ב"ה ערב ש"ק, ז' תשרי תשפ"א | 25.09.20  
 
הרב יהושע מונדשיין
עודכן לאחרונה בי"ד אדר תשס"ח
מכתביו של הרב ש"י זוין אל הרב א' חן

מכתביו של הרב ש"י זוין אל הרב א' חן

 

            לרגל יום השנה לפטירתו של הרה"ח הרה"ג ר' שלמה יוסף זוין ע"ה (נולד בחנוכה תרמ"ה ונפטר בכ"א אדר א' תשל"ח), מוגשים בזה ארבעה מכתבים שכתב הרב זוין אל ידידו הרה"ח ר' אברהם חן ע"ה, במהלך השנים תרפ"ד-תרפ"ז.

            שנים ספורות לפני כן – בשנת תרע"ט – נמלט הרב חן מרוסיה, בעיצומן של שנות הזעם והפרעות. לאחר תקופת נדודים מצא את מקומו הארעי בקהילת צופוט (פרבר של דנציג), לשם נשלחו אליו המכתבים שלפנינו.

            הרב זוין כיהן אז כרבה של קהילת נובוזיבקוב שבאוקריינה, שאותה "ירש" מהרב חן. ואכן, חלק ניכר מההתכתבות סובב סביב עניינים שאותם הותיר אחריו הרב חן באותה קהילה.

            במכתבים אלו מטיב הרב זוין לצייר בקולמוסו השנון והבהיר, את אווירת הפחדים והנכאים ששררה בקרב שלומי אמוני ישראל תושבי ברית-המועצות, את שפל המצב הרוחני המדוכא עד עפר ואת המצב הכלכלי הירוד.

            תיאור זה מתייחס בעיקר לתקופת הכתיבה, אבל רבות ידובר בו גם על השנים הקודמות, מאז שהרב חן יצא את רוסיה.

            המכתבים עוסקים בענייני הכלל וגם בענייני הפרט. אבל גם האירועים האישיים-פרטיים משקפים נאמנה את מצבו העגום של הכלל.

            המכתב האחרון, משנת תרפ"ז, עוסק גם ב"וועידת קורוסטן"; את ההמשך לאירועי אותה ועידה ניתן לראות – במידה מסויימת – במאסרו של אדמו"ר הריי"צ באותה שנה...

 

 

 

[א]

ב"ה. יום ג' י"א ניסן תרפ"ד. נובוזיבקוב

שלום וכטו"ס לכבוד ידידי הכי-חביב והכי-נכבד, אוהב וריע נאמן, הרב הגדול חכם וסופר, מר אברהם חן.

דבר שאין צריך להאמר הוא, ששמחתי מאד לקבלת מכתבך אחרי כל אותן החליפות והתמורות הרבות והעצומות בין בחיים הכלליים ובין בחיים הפרטיים שעברו עלינו למן ראיוננו האחרון ועד עתה. אלא ששמחתי זו היתה בבחינת "חדוה מסטרא דא ובכיה מסטרא דא":

שמחתי לשמוע משלומך ולהשתמש בהאפשרות לבוא עמך בחליפות-מכתבים ודאבתי לראות במכתבך את לבך עדיין קרוע ומורתח לאבדתך הנוראה של אותו קדוש,[1] אבדה שאין לה לא חליפין ולא תנחומין ולא די-מלים שיספיקו להביע את עוצם מוראה ועומק מרירותה. עליך לזכור, לפחות, רק אחת: לא יחיד הנך ביגונך; אתך עמך זוכרים ורועדים לשמו הקדוש רבבות אלפי ישראל ואתך עמך חשים ומרגישים כל בני עמנו כי זה היה קרבן-ציבור של "העולה קודש קדשים" וכל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ד'! - - -

וסף סוף הננו נסחפים ונדחפים בעל-כרחנו לתוך עולם-המציאות החולנית של חיי יום יום. הבה ואשיבך על שאלותיך ומשאלותיך המעשיות, אע"פ שצר יצר לי מאד שאין בידי לתת לך תשובות רצויות עליהן:

א) רהיטיך – לא רק שאין לדעת "איך אפשר ובמה אפשר להשיגם", אלא שאין לדעת גם אם ישנם בכלל באיזה מקום שהוא. תיכף אחרי נסיעתך נפזרו ונפרדו ע"י חיילים ודיירים שונים שזה כבר שאינם בנובוזיקוב כלל. אפילו אלה שנסעו מכאן בעונה אחת עמך וחזרו אחרי שנה או שנתיים לפה בעצמם, כבר לא מצאו מרהיטיהם שעזבו בביתם מאומה ומאומה לא השיגו מהם. כסאות פשוטים אחדים וארון אחד נמצאים ברשות מר צלינוב בבית מה שהיה ת"ת. אפשר שנמצאים אולי עוד איזה חפצים אצל אנשים פרטיים משלנו וע"כ מצאתי לנכון לפרסם מודעות בכל בהכ"נ אשר כל מי שנמצא אצלו איזה חפץ מחפציך מחויב תיכף להודיעני עד"ז. אם תהיינה איזו תוצאות ממודעתי זאת – הימים הקרובים ידברו.

