ב"ה יום שני, ד' כסלו תשע"ט | 12.11.18
"למדתי כמה נחוץ לייקר הזמן"

לרגל י"ג שנה לפטירת ראש המזכירות, הרב חמ"א חודקוב, 'שטורעם' מתמצת בקצרה את קורות חייו ועסקנותו הנפלאה, ומפרסם קטע מרשימותיו
מערכת שטורעם

ביום ג' אייר ימלאו 13 שנה לפטירתו של ראש המזכירות הרב חמ"א חודקוב ע"ה בשנת תשנ"ג. רבות כבר נכתב על אישיות רבת אנפין זו ורבות עוד ראוי להכתב. 'שטורעם' מתמצת בקצרה את קורות חייו ואת עסקנותו ומפרסם קטע מאלף מתוך רשימותיו הפרטיות.

הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב ע"ה (נולד בד' שבט תרס"ב) שימש במשך כל שנות נשיאותו של הרבי כמזכירו הראשי ואיש סודו, באופן אשר לא ימיש מתוך האוהל ולא זזה ידו מתוך ידו במשך למעלה מארבעים שנה (משנת תש"י וכמעט עד יומו האחרון בשנת תשנ"ג).

אולם הקשר האמיץ שלו עם הרבי ועם אדמו"ר מוהריי"צ התחיל הרבה שנים לפני כן, עוד טרם בואם לארצות הברית. הקשר שלו נמשך בשנות מגוריו של רבינו בברלין ומשנת תצ"ג בפאריז, ועם אדמו"ר הריי"צ בווארשא-אטוואצק ובריגא.

הרבי הריי"צ הביא אותו עמו באניה לארצות הברית בחודש אדר ראשון ה'ת"ש, והרב חודקוב הצטרף בכך למשפחת בית הרב שהפליגה על הספינה "דראטינגהאלם".

מיד בבואו לארצה"ב נכנס בסוד עבודת הקודש בכל נפשו ומאודו ובמסירות עילאית. עם בואם של הרבי והרבנית לארה"ב קיבלה עבודתו של הרב חודקוב מימדים נרחבים יותר, והוא התמנה למנהלם של המוסדות המרכזים "מרכז לעניני חינוך", "מחנה ישראל", והוצאת הספרים "קה"ת", כשהרבי הוא יושב ראש ועד-הפועל של מוסדות אלה.

בפרטי עיסוקיו של הרב חודקוב ע"ה – רב הסתום על הגלוי, אולם בשנת תשס"א הופיעה בשער בת רבים חוברת בשם "עטרת זקנים" (בקשר עם חתונת נכדו של הרב חודקוב) וטפח מאותה עסקנות עניפה מתגלה לעיננו בבחינת פרט המלמד על הכלל כולו. המסמכים והרשימות הכלליות והפרטיות שפורסמו ב"עטרת זקנים" שופכים אור גם על פרטי העסקנות של הרבי במשך עשר השנים הראשונות לבואו לארה"ב עד יו"ד שבט תש"י.  

בחוברת מתפרסמים, כאמור, עלים מתוך רישומיו הפרטיים-אישיים של הרב חודקוב שרשם לעצמו במרוצת השנים. בשנת ה'תש"ב אנו קוראים שרשם לעצמו: "לדאבוני הרשימות קצרות הן יותר מדי. וחבל שלא נהגתי רשימות במשך כל השנים"...

הרב חודקוב היה ידוע בהקפדתו הרבה בעניני סדר וזמן. הנה קטע מאלף מתוך רשימה שרשם לעצמו בחודש תשרי של שנת תש"ב:

"מההנהגה של הרמ"ש [= כ"ק אדמו"ר] אשר הי' מוכן לפניו [...] איזה ספר (בודאי הכין בכונה) לעיין בו משפסע פסיעותיו אחר שמו"ע עד התחלת חזרת הש"ץ. למדתי עד כמה שנחוץ ליקר את הזמן".  

ב' באייר תשס"ו