ב"ה ערב ש"ק, י"ד אדר תשפ"א | 26.02.21  
 
הרב יהושע מונדשיין
עודכן לאחרונה בט"ו אדר תשס"ח
סידורו של מרן הבעל-שם-טוב נ"ע

 

סידורו של מרן הבעל-שם-טוב נ"ע

 

                   תיאור כללי מסידורו של מרן הבעש"ט נ"ע, וכן פרטים חשובים מתוכו, נודעו ברבים לראשונה רק בשנת תרס"א; באותה שנה הדפיס א' כהנא בז'יטומיר את ספרו "רבי ישראל בעל שם טוב", ושם - בעמ' 83-80 - נתפרסמו הידיעות אודות הסידור וכותביו, שינויי נוסח ספורים ושמותיהם של כמה מהתלמידים הרשומים בו.

                   ואלו דבריו: לבעש"ט היה סדור תפלות יפה כתוב על קלף בידי גיסו ר' אברהם גרשון. בלי ספק בא הסדור הזה לידו, אחר שנתהפך גיסו מפלגאי להוט למקורב נלהב, במתנה כדי לכפר על החטא שחטא מקודם לפני תורתו של בעש"ט בקלות ראש. ואולי נכתב הסדור בכוונה תחילה בשביל מיסד החסידות. לטובת השערה זו עומד אופן סדר תפלת "שמונה עשרה": בברכת "בונה ירושלים" נפסקה הכתיבה באמצע הדף, ומלבד חצי הדף נשארו פנויים עוד שני דפים שלמים אחריו, וברכת "את צמח דוד" הבאה מתחלת בדף הרביעי. על הדפים הפנוים היה לשמש בתור אחד האמצעים של הדבקת התלמידים וחשובי המקורבים אל רבם וראשם; מזמן לזמן היה מתמלא הפניון של הדפים ההם בבקשות שונות של המקורבים ואנשי הסגולה המיוחדים, הכתובות וחתומות בידי המבקשים, כדי שיזכרם בעש"ט בתפלתו לטובה... הסדור נמצא כעת ביד הרב החסיד יצחק ליפסון מקמינקא, שסייעני בחביבותו פרטים אחדים על חטיבה זו, שערכה גדול. הסדור הוא (לפי מה שנשאר במסורה מהרב אפרים לטיטשובי) כתב ידו של רא"ג קוטבר. הדפים הראשונים עד תפלת "הודו" הם כתב ידו של ר' נחמן מהורודנקי, שהוסיפם על הסדור אחר שנשרפו הדפים ההם מכתיבת רא"ג באחת השרפות. הפנים הוא בכתב אשורי והכונות סביבותיו בכתב רש"י. בתפלת ר"ה ויו"כ ובתקיעות נמצאים כתמים מעורבים מדמעות ודם. שנויי הנוסחאות הם מעטים.. בברכת המזון לשבת נמצא: "לידך המלאה הפתוחה הגדושה" (במקום "הקדושה").. אחר הספירה נמצאים כמה דפים של שמות וצרופי שמות לכל שבוע מימות הספירה, שני עמודים של שמות לכל שבוע; ובתוכם נמצאות איזו הערות בכתיבה אחרת, שלפי המסורה נכתבו בידי בעש"ט. בסוף הסדור נמצאים דפים אחדים בהנהגות ודינים מפורשים על דרך הקבלה, שחוברו ונכתבו בלי ספק בידי הגאון בעל "מאיר נתיבים", כי בהלכות אבל ב"מ מסים המחבר: "לכן נלע"ד מאיר שלא להניח תפלין דר"ת בימי האבלות". הסדור בא לידי בעש"ט סביב לשנת תצ"ח, כי בבקשת האחים מרגליות אשר בתוך יתר הבקשות שאחר ברכת "בונה ירושלים" מוסיף ר' מאיר על חתימתו אחר שם אביו "הכ"מ" - מה שנוהגים לכתוב רק בתוך שנת האבלות. והרב צבי הירש מיזלוביץ' (אבי האחים) מת בשנת תצ"ז.

                   עד כאן מהאמור בספרו של א' כהנא – בהשמטת הבקשות ורוב שינויי הנוסח – ולהלן נדון בתוקפן של כמה מהשערותיו.

                   בארכיונו של א' כהנא אשר במחלקת כתה"י שבספריה הלאומית בירושלים (מס' 1569/4), מצוי אחד המכתבים שממנו שאב כהנא את ידיעותיו; המכתב עצמו אינו מתוארך, אך חותמת הדואר (סניף קאמינקא-פאדאלסק) היא מיום 12.11.1900 - דהיינו ד' בכסלו תרס"א. המכתב מובא כאן בשלימותו, ובכלל מאתיים מנה, הם שינויי הנוסח והבקשות - שכהנא העתיק רק את חלקם - ואנו השמטנום לעיל.

                   שינוי הנוסח בברכת-המזון (ידך "הגדושה" במקום "הקדושה") אינו נמצא במכתב זה, וכהנא נטלו כנראה ממכתב קודם שקיבל מר"י ליפסון, מכתב שנזכר להלן אך לא הגיענו. באותו מכתב נעתקו גם בקשותיהם של "האחים הגאונים" ו"האחים הקדושים מקאמינקא", והן תועתקנה להלן.

                   וזה לשון המכתב:

 

ב"ה מוש"ק תולדות, קאמינקא.

כבוד הנכבד יקר הערך חכם וסופר, אשכול הכופר, נדמה לעופר, כמוהר"ר אברהם נ"י כהנא.

את מכתבו לכבוד הרה"ג מהר"י ליפסאן קריתי, ונצטוויתי מפי הג[ביר] שיחי' למלאות בקשתו בהעתקת איזה דברים מסידור הק', ולמען כבודו מסר לי הסידור לידי לעיין בו לחפש בנירות, אשר מונח תמיד בבית גנזיו ולא מוסר אותו לשום ב"א [=בן-אדם], ואך למלאות בקשת כ' בטל רצונו בזה. בכן אמרתי אל תמנע טוב מבעליו אמר החכם, והנני להעתיק לכ' מן הבא בידי ראשון ראשון, וזהו:

 

בנוסח הזמר (א-ל מסתתר בשפריר חביון) בראשית חכמתך הסתומה, רשומה תורתך הקדומה.

בנוסח אתה הוא עד שלא נברא העולם, שם כתוב בזה הנוסח: אתה הוא קודם שבראת את העולם, ואתה הוא לאחר שבראת את העולם, אתה א-ל בעולם הזה ואתה א-ל לעולם הבא.

אביי מסדר מערכה משמא דגמרא, ולא כתוב תיבת הוה מסדר [כוונתו שכתוב "מסדר" ולא "הוה מסדר". כמו"כ כתוב כאן "מערכה" ולא "סדר המערכה". - י.מ.].

ברוך שאמר קודם הודו.

הבקשות שקודם שומע תפלה מהגדולים הידועים, היינו מהאחים הגאונים ומהאחים הקדושים מקאמינקא, כבר כתב לכ' הג' בעצמו קודם יו"ט, וראיתי שהי' אות באות. אך אוסיף עוד מכמה שאינם ידועים לי בשמותם, למלאות רצון כ', וזהו:

להיות לזכרון להתפלל על חסרון בנים, משה בן פיני, חנה בת יטה.

לזכרון להתפלל עבור יעקב בן שרה ואשתו בריינה בת לאה שיגדלו בנים, ובפרט בעד בני יצחק דוב בער בן בריינה.

להיות לזכרון להתפלל עבורינו דוד בן דבורה ואשתו פיג' בת יענט' ובני שמואל ובני שנייאור, שהש"י יחזק לבבינו לעבדו בלב שלם ושיוציאנו מחוץ לארץ ולהעלות לאה"ק במהרה.

להיות לזכרון לפני ה' להתפלל עבורינו יצחק בן הדס, הרב דוד בן חי' עם בנו צבי הירש בן יענט', כולם מדיבוסאר, להתפלל בעדינו שיחזק ה' את לבבינו לעבדו באמת וביראה ובאהבה וללמוד תורתו באהבה לשמה, ושיתן זרע כשר חיים וקיימים ועוסקים בתורה ובמצות.

לזכרון להתפלל עבור התורני מוהר"ר יחיאל מיכל בן פיגה מזלאטשוב ועבור אשתו ובתו יענטיל בת שרה, להתפלל בעדו שיתאמץ הקב"ה לבו לעבודתו ויחי' זרעו.

גם להתפלל עבור התורני המופלג מוהר"ר ארי' ליב מזלאטשוב וזוגתו מרת פיגה בת בריינדיל ובניו שימול לבבינו הקב"ה לעבודתו. ארי' ליב במוהר"ר מאיר, יחיאל מיכל הנ"ל.

לזיכרון להתפלל בעד מרדכי טייטש בן אסתר. לזכרון להתפלל בעד יצחק בן אסתר שלא תפל אשתו נפלים.

יש עוד איזה בקשות, אך קשה להעתיקם מחמת יושנם.

בנוסח ברכות המזון כתוב ממרום ילמדו עלינו זכות וכו'.

בתפלת מעריב נוסח השכיבנו אבינו לשלום. וכן הוא גם בק"ש שעל המטה השכיבנו אבינו לשלום.

בסוף הסידור נכתב איזה דפים בהנהגות ודינים ממפורשים ע"ד הקבלה, שם בהלכות אבל ב"מ מסיים בזה"ל, לכן נלע"ד מאיר שלא להניח תפילין דר"ת בימי האבילות. נראה מזה אשר כתב זאת הג' ר' מאיר.

אחר הספירה נכתבו כמה דפים שמות וצירופי שמות לכל שבוע מימי הספירה, ועל כל שבוע נכתבו שני עמודים בהשמות הללו, ובתוכם נמצאו גם כתב יד הבעש"ט הקדוש זי"ע כפי הקבלה. וגם ניכר כי זה כתב אחר ובדיו אחר. וזאת הוא:

בשבוע ב' נמצא בזה"ל, חסד שבגבורה דכורא, לחסד שבגבורה נוקבא.

בשבוע ג' כתוב מלכות שבת"ת דכורא, למלכות שבת"ת נוקבא.

בשבוע ד' חסד שבנצח דכורא לחסד שבנצח נוקבא.

בשבוע ה' מלכות שבהוד דדכורא למלכות שבהוד נוקבא.

בשבוע ו' חסד שביסוד דכורא לחסד שביסוד נוקבא.

בשבוע ז' מלכות שבמלכות דכורא למלכות שבמלכות נוקבא.

