ב"ה יום רביעי, ו' כסלו תשע"ט | 14.11.18
האווירה בחב"ד מתחשמלת

רוח תזזית מנתקת בבת אחת המוני חסידים בעולם כולו מאווירת היומיום השגרתית. דבריו של הרבי והנוסח המיוחד, יש בהם משום הבהרה נוקבת וחד משמעית הטומנת בחובה "עליית מדרגה" ביחס לכל מה שאירע עד כה, בכל התחומים, במשך ארבעים שנות נשיאות. תיאור מיוחד של כ"ח ניסן ואווירת הימים ההם (בנימין ליפקין, היו ימים)
בנימין ליפקין
אור ליום רביעי, כ"ו בניסן תנש"א, מתקיימת בהיכל בית המדרש של "770", "יחידות" כללית לאורחים ששהו בחצר הרבי בי"א ניסן, יום הולדתו של הרבי, ובחג הפסח. בפני האורחים משמיע הרבי שיחה מיוחדת במינה שכל כולה מוקדשת להיותה של השנה "שנת אראנו נפלאות".

הרבי האריך בדברים אודות הנסים הגלויים שאירעו עם תומה של מלחמת המפרץ, ובתוך כך אומר הרבי: "מכך קיימת תשובה ליהודים ששואלים: בעמדנו ב'שנת אראנו נפלאות', אפוא רואים נסים ונפלאות, ועד בדוגמת הנסים והנפלאות בעת יציאת מצרים ופורים? צריכים רק לפקוח את העיניים ולהביט את המאורעות האחרונות בחלקו האחר של העולם, כפי שהודפס בעיתונים – רואים בגלוי ממש איך שהתרחשו ומתרחשים ניסים ונפלאות לטובת בני ישראל ולטובת העולם כול, החל מכך ש'למכה מצרים בבכוריהם', בכורי אומות העולם עצמם ביטלו את הכוח והשליטה של צורר היהודים וצורר כנגד אנשים אחרים".

שיחה זו שהיוותה למעשה סיכום נדיר של המאורעות העולמיים הגדולים שאירעו במרוצת השנה האחרונה – ביטאה רוח של שמחה והתעלות הנוסכים אופטימיות עצומה לנוכח דברי הרבי על גודל חסדיו של הקדוש ברוך הוא ברגעי הגלות האחרונים, ערב הגאולה.

***
יומיים לאחר מכן, מתרחש מהפך אדיר ברוח דברי הרבי עד כה.

האווירה בעולם החב"די מתחשמלת. רוח תזזית מנתקת בבת אחת המוני חסידים בעולם כולו מאווירת היומיום השגרתית, עם פרסום דברים מיוחדים שמשמיע הרבי וההד שנוצר בעקבותיהם. דבריו של הרבי והנוסח המיוחד שבו הם נאמרים, יש בהם משום הבהרה נוקבת וחד משמעית הטומנת בחובה "עליית מדרגה" ביחס לכל מה שאירע עד כה, בכל התחומים, במשך ארבעים שנות נשיאות.

כל זה קורה, ביום כ"ז בניסן, אור לכ"ח בניסן, בשנת תנש"א, בחלק המסיים של שיחת קודש שנושא הרבי לאחר תפילת ערבית, מיד עם שובו משהות ממושכת באוהל. כך נשמעים הדברים מפי הרבי (כפי שהם מועתקים מהשיחה שהוגהה על ידי הרבי):

"על פי האמור לעיל על דבר הדגשת ענין הגאולה (במיוחד) בזמן זה, מתעוררת תמיהה הכי גדולה – היתכן שמבלי הבט על כל העניינים – עדיין לא פעלו ביאת משיח צדקנו בפועל ממש?!... דבר שאינו מובן כלל וכלל!

"ותמיהה נוספת – שמתאספים עשרה (וכמה וכמה עשיריות) מישראל ביחד, ובזמן זכאי בנוגע להגאולה, ואף על פי כן, אינם מרעישים לפעול ביאת המשיח תיכף ומיד, ולא מופרך אצלם, רחמנא ליצלן, שמשיח לא יבוא בלילה זה, וגם מחר לא יבוא משיח צדקנו, וגם מחרתיים לא יבוא משיח צדקנו, רחמנא ליצלן!"

הרבי קובע נחרצות כי "גם כשצועקים 'עד מתי' – הרי זה מפני הציווי כו', ואילו היו מתכוונים ומבקשים וצועקים באמת, בודאי ובודאי שמשיח כבר היה בא!!".

