ב"ה מוצאי ש"ק, י"ט ניסן תשע"ד | 19.04.14
"מקור ברוך" – מקור הכזבים

שני ספרים מפוקפקים של מחבר מפוקפק, ושניהם זכו להצלחה מוכחת. בספר 'מקור ברוך' נפרשת יריעה היסטורית של דור שלם, רבניו, חכמיו וסופריו, ביניהם גם גדולי החסידות ואדמו"רי חב"ד. ועלינו לדעת כיצד להתייחס אל הדברים המובאים בשמם, לכאורה ממקור ראשון ומוסמך. לא יאומן עד כמה גם "מקורות מהימנים" יכולים להיות כוזבים. פרק כ"ז של סיפורים וגלגוליהם
הרב יהושע מונדשיין

בשנת תרפ"ח הדפיס הרב ברוך אפשטיין – ת"ח ובנקאי, איש פינסק – את ספרו "מקור ברוך"; מיסגרת הספר, על ארבעת חלקיו, מקיפה עולם ומלואו: "קורות חיי אבותי וחיי אני, יחד עם זכרונותי מחיי הדור הקודם, מחיי רבניו וחכמיו, סופריו ודורשיו, פרנסיו ועשיריו, ממעמד התורה והחכמה, ומחיי האומה בכלל".

מאז חזר הספר ונדפס פעמים בודדות בלבד, אבל רבים ממאות הסיפורים שבו הפכו לנכסי צאן ברזל בסיפורת היהודית-תורנית.

המחבר ידוע יותר בגין חיבורו "תורה תמימה", שמאז צאתו לאור בשנת תרס"ב נדפס שוב ושוב, ויד הכל ממשמשת בו.

כבר התפלאו חכמים (קובץ 'פעמי יעקב', גל' מה, עמ' ס) על הפופולריות העצומה של ה"תורה תמימה", על אף ש"עוד לא היתה יצירה ספרותית-תורנית שספגה כמויות כה רבות של ביקורת, נוקבת וצולבת, ביקרו את הספר ואת הסופר, את הפירוש ואת המפרש. מה לא נכתב אודותיהם"...

רובן של הטענות הן על שיטת נטילת חידושי זולתו ונתינתם באמתחתו (דוגמאות למכביר ציין הרה"ג ר' ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל ב'פעמי יעקב' שם), ומיעוטן מתייחסות לשינויים ולסילופים שהטיל המחבר בדברי רז"ל.

בהשלמות ל"תורה שלימה" (כרכים כו-כז) ניתן למצוא דוגמאות לסילוף מאמרי רז"ל, לצורך התאמתם לחידושיו שאין להם על מה שיסמוכו.

*       *       *

אחד מסילופיו-תחבולותיו הידועים לי נוגע בדבר הלכה! והוא לו ב'תורה תמימה' (דברים י"א אות מח), שכתב בזה הלשון:

"והנה ראינו להעתיק כאן בסוף הענין מספר עתיק יומין יקר המציאות הנקרא "מעין גנים" (שו"ת), ומחברו רבי שמואל ב"ר אלחנן יעקב הרקוולטי (וויניציאה שי"ג), מה שכתב אל אשה חכמה אחת בנדון היתר תלמוד-תורה לנשים, וזה לשונו בהמשך הדברים: ומאמר חכמינו "כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות" אולי נאמר כשהאב מלמדה בקטנותה... אמנם הנשים אשר נדב לבן אותנה לקרבה אל המלאכה מלאכת ה' מצד בחירתן בטוב במה שהוא טוב, הן הנה תעלינה בהר ה' תשכונה במקום קדשו כי נשי מופת המה, ועל חכמי דורן לאדרן, להדרן, לסדרן, לחזק ידיהן, לאמץ זרועותיהן וכו'. עשי והצליחי ומן השמים יסייעוך. עכ"ל. ולא נודע לנו מי הוא המחבר הנכבד הזה שעמד לחדש דין מחודש זה בסברא בעלמא". עכ"ל ה'תורה תמימה'.

ומן ה'תורה תמימה' נלקטה "תשובה" בדויה זו אל תוך ספרי המאספים... כגון: "האשה והמצוות" (א, עמ' 157), "הליכות בת ישראל" (עמ' קכב הע' יד), "הליכות ביתה" (עמ' שצא).

ואתה תחזה כמה שוא ושקר בקטע זה:

[א] הספר 'מעין גנים' אינו ספר 'שו"ת' כפי שבעל התו"ת קורא עליו, אלא ספר מליצות הערוך בצורת חליפת-מכתבים (בדוגמת ה'איגרונים' הידועים), והמכתב הנוכחי הוא בקבוצת מכתבי החשק! (צנור חמישי מכתב י').

[ב] אין זה מכתב שכתב המחבר אל אשה חכמה אחת, אלא מכתב דמיוני-פיקטיבי שאיש אינו חתום עליו, ככל המכתבים שבסוג ספרים זה בכלל וב'מעין גנים' בפרט.

[ג] כאן כותב בעל התו"ת ש"לא נודע לנו מי הוא המחבר הנכבד הזה", אולם בספרו 'מקור ברוך' (עמ' 1964 הע' א) רואים אנו כי יודע הוא היטב את אשר כתבו על בעל ה'מעין גנים' "שהי' רק מדקדק ולא תורני ורבני"! (אף כי דעתו שלו נוטה להוכיח כי היה בעל תלמוד מצויין). והוא עצמו דוחה שם את דברי ה'מעין גנים' להלכה.

הקטע שנעתק ב'תורה תמימה' נעתק גם ב'מקור ברוך' בסגנון זהה כמעט לחלוטין, אולם שניהם רחוקים מלהיות ציטוט מדוייק מלשונו של ה'מעין גנים'. והגדיל לעשות ב'מקור ברוך' שהביא את התיבות "מכתב מהמחבר אל אשה חכמה אחת" כאילו הן ציטוט מהמקור, בה בשעה שאין זו אלא תוספת שבדה מלבו.

ולא זו בלבד, אלא מוכחא מילתא שההעתקה כלל לא נעשתה מה'מעין גנים', אלא מעתון "הצפירה" (ז' תשרי תרנ"ו), שם התפרסמו דברים אלו במדור "תבלין"... ראיה לכך, שהן בעתון והן ב'תורה תמימה' נשמטו המלים "לחגור מתניהן, לאזור חלציהן" מהמשפט "ועל חכמי דורן". וכן נשמטה אצל שניהם תיבת "המלוכה" מהמשפט "לקרבה אל המלאכה המלוכה מלאכת ה'". ועוד כהנה וכהנה.

אולי יש בעובדה זו כדי לימוד זכות על העתקת הקטע ל'תורה תמימה', אבל מאידך גיסא היא מוכיחה את שקרותו של הסיפור הארוך ב'מקור ברוך', על שהרבנית מוולוז'ין הראתה לו את הדברים הללו בתוך ה'מעין גנים'.

והדברים קל-וחומר: ומה אם לא ניתן להאמין ל"ציטוטים" שלו מדברי רז"ל ובמילתא דעבידא לאיגלויי, על אחת כמה וכמה שאין לתת אימון בסיפורים המוזרים שה'מקור ברוך' נותן בפי אביו בשם אדמו"ר ה'צמח צדק', גם לא באלו שאין לנו הוכחות מוצקות להוכחת שקרותם.