ב) ספריך – בבואי לפה מצאתי בבהכ"נ דליובאוויץ ארון-ספרים מיוחד של ספריך. הארון היה פתוח וצויתי לסגרו על מסגר. עד כמה שאני זוכר את כמות הספרים שלך חסרים כאן הרבה אקזימפליארים.[2] אלא שבדיוק אין לדעת עדיין מה חסר וכמה חסר, עד שיופרטו הספרים שישנם ברשימה מיוחדת. רשימה כזו צויתי לסדר ואז אשלחנה אליך. בהמודעה הנ"ל שפרסמתי בימים האלה הזהרתי גם על ספריך שאם ישנם אצל מי שהוא יודיעוני.

ג) "איך אפשר לבא ולשוב בלי חששים" – האמינה לי שלא רק שבנובוזיבקוב אין איש יודע דבר עד"ז, אלא שגם בעיר-הבירה מסופקני מאד אם יימצא בנקל מי שיידע להורות הלכה ברורה בשאלה מסובכת זו. ואעפ"כ אנסה לכתוב בקרוב שו"ת עד"ז למכיריי במוסקבה ובקיוב (למקום אחד כתבתי היום). לענ"ד נראה שעליך לפנות בשאלה זו להמלאכות ("פאלפרעדסטווא" בלע"ז[3]) של ממשלת-המועצות הרוסית בברלין או בווארשא ושם אולי ישיבו דבר ברור ע"ז.

ד) ע"ד מאתים הארגזים עצ"ג[4] שהנחת אצל לוינסקי, הזמנתיו אלי עד"ז וזה אשר השיב לי: את העצ"ג שלח אז ע"פ בקשתך לקרים, אך בבואו לשם והסחורה עוד לא הגיעה להתם מסר את הדובליקטים[5] לגיסו יעקובסון ע"מ שיקבל את הסחורה ממסה"ב[6] כשתגיע וימכרנה. אחרת לא יכול אז לעשות. אילו נסע משם והדובליקטים היו עמו היתה הסחורה נאבדת לגמרי. בעצמו נסע משם לנובוזיבקוב ובינתים נעשו הדרכים משובשות בגייסות וא"א היה לדעת ולשמוע דבר מהנעשה והנשמע בקרים עד אחרי עבור יותר משנה שאז כבר הגיע שלטון המועצות עד לקרים ואז קיבל מכתב מגיסו הנזכר שהסחורה אמנם נתקבלה בשעתה וגם מכרה במקח השוה (68 אלפים בעד 300 ארגזים), אלא שבהיות שהמעות המתהלכות אז היו "קרנקיות" ו"דומקות"[7] ועתידות היו בקרוב להתחלף על מעותיו של ווראנגעל,[8] לכן מצא לנכון יותר לעשות בהמעות עסק של חנות. העסק מצדו אמנם הצליח ג"כ, אלא שבבוא שלטון המועצות החרימו את כל העסק והשאירוהו בעירום ובחוסר כל פשוטו כמשמעו. ע"פ זה אין לוינסקי מוצא את עצמו לחייב לך מאומה, לא הוא ולא גם גיסו.

אלא שהוסיף, שאם בכל-זאת לא תרצה להסתלק מתביעתך, אזי נכון הוא להתדיין לפני בי"ד של שלשה עם בא-כחך שתשלח לו הרשאה בכתב שאתה ממלא את ידו לדון עמו עד"ז. אלה היו דבריו, שאחריותם כמובן על לוינסקי. אולי כדאי באמת שתמנה מורשה להתדיין עמו, והלה אולי יוכל לחקור ולדרוש אצל אנשים אחרים ע"ד גופא דעובדא היכי הוה. וסוף סוף אם לא יועיל לא יזיק?

ה) בנוגע לתביעתך מאת מר ל. פויזניר, הנה זה האחרון דר בקיוב וע"כ לא היתה לי האפשרות הפשוטה לדבר עמו עד"ז כי לא ראיתיו. ולכתוב אליו לקיוב עד"ז לא מצאתי לנכון, כי הן כבר כתבת בעצמך אליו. אולי יזדמן לו להיות פה בקרב הימים ואז אבוא עמו בדברים.

אמנם צריך אני להודיעך שה"ה נ' קפלון וא"ש יצחקין ספרו לי בשם מר פויזניר, שמעשה שהיה כך היה: הוא לא קבל מעות מזומנים מאתך אלא המחאה לקבל בהבנק מ' אלפים רובל בשבילך, בהבנק רשם את הכסף על חשבונך                  (Текущий счет; כיצד מתרגמים זה עברית?)[9] וקבל שובר ע"ז. ואחרי שעברו ובטלו מן העולם כל אותם הבנקים, וכל הכספים שהיו מונחים שם ירדו לטמיון, נאבד ממילא גם כספך ואין לו למר פויזניר בשבילך אלא אותו השובר של הבנק.

