ב"ה מוצאי ש"ק, ל" כסלו תשפ"ב | 04.12.21
כ"ק אדמו"ר זי"ע בהלווית הגב' לאפין הי"ד, על רקע הבחורים שנהרגו שלשום
כ"ק אדמו"ר זי"ע בהלווית הגב' לאפין הי"ד, על רקע הבחורים שנהרגו שלשום
הקב"ה בעצמו מצטער על זה

בשנת תשל"ד נספו כמה מאנ"ש בתאונת דרכים • בי"א סיוון נשא כ"ק אדמו"ר זי"ע שיחת קודש מבהילה בה התייחס למאורע • השיחה המלאה
בס"ד. משיחת ש"פ נשא, י"א סיון ה'תשל"ד

– בקשר לכמה מאנ"ש* שניספו בתאונת דרכים** –

ידוע מ"ש הרמב"ם ש"בזמן שתבוא צרה . . ידעו הכל שבגלל מעשיהם כו'"1, ולכן, "יפחד וידאג ויפשפש במעשיו"2, אבל, ישנם ענינים שככל שמחפשים כו' לא יכולים למצוא ולא יכולים להבין למה אירעו דברים כאלה...

וכפי שמצינו בפ' תבוא, שלאחרי שנימנו ריבוי ענינים בלתי-רצויים, מוסיף הכתוב ענין חדש, גרוע יותר – "והפלה3 ה' את מכותך"... דבר פלא שאינו מובן בשכל כלל...

– כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פעם לא' שרצה להסביר את המאורעות של ה"שואה": "מ'דארף דעם אויבערשטן ניט פארענטפערן". צריכים לידע שזהו ענין שאינו מובן ע"פ שכל, והוא בבחינת "והפלה ה'"... ובמילא אין להצדיק את הקב"ה.

ופשוט, שאין זה בסתירה ח"ו לענין האמונה, ואין זה גורם שום חלישות ח"ו בענין האמונה, ואדרבה: מצד תוקף האמונה בה', והידיעה הודאית שרק מה' יצא הדבר – יש לו אל מי לפנות ולבוא בטענות...

ולאלה התמהים איך אפשר להתבטא כן (שאין להצדיק את הקב"ה כו') – הרי מקור הדברים הוא בדברי הגמרא4: "אתא משה אמר הא-ל הגדול הגבור והנורא, אתא ירמי' ואמר, נכרים מקרקרין בהיכלו אי' נוראותיו, לא אמר נורא. דניאל אמר, נכרים משתעבדים בבניו אי' גבורותיו, לא אמר גבור . . היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה . . מתוך שיודעין בהקב"ה שאמתי הוא (מסכים על האמת ושונא את השקר5) לפיכך לא כיזבו בו", כלומר, אף שמשה רבינו אמר "הגבור והנורא", ואנשי כנסת הגדולה (ש"החזירו עטרה ליושנה") "אתו ואמרו אדרבה זו היא גבורת גבורותיו . . ואלו הן נוראותיו כו'"4, מ"מ, כאשר רואים בעיני בשר מאורע שהוא ההיפך ד"הגבור והנורא", לא היו יכולים לומר "הגבור והנורא", כיון שזהו היפך ממה שרואים הם, ואינם יכולים לומר דבר שהוא היפך האמת – "מתוך . . שאמתי הוא לפיכך לא כיזבו בו"!...

ועד"ז בנדו"ד – שכאשר רואים מאורע שאינו מובן בשכל כלל (גם לאחרי שמפשפשים בהמעשים כו'), צריכים לומר את האמת (ולא לחפש להצדיק את הקב"ה), שאין הדבר מובן בשכל כלל, אלא זהו באופן ד"והפלה ה'", ובמילא, "שרייט ער"...

ובודאי שהקב"ה בעצמו מצטער על זה,

– ומ"ש בהמשך הכתובים (לאחרי "והפלה ה' גו'") "והי' כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם גו' כן ישיש ה' עליכם וגו'"6, הרי הפירוש בזה הוא ש"ישיש את אויביכם עליכם"7, כי, שמחתו של הקב"ה אינה אלא "להיטיב אתכם" –

שכן, אף שיודע שכתוצאה מזה נעשה אצל בנ"י מעמד ומצב ש"לבי ער... להקב"ה לתורה ומצוותי'" [תמורת המעמד ומצב ד"אני ישנה, בגלותא"]8, מ"מ, מצטער על כך שהתעוררות זו באה ע"י ענינים כאלה...