*       *       *

אנו, כדרכנו, נעסוק בשמועות ובסיפורים המתייחסים לאדמו"רי חב"ד, ובטוחני שיודעי-דבר יוכלו למצוא כהנה וכהנה גם בפרקים העוסקים בגדולי ישראל האחרים.

כמובן שאין אפשרות להוכיח שאביו של ה'מקור ברוך' (הוא הרב בעל 'ערוך השולחן' שהיה אז אברך עול-ימים ובתחילת רבנותו הראשונה) לא שהה במחיצתו של הצ"צ במשך למעלה מחודש ימים, ובכל יום ויום היה נכנס אליו פעם או פעמיים, ובכל פעם שהה במחיצתו כמה וכמה שעות (כדבריו של ה'מקור ברוך' בתחילת פרק כ) – דבר שלא ידוע לנו שזכה לו אדם מעולם, לא מיניה ולא מקצתיה! – ואף הפציר בו שיתעכב אצלו עוד שבוע ימים (עמ' 1630)... אבל הסיפור בכללותו סותר את המקובל בקרב חסידי חב"ד, שאביו עזב את ליובאוויטש בחרון-אף על אשר אחד מגדולי החסידים נהג בו שלא בכבוד המגיע לו לדעתו (ואכמ"ל).

מגמתו של ה'מקור ברוך' ברורה: פסקיו של אביו כלל וכלל לא היו מקובלים בקהל חסידים, ובכך שהוא בדה את הסיפור אודות הקירובים העצומים מצד הצ"צ, ואשר ממנו קיבל את דרכי ההוראה שלא סר מהם כל ימיו, ועוד קיבל ממנו פרטים וכללים בלימוד הקבלה(!) – היה ה'מקור ברוך' סבור שעל-ידי זה תשתנה תדמיתו של אביו בעיני הציבור.


*       *       *

באיזו שנה התרחש הביקור על כל מאורעותיו? לדברי ה'מקור ברוך' (עמ' 1234) היה זה "בתחילת שנות השלשים למאה זו, למניננו", דהיינו משנת תר"כ ואילך. אדמו"ר הצ"צ נפטר בחודש ניסן תרכ"ו, אחרי שהיה חולה יותר משש שנים רצופות ('בית רבי', ג, פרק ו, ומקורו במכתבו של האדמו"ר מקאפוסט נכד הצ"צ), מאז חודש כסלו תר"כ ('בית רבי' שם).


בשנת תרכ"א או תרכ"ב נפטרה אשתו הרבנית, "ומאז היה סגור ומסוגר ולא היה רוצה שיסעו אליו... ומעט מזעיר היה שהיה מכניסם לחדרו על יחידות... וגם הד"ח שהיה אומר בשנים אלו היה קשה לשמוע ולהבין מחמת חלישותו" (שם).


ואיך משתלב בתקופה זו ביקורו היום-יומי של האב אצל הצ"צ, שהיה מרצה לפניו במשך שעות ארוכות ומשוחח על דא ועל הא (דברים שהצ"צ לא נהג לעשותם אפילו כשהיה בשיא בריאותו...), ומה גם שמפעם לפעם היה הרבי מרים קולו בהתרגשות, ותוך כדי דיבורו קם ממקומו ולחץ את ידו של בעל 'ערוך השולחן' בחום, כפי שהתחייב מתוכן השיחה...


*       *       *

ה'מקור ברוך' בנוי על "ציטוטים" של עמודים שלמים מדברי הצ"צ, והמחבר יודע היכן בדיוק הגביה הצ"צ את קולו ברגש, באילו מלים נסערה רוחו, מתי קם בהתרגשות באמצע דבריו ולחץ את ידו של אביו בחום – הכל גלוי וידוע לפניו... אך היות ונעלמה מידיעתו העובדה הפשוטה שהצ"צ היה נכדו (בן בתו) של אדמו"ר הזקן בעל ה'תניא', וידע רק שהוא היה "חתן בנו" של אדמו"ר הזקן, לכן בכל פעם מכנה הצ"צ בסיפורים אלו את אדמו"ר הזקן "חותני זקני" במקום "זקני"... וזאת בשעה שה'מקור ברוך' מספר עד כמה היה אדמו"ר הזקן יקר בעיני הצ"צ ועד כמה היה מרבה להזכירו באזני אביו ולהשתעשע בדברי תורתו...

ואכן, מניין לו לדעת שהצ"צ היה נכדו – בן בתו – של אדמו"ר הזקן? הרי את כל ידיעותיו אודות הצ"צ שאב מהמאמר אודותיו שנתפרסם ב'כנסת ישראל' (של שפ"ר, ג, תרמ"ח, עמ' 213 ואילך) – מבלי להזכיר את שמו, כדרכו – ושם נאמר רק שהיה נכדו של אדמו"ר הזקן, חתן בנו אדמו"ר האמצעי, וה'מקור ברוך' הבין בפשטות שחיתון זה עשאהו לנכד אדמו"ר הזקן.

ידיעותיו האחרות אודות הצ"צ נטולות אף הן, ללא ספק, מה'כנסת ישראל', כגון ציון העובדה שהצ"צ השאיר אחריו עשרים וחמישה אלף גליונות של כתבים (עמ' תרמב ו-תתטז), וכן הקביעה שהצ"צ לא הורה למבקשי תשובה על עריכת תיקון חצות ועל השתפכות הנפש, אלא רק "למוד והתפלל, וישם את התורה לפני התפילה" (עמ' תרמג).

*       *       *

שיטתו של ה'מקור ברוך' היא לשים דברים מוזרים בפי הצ"צ (ואחרים), כדי שיוכל לבנות עליהם את הערותיו הארוכות והמלומדות ולעבור מענין לענין. אך לא תמיד נעשה הדבר בחכמה מרובה, כגון (בעמ' תרמב) ההערה הארוכה שהיתה באמתחתו בדבר המקור לכנות את הגדולים בשם "ארי" ו"הארז בלבנון", ולא מצא דרך לשלבה אלא באמצעות הבדותא שבדה מלבו, שאת אדמו"ר הצ"צ היו מכנים "הארי שבחבורת המקובלים" ו"הארז בלבנון"...

למעשה משתמש ה'מקור ברוך' באדמו"ר הצ"צ כדי להעביר דרכו את השקפותיו של המחבר עצמו; כי מאחר ושיחותיהם של הצ"צ ואביו של ה'מקור ברוך' נסבו על כל הדברים שבעולם, מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר בקיר ("בתורה, בפלפול ובסברא, בכל ענפי ההלכה והוראה, באגדה ובדרוש, במדות ודרך ארץ ובכל המסתעף מהחיים האציליים של אומתנו... גם על הליכות עולם בכלל ועל עולמנו בפרט; ולא היה דבר וענין כמעט בכל הנוגע לחיינו ולענינינו שלא נגעו בו לדבר ולדון עליו" – עמ' 1234), הרי שאין לך נושא שאין ה'מקור ברוך' יכול לשים בפיו של הצ"צ.

ומכיון שה'מקור ברוך' היה לץ מתלוצץ, ורצה להעביר לקוראיו גם דברי חידודין על הצדיקים ועל החסידים, כיצד יעשה זאת? אין לך דבר פשוט מזה: את כל ההלצות הללו נתן בפיו של הצ"צ שסיפרם באריכות ובפרטי פרטים (בתוספת הסתייגות של צער וכאב על שדברים מגונים מעין אלו נאמרים על הצדיקים...), והכל כשר וישר!

