ב"ה ערב ש"ק, ח' כסלו תשע"ט | 16.11.18  
 
הרב יהושע מונדשיין
עודכן לאחרונה בי"ח אדר תשס"ח
נבואה, הכרזות, פרסומים ועוד
שקרים, טעויות והטעיות בעניני המשיח והגאולה

נבואה, הכרזות, פרסומים ועוד

 

[על-פי מכתב שנכתב לידיד בט"ו מנחם-אב תשנ"ו, בעקבות "ראיון" עמו בעתון בי"מ המכתב בשלימותו מופיע במדור 'מכתבים']

 

קראתי את ה"ראיון" שנערך עמך, ומאד נתחמץ לבי על שגם מי שזכה לראות מאורות בימיו נלכד בשחיתותם. ואמרתי אעלה על הכתב כמה מן ההרהורים שנפלו במוחי בשעת הקריאה. נראה לי חשוב להביא לידיעתך כמה דברים שכפי הנראה נתעלמו ממך, שמא ואולי בפרט כלשהו תראה שאין הוא כ"כ "ללא כל ספק וצל-צלו של ספק-ספיקא" כפי שאתה מתייחס לכל פרשנויותיך והשקפותיך.

אפתח בציטוט משיחתו של אדמו"ר מוהריי"צ (ס' השיחות תרפ"ז, עמ' 122-121): כבר נתבררו כל הדברים. זמן הבירור והעבודה הי' במשך ז' שנים משנת פ"א עד שנת פ"ז. תקופת הבירורים כבר נגמרה. מתחלת תקופה אחרת בחיינו. אין אנו שייכים לחללה של עולם, רק דרכינו ישרה: עבודת הלב והמוח, ולהכין את עצמינו לקבלת פני משיח. ואין כוונתי גילויים ברוחניות, רק קבלת פני משיח ממש. ואיני נותן על זה זמן ארוך, ובימי יהי' הדבר הזה, כי אינני זקן בא בימים, ושנותי המה לערך שנות הארבעים ושבעה... בימי תושע יהודה וישראל... (כ"ק אדמו"ר האריך כל הלילה רק בזה שעבודתינו רק לתקן את המוח והלב, כי "רגלי דשכינתא" כבר יש לנו, ובימינו תושע יהודה וישראל). אני והתמימים יהיו מן הראשונים שיקבלו פני המשיח... "בעתה" כבר הוא, ו"אחישנה" הוא ברוחניות. עכ"ל.

והוסף לכך את שיחתו בי"ט כסלו תרצ"ט (בסה"ש עמ' 316. כאן אני מצטט לפי מכתבו של ר"י פייגין ע"ה, שהוא כמובן מוסמך יותר), וז"ל: אמר כי רואים בחוש אז דאס איז דער לעצטער זמן פאר משיח'ן. ואמר: משיח איז שוין דא, ער איז הינטער א וואנט, דער וואס האט א גוטן חוש השמיעה איז שומע קולו, און דער וואס האט א גוטן חוש הראי' איז רואה  אותו. עכ"ל.

הרי לנו שבכל הדברים שנאמרו ע"י הרבי בשנותיו האחרונות, לא היה חידוש מהותי לגבי הדברים שנאמרו מכבר ע"י מוהריי"צ, ולא נתכוין אלא לדברי נבואה אלו ולא לנבואה חדשה. וכשדיבר (בש"פ שופטים תשנ"א שאתה מצטט ממנה) על "נשיא דורנו, שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו", הרי דעת לנבון נקל שכיוון על חותנו, ואין בידינו לחדש ולומר ששינה לפתע מסגנונו בכל שנות נשיאותו והחל לדרוש בפרהסיא בכבוד עצמו. וגם אם יחזרו על שקר זה עשרות ומאות פעמים, לא יצליחו להפכו לאמת.

וכן כשפירש שהנבואה היא זו של "לאלתר לגאולה", פשיטא שכוונתו לדברי מוהריי"צ "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", אלא שהשמיט את התנאי של "לאלתר לתשובה", כדרכו בקודש, כגון "בחוקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם", בהשמטת מלת התנאי "אם בחוקותי".

ולמי שיש ספק בכך, תבוא העובדה הבאה (שהועלמה בזדון מידיעת הציבור) ותטפח על פניו: כשהדפיסו ב'שיחת השבוע' אודות פרסום נבואתו של הרבי בדבר הגאולה וכו', ציוה הרבי לריל"ג לשאול אותם היכן ומתי אמר שזו נבואה שלו, והרי זו נבואתו של מוהריי"צ! (כך שמעתי מפיו של עורך 'שיחת השבוע').

אלא שחסידים זיינען "זייער קלוג", און נאך קליגער פונעם רבי'ן, והחליטו לפעול נגד דעתו, כפי שעשו בדברים נוספים בתחילת אותה תקופה חשוכה של עבדים המתפרצים מתחת יד אדוניהם.

[את כל הדברים דלעיל כתבתי  ע"פ האמור בחלקו הראשון של ה"ראיון" עמך. אך בחלקו השני ראיתי שגם אתה מייחס את הנבואות למוהריי"צ. אולם שוב אתה חוזר ואומר שם שהרבי קיבל את הדברים ואמרם בנבואה. ואיני יודע מה אדו?ן בך].

ועתה נשוב לדבריך ב"ראיון". אתה אומר שהרבי גילה שדורנו דור השביעי הוא דור הגאולה, וזה חייב להתבצע בדורנו זה, דור השביעי. ע"כ. - והרי גם מוהריי"צ אמר שבימיו יבוא המשיח, דהיינו בדור השישי, והדבר לא נתקיים. האם הוא טעה ח"ו?! ואם תאמר כתירוץ רבינו, שעדיין אנו מתנהלים תחת ממשלתו והנהגתו (לקו"ש ח"ב עמ' 502. חט"ו עמ' 505) - אם-כן מדוע שלא יאמרו כך ח"ו גם בדור השמיני והתשיעי?!

