ב"ה ערב ש"ק, ט"ו כסלו תשפ" | 13.12.19
שלוש חידות ופתרון אחד

"אם חסיד אומר "בעיני ראיתי", אז אפשר – אולי – שמע". פרק עשירי בסדרת "סיפורים וגלגוליהם" מאת הרב יהושע מונדשיין (היו ימים)
הרב יהושע מונדשיין

כה אמר הרה"ק בעל ה"דברי חיים" מצאנז: אם חסיד אומר "בעיני ראיתי", אז אפשר – אולי – שמע. וכשאומר החסיד ששמע, אז בוודאי לא היה ולא נברא... (כך כותב משמשו הנאמן ר' רפאל צימעטבוים, בהקדמתו לספרו "דרכי חיים").

לפנינו סיפור מהשומע מפי מי שראה בעיניו, וגם הוא לא היה ולא נברא.

הסיפור התפרסם בעיתון "משפחה" (ט' בתמוז תשס"ה, בכותרת: "שלוש חידות ופתרונן"), מפיו של מי ששמעו מפלוני "ששמעו מרבי שמחה [גורודצקי] בעצמו". אני עצמי שמעתי מאותו פלוני בעל השמועה – אחרי פירסום הסיפור ב"משפחה" – שחזר והצהיר בכל תוקף שהכל אמת ויציב.

אני מקצר והולך בהעתקת הסיפור, כדי שלא להלאות את הקוראים בתיאורים שלא מן הענין ולבל ישעו בדברי שקר.

"אחד מחשובי חסידי חב"ד בדור הקודם היה החסיד רבי שמחה גורודצקי זצ"ל, שבשליחות רבו, האדמו"ר רבי יוסף יצחק זיע"א (הריי"צ), היה נוסע לשליחויות של הפצת תורה ויהדות ברחבי רוסיה.

"צעיר לימים היה רבי שמחה כאשר התחיל לנסוע ברחבי המדינה הענקית בשליחות רבו. טרם נשא אשה, וכבר נוסע הוא מאות ק"מ מעיירה לעיר ומעיר לעיר, לכל מקום שיש בו יהודים...

"מדי חודש-חודשיים היה חוזר אל הרבי ומדווח לו על מצב היהודים בכלל ואנ"ש בפרט: הוא סיפר הכל, כל מה שראה וידע. דברים טובים וגם לדאבון הלב, בשורות רעות. אולם כאשר היה עליו להודיע לרבי בשורות קשות, היו פניו של הרבי מתמלאות צער ועיניו זולגות דמעות עד שלבו של ר' שמחה נשבר לרסיסים...

"היה זה באחת הפעמים בהן חזר ר' שמחה משליחותו. הוא שהה ביחידות אצל הרבי ומסר דו"ח מביקורו האחרון. בתוך כך נכנס המזכיר... והודיע לרבי כי הגיע הזמן ל"יחידות פרטית", זמן קבלת קהל לציבור החסידים, והאנשים כבר מחכים בחוץ. "תכניס אותם", הורה הרבי.

"ר' שמחה החל לסגת לאחור... הרבי סימן לו בידו להישאר בחדר. "עוד לא גמרנו"... התרחק [ר' שמחה] עד קצה החדר ממש, ושם עמד עד סוף זמן היחידות...

"לימים סיפר ר' שמחה על שלש מאותן "יחידויות" להן היה עד, ואת פשרן זכה להבין לאחר זמן.

"היהודי הראשון נכנס לחדר. התקרב, ושאל את הרבי: "רבי, האם הבנתי נכון את הסימן?" הרבי נענע בראשו לאות הסכמה, וענה לו: "יע, יע, יע" (כן, כן, כן). שמע האיש את התשובה. יצא מן החדר ובכך הסתיימה היחידות הראשונה.

"מיד אחריו נכנס יהודי נוסף. פניו לבנות כסיד והוא רועד בכל גופו. הוא פלט קריאה נרגשת. "רבי, זה אני!" ("דאס בין איך") ומיד השתטח על הארץ מתעלף. המזכיר שהוזעק אל החדר שפך עליו מים ועוררו מעלפונו. כשקם יצא מהחדר וכך הסתיימה היחידות השניה.

"ליחידות השלישית נכנס אדם שמראה פניו ולבושו העידו עליו שלא נמנה על עדת החסידים. הוא הגיש לרבי פתק 'קויטל' ובידיו נשאר עותק, וכך עבר יחד עם הרבי על כל השאלות שהיו רשומות על הנייר. על כל שאלה יעץ לו הרבי מה לעשות וכיצד ינהג. והנה כשהגיע לשאלה האחרונה, דמם הרבי. שב השואל וחזר על השאלה.
"אני לא עיוור", הגיב הרבי (דהיינו: "ראיתי את השאלה")... השואל היה עקשן והפציר ברבי. ואז עונה לו הרבי תשובה שניה: "אני לא חרש" (דהיינו "שמעתי אותך"). התעקש היהודי בשלישית שלא ישאיר אותו בלא מענה. או אז חרץ הרבי תשובתו. "שמעני נא. יהודים רבים מחכים בחוץ"... יצא החוצה וכתפיו שחוחות.

"שלוש יחידויות, שלוש חידות.