*

            "מאמריי שנכתבו ונחתמו בדם ודאי קראת" – כך אתה כותב לי. הוי, ידידי: כנראה אין אתה יודע כלל מצערן של היהודים במדינתנו, במה הם מתפרנסים (פרנסה רוחנית) ובמה הם ניזונים (מזון רוחני). ובכן אפוא ליהוי ידוע לך:

            זה יותר מחמש שנים שלא ראינו בעינינו שום מלה עברית נדפסת! סגורים ומסוגרים הננו באין יוצא ובאין בא, איננו רואים ואיננו שומעים ואיננו יודעים מאומה מכל הנעשה והנשמע בעולם היהודי שמחוץ למדינתנו. אפילו ע"ד הכנסיה הגדולה של "אגודת ישראל" ידענו רק ע"פ המאמר "חג לריאקציה" שנדפס בשעתו ב"ידיעות"[10] הרשמיות. והוא הדין ע"ד הקונגרס הציוני.

הוה עובדא בקיץ העבר, שהרב מזא"ה ממוסקבה השאיל לי על ימים אחדים ספר עברי אחד של הד"ר קלויזנר שאין לו שום ענין כלל לפוליטיקה ("ישו הנוצרי")[11] והזהירני שזהו האקזימפליאר היחיד ומיוחד שנתקבל במדינתנו בדרך נס. מאליו כבר מובן שלא היתה לי כל אפשרות לראות את מאמריך. ואולי תוכל אתה להמציאם לי כעת רצופים במכתב, אהיה לך אסיר תודה מאד.

מה"אחדות" בשעתה הוצאתי רק שתי חוברות.[12] את האחת ראית עוד בהיותך פה והשנית, כנראה, לא הספקת לראות. להחוברת השנית הכינותי אז מאמר גדול שלך לאחר שאותו קדוש[13] מסרו לי, אלא שבנסעי לקיוב כבר היו בתחנת בחמטש הפיטליורובצים,[14] ימח שמם וזכרם, וגזלו ממני את ארגזי עם כל חפציי וכתביי ובתוכם גם מאמרך הנזכר.

את ספרך "היהדות והדם"[15] אשתדל לחקור ולדרוש אם וכיצד אפשר להמציא לך.

מכותלי מכתבך ניכר שאין אתה שבע רצון גם ממצב הרוחני של היהדות האשכנזית בעירך. ואנחנו פה הן מקנאים הרבה בה! האמנם חוזרת ונשנית האגדה הישנה של מקום קבורת מרע"ה,[16] רק באופן מהופך: לכאו"א נדמה שקבורת היהדות, חלילה, היא פה וחייה האמתיים שם?

שואל אתה על "חיי העיר". קו מבדיל צריך להעביר בין העיר הישנה ובין העיר החדשה. כלומר: האבות והבנים. ואין זו אותה מחלוקת התדירה של האבות והבנים; לא מינה ולא מקצתה. אין כאן לא מחלוקת ולא דין-ודברים, אלא פשוט נפסקו לגמרי היחוסים הרוחניים. איש לעברו!

כמדומה שההיסטוריה הישראלית אינה יודעת כמעט לספר מדור שבניו רחקו לגמרי מהיהדות כדורנו זה פה. בני הדור הישן עודם מצויים בבתי-כנסיות ובתי-מדרשות, אבל חסרה ההתענינות החיה. בנובוזיבקוב מורגשת אמנם דוקא התענינות צבורית יתר מבערים אחרות. בחורף הנוכחי נתאשרה פה ע"י השלטון הפלכי קהלה דתית יהודית עם ס[פר] תקנות שלה, אבל בין חבריה ועסקניה לא יימנו הצעירים.

הודיעני נא בפרטות מכל הנעשה והנשמע אתך בפרט ומהחיים הצבוריים והרוחניים של היהודים בעירך ובסביבותיך בכלל. האם ישנה עתונות עברית בגרמניה ובפולין?

כל ידידינו, בין אותם שנפרטו בשמותם במכתבך ובין אותם שלא נפרטו, דורשים בשלומך מקרב לבם.

ושלום, שלום לך ולביתך ולכל אשר לך.

            המסור לך, ש"י-ף זעווין

 

[ב]

 

ב"ה. כ"ח סיון תרפ"ד. נובוזיבקוב

שוכט"ס לכבוד חביבי וידידי, עמיתי ורעי הנאמן, הרב החכם וסופר מר אברהם חן.

את חטאי אני מזכיר: הפעם – ואקוה שאמנם אך הפעם – אחרתי יותר מדאי במכתבי, אלא שגם הפעם סבות שונות הן שגרמו לאחור זה: סבת חסרון ידיעה ברורה ע"ד ענין לוינסקי וסבת צער פרטי בענין עצמי.

