ב"ה יום שלישי, י"ב כסלו תשע"ט | 20.11.18  
 
הרב יהושע מונדשיין
עודכן לאחרונה בי"ח אדר תשס"ח
מבוא ל"מפתחות ללקוטי לוי יצחק"

 

ב"ה

מבוא ופתח דבר

 

"זכות רבה ונפלאה" – כך מגדיר כ"ק אדמו"ר שליט"א[1] את קבלת ספרי אביו – הרהמ"ח ז"ל – ורשימותיו. עבור עולם התורה שלא נתוודע עד כה לאותה שיטה נעלה המופיעה לעינינו ב"לקוטי לוי יצחק" נוסף בהדפסת כתבים אלו אף "גילוי אור חדש".

המושג "חידוש" בקבלה (שהרי, עם היות הכתבים בלולים מכל חלקי הפרד"ס, אך יסוד ופינה הוא חלק הסוד) מעורר תמיהת מה; אם קבלה – לאו חידושא, ואם חידוש הוא – קבלה מניין? לאותה הסברה זקוקים גם החידושים בפשטי התורה, שהרי "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש [אם חידוש אמת הוא[2]] ניתן למשה מסיני",[3] וכיצד יחול שם "חידוש" על הנגלה מאז ומקדם וכבר קדמו משה רבינו ע"ה? על החידושים שבחלק הנסתר ניתוספו גם אזהרות שלא לחדש, ואף מן הנמנעות הוא לסבור סברות בשכל האנושי ולכוון אל האמת הנתונה מסתר עליון,[4] וכיצד תובן האפשרות של "חידוש בקבלה"?

וכבר נתבאר[5] שמשה קבל את כללי התורה מסיני, ואין בכל פרטי החידושים שבכל הדורות אלא מה שבכלל המקובל, וה"חידוש" הוא להוציא מכללים אלו את הפרט המחודש באותו ענין. והן הן הדברים גם לגבי חכמת הקבלה, כי לא נאסרו ח"ו חידושי תורה בפנימיותה, ואדרבה, אותו החיוב "לאפשא לה"[6] שקיים בנגלה שבה חל גם על הנסתר, "וכל אחד ואחד מחוייב לחדש בפרד"ס כפי כחו",[7] אלא שחידושים אלו מוכרחים להיות קשורים ומוגדרים בכללים המסורים והנתונים איש מפי איש, ורק במסגרת זו זכאי האדם, וחובתו היא, לחדש בתורה, לגדלה ולהאדירה.

שיטת הרהמ"ח לקשר ולאחד לחלוטין את הנגלה והנסתר, מסורה היתה לו מכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע,[8] ובדרך קודש זו הסלולה מרבוה"ק עד הבעש"ט נ"ע ולמעלה בקדש[9] צעד לבטח דרכו, והתהלך ברחבה באיחוד כל חלקי התורה בהיקף עצום שלא נגלה עד כה (כדלקמן) "כבן דחפיש בגניזו בכל רזין דביתיה".[10]

שיטת הרהמ"ח מיוסדת על דרך הדיוק[11] (שהיא "כבודה של תורה"[12]), שעל פיה כל פרט ופרט בדברי תורה אף בתורה שבע"פ ובדברי המחברים מדויק הוא בתכלית עד לאחת, אין אות מיותרת, והכל ניתן להידרש בדרך הרמז והקבלה, בגימטריאות בראשי-תיבות וכד'.

(דרך זו של רמזי המספר בולטת מיד לעין המעיין, ודומה שמכל תשעת סוגי הגימטריאות המנויים בס' הפרדס[13] אחת מהנה לא נעדרה. גם דרך זו אינה יכולה להיחשב רק כפרי כשרון וכד', שהרי "אין אדם רשאי לדון בחשבון גימטריא ולהוציא מהן ענין עלה בדעתו",[14] ופרטי החשבונות מסורים ומכוונים אף הם בכללים מקובלים ומדוייקים שאין יד הכל רשאית למשמש בהן כרצונה[15]).

להבהרת גישתו של הרהמ"ח מן הראוי להשוות את רשימותיו אל מול הספרים הידועים לנו מדור דור, ניווכח כי מצאנו חבר אף לדרכים ולשיטות ה"מוזרות" ביותר לביאור דברי הקדמונים, ומאידך גיסא יובלט כיצד קדמו אותם דברים רק בכללותם, אך בהרחבת הביאור לפרטי פרטים ניצבים אנו לפני תופעה חדשה וראשונית שלא זכינו לה עד כה.

תורה שבכתב

דרשת התורה שבכתב בדרך הדיוק ורמזי הקבלה אינה צריכה לפנים; "כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה"[16] וכל אות ותג, צירופיהן וחשבונן הכל מדוייק בתכלית הדיוק. בתלמוד מתגלה גישה זו בכל הנוגע להלכה והררים נתלים בשערה, ובספר הזוהר חזינן כן לגבי סודות התורה ודברים שכבשם עתיק יומין. דמיון רב לדרכו של הרהמ"ח בביאור המקראות ודרשתם נמצא ב"לקוטי תורה" להאריז"ל (השגור על לשון הרהמ"ח ומובא ברשימותיו פעמים אין מספר), וכן ב"מגלה עמוקות" על התורה. אך כדרכו פורש הרהמ"ח את מצודתו על מאות פסוקים[17] שלא בא ביאורם בספרי הקבלה, אבל גם באותם פסוקים שקדמוהו המפרשים אינו מסתפק בקיים, ולעולם מוצא הוא מקום להרחבת הביאור ועיניו גלויות "להביט נפלאות מתורתך".

מלבד הדיוק בכל תיבה ואות, בטעמיהם ובנקודותיהם, מחייבת ההשגחה הפרטית הגלויה ביתר שאת בתוה"ק, מציאת קשור עניינים גם בין פסוקים ופרשיות אשר למראית עין מרוחקים המה מפאת מקומם או תוכנם, אך אם רק נקודה מסויימת המפורשת ב"מסורה" מגשרת ביניהם ברור כי הלא דבר הוא, ויש לגלות את הקשר הפנימי שבין כל אותם פסוקים (שממנו נובע אף הדמיון החיצוני), ומדוע דוקא תיבה זו או נקודה פלונית נועדה לבטא את היחס והקרבה ביניהם. הרהמ"ח מטפל רבות בצד זה של המקראות,[18] ויותר ממה שהגיע לידינו רשם ברשימותיו על המסורה, שאליהן מציין הוא פעמים רבות אך אנו לא זכינו לאורם. בספרים רבים ביארו את המסורה בדרך הפרד"ס,[19] ומהם יש לציין את הס' "היכל הברכה" עה"ת[20] העוסק – בדרכו שלו – בביאור רמזי המסורה בשיטת הקבלה.

העדר שום מקריות ח"ו בתורה מחייב שגם חלוקת הפרקים (בספר תהלים שחלוקתו יסודתה בהררי קדש[21]) מדוייקת היא, ובכמה מקומות מבאר הרהמ"ח מדוע ענין פלוני נכתב דוקא במזמור שמספרו כך וכך[22]. ואף זאת מצינו ראינו בספרי הקבלה הדורשים את רמזי סימן המזמור בס' תהלים.[23]

על ספר הזוהר

כמחצית מרשימות הרהמ"ח הנדפסות, הן הערותיו בגליונות ספרי הזוהר. שיטת הדיוק העצום מתפשטת גם לכאן, באותם קטעי הזוהר שבהם תקע יתדותיו לבארם, ואינו מניח דבר גדול או קטן שלא יהא מוסבר לתכליתו בדיוקי הקבלה וכל פרט ופרט מתמצה עד תומו. אם מוזכרים באותה מימרא שמות חכמי הזהר או המקום והמצב בו שהו באותו זמן[24] מובטחים אנו שהרהמ"ח יטעים לאזנינו מדוע דבר-תורה זה נאמר דוקא על-ידי אותו חכם ובאותו מקום, ויבאר כיצד פרטים אלו קשורים קשר הדוק לתוכן המימרא שהושמעה והיאך משתלבים הם היטב בסיפור המעשה שאותו מגלה הזה"ק, שהרי: "המעמד, ומצב הסביבה פעלו את גילוי המאמר שנאמר בו במקום".[25]