"עברו שנים. ר' שמחה המשיך בנסיעותיו ברחבי רוסיה. יום אחד הוא הולך ברחוב, ומי בא לקראתו אם לא אותו יהודי שנכנס ליחידות ראשונה ושאל את הרבי "האם הבנתי את הסימן".

"הייתי בחדרו של הרבי באותו יום ומאז אני תמה לפשר הדברים. אולי תוכל לספר לי מה מסתתר מאחורי שאלתך הסתומה", שאל ר' שמחה.

"אספר לך את הסיפור כולו ענה היהודי ברצון. "זה היה לפני שנים רבות, עוד בחייו של האדמו"ר הרש"ב... יום אחד קרא לי הרבי הרש"ב והטיל עלי שליחות לא קלה. לנסוע לסיביר, לאחת הערים, כדי לבסס שם יהדות ולקרב רחוקים... אני כחסיד נאמן הסכמתי מיד אלא ששאלה אחת העזתי ושאלתי: 'רבי, עד מתי אשאר שם, כיצד אדע ששליחותי הסתיימה?'

"על כך השיב לי הרבי במשפט אחד קצר: 'כשיגיע הזמן יהיה לך סימן!'.

"יצאתי לסיביר לאחת הערים הנידחות, ושם הקמתי בעמל רב מעוז של יהדות, בית כנסת וקהילה יהודית. לא יהודי אחד ולא שניים התקרבו דרכי לחיי תורה ומצוות, אך עיקר הסיפוק שלי היה מאותו יהודי שהיה רחוק מחיי תורה ומצוות כמטחווי קשת, ובעמל רב הפכתי אותו לבעל תשובה אמיתי. הוא זנח את אורח חייו הקודם, כגוי גמור, והפך לעובד ה' כפשוטו. שררה בינינו ידידות עזה ונדירה, עד שהגענו לקרבת לבבות בדרגתה הגבוהה ביותר ללא שום מחיצות, ולא הסתרנו איש מרעהו שום דבר.

"כאשר הגיעה אלינו השמועה הנוראה על פטירתו של הרבי הרש"ב, חשבתי לעצמי, אולי זהו הסימן לסיום השליחות, עליו דיבר הרבי. שיגרתי מכתב אל בנו ממלא מקומו הרבי הריי"צ, ושאלתי האם יכול אני לשוב למקומי ולביתי. באגרת המענה שלו כתב לי הרבי החדש דברים מדהימים: 'כמדומה שאבא אמר שכשיגיע הזמן יהיה לך סימן'. הייתי אחוז שרעפים כאשר קראתי את אגרתו הקדושה. הן הרבי החדש לא היה נוכח בחדר בשעת שיחתי עם אביו ומעולם לא סיפרתי לו עליה, מהיכן יכול היה לדעת מה אמר לי אביו בארבע עיניים? המשכתי בשליחותי בסיביר והמתנתי לסימן...

"יום אחד כאשר אני וידידי הטוב, בעל התשובה, יושבים בבית ומשוחחים, נשמעת דפיקה על הדלת. בפתח עמד הדוור שהביא לי מכתב מן הרבי הריי"צ. התרגשתי מאד. נטלתי את ידי, חגרתי את עצמי בגרטל, וכיון שכאמור לא היו שום סודות ביני ובין חברי, התחלתי להקריא בקול את מכתבו של הרבי.

"במכתבו כתב לי הרבי בקשה, לסייע לו בדבר אשה עגונה שבעלה נטש אותה לאנחות. הרבי תיאר את בעלה הנמלט כיצד הוא נראה, וביקש ממני שאעשה הכל לסייע באיתור הבעל הבורח.

"מדוע הרבי פונה דווקא אלי, היושב בארץ מרחקים סיביר? תהיתי בקול...

"כשהרמתי את עיני מהניר, נדהמתי. פניו של ידידי בעל התשובה היו לבנות כסיד הוא נשען אחורה בחולשה ונראה כמו אדם במצוקה... פתאום שמתי לב שתיאורו של הרבי קולע בדיוק נמרץ למראהו של ידידי הטוב!... ידידי היקר לא היה אחר מאשר אותו בעל מעגן שנמלט מאשתו והגיע עד לסיביר. עיניו של הרבי ראו עד לשם! לשלוח מכתב שיגיע בדיוק בעת שהנ"ל יושב מולי ואני יכול להשוות בין הפרופיל ששרטט הרבי לבין המציאות!...

"בו במקום החלטנו שנינו לנסוע יחד אל הרבי. הראשון שנכנס באותו יום כאשר עמדת בירכתי החדר, הייתי אני. שאלתי את הרבי "האם זהו הסימן", והרבי ענה בחיוב. אך יצאתי נכנס ידידי בעל התשובה שראה במו עיניו את רוח קדשו של הרבי. התרגש מאד וקרא בחרדה, "רבי זה אני" ומיד צנח מתעלף"...

* * *

"שנים עברו. יום אחד הולך לו ר' שמחה ברחוב והנה לקראתו פוסע "בעל הפתק". אך ראה את ר' שמחה, זיהה אותו כמי שנכח בחדרו של הרבי, והוא מיוזמתו ניגש אליו ושאל בהתפעלות. "האם אתה זוכר מה שאירע אתי באותה יחידות?".

"ודאי", ענה ר' שמחה כשהוא חש סיפוק גדול מכך שהנה, הנה, חידה עתיקת יומין המנקרת בנפשו שנים רבות, עומדת לבוא על פתרונה.