פרוש-המלות של סבות אלו כך הוא:

מכותלי מכתבו של מר לוינסקי ששלחת אלי רצוף במכתבך, כבר יודע אתה שמשתמט הוא מלברר הסכסוך בב"ד של שלשה. אבל השתמטות זו באה רק אחרי שנתקבל מכתבך השני בצרוף ההרשאה. קודם לכן הודיעני מפורש שנכון הוא להתדיין עם בא-כחך שתמלא את ידו לזה בכל עת ובכל שעה, כפי שכבר כתבתי לך במכתבי הראשון. וכשהגיעה הרשאתך כבר באתי בדברים עם ידידינו השונים ע"ד האיש שיתאים יותר למלאכות זו והוסכם שמר נחמן קפלון ראוי לכך ביותר, וכמעט כבר הבטיחני זה האחרון לקבל על עצמו להיות שלוחך. אלא שבינתים היתה רוח אחרת עם מר לוינסקי: עד שתרצו להתדיין – הוא אומר – ע"ד עצם התביעה לפי מהותה (היינו אם אתה צריך לסבול את ההפסד ששלטון המועצות החרים בקרים את הסחורה שהיא חלופי-חלופיהן של גפרוריותיך), שאלו מקודם עם מי להתדיין, כי לאו בעל-דברים דידי הוא, מאחר שאני הן לא ראיתי בעיני לא פדיון הגפרוריות ולא חלופיהן. ואם יש לו מה לתבוע יתבע מיעקובסון.

הצעתי לפניו שהבי"ד של שלשה ידון בראשונה ע"ז גופא אם בעל-דברים דהרב חן הוא בענין זה בכלל או לא, ועד שלא יפתרו שאלה זו לא יגשו לדון על עצם התביעה. ולא הסכים גם על זה. אין לי עמו – הוא אומר – שום דין ודברים, כשם שאני איני תובע מאתו כך אינו יכול הוא לתבוע ממני. נלך ונתבע שנינו מיעקובסון.

בין כך נסע לוינסקי למוסקבה והמתנתי הרבה זמן עד שובו משם שמא יחזור בו. אך בימים האלה כבר שב מנסיעתו ועדיין הוא עומד בהחלטתו השלילית. במצב כזה לא אוכל למרות רצוני לעשות מאומה. בעוה"ר א"א פה בזה"ז לאחוז נגד המסרבים אפילו אמצעי כפייה מוסריים.

כבר נכשלתי בעוה"ר בכעין זה, ובדידי הוה עובדא. אך פה אני מגיע לאותה הסבה הפרטית השניה שזכרתי בראש מכתבי, ומפני שענין פרטי זה יש לו גם ערך צבורי ידוע, ארציא אותו לפניך בזה. וזה הדבר:

בחדש נויאבר ש' 1922, ואני אז רב בעיר מגלין,[17] באו אלי שני אחים להתדיין ע"ד סכסוך בירושה. ע"פ עצתי והשתדלותי עשו שלום ביניהם בביתי והשתוו ביניהם ע"פ הסכמה הדדית גם ע"ד גוף הסכסוך, באופן שלא הגיע הדבר אפילו ל"דיינות" שלי והשתתפתי בהסכסוך רק בתור מתווך.

להאחים האלה יש קרוב קטן "קומסומוליץ",[18] והלה הגיש את הדבר לפני ה"מפלגה" המקומית של רק"פ,[19] שהרב פוסק ד"מ[20] בין אדם לחבירו. וזו מסרה את הענין להשופט (Нар. Суд)[21] המקומי, שענש אותי ביום 3 מארט ש' 1923 לעבודת-כפייה לשלשה חדשים בעון הסעיף 123 מס[פר] העונשין!

הגשתי תלונה לה"גובסוד"[22] בהומיל, אע"פ שידעתי מראש שלה"גובסוד" ההומלי כבר יש טינדינציה[23] לשפוט את הרבנים בעון זה, שכן נשפטו באותו פרק גם הרבנים שניאורסון[24] ופערלאוו[25] מהומיל (הם נענשו מביה"ד לששה חדשים עבודה, אלא שה"עבירה" שלהם היתה קודם 7 נויאבר 1922 וע"כ חלה עליהם האמניסטי[26] ונפטרו בפועל מהעונש). כך היה, וה"גובסוד" אישר את פסק-הדין.

בקיץ ש' 1923 הייתי במוסקבה לרגלי עבודות צבוריות שאכמ"ל והיוריסטים[27] הגדולים דמוסקבה נשתוממו על עיוות-הדין בזה, כי הסעיף הנ"ל אינו ענין כלל למקרה כששני הבע"ד פונים מרצונם הטוב למי שהוא, ואפילו לכהני-הדת, בבקשה לברר את סכסוכם (הסעיף הנ"ל אוסר על האורגניזציות[28] הדתיות לרכוש להם זכיות של בי"ד ועונש בעד זה עד 6 חדשים עבודת-כפייה).

