ב"ה יום שני, כ"ט שבט תשפ" | 24.02.20
גווילין בדויים ואותיות פורחות

לרגל איזה אירוע נכתב מכתב בערבית ולטינית? כיצד רמז הרבי לתפילת הר"ר אלימלך מליז'נסק, במלה "ועלאהשרא"ז"? מהו שם המשפחה שקיים כבר למעלה משלושת אלפי שנים? על כל אלה בפרק כ"ג בסדרת סיפורים וגלגוליהם מאת הרב יהושע מונדשיין (היו ימים)
הרב יהושע מונדשיין

בפרק הנוכחי מובאים "ציטוטים" מכמה מכתבים המיוחסים לכ"ק אדמו"ר זי"ע; מכיון שמכתבים אלו לא נדפסו עד כה בסידרת ה"אגרות קודש", וסביר להניח שאנ"ש יגלו בהם ענין רב, לפיכך בקשתינו שטוחה לפני כל מי שבידו צילום מאחד מהם, שיואיל לשולחו אל "מערכת אוצר החסידים" כדי לפרסמו בשלימותו. וזכות הרבים תלוי בו.

המכתבים מופיעים כאן בסדר כרונולוגי.

* * *

[א]

מסיפוריו של ר' לייב מוצ'קין שי', מייסדו האגדי של כפר-חב"ד (ותיקי הכפר שלא היו מודעים לעובדה מרעישה זו עד עצם היום הזה, מוזמנים לקרוא ב'בית משיח', גל' 554, משם שאוב כל המידע שלפנינו):

בשנת תש"ז הגיע ר' לייב לפראג בשליחות הרבי נשיא דורנו; תפקידו היה לנסות ולהשיג ניירות-מסע עבור היהודים משארית הפליטה שהגיעו כבר מרוסיה לצ'כסלובקיה, כדי שיוכלו להמשיך במסעם ולהגר לאחת ממדינות הרווחה. בנוסף לכך היה עליו לנקוט גם באי-אלה דרכים חשאיות כדי לחלץ כמה יהודים אזרחי צ'כיה ששהו עדיין ברוסיה. כמו-כן הפעיל ר' לייב מאמצים לשחרר – מהכלא הרוסי ומרוסיה בכלל – את החסיד הידוע ר' מענדל פוטרפס.

כשר' לייב היה כבר בפראג, קיבל מכתב מהרבי, שבו הודיע לו הרבי שזלמן רובשוב (מי שנודע לימים כזלמן שז"ר), אמור להגיע לפראג, ועליו לנסות ולהפגש עמו. ואכן, אירעה פגישה אקראית בין שז"ר לר' לייב באחד מרחובות פראג.

פגישתם השניה היתה בארץ-ישראל בשנת תש"ט; באותה פגישה השתתפו: הרב שאול בער זיסלין, הרב אליעזר קרסיק, ר' פנחס אלטהויז, ויבלח"ט, העלם הצעיר ר' לייב. במיפגש היסטורי זה יסד ר' לייב את כפר-חב"ד...

בנוסף למכתב הנ"ל (אודות הפגישה המתבקשת עם מר רובשוב בפראג), מוזכר באותה כתבה מכתב נוסף:

במכתבו זה כותב הרבי לרה"ח ר' פרץ מוצ'קין (אחרי פגישתו עם מר שז"ר במונטריאול): "כנראה שכחת לומר לשז"ר כי הנך אביו של ר' לייב מוצ'קין..."

* * *

[ב]

בסיפרון "העינים של הלב" (יצא לאור ע"י צעירי אגודת חב"ד באה"ק, ל"ג בעומר תשנ"ז) קוראים אנו:

זה סיפור אמיתי שקרה באוסטרליה, בשנת תשט"ו (1955)... ימים אחדים לפני ראש-השנה הופתע הרב גוטניק למצוא בתא-הדאר שלו מכתב מהיר מהרבי מליובאוויטש. בהתרגשות רבה פתח את המעטפה והחל לקרוא את המכתב.
במכתבו הביע הרבי פליאה על שלא הסכים להענות לבקשתם של יהודי אדליד. הרבי כתב שאין מצוה גדולה מזו, לעודד את רוחם של יהודים נדחים, להדריכם בימים הנוראים ולעורר את לבם לאהבת ה'.
הרבי סיים בכתבו שודאי יסכים לנסוע לאדליד, ובזכות המאמץ וההקרבה שלו, יברכהו ה' בכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה.
בסוף המכתב, סמוך לחתימה, הוסיף הרבי בכתב-ידו: "בטח יתענין בהנעשה אצל היהודים שבאו ממצרים והנמצאים שם".