אדמו"ר האמצעי נ"ע מוסר[26] את דברי רבינו הזקן: "כאשר שמעתי מפי קדשו ז"ל.. דמ"ש ברע"מ בזהר (פ' נשא) [27] דבהאי חיבורא דספר הזהר ביה יפקון מן גלותא כו', היינו בלימוד בעיון גדול דוקא, ואמר על עצמו.. רגילותו ללמוד.. בעיון והעמקה גדולה וביגיעה רבה בדקדוק הלשון בכל מלה שיהי' מכוון על-פי אמיתית חכמת הקבלה, ובזה היה מדריגת האר"י ז"ל שזכה לגילוי אליהו ורוח-הקודש מפני שיגע הרבה בלשון מאמרי הזוה"ק כמבואר בשבחי האר"י".[28]

הרהמ"ח מתמיד בכך ברוב תוקף ועוז; דיוקיו המופלאים מתבססים אף על שימת הלב לחסירות ויתירות[29] (וידועה היא סגולת קדושת הזוה"ק גם באותיותיו)[30] בדוגמת רבוה"ק, וכדרך האריז"ל שגילה סודות בגימטריות תיבות הזהר[31] ושאר גדולי המקובלים "ובפרט הקדוש הרמ"ק[32] אשר יגע בעצמו בספר הזוהר לפרשו ממש בכל רמיזותיו ודקדק בו ממש כמו בספר תורה (ויש מקום לדרשו בפנימיות לפנימיות ברמיזות בראשי-תיבות וסופי-תיבות ממש כמו בספר-תורה. וכבר ראינו בדברי קדושי עליונים פליאות נשגבות בזה כגון דברי מהר"ש מאוסטרפליא)". [33]

אף כי מיוחדות הן הערותיו לזוה"ק רובן ככולן לביאורים בדרך הקבלה, אך פוגשים אנו בהן גם פירושים רבים בהברקת הפשט,[34] וכן יישוב דברי הזוהר והשוואתם למפורש בש"ס.[35]

תורה שבע"פ

דמותו של הרהמ"ח עולה לעינינו יותר מכל בביאוריו לסוגיות התלמוד בדרך הקבלה, כשלגביו אין כל מחיצה וגבול בין הנגלה והנסתר ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה[36] "ולא שתי תורות הן אלא תורה אחת ממש ואין הפרש ביניהן כלל וכלל".[37]

השתלשלות התורה הנגלית לנו מסתרה בעליונים, ונצחיות התאחדותה עם פנימיותה שהיא שרשה ונשמתה,[38] מחייבות שאין דבר שבא בקבלה שלא יוסיף וישתלשל בתורה הנגלית, ויחדיו יהיו תואמים כתרי"ג אברי הנפש עם תרי"ג אברי הגוף,[39] וכהתקשרות הנשמה והגוף כן קשורים ואחוזים יחדיו הנגלה והנסתר. ואשר זכה נפשו רואה את המסתתר בנגלה (שבלעדיו אי-אפשר להבין את אמיתות התורה הנגלית[40]) והיו לאחדים בידו, עד כי רואה ולומד כללי קבלה מסוגיות הש"ס (כדלקמן).

כמובן שביאורי הרהמ"ח עוסקים רבות בחלק האגדה שבש"ס ובמדרשים (ובדרושיו נהג לפתוח תמיד במארז"ל מהמדרש), שהרי זהו החלק בתורה שמושלל לחלוטין מההבנה הפשוטה[41] וכל כולו אומר דרשני, כי בו גנוזים רוב סודות התורה.[42] וכבר קם חד מן קמאי וחיבר את "אוצר הכבוד" לפירוש אגדות הש"ס בדרך הקבלה. וכן מיוחדים רוב ליקוטי הש"ס ושער מאמרי רז"ל (שבכתבי האריז"ל) לאגדות התלמוד. אך "רבנן דמתניתין ואמוראין כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרו ליה",[43] ולא חלק האגדה בלבד, וכאשר סובב הולך ספר "הקנה" לקבוע "שכל התלמוד סודות עמוקים".[44]

ואם גם כבר נתפרשו הלכות מהש"ס באור הקבלה ובטעמים פנימיים לפרטי פרטים מדיני ישראל ומנהגיהם (כאשר נהג האריז"ל[45] (וגדולי הפוסקים) [46] ללמוד כל הלכה גם בדרך הסוד, ומפליא לעשות בס' "מקור חיים" (טור ברקת וכו') לפרש חלקים גדולים מהשו"ע[47] בביאורי הסוד), אך כמדומה שעד הנה לא נתגלו ספרים שיאירו במאור שבתורה (סודותיה) [48] סוגיות בתלמוד לכל פרטיהן ודקדוקיהן, ואת כל מהלך השקלא-וטריא וכיוצא בהם שאר דיוקי הרהמ"ח הקבועים ומיוחדים לו. עתים מיישב בשיטת הנגלה, אך גם אז אינו מסתפק בכך ואם "עפ"י פשוט הוא וכו' אך בשרשן של דברים י"ל..". [49]

דיוק לשון המשנה מן המפורסמות הוא[50] "רוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו[51] בחיבור המשניות כו' ואם יש חסר או יתיר או חילוף בדבריו הכל מיד ה' השכיל".[52] ומבארים המקובלים[53] את הדיוק העצום שבמספר סדרי המשנה, בסדר המסכתות, מספר הפרקים והמשניות,[54] דיוק מנין אותיות פתיחת הפרקים והמסכתות וסיומם,[55] ואף שייכות הענין דוקא לאותו פרק ואותה משנה.[56] גם הסימן "זמ"ן נק"ט" שניתן לסדר המשנה[57] מתבאר בספרי הסוד[58] ובכתבי הרהמ"ח.[59]

אך לא המשנה לבדה רבים ועצומים הם דקדוקיה וסודותיה, אלא "כמו שהתורה כולה שמותיו – כן דברי רז"ל",[60] ואף אות אחת אינה מיותרת[61] וחייבת להידרש לא בדרך הפשט בלבד, היות "ואפילו דברים שנאמרו בגמ' שנראין דברי מותר כו' יש בהם פנימיות ורמז עצום כו' וכל דברי חז"ל כו' לא יבין אותם בעצם אלא מי שמלא כרסו מהקדמות חכמי האמת".[62] לפיכך ניתנים דברי הגמרא להיות נדרשים בגימטריאות ובראשי-תיבות כדחזינן בכתבי האריז"ל,[63] ואפילו הדברים הבאים כסימן בעלמא מיוסדים על סודות התורה[64] וכמבואר ברשימות הרהמ"ח.[65]

גישתו זו מיוסדת על הכלל ש"כל התנאים ואמוראים היה פסק דין שלהם רק על-פי הבטם בשורש החכמה שבתורה כמו שהוא למעלה",[66] וכפי שמבאר זאת הרהמ"ח בעצמו[67] שבהכרח לא היה שכלם שכל אנושי טבעי אלא השגה בעליונים כל אחד ואחד לפי שורש נשמתו "ואין ספק כלל וכלל שכל מה שנאמר בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ, הן בהלכה והן באגדה, ובכל הספרים שחברום חכמים צדיקים שלמדו תורה לשמה [כדלקמן], וכן ההלכה שעליה אמרו אחר-כך שבדותא היא,[68] כולם ממש אמר ה' ובאותו הלשון ממש שנאמרו כמו שהוא ממש, וה' עצמו אומר ההלכה והוא עצמו אומר שבדותא היא".

מכך מתחייב הדיוק העצום בכל אות בסגנון הגמ', ואף בפרטי סיפור המעשה הכתובים באותו ענין, ואם מצאו לנכון לספר לדורות ענין פלוני "למה ביררו.. סיפורים אלו דייקא לכתבם.. על-כרחך לומר מפני שרמזו בהם רזין וסודות עליונים".[69]

כאמור, השגת חכמי הש"ס בתורה שלמעלה היא בהתאם לשורש נשמתם, לפיכך דרך הרהמ"ח לקשר מיד את שם החכם (המורה על שרשו ובחינתו)[70] למימרא או לפסק ההלכה שאותם אמר,[71] או כל מעשה שעשה[72] (שהרי כל מעשיהם ועבודתם הוא בהתאם לבחינת נשמתם). בספרי הקבלה והחסידות[73] באו דוגמאות מספר לגילוי מדריגת נשמת חכם פלוני ובחינתו, ושייכותם של דיבורים ומעשים מסויימים אליו דוקא, אך (מלבד שבדרך-כלל מבארים המקובלים לפי סוד הגלגול ולא מדיוק השם) מכתבי הרהמ"ח זכינו למספר רב של עשרות תנאים ואמוראים (וחכמי כל הדורות) שלא נתבארו ענייניהם ובחינותיהם בספרי הקדמונים,[74] ונתגלה קו חדש של "לשיטתו" שעל-פיו נהג אותו חכם במימרות שונות ומשונות בכל רחבי הש"ס, הזוהר והמדרשים.