"האיש קרא בהתרגשות רבה. "אין! אין כמו הרבי שלכם!". ומרוב התרגשות חזר וכפל את דבריו "אין כמו הרבי שלכם!" ומיד גולל את סודו.

"כזכור לך הגעתי עם פתק כפול, ועל כל השאלות הרבי ענה לי. רק על השאלה האחרונה סירב לענות... זאת היתה השאלה החשובה ביותר בפתק...

"וכעת אגלה לך את תוכנה של השאלה... הציעו לי בזיווג שני הצעת שידוך מסוימת שנראתה לי מאד, ורציתי לדעת האם הרבי מסכים... הרבי התחמק בכל כוחו ולא רצה לענות לי. ואני לא הבנתי. אך כאשר חזרתי לעירי נדהמתי לגלות כיצד עיניו של הרבי שולחות קרני אורה עד למרחקים, והכל גלוי וידוע לפניו. אותה אשה שהוצעה לי, נפטרה בפתע פתאום רח"ל, לאחר שיצאתי מהעיר. כאשר שהיתי בחדרו של הרבי כבר לא היתה בין החיים. הרבי ראה זאת ברוח קדשו ולא רצה לצערני בגילוי הדבר לכן כלא את תשובתו בלבו ולא גילה לי את העובדה המצערת, אך גם לא חש לענות על השאלה כיון שכבר לא היתה מעשית..."

* * *

"רבי שמחה גורודצקי זכה לאריכות ימים. לימים עלה לארץ ישראל, וכאן זכה לייסד את מוסדות "ישיבת הבוכרים" בכפר חב"ד...

*       *       *

עד כאן סיפור המעשה בשמו של ר' שמחה גורודצקי ע"ה.

סתם קורא מקוראי "משפחה" שמאמין לכל הסיפורים הנדפסים שם, מסוגל אולי להאמין גם לסיפור הזה.

אבל חסיד חב"ד שמתמצא מעט בתולדות חב"ד בדורות האחרונים, ישאל את עצמו כמה שאלות; למשל: מדוע לא ידוע כלל שאדמו"ר הרש"ב שלח שליח לסיביר? מדוע אדמו"ר הריי"צ מזכיר במכתביו – אודות השלוחים ששלח אביו מוהרש"ב – רק את השליחות למדינת גרוזיא (ראה אגרות-קודש, א, עמ' קצו. רכז)? כל השלוחים ששלח אדמו"ר הרש"ב ידועים לנו בשמם, ומפורסמים היו גם קודם שליחותם. היתכן שהשליח שנשלח לסיביר נתעלם לפתע מן העין, אבדו עקבותיו, התפוגג, התאדה ונשתקע זכרו? היתכן ששליחות כל-כך מוצלחת שהקימה "מעוז ליהדות" בעיר נידחת לא הגיעה לידיעת הציבור או שמא נמוגה ונמחתה מן הזיכרון?

מי שזכה להכיר את ר' שמחה גורודצקי ע"ה – שהתגורר שנים רבות בכפר-חב"ד – יתמה תמיהה כפולה ומכופלת: ר' שמחה היה איש שיחה נלבב, נוח לבריות ואהוב על הכל, רבים נהנו לשבת במחיצתו ולשמוע אמרי פיו, שמעו גם על מסעותיו ברחבי רוסיה בשליחות אדמו"ר הריי"צ, ואפילו על מסירת הדו"ח שלו למוהריי"צ ונחלי הדמעות שזלגו מעיני הרבי זכו לשמוע ממנו יותר מפעם אחת, אבל אך ורק את הסיפור המופלא הזה איש – כולל בנו שי' – לא שמע מפיו חוץ מהמספר הנ"ל...

את השאלה הזו שאלתי אני עצמי את בעל הסיפור, ונעניתי שלכל סיפור יש את הזמן שלו, ורק עתה הגיעה שעתו של סיפור זה להתגלות...

אשרינו שזכינו...

להקדמה והבהרה לחצו כאן, לכניסה לפרק א' לחצו כאן, לכניסה לפרק ב' לחצו כאן, לכניסה לפרק ג' לחצו כאן, לכניסה לפרק ד' לחצו כאן, לכניסה לפרק ה' לחצו כאן, לכניסה לפרק ו' לחצו כאן, לכניסה פרק ז' לחצו כאן, לכניסה לפרק ח' לחצו כאן, לכניסה לפרק ט' לחצו כאן

כ"ג באדר תשס"ו
 
 
הגב לכתבה

תגובות
50
1. יישר כח!
חבל שהמדור מופיע רק פעם בשבוע, אך היה שווה להמתין.

