ב"ה יום שני, י"ד כסלו תשפ"א | 30.11.20
הרב בלינוב
הרב בלינוב צילום: מאיר דהן
כלי בישול לבשר ודגים/ הלכה

האם יש צורך לייחד כלי בישול נפרדים לבשר ולדגים? שאלות ותשובות עם הרב יוסף יצחק בלינוב, ראש כולל פעמי יעקב (חצי שיעור)

מאת הרב יוסף יצחק בלינוב, רב מרכז בני ברק, אב"ד בית ההוראה המרכזי וראש כוללי "פעמי יעקב"

תשובה:
בשו"ע יו"ד סימן קט"ז ס"ב נאמר (ועי' ג"כ שו"ע או"ח סימן קכ"ג ס"ב): "צריך ליזהר שלא לאכול בשר ודג ביחד מפני שקשה לצרעת", ע"ש ס"ג ורמ"א. ואין חילוק בזה בין בשר בהמה לעוף (עי' פת"ש ס"ק ב' דר"ת ס"ק כ"ה ברכ"י וערוה"ש וקצוש"ע סימן ל"ג ס"א וש"נ). ולכן, כשנתבשלו יחד אסור לאכלם גם בנפרד, דכל אחד מהם בלע טעמו וממשו של השני (שמנונית, וגם יותר מזה, דבדרך כלל נדבקים גם חתיכות ופירורים ממש מפה לשם). נמצא, שאוכלם ביחד.

והיות דחמירא סכנתא מאיסורא, יש אומרים דגם ביטול בשישים לא מהני, עי' ט"ז ס"ק ב', וכן דעת הלקט יושר (יו"ד בהתחלה) בשם רבו בעל תרומת הדשן. ועי' מנחת יעקב כלל ע"ו ס"ק כ"ה דמסיק להלכה: מ"מ קשה הדבר מאוד להקל ולעשות פירוקא לסכנתא ע"ש, שו"ת האלף לך שלמה יו"ד סי' קל"ז ושו"ת טוב טעם ודעת תליתאי ח"ב ס"י שכן נוהג להחמיר. אבל רוב פוסקים סבירא להו כדעת הש"ך בנקוה"כ שם, דמהני שישים, עי' פת"ש ס"ק ג', דרכי תשובה ס"ק ב' כ"א, שו"ת מהרש"ם ח"ג סימן רפ"ח ובדע"ת על אתר, שו"ת חלקת יעקב מברייש ח"ב סי' י' דכן מורין למעשה, ועי' היטב בשו"ת דובב מישרים ח"ג סימן ל"ט, עי' ספר שהגוה"נ סימן א' ס"ק ה' וש"נ. ואף שכתב המג"א או"ח קע"ג ס"ק א' דבזמנינו שאני, וכ"מ במ"ב ס"ק ג', להלכה לא סמכו ע"ז אלא לסניף. עי' שו"ת מהר"ם שי"ק יו"ד רמ"ד שכ' על המ"א: ודבריו צ"ע כו'. ועי' כה"ח ס"ק ט', שמהגוה"נ סי' א' ס"ק א'. ועי' ג"כ שו"ע הרב הל' שמירת גוף ונפש סוף ס"ט.

ובטור מביא דעה: ויש מחמירין בדבר ליחד כלים לבד.  אבל השו"ע ורמ"א לא הביאו כלל שיטה כזו. ורוב פוסקים דאין חוששין לחומרא זו. עי' ט"ז כאן ס"ק ב' ולעיל סי' צ"ה ס"ק ג' ועי' או"ה כלל ל"ט דין כ"ה כ"ו שכ"כ מפורש ועי' הנסמן בדרכי תשובה ס"ק ז"ך, עי' רעק"א על ש"ך ס"ק א' בשם הפרמ"ג, שו"ת חינוך בית יהודה סימן ס"א, שו"ת חוט השני סימן ס"ז, יד אפרים סוף הסימן, ועוד. (אך עי' מנח"י כלל נ"ז ס"ק א' ושו"ת מקור ברוך סימן ח').

למעשה:  כלי בישול למיניהם שניתן לנקותם היטב, מותר לרוב הפוסקים לבשל בהם בשר בכלי של דגים וכן דגים בכלי של בשר, אחרי שטיפה טובה של הכלי בין בישול לבישול, גם כאשר הכלי הוא "בן-יומו", דהיינו אפילו שעדיין לא עברו 24 שעות מהבישול הקודם. העיקר להקפיד שיהיה נקי היטב. וכך הוא מעיקרא דדינא. וכן לשון החתם-סופר בתשובותיו חיו"ד סימן ק"א: "והרי אנו נוהגים להקל להדיא לאכול בשר בכלי דגים בני-יומן, אפילו באותה הסעודה, ע"י הדחה בעלמא. אלמא קים לן דליכא סכנתא בבלבול טעמי בעלמא וכו'" ע"ש.