ומה תעשה עם האמור בשיחה משנת תשי"ב (לקו"ש ח"א עמ' 263) בזה"ל: עס איז דא?ך הנה זה עומד אחר כתלינו, משיח האלט א?ט-א?ט ביים קומען, אחכה לו בכל יום שיבוא. און ניט נא?ר דער אינגסטער פון דער חבורה, נא?ר אויך דער עלטסטער פון דער חבורה וועט בימיו קומען משיח. עכ"ל. ואצ"ל שלא רק הזקנים שבאותו הדור כבר אינם אתנו היום, אלא גם חלק מהצעירים של אז לא זכו שבימיהם יבוא המשיח.

דעתך היא מן הסתם שהחסידים צריכים להאמין שדברים אלו נאמרו בשנת תשי"ב בנבואה, וגם תירוץ לקושיא בוודאי יש באמתחתך. וא"כ כדאי הוא תירוץ זה שיוכל לשמש גם בקושיות על הנבואה שאתה מייחס לשנת תשנ"א.

ובכלל, הרי גם לשיטתך נותרים עדיין דברים רבים שאין לנו עליהם "תירוץ". ומאי שנא הענין הנ"ל שדוקא הוא חייב להתבצע לפי הבנתך שלך, ללא אפשרות של קושיות ותירוצים אחרים, או אפילו העדר תירוצים כלשהם?!

ומהו התירוץ  לכך שאדמו"ר מוהרש"ב אמר בדור החמישי,  בשנת תרס"ז  (תור"ש עמ' 74-73): מיר זיינען דא?ך איצטער בדור האחרון, דא?רף זיך דא? אויספיהרען די כוונה פון בריאת העולם... במעמדי ומצבי זא?ג איך אייך, א?ז איצטער איז דער דור פון משיח'ן, איצטער איז דער בירור היותר אחרון, דער איצטיקער דור איז דער דור פון משיח בלתי שום  ספק. עכ"ל.

והרי אין לך קץ מגולה יותר מזה דשנת תרס"ו המיוחס לאדמו"ר הנ"ל (סה"מ תרס"ג עמ' רנג), והקץ דשנת תר"ח שנאמר מאדמו"ר הזקן, והקץ המפורש בזוה"ק לשנת ת"ח -- וכל הקיצין הללו הם דברים המפרשים ונוקבים בזמן, וכל תירוץ שתתרץ עליהם יחול בכ"ש וק"ו על הקיצין המדומים שלך, שרובם ככולם אינם אלא פלפולים של קשירת נימא בנימא ובבחי' קידוש-לפורים.

וא"א לתרץ ולחלק בין קיצין שנאמרו ע"י חכם לקיצין שנאמרו ע"י נביא (כתירוצו של אדמו"ר הזקן לקושיא זו), שהרי לשיטתך (ב"ראיון" זה), ע"פ חסידות כל דברי הרביים הם בגדר נבואה גם כשלא נאמרו בגלוי בלשון "כה אמר ה'". (ובוודאי אינך נמנה עם הנהו ממרים המשפילים לעפר את כבוד רבוה"ק ש"לא זכו" להיות בני "הדור השביעי").

                                                                   *     *     *

"הכרזת הקודש"

ועתה להתגייסותך הבלתי-מובנת להגנתו של "חיוב" ההכרזה שבדו מלבם, "יחי אדמו"ר מה"מ לע"ו". והקושיות רבות מספור: בשיחת ב' ניסן תשמ"ח (שאתה דן בה), דיבר הרבי על ההכרזה "יחי המלך", ואתה מיתמם ואומר שהכוונה כמובן ל"מלך המשיח", ומעתה אין שום הבדל בין הנוסח "יחי המלך" לנוסח "יחי אדמו"ר מה"מ לע"ו"...

האמנם כך דרכה של תורה וזו דרכה של חסידות, שהרבי אומר להכריז בנוסח מסויים והחסידים ממרים את פיו ומכריזים בנוסח אחר, ועוד מעיזים לטעון שבכך הם ממלאים אחרי דבריו?!

האם תצדיק באותה סברת-כרס גם את מי שיקום ויאמר "האזן ישראל" במקום "שמע ישראל", ויטען להגנתו "שזה אותו הדבר", ובעצם אולי אפילו מובן יותר ומדוייק יותר, ומעורר הכוונה יותר...

שער בנפשך שמישהו ירצה לשנות בנוסח הסידור - לא במטבע ברכה שטבעו חכמים, אלא רק בסדרם של פסוקי "מה טובו" עד"מ, או להוסיף בהם (כנוסחים אחרים) את הפס' "ה' אהבתי מעון ביתך" - האם היית מוכן להצדיק זאת בטענה של "אין הבדל גדול"? או אפילו מי שירצה לשנות כקוצו-של-יוד ב"הכרזה" של "הריני מקבל עלי מ"ע של ואהבת לרעך כמוך", ולומר, עד"מ, "הריני מקבל עלי מ"ע לאהוב כל אדם מישראל שנא' ואהבת לרעך כמוך"?! ואפילו אילו מצינו שהרבי הי' מאשר נוסח כזה באחד העלונים של צא"ח, היית אומר שאין מביאים ראי' מעלון של צא"ח לגבי שינוי נוסח הסידור!

ומאי שנא הכא, שאם הרבי "עודד" שירה בציבור, מכאן ראי' שמותר לשנות את אותיות הרב בנוסח "ההכרזה"?

ועוד, אם אכן אין כל הבדל בין שני הנוסחים, מדוע א"כ המס"נ להכריז דוקא בנוסח שבדו מלבם, ולקדש מלחמה על הנוסח של "אותיות הרב"? הרי לדבריך אין הבדל ביניהם! יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא! והרי"ז כדברי מוהרש"ב: יע קא?לא?שען, ניט קא?לא?שען, זא?ל שוין זיין יע קא?לא?שען... "יחי אדמו"ר מה"מ" הוא בדיוק כמו "יחי המלך", אבל... "יחי אדמו"ר מה"מ לע"ו"...

ובכלל, מה לנו ולכל הפלפולים בנוסח ההכרזה כך או כך? האמנם נצטווינו אי-פעם על מצוות ההכרזה? כל מה שהי' הוא שהרבי ציוה פעמיים או שלוש להכריז הכרזה פלונית, וקהל הנוכחים עשה כאשר נצטווה. ולא עלה על דעת איש להכריז שלא ע"פ ציווי הרבי, ואילו הי' מישהו מכריז אחר התפלה את אותה הכרזה, לשוטה הי' נחשב. ואילו הי' עושה זאת בהתוועדות בפני הרבי, הלא סקול יסקל!