כאן בא המסר חסר התקדים שבפי הרבי:

"מה עוד יכולני לעשות כדי שכל בני ישראל ירעישו ויצעקו באמת ויפעלו להביא את המשיח בפועל, לאחר שכל מה שנעשה עד עתה, לא הועיל, והראיה, שנמצאים עדיין בגלות, ועוד ועיקר – בגלות פנימי בענייני עבודת השם".

כזה הוא הנוסח המופיע במתכונת המוגהת של השיחה, ואילו בסליל ההקלטה של השיחה נשמע הרבי אומר בפיסקא זו ביטוי חריף יותר: "כל מה שנעשה עד עתה היה להבל ולריק".

והרבי ממשיך: "הדבר היחיד שיכולני לעשות – למסור העניין אליכם: עשו כל אשר ביכולתכם – ענינים שהם באופן דאורות דתוהו אבל בכלים דתיקון – להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!

"ויהי-רצון שסוף כל סוף ימצאו עשרה מישראל ש"יתעקשו" שהם מוכרחים לפעול אצל הקדוש ברוך הוא, ובודאי יפעלו אצל הקדוש ברוך הוא – כמו שכתוב "כי עם קשה עורף הוא (למעליותא, ולכן) וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו" – להביא בפועל את הגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש".

הרבי מוסיף ואומר ש"כדי למהר ולזרז עוד יותר על ידי הפעולה שלי – אוסיף ואתן לכל אחד ואחד מכם שליחות מצוה ליתן לצדקה, ו'גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה'" ושוב שב הרבי וחזר על משפט המחץ: "ואני את שלי עשיתי ומכאן להבא תעשו אתם כל אשר ביכולתכם".

את השיחה מסיים הרבי במילים: "ויהי רצון שימצא מכם אחד, שניים, שלושה, שיטכסו עצה מה לעשות וכיצד לעשות, ועוד והוא העיקר – שיפעלו שתהיה הגאולה האמיתית והשלמה בפועל ממש, תכף ומיד ממש, ומתוך שמחה וטוב לבב".

***

הלם מוחלט. זוהי התגובה הראשונה על דברי הרבי.

התגובה הספונטנית של חלקים בקהל מוצאת את ביטויה בהכרזה קצובה כמה פעמים של הקריאה: "עד מתי", "עד מתי". מיד לאחר תום השיחה, פותח הרבי בחלוקת שטרות לצדקה לכל הציבור. האדם השלישי שעובר על פני הרבי הוא הרב שניאור זלמן גוראריה, אשר לא אחת במרוצת שנות נשיאות הרבי, דווקא באוזניו משמיע הרבי דברים גלויים אשר על לבו. בעת שהרב גוראריה עובר על פני הרבי, תוך כדי הגשת שטר הדולר, אומר הרבי בהתייחסו לדברים שסיים לומר לפני שניות אחדות: "לא נגע ולא פגע".

מספר הרה"ח ר' שלמה זרחי: "מיד באותו ערב, כתב הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, מזכירו האישי של הרבי, מכתב ארוך לרבי בשם 'אגודת חסידי חב"ד העולמית', כמי שמכהן כיו"ר שלה. המוטיב המרכזי במכתב הוא קביעתו של הרב חדקוב כי 'חסידים אינם מוכנים לשמוע דברים אלו מפי הרבי'. חלקו המרכזי של המכתב כולל 'חשבון' שעורך הרב חדקוב בכתב, בו הוא מגיש בפני הרבי את סיכום כל מסכת העשייה האדירה של הרבי עד כה, לעומת כל מה שהספיק לבצע ולפועל כל אחד מאדמו"רי חב"ד. סיכום זה התייחס לדברי הרבי שכל מה שהיה עד כה היה 'להבל ולריק'. לא ידוע על תגובה כלשהי מצד הרבי למכתב זה".

בד בבד, תוך זמן קצר, תחושת ההלם הראשונית בימים הסמוכים לאמירת השיחה מוצאת את ביטויה בשורה ארוכה של הצעות חדשות מצד חסידים ושליחים של הרבי לרעיונות חדשים למען החשת בוא הגאולה. הסגנון החדש של הרבי שבו מסיר מעצמו את האחריות, קובע כי "אני את שלי עשיתי", ומעביר את הענין לציבור, אינו נותן מנוח.

במבט לאחור, יאמרו חסידים לא מעטים, כי שמא לא היו דברים אלו אלא מעין איתות ברור ופומבי מצד הרבי לאשר עתיד להתרחש אחד עשר חודשים לאחר מכן.

***

שיחה זו שהותירה רבים בתדהמה היוותה ניגוד מוחלט לכל נושא הגאולה בדברי הרבי עד כה.