אלו הדפים כתובים משני עבריהם באלו השמות ובצירופים, וגם בלשון זה דכורא ונוקבא כפי השייכות לכל אחד. אך מה שהעתקתי, זה בקבלה שהוא כתב יד הבעש"ט הק' וכל זה כתוב בדיו אחד ובכתב אחד. והשאר כל כתב משך הדפים הם בכתב מהודר ובדיו מהודר וניכרים כי כתבם אומן גדול וקדוש.

והנה לא ידעתי אם נכון זאת לכ' לכתוב בספרו, אך אני עשיתי עד מקום שידי מגעת, ויותר לא ראיתי שיהי' ענינים ראויים לכתבם בספרו.

ואל יתפלא כבודו שאיחרתי עד הנה, כי לא הייתי פה, שהשאתי את בני יחי' לב"ג ובאתי לפה בשבוע העברה ולא מצאתי שעת הכושר עד הנה. והנני מבקשו בשם כה"ג שיחי' אשר יודיענו עת שיגמור ספרו בטוב. וגם אני הכותב מבקש מכ' אשר בעת שישלח מכתבו לכה"ג יחי' יודיעני מענין הצענזורייא אם לא דבר קשה הוא, כי גם בדעתי להביא לדפוס איזה ענינים אשר לקטתי על פירש"י על התורה, והם ענינים נאים ונחוצים לפירש"י, וברצות ד' אביאם לביה"ד. ובכן אבקש מכ' אשר יטיבו להודיעני ענין זה על נכון בעת שיבואו במכתבם לכה"ג שיחי'.

ובאין יותר אסיים ואו"ש מאדוה"ש, ויה"ר שיקובל ספרו וימצא חן בעיני אלקים ואדם, ויצליח במלאכתו וימצא ברכה, כחפצו וכחפץ הכותב מוקירו בלתי מכירו, משה הויכמאהן, מלמד בבית הג' שיחי'.

                   עכ"ל המכתב, שמאוזכרות בו גם "הבקשות שקודם שומע תפלה מהגדולים הידועים, היינו מהאחים הגאונים ומהאחים הקדושים מקאמינקא".

                   בקשתם של "האחים הגאונים" נעתקה אצל א' כהנא (בעמ' 82 הע' 4): להיות לזכרון להתפלל עבורנו האחים החתומים מטה עם בנינו יעקב ושמואל ושאול ומרדכי נפתלי שימול ד' את לבבנו לעבדו באהבה וביראה את שמו אמן כן יהי רצון. הק' יצחק דוב בער בה"ה המנוח מו"ה צבי הירש זצלל"ה ושם אמי [שינדל ושם אשתי] פייגא בת יטא. הק' מאיר בה"ה הרבני המנוח מו"ה צבי הירש זצ"ל הכ"מ, ושם אמי כנ"ל, ושם אשתי דינה בת חי'. עכ"ל – בתוספת של תיקון בשם אמם של האחים ושם אשתו של הר"ר יצחק דוב, בהתאם לדבריו של הרה"ח ר' שלום דובער לוין שי' שבדק בגוף הסידור.

                   מה שרשמו "האחים הקדושים מקאמינקא" לא התפרסם אצל א' כהנא, אולם בגליון הראשון של קובץ 'שפתי צדיקים' (עמ' לה) נדפס "מהנמצא בגנזי המכון רשימה מכ"ק אדמו"ר רבי יעקב ישראל מחרסון, שהעתיק לעצמו שמות האחים הק' שמצא רשום בסידורו המפורסם של רבינו הבעש"ט", ושם מצינו בזה הלשון: אנשי קאמינקא. שמואל בן תמר, ישראל, מאיר, אליקום געץ, צבי הירש, בן ציון. עכ"ל - הלא המה המנויים בשמותם בהקדמת ספר "שני המאורות" (קישינוב תרנ"ו). והעירו ב"שפתי צדיקים" שם, שעינינו הרואות כי שם אמם היה "תמר", ואם-כן אין ממש בקביעה שהם היו בניה של "דיא פרומע ריבלע" הנזכרת ב'שבחי הבעש"ט', על כל מה שהשתמע והסתעף מהשערה זו.

*  *  *

                   פרסום נרחב יותר לדברים אלו ניתן, משעה שפרסם הר"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן אבד"ק פלונסק את קונטרסו "בית צדיקים", הנספח לספר "נפלאות היהודי" (פיעטרקוב תרס"ח, עמ' 95-94). ברם, קשה היה לזהות על-פיו את מקור הדברים, וכך – ברבות השנים – הפך הוא עצמו למקור הידיעות אודות סידור מופלא זה ולמרא דהאי שמעתתא; וכך מוצאים אנו בספר "רבי ישראל בעל שם טוב" לרמ"י גוטמן, מהדורת תרפ"ב ומהדורת תש"ט (בשתיהן בעמ' 33-32), שמביא שם כמה פרטים אודות הסידור ושינויי נוסחיו, ומקורו: "מתוך מכתבו של הרב מפלונסק". בס' בעל-שם-טוב על התורה, בפירוש מקור מים חיים (עמוד התפלה, אות קלט): בקונטרס בית-צדיקים.. העידו שבסידור תפלה של הבעל שם טוב נכתב ברוך שאמר קודם הודו ע"ש. בספרו של רב"צ לנדוי "הבעש"ט ובני היכלו" (תשכ"א, עמ' שעא): "סידור זה היה גם לנגד עיני רבי צבי יחזקאל מיכלזון שרשם את השינויים המצויים בסדר התפלה, לעומת הנוסח המקובל בידינו". מכאן התגלגלה בדותא זו ונקלטה גם "בשדה החסידות" של ר"י אלפסי (תשמ"ז, עמ' 83). ברם, להלן ניווכח שאף בשנת תר"צ עדיין לא זכה הרב מיכלזון לראות את הסידור במו עיניו.

                   דוגמה נוספת לגלגולן של שמועות הכרוכות בסידור זה מובאת להלן מהספר "ויעש אברהם", שגירסא שנמצאה בסידור שהיה אצל הבעש"ט, הפכה אצלו לגירסא שהבעש"ט עצמו כתבה בגליון הסידור שלו!

 *  *  *

                   בסמוך לפרסום הראשון שנעשה על-ידי א' כהנא, נזכר הסידור בספר בית-רבי שהדפיס הרה"ח רח"מ היילמן בשנת תרס"ב; וזה לשונו (בחלק ג, עמ' 26, הע' א): מי לנו גדול מהרה"ק ר' ברוך ממעזבוז נ"ע, שרבינו הבעש"ט נ"ע היה מתפלל אצל "וטהר לבנו" עליו ועל אחיו הקדוש מסדילקוב, שהיה כתוב בסידורו אצל "וטהר לבנו" – אפרים בן אדל ברוך בן אדל כו'. עכ"ל. וניכר בעליל שאין כל זיקה בין שמועה זו לבין הדברים המובאים בספרו של א' כהנא. יתכן ומקור שמועתו של בעל הבית-רבי הוא אותו "אחד מרבותינו" (שבדרך כלל כוונתו בכינוי זה לאדמו"ר רש"ז מקאפוסט נכד הצמח-צדק) המובא אצלו במשפט הקודם, ואפשר שדבריו נמשכים גם לענין זה.

                   אלא שידידי הרה"ח ר' שלום דובער לוין שי' – ספרן ספריית ליובאוויטש נ.י. – בדק למעני בגוף הסידור הנמצא כיום באותה ספריה, ולא מצא את שמות הקדושים הללו ליד תפילת "וטהר לבנו".

                   בשנת תרס"ח כתב אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש אל בנו הריי"צ, ששהה באותה שעה בקיוב, ובתוך דבריו נתייחד מקום גם לסידור זה: ..בקאמינקא צריכים להיות, בטח תראה את סי[דור] הבעש"ט ז"ל. מהנכון שתרשום אצלך המקומות אשר נמצא כי"ק, וכן הדמעות הידועים לרשום בדיוק באיזה ענין הם, כמדומה לי אשר בתיבות אלקינו ואלקי אבותינו, היינו באותו העמוד. כן גם לידע אם מה שחשבנו שזה כי"ק הה"מ ממעזריטש ז"ל, אם כן הוא מקובל אצלו. עכ"ל ("אגרות-קודש", ד, עמ' רנב).

                   מסגנון הדברים ניתן אולי להסיק, שאדמו"ר הרש"ב לא שאב את ידיעותיו אודות הסידור מפי ספרים כלשהם, אלא שהוא עצמו כבר ראה פעם את הסידור, ועתה היה בדעתו רק לוודא כמה פרטים והשערות. אך איני בטוח בנכונותה של הבנה זו.

                   כיצד נתגלגל הסידור מן הבעש"ט אל הגביר ר"י ליפסון מקאמינקא? לשם כך עלינו לסקור כמה מסורות הידועות לנו ממקורות שונים;

                   בספר "אמונת צדיקים" (ווארשא תר"ס, עמ' 84-83; מהדורות מאוחרות של ספר זה נדפסו בשם "קהל חסידים החדש") מסופר:

                   הרה"ק הצדיק הנסתר ר' צבי ז"ל בן רבינו הבעש"ט ז"ל היו לו שלשה בנים.. השלישי הוא הרב ר' ישראל ז"ל. והרב ר' ישראל ז"ל נשתדך מעיר טשערנאביל והיה בשוה בשנים עם הרה"ק ר' מרדכי ז"ל מטשערנאביל, והיה ביניהם אהבת אמת גלויה ומפורסמת לכל. פעם אחת נסע הרב ר' ישראל ז"ל דרך עיר יאריוויטש.. ופתאום נחלה שם חולי גדול ר"ל.. ואמר שיש לו סידור מרבינו הבעש"ט ז"ל ירושה, והוא נותן אותו במתנה לידידו הר"ר מרדכי מטשערנאביל ז"ל, ותיכף אחר הסתלקותו ישלחו לו הסידור.. ונסעו אנשי עיר יאריוויטש לטשערנאביל וסיפרו להרה"ק ר' מרדכי ז"ל המעשה מהסידור, ואמרו לו אשר לא יתנו לו הסידור רק אם יסע למחנם ליאריוויטש על שבת, ובשם יתנו לו הסידור. ומחמת גודל חביבות שהיה אצלו הסידור מהבעש"ט ז"ל, נסע ליאריוויטש.. ונתנו לו הסידור ברוב חדוה.. ע"כ.

                   המורם ממסורת זו, שהרה"ק ר' צבי בן הבעש"ט ירש את הסידור מאביו והורישו לבנו הרה"ק ר' ישראל מפאווליטש, והוא הורישו לאדמו"ר ר"מ מטשרנוביל, ומן הסתם נותר ברשותו עד הסתלקותו בשנת תקצ"ז.

