ב"ה יום שני, ד' כסלו תשע"ט | 12.11.18
אדמו"ר מוהר"ש והכליזמר מירושלים

תגלית: בחדר אפלולי בשכונה ירושלמית עתיקה, נחשף מכתבו של אדמו"ר מוהר"ש מליובאוויטש, אל הרה"ג ר' מאיר אויערבאך מירושלים (בעל ה"אמרי בינה"). במכתב זה – מתחילת תקופת נשיאותו – מעתיק אדמו"ר מוהר"ש "קבלה" מאביו, אדמו"ר ה'צמח צדק'. מה הקשר בין מכתב זה לבין המכתבים שנעתקו בפרק הקודם? על כך בפרק כ"ד בסדרת סיפורים וגלגוליהם
הרב יהושע מונדשיין

בסידרה הנוכחית כבר הוקדש פרק שלם לאחד מסיפוריו של מנחם ג[ערלי]ץ (הוא הפרק הארבעה עשר), ועתה נביט ב"נקודה חב"דית" שנתגלגלה לסיפור אחר שבספרו "ירושלים של מעלה" (מהדורה עשירית מורחבת ומחודשת,ירושלים ה'תשמ"ג).

נקדים ונאמר, שרבים רבים לא עמדו על טיבו של ה"טיפול" בסיפור הקודם שבספר זה (בפרק הנ"ל "מלומז'א לירושלים על כנפי הדמיון"), וטעו לחשוב שהפירכא לאותו סיפור מתבססת על טעויותיו של המחבר בפרט שולי זה או בדקדוק אחר.

אך לא היא! הנחת היסוד היא, שאם בא לפנינו אדם ובפיו סיפורי מעשיות על דברים שהתרחשו, לדבריו, לפני כמאתיים שנה, ואין הוא טורח לגלות מהם המקורות שמהם הוא שואב את הידע שלו, אין לנו שום סיבה להאמין אפילו למלה אחת מסיפוריו אלו!

כל אי-הדיוקים שהצבענו עליהם באותו פרק, לא באו אלא להצביע על שיטת עבודתו במלאכת המחשבת של טוויית מסכת הבדיות, שבמהלכה נכשל הוא שוב ושוב כדרכם של בדאים המסתבכים בקורי שקריהם. אבל גם אם לא היה טועה אפילו פעם אחת, הסיפור מופרך מיסודו בגלל שהוא מצוץ מן האצבע.

למען "הגילוי הנאות" חובה עלינו לספר, ש'בשער המהדורה העשירית' חושף המחבר ומגלה טפח מ"מקורותיו": "..אותם לילות ארוכים, אותם ביליתי בחברת זקני ירושלים, שרידי הדור הקודם, במושבי-זקנים ובחדרים אפלוליים בשכונות הירושלמיות העתיקות, כדי להעלות במצודתי עוד ועוד"...

ובכן, אלו הם ה"מקורות" האפלוליים לבדיותיו...

גם אם אין לנו מאומה נגד "סיפורים היסטוריים" הבדויים מן הלב (כסיפורי הרב ד"ר מ' להמן ושכמותם) – ובלבד שלא ישרישו בתודעת הקוראים הצעירים שגיאות גסות (כהא דכתב להמן, שהרא"ש היה חתנו של מהר"מ מרוטנבורג) – אבל המחבר דנן מתיימר לשוות לסיפוריו הילה של היסטוריה צרופה, כדבריו בהקדמתו הנ"ל: "דבר אחד ברור לי, כי הצלחתי בספר זה להוכיח לכל, כי 'ירושלים התפשטה בכל הארצות', וכי מעת חודש בה הישוב היתה לציר המרכזי של יהדות העולם. גולת אריאל כולה ציפתה למוצא פיהם של גדולי התורה ששכנו בה, והליכות תושביה היו לדוגמא לכל יהודי באשר הוא".

*       *       *

בסיפור "הגזירה הירושלמית" (בחלקו השלישי של ספרו הנ"ל, עמ' 57 ואילך), בונה המחבר בנין רב-קומות לשיחזור תהליך הכרזת האיסור על נגינת כלי-זמר בחתונות הנערכות בירושלים, שיסודו בגילויים שנגלו לרבי מאיר אויערבאך (בעל ה"אמרי בינה") בחלומו, בעקבות שאלתו לפשר מותם של רבים מחכמי ירושלים במגיפה ר"ל.