* * *

[ג]

בעתון 'כפר חב"ד', במוסף המיוחד "זרעו בחיים" (ג' תמוז תשס"ו), עמ' 18:

מספר הרב א"ז שי': בסביבות שנת תש"כ חי בראש העין יהודי מעולי תימן. כשראיתי אותו יום אחד, נבהלתי למראהו... שאלתיו מה קרה... החל לספר לי שפקדה אותו ברגלו מחלה מוזרה ואיומה... מציעים לו לכרות את הרגל... אם הניתוח לא יצליח, יהיו חייו בסכנה גדולה...

הצעתי לו שיכתוב לרבי מליובאוויטש... האיש לא הבין מה זה קשור לרבי מליובאוויטש... והוסיף: אפילו אם ארצה לכתוב לו לא אוכל, כי אני כותב רק בערבית... בסוף שכנעתי אותו והוא כתב לרבי.

כעבור חודשיים פגשתי אותו ופניו שמחות וצוהלות... רץ לעברי ואמר לי בהתרגשות: חיי ניצלו בזכותך! והוא סיפר לי ששבועיים לאחר ששלח את המכתב, קיבל תשובה בדואר מהיר. השורות הראשונות נכתבו בערבית, ושם ביקש ממנו הרבי למסור את המכתב לפרופסור. בשורות הבאות הופיע מרשם שכתב הרבי באותיות לטיניות. הפרופסור הנדהם אמר שעל טיפול כזה עדיין לא שמע, אך הסכים לבצע אותו...

מי יחשוף את זהותו של "הרב א"ז" ויגלה לן טעמיה מדוע חושש לפרסם את שמו. וגם יגלה לנו היכן מצינו תימני שאינו יודע לכתוב בלה"ק אלא רק בערבית, ועוד יגלה לנו היכן מצינו פרופסור שמקבל על עצמו לבצע טיפול חדשני שלא שמע אודותיו מעולם, ואינו חושש לאיבוד מישרתו ואף לגרוע מזה. ואולי יגלה לנו אותו פרופסור את פרטי הטיפול החדש הזה שבוודאי ניתן להציל באמצעותו את חייהם של חולים רבים נוספים.

* * *

[ד-ה]

ושוב מהעתון 'כפר חב"ד' (גל' 718, ג' בתמוז תשנ"ו):

..עם גמר הפארבריינגען [של חג השבועות תשמ"ב], לפני תפילת ערבית, פנה אלי הרב חדקוב זצ"ל ואמר לי: "שש פעמים שתה הרבי לחיים עם כבודו [במהלך ההתוועדות]. שש פעמים. לא פשוט הדבר. שש פעמים כמנין 'היסוד שבחסד' שהזכרנו בימי הספירה האחרונים. שש פעמים. הרבי מחשיב את כבודו כבעל חסד וכמי שיסודו חסד"...

למחרת היום [של חג השבועות תשמ"ו], התייצבנו ליחידות... רשמתי על הפתק שלי שש בעיות חמורות וקשות שהטרידו אותי בעבודתי... כאשר ניגשתי אל הקודש והושטתי את הפתק, לקח אותו הרבי מידי והחל לפתע לומר לי מספר דברים מאוד משמעותיים הקשורים למהות עבודתי. הרבי מחזיק בידו האחת את הפתק הסגור ובידו השניה את הדולר וממשיך לדבר, ואני מקשיב כולי נפעם ורועד, ולפתע חשתי איזו הארה ושמתי לב שלמעשה קיבלתי את כל התשובות המלאות לכל השאלות שרשמתי בפתק הסגור בידו של הרבי...