חזקו ואמצו!
כ"ג באדר תשס"ו
2. קמינצקי , לתשומת לבך
לפניך סיפור נוסף למהדורה הבאה של "רבותינו נשיאנו"
כ"ג באדר תשס"ו
3. אבל למה ר' שמחה?
כמי שהכיר והוקיר את ר' שמחה כאיש אמת, צר לי שהסיפור הודבק דווקא אליו, וטוב עושים המבררים את הפסולת מתוך האוכל
כ"ג באדר תשס"ו
4. קורא קבוע
ר' י. מונדשיין כותב "את השאלה הזו שאלתי אני עצמי את בעל הסיפור, ונעניתי שלכל סיפור יש את הזמן שלו, ורק עתה הגיעה שעתו של סיפור זה להתגלות...
שאלתי היא: היא בעל הסיפור אמר מי גילה לו את הסיפור הזה?
כ"ג באדר תשס"ו
5. האם כך מפריכים סיפור?
לפי שיטת החוקר הנכ', שאם ישנם ב' סיפורים דומים במקצת אבל א' נדפס כו"כ זמן קודם השני, מכאן ראי' שהשני לא אמת.
הנה מה יאמר בנוגע לסיפור שכ' בסה"ש תש"ב ע' 21 (התרגום על אחריותי לבד): "מעשה בשני אחים, שא' מהם הי' מחסידי רבינו הזקן והי' עני, והשני לא הי' חסיד והי' עשיר, וכאשר האח העני הוצרך להשיא בתו נסע לאחיו העשיר ובקש עזרתו. האח העשיר שמח מאד באורח שלו וקירבו מאד ובקשו לשהות אצלו כמה ימים. בימים אלו הראה לו דירתו המרובה בחדרים – בחדר זה הוא ישן, בחדר שני אוכל, בחדר שלישי מקבל אורחים ובחדר רביעי ממתינים האנשים להתקבל אצלו. פלט האח החסיד ואמר שאינו מבין כלל איך יהי' לאדם בביתו פיזור הנפש כה, וסיים ואמר: טובי' (שם האח העשיר) אני זקוק ל-50 "קארבן" [מטבע מקומית] כדי להשיא את בתי, תן לי ואלך לדרכי. התחיל האח העשיר להפציר בו שישאר עוד פרק זמן אצלו, ובקושי גדול הצליח לפעול זאת. בינתיים התחיל עוה"פ להתפאר בעשירותו הגדולה וביחד עם זה נפלטה אנחה מפיו. שאלו האח החסיד: מכיון שהנך כ"כ עשיר מדוע הנך מתאנח? (והמשיך:) אלא אומר לך, ישנה חי' מסויימית שאיני רוצה לקרותה בשמה אשר כל תענוגה להיות מונחת בטינופת , וכאשר היא מונחת בטינופת עד לצוארה – דאגתה היחידה היא מדוע אינה מונחת בתוך הטינופת על למעלה מן הראש ("ביז איבער'ן קאפ").
והנה בשיחות קודש בי"ט כסלו תש"ל (ובעוד כמה מקומות) סיפר הרבי סיפור דומה מאוד שקה הרבה שנים לאחרי זה בניו יורק.
לקריאת השיחה: http://sichoskodesh.com/pdf/5730v1.pdf ע' 258 (המספר האמיתי של הדף: 240).
חדל מה'חקירות' הכאילו מקצועיות שלך. ובבקשה תפסיק מלהטיל ספיקות בפורום פתוח כזה שכו"כ שקוראים א"ז זה מחליש את אמונתם בכלל (עבודת עמלק).
ומסיימים בטוב.
כ"ג באדר תשס"ו
6. ת"ח
יישר כח הרב מונדשיין, ווער נישט נתפעל פון די מלעיגים און זיכער ניט פון די קנאים.

ליובאוויטש מאנט אמת!
כ"ג באדר תשס"ו
7. הסיפןר נכון.
שמעתי את הסיפור הזה מהרה"ח ר' מיכל וישצקי, בדיוק כפי שמופיע כאן. ר' מיכל סיפר לנו בהתוועדות בבית מנחם שהוא שמע בעצמואת הסיפור מר' שמחה.

ר' מיכל אינו שייך להמציא כזה סיפור נפלא.

ואולי יפסיק הרב מונדשיין לקרר חסידים מלהאמין בסיפורי חסידים.
כ"ג באדר תשס"ו
8. למגיב 5
לשם הפרכת סיפור לא מספיק לדעת איזה סיפור נדפס קודם, וצריכים גם קצת שכל.

פרסום ברבים שמטיל ספיקות בסיפורים של הרבי, ודאי שאינו מראה על שכל רב.
כ"ג באדר תשס"ו
9. למגיב -5, תפתח את העינים
לכבוד מגיב 5 (קמינצקי?)
תפתח את העיניים שלך ותקרא כיצד מונדשיין פורך את הסיפור, הוא מביא שם טיעונים כבדי משקל:


"אבל חסיד חב"ד שמתמצא מעט בתולדות חב"ד בדורות האחרונים, ישאל את עצמו כמה שאלות; למשל: מדוע לא ידוע כלל שאדמו"ר הרש"ב שלח שליח לסיביר? מדוע אדמו"ר הריי"צ מזכיר במכתביו – אודות השלוחים ששלח אביו מוהרש"ב – רק את השליחות למדינת גרוזיא (ראה אגרות-קודש, א, עמ' קצו. רכז)? כל השלוחים ששלח אדמו"ר הרש"ב ידועים לנו בשמם, ומפורסמים היו גם קודם שליחותם. היתכן שהשליח שנשלח לסיביר נתעלם לפתע מן העין, אבדו עקבותיו, התפוגג, התאדה ונשתקע זכרו? היתכן ששליחות כל-כך מוצלחת שהקימה "מעוז ליהדות" בעיר נידחת לא הגיעה לידיעת הציבור או שמא נמוגה ונמחתה מן הזיכרון?"
לשונו של מונדשיין

