ב"ה יום ראשון, ט"ו אלול תשע"ט | 15.09.19
כיבוד אב ואם ל"בני נח"?

גמרא מפורשת היא: כיבוד הורים נצטוו ישראל במרה. אם כן קשה, כיצד נענש יעקב שלא קיים מצוות כיבוד אב ואם? רעיון מעובד משיחות הרבי
הרב שנ"ז דייטש, מינסק

"ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים" (לז, לד)

ימים רבים: כ"ב שנה, משפירש ממנו עד שירד יעקב למצרים...כנגד כ"ב שנה שלא קיים יעקב כיבוד אב ואם. (רש"י)

מבואר בדברי רש"י, כי יעקב נענש על כך שלא קיים מצוות כיבוד אב ואם באותן השנים בהן שהה אצל לבן. ומכך ניתן ללמוד לכאורה כי בני נח מחויבים במצות כיבוד אב ואם, אשר על כן נענש יעקב על שלא קיים חיוב זה.

וכן נראה לכאורה מדברי המדרש (בראשית רבה פ' ל"ט), שכאשר ציוה הקב"ה לאברהם "לך לך מארצך", "היה אברהם אבינו מפחד ואומר: אצא ויהיו מחללין בי שם שמים ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו! אמר לו הקב"ה לך אני פוטרך מכיבוד ואם ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם". ומכאן אפוא מוכח כי בני נח מחויבים במצות כיבוד ואם, אשר על כן הוצרך הקב"ה לפטור את אברהם באופן מיוחד מכך.

אולם לכאורה קשה על כך מגמרא מפורשת (מסכת סנהדרין נו, ב), שם נאמר: "עשר מצוות נצטוו ישראל במרה, שבע שקבלו עליהם בני נח והוסיפו עליהם דינים שבת וכיבוד אב ואם". ומפורש אם כן כי מצות כיבוד אב ואם לא נכללה בתוך שבע המצוות של בני נח. וא"כ השאלה נשאלת מדוע נענש יעקב על כך, ומדוע הוצרך הקב"ה לפטור את אברהם.

והנה נחלקו הראשונים במשמעות מצות "דינין" שבשבע מצוות בני נח: הרמב"ם (בהלכות מלכים ספ"ט) סובר שהכוונה בזה היא רק "להושיב דיינין ושופטים". ואילו הרמב"ן (עה"ת לד, יג) סובר שאין הכוונה במצות "דינין" רק לענין זה, אלא גם ל"דיני גניבה אונאה ואונס ומפתה ואבות נזיקין", כלומר, שמצוה זו כוללת את כל דיני המשפטים שבין אדם לחברו. והיינו שבני נח נצטוו בכל הדינים הקשורים עם קיום ישובו של עולם.

ולדעת הרמב"ן ניתן לתרץ, שגם מצות כיבוד אב ואם נכללת במצות דינין, שכן גם מצוה זו נוגעת ל"ישובו של עולם", וכמו שמבאר החינוך (מצוה לג) בטעם המצוה, שהוא מצד חובת הכרת הטוב על כל הטובות שהשפיעו עליו אביו ואמו, שגידלו וחינכו אותו, וכדברי הירושלמי (פאה פ"א ה"א) שהיא בגדר "פריעת חוב", והרי דבר זה נוגע בוודאי לישובו של עולם.

ולשיטת הרמב"ם הסובר שבמצות "דינין" נכלל רק החיוב להושיב דיינים ושופטים, עם זאת נראה לומר שאף לדעתו מחויבים בני נח בכל העניינים הנוגעים ל"ישובו של עולם", וזאת כענף ממצות "פרו ורבו", שמטרתה ותכליתה היא "ישובו של עולם", כדברי הגמרא (מסכת גיטין מא, ב): "לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר כו' לשבת יצרה", הרי שיסוד ענינה של פריה ורביה הוא לשם ישובו של עולם. וכיון שכן נכללים במצוה זו כל שאר הפרטים הנוגעים לישובו של עולם, הכוללים את הנהגת העולם באופן מתוקן וראוי.

ולפי זה מובן אפוא, כי מצות כיבוד אב ואם מתחלקת לשני פרטים: החלק הבסיסי, הנוגע לישובו של עולם – עליו נצטוו אף בני נח קודם מתן תורה, ועל כך אמנם נענש יעקב אבינו, והוצרך הקב"ה לפטור את אברהם. ואילו המצוה בשלמותה, מעבר לנדרש מצד עצם ישובו של עולם, ובתור ענין בפני עצמו – עליה נאמר בגמרא שנתווספה במרה מעבר למצוות בני נח.

ונראה שדבר זה מדויק בלשון רש"י, שכאשר הוא מתייחס למצות כיבוד אב אצל אברהם ויעקב הוא נוקט בשינוי לשון מהרגיל בדרך כלל, שכן הלשון הרגילה ברוב המקומות היא "מצות כיבוד אב", אך לגבי אברהם כותב רש"י (נח יא, לב): "ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו", וכן כאן לגבי יעקב: "שלא קיים יעקב כבוד אב ואם". וניכר כי אין הוא משתמש כאן במכוון בלשון "מצות כיבוד אב", אלא נוקט בלשון "כבוד אב" בלבד. וזאת מפני שאז אמנם לא היתה קיימת עדיין "מצות כיבוד אב", כמצוה בפני עצמה, אלא רק היה חיוב לכבד את האב מצד הדין הכללי של "דינין" או "פריה ורביה".

מעובד ע"פ לקו"ש ח"ה פרשת וישלח ע' 160 – 154

כ"ג בכסלו תשס"ז