אמנם, בהרבה מקומות ומשפחות, נהגו לחשוש לדעת ה"יש מחמירין" שבטור (המובא לעיל), וגם אולי חששו שמא ישכחו פעם לרחוץ היטב את הכלי בין בישול לבישול, ולכן קבלו עליהם לייחד כלי בישול נפרדים לדגים ולבשר.

וכן יש אומרים, דלבשל דגים בתיבול חריף בסיר בשרי יש סכנה, דאין כאן הקולא דנ"ט בר נ"ט (=נותן טעם בר נותן טעם). עי' ערוגת הבושם ודלתי תשובה המובא בדרכ"ת ס"ק כ"ז, אך דבריהם צ"ב ואכמ"ל. אך אף אלו שהחמירו, החמירו רק בכלי הבישול ממש, דהיינו הכלי ראשון שעל האש, וכן הכף והמצקת שמכניסים תוך הכלי בישול שעל האש, אך לא בכלי האכילה, דהיינו קערות או צלחות וסכו"ם.

ויש שהחמירו ג"כ שיהיה סכין פרווה (והוא הדין בסכין של מטחנה) לחיתוך הבצל ושאר דברים חריפים עבור הבשר והדגים, ולא לחתוך בצל וכל דבר חריף בסכין בשרי עבור בישול הדגים, וכן להיפך, משום דהוי דוחקא וחריף ובולע.

*    *    *

ב.
שאלה:
האם צריך "מטחנה" נפרדת לבשר ודגים?

תשובה:
עפ"י המבואר לעיל, דאסור לאכול תערובת של בשר ודגים יחד, וי"א דאפילו ביטול בשישים לא מועיל, בסכנתא דחמירא מאיסורא, ואע"פ שהעיקר לדינא הוא כרוב הפוסקים, שכן מועיל ביטול בשישים בבשר ודגים, מכל מקום, יש אומרים דאסור לבטל בשר בדגים לכתחילה, (מקור מים חיים יו"ד על אתר, שו"ת שואל ומשיב מהדורא רביעאה ח"א סימן כ"ח, שו"ת אבני צדק יו"ד סימן מ"ט, ובפרט דכן פסק הפוסק המהרש"ם, מובא במשמרת שלום בחידושי דינים סוף סימן ק"ח במכתב להגאון הנ"ל: ומה ששאל אם מותר לכתחילה לבטל דבר שיש בו סכנה בס' והביא וכו' וכו' ובעל כרחך דאסור ע"כ), והרבה מקילים דניתן גם לבטל לכתחילה עי' פת"ש ס"ק ג' ושו"ת ארץ צבי סימן ל"ג, שו"ת עין יצחק או"ח סימן כ"ד ועוד, עי' הנסמן בספר שמירת הגוף והנפש סימן א' ס"ק ו'). לכן, כאשר ניתן לרחוץ היטב ולנקות ביסודיות את כל חלקי המטחנה, לרבות הרשת, שיהיו נקיים לגמרי ממש ולא ישארו עליהם שום שאריות שהן, אזי מותר להשתמש גם לבשר וגם לדגים באותה המטחנה לאחר הרחיצה והניקוי ביסודיות. והוא הדין במכונת ריסוק, "בלנדר" וכיו"ב. וכל זה, חוץ מהסכין לגבי דברים חריפים, כאמור לעיל בסוף תשובה א'.

למעשה: אם מנקים היטב את המטחנה כולל כל אביזריה, בין טחינת דגים לטחינת בשר, ניתן להשתמש באותה מטחנה. אמנם, היות ואת הרשת קשה מאוד לנקות היטב עד שלא ישאר בה כלום מן השימוש הקודם, כדאי מאוד לייחד רשת נפרדת לבשר ולדגים. והרבה נוהגים לייחד גם סכין נפרד.

אך יש הנוהגים, שלא לטחון כלל בשר ודגים באותה מטחנה, משום שהניקוי ביניהם קשה מאוד. גם יש כאלו החוששים לחום המתהווה בעת הטחינה, וא"כ יש בליעה (כמבואר לעיל בתשובה א' לגבי כלי בישול) גם לאחר שעברו 24 שעות בין טחינה לטחינה, משום שהחשש הוא על משהו בעין שנותר מן הטחינה הקודמת.