אם תוכל לענות על השאלות האלה נשמח לשמוע ואם לא, חדל קשקשת ברשת.
כ"ג באדר תשס"ו
10. הרב מונדשיין
אל יבוש מפני המלעיגים, תמשיך לפרסם את הסיפורים האלה.
אני באמת חושב שאתה עושה שליחות קודש, ואולי כדאי להכניס בפרקים הבאים (בכדי לסתום פיות המקטרגים, ובבחינת "והייתם נקיים") כמה סיפורים ולהראות שהם כן אמיתיים.
ולמרות שזו לא מטרת הסדרה, אלא בדיוק ההפך מכך, אולי להראות שאין מגמתנו רק לשלילה וכו', אלא להראות שישנם סיפורים אמיתים ונכונים ויכולים להוסיף ביר"ש וכו'.
כ"ג באדר תשס"ו
11. גם אני שמעתי ותמהתי
גם אני שמעתי את הסיפור מפיו של ר' מיכל שי', ותמהתי מדוע הסתיר את הסיפור במשך עשרות שנות מגוריו בכפר חב"ד.
עכשיו אני מבין. כנראה שרק לאחרונה הוא חלם את החלום הנפלא הזה.
כ"ג באדר תשס"ו
12. הבהרה לתגובה - 5
כוונתי הייתה להוכיח שיכול להיות ב' סיפורים שבפרטים מסוימים נראים דומים – ומכל מקום הינם ב' סיפורים שונים ואמיתיים.
ל'קרר' – מאוד קל. העבודה היא ל'חמם' אנשים, ולהשריש אמונה אמיתית ואיתנה אצל צעירינו.
מעט אור דוחה הרבה חושך, באם החוקר הנכ' רוצה לחזק עניני ליובאוויטש, עליו להזריע ולהכניס דברים טובים, ולא 'גריבלען' זיך בעניינים כאלה (שתוצאותיה יכולות להיות הרת אסון לכו"כ מתמימי עמינו).
כ"ד באדר תשס"ו
13. סיפורים על גלגלים
בענין סיפורים על גלגלים.
שמעתי בשם ר' חיים ליבערמאן [רח"ל], שיש כמה סוגים אנשים, שהספורים שלהם הם על גלגלים כמו, איש זקן, שסיפר המעשה כמה וכמה פעמים, עד שנדמה לו שכך היהו כל הפרטים, אף שהוא שכח הפרטים,
הב' היא שהיה בבית האסורים, שישב בעצמו, ונזכר המעשה וחושב על זה כמה וכמה פעמים, ונדמה לו שכך היה.
ולכן אין להקשות, למה המעשיות ששמעו מהרה"ח ר' שמחה, הם ככה, ומי שלא שמע הסיפור ממקום אחר חושב שהסיפור הוא כמה שמספר ר' שמחה.
שמעתי מאבא הכ"מ החסיד הישיש ר' יהודה חיטריק ע"ה, שסיפר לי שהוא ישב בסוכה ובא אורח וסיפר מעשה מרבותינו, אמר לר אבא שהמעשה הוא שונה, ענה לו האורח שכן נדפס "בכפר חב"ד" והוא מספר כמו שנדפס, אמר לו אבא הא' שהסיפור לקחו מספרו "רשימית דברים" והכותב לא הבין "הנקודה" מהסיפור, ולכן לא כתב הפרטים הצדדים, ויצא "העגל הזה".

נ.ב.

רח"ל סיפר זה בנוגע למה אינו מדפיס מה שהוא ראה ושמע אצל כ"ק אדמו"ר מהריי"צ, ועל זה ענה שהוא "זקן" וכו'.
כ"ד באדר תשס"ו
14. מה הוא ההיזק
מה מפריע למנוחתו שיש אנשים שזה לא מפריע להם מה זה מזיק, תקח את רוב הסיפורים של ר' שלמה חיים ותמצא שם הרבה בעיות ור' שלמה חיים חינך דורות שלמים של חסידים כולל גם את יהושע מונדשיין, ומה עם הרבה המנהגים שמונדשיין הדפיס הם כן מוסמכים, אסור לצננן את האמונה, ולמי שמפריע אמונה ותמימות של אחרים זה פירוש עינו רעה בשל אחרים
כ"ד באדר תשס"ו
15. אוי.. גישמאק
ר יהושע, יישר כוח.
מעניין, משכיל והעיקר כל פעם אני נמצא למד דבר חדש. תעברו לטור יומי
כ"ד באדר תשס"ו
16. מספר הסיפור
חושבני שרבים רוצים לדעת מי הוא מספר הסיפור.
כ"ד באדר תשס"ו
17. המשמש גם שמע
הרי גם משמשו של ה"דברי חיים" אומר ששמע זאת מה"דברי חיים" וגם הוא חסיד...
כ"ד באדר תשס"ו
18. תגובה למגיבים האנונימיים
למגיב 2:

במהדורה השמינית של הספר "רבותינו נשיאינו" ח"ב, העומד לצאת לאור בעוד חודשיים, אוסיף בעז"ה את הסיפור הזה, אבל בתיקון קטן: הסיפור לא היה בסיביר, אלא בעיר קלין (הנמצאת לא הרחק ממוסקבה). וגם לא מדובר בשליח, אלא באברך צעיר שנשלח לשם ע"י אדמו"ר מוהרש"ב כשוחט. (פרטים נוספים יובאו בספר).