מאז עלותו על כס ההנהגה, מקדיש הרבי את כל כובד המשקל של הפעילות לשם מטרה אחת: ביאת המשיח. מאמר החסידות הראשון שלו מוקדש כולו לנושא "תפקידו של הדור השביעי" – הורדת השכינה לארץ. במשך שנות נשיאותו של הרבי, הופך נושא ביאת המשיח מאיחול בו נוהגים דרשנים לסיים את נאומיהם לקו מנחה מוחשי ומרכזי ביותר.

שורה ארוכה של פעולות בהן נוקט הרבי מוקדשות באופן רשמי לשם מטרה זו. בשנת תש"ל, לקראת התקרב יום י' שבט, בו ימלאו עשרים שנה לעלותו על כס הנשיאות, מורה הרבי על סיום כתיבת ספר תורה מיוחד שבכתיבתו החל חותנו, הרבי הקודם. ספר תורה זה נושא את השם "ספר תורה של משיח". מעמד סיום הכתיבה, אחר חצות יום שישי, ערב "י' שבט הגדול", נושא אופי שמימי ומרטיט. זה הוא אחד מרגעי השיא הבלתי נשכחים במשך עשרות שנות נשיאותו של הרבי.

שנות המ"ם מביאות עמן מפנה חד ועליית מדרגה בכל הקשור לפיתוח המודעות של כלל העם היהודי לקראת בוא הגאולה. הקריאה "ווי ווענט משיח נאו" (באנגלית: אנו רוצים משיח עכשיו) כובשת בתים יהודיים רבים בעולם כולו. זוהי גם הסיסמא המרכזית של "צבאות ה'" – גוף מיוחד שמקים הרבי אשר בו חברים כל הילדים והילדות שמתחת לגיל מצוות. את תפקידם מגדיר הרבי כחיילים נאמנים בצבא ההכנה לגאולה. בשנת תשמ"ח מודיע הרבי כי כבר הסתיימה "עבודת ההכנה לגאולה" (בעגה החסידית: "כבר סיימו לצחצח את הכפתורים").

תחילתם של מאורעות מלחמת המפרץ אשר בעיני הרבי באים כהמשך ישיר להתמוטטות הקומוניזם ופתיחת שערי ברית המועצות, מביאים עמם שלב חדש. אם עד כה התמקד קו הפעילות בסגנון של תקווה וציפייה, כעת נפתח עידן בשורת הגאולה בדברי הרבי בנוסח: "הגיע זמן גאולתכם". מקור הדברים מופיע במדרש ילקוט שמעוני (ישעיה, רמז תצט) המדבר על שעה שבה מלכויות מתגרות זו בזו, והקדוש ברוך הוא אומר לבניו, "אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם". המשך המדרש הוא: "בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש ואומר: ענווים, הגיע זמן גאולתכם".

לנוכח בשורת הגאולה של הרבי, פיעמה בלב כולם תחושת ביטחון מוחלטת כי הגאולה כבר ניצבת בפתח. שיחת כ"ח בניסן הותירה איפוא את הציבור כולו נדהם ומשתאה. התחושה הרווחת הייתה שנפל דבר. בפתע פתאום מעביר הרבי את כל כובד משקלו, בניגוד למצופה, אל החסידים.

***

בעקבות השיחה – רבות הן הפניות לרבי, גם במכתבים וגם בפניות על-פה בחלוקת השטרות לצדקה ביום ראשון שלאחר השיחה הזו, שמבטאות את הלוך רוחם של חסידים כל השנים. הללו אומרים לרבי כי "אנו מצפים מהרבי שיביא את הגאולה", אך הרבי מבהיר חד משמעית כי אל לחסידים להעביר בחזרה את הענין אליו.

זו היא תשובתו של הרבי (מיום ב' באייר) אל הרב גרשון מענדל גרליק, רב במילאנו, המשגר לרבי עצומה הנושאת עמה "תביעה" להתגלות המשיח: "לא בזה מדובר כלל כי אם במענה על פי שכל למה שדיברתי ברור ובכל הנ"ל אין אף תיבה אחת של מענה. כיוון שגם אחרים "עונים" על דרך זה, הרי זה בירור שאין אצלם אף תיבה אחת של מענה. ולמה עלי מאטערין זיי (=לעייף/לצער אותם) חס ושלום, ויעבדו ה' בשמחה וטוב לבב, והשם יצליחם. אזכיר על הציון".