ומחמת שהכירו את סגנונו של הרבי, איש לא התייחס לזה כלל כהוראה לשעה או לדורות, ולא פרסמו זאת במסגרת "המעשה הוא העיקר". וגם לא שאל אדם מעולם את הרבי, האם כדאי ונכון הדבר לעשות מהכרזה זו מנהג של קבע או הכרזה בעתים מסויימות.

והכל בגלל שביודעיו ומכיריו קא עסקינן, הכל ידעו את סגנונו של הרבי ואת שיטתו.

ובכלל, מהו הקשר בין "עידוד שירה" לבין "הכרזה"? כו"כ שנים הרבי  עודד בפורים (בשתי ידיו ובכל גופו) את שירת "ויהי בימי אחשורוש", האם למדנו מכאן שצריכים להכריז כו"כ פעמים בכל יום ג"פ "ויהי בימי אחשורוש"?

ותו, היו עוד הכרזות נוספות שנצטוו עליהן לשעתן, כגון "צמח, צמח, צמח" (בליל ה' דחה"ס תש"נ), והרבי אמר אז במפורש (ובלשון של וודאות) שכשיכריזו עתה ג"פ "צמח צמח צמח" - יבוא משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!* ומדוע לא נקבע מאז ועד עצם היום הזה להכריז את ההכרזה הזו עשרות פעמים בכל יום? האם בגלל שנוסח "הכרזה" זו אינו ערב לאזנם של מעצבי דעת קהל המשיחיים ואינו "תיקשורתי"?

 

* אגב כך נמצאנו למדים שבאותן שנים נהג הרבי להתבטא בלשון של וודאות גם על עניינים שבעצם אינם אלא תפילה ובקשה. ומכאן מודעא רבא לאורייתא לכו"כ "ראיות והוכחות" שנבנו על דקדוקי לשונות מעין אלו, מבלי להתחשב בהכרת סגנון דיבורו של הרבי.

 

באחת השנים הראשונות אחר עריכת ה"סדר", אמר הרבי שינגנו וירקדו "א-לי אתה", שהוא סגולה לגילוי אליהו וקירוב הגאולה. האם עלה על דעת מישהו לעשות מכך מנהג של קבע ו"פטנט בדוק ומנוסה" להבאת המשיח?

ובטוחני שאילו היו שואלים אותך בשנים תשמ"ח-תש"נ בדבר עשיית קבע מהוראת הכרזה חד-פעמית, היית מסביר בטוב טעם ודעת (וכפי שהוא האמת), שלא הפעולה כשלעצמה היא שמקרבת את הגאולה, אלא רק דיבורו של הרבי והעשייה על פיו, ובאותה שעה דוקא! *

למה הדבר דומה, לכל המבואר מילתא בטעמא בענייני פעולת השופר בעליונים, שהוא בגלל היותו מקרן איל, כפוף, צדו האחד צר והשני רחב, קולו קול פשוט וכו' - אך באם יתקע האדם בראש-השנה לאילנות ולא בראש-השנה לשנים, לא תפעל תקיעתו יותר מאשר צפירת הרכבת. ואפילו ששופרו מקרן איל כפוף כנ"ל, וגם התקיעות יהיו ככל משפטן וכחוקותן, גנוחי גניח וילולי יליל, ויתאדמו פני התוקע - שלימות ה"חפצא" ושלימות ה"גברא" - ועכ"ז לא יעמדו לו כל ה"מילתא בטעמא" בעת זו, אשר לא  עליה נצטווה.

והרי כל מי שלמד אי-פעם חסידות, ובפרט מי שנתחנך אצל חסידים עובדי ה', יודע שלא זו דרכם של חסידים בכלל וחסידי חב"ד בפרט, לעשות עיקר מדברים כגון "הכרזות" (כפי שהיום ענין ההכרזות הוא עיקר העיקרים שיש למס"נ עליו ולעקור בעבורו ובשמו את כל התורה כולה). וגם רבינו, כשדיבר על האופנים והדרכים ההכרחיים והקבועים לקירוב הגאולה, לא הזכיר מאומה על הכרזה מכל סוג שהוא. ורק בהוראות שעה לבד ציוה על הכרזה פלונית או מעשה אחר כלשהו. אבל לא תמצא שבהדרכות הקבועות היה משהו בנוסף לתורה, תפלה וצדקה. ואין בדורנו מי שיש בכחו להנהיג מנהגים חדשים בדרך של סגולה, ולקבוע אותם לרבים. וזה שמייחסים זאת לרבי וחוזרים על כך מאות פעמים, הרי - כנ"ל - לעולם אין השקר הופך לאמת.

גם כל הדיוקים שלך ש"הכרזה" היינו בקול-רם ובדיבור, יכולים הם להיות לכל היותר נסיון להסביר מדוע ציוה הרבי כמה פעמים על אותן ההכרזות שעלו ברצונו. אבל אין בכחם של ההסברים הללו לקבוע הוראה לרבים שיש להכריז הכרזה כלשהי. **

 

* זכורני שבחור א' ביקש פעם מרבינו "תיקון", והרבי כתב לו שילמד לקו"ת. ר' שלמה חיים ע"ה הסביר אז, שלא לימוד הלקו"ת כשלעצמו הוא התיקון לפגם, אלא עצם הדבר שהבחור מציית להוראתו של הרבי אליו. ואילו בחור אחר שילמד לקו"ת ללא שנצטווה על כך, עבורו לא יפעל הלקו"ת שום תיקון.