ביד-אמן ובדמיון פורה מצליח המחבר לשרבב לכאן את ההתנגדות לתנועת 'חובבי ציון', ובחדא מחתא מקבץ הוא את גדולי ישראל שבחו"ל לתמיכה באיסור התזמורות ולהתנגדות ל'חובבי ציון'; ואלה שמותם: הר"ר אברהם מצ'כנוב, הר"ר דוד פרידמן מקרלין, הר"ר יצחק אלחנן מקובנא [שיכתוב ההיסטוריה! תמיכתו ב'חובבי ציון' נעשתה בריש גלי והיתה ידועה לכל], הר"ר שמעון סופר, הר"ר יעקב אטלינגר והר"ר אליהו גוטמכר.

אך מה שנוגע לנו הוא גיבולו של אדמו"ר מוהר"ש בעיסה זו:

"על מקומו של בעל ה"צמח-צדק" ישב אז [בשנת תרכ"ו?] האדמו"ר מוהר"ש, שהיה ידוע לאחד מגדולי הלוחמים [?!] נגד תנועת "חובבי-ציון". הוא קיבל את הידיעה מירושלים, ומיד הריץ אגרת לעיר הקודש, אשר בין השאר כתב בה:

"מקובלני מבעל ה'צמח-צדק', כי האיש אשר יזכה להוודע את סיבת הצרות בשנה האחרונה וסילוקם של צדיקים בירושלים ובגולה, הוא גדול הדור! אשריך רבי מאיר שהגעת לכך..."

חוששני לפתוח בהפרכת הסיפור בכלל והמכתב בפרט, שמא יחשדוני שאני מייחס להם ממשות כלשהי...

*       *       *

לא מפתיעה התופעה, ש"גירסת גרליץ" קיבלה חיבוק אוהב מחוגי היישוב הישן בירושלים, שאף יצאו בקנאות להגנתה (ואכמ"ל).

אך הנה זכתה מעשייה נאה זו לעלות על שולחן מלכים ולהיכלל גם בספר הלכה... והוא:

ספר בית חתנים כולל: אוסף הלכות ומנהגים, הערות והארות המלוקטים מתוך דברי הפוסקים ראשונים ואחרונים... בדיני קידושין, חופה... שמחת חתן וכלה... ועוד... פעה"ק ירושלים תובב"א... תשמ"ב לפ"ק.

וכעת הובא לדפוס מהדורה שניה עם הוספות ותיקונים בשנת... תשמ"ה לפ"ק.

בשתי המהדורות הללו (בפרק יז אות ו הע' 12) מובא: בעקבות מגיפת החולירע הנוראה שפרצה בשנת תרכ"ה בירושלים עיה"ק, והפילה חללים רבים וביניהם כמה גאוני עולם, התכנסו רבני ירושלים וגזרו באיסור חמור ולטותא דרבנן, לבלתי יהין איש או אשה, לשורר בכלי זמר בנישואין. וזאת מאחר ובשאלת חלום שעשה אחד מגדולי הדור, נתברר שהמגיפה פרצה משום שלא הקפידו אנשי ירושלים על כבודו של הכותל המערבי... להסכמה זו נצטרפו עוד כמה וכמה מגאוני עולם, וביניהם ר' יעקב אטלינגר... ר' חיים מבריסק ור' חיים זוננפלד [שניהם בני הדור הבא]... ר' אברהם מצ'כנוב, ר' שמעון סופר, ר' יצחק אלחנן מקובנא, ועוד.

הרב המחבר אינו מביא מקור לשמועה נאה זו, אבל לשונו מוכיח עליו שהוא ניזון מכזבי "ירושלים של מעלה"...

בקובץ "בית אהרן וישראל" (גל' סה, עמ' קה) מובא הסיפור מפי ה"בית חתנים" הנ"ל, ומסיים שם: "אך מדומה שאין לכל זה שום מקור (ואף תיאור המציאות שאספו איסור מכל גדולי עולם לא נראה כלל). וכן שמעתי מהזקנים הנ"ל [הנקובים בשמם] דאין שום שייכות המגיפה להגזירה...".