משפטי עורר אז הרבה את דעת-הקהל פה, כי ה"ז לא ללמד על עצמי יצא אלא ללמד על כלל הרבנים כולו יצא. הרב אהרונסון,[29] שהיה אז בברלין, כתב לי אז כי הוא יפרסם את דבר משפטי בהעתונות שבחו"ל. אחד מגדולי היוריסטים במוסקבה ערך אז בשבילי קובלנא באריכות גדול להפרוקורור של הריספובליקה[30] ואני הגשתיה אליו. הקובלנא עשתה רושם: הפרוקורור של הריספובליקה אמר לי כי הוא מסכים להקובלנא שלי וכי הוא שלח טלגרמה לעכב את מילוי הפסק ולשלוח למוסקבה את כל החומר של ענין משפטי. העתקה מהטלגרמה מסר לידי.

כך היה: ביה"ד המקומי הוכרח לשלוח את כל החומר למוסקבה ולעכב את הוצאת פה"ד[31] לפעולות.

מני אז כבר עבר קרוב לשנה וכבר שכחתי את כל המאורע, והנה פתאום – השוה בנפשך: בימים האלה קבלתי ידיעה ממגלין שהשופט המקומי קבל בחזרה את הענין שלי בשביל להוציאו לפעולות! הפרוק[ורור] של הריספ[ובליקה] החזירו להומיל בלי כל תוצאות! באופן רשמי עוד לא קבלתי הודעה עד"ז לרגלי עקירת דירתי בינתים לנובוז[יבקוב], אך בקרוב יתקבל הדבר כמובן לפה. את צערי עד"ז אתה יכול לשער, וד' יודע אם יעלה בידי כעת למצוא עצה להפטר מהעונש!

שאלתני, ידידי, במכתבך הראשון להיוודע איך אפשר לנסוע לפה ולשוב. בזמן האחרון נוסדה בהומיל ביורא אמיגרציונית[32] על-ידי ה"דוברפלוט".[33] שלחתי שו"ת לשם עד"ז וקבלתי תשובה בזה"ל:

[כאן בתרגום מרוסית:] בתשובה למכתבכם מה-15, הרינו להודיעכם: האזרחים המתגוררים בגרמניה ורוצים לבוא לברית-המועצות, על-מנת שלא יהיו בעיות בגבול, צריכים לפנות לנציג בריה"מ בגרמניה כדי לקבל אישור-כניסה לבריה"מ, ואז יוכל לעבור את הגבול ללא בעיות. אם ברצונם לחזור לגרמניה, יהיה עליהם לקבל פספורט-יציאה. עד עתה לא סירבו לאיש. בנוסף לכך צריך אישור-כניסה מממשלת גרמניה. [על החתום:] מנהל משרד ההגירה ... עכ"ל.

התוצאות מהודעותי בבתי-הכנסיות ע"ד חפציך וספריך היו רק כתשעה אקזימפ[ליארים][34] שונים מספריך וה... כובע-צילינדר שלך. נודע לי עי"ז ג"כ ע"ד מקום המזנון (בופיט) שלך. חפץ זה דוקא שוה-כסף, אלא שעומד הוא בבית איש שאע"פ שע"פ מולדתו יהודי הוא, אך רחוק הוא לגמרי מעולם-היהודים ואינו נשמע לנו. הוא קבלו אז ע"פ אורדיר מה"קומחוז"[35] (אדמה כי יודע אתה קצת בטיב ה"נוטריקונים" שלנו) וה"ז בגדר "קשה להוציא".

רשימה מפורטת מספריך העומדים בבהכ"נ דליובאוויץ ישנה, ואם תתענין בה נשלחנה לך.

זה עתה קבלתי ידיעה בלתי משמחת: נאסר הרב דפוציפ![36] הוא נתפס בעון איזו השלשה וד"ת מסובכת. הפרטים עוד אינם ידועים לי. יובילוהו לעיר-הפלך (בריינסק) לחקו"ד.[37]

בזמן האחרון הורע מאד המצב החמרי של אחינו במדינתנו לרגלי המסים והארנוניות שרבו למעלה ראש במדה שכמוה לא נהיתה ולרגלי הקואפרציות[38] השונות. בנוגע להמצב הרוחני לא הועילה במאומה "הסרת הצרעת": הנגעים עומדים בעינם וגם פשה יפשו.

אמור נא בשמי שלום רב לידידנו הנכבד מר קלמן טולצינסקי. היכן הוא נמצא ובמה הוא מתעסק ומה שלומו?

האם ישנם יחוסים ידועים בינך ובין הרב מר סיגלוביץ מטוויר שנתקבל לרב בדנציג? אם הנך מתראה אתו לפרקים דרוש בשמי בשלומו.

שלום וברכה לרעיתך הכבודה ושלום לבניך החביבים. במה הם עסוקים?

במטותא להודיעני מהנעשה והנשמע בעולם-היהדות שבחו"ל, כי אנחנו פה איננו יודעים דבר.