.. באותם ימים אפלים לאחר המהפך הפוליטי השני... שוחחתי עם ידידי ר' מאיר פריימן זצ"ל, והוא יעץ לי לכתוב מיד איגרת לרבי... ולבקש את עצתו וברכתו... שבועיים לאחר שיגור האיגרת, בצהרי ערב יום הכיפורים, חזרתי מתפילת מנחה וליד ביתי נצב לו הדוור ומחזיק בידו מכתב. "ראיתי", הוא אמר, "שזה מהרבי ולכן הבאתי אותו מיד, אף שאיננו עובדים כי זה ודאי חשוב"... פתחתי בדחילו את איגרת הקודש. ולמרבה הפלא, ליד התשובה שנכתבה במכונת כתיבה, התנוססו שש שורות ובהן שלושים ושש אותיות קדושות כתובות בכתב יד קודשו. כמו אותיות של אש על קלף - - -

לא הבנתי את כל הקיצורים ואת ראשי התיבות...

למותר לתאר את שמחת החג של אותה שנה. למורת לתאר את ההתרוממות הרוחנית שחשתי באותו יום קדוש. לא, לא נס, ולא מופת. כוחה של אמונה. כוחו של ביטחון שחזר אליך.

שש הרמות "לחיים" כמנין "יסוד שבחסד". שש תשובות לשאלות מפתק סגור. שלושים ושש אותיות קדושות כמנין "חסד שביסוד"...

סוף ציטוט.

אני מרשה לעצמי לנחש שמכתב מסתורי זה (שבו נכתבו בכתי"ק שש שורות שבהן שלושים ושש אותיות; שש אותיות לשורה בממוצע), קשור למכתב הבא ('כפר חב"ד', גל' 803, ו' בניסן תשנ"ח):

באחד הימים הקשים בהם התנסיתי בעבודה החינוכית... כאשר עמדתי בפני החלטות גורליות... שידל אותי ידידי ר' מאיר פריימן ז"ל לשגר איגרת לרבי ולהציע בפניו את הבעיה.

לימים זכיתי לקבל תשובה בכתב עם הערות והנחיות ברורות... תשובה קצרה ביותר שבסיומה גם איזו הארה מן התפילה שתיקן ר' אלימלך מליז'נסק שיתפללו החסידים בכל יום והאומרת: "ולא תעלה קנאה בלבי על חברי, ותן בלבנו שנראה כל אחד רק מעלת חברינו ולא חסרונם ומומם". הארה זאת נכתבה בר"ת כשהמפתח היה: "ויהיה ער לראות את האדרבה של ר' אלימלך זי"ע".

סוף ציטוט.

כלומר: הרבי כתב, כנראה, את הר"ת המוזרים "ועלאהשרא"ז" – שפענוחן הוא: "ויהיה ער לראות את האדרבה של ר' אלימלך זי"ע"...

* * *

שוב שטוחה בקשתנו הנפשית לפני הקוראים: אנא! מי שבידו צילומים ממכתבים אלו – כולם או אפילו חלקם – אל ימנע בר מאנ"ש ויוציאם לאור העולם.

* * *
נ ס פ ח

אגב גררא נצביע על תופעה נדירה יותר, שבה מייחסים לרבי – בשגגה – דברים שכאילו נכתבו בגוף כתי"ק, בה בשעה שהוא לא כתב את הדברים הללו מעולם!

[להבדיל מן התופעה הנפוצה יותר, שבה אכן יצאו מטעם מהרבי כתבים כלשהם אבל לא בכתיבתו, ויש טועים בדמיון כוזב ובטוחים שלפניהם גוף כתי"ק. והדוגמאות הן למכביר].