ומענין לענין, באחת מדרשותיו הואיל ש"ב וולפא לבאר, שלא נשקפת לנו שום סכנה ממדינת איראן, שהרי הרבי כבר אמר כמה פעמים בעבר שזו "ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה" וגו'! ואנו לדרכנו, שלא הפסוק הוא שמגן על יושבי הארץ (שהרי פסוק זה הי' קיים גם בשעת החורבן הראשון והשני ושאר הגזירות ל"ע), אלא דיבורו של הרבי פועל בעליונים להגן על התחתונים, והוא כטוען לפני הקב"ה ומביא לו ראי' מפסוק מפורש. אבל היכא שלא נאמר מפי הרבי, אין בכחנו לפעול ולפסוק על-סמך שהדברים נאמרו בסגנון של "מילתא בטעמא", וכמשנ"ת.

גם מסיפור המעשה דלהלן (והוא מס' "סיפורים נוראים" המקובל על רבוה"ק) נראה שהעניינים נפעלים רק כשהרבי מצווה לעשותם, ואפילו בשעה שהרבי אמרם כ"מילתא בטעמא" הם מתקיימים מכח אמירתו ולא בזכות ה"טעם". וז"ל:

שמעתי  כמה פעמים מהחסיד הגביר הנקרא ר' שלמה רפאל'ס מווילנא, שפעם היה הוא בלאדי, ועוד החסיד המופלג  מו"ה יוסף רפאל'ס, ושאל מקודם החסיד מו"ה יוסף עצה מאדמו"ר, אם יעשה פרנסה מש??כר טוב. ואמר אדמו"ר: איך הוא אופן העמדת הש??כר? אמר לו, שמעמידין הש??כר תחת הקרח כל ימות החורף, ובימות הקיץ מוכרים. אמר אדמו"ר: פרנסה כזו הוא קרוב להפסד, כי יוכל להיות שישתברו כל החביות ולא ידע כלל מזה.

ולמחר נכנס החסיד ר' שלמה ושאל את פי קדשו גם-כן, ושאל אותו גם-כן איך הוא אופן העמדת  הש??כר, ואמר לו גם-כן כנ"ל.  ואמר: פרנסה כזו ישר בעיני מאוד, כי כל ימי החורף הש??כר מכוסה מעין הרואה, זהו דבר הסמוי מהעין והברכה מצויה.

ואחר-כך עשו שניהם הפרנסה, ולא נפל דבר מדברי קדשו: ר' יוסף נתדלדל מזה כי נשברו כמה וכמה חביות תחת הקרח, ובמרתף של החסיד ר' שלמה היו כולם בשלימות ונתעשר מזה. עכ"ל.

ואם כך הוא הדבר בעניינים גשמיים הנראים לעינינו, עאכו"כ שכן הוא בדברים סגוליים הנעלמים מעין כל חי, שרק רבי יכול לומר "עשו כך ותפעלו כך", והדבר יתקיים ע"פ מאמרו. אבל כל המנסה לתקן תקנות על-סמך דברים סגוליים שנשמעו מפי הרבי, אינו אלא מן המתמיהים.

 

 

** קושיא נוספת מתעוררת כאן, אם נצטווינו על הכרזה בקול-רם ובדיבור דווקא, א"כ מהו היסוד ל"הכרזה" זו בכתב, הן בהזמנות לשמחות והן בשלטים ומדבקות על כל גבעה רמה וכל עץ רענן? וכן על כיפות הילדים אשר לא ידעון היום טוב ורע. וגם בענין ההזמנות מתעוררת קושיא אלימתא, אם נוסח ההזמנה לחתונה נתקדש עד כדי כך שנוהגים לחקותו לכל פרטיו ודקדוקיו, וי"א שהרבי הוא שהורה לנהוג כן, א"כ מיהו זה ואיזהו אשר מלאו לבו להטיל שינויים בנוסח זה?

וגם כשהרבי אמר שהכרזת "יחי המלך" פועלת פעולה מסויימת, פשיטא שפעולה זו נפעלת רק ע"י דיבור. ולמי שלמד דא"ח אין מן הצורך להאריך בראיות.

 

נוסח הי"ג עיקרים מקודש ומקובל לא פחות מנוסח "יחי אדמו"ר מה"מ לע"ו" שבדו מלבם. ולשיטתך, היה מקום וגם חיוב להכריז את העיקרים (עכ"פ את ה"אני מאמין בביאת המשיח", שלא זו בלבד שהרבי "עודד" את שירתו, אלא גם ציוה כו"כ פעמים שינגנוהו לפניו!), ועכ"ז נמנעים אנו לא רק מלהכריז את העיקרים, אלא אף מאמירתם בדרך של קבע, ובפרט לא אחר התפילה!

שיטתו הברורה והבהירה של רבינו בענין זה מבוארת היטב באג"ק (חי"ב עמ' יט): כל הוספה על מה שתיקנו אנשי כנה"ג ומובא בראשונים, צריכה להביא ראי' לקבלתה... כל המתקן תפילה בנוסח ואמירה לרבים עליו להביא ראיה ברורה ויסוד לזה, ולא על הנמנע מלקבל ההוספה... ואף שאפילו האומרים הי"ג עיקרים אומרים זה לאחר התפלה, גם זה צריך ראי'... (עיי"ש עוד).

בא וראה כמה נזהר וחשש מוהריי"צ כשתיקן את אמירת התהלים אחר התפלה, וציוה שהחזן לא יאמר את התהלים לפני התיבה, אלא רק ליד הבימה (וכך נהגו אפילו בביהמ"ד ב770- ורק אחר ההסתלקות בתש"י הנהיג הרבי שתהא האמירה ליד העמוד). ואם כך חשש ופחד אפילו כשמדובר בפרקי תהלים, עאכו"כ שיש לאנשים כערכנו לחשוש מהנהגת הכרזות אחר התפילה, וכ"ש וק"ו באמצע התפילה (כמנהג המהדרין בהבלים), ומה גם בדברים שאינם פסוקי תורה ואינם "דברי הרב", אלא סיסמה חסרת שחר שבדו מלבם, ולא שום "הכרזת קודש" כהגדרתך. גם ה"עידוד" אינו מעניק לשיר תוקף וקדושה של פסוקים, וכשם ששאר הפזמונים אודות הטנקים וכד' לא נתקדשו (וכנ"ל, אפילו פסוקים ודברים שבקדושה אין לנו כח ורשות להוסיפם מדעתנו).

