ב"ה יום ראשון, ט"ו אלול תשע"ט | 15.09.19
עכברים בפעולה

עכברים שפעלו במופת מאדמו"ר הצ"צ, התגלגלו ל'אגרות קודש', ומשם לעכבר שפעל בנס שהתרחש כאן ועכשיו. הרב מונדשיין בפרק ט"ז (סיפורים וגלגוליהם)
הרב יהושע מונדשיין

לקראת ל"ג בעומר השתא (תשס"ו), זיכתה אותנו "תנועת הנוער 'צבאות השם' בארץ הקודש" (מבית מדרשו של ד' נחשון בנצרת עיר הגאולה), בספרון "עכברים בפעולה", שנועד לחלוקה בקרב ילדי ישראל המשתתפים בתהלוכות ל"ג בעומר.

גיבור הסיפור הוא סבא של מוטי, בעל חנות הצעצועים היפה ביותר באחת מערי צפון הארץ. יום אחד נכנסו לחנותו שני אנשים, סיירו בה אנה ואנה ורשמו לעצמם את מחיריהם של צעצועים שונים.

כעבור יומיים שבו לחנות, הזדהו כפקידי מס הכנסה והודיעו שעל-פי חישוב חוזר מגיע ממנו סך 150,000 ₪ לשלטונות המס. לסבא ניתנו שלושים יום לערעור.

כעבור כמה ימים נסע הסבא למלך המשיח שליט"א לבקש ברכה.

מדובר בתקופה שבה אין זוכים לראות את הרבי, אבל הוא נכנס ל'יחידות' של ממש, בכה, ביקש והתחנן שהחוב שהושת עליו ללא הצדקה ימוג וייעלם.

אחר-כך ניגש לארון הספרים, שלף ממנו כרך "אגרות קודש", פתחו [מבלי להכריז "יחי"?!] וקרא בנפש שוקקה את תשובתו של הרבי שזה לשונה:

"שום דבר בעולם לא נברא לבטלה, לכל בריה יש תכלית ושליחות שעליה לבצע בעולם. דוגמה לכך בסיפורו של אדמו"ר ה'צמח צדק' והעכברים".

סבא לא הבין, אך הרווחה הציפה את לבו; הישועה בוא תבוא!

כאן בא סיפור המופת הבא, שאליו מרמז הרבי במכתבו זה:

יהודי בשם הלל ("הילקה") התפרנס מבית-מזיגה שחכר מהפריץ. סטפן הגוי לא שילם את חובותיו למוזג, והלה מיאן להקיף לו עוד. נשבע סטפן להתנקם בהלל, והעליל עליו שהוא אינו משלם את מלוא המס על המשקאות הנמכרים בביתו.

נקבע תאריך למשפט. הלל נסע אל אדמו"ר ה'צמח צדק' ובדמעות שליש ביקש את ברכתו.

"אל תבכה, הילקה, ואל תתלונן – אמר לו הרבי – ה' יתברך יעזור לך. שום דבר בעולם לא נברא לחנם. לכל דבר יש תועלת, אפילו לעכברים. סע הביתה, הילקה, ובטח בה' שיושיעך".

ביום המשפט נוקש סטפן בלשונו, שאר העדים לא באו וממסמכי החקירה עצמם לא נותר זכר: העכברים חדרו למגירה וכרסמו את הניירות בצורה יסודית, עד שנותרו רק פירורים!

לשופט לא נותר אלא להכריז את פסק הדין: האשמה לא הוכחה. החשוד משוחרר!

נכדיו של הסבא לא ידעו כיצד יכולים העכברים לעזור במקרה שלהם, הרי בזמננו הכל שמור בדיסקים, וגם אם יאכלו העכברים את הניירות ניתן להדפיס הכל מחדש!

אך הנה באו שוטרים לחנותו של הסבא וזימנוהו לחקירה: "תראה, קרה לנו דבר משונה מאד. כל התיק שלך נמחק באופן פתאומי ממחשבי מס-הכנסה. המומחים שיודעים לפרוץ למחשבים עושים זאת בהינף עכבר אחד. אתה בטוח שידך או יד מכירך לא היתה בדבר?"

בהנף עכבר אחד... עכשיו הוא מבין היטב מי דאג למחוק את הקבצים...

כעבור זמן מה קיבל הסבא מכתב שבו מבשרים לו שהתיק נסגר מחוסר ראיות, והוא פטור מתשלום החוב.

עתה נצבו לנגד עיניו אותיות שחורות וברורות: "שום דבר בעולם לא נברא לבטלה", כותב הרבי, "לכל בריה יש תכלית ושליחות שעליה לבצע בעולם. דוגמה לכך בסיפורו של אדמו"ר ה'צמח צדק' והעכברים".

בכך מסתיים הספרון החמוד (שהילדים מתבקשים לשמור על קדושתו).

*       *       *

אנו נתעלם מכל הבעיות הלוגיות שמעוררת סגירתו התמוהה של התיק, ונתמקד בשאלה קטנה הנשאלת מאליה: היכן כתב הרבי את הדברים הללו? איזה חלק של "אגרות קודש" נקלע לידיו של הסבא דנן?

שאלה זו נותרת תלויה ומרחפת באויר העולם ומצפה לתשובה.

*       *       *

היצרנים הגדולים ביותר של "סיפורי אגרות-קודש" הם, ללא ספק, עורכי 'שיחת הגאולה'; לפנינו דיווח מטעה על מענה באגרות שמצינו שם בגל' 349:

הבחורה שעמה נפגש א' גורפינקל לא חפצה להשתדך עמו, אך נענתה לבקשתו של "הרב משה" לשאול בעצת הרבי שליט"א מלך המשיח באיגרות קודש.