ועוד שם (גל' סו, עמ' קמג): "..ובאמת שמעודי שמעתי פליאת רבים על סיפור זה שאין לו מקור, ומוזר הוא שלא נזכר בשום מקום אצל כותבי הקורות שהתקנה נתקנה בגלל המגיפה... וגם בעתונות של התקופה ההיא לא נזכר רמז לזה, וגם חקרתי אצל כמה מזקני ירושלים ומעולם לא שמעו סיפור זה".

"שבשתא כיון דעל על"; בימים אלו ממש קיבלה המעשייה תפוצה נוספת, כששולבה – על יסוד ה"בית חתנים" – במחקר עיתונאי שנתפרסם במוסף "קוראי עונג" של העתון "המחנה החרדי" (פ' פנחס תשס"ו, עמ' יד-טו). הדברים מובאים שם ללא כל הסתייגות, מתוך שלא הכיר את מה שכבר האריכו בנושא זה בקובץ "בית אהרן וישראל" הנ"ל.

*       *       *

תופעת המכתב ההזוי שנתייחס לאדמו"ר מוהר"ש, מצטרפת למחזה המכתבים העלומים שסקרנו בפרק הקודם.

להקדמה והבהרה לחצו כאן, לכניסה לפרק א' לחצו כאן, לכניסה לפרק ב' לחצו כאן, לכניסה לפרק ג' לחצו כאן, לכניסה לפרק ד' לחצו כאן, לכניסה לפרק ה' לחצו כאן, לכניסה לפרק ו' לחצו כאן, לכניסה פרק ז' לחצו כאן, לכניסה לפרק ח' לחצו כאן, לכניסה לפרק ט' לחצו כאן, לכניסה לפרק י' לחצו כאן, לכניסה לפרק י"א לחצו כאן, לכניסה לפרק י"ב לחצו כאן, לכניסה לפרק י"ג לחצו כאן, לכניסה לפרק י"ד לחצו כאן, לכניסה לפרק ט"ו לחצו כאן, לכניסה לפרק ט"ז, לכניסה לפרק י"ז לחצו כאן, לפרק ח"י לחצו כאן, לכניסה לפרק י"ט לחצו כאן, לכניסה לפרק כ' לחצו כאן, לפרק כ"א לחצו כאן, לפרק כ"ב לחצו כאן, לפרק כ"ג

ב' במנחם-אב תשס"ו
 
 
הגב לכתבה

תגובות
27
1. הגיע הזמן
הבה נלמד את הבדאים לקח לא להתחיל עם חבד. המצאת סיפורים על ר' שמואל סלנט על מהרי"ל דיסקין על איסור הפאות עם בדייה על "מסתרים" לפחות אל תשלב את רבותינו נשיאנו ואפ' סתם תלמידי חכמים משלנו לשטויות שלכם. באחד הבדיות הכניסו גם את ה"תורת חסד" מי ביקש זאת מידך?
ב' במנחם-אב תשס"ו
2. ניתוח לא מכאיב
בפרק זה אין ניתוחים החותכים בבשר החי כמו באחרים ולכן יקל לנו לקבלו. אבל אין בררה צריך גם לעקור פצע מזוהם גם אם כרוך בכאבים. אם מדובר במשיחיסטים יותר קל כי אין הם חשובים ובלאו הכי ייללו
ב' במנחם-אב תשס"ו
3. במה זכה אייביש שור
להיות יותר מוסמך ממנדל גרליץ?!
ב' במנחם-אב תשס"ו
4. מיזה?
הגרליץ הזה???
ג' במנחם-אב תשס"ו
5. לסתור את הזיותיו של גרליץ
כל ילד בירושלים יודע שאין לתת שום אימון בשום מלה, לא שלו ולא של חותנו ר' יוסל שיינברגר בספריו/
ג' במנחם-אב תשס"ו
6. כנראה רק בירושלים - למגיב 5
מה שידוע לכל ילד בירושלים, כנראה אינו ידוע למבוגרי חב"ד. תראה כמה התאמצו להצדיק את גרליץ בפרק הקודם שעסקו בו כאן.
ג' במנחם-אב תשס"ו
7. אכן יש מכתב כזה
אני לא מבין מדוע המחבר דלעיל לועג, כנראה שאינו יודע את הספר חוות מאיר בו מתוארת גדולתו של הרה"צ ר' מאיר אויערבאך.