אלא מאי, אם מצטער מזה, למה עשה ה' ככה, ומי מעכב בעדו?! – הרי ענין זה גופא הוא באופן ד"והפלה ה'"...

אמנם, מצינו בגמרא9 שרבה בר בר חנה שמע "בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי ("מן הגלות, כדכתיב קראי טובא בנביאים", ועל זה אומר "אוי לי", "משום דבכל10 צרתם לו צר"), ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי", ועל זה אמרו לו חכמים "הי' לך לומר לו מופר לך", היינו, שבכחו של יהודי להפר שבועתו של הקב"ה.

ועד"ז בנדו"ד: אף שנאמר בפסוק "והפלה ה' וגו'" בנוגע לענינים דהיפך הטוב, בכחם של בנ"י – עי"ז שעבודתם בעניני קדושה היא באופן ד"והפלה", למעלה מטו"ד – להפר ולבטל את ה"והפלה" דהיפך הטוב, באופן שמכאן ולהבא יהיו רק ענינים טובים, "להיטיב אתכם", בטוב הנראה והנגלה.

ולא11 עוד אלא שבטוב הנראה והנגלה גופא יתוסף באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, "נחלה בלי מצרים" – כפי שכותב אדמו"ר הצ"צ12 מה שהעתיק מכי"ק אדמו"ר הזקן, וז"ל: "שמעתי מפי קדושי עליון על שאומרים ומרגלא בפומא דאינשי שאחר השריפה מתעשרים יען כי השתלשלות מדות העליונות הקדושות וסדרן כך חסד דין רחמים ולזאת אחר מדה"ד בשריפה מתעוררת מדת הרחמי' שהיא גדולה ממדת החסד שבתחלה כנודע שהיא מדתו של יעקב נחלה בלי מצרים מבריח מן הקצה כו'", ומסיים הצ"צ "עכ"ל הזהב",

והרי ענין זה נדפס כבר, וידוע הפתגם13 שדבר שבדפוס הוא לדורי דורות,

והעיקר – שיומשך למטה מעשרה טפחים כפשוטו ממש, ובקרוב ממש.

___________________________________
*) רבה של כפר חב"ד, הרה"ח ר' שניאור זלמן גרליק ז"ל; הרה"ח ר' יחיאל מאיר יהודה גולדברג ז"ל; הרה"ח ר' ישעי' ווייס; ומרת נחמה רוזנברג ז"ל.
**) בח' סיון תשל"ד.
{1}) ריש הל' תעניות.
{2}) הל' אבל ספי"ג.
{3}) כח, נט.
{4}) יומא סט, ב.
{5}) פרש"י שם.
{6}) כח, סג.
{7}) פרש"י עה"פ.
{8}) שה"ש ה, ב. וראה זח"ג צה, א. שהש"ר עה"פ (פ"ה, ב (א)).
{9}) ב"ב עד, א (ובפרש"י).
{10}) ישעי' סג, ט.
{11}) משיחת ט"ו סיון.
{12}) ראה לקמן ע' 491 ואילך. וש"נ.
{13}) ראה אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ב ע' שפב.

*

בס"ד. משיחות (ליל ויום) ועש"ק וש"ק פ' תצוה,

יו"ד וי"א אדר ראשון ה'תשנ"ב.

– אודות פטירת מרת פעשא לאה לאפיין הי"ד* –

א. האמור לעיל ע"ד הנקודה המשותפת דלידת משה (בשבעה באדר) ופרשת תצוה, שבשניהם מודגש העצם דישראל שיש בהם החוזק והתוקף למסור נפשם על קדושת שמו ית' – מודגש ביותר בענין שהזמן גרמא, שבימים האחרונים הי' בשכונה זו מאורע של קידוש השם ברבים ע"י אשה מישראל.

ובהקדמה – ש"אין גו' אתנו יודע עד מה"1, אף אחד מאתנו אינו מבין (ואינו יכול להבין) כלל וכלל פשר הדברים, למה עשה ה' ככה?!... ועאכו"כ כשמדובר באשה צעירה, אמא לילדים קטנים שצריכים לאמם ויתגעגעו אחרי'... אלא שאין להאריך בענינים של טענות ומענות כלפי הקב"ה, ובלשון הכתוב "ברוב דברים וגו'"2, "על כן יהיו דבריך מעטים"3.