כך הצליח ה'מקור ברוך' לשלב בספרו בעקיפין ובצורה "מתוחכמת" דברי לעג וקלס על מרן הבעש"ט נ"ע, על הרה"ק ר' לוי יצחק מברדיטשוב ועל הרה"ק ר' נחמן מברסלב – דבר שלא היה עולה בידו לעשותו אילו רצה לכתוב את אותם הדברים בצורה גלויה וישירה.

אגב כך מתאפשר לנו להיווכח בסילוף נוסף של ה'מקור ברוך': הוא מביא בשם הצ"צ, שמהר"נ מברסלב כותב בספרו "כי בהושענא רבה מצוה לרכוב ולאחוז הושענא ביד, לקיים מה שנאמר מרכבותיך ישועה" (עמ' תרכה), ובכך תולה הוא את דברי הליצנות על הפסוק "לרוכב בערבות". ברם, בכתבי ר"נ מברסלב לא נאמר אלא "מי שרוכב על סוס יוליך עמו הושענות" (ס' המדות, פרק 'דרך' אות ו). וכבר אמרוהו רבותינו הראשונים בקשר לערבה של הושענא רבה: ושמעתי שיש בה סגולת שמירה למתכוין בה בסכנת דרכים (ס' מנורת המאור, נר ג, כלל ד, חלק ו, סוף פרק ז). ואת ה"ליצנות" שה'מקור ברוך' תולה בפסוק "לרוכב בערבות", המעיין בזוהר פ' תרומה (דף קסה, א) יראה שאלו הם דבריו (כמצויין בהגהותיו של הרב מטשעהרין לס' המדות שם).

כך גם דברי הבזיונות ל"אחד מגדולי החסידים" (כשהכוונה, כמובן, לכלל הצדיקים והחסידים), שה'מקור ברוך' מספרם מפי הצ"צ (בעמ' 1624), אע"פ שגם נער קטן יבחין בהדבקה המאולצת שבה השתמש המחבר כדי לספר לקוראיו את הסיפור סר-הטעם הזה.

*       *       *

ה'מקור ברוך' נותן בפי הצ"צ גם דברים בגנותו של בעל ה'נודע ביהודה' וספרו, וכל זאת למען יוכל לכתוב אגב כך את הפרק הארוך "אש בחשבון" בדבר מחלוקת החסידים והמתנגדים. וכבר הוכחה שקרותם של הדברים הללו בספר 'דור דעה' (חלק גאוני הדור, עמ' עו), שהכחישם מדברים מוסמכים שכתב לו האבד"ק יוזעפאף ששמע בעצמו בלובלין מפי הרב בעל ה'תורת חסד', ששמע מפיו של אדמו"ר הצ"צ בשם אדמו"ר הזקן, בשבחו של ה'נודע ביהודה' שהיה יחיד בדורו בהוראותיו והיה ה' אתו לקלוע אל השערה ולא החטיא המטרה האמיתית בכל דבר אשר הורה וכו'.

בעל ה'דור דעה' מפקפק בדבריו של ה'מקור ברוך' גם מסיבה נוספת: "איך אפשר שהגה"ק מוהרמ"מ מליבאוויטש זצ"ל, בעת אשר השתוחח עם אביו [של המחבר] הגאון ז"ל בלשון המדוברת 'אידיש', הי' משתמש במליצות כאלו, אשר הר' ברוך עפשטיין שם בפיו, מליצות בכפל לשונות, שאינם שכיחים בשפת אידיש, בעת אשר ידבר איש עם רעהו... וגם אביו הגאון ז"ל, לא רשם אז את השיחה עם כל התגין והעוקצים, למוסרם בדיוק לבנו ר' ברוך, מבלי לחסור גם עוקץ אחד, ומאין ידע הר' ברוך עפשטיין, למסור לנו השיחה, עם מליצות, בכפל מילים ובביטוים שונים? אין זאת, אלא שהוסיף מדילי', כיד צחות הלשון ותפארת המליצה הטובה עליו, ועל כן איך לסמוך על דבריו, כי קשה לברר מתוכם את הדיבורים, דבר הגה"ק מוהר"מ ז"ל". עכ"ל של בעל ה'דור דעה', שלא העלה כלל על דעתו, שהשיחות הללו לא היו ולא נבראו.

אבל באותו חלק של ה'דור דעה' – בפרק המוקדש לאדמו"ר ה'צמח צדק' – שינה המחבר את דעתו, קיבל בזרועות פתוחות ולא הסתייגויות כלשהן את דבריו של ה'מקור ברוך' ובנה מהם כמעט את כל כולו של אותו פרק.

מתוך אותו אימון מוחלט קיבל גם את דבריו ההזויים של ה'מקור ברוך' אודות הלימוד זכות שמצא הצ"צ במחלוקתו של הגר"א על החסידים, שכתוצאה ממנה גם זכינו שאדמו"ר הזקן יחבר את ה'שולחן ערוך' שלו כדי לקרב את אנ"ש לתורה ולהלכה...

זו דוגמה לאחד הכזבים הידועים ביותר שהצליח ה'מקור ברוך' לזרוע בתודעת הציבור התורני, הן בסיועו של ה'דור דעה' והן בעזרתם של לבלרי עתונים שונים לדורותיהם, עד שנתיישבה גם בדעתם של בני בינה מקרב החסידים (ראה בקובץ 'נחלת צבי', ג, עמ' קלה).

אף ששמועה זו מוכחשת בעליל, שהרי את ה'שולחן ערוך' החל אדמו"ר הזקן לחבר במזריטש – בפקודת הרב המגיד – עוד בטרם פרצה המחלוקת מווילנא ואגפיה!

עיקרם של דברים נתקבלו גם על דעת אנשי אקדמיה: "האומנם שמע יחיאל אפשטיין דברים אלה מפיו של ר' מנחם מנדל שניאורסון? קשה להניח שברוך אפשטיין או אביו בדו את הדברים מליבם. עם זאת, ספק גדול אם המנהיג החסידי הרחיק לכת עד כדי כך בהכרת תודה למי שהנהיג את המלחמה בחסידים. מסתבר שר' מנחם מנדל אמנם השמיע באוזני אורחו 'הליטאי' דברים בשבחו של הגר"א. אלא שנוסח הדברים ונימתם, כפי שהם מופייעים בספר 'מקור ברוך', משקפים את נקודת המבט המתנגדית" (ע' אטקס, "יחיד בדורו", ירושלים תשנ"ח, עמ' 154).

הסיפור התגלגל גם אל הרב שלמה וולבה ע"ה שכתב (אגרות וכתבים, ירושלים תשס"ו, א, עמ' קפה): הצמח-צדק זללה"ה אמר פעם לסבו, בעל התניא: "הגר"א הציל את החסידות, כי לולא התנגדותו – מי יודע להיכן היו החסידים מגיעים" – ובעל התניא נענע לו בראשו...