                   מסורת נוספת בפי הרה"ח ר' יעקב מרגליות בקונטרסו "גדולים מעשה צדיקים" (שנדפס לראשונה בברדיטשוב תרנ"ו, בתוך ספרו "קבוצת יעקב". במהדורת ג' נגאל, תשנ"ב, מופיע הסיפור בעמ' 17): הבעש"ט ז"ל אמר לאא"ז מו"ה יצחק דוב ז"ל [אבד"ק יאזלאוויץ] ולאחיו הגאון מוהר"ר מאיר בעל מאיר-נתיבים, בניי, אתם חביבים לי מאוד ואני אוהב אתכם. איזה חטיבה שתבחרו אעשה לכם.. יש לי סידור כתב-יד שאני מתפלל בו בכל יום, כתבו שמותיכם ואת שם אמכם באיזה ברכה בשמונה-עשרה אשר אתם רוצים.. אמר אא"ז, אני רוצה בשומע תפילה. ולקח הבעש"ט ז"ל את הסידור ונתן להם, וכתבו שמותיהם בשומע תפילה. פעם אחת אמר הרב הקדוש מסאווראן לאבי ז"ל, בירך אותי השי"ת בדבר יקר אשר אין ערוך אליו, באלו הימים בא לידי הסידור כתב יד של הבעש"ט ז"ל. אמר לו אבי את המעשה הנ"ל מזקינו ומדודו ז"ל, ואמר לו, בעבור זה אני מבקש מכם להראות לי את הסידור, שאראה בעצמי ובעיני זאת. ונתן לו את הסידור וראה בשומע תפלה כי נכתב שמותיהם ושם אמם. ונהנה הרב הקדוש הנ"ל מאוד, כי זה היה לו לאות נאמן חזק שהוא סידורו של הבעש"ט ז"ל. עכ"ל.

                   בסיפור זה ניכרת שייכותו לסידור שלפנינו, שהרי גם בו מופיעה בקשתם של האחים הגאונים שנזכרה לעיל. אלא, שכאמור, הבקשות אינן רשומות ליד ברכת "שומע תפלה", אלא אחר ברכת "בונה ירושלים" (וראה להלן אודות שם אחר הנכתב ליד "שומע תפלה").

                   אם מדובר כאן באותו סידור שהיה בידי האדמו"ר ר"מ מטשרנוביל, ואם אכן היה ברשותו עד סוף ימיו, הרי שאל האדמו"ר מסאווראן הגיע בין יום הסתלקותו של הרבי מטשרנוביל בכ' אייר תקצ"ז, לבין יום הסתלקותו שלו בכ"ה טבת תקצ"ח.

                   עדות אודות יורשים אחרים לסידור הבעש"ט, מצויה בתעודה מקורית השמורה במחלקת כתה"י הנ"ל (מס' 21/1699), וזה לשונה:

ב"ה.

נדון העזבון אשר נשאר מהמנ[ו]ח המופלא בנן של קדושים מו"ה משה חיים אפריים ז"ל ובנו מו"ה יעקב יחיאל ז"ל, בררו יורשיהם אותנו הח"מ לפשר בניהם בקגא"ס [=בקנין גמור אגב סודר] והציעו לפנינו כל טענותיהם. ואחר הצעת כל טענותיהם בלי שום שיור כלל, זאת אשר יצא מאתנו הח"מ על פי פשר לפי דעתינו. שהסידור של הבעש"ט זצ"ל זי"ע וגם התפילין של רש"י ורבינו תם הנשארים, וגם ספרים בעד חמשים רו"ח [=רובל-כסף, והיו מבטאים: רוך] בשופי כפי אשר ישומו ר' ארי' ליב נ"י ור' יחיאל צבי נ"י שייכים להבתולה המהוללה מרת דבורה רחל שתחי'. והחפיצים הנשארים מהמנ[ו]ח מו"ה יעקב יחיאל ז"ל, היינו כל מלבושיו וכלי כסף שלו, שייכים לאשתו האלמנה מרת ביילה שתחי' בכתובתה. והבית וכל כלי הבית והמטלטלין היינו הזייגירס [=שעונים] ושארי דברים, הכל שייכין להאלמנה החשובה מרת פעסי' שתחי'. גם כל הספרים הנשארים אחר שיקחו מהם בעד החמשים רו"ח הנ"ל, וגם כל כתבי הקודש הנשארים מאבותיהם הקדושים, הכל שייכים להאלמנה החשובה מרת פעסי' שתחי'.

כל זאת יצא מאתנו הח"מ הנבררים מהיורשים בקגא"ס על פי פשר לפי דעתינו.

ולראי' באנו עה"ח יום א' עשרה ימים לחודש כיסליו התרי"ד לפ"ק.

נאם יצחק בהמנ[ו]ח מו"ה שאול זיינוויל ז"ל

ונאום ארי' ליב במ"ה ראובן זללה"ה

ונאום יחיאל צבי במ"ה עזריאל זללה"ה

 

                   מחמת חסרון ידיעה איני נכנס לפענוח זהותם של המורישים ויורשיהם; כמובן שבירור ענין זה יבהיר לנו כמה סתומות בסדר גלגולי הסידור, והאם לפנינו סידור אחד או שמא שניים.

                   האיזכור הבא שמצאתי בדפוס, הוא במאמרו של הרב ש' אסף "מכתבים מאת הבעל-שם", התור, תרפ"ג גל' י (ט' שבט תרפ"ג) עמ' 8 הע' 3: מפי השמועה נודע לי, שבידי הרב המפורסם ר' יוסף לעווענשטיין, אבד"ק סעראצק, נשמר סדורו של הבעש"ט ועליו ישנה חתימת ידו. ועי' גם א. כהנא: רבי ישראל בעל שם טוב, עמ' 80. עכ"ל. הכחשה לשמועה זו נמצא להלן.

                   בגל' חודש שבט תר"צ של כתב-העת החרדי "אונזער גייסט", פרסם הרב צ"י מיכעלזאהן – אז כבר ראבד"ק ווארשא – את מאמרו "דעם בעל-שם-טוב'ס סידור"; מאמר זה – שנכתב ללא ספק בעקבות מכתבו אל א' שבדרון (והנעתק להלן) – מהווה חזרה על דבריו שבקונטרס "בית צדיקים" הנ"ל (והפעם ללא רמז כלשהו למקור ידיעותיו אלו), ובין השאר מספר הוא כדברים הבאים:

                   לפני כעשרים-וחמש שנה [=תרס"ה לערך], היה אצלי בפלונסק לרגל ענין של שידוכין, גביר תלמיד-חכם מסויים, יצחק ליפסון מקאמינקא (הסמוכה לקיוב), חוטר מגזע הבעש"ט. הוא סיפר לי שסידור זה נמצא ברשותו, ואגב כך מסר לי את המידע הבא: קבלה בידינו שהסידור כולו נכתב ע"י ר' גרשון מקיטוב גיסו של הבעש"ט, אך אחרי שהדפים הראשונים נשרפו בדליקה, נכתבו אחר-כך דפים אלו - עד "הודו" - ע"י ר' נחמן מהורודנקא זצ"ל. בדפים של תפילות הימים-הנוראים והתקיעות מצויים כתמים של תערובת דם ודמעות. בסוף הסידור באים כמה דפים של דינים ומנהגים בדרך הקבלה, מאת בעל ה"מאיר נתיבים" (וממשיך בציטוט שינויי הנוסח שהובאו לעיל).

                   ובכן, גם במידע שנמסר לו – לדבריו – מפי ר"י ליפסון אין כל חדש! הכל מצוי כבר במה שנדפס כבר ע"י א' כהנא בשנת תרס"א, ובמה שהדפיס הוא עצמו בשנת תרס"ח – אך אז ללא שום איזכור אודות ידע אישי מפיו של בעל הסידור! גם לא ניכר בדבריו שום רמז לכך שהוא עצמו זכה אי-פעם לראות את הסידור במו עיניו.

                   ומכוחם של דברים אלו, יכולים אנו לדון עתה במסורת אחרת המשלבת את ידיעותיו של הרב מיכלזון עם גלגוליו של הסידור; בכתה"ע 'לשוננו לעם' (תשמ"ו, עמ' 268-267) כותב מר בן-ציון פישלר: הרב מנחם גוטמן, המעיד על עצמו שהוא נכד הבעל-שם-טוב, סיפר לי: "לרבנו בעש"ט היה סידור כתוב על קלף שכתב לו גיסו רבי גרשון מקיטוב.. הסידור התגלגל מיד ליד והגיע גם לרבי צבי יחזקאל מפלונסק שסיפר לאבי (הרב מיאסי) שבברכת המזון כתוב "לידך המלאה והגדושה". ואמנם אבי וגם רבנים אחרים, שבאו לראות את הסידור (וכל החפץ בכך היה צריך קודם לטבול במקוה) סיפרו שזהו הנוסח שבסידור.."

                   אם-כן, לא זו בלבד שהרב מיכלזון ראה את הסידור, אלא שזה אף הגיע לידיו באחד מגלגוליו! אך באותו גליון (בעמ' 286) נדפס מכתבו של הרב מנחם גוטמן שבו מסופרים הדברים בלשונו, וכשבא להעלות את דבריו על הכתב נמצא משמיט את ענין גלגולו זה של הסידור. וזה לשון מכתבו:

                   רבינו הבעש"ט היה לו סידור כתוב על קלף שכתב לו גיסו רבי גרשון מקיטוב. ובתוך שמונה עשרה היה לו כמה דפים ריקים, והבעש"ט בחן טיבו של כל תלמיד שיחתום שמו ושם אמו באיזה ברכה שיבחור; סבינו בעל המאור עינים רבי מנחם נחום מצ'רנוביל חתם שמו מנחם נחום בן בילא בברכת "ולירושלים", והבעש"ט שמח מאוד שחתם בתפילה זו.

                   הסידור של קלף נפל בירושה להעשיר ר' יצחק ליפסון מעיר קמינקה שקיבל במקום נדוניה סידור על קלף של הבעש"ט. קרובינו הרב הגדול מפלונסק רבי צבי יחזקאל מיכלזון נסע לקמינקה לראות את הסידור. כך סיפר לאבי הרב מיאסי. וכאשר פרצה המלחמה והוא נשאר במקום מרפא, ורומניה נשארה נייטרלית שני שנים, וכל הרבנים היו שולחים מכתביהם דרך אבי הרב מיאסי להעביר כל המכתבים לרוסיה. והרב מפלונסק סיפר לאבי הרב מיאסי רבי שלום גוטמן, שבברכת המזון כתוב "לידך המלאה והגדושה".