למגיב 9:

אני לא מוג לב כמוך המסתתר מאחורי מסך האנונימיות. כשאני רוצה להגיב אני מגיב בשמי המלא, ואל תגרור את שמי לדמיונות השווא המרצדים במוחך...

י.י. קמינצקי
כ"ד באדר תשס"ו
19. שאלה לרב קמינצקי
האם לדעתך הסיפור אינו "בדוי" או שגם אם הוא "בדוי" או "אינו מדוייק" ניתן לפרסמו?
כ"ה באדר תשס"ו
20. התוועדות בבית מנחם
היום השבת קדש בשעת ההועדות של שבת מברכים, נעמד הרה"ח ר' מיכל וישצקי וסיפר את כל הסיפור מתחילה ועד הסוף בדיוק מופלא כפי שהוא שמע מר' שמחה בכלי ראשון, ואח"כ ערכתי בירור נוסף אצל עוד יהודי שמשמע גם את הסיפור לפני שנים רבות מר' שמחה בכלי ראשון.
ר' מיכל ערך מחאה כמקובל.
כ"ה באדר תשס"ו
21. לברוך
מה שמו של אותו יהודי ששמע מר' שמחה לפני שנים רבות?
כ"ה באדר תשס"ו
22. למתוועדי בית מנחם

הסיפור ממשיך ומתגלגל ושוב מאותו מקור הזוי.

ומדוע לא נוקב ברוך בשם המקור החדש ש"שמע" מר' שמחה ע"ה את הסיפור לפני שנים רבות? אולי נזכה לשמוע ממנו סיפורים נוספים לא ידועים מר' שמחה ע"ה?

אולי מישהו נוסף מהמתוועדים יכול להאיר עינינו בזה?

כ"ה באדר תשס"ו
23. אשריך ר' יהושע
שבזכותך בשבת מברכים החודש ניסן, שבת החודש, שבת חזק, שבת שלפני הבחירות באה"ק התעסקו אברכי המשי של כפר חב"די בויכוחים אודות דיוקים בסיפורי חסידים ולא בפוליטיקא!

אם לא נברא מדור הסיפורים המתגלגלים אלא לשם כך, דיינו!
כ"ה באדר תשס"ו
24. נכון
אכן גם אצלנו בבית הכנסת נדון הנושא ב"פרלמנט" המקומי, ובהתחשב בעיתוי - ג' ימים קודם הבחירות - זהו אכן הישג נאה להרב מונדשיין שזכה להעלות את נושא הדיוק בסיפורים על סדר היום החב"די
כ"ה באדר תשס"ו
25. בנו מאשר את הסיפור
בהתוועדות בנחל'ה בשבת, אישר ר' מוט'ל גורודצקי, כי אכן היה סיפור שכזה. ומצהיר שאיש לא שאל אותו על אמיתות הסיפור.
יהושע תגובתך בבקשה...
כ"ה באדר תשס"ו
26. בנו לא שמע
אני עצמי שאלתי את מספר הסיפור האם ר' מוטל גורודצקי שמע הסיפור מאביו ר' שמחה ע"ה, והמספר השיבני: הוא לא שמע, וגם הבנים שלי לא שמעו את כל הסיפורים שיש לי לספר...
כ"ה באדר תשס"ו
27. בנו לא מאשר את הסיפור
כ"ה באדר תשס"ו
28. שטורעם - כל חב"ד יודעת
העולה מהתגובות בינתיים שהנושא דובר בהתוועדות בשבת בכפ"ח, בירושלים ובנחלה אז מדוע קמינצקי טוען שמדובר באתר קטן?
כ"ה באדר תשס"ו
29. תגובה ל-19
יפה שאלת.

אכן אסור לפרסם סיפורים בדויים.

אבל כאשר פרט קטן בסיפור אינו נכון, זה לא הופך את הסיפור לבדוי.

כאן מדובר בסיפור אמיתי (בהזדמנות אחרת ובמקום אחר ארחיב מהיכן אני יודע שהוא אמיתי) שהמספר טעה בו בפרט קטן ולא חשוב. כמו שכתבתי לעיל.

נקודה נוספת:

כמי שהכיר את ר' שמחה ע"ה, וכמי שמכיר את, יבלחט"א, ר' מיכל וישצקי, אני מעיד בוודאות גמורה, שגם אם הם יישבו יחד 100 שנים הם לא יוכלו להמציא כזה סיפור פנטסטי...

ובפרט שלא מצינו סיפור דומה מהאדמו"ר מקאבאטשקי שנדפס בירושלים בשנת תש"ה, שניתן היה לומר שהם העתיקו משם.

י.י.ק.

כ"ה באדר תשס"ו
30. גם במוסקבה...
כמובן שגם במוסקבה עלה הנושא לדיון בפרט שזכינו והכותב הנכבד שהה במחננו השבת.

בהתוועדות מלווה מלכה שבת שעברה, בהשתתפותו של הרב מונדשיין, התוועד ר' אהרן לייזר צייטלין מצפת, כשהוא נזהר ומדייק בכל תיבה ותיבה שבכל סיפור, שמא...

כמובן שגם האריך בשבח הדיוק בסיפור חסידי.
כ"ה באדר תשס"ו
31. עוד תמיהה
בסיפור הפנטסטי הנ"ל הוקשתה לי שאלה אחרת, ותמיהני שהרב מונדשיין לא העלה אותה: האם הריי"צ שלח מכתב לחפש את המעגן, ולא כתב את שמו, ורק מתיאור הפרופיל שלו הבין "השליח" שמדובר בידיד נפשו שישב לידו?
כ"ה באדר תשס"ו
32. סיכום
כולי עלמא, כולל הריי"ק, מודים שהסיפור כפי שהתפרסם אינו מדוייק.