בנוסף לכל הנ"ל, אתה מתעלם לגמרי משאלת תוכנה של ההכרזה "יחי אדמו"ר מה"מ לע"ו" לאחר ג' תמוז תשנ"ד (והרי בנדו"ז לא בשופטני עסקינן, ואתה נמנה עם אותם שמודים בתושב"כ ובתושבע"פ וסבורים שאדם שע"פ כללי ההלכה נפטר מן העולם, לא נחשב "חי" בדיני התורה המסורים לנו בעוה"ז הגשמי).

ומהו פירוש ההכרזה עתה? יקום אדמו"ר מה"מ בתחיית-המתים לעולם ועד?! היש משמעות למלים נבובות אלו? (ובפרט לדעת המחזיקים בשטותם בדבר חיים נצחיים בגשמיות, מהו זה שמאחלים לחי נצחי שיחיה לעולם ועד? האם נופל הוא בכלל בגדר מיתה? וכפי שמאחלים לו ב'שיחת הגאולה' "יבלחטו"א", האם חי נצחי זקוק לאיחולים כאלו? האם גם לקב"ה אנו מאחלים שיחי' לאורך ימים?).

ושמא צריכים להכניס תיקון כלשהו בנוסח, האם תקום בך הרוח ויהי' לך העוז לשנות את נוסח "הכרזת קודש" זו?

ומדוע מותר לשנות, וגם שינו בשאט-נפש, את "יחי המלך", אך אסור לשנות את "יחי אדמו"ר מה"מ לע"ו"? יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא?

וכיצד ניתן להביא ראיה מ"עידוד" השירה שעודד הרבי בחייו, לכך שיש להחזיק בנוסח זה גם אחר ההסתלקות (שגם אתה מודה בה)? והרי עתה נוסח זה משולל משמעות לחלוטין, ועכ"פ נאלצים לפרשו בצורה שונה, והוא פירוש שכלל לא קיבל את "עידודו" של הרבי, אלא - כמו שאר הדברים - בדוהו מלבם.

                                                                 *     *     *

פרסום זהותו של המשיח

לענין פרסום זהותו של המשיח, לעומת כל השיחות שלדבריך מופיע בהם בפירוש שהרבי הוא מלך המשיח (שהוא כמובן שקר גס וגלוי לעין, שהרי זה לא נאמר בהם בפירוש, אלא רק שלדעתך מוכרחים לפרש כך את הדברים) - וגם אין בשיחות אלו הוראה לפרסם את זהותו של המשיח (ודעת לנבון נקל להבחין בין פרסום השיחה, לבין פרסום מודעות שכל תוכנן הוא למען דעת מיהו המשיח) - הרי לעומת כל אלו יש הוראות מפורשות  שלא לפרסם מיהו המשיח! אלא מאי, מכונת-התעמולה-המשומנת-היטב ותעשיית-השקרים הן הן שהעלימו את ההוראות בחיי הרבי, וממשיכות להעלימן גם עתה!

האם ידוע לך שהרבי הגיב בחריפות נחרצת (עד כדי איום בסגירת העתון) בשעה ש'כפר חב"ד' רצה לפרסם מאמר מסויים, שכל תוכנו הי' שמותר לחסידים להאמין שרבם הוא משיח? והנימוק לאיסור הפרסום היה במפורש היות וזה גורם לריחוק יהודים מתורת החסידות.

האם ידוע לך שהרבי הורה בפירוש לדובר חב"ד שלא להתראיין בנושא המשיח, שמא ימשכוהו בלשונו ויוציאו מפיו הצהרה שהרבי הוא המשיח?

האם ידוע לך שבחודש אדר תשנ"ב ציוה הרבי על ש"ב וולפא שלא ידפיס את החוברת שלו "קבלת פני משיח צדקנו"? (חוברת זו נדפסה מיד ובסמוך אחרי כ"ז אדר...)

האם ידוע לך שהרבי ציוה על דוד נחשון (ע"י הרב ירוסלבסקי) שלא יתעסק במבצעי הגאולה לא בהווה ולא בעתיד?

ועוד ועיקר: כשרשמו את שיחת ש"פ חיי-שרה תשנ"ב והכניסוה להגהה, נכתב שם בזה"ל: יעדער שליח דארף זיך אליין צוגרייטן און צוגרייטן אלע אידן במקומו ובעירו וכו', צו מקבל זיין פני משיח צדקנו, דורך דעם וואס ער איז מסביר דעם ענין פון משיח און ווער איז משיח באופן המתקבל צו יעדערן לפי שכלו והבנתו, כולל במיוחד - דורך לימוד עניני משיח וגאולה, ובפרט באופן פון חכמה בינה ודעת, וואס דורך דעם ווערט אפגעלייגט בשכל האדם צו מקבל זיין דעם שליח ומשיח שבדורנו, "שלח נא ביד תשלח"'. -- והרבי מחק את שני המשפטים המודגשים הללו, ותיקן שיהי' נאמר: וואס ער איז מסביר דעם ענין פון משיח כמבואר בתושב"כ ובתושבע"פ באופן המתקבל... באופן פון חכמה בינה ודעת. עכ"ל (צילום ההגהות בכתי"ק נדפס בגליון המאה של 'התקשרות').

והנה מאותה שיחה עצמה, ומאותה שורה, אתה למד שיש לפרסם "ווער איז משיח", ושזהו האופן המתקבל! שומו שמים על זאת! מיני' וביה אבא אתה מתקין את הגרזן לגדיעת עץ החיים?!

ואיך יכול אתה לומר שהדיוקים שלך מהשיחות הם הוראה ו"מעשה רב", בה בשעה שאין הם אלא "אייגענע פשעטלאך" שלך ושל אחרים, ואילו ההוראות שניתנו מהרבי בגלוי ולמעשה בפועל הן להיפך ממש! והרי בטח יודע אתה שבאותו מקום שנא' בגמ' "מעשה רב", מפורש שם שאין עושים לא ע"פ הלכה ולא ע"פ מעשה, אלא רק כשהרב מורה לו במפורש עשה או אל תעשה!