בגישה מאירת עינים זו מפרש הרהמ"ח סוגיות שלימות, מתבארת ההלכה בדקדוק לשונה ויובן מדוע נמסרה מפי חכם פלוני דוקא. ואם נתפרש באותה שמעתתא היכן ובאיזה אופן היו חילופי הדברים, מובטח לנו שיתבארו גם פרטים אלו, ויוסבר מדוע הכרחית היא ידיעה זו לצורך הבנת הסוגיא לעומקה (ואגב כך נמצאנו למדים מהי בחינתם הרוחנית של מקומות וישובים רבים שעד כה לא נתפרשו ענייניהם בספרי הקבלה[75]). ולא זו בלבד, אלא מאחר ו"חז"ל זה דרכם לכלול בדברים – עיקרים גדולים ונכוחים למבין",[76] אין כל מניעה להרהמ"ח מלהעלות חידושי קבלה מתוך השקלא-וטריא של הגמרא, ולעיניו הדבר צף ומתגלה מאליו: "אצבע מורה על בחי' חסדים, כדאיתא בזבחים..".[77]

מנהג ישראל תורה[78]

בתורת החסידות נתבאר עומק שרשם של מנהגי ישראל בעליונים (הגבוה אף משרשן של ההלכות והדינים)[79]. ומנהגים רבים (כגון: איסור אכילת קטניות בפסח[80] והצנעת ערבות מהושענא-רבה לאפיית מצות[81]) מבאר הרהמ"ח בדרך הקבלה.[82]

סדר התפילה

ברשימות שלפנינו מתבארות עשרות נוסחאות מתפילות השנה,[83] כדרך הקדמונים "דורשי רשומות.. אשר היו שוקלין וסופרין מספר מנין תיבות התפילות והברכות ונגד מה נתקנו",[84] וכן בפיוטים הנאמרים בסדר התפילה[85] "אשר יסודתם בהררי קודש כוונות וסודות טובא גניז בגווייהו יחודים עליונים הפועלים ומתוקנים".[86]

על הראשונים ועל האחרונים

לתשומת לב מיוחדת ראויה היא הסתכלותו העמוקה של הרהמ"ח בדברי המחברים, ראשונים גם אחרונים, ודיוקו העצום בלשונם להעמידה ולבארה בדרך הקבלה. ומסורה היא בידנו מרבינו הזקן "שכל המחברים עד הט"ז והש"ך, והם בכלל, עשו החיבורים שלהם ברוח הקודש".[87] ובשם הבעש"ט נ"ע מובא כדברים הללו על כל חיבור שנתפשט ונתקבל בתפוצות ישראל.[88] הרהמ"ח עצמו מגדיר זאת בבהירות: "כל מה שנאמר.. בכל הספרים שחיברום חכמים צדיקים שלמדו תורה לשמה.. כולם ממש אמר ה' ובאותו הלשון ממש שנאמרו כמו שהוא ממש".[89]

אשר על כן אין נוגעת למעשה כוונתו של הכותב עצמו, ואף על גדולי האחרונים המליצו "כי הכל בכתב מיד ה' השכיל על ידם.. רוח ה' נוססה בקרבם להיות לשונם מכוון להלכה בלי כוונת הכותב וחפץ ה' בידם הצליח".[90] "והנשמות אשר זכו ללמד תורה בישראל, הגם שפסקו איזו הלכה על-פי דרכי הפשט, הנה נפשם יודעת מאד ודבריהם דברי אלקים חיים בפרדס התורה ובודאי יש מבוא גם בדרך רמז ודרוש וסוד לסברת כל אחד מהנהו רבוותא".[91] אולם בכל זאת יומתקו הדברים יותר כשמתוודעים ישירות אל גדלותם בסודות התורה.

ראש וראשון למחברים שדבריהם מתבארים על-ידי הרהמ"ח בדרך הקבלה הוא רש"י, "שהיה אבי המקובלים[92] וטובא גניז בגווייה בעומק דבריו בפנימיות, כאשר פירשו בדבריו ולשונו הקדוש הרבה מבעלי הרמז והסוד וחכמי האמת".[93] דרך דיוקי הרהמ"ח בפירש"י מוכרת עתה היטב מדרכו של כ"ק אדמו"ר שליט"א בשיחותיו בביאור פירש"י,[94] שבהן מראה בעליל כיצד "בכל דיבור ודיבור של רש"י יש בו נסתרים עניינים מופלאים, כי חיבר החיבור שלו ברוח-הקודש וכו' ורש"י על הגמרא גם כן הוא",[95] ובעיקר מחלק הסוד שבו מצטיין פירש"י אשר כולו – כדברי רבנו הזקן[96] – "יינה של תורה".[97]

וכל כך גדלה ועצמה מדת דיוקו בפרש"י, עד כי אינו מניח מלבאר ברמזי צירופי הקבלה אף את תיבות הלע"ז שמביא רש"י.[98] וגם זאת ידוע מקדושים שלשונות העמים אחיזתן בקדושה, וניתנים להידרש בגימטריאות ובראשי-תיבות כלשון הקודש עצמה.[99] ובפרט לשונות הלע"ז שהעלה רש"י לחלקו בפירושו, שכבר נהגו בהם קדושה כבכלל דבריו.[100]

הרהמ"ח מדייק גם "במתק לשונו הזהב"[101] של הרמב"ם, אשר מלבד שכתב חיבוריו ברוח-הקודש (כנ"ל), הרי נתפרשה קבלת רבוה"ק עד מורנו הבעש"ט נ"ע, שהרמב"ם עצמו היה מקובל גדול[102] והשגתו התפשטה אף בעולמות הרוחניים,[103] ואין זה איפוא מן התימה לגלות בספריו כוונות מסודות התורה ולרמז נפלאות בלשונו הזהב.[104] אף לשון ערב המובאת מפירושו מצורפת בדיוק הקבלה,[105] עד כי מדוייקים המה גם סימני הפרקים בחיבוריו למספרם.[106]

מקום בולט תופסים גם דיוקיו בפירוש הרע"ב למשנה לאור הקבלה[107] ואף במלות הלע"ז שמביא,[108] וכן מוכח כיצד פירוש המהרש"א[109] (גם בחידושי הלכות) תואמים עם שרשם של דברים בעליונים.

חב"ד

כמובן שהרהמ"ח משתמש רבות בספרי חסידות חב"ד, וציוניו מתבססים כמעט על כל ספרי הדא"ח שנדפסו עד לזמנו ממש,[110] וכן על מאמרי אדמו"ר ה'צמח צדק' ואדמו"ר הרש"ב שהמה בכתובים.[111] שיטתו מתבטאת בקביעה "שבכתבי החסידות רובם ככולם מיוסדים העניינים על-פי קבלה, שעל זה מורה אותם המאמרים שיש ביאור עליהם, וכמו-כן גם אותם שלא נדפסו ביאורים עליהם, האמת הוא שהם מיוסדים כולם על-פי הקבלה".[112]

ראש וראשון לספרי החסידות שבו קובע הרהמ"ח את יתדותיו, הוא כמובן ספר התניא – "ספר התושב"כ בתורת חסידות חב"ד.. כל מלה ומלה היא מדוייקת בחסר ויתיר",[113] וכמקובל אודות יגיעת אדמו"ר הזקן בכתיבת כל אות ואות שבו.[114] וכן "ידוע ומפורסם הוא שאין לך תיבה ואות בתניא שאין בהם תילי תילים של כוונות בעמקי סתרי התורה.. ואם גדולי החסידים נ"ע למדו תניא באופן כזה, ודאי הי' להם בזה דברי קבלה".[115] וכך הגדיל והפליא הרהמ"ח בהערותיו על גליון ספר התניא, ונראה לעין כל גודל ועוצם דיוקו בהערות אלו לכל אות ואות.

