ב"ה יום שלישי, י"ד חשוון תשפ" | 12.11.19
מכירת כלי חמץ לנכרי

האם מוכרים את הכלים עצמם לגוי? חילוק משמעותי בין הפוסקים לבין נוסח שטר המכירה של רבינו הזקן, והביאור בזה • פניני תורה
הרב שנ"ז דייטש, מינסק

"מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך" (יג, ז)

בדין מכירת חמץ לנכרי כתבו הפוסקים (הנודע ביהודה בשו"ת שיבת ציון סי"א. החתם סופר בשו"ת או"ח סק"ט), שלא ימכרו את הכלים עצמם, שאם כן יהי' צריך להטבילם כאשר חוזר וקונה אותם מהנכרי לאחר הפסח, כדין כלים הנקנים מגוי.

אך בנוסח שטר המכירה של אדמו"ר הזקן כתוב: "וכן כלים מחומצים שיש עליהם חמץ בעין", והיינו שגם את הכלים מוכר לנכרי. ואעפ"כ לא מופיע בדברי אדה"ז שיש להטבילם לאחר הפסח. וכן הוא מעשה רב שאין מטבילים אותם. ויש להבין מהו טעם הדבר.

ונראה לומר בזה, בהקדם ביאור דברי רש"י עה"פ (מטות לא, כג): "אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים", ופירש רש"י: "לפי פשוטו חיטוי זה לטהרו מטומאת מת, אמר להם צריכין הכלים גיעול לטהרם מן האיסור וחיטוי לטהרן מן הטומאה. ורבותינו דרשו מכאן שאף להכשירן מן האיסור הטעין טבילה כו'". כלומר, שלפי דרשת חז"ל ענין הטבילה אינו רק לשם הטהרה אלא אף לענין איסור – "להכשירן מן האיסור".

ולכאורה יש להבין, איך יתכן לומר שענין הטבילה הוא בכדי "להכשירן מן האיסור", והרי מן הדין אף כלים חדשים צריכים טבילה, למרות שאין בהם בליעת איסור כמבואר בגמרא (עבודה זרה עה, ב).

ונראה לומר, ע"פ דיוק לשון רש"י שכתב שהטבילה היא בכדי "להכשירן מן האיסור", ובשונה מלשונו מקודם לכן לענין הגעלה שהיא כדי "לטהרם מן האיסור". ונראה, שבשינוי לשון זה בין הגעלה לטבילה מבאר רש"י את החילוק ביניהם ויסוד הדין של טבילה.

הגדר של "טהרה" שייך רק בדבר שיש בו טומאה או איסור, ולכן נקראת ההגעלה – המוציאה את מציאות האיסור הבלוע בכלי, בלשון "טהרה" – "לטהרם מן האיסור". משא"כ פירוש תיבת "להכשירן" היא מלשון הכנה (על דרך "הכשר מצוה"), והיינו שבכך נעשה הכלי מוכן ומוכשר להשתמש בו.

וביאור הדבר הוא, שפעולת הטבילה אינה להוציא את מציאות האיסור מן הכלי (שהרי דבר זה כבר נעשה ע"י ההגעלה, או בכלי חדש הרי מלכתחילה לא היה בו כל איסור), אלא מטרתה היא לעשות את הכלי מוכשר לשימושו של יהודי. וזאת משום שהתורה אסרה אף את השימוש בכלי שלא נעשה בו בפועל שימוש של איסור, אלא שקיימת אפשרות שיעשה בו כן.

כדוגמת המבואר באותה פרשה בנוגע לנשי מדין, שציותה התורה (מטות לא, יז): "וכל אשה יודעת איש וגו' הרוגו", אשר הכוונה בזה אינה רק לנשים שנבעלו בפועל, אלא אף אשה ש"ראויה להבעל אע"פ שלא נבעלה", כפירוש רש"י שם. והוא הדין בענייננו, שהתורה אסרה לשימוש אף כלי שראוי לשימוש של איסור אף שלא נעשה כן בפועל. ועל כן נדרשת פעולה של טבילה בכדי "להכשירן מן האיסור", כלומר, מהאפשרות לקבלת איסור.

ועל כן אף כלים חדשים צריכים טבילה, ואע"פ שלא בלעו איסור, שכן בעצם הדבר שהיו ברשותו של נכרי הם נעשו בגדר "ראוי" לענין האיסור.

על פי זה יבואר מדוע כלים של חמץ שנמכרו לנכרי אינם צריכים טבילה, אע"פ שמוכרים אותם לנכרי ומוסרים לו את מפתחות החדרים שבהם הם נמצאים, מ"מ המכירה היא באופן שידוע מלכתחילה כי מיד לאחר החג יחזרו לרשותו של היהודי, ואין הדבר שכיח כלל שהנכרי אכן ישתמש בפועל בחמץ ובכלים הנמכרים (ועד שישנם אחרונים (ראה שדי חמד מערכת חמץ ומצה אות טו) שכתבו שכל הענין של מכירת חמץ הוא כעין הערמה, אלא שלגבי חמץ הרי"ז מועיל).

והיות שאין שכיח כלל שהנכרי ישתמש בכלים, נמצא שהמכירה היא באופן כזה שלמעשה אין כאן מצב של אפשרות לשימוש בכלים באיסור, ולכן, לשיטת אדה"ז, הם אינם צריכים טבילה.

ובדעת הנודע ביהודה והחתם סופר המצריכים טבילה, הוא מאחר והיתה ביכולת הנכרי להשתמש בכלים, וע"פ דין תורה אסור למנעו מכך, ע"כ מצב זה נחשב לדעתם כאפשרות לבליעת איסור, למרות שאינו שכיח כלל.

מעובד ע"פ לקו"ש חי"ח פרשת מטות עמ'363-371.

י' בניסן תשס"ז