג ספריית חב"ד רשום עוד הוצאה מה'מחזור' עם פירוש 'מטה לוי', ווילנא תרס"ו.

[267] ראה 'אוצר' לראש השנה שם עמ' צז ואילך.

[268] אבל ראה הציונים לעמ' מג (הערה 11: "כ"ה בכמה מחזורים"); עמ' מה (הערה 14: "צ"ע שלכאורה צ"ל…"); עמ' נד התיקונים לתפילת 'מי שברך'; עמ' פה; עמ' 180 (הערה 26: "…ובסידורי חב"ד… טעה המדפיס בין לפניך הא' והב'…"); עמ' קד (הערה 30: "כ"ה בכל המחזורים…"); עמ' 307 (הערה 34: "…השמטה דמוכח…"). ב'ליקוט טעמים ומקורות' שבסוף ה'סליחות' ישנם יחסית הרבה תיקוני נוסח.

[269] ראה הציונים לעמ' 216 (ובהערה * שם: "כנוסח רבינו הזקן בסידורו בתחנון"); עמ' קט (הערה 32: "וכנוסח אדה"ז בלעולם יהא אדם…"); "הערה" בסוף רשימת המנהגים.

[270] ראה הציונים לעמ' נד (הערה 17: "ע"פ מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע") ועמ' קה (הערה 31: "הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר…").

[271] 'אגרות קודש' שלו חלק יב עמ' ב.

[272] ומעניין שכשהוציאו לאור את ה'סליחות' בשנת תשס"א לא ציינו שהכניסו בו שינויים.

[273] הוריות יד, א.

[274] 'צדי"ק למלך', ז, עמ' 231. תאריך: ט' מרחשון תשמ"ח.

[275] לשון אדה"ז נעתק לעיל ליד הערה 572.




הוסף תגובהתגובות