"היא כתבה וביקשה ברכה לפרנסה ושידוך... בתשובה נכתב לערך כך: בקשר לשאלת הפרנסה, יש כיום מיתון במשק ועסקים פשטו רגל. ק"ו כאשר יש שלוש[ה] שותפים בעסק ואין ביניהם אימון אזי העסק פושט רגל ומפטרים את כל העובדים. ואכן, כך בדיוק קרה לאחר שבוע, במקום עבודתה [היכן טמון כאן המענה לבקשת הברכה לפרנסה?].

ובקשר לשאלה השניה (השידוך) – אני ממליץ לפנות למר גורפינקל לקבל תשובה על כך!

ליותר מזה היא לא היתה צריכה. החתונה התקיימה ב"ה בשעה טובה ומוצלחת בי"א סיון התשנ"ז...

עד כאן הסיפור.

מכיון שנוסח המכתב נראה לי סתום ומבולבל, רציתי לבדוק אותו במקורו; פשפשתי במפתח שמות האנשים שבאגרות, ולא מצאתי שום "גורפינקל"...

התקשרתי למשפחת המספר, ושם הסבירו לי שהם פתחו בטעות כרך "אגרות קודש" של אדמו"ר הריי"צ... [בגוף הסיפור לא נאמר אם הם הכריזו את הכרזת הקודש "יחי אדמו"ר מלך המשיח", שבדיעבד יכול להתברר שהם אמרוה על אדמו"ר הריי"צ...]

כמובן שכמעט ואין דמיון ממשי בין המכתב המשוחזר לעיל לבין המכתב שבמקור (כרך א עמ' תכו), שאין בו לא שאלת פרנסה ולא שאלת שידוך, אך השם ר' אברהם גארפינקעל אכן נמצא שם.

העיקר שהשידוך יצא לפועל והחתונה נערכה בשעטומ"צ, כרצון ההשגחה העליונה ובזכות כל הצדיקים.

אלא שהדיווח על כך היה מוטעה ומטעה.

*       *       *

אגב כך אעיר על העתקה אחרת של סיפור מאדמו"ר הריי"צ אל אדמו"ר זי"ע; ב'שיחת הגאולה' (גל' 54) קוראים אנו:

אחת התופעות המדהימות של תקופתנו היא אפיק התקשורת עם הרבי מה"מ שיל"ו, ע"י "אגרות הקודש" ושפע התשובות וההדרכות לו אנו זוכים באפיק תקשורתי זה. מעניין לדעת כי כבר לפני שנים פתח ר' מענדל [פוטרפס] את אפיק התקשורת המחשבתי.

היה זה בעת מאסרו הקשה ברוסיא. ר' מענדל חש כי "באו מים עד נפש" והמצב הוא ללא נשוא, והחליט ל"כתוב" במחשבתו "פדיון נפש" (בקשת ברכה) אל הרבי מה"מ שיל"ו (שהיה בארה"ב). כעבור מספר ימים קבלה זוגתו תחי' (שהיתה אז באנגליה) מכתב מאת הרבי מה"מ שיל"ו בו הוא מציין כי "פדיון הנפש התקבל..."

ר' מענדל עצמו סיפר זאת בצורה שונה "במקצת" (בספר "ר' מענדל", עמ' 44):

"רק לאחר שדנוני בערב ל"ג בעומר [תש"ז] לשמונה שנות גלות במחנה עבודה, התחלתי לחשוב קצת על עצמי, ואז נזכרתי בדבריו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, שאמר פעם: "כל אלה (הנמצאים ברוסיה ובעיקר במאסר), שיתעצמו במחשבה עלי – אתעצם במחשבה עליהם" – וכך אמנם עשיתי. כשמצאתי את עצמי בתא המאסר, דבר ראשון נעמדתי בקרן זוית, עצמתי עיני והרהרתי במחשבתי כאילו אני נמצא עכשיו ביחידות אצל הרבי, או לפחות שולח אליו מכתב, המודיע לו על מצבי בהווה.

"רק כשעזבתי את רוסיה כעבור שנים, נודע לי, שבאותו יום ממש, ערב ל"ג בעומר, הבריק כ"ק אדמו"ר הריי"צ מברק על שמי ללונדון ובו נאמר: "המברק התקבל"... רק כשהגעתי ללונדון בשנת תשכ"ד, הבנו כולנו, שזו תשובתו של הרבי על ה'יחידות' שהיתה לי בבית-הסוהר".

*       *       *

לנוחיות השואלים באגרות קיימים כמה מסלולים:

המסלול הקצר (או: "המסלול הירוק"), שבו ניתן לקבל מהרבי אישור לכל מה שרוצים; פרטים על כך בגל' 46 של 'שיחת הגאולה':

.."האם זו גזירה משמים או שמא עלי לקחת סיכון ולהתחיל בבניה?" הירהרה לעצמה... "צריך לשאול את הרבי משיח צדקנו" חרצה במחשבתה... שלפה את אחד מספרי "אגרות הקודש" תוך שהיא אומרת "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד" ופתחה את הספר.

מבט עיניה נפל על המלה שבתחילת השורה, "מאשר" היתה המלה!... החליטה לוודא זאת שנית, אך גם בפעם השניה כשפתחה את הספר, בדף שונה, נתקלו עיניה שוב במלה "מאשר"... הדבר חזר על עצמו כמה פעמים. בכל מקום שפתחה הופיעה המלה "מאשר"...

ובכן, זו הדרך הבטוחה ביותר: מכיון שבכרכי ה"אגרות קודש" מופיעה המלה "מאשר" לאלפים, במופעים שונים: "מאשר הנני קבלת מכתבו" או "הנני לאשר קבלת מכתבו", הרי גדולים הסיכויים לקבלת "אישור" מיידי, ואם לא בפעם הראשונה, אז בפעם השניה (כפי השיטה שנראה להלן).

כך גם פתוחה הדרך הקצרה לכל מי שחפץ ב"ברכה לבשורות טובות", המופיעה אלפי פעמים ב"אגרות קודש".