ומה לנו הוראה ברורה ו"מעשה רב" גם יחד, יותר מאשר המחאה הגלוי' של הרבי בש"פ נח תשנ"ב בשעה ששרו "חיילי המלך", שאמר שהיה עליו לקום ולצאת וכו'. והרי מחאה זו היתה אחרי אמירת השיחה של "בית רבינו שבבבל", ואחרי ריבוי תשובות חיוביות לדיווחים על החתמות לקבלת פני משיח וכנסים וריקודי-נשים ותופים ושאר מרעין-בישין (והיום אנו כבר חכמים יותר, ויודעים שריל"ג מעולם לא קרא בפני הרבי את כל הדוחות וגם לא את תוכנם - שהרי אי"ז בכח אנושי בזמן שעמד לרשותו - והוא נצטווה להשיב על כל הדוחות בנוסח קבוע, שהוחלף מדי זמן).

ואגב כך עלינו לתרץ קושיא נוספת, מדוע נתרעם פתאום הרבי על שיר שלא היתה זו הפעם הראשונה ששוררוהו לפניו בהתוועדויות? ויודעי פשר דבר יודעים, שבפעם זו קיפץ א' האברכים מול פני הרבי ושר בקולי-קולות, כך שנוסח השיר הגיע בבירור לאזני הרבי, ומיד הגיב בחריפות כנ"ל.

ולכאורה על מה יצא הקצף, הרי היו ל"משיחיסטים" עשרות ראיות "מוצקות" מתשובות ושיחות "מפורשות", מה פשעם ומה חטאתם? אלא ללמדך שכל הראיות וההוכחות אינן אלא "אייגענע פשעטלאך" אשר רוח תישאם, ודעתו של הרבי אחת היא ולא תשתנה: אסור לגרום לכך שיהודי אחד פחות ילמד חסידות! שום "פשעטל" לא יצליח לשכנע את "יודעיו ומכיריו" שח"ו הגיע (או יגיע) זמן שבו יגרם לרבי נח"ר מפעולה כלשהי הגורמת להפחתה הכי קטנה במספר לומדי החסידות!

והאם ידוע לך הצעטיל בכתי"ק הרבי, מחודש אדר תשנ"ב ובו נאמר: אין כל חיוב כלל לחפש מיהו משיח וכו'. -- וזאת אחרי השיחה דש"פ משפטים ושאר השיחות שאתה מוכיח מהן "ללא צל של ספק וספק-ספיקא" שאפשר וצריך לפרסם את זהותו של המשיח! האם יש בכח הדיוקים שלך להכריע ח"ו את דעתו המפורשת של הרבי?

כמובן שאיני מפקפק בכח פלפולך לחלק בין לפני כ"ז אדר לאחריו, לשים חושך לאור ולומר על התקופה של "ניטלה תורה" שאינה אלא ניתנה תורה ונתחדשה הלכה, חידוש תורה שמותר ח"ו לרחק יהודים מלימוד החסידות.

אבל לדבריך פרסום זהותו של המשיח אינה גזירת-הכתוב, אלא דבר של הגיון: "כאשר אתה בא לאדם ברחוב ומספר לו שמשיח עומד להגיע, ואומר לו מיהו משיח  - זה נתפס אצלו כדבר מציאותי, לא כדבר הפורח באויר" - האם אחרי כ"ז אדר נשתנו הטבעיים, ודבר שהרבי הגדירו שוב ושוב כאמצעי לריחוק יהודים, דבר שהרבי כתב "שאין כל חיוב כלל לחפש מיהו משיח", הפך פתאום לאמצעי בדוק ומנוסה ל"חיזוק עצם בשורת הגאולה"?

ועוד אתה מוסיף טענה של שטות (והדברים אינם ראויים למי שאמרם): "כשם שכאשר רוצים להמחיש לילדים את אליהו הנביא, מציירים להם יהודי עם זקן לבן..." ראשית, לא בילדים חסרי-דעה עסקינן, אלא בבני-אדם מבוגרים. ובפרט אם רצוננו לפעול גם על יהודים שומרי תומ"צ ויודעי-ספר ומחזיקים בתורת ה' וקרבת אלקים יחפצו (שהרי סו"ס גם הם יהודים, וגם אותם חייבים לקרב לתורת החסידות ולאמונת הגאולה).

שנית, אם ה"משיחיסטים" היו מציירים את המשיח כיהודי בעל זקן לבן, איש לא הי' בא אליהם בטענות, וסביר שגם הרבי היה מאשר ספר ילדים שבו ציור כזה (משא"כ אם היו נותנים את התמונה שלו - דבר שאיש לא הי' מעז להעלות על קצה דעתו לפני כ"ז אדר - כ"ש וק"ו מכך שהתנגד שידפיסו את תמונתו על דפי י"ב הפסוקים).

אבל האם ניתן להסיק מהמשל שלך, שבמקום לצייר את אליהו כיהודי בעל זקן לבן, עדיף לתת תמונה של הרב מ' אליהו? והרי זה "ממחיש" ו"מחזק" וכל שאר סיסמאות השקר הנבובות!

האם ניסית לערוך משאל בין אנשים ברחוב, ולבדוק מה נראה להם כ"חיזוק אמונה" יותר, ציור של "משיח" דמיוני בעלמא בעל זקן לבן, או תצלום של "משיח" שוכן עפר? ומנין לך הבטחון "ללא ספק וספק-ספיקא" שהתמונה "מחזקת את עצם בשורת הגאולה"? ובבטחון המופרז שלך, ועל-סמך מ?ש?ל ילדותי, נפשות אתה קובע!

אני מהפך את דף העיתון, והנה גם דעתך מתהפכת כחומר חותם! פתאום נשמעים מפיך גם דברים "שפויים" ר"ל, ואתה אומר: "אני משתדל תמיד שלא לצרום את האוזניים של הסובבים אותי"... הרי בעמוד הקודם קבעת כי "אפשר וצריך לפרסם את זהותו של משיח", ו"כמובן" שזו דעתו של הרבי, והנה לפתע גדרים אתה מטיל בקיום מצוה זו: הני מילי שצריכים לפרסם את זהותו של המשיח, זהו רק כשיש אוזניים אטומות ובלתי רגישות, אבל אם קיים חשש צרימת אוזן ח"ו, או אם "בעלי השמחה אינם נמנים על חסידי חב"ד והם לא מעוניינים" לשמוע מיהו המשיח - אזי בטל ה"צורך" לפרסם את זהותו של משיח, ומבוטל ה"מעשה רב" של הרבי "שהורה לנו ללכת בדרך זו", בכך "שעודד את שירת והכרזת "יחי", למרות הפירסום הרב שניתן לדבר בתקשורת האלקטרונית והכתובה בעולם כולו" - פירסום שכידוע לא הבחין בין אוזן לאוזן, בין מי שמעוניין לשמוע ומי שאינו מעוניין...