                   ולאחר המלחמה ברח ר' יצחק ליפסון לקישינוב, ואבי הרב נסע לקישינוב לראות את הסידור. וכל רב שבא לראות את הסידור, היה צריך לטבול במקוה מקודם. ור' יצחק ליפסון ביקר פעם גם בבית אבי הרב מיאסי. אולם הסידור הזה נמכר מר' יצחק ליפסון לידי האדמו"ר הגדול רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויץ על ידי שליח, כי האדמו"ר כבר היה באמריקה.

                   החותם למען האמת, הרב מנחם גוטמן

                   רבה של יאסי

                   עכ"ל המכתב. לענ"ד מותר לנו לפקפק באמיתותם של כמה מהפרטים ההיסטוריים הניתנים במכתב זה, ולו רק בגלל מאמרו הנ"ל של הרב מיכלזון, ומכתבו דלדהלן, שבהם אין הוא מזכיר דבר וחצי דבר על כך שהסידור היה אי-פעם לנגד עיניו. גם סיומו של המכתב, שהרבי מליובאוויטש רכש את הסידור בהיותו כבר באמריקה, מוכחש מכמה צדדים, כדלהלן.

                   אלא שנתחדש לנו דבר, שגם האדמו"ר רמ"נ מטשרנוביל חתם את שמו בסידור זה, ליד ברכת "בונה ירושלים" (רק שדברי המספר אינם ברורים, מה עניינם של הדפים הריקים – שבהם אמנם כתבו התלמידים את שמותיהם – באם כל תלמיד רשם את שמו ליד איזו ברכה שלבו חפץ). ושוב עלי להכיר טובה ותודה לידידי הרה"ח ר' שלום דובער לוין, שבדק בגוף סידורו של הבעש"ט, ואכן מצא שם - בסוף ברכת "תקע בשופר" - את החתימה: נחום בן בילה (ועוד תיבה שאינה ניתנת לקריאה).

                   וכאן מקום אתי להביע תודה וברכה למר בן-ציון פישלר, שמסר לי תצלומים משני עמודים מסידור הבעש"ט (שאחד מהם אף התפרסם ב'לשוננו לעם' הנ"ל) ומהמכתב שצירף להם בשעתו הרבי מליובאוויטש זצ"ל – וגם ממכתב זה נטלתי חומר חשוב לבנין המאמר הנוכחי.

*  *  *

                   בארכיונו של א' שבדרון אשר במחלקת כתה"י הנ"ל (מס' 1215), נמצאים חלקים מהתכתבותו עם ר' חיים בלוך מווינה. וכך כותב אליו בלוך בחודש אייר תרפ"ט: דע לך שבכאן נמצאה אשה אחת פליטה מרוסיא, ובידה סידור הבעש"ט - אך אין ראיה שעצם ידו הוא. בהסידור הזה נמצאים חתימות כמה מתלמידיו, ובתוכם גם בעל המאיר נתיבים. הרבי מטשורטקוב חפץ לתת אלף דולרים, וכפי ששמעתי מבנו אין אף שמץ ספק שהסידור הוא באמת זה של הבעש"ט.

                   במענה למכתבו של שבדרון מחודש סיון, משיב בלוך בשלהי אלול תרפ"ט: ואודות הסידור של הבעש"ט: הוא סידור כתב-יד שבו התפלל הבעש"ט. אף ישנם בו רשימות, כפי הנראה כתב ידו. מלבד זאת חתימות תלמידיו כמו המאיר נתיבים ועוד. הסידור איננו בשום אופן זה שהיה בידי הג"מ לוינשטיין מסרוצק (כבודו דורש לדעת איפה הם יורשי הג"מ לעווינשטיין: יוכל לפנות במכתב גלוי להגאון ר' צבי יחזקאל מיכלזון האבד"ק פלונסק ועתה בוורשוי, והוא בודאי יודע פשר דבר גם בנוגע להסידור). בשביל הסידור הזה שהיה למראה עיני, היו סכסוכים בין הטשורטקבי והבויאני (כך שמעתי אחורי הפרגוד), סוף סוף החזירו הטשורטקובי ליד האשה שהסידור שייך אליה, ומידה בא ליד הרב ר' ליב בלום שכאן (כדי שימציא סוחר וקונה). שהסידור הזה הוא באמת של הבעש"ט לא הטילו שום ספק, כי הטשורטקובי יודע מכבר ממנו, וכבר לפני חמשים שנה עסק אביו זצ"ל להשיגו בדמים יקרים ולא עלתה בידו.

                   שבדרון אכן פנה לרצ"י מיכלזון, ונענה מיד (מכתב תשובתו של הרבי מיכלזון שמור באוסף האוטוגרפים של שבדרון):

 

בשם ה' ובעזרתו ית"ש, א' וירא י"ד מרחשון תר"ץ, ווארשא.

                   לכבוד מעלת הדרת ד"ר אברהם שבדרון בעה"ק ירושלים תב"ב, ד' עליו יחי' (לא ידעתי אכנהו ואתו הסליחה).

                   בדבר שאלתו אודות הסידור של הבעש"ט זי"ע שהי' בידי הגה"צ ר' יוסף לעווינשטיין זצ"ל - אוכל להגיד לכבודו, כי בנו של הרב מסעראצק הוא ה' דובעריש בעריש לעווינשטיין מפה, הוא מחותני - כי בנו ה' יהושע העשיל לעווינשטיין הוא חתני - ושאלתי אותם, ואמרו לי כי מעולם לא היה סידור הבעש"ט זצ"ל בידי אביהם הגאון.

                   אכן זאת אוכל להגיד לכבודו, כי לפני ערך כ"ה שנים היה בעירי פלונסק (אשר הייתי שם רב ערך שלשים שנה) גביר ות"ח וחסיד מפורסם, ר' יצחק ליפסון מעיר קאמינקא (כמדומה לי בפלך קיוב), שבא לעירי בדבר התחתנות עם גביר א' מעירי (שלא בא אח"כ לגמר), וביקר אותי בביתי וסיפר לי שסידור הבעש"ט זי"ע יש תחת ידו בתור ירושה. וכשאני לעצמי אינני יודע אם הר"י ליפסון עודנו בחיים עכשיו.

                   אך אודיע לכבודו, כי אודות הסידור הזה ידובר נכבדות בס' "רבי ישראל בעל שם טוב" פרק שביעי 83-82-81-80 מאת ה' אברהם כהנא (דפוס זיטומיר תרס"א), ושם צד 80 כתב ג"כ שהסידור מהבעש"ט נמצא ביד ה' יצחק ליפסון בקאמינקא - אבל אנכי אינני כותב רק מפי ספרו, רק גם ממה ששמעתי מפי הר"י ליפסון בעצמו בהיותו בביתי כנ"ל.

                   גם ידובר נכבדות מסידור הבעש"ט בס' אמונת חכמים ובקונטריסי בית צדיקים שנדפס בסו"ס נפלאות היהודי (ד' פיעטרקוב 1908) דף מז-מח, ושם דמ"ו הבאתי שסידור הזה הי' גם ביד הה"ק ר' משה מסאווראן זצ"ל.

                   והנני ידידו ברגשי כבוד ויקר, צבי יחזקאל מיכלזאהן בוועד הרבנים דפה.

 

                   בגוף המכתב שירבט א' שבדרון את המשפט: "במאמר הרב אסף בהתור (תיק בעש"ט)" – ואנו למדים הימנו כי זה היה מקור המידע שלו אודות גלגולו של הסידור לידי הרב מסעראצק. ומה שכתב הרב מיכלזון אודות הס' "אמונת חכמים", כנראה שכוונתו לס' "אמונת צדיקים" המובא לעיל.

                   בהמשך לזה כותב בלוך לשבדרון בחודש כסלו תר"ץ: כנים הדברים שהודיע לך מחו' הרה"ג מיכלזון נ"י. הסידור שהי' בכאן למראה עיני הוא מעזבון הר' יצחק ליפסון מקמינקא. אם בתו עודנה בכאן לא יכלתי לעת-עתה להיודע. זאת אדע, שהסידור הי' מונח זמן רב בידי הה"צ מטשורטקוב. כולו הוא כתוב (לא נדפס), ועליו רשימות חשובות מיוחסות לבעש"ט ז"ל (עד כמה שזוכר הנני, חתימת המאיר נתיבים עליו). חתימת הבעש"ט אינה עליו.

  בגוף המכתב האחרון רשם שבדרון ראשי-פרקים ממכתב תשובתו שנשלח בחודש טבת: מצאתי את אחיו של יצחק ליפסון, אמר שאת הסידור מכר להאדמו"ר מליובוויץ. וכשהיה כאן [=כלומר, כשהיה האדמו"ר מליובאוויץ בירושלים בשלהי שנת תרפ"ט] אמר גם הוא לו שהסידור בידו. איך זה עתה בווינה?

                   עד כאן מדברי התכתבות זו. קשה לשער שמדובר בשני סידורי הבעש"ט שבשניהם מצויה חתימתו של בעל ה"מאיר נתיבים", ואפשר שבעיצומם של אותם ימים נרכש הסידור ע"י אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש - כדלהלן.

*  *  *

                   בשלהי טבת תרצ"ד (8.1.34) נתפרסמה ב"היינט" הווארשאי הכתבה הבאה (הנעתקת כאן בתרגום עברי), ולראשה כותרת מרעישה: "התרגשות חסידית גדולה לרגל סידורו של הבעל-שם-טוב הנמצא בווארשא", וזה לשונה:

                   בין חסידי ווארשא – מכל סוגי השטיבלאך ובתי-המדרש – שוררת בשבועות האחרונים התרגשות יהודית-יחודית גדולה, שהדיה מתפשטים למרחבי כל האיזור היהודי; אירוע מרגש זה סובב סביב סידור ישן של הבעל-שם-טוב, שהרבי מליובאוויטש רכשו לפני איזה זמן ("מיט א צייט צוריק") מיורש של הבעל-שם, ושילם עבורו 1500 דולאר...

                   משעה שנודע לחסידים בוורשא אודות סידור נדיר זה, ממש צרים הם על דירתו של הרבי מליובאוויטש, ברצונם לראות במו עיניהם את הסידור שבו התפלל הבעל-שם-טוב ז"ל. את הסידור באים לראות החסידים הנכבדים ביותר, זקנים וצעירים, רבנים ואדמו"רים, ואף נשים מהעולם החסידי.

                   סידור זה – שעבר בירושה מדור לדור – אינו דבר שבדפוס, אלא כתוב-יד על קלף. אודות קיומו של כתב-יד זה נודע לרבי מליובאוויטש עוד בהיותו ברוסיא, והוא ניהל התכתבות עם נכד-נכדו של הבעל-שם-טוב בדבר המחיר, ולבסוף עבר הסידור לרשות הרבי בסך הנזכר של 1500 דולאר.