ואעפ"כ, יש להדגיש את גודל הענין דקידוש השם ברבים שבמאורע זה, ועוד ועיקר, לזעוק להקב"ה על אריכות הגלות, "עד מתי"... ולבקש ולדרוש ולעשות כל מה שאפשר שתיכף ומיד תבוא הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שאז יקויים היעוד4 "הקיצו ורננו שוכני עפר", ומתחיל מצדיקים שקמים לתחי' מיד5, וביניהם ובתחילתם האשה צדקנית שנהרגה על קידוש השם, שתיכף ומיד תיפגש נשמה בגוף עם משפחתה וילדי', ותמשיך לחנכם ולגדלם לתורה לחופה ולמעשים טובים, מתוך שמחה וטוב לבב.

ב. ולכל לראש – גודל הענין דקידוש השם ברבים שבמאורע זה:

ידוע המבואר בדברי חז"ל בכו"כ מקומות6 ע"ד גודל העילוי וההפלאה והזכות והשכר דקידוש השם, ובפרט קידוש השם ברבים, ובהדגשה יתירה בקידוש השם ברבים בשכונה זו, שבה נמצא בית הכנסת ובית המדרש ובית מעשים טובים, בית משולש, דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו7, שעל זה נעשה קידוש השם ברבים ביתר שאת וביתר עוז.

ויש להוסיף בגודל העילוי וההפלאה דקידוש השם – שמצינו8
אצל הבית יוסף שמצד גודל מעלתו ומדרגתו הי' ראוי שהקב"ה יזכה אותו למסור נפשו על קדושת השם, אלא שאח"כ היתה סיבה (ענין שלא הי' מתאים לפי-ערך מעמדו ומצבו) שבגללה נענש ולא זכה לכך, ונחשב זה לעונש, אף שלאח"ז זכה לחבר את ה"שולחן-ערוך" ולהיות מורה-הוראה לכל בנ"י עד סוף כל הדורות9 – שמזה מובן שהזכות דחיבור ה"שולחן-ערוך" אינה מגעת לגודל הזכות דמסירת נפש על קידוש השם!

ולהעיר מהשייכות לאמירת משה "מחני נא מספרך"10 – שבזה מודגש שהמס"נ של משה רבינו בשביל ישראל היא למעלה ממציאותו של משה כפי שקשור עם התורה, שלכן מוותר משה רבינו על הזכות להיות כתוב בתורה (באמרו "מחני נא מספרך", "מכל התורה כולה"11) בגלל המס"נ בשביל ישראל (כשם שהזכות דחיבור השו"ע אינה מגעת לגודל הזכות דמסירת נפש על קידוש השם).

ונוסף על גודל העילוי וההפלאה דקידוש השם ברבים שבכללות הענין דמסירת נפש, ה"ז בהדגשה יתירה במסירת נפש של אשה צעירה אמא לילדים קטנים – כי, מלבד מסירת נפשה, ה"ה "מוסרת" גם את ילדי' הקטנים, בכך שעוזבת ומפקירה אותם לבדם (בידעה גודל הגעגועים של הילדים אלי'), ומשאירה את גידולם וחינוכם לאחרים, ויתירה מזה,

שמסירת ילדי' היא מס"נ גדולה יותר ביתר שאת וביתר עוז מהמס"נ שלה, ובמילא ה"ז מסירת נפש למעלה ממסירת נפש!

ג. אבל לאחרי כל העילויים וההפלאות שבקידוש השם ברבים, כיון שכבר יצאו י"ח ("די והותר") מסירת נפש על קידוש השם ע"י הגזירות ושמדות שהיו במשך הגלות המר והארוך, עד לדורנו זה – זועקים בנ"י להקב"ה: "עד מתי"?!... היתכן שלאחרי אריכות הגלות המר זקוקים עדיין למסירת נפש על קידוש השם של אשה צעירה אמא לילדים קטנים?!...

גם אם רצונו של הקב"ה ב"נחת רוח" ממסירת נפש – הרי, נוסף לכך שכבר יצאו י"ח מס"נ במשך כל הדורות שלפנ"ז, מספיקה המסירת נפש של בנ"י בכך שנמצאים עוד רגע אחד בגלות!