מסלול עוקף הוראה; נועד לאלו שהתשובה הראשונה שנתקבלה באגרות אינה לרוחם, והם מבקשים לערער על התשובה ולקבל תשובה אחרת שתתאים לצרכיהם.

זאת מצינו, למשל, בגל' 195 של 'שיחת הגאולה', שבו מספר בעל המעשה על שהרבי שליט"א מה"מ התייחס מפורשות לשמו של הבן שעתיד להיוולד להם בשעטומ"צ [אף שתמיד היה הרבי נמנע מלהתערב בקריאת שם הילדים!], באמרו: "ובמענה על הכנסו של בנו יוסף יצחק לבריתו של אאע"ה"!

אך מה לעשות, שמו של האב הוא "יוסף אברהם", ואיך יקרא לבנו "יוסף יצחק"?!

האב סבר, כנראה, שמה"מ שכח את שם האב, או שמא לא ידע את מנהג האשכנזים שאינם קוראים לבן בשם האב החי, לפיכך כתב שוב לרבי והודיע לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שהם יקראו לילד שיוולד רק בשם "יצחק".

הרבי נעתר להורים, קיבל את הערעור והשיב: "לכבוד מתפללי בית הכנסת "בני יצחק" על שם האר"י ז"ל".

על ערעור אחר שנתקבל גם הוא, מדווח ב'תשורה' לחתונה שנערכה בא' דר"ח אדר תשנ"ח; אם הכלה שאלה את מה"מ שליט"א [עוד לפני שבתה השתדכה!] באיזה תאריך לקבוע את החתונה בשעטומ"צ, וקיבלה מענה ברור: "וקבעו את זמן החתונה לראשון דר"ח אד"ר הבע"ל".

החתן, מצדו, שאל גם הוא, אבל לו השיב מה"מ שליט"א בצורה שונה: "בהנוגע לקביעות זמן החתונה, דעתי שצריך להקדימה, ומה טוב בחדש כסלו הוא חדש הגאולה, ואין לך דבר העומד בפני הרצון".

מכיון שאי-אפשר שהכלה תתחתן בחודש אדר והחתן בחודש כסלו, נאלץ החתן להגיש ערעור (תוך שהוא עובר על דעתו של הרבי – המפורשת בתשובה הראשונה וידועה גם כהוראה כללית – שאת החתונה צריכים להקדים, ואין לך דבר העומד בפני הרצון).

הערעור לא התקבל! גם במענה השני נאמר מפורשות: "חתונת בנו שליט"א ביום הרביעי ט"ו כסלו הבע"ל"!

החתן האומלל הגיש ערעור נוסף! בפעם זו נענה לו הרבי וחפצו עלה בידו: "כיון שהי' הקס"ד [=קא סלקא דעתך] שתהי' חתונתו בכסלו, אבל אז עליו להפסיד את ההזדמנות ללמוד בקורס [קצינים] הנ"ל... הנה אם הכלה וההורים משני הצדדים מסכימים ע"ז... והחתונה עצמה תהי' בשעה טובה ומוצלחת בחדש אדר הבע"ל"...

כך נקבעה החתונה לר"ח אדר, כפי המענה לאם הכלה... אף שהמענה האחרון נועד לאלו שרצו לכתחילה לקבוע את החתונה לחודש כסלו, ואילו המחותנים דנן רצו שלא לקבוע בחודש כסלו שעליו הורה הרבי בתשובותיו הראשונות...

*       *       *

הפרשנויות המוזרות לאגרות הנפתחות באקראי מפורסמות; חלקן נובע מבורות וחוסר הבנה בלשונו התורנית של הרבי, וחלקן מאילוצים של התאמה למצב הנתון או מן ההכרח למצוא בהן תשובה לשאלה שנשאלה, ולו גם במחיר של עיוות התשובה עד כדי הפיכתה מן הקצה אל הקצה.

אצביע כאן רק על דוגמה אחת ויחידה של התאמה לצרכי השואל:

בגל' 298 של 'שיחת הגאולה' מסופר על אשה שקיבלה את המענה "להיות על הציון" (כשהכוונה מפורשת בשורות הקודמות שלא צוטטו בסיפור: "להיות על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע"), אך אצלה הבריק רעיון שהתאים יותר לצרכיה, והיא פירשה: להיות על הציון של הבבא סאלי בנתיבות!...

*       *       *

בעתון 'בית משיח' (גל' 312 עמ' 51) מחודש שבט תשס"א, ובעלון 'שיחת הגאולה' (גל' 341) מחודש ניסן תשס"א מסופר הסיפור הבא [בסוגריים מרובעים מובאים שינויי הנוסח המשמעותיים]:

הרב וילהלם מנהל בית חב"ד בחברת 'אגד', גיבש תוכנית לצייד את כל אוטובוסי 'אגד' בערכת חת"ת וקופת צדקה, מבצע שעלותו נאמדה בעשרות אלפי דולרים [ב"מ: מאתיים אלף דולר].

הרב וילהלם הגיע לגביר מסויים וניסה לעניין אותו במבצע, ולאחר מספר דקות של שיחה השתכנע הגביר ואף ביקש את הרב וילהלם לכתוב על כך לרבי שליט"א מלך המשיח [ב"מ: הגביר לא התלהב כל כך מהמבצע ואמר לרב וילהלם שברצונו לכתוב על כך לרבי מה"מ, ורק כשיראה את התשובה של הרבי יחליט אם לתת וכמה].

הרב וילהלם כתב את המכתב, הכריז את הכרזת הקודש ונטל כרך מכרכי "לקוטי שיחות" שהיו על מדף הספרים של הגביר [ב"מ: לאחר שהגביר כתב את המכתב רצה לקום ולשים אותו באחד מכרכי ה'אגרות קודש', אך לפתע הבחין בכרך כא של "לקוטי שיחות" שהיה על השולחן והכניס לתוכו את המכתב].