אבל כנראה ש"נתנו לך להבין" שדבריך אינם "משיחיים" דיים, ותוך-כדי-דיבור אתה מסתייג ואומר שצרימת-אוזן אינה יכולה להזיק... זה "רק" ממעיט את הסיכוי שהדברים יתקבלו על אוזן השומע...

כלומר, אי-קבלת דברי "בשורת הגאולה" הוא מילתא זוטרתי, היזק שאינו ניכר, אין מה להתחשב בו, ויש להמשיך ולהשמיע בגלוי את הדברים הצורמים... והני מילי באחרים, אבל אתה תמשיך ותמסור רק "חצי דבר"... שפתיים יישק!

                                                                   *     *     *

הנבואה

בהמשך דבריך אתה מתייחס לסוגיית המשיחיות והנבואה ע"פ ההלכה, וכאן נראה בעליל שנותר בך חלק ניכר של "שפיות". נראה אם תעמוד בך הרוח שלא לחזור בך מדבריך אלו, גם אחרי שיתפרסמו באותו עיתון פלפולים חריפים שיבואו לסתור את דעתך (שלדעתם זו "כפירה" ע"פ נגלה ולא רק ע"פ חסידות). ושוטה-הכפר בוודאי ימצא (או ימציא) איזה סיפור של החסיד בעל המס"נ, להורות שאין הבדל בין המישור ההלכתי למישור החסידי, וכל המפריד ביניהם הוא נרגן מפריד אלוף ר"ל.

מענין לענין, בוודאי זכורה לך שיחתו של הרבי אחרי מלחמת יוהכ"פ (ושמא אחרי מלחמת ששת הימים): "לא נביא אנכי ולא בן נביא". וכשרמ"ס ע"ה פרסם אז בעתונות אודות נבואתו של הרבי, חזר הרבי ואמר בשיחה נוספת: הרי אמרתי בפירוש לא נביא אנכי ולא בן נביא...

ויש לחקור, כשנביא משמיע דברים, ולא זו בלבד שאינו אומר "כה אמר ה'", אלא אומר במפורש "אין אלו דברי נביאות". האם ע"פ חסידות הוי נבואה אם לאו?

והנה שוב אתה קובע דברים מוזרים: "כאשר אתה בא ליהודי, ובפרט היום, ואתה אומר לו שהרבי מליובאוויטש אמר בנבואה ש"הנה זה משיח בא" - הוא נוטה להאמין בזה יותר מהר מאשר אילו היית בא אליו ואומר לו שהרבי בתור צדיק או בעל רוח-הקודש אמר שהגאולה כבר בפתח". עכ"ל. וכל דבריך אלו הם דברי נביאות שאין להם על מה שיסמוכו. כמובן שלא ערכת שום "משאל" לפני שקבעת את קביעתך זו, ואין זו אלא הזייה מפרי דמיונך הפורה, המנותק מעולם המעשה.

וכמובן שהתוספת "ובפרט היום" משוללת הגיון: כל יום שחולף מקשה עוד יותר את האמונה בדברים שנאמרו לפני כחמש שנים ועדיין לא נתגשמו לעיני בשר, ושום אדם נורמאלי לא יאמין שאלו הם דברי נבואה דוקא בגלל שעברו ימים ושנים.

במענה לשאלה מה דינו של מי שהלך לדרוש בבתיכ"נ ולא הזכיר את קבלת פני משיח, אתה משיב שהוא קיים את עצם הענין, אבל לא בשלימות, היות והיא חיסר את "נשמת" הדבר. מסופקני אם היית מתבטא כך, אילו ראית את הגהותיו של הרבי לשיחת ש"פ חיי-שרה תשנ"ב (צילום ב'התקשרות' הנ"ל), ששם נאמר בזה"ל: אלע פרטים אין דער עבודת השליחות פון הפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, דארפן זיין דורכגענומן בגלוי מיט דער נקודה - ווי דאס פירט צו קבלת משיח צדקנו. עכ"ל. הרבי "רק" העביר קולמוס למחיקת התיבה "בגלוי"! כלומר: הדרשה בביהכ"נ כשלעצמה היא דבר שלם, וההליכה למבצע תפילין היא דבר שלם - גם אם לא הזכירו בגלוי דבר וחצי דבר על "קבלת פני משיח צדקנו". ורק כוונת הדורש וכוונת מניח התפילין צריכה להיות לשם קירוב הגאולה.

וזו דוגמא נוספת לסילוף מהותי  של דברי הרבי מן הקצה אל הקצה, לעשות עיקר העיקרים מדבר שהרבי מחק אותו לחלוטין!

ומכאן נמצאת למד, שגם דברים היוצאים מפיך בוודאות גמורה כיוצאים מפי הגבורה ("כמובן שאם הוא היה פועל כפי שכתוב בשיחת חיי-שרה הנ"ל, והיה מקשר את כל העניינים עם קבלת פני משיח, זה היה מוסיף תוקף בעניין") - לא מן הנמנע שיהיו להיפך ממש מדברי הרבי.

ועוד אתה למד על תוקפם של פרשנויותיך לשיחותיו של הרבי, שאתה מסתמך על הבנתך בשיחה כאילו זה נאמר שם בפירוש ("כפי שכתוב בשיחת חיי-שרה הנ"ל"), בה בשעה שזה לא נאמר שם כלל וכלל, ואדרבה וכו'.