בנ"י נמצאים כבר בגלות יותר מאלף ותשע מאות שנה ומשיח צדקנו עדיין לא בא!... כבר סיימו כל עניני העבודה דזמן הגלות, וכבר נעשו כל הפעולות בכל האופנים האפשריים (כולל ובמיוחד ע"י השמחה בחודש אדר במשך ששים יום12), ולא יודעים מה ניתן לעשות עוד, ואעפ"כ, עובר עוד שבוע, עוד יום ועוד רגע, ועדיין לא באה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש! ולא עוד אלא שניתוסף מאורע הכי חמור שיכול להיות בזמן הגלות – שאשה בישראל ואם לילדים קטנים צריכה למסור נפשה על קידוש השם!

לא נותר לנו אלא להתנחם בכך שמאורע זה הוא המאורע האחרון של מסירת נפש על קידוש השם, ועוד ועיקר, שבזכותה של האשה הצדקנית שמסרה נפשה על קדושת השם, ביחד עם זכותן של נשי ישראל הצדקניות שבכל הדורות, עד לנשי ישראל הצדקניות נשמות בגוף בריא שבדורנו זה, זוכים תיכף ומיד ממש להגאולה האמיתית והשלימה, "כימי צאתך מארץ מצרים"13, ש"בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים"14, ועד"ז בהגאולה העתידה לבוא תיכף ומיד ממש, "בשכר נשים צדקניות שיש בדור"15.

ואז יהי' אמיתת ושלימות הענין דקידוש השם – שהרי כללות ענין הגלות הוא היפך קידוש השם, כמפורש בקרא16 "שמי הגדול המחולל בגוים", "ומהו החילול, באמור אויביהם עליהם עם ה' אלה ומארצו יצאו ולא הי' יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו"17, וקידוש שמו ית' נעשה ע"י הגאולה, כהמשך הכתוב18 "וקדשתי את שמי הגדול גו' וידעו הגוים כי אני ה' . . בהקדשי בכם לעיניכם (עי"ז ש)ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם", "והתגדלתי19 והתקדשתי20 ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'".

---------- ----------
*) נהרגה על קידוש השם ביום ה' פ' תרומה, ב' אדר ראשון, וסיום ה"שבעה" ביום ה' פ' תצוה, ט' אדר ראשון (השיחה הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א). המו"ל.
{1}) תהלים עד, ט.
{2}) משלי יו"ד, יט.
{3}) קהלת ה, א.
{4}) ישעי' כו, יט.
{5}) ראה זח"א קמ, א.
{6}) ולדוגמא: "אין אדם יכול לעמוד במחיצתן" (פסחים נ, א). וראה בארוכה (במעלת מס"נ על קדה"ש לגבי כל התורה) שער האמונה לאדהאמ"צ בתחלתו. ספר הליקוטים (דא"ח להצ"צ) ערך מס"נ (ע' תתצ ואילך). וש"נ.
{7}) ראה ד"ה ואתה תצוה תשמ"א (סה"מ מלוקט ח"ו ע' קלד) ס"ח, שגילוי והתעוררות כח המס"נ בישראל נעשה ע"י אתפשטותא דמשה שבזמן הגלות, נשיא הדור.
{8}) מגיד מישרים ריש פרשתנו. וראה בכ"ז – לקו"ש חכ"א ע' 176 ואילך, ובהערות שם. וש"נ.
{9}) ואף שישנם גם הפסקי-דינים שבהגהות הרמ"א – ה"ה בדוגמת ה"מפה" שעל גבי השולחן-ערוך, והשולחן-ערוך עצמו הוא חיבורו של הבית-יוסף.
{10}) תשא לב, לב.
{11}) פרש"י עה"פ.
{12}) ראה לעיל ע' 457.
{13}) מיכה ז, טו.
{14}) סוטה יא, רע"ב.
{15}) יל"ש רות רמז תרו בסופו.
{16}) יחזקאל לו, כג.
{17}) פרש"י שם, כ.
{18}) שם, כג-כד.
{19}) שם לח, כג.
{20}) להעיר מהשייכות לאמירת קדיש (טואו"ח ר"ס נו) אחר נפטר. – ויש לומר, שענין זה מודגש ביותר באמירת קדיש אחר המוסר נפשו על קידוש שמו ית', שעל ידו נתקיים "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (אמור כב, לב), "מסור עצמך למיתה להקדיש את שמי" (פס"ז עה"פ. וראה בארוכה לקו"ש חכ"ז ע' 167 ואילך. וש"נ).