מרוב התרגשות, בקושי הצליחו לקרוא את האמור שם [משום מה לא פרצה מפיהם צעקה – כפי התרחיש הקבוע בכל האירועים הדומים – ואיש מהם לא נזקק לכוס מים קרים]: "מה טוב – תהילים סידור וצדקה פושקע [=קופת צדקה] באוטובוסים"...

הגביר פנה לחדרו וחזר עם צ'ק נכבד [ב"מ: הגביר הוציא מכיסו פנקס המחאות ורשם צ'ק על סך מאתיים אלף דולר]. ובעזהשי"ת בקרוב ניתן יהיה לראות ליד נהגי אגד, קופת צדקה בעלת עיצוב יחודי, הכוללת בתוכה גם את ספר החת"ת.

עד כאן תקציר הסיפור (בשעת קריאת הסיפור תמהתי, כלום יש לך גביר מאנ"ש שמעדיף את עילום שמו, על פני ההלכה של "מצוה לפרסם עושי מצוה"? כיום, כעבור חמש שנים, יכולים להוסיף ולשאול: לאן הלך הכסף? איה הם ספרי החת"ת והקופות שנועדו להיות בכל אוטובוסי 'אגד'?!).

ההמחזה הפרימיטיבית שקופה, והאילוצים לכך ברורים אף הם: במקרה זה לא היה אפשר להשתמש ב'טריק' השגרתי של מכתב מתוזמן ב'אגרות', מפני שהמכתב דנן הוא מחודש סיון תשל"ח, ומכתבי שנה זו עדיין לא נדפסו בסידרת ה'אגרות קודש'...

לפיכך נאלצו לסטות מהתסריט הקבוע ולהעבירו לכרך "לקוטי שיחות" שהיה מונח באקראי על השולחן, או, לחילופין, שנשלף באקראי מתוך הסידרה שבארון (ובגירסה זו לא ניתן כל הסבר מדוע לא פנו אל סידרת ה'אגרות קודש' בהתאם לכללי הטקס המקובלים).

*       *       *

עד כאן מנפלאות האגרות; למי שלא יודע, או למי ששכח, נזכיר את האמור בגל' 83 של 'שיחת הגאולה', שהאגרות-קודש היו רק השלב ההתחלתי; אבל הנסים והנפלאות מתרבים ומתעצמים, הגילוי של "המים הקדושים" הולך וצובר תאוצה, ומגביה אותנו לקראת הרגע הנכסף של התגלות מה"מ שיל"ו.

ולא כדעת הטועים שהמים טובים לרפואה בלבד, אלא יפה כוחם לכל המצטרך, אפילו לזכייה בהגרלה! ('שיחת הגאולה' גל' 86).

*       *       *

איך לא נתלונן ונאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה? לשעבר היה אדם מכריז "יחי" ונושע מכל צרותיו, כפי המדווח ב'שיחת הגאולה' (גל' 285): יום אחד החליט ה"מיקרוגל" שבביתנו לשבות. לאחר שכל נסיונות התיקון עלו בתוהו וכמעט התייאשנו, שמעתי לפתע את בננו הקטן אומר, שהמלמד לימד אותם שאם אומרים "יחי" זה עוזר. הילד התייצב והכריז בקול ג' פעמים "יחי אדוננו" ו...ה"מיקרו" חזר מיד לעבודה!!!

אך כל זה היה בימים עברו; כיום נזקק האדם גם לאגרות, ואם גם מהן לא בא עזרו, עליו לשתות "מים קדושים" או להתמרח בהם.

השאלה המציקה היא, התינח כל אותם שלדעתם נועד הרבי רק למלא משאלות לבם לטובה ולברכה, לאספקת בני חיי ומזוני רוויחי, רפואת הנפש ורפואת הגוף. אך מה יהיה על אלו שתורה יבקשו מפיהו ובה נהנו ממנו עצה ותושיה? להם לא יספיקו לא "מאשר" ולא "בשורות טובות"; מי יאיר את עיניהם בתורה ומי יראם מנפלאותיה?

איה סופר שיבדה סיפור נאה על מי ששאל באגרות שאלה קשה בסוגיא עמומה שבש"ס, והתשובה שקיבל ב"אגרות קודש" היתה: עיין 'לקוטי תורה' כו'. הוא פתח שם ולמרבה הפתעתו (שנתלוותה לה צעקה שפרצה מפיו) מצא דף של "שמות" (גניזה) מתוך ספר ישן, שבו נתבארה שאלתו בצורה מופלאה וכל קושיותיו סרו כמאליהן. או מישהו אחר שמרח עיניו ב"מים קדושים", הכריז "יחי", אמר "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" וכך הווה.

להקדמה והבהרה לחצו כאן, לכניסה לפרק א' לחצו כאן, לכניסה לפרק ב' לחצו כאן, לכניסה לפרק ג' לחצו כאן, לכניסה לפרק ד' לחצו כאן, לכניסה לפרק ה' לחצו כאן, לכניסה לפרק ו' לחצו כאן, לכניסה פרק ז' לחצו כאן, לכניסה לפרק ח' לחצו כאן, לכניסה לפרק ט' לחצו כאן, לכניסה לפרק י' לחצו כאן, לכניסה לפרק י"א לחצו כאן, לכניסה לפרק י"ב לחצו כאן, לכניסה לפרק י"ג לחצו כאן, לכניסה לפרק י"ד לחצו כאן, לכניסה לפרק ט"ו לחצו כאן

כ' באייר תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
60
1. חזק
כ' באייר תשס"ו
2. חבל
כי עכשיו שניידות הגאולה פרסמו הסיפור אולי אנשי הממשל ילכו לבדוק את התיקים הרי מדובר באלפי שקל חבל מאוד.......
כ' באייר תשס"ו
3. חבל
הזלזול בתמימות היהודית
כ' באייר תשס"ו
4. מאמר חזק!
ישר כוח!
זה מאמר טוב!
נהנתי יותר מהכול!
כ' באייר תשס"ו
5. מילתא דעבידא לאגלויי
איך לא מתביישים לפרסם סיפור על אגרת שלא קיימת?
כ' באייר תשס"ו
6. יישר כח!
שוב יישר כח ותודה רבה, ובוודאי גם זה חלק מההכנה לגאולה עליה נאמר יתבררו ויתלבנו הדברים.