*       *       *

בדותה נוספת: ה'מקור ברוך' (עמ' תרמה) יודע לספר על ביקורו של הצ"צ בווילנא, ויודע הוא גם לבאר היטב מדוע בהיותו שם האיר הצ"צ ברבים רק את חלק הנגלה שבו "כאיש אשר אין לו כל יחש וכל נגיעה לחכמת הנסתר, ולא נתן להכיר עצמו בחלק זה אף בחידה וברמז, ויהי הדבר לפלא וענין לענות בו" (ונעתקו דבריו גם אל ה'דור דעה' הנ"ל).

אולם כחשו יענה בפניו מעדותו של עד ראיה ושמיעה שנכח במקום, הלא הוא ש"י פין, המספר ב'הכרמל' (שנה רביעית ע' 464-463) על ביקורו של הצ"צ בווילנא בשנת תקצ"ה ועל הדרוש שדרש שם ברבים בדברי קבלה וחסידות!

*       *       *

עוד מספר ה'מקור ברוך' (בעמ' תתט) על ישיבתו של אדמו"ר הזקן במסיבה בקרב הרבה מחסידיו תושבי פטרבורג [אשר אנו לא שמענו ולא ידענו אלא על חסיד אחד או שניים שהיתה להם זכות-ישיבה בבירת רוסיה באותן שנים], וברצותו לשתות חמין עם חלב לא ראה את החלב שהגישו לו היות והוא נחלב שלא בהשגחת ישראל, ו"חלב שחלבו עכו"ם אין ישראל רואהו" – שאינו נראה לעיני הישראל.

הסיפור כשלעצמו נאה הוא, אלא שלא זו בלבד שאינו ידוע לחסידי חב"ד, אלא גם לרבותיהם לא נודע! שהרי אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש נ"ע, במאמרו אשר דרש ברבים בשמחת-תורה תרס"ו אמר: "וכידוע מהמעשה דר' נחום מטשרנאביל בחלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו, שאמר הפירוש ואין ישראל רואהו, א איד זעהט דאס ניט" (ס' המאמרים תרס"ו עמ' תקנז. וראה עוד בס' "מעשה השם" השלם, דינוב, א, עמ' קיז).

*       *       *

ומכאן לסילוף שנעשה בשליחת יד בספר ה'תניא' לאדמו"ר הזקן; ה'מקור ברוך' (בעמ' תת) רוצה להוכיח שדעתו של הצ"צ על הפילוסופיא מיוסדת "על דעתו והגיונו של 'חותנו זקנו' של הרב... בספרו 'תניא' (פרק כ"ח) שכתב בזו הלשון" [וכאן בא ה"ציטוט" שלפנינו]: "אף מי שהוא חכם ונבון בגדולת אין סוף ברוך הוא (רומז להפלוסופיא), הנה אם לא יתקע מחשבתו בחוזק והתמדת האמונה התמימה, לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמתית, ועל כן הדעת (של האמונה) הוא קיום המדות וחיותן. עכ"ל".

אף כי ידוע בכללי הפוסקים שניתן להשתמש בביטוי 'עכ"ל' גם כשמשנים קצת מלשון המקור, אולם בדבר מזויף שכזה לא אמרו! שהרי כל המעיין בפרק ג' שבס' התניא (ולא כפי שה'מקור ברוך' הרחיק עדותו לפרק כ"ח), יווכח לדעת שאין שם דבר וחצי דבר על "האמונה התמימה" (שה'מקור ברוך' שתל בתוך דברי ה'תניא'), ותקיעת המחשבה צריכה להיות דוקא בגדולת אין-סוף ב"ה (שזאת השמיט ה'מקור ברוך' מדברי ה'תניא'). ואך סכלות ועזות-מצח היא לפרש, שחכמת גדולת האין-סוף ב"ה הכוונה לחכמת הפילוסופיא הכוזבת!

*       *       *

סבורני שדי בכך כדי להראות שאין לתת אימון בשום דבר מדברי בעל ה'מקור ברוך' וה'תורה תמימה'; וגם כשהוא "מצטט" מתוך ספרים יש לבחון ולבדוק אחריו בכל דבר ודבר, כי בו ובשכמותו לא נאמר "מילתא דעבידא לאגלויי לא משקר אינש".

על אחת כמה וכמה שאין לקבל ממנו כללים בהנהגת הרבנים והשוחטים שהוא מייחס לאדמו"ר ה'צמח צדק' (צוטטו גם ע"י אחד הקוראים בקובץ 'יגדיל תורה' (נ.י. גל' ט, עמ' מא כ"הוראה נחוצה הראויה להתפרסם").

והנה מספר ה'מקור ברוך', שאביו – בעל 'ערוך השולחן' – היה מדבר עם הבאים לקבל ממנו "סמיכת חכמים" במשך כמה ימים, והיה מוסר להם את כללי ההוראה שקיבל מאדמו"ר ה'צמח צדק' (ראה בעמ' 1204. 1262).

אנחנו ידענו את הרב רש"י זוין ע"ה, שנסמך להוראה גם על-ידי בעל 'ערוך השולחן', והקשרים ביניהם נמשכו גם לאחר מכן. האם הרב זוין סיפר בהזדמנות כלשהי על "כללי ההוראה" שקיבל מ'ערוך השולחן' בשם אדמו"ר ה'צמח צדק'?! האם בעל 'ערוך השולחן' לא מצא לנכון להשמיע באזני אברך עילוי זה, חסיד חב"ד, עוד סיפורים מאשר שמע במאות שעות שיחותיו עם ה'צמח צדק'?! וכלום לא נזדמנה ל'ערוך השולחן' הזדמנות נוספת כלשהי לספר על אותו חודש מאושר שזכה לו במחיצת ה'צמח צדק'?!

*       *       *

סבורני שאספנו ראיות למכביר, הן בדרך החיוב והן בדרך השלילה, לחובת ההסתייגות והחשדנות המתחייבות בכל הסתמכות על הדברים הרבים שמקורם ב'מקור ברוך', שהצליחו לחדור להיסטוגרפיה של גדולי ישראל.

_045_624
ר' ברוך אפשטיין בעל ה"מקור ברוך"
מתוך ספר תולדותיו: רבי ברוך הלוי אפשטיין, בעל "תורה תמימה"
מאת: א"ז תרשיש. הוצאת מוסד הרב קוק. ירושלים, תשכ"ז
הספר מבוסס, רובו ככולו, על ה"מקור ברוך"

להקדמה והבהרה, לפרק א', לפרק ב', לפרק ג', לפרק ד' , לפרק ה', לפרק ו', פרק ז', לפרק ח' , לפרק ט', לפרק י', לפרק י"א, לכניסה לפרק י"ב, לפרק י"ג, לפרק י"ד, לפרק ט"ו, לפרק ט"ז, לפרק י"ז, לפרק ח"י, לפרק י"ט, לפרק כ', לפרק כ"א, לפרק כ"ב, לפרק כ"ג, לפרק כ"ד, לפרק כ"ה, לפרק כ"ו לחצו כאן

י"ד באלול תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
45
1. Torah Temimah.
lehoir that the Rebbe was makpid to use the Torah temimah chumash.
י"ד באלול תשס"ו
2. ישר כח!
פרק מאלף. כה לחי!
מה שמעניין, שזכינו גם בדורנו למחברים ומהם גם במחננו (או שאינו נקרא בדיוק במחננו) שיודעים לצטט מספרים וכו', אך כשבאים לעיין בהם, לא מוצאים בדיוק את הציטטה. וגם שם כמובן, בכדי שיעלה יפה עם מסקנתם הפלפולית או ההלכתית.
י"ד באלול תשס"ו
3. מקסים
חבל רק שלאדם שאינו מתמצא כר' יהושע בנבכי עולם הספרנות וההסטוריה, אין דרך לבדוק האמת עם מי...
י"ד באלול תשס"ו
4. מאלף!
נהנתי מכל מילה. רק להעיר:

1. המעשה דר' נחום מטשרנוביל ע"ד "חלב עכו"ם אין ישראל רואהו" סופר גם ע"י רבינו בד"ה כי נער ישראל תשט"ז (שמח"ת) המוייסד על המאמר הנ"ל מאדנ"ע.