[א]

בספר "עדן ציון" (ירושלים תשט"ז), עמ' פב הע' ח, כותב הרה"ח מו"ה ישעיה הורוויץ ע"ה:

"דבר פלא סיפר לי אא"מ ז"ל [הרה"ח ר' אשר, נכד אחותו של אדמו"ר הצ"צ], ששמע מקרובי הרה"צ מליבאוויטש, אשר דו"ז האדמו"ר בעל צ"צ נ"ע שעלה לשמים בן ע"ז שנים בשנת תרכ"ו ביום ה' י"ג ניסן... לפני פטירתו היה מדבר הרבה מרבינו הבית יוסף זצ"ל, והי' מתפלא איך שעלה בידו להיות רב ור"מ בצפת"ו ולעשות כ"כ חיבורים ג[דולים] וגם להיות לו מגיד ללמוד עמו סתרי תורה. וסיים בדבריו הקדושים: אבל הנני רואה, אם רוצים יש זמן על הכל. וכשסיפר להם אא"מ שיום פטירת הב"י הוא ג"כ ביום י"ג ניסן, נתפלאו מאד על זה.

"שוב כתב לי על זה חתנא דבי נשיאה מליבאוויטש הרה"ג רמ"מ שניאורסאן שליט"א (כעת הוא הנשיא והאדמו"ר יצ"ו) בזה"ל: שמעתי מכבר שיש רמז ע"ז במג"א [=במגילת אסתר] (ג' י"ב) ויקראו סופרי המלך בחודש הראשון בשלשה עשר יום בו. היינו שסופרי המלך (הב"י והצ"צ) נקראו בו ביום וכו'.

עכ"ל ב"עדן ציון".

ואני ראיתי את הסיפור הנ"ל בכתיבת ידו של המחבר ועליו הערה זו בכת"י, והתברר שהכותב הוא הרה"ח רמ"ז גרינגלאז שליט"א (שמחברת הסיפורים היתה תחת ידו וגם אצל כ"ק אדמו"ר זי"ע).

[ב]

בחודש סיון תשס"ג נדפסה 'תשורה' לרגל חתונת א' מאנ"ש, ובה התמונה והכתיבה דלהלן, בתוספת ביאור הענין ופענוח כתה"י:

88_607_01

עם פרסום ה'תשורה' הובהר לבעל השמחה, שלא הרבי הוא שכתב זאת אלא אחד המתעסקים בהכנת "ספר השלוחים", ועל דעת עצמו בלבד...

להקדמה והבהרה לחצו כאן, לכניסה לפרק א' לחצו כאן, לכניסה לפרק ב' לחצו כאן, לכניסה לפרק ג' לחצו כאן, לכניסה לפרק ד' לחצו כאן, לכניסה לפרק ה' לחצו כאן, לכניסה לפרק ו' לחצו כאן, לכניסה פרק ז' לחצו כאן, לכניסה לפרק ח' לחצו כאן, לכניסה לפרק ט' לחצו כאן, לכניסה לפרק י' לחצו כאן, לכניסה לפרק י"א לחצו כאן, לכניסה לפרק י"ב לחצו כאן, לכניסה לפרק י"ג לחצו כאן, לכניסה לפרק י"ד לחצו כאן, לכניסה לפרק ט"ו לחצו כאן, לכניסה לפרק ט"ז, לכניסה לפרק י"ז לחצו כאן, לפרק ח"י לחצו כאן, לכניסה לפרק י"ט לחצו כאן, לכניסה לפרק כ' לחצו כאן, לפרק כ"א לחצו כאן, לפרק כ"ב לחצו כאן

כ"ד בתמוז תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
23
1. נוסח נוסף
במקום אחר נכתב המכתב השלישי בנוסח שונה: לאחר ראותי צורת פניו, נתחזקה דעתי ונתבררה שאם יעסוק בחינוך על טהרת הקודש, יצליח אלף פעמים ככה.
כ"ד בתמוז תשס"ו
2. פלא
אם התמונה נשלה לאדמו"ר מה"מ איך הגיעה לידי אחד הבחורים?
כ"ד בתמוז תשס"ו
3. ההסבר במכתב
צ"ל שלושים ושש מילים, ולא אותיות.
כ"ד בתמוז תשס"ו
4. למ. פלר
התמונה לרבי היינו למרכז. השאלה איך הגיע לרבי ולא למרכז. אם לא שהי' בתוך מכתב לרבי. כל הנ"ל רק להקס"ד המוטעה, כפשוט.
כ"ד בתמוז תשס"ו
5. בענין הכת"י האחרון
צריך להיות טיפש בשביל לייחס כתב יד זה האחרון לרבי.
(במיוחד בזמן הוצאת ספר השלוחים, שכת"י של הרבי זי"ע היה שונה לגמרי!)
כ"ה בתמוז תשס"ו
6. אמריקאי
התמונה נשלחה להכלל בספר השלוחים. ומכיון שהיתה פולמוס אודות השולח/השליח וכו' וד"ל, שלחו לו התמונה בחזרה. אך לפני שהחזירוה חמד לו אחד הבחורים (ידוע מיהו) מהמתעסקים בזה לצון וכתב הנ"ל.