כמקובל, גם חלוקת פרקי התניא מכוונת היא,[116] והרהמ"ח מוסיף ומדייק לקשר ולשייך את תוכן הענין לסימן מניינו של אותו פרק.[117]

מלבד הגהותיו אלו המבארות במישרין את דברי התניא, מצויים ברשימותיו עוד מאות פעמים שמציין לס' התניא,[118] ובכל אלו, אף כי לכאורה הרי זה ציון בעלמא לאיזכור דבר מה או הוכחתו, אך בא ללמוד ונמצאנו למדים אגב כך הבנה מעמיקה בתניא שאינה מתגלה בלימוד הפשוט. וכך הוא גם במאות הציונים ל'לקוטי תורה', 'תורה אור' ושאר ספרי הדא"ח,118 שכל ציון מחדיר את הלומד לעומק הדברים ותמציתם.

על הצדיקים

ביאורי הרהמ"ח מופנים לבאר לא רק את תורתם של רבוה"ק, אלא יש מהם שנתייחדו לבאר באריכות ובפירוט מאורעות שונים בחייהם (תוך הקפדה להסביר גם המשמעות הצפונה בתאריכי אותם מקרים), ולגלות את הקו הפנימי העובר דרך שמם, בחינתם, פעולותיהם, ספריהם וכו', לקשרם כולם כאחד ולהאירם באור שרשם העליון.[119]

פלאי ההשגחה

"קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא",[120] ואף אחר שנברא העולם נעוץ שרשם של כל ענייני העוה"ז בתורה, ועל ידה היא הנהגתם בהשגחה פרטית בהשתלשלות מהעולמות הרוחניים לעוה"ז הגשמי,[121] "וכל הנהגות העולמות הוא על-פי פנימיות התורה".[122] לפיכך מחוייבים כל המעשים הנעשים תחת השמש להיות נרמזים בתורה, וזכי הראות מבחינים בסוד האלקי המנהיג כל מאורע באופנו הפרטי: "דהנה רשב"י היה דורש טעמי דקרא, ואפשר אם היה רשב"י היום היה אומר טעם על כל דבר, מפני מה זה פרנסתו כך וזה כך, שזה גם-כן תורה שהכל בידי שמים".[123]

כך נהג הרהמ"ח לפרש בכל עת בדרך הקבלה את כל המאורעות שהתרחשו, וזו היתה הסתכלותו הרגילה על כל ענין פרטי או כללי. בכתבים הנדפסים מצויים רמזים מספר לתכונתו זו,[124] אך העולה על כולנה היא הרשימה קטנת הכמות "על-דבר שמו, המאסר והגלות"[125] שבה מבאר לאור הקבלה כיצד מתקשר שמו ושם אמו לענין הגבורות (=המאסר), מדוע ישב ש"ג יום בחמישה בתי אסורים (בארבע עיירות), וכן מבוארים התאריכים שבהם נמסר משפטו לרשות ועד הגיעו לעיר גלותו, גזר דינו להישלח למקום וזמן מסויימים דוקא "וגם הכתב בציאילי מנ'ק'ו'ד' נתנו לי בכ"א שבט ביום ד'" בהשגחה פרטית הטעונה הבהרה לשורש הדברים בפנימיותם.

בשורות אופייניות אלו יש בכדי ללמד על הרהמ"ח יותר מכל, והוא עצמו "נפשו כתב ויהיב" ונתגלה לעינינו בתכונתו הנעלית לראות בעינא פקיחא ולהבין את גילוי האלקות וההשגחה הפרטית על כל צעד ושעל, ובטחונו תלוי בה' הטוב ש"בזכות אבותי הקדושים נ"ע" ישיבו לביתו מגלותו לישב במנוחה "על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים".

מן המצר

הכתבים הנדפסים (מלבד חלק האגרות) נכתבו בעת גלותו הקשה, במצור ובמצוק שאף דברים פעוטים כנייר ודיו לכתיבה לא היו בהישג ידו. רוחו לא נפלה, אדרבה – התבטא כ"ק אדמו"ר שליט"א – "הזית כשכותשין אותו מוציא שמנו"[126] ו"מן המצר" הגשמי הגיע ל"מרחב" הרוחני.[127] הרהמ"ח לא היה יכול לתת מעצור לנפשו השוקקה הפורצת כמעין המתגבר, ובהעדר נפש יהודי שיוכל להשפיע לו ממעיינותיו העולים על גדותיהם נאלץ להצטמצם בגליונות[128] מעט הספרים שאותם הביאה אתה עבורו זוגתו הרבנית חנה ע"ה (ובדיו שהצליחה להכין במו ידיה מחמרים שונים). לפיכך באו דבריו בקוצר לשון שאינו בדומה כלל להסברתו הנרחבת שבה רגיל היה להשמיע את דרושיו באזני השומעים, וזכינו שכ"ק אדמו"ר שליט"א מבאר בהזדמנויות רבות את עומק הכוונה שברשימות אלו.

פעם אחת מזכיר הרהמ"ח בדרך-אגב את השנה שבה נכתבו דבריו "השתא שנת ת"ש",[129] וגם דברים ברורים על מצבו כותב הוא פעמיים, בהתנצלו שאין אצלו משניות עם פירוש התוספות יו"ט ולא ה'לקוטי תורה', "כי הנני בגולה ה' ירחם".[130] מצוקתו בספרים עולה מהערותיו על ספרים ('עץ חיים', מדרש רבה) שאינם תחת ידו באותה שעה[131] ועוד הערות אגביות המוכיחות על העדרם של ספרים נוספים,[132] אך כל זאת אינו מעכב בעדו מלצטט מזכרונו שאינו יודע גבול את כל הנחוץ לו, ובציון מדוייק (כגון בס' 'עץ חיים') לשער לדרוש ולפרק, ואף למפרשי ה'עץ חיים'.[133] ואם לעתים יוסיף "כמדומה" כשמציין מזכרונו לדף בש"ס או לפרק ב'פרי עץ חיים', מובטח שאף באלו לא יטעהו זכרונו.

על שאר עשרות הספרים שמביא ברשימותיו לא נתפרש אם היו תחת ידו באותה שעה, אך מסתבר שאם לא היו בהישג ידו כל הספרים הנ"ל, ודאי שגם ה"ברית כהונת עולם" ו"שערי גן עדן" או "משנת חסידים" (ומפרשיו "טעם עצו" ו"מגיד משנה") ו"ערגות הבשם" לא היו בין ספריו, וציוניו אליהם מתבססים על כח זכרונו.

גם בביתו נהג הרהמ"ח לציין על גליונות ספריו,[134] אך בעיקר הירבה ברשימות ארוכות שהיו חשובות בעיניו והקדיש לכתיבתן חלק ניכר מיומו (כנראה מכמה מקומות בחלק האגרות), והחלק שזכינו שיודפס שהוא מימי גלותו ומהתקופה שקדמה לכך הוא אך מעט מזעיר מכללות כתביו. רמזים לעשרות רשימות נוספות מופיעים רבות בציוני הרהמ"ח, ומיספר הגליונות (בויגענס) שנלקחו מאתו קודם מאסרו נימנו באלפיהם (כרשום בזכרונותיה של הרבנית חנה ע"ה).

יצויין כי הרהמ"ח עיין בספרי קבלה רבים ושונים, גם מהמקובלים האחרונים ועד בני דורו,[135] וברשימותיו מרבה לציין אליהם ואף לשאת ולתת בדבריהם בבנין ובסתירה.[136] בגלותו הביאו לו את חלק "שבעת המאורות" (המצורף לזהר הוצאת ווילנא), והנאהו הנאה גדולה כשכוון לדעת הרד"ל ב"נפש דוד" או למ"ש בס' "קרני אור".[137]

*          *          *

מאז ומקדם נערכו רשימות ערכים לבאר מושגים גשמיים[138] באור הקבלה: הרמ"ק בס' הפרדס (שער ערכי הכנוים), "ערכי הכנוים" לבעל 'סדר הדורות' (אף כי רק חלקם הם בשיטת הקבלה), "מאורי אור", "קהלות יעקב" (וכן נודעים עוד מהרדב"ז, הרמ"ז והיעב"ץ). [139] אך מקום רב הניחו לו להרהמ"ח להתגדר בו, ובבחננו את מספר הערכים הרב המרוכז במפתח הענינים נקל להעלות מאות רבות של ערכים ועניינים שלא נתבארו עד כה, ואילו ברשימות אלו הנדפסות הוארו בטוב טעם ודעת.