2. כדאי לציין לפירושו המשונה של ה"תורה תמימה" בפ' בא ע"ד מכת חושך - שרק גדל לכל מצרי מין תבלול בעין שהסתיר לו את הראי', וזהו "וימש חושך".
י"ד באלול תשס"ו
5. האעם הרבי לא השתמש בחומש תורה תמימה
נדמה לי שהרבי השתמש בחומש תורה תמימה.

ואולי אני טועה.
י"ד באלול תשס"ו
6. הרבי והספר "תורה תמימה"
הרבי כן השתמש בחומש תורה תמימה.

אבל הי' פעם שאחד מהמוסדות עשו איזה מן הגרלה ואחד מהפרסים הי' החומש "תורה תמימה" והרי ביקש להוציא את זה.
י"ד באלול תשס"ו
7. אכן
הרבי השתמש בחומש תורה תמימה, ויש אומרים בשל הדיוק הדקדוקי שבחומש ואין מכך כל ראי' או הסכמה שכל דבריו כגחלי אש...

שליח אי שם.
י"ד באלול תשס"ו
8. אפילו אם הרבי השתמש בספר אין זה משנה
כמדומה שהרבי כן השתמש בספר. אבל זה הי' בגלל הדיוק של החומש הנדפס עמו, לא בגלל הפירוש.
ט"ו באלול תשס"ו
9. מהו הסיפור עם בעל ערוך השולחן?
מישהו יכול להוסיף פרטים?
ט"ו באלול תשס"ו
10. תורה תמימה
ראשית כל, הרבי השתמש בחומש תורה תמימה לצורך הטעמים, שהיו בדקדוק רב, ובזה כולם מודים.

עוד דבר , בדרך אגב, בספרו הענק של ר' נתן קמינצקי,
"Makung of a Godol" , המחבר כתב פרק שלום, אודות המלחמה נגד תנועת השכלה ובפרט נגד 'ליליענטל', ובחר לגמרי להתעלם מספרו של הריי"ץ "הצ"צ ותנועת ההשכלה", ומבסס את גירסתו, כמעט מילה במילה, על מה שמופיע ב"מקור ברוך"

ועוד זאת, בהתחלת הפרק, המחבר מביא בציטוטים את מב שכתב הרב מונדשיין אודות הנאמנות של הספר הנ"ל, בקובץ יגדיל תורה ?י"ג?, ושלל את דבריו בטענה שהחסידים אינם מוכנים לשמוע מה שלא מתאים למסורתם........

אתמה איפוא, אם הרב מונדשיין ראה את זה, וגם אם אולי הוא מצא סילופים בגרסתו של ה"מקור ברוך" בסיפור הנ"ל?
ט"ו באלול תשס"ו
11. חומש תורה תמימה לקריאת התורה
לאחרי שכבר ב' מגיבים העירו שהרבי השתמש בתורה תמימה בשעת קריאת התורה, יש מקום להבהיר: כן נהג גם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ומן הסתם בגלל זה נהג כן גם כ"ק אדמו"ר זי"ע), והסיבה לזה היתה - לא היחס האוהד לפירושו ה"גאוני" של אפשטיין - כי אם בגלל שהחומש מדוקדק מאד, ולכן חבבוהו לקריאת התורה.

גם להעיר שבשנת תשמ"ט (כמדומני) כשכ"ק אדמו"ר הורה ללמוד את הפרשיות תרומה תצוה כו' עם מאמרי חז"ל ע"ד המשכן וכו', הזכיר בשיחה שלקוט מאמרי חז"ל כאלו אפשר למצוא בתורה תמימה ובתורה שלימה.

ועצ"ע בכל זה, איך יתכן אכן שבכלל יעלה על שלחן מלכים.
ט"ו באלול תשס"ו
12. לא יתכן!
לא יתכן שמחבר שספרו "הוא מקור הכזבים", יזכיר אותו הרבי בהתוועדות!

כנראה שהכותב מגזים במקצת.
ט"ו באלול תשס"ו
13. חיים
אתה כותב שלא יתכן שהרבי יזכיר את בעל מחבר תורה תמימה אם הוא שיקר כל כך,
וזה כן יתכן שמה שהוא טוען שהצמח צדק אמר שווילנא גאון צדק???
אתמהה
ט"ו באלול תשס"ו
14. ל12
הרבי הזכיר גם את האלגעמיינער.

ט"ו באלול תשס"ו
15. הענקת סמיכה
לא רק רש"י זווין לא זכה לשמוע את ה"הדרכות" שהדביק לו בעל תו"ת לאביו.
גם הרא"ז מלצר כאשר נבחר לרבה של סלוצק, נזכר לפתע בבעיה: אין לו סמיכה. הוא שלח מכתב להרי"מ אפשטין שמיהר לשלוח לו כתב סמיכה, ביודעו אותו לת"ח ויר"ש שבודאי לא יפסוק בהלכות שאינו בקי בהן (איני זוכר המקור)..
ט"ו באלול תשס"ו
16. דבר ידוע
בנוסף, פירושו על ענין צורת הכרובים (שבפ' תרומה), מונח ג"כ בטעות, וכבר הזהירו רבים ע"ז. וקצר היריעה - עיי"ש, וד"ל.

ואגב, מרגלא בפומייהו של חסידים מקדמת דנא, שה"ערוך השלחן" רצה להיות (כרגיל במתנגד,(-רק תוכן הל'-)
"פונקט פארקערט" מ"שולחן ערוך" (אפי' בכותרת..)!

ומסיימים בטוב, בברכת כוח"ט!
ט"ו באלול תשס"ו
17. תגובה ל-15
הגירסה הנכונה היא שונה:

מרגלא בפומיה דחסידים שבעל ערוך השולחן מעכב את הגאולה. כי הרי משיח יבוא עד שיגמרו כל הספרים, ואחרי שבעל ערוך השולחן הפך את שם השולחן ערוך נצטרך עכשיו לחכות שיהפכו את שמות כל הספרים שיצאו לאור עד עכשיו, וזה כמובן יקח הרבה מאד זמן...
ט"ז באלול תשס"ו
18. קובץ "מנהגי מלך"
בנוגע למה שכתבו באם הרבי נהג להשתמש בחומש תורה תמימה,
אכן בקובץ "מנהגי מלך" להרמ"מ שי' טייכמן מפורש שכן נהג הרבי .
וכבר אתמחי גברא ואתמחי קמיעא וכו'
ט"ז באלול תשס"ו
19. גאון עולם
אף כל פתגמי החסידים הבהחלט עשירים .