בספר הנ"ל יש ציטוט מדוייק במהרבי דליובוויטש הר"ש.
ג' במנחם-אב תשס"ו
8. תורה חדשה
המחבר מודה שאינו מכיר את הספר "חוות מאיר", מודה ואינו בוש, מפני שכבר אמרו הקדמונים ש"אין חכמתו של אדם מגעת אלא עד מקום שספריו מגיעים", והספר הנ"ל אינו קיים בספריה הלאומית שבירושלים.
ואם אמנם ספר זה היה ונברא, ואכן נמצא בו ה"ציטוט המדוייק" הנ"ל ממכתבו של אדמו"ר מוהר"ש, תהיה זו הוכחה ניצחת שאותו ספר בלע את כזביו של גרליץ, ואוכל להוסיף זאת בשמחה למהדורה הבאה של הפרק הנוכחי.
ד' במנחם-אב תשס"ו
9. חוות מאיר
קונטרס בן 135 עמ' שנדפס בשיטת הסטענסיל, הרבה לפני שגרליץ חלם לקחת עט לידו.
ה' במנחם-אב תשס"ו
10. ניתי ספר ונחזי
כמובן שאיש אינו מצפה שהמחבר יאמין לכל שמועה המופרחת בחלל האינטרנט.
קל וחומר מדברים הנדפסים שחור ע"ג לבן בספריו של מ' גערליץ.
ה' במנחם-אב תשס"ו
11. מגיב 9 - נדב פרטים
מר צביאלי היקר, אולי תוסיף פרטים כגון שם מחבר הספר, והרב מונדשיין יברר אם היה כזה מחבר ואם נתפרסם כזה חיבור.
לעת עתה הכל נראה כמו קונספירציה.
ה' במנחם-אב תשס"ו
12. י.ז. אויערבאך
המחבר ר' י.ז. אויערבאך.

חוות מאיר
ה' במנחם-אב תשס"ו
13. המטרה מקדשת את האמצעים
לכל החושדים בי שאיני מאמין לדבריו של "חיים צביאלי" אודות קיומו של הספר "חוות מאיר":
הצדק אתכם!
שאלת אמינותו של הסיפור הנ"ל חורגת בהרבה מאמינותו האישית של מענדל גערליץ, והיא הפכה לזירת מאבק בין אנשי העדה החרדית לבין מבקשי האמת.
לעיל רמזתי על כך בקצרה, ועתה אפרט עוד במעט: בעלון "שומרי חומתיך" התפרסמה (בקיץ תשנ"ו) תגובה זועקת עד לב השמים לדברים שנדפסו בקובץ "בית אהרן וישראל" (המובא לעיל), שאין בה הרבה יותר מהטלת רפש וגיבוב שקרים.
והנה ה"הוכחה המוחצת" לאמיתותו של הסיפור:
"העובדה שסיפור זה נידוש ברבים והעתיקה[!] ר"מ בלויא "בעל חומותייך" שלו, ונעתק בהרבה ספרי זמנינו, וגם בספר בית חתנים, ומקורה[!] מהספר הביבילוגרפי[!] תולדות חכמי ירושלם מהחכם ר' ארי' לייב פרומקין ז"ל, אשר כל עובדותיו מקובלות ונאמנות, והם זכו להסכמות כל גדולי ירושלים בשעתו, ואין שום הגיון להפריך זאת על סמך השערות ושמועות פורחות באויר, כאשר עמא דבר על סמך מקורות מהימנות[!] לכך". עכ"ל בגל' פ' שופטים תשנ"ו.
לא נתייחס לכך שהסיפור נעתק [מספרו של גערליץ] להרבה ספרי זמנינו וגם לספר "בית חתנים". שהרי פשיטא שאין מכך שום הוכחה לאמינותו של הסיפור.
אבל מה נעשה עם הספר "על חומותייך" שקדם לגערליץ, ובפרט למקור שבספר המוסמך "תולדות חכמי ירושלם"?
התשובה לכך פשוטה בתכלית הפשיטות: בשני הספרים הללו הסיפור אינו מופיע כלל וכלל, אפילו לא ברמז כלשהו, כך שאין מהם שום סיוע לאמינותו...
ומכיון שכל האמצעים כשרים בשעת "מלחמת קודש", לפיכך שום דבר לא מונע בעדם מפיזור שקרים מעין אלו, הן בתליית שקרים בספרים ידועים, והן בבדיית ספרים חדשים אשר לא שמעתם אוזן מעולם, כגון הספר "חוות מאיר"...
ו' במנחם-אב תשס"ו
14. יצחק זאב אויערבאך
המחבר יצחק זאב אויערבך

יצא לאור בירושלים בשנת תש"ו.