                                                           *      *      *

סתימת המעיינות

אסיים בענין שלא נגעת בו במישרין ב"ראיון", אבל הוא קשור לכללות המדובר לעיל. יש לך בוודאי שיעורי חסידות עם "בני תורה"; האם הרהרת פעם, מדוע לפני כשלושים שנה היו נספחים בחורי ישיבות "ליטאיות" אל תומכי-תמימים, וכיום זה כמעט מן הנמנע?

ניתן למנות סיבות רבות לתופעה זו (ש"ההסתה" הליטאית אינה אף לא אחת מהנה!), אצביע על אחת בלבד; אילו יבוא אחד משומעי לקחך לישיבת ...... ויראה למול עיניו את תמונתו של הרבי, ותחתיה הסיסמא "יחי אדמו"ר מה"מ לע"ו". האם זה יפעל בו תנועה של קירוב או ריחוק? ולו? גם תסביר לו? את כל ההסברים שלך כיד ה' הטובה עליך, ונניח שהוא יקבל את דבריך, האם זה יגרום לו לרצות ולחסות גם הוא בצל התמונה, או שמא לכל היותר תצליח לשכנע אותו שזו אינה ע"ז ח"ו כמו שנראה לו במבט ראשון, וגם ניתן להבין בדוחק את הסיסמא "יחי" וכו' (כלומר, שאין מתכוונים למה שנאמר בסיסמא, אלא לדברים אחרים הנרמזים בה והידועים רק לי"ח). אבל מה לו ולצרה הזאת? למה לו לחיות ב"יש ליישב בדוחק" כשהוא יכול להמשיך ללמוד במקום שהוא לומד בדרך הסלולה של היהדות?

פעם ציוה הרבי לאברך א' שיעסוק בחינוך, וכשהוא פנה לישיבה בכפ"ח הועידו לו תפקיד של ממונה על הנקיון וכד'. הוא שאל את הרב חודקוב ע"ה אם בכך הוא ממלא את מה שהטיל עליו הרבי לעשות, והרב חודקוב השיבו, שא?ם מביאה א?ם את בנה לישיבה, ורואה שהבנין אינו נקי כדבעי, היא מסרבת להשאיר שם את הבן, והאחריות לכך היא על הישיבה! וא"כ שמירת הנקיון היא חלק מעבודת המחנכים. עכ"ל.

והנמשל מובן. אם בחור ישיבה אינו רוצה להצטרף ולהיות כאחד ה"תמימים" בגלל שרואה על הקירות דברים מוזרים, ובגלל שהוא שומע "הכרזות" ש"צורמות" את אזניו, ועוד ועוד דברים אשר לא שיערום אבותינו - האחריות המלאה לכך מוטלת על ראשי הישיבה, דמו ודם זרעיותיו בראשם! הקולר תלוי בצווארם, הם האשמים הבלעדיים בכך ולא ח"ו הרבי!***

ועליהם לעשות חשבון-צדק בנפשם, לשוות בעיניהם כאילו נכנסים ל"יחידות" אל הרבי ושואלים אותו: רבי! האם מותר לגרום שלא יתרבו ספסלים בישיבות חב"ד ובלימוד הדא"ח, או שמא אין בכך כל פסול, העיקר שנמשיך במבצעים שבדינו מלבנו.

ומי שזכה להיות אי-פעם ב"יחידות", ומי ששמע את הרבי ולמד את תורתו במשך ארבעים שנה, לא יהי' לו כל ספק מהו המענה ל"שאלה" זו.

חובת המשפיעים היא להמשיך אחריהם את הבחורים, ולא להתיירא מהם ולהניח להם למשוך את המשפיעים באפם לכל אשר נושבת הרוח שטות שלהם.

וה"ה בכל מיני הכיתובים שעל "דבר מלכות" וכד', שתועמלני המשיחיות יודעים לדווח שהציבור ממשיך ללמוד ברבבות הקונטרסים המחולקים מדי שבוע בשבוע וכו', גם אם נכתב עליהם "שליט"א" או "יחי" וכד'. אבל כל בר-דעת יודע היטב שאיש (מבחוץ) אינו נמנע מללמוד בשיחה שכתוב עליה "זצוקללה"ה", משא"כ רבים (ולו יהי אפילו אחד ויחיד!) הם הצנועים המושכים את ידיהם מללמוד בשיחות שלא נועדו אלא "לצרום" את האוזן ו"לדקור" את העין.

 

נ.ב. בכל האמור לעיל התייחסתי לדברים הנאמרים בעיתון כאילו כך בדיוק יצאו מפיך, ולכן דייקתי בהם הדק היטב. אך בטוחני ששמו בפיך דברים שלא אמרת אותם מעולם, או ששינו בהם בצורה שתתאים לעיתון ותהי' לרוח הקוראים והעורכים. אבל אני אין לי אלא מה שעיניי רואות, ולדאבוני לא נגלה לי מאומה מסוד ה' ליראיו.

 

כדי שלא להוציא את הנייר חלק, אסיים ב"מילי דחכמתא". שאלתי א' מכת המשיחיים: הן אמת שלא כל המשיחיסטים הם משוגעים ח"ו, אבל מדוע כל המשוגעים הם משיחיסטים? וישיבני: ידוע שהשכל מעלים על האמת, ולכן דוקא המשוגעים שלא נותר בהם אפילו קורטוב של שכל המעלים ומסתיר, דוקא הם יכולים לראות את האמת לאמיתה! ודפח"ח.

 

*** מעשה שהיה בא' המשפיעים בישיבת תת"ל בכפר-חב"ד, שעלתה בידו לקרב א' מתלמידי ישיבת בריסק ללימוד הדא"ח, עד כדי כך שפעל עליו גם לבוא לישיבה הנ"ל. כשאותו בחור שמע את "הכרזת הקודש" יחי אדמו"ר מה"מ לע"ו, פנה עורף לישיבה ולתורת החסידות גם יחד, עד כדי כך שגילח את זקנו (שגידלו גם בישיבת בריסק), והסביר שהוא עושה זאת כדי לשרוף כליל את הגשרים עם חב"ד שלא יוכל לשוב לשם עוד!

האין זה פשע לייחס מעשה שכזה לרצונו הק' של רבינו?! ואתה נותן יד לפושעים!

 

                                        (קובץ משיח וגאולה, ג)

 

 




הוסף תגובהתגובות