מה תכונת עירך צופוט? ומה משמעה של "אגודת האחים"?[39]

            המסור לך ש"י-ף זעווין

 

 

[ג]

ב"ה נובוזיבקוב יום ד' לחדש אלול שנת תרפ"ד

 

שלום וכטו"ס לכבוד ידידי-חביבי, אוהב ורע נאמן, הרב החכם וסופר מר אברהם חן.

בשביל להשוות את חשבונות-המכתבים שבינינו הרי אני נושה כבר בך הפעם משאת-מכתב:

זה יותר משני חדשים (ביום כ"ח סיון) ששלחתי לך מכתב מפורט ע"ד כמה שאלות וענינים שנגענו בהם במכתבינו הקודמים ועוד לא זכיתי לקבל מאתך תשובה עליו.

אפשר אמנם שיש בלבך עלי בדבר מה שלא עלתה בידי למלא את בקשתך בדבר תביעתך על לוינסקי, אבל כמדומני שאם קראת בשום לב את דברי מכתבי הנזכר בנוגע לענין זה, הרי אתה צריך לדונני לכף זכות ולהווכח שלחלוטין לא בי האשם, כי אין לנו בעוה"ר שום אמצעים להכניע את מאונו וסרובו של לוינסקי.

אפשר אמנם גם-כן שסבות אחרות הן שגרמו לשתיקתך, אבל אם כה ואם כה אבקשך להשיבני דבר כעת משלומך ושלום ביתך ומכל אשר אתך ולהשיבני גם-כן על כל אותן השאלות שהתענינתי בהן במכתבי העבר.

ועוד לי אליך בקשה אחת הנוגעת לחייה של משפחה יהודית בנובוזיבקוב ושיש בה משום "והשיב לב בנים על אבותם", ואשר על-כן מובטחני בך שודאי לא תמנע את הטוב הזה בהיות לאל ידך.

וזה הדבר: בעיר-מגורך צופוט נמצא חתנו של מר חיים גרשון ראסקין מפה, ה' שארף ואשתו (בתו של ראסקין הנזכר) וב"ב. ובשנה זו בא אליהם גם בנו של ראסקין זה. וזה זמן רב שאין לו לה' ראסקין שום מכתב ושם ידיעה מאתם, אין קול ואין קשב על כל המכתבים הרבים שהריץ אליהם, והרי הוא דואג ומתאנח, קובל ומצטער מבלי הרף בחשבו שודאי איזה מקרה בלתי טהור הוא, כי מעולם לא קרה לו כזאת ותמיד היה מקבל מכתבים תכופים מאתם.

נעתרתי אפוא לבקשתו של ה' ראסקין לפנות אליך בבקשה כפולה ומכופלת שתואיל נא בטובך לשלוח לקרוא אליך את ה' שארף או מי מביתו ולהודיעני משלומם האמת כמו שהיא מבלי כחד דבר. אדריסתו: Wilhelmstr. 21 Zoppot, ובית-מסחרו הוא בדנציג Munchengasse 4-6 telf. 7270 . אקוה שלא תאחר מלקיים מצוה רבה זו.

במכתבי העבר כתבתי לך ע"ד מאסרו של הרב מפוציפ. אודיעך אפוא עכשיו, שאחרי היותו תפוס במאסר בבריינסק יותר משני חדשים, הוציאוהו בשבוע העבר לחפשי. קרוב הדבר שהענין לא יגיע גם לידי בית המשפט. ובכן לחנם סבל!

זה שבועות אחדים שבעיר קלינצי נגזל הבהמ"ד הגדול ע"י השלטון המקומי לצורך איזה מוסד. בקיץ העבר עשו כן גם פה לבהמ"ד "בית יעקב", אך אז היתה זו מגפה עוברת בכל מדינתנו. נסעו למוסקבה להשתדל.

המצב החומרי של אחינו בזמן האחרון הוא מדוכא מאד מאד. וידל ישראל מאד. ע"ד המצב הרוחני מוטב לבלי לדבר. מן השמים ירחמו!

שלום לרעיתך הכבודה, ושלום לבניך החביבים.

            ובחכותי לתשובתך המהירה הריני שלך ש"י-ף זעווין

 

[ד]

 

ב"ה, כ' שבט תרפ"ז. נובוזיבקוב

שלום רב לידידי-חביבי הרב הגדול חכם וסופר כש"ת מר אברהם חן, רב דצופוט.

            קאימנא אמנם בשעה זו בחד כרעא במסה"ב[40] לנסיעה על זמן קצר ללינינגרד ע"ד ענין צבורי, אך בכ"ז נחפז אנכי להשיבך על מכתבך, ולו גם בקצרה.

            כי מתוך דברי מכתבך רואה אני שכנראה נאבד מכתב אחד מאתך זה כבר בדרך הלוכו ואתה נושה בי משאת מענה בשעה שאני איני יודע מחוב זה.