הספר נמצא בביתי.

כותב הכתבה יכול להגיע אלי, אני גר חמש דקות מביתו.
ו' במנחם-אב תשס"ו
15. לצביאלי שכני
מצטער. בספר הטלפונים לא מצאתי שום "צביאלי" בשכונות הסמוכות למקום מגוריי.
הואל נא להודיעני את מקום מגוריך בכל דרך שתמצא לנכון.
עד אז כל דבריי האמורים לעיל שרירים וקיימים.

תגובת המערכת לצביאלי: תוכל למסור את כתובתך דרך האימל של המערכת, ויועבר לרב מונדשיין.
redmail@shturem.net
ו' במנחם-אב תשס"ו
16. מקורותיו של גרליץ

הרבה ממקורותיו של גרליץ נזונים מספר "שלשה עולמות" מאת חיים המבורגר (גרליץ הוא לא היחידי בזה)

ולאו מר בר רב אשי חתים עליה וד"ל

מצאתי כבר כמה סתירות מדבריו לדברי גדולי ירושלים שחיו באותה תקופה, כגון הגאון ר' משה נחמיה כהנוב, הרב מחסלוביץ, שהיה דיין בבי"ד הגר"ש סלנט, בספרו "שאלו שלום ירושלים", שלכאורה הוא הנאמן ביותר מאותה תקופה.




