ב"ה יום שני, י"ד כסלו תשפ"א | 30.11.20
הנופל טיל בביתו - מה מברך?

שו"ת מלחמה: הרב ברוך בועז יורקוביץ', רבה של שכונת חב"ד בלוד, משיב על שורת שאלות הנוגעות למצב הבטחוני ולמתרחש בצפון (חצי שיעור)
הרב ברוך בועז יורקוביץ'
שאלה: ביתנו נפגע מטיל ולא היינו בעת הפגיעה בבית. האם עלינו לברך ברכת הגומל אפילו שלא היינו בעת האסון במקום?

תשובה: הגמרא במסכת ברכות (נד, ב) מביאה ארבעה מקרים שבהם צריכים להודות לה' על הטובה שנעשתה להם. ואלו הם: יורדי הים, הולכי מדברות, מי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האוסרים ויצא. (ראה ביאורו של הרבי בלקוטי שיחות חי"ב עמ' 21 על סדר זה).

בשו"ת התשב"ץ כתב סימן לכך עפ"י הפסוק "וכל החיים יודוך סלה" "חיים" ראשי תיבות: חבוש יסורים ים מדבר. וכולם נלמדו מפסוקים בתהילים.

נשאלת השאלה האם מה שחייבו חז"ל לברך הגומל בארבעה המצבים שהזכירה הגמרא (ים, מדבר, חולה, בית האסורים) הוא דוקא כשאירעה להם סכנה וניצלו ממנה, כגון: שהתנפלו עליהם ליסטים להרגם, או עמד עליהם נחשול לטבעם, אך ללא סכנה – פטורים מלברך? או שמדבר וים נחשבים למקום סכנה מעצם מהותם, וחייבים לומר את ברכת הגומל גם כשהגיעו למקום ישוב לאחר שעברו בים או ביבשה ללא כל אירוע מיוחד בדרך, שהיה בו סכנה?

בספר יד המלך (הל' ברכות פ"י ה"ח) הוכיח שחיוב ההודאה אינו אלא כשאירעה סכנה, אך ללא סכנה – אין חייבים להודות, גם להולכי מדבריות ויורדי הים. והוכיח כן מלשון הכתוב שבהולכי מדברות כתוב: "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף", בבית האסורים כתוב: "כשלו ואין עוזר". בחולה כתוב: "ויגיעו עד שערי מות". וביורדי הים כתוב: "נפשם ברעב תתמוגג" משמע שבכל ארבעת המקרים היה אירוע של סכנה.

אך בביאור הלכה (או"ח סי' ריט ד"ה יורדי) כתב: "ודע עוד, דפשוט דלכולי עלמא בין בים בין במדבר מברכין, אפילו לא קרה לו שום סכנה, כגון: שעבר בים ולא היה שום רוח סערה וכה"ג; או שהלך במדבר ולא חסר לו מים וכה"ג אפילו הכי תקינו רבנן לברך...".

ועיין גם באליה רבה (או"ח סי' ריט סק"א) שכתב: "דאם הלך בספינה ולפעימם באים לנמל ומתעכבים שם יום או יומיים אין צריך לברך".

משמע מכך שהברכה היא על עצם סיום ההפלגה בים מבלי להיכנס לסכנה, אלא שכל זמן שלא נסתיימה הנסיעה אינו מברך עדיין. וכן נפסק להלכה, שהברכה שנקבעה על ידי חז"ל בארבעת המקרים שהזכרנו לעיל, אינה תלויה בסכנה הכרוכה בהם. וכן מובא בלקוטי שיחות (חי"ב עמ' 152) לגבי הנוסע במטוס שצריך לברך הגומל הגם שלא היה במצב סכנה.

אך מה יהיה הדין לגבי השאלה שניצל מסכנת פגיעת טיל בבית, שהרי אינו קשור לאחד מארבעת המקרים שדיברו עליהם חז"ל שצריך לברך?

הנה אדמו"ר הזקן בסדר ברכת הנהנין (פרק י"ג סעיף ז) מביא את שתי הדעות שיש בזה אם אומרים הברכה רק על הארבעה שמנו רז"ל, או גם לכל מי שהיה בסכנה וניצול, ומסיים כדעה השניה כולם חייבים לברך הגומל כל שהיה חשש סכנת נפשות וכן נהגו. עכלה"ק.

בתשובות הראב"י מנרבונה (מהד' קאפח סי' עב) כתב: "ומי שנפל אבן על ראשו או שנשתקע עץ או ברזל סמוך לעינו, ונעשה לו נס ולא נפל על ראשו במקום הסכנה, וגם הברזל לא בעינו, או שהיה יורד בסולם ונשמט עיקבו, או שנשמטה שליבה מתחתיו, ונפל ולא אירע בו שום אונס – יש אומרים שצריך להודות: "ברוך שעשה לי נס במקום הזה", כי כל אדם שהוא קרוב לדבר שיש בו סכנה וניצל הימנו, צריך לברך: "ברוך שעשה לי נס..." ויש אומרים, שאין צריך לברך אלא על נס חדש שהוא מעשה שמים במקום שנעשו בו ניסים לאבותינו וצ"ע".

משמע מדבריו שכל ההתלבטות היא האם צריך לברך: "ברוך שעשה לי נס", אבל ברכת הגומל פשוט לו שאינו צריך לברך, ולא דן בכלל בכה"ג. ואף לגבי ברכת הנס השאיר הדבר בצ"ע.