            כנראה עשתה ועידת קורוסטין[41] וצלצולי העתונות עליה (ואת חטאי אני מזכיר – בפרסום העתונות אני אשם; גירי דילי הוא) רושם בלתי נכון בחו"ל על מצב היהדות פה. "אם שם נבנית היהדות באמת" אתה כותב. לא, ידידי! לא מינה ולא מקצתה. לא הוטב פה המצב בעצם במאומה. ואין כאן מקום להאריך.

            מתענין אני לדעת באיזו עתונים קראת הדברים.[42] אני בעצמי אע"פ שדאגתי לכך שהדברים יבואו בעתונות חו"ל, בכ"ז לא זכיתי לראות ולקרוא אפילו גליון אחד של חו"ל עד"ז. סגורים ומסוגרים אנו.

            ועתה – על דבר עניניך אתה.

            צר לי מאד שאין לי מה להוסיף על מה שכבר כתבתי לך אודות זה בעבר. את לוינסקי א"א לכוף בשום אופן שהוא, ואת מר פויזניר אינני רואה כלל, כי בכל העת לא הי' בנובוזיבקוב כלל. יתר על כן: אלה שראו אותו זה כבר ושדברו אתו עד"ז לא פעלו כידוע לך אצלו מאומה.

            בנוגע למר סטרלין, הנה בנסיעתי כעת לליניגרד אוודע אדריסתו ואריצנה לך. אדבר עמו אולי יוכל הוא לכתוב לפויזניר עד"ז.

            בנוגע לספריך אשתדל לחקור ולדרוש כעת ע"ד אופן אפשרות המשלוח מהכא להתם ואת אשר יהי' בידי לעשות בזה לא אמנע.

            משתי חוברות ה"אחדות"[43] שהוצאתי בשעתה, אין לי בעצמי אלא אקזימפליאר[44] אחד מכל חוברת.

            דרשתי בשלום כל ידידיך ואף גם הם בקשוני לדרוש בשלומך, מלבד שנים: ר"ד אהרונובסקי – מפני שכבר "זכרונו לברכה", ור"ג ו-ץ  – מפני שאיננו עמי, כדאמרי אינשי, "שוה בשוה". תמהני היאך יכולת לחיות עמו זמן רב כל-כך בשלום. אני חושבו למטורף קצת.

            מהחדשות דפה: רא"ח ק-ר ואשתו איבדו את עצמם לדעת ע"י תליה שניהם בשנה אחת, שנה זו, לראשונה היא ואח"כ הוא.

            והודיעני נא משלומך ומצבך בפרטות, ומהנעשה והנשמע בחיי היהדות במדינתך.

            אם תהיה לך אפשרות להשתדל עבורי כשידובר על אודותי בחו"ל בדבר משרה, אבטח שודאי לא תמנע מזה.

            ובחפזי, כאמור למעלה, אסיים הפעם.

                        שלך ש"י זעווין

 



[1]  אחיו של הר"ר אברהם חן, הרה"ג ר' מנחם מענדל הי"ד רבה של ניעז'ין. נהרג ע"י הפורעים הדניקינים ביום ו' באלול תרע"ט, אחרי שהרב חן כבר יצא את רוסיה. בספרו "למנחמי" (ת"א תרצ"א) רשם הרב חן בדם לבבו קוים לדמותו. וראה גם: 'העבר', י, עמ' 177-182. "מאורי ישראל", עמ' 191 ואילך.

הרב זוין כותב עליו (במאמרו "האור והכלים" הנדפס בראש "במלכות היהדות" של הרב א' חן): קדוש, קדוש ממש במובן המקובל... מעמודי חסידי הרבי הרש"ב מליובאביץ ומגדולי התורה המפוסמים בדור, ונהרג על קידוש השם, לא במובן המליצה, אלא פשוטו כמשמעו: קידוש השם ממש. בהליכתו עם משלחת לראש השלטון של הדיניקינצים לבקש רחמים על עדתו, ושם עינוהו עד שיצאה נשמתו באחד.

[2] עותקים

[3]  נציגות

[4]  =עצי-גופרית (גפרורים).

[5]   העתקים (של תעודת המשלוח).

[6]  =ממסילת-הברזל (רכבת)

 

[7]  כסף זמני שהונפק בתקופת השלטון של הנשיא קרנסקי, וה"דומא" (מועצת העיר).

[8]  פיוטר ווראנגעל, ברון וגנרל, מפקד גדודי הפרשים של צבא "הלבנים" במלחמת האזרחים, ואחרי דניקין היה למפקדו הכללי של אותו צבא. יצר את "ממשלת דרום רוסיה" (שבה נכללו האיזורים דנן), שהתקיימה עד סוף 1920 שאז נכבשה ממלכתו.

 

[9]  הכוונה לחשבון בנק "עובר ושב".

 

[10]  הוא העתון "איזבסטיה" ("ידיעות").

 

[11] השקפה חדשה על אותו האיש, להוכיח את סילופי הנוצרים שנהו אחריו.