ו' במנחם-אב תשס"ו
17. האימייל לפניכם
tzvielyc@walla.com

מי שמעוניין יכול לפנות.
ו' במנחם-אב תשס"ו
18. גלגולים נוספים
הצבעתי בפנים על הגלגול מסיפורי גרליץ אל ספר תורני (בית חתנים).
ויש להוסיף שסיפור המגיפה התגלגל גם לשו"ת אור לציון (ח"ג, פרק ל, אות ג), ומבית חתנים התגלגל גם לס' נטעי גבריאל.
ו' במנחם-אב תשס"ו
19. הודעה לסקרנים
לכל המצפים בנשימה עצורה לדיווח על התפתחות האירועים בעקבות חשיפת האימייל של חיים צביאלי.
ובכן: כצפוי, כתובת המגורים שקבלתי ממנו בדויה, כמו שמו וכמו הספר "חוות מאיר".
משה אמת ותורתו אמת, והם [=גערליץ וכל עדתו] בדאים.
ז' במנחם-אב תשס"ו
20. מה יהיה עם יתר הפנטזיות
להר' מונדשיין
יישר כח על הבהרת הכזב שבסיפור מסביב לאיסור כל יזמר בירושלים.
יסוד האמונה בעם ישראל הוא ע"י שהיא עוברת מאב לבן עד יציאת מצרים ומתן תורה, ואילו להבדיל אמונת הנוצרים והמוסלמים בנויים על מספר אחד. (ראה באריכות בספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי)
ואילו כאן בא הר' גרליץ ומספר סיפור שלדבריו היה לפני כמאה וחמשים שנה, ולא בא זכרו כלל עד היום, וכי למה נאמין לזה יותר ממה שנאמין לכל הסיפורים המתפרסמים בספרי מתח כמו אליאב וולדר וגריבוים וכדו'. ואין צריך להגיע לאביש שור לכך, וחז"ל כבר קבעו במדרש הרוצה לשקר ירחיק עדותו.
אבל מה אשמים יתר גדולי ישראל שאין הם קשורים לחב"ד שגם עליהם כתב הר' גרליץ בספר כל בדיות ירושלים סיפורים כזביים שלאט לאט נכנסים להיסטוריה.
אולי הר' מונדשיין תהיה מוכן לקחת אתגר זה עליך ולהוכיח את אי האמיתיות של סיפוריו - בלשון המעטה, ואשרי חלקך.
י"ג במנחם-אב תשס"ו
21. שקריאלי, כזביאלי, רמאותיאלי.
הכותב בשם השקרי חיים צביאלי, פירסם בתגובה 17 את כתובת הדוא"ל שלו: tzvielyc@walla.com
אמנם השם המופיע בדוא"ל הוא צביאלי, ובכל זאת,הצחקת אותי, כל מי שרוצה יכול לפתוח תא דואר בוואלה על כל שם שירצה, כמו בכותרת, משקר לעשות שקריאלי, מכזב, כזביאלי, וממרמאי, רמיאלי.
ועכשיו ברצינות, כל אחד ואחד מקוראי במה מכובדת זו מוזמן לכתוב לכתובת tzvielyc@walla.com ולבקש את כתובת מגוריו של אותו צביאלי, וללכת לשם למצוא את הספר חוות מאיר.
אתם תמצאו את זה כפי שתמצאו את שבע הפרות שראה פרעה בחלומו, או את קברו של איוב למ"ד איוב לא היה ולא נברא.
אומר את האמת, בתחילה כעסתי על כך שמרשים למר צביאלי לפרסם את שקריו מעל במה מכובדת זו, אך במחשבה שניה הבינותי שזו ההוכחה הכי גדולה לכזב של סיפורי גערליץ, הנה כמה שהוא מנסה למצוא איזה סטענסיל של חוות מאיר ששם זה כתוב, ובכל זאת...
מונדששיין, זכית ומלאכתך נעשית ע"י אחרים.
י"ג במנחם-אב תשס"ו
22. כל בדיות גערליץ - למגיב 20
הרי גם בסיפור הנוכחי לא הוכחתי את שיקרותו.
דייני אם הקוראים ישתכנעו שכל סיפור שגערליץ אינו מביא את מקורו, הוא בחזקת בדוי.
במלים אחרות: כל סיפוריו בדויים מן הלב.
ובאשר לחשש שסיפורי כזביו נכנסים לאט לאט להיסטוריה, נגד זה אין מה לעשות. גם אם נרבה בהוכחות על כל סיפור וסיפור, זה לא ישנה את המציאות הקיימת, וסיפוריו ייחשבו לאמת היסטורית.
בפרט כשיש לו את הגיבוי הקדוש של "העדה החרדית".
י"ג במנחם-אב תשס"ו
23. עוד פרקים
בשמי, - וכמדומני שאינני טועה אם אכתוב שגם בשם רבים אחרים - נבקש עוד מהמאמרים הנפלאים על סיפורים וגלגוליהם.
מבקש ומודה מראש, צמא למי"ם, (מ'אמרי י' מ'ונדשיין)
י"ג במנחם-אב תשס"ו
24. יש מקום לדאגה?
מה קרה? אין עוד פרקים? כבר יום חמישי.
ט"ז במנחם-אב תשס"ו
25. אמנם אין כאן המקום
אך גם אני מצטרף לבקשה - 'תביעה' דלעיל.
מכבר שמעתי שמועה שמכינים הספר החשוב לדפוס בתוספת מרובה על העיקר. הלוואי ויש אמת בשמועה זו ואין זה "גלגולי שמועות".
העולם החסידי זקוק לספרים כגון אלו.
כ"ג במנחם-אב תשס"ו
26. מקור מדברי תלמיד מהרי"ל דיסקין
תלמידו של רי"ל דיסקין ר' אבנר זיסנענווין בספר "ציר נאמן" (ירושלים תרס"ב, בסוף מאמר שערי תפילה דף ע"א): "התחייבתי את עצמי להודיע ברבים סברת אדמו"ר מאור הגולה מוהרי"ל דיסקין זצ"ל בענין איסור לנצוח בנגינות על כלי זמר, בחתונת יושבי ירושלים ת"ו, וכאשר המנוח - - - הכניס את בעלי כלי זמרים לתוך ביתו לחתונת בתו חורגתו, אז אמר הסברא לאמר להמנוח הנ"ל את האיסור", והסברא היא בגמרא שבת ק"י, ע"א, הוא מוסיף שהעביר את דעת מהרי"ל דיסקין באמצעות הרב מפיעטרקוב "ותיכף ומיד פסקו לנגן בכלים ושרו בשיר, כמנהגי ירושלים ת"ו".
כ"ד בשבט תשס"ח
27. הרא''ש באמתת היה חתן ההמהר"ם
י"ב בתמוז תשס"ח