                   קודם לכן, לפני שהרבי עומד להראות את סידורו של הבעל-שם-טוב, על האדם לילך ולטבול במקוה - כך דורש הרבי מליובאוויטש, ובאם לאו אין הוא מראה את הסידור; לפני כמה ימים בא אל הרבי אחד מנכבדי האדמו"רים שבפולין, במיוחד כדי לראות את הסידור. הרבי מליובאוויטש שאלו: רבי, האם טבלתם במקוה? - אני טבול ועומד, השיב האורח. הסביר לו הרבי מליובאוויטש: בכך שטבלתם קודם התפילה אין די! עליכם לטבול "לשמה", במיוחד כדי לראות את כתב-היד!...

                   היום מבהיר זאת השמש מיד בכניסה אל הרבי: באתם לראות את סידורו של הבעל-שם, לכו אם-כן לטבול קודם לכן במקוה! החסידים מצייתים, ובאים כולם טבולים וחפופים, עומדים הם בתור אל סידורו של הבעל-שם כשזקנם ופאותיהם נוטפים כמי שזה עתה עלו מן הרחצה במקוה, כהוכחה מוחשית לקיום קפדני של הוראת הרבי...

                   מן ה"היינט" נפוצה הידיעה ברחבי העולם היהודי כולו: ב"מארגען זשורנאל" של ניו-יורק נתפרסמה (בכ"ה טבת) ידיעה טלגרפית מיוחדת מלונדון, ובה נאמר כי ה"היינט" הוורשאי מודיע שהרבי מליובאוויטש רכש עתה סידור נדיר של הבעל-שם-טוב, בסך 1400 דולאר, ודירתו של הרבי מוקפת בחסידים הבאים לראות את הסידור. אולם כל מבקר חייב ללכת למקוה לפני שניתנת לו הרשות להעיף מבט על סידורו של הבעל-שם.

                   כעבור שבועיים (י' שבט) מתפרסמת ידיעה דומה בעתון הקהילה האורטודוקסית בבודפסט, והיא תקציר הידיעה שב"היינט". גם הסכום הנקוב בה זהה לסכום שנוקב ה"היינט".

                   בי"ג שבט תרצ"ד, נדפסו בעתון "הארץ" שני 'מכתבים למערכת', המחזירים אותנו כמה שנים לאחור; מכתבים אלו נכתבו כתגובה לדברים שנדפסו לפני כן באותו עתון, ושנשאבו גם הם כנראה מן ה"היינט" - אך לא הצלחתי לאתר את הכתבה שאליה הם מתייחסים. שני המכתבים מופיעים תחת כותרת אחת: "על 'סדורו' של הבעש"ט":

                   המכתב הראשון מאת "חיים זק משכונת בורוכוב" - הוא הרה"ח ר"ח ז"ק מחבר הספר "עבודת חיים": בענין סדורו של הבעש"ט זצ"ל, שעליו סופר ב'הארץ', כדאי, אולי לספר מה שעיני ראו ולא זר.

                   בקיץ תרפ"ב הייתי בעיירה קאמינקה על נהר דניסטר בפלך פודוליה (ברוסיה). בקאמינקה ישב הגביר החסיד ר' יצחק ליפסון, וכיון שבית מלוני היה בשכונתו ושמעתי בשבת שיש שם מנין למנחה, נכנסתי להתפלל, והייתי נוכח כשהראה את סדורו של הבעש"ט זצ"ל לאחד שבקש ממנו להראותו לו. הסדור היה עטוף במין טלית מיוחדת. ה' ליפסון אמר להנוכחים, שמי שלא טבל היום במקוה לא יגע בו. הראה שנרשמו בגליון שמות של צדיקים ידועים, שהבעש"ט כנראה רשם אותם כדי להזכירם בשעת התפלה. ספרו, שסדור זה קבל ה' ל[יפסון] כנדוניא מאשתו בזווג שני, והיא קבלה אותו בירושה מהוריה.

                   לאחר זמן מועט שמעתי, שה' ליפסון עבר את הגבול לרומניה ומכל חפציו לקח אתו את הסדור. כשבאתי בשנת תרפ"ד לארץ, ראיתי בירושלים את אחיו ר' שמואל ליפסון והוא ספר לי שאחיו מכר את הסדור לאדמו"ר [ר' יוסף יצחק] מליבאוויץ.

                   סיפרו, שפעם בא לעיירה סופר גדול אחד מווילנה ועשה בה ימים אחדים, כדי לעיין ב'סדור' לשם מחקר ספרותי. ע"כ.

                   המכתב השני, מאת יחיאל שווארץ מחיפה: אני הגבר בעיני ראיתי את ה'סידור' כבר בשנת 1920-1919 [תרע"ט-תר"פ] בעיר נובסליצה (עיר גבול בפלך ביסאראביה לפנים, ועכשיו רומיניה), כשהביאו אותו כדי להעביר אותו לחצר האדמו"ר מבויאן, היושב בצ'רנוביץ (בוקובינה), שישים עליו רק עין ואחר כך יחזירוהו לפלך קיוב, שמשם הובא. והנה הסידור לא היה כתוב על קלף כלל, אלא על נייר משובח עבה. זוכר אני עוד, שבהרבה מקומות, על יד תפילות, היו רשומים שמות של כמה מחסידי הבעש"ט הידועים. כפי ששמעתי מחסידים ותיקים, הרשימות הללו סימן מובהק הם לאמיתותו של ה'סידור'.

                   מסתבר, שיש לנו עסק עם שני 'סידורים'. ע"כ.

                   מכתבים אלו נעתקו גם לירחון "ההד" (סיון תרצ"ד) - ללא ציון מקורם - ולפיכך היו שציינו את "ההד" כמקור הדברים (כגון הסופר א' שטיינמן, ב"באר החסידות - ספר הבעש"ט", עמ' 328).

                   לכאורה אין כל סתירה בין דבריהם של שני בעלי המכתבים, וגם בחילוקי הדיעות באשר לחומר שעליו נכתב הסידור אין כדי להצדיק את המסקנה "שיש לנו עסק עם שני סידורים"; מה שלאחד נראה כ"נייר משובח עבה" יכול בהחלט להיראות לזולתו כ"קלף", וכן להיפך, יכול אדם לטעות ולחשוב כי הקלף אינו אלא נייר משובח עבה.

                   ואמנם, הסידור שהיה אצל ר"י ליפסון מתואר לעיל ככתוב על קלף, אך הר"ר שלום דובער לוין שי' כותב לי שללא ספק אין זה קלף, אלא נייר עבה ש"סימני המים" הטבועים בו נראים בנקל.

                   אם נקבל את דבריו של בעל המכתב הראשון ח' זק, ונבין מהם כי פגישתו עם ר' שמואל ליפסון היתה בסמוך לעלייתו ארצה בשנת תרפ"ד, נמצא כי מכירת הסידור לרבי הריי"צ מליובאוויטש נעשתה בין שנת תר"פ - שנת פטירת אביו אדמו"ר הרש"ב - לשנים תרפ"ד-תרפ"ה בערך. מאחר ובאותן שנים התגורר עדיין הריי"צ בברית-המועצות, וביודענו את תנאי החיים הקשים שם, יקשה עלינו לקבל את ההשערה שלא נמצא לר"י ליפסון קונה אחר, אלא מעבר לגבול הרומני, ובברית-המועצות דוקא!

                   כנראה שכוונת הכותב היא, שאחר עלייתו ארצה בשנת תרפ"ד, פגש את ר' שמואל ליפסון, אך לאו דוקא בסמוך לעלייתו, ואפשר שהיה זה אחר יציאתו של אדמו"ר הריי"צ מרוסיא לריגא בראשית שנת תרפ"ח - אך קודם ביקורו באה"ק בשלהי תרפ"ט.

                   הדעת אכן נותנת שהסידור נרכש באותה תקופה, וכפי שמצינו בזכרונותיו של הרה"ח ר"י חיטריק (המובאים להלן) - ששם רכש זאת החסיד הנגיד רז"י וואלשאנעק, ונתנו במתנה לאדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש. בערב ר"ח אלול תרצ"ג בא אדמו"ר הריי"צ לווארשא לגור בה, ובחודש טבת החליט כנראה להודיע ברבים אודות הסידור ואף להראותו. אולם לידיו הגיע הסידור, כאמור, עוד קודם לכן. אם נקבל גם את דבריו של ח' בלוך, שבשנת תרפ"ט עמד הסידור למכירה, הרי שבקיץ שלאותה שנה נרכש הסידור ועבר לרשות הרבי מליובאוויטש.

*  *  *

                   מספר הרה"ח ר' מנחם זאב גרינגלאס שליט"א ('כפר חב"ד', גל' 118, כז חשון תשד"מ, עמ' 11): בשנת תרצ"ה (או תרצ"ו), שלח כ"ק אדמו"ר הריי"ץ נ"ע (ע"י שני שלוחים) את סידור מורינו הבעש"ט נ"ע [ללאדז'] להר' זלמן ע"ה [שניאורסון מוועליז'-לאדז'], בכוונה להראותו למעונינים, תמורת תרומה הגונה לישיבת תומכי-תמימים בלאדז'. וכמובן שהיה זה בכמה תנאים: א) ללכת קודם למקוה, ב) שרק אחד מאנשי הר' זלמן ע"ה ידפדף בסידור ויראנו למבקרים, אבל הם לא יגעו בידיהם וכו' ועוד. גם אני זכיתי להיות אז מהמראים את הסידור (ות"ל שדפדפתי בו מתחילתו ועד סופו וראיתי את כל החידושים שם) במשך כשני שבועות. בתחילה, כשהביאו את הסידור, הסתגר ר' זלמן ע"ה במשך כמה ימים למספר שעות בכל יום, ועיין בסידור. על פניו היו ניכרים אז רצינות והתפעלות. ע"כ.

                   בשיחתו בש"פ בלק תשמ"ה, סיפר מרן האדמו"ר מליובאוויטש נבג"מ, שתמיד היתה לו יראה גדולה מפני סידור זה, וחשש לקרב אליו ולמשמש בו.