אכן, טוב שיש מי שמברר הבר מן התבן ובכשרונותיו הברוכים מאיר את עינינו להבדיל בין האמת והשקר.

ולדואגים לאמונת הדור הצעיר, שחלילה תתערער אמונתם באם יוכיחו להם על כו"כ סיפורים ששקר הם, הרי ידוע המעשה דהצ"צ שכתב המילים "תתן אמת ליעקב" אף שבלי זה יכלו להיות עשרות אלפי חסידים נוספים!

ולפלא שדבר פשוט כ"כ צריך אריכות הביאור.

חסידות איז אמת!
כ' באייר תשס"ו
7. מעשה אמיתי
באחד שלא ידע האם להצביע למרזל ופתחה זוגתו שתחי' באג"ק וראתה: כמרז"ל קדימה....
והסיקה שדין קדימה להצביע למרזל.
ואני הקטן אמרתי: המצביע למרזל הרי הוא כמצביע לקדימה
(המעשה אירע באחד מאנ"ש שסיפור עליו מופיע באחד הפרקים הקודמים)
כ' באייר תשס"ו
8. למען הדיוק - למגיב 6
לא אדמו"ר הצ"צ כתב, אלא אדמו"ר הזקן.
והוא לא כתב "תתן אמת ליעקב", אלא "במדת אמת ליעקב" (אגה"ק סי' ב).
ומי שאמר הפתגם הזה הוא אדמו"ר מהר"ש.
כ' באייר תשס"ו
9. מענה ל3
שוטה אסור לרחם עליו.
כ' באייר תשס"ו
10. שיחת הגאולה
הלא ידוע ששיחת הגאולה היא מספרות משעממת לילדים מפגרים.
בכל הכתבה אין חידוש. גם הגיוון מאגרות לליקוטי שיחות לא מפתיע. הרעיון לתרץ קושיא צובר תאוצה ובקרוב תהיה הפניה משו"ת האדמור הזקן לר' עקיבא איגר וחזרה. (אם יהיה לי זמן מיותר אמציא מעשה עם מראי מקומות (אף אחד לא בודק) ואשלח לאתר הגאולה).
כ' באייר תשס"ו
11. מה אני אעשה, צחקתי הרבה
זה ממש שנון. אני מחכה שיקומו כמה ויצעקו על הערעור של "האמונה הטהורה". לדאבוננו, ראיתי מול עיניי כמה פעמים "מאמינים טהורים" שבוחרים את המסלול הנדרש להם בפתיחת האגרות... פעם אחת, שניה, נסה שלישית, טוב, כנראה הרבי לא רוצה לענות תשובה...
כ' באייר תשס"ו
12. צוחק?
צחוק צחוק, אך המשוגעים הם שלנו. (עדיין?)
כ' באייר תשס"ו
13. יש פינטוזים
אבל זו לא סיבה לזלזל בכל העניין!!!!!!!!!!!!!!! ובקשר ללקוטי שיחות - אם הרבי יכול לענות דרך האגרות מי מפריע לו לעשות זאת דרך הליקו"ש???
אני גם מכיר סיפור כזה מקרוב
כ' באייר תשס"ו
14. עצוב
גם אם לא מעוניינים להגיד זאת בימינו זו לא סיבה לצחוק מבין השורות על יהודים שאומרים באמונה משפט שהרבי עודד
כ' באייר תשס"ו
15. למה צחקתי?
בגלל השנינות בה המאמר כתוב, כדרכו של מונדשיין. על המצב, לא צחקתי בכלל.

עכשיו המאמינים יתחילו להגיע, זה טבעי. אבל אני כבר לא מאמין להם. פעם היו אומרים "אבל הם באמת מאמינים" "אסור לזלזל באמונה של יהודי". היום, כשרואים שהם מפרשים כל דבר איך שהם רוצים ולאיזה כיוון שהם רוצים (ראו הדוגמאות בכתבה - איך פותחים באגרות, פעם ראשונה, אם "לא הולך", וכו', וכאמור בעיניי ראיתי) - זוהי כבר לא אמונה.

אינני יודע מה זה.
כ' באייר תשס"ו
16. מוגזם! מוגזם!
נניח שמישהו מטורף "נדלק" על אבא שלך והחליט שהוא קדוש וכו' וכו'. אתה, כבנו, מתבייש מאותם כינויים ולא יודע היכן להסתתר מרוב בושה, שאביך הופך לבוז.

החלטת להשיב למבזי אביך כיאה להם. כיצד? ראשית, אתה מאמץ בכתיבתך את כינויי הגנאי כלפי אביך.

או-אז אני מבין כי אלה ואלה - רבם דקרו! הם לפחות טפשים שמתכוונים ברצינות (לפחות הציבור שלהם), אבל אתה הרי פיקח.
כ' באייר תשס"ו
17. כלל לא מוגזם!
הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן:

אין כאן לא אמונה ולא בטחון, ובטח שלא חסידות, יש כאן שטות וטמטום, ובמקרים מסויימים אף רשעות והתעללות באנשים תמימים.

חבל שהעומדים בראש התנועה והשופרות הרשמיים עדיין מגמגמים בנושא ומשאירים את השוטים על הבמה.

מזמן היו הדברים צריכים להאמר בשפה ברורה וחריפה, ועל כגון דא נאמר רק "קצת מדאי ומאוחר מדאי".