ועל כך תודתנו לכותב סדרת המאמרים שבזכותו מתבררים ומתלבנים הדברים ונצרפים הסיפורים ובוודאי בזכות העלאת סיפור זה וסיפורים נוספים לדיון פומבי תהיה המהדורה השמינית של "רבותינו נשיאנו" מעודכנת יותר.

גם ראינו שהכותב הנכבד הרב סמיט במדורו החשוב בשבועון כפר חב"ד משתדל לאחרונה לדייק ולהביא מקור על כל פרט בסיפורו ולולי דמסתפינא הייתי אומר שגם זה ניתן לזקוף לזכות סדרה חשובה זו.

שבוע טוב ומדוייק!
כ"ה באדר תשס"ו
33. אל תדאגו!
אל תדאגו, הרב קמינצקי כבר ידאג שבנוסח שיתפרסם במהדורה השמינית של ספרו הכל יסתדר ולא יהיו שום קושיות: זה לא היה בסיביר, זה לא היה שליח, זה היה שוחט ששמו מופיע בליובאוויטש וחייליה, המעגן החליף את שמו, ר' שמחה סיפר את הסיפור בהתוועדות שערך בביתו מדי שנה בשנה בי"ב תמוז לקומץ אנשים יוצאי רוסיה שכולם כבר נפטרו חוץ מר' מיכל לאויוש"ט. והכל על מקומו יבוא בשלום.
כ"ה באדר תשס"ו
34. בנו מאשר את הסיפור 2
ר' מוט'ל גורודצקי בנו של ר' שמחה מאשר את הסיפור, ור' יהושע מונדשיין טוען שר' מוט'ל לא מאשר את הסיפור? אז שר' יהושע יטרח ויטלפן לרב גורודצקי (לא בשעה כזו מאוחרת כמובן...) ויברר עובדות לעומקן ולא יכתוב באתר דברים מכלי שני.
כ"ה באדר תשס"ו
35. לידידינו הנכבד קאלצו
למה לספר חצי דבר? (לא למדת שצריך לדייק בסיפורים?)

הרב צייטלין אמר במפורש שמשתדל לדייק בגלל נוכחותו של הרב מונדשיין בהתוועדות!

כמו"כ גם אמר שלילדיו הוא לא מספר את הסיפורים הלא מדוייקים.
כ"ה באדר תשס"ו
36. למענדי אהרונסון
מאשר או לא מאשר...

אתה צודק שהיה על הכותב לברר את הדברים ממקור ראשון.

אך מה עם התמיהות והשאלות על הסיפור? הרי גם קמינצקי מודה שהסיפור כפי שהתפרסם אינו מדוייק!

גילוי נאות: למען הדיוק ההיסטורי כדאי גם להזכיר את העובדה שר' מוטל ור' מיכל גיסים.
כ"ה באדר תשס"ו
37. גם קמינצקי גיס
למען הגילוי הנאות כדאי גם להזכיר בדרך אגב שקמינצקי הוא גיסו של שלמה וישצקי.
כ"ה באדר תשס"ו
38. למה להמציא דברים?!
כשקראתי את כל ה"סימפוזיון" מעל גלי האתר הלכתי ובדקתי הדברים...
ובתור תושב נחל'ה ניגשתי ליו"ר הועד הנכבד הרב גורודצקי ושאלתיו על הסיפור
יש לציין שהרב גורודצקי לא ידע דבר על כל הסערה שהתחוללה כאן..)
הר' גורודצקי אמר לי במפורשות שהסיפור נכון ואף פעם לא שאל אותו אי מי על אמיתותו של הסיפור...
אז אין צורך בלנהל דיונים ללא טיעונים אמיתיים ...
כ"ו באדר תשס"ו
39. הפוך על הפוך
נדמה לי שמה שיוצא מכל מה שנכתב כאן הוא: שהחוקר המהולל ר"י מונדשין כותב דברים תוקף אחרים שלא מדייקים בעובדות תוך כדי שמשתמש בעובדות שאינם מדוייקות, הנה הציטוט "איש כולל בנו שי' לא שמע מפיו" וראה זה פלא, בנו שי' מספר שאף אחד לא פנה אליו בענין זה ובניגוד לנאמר כביכול בשמו הוא מאשר את הסיפור, הפלא ופלא!
כ"ו באדר תשס"ו
40. כולם קרובי משפחה
רסקין, אוי משפחת רסקין המהוללה, כמה צאצאים וקרובי משפחה יש לכם?
קמינצקי, וישצקי, גורודצקי ומונדשיין לכולם יש קירבת משפחה בדרגא כזו או אחרת למשפחת רסקין.

לרבנים קמינצקי ומונדשיין, עשו טובה והבהירו את המפה המשפחתית.
כ"ו באדר תשס"ו
41. תגובת ר' מיכל וישצקי
ר' מיכל וישצקי ביקש להעביר את תגובתו:

במשך חמש שנים, בשנים תש"כ-תשכ"ה, התגוררתי בביתו של ר' שמחה ע"ה בעיר טשקנט. מטבע הדברים שמעתי ממנו סיפורים רבים שאיש לא שמע ממנו. את הסיפור דלעיל שמעתי ממנו פעמים רבות.