ל' בכסלו תשס"ז
כ"ק אדמו"ר זי"ע בהלווית הגב' לאפין הי"ד
כ"ק אדמו"ר זי"ע בהלווית הגב' לאפין הי"ד
 
הגב לכתבה

תגובות
7
1. שנצא כבר מההעלם והסתר!
ב"ה

צריכים להבין ששפת שיחה של רבי לעיתים היא מעין תפילה, ואופן להמשיך חסדים מלמעלה,
ע"ד כמו שהבארדיטשובער היה בא ב"טענות" כלפי קודב"ה כידוע.

לאידך, בזמן מלחמת הרבי בגזירת "מיהו יהודי" הרבי טען (בשיחת ל"ג בומר, תש"ל כמדומני) כי חיילים נופלים בגבול בגלל זה,
והצביע על דברי הרמב"ם שמי שאומר "מקרה נקרה" ה"ז עניין של אכזריות.

וכן התבטא הרבי שבגלל "אתחלתא גאולה" יש אסונות וכו' וכו'.

וגם יש מכתב מהרבי לאנשי כפר חב"ד שישימו לב שעד תקופה מסויימת איש לא נעדר רח"ל בכפ"ח כי היתה אחדות.

תורה שבכתב ושבע"פ 0"כי תצא אש" וכו') של רבותינו הראשונים והאחרונים מלאים מזה (היינו בהצבעה על הגורם לאסון, רח"ל).
אמנם, לא כל אחד מאיתנו יודע להצביע מדוע ולמה, אבל גם לא כל אחד מאיתנו גם יכול לקבוע שאין סיבה.
זה באמת רק בכוחו של רבי, ומי מאיתנו יודע ומסוגל להשליך מממקרה אחד על חברו?

בכל מקרה, התורה הק' לימדה אותנו כי אם יסורים באים צ"ל יפשפש במעשיו,ואם אחד מבני החבורה וכו'...כל בני החבורה. ה' ירחם.


כך שאין קו רישמי בזה, וצריכים מאד להיזהר מכותרות בנושאים כגון דא., ובמיוחד שה יכול להביא יניקה לחיצונים,

ובכללות הסדר אצל יהודי שהוא אומר "צידוק הדין" וכך נהוג בכל קהילות ישראל לומר בזמן הקבורה (בימים שאומרים בהם תחנון)
"הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אין אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא" וכן אומרים בשבת ברעווא דרעווין "צידוק הדין" ("צדתקך צדק") על ג' צדיקים שמתו באותו זמן.

ומי שאמר לעולמו די, יאמר לצרותינו די, ויחיש מנחם לנחמנו בגאולה האמיתית והשלימה תומ"י ממש בחסד וברחמים.
ל' בכסלו תשס"ז
2. לוי !!! כבר יומיים ואני לא מעכל
שאתה לא איתנו אינ לא אשכח לעולם איך הייתי איתך ב'מבצעים ' ביום שישי, במסיבות שבת ב'שבזי' לא נשכח את ה'קאח'והחיות במבצעים החום והחיך הלבבי שלא ירד אוי ה' עד מתי??? למה עשה ה' ככה?
לוי תרעיש עולמות כמו שעשית במבצעים ותביא את הגאולה
ל' בכסלו תשס"ז
3. לוי לוי!!!!!!!!!!!!
אתה חסר לי אני מתגעגע אליך אני עדין לא מעכל תתפלל עלינו לפני הקב"ה ותצעק עד מתי!אני כל כך מתגעגע לחיוך הקסום שלך הקב"ה קוטף את השושנה בין החוכים לוי תרעיש עולמות עד שנצא מהגלות ואז יהיה תחית המתים ונוכל לראות אותך את החיוך הקסום שיש רק לך אני עדיין בהלם מוחלט ברוך דיין האמת
ל' בכסלו תשס"ז
4. מספר פקס למשפחות הענדל?
איך אפשר לקבל מס' פקס?
ל' בכסלו תשס"ז
5. מס' הפאקס
046546223
א' בטבת תשס"ז
6. זה לא שאלה ריטורית
מעניין איך שמתם לב... אבל מעניין עוד יותר למה לכתוב זי"ע???
י"א בטבת תשס"ז
7. סבא שלי
הרה"ח ר' ישעי' ווייס
כ"ד בתמוז תשס"ז