אין ספק שהניתוח כואב, מספיק הסתתרנו והתביישנו מהמטורפים, מה שאיפשר להם להופיע במשך למעלה מעשור במרכז הבמה.
כ"א באייר תשס"ו
18. חוזרים אל המקורות
האם מישהו יודע אם יש מקור לסיפור על הצ"צ והעכברים, או שגם זה בדוי?
כ"א באייר תשס"ו
19. לדאבוני, צחקתי!
לצד העצוב בדבר כבר התרגלתי (למי שהכיר במצב מזמן) והוא נואש (מבחינה מסויימת), ולכן צוחקים (אם כי לא בצדק).
כ"א באייר תשס"ו
20. vchch@hj.com
לאחרונה הי' סיפור מופת שמישהו הי' צמא מאוד ושתה קצת מי מקוה ולמרבה הפלא אחרי זה הוא לא הי' צמא
כ"א באייר תשס"ו
21. עצוב לי על המצב, ושמח בלבי שב"ה מישהו מנסה להדליק קצת אור!
יתן השי"ת, שכתבה זו תהי' עוד שלב במיגור של התופעה המוזרה ומסוכנת של הפתיחה באגרות קודש באופן הקיים כיום (וכפי שכבר נתבאר היטיב בסדרת מאמרים באתר זה), וכל אנ"ש ילכו נצח סלה ועד רק על פי הוראותיו הברורות של רבינו נשיאנו. אכי"ר.
כ"א באייר תשס"ו
22. מצאתי מקור!
שאלתי את רשד"ב ליפסקער והוא אמר לי שהוא זוכר את האגרת הזאת.
כ"א באייר תשס"ו
23. לתגובה מס' 14
גם אני מצטרף אליך!
טוב מאד שהארת, הוא משתמש בטענת "אהבת ישראל" (שקדם ל"יחי") רק להנאתו. ממש שונה ישראל לאמיתתו.
כ"א באייר תשס"ו
24. תגידו בקיצור
כל הפרק הזה הוא נגד המשיחיסטים
כ"א באייר תשס"ו
25. תגובה
במצב שנוצר כיום , ניתן אמנם לצחוק על משיחיסטים אבל אצלהם יש לפחות משנה (בערך) סדורה - לעומת זאת הבלבול אצלנו (בעניין ה"מצב") גדול עד למאוד.
כ"א באייר תשס"ו
26. לא
זה לא רק בירור האמת!
אנשים איבדו בכלל את האמונה בסיפורי חסידים שהם ערך נעלה ביותר!
כ"א באייר תשס"ו
27. 26 צודק
ראו תגובה 18
כ"א באייר תשס"ו
28. תגובה ל10
כינוי של ילדים מפגרים זה גם לקוח מאיזה ספרות של רבותנו ז"ל או לקוח מעיתון ודי למבין כך לא מגיב חסיד או?...
כ"א באייר תשס"ו
29. מיהו הרופא?
מיהו אותו רופא מהספרון של צא"ח שנה שעברה?...
כ"א באייר תשס"ו
30. ל-27
מה כל כך מחריד אותך כשמבקשים מקור לסיפור חסידי?
כ"א באייר תשס"ו
31. תגובה למגיב 25
צר לי לאכזב אותך ובשתיים:
א. למשיחיסטים - אין משנה סדורה. כל מה שלא מסתדר עם "האמונה האמיתית", נדחה בבוז, לא בהסברים.
ב. (אינני יודע למי אתה מתכוין "אצלנו"). לאלו ההולכים על פי מה שכתוב במאמריו, בשיחותיו, במכתביו ובשאר הוראותיו של הרבי - בין אם זי"ע בין אם שליט"א ובין אם שיל"ו - אין להם בלבול כלל ועיקר. יש להם (לי על כל פנים) כאב עז על המצב הנוכחי, (שלמען האמת ההסטורית ראוי לזכור מי גרם אותו . . .)
ולהמשיך בלימוד התורה ובקיום המצוות בהקדמת עבודת התפילה, יחד עם עבודת המבצעים, ולהתפלל מעומק הלב להשי"ת שיסיר מעלינו את המוות הזה, מצד אחד לבכות על המצב, ומצד שני לשמוח (ולרקוד) על כך שאנו חלק מאותו תהליך הנקרא "גאולה" ובציפיה שתהיה תיכף ומיד ממש "אמיתית שלימה"!

לכן, לאף אחד מאלו הצמודים למה שהרבי הורה - אין בלבול, תוך הדגשה שאסור לי להפיץ את ה"הרגשים" שלי, גם אם יהיו אמת, כדברים שהרבי אמר/רמז.

אז אל נא באפך, מגיב 25. מי שצמוד לרבי יכול לשרוד רגעים מרים אלו, יחסית יותר טוב, גם מה"הזויים" וגם מה"מדוכאים".

כל טוב לך והצלחה רבה בעבודתך לקירוב הגאולה האמיתית והשלימה
כ"א באייר תשס"ו
32. רשימות
ומה תגידו על הבחורים האומללים ששאלו ב'אגרות' אם מותר לעיין ב'רשימות' והמענה היה חיובי!

ה' ירחם!
כ"א באייר תשס"ו
33. אגב
הסיפור עם ה'עכברים' שב'אגרות' כבר נתפרסם בשעתו בבי"מ.

יש לעיין שם לוודא שכל הפרטים שבספרון תואמים להמקור.
כ"א באייר תשס"ו
34. סיפור אמיתי
רעיון לספרון לשנה הבאה (סיפור אמיתי):

פעם היה בחור גדול גדול (מהודו...) שלא היה יכול להחליט באיזה ישיבה ימשיך ללמוד בשנה הבאה. אז כמובן פתח כרך אג"ק והיה כתוב שם שחור על צהוב "ביתר שאת וביתר עז".