גם הרב שניאור זלמן בלומענפעלד מלימא בירת פרו, שיגר לרבי חתימות כאלו, תוך ציון העובדה ש"כלו כל הקיצין". הרבי כותב את התשובה ליד מילים אלו: "הרי כל זה טענותי וחזרת הטענות אינם מענה כלל. אזכיר על הציון".

הרבי עצמו גם מייחס לשיחה זו משקל רב, כאשר בתשובות שונות בתגובה למכתבים שנשלחים בנושא ביאת המשיח, מפנה הרבי את הכותבים לשיחה זו, כשהוא משתמש בביטוי "הרי זוהי טענתי בהשיחה הידועה".

מעיון מעמיק בתשובות אלו עולה כי שיחת הרבי של כ"ח בניסן טומנת בחובה שתי הוראות: ראשית, לפעול אצל הקדוש ברוך הוא, על ידי תביעה וזעקה אמיתית, שיביא את משיח צדקנו, ולא לתבוע זאת מהרבי עצמו. שנית, יש לנקוט בפועלות מעשיות על מנת לזרז את ביאת המשיח, ולא להסתפק בהכרזות בלבד.

***

כבר בשבת פרשת שמיני, שתי יממות בלבד לאחר השיחה של כ"ח בניסן, מתייחס הרבי לענין זה.

בעיצומה של ההתוועדות, קם על רגליו אחד מהחסידים והכריז בקול גדול: היות וצדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים, שהרבי יגזור שהגאולה תבוא תכף ומיד. בהיכל בית המדרש השתררה דממה והרבי פתח ואמר:

"במקום לנצל הזדמנות זו – שבה התאסף קהל להתוועדות 'ואיש את רעהו יעזורו', בכדי שכל אחד יחליט בעצמו מה עליו לעשות, מנצלים זאת לחיפוש, אולי ימצאו בשבילי 'עבודה' חדשה...

"מה עלי לעשות – יודע אני בעצמי. בנוגע לעניינים פרטיים כמו בקשת ברכה, מביא הנני את הפתק אל הציון של נשיא דורנו, והוא בטח ממלא את הברכה, אם באופן של 'צדיק גוזר' או באופן אחר – כפי שהוא רוצה.

"ובנוגע להבאת הגאולה – יודע אני בעצמי מה עלי לעשות, והנני עושה בזה עד כמה שידי מגעת. וממילא – במקום לנצל הזדמנות זו לחפש עבורי תפקידים חדשים... הנני מוחל על הטובה, והיה עדיף שכל אחד יחליט מה עליו לעשות".

בהמשך הדברים, אומר הרבי כך: "כל יהודי, אנשים נשים ואפילו טף, יש לו אחריות להוסיף בעבודתו להביא את משיח צדקנו בפועל ממש! ומזה מובן שאין מקום כלל שבמקום לפעול בעצמם יסמכו על אחרים או יטילו את העבודה על אחרים, אלא שזוהי העבודה של כל אחד ואחת. כל אחד ואחת צריך לעשות בעצמו את העבודה 'לשמש את קוני' ובוודאי שיש לו את הכוחות לכך, כיוון ש'איני מבקש אלא לפי כוחן'".

שבוע לאחר מכן, בשבת פרשת תזריע-מצורע – באין כל מוצע מעשי מצד החסידים הממשיכים להפנות הכל לעברו של הרבי – נוקט הרבי בהצעה מעשית: "כיון שכבר נסתיימו 'מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות', מהי היא הדרך הישרה, הקלה והמהירה ביותר מבין כל דרכי התורה שיבור לו האדם – כללות בני ישראל – שגמר את כל ענייני העבודה כדי לפעול התגלות וביאת המשיח?". כתשובה לכך מאריך הרבי בביאור הציטוט מפרקי אבות "כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם", וקובע כי הדרך הישרה להבאת המשיח היא "לימוד התורה בענייני מלך המשיח ובענייני הגאולה".

וכך אומר הרבי: "ועל של פועל באתי – ובוודאי יעוררו ויפרסמו בכל מקום ומקום: כדי לפעול התגלות וביאת המשיח תיכף ומיד, על כל אחד ואחד מישראל (האנשים, הן יושבי אוהל (ישכר) והן בעלי עסק (זבולון) וכן הנשים והטף, כל חד לפום שיעורא דיליה) להוסיף בלימוד התורה, במיוחד בענייני משיח וגאולה". הרבי מנמק את הדברים בציינו כי "יש מעלה מיוחדת כשלומדים ענייני גאולה ומשיח וגאולה ברבים, בנוגע להתפעלות והשמחה ברגש הלב, שעל ידי זה הולכת וגדלה ההשתוקקות והציפייה לביאת המשיח".