במפתח שלפנינו באו בעיקר אותם דברים הנראים כחידושו הרהמ"ח (לאפוקי באם יכתוב: "אבן היא ספירת המלכות" שמחמת פשיטותו לא יוכנס לערך "אבן" – אלא רק אם יאריך הרהמ"ח בביאור הענין. וכן לא יצויין בערך "אח" כשייכתב רק: "אח הוא ז"א כמ"ש במאו"א"). משום כך לא ימלט שיותר ממה שהובא כאן נכתב בפנים, והבאים בסוד ה' ויודעי סתר עליון דדייקי במילי דחכמתא ימצאו בוודאי חדשות גדולות ונצורות אף באותם דברים שלמראית עין אינם מחודשים.

כפתיחה נדפס מכתבו של כ"ק אדמו"ר שליט"א אשר לו שייכות ישירה להערות על הזה"ק.

 

ח"י ניסן ה'תשל"ג

כפר-חב"ד

יהושע ב"ר מרדכי שמואל שי' מונדשיין

 

 

_________ l _________



[1]) ב"פתח דבר" ל'לקוטי לוי"צ'.

[2]) 'קונטרס עץ החיים' עמ' 58.

[3]) ראה מגילה יט, ב; ירושלמי פאה פ"ב ה"ו ובמקומות שנסמנו בלקוטי-שיחות (ד, 1088 הע' 11).

[4]) ראה הקדמת הרמב"ן לפירוש התורה ובמקומות שנסמנו בהקדמת המו"ל לטעמי המצות מהריקאנטי (לונדון תשכ"ג) עמ' כד. 'עמק המלך' מ, ג. 'דמשק אליעזר' לזוהר ח"א ה, א (דף לח, ב בדפי הספר).

[5]) לקוטי-שיחות (יט, עמ' 252 ואילך, ושם בהע' 26). וראה 'יונת אלם' (פ"א) ו'רגל ישרה' (מע' תורה הג'). 'עבודת הלוי', דרוש לפסח דף ד, ב.

[6]) זח"א יב, א. תו"א לט, ד.

[7]) תניא אגה"ק סי' כ"ו. ועיין בהלכות ת"ת לרבינו הזקן פ"ב ס"ב. על חידושים בקבלה לפי כללים מסורים ראה בשו"ת 'דברי יוסף' (לר"י אירגאס) סי' כה. ובהסכמת מהרי"א מקומרנא לס' 'באר אברהם': "וכבר נצטוינו מפי מרן אור צח אור מופלא אלקי רבינו אור עינינו חיי רוחינו מורינו ורבינו הריב"ש טוב, שלא יאמר שום דבר בלתי הקדמה מיוסדה על אדני אמת".

[8]) ראה 'לשמע אזן' עמ' 217.

[9]) ראה במכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א (אגרות-קודש, יא, עמ' קסז).

[10]) זח"ג קיא, ב ונתבאר בהמשך תרס"ו עמ' קנז, עיי"ש.

[11]) ראה שיחת כ' מנ"א תש"י.

[12]) פי' הרע"ב למשנה כל המכבד את התורה (אבות פ"ד מ"ו. ויסודם בפירש"י סוטה מט, א ד"ה בטל כבוד תורה). וראה בפירוש הרמ"ז לזח"ג (פ, א) שזה בפרט בסודות התורה.

[13]) שער ל' פ"ח.

[14]) הרמב"ן בתחילת ס' הגאולה.

[15]) 'שומר אמונים' ויכוח א' כ-כג, וראה 'גנת אגוז' (זאלקווא תקל"ג) פד, ב; לקוטי-שיחות (ג, עמ' 874) ומאמרו של הרה"ח ר"י כהן ב"די אידישע היים" מס' 46.

[16]) הרמב"ן בהקדמתו לפירוש התורה. 'יונת אלם' (פ' כ"ט) ועד"ז בזח"ב פז, א; זח"ג עג, א ובכ"מ.

[17]) נסמנו במפתח הפסוקים.

[18]) נסמנו במפתח הענינים בע' מסורה.

[19]) כביאורי בעל-הטורים על התורה (כמודגש בהקדמתו); ר"מ אלשיך עה"פ "מאשר שמנה לחמו"; 'מנות הלוי' (על מגילת אסתר) בכ"מ (וכמודגש בהקדמתו); 'אור ישראל' (פפד"א תס"ב) קסו, ג (מירושלמי); 'מעשה רוקח' עב, א. במבוא ל'פירוש בעל הטורים על התורה' (ב"ב תשל"א) נמנים שלושה ספרים הדורשים את המסורה: 'טעמי המסורה' (לובלין ש"ע), 'תורת יוסף' (וילהרמשדורף תפ"ה) ו'מסורת הברית' (אמשטרדם תפ"ח). וכן מצינו בדרשות החת"ס ובית מדרשו, בסידור 'תפלה למשה' (לר"מ געלבשטיין) בכ"מ, ובדורנו בדברי תורתו של הרה"ק מקלויזנבורג זצ"ל.

[20]) מובא בכתבי הרהמ"ח (נסמן במפתח הספרים).

[21]) עי' ברכות ט, ב.

[22]) ראה במפתח הענינים בע' תורה (ספרי התנ"ך).

[23]) 'מגלה עמוקות' על התורה (לעמבערג תרמ"ב) פ' חיי כא, ד (והשווה ל'לקוטי לוי"צ' הע' לזח"ב עמ' שב) ופ' אחרי לח, ב; 'אור ישראל' דפים סז-ע; 'מעשה רוקח' סה, ב; 'דבש לפי' מע' ק' אות מד; 'שדה לבן' (ירושלים תרס"ד) דף ה, ב; 'מדרש פנחס' אות כח; 'מגן אברהם' (להרה"ק מטריסק) פ' בחקתי לה, ב; לקוטי-שיחות (י, עמ' 75 הע' 31); בסידור 'תפלה למשה' (הנ"ל) בכ"מ.

[24]) דוגמאות שונות לפרטיהן ראה ב"די אידישע היים" גל' 51 עמ' 12.

[25]) ס' השיחות תש"ד עמ' 33.

[26]) בהקדמתו ל'ביאורי הזהר'.

[27]) זח"ג קכד, ב וראה בהקדמת ה'מקדש מלך' וה'כסא מלך'.

[28]) וראה בליקוטים שבסוף  ס' הגלגולים וב'פרי עץ חיים' (דפוס דובראוונא) שער הנהגת הלימוד. וראה עוד ב'אלה תולדות יצחק' למוהרח"ו (ס' 'תולדות האר"י', ירושלים תשכ"ז, עמ' 248 והע' 1).

[29]) ראה במקומות שנסמנו במפתח הביטויים בע' אם הגירסא.

[30]) 'כסא מלך' סוף תיקון ו; 'מורה באצבע' סי' ב; 'שארית ישראל' (להרה"ק מווילעדניק) שער ההתקשרות [עמ' לז במהדורת תשנ"ח]; הקדמת 'עצי עדן'. וראה בס' 'מאה שערים' (עמ' 50) ואשר נלקט בס' 'מגדל עז' עמ' תכו ועמ' תלח.

[31]) ". . והאר"י ז"ל פירש לו [לרח"ו] אותו המאמר [בזה"ק] בטוב טעם ודעת ורזין המחודשין במלה עצמה מה שאינו צורך כ"כ אל הענין עצמו של הפשט והסוד ההוא רק למה סתם הסוד הזה במלה ותיבה זאת וגימטריא שלו בשמות נוראים. ועם כל זאת הם סודות אשר לא שמע אותם אוזן אדם מעולם מזמן רשב"י ע"ה ואילך" (הקדמת 'עמק המלך' ה, ג).

[32]) מפתיע הוא הדמיון בין גישת הרמ"ק (בפירושו 'אור יקר' על הזוה"ק) לקטעי הזוה"ק, בהרצאת שורת קושיות על דקדוק לשון הזוהר ויישובן בהמשך, לדרך הרהמ"ח בהערותיו על ס' הזוהר.

[33]) 'סור מרע ועשה טוב' ו'הוספות מהרצ"א' אות יב. וראה גם בסוף אות יד.

[34]) לדוגמא: הערות לזח"א נז, ב (בעמ' כ); לזח"ג ר, רע"ב (בעמ' תו). (מכ"מ מוכח שגם לשיטת חב"ד ניתן הזוהר להתפרש גם בדרך הפשט, ואכמ"ל).

[35]) ראה הע' לזח"א רנט, א (עמ' רסז).