האם ניסית פעם ללמדו או לכה"פ לעיין מלמע' בחיבורו העצום?
י"ז באלול תשס"ו
20. כיצד התייחסו חסידים לבעל "ערוך השולחן"
בהמשך לקריאת התגובות אודות היחס הראוי לבעל ערוה"ש ופסקיו, זכורני מה שסיפר לי זקני הר"ר נפתלי ע"ה יוניק, שכאשר קיבל 'סמיכה להוראה' עוד בהיותו ברוסיה, אמר לו הרב המסמיך (איני זוכר כרגע את שמו, אך היה רב חסידי חשוב): "לעולם אל תפסוק הלכות מה"ערוך השולחן".
י"ח באלול תשס"ו
21. תרומה תצוה הוראת הרבי ללמוד מתו"ת
עד כמה שזכור לי היתה פעם הוראה מהרבי ללמוד בפרשיות תרומה תצוה מחומש עם תו"ת וכנראה הוראת הרבי היתה רק בנוגע לליקוט ממאמרי חז"ל המובאים שם. אך לא הבנתי ממאמרו של הר"י מונדשיין עם הסילוף בתו"ת היה גם במאמרי חז"ל המלוקטים שם או רק במאמרים הנלווים אליהם
כ"א באלול תשס"ו
22. תורה תמימה וערוך השולחן נמצאים בכל בית יהודי
משא"כ ספרי חב"ד המצויים רק אצל חסידי חב"ד, וזו הראיה הטובה ביותר למעלת המחברים.....
כ"א באלול תשס"ו
23. תגובה22
לענ"ד, אין מקומה של התגובה כאן. מכיון ש'מכלל הן אתה שומע וכו''. התגובה מזלזלת ר"ל בכל רבותינו נשיאנו הק'
כ"ב באלול תשס"ו
24. רמתם של הערוך השולחן ובנו

ערוך השולחן הוא ספר גאוני בכל קנה מידה. הן בהיקפו העצום ובקיאותו המדהימה. הן בתימצותו וסידורו דבר דבור על אופניו את כל ההלכות ופרטיהן וכל דעות הראשונים והאחרונים בכל ענין. והן בסברותיו, קושיותיו, הוכחותיו, תירוציו.

בקשר לבנו וספריו תורה תמימה ומקור ברוך, אף שיש בהם הרבה זיופים וסילופים כפי שהוכיח מונדשיין בכישרון רב, וכבר קדמוהו בכ"מ. עם כל זאת אי אפשר ליטול מן המחבר את גאונותו העצומה, ידיעותיו המקיפות בכל מכמני התורה, ואף פירושיו המקוריים והקולעים אל השערה. לא לחינם נתפרסם ספרו בכל תפוצות ישראל והוא עולה על שולחן מלכים. והערה לסיום- יורשה לי לפקפק בפרשנות של כמה מן הגולשים כאן כאילו הרי"ץ והרבי האחרון מחב"ד הסתכלו בתורה תמימה רק בגלל הדיוק במקרא. ובפרט לפי מש"כ מגיב 11 שהרבי אף המליץ להעזר בתו"ת. ואכן הטעם פשוט החסרונות שיש בתו"ת אינם מפריכים אותו לחלוטין ועדין ספר בעל ערך עצום הוא.

כ"ד באלול תשס"ו
25. מדוע א"א שמשיח יהיה מתנגד?
בנוגע למוסכמה המשתקפת מדברי מונדשיין והמגיבים בפרקים הקודמים.20. מדוע א"א שיהיה המשיח מתנגד?

אילו היה בא המשיח קודם להתגלות הבעש"ט, וכי היה חסיד? היכן נזכר בחז"ל או ברמב"ם שהמשיח צריך להיות מבין גדול בסוד ובקבלה? וכי א"א להיות אדם יר"ש מזרע דוד מבלי להיות חסיד? וכי בר כוזיבא חסיד חב"ד היה?

לא חסיד ? (16.09.06)
כ"ד באלול תשס"ו
26. ליובאוויטש נגד המשנה ברורה ג"כ?
ליוב?אוויטש הוא נגד ספרים שבאים ממקורות אחרים- הם נגד המשנה ברורה ג"כ.
כ"ד באלול תשס"ו
27. גאונות וידע
ידע עצום במקורות היהדות אינו אומר דבר ולא חצי דבר על מהותו של בן אדם ושל ספריו.

האלהת ה"ידע העצום" היא מונח משכילי-ליטאי שאין לו דבר עם היהדות האמיתית.

בפרקי אבות שנינו: אם אין יראה אין חכמה. אדם שאין לו יראת חטא ויראת שמים ומלא זיופים וזלזול ושקרים, כל חכמתו וידענותו שוים כקליפת השום.

כ"ד באלול תשס"ו
28. אשרינו של חסיד..
הבוקר (א') בהיותי בחצרות ד' אמות הק', שח לי הרה"ח רימ"וו שי' (ממנשסתר, וידוע על דיוקו במוצא שפתיו), "פרפרת" על סיפורים:

שרב אביגדור מילער (מ"גדולי אמריקה" - ישיבת טעלז. אגב הקשר שלו עם הרבי וליובאוויטש לא הי' כ"כ שלילי פעם..) אמר, בשמעו סיפור "פלאי" אודות הגר"ח או הגר"א, התבטא (התוכן): הריני אכן כבר "מושבע" ו"אפגעשטופט" {"ליידער..!" -הכותב} עם אמונה שצ"ל בדברי רז"ל ומושגים קדמונים. וברצונכם שיהי' לי כ"כ אמונה שאצריך להקליט גם את זה, אוי!?

בקצירת האומר, המילים כבר פורצים מפינו, "אשרינו, ש א נ ו חסידים.."
כ"ה באלול תשס"ו
29. ל25
שאלו פעם את אדמוה"ז מי היה משיח, חסיד או מתנגד?
והאדמוה"ז ענה שכנראה מתנגד- כיון שאם הוא יהיה חסיד, המתנגדים לא יאמינו, אבל החסידים........... וד"ל
כ"ז באלול תשס"ו
30. 24 ו26
24. אם היית מעיין בה'תורה שלימה' המצויין בתחלת הכתבה, חושבני שלא היית כותב מה שכתבת.

26. אדרבה, ראה שיחת ה' טבת תשמ"ח (כמדומני).
כ"ט באלול תשס"ו
31. תגובה צוננת
אני א.ל. אינני חסיד חב"ד ואף לא חסיד בכלל (לא מה שנקרא "חסיד" בקשר לבעש"ט ופשיטא לא חסיד של חז"ל), בכל זאת לא מובנת לי ההסתייגות הרבה מהמאמר. זכורני כשקניתי את מקור ברוך אחרי הדפסה חדשה שלו שהזהיר אותי תלמיד חכמים: הדברים מפוקפקים גם מה שמספר כמשיח לפי תומו. אתן דוגמא מאדם שאינו חשוד באהדה לחב"ד, מחבר הספר משיחי השקר. הוא מציין בהערה שהתורה תמימה מספר שעורך הלבנון וחתנו נכשלו באהדה למשיח השקר התימני, והתורה תמימה ש"במקרה" נקלע לוילנא ניחם את עורך הלבנון שגם גדולים כמו ר"ע "נכשלו" בזה (עוד הזדמנות נואלת להחדיר השקפות עקומות) ועורך הלבנון הדפיס את זה. ומציין בעל משיחי השקר שלא דובים ולא יער אין בדברי עורךהלבנון שום זכר לזה. יחסית לחומשים אחרים נחשב התורה תמימה למדויק לפני כשמונים שנה הוא דומה להעמק דבר [כמה שטויות תולה התו"ת בדודו הנציב!!...], גם אם צוין ע"י הרבי לעיין בחזלי"ם שבו אין בזה משום הכשר לא על הספר ולא על המחבר. צריך להודות לרב מונדשיין על כל הסדרה וכמובן גם על זה.
א.ל.
ג' בתשרי תשס"ז
32. הוכחה מוכחת
הרב מנדלבוים שהוא ידוע כ"שפיץ" הולך עם התורה תמימה כל הזמן
ו' בתשרי תשס"ז
33. עוד ביחס רבינו להתו"ת..
ראיתי לנכון לצרף כאן כמה פרטים שונים (ואפי' סותרים) ממש"כ בזה בגליוני "התקשרות" במשך השנים, בנוסף לאלו התגובות של הדייקנים ספרא וסייפא שהובאו על אתר לנכון – ויעיין היטב בכולהו:

מ"הלכות ומנהגי חב"ד" (בעריכת הריש"ג שי'), ב"התקשרות" גל' 514, הע' 1:
"1) בתחילת הקלטות קריאת-התורה של מי שהיה הבעל-קורא בבית חיינו, הרה"ח ר' מרדכי שוסטערמאן ע"ה, הוא מודיע לשומעים, שמכיוון שהרבי השתמש בחומש זה, על-כן יהיו ההפסקים בין העליות לפי אותו חומש."
*

מ"בירורי הל' ומנהג" (שם, גל' 469. מהרשד"ב בוטמן שי'), והע' המערכת שם:
"חומש 'תורה תמימה': ברצוני להתייחס למשמעות שמיוחדת לכך שהרבי שמע את קריאת התורה מתוך החומש 'תורה תמימה'. לדעתי זה פשוט מאוד: הבחירה שהיתה אז - וגם היום - היא בין החומש הנ"ל לבין החומשים של מ"ב או ע"ב פירושים. בכל החומשים הללו אין את ההפטרות של הפרשיות לפי מנהג חב"ד (באי-אלו שיש בהם שינוי ממשי), ועל-כן בפשטות היתה הדרך היחידה להשתמש בחומש הנ"ל, ועל-כל-פנים אין כל שחר לדעה שהחומש הנ"ל מדוייק יותר מאחרים (ולהיפך...)**.
____
**) ב'התקשרות' גיליון תלח עמ' 16 הע' 2 נדפס, שההפסקים בין העליות שם הם כמנהג ישראל ברוסיה בשעתו (ועד"ז הוא בחומש 'העמק דבר'). בזיכרונות הבעל-קורא הקבוע והוותיק אצל הרבי, הרה"ח ר' מרדכי שוסטרמן ע"ה ('למען יידעו... בנים יוולדו'), לא מצאנו כלל התייחסות לחומש זה, אף שהרה"ח ר' יוסף-יצחק שי' אופן מסר בשמו, שהיו דברים שבהם נהג לפי הנדפס בחומש 'תורה תמימה' מהטעם האמור.

לגופו של עניין, קיימות עוד אפשרויות להעדפת חומש זה על-ידי הרבי: חומש עם פירש"י בלבד (וכמדומני שהרבי השתמש בזה לפעמים בימי-חול, בדפוס הרגיל), או תנ"ך שלם. [משא"כ לשיחות-רש"י השתמש ב'מקראות גדולות', כמדומני הוצאת 'חורב' – שם, גל' 551]. – המערכת."
*
שם, גל' 568, הע' 1:
"1) יש הסבורים ששימושו של הרבי בחומש 'תורה תמימה' היה מפני שהרבי רצה להביט בדרשות רז"ל שעל המקראות. לפי זה, אין להביא מכך ראיה למידת הדיוק שבחומש עצמו (אף שההפסקות שבו הן 'מנהג מדינתנו'). וראה בעניין זה 'התקשרות' גיליון תסט עמ' 18, ובגיליון תע עמ' 16 על חומש נוסף שהשתמשו בו לבדיקת קריאת-התורה בבית-חיינו. וע"ע. –."
*
"תגובות והערות", גל' תע:
"בנוגע להאמור ב'התקשרות' גיליון תסט עמ' 18 בדבר השימוש בחומשים לעניין דיוק ומנהגי קריאת התורה:

שלח לנו הרה"ג הרה"ח ר' שלום-דובער שי' חייקין, רב קהילת חב"ד-ליובאוויטש בקליבלנד, אוהיו, צילום מדף-השער של החומש [הוצאת 'היברו פאבלישינג קומפני', נ.י., חש"ד, פורמט גדול, חומש, תרגום ורש"י בלבד - אחד הסוגים שהו"ל שם, עם תרגום המילים הלועזיות שברש"י לאידיש, כי ישנם סוגים השונים ממש"כ להלן], שכאשר הרה"ח ר' מרדכי שוסטערמאן ע"ה היה קורא בתורה, היה הגבאי הרה"ח ר' יוחנן גורדון ע"ה מעיין [על-מנת לתקן במקום הצורך] בחומש זה. הוא הוחזק למדוייק, וכן במקומות ההפסקה בין העליות לתורה נהגו כפי שכתוב בחומש זה, לדוגמא בפרשת נשא: התחלת 'שני' (ד,כט) ושביעי (ז,פד). על החומש היה כתוב, שכל מי שיבוא החומש לידו, מתבקש להחזירו לשולחן הקריאה ב-770.

ומוסיף ר' יוסף יצחק איידלמן [ז"ל – המעתיק] שראה פעם חומש זה אצל הר"ר מרדכי שוסטרמן, וקרא לו "ברדיטשובר חומש". גודלו מתאים לחומשים הנפוצים הגדולים שלנו, חמשה חומשי תורה בכרך אחד, אלא שהאותיות קצת שונות, זאת אומרת שהוא דפוס אחר מהרגיל היום.

ואולי - הוא דפוס צילום מדפוס ברדיטשוב."

ע"כ, והכל לפי ראות הדיין והמעיין.



ו' בתשרי תשס"ז
34. מאוכזב קשות
מעולם לא "נתברכה" סידרה זו בכל-כך הרבה תגובות שאינן דנות כלל בנושא הפרק, אלא בפרטים שוליים שאינם מן הענין, אינם מעלים ואינם מורידים.
ו' בתשרי תשס"ז
35. מתי יעדכן הרי"מ שי' בעוד מאמרים?
אכן, התבטא העורך בתגובה שלפנ"ז, שהגדיל לעשות פרק כ"ז הלזה, בתגובות שרבו מלהכיל תוכן ישר להענין.

ועכ"ז, אנצל ההזדמנות בשאלה אודות הופעת כתבה הבא.

וג"כ, רק לשאול, האם יש להרי"מ נוסחא אחרת מהסיפור שב"ירושלים של מעלה", אודות החתונה שפסל אדה"ז את השחיטה ממנו?

(הובא ז"ע, ברבעון התורני "אור ישראל", במאמרו של ר"ג אבערלאנדער שי' אודות מעשה הנורא במאנסי, וב"טמטום המוח" באונס וכו' [בשוה"ג]-

אכן, מביא שבשו"ת אדה"ז [סי' לט], מתבטא אדה"ז בחריפות על החתונה שנעשה שלא כדינה. והרי נשלך לתוך שלבי "הסיפור" - עיי"ש בכולהון).