לימוד תורת הגאולה מהווה, למעשה, את המסר המרכזי ביותר השב על עצמו בשבתות ובהזדמנויות הבאות בדברי הרבי כמשמעות מעשית של הקריאה "עשו כל אשר ביכולתכם".

***

זמן קצר לאחר השיחה המפורסמת מוקם בניו-יורק "המטה העולמי להבאת המשיח" המרכז את הפעילות המתועלת לאפיק זה. תוך זמן קצר קמים מטות כאלו בכל אחד מריכוזי חב"ד בעולם כולו. בארץ ישראל נפתח כתוצאה מהאווירה החדשה שנושבת, קמפיין כלל ארצי הזוכה להדים נרחבים. הקמפיין נושא את הכותרת: "היכונו לביאת המשיח". שלטי חוצות ענקיים, מדבקות וכרזות מתפרסמות בכל הארץ ומביאות את הפעילות החבדי"ת לממדים חדשים. בעולם כונו נרשמות יוזמות חדשות, כשהמטרה המשותפת בלבל כולם היא הגשמת שאיפתו הטהורה של הרבי, "להביא בפועל את משיח צדקנו".

התנועה לפרסום זהותו של המשיח שמתחילה מיד לאחר מכן, זוכה מצד הרבי להתייחסות מורכבת.

הפעמיים שבהן שולל הרבי בפומבי את התנועה בכיוון זה הן בהפרש של שבע שנים. הפעם הראשונה היא בהתוועדות שמחת תורה בשנת תשמ"ה, בעיצומו של שיר שמילותיו חוברו על ידי חסידים והם כוללים את המונח "הרבי משיח צדקנו". הרבי הפסיק את השיחה ובטון חריף ביותר גינה את המושכים לכיוון זה תוך כדי קביעה כי כל אמירה בסגנון זה מרחיקה אלפים מתורת החסידות ודרכיה.

הפעם הבאה הייתה מינורית הרבה יותר, אגב חיוך שנח על שפתיו הקדושות של הרבי, בהתוועדות שבת פרשת נח תשנ"ב, בתגובה על אותו שיר עצמו. בסוף השיר, עם פתיחה השיחה אמר הרבי: "האמת היא שניגנו זה עתה ניגון שמן הדין צריך הייתי לקום ולעזוב את בית המדרש"...

יתר התשובות באות כמענות בכתב. לרב אהרון דב הלפרין, עורך "כפר חב"ד, המבקש את חוות דעתו של הרבי לגבי פרסום מאמר של הגאון רבי יואל כהן, ה"חוזר" הראשי על דברי הרבי, שיתמקד בנושא פרסום זהות המשיח ביחס לרבי עצמו, משיב הרבי ביום ט"ז באייר תנש"א, תשובה חד משמעית במילים הבאות: "באם רחמנא ליצלן יעשה מעין דמעין דהנ"ל – קדימה שיסגור המכתב עת לגמרי".

באותם ימים של חודש אייר תנש"א מקבל גם מר שואל שמואלי תשובה שונה במקצת באשר לרעיון שהוא מעלה להדפסת חוברת שתישא את השם "דבר משיח": "בנוגע להדפסת דבר משיח וכו' – כפי התוצאות שבינתיים, על פי הידיעות שהגיעו עד עתה, הכתיבה וההדפסה לאחרונה הקימו מנגדים חדשים להרחקת לימוד החסידות ובהשייך לזה. ויכוח, בפרט בדפוס, ככל ויכוח, הקושיות מתקבלות בנקל והתירוצים לא כל כך. לכאורה – לפי המצב דעתה מסתבר יותר הפסק בזה למשך זמן".

תשובה בנוסח דומה מקבל הרב שלום דובער הלוי וולפא, המשגר לרבי חוברת מיוחדת שנושאת את השם "קונטרס בענין קבלת פני משיח צדקנו". זה נוסח המענה שמשגר על כך הרבי ביום י"ג אדר א' תשנ"ב, שלושה עשר ימים בלבד לפני כ"ז באדר ראשון: "מכבר עניתי לו שמאמרים כאלו מרחיקים כמה וכמה מלימוד דברי אלוקים חיים, היפך הפצת המעיינות חוצה".

ואולם דומה שהנוסח המובהק ביותר לשלילת התנועה בכיוון פרסום זהות המשיח, מצויה בתשובת הרבי הבאה, שעותק ממנה מתפרסם כאן. כך כותב הרבי בכתב יד קדשו, בתשובה לאחד מאנ"ש בחודש אשר ראשון תשנ"ב: "אין כל חיוב כלל לחפש מיהו משיח וכו', אבל מצוות עשה מהתורה: אהבת כל אחד ואחד מישראל, ושלילת המחלוקת וכו' בתכלית – ופשיטא שלא לעשות במזיד הפכו".