אז הלך הישר לביתר.
כ"א באייר תשס"ו
35. סיפור עכברי
נראה לי שהסיפור היה על מס הכנסה בארצות הברית טוב מה אני חולק על עכברים
כ"ב באייר תשס"ו
36. והספרון של צא"ח? סיפור אמיתי?
עד שאנו מתפלפלים בספרון של הניידות, בואו ונעיין בספרון שצעירי חב"ד מכרו לבתי חב"ד.

בספרון השנה, סופר בין היתר כי הגיעו לבית ספר למלאכה

שלושה מחבלים שירו יחדיו ורוקנו את כל המחסנית.

הת' שמחה זילברשטרום, הוציא ילדים מהחלונות, והמחבלים ירו בו ולכן נהרג.

מאיפה לקחתם את הדברים ההזויים הללו? הרי כל העדים שהיו במקום מספרים שמחבל אחד בלבד ירה לתוך החדר צרור אחד ונמלט מהמקום.

שמחה הי"ד קיבל כמה כדורים, והתמוטט במקום, הוא נפל על הנער אשר קדוש, שכיום גר בכפר חב"ד.

מלבד זאת כל הסיפור, הוא מסובך ביותר בשביל ילדים. מתחיל מפיגוע בבית ספר, ממשיך בפעילות בתימן ומסתיים בעזרה לנצרכים.

ממש סיפור מאלף.
כ"ב באייר תשס"ו
37. סיפורים לשבת
כל הספרונים עליהם גדלנו - ספרוני מחניים - כתובים בסגנון של סיפורים לשבת.

סיפורים לשבת הכוונה סיפור בן שלוש שורות על הבעל שם טוב, מנופח לסיפור בן ששה עמודים בעיתון, ואין פוצה פה ומצפצף.

בנושא זה יוכל להרחיב עורך האתר, שהוא מומחה בכתיבת ספורים לשבת.

אז מה הטענה על ספרוני ל"ג בעומר?
כ"ב באייר תשס"ו
38. הספרון של צא"ח - תוגבה ל-36
בספרון של צא"ח יש מקור לסיפור. מופיע שמו של המספר, עד ראייה שהיה בין התלמידים באותו חדר שבו ארע הטבח הנורא. בנוסף לשמו מופעה כתובתו בבני עייש. האיש שימש כראש מועצת בני עייש.

אשר לרמת הסיפור, ממש לא מתאים למנחם ברוד. בדרך כלל הספרונים שלו לילדים - 10! הפעם לא יותר מ-4.5. חבל.
כ"ג באייר תשס"ו
39. סיפור אמיתי
אני שמעתי את הסיפור הזה מהבחור בעצמו (כששאלתי אותו למה הוא הלך לביתר ולא לקריות וכדו')
כ"ג באייר תשס"ו
40. ל-31 אתה צודק!!
רק דבר אחד, שלפי דבריך (הנכונים) כל מי שהולך לפי הוראותיו של הרבי (בין אם זי"ע בין אם שליט"א) אין להם בלבול ורק למישיחיסטים יש יש בלבול, ורצוני להעיר שב"ה יש רוב גדול בליובאוויטש שקוראים לעצמם מישיחיסטים וכותבים להרבי ומכניסים את המכתב באג"ק או בספר אחר מספריו של הרבי (וכמה וכמה מהם הולכים ג"כ להאוהל) ולהם יש ב"ה משנה סדורה וכו' כי הולכים לפי הוראותיו הק' וכו' והם לא בדיור מאלה שנמנים מחוגי צפת וכו' (ואולי נמאס להם מהצפתים יותר מאחרים... וד"ל) ורק שלא תקרא לאלו המשוגעים 'המישיחיסטים' של היום שאין להם משנה סדורה וכו'

ולבסוף ברצוני להעיר לכל מי שצוחקים מהענין עצמו (לא אלו שצוחקים מהדרך ש'אלו' משתמשים בו) שאבי וסבי וכו' ברוסיא היו ג"כ כותבים פ"נים ומכתבים וכו' להרבי (או להרבי הריי"צ) והיו מכניסים את המכתב בספר חסידות (הספר היחיד שהיה להם היה ספר התניא) וגם אחר שיצאו מרוסיא כשמפני איזה סיבה היה בלתי אפשרי לכתוב להרבי היו מכניבים את זה בספר א' וכו'
ולכן אם רוצים לצחוק (כמו שצחקתי גם אני) תצחוק על האופן ש'הם' מזלזלים בו והאופן שהם רוצים למצוא את התשובה שהם רוצים וכו' (כמו שר' מונדשיין כתב: על מסלול הקצר וכו') אבל אל תצחקו מהענין עצמו שיסודתו בהררי קודש!!!
כ"ג באייר תשס"ו
41. סיפור הפיגוע=הזוי
סיפור הפיגוע, הוא הזוי לחלוטין. אם חס ושלום היו נכנסים לתוך חדר כזה צר וקטן, שלושה מחבלים ומרוקנים כל אחד מחסנית= 150 כדורים!!!! היו נהרגים הרבה מאוד, ונפצעים הרבה מאוד. היו ששה הרוגים ומספר דומה של פצועים.

השאלה היא אחרת - ראש המועצה לשעבר, סיפר את סיפור הפיגוע, או שאת סיפור הפיגוע כתב מענדי ברוד בצורה דמיונית על בסיס היסטורי?

הסיפור עם תימן,זקן , בלי זקן, הופיע זה מכבר בעיתון כפר חב"ד.