וכן כתב בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תקעב) אחר שהביא תשובה זו וז"ל: "הרי אתה למד מתשובה זו כי הנפילה מן הסולם אם לא נפל למשכב אינו נכנס בגדר חולה שצריך להודות ולברך הגומל, אלא תחת נס וצריך לברך ברוך שעשה לי נס ולמר אין צורך, ורואה אני בכיוצא בזה שיברך בלא הזכרת שם ומלכות וכו'".

וע"ע בשו"ת דברי נחמיה (או"ח סי' יד) דאין לברך הגומל אלא אם כן היה בתחילה בסכנה וניצל ממנה, משא"כ במי שלא היה בסכנה אלא הנס שלא בא לכלל צרה אין מברך הגומל. והסביר בזה נוסח הברכה "הגומל לחייבים טובות", כלומר שהיו חייבים, דהיינו בצרה וניצלו. וכן פירש נוסח הברכה בהר צבי (או"ח סי' קיג).

והמהר"ל (נתיבות עולם, נתיב העבודה פי"ג) קובע וז"ל: "ועתה יש בני אדם, שכאשר זרקו אבן עליו ולא הגיע האבן – מברכים גומל חסדים טובים. וכל זה מנהג של עמי הארץ, כי אף אם רדפו אחריו בחרב ונמלט, אין זה מן הארבעה אשר צריכים להודות, ולכן אמר מנינא, לומר שלא יברך כי אם על ד' דברים. וזהו, כי אלו דברים כבר היה בים וכן כבר היה במדבר וכן כבר היה חולה וכן כבר היה בבית האסורים ויצא ממנו. אבל דבר אחר שלא היה בצרה, רק שלא באה עליו צרה, אינו בכלל הארבעה שצריכים להודות.

בספר משכן שילה (להרב שילה רפאל – עמ' שכו) כתב שעל סמך דברי המהר"ל אלא פסק להלכה הגרש"ז אויערבך: "בפיגוע שארע בירושלים שמחבל הרג שני אנשים ופצע מספר אנשים כשישבו בתחנה מול הדואר המרכזי והיה שם בן תורה אחד שישב אף הוא על הספסל ופינה מקומו לקשיש ממנו ובזה ניצל ותחתיו נהרג אותו קשיש. ואילו היה נשאר לשבת, המחבל היה פוגע בו ומי יודע מה היה סופו. ואעפ"כ הורה הגרש"ז אויערבך דאין לברך הגומל, דלפי דברי המהר"ל לא היה במקום סכנה, אלא שאילו היה נשאר במקום היה מסתכן, אבל במצבו הנוכחי כשעמד בסמוך לתחנה לא היה בסכנה ולכן פטור מברכה. והוסיף שכדאי שיכוון בברכות השחר בברכת הגומל חסדים טובים לעמו ישראל גם על הצלה זו, כיון שהנוסח לפנינו בגמרא בברכות (שם לא לפי גי' הרי"ף והרא"ש): "מאי מברך אר"י ברוך גומל חסדים טובים", יוצא בזה גם ברכת הגומל, במקום שיש לו ספק". עכ"ל.

שאלה: ביתנו נפגע מטיל ובחסדי ה' יצאנו בלי שום שריטה האם אנו חייבים לברך ברכת הגומל?

תשובה: לפי מה שכתבנו בתשובה הראשונה משמע שמברך הגומל בשם ובמלכות, שהרי היה במצב של סכנה וניצל.

שאלה: נפל טיל וחדר לתוך בית, ובחסדי ה' לא התפוצץ. באם חלילה זה היה מתפוצץ היה גורם לחורבן ואסון כבד. האם צריכים דיירי הבית לברך ברכת הגומל על הנס שאירע להם?

תשובה: כתב המשנה ברורה (סי' ריח סעי' לא) שברכת "הגומל" לא מקפידים שיהיה נס גמור. מה שאין כן בברכת שעשה לי נס, שצריך שיהיה נס גמור היוצא מדרכי הטבע על מנת שיברכו ברכה זו. ואם הטיל היה חייב להתפוצץ אלא שקרה לו נס למעלה מדרך הטבע, יברך "שעשה לי נס במקום הזה", ויברך ברכה זו כשרואה מקום זה משלושים לשלושים יום.

שאלה: משפחתנו רוצה בכל זאת להודות להקב"ה על הנס שארע לנו (כגון: שלא היו בבית בעת התקפת הטיל או שהבית נפגע אך הם יצאו ללא פגע) מה ממליץ לנו הרב?

תשובה: בלקוטי שיחות (חי"ז עמ' 427) מביא את דברי אדמו"ר הזקן (בסוף סי' א במהדורה בתרא) שיש להגיד פרשת תודה מהחומש ביום, שהוא זמן הקרבתו. וגם ראוי להפריש לצדקה דצרכי רבים (מג"א סי' ריח).

ויש נוהגין לכוון בברכת הגומל חסדים טובים לעמו ישראל או בברכת מודים שבתפילת שמונה עשרה. ויש שעורכים בכל שנה ביום הזה סעודת הודיה (התוועדות), וישמח ויספר חסדו.

י"ד במנחם-אב תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
2
1. אחד מאנ"ש
ב"ה

שי רבנים חבד"ים שלא הולכים לצפון לחלק גלידות בשביל שיצלמו אותם ועוזרים לקהל יראי ה בשאלות שרק רב צריך לעזור להם!!!
עד מתי רבנים חבדיים יהיו עסוקים בדברים שלא שייכים אליהם ולא יעסקו בתפקיד שלהם עד מתי?
ב"ה יש לנו כמה רבנים טובים מאד ב"ה יישר כח להרב יורקוביץ
ט"ו במנחם-אב תשס"ו
2. יישר כח
כל הכבוד
כ"א במנחם-אב תשס"ו