למרות דברים מסוג אלו שהתפרסמו, מפעם לפעם, נותרים חסידים רבים באמונתם ובביטויה העז והכנה לראות בהתגלות של הרבי כמלך המשיח. הדברים נשענים בעיקרם על האמונה החסידית המסורתית שנשיא הדור הוא המשיח שבדור. במשך הזמן מקבל הדבר אופי של פסיקה הלכתית על פי דברי הרמב"ם בהלכות מלכים אודות מאפייניו של המלך המשיח, ההולמים את אישיותו של הרבי.

[בקרב חלק מהחסידים התפתחה תיאוריה לפיה הדבר הנדרש בשעה זו הוא "קבלת המלכות" של מלך המשיח, כדי להביא להתגלותו של הרבי כמשיח. התנועה מכה גלים ויחד עמה הופכת ההכרזה "יחי המלך" וכיו"ב לדבר מרכזי בעינם. הדוגלים בקריאה זו מתבססים, בין היתר, על חלק משיחה שנשא הרבי בב' בניסן תשמ"ח ובמהלכה נאמר, בין היתר, שעל ידי הרכזת "יחי המלך" – "פועלים הוספה בענין החיים אצל נשיא הדור"].

הרבי מצידו אינו שולל על הסף את עצם אמונת החסידים הרואים ברבם כמשיח, ויש מי שמוצא רמזים לכך בדבריו ובשיחותיו המוגהות. יתרה מזאת: גם בעת בה שולל זאת הרבי לחלוטין (כפי שצויין לעיל), ניכר בבירור שאין זאת מפני שלילת העניין לחלוטין אלא מפני הנזק שיכול להיגרם כתוצאה מפרסום הדברים. שכן, עצם האמונה שרבי הוא משיח, מעוגנת בקבלה ובחסידות ובדברי ימיה.

אחת מתשובות המפתח בנושא זה ניתנת לאחד השלוחים המבקש את רשות הרבי לפעול בכיוון זה. תשובת הרבי היא: "תלוי בתנאי המקום בזה. על חב"ד שעל אתר לברר". נוסח זה מבהיר כי אין בעיה בעצם האמונה והפעילות ברוח זו, וכי כל הבירור שצריך להתבצע בטרם פעולה, אינו אלא האם הדבר עלול להרחיק אנשים מחסידות או לא. את בירור העניין מותיר הרבי לחב"ד המקומית.

בעיר לוד, התלבטו האם להזמין את הרב שלום דובער וולפא להרצאה בנושא זהות המשיח וכן האם להזמין גם קהל שאינו נמנה עם חסידי חב"ד. עמדת הרב המקומי, הרב ברוך בועז יורקוביץ', צידדה לחיוב. השאלה הופנתה לרבי תוך ציון עמדות הצדדים לכאן ולכאן. תשובת הרבי היתה: "אין לדיין (רב שעל אתר) אלא מה שעיניו רואות".

נשי חב"ד בארצות הברית, שהיו החלוצות בפעולות אלו, שיגרו לרבי כמה פעמים אלפי חתימות של אנשים ונשים ש"מקבלים על עצמם עול מלכותו של הרבי מלך המשיח". תשובת הרבי, בכתב ידו, היו: "אביא את המצורף בזה בעזרת ה' על הציון, והזמן גרמא"; ויהא בהצלחה רבה"; אזכיר על הציון עוד הפעם ונפלאות בכל מכל כל".

במוצאי שבת כ"ח בטבת תשנ"ב, התקיימה סעודת מלוה מלכה של נשי ובנות חב"ד בהיכל בית המדרש "770". כותרתו של המעמד היתה: "מלוה מלכה לקבלת פני משיח צדקנו". זוהי תשובת הרבי על הדיווח המפורט של כל מה שהתרחש במעמד: "נתקבל ותשואת חן חן על הנחת רוח שגרם וגורם וכו', אזכיר על הציון". לאחר כמה שבועות, שיגרו נשי חב"ד בלונדון תכניה וכרטיס הזמנה למעמד דומה שהן מארגנות. זוהי התשובה שהם מקבלים מהרבי: "נתקבל ותשואות חן, ויהא בהצלחה רבה. ובטח עומדות בקשר עם נשי חב"ד תחיינה בכאן, לדעת על דבר חגיגתם כאן באחרונה, אזכיר על הציון".