 

[12]  לא עלה בידי לראות אף אחת מהחוברות הללו. בס' "פרסומים יהודיים בברית-המועצות 1917-1960", עמ' 37 (מס' 310) נרשם: אחדות; יוצא לפרקים על-ידי ועד המרכזי של ההסתדרות "אחדות". העורך ש.י. זוין. גליון א-ב. קיוב, תרע"ח-תרע"ט.

גליון מס' 1: אלול תרע"ח. 44 עמ'; מס' 2: שבט תרע"ט, 64 עמ'.

 

[13]  ראה הערה 1.

 

[14]  אנשי ה"אטמאן" פטליורה, שליט באוקריינא ומפקד צבאו, שאנשיו ערכו פוגרומים נוראים ביהודים.

 

[15]  ספרו הראשון של הרב א' חן. נכתב ונתפרסם (ברוסית) בעת משפט בייליס, ועניינו, הכחשת עלילת הדם באמצעות הצגת מהותה האמיתית של היהדות, שעיקרה שנאת דם והתרחקות משפיכות דמים.

 

[16]  כדברי רז"ל על הפסוק "ולא ידע איש את קבורתו": עמדו למעלה נדמה להם למטה, למטה נדמה להם למעלה וכו' (סוטה יד, א).

[17] שם כיהן הרב זוין ברבנות אחרי ערי רבנותו הראשונות קזימירוב (מאז שנת תרס"ד) וקלימוב, לפני שקיבל את רבנות נובוזיבקוב.

[18]  חבר ב"קומסומול", ברית הצעירים הקומוניסטים.

 

[19]  המפלגה הקומוניסטית הרוסית.

 

[20]  =דיני ממונות.

 

[21]  ב"משפט העם".

 

[22]  בית-המשפט הפלכי.

 

[23]  מגמה, נטייה.

 

[24]  הוא הר"ר שניאור זלמן שניאורסון, בן האדמו"ר מרעציצא נכד אדמו"ר ה'צמח צדק' (מלפנים רב ברעפקא ובסטארידוב). נפטר כ"ג אדר תרפ"ח.

 

[25]   בס' "ערים ואמהות בישראל", ב, עמ' 253, נזכר גם: הרב אדמו"ר פרלוב מאברוטש, שהתיישב בהומל.

 

[26]  חנינה (שהוכרזה לרגל מלאות חמש שנים למהפיכה).

 

[27]  המשפטנים.

 

[28]  הארגונים.

 

[29]  הרב שלמה הכהן אהרונסון, מקודם רב בקיוב, ואחר בריחתו מרוסיה כיהן תקופה קצרה כרבם של יהודי רוסיה בברלין, קודם שקיבל את רבנות תל-אביב (ראה: "החכם המופלא", עמ' 42 ואילך). וראה עוד ב'אגרות קודש' מוהריי"צ (יד, עמ' רכא), אודות עיסוקיו בענייני יהדות רוסיה בתקופת ישיבתו בברלין.

 

[30]  התובע הכללי של ריפובליקת רוסיה.

 

[31]  =פסק הדין.

 

[32]  משרד הגירה.

[33]   גוף התנדבותי להסעה ימית.

[34]  עותקים.

 

[35]  פקודה, צו בכתב, מאגף השירותים העירוניים.

[36]   הרב ר' משה מרדכי פאהארעלסקי (עמרמי). לשעבר ר"מ בישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש (על כך, ואודותיו בכלל, ראה: 'כרם חב"ד', 3, עמ' 249, 266, 267). על ספריו "נתיבים במי הים" ו"זמרת הארץ" כתב הרב זוין בספרו "סופרים וספרים" (פסקים, פירושים וחידושים), בעמ' 323, 327. ושם נאמר גם: במדה ידועה של דרך-ארץ התייחסו אליו אף בני השלטונות הסובייטיים. ידעו: "הוא אינו מתערב בפוליטיקה". אין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה... עובדא היא, שבכל זמן ישיבתו ברוסיא לא פגעו ולא נגעו בו. עכ"ל. כנראה שמאסר של חודשיים (כדלהלן) שלא נתסתיים בעונש, גם הוא כ"לא פגעו ולא נגעו" ייחשב.

[37]  =לחקירה ודרישה.

 

[38]  תנועות חברתיות שדגלו בהשלטת הפועלים והצרכנים על מוסדות הייצור והאספקה.

[39]  יתכן שזו האגודה שקיבלה עליה את רבנותו של הרב אברהם חן.

 

[40]  =במסילת-הברזל (תחנת הרכבת).

[41]  ועידת רבנים שהתקיימה בקורוסטין שבאוקריינה, בחודש מרחשון תרפ"ז. אודות הוועידה וחלקו של הרב זוין בה, ראה: "תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית", עמ' פז ואילך. 'כפר חב"ד' גל' 973 ואילך.

[42]   אודות דיווח על הוועידה שהתפרסם ב'הצפירה', ראה ב"תולדות חב"ד.." (בהע' הקודמת).

[43]  ראה בהע' 12.

 

[44]  עותק.




הוסף תגובהתגובות