                   אך פעם אחת נאלץ לעשות כן בפקודת חותנו אדמו"ר הריי"צ נ"ע; וכך מספר הרה"ח רי"י הכט ('כפר חב"ד', גל' 365, ה' שבט תשמ"ט, עמ' 20-19): יום אחד.. [בשנת תש"ז לערך] אני מקבל טלפון מהרבי שליט"א. הוא שואל אותי: היית היום במקווה? "כן" - עניתי. "יש לך גרטל?, - "כן". "אז בוא אלי בבקשה". באתי לחדרו של הרבי והוא סיפר לי: "פרופ' אברהם השל רוצה לכתוב חיבור על הבעש"ט והוא ביקש מהרבי (הריי"ץ) שיואיל לאפשר לו לראות את הסידור של הבעש"ט ואת העמוד שבו רואים שתי טיפות דם. "סתם כך" - אמר לי הרבי שליט"א - "לא הייתי מעז להתקרב ולגעת בסידור הבעש"ט, אך כיוון שהרבי אמר לי להוציא את זה בשביל להראות לפרופ' השל, אני רוצה לזכות גם אותך בזה". הרבי שליט"א דיפדף בסידור עד שהגיע לעמוד עם שתי טיפות הדם, ואז הוא נתן לי לאחוז את הסידור ולהסתכל..". ע"כ.

                   יתכן שהמובא להלן מהספר "רשימות דברים" אודות אירוע דומה בשנים תש"ז-תש"ח, מתייחס לאותה הזדמנות.

*  *  *

                   מן הענין להביא ידיעות נוספות אודות השאלתו של הסידור והצגתו לרבים, עוד בימיו של הבעלים ר' יצחק ליפסון, וגם לאחר מכן. ונפתח בדברים ששלח לי הרה"ח ר' ברוך אבעלאנדער, מאשר שמע ורשם - בשנת תשמ"ט - מפי האדמו"ר ר' יצחק מרחמיסטריבקא (נ.י.) שליט"א, בשם חותנו האדמו"ר ר' יעקב יוסף מסקווירא זצ"ל:

                   בקאמינקא היה יהודי נגיד, חסיד סקווירא, בשם ר' יצחק ליפסון. הוא היה מצאצאי הבעש"ט והיו לו חפצים שנפלו לו בירושה וכן מה שרכש בכספו. היו לו התפילין של בעל ה"דגל מחנה אפרים", והוא נתנם במתנה לר' יעקב יוסף מסקווירא בהיותו לבר-מצוה.

                   בעקבות מלחמת העולם הראשונה ירד ר"י ליפסון מנכסיו, וברח לקישינוב. בצוואתו לבניו כתב, בהיות שהם הרי יאלצו למכור את סידורו של הבעש"ט, לפיכך מבקש הוא מהם שיתנו עדיפות ברכישה לאחד מבני משפחתנו [=משפחת האדמו"ר מסקווירא]. היות ובין בני המשפחה לא היה מישהו בעל האמצעים הגדולים שנדרשו לכך, ובפרט שהם ברחו אז מרוסיא, לכן לא יכלו לממש את זכות הקדימה שניתנה להם, והסידור נמכר לאדמו"ר ריי"צ מליובאוויטש.

                   עוד לפני מלחמת העולם הראשונה היה הסידור בסקווירא במשך שבועיים, ואז זכה גם חותנו לראותו, וסיפר לו כי הסידור היה כתוב על קלף, עם כוונות האריז"ל, ובברכת-המזון שבסדר ליל הפסח נכתב שם "לידך המלאה הפתוחה הגדושה והרחבה", אבל לא בברכת-המזון של חול. חלק מהדברים שראו אז בסידור זה, הפך למנהג נהוג בסקווירא.

                   אותו סידור היה גם בהשאלה למשך שבועיים אצל האדמו"ר רש"ב בליובאוויטש, ולשם כך הפקיד הרבי סכום כסף מסויים כמשכון. הסידור נשלח אליו בדואר, וכשהגיעה החבילה הלך הרבי בעצמו לקחתה ולא על-ידי שליח (חותנו זצ"ל היה מדבר הרבה ומפליג בשבחו של אדמו"ר הרש"ב. היה לו מלמד בשם ר' דניאל, שלמד אתו גמרא ותוספות, הוא היה מחסידי הרש"ב והיה משוחח אתו הרבה אודותיו).

                   ע"כ בשם האדמו"ר ר"י מרחמיסטריבקא שליט"א.

                   מפי הרה"ח ר"ח ליברמן ע"ה שמעו, שהוא עצמו ראה את הסידור בליובאוויטש, בערך בשנת תער"ב-תער"ג. שלחו אותו לשם רק בשביל להראותו, ולא לשם מכירה. לא הניחו לגעת בו, אלא רק לעמוד ולהסתכל. וגם זה רק למי שטבל במקוה.

                   גם הרה"ח ר' מרדכי הכהן פרלוב ע"ה מספר על כך בספרו "לקוטי ספורים" (כפר-חב"ד תשכ"ו, עמ' קעא), ולדבריו שלח הרבי את משרתו ר' נחמן הכהן לקבל את החבילה מהדואר (ולא את הממונה הרגיל על ענייני הדואר), וציוה עליו לטבול קודם לכן במקוה. בעשרה בטבת הודיעו בשם הריי"צ, בן הרבי, שמי שרוצה לראות את סידורו של הבעש"ט ילך לטבול במקוה ויוכל לראותו. זכור לו שהיה זה סידור כתב-יד, היו בו דמעות כעין דם, ובשמונה-עשרה ראו שרשומים שמות תלמידים. היו נכנסים בקבוצות של לא יותר מחמישה בחורים, ולא יכלו להתעכב יותר מרגע אחד.

                   כעבור שנים – ממשיך הרב פרלוב – פגש ברב אחד שהיה אצל אדמו"ר הריי"צ בוורשא, וגם אז הראו את הסידור למי שטבל במקוה, וגם אז היה זה בעשרה בטבת! וכנראה - משער הוא - שרצו שיראו את הסידור מתוך תענית דוקא (אבל לא אמרו בפירוש שמי שאינו מתענה לא יראה).

                   בליובאוויטש נפוצה בשעתו שמועה שהסידור נשלח לשם לחודש בלבד, ואף שהרבי הציע לקנות את הסידור בכסף רב, אך הבעלים - שהיה מקאמינקא - לא הסכים. אליו הגיע הסידור מירושת אבותיו תלמידי הבעש"ט והמגיד ממזריטש. אבל בפרוץ המהפכה חשש בעל הסידור שמא יפול הסידור לידיים זרות, ושלח את הסידור במתנה לרבי. "כך שמעתי, אבל דבר ברור בזה היאך נשתלשל הדבר שהיה עוד הפעם ביד הרבי זצ"ל לא נודע לי" מסיים הרב פרלוב את דבריו.

                   תלמיד צעיר יותר, הרה"ח ר' יהודה חיטריק שי', מספר בספרו "רשימות דברים" (חלק ד, ברוקלין תשנ"ב, עמ' עו), מפי השמועה: בבואי ללמוד בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, סיפרו לי חבריי שבאו לליובאוויטש וקדמוני בשנתיים לערך, ששמעו מהתלמידים הקשישים שלכ"ק אדמו"ר הרש"ב נודע ביד מי נמצא סידור שבו התפלל כ"ק מורינו הבעש"ט. המחזיק את הסידור התנה תנאים, שיתנו סכום ממון בתורת ערבון, ולכמה זמן ישהו את הסידור בליובאוויטש. כאשר הביאו את הסידור לליובאוויטש, הכריזו בישיבה שמי שחפץ לזכות לעיין בסידור, ילך לטבול קודם במקוה, ואז יזכה לעיין.

                   אלו התלמידים סיפרו, שראו שתי טיפות דמע של דם, וב"שמע קולנו" ראו כתוב שמות של שני תלמידי כ"ק הבעש"ט.

                   בהיות כ"ק אדמו"ר הריי"צ בריגא, אחר שניצל מהג.פ.או. ועבר מרוסיא לעיר ריגא אשר במדינת לאטוויע, החסיד זלמן יצחק (וואלצאנעק) [צ"ל: וואלשאנעק; ממשפחת בית הרבי. נהרג בריגא עקה"ש. הי"ד] - איש נדיב ונגיד - קנה את הסידור מהמחזיק ושילם סכום הגון עבורו, ומסר את הסידור לכ"ק אדמו"ר הריי"צ.

                   בבוא כ"ק הריי"צ לארצות-הברית ויסד את הישיבה, סיפר לי בני צבי שבשנת תש"ז או תש"ח, בהיותו תלמיד בישיבה, יום אחד הכריזו שכל מי שחפץ לזכות לראות הסידור, יטבול במקוה, ויכול בהעברה לראות את הסידור. מאלו שראו את הסידור, זה אומר בכה וזה אומר בכה, שלא היה להם שהות לעיין בו. ע"כ.

*  *  *

                   ננסה עתה לסכם את ידיעותינו, לבדוק אמיתותם של כמה דברים, ולהעמיד אחרים על דיוקם. הפרטים שנתבררו מבדיקת הסידור, נודעו לי כולם מהרה"ח ר' שלום דובער לוין שי', וזכות הרבים תלויה בו.

                   [א] מי כתב את הסידור? לדברי ר"י ליפסון נכתב רובו של הסידור על-ידי הרה"ק ר"א גרשון מקיטוב, ואחר שפגעה שריפה בדפים הראשונים של הסידור, הושלמו הדפים החסרים בכתיבת-ידו של הרה"ק ר' נחמן מהורידנקא.

                   האמת היא שהדפים הראשונים אינם השלמת דפים חסרים שנכתבה לשם סידור זה, אלא נטולים הם מראשו של סידור אחר. לפיכך קיימת כפילות בתוכנם, ו"ברוך שאמר" ו"הודו" נמצאים פעמיים.

                   כמובן שאין אנו יכולים לדעת בבירור מיהו כותב הסידור, וריבוי השיבושים שבנוסח התפילה מעיד לכאורה כי לא מידיו של גברא רבא יצאו.

                   [ב] הקביעה כי הסידור כתוב על קלף אינה עומדת במבחן המציאות; לעיל הבאנו את דברי הרב לוין שהבחין בבירור כי אין זה אלא נייר עבה.

                   [ג] "הפנים הוא בכתב אשורי, והכוונות סביבותיו בכתב רש"י" - עיון מקרוב מוכיח לנו כי הכוונות אינן כתובות ב'כתב רש"י', אלא בכתב אשכנזי רהוט.

                   [ד] הנוסח "לידך.. הגדושה" נמצא אכן בברכת-המזון של שבת, כדברי א' כהנא, ולא בברכת-המזון שבסדר ליל פסח כטענת אחרים. ונוסח זה כתוב בגוף הסידור, ולא כמי שכתב שהוא רשום בגליון הסידור בגוף כתיבת ידו של הבעש"ט.

                   עוד יצויין, כי בנוסח ברכת-המזון (בין של חול ובין של שבת) נאמר: "אבינו רועינו"; ובזה של חול נאמר: "שלא נבוש.. לעולם ועד לעולם הבא".