מעבר לתשובות אלו – את דברי הרבי במקומות מסוימים, יכול מי שרוצה לפרש כרמזים המצביעים על עצמו כמשיח שבדור. אחד הרמזים (מופיע בספר השיחות תשנ"ב עמ' 376) הוא בראשי התיבות של המילה "מיד (נגאלין)", אשר היא כוללת את שלושת התקופות הקרובות ביותר אלינו: משיח, מנחם שמו, יוסף יצחק (שם הרבי הקודם) ודובער (שמו השני של אדמו"ר הרש"ב). מעבר לכך, עצם קביעת הרבי כי נשיא הדור (גם לאחר ההסתלקות) הוא משיח שבדור מהווה גושפנקא נוספת לכך.

ככלל, ניתן לומר שהקו המנחה לשלילה בנושא זה, בתשובת הרבי הוא: בכל הקשור לפרסום בדפוס, הוצאה לאור ובכלי התקשורת, הרבי שלל זאת בחריפות ובתוקף – בייחוד בשעה שהדברים יוצאים ממקור חבד"י רשמי.

עדות מזוית שונה הקשורה בנושא זה מצויה בפי הרב יהודה לייב גרונר, מזכיר הרבי, המספר על שיחה בלתי שגרתית שקיים עמו הרבי, ביזמתו, אודות נושא זה, ביום מן הימים: "בוקר אחד, אחר תפילת שחרית, כשנכנסתי להיכל, הרבי אמר: מה זה שאומרים עלי שאני המשיח? עניתי שלפי דברי הרמב"ם בסוף הלכות מלכים – פרטים על דבר משיח, הרי הרבי מתאים לזה ביותר. ואמר הרבי: זה שהוא המשיח, צריכים לגלות לו מלמעלה, ולעת עתה לא גילו זה לי".

תמיכה מסויימת לדברים אלו מתקבלת בדברי הרבי בשבת פרשת משפטים תשנ"ב בה אומר הרבי את המילים הבאות: "ועוד יותר מזה לא מובן – מדוע לא באה הגאולה ועדיין לא קיבלנו את הציווי, ביחד עם נתינת הכוח, של 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' כפי שזה שייך לזמננו זה, בבנין בית המקדש השלישי!...

***

חרף הודעת הרבי המפתיעה בשיחה של כ"ח בניסן בה מעביר הרבי את הטיפול המכריע לידי החסידים, אין הרבי מרפה מנושא זה שממשיך להיות המוטיב המרכזי והעיקרי בשיחותיו במהלך קיץ תנש"א וחורף תשנ"ב. בכל פעם מחדש מקבלים הדברים ביטוי שמהווה שיא חדש.

במוצאי תשעה באב תנש"א, לפני תפילת ערבית, נשא הרבי שיחה מיוחדת שעצם קיומה במועד זה היווה הפתעה. בסיומה, לפני תפילת ערבית, חילק הרבי שטרות לצדקה, ולאחר התפילה החל לנגן את ניגון ההקפות המיוחס לאביו. מחזה זה שב על עצמו גם בסיומה של שיחה שנשא הרבי ערב יום הכיפורים תשנ"ב. הרבי אמר: "ועוד והוא העיקר שברגע זה הולכים לגאולה האמיתית והשלמה מתוך ריקוד הכי גדול וניגון הכי שמח, ולאחרי זה הסעודה הכי גדולה, תיכף ומיד ממש", ומיד החל הרבי לנגן את ניגון ההקפות של אביו. בכל אחת משתי ההזדמנויות, פרץ הקהל בריקודי שמחה בלתי אופיינים כלל לעתות אלו.

בהתוועדות שבת פרשת נח תשנ"ב, בדברו על ה"חשבון צדק" שצריך לעשות ביחס לפעילות שצריכה להיות במשך השנה, אמר הרבי: "מסקנת החשבון צדק שעושים בימינו אלה, היא, שתיכף ומיד ממש צריכה לבוא הגאולה האמיתית והשלמה בפועל ממש". בהמשך הוסיף "ובאים למסקנה שאין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו". בהמשך הדברים עורר הרבי על הוספה בזהירות והידור בקידוש לבנה, ברוב עם, ו"מתוך כוונה מיוחדת למהר ולזרז ולפעול תיכף ומיד את דוד מלכא משיחא, על ידי ההוספה בדרישה ובקשה על הגאולה, כסיום וחותם קידוש לבנה 'ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם אמן'". בסיום ההתוועדות, אירע מחזה לא שגרתי בעליל עת הרכיז הרבי בניגון המקובל "ה' הוא האלוקים" שבע פעמים ומיד לאחר מכן הכריז: "לשנה הבאה בירושלים".

