ב"ה יום רביעי, כ" מנחם-אב תשע"ט | 21.08.19
מסירות נפש של תמימים...

מה ענה הרבי הרש"ב נ"ע, לאחר הסתלקותו, לרבי הריי"צ נ"ע על שאלתו איך לנהוג מול הגזירות? • קטע מרטיט על מסירות נפש, לימי החנוכה
הרב משה מרינובסקי

איש חסיד היה, נודע ומפורסם בקהל חסידים הוא הרה"ח ר' יחזקאל ("חאטשע") פייגין ע"ה, מטובי התמימים בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, בין השלוחים מליובאוויטש לחברון לייסד את ישיבת תורת אמת, מעמודי התוך של תומכי תמימים ברוסיה בימים שלאחר המהפיכה וגם בורשה, ומעל הכל, מזכירו המסור ונאמנו עד בלי גבול של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, שנת ת"ש בה הרבי נמלט מאירופה הכבושה בעוד הר"ר יחזקאל נותר בריגה ונספה בשואה. הי"ד. 

הר"ר יחזקאל היה, בנוסף לכל מעלותיו, כתבא רבא שהרבה לכתוב ולשלוח מכתבים לציבור אנ"ש והתמימים בכל רחבי תבל, במסגרת פעלו הרב כמזכירו של הרבי הריי"צ נ"ע. אחד מנעניו הקבועים היה הרה"ח ר' יזראל דזזיקאבסאן ע"ה, מראשוני ה'תמימים' שהגרו לארה"ב ואף הוא נודע במסירותו והתקשרותו לרבי הריי"צ נ"ע (כמה וכמה מאגרות אלו נדפסו בס' "זכרון לבני ישראל").

יש לשער שרובם המכריע של אגרות המזכיר הר"י פייגין טרם ראו אור הדפוס, אך מקצן עשו דרכן אף לספרי 'קה"ת' רשמיים. כזו היא האגרת שכתב להר"י דזזיקאבסן לאחר שמחת תורה תרפ"ז, לפני שמונים שנה, והיא מופיעה בס' השיחות תר"פ-תרפ"ז עמ' 289.

כל המעוניין לראותה במקורה יקחנה משם. לפי דרכנו נביא את תוכן הדברים בלשון ימינו.

וכך מספר הר"ר יחזקאל ע"ה הי"ד:

לאחר סיום התוועדות ארוכה בשמחת תורה תרפ"ז, נכנס הרבי הריי"צ להיכל קדשו. הר"ר יחזקאל ניצל את ההזדמנות והכניס אל הקודש פנימה שניים מהבחורים התמימים לצורך ברכה שיזכו להשתחרר מעול הגיוס לצבא הרוסי.

לאחר שהברכה המבוקשת ניתנה, נשאר הר"ר יחזקאל לבדו בחדרו של הרבי ואז הוא ביקש ברכה "על כלליות תומכי תמימים, שלא יהיו מניעות על לימוד התורה".

הרבי ישב, היה ניכר על פניו כי הוא נמצא בעולם נעלה יותר, ואמר:

חאציע, מה שייך ברכה על כך [ומהמשך הדברים היה מובן שכוונתו לומר שהרי אלו ניסיונות ותובעים להתעלות, כמו מסירות-נפש], אלא שאברהם אבינו לא הלך למסור את נפשו, מסירות הנפש שלו היתה ממילא.

לאחר מכן הרבי הסביר את העניין, וזו נקודת הדברים:

רבי עקיבא השתדל למסור את נפשו. הוא הקהיל קהילות ברבים, כי היה זקוק למסירות נפש, אבל אצל אברהם אבינו מסירות הנפש היתה בדרך ממילא.

עניינו של אברהם אבינו לא היה מסירות נפש אלא לגלות אלוקות, רק שאם לשם כך יש להכנס לתוך האש, יש להכנס.

וכך גם בעניינו. מטרתנו היא לימוד התורה ברבים, ואם לשם כך יש צורך במסירות נפש, אזי יש למסור את הנפש.

זו היתה תשובתו של הרבי על בקשתו של הרי"פ, ולאחר מכן הוסיף ואמר:

עניין זה, היינו ההבדל בין המסירות נפש של אברהם אבינו למסירות נפש של רבי עיקיבא לא מופיע בשום מקום בחסידות. את הדברים הללו אמר לי אבי לאחר ההסתלקות (והרי"פ מוסיף שמבין הדברים היה ניכר שהדברים נאמרו לו במענה לשאלה כיצד לנהוג מול הגזירות).

אח"כ אמר הרבי דברים נוספים שעליהם כותב הרי"פ "שלא ניתן להגלות", והרבי סיים באומרו כי שנה זו זקוקה לברכה מיוחדת לחיים, פרנסה, ובריאות הגוף, לנו ולכל ישראל.

*

ואת הרשימה המרטיטה חותם הרי"פ במילים הבאות:

"הזכרתי לך כל זה להיות כי דברים שראו עיניי ולא זר. (כתבי 'ראו', כי הייתי עומד אז במצב כזה שיכולתי לומר שרואה הנני עליו, ובאמת בשעה שאמר 'אבא אמר', הקדים ואמר, בהביטו על עצמו, הרי כעת אין כאן בשר...".

ל' בכסלו תשס"ז