                   [ה] בתיאור הסידור דלעיל נאמר כי בנוסח ברכות המזון כתוב "ממרום ילמדו", אולם קטע זה נמצא רק בברכת-המזון של חול; זו של ש"ק לא נעתקה בשלימותה, וזו של פסח חסירה אף היא.

                   [ו] המשפט "נלע"ד מאיר שלא להניח תפלין דר"ת בימי האבלות" לא יצא מידו של בעל ה"מאיר נתיבים", אלא מר' מאיר פאפרש, שהוא בעל כל ההלכות שבסוף הסידור. הלכות אלו והמשפט "נלע"ד וכו'" - אך בהשמטת התיבה "מאיר" - נמצאים בכתבי-יד קדומים של סידור האר"י שבעריכתו של ר"מ פאפרש, כגון כת"י אוקספורד 1770 - מאוסף הר"ר דוד אופנהיים מפראג - שלדברי ר"י אביב"י שי' נכתב בערך בשנת תכ"ה. וכך גם נדפס בסידור האר"י של ר' שבתי ושל ר' אשר.

                   [ז] שמות התלמידים רשומים לא רק בדפים החלקים שנועדו לכך (לפני ברכת "את צמח דוד"), אלא גם במקומות אחרים. אך שמותיהם של האחים הגאונים לבית מרגליות כתובים באותם דפים, ולא ליד "שומע תפילה". השמועה כי הבעש"ט נתן לכל תלמיד לכתוב את שמו במקום שלבו חפץ נראית כחסרת יסוד, אולם הידיעה שבאותו מקור אודות חתימתו של הרה"ק רמ"נ מטשרנוביל בסידור - אפשר שיש בה ממש, כמו שכתבנו לעיל, והיא נמצאת ליד ברכת "תקע בשופר". ליד ברכת "שמע קולנו" (כפי שנראה בצילום): "לזכרון להתפלל בעד שמעון יחיא[ל בן] שיינדל ואשתו רחל בת טשע[רנא] ובנו משה". לפני "ברך עלינו": "להיות לזכר[ון] להתפלל על ח[סרון] בנים משה [בן] פיני חנה [בת] יתה". לפני ברכות השחר: "יהודא בן מרים". בדף המגן הקדמי: "הינך בן דבורה".

                   בין הבקשות הרשומות בדפים המיועדים לכך, נמצא גם: "להתפלל בעד מאיר בן אדיל מק"ק אשערנע וח[ת]ן של הרב דק"ק גרידונג. לזכרון להתפלל בעד אפרים בן אדיל".

                   לעיל נזכרה העתקה שעשה לעצמו האדמו"ר רי"י מחרסון מהשמות שבסידור זה, ויכולים אנו להוסיף על-פיה עוד כמה פרטים והשלמות; בראש ההעתקה – הנמצאת כאמור בגנזי מכון שפתי צדיקים – נכתב: "הפיתקה שהעתקתי כת"י קודש מה שנרשם על עצם הסידור של הבעש"ט הנמצא בקאמינקא פ[לך] פאדאל[סק] אצל הר' יצחק ליפסאן". ההעתקה אינה מדוייקת, ונעשתה בקיצור לשון. לא העתקנו רישומים שכבר נעתקו לעיל, אלא באם יש בהם השלמות והבהרות: (א) נחום בן בילה – מטשרנאביל – אצל תקע בשופר. (ב) דוד בן דבורה – מיקאלייווער – השי"ת יעזרהו לעבדו בלבב שלם ושיוציאנו מחוץ לארץ ולעלות לארץ הקדושה – בונה ירושלים. (ג) דוד בן פערל – פערקיס [ניכר שהמעתיק התחבט בקריאת שם האם, ובתחילה כתב כנראה "פעסי'"]. (ד) יצחק בן הדס מדוביסאר [נעתק לעיל, וכנראה ששמו ידוע היה לאדמו"ר מחרסון שהעתיקו]. (ה) צבי הירש בן עלקא - מלאדיזין. (ו) מרדכי טייטש בן אסתר – חתן הרבנית בעש"ט. (ז) אפרים בן אדיל – דגל [אף כי חתימתו הצמודה לזו של "מאיר בן אדיל מק"ק אשערנע" מלמדת לכאורה כי אחים המה]. (ח) מאיר בן אדיל הרב דק"ק גריידינק [ובשעת חתימתו היה רק חתנו של הרב דגרידונג].

                   [ח] בסידור שלפנינו אין אחיזה לשמועה כי שמותיהם של האחים הקדושים הר"ר ברוך ממז'בוז' והר"ר אפרים מסדילקוב היו רשומים ליד "וטהר לבנו לעבדך באמת".

                   [ט] להבהרת התוספות בסדר ספירת-העומר; כרגיל בסידורי האריז"ל, בסדר ספירת-העומר מצויות "מסגרות" שבהן רשומות כוונות הספירה. בסידור זה שכח הסופר לכתוב בכמה מן המסגרות, וחסרונות אלו הושלמו בכתיבה אחרת. לדברי הכותב לעיל, הבעש"ט נ"ע עצמו הוא שהשלים את החסר בכתיבת יד קדשו. אולם קשה למצוא דמיון מובהק בין כתיבה זו לבין כתב-ידו הידוע ממקום אחר.

                   [י] השתלשלות סדר הירושה אינו ברור; האם מיורשי הרה"ק ר' צבי בן הבעש"ט, או מיורשי בעל ה"דגל מחנה אפרים". והאם ר"י ליפסון הוא היורש, או שמא אשתו היא שהכניסה לו בנדונייתה.

                   [יא] לשמועה שבפי ר"ש אסף אודות סידור שהיה מצוי בידיו של הרה"ח ר"י לוינשטיין, ובו חתימת ידו של הבעש"ט – לא מצאנו סימוכין במקום אחר. א' שבדרון שמזכיר במכתבו את הסידור שהיה בידי הרב לוינשטיין, הסתמך גם הוא על דברי הרב אסף.

                   [יב] הידיעות אודות גלגוליו של הסידור לידי הרצ"י מיכלזון או שהוא עצמו בדק את הסידור, גם הן משוללות יסוד.

                   [יג] אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש לא קיבל את הסידור במתנה, ובנו אדמו"ר הריי"צ רכשו לא בהיותו ברוסיא, וגם לא בהגיעו כבר לארצות-הברית, אלא כנראה בהיותו בריגא.

*  *  *

                   ענין רב יש בבדיקת יחסם של מחברים שהביאו בספריהם מתוך סידור זה, הן בקשר לנוסח התפילה והן באשר להלכה. לבד ממובאה אחת (החילוף "בינה" ו"בנינה") אין כל חידוש בעצם המובאות, ונטולות המה ממה שנרשם אצל א' כהנא ורצ"י מיכלזון (תודתי לידידי הרה"ח ר' ברוך אבערלאנדער, שממנו קיבלתי את רובו של המידע אודות הספרים שהסתמכו על סידור הבעש"ט).

                   [א] בסידור הבעש"ט נמצא "ברוך שאמר" לפני "הודו" (ולפי האמור לעיל, תופעה זו חוזרת בשני כתבי-היד שמהם מורכב הסידור בתחילתו). בספר "בעל שם טוב" על התורה (לודז' תרח"ץ, עמוד התפלה, אות קלט) מעתיק מ'ליקוטים יקרים' ו'צוואת הריב"ש' את התורה הנותנת "טעם למה אנו אומרים 'הודו' בין הקרבנות ובין פסוקי דזמרה, ואין אנו אומרים בתוך פסוקי דזמרה", ובהערותיו 'מקור מים חיים' כותב הוא: אמנם בקונטרס 'בית צדיקים'.. העידו שבסידור תפלה של הבעל שם טוב נכתב "ברוך שאמר" קודם "הודו" ע"ש. עכ"ל. ויש לציין, כי לפני "ברוך שאמר" (שבחלק הראשון) נכתבה הגהה: "לפי נוסח האר"י ז"ל שייך ברוך-שאמר בדף קודם מזמור לתודה וכנ"ל" [=כוונתו למפורש בכוונות שלפני ברוך-שאמר, ששם מבואר כי "ברוך שאמר" נמשך אחר "הודו"].

                   [ב] בספר "דרכי חיים ושלום" (מונקאטש ת"ש) מבסס שני נוסחי תפילה של האדמו"ר רח"א ממונקאטש על סידור הבעש"ט; לנוסח "אתה הוא אחד קודם שבראת העולם.. אתה הוא א-ל בעולם הזה.." כותב הוא (בהע' לאות קח): ונוסח "שבראת" היה בסידור הבעש"ט זי"ע שכתב לו תלמידו בכתב יד קדשו ה"ה הה"ק מוה"ר נחמן מהורידנקא זי"ע, וכן הנוסח "אתה הוא א-ל בעוה"ז ואתה הוא א-ל בעוה"ב" נובע מסידור הנ"ל, כמובא בזה הנוסחאות ב"תולדות הבעש"ט" פרק ה ובספר "בית צדיק". עכ"ל.

                   לפי המקורות הנ"ל אכן נכתבו הדפים עד "הודו" ע"י הרה"ק ר' נחמן, אולם משום מה נדמה לו שהסידור כולו נכתב ע"י הרה"ק ר"נ מהורידנקא (כדלקמן).

                   ולעצם נוסחא זו שמקורותיה קדומים לסידור הבעש"ט (כפי שמביא הוא עצמו באותה הע'), יעויין בלקוטי-תורה לאדמו"ר בעל ה"תניא" (שיר-השירים דף יד, ג) וזה לשונו: והנה בנוסחא הישנה היה כתוב "אתה הוא עד שלא בראת", ועתה הוא הנוסחא "עד שלא נברא" כו', והעיקר הוא כנוסחא זו.. ולכן נכון הוא זאת הנוסחא "עד שלא נברא" כו' (וכמ"ש השל"ה בהקדמה דף ג' ע"ב). עכ"ל.

                   [ג] עוד שם (בהע' לאות שכט): נוסח השכיבנו "אבינו".. וכן ראיתי מובא שכן היה בסידור מרן הבעש"ט זי"ע שכתב לו תלמידו הה"ק הר"ר נחמן מהרדינקא ז"ל. עכ"ל.

                   גם כאן מובאים אצלו מקורות קדומים לנוסח זה, ופה רואים אנו בבירור שהוא מייחס את הסידור כולו לכתיבת ידו של הרה"ק ר"נ מהורידנקא.