אגב, המכתב הראשונה (מבי"מ) הוא תרגום מה"אלגעמיינער זשורנאל" (ולכך בבקשה לא להתחיל עם הטרוניות הקובלנות והתלונות וכו' וכו' אודות בי"מ והמשחיסטין כמורגל פה).
כ"ה בתמוז תשס"ו
7. לפלר
אולי נשלחה עבור ספר השלוחים?
כ"ה בתמוז תשס"ו
8. מעשה קונדס חמור ביותר, מעליב ופוגע
הזיוף הנבזי הזה על תמונת הכהן היא חרפה וכלימה, מה גם שזה נעשה עוד בימי האור והזוהר של חיי חיותו בעלמא דין. לא לחינם אנו במצב האיום והנורא דהאידנא, אם חסידים קרובים העיזו כך אז = אנן מה נענה אבתרי'?
כ"ה בתמוז תשס"ו
9. בדהוהמאלנ"ביבח
ר' יהושע, אינני יורד לסוף דעתך, מה המקור שלך להפרכת המכתבים?
זה שהלשונות הם מוזרים בעיניך, עדיין לא עושה את הדברים ללא נכונים.
מעניין לציין שיש לי כמה דוגמאות באגרות קודש הנדפסים, בהם יש דברים דומים באופיים ("ובמוזרותם") למכתב של התמונה, וכן לשאר המכתבים, אפילו לראשי התיבות.
אציין רק כדוגמא, פתק שהראה לי פעם ר"ב קליין מהרבי: "בדהוהמאלנ"ביבח". הפיענוח הוא: "בדיקת התפילין והמזוזות אם לא נבדקו במשך י"ב חודש". וכהנה ישנם עוד דוגמאות.
אינני מבין בשום אופן על מה יצא הקצף?!
כ"ה בתמוז תשס"ו
10. ל-2
התמונה לא נשלחה אל הרבי, אלא למערכת ספר השלוחים.

מי שלח אז תמונות אל הרבי?
הי' ועד שעסקו בהו"ל את "ספר השלוחים" בהוראת הרבי, וא' מהבחורים בועד הזה רשם כבפנים.
כ"ה בתמוז תשס"ו
11. חיקוי לא מוצלח
הכתב יד עצמו יוכיח שאין זה כתי"ק של הרבי כלל וכלל ללא כל ספק וס"ס (אלא חיקוי בלתי מוצלך) ויש לי ע"כ כמה סימנים בהאותיות עצמן...

מ.מ.ט.