[36]) עי' סנהדרין כד, א (במחשכים הושיבני כו' זה תלמודה של בבל) ובלקוטי-תורה שה"ש מב, ד. ('שערי אורה' כב, ב ואילך). הקדמת הרח"ו לשער ההקדמות (בהוספות ל'קונטרס עץ החיים' עמ' 63) שסודות התורה שהם "תורה אור" מאירים את התלמוד בבלי. הרמ"ז זח"ג פ, א. לקמן הע' 48.

[37]) הקדמת אדמו"ר האמצעי ל'ביאורי הזוהר'.

[38]) זח"ג קנב, א.

[39]) שו"ת 'אבני נזר' או"ח סי' לא אות יב; יו"ד סי' תסט אות ז (וראה ב'אביר הרועים' עמ' לו).

[40]) לקוטי-שיחות (ה, עמ' 325). וראה פירוש הגר"א למשלי (ב, ט) ובכ"מ.

[41]) פירוש המשניות להרמב"ם פ' חלק. וראה לקוטי-תורה ויקרא ה, ג. 'דרך אמונה ומעשה רב' מע' זוה"ק.

[42]) הל' ת"ת לרבינו הזקן פ"ב ה"ב. באגה"ק סי' כג מכתבי האריז"ל. 'אור צדיקים' סי' כו ס"ו. וראה לקוטי-שיחות (ה,  עמ' 211 הע' 40) ו'גנת אגוז' מט, ב. ב'ביאורי הזהר' לאדמו"ר הצ"צ, ב, עמ' תרכ: "מדרש הזוהר, והוא ממש ענין אחד עם אגדות רז"ל שבמדרש ואגדות שבגמרא, אלא שבמדרש ואגדות רז"ל הסוד נעלם בדבריהם, שהלבישום והעלימום תחת מתק לשונם, ובזוה"ק וס' הקבלה הם מבוארים, ומפרשים הסודות וכו'". והשווה למובא בס' 'מגדל עז' (עמ' תלז) בשם הצ"צ, שהזוהר הוא "עלמא דאיתגליא" והמדרש "עלמא דאיתכסיא", כי בזוהר נראה שהוא סודות, ובמדרש הגם שגם שם יש כל מה שנמצא בזוהר, אך שם הסוד סתום ונעלם. ועוד שם בשמו, שסודות התורה המפורשים בזוהר בדף שלם, נכללים בשתי שורות שבמדרש. ועוד שם בשם רבינו הזקן, שהגמרא היא קבלה, ו'עין יעקב' קבלה מעשית.

[43]) רע"מ בזח"ג רמד, ב. וראה לקוטי-תורה ויקרא ד, א "כל התורה נאמרה ע"פ הקבלה". וראה בהקדמת הרח"ו לשער ההקדמות (וב'תורת העולה' ח"ג פנ"ה).

[44]) דף יז, א (דפוס קארעץ). וראה 'דברי תורה' מהדו"ק אות צז ו'מעין גנים' פ"ט אות ט.

[45]) שער המצוות פ' ואתחנן; לקוטי-תורה להאריז"ל (טעמי המצוות פ' ואתחנן).

[46]) בפרט בשו"ע אדה"ז שבו מתאימות ההלכות לדעת המקובלים אף במקום שלא פורש שזו דעת "חכמי האמת" (שיחת כ' מנ"א תשכ"ה). בשו"ת 'צמח צדק' מציין פעמים ספורות בלבד לסמוכין מהקבלה (אהע"ז בהשמטות לסי' יד; פסקי-דינים יו"ד סי' קטז) אך ראה ב'עמודי ארזים' (עמ' סב) בשם הרה"ק מצאנז על תשובת הצ"צ. על שו"ת החת"ס ראה "בטאון חב"ד" 33 עמ' 21 הע' 87 ובס' 'זכרון למשה' עמ' (3).

[47]) לחלק או"ח בלבד באו (במרוכז) בס' 'אור ישראל' (פפד"א תס"ב) ביאורים בעומק הקבלה (מדף עו, ג ואילך).

[48]) קרבן העדה בירושלמי חגיגה פ"א ה"ז, וראה לעיל הע' 36.

[49]) הע' לזח"ב עמ' רסד.

[50]) אגרת רב שרירא גאון. הרמב"ם בהקדמת פירוש המשניות.

[51]) בהקדמת פירוש 'הון עשיר' למשניות: מי לא ידע כל אלה כי יד ה' עשתה זאת המשנה.

[52]) של"ה חלק תושבע"פ כלל רבנו הקדוש (דף שצו, א.. ועיי"ש בענין חסורי מחסרא ועוד במס' שבועות שלו. וראה גם בהקדמת מוהרח"ו ל'שער ההקדמות' ('קונטרס עץ החיים' עמ' 68). וב'ביאורי הזהר' לאדמו"ר הצ"צ, ב, עמ' תריב: "משנה היא אותיות נשמה, שאפילו הלשון ודקדוק תיבות המשנה הוא ע"פ הסוד, ולכן הלשון מסוגל לנשמה".

[53]) פי' 'הון עשיר' ו'מעשה רוקח' למשניות, 'אור ישראל' (מו, ג לדיוק פרקי מסכת, ובכ"מ). יש לציין גם לפי' המהר"ל ב'דרך חיים' למשנה עשרה נסים (אבות פ"ה מ"ה).

[54]) ראה ב'הון עשיר' כלאים פ"ז משנה ד-ה ובלקוטי-שיחות (ד, עמ' 1175 הע' 1).

[55]) ראה בספרים שנסמנו לעיל הע' |53 ובד"ה ביום השני הקריב – בס' מאמרי תרכ"ט, וד"ה מאימתי – תרמ"ב (ברוקלין תשכ"ה).

[56]) ראה 'מעשה רוקח' עט, ב.

[57]) מובא בס' 'הלכות גדולות' (מהדורת הילדסהיימר עמ' 633) ובהקדמת תקוני הזוהר (ה, א).

[58]) ראה בס' הקנה יז, ג (נתפרש גם בהקדמת הצל"ח לפסחים).

[59]) חלק האגרות עמ' רכג.

[60]) של"ה חלק תושבע"פ כלל כבוד אלקים (על סגולת אותיות הגמ' ראה ב'דרך צדיקים' עמ' 49 אות כ).

[61]) 'דרכי הגמרא' לר"י קאנפאנטון.

[62]) 'שומר אמונים' הצעה ראשונה (ועיי"ש הדוגמא וההוכחה מהגמ' (ב"ק לט, ב) דר' יעקב משלם, ונתבאר בחלק האגרות עמ' קיב. וראה 'לקט שכחה ופאה' [בא"ד תרס"ב] עמ' מ).

[63]) 'דברי תורה' מהדו"ק אות עג. וראה עוד בס' 'משכנות לאביר יעקב' (מהדורת תשל"ב) בחלק 'אור לישרים' דף יב, ג (ומסיים שם: "כי כל דבריהם בדקדוק ובכל תיבה ובכל אות בדבריהם ז"ל יש רמזים וסודות.. ואפילו הדפין שנסדרו בגמ' יש בהם סוד גדול").

[64]) של"ה חלק תושבע"פ כללי לשונות הסוגיות אות ס'. ובלקוטי-תורה דברים צא, ב נתבאר הסימן פז"ר קש"ב.

[65]) ראה במפתח הענינים בע' אביי (יע"ל קג"ם).

[66]) 'ביאורי הזוהר' וישלח כ, ב ועיי"ש בארוכה. בס' הקנה (עד, ב) שהתנאים למדו במתיבא דרקיעא.

[67]) חלק האגרות עמ' רסג-רסז.

[68]) שבת כז, א; פסחים יא, א וש"נ. וראה בלקוטי-תורה במדבר נד, ב-ג וב'שומר אמונים' שם, שאף מימרא שאין הלכה כמותה בכל זאת שרשה בעליונים.

[69]) 'פלח הרמון' בראשית (נח, א) לענין סיפורי הנביאים (וראה מגילה יד, א נבואה שהוצרכה וכו').

[70]) שער היחוד והאמונה פ"א. לקוטי-תורה ויקרא מא, ג. וראה 'שער הגלגולים' הקדמה כג ו'עמק המלך' שער א' סוף פ"ד (וראה שם דף ד, א). 'פרי הארץ' פ' ויגש ד"ה והנה תמונת. 'קובץ ליובאוויטש' גל' 2 עמ' 22. לקוטי-שיחות (ה, עמ' 338. ו, עמ' 35). לקוטי-אמרים ואור-תורה להרב המגיד עה"פ "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה". וראה מ"ש הרב חיד"א ב'מדבר קדמות' מע' צ' אות א וב'דבש לפי' מע' נ' אות כא; מע' ע' אות יח; מע' ש' אות כ. וראה עוד ב'מגיד מישרים' פ' שמות. ס' 'בעל שם טוב' על התורה פ' בראשית (אותיות קלא-קלה). 'בת עין' פ' ויחי ד"ה וישם את אפרים. 'אש דת', ה, עמ' רצב ואילך. 'יפה תואר' לבראשית רבה פ' יז, ה. וראה ב'שערי זהר' לברכות ז, א ויומא פג, ב וש"נ.