                   [ד] שינוי הנוסח המפורסם ביותר בסידור זה, הוא "לידך.. הגדושה" שבברכת-המזון (ולא "לידך.. הקדושה"). מרן האדמו"ר מליובאוויטש נבג"מ דיבר על כך בשיחותיו רבות פעמים, וסיפר ששמע מחותנו אדמו"ר הריי"צ, כי אביו - אדמו"ר הרש"ב - היה מברך לעתים גם-כן בנוסח זה. בספר "ויעש אברהם" (לודז' תרצ"ו; הציטוט כאן הוא כפי שנדפס בסידור "צלותא דאברהם" עמ' תקכא) נאמר: וראיתי זה כבר בספר אחד, שהקדוש רבינו ישראל בעש"ט זצ"ל כתב בגליון הסידור שלו הגדושה. והיא גירסא נכונה מאוד. עכ"ל.

                   הרי לנו שגירסא שנמצאה בסידור שהיה אצל הבעש"ט, הפכה לגירסא שהבעש"ט עצמו כתבה בגליון הסידור שלו!

                   כמו-כן נשכחה במשך השנים העובדה - שצויינה עוד במקור הראשון - כי נוסח זה מופיע רק בברכת-המזון לש"ק, ולא בזו של ימות החול. נוסח זה נתקבל כתוספת גם בנוסח ברכת-המזון של חסידי ביאלא: "לידך.. הקדושה הגדושה" (ראה להלן).

                   בתצלום מהעמוד של ברכת "שומע תפילה" רואים אנו את התוספת "אנא ה' חטאתי" וכו', ובסיומה: "מידך הרחבה והפתוחה והקדושה", אך מי שאינו רגיל בסוג כתיבה זה, יכול בהחלט לקרוא גם שם "והגדושה"! אלא שהוי"ו שבתיבה זו מנוקדת בחולם, ללמדך שהקריאה הנכונה היא "והקדושה".

                   [ה] בברכה מעין-שלוש - "ושמחנו בבינה" - נוסח זה נתקבל גם הוא כתוספת אצל חסידי ביאלא, כתוצאה מהסתמכות על סידור הבעש"ט (כדלהלן). אולם בנוסח ברכה זו בסדר הפסח שבאותו סידור הוא: "ושמחנו בבנינה"! ולולא דמסתפינא, הוה אמינא ש"נוסח" זה - שלא ידוע לנו לו אח ורע - אינו אלא אחד מהשיבושים הרבים שבסידור זה (כפי שנצביע בהמשך על עובדה מוכחת זו).

                   [ו] מההלכות שבסידור נודעה רק ההלכה שבסוף הסידור "לכן נלע"ד מאיר שלא להניח תפלין דר"ת בימי האבלות", ולפי המידע שנמסר לא' כהנא - וכך כתב בספרו כנ"ל - ההלכות הללו "חוברו ונכתבו בלי ספק בידי הגאון בעל 'מאיר נתיבים'". והנה בס' "מאסף לכל המחנות" (מונקאטש תרצ"ז, הל' תפילין סי' לח אות לא) מובאת אותה הלכה בזה הלשון: וכן ראיתי מובא בשם הגאון בעל מאיר נתיבים שכתב שלא להניח תפילין דר"ת בימי אבילות ל"ע. עכ"ל.

                   אין הוא פורש בשם סידור הבעש"ט, אך הסגנון אינו מותיר מקום לספק מהיכן שאובה ידיעה זו. וכבר הערנו לעיל, שבעל הלכה זו הוא ר' מאיר פאפרש, ולא ר' מאיר מרגליות בעל ה"מאיר נתיבים".

                   בספר "תפלת הצדיקים" (ירושלים תדש"ם), מספר הרה"ח ר' מאיר יחזקאל בהר"י שו"ב ויינר כיצד חדרו נוסחאות מסידור הבעש"ט לנוסח הברכות של חסידי ביאלא. וזה לשונו (בעמ' 52-51):

                   ב"רחם" היה [האדמו"ר ר' יחיאל יהושע מביאלא] אומר "כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה הגדושה" כו', ואף היה מורה לומר כן. שורש דבר זה הוא בסידורו של הבעש"ט הק' כת"י, שהיה אומר במקום "הקדושה" - "הגדושה". ומרן זי"ע היה אומר שניהם כנוסח המובא כאן. וגופא דעובדא הכי הוי: כאשר היה מדרכו של אדמו"ר זי"ע לקיים בכל יום מצות כיסוי הדם, ע"י שחיטת עוף דבר יום ביומו, ובעת שהיה בא לבני ברק, היה זקני הגרי"ל שליט"א שוחט לו העוף במשך שנים רבות.. פעם אחת סיפר זקני למרן, שהוא ראה את סידורו של הבעש"ט כת"י שהיה שייך לדו"ז (של זקני). וסיפר למרן, שראה הסידור ועיין בו בברכת המזון ובברכה אחרונה, ובשני המקומות שעיין בהם נוכח בשינויים בהנוסח: ב"רחם", כנ"ל, ובברכת על המחיה היה כתוב "ושמחנו בבינה" במקום "בבנינה". מרן זי"ע בשמעו זאת נהרו פניו מאד, ושמח על דבר זה כמוצא שלל רב, והודה לו מאד על כך. ומאז החל מרן לאמרו בצירוף שני הנוסחאות, וכן הורה לאנ"ש לאמרו. ומני אז, בכל עת שנפגש מרן זי"ע עם - יבלח"ט - זקני שליט"א, האיר לו בפנים שוחקות והיה שואלו על פרטי הדברים מחדש, שוב ושוב בהתלהבות גדולה. כותב הטורים בעצמו נוכח לראות את גודל שמחתו והתלהבותו של אדמו"ר זי"ע כאשר התעניין בסידור של הבעש"ט הנ"ל.

                   ואמנם, בברכת-המזון הנדפסת שם (בעמ' שסט) הנוסח הוא: "לידך המלאה, הפתוחה, הקדושה, הגדושה והרחבה", ובברכה מעין-שלוש (עמ' שעט): "ושמחנו בבנינה, בבינה". ע"כ.

                   רואים אנו כיצד, מחד גיסא, מסרו בשם הסידור עובדות בלתי בדוקות, לא הודיעו כי נוסחים אלו אינם מופיעים בכל הפעמים אלא רק בחלקם, ויצרו את הרושם המוטעה כאילו הסידור כולו זהה לנוסח החסידים, ורק שינויים ספורים מבדילים ביניהם. כך גם ניתן היה להבין כאילו הבעל-שם-טוב נ"ע עצמו התפלל בסידור זה, ואחז באותם שינויים.

                   מאידך גיסא, עומדים אנו נפעמים אל מול ביטולו של הרבי מביאלא, ולמופת הוא לנו תוקף אמונתו והתקשרותו למרן הבעש"ט נ"ע, כמה יקר היה בעיניו נוסח שנתייחס אליו, כמוצא שלל רב וכמים חיים לנפש שוקקה.

*  *  *

                   נעתיק כאן חלק מן הכוונות הניתנות לקריאה בצילום, וניווכח כי זהות הן לאלו שבסידורי האריז"ל הערוכים על-ידי הר"מ פאפרש;

                   בברכת-המזון, בקטע "ועל הכל": הכוונת השייך לכאן נת' לעיל בברכות המזון וכאן צריך למזוג הכוס וכל הכוונת כדלעיל.

                   ליד ברכת "רחם": וי"ו וי"ו יו"ד וי"ו. ט' אורות. וברכה זו נגד מוח חסדים דנוקבא דיצירה.

                   ליד "רצה" לשבת: הואיל וברכה נגד יצירה ששם מטטרון הנקרא נעל והוא נעל לזעיר ובו מתלבש בחול כי הנהגה ע"י בסוד היבום ואנו מחלים ששבת יהיה הז"א חולץ הנעל וישלטו האצי' עצמו או הבריאה ולא מט"ט הנק' נעל וזהו והחליצנו.

                   בסידור האריז"ל כת"י אוקספורד (הנזכר לעיל), כוונת "רצה" זהה כמעט אות באות לרשום כאן. בסידורים שבדפוס הנוסח קצר יותר.

*  *  *

                   נעיר עתה על חלק מהמלים הנראות לכאורה כמשובשות בעליל, מחמת שגגת המעתיק, וזאת רק במעט הצילומים שבידינו:

                   בשמונה-עשרה: "כי לשועתיך" (במקום "כי לישועתך"); "ותחזנה ענינו" (במקום "ותחזינה עינינו". מעל השורה נוספה יו"ד ל"ותחזנה", אך התיבה "ענינו" נותרה שגויה).

                   בברכת-המזון: "על ארץ חמדה" (במקום "ארץ חמדה"); "ועל תורתיך" (במקום "ועל תורתך"); "והארינו ה' אלקינו" (במקום "והראנו"); "בונה ברחמיו ירושולים" (במקום "ירושלים").

                   לעומת זאת, הנוסח בזמר א-ל מסתתר "בראשית חכמתך הסתומה, רשומה תורתך הקדומה" (שא' כהנא מגדיר אותו כנוסח משובש), הוא נוסח מעולה לענ"ד; בה בשעה שהנוסח השגור "בראשית תורתך הקדומה, רשומה חכמתך הסתומה" זקוק ביאור לאנשים כערכי, אולם הנוסח שבסידור הבעש"ט נ"ע בהיר ונהיר, ומלמדנו כי שורש התורה הקדומה נעוץ גבוה מעל גבוה, בראשית החכמה הסתומה.

*  *  *

                   ושוב עלינו לזכור, כי אין שום יסוד להניח שהבעש"ט נ"ע אכן התפלל בנוסח שבסידור זה, שהרי ברי לנו שהוא לא הקדים את "ברוך שאמר" ל"הודו". וכך נהגו צדיקים רבים, שהיו מביטים גם בסידור עם "כוונות", אבל לא היו אומרים מתוכו את נוסח תפילתם.

*  *  *

                   הרה"ח ר' חיים אליעזר ביחובסקי ע"ה מספר, ששמע מזקינו שהוא עצמו ראה את סידור הבעש"ט, "והיו בו בצדו נרשמים שמות אנשים שהיה מתפלל בעדם". ובזה מפרש הוא את המסופר ב'שבחי הבעש"ט' שהבעש"ט ביקש את הסידור קודם הסתלקותו: "על-כן ביקש שיתנו לו הסידור, ויתפלל בעדם פעם האחרון" (כתבי הרח"א ביחובסקי, ברוקלין תש"נ, עמ' קלא).

*  *  *

                   זכותו של הבעש"ט הק' וזכות כל הצדיקים ותפילתם יעמדו לנו ולכל ישראל, להיוושע בפקודת ישועה ורחמים.

 

                                       (שפתי צדיקים, גל' ז. ח)




הוסף תגובהתגובות