הקב"ה לא חנן אותי בדמיון מפותח, כך שאיני שייך להמציא סיפורים. אבל לעומת זאת חנן אותי הקב"ה בזכרון טוב, ואת הסיפור הנ"ל שמעתי בדיוק כפי שסיפרתיו.

נותרה רק ברירה אחת שאת הסיפור המציא ר' שמחה. מי שהכיר אותו יודע שאין דבר יותר רחוק ממנו מאשר להמציא סיפורים. הוא היה איש נאמן ואיש אמת בתכלית.

היו אירועים ידועים ומפורסמים יותר מהסיפור הנ"ל שבשנים האחרונות קמו להם מכחישים למיניהם. והפלא הגדול הוא שמתוך מחננו קמים חסידים שעוסקים בלצנן את החמימות החסידית.


כ"ו באדר תשס"ו
42. זהות
ר' יהושע דע לך שר' שמחה שענה כמה פרטים בכדי שלא יוכלו לזהות את האנשים בסיפור, כי השליח לא היה בסיביר אלא במקום אחר וכן זה שהתעלף ידוע מי הוא לכן שינו את הסיפור בכדי להעלים על זהות האנשים שהם מוכרים בחב''ד
כ"ז באדר תשס"ו
43. זהות 2
ר' שמחה שינה דברים נוספים: הסיפור לא אירע אתו, אלא עם אחיו ר' בנימין גורודצקי, ולא עם הריי"ץ אלא עם הרש"ב.
והכל כדי לטשטש את פרטי האירוע שידוע לאנ"ש, וכדי שלא לפגוע באנשים חפים מפשע.
כ"ז באדר תשס"ו
44. תימה
לסיכום בבקשה, כמה אנשים בדיוק שאלו את פי הר"ר מוט'ל גורודצקי???
ומי הוא זה שלא שאלו?
אתמהה
כ"ח באדר תשס"ו
45. סיפור בעילום שם
השבוע שיחת השבוע במדור מעשה שהיה, מביא סיפור בשם ר' לייזר ננס, אולם הם מביאים אותו בשם תלמיד אחד שלמד ב...

הסיפור בשמו של ר' לייזר מובא בספר אודות ר' איצ'ה מתמיד.

זלמן רודרמן, נבהלת מיהושע מונדשיין. אז האתר שטורעם פועל את פעולתו.
כ"ט באדר תשס"ו
46. דבר מלכות:
הרבי התבטא לא פעם ולא פעמים שאין זה משנה לחקור מי הוא בעל המעשה ומתי נעשה וכו' העיקר הוא שיעבור המסר! אנו נתקלים כמעט בכל יום למקורבים שאינם מאמינים יותר לסיפורי חסידים בעבקות מדור זה האם זה רצון הרבי?!? זו פעילות חב"ד?!? ידוע הדבר שאם יספרו דבר מה לאחד והוא יעביר לשני והשני לשלישי מטבע האדם הסיפור יתעוות... אך חשוב הוא המסר אז בואו לא נלך ח"ו ראש בראש בדברי הרבי!
משיח נאו!
העיקר שנזכה לבאת משח צדקנו תכף ומיד ממש!
חג פסח שמח וכשר!
כ"ט באדר תשס"ו
47. למגיב 46
אם "הרבי התבטא לא פעם ולא פעמיים", אז אולי תצליח להביא לפחות ציטוט אחד מדברי הרבי בצירוף תאריך השיחה?
כ"ט באדר תשס"ו
48. דבר מלכות
למגיב מס' 47:
לפני כחודש (כא' שבט) נערכה התוועדות בקראון הייטס עם הר' גרונר מזכיר הרבי והועלתה בפניו קושיה זו שהרבה אנשים אינם מאמינים לסיפורם בעקבות ההוכחות שניתנות לכך בזמן האחרון שהסיפורים אינם אמיתיים והר' גרונר ענה שהרבי התבטא פעם בעניין זה כו"כ פעמים שאין עניין לדעת את בעל המעשה וכו' כמו שפרטתי בתגובה 46 ואת המקור לכך שאל אותו אך לעניות דעתי אין כל סיבה שמזכיר של הרבי וחסיד גדול כ"כ ימציא מילים של הרבי!
משיח נאו!
ג' בניסן תשס"ו
49. לבעל ה"דבר מלכות"
מצפים ממך לבשורה נוספת: "שהרבי התבטא פעם בעניין זה כו"כ פעמים שאין עניין לדעת האם המעשה היה או שלא היו דברים מעולם".
ה' בניסן תשס"ו
50. למגיב מס' 49
א. לא אני בעל הדבר מלכות כ עם הרבי!
ב. אם א אומר את דעת הרבי בנושא האם אנ צרך להעמד ללעג??? והרי כתוב שכל האומר דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם- הבעתי דעה וחיזקתי אותה ע"י דברי הרבי, שאלת את המקור וענתי לך האם זה אומר שאגיד דברי סרק בשם הרבי ח"ו?!? מדוע לא מאמינים לדברי מזכיר הרב הר' גרונר?
הקורא אתה לעצמך חסיד בזמן שאין שום עניין בסיסי כקבלת עול?
ה' בניסן תשס"ו