מערב אוקראינה.
כ"ה בתמוז תשס"ו
12. לא כתי"ק
הכתב הוא של הריל"ג בלי שום ספק.
כ"ה בתמוז תשס"ו
13. למגיב מס' 9
לראשית דבריך, היכן כתב כאן הר"י שהוא בא להפריך את המכתבים, הוא רק מבקש באם שייך לראות את המכתבים המקוריים.
בנוגע לכתיבה בר"ת, ידוע והתפרסמו מכבר תשובות שנכתבו למזכירות בלבד, ושם נפוצים ר"ת. בדהתוהמ"ז הוא ר"ת נפוץ בתשובות למז', ואולי גם הר"ת שכתבת עליו. אך במכתבים לא מצאנו כאלו ר"ת, ובפרט לא ר"ת כזה מופרך כפי שהובא כאן לעיל, ובאם יודע הנך מי פרסמו, ההפרכה תתחזק אצלך.
כ"ה בתמוז תשס"ו
14. לחוקר החסידי - מס' 9
א] היכן טענתי שיש לי פירכות למכתבים הללו? רק ביקשתי והתחננתי לראות צילום מהם.
ב] היכן מצאת קצף?
ג] האם המזכיר שלח למכותב את מענה הרבי ככתבו וכלשונו: "בדהוהמאלנ"ביבח"???
כ"ה בתמוז תשס"ו
15. כל המכתבים נדפסו?
ר' יהושע הנכבד, האם רצונך לומר שכל מכתבי הרבי נדפסו באגרות?
כ"ה בתמוז תשס"ו
16. חידה מוזרה
עד היום לימד אותנו הרב מונדשיין שבכדי לפרוך סיפור עלינו לכתוב את שמו המפורש של מחבר הסיפור, עורך הסיפור וכו'. ואילו במאמר זה ישנם כמה שמות שבמקור כתובים הם, והנה הרב מונדשיין מטעמיו הוא, החליט להשמיטם.
כ"ה בתמוז תשס"ו
17. המעתיקים
"עדן מציון" - ואולי הרב גרינגלאס העתיק ממחבר עדן מציון? מדוע לקבוע ההיפך?
כ"ה בתמוז תשס"ו
18. המלצות - למס' 16 17
למס' 16: מומלץ לא לכתוב בשמי דברים שלא אמרתים מעולם ושאינם נכונים כלל וכלל.
למס' 17: מומלץ לקרוא שנית את הקטע אודות "עדן ציון".
כ"ה בתמוז תשס"ו
19. מענה ל-13 ו-14
הצגת הדברים היא באופן ציני, ולא צריך להיות קצף יותר מזה, והבקשה "והתחנונים" לראות את המכתבים כמוהם כחיצי ביקורת ואי אמינות, וכתבתי שלא זכיתי להבין מהו מקור הציניות, כאשר אין כל מקור לפירכא.
באשר לר"ת, כתבתי שדברים כאלו היו בהרגל הרבי. למרות שלא (כ"כ) במכתבים (אע"פ שגם באג"ק יש הרבה מכתבים עם ר"ת "קשים"), אבל הכותב לא כתב כיצד כתב הרבי את הר"ת. יכול להיות למשל: ויהי' ער לר"א הא' דרא"זיע, וכדומה.
(בפרט אם תקחו בחשבון שייתכן וכהנ"ל נכתב בשוה"ג)
לענ"ד, אין עניין ובוודאי לא חיוב ומצווה להציג כל דבר בציניות ובחששנות. ואין להאריך עוד.
כ"ה בתמוז תשס"ו
20. למגיב 8
עקרונית אתה צודק, אבל לפעמים צריכים לחפוא על כרסם הרגישה של השליח הרשמי. זו מסורת עתיקה במאד, המיוחס לחסידים הראשונים.
כ"ה בתמוז תשס"ו
21. הכת"י
את הסיפור שמעתי לא מכבר אך עד כה לא ראיתי את הכת"י, ומשראיתי את הכת"י גחכתי - ראשית כל, צריך דמיון חזק מאד לחשוב שזה כתי"ק וכנראה ברור. ושנית, הלשון והסגנון הוא כ"כ ילדותי (ובפרט שמה שמחקו שם הוא שם משפחתו). איזה בושות!
כ"ה בתמוז תשס"ו
22. למגיב #19
אולי תשקיע קצת מאמץ להשיג צילום מהמכתבים, במקום לעשות מאמצים נואשים להצדיק את עצמך ואת המכתבים המוזרים, ואז לא יהיו שום ספיקות ושום פירכות?
כ"ו בתמוז תשס"ו
23. קורא ומגיב
ציני או לא ציני, לא על כך נסוב הדיון.
שייך או לא שייך, יש כדבר הזה או עורבא פרח ודמיון פורח.
אף אחד לא מכחיש שבתשובות שיצאו למז' הרבי השתמש בכתיבה קצרה תוך ציון ר"ת ידועים למזכירים. אנא ממך למצוא ולהמציא לגולשים סגנון ר"ת אלו במכתבים.
לדבריך "הכותב לא כתב כיצד" וכו', הרי שלידיעתך, הכותב כן כתב שאת הר"ת הארוך הזה כתב לו הרבי, וכמובן שהוא הצליח לפענחם.
כ"ו בתמוז תשס"ו