והרי הרי"מ כבר זיכה אותנו על דבר מח"ס הנ"ל בסיפורים אחרים, ובטח יוסיף שנית ידו.

ות"ח מראש!
י"ט בתשרי תשס"ז
36. לדברי הכותב
צריכים להדגיש [באות ג בהתחלה] שלדברי הר"ב במקור ברוך, שהוא אכן השיב להרבנית שלא מדובר מספר הלכה, וא"כ ידע לא-מזמן (לפני כתיבת ספריו) שאין זה 'שו"ת' כלל, ועפ"ז קשיא עליה טובא איך הכניס לתו"ת אחר מאורעות הסיפור דלעיל קטע זה כשו"ת. ורק לאח"כ במקור ברוך 'נזכר' בדבריו הראשונים שאין זה שו"ת.

כפי מה שראיתי, נראה שזהו הסיפור היחיד במק"ב שאפשר להראות זיופו מתוכו. (משא"כ השאר שמקשים רק ממ"א). לדאבוננו, דברים אלו לא ניתנים לומר על קטעי הספרים או חז"ל שמביא, שלדוגמא בהתו"ת נמצאו סילופי מאמרי חז"ל על כל עמוד!!!
י"ט בתשרי תשס"ז
37. 'בש"ב'
מפורסמים דברי התו"ת שכתב לומר שהמנהג לשנות ממגדיל למגדול בשבת נשתרבב מהר"ת 'בש"ב' שכוונת המדפיס (או המעתיק) היתה שבתהלים כתוב מגדיל, ובשמואל ב' כתוב מגדול, והקוראים לא הבינו וחשבו שזה קיצור בשב'[ת], שבשבת אומרים מגדול, וע"ז הוסיפו יו"ט ור"ח וחוה"מ וכו'.

ואתה תחזי כמה שקר יש בדבר הזה (שלפי סגנונו ניתן לשער שגם הוא מקורו בעיתון), מהא שמצינו שגם האבודרהם כבר הזכיר מנהג זה, מאתיים שנה לפני שנחלק ספר שמואל לשתיים!!!!
י"ט בתשרי תשס"ז
38. אין לי שום כותרת
ס'איז דאך אלצ הבל הבלים
כ"א בתשרי תשס"ז
39. תן לחכם ויחכם עוד
כבר עבר זמן רב מדי לטעמי מאז פירסם הרב נונדשיין את מאמרו האחרון.
נא בבקשה, הציבור צמא.
כ"ה בתשרי תשס"ז
40. השנאה מקלקלת את השורה !!!!
זה שישנן ביקורות לא מבוטלות על בעל ה'תורה תמימה', בכך צודק מונדשיין, והדברים עתיקים.אבל מכאן ועד הכפשתו וביזויו, הדרך רחוקה ואסורה. בוא וראה: אפילו הרמ"מ כשר זצ"ל, שחלק קשות עליו, לימד עליו זכות, ובכל אופן, ביקורתו היתה עניינית, ולא פוגעת. הר"ב אפשטיין הי"ד היה תלמיד חכם, שבכל רגע פנוי עסק בתורה, וללא ספק היה גדול בתורה. אלא מה: כשם שאתה מוצא אצל ביבליוגרפים שהם מסוגלים לאבד את עשתונותיהם ולשפוך קיתונות של רותחים על מישהו שציין לספר בתוספת אות אחת מיותרת, וטעה בציון שנת ההדפסה המדוייקת, כך אתה מוצא אצל מונדשיין: כל מיני אי דיוקים (חלקם לדעתו האישית !!) אצל ר"ב אפשטיין מצדיקות השפלה שכזו למחבר מצליח שמשמיא זכו ליה שיתקבלו חיבוריו ברבים.
י"ד באלול תשס"ז
41. מה נורא כל כך אם התו"ת הוסיף קצת נופך..
מה נורא כל כך אם התו"ת הוסיף קצת נופך, וכי בסיפורי אדמו"ר הריי"צ אין תוספת נופך..?,
אגב, שמעתי פעם כי שנים רבות לפני הופעת התו"ת כבר י"ל חמשה חומשי תורה עם כל דברי חז"ל על המקראות, ובכל מקום שיש איזה טעות בחומשים הנ"ל חוזר אותו טעות גם בתו"ת..
אמנם גם אם זה נכון, נו אז מה.. אז מה אם הקל על עצמו וליקט מהנ"ל, הוורט של התו"ת הם הביאורים המקוריים שלו, גם אם הם לא ממש ממקורו שלו הם עכ"פ פירושים מאד מקוריים ומעניינים.. עובדא שהרבי השתמש בחומש שלו, ושמעתי שגם מרן רב ש"ך למד בו שנים מקרא כל שבת..
ג' בכסלו תשס"ח
42. TT
י"ג בתשרי תשס"ט
43. התקשרות 469
ברצוני להתייחס למשמעות שמיוחדת לכך שהרבי שמע את קריאת התורה מתוך החומש 'תורה תמימה'. לדעתי זה פשוט מאוד: הבחירה שהיתה אז - וגם היום - היא בין החומש הנ"ל לבין החומשים של מ"ב או ע"ב פירושים. בכל החומשים הללו אין את ההפטרות של הפרשיות לפי מנהג חב"ד (באי-אלו שיש בהם שינוי ממשי), ועל-כן בפשטות היתה הדרך היחידה להשתמש בחומש הנ"ל, ועל-כל-פנים אין כל שחר לדעה שהחומש הנ"ל מדוייק יותר מאחרים (ולהיפך...)
כ"ח בניסן תשס"ט
44. היסטוגרפיה
פירושה הפרדת תמיסה (היסטוזיס) למרכיביו על ידי העלאת התמיסה בעמודה (גראף) מנייר, בכוח נימיות הסיבים שבעמודה.

הכוונה בוודאי להיסטוריוגרפיה (או בלה"ק: תולדות).

בעניין חותמו של הקב"ה אמת: האם זו התקפה על צאצאיו ותלמידיו הציונים?

אגב, בעל התורה תמימה כתב: אמנם להיות כי עבודת החבור נמשכה הרבה שנים [בערך ט"ו], וכמה מהדורות נעשו ממנו עד שיצא מזוקק ומשוכלל בעזה"י. ובכל משך אותו הזמן הייתי עמוס תחת משא רעיונות מהמון עניינים שונים ..והערות שנתחדש לי מעצמי וממחברים שונים... ובמשך השנים נקלטו במוחי המון עניינים שונים, באורים, חדושים והערות, עד שכמה מהם שוב אי אפשר לי עתה בעת סדור החבור לזכור שם בעליהם בפרט [... כתבתי בסתם "שמעתי" או "ראיתי"] והרבה מהם שמסופקני ... אם ילדי רוחי או של זולתי הם -- ... אל נא יאשימני המעיין הישר למתלבש חלילה בטלית שאינה שלי... וחס ליה מדה כזו לזרעא דאבא...
... אלא ידינני לכף זכות על האמתלאות שהזכרתי, ותחשב לו זאת לצדקה ולמדת חכמים.
י"ט באייר תשס"ט
45. גם מעין גנים נמצא מקוון בספרית חבד
י"ט באייר תשס"ט