[71]) לשייכות שם החכם לדבריו ראה גם ב'כתר שם טוב' בביאור המשנה שנו חכמים בלשון המשנה (אות שכ); ב'פרי חיים' (לאבות) בביאור המשנה שבחר בהם ובמשנתם בשם הרה"ק ר' פנחס מפפד"מ ובציונים לדא"ח שבהע' 70. וכן בלקוטי-תורה, שה"ש, דף מח, ג (שמאי והלל), 'אור התורה', בראשית, עמ' תתרצג (ר' מאיר), אוה"ת, על מארז"ל, עמ' לח-לט (ר' מאיר, ר' יהודא ור' שמעון), 'יהל אור' לתהלים, עמ' תקמד (שמאי והלל), 'עבודת הלוי' דרוש לפסח דף ד, ב-ג (ר' יוסי, ר' אליעזר ור' עקיבא. באותו ענין ראה גם ב'לקוטי שושנים' שבסוף פירוש 'דן ידין' לס' 'קרניים', (אמ"ד תקכ"ה, דף כ, ג).

[72]) לשייכות השם למאורעות האדם ראה גם בתורות הרב המגיד שנסמנו לעיל בהע' 70.

[73]) ספר ושער הגלגולים (מכהאריז"ל); 'גלגולי נשמות' מהרמ"ע; 'קול ברמה' בריש האד"ר; נצוצי-אור לזח"ג קכז, ב; לקוטי-תורה דברים כז, ד; שה"ש מח, ג. המשך "וככה" תרל"ז סוף פרק פ.

[74]) שמותיהם רוכזו במפתח הענינים בע' חכמי הזהר וכו'.

[75]) רוכזו שם בע' מקומות וכו'.

[76]) הקדמת ס' 'טור ברקת'.

[77]) חלק האגרות עמ' רעג.

[78]) ראה תוס' ד"ה נפסל (מנחות כ, ב); ירושלמי פסחים פ"ד ה"א; ב"י יו"ד סי' לט מהרשב"א בתוה"א.

[79]) סידור אדמו"ר הזקן סוף שער הסכות (רסט, ב), 'ביאורי הזהר' לאדמו"ר הצ"צ עמ' צב, 'אור התורה' ויקרא עמ' תמו. וראה לקוטי-שיחות (ב, עמ' 492).

[80]) שו"ע אדמו"ר סי' תנג ס"ג.

[81]) שו"ע או"ח סי' תרסד ס"ט בהג"ה.

[82]) מנהגים הנ"ל: חלק האגרות עמ' קפג; הערות לזהר ח"ב עמ' רצו.

[83]) רוכזו במפתח הענינים בע' תפלה (נוסחה וסדרה).

[84]) טור סי' קיג.

[85]) ראה בע' פיוטים.

[86]) שו"ת 'מנחת אלעזר' ח"א סי' יא (טז, ד). וראה 'פרי עץ חיים' פ"א ושו"ע אדמו"ר סי' סט.

[87]) לוח 'היום יום' עמ' יז (והוא מ'המשך תער"ב' [עמ' א'שפה] – הע' כ"ק אדמו"ר שליט"א ב'שדי חמד' עמ' ב' צה [ב]). וראה במקומות המצויינים ב"בטאון חב"ד" גל' 33 עמ' 15 (כל החיבורים שעד המהרש"א נתחברו ברוה"ק, או עד ה'מגן אברהם' ויש אומרים עד בעל ה'טורים'), ובשו"ת 'דברי חיים' ח"ב יו"ד סי' קה. עוד על הט"ז ב'שיח שרפי קודש' (ברסלב), עמ' רמ.

[88]) 'שארית ישראל', דרושים לסכות מאמר א [עמ' קיז במהדורת תשנ"ח]; בטאון חב"ד שם.

[89]) חלק האגרות עמ' רסו.

[90]) 'אורים ותומים' לקיצור 'תקפו כהן' סוף ס"ק קכג-קכד. וראה בסידור יעב"ץ דיני תקיעת שופר פ"ו ס"ז. 'לקוטי מהר"ן' (קמא) אות רפא.

[91]) 'בני יששכר', ניסן, מאמר ו דרוש י.

[92]) ראה גם בשו"ת 'דברי חיים' ח"ב או"ח סי' ח; ס' השיחות ה'ש"ת עמ' 41; בסוף פירוש היעב"ץ לקדיש (בדפוס הראשון הוא אחר ק"י).

[93]) 'דברי תורה' מהדו"ק אות נ ועיי"ש אות פו ובמהדורא ד אות קיג. בשם ס' 'לבוש האורה' פ' בראשית מביאים: "כל הדברים שבפרש"י יש בהם נגלה ונסתר". וראה ב'שם הגדולים' מע' רש"י מ'מאמר העתים' דפוס דיהנרפורט (והוא מכתבי מהר"ש מאסטרפוליא). כמו"כ מסופר שמהר"ש הנ"ל ביאר התורה [במ"א: התלמוד] בדרך הקבלה וכשקיצרו נוכח שזהו פירש"י ('לקט שכחה ופאה' [בא"ד תרס"ב] מא' מה). ב'זוהר חי' (לזח"ב דף יב) בשם הבעש"ט, שכשרש"י אומר "ופשוטו של מקרא", כוונתו שכשתהיה בהפשטת הגשמיות והחומר תשיג הפשטת המקרא כו'. וכ"כ ב'אוצר החיים' פ' בהר (רנא, ד). וב'היכל הברכה' פ' בראשית עה"פ ""פן ישלח ידו": מרן הריב"ש אמר דפשוטו של רש"י הוא באצילות" [במקו"א מובא כעין זה מה'עטרת צבי' לזה"ק בשם הבעש"ט, שמ"ש בפרש"י "כפשוטו" כוונתו שמופשט מהשגה]. וראה עוד בס' 'אור לישרים' (בס' 'משכנות לאביר יעקב', מהדורת תשל"ב, דף ד, א). בסה"ק באו ביאורים בדרך הסוד לרש"י ולדוגמה (מהספרים שקודם החסידות): הקדמת ה'שפע טל'; של"ה סוף תו"א בפ' יתרו (וב'לקט שכחה ופאה' עמ' מא מהשל"ה על פירש"י למשנה); 'אור ישראל' בכ"מ (ו, ד; קע, א ועוד); 'דן ידין' (אמ"ד ו, ב) וב'לקוטי שושנים' שם כד, ד; 'מעשה רוקח' עד, א.

[94]) ראה בהע' לזח"א עמ' קנ שמבאר מדוע מביא רש"י ראיה מג' פסוקים, ומדוע נוקטם שלא בסדר התנ"ך.

[95]) של"ה מס' שבועות (קפא, א) וראה בחלק תושבע"פ כללי רש"י כיו"ב על רש"י שבגמ'.

[96]) לוח 'היום יום' עמ' כד.

[97]) הוא רזין דאורייתא ('אמרי בינה שער הק"ש סוף אות נ"ג ואילך) וראה לקוטי-שיחות (ה, עמ' 1 הע' 3-5).

[98]) בתורת לוי"צ עמ' קלא (מפירש"י לש"ס בל' צרפת) ובעמ' רמג (מפירש"י עה"ת בל' ערבי).

[99]) לאחיזת הלע"ז בקדושה ראה בפירוש החסיד יעב"ץ לאבות (במשנה אם אין קמח), ובשל"ה בסוף בית אחרון, וב'טור ברקת' סי' תר"צ אות ח'. דוגמאות לדרשת מלים לועזיות בדרך הרמז והסוד ראה במ"ש בס' 'מרגניתא דר' מאיר' (מהדורת הרב מרגליות) עמ' 34-33; ב'רגל ישרה' מע' און (מפירוש 'דן ידין'. והשווה למ"ש ב'לקוטי שושנים' שבסוף ס' 'קרניים' (כב, ב) וב'עמק המלך' כ, ד) ומע' אנדרל' (מ'מגלה עמוקות'); ס' השיחות תש"ה עמ' 8 (מהבעש"ט ותלמידי הרב המגיד); 'פרי הארץ' פ' ויגש ד"ה והנה כללות; 'שארית ישראל' שער א' דרוש ב [עמ' יג במהדורת תשנ"ח] ושער ב' מאמר ג לשבועות [עמ' קנ-קנא]; 'סור מרע ועשה טוב' ו'הוספות מהרצ"א' אות קיז; 'בני יששכר', תשרי, מאמר ב אות כא. 'דברי תורה' מהדורא ב אות ז.