לפי דעה זו, הרי שגם מחבת, מסוג שקשה לנקות היטב, ושאר כלים כיוצ"ב, רצוי מאוד לייחד בנפרד לבשר ובנפרד לדגים.

*    *    *

ג.
שאלה:
האם יש חילוק בין כלים במטבח פרטי לכלים של מטבח ציבורי
 (מוסד, אולם, וכיוצ"ב)?

תשובה:
עפ"י המבואר לעיל מובן, דבמקום שאין נקיון מוחלט בין בישול (או מטחנה) אחד לשני, רצוי שיהיו כלי בישול וטחינה נפרדים לבשר ולדגים. לכן, במטבח ציבורי, כגון מוסד, אולם וכיוצ"ב, אשר לא תמיד ניתן להקפיד על שטיפה וניקוי יסודיים עד בלי השאיר שריד ממש מן הבישול הקודם, מה גם כשהדבר מסור בידי פועלים נוכרים, מומלץ מאוד שיהיו כלי בישול וטחינה (וכן מצקת וכו' כנ"ל) נפרדים לבשר ולדגים.

ואכן, מו"ח הגה"ח הרב אב"ד דב"ב שליט"א, מחמיר מאוד באולמות ובמטבחים שתחת השגחתו והכשרו, שיהיו כלים (בישול ומטחנות כנ"ל) נפרדים לבשר וכלים נפרדים לדגים.

*    *    *

ד.
שאלה:
מה דין הכלי אשר בטעות בישלו בו בשר ודגים ביחד?

תשובה:
נחלקו בזה הפוסקים, יש אומרים דצריך הגעלה (כן שיטת התפארת למשה ומובא בפתחי תשובה ס"ק ג' ובברכי יוסף להחיד"א שיורי ברכה אות ז') ויש אומרים דאין צריך הגעלה, רק להמתין מעת לעת, שהיינו 24 שעות, ואח"כ מותר להשתמש בכלי. (שו"ת דברי מלכיאל ח"ב סימן נ"ג, כף החיים יו"ד שם ס"ק י"ג, ומה שמדייק כן מאו"ה צ"ב ע"ש, משמרת שלום סימן קט"ז ה"ע ח').

למעשה: מורה מו"ח הרב אב"ד דב"ב שליט"א להלכה, להגעיל הכלי כדעת התפארת למשה, וכ"נ משו"ת שבט הלוי ח"ו סימן קי"א.


*    *    *

ה.
שאלה:
האם יש להקדים אכילת דגים לפני בשר או להיפך?
 
תשובה:
בשו"ע ורמ"א לא מפורש, אלא שלא לאכול בשר ודגים ביחד, והרמ"א כתב שיש לאוכלם "זה אחר זה", אך לא ביארו איזה מהם יש להקדים. אך בליקוטי תורה לכ"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא ושו"ע הרב, פרשת בהעלותך דף ל"ג טור ב' כתב: "ולכן מנהג ישראל לאכול דגים קודם בשר", יעו"ש הטעם עפ"י חסידות וקבלה.

*    *    *

ו. שאלה:
מאכל פרווה שהתבשל יחד עם בשר, האם מותר להוציא הפרווה מהסיר ולאוכלו ביחד עם דגים (או להיפך)?

תשובה:

אף שמבואר לעיל סימן א' דרוב הפוקסים סבירא להו דמותר לבשל דגים בסיר בשרי אף שהסיר בן יומו, אבל כאן חמיר יותר:
א. משום שהמאכל הפרווה בולע ישר מהבשר, ולא דרך הנ"ט שבכלי (והרי אפילו לגבי ריחא לבד יש אומרים אפילו דיעבד, עי' ט"ז ס"ק ג').

ב. מי ערב לנו דלא נדבק בעין (שמנונית או אפילו בשר) ממש בפרווה, ואז לא בטיל כלל דהרי ניכר מקומו בראיה ובהרגשת טעם.

וכן פסקו בשו"ת שם אריה ס"ס ט"ז ושו"ת חלקת יעקב ח"א סימן ק"ט, דלא לאכול תבשיל זה יחד עם דגים. (ועי' ג"כ ט"ז קט"ז ס"ק ב' ג').

למעשה: מאכל פרווה, כגון אטריות או אורז וכדו', שהתבשל יחד עם בשר, אסור לאכול את הפרווה בפני עצמו ביחד עם דגים, גם אחר שהוציאוהו והפרידוהו מן הבשר, וכן להיפך, מאכל פרווה שנתבשל עם דגים, אסור לאוכלו בפנ"ע עם בשר.

*    *    *

(מתוך עיר על תילה גל' 11).

י"ח באלול תשס"ו