בתחילת חודש חשוון תשנ"ב, מתקבל אצל הרבי לביקור מיוחד, הראשון לציון והרב הראשי לישראל (דאז) הגאון רבי מרדכי אליהו. הפגישה בין הרבי והרב אליה, בבניין הספרייה, נמשכה זמן ממושך.

בתוך הדברים אמר הרבי לרב אליהו: "הנני חוזר ומדגיש כמה פעמים שלא זו בלבד שסוף הגאולה לבוא, אלא שהגאולה כבר עומדת על סף הפתח, ומחכה לכל אחד ואחת מישראל שיפתח את הדלת ויביא את הגאולה לתוך החדר!".

בסיום השיחה, כשהרבי קם ממקום מושבו, אמר לרב אליהו, אשר לו רחש הרבי חיבה מיוחדת במינה: "יהי רצון שבקרוב ממש תהיה הגאולה, אזי אבקר את כבודו בהיכל קודשו בארץ הקודש". הרב אליהו הגיב בהתלהבות: "ברוך הבא! אני אגיד בשמחה רבה, ברוך הבא בשם השם!". היה זה הביקור האחרון של אישיות תורנית בכירה אצל הרבי.

בשלהי חודש חשוון תשנ"ב, מתקיים בחצר הרבי הכינוס העולמי של כל שליחי הרבי בעולם כולו. התוועדות הרבי ניצבת במרכז הכינוס. דברי הרבי בהתוועדות זו מהווים, מידי שנה, את המסר לעבודת השליחות של השנה הקרובה. הרבי קובע כי "נגמרה עבודת השליחות" וכי "השליחות היחידה שנותרה היא להכין עצמו ואת כל העולם כולו לקבל פני משיח צדקנו". זהו המסר האחרון ששומעים שליחי הרבי בשיחה מיוחדת.

בתוך כך, לכל אורך חודשי השנה האחרונה, נרשם שיא בביטויי הרבי אודות ביאת המשיח. בשבת פרשת "שופטים", בעיצומה של שיחה מיוחדת המוקדשת לנושא הנבואה בזמן הזה, אמר הרבי, בין היתר, כי הכרזת "לאלתר לגאולה" ו"הנה זה משיח בא" היא באופן של נבואה, "דבר ה' ביד הנביאים" (אשר נבואה לטובה מתקיימת בוודאות). הייתה זו עליית מדרגה ביחס להתבטאויות הרבי עד כה בענין בשורת הגאולה. בחורף תשנ"ב, מתבטא הרבי בביטויים חדשים ובין היתר נוקב במילים "הכסטע צייט" – זמן השיא לביאת המשיח, על ימים אלה.

***

אחד עשר חודשים בדיוק לאחר השיחה המפורסמת בה מכריז הרבי: "אני את שלי עשיתי, ומכאן ולהבא, תעשו אתם כל אשר ביכולתכם" מתרחש, על יד אוהל קברו של הרבי הקודם, האירוע המוחי של הרבי.

המסר האחרון שנשמע מפי הרבי בנושא הגאולה, הוא יממה קודם לכן, בעת חלוקת השטרות לצדקה, כשהרב חיים יהודה קרינסקי, מזכיר הרבי, מציג לפניו עיתונאי מ"ניו יורק טיימס" המבקש לשמוע מהרבי מה המסר שבפיו לעולם כולו – אלו המילים שאומר לו הרבי (בתרגום מאנגלית): "המסר שלי הוא שמשיח עומד להגיע. לא זו בלבד שהוא מגיע, הוא כבר בדרך".

גם 24 שעות לפני האירוע שהרבי מתכונן לבואו, משמיע הרבי בקולו הקדוש מסר חד וברור: משיח כבר בדרך.

מתוך 'חשבונו של עולם'.

כ"ח בניסן תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
1
1. דומע המום וחושב
אין מילים....המסקנה ברורה ...
או שנתעורר...ונשנה את עצמנו...במטרה לזרז התגלות המשיח.....

או שח"ו.....

חסידים התעוררו.......
נשפר את המעשים....
נלמד ענייני גאולה ומשיח...

די לצער את הרבי, די לעכב את הגאולה....

די להיות שקועים בתאוות העולם...

לא נעים לקלוט....אבל אין מנוס מהעבודה שלנו עצמנו !!! או בטוב....או שזה יהיה בעוד יותר טוב... וד"ל.

רק בשורות טובות ומשיח נאו.
א' באייר תשס"ו