[100]) ב'פאר יצחק' עמ' 79 על הרה"ק מזידיטשוב "שהיה נוהג קדושה יתרה בפרש"י ז"ל, וכשהיה מזכיר ממנו איזה מאמר היה נזהר לאמרו בלשונו מבלי לדלג אפילו על מלת 'וגומר' או לשון לע"ז שבו". ובס' 'שיח שרפי קודש' (ה, עמ' 47), שסיפר בעל 'חידושי הרי"מ' זצ"ל על צדיק נסתר אחד שחזר "על כל הש"ס בעל-פה עם פירוש רש"י ז"ל, אפילו תיבות הלע"ז (כי ידוע שהגה"ק בעל חידושי הרי"מ זי"ע היה מדקדק מאוד בתיבות הכתוב בלשון לע"ז)".

[101]) לשונו על הרמב"ם בחלק האגרות עמ' תה.

[102]) ס' השיחות ה'ש"ת עמ' 41 וראה בהע' שם.

[103]) ס' השיחות תש"ה עמ' 17. עוד מדברי רבוה"ק במעלת השגותיו של הרמב"ם ורום נשמתו, ראה במאמר "והאיש משה גדול מאד", 'כרם חב"ד', 2, עמ' 93 ואילך.

[104]) ראה לקוטי-שיחות (ב, עמ' 326; ג, עמ' 761; 768 ובהע' שם). שיחת ר"ה תשי"א. במכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א [ב' דחנוכה תשל"ב], שדברי הרמב"ם (בפי"ג מאיסו"ב הי"ד) "סוד הדבר כך הוא" – לרמז שגם ע"פ סוד דעתו כך הוא (ראה זח"ג קכז, א). [וראה 'כפר חב"ד' גל' 81 עמ' 8. גל' 125 עמ' 12. וש"נ ללקוטי-שיחות, יד, עמ' 129]. וראה ב'דרך מצותיך' עמ' 116 סוף אות יא. 'פרי הארץ' פ' לך ד"ה ארז"ל ובפ' ויגש ד"ה כללא דמלתא. 'בני יששכר', ניסן, מאמר ד דרוש ד ודרוש י. 'מעשה רוקח' סז, א. 'לקוטי שושנים' שבסוף ס' 'קרניים' (כד, ד). 'לקוטי מאמרים' (מהרה"ק הר"ר צדוק הכהן מלובלין) עמ' 207. 'שלחן הטהור' סי' קסז 'זר זהב' אות ג, בביאור השגת הראב"ד על הרמב"ם.

[105]) שהרי המובא ב'תורת לוי"צ' עמ' רצה מקורו מפירוש המשניות להרמב"ם (ככל לשונות ערב שבפירוש הרע"ב. ובענייננו ראה בפירוש המשניות מהדורת הר"י קאפח).

[106]) בכתבים הנדפסים אין נמצאים דיוקי הרהמ"ח בכגון דא, אבל בעל-פה נשמע מפיו רבות ונפלאות בדיוק מספרי הפרקים ב'מורה נבוכים' וכיו"ב. בס' 'זכרון יחיאל' (לר"י מטעריווא) בדרוש ז' ובדרוש י"ד מדייק בסימני מנין המצוות להרמב"ם "כי בתורתנו הקדושה אין שום דבר במקרה ח"ו . . רק הכל בכוונה מיוחדת במספר ובמשקל . . ואפילו במנין ומספר של הסימנים הכל הוא נתיב לא ידעו עיט". סימני מנין המצוות מתבארים לרוב בס' 'משכנות לאביר יעקב' . גם בסידור יעב"ץ (הנסמן לעיל בהע' 90) מדייק במנין סימן [תקפ"ו] בשו"ע (וכן היה הרהמ"ח מדייק בסימני השו"ע בדרושיו שבע"פ).

[107]) ראה במפתח הספרים, ולדוגמא עי' בתורת לוי"צ עמ' רפא.

[108]) שם עמ' רצה.

[109]) ראה "בטאון חב"ד" גל' 33 עמ' 15 הע' 8, וראה במפתח הספרים. במאמרי תרכ"ו (עמ' פג), שדבריו לקוחים מהזוהר.

[110]) ראה במפתח הספרים.

[111]) במפתח הנ"ל בערכם.

[112]) חלק האגרות עמ' שח.

[113]) מכתב כ"ק אדמו"ר הריי"צ ב'קצורים והערות לס' לקו"א' עמ' קיח, ושם עמ' קכד על סגולת אותיות התניא.

[114]) ראה לקוטי-שיחות (ד,  עמ' 1212 הע' 3).

[115]) מכתב כ"ק אדמו"ר הרש"ב הנדפס בהוספות ל'קונטרס עץ החיים' עמ' 87.

[116]) המכתב שבהע' 113 עמ' קכג.

[117]) הע' לזח"א עמ' רמח; בחלק האגרות עמ' רנג. דיוק מכ"ק אדמו"ר שליט"א בשיטה זו ראה ב'לקוטי ביאורים בס' התניא' עמ' שצ.

[118]) במפתח הספרים רוכזו לפי הסדר.

[119]) ראה במפתח העניינים בערכם.

[120]) זח"ב קס"א, א-ב; בראשית רבה פ"א א.

[121]) ראה לקוטי-שיחות (ב, עמ' 466. ז, עמ' 89 והע' 46. י, עמ' 8 והע' 14).

[122]) לקוטי-תורה ויקרא ד, א.

[123]) מאמר אדמו"ר הזקן ב'בונה ירושלים' אות עד.

[124]) חלק האגרות עמ' שסז; תכ ועוד.

[125]) בהע' לתניא ולזח"א עמ' III ולהלן עמ' 132-133.

[126]) ראה שמות רבה פ' ל"ו, א. כעין זה הגדיר כ"ק אדמו"ר הרש"ב ('תורת שלום' עמ' 26) את מאסרו של רבינו הזקן (ונתבאר בלקוטי-שיחות, ה, עמ' 399).

[127]) ראה ד"ה מן המצר תרצ"ה, שיחת כ' מנ"א תשכ"ח.

[128]) ראה פקסימילים מגליונות אלו להלן עמ' 134-135.

[129]) הע' לזח"א עמ' צח.

[130]) תורת לוי"צ עמ' רפ; שיז.

[131]) הע' לזח"א עמ' קצג; תורת לוי"צ עמ' רפג.

[132]) בהע' לזח"א עמ' נא; קלח; רב; רה; רסא (על ס' הפרדס; פירוש הרמ"ז; ירושלמי; פרי ע"ח).

[133]) במפתח הספרים ע' יפה שעה.

[134]) במפתח הספרים ע' גליון.

[135]) ראה במפתח הספרים, ויותר מזה נשמע בשיחותיו שבעל-פה.

[136]) הודגש במפתח הספרים.

[137]) ראה הע' לזח"ב עמ' רפא; רצג; שכ.

[138]) ראה הנסמן לעיל הע' |70; בתחילת 'כח ה'' מפירושו של ר"י גיקטיליא למורה נבוכים, שהשמות בלה"ק אינם הסכמיים אלא בחכמה אלקית; ועי' במ"ש ב'מגדל עוז' (עליית הלשון פ"ב) ובאור-התורה בראשית עמ' תקמג (מהשל"ה ועוד).

[139]) 'מגן דוד' להרדב"ז; 'ערכי הכינוים' להרמ"ז (בסוף ד' 'מאיר בת עין' – אזמיר תקט"ו); 'ציצים ופרחים' מהרב יעב"ץ (אלטונא תקכ"ח) וכן מהדורות האחרונים 'רגל ישרה' להרה"ק מדינוב ו'אור עיניים' להרה"ק מקומרנא. בערכים שבסוף ס' החקירה (עמ' 181-198) נתבארו חלק מהם גם בדרך הקבלה והדא"ח.




הוסף תגובהתגובות