אבל, מה יש להתווכח, ראו את תגובה 37, שם מוסבר היטב מה כל הסיפורים האלו באים להביע.
כ"ג באייר תשס"ו
42. הכנסת פ"נ לספר - למס' 40
המנהג לכתוב פ"נ ולהכניסו לתניא וכד' הוא אכן מנהג חסידים ישן.
אבל אין קשר בינו לביןהמנהג החדש שבו פותחים אג"ק ומחפשים רמזים מגוחכים במענה לשאלה.
כ"ג באייר תשס"ו
43. למגיב 40
לא(!) כתבתי שרק למשיחיסטים יש בלבול. אם כך הבנת מדברי, נא קבל תיקון.
לצערינו, אכן אין למשיחסטים שום 'בלעדיות' על הבלבול. משיחיות אינה חיסון ואינה גורם לבלבול. כל החפץ בבלבול - יש לו בשופי . . .
ובענין שאלה לרבי דרך האגרות קודש - כל המעונין לדעת יותר על כך, יכול לפנות לכסוד הרב גלוכובסקי שליט"א וישמע ממנו מה יש לו לומר בענין, מה ששמעתי ממנו לפני יותר מ-13 שנה(!), בכינוס השלוחים הארצי שהתקיים בראש חודש אדר תשנ"ב (שים לב לתאריך!!),

אני מנצל במה מכובדת זו להביע התנצלות בפני כל מי שחש נפגע מדברי הקודמים - איתו הסליחה.
כ"ג באייר תשס"ו
44. לא ראינו אינו ראי'
איך אפ"ל בטוח הרי"מ שאין מכתב כזה באג"ק, והרי ישנו כלל (ומובא כמ"פ גם באג"ק) שלא ראינו אינו ראי', ובפרט שישנם כ"כ הרבה כרכים של אג"ק החל מאדה"ז עד לכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו.
כ"ד באייר תשס"ו
45. הספרון של צא"ח צריך בדיקה
הרב מונדשיין, הנה לך עוד סיפור הראוי לבדיקה מקפת. קח את הספרון של צעירי חב"ד, קח את השאלות המובאות כאן בתגובות, ותברר את האמת לאמיתו של סיפור. תודה לך מראש על העבודה החשובה.
כ"ד באייר תשס"ו
46. לא ראית... - למגיב 44
כנראה שלא ראית ולא שמעת שיש מפתחות לאג"ק, וגם יש אותם באינטרנט ואפשר למצוא מה שיש.
גם לא ראית שרי"מ בכלל לא כתב שזה לא נמצא באג"ק. הוא רק שאל איפה זה באג"ק.
אם תמצא תודיע.
כ"ד באייר תשס"ו
47. המפורסמות אינן צריכים ראי'...ל44
ידוע ומפורסם לכל שהמפתחות לאג"ק הם כללים ולא מפורטים ולפעמים קשה למצוא בהם חפץ, ובפרט באג"ק של אדה"ז - אדהרש"ב שבהם המפתחות פחות עוד יותר, והם בכלל לא נמצאים על האינטערנעט, כולל גם הכרכים האחרונים של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, והשאלה היא האם פנה מישהו למו"ל של הסיפור לברר אצלו.
כ"ד באייר תשס"ו
48. אתה צודק (44) !!!
"חוקר אמת" אתה צודק!
אכן אדמו"ר הזקן כותב באחד מאגרותיו: "דוגמה לכך בסיפורו של אדמו"ר ה'צמח צדק' והעכברים".
וחכם עדיף מנביא.
כ"ד באייר תשס"ו
49. תגלית [חמץ וג' קושיות]
עיין בפרק ט"ו של הסדרה שם העליתי תגובה (התגובה האחרונה לע"ע)
כ"ה באייר תשס"ו
50. ל48
איזה אדמו"ר הזקן??!!
כ"ה באייר תשס"ו
51. אדמו"ר הזקן !! ל-50
איזה אדמו"ר הזקן? אדמו"ר הזקן מתגובה 44 ו-47...
כ"ה באייר תשס"ו
52. חברה אני ראיינתי את נשוא הסיפור
כ"ה באייר תשס"ו
53. יש הקלטה? - ל52
אתה ראיינת את העכברים?
כ"ו באייר תשס"ו
54. ל30
18 לא התעניין סתם במקור. הוא כבר לא מאמין בשום סיפור . על כל דבר זה כבר לך תדע ולא כך אמור להיות.
כ"ו באייר תשס"ו
55. צא"ח
אולי לא רק הספרון זקוק לבדיקה וד"ל.
כ"ו באייר תשס"ו
56. בואו נתמקד בנושא
אין צורך לרדת כעת לגופם של כותבים ומו"לים. לעניות דעתי המדור הזה קובע ברכה לעצמו בשל כך שהוא מקדיש את מירב כוחותיו ועיתותיו לבדוק את אמיתות הסיפורים החב"דיים, ולא להתקיף ולהשמיץ ללא סיבה.
כ"ז באייר תשס"ו
57. לכבוד הרב מונדשיין
הסיפור איתי אכן קרה.

יש קופות צדקה וחת"ת בהרבה אוטובוסים ברחבי הארץ. הם לא נמצאים ליד הנהג אלא בתיק שלו, מצד כמה סיבות:
א. שלא יגנבו
ב. שמר"ץ לא יעשה מהומה
ג. שהמנקה לא יזרוק אותם
לנהג מותר להביא בתיק שלו מה שליבו חפץ.

תודה.
ט' בסיון תשס"ו
58. אני חושב שהספר הזה זה בלבול מוח וכדאי ש"רבנים" יבדקו אותו, וכדאי להכניס אגרות קודש
ה' באדר ב' תשס"ח
59. אני מפיק סרטים
רציתי לפיק סרט על ה"עכברי" אך לדאבון ליבי לא מצאתי האיגרת....
י"א במנחם-אב תשס"ח
60. לא יפה
אין שום מקום בדת היהודית שכתוב שצריך לזלזל בתמימות יהודית אני בחיי לא חילקתי ולא אחלק בל''נ את שיחת הגאולה אבל מאיפה מגיע הזלזול חבל שחסידים מתנהגים ככה

חסיד כואב
כ"ד במנחם-אב תשס"ח